אנו נתקלים בהן לא פעם בהקשרים אלימים ובסרטים הן לא פעם דוגמה מוגזמת לשימוש בכוח, אבל רובן ככולן אינן תורות לחימה אלא תורות חיים. אלה הן אמנויות הלחימה שתתפלאו, קושרות בין הגוף והנפש ומטיפות לפתרון סכסוכים בדרכי נועם.

אמנויות לחימה הן יכולות גופניות שנועדו לאפשר לחימה פנים אל פנים. רובן התפתחו במשך מאות שנים, במדינות שונות באסיה. מספר רב של סגנונות ואמנויות לחימה קיימות בסין כיום, כשרק חלק קטן מהן התפשט אל העולם כולו.

ההבדל העיקרי בין אמנויות הלחימה השונות הוא בדרך שבה משתמש הלוחם באיברי גופו ובאביזרים. אך כל תורות הלחימה מושתתות על האמונה שרוגע, שלווה ומיקוד הם הכלים החשובים ללוחם טוב.

הסגנון העתיק ביותר הוא סגנון האבקות סינית הידוע היום בשם שְּוָואי גִ'יאָוו. הוא התפתח במאה ה-27 לפני הספירה. אך רוב אמנויות הלחימה המוכרות היום נולדו משיטות שפיתח במקור נזיר בודהיסטי במאה ה-5 לספירה, במנזר שאולין שבסין.

תלמידיו של אותו נזיר העבירו את סודות הלחימה הלאה, אך במהלך הדורות התפתחו אמנויות הלחימה לכיוונים שונים והתפצלו לאמנויות לחימה שונות, שכל אחת שמה דגש על היבטים אחרים וזכתה לשם משלה. בעוד שחלקן שמו את הדגש על הפעילות הגופנית, התנועה היפה וחוקי הספורט, אחרות הפכו לשיטות לוחמה יעילות המשמשות להגנה עצמית והכנעת היריב במהירות.

כל אמנויות הלחימה מדגישות את הצורך במשמעת חזקה ובאימונים רבים של הלומד. חשובה בהן מאד השליטה העצמית של הלוחם והן שמות דגש על השימוש בכישורים הנרכשים בהן להגנה ולא לתקיפת אחרים.

במהלך הלימוד של אמנויות לחימה, משתנה צבע החגורה של הלומדים. ככל שהתלמידים מתקדמים ורוכשים מיומנויות וטכניקות נוספות, הם זוכים בחגורות בצבעים שונים, בשאיפה להגיע לחגורה השחורה. חגורה שחורה היא הדרגה הגבוהה ביותר באמנות לחימה.

מיליוני בני אדם ברחבי העולם עוסקים באמנויות לחימה שונות, הן להגנה עצמית והן כפעילות גופנית לשעות הפנאי. יש מהם שאף הופכים את הלימוד למקצועי ומתחרים בתחרויות בינלאומיות.

בין אמנויות הלחימה ניתן למצוא את הג'ודו, קרטה, טאי צ'י, קיק בוקסינג, קנדו.


הנה מה שמשותף לכל אמנויות הלחימה - ריכוז, ידע, אימונים אינסופיים, גמישות, כושר גופני ועוד:

http://youtu.be/WRUIGNIiRfY


אנשים מדהימים שעושים דברים מדהימים באמנויות הלחימה השונות:

http://youtu.be/-DwLvzR5_kg


אלוף באמנויות לחימה המדגים את היכולות של המומחים:

http://youtu.be/2CmiOyaKcEs


נזירים בסין שמתאמנים בשניים מסוגי הקונג פו (מתורגם):

https://youtu.be/j5ZigUsbD6I


ותכנית חינוכית על אומנויות לחימה (עברית):

https://youtu.be/zKtUFncjhbI?long=yes

ג'וּדוֹ (Judo) היא אמנות לחימה שמטרתה היא להפיל את היריב על גבו. ה"ג'ודוקא", לוחם הג'ודו, לומד כבר מהתחלה את שיטות ההפלה, הריתוק והחניקה, שיאפשרו לו להכניע את היריב ולהביאו לייפון. שני הלוחמים נלחמים במשך 5 דקות, או פחות כשמדובר בילדים.

