המיתולוגיה היוונית היא אוסף מיתוסים (סיפורים דמיוניים) על תולדותיה של יוון הקדומה. במיתוסים אלה מתוארים, בין השאר, גם האלים בדמותם האנושית. במיתולוגיה היוונית מסופרים סיפורים על אלים, על בני אדם גיבורים ועל אלים למחצה.

הסיפורים במיתולוגיה היוונית מועברים באמצעות סיפורים רבים, שנועדו ללמד ולהשכיל את המאזינים להם ולהעביר להם ערכים חברתיים ומוסריים. הרומאים, מאות שנים אחר-כך, אימצו את מרבית המיתולוגיה היוונית, אך שינו את שמות האלים לשמות רומיים.


הנה אלי המיתולוגיה היוונית:

http://youtu.be/Zuyus6NpfK4


מצגת וידאו של אלי יוון העתיקה (עברית):

https://youtu.be/yphT138wRIE


סרטון אנימציה שבו מוצגים אלי יוון העתיקה מהמיתולוגיה:

http://youtu.be/WP_NeirFIkM


יש סרטים המציגים סיפורים מהמיתולוגיה וזוכים להצלחה עצומה:




סרט תיעודי על המיתולוגיה היוונית והאלים היווניים המתוארים בה:

https://youtu.be/-MSEsh6jgHE?long=yes

לפי הספר העתיק "מטמורפוזות" מאת אובידיוס, יאסון הגיבור הוא שהנהיג את מסע הארגונאוטים המיתולוגי לקוֹלֶכִיס שבקצה הים השחור. נאמן להבטחת המלך שיוותר על המלוכה לטובתו אם יצליח, יאסון הגיבור יצא להביא את גיזת הזהב לארצו והארגונאוטים שאיתו היו חייליו.

בצעירותו יאסון בין השאר חונך בידי כירון, מי שהיה קנטאור בן תרבות, מלומד וחכם ומצטיין בתורת הרפואה. הקנטאורים היו בעצם יצורים בעלי גוף של סוס וחזה, ידיים וראש של אדם. אבל כירון הספיק כבר לחנך גם את הרקולס ועוד רבים מגיבורי המיתולוגיה.

בכל מקרה, סיפורם של יאסון והארגונאוטים הוא סיפור גיזת הזהב האגדית. גיזת הזהב מהמיתולוגיה היוונית הייתה למעשה שרידי הצמר של האַיִל האגדי כריסומאלוס, הידוע כאייל המעופף. זה היה איל מופלא שצמרו היה עשוי זהב. הוא ידע לעוף ולדבר בשפת בני-אדם. לפני שנים רבות האיל הזה הטיס באוויר אל קולכיס שבמזרח, את הנסיכים הבורחים פריקסוס והלה, מגורלם. כשמת האיל נתלה צמרו הזהוב על עץ בחורש הקדוש וכונה "גיזת הזהב". האגדה סיפרה שהוצבה עליו שמירה של דרקון אימתני.

כמו כל אימפריה או תרבות עשירה, היוונים בתקופה הקלאסית רצו בזהב וכמה שיותר ממנו. היה זה המלך פליאס, הדוד של יאסון, ששלח אותו להביא את גיזת הזהב, אם הוא רוצה שיוותר לו על המלכות. טענתו הייתה שמי שחפץ למלוך ביולקוס חייב להשיב את גיזת הזהב בחזרה אל המולדת. הוא גם גרס שנשמתו של פריקסוס תנוח בשלום רק כאשר תשוב גיזת הזהב למולדת.

פליאס קיווה שיאסון לא ישוב ממסעו, אבל הסיפור של השבת גיזת הזהב מתחיל באוניה אַרְגוֹ. הספינה הזו עתידה לתת לאנשיו של יאסון את הכינוי "אַרְגונָאוּטים". על סיפונה יוצאים לדרכם יָאסוֹן ואנשיו. הם עתידים להפליג רחוק כדי להביא את הזהב הזה מקולכיס שבקווקז, הממלכה המערבית שממזרח לים השחור. היום נמצאת קולכיס בגיאורגיה.

המלך המקומי סרב למסור את גיזת הזהב. הוא הטיל על יאסון ואנשיו משימות קשות. יאסון עצמו עבר הרבה עלילות באפוס הזה, אבל לא שכח שמטרתם היא להביא את גיזת הזהב מהחורשה שבה הוצבה. הוא מצליח להחזיר את גיזת הזהב, כשבדרך הוא גם מתגבר על דרקון ענקי שמשגיח עליה.

יאסון ואנשיו עמדו בכל הדברים בהצלחה וזאת לא מעט גם בזכות הכשפים של בת המלך, מֶדֵיאָה, שהתאהבה ביאסון. אותה מֶדֵיאָה, אגב, עשתה בהמשך חייהם המון צרות ליאסון. היא הביאה לו שלל אסונות, בגידות ורציחות, אבל זה כבר סיפור אחר.


