גראנג' (Grunge Music) הוא סגנון מוסיקלי של רוק אגרסיבי ואלטרנטיבי, ששלט בעולם המוסיקה הפופולארית של שנות ה-90 בעולם.

המאפיינים המוסיקליים המוכרים ביותר של מוסיקת הגראנג' היה צליל הגיטרה ה"מלוכלך" והחזק שלו, השירה הצועקת, התיפוף הכבד בקצב איטי והמנהיגות עם ההרמוניה הקשיחה.

את הצליל ה"מלוכלך" השיגו נגני הגיטרה עם דיסטורשן, הרבה פידבק ונגינה בפריטה חזקה של אקורדים שלמים.

הגראנג' נולד בעיר סיאטל, מה שהקנה לו את השם הנוסף "הצליל של סיאטל", ובערים סמוכות לה בצפון-מערב ארצות הברית, כמו פורטלנד ואולימפיה. להקות הגראנג' הראשונות שהוקמו שם הפכו למובילות הז'אנר.

למעשה הגראנג' נולד בסוף שנות השמונים ועדיין הגיע לשיא הפופולאריות שלו בשנות ה-90, במיוחד בשנים שבין 1991 ל-1994. הנפילה בפופולאריות של הסגנון חלה בד בבד עם מותו של סולן נירוואנה קורט קוביין, מי שנחשב "המלך הבלתי מוכתר של הגראנג'" ו"דובר הדור" של תקופתו.

מילות השירים הביעו בדרך כלל תסכול וכעס, פחד, עצב ודיכאון. רבים מהכותבים היו מתבגרים מורדים ומדוכאים והפרסום המהיר, בגיל צעיר מאד, הביאו אותם לכתוב שירי גראנג' שמחו על עוני, חוסר שיוויון וצדק חברתי ועל החברה השבעה והמושחתת שראו.

פריצתו של הגראנג' לתודעה קשורה קשר הדוק ללהקת "נירוונה" הבועטת - מי שתיחשב ללהקה החשובה ביותר בז'אנר הזה. נירוונה וסולנה הכריזמתי קוביין פרצו מסיאטל בשנת 1991, עם אלבום הבכורה של הגראנג' ובו גם השיר שיהפוך להמנון של בני הנוער בשנות ה-90, "Smells like teen spirit".

רבים קושרים את מוסיקת הגראנג' ל"דור ה-X". למעשה, לידת המושג של "דור האקס" הייתה בד בבד עם פריצת הגראנג'.

מקור המילה "גראנג'" הוא מהדימוי ה"מלוכלך" שנקשר במילה זו. הסיבה היא צליל הגיטרה ה"מלוכלך" שבו מאופיין הסגנון. בנוסף, משמשת אותה מילה גם לסגנון אופנה רשלני ולא-מוקפד במתכוון, מה שהתקשר גם להופעה החיצונית המרושלת שאימצו מרבית מוסיקאי הגראנג' בשנות ה-90.


הנה מוסיקת הגראנג':

https://youtu.be/hTWKbfoikeg


להקות הגראנג' החשובות ביותר:

https://youtu.be/c91dmwxaiig


המוסיקאי כריס קורנל מספר על שנות ה-90 בסיאטל ופריצת הגראנג':

https://youtu.be/T5DjPSJH9aY


והמוסיקה הזו יצרה גם תרבות וכמובן גם את אופנת הגראנג':

https://youtu.be/3BnE_oUfx2M

מוסיקה קונקרטית, או בצרפתית "מוזיק קונקרט", היא מוסיקה שמופקת מרעשים וקולות שהוקלטו ועובדו באולפן ההקלטות. חומר הגלם של סגנון מוסיקלי זה הם צלילים ורעשים יומיומיים שהמלחין מצרף ומעבד באופן מוסיקלי ועל פי צורה שקבע.

המוסיקה הקונקרטית היא מצורות ההלחנה המודרניות והקשות ביותר להאזנה. היא ביטוי נוסף לאוונגרד - סגנון אמנותי פורץ דרך ושובר מוסכמות. מרבית המאזינים התקשו להאזין לצירופי הרעשים והחריקות, הצלילים והאפקטים שכללו יצירות קונקרטיות.

המלחינים המוכרים ביותר בסגנון זה היו המלחין הצרפתי פְּיֵיר בּוּלֶז והמלחין שמזוהה גם עם מוסיקה אלקטרונית, קַרְלְהַיִנְץ שטוֹקְהַאוּזֶן.


