אבני קרנק (Carnac stones) הן שורות ישרות ומושלמות של מגליטים, אבני ענק בגובה של כמה מטרים, שגילן מוערך באלפי שנים. אוסף האבנים הזה נמצא בשדות העיירה קרנק (Carnac) שבצרפת ונחשב לאוסף האבנים הנאוליטיות הגדול ביותר בעולם.

לא מדובר באבנים בודדות אלא ביותר מ-3,000 אבנים פרהיסטוריות, מהתקופה שבין 4,500 ל-2,000 לפני הספירה, התקופה הנאוליתית. הן ניצבות בשורה בת קילומטר, כאמור ליד קרנק.

לא ברור מה הייתה מטרתו של האתר שבו ניצבות אבני קרנק אבל החוקרים והארכאולוגים סבורים ששדות הסלעים המסתוריים הוצבו שם לצרכי פולחן של אנשי האזור הקדמונים, אנשי התרבות הברטונית, מהתקופה הפרה-קלטית.

יש מתושבי האזור המאמינים שהאחראי לאבנים הללו הוא הקדוש סנט קורנלי, שהפך לצבא אבנים את עובדי האלילים שרדפו אחריו. אחרים מספרים את האגדה דווקא על הקוסם מרלין, אותו מרלין הזכור מסיפורי המלך ארתור. הם מספרים על כך שדווקא הוא שניצח את חיילי הלגיון הרומי הפולש, בכך שהפך אותם לאבן.

כמובן שכמו תמיד, כשמדובר במסתורין, יגיעו גם מי שיטענו שדווקא חוצנים הם אלו שהציבו את שורת האבנים הענקית, כחלק מסימון כדור הארץ לחלליות נוספות. אשרי המאמין...


הנה סיפורן של אבני קרנק:

https://youtu.be/heVXV3XOdtM


ההסברים של האבנים בקרנק:

https://youtu.be/WqIZwfhoMWQ


ומהרחפן:

https://youtu.be/yCtoBpJgmig

ארגוניט (Aragonit) הוא מינרל שמופיע בטבע בצורת עמודים, סיבים או כענפים מפוצלים ודמויי זקיפים. הארגוניט נוצר בים ובמערות או בקונכיות של רכיכות ימיות. אמוליט, אבן החן הססגונית והיקרה, עשויה גם היא מארגוניט. גם "שוהם מקסיקני" הוא ארגוניט דמוי שיש שמשמש לגילוף ולקישוט.

הארגוניט קרוי על שם מחוז אראגון בספרד, המקום שבו זוהה לראשונה.


הנה מינרל ארגוניט מקרוב:

http://youtu.be/B5B2Sfc5-4k


הנה מערה ובה המון אבני ארגוניט:

http://youtu.be/7QxU8RQyc3c


והנה חול שעשוי ממנו:

http://youtu.be/uA66BfeFFCM

לכינוי "אבן אילת" זכתה בישראל אבן ירוקה ויפה, מינרל בשם מלכיט (malachit). הסיבה לצבעו הירוק חזק של המלכיט נעוצה באטום הנחושת. צורתה הטבעית היא לרוב בצורת קונכייה. בזכות היותה אבן רכה יחסית, המלכיט נוחה לעיצוב תכשיטים. ביחד עם מינרלי נחושת נוספים כמו טורקיז ואזוריט, נקראה המלכיט אבן אילת. כיוון שנהגו לכרות אותה במכרות של בקעת תמנע, הסמוכה לעיר אילת. אבן החן הירוקה-כחולה הייתה לאבן הלאומית של ישראל והיא מכונה לעתים גם "אבן המלך שלמה".

כבר מימי קדם שימש המלכיט לצרכי חן ויופי. במצרים העתיקה השתמשו בו לצרכי איפור. במאה ה-18 ואחריה יצרו ממנו בארמונות המלוכה של רוסיה קישוטים לארמון.

מקור המילה מלכיט הוא בשפה היוונית ופירושה "אבן ירוקה".


