הכפר האוסטרי הלשטאט (Halsstatt) נחשב לכפר העתיק ביותר באירופה. זה כמובן לא אומר שאין כפרים שהיו עתיקים ממנו, אבל הוא הכפר הכי עתיק שעדיין מתגוררים וחיים בו בני אדם. החוקרים גילו שכבר בשנת 5000 לפני הספירה התגוררו במקום תושבים שכרו את המלח שבו האזור כל כך עשיר וסחרו בו.

העושר שהקנה להם המסחר במלח היה כה גדול שבאלף הראשון לפני הספירה נוצרה באזור תרבות מתקדמת שזכתה לשם "תרבות האלשטאט" (Hallstattzeit). בהדרגה שלטה תרבות זו על כל מרכז אירופה. החוקרים משערים שבני התרבות היו ראשוני הקלטים. לשיא פריחתה הגיעה תרבות האלשטאט בתקופת הברזל המוקדמת. כריית המלח נמשכה עד וגם בימי הביניים.

כיום מזכירים החיים בהלשטט חיים בתוך גלוייה. הכפר הציורי שוכן ליד אגם האלשטאט, אגם אלפיני (בין הרי האלפים) זעיר, כשמאחוריו ניצבים המורדות התלולים של רכס דאכשטיין העצום.

הבתים, מגדלי הכנסייה והפונדקים העתיקים של הלשטאט משתקפים במימי האגם ויוצרים את פנינת הנוף המיוחדת שאותה כולם זוכרים אחרי ביקור בו.

זהו כפר ללא מכוניות, שניתן להגיע אליו רק ברכבת ובספינה. רק בסוף המאה ה-19 התפתחה התחבורה אל הכפר. עד אז ניתן היה להגיע אל האלשטאט רק בשיט על האגם או דרך שבילי הרים צרים.

את הדרך הראשונה לכפר סללו רק בשנת 1875. היא נעה לאורך החוף המערבי של האגם. והייתה הדרך היחידה להגיע אל הלשטאט. כמאה שנים אחר כך, ב-1966, נכרתה מנהרה בהר שממערב לכפר והגיע הכביש למקום.


הנה נופי הכפר הלשטאט:

http://youtu.be/MGM3nqILWEA


סרטון קפיצות זמן בתנועה של הלשטאט:

http://youtu.be/gNDVgoojr0Q


ובגלשן אוויר מעל הלשטאט:

http://youtu.be/R7BjkCWoSi4

הבית האוסטרי שנקרא "התקפת בית" אמנם משעשע במראהו אך הוא פרויקט רציני וקשה. העיצוב האדריכלי של הבית שהותקף נראה אמנם משוגע, אבל הביצוע שלו הוא מורכב במיוחד. צריך היה לבנות בית שלם מבחוץ, ולהעלות אותו אל גג הבניין, לייצב ולחבר אותו בצורה שלא תאפשר לו לעולם ליפול ולבצע את הכל בצורה מושלמת.

מדובר בבית ש"תקף" את בניין המוזיאון לאמנות חדישה שבעיר וינה, בניין כהה ומרשים הידוע בכינויו "מומוק" (MUMOK). התקפת הבית עליו הייתה זמנית, שכן כיום הוא אינו מוצג שם יותר.


הנה השלב האחרון בפרויקט המסובך הזה:

http://youtu.be/b8k5mmgOsO4?t=12s

בית האופרה של וינה (The Vienna Opera) הוא המוסד היחיד בעולם שמציג בכל ערב אופרה אחרת.

כל בית אופרה אחר בעולם מציג אופרה אחת למשך זמן מה ואחרי התקופה מחליף לאופרה אחרת. המורכבות של הצגת אופרה אחרת בכל יום היא עצומה, שכן הדבר אומר שעל בית האופרה להחזיק להקות אופרה שונות ומקבילות - זמרי האופרות השונות אינם אותם זמרים ומשתתפים.

גם ארגון התפאורות המורכבות של כל אופרה וההחלפה היומיומית שלהן על אותה הבמה, כמו גם התלבושות, ארגון התזמורת ועוד גורמים רבים - בבית האופרה של וינה הכל צריך להשתנות כמעט מדי יום ביומו.


הנה מבט מקרוב:

https://youtu.be/vQwSl3_M9ms


וסיפורו של בית האופרה המפורסם:

https://youtu.be/VEeYCe0Doj8

האימפריה של אוסטריה-הונגריה, או הקיסרות האוסטרו-הונגרית, הייתה אימפריה שהורכבה משתי ממלכות, אוסטריה והונגריה. היא כללה 15 לאומים שונים. האימפריה האוסטרו-הונגרית התקיימה באירופה משנת 1867, לאחר שהקיסר פרנץ יוזף הבין שהמלחמה בהונגרים לא תועיל והחליט להתאחד עימם לאימפריה מאוחדת. זה היה מעין איחוד של ממלכת הונגריה ושל קיסרות אוסטריה, שתיהן בניהול עצמי אך תחת שלטונו שלו.

