על אף עיצובו המינימליסטי, כיסא הטיפה (Drop chair) הוא כיסא פיוטי של ממש. לא נדרש הרבה דמיון כדי לזהות את צורת הטיפה, המוצגת בכיסא הזה.

הכיסא הזה, שעוצב על ידי המעצב הסקנדינבי הבולט ארנה יאקובסן, הוא דוגמה מיוחדת במינה למינימליזם - מעט שהוא יותר, מיעוט שיוצר אפקט משמעותי.

הכיסא עוצב בסוף שנות ה-50. הוא נולד כחלק מעיצוב הפנים שקיבל על עצמו יאקובסן הדני, עבור המלון המלכותי בקופנהגן.

בשנים האחרונות חידש מותג הרהיטים הדני "Republic of Fritz Hansen" את הכיסא הנודע והוציאו שוב למכירה, במגוון צבעים, בריפודי טקסטיל או עור ואפילו בגרסאות פלסטיק.


הנה "כיסא הטיפה":

https://youtu.be/-bwlbbDt43U


וקצת יותר לעומק על "כיסא טיפה":

https://youtu.be/ep_P-8ijs5I


בנו של המעצב מספר על "הטיפה":

https://youtu.be/kDUJN0fjwJ4

כיסא "לואי גוסט" (רוחו של לואי) שעיצב פיליפ סטארק בשנת 2002 עבור חברת "קרטל" הוא דוגמה ליצירתיות שלו. המעצב לקח כיסא בסגנון "לואי ה-15" ועיצב אותו בצורה מודרנית ושקופה, מפוליקרבונט שקוף. כך הוא חיבר בין הישן והחדש ויצר רהיט חדשני ויפה, שגם מתכתב עם העבר של עולם העיצוב.

אגב, כנראה שגם הציבור אהב את היצירה.. לואי גוסט הפך לכיסא המעצבים הנמכר בכל הזמנים ובתוך 10 שנים נמכרו מיליון וחצי ממנו, על אף המחיר הלא ממש נמוך..


הנה כסא לואי:

http://youtu.be/JrL2q4jrz6k


הנה סרטון על ההתמזגות המופלאה בסביבה של הכסא הפופולארי "לואי גוסט":

http://youtu.be/f8gFztBEl1o


והנה תמונות ששלחו ליצרנית לקוחות שקנו אותו מכל העולם:

http://youtu.be/DtdUGYUC5Fw?t=15s


ויש "רוחות" של מלכים נוספים, כמו המלכה ויקטוריה:

http://youtu.be/tbHzyFHnff4

כסא הנדנדה RAR של צ'ארלס וריי איימס הוא מפורסם למדי בעולם העיצוב. אמנם הוא לא להיט אינסופי ורציף שנים, כמו דגמי הפלסטיק האייקונים של זוג המעצבים האמריקאיים, אבל מאז נוצר על ידי הזוג איימס ב-1948, הכסא הזה הוא אחד ממלכי הוותק בגן העדן של עיצוב הבית החכם.

מאז יצר אותם זוג המעצבים המפורסם, מעט לפני שנות ה-50, כסאות איימס (Eames) המקוריים הם יקרים להחריד. כיום נמכרים בעולם רבים מאד מהם, אך ללא קשר למעצב הרשמי שלהם. הסיבה היא שלכסאות של הזוג איימס יש חיקויים רבים, רובם מיוצרים בסין והם נראים ממש כמו המקור. הם כה פופולאריים תודות למחירם הזול, לפחות רבע ממחירו של הכיסא הרשמי.

מקור השם שלו הוא קיצור של. כל השמות שנבחרו על ידי ריי ובעלה לכסאות שלהם קיבלו ראשי תיבות של התיאור, המבנה, החומר או אפילו של המהות של הכיסא. כך גם בכיסא זה, ה-RAR הוא קיצור של "כיסא נדנדה עם בסיס מתכת" (Rocking Armchair Rod Base).


הנה האייקון הנוח של איימס ופרטים עליו:

https://youtu.be/wA3s2vkIDZo


עוד מכסא הנדנדה של הזוג הנודע של עולם העיצוב:

https://youtu.be/hLSEOHxmUFE


יש לכסא הנדנדה מפלסטיק צבעוני מגוון של צבעים בגוונים יפים להפליא:

https://youtu.be/GJnxL3S2iSA


כך מרכיבים את כסא הנדנדה שקונים כיום באינטרנט:

https://youtu.be/jpJ6aYxvzyE

כוננית "תולעת הספרים" (Bookworm) של מעצב-העל הישראלי רון ארד, היא מכונניות הספרים המודרניות והמעניינות ביותר מבחינה עיצובית ומרגע שהחלו לשווק אותה, היא הפכה כמעט מידית לאייקון בעולם העיצוב ולסנסציה שעשתה ממש מהפיכה בעולם העיצוב.

