מנהג יום ההולדת (Birthday) נולד לפני אלפי שנים. נראה שכבר במצרים העתיקה נהגו המלכים לחגוג את יום הולדתם, אם כי לא באופן רציף. יש חוקרים הנתלים בפסוק מספר בראשית פרק מ', פסוק כ', שבו מוזכר "יום הולדת את פרעה".

ביוון העתיקה חגגו ימי הולדת אבל רק לאלים שלהם. כנראה שהם גם המקור לעוגת יום ההולדת ואולי אפילו לנרות.

ברומא נהגו לחגוג ימי הולדת, אבל לא כולם. רק עשירים ובני המעמד הגבוה חגגו יום הולדת ובתנאי שהם גברים. נשים לא נחשבו אז ראויות שימי הולדתם ייחשבו לאירועים שראויים לציון...

אזכורים דתיים נוספים מהעת העתיקה מציינים את יום ההולדת כבעל משמעות מסוימת, כולל הברית החדשה המציינת את הוצאתו להורג של יוחנן המטביל, ביום הולדתו של הורדוס. גם התלמוד הירושלמי זקף את נצחונות עמלק על עמים אחרים למנהגו להציב חיילים ביום הולדתם, שאז גובר מזלם של בעלי יום ההולדת גם בקרב.

מנגד, לא מעט יהודים דתיים העדיפו להימנע מלחגוג את יום הולדתם, מה שהם ראו כ"מנהג גויים", אשר שורשיו במצרים העתיקה.

בתרבות המודרנית, התפתחו באירופה של המאות האחרונות, מנהגי יום הולדת בנוסח הנהוג כיום. כמו רבים מהמנהגים האירופיים במאות אלה, ניתן לראותם היטב בגרמניה.

בארץ ישראל אומצו מנהגי יום ההולדת על ידי ההנהגה הציונית, שקבעה לפרטי פרטים את צורת החגיגה בגני הילדים על פי הדגם האירופי,

כחלק מהמאמץ ליצור בארץ ישראל "עם ציוני" חדש ובעל טקסים שאינם בהכרח דתיים באופיים, אימצה ההנהגה הציונית בארץ ישראל את מנהגי יום ההולדת האירופיים והפכה אותם לצורת החגיגה המקובלת בארץ. זו נבנתה והופצה במשפחה הישראלית כבר מגני הילדים.


הנה תולדות יום ההולדת:

https://youtu.be/m0Sd9Ge962M


ההיסטוריה של היום הולדת:

https://youtu.be/Ta63L5rL72s


והנה תולדות ואוסף מנהגי יום הולדת מרחבי העולם וההיסטוריה:

https://youtu.be/IWLGvaeDAlU?long=yes

כך משחקים "גע גע גע":

- הקבוצה מתפזרת במרחב המוגדר למשחק.

- אחד המשתתפים זורק את הכדור לכיוון הרצפה (או המשטח עליו משחקים), כך שהוא יקפוץ שלוש פעמים ובכל קפיצה צועקים המשתתפים "גע".

- כשצועקים "גע" בפעם השלישית מנסים כל המשתתפים להתקרב לכדור ולכוונו בעזרת הידיים כך שיפגע ברגליו של משתתף אחר.

- מי שבכדור פגע בו באזור הרגליים פסול והופך להיות שבוי של מי שפגע בו.

- אם השובה נפסל במהלך המשחק, הוא משחרר את השבוי וזה חוזר למשחק.

- המנצח הוא זה שנשאר אחרון מבלי שפסלו אותו.

הוא מבלה איתנו ברגעים השמחים ביותר והחמימים לאורך כל חיינו. אין איש שלא שר אותו במסיבת יום הולדת לבן משפחה, לחבר או לעצמו. "יום הולדת שמח", בגרסתו האנגלית Happy Birthday To You, הוא אחד השירים המוכרים בעולם ומהפופולריים בכל הזמנים.