האימפריה האוסטרו הונגרית החזיקה במשך כ-50 שנה, עד לסיומה של מלחמת העולם הראשונה, כשבעקבות הפסדה במלחמה היא פורקה למספר מדינות שונות.


כך נוצרה האימפריה האוסטרו-הונגרית:

http://youtu.be/HUoA_qKuoY0


הנה המנון האימפריה האוסטרו-הונגרית והדגל שלה:

http://youtu.be/yavbVK8RUqg

מערת הקרח אייסריזנוולט (Eisriesenwelt) שנמצאת לא רחוק מהעיר זלצבורג באוסטריה, היא הגדולה ביותר בעולם. אורכה הוא מעל 42 קילומטרים וקילומטר שלם מתוכה מכוסה בקרח.

אייסריזנוולט היא מערת קרח טבעית הגדולה בעולם. קירותיה מכוסים קרח בכל ימות השנה. היא מצויה בתוך סלעי אבן הגיר של הר הוקוגל, אחד מהרי האלפים האוסטרים.

פירוש השם "אייסריסנוולט" הוא בגרמנית "העולם של ענקי הקרח".


הנה מערת הקרח הגדולה ביותר בעולם - אייסריסנוולט:

https://youtu.be/GsxQa7HWZuw


ומעט מצורות הקרח המדהימות של המערה:

http://youtu.be/TlUlvExKOjQ


וטיול וירטואלי במערה ב-360 VR:

https://youtu.be/0b74iihWfoI?qr=yes

שירת יודל היא טכניקת קול שנפוצה בשירה עממית בשווייץ ואוסטריה ונמצאת בצורות שונות גם בתרבויות נוספות ברחבי העולם, כולל בסגנון הקאנטרי האמריקאי.

היודלינג היא צורת זמרה שמערבת הארכת הצליל ומעברים מהירים בין צלילי שירה רגילים (שירת חזה) לצלילי ראש. כך נשמע הצליל כמתחלף ומקפץ מגבוה לנמוך ובחזרה, שוב ושוב.

מקור המילה "יודל" הוא מהביטוי הגרמני - "להגות את ההברה יוֹ".


הנה סרטון של שירת יודל בהרי שווייץ:

http://youtu.be/XJHn542lPok


הנה שירת יודל בתוך שיר שלם, של להקה משפחתית בשם "הפלמינג פולד":

http://youtu.be/zygRcD0GZ7w

זה היה במצור המפורסם של הצבא העותמני על וינה בירת אוסטריה, בשנת 1683. אף שניסו כבר ועדיין לא הצליחו, 300 אלף החיילים התורכים המצוידים והנחושים ידעו שזה רק עניין של זמן עד שהעיר וינה תיפול לידיהם. הם חשו בטוחים בעצמם למול 80 אלף החיילים האוסטרים והלכו לישון ללא שמירה הולמת ובלי להציב שומרים, שיישארו לאבטח את חייליהם הישנים.

מפקד האוסטרים, הנסיך אויגן מסבויה, הבין את ההזדמנות שנקרתה לו. הוא הורה לחייליו להפתיע את חיילי הצבא התורכי הישנים באמצע הלילה ולעשות רעש והמולה מבהילים שיפחידו אותם כהוגן. אפילו הוא לא העריך עד כמה יצליח התרגיל המבריק שלו. החיילים התורכים הנדהמים התעוררו בבהלה ובהפתעה מוחלטת. למשמע חיילי האוייב הרועשים והמפחידים שפשטו על אוהליהם, הם פשוט ברחו בתחתונים ורצו לכל עבר. את הנשק והמדים הם השאירו אחריהם, שלל לצבא האוסטרי המופתע..

הקרב הזה יתחיל את הקריסה, שתימשך מעל 200 שנה, של האימפריה העות'מאנית. הוא גם יהפוך את בית הבסבורג לכוח אירופי נחשב וחזק, שממנו תצמח האימפריה האוסטרו-הונגרית החזקה.

אגב, לא רק נשק נשאר אחרי החיילים התורכים הנסים על נפשם, אלא עוד משהו.. תחילה סברו החיילים האוסטרים שזה היה מזון לגמלים, אבל אחד מתושבי וינה ידע מהם הפולים המוזרים ורכש אותם בגרושים. אלה היו פולי הקפה הראשונים של אירופה. שלל הפולים הללו הפכו הבסיס למה שיהפוך לבית הקפה הראשון בווינה ובהיסטוריה האנושית.