מטלה יצירתית
==========
נסו לייצר עם מכונת הרעשים שלמטה מוסיקה מעניינת שמבוססת על קולות רעש. תוכלו להעביר את מרכזי הרעש העגולים לפינות שונות והרעשים ישתנו בקומפוזיציה שלהם.
משסיימתם, השוו את שלכם לזו של החברים והצביעו של מי הכי מעניינת. בהצלחה!


הנה סרטון על המוסיקה הקונקרטית וכיצד פרצה למוסיקה המודרנית:

http://youtu.be/c4ea0sBrw6M


והיצירה "אפוסטרוף" של המלחין פייר שייפר:

http://youtu.be/q2o9VyuJSD4

המוסיקה האלקטרואקוסטית היא מוסיקה שמשלבת מכשירים אלקטרוניים עם רעשים. סגנון זה שילב למעשה את המוסיקה האלקטרונית עם המוסיקה הקונקרטית, זו שמשתמשת ברעשים, קולות וצלילים שהוקלטו לאמצעי הקלטה.

המוסיקה האלקטרו-אקוסטית מושמעת ולעיתים מולחנת לסרט הקלטה או מושמעת בביצוע חי - שילוב של הקלטות, אמצעים אלקטרוניים ומבצעים בנגינה חיה.

פייר בולז היה הבולט במוסיקה זו.


הנה דוגמה ליצירה שבה תולעים מפיקות צלילים במגע עם חיישני נגיעה אלקטרוניים:

http://youtu.be/H_kyM_MBjz4


סצ'יקו נגטה, יוצר מוסיקה אלקטרואקוסטית:

http://youtu.be/a3hhZJqTU18


וסטודנטים שיוצרים מוסיקה אלקטרואקוסטית עכשווית וחובבנית - שילוב של צלילים אלקטרוניים ודגימות צלילים אמיתיים:

http://youtu.be/34oSomH36_0

מוסיקה אלאטורית, מוסיקת המקרה, היא אכן מוסיקה שמבוססת על אקראיות, או מקריות. מלחיני סגנון מוסיקלי מודרני ואוונגארדי זה גרמו ליצירותיהם להיות אחרת בכל פעם.

האופן הפשוט ביותר של מקריות הוא אולי האלתור, צורת נגינה שבה כל נגן ממציא מראשו קטע נגינה או סולו ובכך מוסיף ליצירה מוסיקה כרצונו. צורות חדשניות שפיתחו מלחיני מוסיקה אקראית היו של בחירה בין אפשרויות נגינה על ידי הטלת קוביה, כמו שעשה המלחין ג'ון קייג' למשל או בהחלפה של התווים המדוייקים בהנחיות כלליות לנגנים, כמו: "כאן יש לנגן הרבה צלילים באוקטבה הרביעית ובעוצמה מתגברת". מכאן אגב מובן שבסגנון זה, כמו בסגנונות מודרניים אחרים במאה ה-20, השתמשו בצורת תיווי חדשה, במקום התווים המסורתיים.

ג'ון קייג', מי שהיה ראשון המלחינים האלאטוריים, טען שהמלחין אינו צריך לשלוט ביצירה אלא לתת לה "לקרות". למעשה, זו הייתה תנועת נגד או תגובה לסגנון הסריאליזם הטוטאלי, שפגע בזרימה ובפשטות הטבעית של המוסיקה, בגלל השליטה הקיצונית והתחכום הרב שבו.


הנה סונטה אחת מני רבות שכתב ג'ון קייג' בשנות ה-40 לפסנתר ממותקן - פסנתר שלמיתריו הידק המלחין היצירתי הזה כל מיני חפצים, שהקנו לו צלילי הקשה ביחד עם צלילי הפסנתר:

http://youtu.be/VYsx5Di3bso


היצירה "נוף דמיוני מס' 4" מתוך סדרת יצירות שבהן השמיע ג'ון קייג' 12 מכשירי רדיו עם תחנות אקראיות והגביר והחליש את התחנות הללו בהחלטות לא צפויות ורגעיות:

https://youtu.be/NXIrCuQbe8k


וביצוע עכשווי של אותה היצירה:

http://youtu.be/tBPOgydgI1o

מוסיקת קאנטרי (Country music) היא התפתחות מסחרית של השילוב בין מוסיקת העם האמריקנית-בריטית, מוסיקת העם האמריקנית-אפריקנית וצורות של מוסיקה מסחרית שהתפתחו בארצות הברית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. זוהי מוסיקת פולק אמריקאית, שכמו סגנון ה"בלוגראס", גם היא מתבססת על סגנונות של מוסיקה אירית, סקוטית ואנגלית, שהגיעו לאמריקה עם המהגרים משם.

