שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך נראתה ארץ ישראל לפני 100 שנה?
בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים, היתה ארץ ישראל בסך הכל חבל קטן, מרוחק ונחשל באימפריה העות'מנית. באותה תקופה חיו בה רק 50 אלף יהודים.
מעטים מבין יהודי ארץ ישראל היו אז חקלאים. הם החלו להקים אז התיישבויות ומושבות יהודיות, שמומנו מתרומות וסיוע מיהודים עשירים.
לעומתם התגורר הרוב המוחלט של היהודים בארבע ערי הקודש. הם התפרנסו מכספי חלוקה וצדקה של יהודים עשירים מחו"ל. ארבע ערי הקודש, שזכו באותה תקופה גם לשם "ארבע ארצות", הוא הכינוי שניתן ל-4 ערי קודש בארץ ישראל, אלה הערים ירושלים, חברון, טבריה וצפת.
מבט לישראל של לפני 100 שנה ויותר הוא מבט מעניין, בעיקר בזכות העובדה שאנו מביטים על מקומות שלעיתים אנו מכירים היום ורואים אותם כפי שהיו פעם, עוד לפני שהבריטים כבשו את הארץ, הרבה לפני שהייתה השואה, המדינה, המלחמות ועוד המון דברים שקרו מאז.
הנה סרטון על ארץ ישראל, שצולם בתחילת המאה ה-20:
http://youtu.be/EFD_o0-1QbQ
וצילום מהרכבת שעוזבת את ירושלים, בשנת 1896. שימו לב כיצד נראית ירושלים התורכית:
http://youtu.be/OhYLtLouWSA
מה הייתה מלחמת השפות?
מלחמת השפות (War of the Languages) הייתה אירוע היסטורי שהתרחש ביישוב היהודי בארץ בשנת 1913 וזכה לכינויים נוספים כמו "ריב הלשונות".
מדובר היה בסערה ציבורית שקמה סביב סביב מקומה של העברית המתחדשת במערכת החינוך היהודי בארץ.
המאבק התנהל כנגד חברת "עזרה" של יהודי גרמניה. מצד אחד עמדו נציגי חברת "עזרה" הגרמנית, שרצו להקים מוסד לחינוך טכנולוגי ראשון בארץ, שמו "טכניקום", לימים הטכניון של היום. החברה הודיעה שלימודי המדעים בו יתקיימו בשפה הגרמנית.
חייבים להודות שהיה הגיון מסוים בהחלטה. העברית של אותם ימים היא שפה שחסרים בה מונחים מקצועיים, מדעיים והנדסיים רבים. הגרמנית היא שפה מפותחת ומובילה בעולמות הללו באותן שנים.
אבל למול אנשי "עזרה" הגרמנים נאבקו סטודנטים ציוניים להוראה, מורים ואנשי חינוך, כולם חלק מהיישוב היהודי בארץ. כולם רצו ששפת הלימוד היחידה, גם במוסד האקדמי טכניקום וגם בבית הספר התיכון שלידו, תהיה עברית.
הפגנות, שביתות, מאמרים ונאומים - הוויכוח בין הצדדים היה קשה. הוא עבר שלבים רבים עד שהוכרע. במהלכו התפטר מתפקידו מנהל פרויקט הקמת "טכניקום", ד"ר שמריהו לוין. הוא מונה על ידי חברת "עזרה", אבל תמך דווקא בעברית כשפה עיקרית בבית הספר.
מ"עזרה" פרשו גם רבים מהמורים במוסדותיה, במה שהיה אקט של השתחררות מה"אפוטרופסות" שלה ושל ארגונים דומים מהגולה ומעבר לעצמאות של החינוך בארץ ישראל.
המאבק הוכרע ב-1914, כשהודיעה חברה "עזרה" שהלימודים יעברו בהדרגה להתקיים בעברית. זה היה נצחון חשוב לתפיסת השפה העברית ותפקידה בציונות. בעקבותיו החל תהליך של הקמת מוסדות חינוך עבריים, דוגמת בית הספר הריאלי בחיפה ובית המדרש העברי למורים.
מלחמת השפות עתידה להיות אבן דרך במסע להקמת המדינה והמאיץ של התפתחות רשת חינוך עברי, בחסותו של ועד ציבורי הדוגל בערכים לאומיים וציוניים.
#הרקע למלחמת השפות
אם רוצים להבין את מאבק השפות הזה, חשוב לדעת מה הייתה התפיסה הציונית כלפי היידיש. היידיש הייתה אז שפה עשירה, עמוקה יותר ורבת רבדים, שדחקה את העברית במזרח אירופה. אבל שפת אמם של מרבית יהודי ארצות אירופה ייצגה אצל הציונים את התרבות היהודית המנוונת והמתרפסת של הגולה. היות והתרבות הגלותית הזו גם שללה את הציונות הם ראו את היידיש באופן שלילי. הרצל ראה בה את שפת הגיטו וכתב על "שפות המסתרים, שמדברים האסורים בבתי כלאם".
במערב אירופה ובצפון אמריקה, לעומת זאת, דחקו את העברית דווקא שפות ההשכלה והמקום, כמו גרמנית, פולנית, צרפתית, ספרדית ואנגלית.
לכן היה ויכוח של ממש בין הציונים של מזרח אירופה ושל מערבה לגבי השפה שתיבחר להחליף את היידיש בארץ.
מצד אחד ניצבו הציונים של מערב אירופה, בהנהגת דמויות מפתח בציונות המדינית דוגמת הרצל ונורדאו. הם סברו שהיידיש היא שפה מאובנת שראויה להיעלם. היא מכשילה ומקשה על "היהודי החדש", באימוץ ההכרחי בעיניהם של ההשכלה, כדי לעמוד באתגרי העולם המודרני. לשיטתם צריכה השפה הציונית החדשה להיות שפה מודרנית, מעודכנת ומשכילה כמו גרמנית, צרפתית והאנגלית - שפת המדינה שממנה בא אותו יהודי חדש.
מצד שני עמדו עד העלייה השנייה שוחרי העברית וסופרים שהקפידו לכתוב בה. הם היו חדורים בתחושת נחיתות וחשש מפני השכחה ובידוד. "השפה העברית נותרה ללא דוברים וקוראים. אין לנו עם ואין ספרות ואין תנועה ואין תחייה. אין לנו דבר" - כתב בשנת 1901 דוד פרישמן.
העברית עדיין לא נתפסה כשפה שאפשר להנחיל לציבור הרחב ולהפוך אותה לחלק מההגשמה של החזון הציוני. בתקופת העלייה השנייה היא עדיין שפה דלה במילים.
השפה העברית בשנת 1904 הייתה שפת הוראה רק ב-6 מתוך 29 בתי ספר מאורגנים בארץ ישראל.
משום כך קשה היה אז לוותר על שפת האם, בדרך כלל יידיש, או על שפת מדינות המוצא של הציונים.
בוויכוח החריף והמתמשך בין תומכי היידיש ושפות המוצא ובין תומכי העברית נדרשה הכרעה.
כי העברית לא התכוונה לוותר. אחד מראשי הלוחמים עליה היה אליעזר בן-יהודה, מחייה השפה העברית. זאת על אף שהיה תלוי בעזרה במימון של חברת "עזרה" להוצאה של המילון העברי שלו לאור.
זה היה חיזוק משמעותי עבור הלאומיות היהודית בארץ ישראל. התוצאה הייתה התפתחות של רשת חינוך עברי, שטיפחה ערכים לאומיים וציוניים. גם השלטונות הטורקיים הכירו בהמשך בעברית כשפת הוראה לגיטימית ואחריהם יבוא גם שלטון המנדט הבריטי בארץ, שיכריז, לצד האנגלית והערבית, גם על העברית כשפה רשמית. היישוב העברי הלך והשתחרר מהשפעת השפות זרות ומתלות תרבותית בהן.
הניצחון במאבק היה בסופו של דבר נחלתם של המצדדים בשימוש בארץ בשפה העברית. עד היום משמש המאבק על השפות בארץ כסמל לניצחון של ההתחדשות היהודית הלאומית ותחיית הלשון העברית.
הנה סיפורה של מלחמת השפות (עברית):
https://youtu.be/DwQSTvDdMW0
עמדות הצדדים במלחמת השפות (עברית):
https://youtu.be/3VdBcMKWQz8
ותפקידו של אליעזר בן יהודה במלחמת השפות (עברית):
https://youtu.be/0cowtfdYb2k
האם תמיד נלחמו הפלשתים בישראל?
מהתנ"ך אנו למדים שהיהודים והפלשתים (Philistines) היו לאויבים ונלחמו שוב ושוב ביניהם, כשפעם זה מכה ופעם מכה השני. שמגר בן ענת מכה אותם, שמשון נלחם בהם ומנצח, עד שהוא מובס על ידם ונוקם בהם במותו עימם. שאול מנצחם ואז נופל ביחד עם יהונתן בקרב נגדם ודוד המלך מכניע אותם סופית. הפלשתים עוד שבים לנצח, בעת הפילוג בין יהודה לישראל, אך לבסוף נכבשים על ידי האימפריה האשורית והבבלית ויורדים מבמת ההיסטוריה.
האמת היא קצת יותר מעניינת. מסתבר שפלשתים וישראלים חיו ביניהם גם בשיתוף פעולה, קשרי מסחר ואפילו נישואין ומשפחות מעורבות. אבל את זה התנ"ך פחות תיעד.
אז כן, לאחר שהובסו בידי דוד המלך, החלו הפלשתים להיעלם בהדרגה. הערים הפלשתיות הפכו עצמאיות וכל אחת התקיימה בשלטון משלה. מעם מאוחד הופכים הפלשתים בהדרגה למפורדים וחלשים יותר. בשנת 604 לפני הספירה, לאחר שכבש נבוכדנצר את ערי פלשת והרס אותן, הוא הגלה את תושביהן לבבל. הם מעולם לא שבו לאיזור ובמשך השנים פשוט נטמעו באוכלוסיית בבל.
והפלישתים בכלל:
https://youtu.be/CpH9JlmiMR4
ימים קשים ליחסים - הפלשתים מסיפורו של שמשון הגיבור (עברית):
https://youtu.be/SURAOUucW88
תכנית תנ"ך על היחסים המתוחים בין הפלשתים לישראל (עברית):
https://youtu.be/KW3ylz8glj8?long=yes
וסרט תיעודי על הפלישתים:
https://youtu.be/T6rem2GUidk?long=yes
איך ניצח צלאח א-דין את הצלבנים בקרב קרני חיטין?
חודש יולי, שנת 1187. קרב קרני חיטין (Battle of Hattin), או חיטים, עומד להתחיל. זהו אחד הקרבות החשובים והידועים שהתקיימו על אדמת ישראל אי-פעם. זה עומד להיות קרב ההכרעה בין שתי דתות, שכל אחת רואה בירושלים ובארץ ישראל את המקומות הקדושים לה. מצד אחד עומדים המוסלמים, כוח חזק ועולה שהולך ומשתלט על המזרח התיכון. מנגד - הצלבנים, ששלטו עד עתה בארץ, כבר 88 שנה ורוצים להמשיך לשלוט בארצו של ישו. הם לא יוותרו.
בראש המוסלמים עומד צלאח א-דין. הוא מנהיג צבאי חכם, כריזמטי ואפילו הוגן. בקרב הזה הוא עתיד להשמיד את הצבא הצלבני, לשבות ולהרוג את רנו הצרפתי ואת מלך ממלכת ירושלים, גי דה ליזיניאן. בקרוב, לאחר 88 שנות שליטה צלבנית בה, הוא יכבוש גם את ירושלים. המוסלמים יטהרו את כיפת הסלע ומסגד אל אקצה מכל הסממנים הנוצריים שהוסיפו אליהם הצלבנים ותתחיל תקופה ארוכה מאד של שלטון מוסלמי.
זה היה חודש יולי, חם וצורב, בשיא הקיץ. הצבא הצלבני מגיע אל הקרב המכריע כנגד צבאו של צלאח א-דין. הצלבנים חמושים ועטופים בשריונים לוהטים. גם סוסיהם עטופים מפני פגיעת החִצים של המוסלמים. אבל הם לא יודעים היכן הבארות והמעיינות באזור והם צמאים. מאד.
צלאח א-דין לא פראייר. הוא פוקד להבעיר את השדות היבשים, תחת רגליהם של הצלבנים. תרגיל מבריק, רושמת לעצמה ההיסטוריה. בעוד הצלבנים, החלשים מצמא ומהחום שבשריוניהם, בעוד הם נאבקים עם סוסיהם באש שתחת רגליהם, המוסלמים קלים ונחושים. הם מנוסים ומכירים את האקלים של המזרח התיכון. הם נחושים להגיע אל סוף הקרב בקרני חיטים, כשהניצחון שלהם.
ואכן, עוד באותו ערב מנצח צלאח א-דין את הצבא הצלבני. זה היה אסון גדול בשביל הצלבנים ונקודת מפנה בתולדות ירושלים וארץ הקודש. ממלכת ירושלים הצלבנית עומדת ליפול. התבוסה הצלבנית הייתה ברורה וצורבת. המוסלמים הביסו את שומרי הארץ הצלבנים, הראו את שליטתם בארץ הקודש ויהפכו מכאן לכוח עולמי.