עוד תוצאה משעשעת של הניצחון המדהים של האירופים על התורכים הייתה הקרואסון. אותו מאפה בצורת חצי סהר, עוצב באוסטריה, ממציאת הקרואסון, כדגלה של האימפרייה העות'מאנית המובסת. 100 שנה אחר-כך הפך הקרואסון למאפה האהוב בצרפת.


הנה הקרב של 1683 על וינה:

https://youtu.be/AAHSbIz8fEY


תיאור קולנועי שלו:

https://youtu.be/F4hNHYC8GMM?t=57s


וניתוח הקרב הקודם שבלם את העות'מאנים בפני כיבוש אירופה:

https://youtu.be/Mfiri-0QUkE

על אף שההונגרים טוענים שהם המציאו את השניצל, השניצל נולד כנראה בוינה, בירת אוסטריה. המקורות שלו באים מהאימפריה הביזנטית וגלגולים רבים הוא יעבור עד שיהפוך לשניצל הוינאי המפורסם בעולם כולו, השניצל הראשון בעולם.

מהמקור שהיה מבוסס על חזה עוף ונולד כאמור בתקופה הביזנטית, לקחו הערבים את המאכל והביאו אותו עם הכיבוש של ספרד על ידי המורים, ערבים מצפון אפריקה. הספרדים קראו לו "סטק א לה סיביליה". מהספרדים העתיקו האיטלקים ומשם עבר המתכון לוינה והתקבע ש"שניצל וינאי" בידי הטבח של גנרל בשם רדצקי.

היהודים שעלו מאוסטריה לארץ החזירו את השניצל לבשר עוף והשניצל הוא מהמאכלים האהובים בישראל.


הנה שניצל וינאי במסעדה:

https://youtu.be/EoRziBFImso


מכאן השניצלים עלו לארץ (עברית):

https://youtu.be/-IDYzdKihUQ


סרטון של איש השניצל:

http://youtu.be/gCoifVykZ9w


ועוד אוכל רחוב וינאי (מתורגם):

https://youtu.be/QlSXmFlxT_k?long=yes

הכפר האוסטרי הלשטאט הוא כפר קטן, עם בית קברות זעיר. לכן לא נמצא מקום בכפר כדי לקבור בו את המתים החדשים המתווספים בכפר במהלך השנים.

הפתרון שנמצא בהלשטאט הוא להוציא את המתים לאחר שנות קבורה אחדות ולהעביר את הגולגלות והעצמות אל "בית הגולגלות" - מוזיאון העצמות בכפר (Beinhaus). זהו מבנה שבו מאוכסנות אלפי גולגלות של מתי הכפר לדורותיו. על כל אחת מהן מתנוסס שם המת ותאריך הפטירה שלו ולעיתים גם יום הולדתו. רבות מהגולגלות צבועות ומעוטרות בדוגמאות פרחים חינניות..

בית הגולגלות אולי קצת מצמרר, אבל טוב לזכור שהרבה מנזרים ומקומות אחרים בעולם הנוצרי הקימו גם הם חדרים ומבנים דומים. כשמדובר בדת הנוצרית, המנהג להשאיר את המתים בקבר הוא די גמיש..


הנה בית העלמין הקטן ובית הגולגלות בהלשטאט:

http://youtu.be/DFt57aGD-Ns


פנים בית הגולגלות של הכפר הלשטאט:

http://youtu.be/vSu4-QSQ8Qo

הקונסטהאוס (Kunsthaus Graz) הוא המוזיאון לאמנות חדישה שבעיר גראץ באוסטריה. המוזיאון מאכלס את הגלריה לאומנות מודרנית של העיר. הוא נמצא בשכונה ותיקה ומוקף בבניינים עתיקים ויכול להיחשב כאחת מהיצירות הפוסט מודרניסטיות המרתקות של האדריכלות העכשווית.

בשל צורתו המוזרה וגגו המזכיר מחושים של יצור ענקי, מכנים תושבי העיר את הבניין המשונה והחדשני הזה "החייזר הידידותי". הבניין עוצב בידי האדריכלים פיטר קוק וקולין פורנייה.

ואם המראה של הקונסט האוס לא מספיק מסעיר, אז על הקיר החיצוני שלו נבנתה רשת Bix של נורות פלורסנט שיוצרות צורות מרתקות ונותנות הרגשה של חללית מהחלל החיצון.


הנה הקונסטהאוס שבעיר גראץ:

http://youtu.be/Y1qpgL82LiE


הבניין מבפנים:

http://youtu.be/n3yD4ESDEK0


ה-BIX שעל קיר המוזיאון:

http://youtu.be/Uq1lkrtAJ_0


וסרטון בגרמנית על מבנה המוזיאון המיוחד:

http://youtu.be/tnIJIoTJdfE

מחנה הריכוז מַאוּטהַאוּזֶן (Mauthausen) היה מחנה ריכוז ועבודה, שנבנה ליד מחצבות גרניט גדולות, בדגש על מחצבת הגרניט וינר-גראבן.