פירוש השם ג'ודו הוא "הדרך הרכה" או "הדרך העדינה". ואכן, תורת הלחימה של הג'ודו מבוססת על תורת לחימה קדומה שנקראת ג'ו-ג'יטסו. מי שפיתח את הג'ודו בסוף המאה ה-19, פרופסור יפאני ומומחה ללוחמת ג'ו-ג'יטסו בשם ג'יגורו קאנו, רצה ליצור אמנות לחימה שתאפשר להכניע את היריב, מבלי לפצוע אותו. ואכן, הכנעת היריב בג'ודו היא נקייה ונעשית על ידי הטלתו וריתוקו אל הקרקע.

הג'ודו נכנס לראשונה לאולימפיאדה בשנת 1964. הוא גם התחום שבו ספורטאית ישראלית זכתה במדליה הראשונה בתולדות המדינה. זו הייתה הג'ודוקא יעל ארד, באולימפיאדת ברצלונה 1992.


הנה אמנות הלחימה ג'ודו:

http://youtu.be/8ARq4HQ1YjQ


חוקי הג'ודו:

http://youtu.be/JZUFUwiIjso


סודות הג'ודו:

https://youtu.be/GHZb7WjDuHE


ממציא הג'ודו ג'יגורו קאנו בסרטונים ישנים:

http://youtu.be/L_ep5CJyQgw


קרבות ג'ודו רבים:

https://youtu.be/MaBowNVPEEk


וכמה קרבות ג'ודו יפים:

https://youtu.be/UrjPLuNtMy0

מכירים אמנות לחימה בת 400 שנה, העושה שימוש בצעדי ריקוד, ביחד עם בעיטות והרמת רגליים קצת משונה?

הקָפּוֹאֶרָה (Capoeira) היא אמנות תנועה מיוחדת, המשלבת מחול, לוחמה, אקרובטיקה ומוסיקה. שורשיה נעוצים בתקופת העבדות, בה נוצר החיבור המיוחד בין התרבות האפריקאית שממנה באו העבדים, לבין האווירה המיוחדת של דרום אמריקה והתרבות של השליטים הפורטוגלים.

היסטורית היא נולדה במאה ה-16 בברזיל, כשהעבדים האפריקאים פיתחו שיטת לחימה, אבל רצו להסוות את זה. הם התכוונו להתאמן בה ולהשתמש ביכולת הלחימה שירכשו לצורך בריחה, אבל כדי שלא יתפסו אותם בעלי החוות שאצלם הם היו עבדים, הם הוסיפו לתנועות הלחימה שתרגלו גם שירה ותנועות ריקוד מסוגננות.

כך התפתחה הקפואירה על ידי העבדים לצורכי הגנה עצמית, ובו בזמן שאבה מהמסורת האפריקנית והתחזתה למחול וזמרה.

כך יוצא שבשנים האחרונות הולכת הקפוארה ונפוצה בעולם כולו, לאחר שמטיילים למדו את האמנות הזו ופתחו סדנאות ובתי ספר בארצותיהם. היא אכן מזכירה מחול ומלווה במוסיקה אופיינית ועדיין, רוב אמני הקפואירה רואים בה משחק, המשלב מרכיבים של לוחמה, הגנה והתקפה.


הנה הסבר על הקפואירה:

http://youtu.be/G16xScfD5WM


אמני קפוארה בעולם:

http://youtu.be/C3R9Z2tx_5U


בארץ (עברית):

http://youtu.be/UA4joiznePs


מה תורמת הקפוארה לילדים (עברית):

http://youtu.be/_BOR8LQEYF4


והמוסיקה של הקפוארה:

http://youtu.be/742n-SFcp14

סיף או סיוף הם שמות של ענף ספורט שנולד מתוך טכניקות קרב בחרבות. הסיוף הוא קרב חרבות בין שני ספורטאים. משתמשים בו בחרב ספורטיבית, שבו הודפים היריבים אחד את חרבו של השני בחרבם שלהם. מטרת הסייף בקרב היא לצבור מספר רב של פגיעות ביריבו ומי שצובר מספר מסוים הוא המנצח.

