נוּל (Loom) הוא מכונת אריגה עתיקת-יומין שבעזרתה מייצרים בד. על הנול מתוחים חוטי שתי וערב, כשחוט השתי נשזר בה בחוטי הערב. הנוּל, מי שאורג באמצעות נול, מבצע את האריגה, שהיא פעולה של שזירת חוטי הערב המתוחים לרוחב, בחוטי השתי המתוחים לאורך.

את נול האריגה המציאו במצרים העתיקה, אם כי ישנם סימנים לקיומם של נולים פרימיטיביים כבר בתקופה הנאוליתית.


כך פועל נול מהמאה ה-18:

https://youtu.be/FnbUF0wgIfw


וכך משתמשים בנול בקמבודיה:

https://youtu.be/Ih6y4LBhqNo

נייר פפירוס היה הנייר הראשון בעולם. ככל הידוע לנו הוא נוצר לראשונה במצרים העתיקה, מצמח גומא הפפירוס, שגדל על שפת הנילוס.

להכנת נייר פפירוס, חתכו רצועות מליבת גזע הפפירוס והישרו את רצועות הגומא למספר ימים, להסרת רוב הסוכרים שבקנה הסוף. לאחר ההשרייה, שילבו את רצועות הגומא הרטובות בשתי שכבות מנוגדות בכיוונן, לחצו אותן כך למשך שבוע ימים, עד שהסוכרים שבהן הדביקו אותן זו לזו ואז הן יובשו. כך הפכו רצועות הצמח למשטח נייר שניתן לכתוב עליו.

על הפפירוס רשמו הסופרים והלבלרים המצרים את דבריהם בכתב החרטומים. המרכיבים של כתב זה הם אותם הירוגליפים מפורסמים, שנראו כמו אלפי ציורים. אבל הייתה לציורים הללו משמעות רבה, גם של אותיות ורעיונות מורכבים יותר.

לא רק במצרים העתיקה שימש הפפירוס להכנה של נייר. השימוש בנייר הפפירוס להכנת נייר נפוץ ממצרים הקדומה לכל רחבי המזרח התיכון ומאוחר יותר עבר גם ליבשת אירופה. החוקרים מעריכים שנייר הפפירוס שימש בעולם העתיק ליצירת דפים, מגילות וספרים מדפים מכורכים של נייר פפירוס עד המאה ה-8 לספירה.


הנה סיפורו של "ספר המתים" המצרי הקדום שנכתב על נייר פפירוס:

http://youtu.be/G6snYcSu024


כך מכינים נייר פפירוס:

https://youtu.be/yfMSqUmxmoM


סרט הדרכה של ממש להכנת פפירוס מצרי:

http://youtu.be/pkKutHDPlyo?t=58s


כך משמרים נייר פפירוס עתיק ומתפורר:

http://youtu.be/q0zlBUbcWWQ


וסרט תיעודי קצר על הפפירוס:

https://youtu.be/v7cdmChqLdc?long=yes

דמקה (Checkers) הוא משחק לוח קדום שמקורו הוא ככל הנראה במצרים העתיקה. עם חיילי הדמקה שנלקחו ממשחק השש-בש העתיק והלוח שהגיע ממשחק השחמט, הדמקה הוא משחק נהדר לילדים ויכול להכין היטב למשחקי לוח מתוחכמים ממנו, בראשם משחק השחמט.

בממצאים ארכאולוגיים שהתגלו בחפירות במצרים נמצאו סימנים למשחק קדום ודומה לו, אם כי אין הוכחות חד-משמעיות שמדובר במשחק הדמקה שאנו מכירים. כך או כך, במצרים הפרעונית היה הלוח בגודל של 8 משבצות על 8. בצרפת של המאה ה־17, ככל הנראה, הגדילו את הלוח מ-8 על 8, ל-10 משבצות על 10. בכך הגדילו את מספר האפשרויות והמהלכים לפי 100 ויותר.

מאז משחקים את משחק הדמקה על לוח בן 64 משבצות ו-12 אבני משחק, כלומר חיילים. לבנים מול שחורים, כמו בשחמט. בניגוד לשחמט, בדמקה מחליטים מראש מי פותח את המשחק.

מטרת משחק הדמקה היא להוריד, או "לאכול", כמו שמכנים זאת כאן, את כל אבני המשחק של היריב. שחקן הדמקה המפסיד הוא מי שנשאר ללא אבנים.

כמו השחמט, הדמקה עוזרת לפתח חשיבה לוגית אצל ילדים. הודות לפשטותם של כללי המשחק, יכול המשחק לתרום ליכולות הניתוח והחשיבה של שחקנים צעירים מאד.

במצרים העתיקה היה שמו של משחק הדמקה "באס", שפירושו "גברת". באופן לא מפתיע כנראה, גם המילה "דמקה" באה מ"דאם", שפירושה בצרפתית הוא... "גברת".