הנה סיפורם של יאסון והארגונאוטים (מתורגם):

https://youtu.be/peFwikd2-bw


קדימון של סרט על ג'ייסון והארגונאוטים, כמו שקוראים להם באנגלית:

https://youtu.be/M_VAQW-tDCg


נאום המלך וההצלה של יאסון ואנשיו (בלי ספוילר):

https://youtu.be/LNjjedCLzLE


והקנטאור המיתולוגי שחינך את יאסון:

https://youtu.be/hrS3QTKnBdU?t=09s&end=21s

אפולו (Apollo), בנו של זאוס ואחיה של ארטמיס אלת הציד, הוא אחד מ-12 האלים האולימפיים, אל צעיר, יפה ונערץ על ידי היוונים הקדמונים, אל שגם אחראי על תחומים רבים בחייהם.

בתור האל שנחשב למנהיג של המוזות, אותן 9 אלות ההשראה היווניות, אפולו הוא גם אל ההשראה והמוסיקה, המיומן בנגינה בלירה ובשירה ומי שמנגן לאלים באולימפוס בנבל הזהב הקדוש שלו, מוקף בנימפות והמוזות שתמיד מלוות אותו.

וזו לא רק ההשראה האמנותית, כי אפולו הוא גם אל השמש והאור, אל הרועים שמגן על העדרים, אך גם אל הנבואה, הרפואה, האור והאמת.

במראהו, אפולו הצעיר הוא מי שמתואר כאל צעיר ונאה, גבר עירום וללא זקן מוצג בדרך כלל כאוחז קשת ואשפת חצים. לא פלא שהוא מתואר כרווק מצליח, מוקף נשים ונימפות רבות - אל היופי הגברי והירי בחץ וקשת.

אפולו הוא גם מעין מתווך בין האלים לבני האנוש, מי שמעביר לאדם את רצון האלים ומסייע לכבדם. מצד אחד הוא האל היווני שיכול לסלוח לפושעים, אפילו רוצחים ולטהר אותם מהחטאים שלהם, מנגד באגדות מסוימות הוא אל אכזרי שיודע למשל לירות את חיציו ולחולל מגפות בעולם.

מנגד וכמתווך, אפולו הוא שמכיר לבני האנוש את חוכמת הרפואה. כאל האור הוא מביא להבשלת היבולים ומשמיד מזיקים. כאל הנבואה הוא בונה את המקדשים שבהם הנביאים, כולל המקדש המרכזי בעיר דלפי.

מכאן שמאמיניו עבדו את אפולו בהביאם למקדשי אפולו קורבנות ומנחות. כסמל לכוחות הנבואיים שלו, הם נהגו להציב אותם על חצובה משולשת.

לא רבים יודעים היום שאחת לארבע שנים נערכו לכבוד אפולו המשחקים הפיתיים בעיר דלפי. אלו היו תחרויות ספורט חשובות בעולם היווני של אותם ימים וקדמו להם בחשיבות רק המשחקים האולימפיים באולימפיה.


הנה אל השמש והאור אפולו:

https://youtu.be/QPIg8JcXvH0


על אפולו וארטמיס, האחים התאומים:

https://youtu.be/goff68zSTgs


עוד מתפקידיו של האל אפולו:

https://youtu.be/695TunhNpuw


האגדה על אפולו ודפנה (עברית):

https://youtu.be/MWMmrou1_mg


מאבק בין הרס, הרמס ואפולו? - בסרטים המצוירים לילדים:

https://youtu.be/TVB_ph6lQNQ


ומהאל אפולו קיבלה את שמה תכנית החלל האמריקאית בשנות ה-60 והחללית אפולו (מתורגם):

https://youtu.be/8dpkmUjJ8xU

בָּסִילִיסְק (Basilisk) הוא זוחל מהמיתולוגיה היוונית, שיכול להרוג במבט. עם הסימן הלבן בצורת קשר שעל ראשו, הבסיליסק הוא מלך הזוחלים האגדי.

על פי המיתולוגיה, יכול הבסיליסק לבקוע מביצת תרנגולת שדגר עליה נחש. את הבסיליסק יכולה להרוג רק קריאת התרנגול. במהלך השנים התפתח מיתוס הבסיליסק.

בסיפורים מימי הביניים הוא מוצג כבן כלאיים, שחציו נחש וחציו תרנגול. במשחקי תפקידים בנוסח מבוכים ודרקונים הוא מוצג כמפלצת ובסדרת "הארי פוטר" גורם מבט בעיניו לעומד מולו להפוך לאבן.

השם בסיליסק בא מהמילה היוונית "בסיליוס", שפירושה "מלך", או "בסיליסקוס", "מלך קטן". שמו של הבסיליסק ניתן לו בזכות סימן בצורת כתר לבן שעל ראשו.

גם בסדרת "הארי פוטר" הורג מבטו של הבסיליסק את כל מי שמביט בעיניו, אלא אם הוא מביט בו דרך משהו אחר.