המעצב, שבצעירותו היגר ללונדון כדי ללמוד אדריכלות, היה סטודנט תפרן בעיר יקרה ולא היו ברשותו המשאבים לקנות ריהוט לבית. מחומרי מתכת שמצא ברחוב הוא בנה לעצמו כוננית ספרים וקרא לה ""This Mortal Coil". הכוננית שנראתה כמו תולעת זכתה לכינוי הדו-משמעי "תולעת ספרים" ועוררה התלהבות בקרב כל מי שראה אותה. בהמשך, "תולעת הספרים" הפכה למוצר חשוב בשוק העיצוב המודרני והיא מיוצרת כיום מפלסטיק ומשווקת בכל רחבי העולם, בהצלחה רבה ומרשימה.


רון ארד המעצב מספר על תולעת הספרים:

https://youtu.be/GqgeWK9atLY


כך היא משווקת:

https://youtu.be/n-yi7Iv3dtI


מרכיבים אותה:

https://youtu.be/7xfQp3EkN60


מורכבת על הקיר:

http://youtu.be/bo5s_9-tdAc


קפיצות זמן של הרכבת "תולעת הספרים" על הקיר:

http://youtu.be/zal32oYCIqM


וסרטון תיעודי על תולעת הספרים של רון ארד:

https://youtu.be/ottMjbjOufY?long=yes

הכסא מדגם "מאסטרס" (Masters) הוא אחד הכסאות הנודעים של מעצב-העל פיליפ סטארק. למעשה, כיסא מאסטרס הוא מחווה לשלושה מאבות העיצוב המודרני. סטארק שילב בגב הכסא את מראה המסגרת של שלושה מהכסאות המפורסמים בעיצוב המודרני. בכך הוא יצר שלם שבו משתלבים השלושה באופן יחודי ומעניין לעין.

הכסא המודרני עשוי פוליפרופילן בצבעים שונים. החלק המעניין בו הם הקווים המעוקלים ומשתרגים של גבו, הנפגשים בשילוב ציורי של חומר והחללים שבתוכו.

המחווה שעשה כיסא מאסטרס משלבת בין שלושה כיסאות שהם אייקונים עיצוביים היסטוריים מהמאה ה-20. מהגב המפורסם של סדרת כסאות ה-7 של ארנה יאקובסן, דרך גב כורסת הטוליפ של אירו ארניו וגב הכסא הנודע "אייפל" של צ'ארלס וריי איימס - שלושת עיצובי-העל מצוטטים בעבודה אחת, במחיר סביר יחסית ובכסאות מודרניים וצבעוניים.

כסא המאסטרס משקף את תחושת הנוחות שאמור ה"אדון", המאסטר, לחוש בישיבה על הכסא המשולב. סטארק, כדרכו, יצר בו עיצוב מקורי ויצירתי וקרץ לדמויות שהוא מעריץ, כמו שעשה פעם למלך לואי ה-14 ולמלכה ויקטוריה, בכסאות הרוחות שלו, "לואי גוסט" ו"ויקטוריה גוסט".


הנה כיסא ה"מאסטרס" של מעצב-העל פיליפ סטארק:

http://youtu.be/tFREGm0kEK0


הסבר על כסא המאסטרס של פיליפ סטארק:

http://youtu.be/BE2_8uxAdgc


מבט נוסף על כסא Masters chair בעיצובו של פיליפ סטארק:

http://youtu.be/5snPELlZnNc

'כיסא רובר' (The Rover Chair, 1981) הוא היצירה שפרסמה לראשונה והזניקה את הקריירה של מעצב העל הבינלאומי רון ארד.

זה התחיל כשארד מצא מושב עור של מכונית רובר במגרש גרוטאות בלונדון. כשחיבר את הכיסא למסגרת מתכת מעוגלת שעשוייה מצינורות הוא יצר בעזרתו את אחד מפריטי העיצוב המפורסמים ביותר בעולם, פריט מיחזור יצירתי שהפך לאייקון עיצובי.

בהמשך הקריירה שלו יצר ארד בעזרת חברות רהיטים כמו Vitra גירסאות מעוצבות של כיסא הרובר. למשל כיסא "זאת ועוד" (Moreover) שהוא גירסה של כיסא הרובר בגימורים של חלודה וכרום.


