שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי היה יוהן שטראוס שאביו המלחין אסר עליו להיות כמוהו?
הוא כתב כמה מהוואלסים המוכרים בעולם, עשה לביתו עד רמה של ארמון וכונה בתולדות המוסיקה "מלך הוואלס", אבל סיפורו של יוהן שטראוס השני הוא הרבה יותר מזה.
מילדות ידע יוהן שאביו, מוסיקאי ומנצח תזמורת בעצמו, לא רצה שיהיה מוסיקאי. אבל הוא רצה רק מוסיקה. והמוסיקה, עוד נראה בהמשך, גם היא בחרה בו. שכן הוא היה גאון מוסיקלי ובעל יכולות מטורפות בכל צדדי ותחומי העיסוק המוסיקלי - הלחנה, עיבוד, תיזמור וניצוח.
סיפורו של יוהן שטראוס הבן (Johann Strauss II) הוא מרתק. אביו, גם שמו יוהן שטראוס וליתר דיוק יוהן שטראוס הראשון, לא רצה שהוא יהיה מלחין. אבל יוהאן הצעיר עמד על דעתו ועמד בפני אביו, המוסיקאי הדגול.
הוא החליט שיהיה גם יהיה מוסיקאי. האם יצליח?
האב רצה שבנו ילמד משפטים או יעסוק בבנקאות. אבל הבן אהב מוסיקה. הוא התעקש ובניגוד לרצונו של אביו, החל את הקריירה שלו.
ההמשך הוא יהיה למנצח ומלחין מצליח בעצמו, אבל בשלב הזה מנסה האב הנעלב להקשות עליו. הוא מדבר על ליבם של בכירים ב"תעשייה", שלא יעסיקו את בנו והפסיק לחלוטין לדבר איתו.
אבל הבן הנחוש נעשה עוד יותר נחוש. הוא כותב כאן, מחליף מנצח שם, מעבד למישהו ומלחין לאציל אחר. מחיריו זולים והתמורה למשלמים מעולה. הקריירה שלו הולכת ונוסקת.
בהדרגה כל וינה מדברת עליו. די מהר שטראוס הבן הפך למלחין אהוד ולאיש מקצוע מוערך. כמו רוק סטאר של ימינו, כולם רוצים לשמוע ולרקוד את הוואלסים שלו והוא כבר הכי פופולארי בווינה של אותם זמנים.
שטראוס הבן הלחין מעל 400 ואלסים וינאיים ולמעשה הוא הפך את הוואלס מריקוד עממי ופשוט לריקוד אופנתי, נוצץ ואהוב על האצולה הווינאית.
ואלס הופך אצלו לאמנות. צורה אמנותית של מוסיקה קלסית. שופן ייקח את זה עוד יותר לשם והוא עצמו יכתוב יצירות נהדרות נוספות שאינן דווקא ואלס.
הצלחתו היא אמנם למורת רוחו של אביו, שרצה בשבילו עתיד בטוח והצלחה כלכלית, אבל עכשיו הוא רואה כיצד משיג הבן את מה שהוא עצמו רצה בשבילו - גם הצלחה כלכלית אדירה במונחי תקופתם ועדיין דרך המוסיקה שהבן כל כך אהב.
ואתם? - אל תתנו לאף אחד לשתול לכם חלומות משלו. עשו את מה שליבכם מכוון אליו והצטיינו במה שאתם אוהבים. כי הלב, לפני חשבון הבנק שלכם ואפילו לפני תבונת המבוגרים, הלב יודע שאם תעשו את מה שאתם חולמים לעשות, אם תגשימו את רצונותיכם שלכם ותלכו עם הברק בעיניים והנחישות לממש את מה שזיהיתם אצלכם - אז תהיו מעולים ותביאו ערך לעולם וסביר להניח שגם לעצמכם!
הנה סיפורו של יוהן שטראוס הבן:
https://youtu.be/TvV3izf56vg
קחו 10 נקודות בחייו של הגאון המוסיקלי הגדול הזה:
https://youtu.be/RiEJruLNoE4
והפתיחה העטלף של שטראוס:
https://youtu.be/GE167aOj_qI?long=yes
מה היה מהפכני במוסיקה של סטרוינסקי?
לאורך תולדות המוסיקה הייתה המנגינה הדבר החשוב ביותר במוסיקה המערבית. במאה ה-16 הפכה גם ההרמוניה הטונלית למרכיב חשוב ביותר במוסיקה של אירופה. מופע הבכורה של "פולחן האביב" היה אולי האסון האמנותי המפורסם ביותר בהיסטוריה של המוסיקה. הקהל ששמע מוסיקה מוזרה במקום מה שציפה והיה רגיל לקבל ממלחינים קלאסיים, קרא בוז והשתולל מזעם. במקום תרבות, עידון ואלגנטיות הוא הציגה היצירה מחול ומוסיקה פולחניים, עם סממנים של עבודת אלילים, הקרבת קורבנות אדם, יצרים חייתיים ומוסיקה שנשמעה יותר כרעש משונה ולעגני מאשר יצירה קלאסית. המהומה שפרצה באותו ערב היוותה תפנית בעולם המוסיקה. במקום שתקבור את היצירה ותחביא אותה במגירות העמוסות יצירות שכשלו, שינתה היצירה הזו את עולם המוסיקה והוכרה כחלוצת המוסיקה המודרנית. זו היתה הפעם הראשונה שמוסיקה לא נעמה לאוזן בכוונה, הכילה מקצבים הפוכים, חזרות שוב ושוב על הפעמה, שינויי משקל מטורפים, לא מנגינה וללא מהלך הרמוני, הדגשות לא צפויות וצליל פרימיטיבי ולא נעים לאוזן.
זו הייתה בדיוק מטרתו של סטרוינסקי ובכך הוא גם שרת את יצירת המחול שלה כתב את המוסיקה - יצירה שכללה תנועות פרימיטיביות וגסות במכוון, בלי העידון של הבאלט הקלאסי, בלי התפקידים של גברים ונשים, בלי זוגות וסולואים ועם כפות רגלי הרקדנים על הבמה ולא בפוזיציות מחול.
משום שהמלחין הנועז הזה עמד בהתקפות הארסיות של מבקריו ולבסוף משך עמו את כל עולם המוסיקה, הוא נחשב אחד מגדולי המוסיקה ואחריו כבר לא נשמעה המוסיקה כמו קודם.
הנה "הערצה האדמה" - החלק הראשון מהיצירה של סטרוינסקי "פולחן האביב":
http://youtu.be/phIRRINOF-M
אותו הקטע עם רקדנים במחול המקורי של הכוראוגרף ניז'ינסקי, מלהקת המחול של דיאגילב:
http://youtu.be/jF1OQkHybEQ
והדגמה לתיאורים הנפלאים מפטרושקה של סטרווינסקי:
https://youtu.be/DYsWMk8ymWA
איך פעל זכרונו המדהים של ילד הפלא מוצרט?
הזכרון של המלחין המופלא וולפגנג אמדאוס מוצרט היה כנראה המצוין ביותר. עוד בילדותו, בביקור שערך ברומא עם אביו ואחותו, שמע מוצרט ביצוע של יצירה בשם "מיזררה" מאת אלגרי.
היצירה הזו קדושה ואסור היה לנגנה מחוץ למסגרת הטקס השנתי האחד בוותיקן, היא מדינת האפיפיור הנוצרי.
יותר מזה, תווי היצירה נשמרו תחת משמר כבד לבל יועתקו על ידי אחרים. אך מוצרט הילד, עם הזכרון הבלתי-רגיל שלו, הצליח לרשום את תווי היצירה כמעט בשלמותה מהזיכרון - אחרי האזנה אחת בלבד!
חוץ מזה מוצרט כתב את הקונצ'רטו הראשון שלו בגיל 4, סימפוניה בגיל 6 ואופרה מלאה בגיל 12!
הנה קדימון המסתורין של הגאון המוסיקלי המושלם, וולפגנג אמדאוס מוצרט:
https://youtu.be/GKe33qend24
סרטון על מוצרט, עם המוסיקה שלו והמון תמונות מחייו:
http://youtu.be/a4Ou7GIIn1E
התווים הנקיים שלו:
https://youtu.be/qibmnsXPdSs
ומתוך הסרט "אמדאוס" שנעשה על חייו של מוצרט, הנה מוצרט הילד:
http://youtu.be/NlpxjBgG-7E
מי הזמר שעשה מהפכה במוסיקת הפופ וזכה בפרס נובל?
בוב דילן הוא אחד מגדולי הפופ ואולי המוסיקאי הבודד החשוב ביותר במאה ה-20. כשפורסם שהוא זכה בפרס נובל אמר על כך לאונרד כהן ש"לתת לדילן פרס נובל זה כמו לתלות מדליה על האוורסט ולומר שהוא ההר הגבוה בעולם". או בשפה פשוטה, העולם לא זקוק לפרס שבא מאוסלו כדי לדעת שדילן הוא האיש המשמעותי ביותר למוסיקת הפופ במאה האחרונה. העולם יודע זאת היטב.
בוב דילן פרץ לתודעה בשנות ה-60 של המאה ה-20. הוא היה האיש שהכניס למוסיקת הפופ תכנים חדשים, מסרים חברתיים נועזים וחשובים ותכנים נעלים של שירה ופילוסופיה ברמה הגבוהה ביותר. שיריו של דילן הפכו להמנונים של שינוי ושל זכויות אזרח ודמוקרטיה בארה"ב ובמקומות רבים בעולם. הוא הפך את המוסיקה לשפה של הדור הצעיר, שיש לו מה לומר.
גם שירתו המשונה, לא דומה לשום זמר שקדם לו, שינתה את עולם הביטוי של הפופ האמריקני והעולמי. הוא לימד את אוהבי המוסיקה שכדי להיות נערצת, זמרה לא חייבת להיות יפה, אלא מוכרחה להיות אמיתית ואמינה.
והמהפכה שעשה קשורה גם בצליל שלו. כי דווקא כשזכה להערצת כולם, כזמר פולק אמריקאי מובחר, העז בוב דילן ועשה מהפכה עוד יותר קשה - הוא הכניס גיטרות חשמליות ורוק רעשני למוסיקת הפולק שלו.
כשעשה זאת בפסטיבל ניופורט ב-1965 הוא עורר עליו את זעם מעריציו. אבל הוא עמד על דעתו האמנותית שהמוסיקה שלו חייבת להתפתח ולהתעדכן. כך הוא פרץ את הדרך לרוק העולמי, בדרך להפוך למוסיקה משמעותית ועמוקה, עם מסרים חברתיים וגישה רצינית מבעבר.
המעניין שעולם הרוק כולו עבר את המהפך בעקבות דילן. גם משום כך היה דילן לאחד האמנים המוערכים בעולם. גם היום ועל אף גילו המבוגר מאוד, הוא נחשב לאחד מהיוצרים המעניינים בפופ העולמי.
הנה דילן כשלידו לאונרד כהן - מגדולי הכותבים של המאה העשרים (בעברית):
https://youtu.be/BZem7AUfUlA
סיפורו של בוב דילן:
https://youtu.be/VWgJzOzbKQ4
הופעה של דילן הצעיר בתחילת דרכו:
http://youtu.be/OeP4FFr88SQ
השיר "התשובה נישאת ברוח" שהפך להמנון "התנועה לזכויות האזרח":
http://youtu.be/vWwgrjjIMXA
"בפקעת של עצבות" (Tangled Up In Blue):
https://youtu.be/YwSZvHqf9qM
גרסה אקוסטית של "נוקש בשערי שמיים" (Knockin' On Heaven's Door):
https://youtu.be/cJpB_AEZf6U
ניתוח מבריק של האיכויות הליריות שלו:
https://youtu.be/In6gCrGeZfA
והשיר הוריקן:
https://youtu.be/pm6xCwNKtnQ?long=yes
מהו הסריאליזם הטוטאלי של וברן וברג?
לאחר שארנולד שנברג המציא את טכניקת ההלחנה של 12 הצלילים, המשיכו תלמידיו המצטיינים אנטון וברן ואלבן ברג לפתח את שורת הצלילים שלו - הסריה. המוסיקה הסריאלית שלהם הלכה והתפתחה ונעשתה חמורה ונוקשה בהוראות שלה יותר ויותר. בהדרגה החלו להחיל את הטכניקה הסריאלית לא רק על גבהי הצלילים, אלא גם על המקצבים, העוצמה ודרכי הפקת הצליל. המוסיקה הסריאלית של שנברג ותלמידיו הפכה ל"סריאליזם טוטאלי" - שיטה קפדנית וכמעט קיצונית בדרישותיה מהמלחינים ומהמאזינים.
היו מלחינים כמו פְּיֵיר בּוּלֶז, שהתפתחו מהמוסיקה הסריאלית החמורה הזו לסגנונות חדשים, כמו מוסיקה קונקרטית ומוסיקה אלקטרו-אקוסטית.
הנה וריאציות אופוס 27 של אנטון וברן משנת 1936 בביצוע גלן גולד:
https://youtu.be/F9WGuRresCs
היצירה גם בתווים:
https://youtu.be/5hZXpDGQ-0M
יצירה מ-1957 בשיטת הסריאליזם הטוטאלי מאת המלחין מילטון באביט:
http://youtu.be/HRJ_eUJACu8
קטע מהיצירה "הפטיש ללא אוּמָן" של פייר בולז:
http://youtu.be/h5MSVRDeslY?t=19s
והקונצ'רטו המופתי לכינור של אלבן ברג, לזכר מאנון גרופיוס, בתם של אלמה מאהלר ומייסד הבאוהאוס וולטר גרופיוס שמתה בגיל 18 - "לזכר מלאך":
https://youtu.be/ldvZ1EVUYxA?long=yes
מי היא הזמרת האגדית פיירוז?