את השיר כתבו במקור שתי אחיות אמריקאיות, פאטי ומילדרד היל, בשנת 1893. האחיות, שעבדו כפדגוגיות במדינת קנטקי, חיברו שירים פדגוגיים רבים. פאטי, הגננת במקצועה, נהגה לכתוב את המילים ומילדרד, מוסיקאית ומוסיקולוגית, הלחינה אותם. גם את השיר הזה לימדה פאטי את ילדי הגן לשיר. אז הוא היה שיר שנקרא "בוקר טוב לכולם" ("Good Morning to All").

רק שנים אחר-כך יותאמו המילים ליום ההולדת, אבל להדפסה הראשונה שלהן לא נוספה הערת זכויות יוצרים, מה שהפך אותן למעשה לנחלת הכלל.

בשנות ה-30 מכרה אחת היורשות של מילדרד את זכויות עיבוד לפסנתר של השיר המקורי "בוקר טוב לכולם" לחברת קלייטון פ' סאמי, בעלת החוברת משנת 1893 "שירים וסיפורים לגני ילדים". חברת סאמי ניסתה לרשום זכויות יוצרים, אבל אלה לא היו על הצירוף של הלחן ומילות יום ההולדת.

כשנקנתה קלייטון סאמי על ידי חברת וורנר/ צ'אפל בשנות ה-80, החלה זו לגבות תשלום על השימוש בשיר. היא הרוויחה מעל 2 מיליון דולר בכל שנה - רק מהשיר הזה, כשאיש לא מתווכח עם זכותה לעשות זאת...

אבל בשנת 2013 הוגשה תביעה יצוגית נגד חברת "חברת וורנר/צ'אפל מיוזיק". התובעים היו קבוצה של אמנים שהתאחדו לתבוע את החברה, לאחר שבמשך שנים רבות נאלצו לשלם לה תמורת השימוש בשיר "Happy Birthday To You", בפרויקטים שונים שלהם. כל שימוש או ביצוע של השיר חייב בתשלום - מסרטים, תקליטים והשמעה במסעדות ועד לנגינה מכנית בכרטיסי ברכה אלקטרוניים שנפתחים ביום הולדת.

אגב, מובילת המהלך של התביעה הייצוגית היא קולנוענית שיצרה סרט על תולדות השיר הזה בדיוק. ג'ניפר נלסון, מפיקת סרטי התעודה, שילמה את 1,500 הדולרים שדרשה וורנר/ צ'אפל, ולאחר מכן היא מיהרה להגיש את התביעה הייצוגית. הסרט, למותר לציין, צולם תוך כדי המשפט...

במשך שנים רבות גרסה וורנר/ צ'אפל שזכויות היוצרים על השיר יפוגו רק בשנת 2030. זאת על אף שהחוק קבע בעבר שהשימוש בו הוא חופשי לגמרי באירועים פרטיים. החברה הרוויחה סכומי עתק על השימושים המסחריים שנעשו בו. אבל במשפט נחשפו שירונים משנות ה-20 שקעקעו את זכויות היוצרים שלה והיא הבינה שהיא עלולה להפסיד במשפט. לכן הגיעו הצדדים לפשרה.

השופט הפדרלי בבית המשפט בלוס אנג'לס קיבל את הפשרה בין הצדדים והשיר הפך, לאחר 122 שנים, לנחלת הכלל. בהסכם הפשרה התחייבה חברת המוסיקה, לשלם 14 מיליון דולר. בכך הגיעה אל סיומה תביעתה לזכויות יוצרים והופסקו בצו בית המשפט כל ניסיונותיה לגבות תמלוגים על השימוש בו.

אגב, הביצוע הכי מפורסם של השיר הוותיק, היה זה שבו שרה השחקנית מרילין מונרו לנשיא ארצות הברית ג'ון קנדי ב-1962, משהו כמו "Happy Birthday, Mr. President"... מעניין אם מישהו שילם עליו?