סיוף עם מקלות התקיים במזרח אסיה, ביפאן ובאפריקה. באירופה הקדומה היו בתי ספר לסיוף והלוחמים התאמנו רבות בחרבות ובסיף. כבר באימפריה הרומית הפך הסיף למעין ספורט, כשרבים נהגו לצפות בקרבות סיוף ולהכתיר את המנצחים. מאז חידוש המשחקים האולימפיים המודרניים, מאז סוף המאה ה-19, הסיף הוא ספורט קבוע באולימפיאדה. זאת על אף שבאולימפיאדה העתיקה ביוון לא היה הסיף אחד הענפים הספורטיביים שבהם התחרו,


זהו ספורט הסיף וקצת על חוג סיף לילדים (עברית):

http://youtu.be/BHxdXv44P1w


קטעים מאליפות העולם בסיף:

http://youtu.be/ke5NxLqdJjE


וסרטון שמציג סיף בהילוך איטי ומצליח להראות בצורה יפה את התנועות שלרוב הן מהירות ביותר:

http://youtu.be/Z86tpjRaiK8

קָרָאטֶה, או קרטה (Karate), היא אמנות לחימה מודרנית ששורשיה באמנויות הלחימה העתיקות של היפאנים. פירוש המילה הקרטה הוא ביפאנית "יד ריקה". ואכן, היא משלבת מכות ולוחמת ידיים פתוחות, ללא נשק ותוך שימוש בבעיטות, בברכיים ובמרפקי הידיים.

הקראטה נולד בסביבות המאה ה-13 אבל את התנופה העיקרית קיבל התחום במאה ה-15, כשהשליט שוֹהאשי אסר על היפאנים את השימוש בנשק. בחפשם שיטה להגנה עצמית ללא כלי נשק התאימה הקראטה בדיוק. זו הייתה אמנות הלחימה היחידה אז, שעשתה שימוש בגוף בלבד. כך הפכה הקראטה למיומנויות לחימה מרכזית ביפאן.

כמו באמנויות לחימה אחרות, גם בלימוד הקראטה יש דרגות לימוד. שבע הדרגות בקרטה מסומנות בצבעי חגורה שונים, שמקבל המתאבק. החגורה הלבנה היא לתלמידים מתחילים בקראטה, בעוד המתקדמים ביותר זוכים לחגורה שחורה. גם אחרי החגורה השחורה זוכים המתקדמים בדרגות נוספות, הנקראות דָּאן 1 עד דאן 10. נוהגים לסמן את סימון הדאן על גבי החגורה השחורה.


הנה ההיסטוריה של אמנות הקראטה:

http://youtu.be/Y0bjnt_lmv0


מונטאז', רצף של קטעים בסרט שבו לומד הילד גיבור הסרט "קראטה קיד" את התורה כולה:

http://youtu.be/DnDyvn4dzh0


אימוני קרטה:

http://youtu.be/Uj98j1MLYV0


ילדה בת שמונה וחצי מישראל היא אלופת העולם (עברית):

https://youtu.be/N7MR_Vmjlqk


וכך נראה הקראטה כשהוא מגיע לעולם הריאליטי:

http://youtu.be/aEjGQB9BKWA

קרב מגע (Krav Maga) היא שיטת הגנה עצמית מודרנית שמקורה בישראל. היא פותחה לראשונה בשנת 1944 ונועדה להיות שיטה אפקטיבית שתשמש את אנשי הצבא ואכיפת החוק, בדגש על יחידות מיוחדות.

השיטה, המבוססת על תגובות ותנועות טבעיות ואינסטינקטיביות, תפסה והתרחבה בהדרגה למדינות רבות וכיום היא מוכרת ונחשבת בכל העולם.

בין היתר כוללת השיטה שימוש באגרופים ומכות עם נשק, בעיטות ואזיקה. בין הטכניקות שנלמדות בקרב מגע ניתן למצוא מכות ידיים, מכות רגליים, הגנה נגד סכין, שחרור מחניקה ועוד.

כיום קרב המגע הפך פופולרי גם בקרב אזרחים רבים ברחבי העולם ומי שרוצים ללמוד כיצד להגן על עצמם.