הנה רון ארד מספר על הדרך שלו וכיצד החלה מכיסא הרובר:

http://youtu.be/nHRJJ0b7PRE


וכיסא שמחקה את הרובר של רון ארד:

http://youtu.be/WpiORFrLhkU

כסא טום ואק (Tom Vac) החייזרי עוצב בידי המעצב הישראלי רון ארד בשת 1997. את הכיסא המודרניסטי ומינימליסטי יצר המעצב המחונן היושב בלונדון כבר שנים רבות מיציקת פוליפרופילן, חומר מלאכותי פלסטי שהופך את הכיסא לעמיד בתנאי מזג האוויר ולישיבה ושימוש גם מחוץ לבית ועדיין לכיסא נוח מאד לישיבה.

בעיצוב כיסא זה הוכיח ארד לא בפעם הראשונה, את הבנתו בשימושיות של המוצר. הטום ואק הוא כיסא נערם, מה שאומר שניתן להערים כיסאות רבים זה מעל זה. עובדה זו הופכת אותו מתאים לאיחסון כשאין בו שימוש. משום כך הוא מתאים גם למקומות קטנים בהם אין מקום רב לאיחסון וגם למקומות הזקוקים לאירוח ויש בהם צורך בכיסאות רבים לאירוח מזדמן.

תכונה נוספת של הפוליפרופילן היא העמידות שלו כנגד דהייה. בכיסא הזה ניתן להשתמש בכל מזג אוויר וצבעו לא ידהה לעולם.


רון ארד מספר שהצלחת כיסא הטום ואק היא עניין של מזל:

https://youtu.be/SgoX03ZJErE


הכיסא בווריאציות שונות ומגוונות:

http://youtu.be/u3p18wPUNf8


הכיסא תופס מקום מכובד בסדנה של האמן:

http://youtu.be/I_EPya1tRKk


ויש מעצבים שיצרו כיסאות היברידיים, שהם שילוב של הטום ואק עם כסא מפורסם אחר:

http://youtu.be/RYq2dXLTg3Y

בין הכיסאות מודרניים, אנו מכירים לא מעט כיסאות בייצור המוני, המורכבים מצינורות פלדת אל-חלד חלולים ומכופפים, שעליהם מתוחות יריעות עור. אבל הראשון שבהם נולד בשנת 1925 ויצר מהפכה סגנונית של ממש.

קראו לו "כיסא ואסילי" (The Wassily Chair). זהו כיסא מרובע ממתכת (Tubular steel armchair) שתכנן ועיצב מרסל בּרוֹיֶיר (Marcel Breuer), שהושפע משלדת האופניים, שהפכו אז פופולריים מאוד.

מיד עם צאתו של הכיסא לשוק, הוא הפך לכיסא המוכר בעולם ולדוגמה המוכרת ביותר של כיסאות מודרניסטיים.

המהפכנות של "כיסא וסילי" נעוצה בכך שהוא היה הכיסא הראשון שלא התבסס על ארבע הרגליים המסורתיות, של כל הכיסאות אי-פעם. עליו אנו יושבים כשמשקלנו לא נתמך באמצעות רגלי הכיסא אלא בכוח ההתנגדות של צינור המתכת המכופף.

למעשה, ברוייר פירק וצמצם את הכורסה הקלאסית של אותה תקופה לאוסף של קווים עשויי מתכת חלולה ומשטחים עשויי רצועות בד, שנמתחים על שלד המתכת ויוצרים מושב ומשענת.

מיליוני החיקויים שנוצרו לו, רק הוכיחו עד כמה תפס כסא וסילי, שהפך עד מהרה לכיסא הפופולרי והמפורסם בעולם.

למעשה, נולד כיסא ואסילי, שנקרא גם "כיסא מועדון בי 3", בבית הספר באוהאוס. הוא היה כל כך מוצלח, עד שהפך כמעט מיידית לאייקון העיצובי הידוע ביותר של בית הספר המפורסם גם כך. כמובן שהכיסא הזה העניק מיידית גם לברוייר פרסום והכרה בינלאומית, כאחד מגדולי המעצבים בהיסטוריה.

מקור השם "כיסא ואסילי" הוא בשמו של הצייר ואסילי קאנדינסקי, שהיה מורה בבית הספר באוהאוס וחברו הטוב של ברוייר.


הנה כיסא וסילי כדוגמה לעיצובי זרם הבאוהאוס:

http://youtu.be/yv-OwS67OHM


כיסא ואסילי בשלל צבעים:

https://youtu.be/jpxscfYHUzs


וכך מזהים אם הוא אמיתי או לא:

https://youtu.be/oSBiJRvGKp0

היא נבחרה ל"מוצר המאה" והוכרה כ"מכונית היפה ביותר שיוצרה מאז ומעולם", אבל דמיינו מכונית שברגע שמציתים את המנוע שלה, היא מקיצה לחיים ומזדקפת. ראשון מתרומם החלק האחורי שלה, כמו אצל חיה מוכנה לריצה. אחר כך עולה גם חלקה הקדמי והמכונית מתיישרת. כמו מטוס בהמראה, היא זוקפת את חרטומה למעלה ומתחילה לנסוע, אל האושר כנראה.