הנה הבסיליסק המיתולוגי:

https://youtu.be/hrS3QTKnBdU?t=2m32s&end=2m43s


ומהקולנוע - הארי פוטר נלחם בבסיליסק ב"חדר הסודות":

https://youtu.be/kb7T9oK0tF8

הקנטאורים, שנקראים גם צנטאורים או סילנים, הם יצורים בעלי גוף של סוס וחזה, ידיים וראש של אדם. במיתולוגיה היוונית מייצג הקנטאור את הפרוע. האכזרי והחייתי שבאדם. בשלל סיפורי המיתולוגיה סימלו הקנטאורים יצרים, אלימות והפקרות ושוב ושוב הם הוצגו שם כרודפי נערות חסרות ישע. באחד מהסיפורים פגע קנטאור בשם נסוס באשתו של הרקולס, שמצדו לא נשאר חייב ונטל את חייו..

הקנטאורים, או "כפולי הצורה", כפי שכינה אותם אובידיוס בספרו "מטמורפוזות", היו צאצאיהם של הרוצח הראשון, איקסיון, ושל נפלה, שנבראה מענן. במקומות אחרים נטען שאיקסיון הוליד את הקנטאור הראשון עם סוסה דווקא..

יוצא דופן בקרב אחיו הקנטאורים שבמיתולוגיה היה הקנטאור חירון, או כירון. הוא היה קנטאור בן תרבות, מלומד וחכם ומצטיין בתורת הרפואה. חרון חינך ולימד רפואה ומדעים והכשיר רבים מהאישים והגיבורים של המיתולוגיה היוונית. בין השאר חונכו אצלו הרקולס הגיבור, אסקלפיוס, בן האל אפולו והרופא שיהפוך לאל הרפואה, יאסון הגיבור, שהנהיג את מסע הארגונאוטים המיתולוגי לקולכיס שבקצה הים השחור ואכילס, גיבור מלחמת טרויה.


הנה תיאורו של הקנטאור המיתולוגי:

https://youtu.be/hrS3QTKnBdU?t=09s&end=21s


עוד תיאור שלו:

https://youtu.be/MeDffr9Jy4I?t=6m13s&end=6m31s


ומצגת וידאו שלהם:

https://youtu.be/qgl-uvNodq4

הגורגונות (Gorgons) במיתולוגיה היוונית היו שלוש אחיות אכזריות ששיערן נחשים חיים וארסיים. הגורגונות נקראו על שם אלת הפחד היוונית גורגו. הן נודעו במיתולוגיה כמי שיכולות לאבן את מי שמביט בהן.

הגורגונות חיו ושמרו על פתח השאול, שעל פי המיתולוגיה נמצא ליד האוקיינוס. דמן של הגורגונות יכול היה להחזיר מתים לחיים או להרוג אנשים חיים, תלוי בצד הגוף שממנו נלקח. היו להן ידי מתכת, ניבים חדים ושיער שעשוי מנחשים ארסיים.

מבין שלוש הגורגונות הייתה מדוזה בת תמותה והגורגונה הידועה מכולן. פרסאוס הוא שהרגה, בעזרת מגן מלוטש כמראה, שאיפשר לו לראותה מבלי להביט בה ישירות. אחיותיה, לעומת זאת, היו בנות אלמוות.


הנה המאבק של פרסאוס במפורסמת מבין הגורגונות, מדוזה:

http://youtu.be/qbYkejgeAXc

מְדוּזָה (Medusa) הייתה מפלצת בת-תמותה ששמרה על פתח השאול. במקום שערות, התפתלו לראשה של מדוזה נחשים חיים. במיתולוגיה היוונית הייתה מדוזה מפלצת בדמות אשה, שמי שהביט בה היה הופך מיד לאבן. בנוסף לשיער הנחשים הארסיים החיים שלה, ידיה של מדוזה היו עשויות מתכת ושיניה - ניבים חדים. ממש כמו הגורגונות שעליהן היא נמנתה.

על פי המיתולוגיה, הייתה מדוזה בצעירותה נערה יפהפיה ובעלת תלתלי זהב יפים. אבל פוסידון, אל הים, פיתה אותה לאהוב אותו. כשהאלה אתנה, אלת החכמה ותכסיסי המלחמה, גילתה שפוסידון השנוא עליה פגש את מדוזה במקדש שלה והם חיללו אותו - היא קיללה את מדוזה והפכה אותה למפלצת עם שיער נחשים, שהמביט בה מתאבן. לאחר מכן גורשה מדוזה לארץ שבה שרר אור שמש נצחי.

פירוש שמה של מדוזה הוא ביוונית “שומרת" או "מגינה”. לכן נהגו בימי קדם להצמיד פסל או להטביע את ראש מדוזה ושיער הנחשים לדלתות בתים ומצבות ועל גבי קירות ושריון של חיילים - הכל כדי להרחיק את הרשע והרוע.

כשפרסאוס הגיע לפתח השאול שעליו שמרה, הוא נאלץ לערוף את ראשה של מדוזה. הוא הצליח להתקרב אליה בטריק מחוכם - הוא עשה זאת כשהוא מביט בה בעזרת מגן שבצידו הפנימי הייתה מראה. כך לא נאלץ להביט בה ישירות ולא הפך לאבן. מראשה הערוף של מדוזה בקעו הצאצאים שלה מפוסידון - הסוס עם הכנפיים פגסוס וכריסאור הענק.