#תולדות קרב המגע
את מקורותיו של קרב מגע ניתן לאתר כבר בשנות ה-30 של המאה הקודמת, כשאימי ליכטנפלד, אמן לחימה ומתאבק הונגרי-ישראלי, החל לפתח שיטה להגנה עצמית חדשה, בה ניתן יהיה להשתמש במצבים אמיתיים. ליכטנפלד, שגדל בשכונה קשה ואף אלימה בברטיסלבה, השתמש בכישוריו בכדי להגן על עצמו ועל הקהילה היהודית, מפני ההתקפות האנטישמיות שהופנו אז כנגדה.

בשנות ה-40, לאחר עלייתו ארצה, החל ליכטנפלד ללמד קרב מגע בצבא הישראלי המתהווה. השיטה הלכה ואומצה, תוך שהיא משוכללת במהירות. עם הזמן היא הפכה למרכיב מרכזי בתוכנית האימונים של צה"ל, הוא צבא ההגנה לישראל.

מאוחר יותר הוצג קרב המגע לרשויות אכיפת החוק ולאזרחים בישראל, ועם הזמן ומאז הוא התפשט ברחבי העולם.


#מה מיוחד בקרב מגע?
ייחודו של קרב המגע הוא בהתמקדות שלו בתרחישים מהעולם האמיתי, לעומת המיקוד של אומנויות לחימה רבות, בטכניקות מסורתיות של אומנויות לחימה. במרכזו עומד הרעיון שכל אחד יכול ללמוד להגן על עצמו, ללא קשר לכוחו או לגודלו הפיזי.

השיטה שמה דגש על פשטות ויעילות והיא נועדה לשמש אנשים בכל הגילאים והיכולות. על-מנת לשלוט בה לא נדרש שינוי גופני של ממש, אלא בעיקר שימוש נכון וטבעי ביכולות האנושיות הרגילות והקיימות אצל כולנו.

את טכניקות קרב המגע, המבוססות על תנועות ורפלקסים טבעיים, ניתן ללמוד בקלות ובמהירות. הטכניקות הללו כוללות פגיעות, בעיטות, חבטות ולחימה על הקרקע, לצד טכניקות להגנה מפני כלי נשק כמו רובים וסכינים.

עוד כולל קרב מגע גם אימון במודעות למצבים וטכניקות של הסלמה, מה שיכול לסייע לאנשים להימנע מלכתחילה ממצבים מסוכנים.

בניגוד לאמנויות לחימה מסורתיות, שעשויות להתמקד בהגנה או בכבוד, אחד מעקרונות המפתח של קרב מגע הוא תוקפנות. השיטה מעודדת אנשים להיות אגרסיביים בגישתם להגנה עצמית. משמעות הדבר היא שימוש בכל האמצעים הדרושים כדי להגן על עצמך, כולל פגיעה באזורים פגיעים, כגון העיניים, הגרון והמפשעה.

עוד היבט חשוב של קרב מגע הוא ההתמקדות בהדרכה בתרחישים מציאותיים. שיעורי קרב מגע כוללים לרוב התקפות מדומות, כאשר התלמידים לומדים כיצד להגן על עצמם מפני יריבים רבים וכיצד להגיב במצבי לחץ גבוה. בסוג כזה של אימון אנשים מפתחים את הביטחון העצמי והמיומנויות שהם צריכים בכדי להגן על עצמם במצבים אמיתיים.


לסיכום, ההתמקדות של קרב המגע בטכניקות מעשיות והיעילות שלו בהגנה עצמית בתרחישים מהעולם האמיתי הופכת אותו לבחירה אופטימלית עבור מי שרוצים ללמוד כיצד להגן על עצמם.


כך נולדה אמנות הלחימה של קרב המגע (עברית):

https://youtu.be/ZQrmQRKAgn0


העולם של הקרב מגע (עברית):

https://youtu.be/wwsBWlhAO0o


כך נראה קרב מגע:

https://youtu.be/N-ss_OfxsgA


אימוני קרב מגע (עברית):

https://youtu.be/fJXQZZb_Ji0


ההמצאה הישראלית בעולם אמנויות הלחימה:

https://youtu.be/_bXH9vDoLJ8


עד סין הגיע קרב המגע (מתורגם):

https://youtu.be/uwIPm0250NM


לא ברור כמה אותנטי אבל הנה בחורה שיודעת קרב מגע (ללא סאונד):

https://youtu.be/eDvFmDXcbN8

אמנויות לחימה (Martial arts) הן יכולות גופניות שנועדו לאפשר לחימה פנים אל פנים. רוב אמנויות הלחימה התפתחו במשך אלפי שנים, לרוב במדינות באסיה. בימי הביניים ידוע על אמנויות לחימה גם באירופה ולמעשה היה בכל תרבות אמנויות לחימה משלהן.