תוצאותיו של הקרב היו מרחיקות לכת בכל הטווחים. בטווח הקצר הושמד למעשה הצבא הצלבני בקרב. בחודשים הקרובים ינצל צלאח א-דין את ההצלחה ויכבוש כמעט את כל הממלכה הצלבנית, חסרת ההגנה, זו שרוב לוחמיה נהרגו בקרב.
גם בטווח הארוך, נפגעו הצלבנים ומעולם לא הצליחו לשוב למעמדם הקודם. הם שבו אמנם וכבשו מידי צלאח א-דין כעבור שנים אחדות שטחים חשובים, בעיקר החופים המערביים, אבל למרות שהם נשארו באזור עד 1291, זה כבר לא היה אותו שלטון חזק כמו זה שהם התרגלו לו, לפני אותו קרב מכריע.
בשולי אותה תבוסה גדולה, התחיל בעמק קרני חיטין גם תהליך שיגרום לתבוסתו המתמשכת ולהתפוררתו של הכוח הצבאי החזק של הנוצרים, הטמפלרים, "הקומנדו הנוצרי" של אבירים לוחמים נועזים ומאמינים, שעד קרני חיטין נחשבו בלתי-מובסים.
אגב, אם צלאח א-דין חיסל וגירש את נוסעי ונושאי הצלב, ליהודים הוא היה דווקא טוב והתיר להם לשוב לארץ הקודש.
כך או כך, הניצחון בקרב הדרמטי עתיד גם להפוך לאירוע מכונן בלאומיות הערבית עד ימינו. מסאדם חוסיין, מי שגדל במקום ממנו יצא גם צלאח א-דין, ועד חאפז אל-אסד, גמאל עבד אל-נאצר ואפילו אנשי חטיבת "חיטין" בצבא השחרור הפלשתיני - כולם ראו את עצמם יורשיו המודרניים של צלאח א-דין, מי שניצח את צבא הכופרים במוחמד והפך לשליט כל-יכול שדורות ידברו עליו בכבוד ומנהיגים ערביים ינסו להשתוות לו וממש, אבל ממש, לא יצליחו.
הנה ההקשר ההיסטורי של קרב קרני חיטים (עברית):
https://youtu.be/TOcwx4SErSw
אתר הקרב בימינו (עברית):
https://youtu.be/9HNnHrdW_Bg
מראות הקרב בקולנוע:
https://youtu.be/ClWM3dTrB58
שחזור הקרב הגדול בקרני חיטין:
https://youtu.be/WUrRA_6SsaU?t=22s?long=yes
וסיפור הצלבנים בארץ ישראל של אותה תקופה (עברית):
https://youtu.be/9FfVvXpHBRw?long=yes
מי היו גויי הים שבאו מהים התיכון אל ארץ ישראל?
הפלשתים (Philistines) היו עם לא-שמי שהגיע ופשט על ארץ ישראל, ממש באותו זמן ששבטי ישראל שבו ממצרים. הובילו אותם עמים חמושים שהגיעו ממערב, ככל הנראה מהאי כרתים, או מאזור אחר בים התיכון ובאיי יוון.
אחד ההסברים להגעתם מרתק. מהמחקר עולה שהתפרצות הר הגעש הקלה באיסלנד, בסביבות שנת 1,000 לפני הספירה, פלטה והעלתה לאטמוספרה אפר וגזים, שהורידו משמעותית, למשך כעשור, את הטמפרטורה באירופה.
בהשפעת הרעב והמשבר הכלכלי שיצר הקור הגדול, התחולל אז באגן הים התיכון משבר תקופת הברונזה המאוחרת. בין השאר קרסה אז התרבות המיקנית ביוון וכמוה גם השלטון המצרי ששלט בכנען. אז הגיעו "גויי הים" אל מזרח הים התיכון ואל המזרח הקדום.
לכן הם מכונים על ידי ההיסטוריונים "גויי הים". כה ברורה הייתה תופעת הנדידה הפלשתית דרך הים אל האזור, שבאותה תקופה זכה הים התיכון, בין שאר שמותיו, גם לכינוי "ים פלשתים".
יש חוקרים הטוענים שבמהלך השנים הסתפחו אל הפלישתים אוכלוסיות מהאזור, כמו הכנענים ושבטים מאסיה הקטנה, תורכיה של היום.
בעוד בני ישראל התיישבו על גב ההר ובבקעת הירדן, התיישבו הפלשתים בעיקר ב-5 ערים שנבנו לאורך חוף הים התיכון: אשדוד, אשקלון, גת, עזה ועקרון. הם נודעו כחרשי ברזל מעולים. תוכלו לקרוא עליהם בתגית "פלשתים".
הנה הפלשתים, גויי הים:
https://youtu.be/CpH9JlmiMR4
סקירה על העם הפלשתי מארכיאולוג שמתמחה בהם (עברית):
https://youtu.be/Y95sJN3G72Y
דיווח על מציאת בית קברות פלשתי באשקלון:
https://youtu.be/FYNt5KjGgS8
וסרט על הפלשתים:
https://youtu.be/T6rem2GUidk?long=yes
מי היו הפלשתים שפלשו מאיים כמו כרתים?
הם היו מהאויבים החזקים של בני ישראל. עלילות תנ"כיות שונות, מדוד וגוליית ועד שמשון ודלילה, מתארות התנגשויות בצד חיים משותפים של ישראל והפלשתים (Philistines). אבל מי היו הפלשתים בעצם והאם הם נעלמו או שהם עדיין כאן?
לפי הטענה התנ"כית היו הפלשתים (Philistines) מהגרים חדשים בארץ ישראל והגיעו אליה דרך הים. גם הממצאים שנתגלו בגן הלאומי באשקלון מאשרים את הטענה התנ"כית כי הפלשתים היו מהגרים חדשים בארץ ישראל ולא ילידי הארץ. זו הסיבה שהפלשתים נקראו גם "גויי הים".
ההערכה המקובלת היא שבני התרבות הזו היגרו לחופי ארץ ישראל מהים האיגאי, כנראה מהאי כרתים. הסברה הזו מסתדרת גם עם המקורות התנ"כיים וגם עם הממצאים הארכיאולוגיים, שכללו תכשיטים, כלי נשק ועצמות. אלו מצביעים על מקורם המדויק, פחות או יותר, באזור שבין טורקיה ליוון, באגן הים התיכון.
בחפירות ארכיאולוגיות ברחבי הארץ התגלו לא פעם שרידי הפלשתים. ערים כמו אשדוד, אשקלון, קריית עקרון, גת ועזה, היו ערים פלשתיות עתיקות. התרבות שהתגלתה בהן הייתה שונה מאד מהתרבות הכנענית והעברית של התקופה.
ולאיפה נעלמו הפלשתים? מה עלה בגורלם?
- לפי הסימנים ההיסטוריים השמיד נבוכדנצר מלך בבל, בשנת 604 לפני הספירה, את ערי הפלשתים. הוא הגלה את תושביהן לבבל שבמסופוטמיה. בכך תמה שהייתם של הפלשתים בארץ ישראל. הפלשתינים של היום, לפי כל הסימנים, אינם צאצאים שלהם.
הנה סיפורם של הפלשתים:
https://youtu.be/CpH9JlmiMR4
אנו מכירים את הפלשתים מסיפורו של שמשון הגיבור (עברית):
https://youtu.be/SURAOUucW88
ושיר על דוד וגוליית הפלשתי (עברית):
https://youtu.be/FCzpFpAF3HQ
מה עשתה מחתרת ניל"י?
ניל"י הייתה רשת ריגול יהודית שפעלה בארץ ישראל בתקופת התורכים. הרשת קמה ב-1916 ופעלה כדי לסייע לבריטים, במהלך מלחמת העולם הראשונה, במאמץ להביס את השלטון התורכי ששלט אז בארץ ישראל. פירוש השם ניל"י הוא ראשי התיבות: "נצח ישראל לא ישקר" שלקוח מספר שמואל א' בתנ"ך.
מטרת מחתרת ניל"י הייתה לקדם את הקמתה של מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל. הסיוע לבריטים היה מתוך הנחה שהם יגמלו לטובה ליהודי הארץ, על עזרתם בניצחון על התורכים. בארגון היו כמה עשרות חברים בלבד, אך הם הצליחו להעביר מידע רב לצבא הבריטי וסייעו לו להשלים את כיבוש הארץ.
בנוסף, הצליח הארגון להבריח כספים עבור יהודי ארץ ישראל, שניתנו כתרומות מחו"ל. כספים אלו סייעו ליהודי הארץ לצלוח את העוני הרב שהיה מנת חלקם במהלך מלחמת העולם.
לאחר כשנתיים של פעילות חשפו התורכים העות'מנים את רשת ניל"י. זה קרה לאחר שנתפסה יונת דואר של הארגון, עם מסר סודי שהסגיר את היותם מרגלים. התוצאות היו קשות - חלק מראשי הרשת נתפסו, נחקרו בעינויים והוצאו להורג.
כדי לא להסגיר את חבריה בחקירות הקשות שעברה, התאבדה שרה אהרונסון, אחותו של מייסד הרשת אהרון ומעמודי התווך של המחתרת. אחרים מחברי ניל"י נשפטו למאסר, אך מעשי הריגול של ניל"י סייעו רבות לבריטים בכיבוש הארץ. מעשי הארגון במלחמה אכן קידמו את רעיון המדינה היהודית בארץ ישראל.
הנה סרטון על ניל"י (עברית):
https://youtu.be/2FmsM3BSdiQ
חדשות מהעבר על מחתרת ניל"י (עברית):
http://youtu.be/qfB4MCcFWXQ
בית אהרונסון בזיכרון יעקב, שהפך למוזיאון ניל"י (עברית):
http://youtu.be/978CRa7EKmU?t=10s
בחיוך על האומץ של חברי ניל"י (עברית):
https://youtu.be/8x-ZKDQ3iZA
סרט דוקומנטרי על ניל"י (עברית):
https://youtu.be/dPBg2soXORU?long=yes
ודרמה היסטורית מלאה על מחתרת ניל"י וגבורתה של שרה אהרונסון (עברית):
https://youtu.be/8l-XlmHf7ag?long=yes
מי היהודי שרצה לרגל לטובת הנאצים בפלשתינה?
קראו לו פאול ארנסט פקנהיים והוא היה יהודי-גרמני. כרבים מהיהודים בשואה הוא מצא עצמו מהר מאד במחנה ריכוז, מחנה דכאו. קנאריס, מפקד המודיעין של הצבא הגרמני ה"וורמאכט", הוציאו ממחנה דכאו ואימן אותו לרגל בפלשתינה ולעקוב אחרי פעולות הבריטים. הנאצים החזיקו באימו של פקנהיים כבת ערובה והוא נדרש לדווח לקנאריס על תנועות הבריטים וההכנות שלהם לקראת הגעתו של "שועל המדבר" רומל למזרח התיכון.
אבל פקנהיים, שהוצנח בפלשתינה על ידי הנאצים, נלכד ממש בהגיעו על ידי הבריטים. הסופר מיכאל בר זוהר כותב בספרו על הפרשה "מזימה: סיפור המרגל היהודי של היטלר" שנראה שיריביו של קאנאריס בוורמאכט התנגדו לקבל סיוע מיהודי והעבירו לבריטים את המידע על צניחתו הקרובה של המרגל היהודי. כך סיכלו מתנגדי קנאריס את תוכניתו. המרגל פאקנהיים עצמו ישב בשנים שאחרי כן במחנות מעצר בריטיים ולאחר המלחמה הפך לסופר שכתב ספרי ריגול מצליחים בגרמנית.
מה היה המטמון של שרונה?
שנים שמרו המגורשים הטמפלרים על סוד מטמון הזהב שהוחבא בקיר אחד הבתים של שרונה. בשנת 1941 גורשו הטמפלרים מפלשתינה על ידי הבריטים. הם היו גרמנים וחלקם הגדול תמך בנאצים. הבריטיםת ששלטו אז בארץ, ראו בהם סיכון לשלטונם כאן. גם פרשות ריגול שונות לטובת הגרמנים, שהתגלו באותה התקופה בארץ, נראו מסוכנות.
אחד מהמגורשים משרונה, הישוב הטמפלרי שליד תל אביב, הוגו ברנגל, הטמין לפני עזיבתו אוצר של מטבעות זהב בקיר ביתו. חלק מהמטבעות הללו היו מתנה שקיבל אביו של ברנגל מלורנס איש ערב המיתולוגי. הוא תכנן לשוב בעתיד כדי לאסוף אותו אבל מעולם לא עשה זאת.
לא פחות מ-62 שנה אחר-כך עשו כמה ישראלים חקירה וגילו את האוצר. הם השיבו אותו לבעלים המבוגר, איש בן 102, שלפי שווי אותן מטבעות, עשה כנראה עיסקה לא רעה.