כמו בכל מחנות הריכוז, גם כאן ריכזו הנאצים את האסירים, במיוחד את היהודים. מכאן הם הועברו ל"ייעודם" במלחמה, מי לעבודה במכרות ומי לתאי הגזים.

במחנה בולטות מדרגות המוות (Death stairs). עליהן הוכרחו האסירים לעלות ולרדת לאורך כל היום, אל וממחצבת אבני הגרניט הגדולה. בשלב מסוים, כשלא היה טעם בחציבה בשל התקדמות הצבא הרוסי אל המחנה, הם הוכרחו לעלות ולרדת הלוך ושוב במשך כל היום במדרגות, כשבידיהם אבנים כבדות ובלי שום מטרה. הכוונה הבלתי מוסתרת של אנשי האס אס הנאצים ומפקדי המחנה הייתה להביא אותם למוות מתשישות ובדרך כלל הם הצליחו.

מחנה הריכוז הגדול הוקם ב-1938 באוסטריה עילית, בסמוך לעיירה מאוטהאוזן. עם המלחמה הוקמו בו המון מחנות משנה. זה התחיל ממחנה גוזן, אחריו גוזן II, שהיה למחנה ריכוז מאולתר עד תום המלחמה וגוזן III, שנבנה על תשתית של מפעל ישן. בשיאו הקיפו את מאוטהאוזן כ-100 מחנות עבודה וריכוז. מאז המלחמה שוטחו מרבית מחנות המשנה ועם השנים נבנו על שרידיהם שכונות מגורים.

מספר הנרצחים במחנות מאוטהאוזן, גוזן והשאר עבר ככל הנראה את ה-300 אלף.

מאוטהאוזן הוקם בתחילה עבור עבריינים ופושעים פליליים. ב-1939 הוא הוסב למחנה עבודה בכפייה ולכליאת אסירים פוליטיים, בעיקר מתנגדי הנאציזם. עם התקדמות המלחמה השתנה ייעודו, או שלא נותרו מתנגדים פוליטיים רבים. הוא קלט יותר ויותר שבויי מלחמה, בעיקר קצינים סובייטים. מ-1944 הביאו הנאצים אליו המוני יהודים, בעיקר מקהילות הונגריה והולנד ויהודים ממחנות אושוויץ וברגן-בלזן.

לקראת סוף המלחמה הצפיפות במחנה הייתה כה גדולה, עד שמספר האסירים שישנו בכל מיטה (שיועדה לאדם אחד) היה ארבעה.

לאחר פינוי מחנה אושוויץ עבר למאוטהאוזן מי שנודע כ"מלאך המוות הנאצי", הרופא פושע המלחמה מנגלה. בחודש מאי 1945, אחרי שהצבא האמריקאי שחרר גם את מחנות הריכוז מאוטהאוזן וגוזן, נעלמו עקבותיו של מנגלה. לימים הסתבר שהוא התיישב בדרום אמריקה ומת שם.


על מחנה הריכוז הנאצי מאוטהאוזן (עברית):

https://youtu.be/xW9hNuFZ6uQ


סיפורו של המחנה והאכזריות שבו (עברית):

https://youtu.be/kHQ96dq8ncI


ו"שיר השירים", מתוך יצירתו הנוגעת בשם זה של המלחין היווני הנודע תיאודורקיס, על משורר המחפש את אהובתו שבמחנה (עברית):

https://youtu.be/xIpfSclj6A4

מה היה הסוד של הזמרת המזוקנת?


באירוויזיון של 2014 אירופה נדהמה אך בחרה בזמרת עם זקן למקום הראשון. "האוסטרית המזוקנת" כמו שכינו את קונצ'יטה וורסט שזכתה באירוויזיון, הייתה לא פחות מסנסציה (כולם דיברו עליה, עוד לפני הזכייה).

"לא ניתן לעצור אותנו" היא אמרה לאחר הזכייה, אבל אחרי כמה ימים התברר לעולם שהזמרת עם הזקן היא בעצם זמר.. טום ניאובירת' התחזה לאישה ולקח את הפרס הראשון בתחרות היוקרתית ביותר באירופה. ניאובירת' הוא דראג-קווין, כלומר זמר שמופיע ומבדר בתחפושת של אישה. הוא ככל הנראה לא שינה את מינו ונשאר גבר מזוקן. ולא שזה שינה הרבה, כי המסר של הפתיחות וקבלת האחר והשונה כבר עבר ובגדול.

אבל החשוב הוא שקונצ'יטה שהיא בעצם ניאובירת', ראתה בניצחון לא רק את נצחונ/ה שלו/ה אלא את נצחונם של כל מי "שמאמינים בעתיד של שלום וחופש". המסר עבר - כולם ראויים והעולם לומד לקבל את השונה.