כי כבר בשנות ה-50, עת הוצגה לראשונה, נחשבה מכונית הסיטרואן DS לכלי הרכב החדשני והמהפכני ביותר של התקופה. העיצוב המדהים של מכונית הסיטרואן מדגם DS (בצרפתית Citron DS) הוא מהמפורסמים בתולדות עולם הרכב. כשהוצגה בתערוכת הרכב של פאריס ב-1955, כל כך התלהב הקהל הרב שפקד את האירוע, עד שבמהלך 45 הדקות הראשונות הוזמנו 750 יחידות ממנה. עד תום אותו יום הוזמנו 12 אלף יחידות ממכונית שאיש לא נסע בה!

ואכן, המכונית הזו עשתה לה שם בעיצוב העתידני הייחודי שלה, פרי כשרונו של הפסל האיטלקי פלמיניו ברטוני. במרוצת השנים היא זכתה בפרסים רבים בתחום העיצוב. אך בנוסף לתשבחות על העיצוב שלה, בלטה ה-DS גם בחידושים הטכנולוגיים הרבים שהוטמעו בה.

מצורתה האווירודינמית הייחודית כל כך, דרך מערכת הידרו-פנאומטית יחודית של מתלים, הפנסים המסתובבים כשהרכב פונה ועוד שלל תכונות שנראו כאילו הן גזורות ממכוניות קונספט עתידיות. המכונית הזו הייתה ושבה לחיים, כשבסוף העשור הראשון של המאה ה-21 החלו לייצר דור המשך למותג המנצח הזה.

בסרטים כמו "בחזרה לעתיד" ובסדרת הטלוויזיה "פנטומס" משנות ה-80, מצאה את עצמה הדי אס לא פעם מתעופפת באוויר. אך לא פחות מכך היא עופפה בתחום המוזות. אם זה כשזכתה בשנת 1999 לתואר "המוצר של המאה ה-20", בתחרות של מגזין העיצוב האנגלי "FX". אז היא השאירה אבק למוצרים אייקוניים כמו מחשב המקינטוש של אפל ומטוס הבואינג 747. ב-2009 בחרו בה, על פי ויקיפדיה, 20 מעצבי הרכב החשובים בעולם בתור "המכונית היפה ביותר שיוצרה אי-פעם". הסיטרואן DS זכתה גם במקום השלישי והמכובד, אחרי הפורד מודל T והמיני מיינור, בתור "המכונית המשפיעה ביותר במאה ה-20".


הנה סיטרואן די אס בקצרה:

https://youtu.be/LkPfBBVH1MM?t=18s


על המהפכנות והחדשנות שהביאה הסיטרואן DS לשוק הרכב:

https://youtu.be/vGOgzy4Tz2c


פצצת העיצוב סיטרואן DS:

https://youtu.be/C5kS3a_Cgdo


על המערכת ההידרופנאומטית שלה:

https://youtu.be/lldWIPDVBQ4


בסרטים היא "התעופפה" לא פעם:

https://youtu.be/i1tLPnFzeq8


וסרט תיעודי על הציטרואן DS הצרפתית הנפלאה:

https://youtu.be/kzW_ERSgFRY?long=yes

הכיסא האייקוני "La Chaise" של צמד המעצבים האגדי צ'ארלס וריי איימס, הוא כסא מוארך שעשוי יציקת פיברגלס אחת, המונחת על רגליים מתכתיות משולבות בעץ. הקלילות משועשעת שלו נובעת מצורתו החייזרית והלא-אופיינית לריהוט המקובל, אך לא פחות מהחור שבמרכזו, שנותן לו מראה קיקלופי קצת משונה ומהפנט. הכיסא הושפע בבירור מפיסול מודרני ובמיוחד מהפסל "דמות צפה" של האמן גסטון לה-שז.

ה"לה שז" הוא כיסא פרי תחרות עיצוב שנעשתה ב-1948 על ידי המוזיאון לאמנות מודרנית, ליצירת "ריהוט מודרני לא יקר". זה היה אחרי מלחמת העולם השנייה ובתחרות השתתפו כ-3000 מעצבים. זוג המעצבים השתמש בו לראשונה בטכנולוגיית הכיפוף של חומרים פלסטיים.

אבל הנוחות שלו והמראה הגלי וההרמוני שהיקנו לו המעצבים הפך אותו לכוכב עיצובי בבתי יוקרה רבים. כיום הוא לא זול בכלל ונחשב למבוקש דווקא אצל בעלי הממון.