הנה סרטון שמלמד לשחק את משחק הדמקה:

https://youtu.be/Kwswrsb8UW4


ועוד מדריך:

https://youtu.be/-O2MiBpoFNc


כך תשחקו על לוח של 8 משבצות על 8:

https://youtu.be/m0drB0cx8pQ


וכאן הסבר נחמד ונוסף על הלוח לילדים של 8 על 8 משבצות:

https://youtu.be/MOW9k_C4vFU

חניטה היא תהליך של שימור גופת המת, שהייתה נהוגה בתרבויות שונות בעולם העתיק, כמנהג דתי. הגופה החנוטה נקראת מומיה.

את החניטה המציאו ככל הנראה המצרים הקדמונים. זוהי שיטת קבורה שבה החונטים מוציאים מגופת המת את האיברים הפנימיים, כמו המוח, הכבד וכדומה ואז מטפלים בה בצמחים ובחומרים שונים שנועדו לשמר אותה היטב.

לאחר מכן הוציאו מהגופה את הנוזלים שלה, על ידי מלח או חומרים דומים, כמו ניטרון, המשלב מים עם סודה לשתיה.

בהמשך הם היו עוטפים אותה בתכריכים. בתרבויות מסוימות כמו התרבות המצרית נהגו להכניס את הגופה החנוטה והעטופה בתכריכים לתוך כלי איחסון מאבן או מחומר קשיח אחר.

בכך, לפי המצרים הקדומים, הסתיימו חיי המת בארץ החיים והוא עבר להמשכם בארץ החיים, העולם הבא.


כך יצרו את המומיות המצריות (מתורגם):

https://youtu.be/9gD0K7oH92U


תהליך החניטה בתרבות המצרית העתיקה:

http://youtu.be/-MQ5dL9cQX0


הסבר על תהליך החניטה במצרים העתיקה (עברית):

https://youtu.be/89aRVO9Uqog


מומיות ממצרים לצד אחרות מהעולם כולו:

https://youtu.be/0h5CEsLWbKo


וגילוי חדש של מומיות מקבר במצרים:

https://youtu.be/NscD6MpODMc

באולינג (Bowling) או כדורת הוא "משחק החרוטים" שבו צוברים נקודות על ידי גלגול כדור כבד במסלול והפלת כמה שיותר מ-10 הפינים, העומדים בסופו.

הבאולינג נולד ככל הנראה במצרים העתיקה. סימנים לכך התגלו בשנת 1930 בקבר מצרי עתיק, בו נמצאו כדורי באולינג ופינים משנת 3,200 לפני הספירה.

ממצאים אחרים של כדורי אבן שגולגלו בגרמניה בשנת 300 לספירה, מצאו שהם היו חלק מטכס דתי, שבו הרחיקו מעצמם המאמינים את החטאים.

מאוחר יותר העניין הדתי הפך למשחק פופולארי ונקרא בגרמנית "קגל" (Kegelspiel או Kegel). למשתמשים קראו "קיגלרס" (keglers) והכינוי הזה רווח עד היום באנגליה וגם בארצות הברית, אליה הגיע המשחק עם גלי ההגירה הגדולים מאירופה.

גם באנגליה של ימי הביניים היה הבאולינג פופולארי. אתר הכדורת העתיק בעולם מצוי בסאותהמפטון שבאנגליה והוא פעיל ברציפות מאז שנת 1299. מלכים אנגליים הוציאו בתקופות שונות צווים שאוסרים על המשחק. הסיבה - אנשים רבים אז התמכרו למשחק והזניחו את עבודתם וחובותיהם. אחד מהם היה המלך הנרי השמיני, שמסיבות אלה אסר על בני המעמדות הנמוכים לשחק בכדורת. מספרים עליו שהוא עצמו שיחק בעזרת כדורי תותח.


הנה ההיסטוריה של הבאולינג:

https://youtu.be/BwMzu36iA6E


אלופים בתחרות באולינג מקצוענית:

https://youtu.be/KyiIoW5PvmU


הבאולינג האנושי - משחק אמריקאי מעניין:

https://youtu.be/8qmmC5g-1xQ


קדימון לסרט צרפתי שבו המשחק תופס מקום מרכזי (מתורגם):

https://youtu.be/jYz05OFzKSk


כמה פספוסי באולינג:

https://youtu.be/Dd2g-npZD6I


ותכנית חינוכית על הבאולינג (עברית):

https://youtu.be/ALQFZfM3wAs?long=yes

מדע האנטומיה (Anatomy) הוא עתיק מאד. במצרים העתיקה נרכש ככל הנראה הידע האנטומי הנחוץ לניתוחים קדומים מהידע שצברו בעלי המקצוע שהכינו מומיות מגופות המתים. גם ידע שרכשו אז אנשי דת שחקרו את הקורבנות שהוקרבו לאלים היו מקור של ידע רב.