כך חיסל פרסאוס את מדוזה האגדית:

https://youtu.be/BDprlH1sK_Y


מדוזה המפחידה בעלת שיער הנחשים:

https://youtu.be/9zgBfW2UZrs?t=9m37s&end=10m27s


כך הפכה הנערה היפה למדוזה הנוראית:

https://youtu.be/eFGJaVR16lg


קטע מסרט שבו רואים אותה ואת אנשי האבן שהביטו בה:

https://youtu.be/K-Y4q2m9OFE


כך נראה בסרט מותה של המדוזה בידי פרסאוס:

https://youtu.be/PBfe9uX0Xk0


ושיר היתולי על מדוזה ופרסאוס (עברית):

https://youtu.be/pjrkuESzd7c

אדיפוס התינוק נולד לאביו מלך תביי, אך המלך ליוס הוזהר זה מכבר על ידי האל אפולו שמותו יבוא לו מבנו. לכן ניקב ליוס את רגלי התינוק והשאירו למות על הגבעות. רועה שמצא את. אדיפוס התינוק, לקח אותו לקורינתוס ומלך קורינתוס אימץ אותו לבנו וקרא לו אדיפוס.

משהתבגר אדיפוס ונתקל בסירוב של המלך לספר לו מהיכן הגיע באמת הוא פנה לאורקל בדלפי, כדי לשאול את המלך אפולו מיהו. בדלפי סיפרו לו שהוא עתיד להרוג את אביו ולשאת את אמו שלו לאשה. במצוקתו החליט לא לחזור לקורינתוס ופנה מבלי לדעת דווקא לתביי, עיר הולדתו. בדרך הוא הסתבך בקטטה דווקא עם אביו מולידו והרגו. חצי מהנבואה התקיים..

הוא לא ידע שהרג את אביו וכשהגיע לעיר הוא פתר את חידת הספינקס, חצי אריה וחצי אשה, וגרם לו למות. אנשי תביי הודו לו על שהרג את המפלצת ומינו אותו למלך תחת אביו המת. הוא נשא את המלכה לאשה והרי הוא נשוי לאמו - חלקה השני של הנבואה.

שנים אחר כך, כשפרצה מגפה בעיר, עצת האורקל הייתה להעניש את רוצח המלך הקודם. משחקר אדיפוס, הוא גילה לזוועתו שהוא הרוצח ושהוא נשוי לאמו! - היא שלחה יד בנפשה והוא הפך עצמו לעיוור והחל לנדוד בארץ כפושט יד, בלוויית בתו הנאמנה אנטיגונה.


הנה קורותיו של אדיפוס מרגע שהיה בדלפי:

https://youtu.be/8zjWk8g5W8s


מצגת וידאו עם סיפור אדיפוס:

https://youtu.be/z1g2WRgkKh4


וסיפורו של אדיפוס בתוך סקירה על הטרגדיה היוונית (מתורגם):

https://youtu.be/BjLrMxO4cys

אדוניס (Adonis), עלם יפה תואר ובן לעץ שהיה פעם אשה, היה אהובה במיתולוגיה היוונית של אלת האהבה והיופי אפרודיטה.

כשמת במהלך ציד, על ידי חזיר בר משתולל, הייתה אפרודיטה עצובה ואומללה מאד. זאוס, אבי האלים, הרשה לאדוניס לחזור לאדמה למשך חצי מהשנה, בעוד את החצי השני ימשיך לבלות בשאול.

מאז ,לפי המיתולוגיה היוונית, מחצית מהשנה תופס החורף, בו נמצא אדוניס בשאול והפריחה והצמיחה של הצמחים נעצרות. במחצית השנה השנייה הוא שוהה על פני האדמה. אז מתעורר הטבע לחיים אביביים, יש צמיחה ושלל פריחות של הפרחים והעצים ומגיע הקיץ.


הנה סרטון על אדוניס ואפרודיטה, היא ונוס:

http://youtu.be/I0ZqKH9jVh4


וסיפור פרח הכלנית, שנוצר לפי האגדה מגופתו המדממת של אדוניס:

https://youtu.be/WB5QyiO5TEY?t=3m26s

לפי המיתולוגיה היוונית פְּרוֹמֶתֵאוּס (Prometheus) הוא הטיטאן שגנב את האש מהאלים והביאה לבני האדם.

הוא היה אחד משני האחים הטיטאנים, שהוטל עליהם לברוא את האדם. לאחר שברא אותם זקופים כמו האלים, ביקש פרומתאוס מהאלה אתֵנה לנפוח בבני האדם רוח חיים. לאחר שאחיו העניק להם תכונות כמו כוח, זריזות ואומץ לב, החליט פרומתאוס לגנוב את האש מהאלים ולהביאה בסתר לבני האדם. כך הוא העניק לבני האדם את היכולת להגן על עצמם ולהתיישב בערב לספר סיפורים, לתקשר, לחנך את הילדים, ליצור, ללמד ולרכוש תרבות.