הזמרת הלבנונית האגדית פיירוז התפרסמה בתחילת שנות ה-50. כבר בתחילת הקריירה שלה היא זכתה לשירים מגדולי הכותבים של לבנון אז, האחים רחבאני. השניים, שהיו מהחדשנים והמעניינים שבכותבים הערביים של אותם זמנים, שילבו בשיריהם השפעות ורעיונות מהעולם ומהזמן החדש. פיירוז נהנתה מכך והפכה בו-זמנית לזמרת פופולארית ואהובה, אך איכותית ומוערכת גם על ידי המבוגרים. עם אחד האחים, עאסי, היא נישאה. בנם זיאד א־רחבאני היה למלחין מפורסם בעצמו והוא המשיך את אביו והפך לכותב הלחנים שלה.
היא נחשפה בשנות ה-70 בכל העולם, כשזמר צרפתי בשם ז'אן פרנסואה מישל לקח לחן של האחים שפיירוז פירסמה בתור "חבייתכ ב־סייף" (בעברית "אהבתיך בקיץ") והפך אותו ללהיט ענקי בשם "Coupable" ("אשם"). פיירוז, שלפתע החלו לשים לב אליה גם בעולם, הפכה לאגדה.
כיום פיירוז היא כבר בת יותר מ-80, זמרת אגדית שכל הופעה שלה מפוצצת והכרטיסים נמכרים זמן רב מראש. שיריה אהובים מאד ויש הנוהגים לשמוע את פיירוז בבוקר (הם מכנים זאת בחיוך "פיירוזיית אסבאח"). היא תומכת נלהבת של חיזבאללה ושל הממשל הסורי, מה שגורם ללא מעט לבנונים להסתייג מפיירוז הפרטית, אבל על פיירוז האמנית, מלכת הזמר הלבנוני, איש לא מערער.
הנה "אהבתיך בקיץ" של פיירוז:
https://youtu.be/e196HoXI07g
והלהיט "אשם" של ז'אן פרנסואה מישל בגירסה מחודשת ואלקטרונית:
https://youtu.be/yGDpA5vCPvM
תרגום לעברית:
https://youtu.be/GjijE03lAZ0
השיר לביירות, המבוסס על היצירה "בלדה לארנחואז" של המלחין הספרדי רודריגו:
https://youtu.be/8ayX6ZSpBgg
"אעתיני נאיי ור'אני":
https://youtu.be/Z5qHCCtXXvI
איך באך הוכר כגאון מאה שנה אחרי מותו?
אין הרבה מוסיקאים כמו יוהן סבסטיאן באך, אנשי מקצוע מעולים בחייהם. מי שהחל את דרכו כנער מקהלה, החל לנגן בכינור, הפך לעילוי בנגינת עוגב וצ'מבלו וזכה להיחשב בחייו כאחד מגדולי נגני המקלדת.
באך הירבה לחבר יצירות סולו לכינור, חליל ומקלדת ובתור מועסק אצל אציל עשיר, הוא אפילו יצר יצירות קלילות כמו "קנטטת הקפה", מעין פרסומת למשקה האופנתי שפרץ בתקופתו והפך לטרנד מטורף.
בגיל 38, זוכה באך לקבל את המינוי כמלחין והמוסיקאי הראשי בבית הספר של קתדרלת לייפציג. מכאן ועד מותו בגיל 65 הוא עתיד לספק בקביעות יצירות דתיות לכנסיות העיר וללימודי מקהלת הנערים המקומית. כך מחבר באך במהלך השנים יצירות מוסיקליות לפרקים מ"הברית החדשה", ביניהם קנטטות לתפילות יום ראשון ו"פסיונים", העוסקים בסיפורו של ישו.
הוא היה חדשן ונועז לתקופתו, בזמן שמסביב לא הבין איש איזו עבודה מצוינת הוא עושה. הוא נהג לפרוץ את גבולות הנכון והמקובל של טכניקות ההלחנה של זמנו. הן היו מאוד שמרניות והתבססו על גישה של יופי מגביל לצירופי צלילים נעימים, קונסוננטים בשפת המוסיקה. באך הלך על דיסוננס בלי לפחד וידע לצאת ממנו נהדר. זו רק אחת מפיסות הגאונות שלו.
האגדה מספרת שבמותו הוריש באך את תווי יצירותיו הגדולות לשני בניו. כל אחד מהבנים קיבל לידיו חצי מיצירות האב. אחד הבנים היה רשלן, מוזנח ולא רציני. הוא השתמש בדפי התווים הללו, היום כל אחד מהם יכול היה להיות שווה מיליוני דולרים, כדי לעטוף דגים וחפצים. מורשת אביו הייתה מבחינתו לא יותר מנייר אריזה...
הבן השני שמר באדיקות את כל התווים שקיבל ואחרי מותו הם נתרמו לארכיון. כך נשארה לעולם רק מחצית מהמורשת של גאון המוסיקה, לדעת רבים המלחין החשוב ביותר בהיסטוריה האנושית.
והכל מפני שהמלחין יוהאן סבסטיאן באך, בקיצור באך, לא התפרסם בחייו בתור מלחין חשוב. הוא היה מלחין מקומי פורה וידוע, אך שמעו יצא ברחבי גרמניה דווקא כנגן עוגב מעולה, בכנסיות שבהן שרת כמלחין.
המוסיקה שלו, לעומת זאת, נתפסה כמיושנת, כבדה ומתוחכמת מדי לתקופה ולעולם המוסיקה ה"חדש" של אותם ימים.
וכך, עם מותו של יוהאן סבסטיאן באך, המוסיקה שלו נשכחה לחלוטין. לחובבי ואוהבי המוסיקה הקלאסית קשה לדמיין עולם שבו לא נוכחת המוסיקה של הגאון הגרמני הצנוע הזה, אבל זה בדיוק היה המצב. המוסיקה שלו, שגם קודם זכתה רק להצלחה מקומית, הייתה צנועה מאוד ולא מוערכת מספיק, היא נעלמה, לא הושרה, כמעט ולא נוגנה או בוצעה ומעטים ידעו על קיומה.
וגם המעטים הללו הלכו והתמעטו.
מי שעתיד להחזיר את באך לעולם המוסיקה ולמעשה לחשוף אותו לעולם, הוא המלחין הגרמני היהודי פליקס מנדלסון. זה קרה כ-100 שנה אחרי מותו של באך, כשמנדלסון המנצח חיפש יצירות לביצוע עם התזמורת שבראשה הוא עמד.
זוכרים את תווי יצירותיו של באך ששמר והוריש אחד מבניו של באך לארכיון בלייפציג? - אלה אותם תווים שבהם נתקל אז מנדלסון. הוא התפעל מהמוסיקה הנפלאה שאיש לא הכיר ובמרץ 1829 הוא עתיד לבצע באולם הקונצרטים את המתיאוס פסיון, מהיצירות הגדולות והמרשימות של באך, המתארת את סיפורו של ישו בגרסת מתי, שנקרא בלטינית מתיאוס.
לראשונה זוכה קהל חילוני לשמוע את המוסיקה הליטורגית, כלומר הדתית, של באך. הדי הקונצרט ההוא הדהדו בכל אירופה והביצוע למוסיקה של אותו באך יצר גל של עניין במוזיקה שלו, שלפתע דומה היה שהיא מעניינת את כולם.
כשהחלו לבצע אותה ולפרסמה ברבים, החל העולם להבין את גאוניותו של המלחין הכמעט אלמוני, ש"פוספס" בחייו ועוד יותר במותו.
מאז ידוע י. ס. באך כאחד מגאוני המוסיקה וכאחד המלחינים החשובים בכל הזמנים אם לא החשוב שבהם.
היום, כמעט 300 שנה אחרי מותו, שמו של באך נמנה על שורת המלחינים הגדולים בהיסטוריה וכראשון בן שווים במלחיני ה-B, ביחד עם בטהובן, ברהמס ויש המצרפים אליהם גם את הביטלס.
מאז הוא גם המלחין הקלאסי שזוכה להכי הרבה ביצועים, בהכי הרבה סגנונות ודומה שהוא תמיד רלוונטי ומצליח. מבאך בג'ינס ובסינתסייזר ועד באך של "בהיר יותר מחיוורון" בסיקסטיז, של ריפים מהסולואים של ריצ'י בלקמור מ"דיפ פרפל" בסוונטיז וכמובן באך שכל הרכב ג'אז מתכבד בעיבודים ליצירותיו ואפילו באך שאמני היפ הופ ומפיקי אלקטרו סוגדים למהלכים ההרמוניים המטורפים שלו. יחי באך שמת וקם לתחייה.
הנה תולדות חייו של באך בהיפ הופ:
http://youtu.be/TWwT_taX8N4
מה סוד הגדולה של מי שרבים רואים בו את הגדול מכולם?
https://youtu.be/OUNTARNg_3s
מי בא לנגן באך לפילה עיוורת?
https://youtu.be/VOr2O0FfpT8
פרטיטות של באך בביצוע הפסנתרן גלן גולד:
https://youtu.be/51dXnVmnrgU?long=yes
ומה קורה כשמנסים לג'נרט מוסיקה של באך בבינה מלאכותית:
https://youtu.be/HS0MXynfstA?long=yes
מי נקראה "כוכב המזרח"?
הזמרת הכי גדולה בתולדות האומה הערבית הייתה ללא ספק אום כולת'ום. כולת'ום שהוכתרה בעבר ועד היום נחשבת כ"קולה של מצרים", הייתה זמרת מצרייה שלא הייתה חשובה ואהובה ממנה.
בארץ רבים מכירים ואוהבים את שירה הידוע ביותר של אום כולתום "אינתה עומרי" (אתה חיי) - שיר שנמשך חצי שעה. השיר הוא יצירת פאר של לחן, עיבוד ותזמור גאוניים, שכתב לה גדול המוסיקאים של העולם הערבי, מוחמד עבד אל-וואהב. "אינת עומרי" היה לשיר הנמכר ביותר בתולדות המוסיקה הערבית וזכה לביצועים אינספור, מפי כל גדולי המוסיקה הערבית לדורותיהם.
אום כלת'ום עצמה, מי שתזכה להיקרא "כוכב המזרח", גדלה בכפר קטן בדלתא של הנילוס. היא הייתה בת למשפחת "פלאחים", איכרים עניים מהמעמד הנמוך במצרים. לאורך כל הקריירה המפוארת שלה היא לא שכחה מהיכן באה והקפידה לקרוא לעצמה בגאווה "פלאחית".
מי שהפכה להיות האייקון של המוסיקה הערבית ודמות מכובדת בכל העולם החלה את דרכה ב"חפלות", במסיבות עממיות. בתור ילדה, היא עשתה זאת כשהיא מחופשת לבן. הילדה הפכה לנערה והתפרסמה בגיל צעיר בכפרים.
כשהתגלתה על ידי מוסיקאים בכירים, עברה משפחתה לקהיר. די מהר היא הייתה לסמל של מצרים החופשית וכונתה בגאווה "הפירמידה הרביעית".
מבחינה מוסיקלית היא הצליחה לחולל שינויים של ממש בהרגלי ההאזנה של המצרים ולגרום להם להאזין ללחנים בסגנון העתיק, ביחד עם שירים פופולאריים שכתבו לה גדולי המלחינים.
אפילו גדול המוסיקאים הערביים, מוחמד עבד אל-וואהב, שהיה היריב העיקרי שלה, נפל בקסמה וכתב לה כמה משיריה הגדולים.
הנה סיפורה של אום כלת'ום (עברית):
https://youtu.be/bzZdGticqoA
גדול שיריה "אתה חיי" ("אינת עומרי"):
https://youtu.be/0na36yCrfXA
על המוסיקה של אום כלת'ום והמלחין מוחמד עבד אל וואהב שאומצה לפיוטים יהודיים:
http://youtu.be/nkNdSKtPnd0
קליפ מרהיב לעיבוד נפלא בסגנון של שירי אום כלת'ום (עברית):
https://youtu.be/avq9_dhd3hs
וחלק משיר של אום כולתום שזכה לתרגום (עברית):
https://youtu.be/3R5WC0Zsfqk
מי היה נער הזהב של מצרים?
עבדל חלים חאפז כונה "נער הזהב של הקולנוע המצרי". הוא היה גדול הזמרים של תקופתו והופעותיו היו הגדולות ביותר והתרחשו כמעט תמיד באיצטדיונים ואולמות גדולים.
כבר בילדותו נהג "הזמיר השחום", כמו שכינו אותו, להופיע בחפלות, שמחות שהתקיימו בבתים פרטיים, ובבתי קפה בקהיר.
חאפז הצעיר היה מעריץ נלהב של המלחין הנודע וענק הזמר המצרי מוחמד עבד אל-ווהאב. האחרון זיהה את קולו ואישיותו המוסיקלית והפך אותו לבן טיפוחיו. הוא גם הלחין לו כמה שירים, שהפכו את הצעיר המוכשר לזמר נודע בעצמו.
לחאפז היו מעל 250 שירים, ביניהם "סוואח" ("הנודד"), "אהוואק" ("אוהב אותך") ו"ג'אנה אל האווה" ("אהבה בואי אלינו"). במקביל הוא שיחק בסרטים גדולים שונים, ביניהם הסרט המצרי הצבעוני הראשון משנת 1956 "דלילה" והסרט "החטאים", עם השחקנית הצעירה והיפהפיה מכולן נאדיה לוטפי. אותה, אגב, ההשתתפות בסרט הזה הפכה לכוכבת-על מובילה בשלהי "עידן הזהב" של הקולנוע המצרי.
כשעבד אל חלים מת, הוכה העולם הערבי בהלם. לא רק משום גילו הצעיר, אלא גם ובעיקר בשל תדמיתו הצעירה והיותו מושא החלומות של דור שלם. עם היוודע דבר מותו של עבד אל־חלים חאפז, לקחו את חייהן צעירות ערביות רבות, מעריצות נאמנות שסרבו להיפרד מ"הזמיר השחרחר" שלהן במותו.