הנה כיסא הלה-שז של הזוג איימס:

http://youtu.be/R3WpaZVacco


סקירה על כיסא הלשז של איימס:

http://youtu.be/bzoutc7mKgY


ההשראה מהפסל "דמות צפה" של גסטון לה שז:

https://youtu.be/Rh-MnZFZbNk


וכך מוכרים את הכיסא הנהדר הזה היום:

https://youtu.be/h6AqG_aWg5Q

כיצד מכופפים עץ לעיצוב רהיטים?
מהי טכנולוגיית "העץ המכופף"?


"כסא הצדפה" (The Shell Chair) של המעצב הדני הנס וגנר (Hans J Wegner), הידוע גם בשם CH07, הוא בעל שלוש רגליים ו-34 שנים של דחיית סיפוקים.

למה? - כי הסיפור המדהים של ה-Shell הוא שעל אף שהוא עוצב על ידי המעצב הדני כבר בשנת 1963, רק בשנת 1997 השיקו והחלו למכור אותו לציבור הרחב.

כמו רבים מהרהיטים האייקונים של התקופה גם הכיסא הזה כופף בטכנולוגיית "העץ המכופף" (moulded plywood) שפותחה בשנות ה-40 של המאה ה-20. ניתן לקרוא עליה באאוריקה בתגית "עץ מכופף".

את "כסא הצדפה", שמשווקים בימינו בסוגים וגוונים שונים של עץ, עיצב וגנר עם שתי כריות מרופדות בריפוד עור או בד. הוא יציב מאד ועמיד ביותר, למרות שיש לו רק שלוש רגליים.

הכיסא הצדפתי הזה, יש הקוראים לו "כורסת הצדפה", זכה בפרסי עיצוב שונים והוא מעוטר גם בטכנולוגיה שלו. בשנת 1999 קיבל כיסא ה-Shell את הציון המקסימלי מהמכון הטכנולוגי של דנמרק.


הנה "כסא הצדפה" של המעצב הדני הנס וגנר:

http://youtu.be/lIPg7fZcsFg


כך מייצרים את כורסת הצדפה:

https://youtu.be/2XKKenRD0b0


פרסומת לכורסה הצדפתית:

https://youtu.be/dihhH5TxkeM


וכך יוצרים מודל של הכיסא:

https://youtu.be/JzR2q04gIv8

"שולחן צד", שולחן הקפה שעיצבה האדריכלית והמעצבת איילין גריי, או כמו שכינתה אותו "E1027 Table" (שולחן E1027, על שם בית מפורסם שתכננה כאדריכלית ואז עיצבה את כל רהיטיו) הוא אחד הרהיטים המוכרים בתולדות העיצוב.

איילין גריי הייתה מעצבת וארכיטקטית שנולדה באירלנד ופעלה שנים רבות בצרפת. בהיותה לומדת עצמאית (אוטודידקטית) ויוצרת מבריקה, מדגים השולחן הזה את תבונת העיצוב שלה, בשילוב של יופי, שימושיות ואמירה אמנותית מעניינת.

שולחן הקפה של גריי הוא אחד הפריטים המוכרים והנחשקים כיום בעולם ובשל המראה השקוף שלו, תודות לזכוכית והניקל המבריק, הוא מתאים לכל חלל, קטן וגדול.


הנה שולחן הצד של איילין גריי E1027:

https://youtu.be/keibbML-Syc


דוגמן של שולחן:

http://youtu.be/Sbq3skXfVKc


וסרטון עם שולחן הצד המקורי שייצרה איילין גריי ב-1927:

http://youtu.be/CTKbLOvUddk

כיסא הברבור (Swan chair) עוצב על ידי המעצב והאדריכל הדני ארנה יאקובסן, או כמו שהאמריקאים קוראים לו ארנה ג'ייקובסן (Arne Jacobsen).

את כיסא ה-Swan עיצב ארן ג'ייקובסן בשנת 1958 בשביל עבור הלובי והטרקלין של מלון SAS Royal שתכנן אז בקופנהגן.

העשור של שנות ה-50 היה עשור פורה מאוד בקריירת עיצוב הרהיטים של יאקובסן. ממש באותה שנה שבה הוא הוציא את "כיסא הברבור" הוא גם יצר עבור מלון SAS ומלון נוסף את "כיסא הביצה" (Egg chair), המפורסם לא פחות שלו.

מה שבולט בכיסא הברבור מהרגע הראשון הוא הפשטות שלו, ההרמוניה והחשיבה האדריכלית של המעצב שלו. עיצוב הכיסא לא מכיל כלל קווים ישרים, מה שמקנה לו מראה אורגני ורך מאוד.