אמנויות הלחימה הראשונות התפתחו לפני כמעט 5000 שנה. הסגנונות העתיקים ביותר הידועים מאז הם דהרמה מארגה ההודית וההאבקות הסינית שְּוָואי גִ'יאָוו. עם זאת, רוב אמנויות הלחימה המוכרות בעולם נולדו משיטות לחימה שפיתחו על ידי נזיר בודהיסטי במאה ה-5 לספירה, במנזר שאולין שבסין.

כיום קיימים אלפי סגנונות של אמנויות הלחימה הסיניות. רק חלק קטן מהן זכה להתפשט אל העולם כולו. בין אמנויות לחימה אלה ניתן למצוא את הג'ודו, קרטה, קונג פו, טאי צ'י, קיק בוקסינג וקנדו.

כיום עוסקים מיליוני בני אדם ברחבי העולם באמנויות לחימה שונות, הן להגנה עצמית והן כפעילות גופנית לשעות הפנאי. יש מהם שאף הופכים את הלימוד למקצועי ומתחרים בתחרויות בינלאומיות. במקומות רבים בעולם לומדים כיום אמנויות לחימה כאלה בבתי ספר, במרכזים קהילתיים, ביחידות צבאיות ועוד.


הנה כמה מאמנויות הלחימה ואיזו מהן לבחור לילד (עברית):

https://youtu.be/f_tXfCc1JE0


הערצה למאסטר (עברית):

https://youtu.be/m8BLb2SAkf4


אמנות הלחימה העתיקה מהודו, דהרמה מארגה שפותחה לפני 5000 שנה:

http://youtu.be/3xS_BzQuO0Q


קרב המגע הישראלי:

https://youtu.be/_bXH9vDoLJ8


ואמנויות לחימה בכל העולם (עברית):

https://youtu.be/MJ5Kd_-ZQCo?long=yes

סוּמוֹ (Sumo) הוא ספורט שבו מנהלים שני מתאבקים גדולי גוף קרב מגע בתוך זירה עגולה. מטרתם להצמיד איבר אחר לרצפה, שאינו הרגליים, או להוציא את היריב מהזירה. לשם כך משתמשים המתאבקים בַּזרוֹעוֹתיהם בכדי לנסות ולדחוף את היריב אֶל מִחוּץ לְזירה הקטנה, שבה מתקיימות התחרויות שלהם.

להיאבקות הסומו לבושים המתאבקים בלבוש האבקות סומו מסורתי, שקצת מזכיר חיתולים של תינוקות. ואגב, כשהם מופיעים בציבור ולא בתחרות סומו, לובשים מתאבקי הסומו המקצועיים את הקימונו היפני, הבגד היפני המסורתי שהם מחויבים ללבוש באירועים רשמיים ושכיום לובשים בעיקר מבוגרים מאוד ביפן ונשים.

אבל נשוב להיאבקות הסומו ולשורשיה.

מקור הסומו יפאני והוא נקשר בתרבות היפנית לטקסים רוחניים רבים. מסורת הסומו היא רבת שנים. סביב התחרויות הבידוריות שנערכות כיום ביפן ובעולם נערכים טקסים רבים שמקורם בדת השינטו מהתקופה שבה היה הסומו חלק ממנה.

גם בנים שלומדים היאבקות סומו וגם מתאבקי הסומו המקצועיים זוכים לתזונה מיוחדת ועתירת אוכל. הכל כדי לטפח את גופם עצום המידות.

חשוב לומר שבאופן מסוים הם משלמים מחיר בריאותי כבד, על ההשמנה הגדולה, הדרושה לאורח החיים שמנהל מתאבק סומו מקצועי.

במקור היפאני לא היתה חלוקה לקבוצות משקל ומתמודדים מצאו עצמם נאבקים ביריבים הכפולים מהם במשקלם, אך בהפיכת הסומו לספורט נפוץ ואולי אף אולימפי, חולקו התחרויות ל-4 קבוצות משקל: עד 85 ק"ג, עד 115 ק"ג, מעל 115 ק"ג, ומשקל חופשי.