הנה סרטון על גילוי המטמון שבקיר הבית בשרונה (עברית):
http://youtu.be/drt9WJqz7kQ
והמנהרות העתיקות שנחפרו על ידי הטמפלרים מתחת לשכונה (עברית):
https://youtu.be/LfhBxJ2GJgc?long=yes
בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים, היתה ארץ ישראל בסך הכל חבל קטן, מרוחק ונחשל באימפריה העות'מנית. באותה תקופה חיו בה רק 50 אלף יהודים.
מעטים מבין יהודי ארץ ישראל היו אז חקלאים. הם החלו להקים אז התיישבויות ומושבות יהודיות, שמומנו מתרומות וסיוע מיהודים עשירים.
לעומתם התגורר הרוב המוחלט של היהודים בארבע ערי הקודש. הם התפרנסו מכספי חלוקה וצדקה של יהודים עשירים מחו"ל. ארבע ערי הקודש, שזכו באותה תקופה גם לשם "ארבע ארצות", הוא הכינוי שניתן ל-4 ערי קודש בארץ ישראל, אלה הערים ירושלים, חברון, טבריה וצפת.
מבט לישראל של לפני 100 שנה ויותר הוא מבט מעניין, בעיקר בזכות העובדה שאנו מביטים על מקומות שלעיתים אנו מכירים היום ורואים אותם כפי שהיו פעם, עוד לפני שהבריטים כבשו את הארץ, הרבה לפני שהייתה השואה, המדינה, המלחמות ועוד המון דברים שקרו מאז.
הנה סרטון על ארץ ישראל, שצולם בתחילת המאה ה-20:
http://youtu.be/EFD_o0-1QbQ
וצילום מהרכבת שעוזבת את ירושלים, בשנת 1896. שימו לב כיצד נראית ירושלים התורכית:
http://youtu.be/OhYLtLouWSA
מלחמת השפות (War of the Languages) הייתה אירוע היסטורי שהתרחש ביישוב היהודי בארץ בשנת 1913 וזכה לכינויים נוספים כמו "ריב הלשונות".
מדובר היה בסערה ציבורית שקמה סביב סביב מקומה של העברית המתחדשת במערכת החינוך היהודי בארץ.
המאבק התנהל כנגד חברת "עזרה" של יהודי גרמניה. מצד אחד עמדו נציגי חברת "עזרה" הגרמנית, שרצו להקים מוסד לחינוך טכנולוגי ראשון בארץ, שמו "טכניקום", לימים הטכניון של היום. החברה הודיעה שלימודי המדעים בו יתקיימו בשפה הגרמנית.
חייבים להודות שהיה הגיון מסוים בהחלטה. העברית של אותם ימים היא שפה שחסרים בה מונחים מקצועיים, מדעיים והנדסיים רבים. הגרמנית היא שפה מפותחת ומובילה בעולמות הללו באותן שנים.
אבל למול אנשי "עזרה" הגרמנים נאבקו סטודנטים ציוניים להוראה, מורים ואנשי חינוך, כולם חלק מהיישוב היהודי בארץ. כולם רצו ששפת הלימוד היחידה, גם במוסד האקדמי טכניקום וגם בבית הספר התיכון שלידו, תהיה עברית.
הפגנות, שביתות, מאמרים ונאומים - הוויכוח בין הצדדים היה קשה. הוא עבר שלבים רבים עד שהוכרע. במהלכו התפטר מתפקידו מנהל פרויקט הקמת "טכניקום", ד"ר שמריהו לוין. הוא מונה על ידי חברת "עזרה", אבל תמך דווקא בעברית כשפה עיקרית בבית הספר.
מ"עזרה" פרשו גם רבים מהמורים במוסדותיה, במה שהיה אקט של השתחררות מה"אפוטרופסות" שלה ושל ארגונים דומים מהגולה ומעבר לעצמאות של החינוך בארץ ישראל.
המאבק הוכרע ב-1914, כשהודיעה חברה "עזרה" שהלימודים יעברו בהדרגה להתקיים בעברית. זה היה נצחון חשוב לתפיסת השפה העברית ותפקידה בציונות. בעקבותיו החל תהליך של הקמת מוסדות חינוך עבריים, דוגמת בית הספר הריאלי בחיפה ובית המדרש העברי למורים.
מלחמת השפות עתידה להיות אבן דרך במסע להקמת המדינה והמאיץ של התפתחות רשת חינוך עברי, בחסותו של ועד ציבורי הדוגל בערכים לאומיים וציוניים.
#הרקע למלחמת השפות
אם רוצים להבין את מאבק השפות הזה, חשוב לדעת מה הייתה התפיסה הציונית כלפי היידיש. היידיש הייתה אז שפה עשירה, עמוקה יותר ורבת רבדים, שדחקה את העברית במזרח אירופה. אבל שפת אמם של מרבית יהודי ארצות אירופה ייצגה אצל הציונים את התרבות היהודית המנוונת והמתרפסת של הגולה. היות והתרבות הגלותית הזו גם שללה את הציונות הם ראו את היידיש באופן שלילי. הרצל ראה בה את שפת הגיטו וכתב על "שפות המסתרים, שמדברים האסורים בבתי כלאם".
במערב אירופה ובצפון אמריקה, לעומת זאת, דחקו את העברית דווקא שפות ההשכלה והמקום, כמו גרמנית, פולנית, צרפתית, ספרדית ואנגלית.
לכן היה ויכוח של ממש בין הציונים של מזרח אירופה ושל מערבה לגבי השפה שתיבחר להחליף את היידיש בארץ.
מצד אחד ניצבו הציונים של מערב אירופה, בהנהגת דמויות מפתח בציונות המדינית דוגמת הרצל ונורדאו. הם סברו שהיידיש היא שפה מאובנת שראויה להיעלם. היא מכשילה ומקשה על "היהודי החדש", באימוץ ההכרחי בעיניהם של ההשכלה, כדי לעמוד באתגרי העולם המודרני. לשיטתם צריכה השפה הציונית החדשה להיות שפה מודרנית, מעודכנת ומשכילה כמו גרמנית, צרפתית והאנגלית - שפת המדינה שממנה בא אותו יהודי חדש.
מצד שני עמדו עד העלייה השנייה שוחרי העברית וסופרים שהקפידו לכתוב בה. הם היו חדורים בתחושת נחיתות וחשש מפני השכחה ובידוד. "השפה העברית נותרה ללא דוברים וקוראים. אין לנו עם ואין ספרות ואין תנועה ואין תחייה. אין לנו דבר" - כתב בשנת 1901 דוד פרישמן.
העברית עדיין לא נתפסה כשפה שאפשר להנחיל לציבור הרחב ולהפוך אותה לחלק מההגשמה של החזון הציוני. בתקופת העלייה השנייה היא עדיין שפה דלה במילים.
השפה העברית בשנת 1904 הייתה שפת הוראה רק ב-6 מתוך 29 בתי ספר מאורגנים בארץ ישראל.
משום כך קשה היה אז לוותר על שפת האם, בדרך כלל יידיש, או על שפת מדינות המוצא של הציונים.
בוויכוח החריף והמתמשך בין תומכי היידיש ושפות המוצא ובין תומכי העברית נדרשה הכרעה.
כי העברית לא התכוונה לוותר. אחד מראשי הלוחמים עליה היה אליעזר בן-יהודה, מחייה השפה העברית. זאת על אף שהיה תלוי בעזרה במימון של חברת "עזרה" להוצאה של המילון העברי שלו לאור.
זה היה חיזוק משמעותי עבור הלאומיות היהודית בארץ ישראל. התוצאה הייתה התפתחות של רשת חינוך עברי, שטיפחה ערכים לאומיים וציוניים. גם השלטונות הטורקיים הכירו בהמשך בעברית כשפת הוראה לגיטימית ואחריהם יבוא גם שלטון המנדט הבריטי בארץ, שיכריז, לצד האנגלית והערבית, גם על העברית כשפה רשמית. היישוב העברי הלך והשתחרר מהשפעת השפות זרות ומתלות תרבותית בהן.
הניצחון במאבק היה בסופו של דבר נחלתם של המצדדים בשימוש בארץ בשפה העברית. עד היום משמש המאבק על השפות בארץ כסמל לניצחון של ההתחדשות היהודית הלאומית ותחיית הלשון העברית.
הנה סיפורה של מלחמת השפות (עברית):
https://youtu.be/DwQSTvDdMW0
עמדות הצדדים במלחמת השפות (עברית):
https://youtu.be/3VdBcMKWQz8
ותפקידו של אליעזר בן יהודה במלחמת השפות (עברית):
https://youtu.be/0cowtfdYb2k
מהתנ"ך אנו למדים שהיהודים והפלשתים (Philistines) היו לאויבים ונלחמו שוב ושוב ביניהם, כשפעם זה מכה ופעם מכה השני. שמגר בן ענת מכה אותם, שמשון נלחם בהם ומנצח, עד שהוא מובס על ידם ונוקם בהם במותו עימם. שאול מנצחם ואז נופל ביחד עם יהונתן בקרב נגדם ודוד המלך מכניע אותם סופית. הפלשתים עוד שבים לנצח, בעת הפילוג בין יהודה לישראל, אך לבסוף נכבשים על ידי האימפריה האשורית והבבלית ויורדים מבמת ההיסטוריה.
האמת היא קצת יותר מעניינת. מסתבר שפלשתים וישראלים חיו ביניהם גם בשיתוף פעולה, קשרי מסחר ואפילו נישואין ומשפחות מעורבות. אבל את זה התנ"ך פחות תיעד.
אז כן, לאחר שהובסו בידי דוד המלך, החלו הפלשתים להיעלם בהדרגה. הערים הפלשתיות הפכו עצמאיות וכל אחת התקיימה בשלטון משלה. מעם מאוחד הופכים הפלשתים בהדרגה למפורדים וחלשים יותר. בשנת 604 לפני הספירה, לאחר שכבש נבוכדנצר את ערי פלשת והרס אותן, הוא הגלה את תושביהן לבבל. הם מעולם לא שבו לאיזור ובמשך השנים פשוט נטמעו באוכלוסיית בבל.
והפלישתים בכלל:
https://youtu.be/CpH9JlmiMR4
ימים קשים ליחסים - הפלשתים מסיפורו של שמשון הגיבור (עברית):
https://youtu.be/SURAOUucW88
תכנית תנ"ך על היחסים המתוחים בין הפלשתים לישראל (עברית):
https://youtu.be/KW3ylz8glj8?long=yes
וסרט תיעודי על הפלישתים:
https://youtu.be/T6rem2GUidk?long=yes
חודש יולי, שנת 1187. קרב קרני חיטין (Battle of Hattin), או חיטים, עומד להתחיל. זהו אחד הקרבות החשובים והידועים שהתקיימו על אדמת ישראל אי-פעם. זה עומד להיות קרב ההכרעה בין שתי דתות, שכל אחת רואה בירושלים ובארץ ישראל את המקומות הקדושים לה. מצד אחד עומדים המוסלמים, כוח חזק ועולה שהולך ומשתלט על המזרח התיכון. מנגד - הצלבנים, ששלטו עד עתה בארץ, כבר 88 שנה ורוצים להמשיך לשלוט בארצו של ישו. הם לא יוותרו.
בראש המוסלמים עומד צלאח א-דין. הוא מנהיג צבאי חכם, כריזמטי ואפילו הוגן. בקרב הזה הוא עתיד להשמיד את הצבא הצלבני, לשבות ולהרוג את רנו הצרפתי ואת מלך ממלכת ירושלים, גי דה ליזיניאן. בקרוב, לאחר 88 שנות שליטה צלבנית בה, הוא יכבוש גם את ירושלים. המוסלמים יטהרו את כיפת הסלע ומסגד אל אקצה מכל הסממנים הנוצריים שהוסיפו אליהם הצלבנים ותתחיל תקופה ארוכה מאד של שלטון מוסלמי.
זה היה חודש יולי, חם וצורב, בשיא הקיץ. הצבא הצלבני מגיע אל הקרב המכריע כנגד צבאו של צלאח א-דין. הצלבנים חמושים ועטופים בשריונים לוהטים. גם סוסיהם עטופים מפני פגיעת החִצים של המוסלמים. אבל הם לא יודעים היכן הבארות והמעיינות באזור והם צמאים. מאד.
צלאח א-דין לא פראייר. הוא פוקד להבעיר את השדות היבשים, תחת רגליהם של הצלבנים. תרגיל מבריק, רושמת לעצמה ההיסטוריה. בעוד הצלבנים, החלשים מצמא ומהחום שבשריוניהם, בעוד הם נאבקים עם סוסיהם באש שתחת רגליהם, המוסלמים קלים ונחושים. הם מנוסים ומכירים את האקלים של המזרח התיכון. הם נחושים להגיע אל סוף הקרב בקרני חיטים, כשהניצחון שלהם.
ואכן, עוד באותו ערב מנצח צלאח א-דין את הצבא הצלבני. זה היה אסון גדול בשביל הצלבנים ונקודת מפנה בתולדות ירושלים וארץ הקודש. ממלכת ירושלים הצלבנית עומדת ליפול. התבוסה הצלבנית הייתה ברורה וצורבת. המוסלמים הביסו את שומרי הארץ הצלבנים, הראו את שליטתם בארץ הקודש ויהפכו מכאן לכוח עולמי.