אצל היוונים הידע האנטומי התפתח עוד יותר. חוקרים יווניים ניתחו גופות אדם, במיוחד בעיר אלכסנדריה שבה החוק היווני איפשר זאת. שם גילה למשל החוקר הירופילוס שבניגוד לתיאוריה של אריסטו, שהלב הוא ששולט בתנועה, דווקא המוח הוא האחראי לתנועת הגוף. החוקר ארסיסטרטוס כמעט וגילה את מחזור הדם, מה שייקח עוד מאות שנים עד שאכן יקרה.

היוונים לא היו מנתחים מוצלחים, כמו שהצליחו בכריתת איברים כירורגית ובאיחוי שברים. הרומאים לעומתם רכשו ידע רב מניתוחי גלדיאטורים וחיילים פצועים. היו להם רבים משני הסוגים... רופא גלדיאטורים בשם קלאודיוס גאלן ניתח ב-170 לפני הספירה חיות וגילה אז תגליות חשובות על מערכת העצבים ומחזור הדם. אך גאלן הותיר גם שגיאות שגרמו לבלבול רב אצל חוקרים בהמשך, כמו ארבעת הנוזלים שטען שיש במוח והם שקובעים את הטמפרמנט של כל אדם ותפקוד גופו.

לאחר התקופה הרומית ובמהלך ימי הביניים, נעצר המחקר האנטומי באירופה לחלוטין. הכנסייה הנוצרית אסרה על ניתוחים ועל לימוד האנטומיה. את ההתעסקות בגוף האדם היא השאירה רק לאלוהים.

מי שהפכו למוקד הידע והמחקר על גוף האדם היו מדענים איסלאמיים. הם זכו בידע רב מתרבויות רומי ויוון, שתפסו הכובשים המוסלמים ומיתרון, בזכות הנגישות לידע מדעי ממזרח אסיה ומאירופה גם יחד. מצד שני, גם לפי חוק האיסלאם אסור היה לנתח גופות.

באירופה החלו אוניברסיטאות לקבל רשות לנתח גופות החל מהמאה ה-14. רוחו של גאלן שרתה עדיין על המחקר ובמקרים שבהם סתרו הממצאים את התיאוריה שלו, הם נחשבו שגויים... רק במאה ה-16 יעיז חוקר אמיץ בשם אנדריאס וסליוס לסתור חלק מהממצאים של גאלן. בזכותו ובזכות תגליותיו בתקופת הרנסאנס יגיע מעתה גל של תגליות.

הגל הזה יתחזק עוד יותר, עם המצאת המיקרוסקופ במאה ה-17. בספרו על "פעולת גוף האדם" יצייר גם וסליוס וירשום לראשונה את מראה המוח האנושי.


מדע האנטומיה מתחיל בידע שנרכש ממומיות לרפואה וניתוחים:

http://youtu.be/3YuFg6dxVlI


ותגליות האנטומיה הרבות של עידן ההשכלה:

http://youtu.be/vrQKYIbPQfs

אלכימיה (Alchemy) הייתה מעין מדע בעולם העתיק, ענף שהחוקרים בו עסקו בחקר החומרים בטבע, מתוך הנחה שלחומרים שונים יש כוחות מאגיים ונסתרים.

האלכימאי בעת העתיקה עסק בנסיונות לייצר זהב ומתכות יקרות מחומרים זולים. כמו כן הם עסקו בניסיונות לייצר תרופה לחיי נצח.

האלכימאים ניסו לגלות את הכוחות המאגיים שמצויים בחומרים שונים, אך שוב ושוב הם נכשלו בניסיונות לייצר מתכות יקרות ורבים אף נתפסו בזיוף ונוכלות.

מקור האלכימיה הוא במזרח התיכון. כבר במצרים העתיקה, בה עסקו החוקרים בגילוי טכניקות וחומרים לחניטת גופות, האלכימיה הייתה מהתחומים החשובים בחיפוש אחרי חומרים שכאלה.

הערבים פיתחו לאחר מכן את חלק מהשיטות שמצאו האלכימאים. אפילו המילה "אל-כימיה" מקורה בשפה הערבית.

באירופה רדפה הכנסייה הנוצרית את האלכימאים כמכשפים, אך האצילים טיפחו אותם, כיוון שקיוו שייצרו להם זהב, כסף ומתכות יקרות אחרות.

אפילו המדען הגדול בהיסטוריה, אייזק ניוטון, עסק בצעירותו בחקר האלכימיה. אבל כשצמח מדע הכימיה, חלפה האלכימיה לגמרי מן העולם.


הנה סרטון שמדגים את האלכימיה:

http://youtu.be/ZTb640Rbq74


מסתבר שגם אם הם פספסו בכמה מאות שנים, האלכימאים צדקו (מתורגם):

http://youtu.be/jf_4z4AKwJg


גם היום מנסים וטוענים שמצליחים לייצר זהב בבית:

https://youtu.be/jrBncT4Gwys


והאם זהו אלכימיסט מודרני? (עברית)

https://youtu.be/6E15SxhwLuk