למעשה מוסיקת הקאנטרי היא אחד ממספר סגנונות של מוסיקה שורשית פופולרית שצמחו בתרבות של דרום ארה"ב. המוסיקה הזו בנויה אמנם על מסורת אמריקנית דרומית מקומית אבל היא התפרסמה בכל העולם ולא פעם מייצרת כוכבי ענק, שזוכים לפרסום בעולם כולו.

בירת מוסיקת הקאונטרי היא נאשוויל שבמדינת טנסי. את העיר הזו מכנים עד היום "עיר המוסיקה של ארצות הברית" (City music USA), משום שבה נולד הסגנון, בתכנית רדיו בשנות ה-20, על ידי שדרן רדיו שהחל לשדר אותה.

האנק ויליאמס היה ראשון הכוכבים הגדולים של מוסיקת הקאנטרי המודרנית. זמר, גיטריסט ויוצר שהפך לסמל של מוסיקת הקאנטרי והיה גם לאחת ההשפעות על סגנון הרוקנ'רול. הוא פעל בעיקר בשנות ה-40 עד למותו בגיל 29, מהתקף לב פתאומי. הוא אחד הזמרים שהשפיעו בצורה הברורה ביותר על בוב דילן.


הנה סגנון מוסיקת הקאנטרי האמריקאית בעברית ובכלל:

https://youtu.be/7Ysaj8S9igE?t=1m3s


האנק ויליאמס בשיר עם שם אירוני בשבילו "לב קר קר":

https://youtu.be/Wn2e4Dhod7M


מוסיקת קאונטרי בסרטים:

https://youtu.be/BuVJEn9wk9Y


יש גם בלדות קאנטרי רומנטיות להפליא, כמו "שירה של אנני" של ג'ון דנבר:

https://youtu.be/TyJRsp5t9mA


אין מקום שהקשר למוסיקה האירית יותר בולט בו מהופעות הריקוד-שירה של הלהקות הנשיות:

https://youtu.be/IZvpHwoQfqk


מלכת הקאנטרי דולי פארטון, בלבוש של נאשוויל, שיש בו השפעה מקסיקנית:

https://youtu.be/L0eeSoU35wM


הלהיט העולמי "ריינסטון קאובוי", משהו כמו "קאובוי צעצוע":

https://youtu.be/8kAU3B9Pi_U


ילדים גדלים לסגנון הזה, כמו ריקי סקאגס, שגדל להיות מוסיקאי קאנטרי מדהים:

https://youtu.be/Oh0Py4fNRqc


ואגדת הקאנטרי כריס כריסטופרסון עם חברים:

https://youtu.be/D8NsoN4S7IE

מוסיקת הג'אז (Jazz music) היא סגנון מוסיקלי שעיקרו במאה ה-20, המתמקד בביצועים חיים, באילתורים ספונטניים ויצירתיים שנוצרים "על המקום" ובדיאלוג בין מבצעיו. הג'אז מתבסס על קצב בהדגשות מרתקות הנקראות סינקופות ועל הרמוניה חכמה ומורכבת יותר ויש בו שלל ז'אנרים והתפתחות מרתקת ביניהם.

הג'אז מתאפיין בקצב שבמידה רבה מבוסס על הפעימות השנייה והרביעית (2 ו-4), על מלודיות עם מקצבים קופצניים ובלתי-יציבים במכוון, הרמוניה עשירה ונגינה רבה של כלים בנגינת אילתורי סולו, כשהנגן ממציא במקום את המוסיקה שהוא מנגן.

מוסיקת הג'אז היא מסורתית, אבל כל הזמן מתפתחת. מתחדשת ומשתנה, אבל מחוברת בשורשים חזקים לבלוז. היא מנגנת את הסטנדרטים הידועים שוב ושוב, אבל מתחדשת בכל סולו, בכל אילתור וריף שמנגנים במאות אלפי מקומות בעולם, כל יום.

הג'אז הוא נדבך במהפכה החברתית של המאבק בגזענות בארה"ב, כשחלק מהמהפכה היא תולדה של הכישרון והיכולת שהפגינו מוסיקאים, ספורטאים ואמנים שחורים לאורך ההיסטוריה של המאה ה-20 בארה"ב וחלק אחר נולד בחוקים שהלכו והוציאו את הגזענות אל מחוץ לחוק, כשהדרך כמובן עוד ארוכה.