הנה המלכיט, המוכרת כאבן אילת:

https://youtu.be/OAd1mCWEoVI


עוד הסבר על האבן הזה:

https://youtu.be/Nlap4vsysr8


התכונות הטיפוליות של המלכיט:

https://youtu.be/7rfv-jpNd3s?t=24s


ויריד האבנים השנתי של טקסס, אריזונה:

https://youtu.be/_ceWwmwD7Q0

אבן הזברה (Zebra-rock) היא סלע שמזכיר עור של זברה, עם שני צבעים, בהיר וכהה. זהו סלע שמשלב אבן קוורץ אטומה הנקראת ג'ספר, ביחד עם בזלת.

גילן של האבנים העתיקות ביותר מסוג זה הוא כ-600 מיליון שנה. השילוב בין שני הצבעים הוא בפסים או בכתמים שחורים, אפורים, חומים או אדומים וכדומה.

בעולם נמצאה אבן הזברה, בעלת המראה המעט ממתקי, רק במכרות שביבשת אוסטרליה.


הנה אבן שרק אחרי שהיא נשברת מתגלה שהיא אבן זברה:

http://youtu.be/GUGPp8yi0qA


הנה אבן הזברה המיוחדת וכיצד כורים אותה באוסטרליה ומציגים אותה לקהל:

http://youtu.be/yIcRK0PlEoU?t=1m22s

אחת האבנים המוזרות והמעניינות בטבע היא אבן שעירה בשם סקולסייט (Skolezit או Scolecite). הסקולסייט מופיעה בדרך כלל במושבות של מעין מחטים ארוכות ולבנות, חומות או שקופות.

באבן הסקולסיט יש מנסרות רבות, ארוכות ודקות, שיוצאות מבסיס האבן ופונות כלפי מעלה בצורה שמזכירה מעין קיפוד מוארך.

פירוש השם סקולסייט הוא "תולעת" בשפה היוונית ("סקולק").


הנה אבן הסקולסייט הנפלאה:

https://youtu.be/uNKehvcqoOc


ועוד אחת, קצת פחות שעירה:

https://youtu.be/nRxV7PMLkiM

אצילים ומלכים השתמשו בעבר בסוגים מסוימים של אבני בזואר (Bezoar) הירקרקות, כדי לנטרל את רעל הארסן.

ארסן היה הרעל שבו השתמשו בני העולם העתיק כדי להרעיל אנשים כאלה. כשאבן הבזואר הוכנסה למשקה שהכניסו לתוכו ארסן, היא נטרלה את רעילותו. מלכים רבים השתמשו במחרוזות או בטבעות משובצות באבני בזואר, כדי לטבול אותן בכוסות משקה.

המדהים ביותר הוא שאבני הבזואר שמנטרלות ארסן נוצרות בקיבתן ובמעיים של עיזי הרים, על ידי משקעים סידניים, שיש בהם גם שיירי גופרית הקשורה בקשר כימי עם פוספט ושיער שהן בלעו.


הנה אבן הבזואר:

https://youtu.be/33DZjT7XXpE


והסבר על היווצרות אבן הבזואר:

https://youtu.be/JpAzrJ4_iKc

את הגאודות (Geode) נוהגים לכנות בישראל בשמות כמו "כדורי אליהו", או "אבטיחי אליהו". הכינוי מגיע מאגדה על בעל מיקשת אבטיחים שסרב לכבד את הנביא אליהו הצמא, שביקש להרוות את צמאונו באבטיחיו. אבל המציאות היא שכדורי האבן, הגאודות, נפוצות במקומות רבים בעולם, כולל בארצות הברית, מקסיקו, ברזיל, נמיביה ועוד.

בעוד שבפנים הן מכילות בדרך כלל גבישים מינרליים עשויי קוורץ או אבן אחלמה, כדורי אליהו מצויים לרוב בסלעי גיר ודולומיט ומחומרים אלה עשוי החלק החיצוני שלהם. אבני הכדור הללו מזכירות מבחוץ מוח אנושי ולכן הן מכונות לעיתים גם "אבן מוח".

מקור השם בא מהמילה היוונית "גאוידס" שפירושה "כמו כדור הארץ".


הנה מבחר גאודות:

http://youtu.be/CAOAUOJqpKs


גאודה מבפנים ומבחוץ:

http://youtu.be/Z0eXJmRqQg4


הגאודות יכולות להגיע לגודל של מערה:

http://youtu.be/HKmXhk1Ad8M


כך יוצרים גאודה לבד:

http://youtu.be/VezcQMpIp5c

השפה הקדומה של תושבי סקנדינביה נקראה "רוּנִית". הסקנדינבים של ימי קדם, כנראה ויקינגים, כתבו בה כיתובים שונים, על גבי אבנים וסלעים.