אבי האלים זאוס כעס על גניבת האש וציווה להעניש אותו. פרומתאוס נקשר באזיקים אל צוק סלע נישא בקצה העולם ומאז מגיע אליו כל יום נשר שמנקר את כבדו מגופו המתייסר.

סיפור פרומתאוס הוא לקח יווני חשוב על החטא הקדמון. כי ממש כמו הנחש ותפוח עץ הדעת שבספר בראשית, גם פרומתאוס נתן את הדעת, את מתנת האש, לאדם. מהמתנה האסורה הזו התפתחה התרבות האנושית. לא פעם האדם עושה בתרבות ובידע שמייצגת האש שימוש לרעה וזו הסיבה שהוא נענש בידי האלים.

אז ממש כמו שפרומיתאוס נענש על ידי זאוס, משום שגנב את האש מהאולימפוס עבור בני האדם, קורה לא פעם שבני אדם עושים שימוש רע ואלים בידע שרכשו. כזה הוא למשל הדינמיט שפיתח אלפרד נובל, מבלי לדעת שיהפוך לחומר נפץ שישמש להרג אינסופי של בני אדם, או המחקר האטומי שהביא לפיתוחן של פצצות האטום שהשמידו ערים שלמות בתוך דקות. פרומתאוסים תמיד יהיו, לשמחתנו ולעתים גם לצערנו.


כך גנב פרומתיאוס את האש לאלים (מתורגם):

https://youtu.be/U_u91SjrEOE


באנגלית - סיפור גניבת האש לאלים:

https://youtu.be/KPPo8v7A5HQ


וכך מספרת אותו ילדה צעירה באנימציה:

https://youtu.be/tKx7ig5PAiA

אנדרומדה הייתה בתה של קסיופיאה היפה, מלכת יופיאה, היא יפו. אבל קסיופיאה, שהייתה גם שחצנית לא קטנה, הרבתה להתפאר ביופייה ואף אמרה שהיא יפה יותר מאלת הים.. הרכילות הגיעה במהירות לפוסידון, אל הים, והלה שלח כנקמה מפלצת איומה להעניש את אנשי יופיאה, היא יפו.

מלך ומלכת יופיאה נחרדו מהצרה ונודע להם שהדרך היחידה להרגיע ולהיפטר מעונשה של המפלצת היא להקריב את בתם אנדרומדה. הם קשרו אותה לסלע בים, לא רחוק מהחוף והמתינו.

אבל אז, כמו באגדות, הגיע הגיבור פרסאוס. אמנם בלי סוס, כי סוסים לא שוחים כל כך טוב, אבל פרסיאוס התאהב באנדרומדה מיד. הוא ארב למפלצת והפך אותה, כמו שעשה לפעמים כשעיצבנו אותו, לאבן... לאחר מכן הוא לקח את אנדרומדה ברכיבה על הסוס המעופף פגסוס ונשא אותה לאשה ומאז הם חיים באושר...

אם תטיילו פעם בנמל יפו, תוכלו לראות בים, לא רחוק מהחוף, את הסלע שהמסורת מספרת שהוא "סלע אנדרומדה".


הנה סרטון עם סיפורה של אנדרומדה (עברית):

http://youtu.be/1AtYrkYyEmw

אַרְגוֹס (Argus Panoptes) האיום הוא מפלצת אגדית מהמיתולוגיה היוונית, שיש לה 100 עיניים.

הארגוס היה המשרת של הרה ובנו של ארסטור. בזכות עיניו המרובות, היה ארגוס שומר מעולה. תמיד כשישן היה נוהג לעצום רק חלק מעיניו. ארגוס היה קרוי גם ארגוס פנופטס, שמשמעותו ארגוס "רואה-הכל".

הארגוס הוא שקטל את "אם כל המפלצות", אכידנה, כשישנה במאורה שלה.

לאחר מותו, סיפר אובידיוס, הנציחה הרה את משרתה הנאמן, בכך שהעבירה 100 מעיניו לזנבו של הטווס, הציפור הקדושה שלה.

בימינו הציבו האמריקאים בחלל חיישן מעקב חדשני, שמצלם בהפרדה מפלצתית של 1.8 גיגה פיקסל והוא בעל יכולת מעקב וצילום וידאו אדירים, שמסוגלים לצלם אנשים ואפילו ציפורים מהחלל.

את המכשיר המטורף הזה הם כינו "ארגוס", על שם המפלצת בעלת 100 העיניים.


הנה שיר שהוקדש לארגוס המיתולוגי:

https://youtu.be/GxVubAHxpuM


והחיישן "ארגוס" שצופה בימינו מהחלל ונקרא על שמו:

https://youtu.be/QGxNyaXfJsA

אטלס (Atlas) היה אחד מהענקים שנקראו הטיטנים, שליטי הארץ העתיקים. משניצחו האלים בראשות זאוס והפכו לשליטי העולם החדשים, הם דנו את אטלס לעמוד מאחרי האופק במערב ולשאת על כתפיו את השמיים.