תוצאותיו של הקרב היו מרחיקות לכת בכל הטווחים. בטווח הקצר הושמד למעשה הצבא הצלבני בקרב. בחודשים הקרובים ינצל צלאח א-דין את ההצלחה ויכבוש כמעט את כל הממלכה הצלבנית, חסרת ההגנה, זו שרוב לוחמיה נהרגו בקרב.
גם בטווח הארוך, נפגעו הצלבנים ומעולם לא הצליחו לשוב למעמדם הקודם. הם שבו אמנם וכבשו מידי צלאח א-דין כעבור שנים אחדות שטחים חשובים, בעיקר החופים המערביים, אבל למרות שהם נשארו באזור עד 1291, זה כבר לא היה אותו שלטון חזק כמו זה שהם התרגלו לו, לפני אותו קרב מכריע.
בשולי אותה תבוסה גדולה, התחיל בעמק קרני חיטין גם תהליך שיגרום לתבוסתו המתמשכת ולהתפוררתו של הכוח הצבאי החזק של הנוצרים, הטמפלרים, "הקומנדו הנוצרי" של אבירים לוחמים נועזים ומאמינים, שעד קרני חיטין נחשבו בלתי-מובסים.
אגב, אם צלאח א-דין חיסל וגירש את נוסעי ונושאי הצלב, ליהודים הוא היה דווקא טוב והתיר להם לשוב לארץ הקודש.
כך או כך, הניצחון בקרב הדרמטי עתיד גם להפוך לאירוע מכונן בלאומיות הערבית עד ימינו. מסאדם חוסיין, מי שגדל במקום ממנו יצא גם צלאח א-דין, ועד חאפז אל-אסד, גמאל עבד אל-נאצר ואפילו אנשי חטיבת "חיטין" בצבא השחרור הפלשתיני - כולם ראו את עצמם יורשיו המודרניים של צלאח א-דין, מי שניצח את צבא הכופרים במוחמד והפך לשליט כל-יכול שדורות ידברו עליו בכבוד ומנהיגים ערביים ינסו להשתוות לו וממש, אבל ממש, לא יצליחו.
הנה ההקשר ההיסטורי של קרב קרני חיטים (עברית):
https://youtu.be/TOcwx4SErSw
אתר הקרב בימינו (עברית):
https://youtu.be/9HNnHrdW_Bg
מראות הקרב בקולנוע:
https://youtu.be/ClWM3dTrB58
שחזור הקרב הגדול בקרני חיטין:
https://youtu.be/WUrRA_6SsaU?t=22s?long=yes
וסיפור הצלבנים בארץ ישראל של אותה תקופה (עברית):
https://youtu.be/9FfVvXpHBRw?long=yes
ארץ ישראל
הפלשתים (Philistines) היו עם לא-שמי שהגיע ופשט על ארץ ישראל, ממש באותו זמן ששבטי ישראל שבו ממצרים. הובילו אותם עמים חמושים שהגיעו ממערב, ככל הנראה מהאי כרתים, או מאזור אחר בים התיכון ובאיי יוון.
אחד ההסברים להגעתם מרתק. מהמחקר עולה שהתפרצות הר הגעש הקלה באיסלנד, בסביבות שנת 1,000 לפני הספירה, פלטה והעלתה לאטמוספרה אפר וגזים, שהורידו משמעותית, למשך כעשור, את הטמפרטורה באירופה.
בהשפעת הרעב והמשבר הכלכלי שיצר הקור הגדול, התחולל אז באגן הים התיכון משבר תקופת הברונזה המאוחרת. בין השאר קרסה אז התרבות המיקנית ביוון וכמוה גם השלטון המצרי ששלט בכנען. אז הגיעו "גויי הים" אל מזרח הים התיכון ואל המזרח הקדום.
לכן הם מכונים על ידי ההיסטוריונים "גויי הים". כה ברורה הייתה תופעת הנדידה הפלשתית דרך הים אל האזור, שבאותה תקופה זכה הים התיכון, בין שאר שמותיו, גם לכינוי "ים פלשתים".
יש חוקרים הטוענים שבמהלך השנים הסתפחו אל הפלישתים אוכלוסיות מהאזור, כמו הכנענים ושבטים מאסיה הקטנה, תורכיה של היום.
בעוד בני ישראל התיישבו על גב ההר ובבקעת הירדן, התיישבו הפלשתים בעיקר ב-5 ערים שנבנו לאורך חוף הים התיכון: אשדוד, אשקלון, גת, עזה ועקרון. הם נודעו כחרשי ברזל מעולים. תוכלו לקרוא עליהם בתגית "פלשתים".
הנה הפלשתים, גויי הים:
https://youtu.be/CpH9JlmiMR4
סקירה על העם הפלשתי מארכיאולוג שמתמחה בהם (עברית):
https://youtu.be/Y95sJN3G72Y
דיווח על מציאת בית קברות פלשתי באשקלון:
https://youtu.be/FYNt5KjGgS8
וסרט על הפלשתים:
https://youtu.be/T6rem2GUidk?long=yes
הם היו מהאויבים החזקים של בני ישראל. עלילות תנ"כיות שונות, מדוד וגוליית ועד שמשון ודלילה, מתארות התנגשויות בצד חיים משותפים של ישראל והפלשתים (Philistines). אבל מי היו הפלשתים בעצם והאם הם נעלמו או שהם עדיין כאן?
לפי הטענה התנ"כית היו הפלשתים (Philistines) מהגרים חדשים בארץ ישראל והגיעו אליה דרך הים. גם הממצאים שנתגלו בגן הלאומי באשקלון מאשרים את הטענה התנ"כית כי הפלשתים היו מהגרים חדשים בארץ ישראל ולא ילידי הארץ. זו הסיבה שהפלשתים נקראו גם "גויי הים".
ההערכה המקובלת היא שבני התרבות הזו היגרו לחופי ארץ ישראל מהים האיגאי, כנראה מהאי כרתים. הסברה הזו מסתדרת גם עם המקורות התנ"כיים וגם עם הממצאים הארכיאולוגיים, שכללו תכשיטים, כלי נשק ועצמות. אלו מצביעים על מקורם המדויק, פחות או יותר, באזור שבין טורקיה ליוון, באגן הים התיכון.
בחפירות ארכיאולוגיות ברחבי הארץ התגלו לא פעם שרידי הפלשתים. ערים כמו אשדוד, אשקלון, קריית עקרון, גת ועזה, היו ערים פלשתיות עתיקות. התרבות שהתגלתה בהן הייתה שונה מאד מהתרבות הכנענית והעברית של התקופה.
ולאיפה נעלמו הפלשתים? מה עלה בגורלם?
- לפי הסימנים ההיסטוריים השמיד נבוכדנצר מלך בבל, בשנת 604 לפני הספירה, את ערי הפלשתים. הוא הגלה את תושביהן לבבל שבמסופוטמיה. בכך תמה שהייתם של הפלשתים בארץ ישראל. הפלשתינים של היום, לפי כל הסימנים, אינם צאצאים שלהם.
הנה סיפורם של הפלשתים:
https://youtu.be/CpH9JlmiMR4
אנו מכירים את הפלשתים מסיפורו של שמשון הגיבור (עברית):
https://youtu.be/SURAOUucW88
ושיר על דוד וגוליית הפלשתי (עברית):
https://youtu.be/FCzpFpAF3HQ
ניל"י הייתה רשת ריגול יהודית שפעלה בארץ ישראל בתקופת התורכים. הרשת קמה ב-1916 ופעלה כדי לסייע לבריטים, במהלך מלחמת העולם הראשונה, במאמץ להביס את השלטון התורכי ששלט אז בארץ ישראל. פירוש השם ניל"י הוא ראשי התיבות: "נצח ישראל לא ישקר" שלקוח מספר שמואל א' בתנ"ך.
מטרת מחתרת ניל"י הייתה לקדם את הקמתה של מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל. הסיוע לבריטים היה מתוך הנחה שהם יגמלו לטובה ליהודי הארץ, על עזרתם בניצחון על התורכים. בארגון היו כמה עשרות חברים בלבד, אך הם הצליחו להעביר מידע רב לצבא הבריטי וסייעו לו להשלים את כיבוש הארץ.
בנוסף, הצליח הארגון להבריח כספים עבור יהודי ארץ ישראל, שניתנו כתרומות מחו"ל. כספים אלו סייעו ליהודי הארץ לצלוח את העוני הרב שהיה מנת חלקם במהלך מלחמת העולם.
לאחר כשנתיים של פעילות חשפו התורכים העות'מנים את רשת ניל"י. זה קרה לאחר שנתפסה יונת דואר של הארגון, עם מסר סודי שהסגיר את היותם מרגלים. התוצאות היו קשות - חלק מראשי הרשת נתפסו, נחקרו בעינויים והוצאו להורג.
כדי לא להסגיר את חבריה בחקירות הקשות שעברה, התאבדה שרה אהרונסון, אחותו של מייסד הרשת אהרון ומעמודי התווך של המחתרת. אחרים מחברי ניל"י נשפטו למאסר, אך מעשי הריגול של ניל"י סייעו רבות לבריטים בכיבוש הארץ. מעשי הארגון במלחמה אכן קידמו את רעיון המדינה היהודית בארץ ישראל.
הנה סרטון על ניל"י (עברית):
https://youtu.be/2FmsM3BSdiQ
חדשות מהעבר על מחתרת ניל"י (עברית):
http://youtu.be/qfB4MCcFWXQ
בית אהרונסון בזיכרון יעקב, שהפך למוזיאון ניל"י (עברית):
http://youtu.be/978CRa7EKmU?t=10s
בחיוך על האומץ של חברי ניל"י (עברית):
https://youtu.be/8x-ZKDQ3iZA
סרט דוקומנטרי על ניל"י (עברית):
https://youtu.be/dPBg2soXORU?long=yes
ודרמה היסטורית מלאה על מחתרת ניל"י וגבורתה של שרה אהרונסון (עברית):
https://youtu.be/8l-XlmHf7ag?long=yes
קראו לו פאול ארנסט פקנהיים והוא היה יהודי-גרמני. כרבים מהיהודים בשואה הוא מצא עצמו מהר מאד במחנה ריכוז, מחנה דכאו. קנאריס, מפקד המודיעין של הצבא הגרמני ה"וורמאכט", הוציאו ממחנה דכאו ואימן אותו לרגל בפלשתינה ולעקוב אחרי פעולות הבריטים. הנאצים החזיקו באימו של פקנהיים כבת ערובה והוא נדרש לדווח לקנאריס על תנועות הבריטים וההכנות שלהם לקראת הגעתו של "שועל המדבר" רומל למזרח התיכון.
אבל פקנהיים, שהוצנח בפלשתינה על ידי הנאצים, נלכד ממש בהגיעו על ידי הבריטים. הסופר מיכאל בר זוהר כותב בספרו על הפרשה "מזימה: סיפור המרגל היהודי של היטלר" שנראה שיריביו של קאנאריס בוורמאכט התנגדו לקבל סיוע מיהודי והעבירו לבריטים את המידע על צניחתו הקרובה של המרגל היהודי. כך סיכלו מתנגדי קנאריס את תוכניתו. המרגל פאקנהיים עצמו ישב בשנים שאחרי כן במחנות מעצר בריטיים ולאחר המלחמה הפך לסופר שכתב ספרי ריגול מצליחים בגרמנית.
שנים שמרו המגורשים הטמפלרים על סוד מטמון הזהב שהוחבא בקיר אחד הבתים של שרונה. בשנת 1941 גורשו הטמפלרים מפלשתינה על ידי הבריטים. הם היו גרמנים וחלקם הגדול תמך בנאצים. הבריטיםת ששלטו אז בארץ, ראו בהם סיכון לשלטונם כאן. גם פרשות ריגול שונות לטובת הגרמנים, שהתגלו באותה התקופה בארץ, נראו מסוכנות.
אחד מהמגורשים משרונה, הישוב הטמפלרי שליד תל אביב, הוגו ברנגל, הטמין לפני עזיבתו אוצר של מטבעות זהב בקיר ביתו. חלק מהמטבעות הללו היו מתנה שקיבל אביו של ברנגל מלורנס איש ערב המיתולוגי. הוא תכנן לשוב בעתיד כדי לאסוף אותו אבל מעולם לא עשה זאת.
לא פחות מ-62 שנה אחר-כך עשו כמה ישראלים חקירה וגילו את האוצר. הם השיבו אותו לבעלים המבוגר, איש בן 102, שלפי שווי אותן מטבעות, עשה כנראה עיסקה לא רעה.
הנה סרטון על גילוי המטמון שבקיר הבית בשרונה (עברית):
http://youtu.be/drt9WJqz7kQ
והמנהרות העתיקות שנחפרו על ידי הטמפלרים מתחת לשכונה (עברית):
https://youtu.be/LfhBxJ2GJgc?long=yes
מתי היה מרגל נאצי בשרונה?