הנה סיפור השיר שמכניס הון:

https://youtu.be/fzbSt0QG7mY


מרילין מונרו שרה לנשיא ארצות הברית ג'ון קנדי:

https://youtu.be/EqolSvoWNck


ופסנתרנית קלאסית שמבצעת את השיר בסגנונות של ענקי המוסיקה כולל בטהובן, שופן, ברהמס, באך ומוצרט:

https://youtu.be/OaZveHbxAYs

כך משחקים את משחק החברה "פרה עיוורת":

1. קובעים מהם הגבולות בו יתקיים המשחק.

2. בוחרים משתתף שיהיה ה"פרה העיוורת" ומכסים את עיניו.

3. המשתתף שנבחר, עם העיניים העצומות, אמור לתפוס אחד משאר המשתתפים האחרים, המנסים לברוח ממנו בתוך הגבול שסומן מראש.

4. המשתתף שנתפס הופך בסיבוב הבא ל"פרה העיוורת".


הנה הדגמה (עברית):

https://youtu.be/wMyzYSmcROY


כשחברי כנסת משחקים...

https://youtu.be/7fmhz6hbOJA

משחק החברה "פלונטר" מחייב את חברי הקבוצה להגיע לפתרון בדרך משותפת.

כך משחקים אותו:

כל חברי הקבוצה עומדים בחלל החדר ונותנים אחד לשני ידיים, באופן כזה שהם מסתבכים זה בזה.

משימתם היא לצאת מאותו פלונטר שהם יצרו, מבלי שאף אחד יעזוב ידיים. (למעלה, למטה ומכל הכיוונים..)

1. עמדו צפופים במעגל, עם הפנים כלפי פנים המעגל

2. שאחד מכם יעמוד באמצע.

3. על העומדים במעגל להעביר בידיהם (מאחורי הגב) מלפפון.


על זה שעומד באמצע לגלות איפה המלפפון.

מטרת העומדים במעגל, לגמור את המלפפון, לפני שהאמצעי יגלה איפה הוא, ע"י נגיסות במלפפון בלי שהוא ישים לב.

המשחק מורכב מ"לילה" ומ"יום". המשחק מתחיל בלילה. בלילה הראשון נקבע מי הוא הרוצח. המנחה, מישהו שלא משתתף במשחק, הוא זה שקובע מיהו הנרצח והרוצח.

1. שבו במעגל. כשהמנחה אומר "לילה טוב כפר!", הורידו את הראש ועיצמו עיניים.

2. המנחה עובר ונותן לכל אחד טפיחה אחת על הגב, פרט לרוצח שיבחר, שיקבל 2 טפיחות.

3. "בוקר טוב כפר!" מכריז המנחה וכולם מתעוררים.

4. הרוצח יכול לרצוח ע"י קריצה. מי שהוא קרץ לו יחכה כמה שניות, יאמר "נרצחתי" וייצא מהמשחק.

5. אזרחי הכפר (המשתתפים האחרים) צריכים לגלות כמה שיותר מהר מי הרוצח, מבלי להירצח. דיונים, האשמות, דברי הגנה, הוצאות להורג (של מי שרוב הקולות קובע שהוא הרוצח) ו"מילים אחרונות" (של מי שהוצא להורג ומתוודה שהוא הרוצח או מכריז שהוא לא הרוצח), עד לגילוי הרוצח.

אם נשארו שני אזרחים חיים והרוצח לא נתפס - הוא ניצח.

כך משחקים את משחק החברה "חתול ועכבר":

כל המשתתפים עומדים במעגל צמודים זה לזה ובוחרים שני משתתפים שאחד מהם יהיה החתול ואחד העכבר.

תפקידו של החתול לתפוס את העכבר ותפקידו של העכבר להמלט מהחתול.

תפקידה של הקבוצה היא לעזור לעכבר שהחתול לא יתפוס אותו. זה נעשה על ידי כך שהיא מאפשרת לו להכנס אל תוך המעגל בעוד שהיא מנסה לחסום את הפתחים שבין חברי הקבוצה מכניסה או מעבר של החתול.

כך משחקים את משחק החברה "כדורגל סיני":

כל חברי הקבוצה עומדים בפיסוק, במעגל, כאשר כף רגלו של כל אחד צמודה לכף רגלו של העומד לידו.