הנה השיר "גאנה אל האווה" ("אהבה בואי אלינו"):
https://youtu.be/ro_peC026lE
הנה השיר "לא טאלומני" ("אל תאשימי אותי") של עבד אל חלים חאפז:
https://youtu.be/zRtuoRZPwUw
והנה "אהוואק" ("אוהב אותך"):
https://youtu.be/pQXYZZ0Q9Ws
הוא כתב כמה מהוואלסים המוכרים בעולם, עשה לביתו עד רמה של ארמון וכונה בתולדות המוסיקה "מלך הוואלס", אבל סיפורו של יוהן שטראוס השני הוא הרבה יותר מזה.
מילדות ידע יוהן שאביו, מוסיקאי ומנצח תזמורת בעצמו, לא רצה שיהיה מוסיקאי. אבל הוא רצה רק מוסיקה. והמוסיקה, עוד נראה בהמשך, גם היא בחרה בו. שכן הוא היה גאון מוסיקלי ובעל יכולות מטורפות בכל צדדי ותחומי העיסוק המוסיקלי - הלחנה, עיבוד, תיזמור וניצוח.
סיפורו של יוהן שטראוס הבן (Johann Strauss II) הוא מרתק. אביו, גם שמו יוהן שטראוס וליתר דיוק יוהן שטראוס הראשון, לא רצה שהוא יהיה מלחין. אבל יוהאן הצעיר עמד על דעתו ועמד בפני אביו, המוסיקאי הדגול.
הוא החליט שיהיה גם יהיה מוסיקאי. האם יצליח?
האב רצה שבנו ילמד משפטים או יעסוק בבנקאות. אבל הבן אהב מוסיקה. הוא התעקש ובניגוד לרצונו של אביו, החל את הקריירה שלו.
ההמשך הוא יהיה למנצח ומלחין מצליח בעצמו, אבל בשלב הזה מנסה האב הנעלב להקשות עליו. הוא מדבר על ליבם של בכירים ב"תעשייה", שלא יעסיקו את בנו והפסיק לחלוטין לדבר איתו.
אבל הבן הנחוש נעשה עוד יותר נחוש. הוא כותב כאן, מחליף מנצח שם, מעבד למישהו ומלחין לאציל אחר. מחיריו זולים והתמורה למשלמים מעולה. הקריירה שלו הולכת ונוסקת.
בהדרגה כל וינה מדברת עליו. די מהר שטראוס הבן הפך למלחין אהוד ולאיש מקצוע מוערך. כמו רוק סטאר של ימינו, כולם רוצים לשמוע ולרקוד את הוואלסים שלו והוא כבר הכי פופולארי בווינה של אותם זמנים.
שטראוס הבן הלחין מעל 400 ואלסים וינאיים ולמעשה הוא הפך את הוואלס מריקוד עממי ופשוט לריקוד אופנתי, נוצץ ואהוב על האצולה הווינאית.
ואלס הופך אצלו לאמנות. צורה אמנותית של מוסיקה קלסית. שופן ייקח את זה עוד יותר לשם והוא עצמו יכתוב יצירות נהדרות נוספות שאינן דווקא ואלס.
הצלחתו היא אמנם למורת רוחו של אביו, שרצה בשבילו עתיד בטוח והצלחה כלכלית, אבל עכשיו הוא רואה כיצד משיג הבן את מה שהוא עצמו רצה בשבילו - גם הצלחה כלכלית אדירה במונחי תקופתם ועדיין דרך המוסיקה שהבן כל כך אהב.
ואתם? - אל תתנו לאף אחד לשתול לכם חלומות משלו. עשו את מה שליבכם מכוון אליו והצטיינו במה שאתם אוהבים. כי הלב, לפני חשבון הבנק שלכם ואפילו לפני תבונת המבוגרים, הלב יודע שאם תעשו את מה שאתם חולמים לעשות, אם תגשימו את רצונותיכם שלכם ותלכו עם הברק בעיניים והנחישות לממש את מה שזיהיתם אצלכם - אז תהיו מעולים ותביאו ערך לעולם וסביר להניח שגם לעצמכם!
הנה סיפורו של יוהן שטראוס הבן:
https://youtu.be/TvV3izf56vg
קחו 10 נקודות בחייו של הגאון המוסיקלי הגדול הזה:
https://youtu.be/RiEJruLNoE4
והפתיחה העטלף של שטראוס:
https://youtu.be/GE167aOj_qI?long=yes
לאורך תולדות המוסיקה הייתה המנגינה הדבר החשוב ביותר במוסיקה המערבית. במאה ה-16 הפכה גם ההרמוניה הטונלית למרכיב חשוב ביותר במוסיקה של אירופה. מופע הבכורה של "פולחן האביב" היה אולי האסון האמנותי המפורסם ביותר בהיסטוריה של המוסיקה. הקהל ששמע מוסיקה מוזרה במקום מה שציפה והיה רגיל לקבל ממלחינים קלאסיים, קרא בוז והשתולל מזעם. במקום תרבות, עידון ואלגנטיות הוא הציגה היצירה מחול ומוסיקה פולחניים, עם סממנים של עבודת אלילים, הקרבת קורבנות אדם, יצרים חייתיים ומוסיקה שנשמעה יותר כרעש משונה ולעגני מאשר יצירה קלאסית. המהומה שפרצה באותו ערב היוותה תפנית בעולם המוסיקה. במקום שתקבור את היצירה ותחביא אותה במגירות העמוסות יצירות שכשלו, שינתה היצירה הזו את עולם המוסיקה והוכרה כחלוצת המוסיקה המודרנית. זו היתה הפעם הראשונה שמוסיקה לא נעמה לאוזן בכוונה, הכילה מקצבים הפוכים, חזרות שוב ושוב על הפעמה, שינויי משקל מטורפים, לא מנגינה וללא מהלך הרמוני, הדגשות לא צפויות וצליל פרימיטיבי ולא נעים לאוזן.
זו הייתה בדיוק מטרתו של סטרוינסקי ובכך הוא גם שרת את יצירת המחול שלה כתב את המוסיקה - יצירה שכללה תנועות פרימיטיביות וגסות במכוון, בלי העידון של הבאלט הקלאסי, בלי התפקידים של גברים ונשים, בלי זוגות וסולואים ועם כפות רגלי הרקדנים על הבמה ולא בפוזיציות מחול.
משום שהמלחין הנועז הזה עמד בהתקפות הארסיות של מבקריו ולבסוף משך עמו את כל עולם המוסיקה, הוא נחשב אחד מגדולי המוסיקה ואחריו כבר לא נשמעה המוסיקה כמו קודם.
הנה "הערצה האדמה" - החלק הראשון מהיצירה של סטרוינסקי "פולחן האביב":
http://youtu.be/phIRRINOF-M
אותו הקטע עם רקדנים במחול המקורי של הכוראוגרף ניז'ינסקי, מלהקת המחול של דיאגילב:
http://youtu.be/jF1OQkHybEQ
והדגמה לתיאורים הנפלאים מפטרושקה של סטרווינסקי:
https://youtu.be/DYsWMk8ymWA
הזכרון של המלחין המופלא וולפגנג אמדאוס מוצרט היה כנראה המצוין ביותר. עוד בילדותו, בביקור שערך ברומא עם אביו ואחותו, שמע מוצרט ביצוע של יצירה בשם "מיזררה" מאת אלגרי.
היצירה הזו קדושה ואסור היה לנגנה מחוץ למסגרת הטקס השנתי האחד בוותיקן, היא מדינת האפיפיור הנוצרי.
יותר מזה, תווי היצירה נשמרו תחת משמר כבד לבל יועתקו על ידי אחרים. אך מוצרט הילד, עם הזכרון הבלתי-רגיל שלו, הצליח לרשום את תווי היצירה כמעט בשלמותה מהזיכרון - אחרי האזנה אחת בלבד!
חוץ מזה מוצרט כתב את הקונצ'רטו הראשון שלו בגיל 4, סימפוניה בגיל 6 ואופרה מלאה בגיל 12!
הנה קדימון המסתורין של הגאון המוסיקלי המושלם, וולפגנג אמדאוס מוצרט:
https://youtu.be/GKe33qend24
סרטון על מוצרט, עם המוסיקה שלו והמון תמונות מחייו:
http://youtu.be/a4Ou7GIIn1E
התווים הנקיים שלו:
https://youtu.be/qibmnsXPdSs
ומתוך הסרט "אמדאוס" שנעשה על חייו של מוצרט, הנה מוצרט הילד:
http://youtu.be/NlpxjBgG-7E
בוב דילן הוא אחד מגדולי הפופ ואולי המוסיקאי הבודד החשוב ביותר במאה ה-20. כשפורסם שהוא זכה בפרס נובל אמר על כך לאונרד כהן ש"לתת לדילן פרס נובל זה כמו לתלות מדליה על האוורסט ולומר שהוא ההר הגבוה בעולם". או בשפה פשוטה, העולם לא זקוק לפרס שבא מאוסלו כדי לדעת שדילן הוא האיש המשמעותי ביותר למוסיקת הפופ במאה האחרונה. העולם יודע זאת היטב.
בוב דילן פרץ לתודעה בשנות ה-60 של המאה ה-20. הוא היה האיש שהכניס למוסיקת הפופ תכנים חדשים, מסרים חברתיים נועזים וחשובים ותכנים נעלים של שירה ופילוסופיה ברמה הגבוהה ביותר. שיריו של דילן הפכו להמנונים של שינוי ושל זכויות אזרח ודמוקרטיה בארה"ב ובמקומות רבים בעולם. הוא הפך את המוסיקה לשפה של הדור הצעיר, שיש לו מה לומר.
גם שירתו המשונה, לא דומה לשום זמר שקדם לו, שינתה את עולם הביטוי של הפופ האמריקני והעולמי. הוא לימד את אוהבי המוסיקה שכדי להיות נערצת, זמרה לא חייבת להיות יפה, אלא מוכרחה להיות אמיתית ואמינה.
והמהפכה שעשה קשורה גם בצליל שלו. כי דווקא כשזכה להערצת כולם, כזמר פולק אמריקאי מובחר, העז בוב דילן ועשה מהפכה עוד יותר קשה - הוא הכניס גיטרות חשמליות ורוק רעשני למוסיקת הפולק שלו.
כשעשה זאת בפסטיבל ניופורט ב-1965 הוא עורר עליו את זעם מעריציו. אבל הוא עמד על דעתו האמנותית שהמוסיקה שלו חייבת להתפתח ולהתעדכן. כך הוא פרץ את הדרך לרוק העולמי, בדרך להפוך למוסיקה משמעותית ועמוקה, עם מסרים חברתיים וגישה רצינית מבעבר.
המעניין שעולם הרוק כולו עבר את המהפך בעקבות דילן. גם משום כך היה דילן לאחד האמנים המוערכים בעולם. גם היום ועל אף גילו המבוגר מאוד, הוא נחשב לאחד מהיוצרים המעניינים בפופ העולמי.
הנה דילן כשלידו לאונרד כהן - מגדולי הכותבים של המאה העשרים (בעברית):
https://youtu.be/BZem7AUfUlA
סיפורו של בוב דילן:
https://youtu.be/VWgJzOzbKQ4
הופעה של דילן הצעיר בתחילת דרכו:
http://youtu.be/OeP4FFr88SQ
השיר "התשובה נישאת ברוח" שהפך להמנון "התנועה לזכויות האזרח":
http://youtu.be/vWwgrjjIMXA
"בפקעת של עצבות" (Tangled Up In Blue):
https://youtu.be/YwSZvHqf9qM
גרסה אקוסטית של "נוקש בשערי שמיים" (Knockin' On Heaven's Door):
https://youtu.be/cJpB_AEZf6U
ניתוח מבריק של האיכויות הליריות שלו:
https://youtu.be/In6gCrGeZfA
והשיר הוריקן:
https://youtu.be/pm6xCwNKtnQ?long=yes
גדולי המוסיקה
לאחר שארנולד שנברג המציא את טכניקת ההלחנה של 12 הצלילים, המשיכו תלמידיו המצטיינים אנטון וברן ואלבן ברג לפתח את שורת הצלילים שלו - הסריה. המוסיקה הסריאלית שלהם הלכה והתפתחה ונעשתה חמורה ונוקשה בהוראות שלה יותר ויותר. בהדרגה החלו להחיל את הטכניקה הסריאלית לא רק על גבהי הצלילים, אלא גם על המקצבים, העוצמה ודרכי הפקת הצליל. המוסיקה הסריאלית של שנברג ותלמידיו הפכה ל"סריאליזם טוטאלי" - שיטה קפדנית וכמעט קיצונית בדרישותיה מהמלחינים ומהמאזינים.
היו מלחינים כמו פְּיֵיר בּוּלֶז, שהתפתחו מהמוסיקה הסריאלית החמורה הזו לסגנונות חדשים, כמו מוסיקה קונקרטית ומוסיקה אלקטרו-אקוסטית.
הנה וריאציות אופוס 27 של אנטון וברן משנת 1936 בביצוע גלן גולד:
https://youtu.be/F9WGuRresCs
היצירה גם בתווים:
https://youtu.be/5hZXpDGQ-0M
יצירה מ-1957 בשיטת הסריאליזם הטוטאלי מאת המלחין מילטון באביט:
http://youtu.be/HRJ_eUJACu8
קטע מהיצירה "הפטיש ללא אוּמָן" של פייר בולז:
http://youtu.be/h5MSVRDeslY?t=19s
והקונצ'רטו המופתי לכינור של אלבן ברג, לזכר מאנון גרופיוס, בתם של אלמה מאהלר ומייסד הבאוהאוס וולטר גרופיוס שמתה בגיל 18 - "לזכר מלאך":
https://youtu.be/ldvZ1EVUYxA?long=yes
הזמרת הלבנונית האגדית פיירוז התפרסמה בתחילת שנות ה-50. כבר בתחילת הקריירה שלה היא זכתה לשירים מגדולי הכותבים של לבנון אז, האחים רחבאני. השניים, שהיו מהחדשנים והמעניינים שבכותבים הערביים של אותם זמנים, שילבו בשיריהם השפעות ורעיונות מהעולם ומהזמן החדש. פיירוז נהנתה מכך והפכה בו-זמנית לזמרת פופולארית ואהובה, אך איכותית ומוערכת גם על ידי המבוגרים. עם אחד האחים, עאסי, היא נישאה. בנם זיאד א־רחבאני היה למלחין מפורסם בעצמו והוא המשיך את אביו והפך לכותב הלחנים שלה.