החל מהמאה ה-4 ועד המאה ה-11 לספירה, נהגו הוויקינגים ובני שבטים נורדים בסקנדינביה לחרוט טקסטים היישר על "אבני רוּנות", אבנים שנמצאו ברחבי סקנדינביה.

האבנים הללו קיבלו את השם "אבנים רוּנִיוֹת" (Runic Stones). לרוב הן היו מצבות שנחרטו בכתובות רוחניות, אבל לא תמיד. וטוב שלא תמיד. כי בזכות אבנים רוניות כאלה למדו החוקרים לא מעט על התרבויות העתיקות של סקנדינביה.

תודות לכיתובים רוּנִים שנמצאו על אבנים רוניות ביבשת אמריקה, גילו הארכיאולוגים את אחת התגליות ההיסטוריות המסעירות ביותר באירופה - שהוויקינגים הגיעו בתקופתם עד לצפון אמריקה, מאות שנים לפני קולומבוס שנחשב למגלה אמריקה.


הנה סיפורן של האבנים הרוניות:

https://youtu.be/rwCvYkJFD4U


אבנים כאלה פזורות בבתי קברות ויקינגיים:

https://youtu.be/nWBk2GsSg7Q


ואבנים רוניות בדנמרק:

https://youtu.be/txFkuMaHeBw

האובליסק (Obelisk) הוא אנדרטת אבן צרה וגבוהה עם קצה עליון בצורת פירמידה. האובליסקים המצריים מילאו את המתבוננים בהם בתחושת הוד והערצה ולכן מוקמו בדרך כלל בכניסה למקדשים.

תרבויות קדומות כמו מצרים העתיקה וכוש שבאתיופיה בנו את האובליסקים הקדומים ממונולית, גוש סלע אחד. במצרים למשל, שימשו לכך לא פעם גושי אבן גרניט מאזור אסואן.

בעיר אקסום שבאתיופיה, בירת כוש העתיקה שבה שלטה מלכת שבא המפורסמת, היו אובליסקים ששימשו כמצבות קבורה. המפורסם שבהם התנוסס ברומא שנים רבות והוחזר לאקסום בשנת 2005. האובליסק הזה נגנב על ידי חיילי צבא מוסוליני, בעת שאיטליה שלטה במקום בשנת 1937.

כיום נותרו עשרות בודדות של אובליסקים עתיקים בעולם. חלק מהם נבזזו על ידי כובשים צרפתיים ואיטלקיים ולכן הם מוצבים בפאריס וברומא. גם הרומאים בזזו ואף הביאו אובליסק לקיסריה שבישראל.

השם אובליסק בא מהמילה היוונית obelos, מחט. כיוון שהרודוטוס היווני, "אבי ההיסטוריה", הוא זה שהכיר אותם לעולם.


הנה האובליסקים של מצרים העתיקה ומקומות החציבה שלהם:

https://youtu.be/zMyOFbysmwI?t=1m19s


האובליסקים של אקסום באתיופיה:

https://youtu.be/Dnia-7sKfec


סיפורו של האובליסק המפורסם בפאריז, שמקורו במקדש לוקסור והוא ניתן על ידי מצרים לצרפת:

https://youtu.be/2O52EERz05Q


ואנדרטת וושינגטון בארה"ב, שהיא בעצם אובליסק מודרני:

https://youtu.be/rgomsxUVa2U

אבן טורקיז (Turquoise), שבעולם נקראת גם פירוזה (Firoza), היא אבן חן עשויה ממינרל בצבע טורקיז, גוון אטום, בין תכלת לירקרק.

עוד בימי קדם השתמשו באבני הטורקיז. כבר במצרים העתיקה הרבו לשבץ אותן בפסלונים. הרחק משם, ביבשת אמריקה שמעבר לים, הרבו אנשי שבט הנאוואחו, ילידי אמריקה, לשבץ את הטורקיז בתכשיטים שיצרו. בתרבות שלהם הייתה אבן הטורקיז סמל של בריאות, אושר ומזל.