מגלגלים אחד לשני כדור.

מטרתו של כל אחד מהמשתתפים שהכדור לא יחמוק דרך הפיסוק שלו החוצה מהמעגל.

מי שהכדור הצליח לעבור דרכו צריך להסתובב עם הפנים החוצה (גבו אל תוך המעגל) ולהמשיך לשחק כך.

אם הכדור מצליח לעבור דרכו בשנית - הוא פסול ויוצא מהמשחק.

כך משחקים עד האחרון שנשאר.

המשחק "מקומות בארץ", המתאים לערבי חברה והכרויות בגילאים שונים ונותן הזדמנות לכל משתתף לספר על עצמו סיפור קצר לחברי הקבוצה.

כך משחקים אותו:

יש לפרוס מפת א"י או מפת עולם על הרצפה, כאשר כל משתתף מדביק מדבקה על מקום שיש לו סיפור קצר הקשור בו.

לאחר שכולם סימנו את המקומות, עורכים סבב בין המשתתפים וכל אחד מספר את סיפורו.

1. עמדו כולכם, על מעגל מכיסאות.

2. על כל הקבוצה להסתובב במעגל, מעל גבי הכסאות.

3. בכל 3 סיבובים הוציאו כסא מהמעגל.


מי שנופל, נפסל.

המשחק "לו הייתי עץ" מתאים כמשחק הכרות וגיבוש לקבוצה שחבריה כבר מכירים באופן בסיסי זה את זה, כי ההכרות בו מעט יותר מעמיקה.

במשחק זה משתתפי הקבוצה אמורים לזהות אחד את השני ע"פ המתואר בפתקים השונים.

אופן המשחק:

כל משתתף מקבל פתק ועליו הוא רושם מה היה רוצה להיות (צמח, עצם, חיה וכו...).

מערבבים את הפתקים של כל הנוכחים וכל אחד בתורו מרים פתק, מקריא אותו.

המשתתפים צריכים לזהות מי כתב את הפתק, למי הוא שייך.

כך משחקים את משחק החברה "רק אל תגיד", המתאים במיוחד לימי טיול:

לכל משתתף מדביקים מדבקה בצורה שהוא לא יראה אותה (על המצח או הגב) שעליה רשומה מילה כלשהיא שהוא כמובן לא יודע מה היא.

מטרת המשחק היא לגרום לכל אחד מהמשתתפים להגיד את המילה שרשומה לו על המדבקה.

מי שאמר את המילה הרשומה על המדבקה שלו נפסל ויוצא מהמשחק.

המנצח הוא האחרון שלא אמר את המילה שקיבל.

כך משחקים את המשחק "קדרים באים":

- בוחרים מגרש למשחק ומסמנים בשני צידיו קווים.

- מאחורי קו אחד עומד "קדר מדומה" ומאחורי הקו השני עומדים כל שאר המשתתפים.

- הקדר המדומה קורא בקול: "הקדרים באים" ושאר המשתתפים עונים בקול: "לא רוצים".

- הקדר רץ לכיוון שאר המשתתפים, כאשר מותר לו לרוץ קדימה ולצדדים בלבד, והם רצים לכיוונו, ועליו לתפוס ע"י נגיעה כמה שיותר משתתפים, בעוד הם מנסים לחמוק מפניו.

- כל מי שנתפס הופך להיות קדר אמיתי, נעמדים עם הקדר המדומה מעבר לקו וממשיכים את המשחק באותה צורה כשמטרתם לתפוס כמה שיותר משתתפים. (כשהם קבוצה הם יכולים לרוץ לכל כיוון ואף להחזיק ידיים זה לזה).

- המנצח הוא זה שנשאר אחרון והצליח לא להתפס והוא זה שיתחיל בסבב הבא של המשחק בתו ה"קדר המדומה".

אלו חוקי המשחק של "תופסת בית חולים":

משחק התופסת מתקיים באופן הרגיל, כך שהתופס צריך לגעת במקום כלשהו בגופם של המשתתפים במשחק.