המדהים הוא שהג'אז היא מוסיקה שחורה, שהפכה למוסיקה אמריקאית, שהפכה לתופעה מוסיקלית עולמית, של יצירה מורכבת, מרתקת ומשתנה כל הזמן.


#מקורות הג'אז
מקורותיה של מוסיקת הג'אז הם מהמוסיקה האפריקנית, שהביאו עימם העבדים שהובאו מאפריקה לאמריקה.

ראשיתה במוסיקה ובמקצבים אפריקניים, שביחד עם כלי נגינה אירופאים, שירי דת שנקראים "ספיריצ'ואלס" ומוסיקת תזמורות צבאיות, נעימות הרגטיים לפסנתר ושירי הבלוז העצובים של השחורים בארה"ב - נוצר הג'אז.

בתחילת הג'אז הנגנים השחורים לא יכולים היו לחלום על הופעה על במה. בגרושים שחסכו הם קנו כלי נגינה, רק כי ידעו שאולי המוסיקה תפרנס אותם טוב יותר מהעבודות הקשות שעשו, גם בתור אנשים חופשיים.

התשוקה שלהם הייתה כל כך גדולה שהם היו מארגנים הופעות רחוב לקהילה שלהם. החצוצרן היה יוצא, דופק תרועה חזקה והשכנים היו יודעים ש אוטוטו מתחילה הופעה. באים ושומעים, רוקדים ומריעים.

אחרי זה הם יצרו את המועדונים שלהם, אבל לא הורשו לנגן אצל הלבנים. ואז בא לואי ארמסטרונג והפך את הג'אז למוסיקה כל אמריקאית. הם הפכו למלכים לכמה שנים וכשהגיע אלביס פרסלי הרוקנרול השתלט והותיר להם רק את המתוחכמים. זה לא הפריע לג'אז להמשיך ולהתפתח וליצור סוגות מסעירות ומפותחות, בהן כיכבו חלק מהכשרונות המוסיקליים הגדולים של המאה ה-20.


הג'אז התחיל ברחוב - טריו במחווה להתחלות - "צ'יז קייק" של דקסטר גורדון:

https://youtu.be/rPgj3xU0L0Y


המורכבות של הג'אז - התתמודדו איתה? (מתורגם):

https://youtu.be/Os9XkxybCrs


הג'אז:

http://youtu.be/BMgKXbtQwoo


מל קלר נותן הסבר חינוכי מאד מהטלוויזיה הלימודית של פעם, על מוסיקת הג'אז:

http://youtu.be/-_HwIpDhx9I?t=3m09s&end=11m16s


מוסיקאי הג'אז הנודע לואי ארמסטרונג מציג את חבריו ללהקה:

https://youtu.be/rlyrBPkkXvY


אספרנסה ספולדינג המדהימה שרה שג'אז הוא רק נשמה:

https://youtu.be/03MXhKZqG9Y


ביג בנד - תזמורת ג'אז בניצוחו של דיוק אלינגטון:

http://youtu.be/qDQpZT3GhDg


יש גם ג'אז ישראלי ואפילו כזה שמשלב מוסיקה יהודית:

https://youtu.be/fYm3iH1YXlg


מוסיקאים אומרים מה זה ג'אז בשבילם:

http://youtu.be/agRHds-35eY


וכתבת טלוויזיה על אמן ג'אז שעובד כמאבטח (עברית):

https://youtu.be/O6sHlG260pU?long=yes

מוסיקה מינימליסטית היא מוסיקה שמבוססת על תבניות קצרות שחוזרות על עצמן שוב ושוב לאורך זמן, כשמדי פעם מתרחשים שינויים קלים. כך, המוסיקה החוזרת על עצמה עם שינויים אלה מאפשרת למלחין לחקור את החומר שעומד לרשותו ולהשמיעו באופן חוזר אך מעמיק.

המינימליזם די החזיר את הטונאליות שנעלמה בסגנונות מודרניים אחרים. הוא גם הושפע מסגנונות ג'אז מתקדמים כמו סגנון הביבופ והג'אז הקר (Cool Jazz) ומיצירות ג'אז והחקר המוסיקלי של מוסיקאים כמו מיילס דיוויס וג'ון קולטריין.