הנה "הזמרת המזוקנת" קונצ'יטה וורסט:

https://youtu.be/ToqNa0rqUtY


על זכייתה של קונצ'יטה וורסט:

https://youtu.be/3n8kVpAwpUM

הסופר והעיתונאי האוסטרי ליאופולד פון זאכר מאזוך כתב בחייו לא מעט, אבל את שמו זוכרים היום בזכות בעיה אישית שהייתה לו - מאזוך אהב שמענים ומשפילים אותו ובמיוחד אהב לספוג עינויים מהנשים שאהב. הוא הירבה לשלב בספריו סיפורים על עינויים והסתבר שהוא פשוט אהב סבל וגם כתב עליו לא מעט.

כשכתב את הרומן "ונוס בפרווה", תאר בו האריסטוקרט האוסטרי זאכר באריכות את המזוכיזם ואהבת הסבל שלו, דרך דמות בעלת סטיה שכזו, שהתבססה כמעט במדויק עליו.

כיום לא ממש זוכרים את כתביו וחוכמתו, אבל משמו של מאזוך נולד המושג "מזוכיזם". את המושג טבע הפסיכיאטר הגרמני ריכרד פון קראפט-אבינג. ולא רק שהוא קרא על שמו של מאזוך את התופעה המשונה הזו - הוא הצביע על כך שמדובר בסטייה.

זה אולי נשמע לא יאומן, אבל אם תרצו לראות אדם מתקופת האבן, כל מה שאתם צריכים לעשות הוא לנסוע לאיטליה ולראות את אֶצִי, איש הקרח.

הכל החל כשזוג מטיילים גרמנים, הלמוט ואריקה סימון, סטו מהשביל המסומן בטיול שערכו בשנת 1991 בהרי האלפים, באזור אֶצטאל וסטו שבין אוסטריה לאיטליה. כשהבחינו לפתע בגופה השוכבת על פניה והיא שקועה בחלקה בקרח, הם סברו שמדובר בגופתו של מטייל שנספה בשנים האחרונות. מה רבה הייתה ההפתעה כשהגופה נלקחה לחדר המתים והתגלה שמדובר בגופה ששכבה בקרח במשך לא פחות מ-5300 שנה!

כך נמצא אצי "איש הקרח" (Otzi the Iceman), מה שנחשבת מומיית הקרח הקדומה ביותר שנמצאה אי-פעם. כשחקרו את הגופה ואת בגדיה, הסתבר שמדובר באדם קפוא מהתקופת הכלקוליתית, תקופת המעבר שבין תקופת האבן לעידן הנחושת. הקרח שימר את גופתו היטב ואיפשר ללמוד רבות על התקופה שבה חי ועל נסיבות חייו, תזונתו ומצבו הבריאותי.

אצי, שזכה לשמו על שם האזור שבו נמצא, הפך לאייקון של עולם הארכיאולוגיה. בגלל שהאזור באלפים שבו נמצא שייך לאיטליה, הוא מוצג כיום במוזיאון שנבנה לו בעיר האיטלקית בולצאנו. האפשרות להגיע דרכו למידע על תקופתו ועל חייהם של בני דורו, המסתורין סביב סיבת מותו ואפילו הקעקועים שעל גופו שהשתמרו היטב וכוכבים כמו השחקן בראד פיט הטביעו על גופם שלהם - כל אלה הפכו את אצי לסלב של העולם העתיק.


הנה אצי איש הקרח מהרי האלפים:

http://youtu.be/0Q544IYnKos?t=8s


הגופה המרתקת ובת ה-5300 שנה:

https://youtu.be/j8HXLqwD7uU


חוקרים את אצי:

https://youtu.be/A1RM8NR_EOc


וסיפורו של אצי - איש הקרח:

http://youtu.be/WA3AiNup7fY

הלוגיקן והמתמטיקאי יליד אוסטריה, קורט גדל, היה גאון ומגדולי הלוגיקאים. רבים רואים בו את גדול הלוגיקאים מאז אריסטו. התגלית הגדולה בקריירה שלו הייתה צמד "משפטי אי השלמות של גדל". בתפיסה כמעט רוחנית, הוא הצליח לחשוף בעיה שאין לה פתרון בהשלטת שיטה בחשיבה המתימטית. גדל ראה בכך הוכחה לקיומה של אמת נצחית, שבן האנוש יכול לתפוס רק את הקצה שלה, מבלי יכולת להכילה.

גדל היה גם חבר קרוב ביותר של אלברט איינשטיין בסוף חייו. על אף גאונותו, הוא נחשב תמהוני וסבל מפראנויה. זוהי מחלת נפש שגם תביא למותו, כתוצאה מתת-תזונה שנבעה מחשש שמנסים להרעילו ושהביאה לכך שהפסיק לאכול לחלוטין.