הנה הסומו היפני:

http://youtu.be/UxhKb-zZoWE


אליפות העולם בסומו, לגברים ולנשים:

http://youtu.be/76gdqjraMoE


זה מה שקורה כשאנשים רגילים מתאבקים עם מקצוען:

https://youtu.be/VugtWhufJhI


קרב סומו שלם ודי קצר:

http://youtu.be/DXhVbxfmrYM


יום בחיים של מתאבקי הסומו (עברית):

https://youtu.be/OGC7AqTBoQg?long=yes


ותכנית חינוכית על סומו (עברית):

https://youtu.be/qyoIhB6u1_s?long=yes

ודאי יצא לכם לראות בפארק או על שפת הים אנשים שמתרגלים את התנועות העגולות והעדינות של הטָאי צִ'י (Tai chi).

מתרגלי הטאי צ'י נוהגים לבצע את התנועות באיטיות רבה ובתנועה יפה להפליא.

קשה ודאי להאמין אבל מדובר במה שהייתה בעבר אמנות לחימה עתיקה מהמזרח הרחוק - אמנות לחימה שבמקום כוח וזריזות, כמו למשל בקראטה, מתבססת על תנועה איטית.

ואכן, תרגילי הטָאי צִ'י הם תרגילי ההתעמלות הבריאים שרבים מהסינים עושים בכל בוקר. הם נועדו לאפשר למתרגל כוח ומהירות ולאפשר לו להגיע להרמוניה עם הטבע.

אז הטאי צ'י היא אמנות לחימה סינית שבמאה ה-20 קיבלה תפנית מהלחימה. במקום על הגנה עצמית, היא שמה דגש על השמירה על בריאות הנפש והאיזון. המתרגלים שומרים באמצעותה על הבריאות.

באמצעות התנועה, שנעשית בטאי צ'י כמו בהילוך איטי, מביאים את עצמם המתרגלים לסוג או מעין מדיטציה.

התנועות של הטאי צ'י הן בעצם חיקוי של תנועות בעלי חיים. כאמנות לחימה היה בסיס הטאי צ'י הגנתי. לכן יקבל היריב את הזכות להתחיל בקרב. הלחימה באמנות לחימה זו מיועדת לטווח קרוב, מרחק של יד פרושה אל היריב.

טאי צ'י, או בשמה המלא טאי צ'י צ'וּאָן, פירושה "אגרוף חסר גבולות". כי "טאי" בסינית פירושו גדול, "צ'י" פירושו ללא גבול ו"צ'ואן" הוא אגרוף.

הביטוי לא מתייחס דווקא לקרב, אלא לעובדה שהטאי צ'י חוצה את כל תחומי החיים של האדם.

כיום, אימצו לא מעט מאנשי המערב את תרגילי הטאי צ'י והם מקפידים עליהם בכל יום. למעשה, מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם מתרגלים טאי צ'י באופן קבוע.

ואגב, ב-2021 פורסם מחקר שעשו חוקרים מאוניברסיטת הונג-קונג, מהאקדמיה הסינית למדעים ומאוניברסיטת UCLA. נמצא בו שאימוני טאי-צ'י נמצאו עדיפים על תרגילים אירוביים ותרגילי כוח, בהפחתת שומן בטני, מה שנקרא "כרס".


הנה תרגול טאי צ'י של נזיר ממנזר השאולין:

https://youtu.be/skj69i5usgI


סודות הטאי צ'י:

https://youtu.be/trFU9pOJCOY


קבוצת סינים שבכל בוקר עושים טאי צ'י בגן הסמוך לביתם:

http://youtu.be/x9nv8kubfGI


רוצים ללמוד טאי צ'י? - הנה סרטון הדרכה ראשון:

https://youtu.be/4VNw8tM7MYE

בשנות ה-70 של המאה הקודמת קוֹנְג פוּ היה אחד הז'אנרים הכי לוהטים בקולנוע העולמי. אבל בין סרטי הקונג פו וגיבוריהם המדהימים ובין הקונג פו כאמנות לחימה יש מרחק מסוים.