גם בתרבות האצטקית, ששלטה במקסיקו של היום, קישטו במאה ה-15 חפצי פולחן באבני טורקיז.

במאה ה-19 נכנסה אבן הטורקיז לאופנה באירופה, לאחר שהיא כיכבה ב"קליאופטרה", המחזה הפופולרי של התקופה.

במקביל נחשבה הטורקיז בארצות המזרח התיכון, דוגמת ארצות ערב, איראן וגם אצל היהודים, כדבר שמגן מפני "עין רעה".

אחד השימושים הנפוצים של אבן הטורקיז בעולם הוא הכנה של קמעות ותכשיטים. גם היום משמשת האבן בהמון שימושים יפים, מתכשיטים ועד לציפוי של כיפות מסגדים.

במשך מאות שנים יובא הטורקיז לאירופה בדרך כלל ממרכז אסיה. האירופאים, שהיו בטוחים שמקור אבן הטורקיז הוא בטורקיה, קראו לה "האבן הטורקית" ועם הזמן התפשט ביבשת השם הצרפתי "טורקיז", שמשמעו "טורקי". המצחיק הוא שהמקור האמיתי של האבן היה אז מפרס, איראן של היום דווקא.

עם הזמן אומץ השם "טורקיז" גם לשמו של צבע המינרל, צבע הטורקיז.


הנה אבן טורקיז:

https://youtu.be/Th5zXQO2AIA


מצגת וידאו על אבני הטורקיז:

https://youtu.be/gj8vbyua7B4


הסבר על אבני טורקיז:

https://youtu.be/iDWCLZ1EvfU


היא משווקת גם כאבן חן וגם כאובייקט רוחני ומרפא (עברית):

https://youtu.be/ezMeLZLD_Es


ומצגת מפורטת:

https://youtu.be/rhxFwyI6kDM

שמתם לב שרבים נוהגים להניח אבן קטנה על קבר או מצבה, בסוף הביקור בבית הקברות?

מנהג הנחת האבן על גבי המצבה הוא נוהג יהודי קדום, בעוד בני דתות אחרות אינם מניחים בימינו אבנים, אלא פרחים.

אבל מאיפה המנהג היהודי? מדוע אנו, היהודים, נוהגים לשים אבנים על הקברים, בתום טקס הלוויה או בסוף ביקור בבית עלמין?

בפרהיסטוריה, בהיעדר בתי קברות, קברו אנשים בטבע. זו תקופה שבה אין מצבות ורק גלי אבנים מציינים את הקברים. אז נועדו האבנים לציין נקודת קבר ומנהג הנחת האבן על ידי הקרובים סייע למעשה לבניית גל האבנים שכיסה את המת.

דתות רבות, כולל היהדות, אימצו מנהגים אליליים, דברים שעובדי אלילים נהגו לעשות כחלק מהפולחן, ונתנו להם משמעות דתית חדשה. כך הפך גם מנהג קדמוני ושימושי זה, של הנחת אבן על הקבר, למנהג יהודי.

ואכן, לדת היהודית יש הסברים שונים למנהג היהודי של אבן על הקבר. ההסבר המרכזי הוא שבימי הביניים נמשך מנהג הנחת האבנים על המצבות - "משום כבוד המת, להראותו שהיה על קברו".

כלומר האבן, בשפה פשוטה, נועדה לכבד את המת.

אבל איך לכבד? במה מכבדת אבן את הקבור מתחתיה? - הנימוק הוא שהנחת האבנים על קברו של אדם מביאה לכך שאחרים יודעים שאת הקבר הזה פקדו לאחרונה אנשים. וכשאנשים מבחינים באבנים רבות, יביא הדבר לכך שהם יבינו שזהו קבר שמרבים הבאים לפקוד אותו. הדבר, לפי הרבנים, עתיד לעורר את סקרנות האנשים ויביא אותם להתעניין מי קבור בו ויתכן שאולי ירצו לפקוד את הקבר בעצמם. כלומר האבן מכבדת את הנפטר ומפארת את שמו של האדם שנטמן בקבר שמתחתיה.