שרונה היא היום אחד המקומות שבהם רבים באים ליהנות ולנפוש. מסעדות, בתי קפה וחנויות יוקרה מעוצבות, התמקמו בבתים הטמפלריים של פעם. לא מעט סודות ידעו הכתלים של הבתים הללו, אבל דומה שאחד המרתקים שבהם הוא סיפורו של המרגל הנאצי של שרונה.
קראו לו ראובן שינצווייט והוא היה סוחר קרקעות עשיר שגר בבית יוקרתי על הגבעה ברמת גן. בשנת 1937 הסעירה פרשת הרצח של המהנדס יעקב צוונגר, שעבד אצלו, את תל אביב והישוב העברי של אותם ימים. התקיימה חקירה פתלתלה, שעירבה אינטרסים של "הבונים החופשיים" שעליהם נמנה הנרצח, של כת הטמפלרים מהיישוב הגרמני "שרונה" וגם אינטרסים בריטיים, שיש הטוענים שהעסיקו את שינצווייט בעסקים אפלים של מלחמה.
בתום החקירה הסתבר שהסוחר העשיר ועוזרו הערבי הם מי שרצחו את המהנדס היהודי, שכפי הנראה גילה את היות מעסיקו מרגל. בחיפושים בביתו של הרוצח התגלו מערכות האזנה ושידור רדיו. הסתבר ששינצווייט היה לא פחות מאשר מרגל נאצי, שקיבל הוראות ישר מאייכמן, סגנו של הפיהרר הנאצי היטלר.
במשפט שנערך לו הוא נאסר ל-10 או 15 שנים. באופן פרדוכסלי, הציל המאסר את חייו של הרוצח-מרגל הנאצי. בתום המאסר שהציל את חייו מחיסול בידי היהודים, הוא שוחרר ונעלם.
רק שנים אחר-כך, בחקירות שנערכו במשפט אייכמן, נמצאו מסמכים שהעידו על פגישתו של שינצוויט עם אייכמן בקהיר, בשנות ה-30. לא ברור כיצד, אבל הסתבר שהמרגל לעתיד הוא שהציע לאייכמן לרגל עבור הנאצים, כנציג "ההגנה"! - היו רמזים שלא ברור עד כמה היו נכונים, אם בכלל, על עיסקה סיבובית שלפיה הנאצים ישכנעו יהודים לעלות לארץ ישראל ו"ההגנה" תרגל בשבילם בתמורה.
מה שלא פחות מדהים - הסתבר שבמסגרת הבדיקות הנאציות לגבי עניין העסקה והריגול בארץ היהודים המתהווה, הגיע אייכמן עצמו לחיפה ושהה בה כמה שעות.
בספרו "הנבלים" כתב הסופר אהרון אמיר על הפרשה כולה, בשם הסופר הבדוי "מיכאלה נדיבי".
לצערנו אין סרטון בנושא.
שרונה היא היום אחד המקומות שבהם רבים באים ליהנות ולנפוש. מסעדות, בתי קפה וחנויות יוקרה מעוצבות, התמקמו בבתים הטמפלריים של פעם. לא מעט סודות ידעו הכתלים של הבתים הללו, אבל דומה שאחד המרתקים שבהם הוא סיפורו של המרגל הנאצי של שרונה.
קראו לו ראובן שינצווייט והוא היה סוחר קרקעות עשיר שגר בבית יוקרתי על הגבעה ברמת גן. בשנת 1937 הסעירה פרשת הרצח של המהנדס יעקב צוונגר, שעבד אצלו, את תל אביב והישוב העברי של אותם ימים. התקיימה חקירה פתלתלה, שעירבה אינטרסים של "הבונים החופשיים" שעליהם נמנה הנרצח, של כת הטמפלרים מהיישוב הגרמני "שרונה" וגם אינטרסים בריטיים, שיש הטוענים שהעסיקו את שינצווייט בעסקים אפלים של מלחמה.
בתום החקירה הסתבר שהסוחר העשיר ועוזרו הערבי הם מי שרצחו את המהנדס היהודי, שכפי הנראה גילה את היות מעסיקו מרגל. בחיפושים בביתו של הרוצח התגלו מערכות האזנה ושידור רדיו. הסתבר ששינצווייט היה לא פחות מאשר מרגל נאצי, שקיבל הוראות ישר מאייכמן, סגנו של הפיהרר הנאצי היטלר.
במשפט שנערך לו הוא נאסר ל-10 או 15 שנים. באופן פרדוכסלי, הציל המאסר את חייו של הרוצח-מרגל הנאצי. בתום המאסר שהציל את חייו מחיסול בידי היהודים, הוא שוחרר ונעלם.
רק שנים אחר-כך, בחקירות שנערכו במשפט אייכמן, נמצאו מסמכים שהעידו על פגישתו של שינצוויט עם אייכמן בקהיר, בשנות ה-30. לא ברור כיצד, אבל הסתבר שהמרגל לעתיד הוא שהציע לאייכמן לרגל עבור הנאצים, כנציג "ההגנה"! - היו רמזים שלא ברור עד כמה היו נכונים, אם בכלל, על עיסקה סיבובית שלפיה הנאצים ישכנעו יהודים לעלות לארץ ישראל ו"ההגנה" תרגל בשבילם בתמורה.
מה שלא פחות מדהים - הסתבר שבמסגרת הבדיקות הנאציות לגבי עניין העסקה והריגול בארץ היהודים המתהווה, הגיע אייכמן עצמו לחיפה ושהה בה כמה שעות.
בספרו "הנבלים" כתב הסופר אהרון אמיר על הפרשה כולה, בשם הסופר הבדוי "מיכאלה נדיבי".
לצערנו אין סרטון בנושא.
מה הייתה שיטת "חומה ומגדל"?
זה היה בתקופת המאורעות, בשנות ה-30 של המאה הקודמת. השלטון הבריטי של אותם ימים אסר על הקמת ישובים יהודיים חדשים. בכדי להתחכם לאיסור של הבריטים, הוקמו ישובים רבים בשיטה שזכתה לשם "חומה ומגדל". הרעיון היה להקים ישובים יהודיים בארץ ישראל, בתוך יום אחד בלבד.
השיטה הייתה פשוטה: ביום העליה על הקרקע הגיעו אל מקום ההתיישבות משאיות, כשעליהן חלקים של צריפים, חומת עץ ומגדל שמירה, כולם מוכנים להרכבה. זו כמובן הסיבה לשם "חומה ומגדל".
וכך, בעזרתם של מתנדבים ומגוייסים רבים שהגיעו כדי לסייע לבנייה המהירה, נפרקו המשאיות והוקם כל היישוב החדש בו ביום. בערבו של היום היה הישוב כבר מוכן למגורים ולהגנה מפני הכנופיות הערביות שהתנכלו ליישובים היהודים.
את הקמת הישובים כך הגה שלמה גור, חבר קיבוץ בית אלפא. את החומה של היישובים הללו הוא הציע לבנות מלוחות עץ, כשביניהם הוכנס חצץ. החצץ מנע מעבר של כדורי רובים שירו לעיתים הפורעים הערביים, שהתקיפו לעיתים את הישובים החדשים. מהמגדל שהוקם בכל ישוב חדש כזה, צפו השומרים על הסביבה וזיהו מתקפות של פורעים או שוטרים בריטיים שמתקרבים. את הדרך להקים מגדל למד גור מהמגדלים שבנו אז במחנות של הנוער העובד.
התוצאה של "חומה ומגדל" הייתה 60 ישובים חדשים, שנבנו באצבע הגליל, עמק בית-שאן ועוד. מבחינת הישוב היהודי נועדו הללו לפרוץ את הגבולות הצרים שנקבעו בתכנית החלוקה הבריטית שיועדה למדינה היהודית העתידית.
הנה סרטון על חומה ומגדל (עברית):
http://youtu.be/e9F2g1cAY8Q
תיאור של הדרך בה בנו במהירות את הקיבוצים הללו (עברית):
http://youtu.be/etp5dTUpTAo
מוזיאון חומה ומגדל בניר דוד (עברית):
http://youtu.be/qTCIuJvDK08
שחזור חומה ומגדל בקיבוץ (עברית) (עברית):
https://youtu.be/buOWUvvTMiQ
ודרמה חינוכית על עלילות חומה ומגדל (עברית):
https://youtu.be/dABDmqw3qUw?long=yes
זה היה בתקופת המאורעות, בשנות ה-30 של המאה הקודמת. השלטון הבריטי של אותם ימים אסר על הקמת ישובים יהודיים חדשים. בכדי להתחכם לאיסור של הבריטים, הוקמו ישובים רבים בשיטה שזכתה לשם "חומה ומגדל". הרעיון היה להקים ישובים יהודיים בארץ ישראל, בתוך יום אחד בלבד.
השיטה הייתה פשוטה: ביום העליה על הקרקע הגיעו אל מקום ההתיישבות משאיות, כשעליהן חלקים של צריפים, חומת עץ ומגדל שמירה, כולם מוכנים להרכבה. זו כמובן הסיבה לשם "חומה ומגדל".
וכך, בעזרתם של מתנדבים ומגוייסים רבים שהגיעו כדי לסייע לבנייה המהירה, נפרקו המשאיות והוקם כל היישוב החדש בו ביום. בערבו של היום היה הישוב כבר מוכן למגורים ולהגנה מפני הכנופיות הערביות שהתנכלו ליישובים היהודים.
את הקמת הישובים כך הגה שלמה גור, חבר קיבוץ בית אלפא. את החומה של היישובים הללו הוא הציע לבנות מלוחות עץ, כשביניהם הוכנס חצץ. החצץ מנע מעבר של כדורי רובים שירו לעיתים הפורעים הערביים, שהתקיפו לעיתים את הישובים החדשים. מהמגדל שהוקם בכל ישוב חדש כזה, צפו השומרים על הסביבה וזיהו מתקפות של פורעים או שוטרים בריטיים שמתקרבים. את הדרך להקים מגדל למד גור מהמגדלים שבנו אז במחנות של הנוער העובד.
התוצאה של "חומה ומגדל" הייתה 60 ישובים חדשים, שנבנו באצבע הגליל, עמק בית-שאן ועוד. מבחינת הישוב היהודי נועדו הללו לפרוץ את הגבולות הצרים שנקבעו בתכנית החלוקה הבריטית שיועדה למדינה היהודית העתידית.
הנה סרטון על חומה ומגדל (עברית):
http://youtu.be/e9F2g1cAY8Q
תיאור של הדרך בה בנו במהירות את הקיבוצים הללו (עברית):
http://youtu.be/etp5dTUpTAo
מוזיאון חומה ומגדל בניר דוד (עברית):
http://youtu.be/qTCIuJvDK08
שחזור חומה ומגדל בקיבוץ (עברית) (עברית):
https://youtu.be/buOWUvvTMiQ
ודרמה חינוכית על עלילות חומה ומגדל (עברית):
https://youtu.be/dABDmqw3qUw?long=yes
מי היו החיתים והאימפריה שלהם?
הַחִתִּים (Hittites), או "בני חת", הוזכרו בתנ"ך כשבט אחד מבין 7 העממים היושבים בכנען, אותם שבטים שבני ישראל נצטוו להשמידם עם כיבוש הארץ. זה לא נעשה, שכן גם אחרי כיבוש הארץ מוזכרים שוב ושוב החיתים כמי שגרים בתוך בני ישראל, נלחמים בצבאם, נישאים להם ועוד.
היסטורית היו החתים קודם כל אימפריה גדולה, שישבה בחלקה הצפוני-מזרחי של אסיה הקטנה, בקפדוקיה שבטורקיה של ימינו. האימפריה החתית שהחוקרים מכנים גם הממלכה החתית החדשה, החליפה ממלכה חתית קדומה יותר, ששכנה במרכז אַנַטוֹלְיָה, שבתורכיה, החל מראשית האלף השני לפני הספירה, בין המאות 17-13 לפני הספירה.
האימפריה החיתית הפכה ממלכה אדירה וחזקה. בימיה הגדולים התפשטה כאמור האימפריה החתית גם לכיוון ארץ ישראל. "בני חת" התיישבו גם באזור חברון ובמקרא הם מוזכרים כמה פעמים, בין השאר כבעלים המקוריים של מערת המכפלה. הרי אברהם אבינו קנה את מערת המכפלה מידי עפרון החיתי. גם נכדו עשיו לקח לו נשים חיתיות, למורת רוחם של יצחק ורבקה. גם לוחמים בצבא דוד המלך מוזכרים בתנ"ך, ביניהם אחימלך החיתי ואוריה החיתי בעלה של בת-שבע ולוחם נאמן בצבאו של דוד.
האימפריה החיתית הייתה בלעדית באזור בהפקת פח, החומר המתכתי הקל והמבוקש כל כך בעת העתיקה. הפח העשיר את החתים והפך אותם לאימפריה, אבל אימפריה שחייבת כל הזמן להילחם באחרות שזממו על המחצבים שייחודיים שיש רק לה.