מי שנתפס (כלומר מי שהתופס נגע בו), הופך להיות בעצמו התופס, אך הוא צריך לעשות זאת תוך כדי כך שהוא מחזיק במקום שבו הוא נתפס, מה שעושה את המשחק למשעשע ביותר.

המשחק "מי אני?" הוא משחק מעולה לטיולים. הוא מתאים מאד ליום טיול, כמשחק חברה ואפילו כמשחק היכרות. משחקים אותו כך:

לכל משתתף מדביקים מדבקה עליה רשום שם של דמות מפורסמת ומוכרת (מעולם הקולנוע, הפוליטיקה, התקשורת וכו') בצורה שהוא אינו יכול לראות מה רשום על המדבקה (על הגב, לדוגמא).

במהלך הטיול, תיעשה כל פניה אל כל אחד מהמשתתפים, כאילו הוא הדמות שרשומה לו על המדבקה. מטרת המשחק שכל אחד יגלה איזה דמות הוא קיבל.

כך תשחקו במשחק הכסא הריק:

כל הקבוצה יושבת במעגל על כסאות ואחד מהקבוצה קם ועומד באמצע המעגל.

האדם שבאמצע המעגל צריך לתפוס מקום ישיבה.

תפקידה של שאר הקבוצה למנוע ממנו למצוא מקום לשבת. עושים זאת על ידי מעבר מכסא לכסא (לפי הסדר) במהירות.

מי שאת מקומו תפס האדם שעמד, יהיה הבא בתור שיעמוד באמצע וינסה לתפוס מקום.

כך משחקים את "משחק התכונות", המתאים להיות משחק הכרות בקבוצה חדשה:

נותנים לכל משתתף בקבוצה שלושה פתקים, כאשר על כל אחד מהם רשומה תכונה אחרת.

המשתתפים צריכים להסתובב בחדר ולמצוא אצל האחרים את הפתקים עם התכונות המתאימות להם.

לאחר שכל אחד בחר את הפתקים המתאימים לו, עושים סבב בין המשתתפים וכל אחד מסביר איך מתאימות לו התכונות שבחר.

כך משחקים 21:

1. כל המשתתפים עומדים במעגל ואחד מהם עומד באמצע המעגל.

2. המשתתפים שעומדים, מתחילים להתמסר ביניהם בכדור, תוך ספירת מסירות הכדור בקול רם.

3. על המשתתף שעומד באמצע המעגל לגעת בכדור או לתפוס אותו תוך כדי המסירות.

4. אם המשתתף הצליח לגעת או לתפוס את הכדור לפני שנספרו עשרים ואחת מסירות, מי שמסר אחרון את הכדור נכנס במקומו למרכז המעגל. אם נספרו עשרים ואחת מסירות מבלי שהוא הצליח לגעת או לתפוס, נכנס במקומו מישהו אחר שמתנדב לכך.

1. שבו במעגל.

2. הראשון יעביר לזה שלידו מילה שמתחילה בהברה "מה" (לדוגמא: אני מעביר לך מלוח).

3. השני שואל "מה?" והראשון משלים מילה שונה שמתחילה בהברה "מה" (לדוגמא: תוק).

4. השני אומר "אה, מתוק!" ומעביר לאדם אחריו (השלישי) מתוק.

5. השלישי שואל "מה?" והשני משלים למילה נוספת (מגעיל, מרטיט, מבחיל)..


כמובן שאפשר להתחיל כל סיבוב בהברה אחרת..

כך משחקים את משחק "אמת ושקר", שמטרתו לגלות מהי האמת מבין הסיפורים והוא מצויין למפגשי הכרות של קבוצות:

כל משתתף מספר בתורו שני סיפורים שקרו לו (רצוי שיהיו מאד משעשעים או מפחידים), כאשר אחד מהסיפורים אמיתי ואילו השני שקרי.

על כל שאר המשתתפים לנחש איזה מהסיפורים הוא אמת ואיזה השקר.