אגב, הנחת פרחים על גבי הקבר היא פסולה לפי היהדות, או לפחות לא מקובלת. הסיבה היא שהנפטר לא יכול ליהנות מיופיים של פרחי נוי על קברו והעולם הגשמי שהם מייצגים בעיני החיים, יהיה חסר משמעות עבורו.


הנה קברו עמוס האבנים של אוסקר שינדלר:

https://youtu.be/m0oAfsLLVcg


היהדות גורסת בדרך כלל שהאבן נועדה להפגין זיכרון ואי שכחה של המת:

https://youtu.be/yCf73v0LvCk


עוד מהסברי הרבנים היהודיים:

https://youtu.be/nyFMRlTo9yQ


לפני אלפיים שנה טמנו את המתים העשירים במערות קבורה וגלוסקמאות, שהם ארונות אבן (עברית):

https://youtu.be/u6rTbJATHVI


וסצנת הסיום המרגשת, עם הנחת האבנים המרגשת על הקבר בסרט "רשימת שינדלר":

https://youtu.be/BFP4dDheqHY

השיש (Marble) הוא סלע גבישי שמשמש לבני האדם כבר אלפי שנים לבנייה, פיסול ועוד.

חציבת השיש הטבעי היא מלאכה מאד מורכבת ומדויקת. כדי לחתוך את השיש בצורה חלקה וללא נזקים לאבן העדינה משתמשים בכבלי יהלום, שרק הם מסוגלים לחצוב את השיש ללא נזק. כמובן שהיהלום שממנו עשויים הכבלים הינו מלאכותי, אבל הוא כה קשה עד שהוא מבצע את העבודה.

מכרות השיש באיטליה הם מהידועים בעולם ובהם מתבצע החיתוך של האבן בצורה מושלמת. אך יש מכרות נהדרים גם בהודו, בברזיל ובמדינות נוספות.

החוצבים המומחים מחוררים את השיש ומשלשלים לתוכו את כבלי היהלומים. משיכה של הכבלים במנוע בעל 50 כוחות סוס, מנוע חזק מאד, העושה את עבודת החיתוך היטב.

אחר כך מטים את גוש השיש הענקי ומפילים אותו על שכבת עפר. משם הדרך קצרה להרמה שלו אל המשאית שתיקח אותו למפעל השיש. שם הוא ייחתך לפרוסות, אותם לוחות שיש שיגיעו למטבחים, לקירות בנייני היוקרה ולרצפות ההיכלות ומלונות הפאר בעולם כולו.

אבני השיש הנחשבות ביותר בעולם מגיעות מאיטליה ובמיוחד ממחצבות השיש שבסביבת קררה. השיש האיטלקי נשלח משם לכל העולם והוא מבוקש מאוד.


כך פועלות מחצבות שיש:

https://youtu.be/KVuCjH8jdbw


כל התהליך - מחציבת השיש ועד ללוחות שיוצאים למכירה:

https://youtu.be/qG8mwN44Io4


עוד מחצבת שיש אופיינית:

https://youtu.be/MBiYI22uxcE


וכך מעבדים ופורסים את השיש במפעל:

http://youtu.be/59RVcFPXN_g

יש חופים שהים סחף מהם את החול אל מעמקי הים או אל חופים אחרים. בחופים כאלה נשארים רק אבנים וצדפים וקשה ללכת עליהם יחפים. הסחיפה של החול מתרחשת במיוחד בזמן הסערות, שמושכות את החול אל קרקעית הים.

כדי למנוע את סחיפת החול מהחופים, בונים לעתים מחסומים ושוברי גלים אל מול החוף. אבל זה לא תמיד מספיק כדי למנוע וברוב המקרים זה רק מקטין את התופעה. לכן יצטרכו לא פעם להביא חול ממקומות אחרים ולהוסיפו לחופי הים, כדי לשמור על החוף מלהפוך לחוף סלעי ופחות נעים


הנה חוף ברייטון שאין בו חול ים - רק אבנים:

https://youtu.be/fP0LiQEmKXk


חוף ללא חול בקרואטיה:

https://youtu.be/GmIq_UlnYbM


כך מחזירים את החול לחופים שאיבדו אותו:

https://youtu.be/4uqOO2gsmh4

לאחר שנמצאו באזור איקה שבפרו אוסף של כ-10,000 אבנים, בעלות צורות גאומטריות מעניינות, הן נקראו אבני איקה. החוקר ד"ר חווייר קבררה, כנראה דוקטור לרפואה, אסף את האבנים המופלאות והמעוטרות הללו במשך 37 שנים.