היא נחשפה בשנות ה-70 בכל העולם, כשזמר צרפתי בשם ז'אן פרנסואה מישל לקח לחן של האחים שפיירוז פירסמה בתור "חבייתכ ב־סייף" (בעברית "אהבתיך בקיץ") והפך אותו ללהיט ענקי בשם "Coupable" ("אשם"). פיירוז, שלפתע החלו לשים לב אליה גם בעולם, הפכה לאגדה.
כיום פיירוז היא כבר בת יותר מ-80, זמרת אגדית שכל הופעה שלה מפוצצת והכרטיסים נמכרים זמן רב מראש. שיריה אהובים מאד ויש הנוהגים לשמוע את פיירוז בבוקר (הם מכנים זאת בחיוך "פיירוזיית אסבאח"). היא תומכת נלהבת של חיזבאללה ושל הממשל הסורי, מה שגורם ללא מעט לבנונים להסתייג מפיירוז הפרטית, אבל על פיירוז האמנית, מלכת הזמר הלבנוני, איש לא מערער.
הנה "אהבתיך בקיץ" של פיירוז:
https://youtu.be/e196HoXI07g
והלהיט "אשם" של ז'אן פרנסואה מישל בגירסה מחודשת ואלקטרונית:
https://youtu.be/yGDpA5vCPvM
תרגום לעברית:
https://youtu.be/GjijE03lAZ0
השיר לביירות, המבוסס על היצירה "בלדה לארנחואז" של המלחין הספרדי רודריגו:
https://youtu.be/8ayX6ZSpBgg
"אעתיני נאיי ור'אני":
https://youtu.be/Z5qHCCtXXvI
אין הרבה מוסיקאים כמו יוהן סבסטיאן באך, אנשי מקצוע מעולים בחייהם. מי שהחל את דרכו כנער מקהלה, החל לנגן בכינור, הפך לעילוי בנגינת עוגב וצ'מבלו וזכה להיחשב בחייו כאחד מגדולי נגני המקלדת.
באך הירבה לחבר יצירות סולו לכינור, חליל ומקלדת ובתור מועסק אצל אציל עשיר, הוא אפילו יצר יצירות קלילות כמו "קנטטת הקפה", מעין פרסומת למשקה האופנתי שפרץ בתקופתו והפך לטרנד מטורף.
בגיל 38, זוכה באך לקבל את המינוי כמלחין והמוסיקאי הראשי בבית הספר של קתדרלת לייפציג. מכאן ועד מותו בגיל 65 הוא עתיד לספק בקביעות יצירות דתיות לכנסיות העיר וללימודי מקהלת הנערים המקומית. כך מחבר באך במהלך השנים יצירות מוסיקליות לפרקים מ"הברית החדשה", ביניהם קנטטות לתפילות יום ראשון ו"פסיונים", העוסקים בסיפורו של ישו.
הוא היה חדשן ונועז לתקופתו, בזמן שמסביב לא הבין איש איזו עבודה מצוינת הוא עושה. הוא נהג לפרוץ את גבולות הנכון והמקובל של טכניקות ההלחנה של זמנו. הן היו מאוד שמרניות והתבססו על גישה של יופי מגביל לצירופי צלילים נעימים, קונסוננטים בשפת המוסיקה. באך הלך על דיסוננס בלי לפחד וידע לצאת ממנו נהדר. זו רק אחת מפיסות הגאונות שלו.
האגדה מספרת שבמותו הוריש באך את תווי יצירותיו הגדולות לשני בניו. כל אחד מהבנים קיבל לידיו חצי מיצירות האב. אחד הבנים היה רשלן, מוזנח ולא רציני. הוא השתמש בדפי התווים הללו, היום כל אחד מהם יכול היה להיות שווה מיליוני דולרים, כדי לעטוף דגים וחפצים. מורשת אביו הייתה מבחינתו לא יותר מנייר אריזה...
הבן השני שמר באדיקות את כל התווים שקיבל ואחרי מותו הם נתרמו לארכיון. כך נשארה לעולם רק מחצית מהמורשת של גאון המוסיקה, לדעת רבים המלחין החשוב ביותר בהיסטוריה האנושית.
והכל מפני שהמלחין יוהאן סבסטיאן באך, בקיצור באך, לא התפרסם בחייו בתור מלחין חשוב. הוא היה מלחין מקומי פורה וידוע, אך שמעו יצא ברחבי גרמניה דווקא כנגן עוגב מעולה, בכנסיות שבהן שרת כמלחין.
המוסיקה שלו, לעומת זאת, נתפסה כמיושנת, כבדה ומתוחכמת מדי לתקופה ולעולם המוסיקה ה"חדש" של אותם ימים.
וכך, עם מותו של יוהאן סבסטיאן באך, המוסיקה שלו נשכחה לחלוטין. לחובבי ואוהבי המוסיקה הקלאסית קשה לדמיין עולם שבו לא נוכחת המוסיקה של הגאון הגרמני הצנוע הזה, אבל זה בדיוק היה המצב. המוסיקה שלו, שגם קודם זכתה רק להצלחה מקומית, הייתה צנועה מאוד ולא מוערכת מספיק, היא נעלמה, לא הושרה, כמעט ולא נוגנה או בוצעה ומעטים ידעו על קיומה.
וגם המעטים הללו הלכו והתמעטו.
מי שעתיד להחזיר את באך לעולם המוסיקה ולמעשה לחשוף אותו לעולם, הוא המלחין הגרמני היהודי פליקס מנדלסון. זה קרה כ-100 שנה אחרי מותו של באך, כשמנדלסון המנצח חיפש יצירות לביצוע עם התזמורת שבראשה הוא עמד.
זוכרים את תווי יצירותיו של באך ששמר והוריש אחד מבניו של באך לארכיון בלייפציג? - אלה אותם תווים שבהם נתקל אז מנדלסון. הוא התפעל מהמוסיקה הנפלאה שאיש לא הכיר ובמרץ 1829 הוא עתיד לבצע באולם הקונצרטים את המתיאוס פסיון, מהיצירות הגדולות והמרשימות של באך, המתארת את סיפורו של ישו בגרסת מתי, שנקרא בלטינית מתיאוס.
לראשונה זוכה קהל חילוני לשמוע את המוסיקה הליטורגית, כלומר הדתית, של באך. הדי הקונצרט ההוא הדהדו בכל אירופה והביצוע למוסיקה של אותו באך יצר גל של עניין במוזיקה שלו, שלפתע דומה היה שהיא מעניינת את כולם.
כשהחלו לבצע אותה ולפרסמה ברבים, החל העולם להבין את גאוניותו של המלחין הכמעט אלמוני, ש"פוספס" בחייו ועוד יותר במותו.
מאז ידוע י. ס. באך כאחד מגאוני המוסיקה וכאחד המלחינים החשובים בכל הזמנים אם לא החשוב שבהם.
היום, כמעט 300 שנה אחרי מותו, שמו של באך נמנה על שורת המלחינים הגדולים בהיסטוריה וכראשון בן שווים במלחיני ה-B, ביחד עם בטהובן, ברהמס ויש המצרפים אליהם גם את הביטלס.
מאז הוא גם המלחין הקלאסי שזוכה להכי הרבה ביצועים, בהכי הרבה סגנונות ודומה שהוא תמיד רלוונטי ומצליח. מבאך בג'ינס ובסינתסייזר ועד באך של "בהיר יותר מחיוורון" בסיקסטיז, של ריפים מהסולואים של ריצ'י בלקמור מ"דיפ פרפל" בסוונטיז וכמובן באך שכל הרכב ג'אז מתכבד בעיבודים ליצירותיו ואפילו באך שאמני היפ הופ ומפיקי אלקטרו סוגדים למהלכים ההרמוניים המטורפים שלו. יחי באך שמת וקם לתחייה.
הנה תולדות חייו של באך בהיפ הופ:
http://youtu.be/TWwT_taX8N4
מה סוד הגדולה של מי שרבים רואים בו את הגדול מכולם?
https://youtu.be/OUNTARNg_3s
מי בא לנגן באך לפילה עיוורת?
https://youtu.be/VOr2O0FfpT8
פרטיטות של באך בביצוע הפסנתרן גלן גולד:
https://youtu.be/51dXnVmnrgU?long=yes
ומה קורה כשמנסים לג'נרט מוסיקה של באך בבינה מלאכותית:
https://youtu.be/HS0MXynfstA?long=yes
הזמרת הכי גדולה בתולדות האומה הערבית הייתה ללא ספק אום כולת'ום. כולת'ום שהוכתרה בעבר ועד היום נחשבת כ"קולה של מצרים", הייתה זמרת מצרייה שלא הייתה חשובה ואהובה ממנה.
בארץ רבים מכירים ואוהבים את שירה הידוע ביותר של אום כולתום "אינתה עומרי" (אתה חיי) - שיר שנמשך חצי שעה. השיר הוא יצירת פאר של לחן, עיבוד ותזמור גאוניים, שכתב לה גדול המוסיקאים של העולם הערבי, מוחמד עבד אל-וואהב. "אינת עומרי" היה לשיר הנמכר ביותר בתולדות המוסיקה הערבית וזכה לביצועים אינספור, מפי כל גדולי המוסיקה הערבית לדורותיהם.
אום כלת'ום עצמה, מי שתזכה להיקרא "כוכב המזרח", גדלה בכפר קטן בדלתא של הנילוס. היא הייתה בת למשפחת "פלאחים", איכרים עניים מהמעמד הנמוך במצרים. לאורך כל הקריירה המפוארת שלה היא לא שכחה מהיכן באה והקפידה לקרוא לעצמה בגאווה "פלאחית".
מי שהפכה להיות האייקון של המוסיקה הערבית ודמות מכובדת בכל העולם החלה את דרכה ב"חפלות", במסיבות עממיות. בתור ילדה, היא עשתה זאת כשהיא מחופשת לבן. הילדה הפכה לנערה והתפרסמה בגיל צעיר בכפרים.
כשהתגלתה על ידי מוסיקאים בכירים, עברה משפחתה לקהיר. די מהר היא הייתה לסמל של מצרים החופשית וכונתה בגאווה "הפירמידה הרביעית".
מבחינה מוסיקלית היא הצליחה לחולל שינויים של ממש בהרגלי ההאזנה של המצרים ולגרום להם להאזין ללחנים בסגנון העתיק, ביחד עם שירים פופולאריים שכתבו לה גדולי המלחינים.
אפילו גדול המוסיקאים הערביים, מוחמד עבד אל-וואהב, שהיה היריב העיקרי שלה, נפל בקסמה וכתב לה כמה משיריה הגדולים.
הנה סיפורה של אום כלת'ום (עברית):
https://youtu.be/bzZdGticqoA
גדול שיריה "אתה חיי" ("אינת עומרי"):
https://youtu.be/0na36yCrfXA
על המוסיקה של אום כלת'ום והמלחין מוחמד עבד אל וואהב שאומצה לפיוטים יהודיים:
http://youtu.be/nkNdSKtPnd0
קליפ מרהיב לעיבוד נפלא בסגנון של שירי אום כלת'ום (עברית):
https://youtu.be/avq9_dhd3hs
וחלק משיר של אום כולתום שזכה לתרגום (עברית):
https://youtu.be/3R5WC0Zsfqk
עבדל חלים חאפז כונה "נער הזהב של הקולנוע המצרי". הוא היה גדול הזמרים של תקופתו והופעותיו היו הגדולות ביותר והתרחשו כמעט תמיד באיצטדיונים ואולמות גדולים.
כבר בילדותו נהג "הזמיר השחום", כמו שכינו אותו, להופיע בחפלות, שמחות שהתקיימו בבתים פרטיים, ובבתי קפה בקהיר.
חאפז הצעיר היה מעריץ נלהב של המלחין הנודע וענק הזמר המצרי מוחמד עבד אל-ווהאב. האחרון זיהה את קולו ואישיותו המוסיקלית והפך אותו לבן טיפוחיו. הוא גם הלחין לו כמה שירים, שהפכו את הצעיר המוכשר לזמר נודע בעצמו.
לחאפז היו מעל 250 שירים, ביניהם "סוואח" ("הנודד"), "אהוואק" ("אוהב אותך") ו"ג'אנה אל האווה" ("אהבה בואי אלינו"). במקביל הוא שיחק בסרטים גדולים שונים, ביניהם הסרט המצרי הצבעוני הראשון משנת 1956 "דלילה" והסרט "החטאים", עם השחקנית הצעירה והיפהפיה מכולן נאדיה לוטפי. אותה, אגב, ההשתתפות בסרט הזה הפכה לכוכבת-על מובילה בשלהי "עידן הזהב" של הקולנוע המצרי.
כשעבד אל חלים מת, הוכה העולם הערבי בהלם. לא רק משום גילו הצעיר, אלא גם ובעיקר בשל תדמיתו הצעירה והיותו מושא החלומות של דור שלם. עם היוודע דבר מותו של עבד אל־חלים חאפז, לקחו את חייהן צעירות ערביות רבות, מעריצות נאמנות שסרבו להיפרד מ"הזמיר השחרחר" שלהן במותו.