החיתים הקימו אימפריה שהייתה גם בעלת יכולות טכנולוגיות מרשימות בתחום המרכבות של אותם זמנים. בין השאר הם ניהלו את קרב קדש, קרב המרכבות הגדול בהיסטוריה ואחד הקרבות הרכובים הגדולים בעת העתיקה.
הנה האימפריה החיתית:
https://youtu.be/5bJmbhafz8M
בקיצור על החיתים:
https://youtu.be/6ypGkwWo6aU
הסיפור שלהם:
https://youtu.be/YlxMKwYRG0g
ואל מול האימפריות האזוריות שמסביב היה להם יתרון (מתורגם):
https://youtu.be/KkMP328eU5Q?long=yes
הַחִתִּים (Hittites), או "בני חת", הוזכרו בתנ"ך כשבט אחד מבין 7 העממים היושבים בכנען, אותם שבטים שבני ישראל נצטוו להשמידם עם כיבוש הארץ. זה לא נעשה, שכן גם אחרי כיבוש הארץ מוזכרים שוב ושוב החיתים כמי שגרים בתוך בני ישראל, נלחמים בצבאם, נישאים להם ועוד.
היסטורית היו החתים קודם כל אימפריה גדולה, שישבה בחלקה הצפוני-מזרחי של אסיה הקטנה, בקפדוקיה שבטורקיה של ימינו. האימפריה החתית שהחוקרים מכנים גם הממלכה החתית החדשה, החליפה ממלכה חתית קדומה יותר, ששכנה במרכז אַנַטוֹלְיָה, שבתורכיה, החל מראשית האלף השני לפני הספירה, בין המאות 17-13 לפני הספירה.
האימפריה החיתית הפכה ממלכה אדירה וחזקה. בימיה הגדולים התפשטה כאמור האימפריה החתית גם לכיוון ארץ ישראל. "בני חת" התיישבו גם באזור חברון ובמקרא הם מוזכרים כמה פעמים, בין השאר כבעלים המקוריים של מערת המכפלה. הרי אברהם אבינו קנה את מערת המכפלה מידי עפרון החיתי. גם נכדו עשיו לקח לו נשים חיתיות, למורת רוחם של יצחק ורבקה. גם לוחמים בצבא דוד המלך מוזכרים בתנ"ך, ביניהם אחימלך החיתי ואוריה החיתי בעלה של בת-שבע ולוחם נאמן בצבאו של דוד.
האימפריה החיתית הייתה בלעדית באזור בהפקת פח, החומר המתכתי הקל והמבוקש כל כך בעת העתיקה. הפח העשיר את החתים והפך אותם לאימפריה, אבל אימפריה שחייבת כל הזמן להילחם באחרות שזממו על המחצבים שייחודיים שיש רק לה.
החיתים הקימו אימפריה שהייתה גם בעלת יכולות טכנולוגיות מרשימות בתחום המרכבות של אותם זמנים. בין השאר הם ניהלו את קרב קדש, קרב המרכבות הגדול בהיסטוריה ואחד הקרבות הרכובים הגדולים בעת העתיקה.
הנה האימפריה החיתית:
https://youtu.be/5bJmbhafz8M
בקיצור על החיתים:
https://youtu.be/6ypGkwWo6aU
הסיפור שלהם:
https://youtu.be/YlxMKwYRG0g
ואל מול האימפריות האזוריות שמסביב היה להם יתרון (מתורגם):
https://youtu.be/KkMP328eU5Q?long=yes
איך מצלמים אנימציית סטופ מושן?
אחת הטכניקות הקסומות ביותר באנימציה היא הסטופ מושן (Stop motion). בטכניקה זו מצלמים פריימים בודדים בסרט, פריים אחרי פריים, כשבכל פריים בסצנה מזיזים או משנים קלות ובאופן ידני את צורתם ומיקומם של העצמים.
כשמקרינים לאחר מכן את החומר המצולם כך, במהירות של סרט קולנוע (24, 25 או 30 פריימים לשנייה), נוצרת אשליה של תנועה, "הנפשה" של העצמים, נתינת חיים לחפצים הדוממים. כך נראה שהעצם הדומם נע בכוחות עצמו, כאילו יש לו חיים, או נפש. זו הסיבה שאנימציה בעברית נקראת "הנפשה".
יש כמה סגנונות באנימציית הסטופ מושן. במיוחד בלטו הנפשת דמויות עשויות חימר או פימו (claymation), הנפשת פלסטלינה והנפשה של חפצים קיימים.
בתעשיית הסרטים מופקים גם כיום סרטים עתירי תקציב בסגנון הסטופ מושן. לרוב מייצר אותם צוות גדול של אנימטורים, כשבכל יום של צילומים מפיקים שניות של סרט.
כך מצלמים סרט סטופ מושן (עברית):
https://youtu.be/VMw5w_DkBlw
עוד הדרכה בסטופ מושן:
https://youtu.be/PHTQr0kfA98
כך עובדים עם דמות חימר בסטופ מושן:
https://youtu.be/S0LoYOuC51M
ליצור סטופ מושן עם לגו:
https://youtu.be/ukFWYe-ZeTw
ושיעור וידאו ליצירת אנימציית סטופ מושן בתוכנת מובי מייקר (עברית):
https://youtu.be/yHBA7Mwrmk0?long=yes
אחת הטכניקות הקסומות ביותר באנימציה היא הסטופ מושן (Stop motion). בטכניקה זו מצלמים פריימים בודדים בסרט, פריים אחרי פריים, כשבכל פריים בסצנה מזיזים או משנים קלות ובאופן ידני את צורתם ומיקומם של העצמים.
כשמקרינים לאחר מכן את החומר המצולם כך, במהירות של סרט קולנוע (24, 25 או 30 פריימים לשנייה), נוצרת אשליה של תנועה, "הנפשה" של העצמים, נתינת חיים לחפצים הדוממים. כך נראה שהעצם הדומם נע בכוחות עצמו, כאילו יש לו חיים, או נפש. זו הסיבה שאנימציה בעברית נקראת "הנפשה".
יש כמה סגנונות באנימציית הסטופ מושן. במיוחד בלטו הנפשת דמויות עשויות חימר או פימו (claymation), הנפשת פלסטלינה והנפשה של חפצים קיימים.
בתעשיית הסרטים מופקים גם כיום סרטים עתירי תקציב בסגנון הסטופ מושן. לרוב מייצר אותם צוות גדול של אנימטורים, כשבכל יום של צילומים מפיקים שניות של סרט.
כך מצלמים סרט סטופ מושן (עברית):
https://youtu.be/VMw5w_DkBlw
עוד הדרכה בסטופ מושן:
https://youtu.be/PHTQr0kfA98
כך עובדים עם דמות חימר בסטופ מושן:
https://youtu.be/S0LoYOuC51M
ליצור סטופ מושן עם לגו:
https://youtu.be/ukFWYe-ZeTw
ושיעור וידאו ליצירת אנימציית סטופ מושן בתוכנת מובי מייקר (עברית):
https://youtu.be/yHBA7Mwrmk0?long=yes
איך הוליד קרב מגידו את האימפריה המצרית?
זה היה בימי המלך הצעיר פרעה תחותמס השלישי (Thutmose III), אי שם במאה ה-15 לפני הספירה. מגידו עמדה אז בראש מרד גדול של המלכים הכנענים נגד הממלכה המצרית ששלטה באזור. בתגובה יצא תחותמס השלישי בראש צבאו אל כנען, למסע כיבוש באזור.
כשהתקרב לקרב מגידו (Battle of Megiddo) ידע תחותימס השלישי שצבאו עומד לנהל קרב כנגד 100 ערים כנעניות. העיר קדש, בסוריה של היום, עמדה בראש הכוחות שהמתינו להילחם כנגדו.
המלך הצעיר נועץ ביועציו מהיכן להביא את צבא מצרים לעמק יִזְרְעֶאל. הם הציעו לו לבחור בדרך שעוברת ליד תַעְנָךְ שבדרום ובמיוחד הזהירו אותו מבחירה במעבר המסוכן יותר דרך העמק הצר שבנחל עירון.
תחותמס הצעיר חשב מצדו שדווקא מעבר במקום המסוכן יותר, יפתיע את מלכי כנען, שלא יצפו שמצביא הגיוני יבחר בו להבקעה. לכן הוא בחר לעבור דווקא משם.
ואכן, הסתבר שאויביו לא הציבו לו מארב בנחל עירון. צבא מצרים הצליח להפתיע את הכנענים לחלוטין. רוב כוחות כנען המתינו במקום אחר והמעטים ששרדו את המתקפה המצרית מיהרו להימלט לעיר מגידו.
הם השאירו מאחוריהם את המרכבות והרכוש והחיילים המצרים העדיפו לאסוף את השלל הרב שבמחנה האויב, במקום לרדוף אחריהם ולהשמידם.
תחותמס הטיל על מגידו מצור בן 7 חודשים שבסופו הם נכנעו. המצרים לקחו מהעיר שלל רב וביססו את שליטתם בכנען מחדש. במקום להרוג את השליטים המורדים, העדיף תחותמס להשאירם לשלוט על עריהם, זאת לאחר שנשבעו לו אמונים ושילמו לו מס כבד בזהב וברכוש.
הוא צדק במהלכיו אלה. לאחר קרב קדש ובעקבותיו, הפכה מצרים לאימפריה. דווקא מלך צעיר וחסר נסיון במלחמה הוא שהצליח לנצח בקרב בלתי אפשרי ולבסס שלטון על מלכים מקומיים שהפכו נאמנים לו.
הוא נהג לבקר בערי כנען פעם בשנה ולהפגין שליטה מוחלטת באיזור ומכאן נפתחה לו הדרך לאחת האימפריות החזקות והמפותחות של התקופה.
כל סיפור הקרב תועד בכתובות מצריות עתיקות, כתובות בהירוגליפים, כתב חרטומים, שהופיעו במקדש קרנק שבמצרים.
הנה הרגע בו קיבל תחותמס השלישי את ההחלטה שתכריע את הקרב במגידו:
https://youtu.be/AYUjFRVYNv4?t=25m57s&end=31m37s
ילדה מתארת את מהלכי הקרב:
https://youtu.be/7jZKprCOOPs
תחותימס השלישי מתאר את הקרב:
https://youtu.be/xk_djOgEGFY
סצנת הקרב מסרט:
https://youtu.be/scW0Q1A3LU4
מגידו העתיקה כיום:
https://youtu.be/Fn2HQQyG6Wc
וכל הסרט התיעודי על הקרב שעתיד להפוך את מצרים לאימפריה:
https://youtu.be/AYUjFRVYNv4?long=yes
זה היה בימי המלך הצעיר פרעה תחותמס השלישי (Thutmose III), אי שם במאה ה-15 לפני הספירה. מגידו עמדה אז בראש מרד גדול של המלכים הכנענים נגד הממלכה המצרית ששלטה באזור. בתגובה יצא תחותמס השלישי בראש צבאו אל כנען, למסע כיבוש באזור.
כשהתקרב לקרב מגידו (Battle of Megiddo) ידע תחותימס השלישי שצבאו עומד לנהל קרב כנגד 100 ערים כנעניות. העיר קדש, בסוריה של היום, עמדה בראש הכוחות שהמתינו להילחם כנגדו.
המלך הצעיר נועץ ביועציו מהיכן להביא את צבא מצרים לעמק יִזְרְעֶאל. הם הציעו לו לבחור בדרך שעוברת ליד תַעְנָךְ שבדרום ובמיוחד הזהירו אותו מבחירה במעבר המסוכן יותר דרך העמק הצר שבנחל עירון.
תחותמס הצעיר חשב מצדו שדווקא מעבר במקום המסוכן יותר, יפתיע את מלכי כנען, שלא יצפו שמצביא הגיוני יבחר בו להבקעה. לכן הוא בחר לעבור דווקא משם.
ואכן, הסתבר שאויביו לא הציבו לו מארב בנחל עירון. צבא מצרים הצליח להפתיע את הכנענים לחלוטין. רוב כוחות כנען המתינו במקום אחר והמעטים ששרדו את המתקפה המצרית מיהרו להימלט לעיר מגידו.
הם השאירו מאחוריהם את המרכבות והרכוש והחיילים המצרים העדיפו לאסוף את השלל הרב שבמחנה האויב, במקום לרדוף אחריהם ולהשמידם.
תחותמס הטיל על מגידו מצור בן 7 חודשים שבסופו הם נכנעו. המצרים לקחו מהעיר שלל רב וביססו את שליטתם בכנען מחדש. במקום להרוג את השליטים המורדים, העדיף תחותמס להשאירם לשלוט על עריהם, זאת לאחר שנשבעו לו אמונים ושילמו לו מס כבד בזהב וברכוש.
הוא צדק במהלכיו אלה. לאחר קרב קדש ובעקבותיו, הפכה מצרים לאימפריה. דווקא מלך צעיר וחסר נסיון במלחמה הוא שהצליח לנצח בקרב בלתי אפשרי ולבסס שלטון על מלכים מקומיים שהפכו נאמנים לו.
הוא נהג לבקר בערי כנען פעם בשנה ולהפגין שליטה מוחלטת באיזור ומכאן נפתחה לו הדרך לאחת האימפריות החזקות והמפותחות של התקופה.