אטלס ניסה אמנם למצוא פראייר שיחזיק במקומו את השמיים, אך זה לא ממש הצליח. הרקולס הגיבור נעזר בו כדי לקטוף בשבילו תפוחי זהב מהעץ של ההספרידות (סיפור ארוך) והחזיק בינתיים את השמיים, אבל הנסיון של אטלס להשאיר את הרקולס עם השמיים על כתפיו לא צלח והרקולס, שביקש רגע לרפד את כתפיו, ברח עם התפוחים.

האירוע הסופי היה כשסרב אטלס לעזור לפרסאוס, שכרת את ראשה של מדוזה. מדוזה הייתה בעלת שיער שכולו נחשים ומי שראו את מראה פניה הפכו לאבן. פרסיאוס שניצח אותה ביקש מחסה ונדחה על ידי אטלס וכנקמה הוא הראה לאטלס את ראשה של מדוזה והפכו לאבן. כך, על פי האגדה, נוצרו הרי האטלס שבצפון אפריקה.


הנה סיפורו של אטלס:

https://youtu.be/K5hkCvsm4lA


ועל אטלס המיתולוגי בהרחבה:

https://youtu.be/lOslovZl9OE?long=yes

נמסיס (Nemesis), הידועה גם בשמה הנוסף "רמנוסיה", הייתה אלת הנקמה במיתולוגיה היוונית. היא זו שדאגה לעשות צדק ולפגוע במי שרצחו אדם אחר, חטאו בחטאי היהירות וההיבריס, ההתנשאות ושגעון הגדלות על אחרים.

בתרבות הרומית נמסיס נקראת אינבידיה (קנאה).

מאז, מתארת המילה "נמסיס" גם בשפה האנגלית נקמה. משתמשים בה גם לתיאור של יריב מושבע ונקמני של דמות ספרותית, דרמטית וקולנועית. כך, לדוגמה, מוגדר ולקס לות'ור כ"נמסיס" של סופרמן.

בחקר החלל ומדעי כדור הארץ משתמשים ב"ספקולציית נמסיס" כהסבר להכחדות המינים הגדולות שהתרחשו בכדור הארץ. על פי ההשערה מדובר בכוכב ששמו נמסיס שהוא הגורם להן. קראו על כך בתגית "ספקולציית נמסיס".


הנה סיפורה של נמסיס אלת הנקמות:

https://youtu.be/0Rh0tCpi_aw


ומצגת וידאו קצרה:

https://youtu.be/mvVk6ajbhBk

המלך מידאס (Midas) שפט פעם בתחרות נגינה בין האלים אפולו ופאן. כשהחליט שהפרס מגיע לאל פאן, זעם האל אפולו עליו והפך את אוזניו של מידאס לאוזני חמור.

מאז אותו יום חבש מידאס כובע לראשו כדי להסתיר את הסוד. רק אדם אחד בעולם ידע על אוזני החמור שלו - הספר שסיפר את שערו. ספר המלך שמר את הסוד בקושי, אך ביום אחד לא יכול היה לנצור את סודו יותר. הוא חפר באדמה גומה קטנה, לחש אל תוכה את סוד אוזני המלך מידאס ומיד כיסה אותה.

אך מיד צמחה מתוך הגומה אגודת קני סוף ובכל פעם שנשבה לה הרוח בקני הסוף אפשר היה לשמוע את הלחישה "למידאס יש אוזניים של חמור, למידאס יש אוזני חמור..."


הנה סודו של מידאס המתגלה לכולם:

http://youtu.be/uhPsNbSlksM


וסיפורו של מגע הזהב של מידאס (מתורגם):

https://youtu.be/nn8YGPZdCvA

נרקיס או נרקיסוס (Narcissus) היה בנם של אל הנהר קפיסוס והנימפה לירופה. הוא היה יפה בצורה יוצאת דופן ויופיו משך אליו בנות ובנים כאחד.

לאחר שנרקיסוס פגע ביהירותו בנימפה אקו שהתאהבה בו, הענישה אותו אלת הנקמה נמסיס. היא גרמה לו להתאהב בדמותו שנשקפה אליו כששתה ממימי האגם והייתה נעלמת כל פעם שניסה לגעת בה והרעיד את המים.

כך נרקיסוס לא אכל ושתה, כדי שלא לאבד את בבואתו שבמים, עד שלבסוף מת מרעב וצמא. במקום מותו צמח פרח הנרקיס היפה כמוהו.

עד היום משמש המושג "נרקיסיזם" תיאור לאדם המאוהב בעצמו באופן קיצוני. גם בימינו מכנים אדם כזה "נרקיסיסט".