הנה השיר "גאנה אל האווה" ("אהבה בואי אלינו"):
https://youtu.be/ro_peC026lE
הנה השיר "לא טאלומני" ("אל תאשימי אותי") של עבד אל חלים חאפז:
https://youtu.be/zRtuoRZPwUw
והנה "אהוואק" ("אוהב אותך"):
https://youtu.be/pQXYZZ0Q9Ws
מה הייתה הגאונות של ענק הג'אז ג'ון קולטריין?
גאון, חוקר, מדען של סקסופון, שחוקר ומביא את הכלי והנגינה בו לקצה היכולת שלו - מקומו של ג'ון קולטריין (John Coltrane), מענקי נגני הסקסופון, מובטח לו בתולדות הג'אז. בתוך תקופה בת 7 שנים, שבה הוא פעל כיוצר עצמאי, הוא הצליח לעשות שינוי של ממש בעולם הג'אז.
הסמים שלהם התמכר, הלכו והרסו את קולטריין. הוא נזרק מהרכבים ותזמורות שונות, כולל מזו של דיוק אלינגטון ומהחמישייה של מיילס דייוויס. אבל אז הוא גמל את עצמו בעצמו, במה שנקרא "קולד טורקי" והתחיל את המהפכה שלו, בג'אז שהלך והפך מתוחכם, חכם, פורץ דרך וחדשני.
בתולדות הג'אז אין רבים שהיו כל כך חקרנים ומהפכנים כמו קולטריין. הבחור הצעיר, שכבר זכה בכינוי המדויק לחריצותו "Train", החל כנגן לא מרשים במיוחד, בהרכבים קטנים ולא חשובים. אם צעירים כמו צ'רלי פרקר ולואי ארמסטרונג חוללו בגילאי ה-20 שלהם מהפכות בג'אז, עד גיל שלושים קולטריין היה כמעט אלמוני לחלוטין.
הוא גם לא ניגן משהו. אבל אז הוא נדהם, כשהיה בהופעה של צ'ארלי פרקר. מרוגש עד השמיים, לא מאמין שפרקר עם נגינת ה"דאבל טיים" המטורפת במהירות שלו, הוא בן אנוש, קולטריין הצעיר מבין את הדרך. יש לו מודל אמיתי והוא מתחיל לעשות שינוי. מכאן ג'ון קולטריין לומד ומתאמן בהרכבים רבים ומתחיל לגבש סגנון נגינה משלו.
מעתה הוא יתחיל לגדול כנגן מקורי. עשה את דרכו מהביבופ, בהרכב של דיזי גילספי, אל החדשנות של מיילס דיוויס, שהזמינו להצטרף להרכב ועשה איתו מספר אלבומים נהדרים. הוא מושפע גם מדקסטר גורדון, שבהמשך חייו יושפע ממנו בחזרה.
בהמשך "טריין" ייזרק בגלל הסמים, יופיע עם הפסנתרן ת'לוניוס מונק וילמד אצלו וממנו המון. הוא עוד יחזור למיילס לזמן מה ומשם להרכבים שיהיו לגמרי שלו ויתבססו על יצירות שלו, כולל "הרביעייה הקלאסית" שלו, עם אלווין ג'ונס המתופף והפסנתרן האגדי מקוי טיינר, אחד ההרכבעם הטובים בתולדות הג'אז.
אחר כך קולטריין מתחיל לצאת לדרך אקספרימנטלית יותר ויותר. הרביעייה הקלאסית שלו מתפרקת. הוא לוקח נגנים צעירים וחדשים להרכב חדש, עם אשתו הפסנתרנית. קולטריין מתחיל לעשות מוסיקה שמרחיקה את המעריצים ממנו. רבים לא מצליחים להתרגל לסגנון הכל כך חדשני שלו.
בעיצומו של "קיץ האהבה" של שנת 1967, מת קולטריין בפתאומיות. המוסיקה שלו והוא נצרבו בתודעה, גם אם הוא הותיר את החותם שלו בגיל מאוחר יחסית.
אפשר לומר שקולטריין הוא הג'ימי הנדריקס של הג'אז. כמו הנדריקס, גם הוא עבד בטירוף, היה עמוס באלכוהול וסמים ועשה מהפכה של ממש בנגינתו. שניהם, מיותר לציין, מתו בהפרש של 3 שנים, כשעתידם לפניהם וההתמכרויות ההרסניות מאחריהם.
כך או כך, ג'ון קולטריין ייזכר לעד כאחד המוסיקאים המשפיעים בתולדות הג'אז. מי שעבד בלי סוף, לא הפסיק להרחיב את גבולות הג'אז, לשבור מוסכמות וליצור ג'אז ניסיוני ומהפכני.
הנה הישגיו הבלתי נתפסים שהגיעו לשיא באלבום האייקוני "Giant Steps":
https://youtu.be/62tIvfP9A2w
מנגן עם מיילס דיוויס בקטע האגדי So What מהאלבום Kind of blue:
https://youtu.be/zqNTltOGh5c
הסטנדרט "נאימה" (Naima) שהקדיש לאשתו:
https://youtu.be/Cx-TxiBi43c
צעדי ענק (Giant Steps), מתוך אלבום הפריצה המהפכני בשם זה:
https://youtu.be/2kotK9FNEYU
הרביעייה הקלאסית של קולטריין, מההרכבים הגדולים בתולדות הג'אז ב-Impressions:
https://youtu.be/03juO5oS2gg
"אלבמה" (Alabama) שהוא כתב אחרי רצח הבנות בכנסייה:
https://youtu.be/saN1BwlxJxA
קטע מהאלבום הגאוני, רב המכר המעט מיסטי עם הסוויטה "אהבה עילאית" (Love Supreme):
https://youtu.be/lHUapMTgWD0
ראיון שלו עם אנימציה אמנותית:
https://youtu.be/ZF0EvYd_Bgw
חמישיית ווינסטון מרסליס בעיבוד הגאוני ל-Favorite things:
https://youtu.be/8d9cD_Es9k4
המהלכים שלו נלמדים היום על ידי נגני ג'אז בכל העולם:
https://youtu.be/ZKOrR58THMY?long=yes
ואלבום שלם שלו - עם "הרביעייה הקלאסית", כולל מקוי טיינר על הפסנתר, אריק דולפי בקלרינט ואלווין ג'ונס על התופים:
https://youtu.be/aa6gNwpt5sY?long=yes
גאון, חוקר, מדען של סקסופון, שחוקר ומביא את הכלי והנגינה בו לקצה היכולת שלו - מקומו של ג'ון קולטריין (John Coltrane), מענקי נגני הסקסופון, מובטח לו בתולדות הג'אז. בתוך תקופה בת 7 שנים, שבה הוא פעל כיוצר עצמאי, הוא הצליח לעשות שינוי של ממש בעולם הג'אז.
הסמים שלהם התמכר, הלכו והרסו את קולטריין. הוא נזרק מהרכבים ותזמורות שונות, כולל מזו של דיוק אלינגטון ומהחמישייה של מיילס דייוויס. אבל אז הוא גמל את עצמו בעצמו, במה שנקרא "קולד טורקי" והתחיל את המהפכה שלו, בג'אז שהלך והפך מתוחכם, חכם, פורץ דרך וחדשני.
בתולדות הג'אז אין רבים שהיו כל כך חקרנים ומהפכנים כמו קולטריין. הבחור הצעיר, שכבר זכה בכינוי המדויק לחריצותו "Train", החל כנגן לא מרשים במיוחד, בהרכבים קטנים ולא חשובים. אם צעירים כמו צ'רלי פרקר ולואי ארמסטרונג חוללו בגילאי ה-20 שלהם מהפכות בג'אז, עד גיל שלושים קולטריין היה כמעט אלמוני לחלוטין.
הוא גם לא ניגן משהו. אבל אז הוא נדהם, כשהיה בהופעה של צ'ארלי פרקר. מרוגש עד השמיים, לא מאמין שפרקר עם נגינת ה"דאבל טיים" המטורפת במהירות שלו, הוא בן אנוש, קולטריין הצעיר מבין את הדרך. יש לו מודל אמיתי והוא מתחיל לעשות שינוי. מכאן ג'ון קולטריין לומד ומתאמן בהרכבים רבים ומתחיל לגבש סגנון נגינה משלו.
מעתה הוא יתחיל לגדול כנגן מקורי. עשה את דרכו מהביבופ, בהרכב של דיזי גילספי, אל החדשנות של מיילס דיוויס, שהזמינו להצטרף להרכב ועשה איתו מספר אלבומים נהדרים. הוא מושפע גם מדקסטר גורדון, שבהמשך חייו יושפע ממנו בחזרה.
בהמשך "טריין" ייזרק בגלל הסמים, יופיע עם הפסנתרן ת'לוניוס מונק וילמד אצלו וממנו המון. הוא עוד יחזור למיילס לזמן מה ומשם להרכבים שיהיו לגמרי שלו ויתבססו על יצירות שלו, כולל "הרביעייה הקלאסית" שלו, עם אלווין ג'ונס המתופף והפסנתרן האגדי מקוי טיינר, אחד ההרכבעם הטובים בתולדות הג'אז.
אחר כך קולטריין מתחיל לצאת לדרך אקספרימנטלית יותר ויותר. הרביעייה הקלאסית שלו מתפרקת. הוא לוקח נגנים צעירים וחדשים להרכב חדש, עם אשתו הפסנתרנית. קולטריין מתחיל לעשות מוסיקה שמרחיקה את המעריצים ממנו. רבים לא מצליחים להתרגל לסגנון הכל כך חדשני שלו.
בעיצומו של "קיץ האהבה" של שנת 1967, מת קולטריין בפתאומיות. המוסיקה שלו והוא נצרבו בתודעה, גם אם הוא הותיר את החותם שלו בגיל מאוחר יחסית.
אפשר לומר שקולטריין הוא הג'ימי הנדריקס של הג'אז. כמו הנדריקס, גם הוא עבד בטירוף, היה עמוס באלכוהול וסמים ועשה מהפכה של ממש בנגינתו. שניהם, מיותר לציין, מתו בהפרש של 3 שנים, כשעתידם לפניהם וההתמכרויות ההרסניות מאחריהם.
כך או כך, ג'ון קולטריין ייזכר לעד כאחד המוסיקאים המשפיעים בתולדות הג'אז. מי שעבד בלי סוף, לא הפסיק להרחיב את גבולות הג'אז, לשבור מוסכמות וליצור ג'אז ניסיוני ומהפכני.
הנה הישגיו הבלתי נתפסים שהגיעו לשיא באלבום האייקוני "Giant Steps":
https://youtu.be/62tIvfP9A2w
מנגן עם מיילס דיוויס בקטע האגדי So What מהאלבום Kind of blue:
https://youtu.be/zqNTltOGh5c
הסטנדרט "נאימה" (Naima) שהקדיש לאשתו:
https://youtu.be/Cx-TxiBi43c
צעדי ענק (Giant Steps), מתוך אלבום הפריצה המהפכני בשם זה:
https://youtu.be/2kotK9FNEYU
הרביעייה הקלאסית של קולטריין, מההרכבים הגדולים בתולדות הג'אז ב-Impressions:
https://youtu.be/03juO5oS2gg
"אלבמה" (Alabama) שהוא כתב אחרי רצח הבנות בכנסייה:
https://youtu.be/saN1BwlxJxA
קטע מהאלבום הגאוני, רב המכר המעט מיסטי עם הסוויטה "אהבה עילאית" (Love Supreme):
https://youtu.be/lHUapMTgWD0
ראיון שלו עם אנימציה אמנותית:
https://youtu.be/ZF0EvYd_Bgw
חמישיית ווינסטון מרסליס בעיבוד הגאוני ל-Favorite things:
https://youtu.be/8d9cD_Es9k4
המהלכים שלו נלמדים היום על ידי נגני ג'אז בכל העולם:
https://youtu.be/ZKOrR58THMY?long=yes
ואלבום שלם שלו - עם "הרביעייה הקלאסית", כולל מקוי טיינר על הפסנתר, אריק דולפי בקלרינט ואלווין ג'ונס על התופים:
https://youtu.be/aa6gNwpt5sY?long=yes
איך שוברט הלחין את הסימפוניה הבלתי גמורה?
עוני, מחסור, מחלות ודיכאון היו נחלתו של המלחין פרנץ שוברט (Franz Schubert). הוא היה תושב העיר וינה, שבחייו הקצרים הוא מעולם לא עזב אותה.
רק עשר שנים שוברט יצר מוסיקה, לפני שמת - בגיל 31 בלבד. ובכל זאת הוא הותיר אחריו 1,000 יצירות, ביניהן כמה מהיפות שביצירות הקלאסיות. חלק גדול מהן, אגב, נמצא בעזבונו, רק לאחר מותו ובוצע לראשונה כשהוא כבר לא בין החיים.
מה היה הסוד של הגאון העצוב, שלא יצא או עזב את העיר וינה לאורך כל חייו ועדיין יצר מוסיקה חובקת עולם ותקופות?
ביצירות של שוברט המופלא יש צירוף לא יאומן, של יופי ועצב. הוא מלחין ואמן אופייני של התקופה הרומנטית. ייסורי הנפש והאמנות, הרגשות והצלילים - הכל משתלב ביצירותיו בסוג של חסד מופלא.
אביו של שוברט, שנולד בווינה למשפחה מוסיקלית, הוא מורה. מגיל צעיר מאוד הוא זיהה וטיפח את הכשרון של בנו. האב לימד את שוברט כינור ואחיו הבוגר לימד אותו לנגן בפסנתר. בנעוריו התקבל שוברט כנער מקהלה ל"נערי וינה", מקהלת נערים שעד יום היא מהטובות בעולם. הוא חי בפנימיה בה הפך די מהר לכנר הראשון בתזמורת. עם סיום לימודיו בבית הספר הכנסייתי הוא הופך מורה למוסיקה בבית הספר שאביו כבר מנהל ובמקביל לומד מוסיקה אצל אנטוניו סליירי, המלחין האיטלקי הנודע שחי בווינה ומוכר כמי שהיה המתחרה של מוצרט, לפחות על פי הסרט "אמדאוס"...