כל סיפור הקרב תועד בכתובות מצריות עתיקות, כתובות בהירוגליפים, כתב חרטומים, שהופיעו במקדש קרנק שבמצרים.
הנה הרגע בו קיבל תחותמס השלישי את ההחלטה שתכריע את הקרב במגידו:
https://youtu.be/AYUjFRVYNv4?t=25m57s&end=31m37s
ילדה מתארת את מהלכי הקרב:
https://youtu.be/7jZKprCOOPs
תחותימס השלישי מתאר את הקרב:
https://youtu.be/xk_djOgEGFY
סצנת הקרב מסרט:
https://youtu.be/scW0Q1A3LU4
מגידו העתיקה כיום:
https://youtu.be/Fn2HQQyG6Wc
וכל הסרט התיעודי על הקרב שעתיד להפוך את מצרים לאימפריה:
https://youtu.be/AYUjFRVYNv4?long=yes
מי היו הטמפלרים ולמה באו לארץ ישראל?
מאז ימי הביניים, היו האבירים הטמפלרים (Templars), עוטי הגלימה הלבנה עם הצלב שצבעו אדום, חברים במסדר אבירים בינלאומי, המסדר המפורסם והחזק ביותר בעולם.
המסדר הטמפלרי הוא מסדר אבירים דתי שנוסד בירושלים, במאה ה-12, כחלק ממסעות הצלב לירושלים. תפקיד האבירים הטמפלרים היה להגן על שטחי פלשתינה הנוצרית מהמוסלמים. המסדר הזה היה רק אחד מכמה קבוצות צבאיות נוצריות, שזה היה תפקידן. אבל הוא היה להכי עשיר, מפורסם ויוקרתי.
במשך 200 שנה הם הגנו על הנצרות והיו לסוג של גיבורי-על. ההון שצברו והאמון שרחשו להם אפשר לטמפלרים להפוך לבנקאים בינלאומיים. מהבנקאות הם הרוויחו הון עתק, שאפשר להם לקנות אדמות רבות, לבנות קתדרלות ומבצרים ולרכוש, למשל, את כל האי קפריסין.
באמצע המאה ה-19 באו טמפלרים לארץ הקודש להתיישב בה. הטמפלרים הללו היו נוצרים אדוקים שבאו מגרמניה. באותה תקופה הם מביאים עימם שני דברים מרכזיים. אחד היה האמונה הנוצרית וחובתם ליישב את ארץ הקודש, בעוד השני שהביאו עימם לארץ היה הטכנולוגיה החדישה של אירופה התעשייתית.
מכאן חידשו הטמפלרים בכל תחום בו עסקו, כולל בחקלאות, בייצור התעשייתי ובבניין. הם הגדילו את התפוקה ובהצלחה רבה, בנו בארץ ישובים למופת והצליחו להביא לתנופה בכל התחומים הללו גם לערביי הארץ והיהודים שבה.
כי רבים בתקופתם למדו מהם וחיקו אותם בחידושים והטכניקות שלהם. בזכותם התקדם המשק הארץ-ישראלי והשתכלל עד מאד.
הטמפלרים השאירו אחריהם שבעה ישובים, ביניהם שרונה, המושבה הגרמנית בחיפה ובירושלים וכמה ישובים שהפכו למושבים הישראליים מושב בני עטרות, בית לחם הגלילית ואלוני אבא.
בזמן מלחמת העולם השניה הזדהה הדור השלישי של הטמפלרים במושבות עם הנאצים. על רבים מבתיהם תלו אז את דגלי צלב הקרס. חלק מצעירי הטמפלרים אף נסעו לגרמניה, כדי להתנדב לצבא הגרמני ואף לחמו נגד בנות הברית.
הבריטים ששלטו אז בפלשתינה, מדינת ישראל של היום, הכניסו בתגובה את כל הטמפלרים למחנות סגורים. במלחמת השחרור גרש הפלמ"ח את הטמפלרים מבתיהם לחו"ל והם לא הורשו עוד לשוב.
הנה סיפור הטמפלרים בארץ ישראל של המאה ה-19 וה-20 (עברית):
http://youtu.be/2mRxS5tUYOY
סיור מצולם במושבות הטמפלרים בישראל (עברית):
http://youtu.be/hh81ndwT0sc?t=17s
וסיפורה הפתלתל של המושבה הטמפלרית שרונה, היום שכונת יוקרה בתל אביב (עברית):
https://youtu.be/lZQ388TuqXU?t=27s
מאז ימי הביניים, היו האבירים הטמפלרים (Templars), עוטי הגלימה הלבנה עם הצלב שצבעו אדום, חברים במסדר אבירים בינלאומי, המסדר המפורסם והחזק ביותר בעולם.
המסדר הטמפלרי הוא מסדר אבירים דתי שנוסד בירושלים, במאה ה-12, כחלק ממסעות הצלב לירושלים. תפקיד האבירים הטמפלרים היה להגן על שטחי פלשתינה הנוצרית מהמוסלמים. המסדר הזה היה רק אחד מכמה קבוצות צבאיות נוצריות, שזה היה תפקידן. אבל הוא היה להכי עשיר, מפורסם ויוקרתי.
במשך 200 שנה הם הגנו על הנצרות והיו לסוג של גיבורי-על. ההון שצברו והאמון שרחשו להם אפשר לטמפלרים להפוך לבנקאים בינלאומיים. מהבנקאות הם הרוויחו הון עתק, שאפשר להם לקנות אדמות רבות, לבנות קתדרלות ומבצרים ולרכוש, למשל, את כל האי קפריסין.
באמצע המאה ה-19 באו טמפלרים לארץ הקודש להתיישב בה. הטמפלרים הללו היו נוצרים אדוקים שבאו מגרמניה. באותה תקופה הם מביאים עימם שני דברים מרכזיים. אחד היה האמונה הנוצרית וחובתם ליישב את ארץ הקודש, בעוד השני שהביאו עימם לארץ היה הטכנולוגיה החדישה של אירופה התעשייתית.
מכאן חידשו הטמפלרים בכל תחום בו עסקו, כולל בחקלאות, בייצור התעשייתי ובבניין. הם הגדילו את התפוקה ובהצלחה רבה, בנו בארץ ישובים למופת והצליחו להביא לתנופה בכל התחומים הללו גם לערביי הארץ והיהודים שבה.
כי רבים בתקופתם למדו מהם וחיקו אותם בחידושים והטכניקות שלהם. בזכותם התקדם המשק הארץ-ישראלי והשתכלל עד מאד.
הטמפלרים השאירו אחריהם שבעה ישובים, ביניהם שרונה, המושבה הגרמנית בחיפה ובירושלים וכמה ישובים שהפכו למושבים הישראליים מושב בני עטרות, בית לחם הגלילית ואלוני אבא.
בזמן מלחמת העולם השניה הזדהה הדור השלישי של הטמפלרים במושבות עם הנאצים. על רבים מבתיהם תלו אז את דגלי צלב הקרס. חלק מצעירי הטמפלרים אף נסעו לגרמניה, כדי להתנדב לצבא הגרמני ואף לחמו נגד בנות הברית.
הבריטים ששלטו אז בפלשתינה, מדינת ישראל של היום, הכניסו בתגובה את כל הטמפלרים למחנות סגורים. במלחמת השחרור גרש הפלמ"ח את הטמפלרים מבתיהם לחו"ל והם לא הורשו עוד לשוב.
הנה סיפור הטמפלרים בארץ ישראל של המאה ה-19 וה-20 (עברית):
http://youtu.be/2mRxS5tUYOY
סיור מצולם במושבות הטמפלרים בישראל (עברית):
http://youtu.be/hh81ndwT0sc?t=17s
וסיפורה הפתלתל של המושבה הטמפלרית שרונה, היום שכונת יוקרה בתל אביב (עברית):
https://youtu.be/lZQ388TuqXU?t=27s
מהי ציפור הכחל האקרובטית ואיך נפוליאון ואיפור קשורים לעניין?
ציפור. מושב. מעיין ואוצר קדום - על איזו כחל נתחיל לספר?
כָּחָל (European roller) היא ציפור אקרובטית של ממש, יפה להפליא ועוף טורף ממשפחת הכחלאים (Coraciidae). היא ידועה באקרובטיקה המעולה שהיא מבצעת, בהסוואה הצבעונית שלה ובצווחות החביבות שהיא משמיעה, מהתכונות של משפחת העופות הזו.
הכחלאים ידועים בתרגילי האירובטיקה המרהיבים שהם מבצעים בעונת החיזור. בהתקדמותם על הקרקע הם לא ממש הולכים, אלא מקפצים, אבל באוויר - הם מעופפים מצויינים.
יופיה הססגוני של ציפור הכחל הוא פונקציונלי. זהו יופי שיש לו תפקיד, מטרה הישרדותית ויתרון אבולוציוני. איך קשור הצבע לאבולוציה? - אז הסוד של עופות הכחל הוא בצבע התכול הדומיננטי שלהם - צבע שמיטיב להסוות את הכחל על רקע השמיים. באוויר שומר הצבע הזה על הכחל מעופות דורסים, המתקשים להבחין בו מרחוק.
על פני האדמה, צבע התכלת הזה גם מסווה את הכחל מהטרף שלה. בזכות גוון התכלת מתקשים להבחין בה חיפושיות, חרגולים, צרצרים, עקרבים, מכרסמים, חגבים ואפילו צפרדעים, המביטים מהקרקע כלפי מעלה. כשהם מפספסים את הכחל על רקע השמיים, יש לו יתרון ענק. הוא ממתין לשעת כושר ולפתע, כשהם רגועים ולא מודעים להימצאו שם, הכחל מזנק בתעופה מרהיבה, היישר מענף העץ אל הארוחה שלו.
כמו העורבני והשרקרק, הכחל מוכר בטבע גם כצווחן לא קטן. בריקוד החיזור שלו, למשל, הוא משלב את הצווחות שלו עם מעוף ראוותני, גלגולים באוויר, נסיקה למעלה וצלילת ספירלה למטה. אגב, הצלילה הזו מזכירה סיבוב של בורג ומכאן הכחל זכה לשמו הלועזי Roller. החיזור הזה מכיל גם מופע יכולת נחמד. זה קורה כשהזכר, כדי להראות לנקבה את יכולותיו המדהימות בתעופה, משליך לא פעם אבנים קטנות באוויר ואז ממהר לתפוס אותן בצלילה מדויקת למטה. כמובן שגם את המעוף האווירובטי הזה מלווה הכחל בצווחות של התלהבות...
#אגדת מטמון כחל
השם הזה, כָּחָל, הוא שם עתיק מאוד. בתרבויות המזרח התיכון של ימי קדם ידועה אבקת הכחל התכולה, שנטחנה מאבן ושימשה לאיפור העיניים. חוץ מצבעי עיניים השתמשו בה אז גם לרקיחה של תרופות. עד היום הערבים והדרוזים קוראים לאבקה הזו "כוחול".
"עין-כחל" הוא היום שמו של מעיין גדול השוכן על אם הדרך מטבריה לצפת. הוא ממוקם צפונית-מערבית לכנרת. בסמוך לו יש גם מושב הנקרא על שמו, "כחל".
אבל המעיין הזה, "עין-כחל", הוא עתיק מאוד. בדיוק אליו, מספרים ההיסטוריונים, שלח נפוליאון את חייליו, עת ניסה לכבוש את ארץ ישראל, כדי שימצאו בו את המטמון העתיק שלפי האגדה הוסתר לידו.
הבסיס לסיפור המטמון הזה הוא ככל הנראה בסיפורי רבנים, מקובלים וסופרים יהודים. משהו על אוצר גנוז, שהוסתר בהר הגבוה שממזרח לעין-כחל. לפי האגדה אמור להיות בראש ההר שער חסום ומוסתר. מאחוריו גנוזים כלי הקודש הקדומים של בית המקדש היהודי.
יתכן שמקור הכתובים הללו באגדה שנלחשה פה ושם באירופה של ימי הביניים, אולי אף הגיעה בתקופת מסעי הצלב. האגדה דיברה על אוצרות בית המקדש הגנוזים שהוטמנו באזור זה. צריך לזכור שלא רחוק מכאן הובסו הצלבנים בקרב מכריע, בידי צבאו של המצביא המוסלמי צלח א-דין.
נחזור למטמון. לפי הספר "שערי ירושלים" של החוקר והכותב משה ריישר, חפרו חיילי נפוליאון כמעט את חצי ההר, אבל נכשלו ולא מצאו שם דבר. הכישלון, לפי ריישר, נובע מכך שהאוצר הקדוש הוסתר היטב ולא יוכל להתגלות לאיש, עד שיבוא משיח בן דוד.
זה היה ב-1799, שנה בה ניסה הקיסר הצרפתי לכבוש את צפון הארץ, אחרי שכבש את דרומה. בעכו המבוצרת היטב הוא נעצר. ניתן לשער שחולשתו בכיבוש העיר שנשלטה על ידי התורכים העות'מנים נבעה גם מפיצול הכוחות שכפה עליו חיפוש האוצר הזה בזמן שהוא וחייליו זקוקים לכל חייל ולוחם.