על האבנים הכבדות, שנראה שבאו מתרבות עבר מתקדמת ביותר, גילפו אמנים קדומים ולא ידועים, דמויות של אנשים, בעלי חיים ולא מעט ציורים שנראים ממש כמו משימות רפואיות ברפואה המודרנית, כמו ניתוחים, עירויי דם והשתלת איברים. כמו כן יש שם ציורים של שימוש בטלסקופים וכלי טיסה. יתכן שניתן אף לראות בהן הסימנים ליבשת שנעלמה, אולי אטלנטיס האבודה. נראה שהאבנים בן בנות כמה מאות שנים, אם כי יש טענה שבדיקה הראתה שגיל האבנים הללו גדול אף יותר.

לא ידוע בדיוק באיזו תרבות השקיעו כל כך הרבה באמנות אבנים משונה זו. לא ברור גם כיצד כל כך הרבה תיאורים באבנים הללו נראים מודרניים להפליא ונבואיים, בעידן שבו צוירו. היו אמנם מקרים של זיופי אבנים שנעשו במאה האחרונה, אבל מרבית האבנים הללו נראות אותנטיות ונחפרו על ידי ארכאולוג אקדמי בעל שם כמו הדוקטור קבררה ומכאן המסתורין שבהן.


הנה סיפורן של אבני איקה והמשמעות התרבותית שלהן:

https://youtu.be/TXv2Z6dinSA


עוד על אבני איקה:

https://youtu.be/1FMIn9FY16w


ציורי הדינוזאורים על אבני איקה, שאם הם אמיתיים הרי שהם שוברים את כל התאוריה המדעית לגבי היעלמותם ביחס לאדם הנבון:

https://youtu.be/NPO6h8M6DI4


והמוזיאון של דוקטור קבררה:

https://youtu.be/8hDqAr2VAZs

החוף הסלעי מוארקי הוא חוף שיש בו עשרות כדורי אבן (בולדרים) מסתוריים. אלה מעין חלוקי אבן עצומים ובעלי צורה עגולה ומושלמת, שנוצרו לפני 60 מליון שנה, מסחופת על קרקעית הים.

מדובר בסלעי אבן גדולים ובעלי צורה מושלמת של כדור, הפזורים על החוף החולי.

צורתם הכדורית המושלמת של סלעי מוארקי (Moeraki Boulders) היא תודות לכך שהחומר שהלך והגדיל אותם התרכז בסלעים, בצורה שווה מכל צדדיהם.

המקומיים קוראים להם בשמות מוזרים כמו "מוחות של חוצנים" או "סטונהנג' של ניו זילנד" אבל הרוב פשוט קוראים להם "הבולדרים" (בעברית, הסלעים).


הנה סלעי מוארקי:

http://youtu.be/OB8SgeSHyGI


וקצת הסברים על התופעה:

http://youtu.be/rMV3PH-wio8

בעיר אקסום (Axum) שבאתיופיה, בירת כוש העתיקה שבה שלטה מלכת שבא המפורסמת, היו אובליסקים ששימשו כמצבות קבורה. המפורסם שבהם התנוסס ברומא שנים רבות והוחזר לאקסום בשנת 2005. האובליסק הזה נגנב על ידי חיילי צבא מוסוליני, בעת שאיטליה שלטה במקום בשנת 1937.

כיום נותרו עשרות בודדות של אובליסקים עתיקים בעולם. חלק מהם נבזזו על ידי כובשים צרפתיים ואיטלקיים ולכן הם מוצבים בפאריס וברומא. גם הרומאים בזזו ואף הביאו אובליסק לקיסריה שבישראל.

השם אובליסק בא מהמילה היוונית obelos, מחט. כיוון שהרודוטוס היווני, "אבי ההיסטוריה", הוא זה שהכיר אותם כך לעולם.