הנה סרטון קצר על תיאוריית חוסר השלמות של גדל:

http://youtu.be/xjT6x8yZvpY


וקורט גדל, מי שכונה הלוגיקן הגדול ביותר מאז אריסטו:

http://youtu.be/B2DY8WvSOLU?t=21s

נראה שהצלמית הקטנה והמגולפת באבן גיר המכונה ונוס מווילנדורף, או האשה מווילנדורף, נוצרה לפני למעלה מ-21 אלף שנה. היא התגלתה בשנת 1908 על ידי הארכאולוג יוזף סומבתי, סמוך לווילנדורף שבאוסטריה.

יש ויכוחים רבים בין החוקרים לגבי מטרתה של הצלמית וכמעט ולא ידוע על משמעותה התרבותית או מקורה. אחת הסברות היא שנועדה להלל את גוף האשה. מאז קיבלה ונוס מווילנדורף את שמה, התגלו צלמיות דומות נוספות, אם כי לא מאותן תקופות או תרבויות אנושיות. על אף שאין ביניהן קשר, כונו צלמיות אלה בשם משותף "צלמיות ונוס".


הנה ונוס מווילנדורף:

http://youtu.be/d0xAmbjE6Us


והסיפור של הפסל הקדום והמיוחד הזה:

http://youtu.be/ENAZqOoOVaI

כסא טונט (Thonet chair), או כסא מספר 14 משנת 1859 נחשב במאה ה-19 לפריצת דרך ולהצלחה מסחררת. עד היום הוא רלוונטי ברחבי העולם ונמכר כמו כסאות טריים. מצחיק לקרוא לו כיסא קלאסי, כי אין קלאסי יותר ממנו והוא הקלאסיקה.

גם היום ממשיך הכיסא הזה, בן יותר מ-150 שנה, להפגין קווים נקיים, פשטות ועיצוב נהדר, כשהכל מתחיל בטכנולוגיה שבה הוא נוצר והייתה חדשנית ופורצת הדרך לזמנה.

הסיבה היא כמובן השימוש שנעשה לייצורו, בטכנולוגיה חדשנית מאד לזמנה - שילוב של פיסות עץ מוקצעות ומכופפות והדבקה בדבק חם. הכיסא התבסס על מקלעת הקש, אחת השיטות האופנתיות של התקופה, אבל לא הירבה בקישוטיות ודקורציה האופייניים לתקופה האימפריאלית של אוסטריה, אלא הלך למה שיהפוך למוטיב של העידן המודרני - הפשטות, אולי אפילו המינימליזם. במילים פשוטות, הכיסא הזה הכיל רק 6 חלקים בלבד!

מה שאיפשר את הפשטות הזו היה הכיפוף. זו הייתה שיטה שבה הדביקו רבדי עץ, חממו אותם וכשהם היו חמים וקלים לכיפוף, נהגו לעקם אותם לצורת התבניות של הכיסא. לאחר שהתקררו בצורתם החדשה, הרכיבו אותם באמצעות ברגים ויצרו את הכיסא.

כך התאפשרה, לראשונה בתחום הרהיטים, יצירה של מוצר תעשייתי ובר-שכפול מדויק בכמויות גדולות. השילוב של ייצור פשוט והמוני, עם חומרים נגישים וחסכוניים, יצר מוצר זמין במחירו. לכך תרמה גם ההובלה הפשוטה והאריזה החסכונית שלו.

תודות לכיסא, יהפוך המעצב והנגר מיכאל טונאט לאיש עשיר. הוא מכר כיסאות בכמויות, רשם פטנט באוסטריה ורכש את מפעל הדבק ששרת אותו. בהמשך טונט יעצב וייצר גם כסא-נדנדה ובדורות שאחריו ייצרו אחרים מגוון ענק של חיקויים, עיצובי מחווה וכיסאות ומוצרי ריהוט שהטונט 14 היווה בשבילם השראה.


הנה סיפורו של כיסא 14:

https://youtu.be/eoy5QP3Jibg


כך מכופפים אותו במפעל:

https://youtu.be/8sUti5yG7iU


וכל הכיסאות שהוא נתן להם השראה:

https://youtu.be/Qhlo1UDHa-8

גוסטב קלימט (Gustav Klimt) מוכר בעולם כאחד היוצרים המרתקים של המאה ה-19. אפשר לקרוא לו "הצייר של הנשים", שכן הוא היטיב לתאר בציוריו נשים, בדרך חושנית ויפה במיוחד.