הקונג פו (Kung Fu) היא אמנות לחימה סינית שנועדה להגנה עצמית ולוחמה בכובשים זרים. ישנם סגנונות קונג פו שונים. בדרך כלל הם קיבלו את שמם מהאזור שבו פותחו או נהוגים, כמו קונג פו מנזר שאולין וקונג פו - גמל שלמה דרומי.

הקונג פו הושפע מאמנויות לחימה הודיות והוא מאגד אמנויות לחימה נוספות, רובן לא מוכרות במערב, כמו וינג צון או ג'יט קון דו, שפיתח אמן הלוחמה המפורסם ברוס לי.

השם קונג פו מייצג את משך הזמן הארוך עד שמגיעים לשליטה בסגנון הלחימה ופירושו בסינית הוא "לעשות לאורך זמן". למעשה, במנדרינית מבטאים את זה גוֹנְג פֿוּ.

כך או כך, בסין נוהגים לקרוא כך לכל מיומנות ברמה גבוהה שרוכש אדם.

אם נחזור לרגע לסרטי הקונג פו של ההתחלה, הרי שבזכות ההצלחה העצומה של סרטיו של ברוס לי האגדי, גיבור הז'אנר המוביל, החלו רבים לכנות בשם "גונג פו" כך את כל אמנויות הלחימה בסין.


הנה מתאמנים בשניים מסוגי הקונג פו (מתורגם):

https://youtu.be/j5ZigUsbD6I


המקור ההודי של אמנות הקונג פו:

http://youtu.be/4jHKQmqL9Z0


ההיסטוריה של הקונג פו ווינג צ'ון:

https://youtu.be/BnbiiT3UCFE


מדריך קצר למתאבק הקונג פו:

http://youtu.be/B1W5bqfYxU0


גם אם זה לא בדיוק קונג פו, הנה אחד מגדולי הקונג פו בקולנוע, ברוס לי:

https://youtu.be/akmqyMbtiqI


כי כשהקונג פו הפך אופנתי הוא נכנס לבידור, לתיירות, למחול ולכל פינה אפשרית:

https://youtu.be/aCPT0I189nA

אי שם בתקופת הסמוראים, הלוחמים היפאניים ששלטו ביפאן במשך שנים רבות, התפתחה אמנות לחימה שסייעה להכשיר את מומחי הלחימה ואנשי קומנדו שלהם ולהפוך אותם מסוכנים במיוחד.

קראו להם אז לוחמי נִין ג'וּטְסוּ, אבל יתכן שאתם מכירים אותם בשם "נינג'ות". הם היו לוחמי גרילה יפאניים, בעלי יכולות אגדיות, לוחמי לילה שאגדות נרקמו על תעוזתם ויכולותיהם, אם כי התרבות היפאנית תמיד נטתה לראות בהם גם את מי שעוסקים בדברים לא מכובדים, דוגמת הריגול והגניבה.

הנינג'ה היו אנשי הלוחמה הזעירה של יפאן. הם שימשו מעין סוכני חרש ומרגלים בתקופה הפיאודלית ביפאן. אנשי הנינג'ה היו לוחמים שיכולתם הגופנית הייתה גבוהה במיוחד.

הם היו בעלי יצירתיות, שאפשרה להם לנהל לחימה ערמומית ומלאת תחבולות, לחימה באמצעים שלא חדלו להפתיע את האוייב.

הם נהגו להגיע בחשאי למקום שאליו נשלחו, כשהם עוטים מסכות, לבצע פעולות קומנדו מהירות ומדויקות ולהיעלם במהירות.

בתהליך לימוד הנינג'וטסו לומד הנינג'ה הרבה מאד תחומים (ראו באאוריקה בתגית "נין ג'וטסו"). הנינג'ות תרגלו הרבה דברים, חלקם יכולים להיראות משונים, כמו מבט ממוקד וארוך באור הנר, להגדלת הריכוז והמיקוד, או חיזוק בהונות הרגליים על ידי הליכה על צידם העליון ועוד. הם גם נהגו להכין את מזונם המיוחד, רובו היה מזון מרוכז וקל לנשיאה קלה.