הנה סיפורם של האובליסקים באקסום:

https://youtu.be/bkPPY7rwYLU


מראה האובליסקים באקסום באתיופיה:

https://youtu.be/Dnia-7sKfec


והאובליסקים של מצרים העתיקה לצד מקומות החציבה שלהם:

https://youtu.be/zMyOFbysmwI?t=1m19s

הפסיפס הוא אמנות עתיקה שהתפתחה כבר בתקופות קדומות וראשוניות. בהתחלה, הוא היה סוג של שיטת ריצוף פשוטה, שכללה שימוש באבנים וחרסינה ליצירת דפוסים גיאומטריים.

בתקופה ההלניסטית, הפסיפס הפך לפופולרי ביוון. בהמשך הוא כיכב גם באימפריה הרומית, שם השתמשו בו ליצירת תמונות מפורטות וצבעוניות, במיוחד בארמונות, בווילות ובמקדשים המפוארים שלהם. בפסיפס הרומי נוספים לאבנים גם חלקי שיש במגוון צבעים וגוונים, כשהם יוצרים מראה עשיר, כמעט כמו ציור בצבע מלא.

בתקופה הביזנטית נולדו פסיפסי הזכוכית. הפסיפס בתקופה זו הפך לאמנות המועדפת לקישוט של כנסיות ומבנים ציבוריים, בעיקר תוך שימוש בזכוכיות קטנות, טסראות, המשקפות אור.

במהלך התקופה של ימי הביניים והתקופות שאחריה, אמנות הפסיפס כמעט ונעלמה. הציור והצבעים תפסו את מקום האבנים וההרכבה שלהן לפסיפס וכמעט ולא נוצרו כאלה.

במהלך המאה ה-20, הפסיפס חווה תחייה, המגיעה בעקבות האמנות המודרנית. לפתע החלו אמנים להשתמש בו לביטוי של רעיונות מופשטים ופיגורטיביים. הם משתמשים ליצירת פסיפסים בחומרים ובטכניקות חדשות, תוך חיזוק של מרכיבי המרקם והצבע בהם.

בעידן המודרני גוונו גם המרכיבים וביחד עם אבנים וזכוכית, עושים עד היום שימוש בפסיפסים גם במתכת ואפילו בפלסטיק.

כיום, הפסיפס מצוי בעבודות אמנות עכשוויות ובפרויקטים ציבוריים רבים, והוא נחשב לטכניקה גמישה ובעלת ביטוי משמעותי יחסית בעולם האמנות.


הנה קיצור ההיסטוריה של הפסיפס:

https://youtu.be/Vf1FbXaPJ8w


על התרבויות הקדומות עד היוונים שפיתחו את הפסיפסים:

https://youtu.be/09gVA_REEGg


אמנות הפסיפס של הרומים:

https://youtu.be/ER7XjzmAzcw


וסרטון ארוך של תולדות הפסיפס:

https://youtu.be/dp3UDuBBu0o?long=yes

חלוקי האבן שעל חוף הים וחלוקי הנחל שעל שפת הנחלים הן אבנים שנשחקו והשתפשפו. זה קרה מרוב שהאבנים הוטחו זו בזו על ידי גלי הים ובעת זרימת הנחל. המכות, השפשופים והחבטות שקיבלו האבנים הללו, כשפגעו זו בזו, גרמו לשחיקתן ואט אט הן לוטשו והפכו עגולות.

כך נעשו אבני הנחל והים במשך הזמן עגולות וחלקות כל כך שאין בהן כלל חספוס.


הנה סרטון על חלוקי נחל ששימשו לאדם הקדמון ככלי מטבח:

http://youtu.be/rQuGo5saQKg

אחלמה (Amethyst), או האמטיסט, היא אבן סגולה ויפה, מינרל בעל גבישים גדולים ממשפחת הקוורץ. היא גדלה במושבות גבישיות שבגושי סלע ובכדורי אבן מסוג "גאודות".

כבר בעת העתיקה היא הייתה אבן חן מבוקשת ויקרה. ממצאים ארכיאולוגיים מצאו אותה בשלל תרבויות, ממצרים העתיקה שבה שימשה בחפצי נוי ותכשיטים ועד לאיי אנגליה שבה נמצאו חרוזי אחלמה בקברים עתיקים.