בשנת 1814 שוברט נחשף להלחנת שירה. למילותיו של המשורר הגרמני גתה הוא מלחין את "גרכטן ליד הכישור", שיהיה מכאן לאחד הלידרים הכי ידועים שלו. מאותו ליד הוא לא יפסיק לרגע להלחין שירי משוררים ויהפוך בתולדות המוסיקה למלחין הלידר הפורה והמפורסם ביותר.
ארבע שנים אחר כך יעזוב שוברט את עבודותיו הקבועות ויהפוך לאמן חופשי, פרילנס היו אומרים עליו היום. הנטישה של העבודה במשכורת תאפשר לו ליצור המון מוסיקה והשכנות למשורר הווינאי מייהופר תמלא אותו גם היא בהשראה.
אבל מחלת העגבת שהוא נחשף אליה ב-1822 משפיעה קשות על מצב הרוח של שוברט הוא הולך ושוקע בייאוש ודיכאון. קשיי הפרנסה מביאים אותו ללמד מוסיקה בחצר האצילים של בית אסתרהזי.
שוברט השאיר אחריו את הסימפוניה מספר 8 בסי מינור דויטש 759, שנהוג לקרוא לה "הסימפוניה הבלתי גמורה". רבים רואים בה יצירה מקסימה ומרתקת שאינה זקוקה להשלמה והיא מושלמת גם כך.
שפטו אתם והאזינו לפרק הראשון מבין שני פרקי "הבלתי גמורה" של שוברט":
http://youtu.be/IAAmC2QCsg4
פרק שני מהסימפוניה הבלתי גמורה - עם אנימציה:
http://youtu.be/2WLpV6TPMsw
פודקסט של קינן הנהדר על "הסימפוניה הבלתי גמורה" (עברית):
https://youtu.be/cBXVNG1LA_k?long=yes
סרט תיעודי בשני חלקים על חייו של שוברט:
https://youtu.be/x3m6qvh8t-0?long=yes
חלק שני:
https://youtu.be/PNE9DowCTmQ?long=yes
והביצוע המלא של הסימפוניה הבלתי גמורה בביצוע התזמורת הפילהרמונית הישראלית:
https://youtu.be/DC21y_a0f9A?long=yes
עוני, מחסור, מחלות ודיכאון היו נחלתו של המלחין פרנץ שוברט (Franz Schubert). הוא היה תושב העיר וינה, שבחייו הקצרים הוא מעולם לא עזב אותה.
רק עשר שנים שוברט יצר מוסיקה, לפני שמת - בגיל 31 בלבד. ובכל זאת הוא הותיר אחריו 1,000 יצירות, ביניהן כמה מהיפות שביצירות הקלאסיות. חלק גדול מהן, אגב, נמצא בעזבונו, רק לאחר מותו ובוצע לראשונה כשהוא כבר לא בין החיים.
מה היה הסוד של הגאון העצוב, שלא יצא או עזב את העיר וינה לאורך כל חייו ועדיין יצר מוסיקה חובקת עולם ותקופות?
ביצירות של שוברט המופלא יש צירוף לא יאומן, של יופי ועצב. הוא מלחין ואמן אופייני של התקופה הרומנטית. ייסורי הנפש והאמנות, הרגשות והצלילים - הכל משתלב ביצירותיו בסוג של חסד מופלא.
אביו של שוברט, שנולד בווינה למשפחה מוסיקלית, הוא מורה. מגיל צעיר מאוד הוא זיהה וטיפח את הכשרון של בנו. האב לימד את שוברט כינור ואחיו הבוגר לימד אותו לנגן בפסנתר. בנעוריו התקבל שוברט כנער מקהלה ל"נערי וינה", מקהלת נערים שעד יום היא מהטובות בעולם. הוא חי בפנימיה בה הפך די מהר לכנר הראשון בתזמורת. עם סיום לימודיו בבית הספר הכנסייתי הוא הופך מורה למוסיקה בבית הספר שאביו כבר מנהל ובמקביל לומד מוסיקה אצל אנטוניו סליירי, המלחין האיטלקי הנודע שחי בווינה ומוכר כמי שהיה המתחרה של מוצרט, לפחות על פי הסרט "אמדאוס"...
בשנת 1814 שוברט נחשף להלחנת שירה. למילותיו של המשורר הגרמני גתה הוא מלחין את "גרכטן ליד הכישור", שיהיה מכאן לאחד הלידרים הכי ידועים שלו. מאותו ליד הוא לא יפסיק לרגע להלחין שירי משוררים ויהפוך בתולדות המוסיקה למלחין הלידר הפורה והמפורסם ביותר.
ארבע שנים אחר כך יעזוב שוברט את עבודותיו הקבועות ויהפוך לאמן חופשי, פרילנס היו אומרים עליו היום. הנטישה של העבודה במשכורת תאפשר לו ליצור המון מוסיקה והשכנות למשורר הווינאי מייהופר תמלא אותו גם היא בהשראה.
אבל מחלת העגבת שהוא נחשף אליה ב-1822 משפיעה קשות על מצב הרוח של שוברט הוא הולך ושוקע בייאוש ודיכאון. קשיי הפרנסה מביאים אותו ללמד מוסיקה בחצר האצילים של בית אסתרהזי.
שוברט השאיר אחריו את הסימפוניה מספר 8 בסי מינור דויטש 759, שנהוג לקרוא לה "הסימפוניה הבלתי גמורה". רבים רואים בה יצירה מקסימה ומרתקת שאינה זקוקה להשלמה והיא מושלמת גם כך.
שפטו אתם והאזינו לפרק הראשון מבין שני פרקי "הבלתי גמורה" של שוברט":
http://youtu.be/IAAmC2QCsg4
פרק שני מהסימפוניה הבלתי גמורה - עם אנימציה:
http://youtu.be/2WLpV6TPMsw
פודקסט של קינן הנהדר על "הסימפוניה הבלתי גמורה" (עברית):
https://youtu.be/cBXVNG1LA_k?long=yes
סרט תיעודי בשני חלקים על חייו של שוברט:
https://youtu.be/x3m6qvh8t-0?long=yes
חלק שני:
https://youtu.be/PNE9DowCTmQ?long=yes
והביצוע המלא של הסימפוניה הבלתי גמורה בביצוע התזמורת הפילהרמונית הישראלית:
https://youtu.be/DC21y_a0f9A?long=yes
איך היה בן וובסטר לבריון של עולם הג'אז?
בזמנו, כל אמן ג'אז שרצה לנגן עם הגדולים ביותר היה מאושר לנגן עם הרומנטיקן של עולם הג'אז, נגן סקסופון הטנור בן וובסטר. אבל גם צלילו המרחף והענוג של מר סקסופון ודוקטור סקסופון טנור לא כיסה על זה שהייתה שם בעיה.
כי אם מישהו היה מזהיר אותו, סביר שגם למעריץ המושבע ביותר היו מחשבות שניות או ספקות קלים אם לנגן עם בן וובסטר (Ben Webster), מי שבחייו היה ידוע שהאיש והסקסופון האגדי שלו הרבו להכות את הנגנים שלהם.
גם אם לא בסקסופון אלא בידיים, הכאב היה אותו כאב.
וזה מוזר, כי הצליל הבלוזי הלילי שלו, עם נגינת ויברטו אופיינית בבלדות השקטות, גרמו לרבים לאהוב ג'אז ולהתחבר אל היופי שבו ובלוז, גם אם לא הצליחו להתחבר למלודיות הג'אז ככלל.
הנגינה המלטפת שלו הרגישה כאילו היא יוצאת מהלב ומלטפת את האוזן והיא עבדה כמו קסם.
אז בן, או בנג'ימין פרנסיס וובסטר, השפיע על עולם הג'אז באופן ברור. רבים רואים בו ובצדק את אחד מגדולי הסקסופון ומענקי סקסופון הטנור. וובסטר נהג לנגן בג'ם סשנים עמוק אל תוך הלילה וכך זכה לסאונד הלילי, הכל כך מיוחד וכמעט רומנטי שלו.
אבל איך התנהל מסלול חייו?
שנת 1909. וובסטר התינוק נולד בקנזס סיטי, העיר בה נולד גם צ'ארלי פרקר. מגיל צעיר הוא לומד ויולה ופסנתר, אבל אחרי שהוא מתחיל בלימוד סקסופון הוא נוטש את הכלים האחרים ומתמקד בו.
הוא מתחיל לנגן בתזמורות ג'אז וביג בנד וב"להקה המשפחתית של יאנג", להקת הג'אז בראשותו של לסטר יאנג.
בשנות הארבעים הוא הופך לסקספוניסט הראשי בתזמורת של דיוק אלינגטון ובשלוש שנות אלינגטון סגנונו מושפע מאוד אך גם משפיע על הצליל של התזמורת המפורסמת.
למעשה, וובסטר והבסיסט ג'ימי בלנטון כה השפיעו על תזמורת אלינגטון, עד שמכנים את התקופה בה ניגנו בה "תקופת להקת בלנטון-ובסטר". במהלך תקופתו בתזמורת השתתף וובסטר במספר הקלטות מהחשובות של אלינגטון, ביניהן היצירה המפורסמת "All Too Soon".
ב-1943 עוזב וובסטר את תזמורת אלינגטון ועובר לניו יורק, בה הוא מרבה להקליט, כמלווה וכ"בנד לידר". הוא ממשיך לנגן כך גם בשנות ה-50 ובשיאו של העשור הזה, מבחינתו כמובן, הוא מקליט ב-1957 עם הסקסופוניסט קולמן הוקינס.
בהמשך ובסטר מתחיל לנגן עם הפסנתרן האגדי ארט טאטום ומקליט איתו סדרת הקלטות שעתידות להפוך לקלאסיקות ג'אז.
בשנת 1964 וובסטר עובר לגור ולנגן בדנמרק, אבל פעילותו שם חלשה מאוד. הוא ניגן אז בעיקר עם נגני ג'אז גדולים שהגיעו להופעות.
אבל דנמרק מחזירה אותו לנגן בפסנתר וובסטר מתנסה בנגינה של סגנונות ג'אז חדשים.
ב-1971 חוזר וובסטר לאמריקה ומנגן בסדרת הופעות קטנה עם אלינגטון והביג בנד שלו. שנתיים אחר כך הוא מת באמסטרדם, הולנד ונקבר בבירה הדנית קופנהגן.
וובסטר מוריש את רכושו לאמריקאי מלוס אנג'לס בשם הארלי רובינסון. אחרי מותו מוקמת קרן בן וובסטר והמייסד בילי מור משכנע את רובינסון לתרום את הירושה לקרן. בית המלוכה הדני מאשר את הקרן בחותמת המלכותית ומאז היא פועלת לקידום הג'אז בדנמרק ולהענקת פרסי עידוד לא גדולים את יוקרתיים למוסיקאים מצטיינים בממלכה. קרן בן וובסטר גם מרבה להביא להופעות ולהקלטות בדנמרק, לא מעט הרכבים ויוצרי ג'אז חשובים.
הנה וובסטר עם אוסקר פיטרסון בהנובר 1972:
https://youtu.be/q5IaMdhVBFo
אבק כוכבים "Stardust":
https://youtu.be/u_GfWfgytLI
מנגן את When Your Lover Has Gone:
https://youtu.be/ceNc7-c_KEs
ועוד ביצוע:
https://youtu.be/qxXMpI3RNDs
הסטנדרט "Over the Rainbow" בהופעה:
https://youtu.be/gEfBELeGdtg
בזמנו, כל אמן ג'אז שרצה לנגן עם הגדולים ביותר היה מאושר לנגן עם הרומנטיקן של עולם הג'אז, נגן סקסופון הטנור בן וובסטר. אבל גם צלילו המרחף והענוג של מר סקסופון ודוקטור סקסופון טנור לא כיסה על זה שהייתה שם בעיה.
כי אם מישהו היה מזהיר אותו, סביר שגם למעריץ המושבע ביותר היו מחשבות שניות או ספקות קלים אם לנגן עם בן וובסטר (Ben Webster), מי שבחייו היה ידוע שהאיש והסקסופון האגדי שלו הרבו להכות את הנגנים שלהם.
גם אם לא בסקסופון אלא בידיים, הכאב היה אותו כאב.
וזה מוזר, כי הצליל הבלוזי הלילי שלו, עם נגינת ויברטו אופיינית בבלדות השקטות, גרמו לרבים לאהוב ג'אז ולהתחבר אל היופי שבו ובלוז, גם אם לא הצליחו להתחבר למלודיות הג'אז ככלל.
הנגינה המלטפת שלו הרגישה כאילו היא יוצאת מהלב ומלטפת את האוזן והיא עבדה כמו קסם.
אז בן, או בנג'ימין פרנסיס וובסטר, השפיע על עולם הג'אז באופן ברור. רבים רואים בו ובצדק את אחד מגדולי הסקסופון ומענקי סקסופון הטנור. וובסטר נהג לנגן בג'ם סשנים עמוק אל תוך הלילה וכך זכה לסאונד הלילי, הכל כך מיוחד וכמעט רומנטי שלו.
אבל איך התנהל מסלול חייו?
שנת 1909. וובסטר התינוק נולד בקנזס סיטי, העיר בה נולד גם צ'ארלי פרקר. מגיל צעיר הוא לומד ויולה ופסנתר, אבל אחרי שהוא מתחיל בלימוד סקסופון הוא נוטש את הכלים האחרים ומתמקד בו.
הוא מתחיל לנגן בתזמורות ג'אז וביג בנד וב"להקה המשפחתית של יאנג", להקת הג'אז בראשותו של לסטר יאנג.