גם ארגונומית כיסא ה"ברבור" מתוכנן נפלא. הוא נוח מאוד, ניתן להסתובב בו לכל זווית ב-360 המעלות, הוא נותן תמיכה מצוינת ומלאה לגב והיציבות שלו רבה, בזכות רגל ה"איקס" המוכרת מעיצובים נוספים של ארן ג'ייקובסן.


הנה כיסא הברבור:

https://youtu.be/vpo0lz06IgM


כיסאות הברבור והביצה עוצבו שניהם לפרויקט המלון המעוצב הראשון בעולם שיאקובסן עשה:

https://youtu.be/oHQGjS7Behk


וכך מייצרים את כיסא הברבור:

https://youtu.be/ZCbIZLqtvQM

כסא טונט (Thonet chair), או כסא מספר 14 משנת 1859 נחשב במאה ה-19 לפריצת דרך ולהצלחה מסחררת. עד היום הוא רלוונטי ברחבי העולם ונמכר כמו כסאות טריים. מצחיק לקרוא לו כיסא קלאסי, כי אין קלאסי יותר ממנו והוא הקלאסיקה.

גם היום ממשיך הכיסא הזה, בן יותר מ-150 שנה, להפגין קווים נקיים, פשטות ועיצוב נהדר, כשהכל מתחיל בטכנולוגיה שבה הוא נוצר והייתה חדשנית ופורצת הדרך לזמנה.

הסיבה היא כמובן השימוש שנעשה לייצורו, בטכנולוגיה חדשנית מאד לזמנה - שילוב של פיסות עץ מוקצעות ומכופפות והדבקה בדבק חם. הכיסא התבסס על מקלעת הקש, אחת השיטות האופנתיות של התקופה, אבל לא הירבה בקישוטיות ודקורציה האופייניים לתקופה האימפריאלית של אוסטריה, אלא הלך למה שיהפוך למוטיב של העידן המודרני - הפשטות, אולי אפילו המינימליזם. במילים פשוטות, הכיסא הזה הכיל רק 6 חלקים בלבד!

מה שאיפשר את הפשטות הזו היה הכיפוף. זו הייתה שיטה שבה הדביקו רבדי עץ, חממו אותם וכשהם היו חמים וקלים לכיפוף, נהגו לעקם אותם לצורת התבניות של הכיסא. לאחר שהתקררו בצורתם החדשה, הרכיבו אותם באמצעות ברגים ויצרו את הכיסא.

כך התאפשרה, לראשונה בתחום הרהיטים, יצירה של מוצר תעשייתי ובר-שכפול מדויק בכמויות גדולות. השילוב של ייצור פשוט והמוני, עם חומרים נגישים וחסכוניים, יצר מוצר זמין במחירו. לכך תרמה גם ההובלה הפשוטה והאריזה החסכונית שלו.

תודות לכיסא, יהפוך המעצב והנגר מיכאל טונאט לאיש עשיר. הוא מכר כיסאות בכמויות, רשם פטנט באוסטריה ורכש את מפעל הדבק ששרת אותו. בהמשך טונט יעצב וייצר גם כסא-נדנדה ובדורות שאחריו ייצרו אחרים מגוון ענק של חיקויים, עיצובי מחווה וכיסאות ומוצרי ריהוט שהטונט 14 היווה בשבילם השראה.


הנה סיפורו של כיסא 14:

https://youtu.be/eoy5QP3Jibg


כך מכופפים אותו במפעל:

https://youtu.be/8sUti5yG7iU


וכל הכיסאות שהוא נתן להם השראה:

https://youtu.be/Qhlo1UDHa-8

כיסא הדאו (DAW ABS Chair) או בשם החיבה שלו DAW, הוא כיסא שעוצב על ידי זוג המעצבים המודרניסטי הנודע צ'ארלס וריי איימס. הוא יועד לבית ולמשרד, לשלל שימושים אפשריים, מכיסא לישיבה סתמית ועד לכסא המשמש בפינת אוכל מרווחת. מטרתו של הכיסא, אחד מסדרת כיסאות מעולים שנבנו מפלסטיק משולב ברגלי עץ ומתכת, הייתה לאפשר נוחות ישיבה עם עיצוב מודרניסטי ואהוד.

כיסאות ה-DAW שילבו מינימליזם עם שימושיות ונוחות. מעצם היותם מפלסטיק, הכיסאות הללו עוצבו כבר במקור בצבעים רבים ומגוונים.