כיום נולדו הרבה אגדות סביב הנינג'ות. תרבות הבידור המערבית אימצה אותם ונוצרו מגוון סרטים, סדרות טלוויזיה, משחקי מחשב ומה לא, של אותם לוחמי נינג'ה אקזוטיים ובעלי יכולות אגדיות.


כך נולד הנינג'ה:

http://youtu.be/MMM3hVp-1Ag


ההיסטוריה של הנינג'ה:

http://youtu.be/CKYBN7PU__U


ואיך הפך הנינג'ה לידוע בכל העולם?

https://youtu.be/n5CYzHIgJFE?long=yes

ברוס לי (Bruce Lee) הוא שם הבמה של אמן הלחימה ברוס ג'ון פאן לי, שהפך לשחקן קולנוע מוביל בתחומו. הסרטים בכיכובו צולמו בתחילה בהונג קונג. כשהוא התפרסם, צולמו הסרטים הגדולים שלו בהוליווד.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 הפכו סרטיו את אמנויות הלחימה המסורתיות של סין לפופולאריות בעולם כולו וברוס לי עצמו הפך לאגדה.


שנים רבות אחרי מותו - האגדה חיה:

https://youtu.be/TBIoYh3YUgs


סצנות מתוך סרטיו, בליווי להיט הקונג פו משנות ה-70 שתיאר אותו:

https://youtu.be/akmqyMbtiqI


קטעי ברוס לי, מזויפים כנראה, בהם הוא מפגין את כשרונו במשחק פינג פונג עם נונצ'קו:

https://www.youtube.com/watch?v=LhtJeCAU1ow


עוד קטעים גדולים של ברוס לי מסרטים שונים:

http://youtu.be/Se1y2R5QRKU


ומותו של ברוס לי:

https://youtu.be/RUwh74-NUvI

אמנות הלחימה נִין ג'וּטְסוּ, או נינג'וטסו (Ninjutsu), היא אסטרטגיית לחימה, שזה יותר מסתם שיטת לחימה.

הנינג'וטסו התפתחה אצל הנינג'ות, לוחמי הקומנדו ומומחי הלחימה האגדיים של תקופת הסמוראים, הלוחמים היפאניים ששלטו ביפאן במשך שנים רבות. באותה תקופה קראו לנינג'ות לוחמי נינג'וטסו.

בעזרת הנין ג'וטסו הפך הנינג'ה מסוכן במיוחד ויעיל מאד. אותם נינג'ות היו לוחמים שיכולתם הגופנית הייתה גבוהה במיוחד והם היו בעלי יצירתיות, שאפשרה להם לנהל לחימה ערמומית ומלאת תחבולות שהפתיעו את האוייב. הם נהגו להגיח בלילה, להשתלשל מהגג, ולאחר ביצוע מהיר ואכזרי של המשימה, להיעלם במהירות ובלי להותיר סימנים.

בלוחמת הנינג'וטסו מאמינים שכל דבר הוא כלי נשק. מעבר לשיטות הלוחמה הגופנית האגדית שהוא רוכש, לוחם הנינג'וטסו לומד מגוון של תחומים והרבה ידע שמסייע לו להבין כיצד לא להילחם, אלא להשתמש בשכלו והבנתו את העולם ולהשיג את מטרותיו.

היתרונות המנטליים, השכליים שלהם, הם אולי הנשק האמיתי של לוחמי הנינג'וטסו.

בין השאר עוסקים מתלמדי הנינג'ה גם בפיתוח הרוגע והשליטה העצמית. יכולות טיפוס, חיזוק הגוף, כוח ועמידות. כל אלה ועוד סוגי ידע שימושי בקרב תופסים מקום חשוב בלימוד הנינג'וטסו.

מקום נוסף תופס גם פיתוח החוש השישי של הלוחם, כך שיהיה מסוגל לחזות את המהלכים הבאים בקרב, עוד לפני שהם מתרחשים. שלא יופתע ולהיפך - יצליח להפתיע את הצד השני.


הנה הנינג'ות והנין ג'יטסו:

http://youtu.be/1-2jfhoyUkg?t=34s


ומבחן החרב משמש בנינג'וטסו לפיתוח החוש השישי, כלומר היכולת לחזות את הדברים לפני שהם קורים:

http://youtu.be/wfpIwjtJL0I