בשנות הארבעים הוא הופך לסקספוניסט הראשי בתזמורת של דיוק אלינגטון ובשלוש שנות אלינגטון סגנונו מושפע מאוד אך גם משפיע על הצליל של התזמורת המפורסמת.
למעשה, וובסטר והבסיסט ג'ימי בלנטון כה השפיעו על תזמורת אלינגטון, עד שמכנים את התקופה בה ניגנו בה "תקופת להקת בלנטון-ובסטר". במהלך תקופתו בתזמורת השתתף וובסטר במספר הקלטות מהחשובות של אלינגטון, ביניהן היצירה המפורסמת "All Too Soon".
ב-1943 עוזב וובסטר את תזמורת אלינגטון ועובר לניו יורק, בה הוא מרבה להקליט, כמלווה וכ"בנד לידר". הוא ממשיך לנגן כך גם בשנות ה-50 ובשיאו של העשור הזה, מבחינתו כמובן, הוא מקליט ב-1957 עם הסקסופוניסט קולמן הוקינס.
בהמשך ובסטר מתחיל לנגן עם הפסנתרן האגדי ארט טאטום ומקליט איתו סדרת הקלטות שעתידות להפוך לקלאסיקות ג'אז.
בשנת 1964 וובסטר עובר לגור ולנגן בדנמרק, אבל פעילותו שם חלשה מאוד. הוא ניגן אז בעיקר עם נגני ג'אז גדולים שהגיעו להופעות.
אבל דנמרק מחזירה אותו לנגן בפסנתר וובסטר מתנסה בנגינה של סגנונות ג'אז חדשים.
ב-1971 חוזר וובסטר לאמריקה ומנגן בסדרת הופעות קטנה עם אלינגטון והביג בנד שלו. שנתיים אחר כך הוא מת באמסטרדם, הולנד ונקבר בבירה הדנית קופנהגן.
וובסטר מוריש את רכושו לאמריקאי מלוס אנג'לס בשם הארלי רובינסון. אחרי מותו מוקמת קרן בן וובסטר והמייסד בילי מור משכנע את רובינסון לתרום את הירושה לקרן. בית המלוכה הדני מאשר את הקרן בחותמת המלכותית ומאז היא פועלת לקידום הג'אז בדנמרק ולהענקת פרסי עידוד לא גדולים את יוקרתיים למוסיקאים מצטיינים בממלכה. קרן בן וובסטר גם מרבה להביא להופעות ולהקלטות בדנמרק, לא מעט הרכבים ויוצרי ג'אז חשובים.
הנה וובסטר עם אוסקר פיטרסון בהנובר 1972:
https://youtu.be/q5IaMdhVBFo
אבק כוכבים "Stardust":
https://youtu.be/u_GfWfgytLI
מנגן את When Your Lover Has Gone:
https://youtu.be/ceNc7-c_KEs
ועוד ביצוע:
https://youtu.be/qxXMpI3RNDs
הסטנדרט "Over the Rainbow" בהופעה:
https://youtu.be/gEfBELeGdtg
איך מת לולי ממקל הניצוח שלו?
המלחין והמנצח זָ'אן-בָּטִיסְט לוּלִי מת בגלל "תאונת ניצוח". הדבר קרה כתוצאה מפגיעה ברגלו עם מקל הניצוח שלו.
לא מאמינים? - אז באותה התקופה מקל הניצוח לא היה קטן כמו היום, אלא מוט גדול, שנהוג היה לדפוק בו על הרצפה ולהקיש בקול את הפעמות המוסיקליות. הנקישות הללו על הארץ סייעו לתת קצב לנגנים.
אבל לרוע מזלו של ז'אן בטיסט לולי, פעם הוא פגע בכף רגלו, בעת שהקיש עם המקל הגדול על הרצפה. פגיעת מקל הניצוח ברגל גרמה לו לפצע, שהלך והזדהם. הזיהום שנגרם מפציעה זו בכף הרגל גרם בסופו של דבר למותו של אחד מגדולי המוסיקה והמנצח הטראגי ביותר בהיסטוריה - אדם שהרג את עצמו בעבודה.
אגב, שנים ספורות בלבד אחרי מותו גילו מדענים עד כמה חשוב הטיפול המיידי בזיהום של פצעים, ועד כמה מסוכן זה לא לטפל במה שהמבוגרים קוראים "אינפקציה", בעברית זיהום. כי פציעה שלא מטופלת ועוברת חיטוי ששומר מזיהום חמור, עלולה להביא את הפצוע די מהר, ובמקרה של פציעה חמורה אף בוודאות, לסכנת חיים ואפילו למוות, כמו במקרה של לולי.
הנה קטע מסרט שמספר על הפגיעה המצערת של ז'אן בטיסט לולי ברגלו:
http://youtu.be/u8RJvzOj7PM
המלחין והמנצח זָ'אן-בָּטִיסְט לוּלִי מת בגלל "תאונת ניצוח". הדבר קרה כתוצאה מפגיעה ברגלו עם מקל הניצוח שלו.
לא מאמינים? - אז באותה התקופה מקל הניצוח לא היה קטן כמו היום, אלא מוט גדול, שנהוג היה לדפוק בו על הרצפה ולהקיש בקול את הפעמות המוסיקליות. הנקישות הללו על הארץ סייעו לתת קצב לנגנים.
אבל לרוע מזלו של ז'אן בטיסט לולי, פעם הוא פגע בכף רגלו, בעת שהקיש עם המקל הגדול על הרצפה. פגיעת מקל הניצוח ברגל גרמה לו לפצע, שהלך והזדהם. הזיהום שנגרם מפציעה זו בכף הרגל גרם בסופו של דבר למותו של אחד מגדולי המוסיקה והמנצח הטראגי ביותר בהיסטוריה - אדם שהרג את עצמו בעבודה.
אגב, שנים ספורות בלבד אחרי מותו גילו מדענים עד כמה חשוב הטיפול המיידי בזיהום של פצעים, ועד כמה מסוכן זה לא לטפל במה שהמבוגרים קוראים "אינפקציה", בעברית זיהום. כי פציעה שלא מטופלת ועוברת חיטוי ששומר מזיהום חמור, עלולה להביא את הפצוע די מהר, ובמקרה של פציעה חמורה אף בוודאות, לסכנת חיים ואפילו למוות, כמו במקרה של לולי.
הנה קטע מסרט שמספר על הפגיעה המצערת של ז'אן בטיסט לולי ברגלו:
http://youtu.be/u8RJvzOj7PM
מי היה ילד הפלא של הפסנתר?
דניאל בארנבוים נולד בארגנטינה, להורים יהודים רוסים, שניהם מורים לפסנתר. הוא החל ללמוד פסנתר מאמו בגיל 5.
עוד לפני שהיה דניאל בן 8, הוא ניגן לראשונה בקונצרט בבואנוס איירס. כשעלה לישראל הוא הפך לתלמיד שקדן של מורים רבים ומעולים והפך בתוך שנים אחדות לילד הפלא העולמי של הפסנתר. בגיל 10 הוא כבר הופיע כפסנתרן ברומא ובווינה והפך לפסנתרן מקצועי שמופיע בכל המקומות המרכזיים בעולם.
במקביל, הוא החל ללמוד ניצוח, הרמוניה והלחנה ושקד על בסיס מוסיקלי רחב, שאיפשר לו בהמשך הקריירה להפוך גם לאחד מגדולי המנצחים בעולם כיום.
בארנבוים הצעיר מנגן עם מי שתהיה אשתו, הצ'לנית ז'קלין דה פרה:
http://youtu.be/mOLc1VGacq8
והנה דניאל בארנבוים בשנים האחרונות, מנגן את הקונצ'רטו מספר 5 של בטהובן:
http://youtu.be/IS-pFFEvzFY
תכנית חינוכית על גאון הפסנתר ברנבוים (עברית):
https://youtu.be/5Tq8AdDr0Gg?long=yes
ואוסף ראיונות מכל השנים, שמדגים את האיש ותפיסותיו (עברית):
https://youtu.be/owDpPG56V7I?long=yes
דניאל בארנבוים נולד בארגנטינה, להורים יהודים רוסים, שניהם מורים לפסנתר. הוא החל ללמוד פסנתר מאמו בגיל 5.
עוד לפני שהיה דניאל בן 8, הוא ניגן לראשונה בקונצרט בבואנוס איירס. כשעלה לישראל הוא הפך לתלמיד שקדן של מורים רבים ומעולים והפך בתוך שנים אחדות לילד הפלא העולמי של הפסנתר. בגיל 10 הוא כבר הופיע כפסנתרן ברומא ובווינה והפך לפסנתרן מקצועי שמופיע בכל המקומות המרכזיים בעולם.
במקביל, הוא החל ללמוד ניצוח, הרמוניה והלחנה ושקד על בסיס מוסיקלי רחב, שאיפשר לו בהמשך הקריירה להפוך גם לאחד מגדולי המנצחים בעולם כיום.
בארנבוים הצעיר מנגן עם מי שתהיה אשתו, הצ'לנית ז'קלין דה פרה:
http://youtu.be/mOLc1VGacq8
והנה דניאל בארנבוים בשנים האחרונות, מנגן את הקונצ'רטו מספר 5 של בטהובן:
http://youtu.be/IS-pFFEvzFY
תכנית חינוכית על גאון הפסנתר ברנבוים (עברית):
https://youtu.be/5Tq8AdDr0Gg?long=yes
ואוסף ראיונות מכל השנים, שמדגים את האיש ותפיסותיו (עברית):
https://youtu.be/owDpPG56V7I?long=yes
מי הנסיך הבוכה של המוסיקה הערבית?
במשך שנים רבות הוא היה האלוויס פרסלי של העולם הערבי. הוא זכה למיליוני מעריצים ותקליטיו נמכרו בהמוניהם. הוא פרט על העוד בצורה גאונית וקולו הרומנטי, ספק הבוכה, היה לסמל של הצעיר הערבי הרומנטי והמרגש.
פריד אל אטרש (Farid Al Atrash), צעיר דרוזי מסוריה, שהיגר למצרים עם אימו ואחותו בילדות, למד ועבד כעוזר אצל גדול המוסיקאים סונבטי. רק אחרי שהשכיל מספיק הוא פרץ את דרכו לקריירה משלו. מעריציו בעולם הערבי היו רבים וגם בישראל הוא זכה להמוני מעריצים. אלף איש שבאו לצפות בסרטו בקולנוע אדיסון בירושלים השתוללו והרסו את המקום, מפני שגילו שהסרט והשירים קוצרו בהקרנה הישראלית..
לכאורה היו לו את כל הסיבות להיות מאושר. אך בגיל 66, עשיר, נערץ ומחוזר מתמיד, זמן קצר לפני נישואיו בפעם הראשונה, מת פריד אל אטרש במפתיע מדום לב. אבל השתרר בעולם הערבי כולו ובמועדוני המעריצים שלו במדינת ישראל.
הנה פריד, וירטואוז העוד, בנגינת היצירה "אסטוריאס" של איסק אלבניז הספרדי, ביחד עם תזמורת גדולה:
https://youtu.be/fViuhkOmzvI
הנה להיטו "יא עואזל פאלפלו" של פריד אל אטרש:
http://youtu.be/ziLFMs0GIF8
סיפורו של הרומנטיקן הערבי הגדול ביותר (עברית):
https://youtu.be/MHCZnO_vpPI?t=01s&end=11m07s?long=yes
ופריד אל אטרש בשיר מאחד מסרטיו:
https://youtu.be/j1XruKyAiXs?long=yes
במשך שנים רבות הוא היה האלוויס פרסלי של העולם הערבי. הוא זכה למיליוני מעריצים ותקליטיו נמכרו בהמוניהם. הוא פרט על העוד בצורה גאונית וקולו הרומנטי, ספק הבוכה, היה לסמל של הצעיר הערבי הרומנטי והמרגש.
פריד אל אטרש (Farid Al Atrash), צעיר דרוזי מסוריה, שהיגר למצרים עם אימו ואחותו בילדות, למד ועבד כעוזר אצל גדול המוסיקאים סונבטי. רק אחרי שהשכיל מספיק הוא פרץ את דרכו לקריירה משלו. מעריציו בעולם הערבי היו רבים וגם בישראל הוא זכה להמוני מעריצים. אלף איש שבאו לצפות בסרטו בקולנוע אדיסון בירושלים השתוללו והרסו את המקום, מפני שגילו שהסרט והשירים קוצרו בהקרנה הישראלית..
לכאורה היו לו את כל הסיבות להיות מאושר. אך בגיל 66, עשיר, נערץ ומחוזר מתמיד, זמן קצר לפני נישואיו בפעם הראשונה, מת פריד אל אטרש במפתיע מדום לב. אבל השתרר בעולם הערבי כולו ובמועדוני המעריצים שלו במדינת ישראל.
הנה פריד, וירטואוז העוד, בנגינת היצירה "אסטוריאס" של איסק אלבניז הספרדי, ביחד עם תזמורת גדולה:
https://youtu.be/fViuhkOmzvI
הנה להיטו "יא עואזל פאלפלו" של פריד אל אטרש:
http://youtu.be/ziLFMs0GIF8
סיפורו של הרומנטיקן הערבי הגדול ביותר (עברית):
https://youtu.be/MHCZnO_vpPI?t=01s&end=11m07s?long=yes
ופריד אל אטרש בשיר מאחד מסרטיו:
https://youtu.be/j1XruKyAiXs?long=yes
מהו הסוד של דיוק אלינגטון?
דיוק אלינגטון (Duke Ellington) הוא ממוסיקאי הג'אז החשובים בתולדות הג'אז ורבים רואים בו את גדול מלחיני ארצות הברית.
אלינגטון היה אחד המלחינים האמריקאים הפוריים במאה ה-20. במהלך הקריירה שלו, שהתפרסה על פני 50 שנה, הוא נודע כמי שכתב כ-2,000 קטעי ג'אז ויצירות שונות.