הנה כיסא DAW:

https://youtu.be/rFMKi0MipBI


כך מרכיבים אותו:

https://youtu.be/kDnkMB6qcMQ


כל המשפחה של כסאות הפלסטיק של איימס:

https://youtu.be/XWm8veLKho0


רוצים אחד? - כך מוכרים אותו:

https://youtu.be/x56FbyG9kYo

כיסא הבועה, הבאבל צ'ייר (Bubble chair), הוא כיסא שבאופן מסוים הפך לסמל של העיצוב המודרני, שהפך בשנות ה-60 לצופה פני עתיד. בתקופה זו, כשסגנון החיים המעוצב, הקולנוע העתידני, חומרים וטכנולוגיות ייצור חדשות ותרבות הפופ ארט נפגשו, החלו רבים לרהט את בתיהם בפרטי עיצוב שנראו לקוחים מסרטים עתידניים.

בתוך הסצנה העיצובית הזו יצר המעצב הפיני אירו ארניו בשנת 196 את כסא הבועה. הוא היה סוג של התכתבות עם יצירת פאר עיצובית אחרת שלו, כיסא הכדור. אמנם כיסא הבועה היה קטן ממנו, אך יחודו לעומת הכדור הניצב היה בהיותו תלוי מהתקרה ושקוף לחלוטין. בצורה כזו איפשר המעצב לאור לחדור מכל הכיוונים ולמלא את הכסא.

החומר שבזכותו ניתן היה ליצור כסא שקוף שכזה היה אקריליק. בתהליך הייצור נהגו לחמם את האקריליק ולהביא אותו לטמפרטורות גבוהות ואז ניפחו אותו בתוך תבנית, עד שקיבל צורה של בועת סבון. את החמימות סיפק המושב המרופד בבד או עור.

לכיסא גם יתרון אקוסטי מסוים, בכך שהוא סוגר על היושב בו ומבודד אותו מעט מרעשים בסביבה.


שקוף, זוהר וחדשני - הנה כיסא הבועה:

https://youtu.be/S9Be5dy7JaE


לא חייבים דווקא לשבת על כיסא הבועה:

https://youtu.be/yZzeLFR6Xuk


כשכיסא הבועה מזמין גם תנועה:

https://youtu.be/XGZaX_STsbw


ועיצובים חדשים ברוח כיסא הבועה:

https://youtu.be/94BUCqlNykU

מנורת ה"חרגול" (Grashoppa) היא מנורה עומדת בעלת רגל ארוכה ושתי רגליים קטנות תומכות וראש חרגולי. כל אלה הקנו לה את שמה.

את ה'חרגול' עיצבה ב-1950 המעצבת והאדריכלית האמריקאית ממוצא שוודי גרטה גרוסמן. המנורה הייתה אז פופולארית למדי ואפילו לבתים בישראל הקטנה היא הגיעה באותה תקופה. אך עם השנים נשכחה גרוסמן. בעוד רהיטים ופריטים תעשייתיים של בני דורה הפכו לאגדות, דווקא עבודותיה, בכללן ה'חרגול', הלכו ונשכחו.

בשנים האחרונות פרצה לפתע המנורה העומדת המיוחדת של גרוסמן, אל מגזיני העיצוב. דומה היה שלפתע נזכרו בה כולם. ה'חרגולים' נראו בכל מקום ובשלל צבעים מודרניים ואופנתיים. הם החלו להימכר לבתי עשירים, בעלי טעם טוב ובעיקר השפעה.

הסיבה לקאמבק המשמח של המנורות הללו, לאחר שבמשך עשרות שנים הן נעלמו מהעין, היא פרוזאית - יורשיה של גרוסמן הסכימו לשחרר את הזכויות לחברת עיצוב. אנשי השיווק של החברה החדשה עשו השקה מחודשת ומושקעת ל'חרגולים של גרוסמן' והפכו את המנורות הנשכחות ללהיט מחודש.

בשלב מסוים ראו אותם בכל מקום. ממגזינים לעיצוב פנים ועד לתכניות טלוויזיה - דומה היה שהחרגולים באו בדיוק בזמן. ואכן, מאז הולך 'החרגול' ותופס את מקומו האייקוני והמוצדק כל כך בעולם העיצוב, לצד כל אלה שמעולם לא נעלמו.


הנה נורת החרגול:

https://youtu.be/tqjDTGlpGOE


גם כאן:

https://youtu.be/QfSEgpMyQXw


עם חברים - הכורסאות של הנס וגנר:

https://youtu.be/NCRs77kiVdI


השפעתה על נורות אחרות של המעצבת:

https://youtu.be/9jjw_7wew4Y


כל הנורות שעיצבה גרטה גרוסמן:

https://youtu.be/4yq_FulolwY


וגרטה גרוסמן עצמה ויצירות העיצוב שלה:

https://youtu.be/mC42iEOmqZg

הארי ברטויה היה פסל איטלקי שעבר להתגורר בקנדה ואחרי עשור עקר לארה"ב. בשנות ה-50 הוא עיצב את כיסא הרשת הקרוי על שמו: כיסא ברטויה, שזכה לכינוי המוכר עוד יותר "כיסא היהלום" (Diamond chair).