קלימט נולד באוסטריה, כבנו של חרט ורוקע כסף וזהב. הוא למד אמנם אמנות, אבל כדי להתפרנס נהג לצייר ציורי קיר. די מהר החלו ציוריו למשוך תשומת לב רבה, בעיקר בשל האופן המיוחד שבו צייר נשים. כשהעז והחליט לעסוק רק באמנות, הוא הצליח מעל למשוער.

סגנון ציוריו של קלימט הוא עשיר ומלא בקישוטים. רבים רואים בו את היוצר המובהק של תנועה אמנותית שנקראת בצרפתית "אר-נובו" או ארט-נובו (בעברית "אמנות חדשה"). ואכן, קלימט היה מגדולי היוצרים בסגנון האר-נובו, ששאב השראה מהטבע ומרכיבים טבעיים, ששולבו ביצירות בעלות זרימה מסולסלת ומעוטרת.

ואכן, קלימט צייר עם כל המאפיינים של יוצרי התנועה, שהצטיינה בנטייה החזקה שלה לקישוטיות. אפשר לראות את זה בציור "הנשיקה", שהיווה את שיא "התקופה המוזהבת" של קלימט והפך לאייקון תרבותי מהמוכרים והאהובים במאה ה-20.

לאחר מותו ב-1918, לא נעלם הסגנון הייחודי של קלימט ועד היום ניתן לראות את עקבותיו וההשפעות שלו בעולם האמנות של ימינו.

יש דיוקן שצייר בשם "אדל בלוך-באואר 1", שהיה רק אחד מכמה שהוקדשו לאשת חברה וינאית שיש הטוענים שהייתה המאהבת שלו. הדיוקן הזה הוא מהעבודות החשובות ב"תקופה הזהובה" של קלימט והיא נמכרה בזמנו בסכום הגבוה ביותר שבו נרכש ציור עד אז - לא פחות מ-135 מיליון דולר. השיא כבר נשבר מאז, אבל אם היו ויכוחים עד אז, לגבי מידת כישרונו של קלימט, הרי ששיא זה היה אחת ההוכחות לכך.


הנה סיפורו של הצייר גוסטב קלימט:

https://youtu.be/CXQ7n0ezr_A


ציוריו של קלימט:

https://youtu.be/IuHnyct1dmI


קווים לדמותו:

https://youtu.be/WSZEX3ksUe0


סיפור חייו:

https://youtu.be/UXLiaEJ0yH4


תכנית חינוכית על גוסטב קלימט (עברית):

https://youtu.be/FJ5aSKVXy3I?long=yes


ותערוכת וידאו של מאות מציוריו:

https://youtu.be/ziy0-BSYB5U?long=yes

"ליל הבדולח" (Crystal Night), המכונה באנגלית גם "ליל הזכוכיות השבורות" (Night of the Broken Glass), היה פוגרום מתואם ומאורגן שביצעו הנאצים בלילה שבין ה-9 ל-10 בחודש נובמבר 1938, בכל רחבי הרייך השלישי. מקור השם בשברי הזכוכית שהותיר ההרס באותו הלילה.

כל האירוע שהוצג על ידי התעמולה הנאצית כהתלקחות עממית של גרמנים מהרחוב וכתגובה ספונטנית לרצח דיפלומט גרמני בפריז, בידי צעיר יהודי, היה למעשה אירוע מבוים ומתוכנן, שנוהל כולו על ידי השלטון הנאצי. לפני ליל הבדולח היטלר תדרך את מפקדי ה-SA הנאציים לייצר את המהומות והביזה, אך הורה להם לעשות זאת ללא מדים. בכך הוא מנע מהנאצים להתפס כאשמים בפוגרומים הקשים של ליל הבדולח ומי ששילם לחברות הביטוח על נזקי אותו ליל-פרא היו, למרבה האירוניה, דווקא היהודים.

המספרים הרשמיים גורסים שבמהלך לילה אחד נשלחו למחנות ריכוז כ-30 אלף יהודים שנעצרו, לעתים על-פי רשימות מוכנות מראש, נרצחו 91 יהודים והוצתו 267 בתי כנסת בלבד. בין השאר נרצחו גם גרמנים אחדים בעלי "חזות יהודית". אבל ההיסטוריונים גורסים שבאירועי ליל הבדולח נהרסו כ-1,400 בתי כנסת בגרמניה ובאוסטריה, נחרבו גם בתי קברות יהודיים רבים ונבזזו, הושחתו ונשרפו מעל 7,500 חנויות ובתי כל-בו בבעלות יהודים. יש טענות של חוקרים גם על יותר מ-1,500 בתי כנסת ועל מספרים חמורים הרבה יותר של נפגעים.

ליל הבדולח היה אירוע הרמז על מה שיעוללו הנאצים בהמשך ולשואה האיומה שיבצעו הנאצים ביהודי אירופה.