אלינגטון נחשב למלחין האמריקאי הפורה ביותר בכל הזמנים. הוא הלחין הכל, החל משירים ומוסיקה לריקודים, דרך יצירות ג'אז, מוסיקה למחזות-זמר ולקולנוע ועד למוסיקה דתית.
הוא נולד בשנת 1899 בוושינגטון וכבר בגיל 7 החל לנגן פסנתר. אלינגטון עבר לניו יורק בהמלצת פסנתרן הג'אז פטס וולר ובהדרגה הפך מנגן בתזמורות ג'אז של אחרים לבעל תזמורת קטנה משלו, שהלכה וגדלה. האיש עתיד להפוך את התזמורת הזו ל"כלי הנגינה שלו" ולדייק אותה עד שהגיעה לכמעט שלמות, דוגמה ומופת לביג בנד של ג'אז.
בשנות ה-30 החל ההרכב שלו להופיע ב"מועדון הכותנה" בשכונת הרלם ושם זכה להצלחה רבה וכתב מאות להיטים. הוא התפרסם בסגנון הג'ונגל המקורי שהמציא, מעין חיקוי של קולות חיות הג'ונגל. כך הפך לאגדה והביא הרבה כבוד לעולם הג'אז. בשנות ה-50 הוא החל להופיע ברחבי העולם וביסס הצלחה בינלאומית מרשימה.
מאז ומתמיד נחשבה המוסיקה שלו מעודנת ואצילית משהו, מה שהיקנה לו את התואר "דיוק", דוכס. אך היא גם הייתה מאד חכמה ואינטלקטואלית ומהלכיו ההרמוניים, שאותם למד בעצמו, היו מרתקים שלא לומר גאוניים.
אבל בשנות חייו האחרונות, בעקבות מות אמו האהובה, דיוק חווה טלטלה רוחנית. הוא מרבה בשלב זה של חייו, לכתוב טקסטים רוחניים ומוסיקה דתית.
אלינגטון השאיר אחריו קטעי ג'אז מפורסמים, סטנדרטים דוגמת "סאטין דול", "מוד אינדיגו" וכמובן "Take the 'A' Train", אולי גדול להיטיו. הוא כתב אותו ביחד עם בילי סטרייהורן, הפסנתרן השני בתזמורת שלו, שהיה גם הוא מלחין ג'אז מעולה.
אלינגטון נהג להלחין בכל מצב ומקום אפשרי. הוא יכול היה לכתוב בנסיעה, במיטה, בהמתנה להופעה ובטיסה. הוא נהג לכתוב במהירות את הרעיונות המוסיקליים הבסיסיים ליצירותיו ובהמשך, ליד הפסנתר, נהג להרחיבם לקומפוזיציות שלמות ולעיבודים לתזמורת כלי הנשיפה כולה.
כשדיוק אלינגטון נפטר ב-1974 איבד עולם הג'אז את אחד מגדולי היוצרים והמנהיגים שלו. לאורך כל הקריירה שלו, זכה דיוק בפרסים ותארים רבים ומכובדים.
אבל הוא זכור כמי שבנוסף לפעילותו המוסיקלית המרשימה, היה גם לוחם גדול למען זכויות השחורים בארצות הברית. הרי הוא בעצמו היה הדוגמה המושלמת לכך שאדם שחור יכול להגיע אל הפסגה בכל תחום שיבחר, מבלי להרכין ראש אל מוח אדם לבן כלשהו.
הנה סיפור חייו של דיוק אלינגטון:
https://youtu.be/iIp0SDrlYQc
אחד מלהיטיו הגדולים - זה לא שווה פרוטה אם אין בזה סווינג!
https://youtu.be/qDQpZT3GhDg
טייק דה איי טריין - עוד פנינת ג'אז של אלינגטון:
https://youtu.be/cb2w2m1JmCY
ביצוע מתקופה מאוחרת יותר:
https://youtu.be/D6mFGy4g_n8
"בובת משי" (Satin Doll):
https://youtu.be/wTFPV1pk654
וסרט תיעודי עם תיעוד מסע הופעות של דיוק אלינגטון ב-1967:
https://youtu.be/swvEsprdrh0?long=yes?t=10s
דיוק אלינגטון (Duke Ellington) הוא ממוסיקאי הג'אז החשובים בתולדות הג'אז ורבים רואים בו את גדול מלחיני ארצות הברית.
אלינגטון היה אחד המלחינים האמריקאים הפוריים במאה ה-20. במהלך הקריירה שלו, שהתפרסה על פני 50 שנה, הוא נודע כמי שכתב כ-2,000 קטעי ג'אז ויצירות שונות.
אלינגטון נחשב למלחין האמריקאי הפורה ביותר בכל הזמנים. הוא הלחין הכל, החל משירים ומוסיקה לריקודים, דרך יצירות ג'אז, מוסיקה למחזות-זמר ולקולנוע ועד למוסיקה דתית.
הוא נולד בשנת 1899 בוושינגטון וכבר בגיל 7 החל לנגן פסנתר. אלינגטון עבר לניו יורק בהמלצת פסנתרן הג'אז פטס וולר ובהדרגה הפך מנגן בתזמורות ג'אז של אחרים לבעל תזמורת קטנה משלו, שהלכה וגדלה. האיש עתיד להפוך את התזמורת הזו ל"כלי הנגינה שלו" ולדייק אותה עד שהגיעה לכמעט שלמות, דוגמה ומופת לביג בנד של ג'אז.
בשנות ה-30 החל ההרכב שלו להופיע ב"מועדון הכותנה" בשכונת הרלם ושם זכה להצלחה רבה וכתב מאות להיטים. הוא התפרסם בסגנון הג'ונגל המקורי שהמציא, מעין חיקוי של קולות חיות הג'ונגל. כך הפך לאגדה והביא הרבה כבוד לעולם הג'אז. בשנות ה-50 הוא החל להופיע ברחבי העולם וביסס הצלחה בינלאומית מרשימה.
מאז ומתמיד נחשבה המוסיקה שלו מעודנת ואצילית משהו, מה שהיקנה לו את התואר "דיוק", דוכס. אך היא גם הייתה מאד חכמה ואינטלקטואלית ומהלכיו ההרמוניים, שאותם למד בעצמו, היו מרתקים שלא לומר גאוניים.
אבל בשנות חייו האחרונות, בעקבות מות אמו האהובה, דיוק חווה טלטלה רוחנית. הוא מרבה בשלב זה של חייו, לכתוב טקסטים רוחניים ומוסיקה דתית.
אלינגטון השאיר אחריו קטעי ג'אז מפורסמים, סטנדרטים דוגמת "סאטין דול", "מוד אינדיגו" וכמובן "Take the 'A' Train", אולי גדול להיטיו. הוא כתב אותו ביחד עם בילי סטרייהורן, הפסנתרן השני בתזמורת שלו, שהיה גם הוא מלחין ג'אז מעולה.
אלינגטון נהג להלחין בכל מצב ומקום אפשרי. הוא יכול היה לכתוב בנסיעה, במיטה, בהמתנה להופעה ובטיסה. הוא נהג לכתוב במהירות את הרעיונות המוסיקליים הבסיסיים ליצירותיו ובהמשך, ליד הפסנתר, נהג להרחיבם לקומפוזיציות שלמות ולעיבודים לתזמורת כלי הנשיפה כולה.
כשדיוק אלינגטון נפטר ב-1974 איבד עולם הג'אז את אחד מגדולי היוצרים והמנהיגים שלו. לאורך כל הקריירה שלו, זכה דיוק בפרסים ותארים רבים ומכובדים.
אבל הוא זכור כמי שבנוסף לפעילותו המוסיקלית המרשימה, היה גם לוחם גדול למען זכויות השחורים בארצות הברית. הרי הוא בעצמו היה הדוגמה המושלמת לכך שאדם שחור יכול להגיע אל הפסגה בכל תחום שיבחר, מבלי להרכין ראש אל מוח אדם לבן כלשהו.
הנה סיפור חייו של דיוק אלינגטון:
https://youtu.be/iIp0SDrlYQc
אחד מלהיטיו הגדולים - זה לא שווה פרוטה אם אין בזה סווינג!
https://youtu.be/qDQpZT3GhDg
טייק דה איי טריין - עוד פנינת ג'אז של אלינגטון:
https://youtu.be/cb2w2m1JmCY
ביצוע מתקופה מאוחרת יותר:
https://youtu.be/D6mFGy4g_n8
"בובת משי" (Satin Doll):
https://youtu.be/wTFPV1pk654
וסרט תיעודי עם תיעוד מסע הופעות של דיוק אלינגטון ב-1967:
https://youtu.be/swvEsprdrh0?long=yes?t=10s
מי היה גלן גולד גאון הפסנתר המטורף?
העולם הכיר במאה ה-20 כמה פסנתרנים גדולים, אבל גלן גולד היה המוזר והמשונה שבהם. המוסיקאי מקנדה היה גאון פסנתר, אחד מהגדולים שבנגני הפסנתר בכל הזמנים, בחור צעיר, יפה ונערץ, הרוק סטאר של הפסנתר הקלאסי, אבל מי שבמקביל עורר המון סקרנות ועניין תקשורתי, בין השאר בשל התנהגותו המוזרה והמשונה ולחלוטין לא על פי הכללים.
גולד נהג לנגן כשהוא לבוש במעיל ארוך, פעמים רבות כשעל ידיו כפפות, על כיסא ושטיחון שהביא מהבית. פעמים רבות ביקש תנורים מסביבו ובקונצרטים בישראל פוזרו מסביבו לא פחות מ-4 תנורי חימום.. בגיל 32 אגב, הוא חדל להופיע והתרכז בהקלטות בלבד.
הוא גם נהג לשיר את היצירה שהוא מנגן ולא עזרו כל המנצחים וטכנאי ההקלטות שביקשו שיחדול - רבות מיצירותיו מוקלטות כשקולו המשונה מזמר ברקע, ספק צלילים, ספק גניחות.
מוסיקלית הוא היה נגן מהפכני שרבים ראו בו "מכונת פסנתר" מופלאה. היו לו דעות על היצירות שניגן, שלעיתים קרובות לא תאמו את מה שמקובל בעולם המוסיקה הקלאסית. זה לא עזר להם כמובן... לא זו בלבד שהוא לא שינה דבר בביצועים של היצירות שניגן, בעיקר מהמוסיקה לכלי מקלדת של יוהאן סבסטיאן באך - אהבת הקהל אליו רק הלכה וגברה ובהדרגה הוא הצליח לשנות את תפיסתם של נגנים אחרים ורבים והפרשנות שלו הפכה יותר ויותר מקובלת בעולם הקלאסי.
ילד חכם מספר על גלן גולד (עברית):
https://youtu.be/ZmFGmzEBfXU?t=32
הנה הפסנתרן בצעירותו המוזרה:
http://youtu.be/qB76jxBq_gQ
כשהוא נהג לנגן ולשיר:
https://youtu.be/bPZ-xNjzfLI
קדימון לסרט על מי שהפך לרוק סטאר של הפסנתר הקלאסי:
https://youtu.be/199G40DuYvQ?t=8s
וגלן גולד מדבר:
https://youtu.be/yzEHv1bmo2Q
וכל "וריאציות גולדברג" של באך בביצועו:
https://youtu.be/p4yAB37wG5s?long=yes
העולם הכיר במאה ה-20 כמה פסנתרנים גדולים, אבל גלן גולד היה המוזר והמשונה שבהם. המוסיקאי מקנדה היה גאון פסנתר, אחד מהגדולים שבנגני הפסנתר בכל הזמנים, בחור צעיר, יפה ונערץ, הרוק סטאר של הפסנתר הקלאסי, אבל מי שבמקביל עורר המון סקרנות ועניין תקשורתי, בין השאר בשל התנהגותו המוזרה והמשונה ולחלוטין לא על פי הכללים.
גולד נהג לנגן כשהוא לבוש במעיל ארוך, פעמים רבות כשעל ידיו כפפות, על כיסא ושטיחון שהביא מהבית. פעמים רבות ביקש תנורים מסביבו ובקונצרטים בישראל פוזרו מסביבו לא פחות מ-4 תנורי חימום.. בגיל 32 אגב, הוא חדל להופיע והתרכז בהקלטות בלבד.
הוא גם נהג לשיר את היצירה שהוא מנגן ולא עזרו כל המנצחים וטכנאי ההקלטות שביקשו שיחדול - רבות מיצירותיו מוקלטות כשקולו המשונה מזמר ברקע, ספק צלילים, ספק גניחות.
מוסיקלית הוא היה נגן מהפכני שרבים ראו בו "מכונת פסנתר" מופלאה. היו לו דעות על היצירות שניגן, שלעיתים קרובות לא תאמו את מה שמקובל בעולם המוסיקה הקלאסית. זה לא עזר להם כמובן... לא זו בלבד שהוא לא שינה דבר בביצועים של היצירות שניגן, בעיקר מהמוסיקה לכלי מקלדת של יוהאן סבסטיאן באך - אהבת הקהל אליו רק הלכה וגברה ובהדרגה הוא הצליח לשנות את תפיסתם של נגנים אחרים ורבים והפרשנות שלו הפכה יותר ויותר מקובלת בעולם הקלאסי.
ילד חכם מספר על גלן גולד (עברית):
https://youtu.be/ZmFGmzEBfXU?t=32
הנה הפסנתרן בצעירותו המוזרה:
http://youtu.be/qB76jxBq_gQ
כשהוא נהג לנגן ולשיר:
https://youtu.be/bPZ-xNjzfLI
קדימון לסרט על מי שהפך לרוק סטאר של הפסנתר הקלאסי:
https://youtu.be/199G40DuYvQ?t=8s
וגלן גולד מדבר:
https://youtu.be/yzEHv1bmo2Q
וכל "וריאציות גולדברג" של באך בביצועו:
https://youtu.be/p4yAB37wG5s?long=yes