במראה הכיסא מורגש שמי שעיצב את "כיסא היהלום" היה פסל מודרני. מראה שלד המתכת שלו הפך את היהלום של ברטויה לפריט אייקוני ואת הארי ברטויה עצמו לאחד היוצרים המוערכים בעולם העיצוב. הכיסא נחשב עד היום לאחד הכיסאות החדשניים של המאה ה-20. אפשר בקלות לומר עליו שהוא "יהלום של כיסא".


הנה סיפורו של כיסא היהלום וכיצד נולד:

https://youtu.be/aFXSFswhdIA


מעט על הפסל והמעצב האייקוני הארי ברטויה:

http://youtu.be/OFr7hBCxRdg


וראו את כיסא היהלום במלוא הדרו:

http://youtu.be/IKKeNzRy-XU

כיסא הקונוס (Cone chair) של וורנר פנטון, משנת 1958, הוא כיסא מהפכני למדי בתולדות הרהיטים. יותר מאשר כיסא הוא דמה לפסל.

הוא לא היה היחיד. ביחד עם עוד כיסא שלו, כיסא "הלב" שפנטון עיצב שנה אחריו, ה"קונוס" שינה למעשה את המבנה המסורתי של הכיסאות.

כי מכאן יהיו כיסאות שלא זו בלבד שהם מחוסרי משענת, הם גם ללא רגליים. אלה כיסאות שיותר הזכירו פסל מאשר כיסא או כל חפץ שימושי, פונקציונלי אחר.

אגב, בין השאר בשל העובדות הללו, המבקרים של הטרנד המודרניסטי שפנטון פתח בשינוי הזה הציעו שהכיסאות הללו לא ייקראו כיסא אלא מושב (Seat).


הנה כיסא הקונוס:

https://youtu.be/6nDIGoBxb8w


סרטון עיצובי קטן לכיסא הקונוס והשרפרף:

https://youtu.be/7hlNMwUcYk4


והוא רק אחד מני כיסאות רבים ונהדרים שעיצב ורנר פנטון:

https://youtu.be/keOwch8X0lU

המעצב והאדריכל הדני ארנה יאקובסן היה מהמעצבים הבולטים בסגנון העיצוב הדני של המאה ה-20 המאוחרת. הוא אולי הדוגמה הכי מוכרת לעיצוב הסקנדינבי, המובחן ואהוד כיום על רבים.

ארנה יאקובסן עיצב ב-1952 את "כיסא הנמלה" (Ant chair), עבור חברת "פריץ הנסן". ההזמנה מיאקובסן הייתה לכיסא שישמש את הבניין החדש של חברת שירותי בריאות מקומית והוא כל כך הצליח, עד שהפך לאחד הסמלים המוכרים והמצליחים של העיצוב הסקנדינבי בכלל והעיצוב הדני במיוחד.

על ידי חיבור רגלי פלדה קלות עם גוף מעוגל ועשוי מעץ לבוד מכופף, הצליח יאקובסן ליצור את אחד מהכיסאות השימושיים והנוחים ובהמשך לאחד הכיסאות הפופולריים בעולם.


הנה סרטון על כיסא הנמלה:

http://youtu.be/w-5KaxbQN3U


על ארנה יאקובסן עצמו:

http://youtu.be/fPiRH5W_Xg0


ועוד מהעיצובים של המעצב הסקנדינבי הנודע יאקובסן:

http://youtu.be/KG0h1HpIAWA

יש לרון ארד הרבה רהיטים מעניינים ובעלי צורה מדהימה ומשונה. אחד מהם הוא כיסא הנדנדה החייזרי ווידו (Voido Rocking Chair), שעיצב רון ב-2006.

זהו כיסא מתנדנד עם קווים אמורפיים ועגלגלים, שמזכירים עבודות נוספות של ארד, מעט חוצניות ברושם שהן מותירות במבט בהן, כמו ספריית "תולעת הספרים" וכיסא ה"וול טמפרדר" ממתכת שעיצב.


הנה כיסאות הנדנדה Voido:

http://youtu.be/gHZLniNEfY4


פרסומת לדגם:

https://youtu.be/Q8_vVvhv7rs


כך היא מתנדנדת:

https://youtu.be/I8vpPGib4Mw


ובין עבודות שונות שהציג בתערוכה:

http://youtu.be/1kN8FnFJVMw