הנה סרטון על ליל הבדולח:

https://youtu.be/6MFo4vq-cnM


אירועי ליל הבדולח בעיר הקטנה בוהל והוכחת מעורבות אנשי האס-אס בהצתות, בניגוד לטענת הגרמנים (מתורגם):

http://youtu.be/z6eHXxdlZ0s


מסרי ההסתה של היטלר שהביאו לפרעות ולשנאת היהודים (מתורגם):

https://youtu.be/ByDPmu7gbfY


מצגת וידאו (עברית):

https://youtu.be/XfI0rJWsLX4


מצגת וידאו באנגלית על ליל הבדולח:

https://youtu.be/IdctBH-bGxI


וקטע תיעודי של עדות על ליל הבדולח (עברית):

https://youtu.be/U-MN4025LWk?long=yes

הקפוצ'ינו (Capuccino) הוא אחד מסוגי הקפה האהובים בעולם. כמו את האספרסו שהם המציאו, האיטלקים מצטיינים גם בהכנתו של הקפוצ'ינו ומאיטליה הוא עבר לארצות רבות בעולם.

וינה, בירת אוסטריה והעיר שבה נוסד בית הקפה הראשון בעולם היא גם בית הולדתו של הקפוצ'ינו. כנראה שהוא נולד בטעות, כשמישהו הציב כוס חלב ליד הצינור של פליטת האדים מהדוד של מכונת אספרסו קדומה. כשראה מי שראה את הקצף שנוצר וניסה להוסיפו מעל קפה האספרסו הוא ודאי התרשם מאד מהשילוב של השניים. מכאן הייתה הדרך קצרה להציעו ללקוחות ולהוסיף מעליו מעט אבקה של שוקולד.

חשוב לציין שהטעם והצורה של הקפוצ'ינו שאנו מכירים כיום הוא שדרוג של הקפוצ'ינו האוסטרי המקורי, שבא מאיטליה. הקפוצ'ינו המקורי גם השתנה בקצף שלו. אם בעבר הונחה ''גבעה'' של קצף סמיך מעל האספרסו, זה השתנה לקצף קרמי ופחות כבד, מה שעושה את הקפוצ'ינו המודרני רזה יותר וקליל לשתייה. עליו גם התפתחה עם הזמן אמנות הקפה - אותם ציורי קפה מרשימים שהבריסטות, מומחי הכנת הקפה, יודעים ואוהבים להכין מעל הקצף.

מקור השם קפוצ'ינו הוא מה"קפוצ'יו". זהו שמו של הברדס שלובשים נזירים במסדר איטלקי נוצרי של הפרנצ'סקנים. שילוב הצבעים של הקצף הלבן מעל האספרסו החום הזכיר למישהו את הקפוצ'יו הפרנצ'סקני והוא מותג כמשקה קפה קפוצ'ינו.


הנה תולדות הקפוצ'ינו:

https://youtu.be/HJK3ZjAlesA


סיפור תולדות המשקה המוקצף מפיו של בריסטה מומחה:

https://youtu.be/-saz9hakthw


וכך מכינים קפוצ'ינו משובח:

https://youtu.be/2Ao5b6uqI40

"רוח זמננו" היה פסל שנעשה בשנת 1919 על ידי ראול האוסמן, מייסד הדאדא. הוא סימל את מצבם של בני המעמד הבינוני באותן שנים. הפסל נוצר בתקופה של בתקופה קשה של מאבקים פוליטי והפגנות רבות והוא נועד לזעזע את הצופה.

העבודה הזו מעבירה מסר מגוחך ומכוער בכוונה. זו הייתה דרכו של האמן לבטא את מצב החברה ואת מצבו של הפרט הנטמע בה והופך לאחד מההמונים. הוא ראה במסר החברתי את תפקידו העיקרי של האמן.

הפסל נעשה בטכניקה שנקראת אסמבלא'ז. כלומר, הוא הורכב מחפצים שונים שלכל אחד מהם משמעות בעיני הפסל, מייסד הדאדא ראול האוסמן.

במרכז היצירה ראש עץ מגולף מהסוג ששימש בתחילת המאה הקודמת להדגמה של פיאות נוכריות. הוא מייצג את דלות הרוח של התקופה. לרקה הימנית הצמיד האמן נרתיק עור עם חלק ממכונת כתיבה בתוכו, סמל לשליטת המדיה בהמונים והשקרים שבהם היא מזינה את ההמונים. למצח הוצמד סרט מדידה, לוח עם המספר 22 ומנגנון של שעון. כוס מתקפלת הונחה על הקודקוד של הראש ומכשירי מדידה מוצמדים לו לרקה.


הנה סיפור היצירה "רוח זמננו" של ראול האוזמן:

https://youtu.be/8YrRdcW3wvQ


וסגנון הדאדא שהפסל היה מהעבודות הראשונות בו:

https://youtu.be/ABNwtDyx7T4