"אחלמה" הוא שמה המקראי של האבן המיוחדת והידועה מזמנים קדומים מאד. היא הייתה אחת משנים עשר אבני החושן של הכהן הגדול בבית המקדש, האבן השלישית בטור השלישי. העברים האמינו שיש לה סגולות רפואיות. מכאן גם השם העברי "אחלמה".

בימי קדם נהגו לייחס לאבן האחלמה יכולות מיוחדות וסגולות רפואיות. ביוון העתיקה נפוצה האמונה כי האחלמה מגינה מפני שכרות וברומא נהגו אצילים לענוד אבן אחלמה על צווארם ולעיתים גם שתו מגביעי אחלמה, מתוך האמונה כי הם מוגנים משכרות בעזרתה. שמה הלועזי של האבן מגיע מיוונית עתיקה, שבה "א" הוא "לא" ו"מתוסטוס" פירושו שיכור, מורעל (אגב, "מסטול" בערבית וכיום גם בסלנג עברי, הוא שיבוש של המילה היוונית הזו). בימי הביניים, האירופאים האמינו כי לאחלמה יש יכולת לרפא את הגוף ולהרגיע כעס וחרדה. מאוחר יותר, בימי הרנסנס כתב, לאונרדו דה וינצ'י כי האחלמה מנקה את הראש ומחדדת את המחשבה וברפואה הסינית המסורתית משתמשים בה להקלה על כאבים פיזיים ולהפגת מתחים נפשיים.

הנה אבן האחלמה:

http://youtu.be/4HG_8vQMlLQ


וכך מחפשים את אבני האחלמה באוסטרליה:

http://youtu.be/ffs4ABGcZ40

צורת חלוקי החוף היא של אבנים עגולות ומשויפות, ממש כאילו ישב מישהו וליטש אותן אחת אחת.. ובכן, זה כמעט קרה כך.. במשך מיליוני שנים לוטשו אותן אבנים על ידי הגלים, שהטיחו אותן זו בזו וכך ליטשו והחליקו את פניהן, עד שהן קיבלו את צורתן העגולה והמשויפת. זה קורה גם לחלוקי הנחל, האבנים בנהרות ובנחלים, ששוייפו כך על ידי זרמי המים במשך שנים רבות.

חלוקי הים והנחל הם לרוב עשויים מסלע קלסטי.


הנה פעולת הגלים המעגלת את חלוקי האבן:

http://youtu.be/NGux-VP4DtY

מהו המינרל שנקרא בעבר "זהב השוטים"?


המינרל פיריט (Pyrite) יוצר גבישים מרובעים להפליא, שנראים כמו יצירת אמנות מודרנית. גבישי הפיריט כה מרשימים שהם כונו בעבר "זהב השוטים". האגדה מספרת שמחפשי זהב נהגו להתבלבל וחשבו שגילו זהב, כשהתגלתה האבן. זוהי אבן מתכתית זהובה, המתגבשת לעיתים לכדורים או קוביות או נראית פשוט כגוש ללא צורה מוגדרת.

יש הרואים בה את אבן האשליות. אחרים רואים בה אבן שמעניקה לנושאים אותה הגנה מאנרגיות שליליות סביבם.

מקור השם פיריט הוא מיוונית שבה הפירוש שלו "אש" בשל הגיצים שגורם חיכוך הפיריט בפלדה או "האבן שיוצרת אש", על שום מראה הניצוצות הזהובים שלה.

כיום משתמשים בפיריט בעיקר בתעשייה. בנוסף, במחקר שפרסמה ב-2011 אוניברסיטת אורגון בארצות הברית, התגלה ש"זהב השוטים" עשוי להיות שווה זהב בסוף. זאת בזכות העובדה שהוא בעל יכולת נהדרת לקליטת אנרגיה סולארית ובעצם לייצור של חשמל. עובדה זו עתידה להעלות משמעותית את יעילות התאים הפוטו-וולטאים, שבקולטי השמש לייצור חשמל, אם הפיריט יחליף את החומרים הנפוצים בהם.


הנה "זהב השוטים" - גבישי הפיריט:

http://youtu.be/7bMYEtOHe9M


כך מבדילים בין פיריט לזהב:

http://youtu.be/TQ2DFMmIMR0


וכך בנוי הגביש שלו:

http://youtu.be/c74LrNz9Khc