אז את אותו מטמון המקדש לא מצאו המחפשים, לא נפוליאון ולא אחרים. רבים חלמו וניסו לגלות אותו, אבל כלום. ליד המעיין שוכן היום מושב כחל. ציפורי הכחל מבקרות אותו בסתיו, במעופן לאפריקה, וישובו בכל אביב, בדרכן בחזרה. נפוליאון הפך גם הוא לאגדה ורק אוצר כלי המקדש האבודים, קיים או לא, טמון איפה שהוא, אולי בראשם, בדמיונם ובחלומותיהם של המחפשים, מבלי לגלות את סודו לאיש.
הנה הכחל בארוחה ובמעופו:
https://youtu.be/5ABZ5QK4Ezc
שיר המתאר את ציפור הכחל (עברית):
https://youtu.be/ByNuRXml63M
משחר לטרף:
https://youtu.be/dxfIKcE4bz0
מביא מתנה:
https://youtu.be/5aJT1U--5xg
גוזלי הכחל גדלים:
https://youtu.be/8Y3K65c3DuM?t=48
הכחל מקרוב:
https://youtu.be/hbnXdJP4igE
ומעט על נפוליאון שחיפש את האוצר בעין כחל:
https://youtu.be/V4QsRYVMuU0
ציפור. מושב. מעיין ואוצר קדום - על איזו כחל נתחיל לספר?
כָּחָל (European roller) היא ציפור אקרובטית של ממש, יפה להפליא ועוף טורף ממשפחת הכחלאים (Coraciidae). היא ידועה באקרובטיקה המעולה שהיא מבצעת, בהסוואה הצבעונית שלה ובצווחות החביבות שהיא משמיעה, מהתכונות של משפחת העופות הזו.
הכחלאים ידועים בתרגילי האירובטיקה המרהיבים שהם מבצעים בעונת החיזור. בהתקדמותם על הקרקע הם לא ממש הולכים, אלא מקפצים, אבל באוויר - הם מעופפים מצויינים.
יופיה הססגוני של ציפור הכחל הוא פונקציונלי. זהו יופי שיש לו תפקיד, מטרה הישרדותית ויתרון אבולוציוני. איך קשור הצבע לאבולוציה? - אז הסוד של עופות הכחל הוא בצבע התכול הדומיננטי שלהם - צבע שמיטיב להסוות את הכחל על רקע השמיים. באוויר שומר הצבע הזה על הכחל מעופות דורסים, המתקשים להבחין בו מרחוק.
על פני האדמה, צבע התכלת הזה גם מסווה את הכחל מהטרף שלה. בזכות גוון התכלת מתקשים להבחין בה חיפושיות, חרגולים, צרצרים, עקרבים, מכרסמים, חגבים ואפילו צפרדעים, המביטים מהקרקע כלפי מעלה. כשהם מפספסים את הכחל על רקע השמיים, יש לו יתרון ענק. הוא ממתין לשעת כושר ולפתע, כשהם רגועים ולא מודעים להימצאו שם, הכחל מזנק בתעופה מרהיבה, היישר מענף העץ אל הארוחה שלו.
כמו העורבני והשרקרק, הכחל מוכר בטבע גם כצווחן לא קטן. בריקוד החיזור שלו, למשל, הוא משלב את הצווחות שלו עם מעוף ראוותני, גלגולים באוויר, נסיקה למעלה וצלילת ספירלה למטה. אגב, הצלילה הזו מזכירה סיבוב של בורג ומכאן הכחל זכה לשמו הלועזי Roller. החיזור הזה מכיל גם מופע יכולת נחמד. זה קורה כשהזכר, כדי להראות לנקבה את יכולותיו המדהימות בתעופה, משליך לא פעם אבנים קטנות באוויר ואז ממהר לתפוס אותן בצלילה מדויקת למטה. כמובן שגם את המעוף האווירובטי הזה מלווה הכחל בצווחות של התלהבות...
#אגדת מטמון כחל
השם הזה, כָּחָל, הוא שם עתיק מאוד. בתרבויות המזרח התיכון של ימי קדם ידועה אבקת הכחל התכולה, שנטחנה מאבן ושימשה לאיפור העיניים. חוץ מצבעי עיניים השתמשו בה אז גם לרקיחה של תרופות. עד היום הערבים והדרוזים קוראים לאבקה הזו "כוחול".
"עין-כחל" הוא היום שמו של מעיין גדול השוכן על אם הדרך מטבריה לצפת. הוא ממוקם צפונית-מערבית לכנרת. בסמוך לו יש גם מושב הנקרא על שמו, "כחל".
אבל המעיין הזה, "עין-כחל", הוא עתיק מאוד. בדיוק אליו, מספרים ההיסטוריונים, שלח נפוליאון את חייליו, עת ניסה לכבוש את ארץ ישראל, כדי שימצאו בו את המטמון העתיק שלפי האגדה הוסתר לידו.
הבסיס לסיפור המטמון הזה הוא ככל הנראה בסיפורי רבנים, מקובלים וסופרים יהודים. משהו על אוצר גנוז, שהוסתר בהר הגבוה שממזרח לעין-כחל. לפי האגדה אמור להיות בראש ההר שער חסום ומוסתר. מאחוריו גנוזים כלי הקודש הקדומים של בית המקדש היהודי.
יתכן שמקור הכתובים הללו באגדה שנלחשה פה ושם באירופה של ימי הביניים, אולי אף הגיעה בתקופת מסעי הצלב. האגדה דיברה על אוצרות בית המקדש הגנוזים שהוטמנו באזור זה. צריך לזכור שלא רחוק מכאן הובסו הצלבנים בקרב מכריע, בידי צבאו של המצביא המוסלמי צלח א-דין.
נחזור למטמון. לפי הספר "שערי ירושלים" של החוקר והכותב משה ריישר, חפרו חיילי נפוליאון כמעט את חצי ההר, אבל נכשלו ולא מצאו שם דבר. הכישלון, לפי ריישר, נובע מכך שהאוצר הקדוש הוסתר היטב ולא יוכל להתגלות לאיש, עד שיבוא משיח בן דוד.
זה היה ב-1799, שנה בה ניסה הקיסר הצרפתי לכבוש את צפון הארץ, אחרי שכבש את דרומה. בעכו המבוצרת היטב הוא נעצר. ניתן לשער שחולשתו בכיבוש העיר שנשלטה על ידי התורכים העות'מנים נבעה גם מפיצול הכוחות שכפה עליו חיפוש האוצר הזה בזמן שהוא וחייליו זקוקים לכל חייל ולוחם.
אז את אותו מטמון המקדש לא מצאו המחפשים, לא נפוליאון ולא אחרים. רבים חלמו וניסו לגלות אותו, אבל כלום. ליד המעיין שוכן היום מושב כחל. ציפורי הכחל מבקרות אותו בסתיו, במעופן לאפריקה, וישובו בכל אביב, בדרכן בחזרה. נפוליאון הפך גם הוא לאגדה ורק אוצר כלי המקדש האבודים, קיים או לא, טמון איפה שהוא, אולי בראשם, בדמיונם ובחלומותיהם של המחפשים, מבלי לגלות את סודו לאיש.
הנה הכחל בארוחה ובמעופו:
https://youtu.be/5ABZ5QK4Ezc
שיר המתאר את ציפור הכחל (עברית):
https://youtu.be/ByNuRXml63M
משחר לטרף:
https://youtu.be/dxfIKcE4bz0
מביא מתנה:
https://youtu.be/5aJT1U--5xg
גוזלי הכחל גדלים:
https://youtu.be/8Y3K65c3DuM?t=48
הכחל מקרוב:
https://youtu.be/hbnXdJP4igE
ומעט על נפוליאון שחיפש את האוצר בעין כחל:
https://youtu.be/V4QsRYVMuU0
מה עושה המואזין במסגד ולמה נפוליאון ירה בו?
סיפור ידוע הוא שנפוליאון ירה במואזין של רמלה, כשההוא הפריע לו לישון. מדובר בביקור ברמלה של הכובש, קיסר צרפת, בשנת 1799, עת הגיע הצבא הצרפתי אל רמלה.
נפוליאון מתאכסן במנזר הפרנציסקני שבעיר. מחלון חדרו ניבט אליו הצריח של מסגד חזיפה אל-ימני שבקרבת מקום.
למחרת עם שחר, בעוד הכובש הגדול ישן וחולם על עכו ויפו והאימפריה שהוא עומד להגדיל לכיוון אסיה, לאחר שיביס את העות'מנים, הוא שומע קול גדול המסלסל משום מקום.
היה זה המואזין של המסגד. מאז בילאל אבן רבאח, המואזין הראשון בתולדות האסלאם, קוראים המואזינים לתפילה, חמש פעמים ביום, כשקולם מסתלסל בקול מצריח המסגד.
האגדה הרמלאית מספרת שקיסר צרפת התרגז על הקול הרועש, שקרא למאמינים מראש המסגד הסמוך, להשכים קום והעיר אותו מוקדם בבוקר. כדי שיניח לו לישון, נפוליאון ירה יריה אחת במואזין מחלון חדרו והרגו. לאחר מכן שב למיטתו והמשיך לישון.
כשהמואזין קורא לתפילה, הוא פונה בקולו לארבעה הכיוונים וקורא מול כל אחד מהם: "אללה הוא הגדול מכולם" וממשיך.
נפוליאון לא היה היחיד שהמאזין הפריע לו. כיום משתמשים במסגדים רבים גם ברמקולים רבי עוצמה, המשמיעים הקלטה של קריאת המואזין או מהמיקרופון שלו ועושים זאת בעוצמה רבה. במקומות רבים גם משמיעים כמה מסגדים סמוכים, ללא תיאום ביניהם ובמשך זמן ארוך הרבה יותר, את הסלסולים החזקים הללו.
במדינות רבות הדבר אסור או מוגבל בחוק, כולל מצרים, איראן, סוריה, במרוקו, רמאללה ועוד.
הנה מואזין שלא זקוק לשום מכשיר:
https://youtu.be/zBNUdeWw-wE
יש ערים שקשה לדמיין ללא קול המואזין הקורא מצריח המסגד:
https://youtu.be/sZ7Kbtlh6NM
אפשר גם לחייך (עברית):
https://youtu.be/xQ8LDLcJYlM
ועוצמת הקול של המואזין ממשיכה גם היום להיות עניין (עברית):
https://youtu.be/HxwkYvOC5WE?long=yes
סיפור ידוע הוא שנפוליאון ירה במואזין של רמלה, כשההוא הפריע לו לישון. מדובר בביקור ברמלה של הכובש, קיסר צרפת, בשנת 1799, עת הגיע הצבא הצרפתי אל רמלה.
נפוליאון מתאכסן במנזר הפרנציסקני שבעיר. מחלון חדרו ניבט אליו הצריח של מסגד חזיפה אל-ימני שבקרבת מקום.
למחרת עם שחר, בעוד הכובש הגדול ישן וחולם על עכו ויפו והאימפריה שהוא עומד להגדיל לכיוון אסיה, לאחר שיביס את העות'מנים, הוא שומע קול גדול המסלסל משום מקום.
היה זה המואזין של המסגד. מאז בילאל אבן רבאח, המואזין הראשון בתולדות האסלאם, קוראים המואזינים לתפילה, חמש פעמים ביום, כשקולם מסתלסל בקול מצריח המסגד.
האגדה הרמלאית מספרת שקיסר צרפת התרגז על הקול הרועש, שקרא למאמינים מראש המסגד הסמוך, להשכים קום והעיר אותו מוקדם בבוקר. כדי שיניח לו לישון, נפוליאון ירה יריה אחת במואזין מחלון חדרו והרגו. לאחר מכן שב למיטתו והמשיך לישון.
כשהמואזין קורא לתפילה, הוא פונה בקולו לארבעה הכיוונים וקורא מול כל אחד מהם: "אללה הוא הגדול מכולם" וממשיך.
נפוליאון לא היה היחיד שהמאזין הפריע לו. כיום משתמשים במסגדים רבים גם ברמקולים רבי עוצמה, המשמיעים הקלטה של קריאת המואזין או מהמיקרופון שלו ועושים זאת בעוצמה רבה. במקומות רבים גם משמיעים כמה מסגדים סמוכים, ללא תיאום ביניהם ובמשך זמן ארוך הרבה יותר, את הסלסולים החזקים הללו.
במדינות רבות הדבר אסור או מוגבל בחוק, כולל מצרים, איראן, סוריה, במרוקו, רמאללה ועוד.
הנה מואזין שלא זקוק לשום מכשיר:
https://youtu.be/zBNUdeWw-wE
יש ערים שקשה לדמיין ללא קול המואזין הקורא מצריח המסגד:
https://youtu.be/sZ7Kbtlh6NM
אפשר גם לחייך (עברית):
https://youtu.be/xQ8LDLcJYlM
ועוצמת הקול של המואזין ממשיכה גם היום להיות עניין (עברית):
https://youtu.be/HxwkYvOC5WE?long=yes