הנה סיפורו המיתולוגי של נרקיסוס:

https://youtu.be/9uMVPA2Vwh8


סרטון אנימציה לילדים:

https://youtu.be/35jVsyWFss4


וסרט עם סיפורם של נרקיסוס ואקו:

https://youtu.be/QDfP_48PXgg?long=yes

סיזיפוס (בלועזית Sisyphus) היה בנו של איאולוס, אל הרוחות במיתולוגיה היוונית. לפי המיתולוגיה, סיזיפוס הוא שייסד את העיר קורינתוס. סיזיפוס איש רע וערמומי, שרצח מטיילים תמימים בדרכם, לאחר שהיטעה אותם.

למזלו הרע של סיזיפוס הרשע, הוא הסתבך עם זאוס, אבי האלים, ונענש. זה קרה לאחר שגילה לאל הנהר שבתו אגינה נחטפה, שראה אותה נחטפת על ידי נשר עצום, שחטף אותה בשליחותו של זאוס.

זאוס הזועם שלח את סיזיפוס אל עולם המתים ושם הוטל עליו העונש הנצחי, לגלגל סלע כבד במעלה ההר עד לפסגה, כשהסלע שוב ושוב מתגלגל למטה, ועליו לגלגלו שוב לראש ההר. כך לעולמי עד...

אגב, שם האי מהסיפור הוא עד היום האי איגינה, לכבוד בתו של אל הנהר, שנחטפה אליו.


הנה סיפורו המתורגם של סיזיפוס מהמיתוס המפורסם (מתורגם):

https://youtu.be/q4pDUxth5fQ


על סיזיפוס והעונש שקיבל:

http://youtu.be/bJUZpWbl924


הייאוש של סיזיפוס ופתרון יצירתי שמצא יוצר הסרטון כדי לסייע לו:

http://youtu.be/k_XK0PtV_Hg


ומעין סרט אילם על סיפורו של סיזיפוס:

http://youtu.be/LRJ-RsxVvuA

מיתולוגיה (Mythology) היא אגדה קדומה או אוסף של מיתוסים ואגדות קדומים, המספרות על נושאים שהעסיקו את האדם התרבותי.

לרוב המיתוס נולד מסיפור או שהועבר באופן מסורתי, מפה לאוזן. בדרך כלל הוא עוסק בעניינים או נושאים שהמין האנושי או בן התרבות התקשה לתת להם הסבר מספיק משכנע.

המיתוסים הללו מתפתחים לאורך תקופות ארוכות, מאות ואף אלפי שנים, בקרב עמים ותרבויות ולא פעם גם נודדים מתרבות אחת לשנייה, במיוחד אם הן מתקשרות בלשון משותפת.

נושאים שחוזרים במיתולוגיות שונות הם לדוגמה בריאת העולם או חזיונות מעולם הטבע, כמו המבול, בברד או הסופה.

לא פעם מיתולוגיה היא אוסף של אגדות, הקשורות ומייצגות את המסורות הקדומות של העם שזו המיתולוגיה שלו.

שכיחות מאוד הן מיתולוגיות העוסקות בסיפורי ועלילות האלים והגיבורים. המיתולוגיה מלאה באלים, קסמים ומפלצות. היא מפוצצת בסיפורי גבורה ופחדנות, יחסים בין האלילים, בתרגילים מתוחכמים שעשו או בגילוי תכונות אישיות מהנעלות ביותר ועד הבזויות שבהן.

בהיסטוריה ידועות כמה מיתולוגיות מפורסמות יותר, כמו היוונית והמצרית, אבל האמת שלכל תרבות יש את המיתולוגיה שלה. יש מיתולוגיה אצטקית, ויקינגית, הודית, סינית ועוד המון - אפילו מיתולוגיה יהודית, שנפרשת היטב במקרא ובתנ"ך כולו.

סיפורים מיתולוגיים מעניינים מהעולם תוכלו למצוא בתגית "המיתולוגיה היוונית", בתגית "המיתולוגיה המצרית" ובתגית "המיתולוגיה הרומית".


הנה המיתולוגיה היוונית (מתורגם):

https://youtu.be/VdHHus8IgYA


סיפור המיתולוגיה המצרית העתיקה:

https://youtu.be/uZe49S1Q8b8


ומיתוס אצטקי קדום (מתורגם):

https://youtu.be/fMPG-2vXi-s

פֵּגָסוֹס (Pegasus) היה סוס מכונף וסמל לחיים נצחיים, חיי אלמוות במיתולוגיה היוונית. פגסוס הוא בנם של מדוזה, הגורגונה ששערה עשוי נחשים ושל פוסידון, שהוא אל הים והסוסים.

למרבה הצער, פגסוס נולד במותה של מדוזה, לאחר שנקטלה בידי פרסאוס, הגיבור הידוע. המיתולוגיה מספרת שהוא ואחיו כריסאור בקעו מצווארה השחוט של מדוזה. יש גם גרסאות לפיהן הם יצאו מהאדמה שדמה של מדוזה נשטף אליה.

במיתולוגיה היוונית הוזכרו המעיינות שיצר פגסוס ברקיעות פרסותיו. כל אימת שהסוס המכונף רקע בפרסותיו על הקרקע, פרצו ממנה מי מעיין שופע. כך נוצר היפוקרנה, המעיין המקודש שעל הר המוזות הליקון.

פגסוס היה סוסו של הגיבור המיתולוגי בלרופון, שרכב על גבו לנצחונות כמו הכנעת הכימרה המפלצתית, הניצחון על האמזונות והכנעת בני סולימי. הם נפרדו כשפגסוס השליכו מעל גבו, מכיוון שבלרופון החליט לעוף על גבו אל האלים שבאולימפוס, או אפילו אל עבר השמש, כמו בסיפור אחר במיתולוגיה.

בהמשך חייו של פגסוס הוא השתכן באורוות סוסיו של זאוס, אבי האלים, שבאולימפוס. שם הוא המשיך בשושלת של סוסי כנף.

פגסוס תואר לא פעם בספרי פנטזיה שונים, ברוב המקרים כיצור חיובי ושמח לסייע אך קנאי לפרטיותו ולמקומו.


הנה סיפורו של פגסוס וחיסול הכימרה:

https://youtu.be/LygtaxOxGuo


פגסוס בסצנה מסרט:

http://youtu.be/gsRi4SctoM0


הסבר קצר על פגסוס, על פי המיתולוגיה היוונית:

https://youtu.be/9zgBfW2UZrs?t=2m15s?end=3m10s


ומצגת וידאו של הפגסוס מסרטי קולנוע:

http://youtu.be/0RYKwLuvkiE

הקיקְלוֹפּים (Cyclops), או הצִיקְלוֹפּים, הם יצורים מיתולוגיים (דימיוניים) בצורת אדם ענקי, בעלי עין אחת במרכז הפנים.

באודיסיאה מתוארים הקיקלופים כניגוד לעולם בני האדם. הם חסרי תרבות וחוק, לא שטים בים כמו היוונים ולא עובדים בחקלאות, זאת על אף שאדמתם פוריה והם נהנים משפע תבואה ופירות וחלב מעזי הבר.

הקיקלופים חיים בבדידותם, כל אחד במערתו, על פי החוקים שקבע. הם צאצאיהם של אורנוס וגאיה. אין להם עניין באמנות, בחוק ובמשפט והם עושים ככל העולה על רוחם.

במיתולוגיה היוונית הקיקלופ נחשב למפלצת שהמפגש איתה מסתיים בזה שהיא טורפת אותך.

הומרוס סיפר שאת חבריו של אודיסיאוס למסע האוֹדִיסֵיאָה, זלל הקיקלופ פוליפמוס, בנו של אל הים פוסידון, בצמדים. הוא איים שיאכל גם את אודיסיאוס, אבל האחרון ניקר את עינו היחידה של הקיקלופ. הקיקלופ מנוקר העין הטיל על ספינתו של אודיסאוס סלע ענקי, שכמעט וניפץ את ספינתו. לבקשתו של הקיקלופ הפגוע, היקשה אביו פוסידון על אודיסאוס לשוב בספינתו הביתה.


הנה הקיקלופים:

https://youtu.be/9zgBfW2UZrs?t=10m29s&end=11m43s


מתוך סרט, מאבק אכזרי נגד הקיקלופים (לא מומלץ לבעלי לב רגיש):

http://youtu.be/wGeL2mLeQ7I


והזואולוגים כבר יודעים שגנטיקה משובשת יכולה ליצור קיקלופים (מתורגם):

https://youtu.be/Fzz-Pblbvqw

תיבת פנדורה (Pandora's box) היא אגדה וסיפור עתיק מאוד, בן שנים רבות, מאז יוון העתיקה.

במיתולוגיה היוונית נוצרה האשה הראשונה פנדורה, בהוראתו של זאוס מלך האלים. היא נשלחה אל בני-האדם כדי להענישם. פנדורה הביאה איתה תיבה שנצטוותה שלא לפתוח, אבל היא לא עמדה בסקרנות ופתחה אותה. מתוך התיבה יצאו כל המחלות, הצרות והכאבים של בני האדם. ברגע אחד הפך אז העולם ממקום טוב למקום מלא בדברים קשים ואיומים.

בימינו מזכירים את מטבע הלשון "תיבת פנדורה" כשרוצים לדבר על משהו שרצוי לא להתחיל לעסוק בו. זהו דבר בעייתי שאם נעסוק בו, עלולים לצאת ממנו הרבה צרות ובעיות.

בתרבות האנושית מגדירים כ"תיבת פנדורה" דברים שעדיף שלא לדבר עליהם, להתעלם מהם ולא לפתוח - כדי שלא לפתוח "קופת שרצים" של בעיות וסיבוכים.


הנה הסיפור של תיבת פנדורה (עברית):

https://youtu.be/SIQUYFp4CKo


סיפור תיבת פנדורה באנגלית:

https://youtu.be/WZ783yTqgPQ


סרט תיעודי על התיבה ופנדורה:

https://youtu.be/3-mjTQ0VBwI?long=yes


והרצאת וידאו על תיבת הפנדורה (עברית):

https://youtu.be/PnSzoSURKf0?long=yes