סגנון המוסיקה המינימליסטי התפתח בשני ראשים, כשבארצות הברית פועלים מלחינים כמו ג'ון קייג', סטיב רייך ופיליפ גלאס ובמזרח אירופה מלחינים כמו ליגֶטי, פֶּנדֶרֶצקי ואַרווֹ פֵּארְט מאסטוניה.


דוגמה מצוינת לתפקיד של הלופ המחזורי - "מוזיקה לכפיסי עץ" של סטיב רייך:

https://youtu.be/gy2kyRrXm2g


כשמלודיה פוגשת בלופים - "הנשיקה" של פיליפ גלאס:

http://youtu.be/QcmsoYLjVXk


לילדים מהמלחין המינימליסטי פיליפ גלאס לתכנית "רחוב סומסום":

http://youtu.be/ch-R1aIM-C0


"צא החוצה" של סטיב רייך:

https://youtu.be/ouYiTiiY3vg


הקטע המינימליסטי "פתיחה" של המלחין פיליפ גלאס:

http://youtu.be/fkmNqyUSrFw


דוגמה למוסיקה מינימליסטית קולית מאת המלחין האסטוני המצוין ארוו פארט:

http://youtu.be/Cq5ZvpE67nY

במוסיקת רוק בשנות ה-80 הפך סגנון המטאל רוק (Metal Rock), סוד של רוק כבד, לסגנון המוסיקלי המצליח והשולט ביותר. הוא נולד מסגנון ה"הבי מטאל" של שנות ה-60 וה-70, שהוא עצמו היה חלק מהרוק הכבד.

מוסיקת הבי מטאל (heavy metal), בעברית "מתכת כבדה" ולא פעם מטאל, הוא זרם מוסיקלי, שהתפתח בסוף שנות ה-60 באנגליה. הוא התאפיין במקצב אגרסיבי, נגינה רועשת ומהירה מאוד, נגינת גיטרה חשמלית עתירת דיסטורשן ואפקטים ובנגינת סולו גיטרות חשמליות ארוכים ווירטואוזיים.

תכני השירים בהבי מטאל הם בדרך כלל אפלים.

מקורותיו של ההבי מטאל הם מוסיקת הרוק, הבלוז והפרוגרסיב - הרוק המתקדם. הוא נולד עם להקות רוק אנגליות שהידועות בהן היו לד זפלין, דיפ פרפל ובלאק סבאת'.

בשנות ה-70 פרץ סגנון המטאל גם לארצות הברית ולגרמניה, והפך לזרם מרכזי ומצליח ברוק. סביבו התפתחה תרבות מעריצים וההצלחה הייתה אז גדולה מאד. בשנות ה-80 התרכזה הפעילות באזור שנקרא "סאנסט סטריפ". במהלך שנות התשעים נדחק המטאל לשוליים ואת מירב המקום תפסו סגנונות קיצוניים יותר מהסגנונות המקוריים, כמו בלאק מטאל ודת' מטאל.


הנה מוסיקת המטאל ששלטה ברוק של שנות השמונים:

https://youtu.be/AUrHVWa3s2Y


הגיטרה והדיסטורשן בהבי-מטאל היו מדויקים וחדים להפליא:

https://youtu.be/vY2l3KV7zsU


להקות המטאל הטובות ביותר:

https://youtu.be/shv-BIDfr98


כך נשמעים ההבדלים בין הגיטרות של המטאל לעומת הפאנק:

https://youtu.be/U3LgSMFkAi0

מוסיקה אלקטרונית היא מוסיקה שמופקת באמצעים חשמליים ועל ידי כלי נגינה אלקטרוניים. בסגנון זה משמשים המכשירים האלקטרוניים כדי ליצור, לשנות ולחבר צלילים ליצירה שלימה. המלחינים המוכרים ביותר בסגנון זה היו הגרמני קַרְלְהַיִנְץ שטוֹקְהַאוּזֶן והמלחין ההונגרי-אוסטרי ג'רג' ליגטי.

בעשורים האחרונים המוסיקה האלקטרונית הפכה למוסיקה פופולארית גם אצל הצעירים ובפופ העולמי. המוסיקה הזו, שנקראת בשם כולל "אלקטרוניקה", החלה ממוסיקה לריקודים והפכה למגוון עצום של סגנונות משנה וזרמים. במיוחד בולטים ביניהם הזרמים הפופולאריים כמו דאנס, האוס, טכנו, טראנס, אינדאסטריאל, דראם אנד בייס (או ג'אנגל) וסגנון הדאב-סטפ, שכיום הוא בשיאו.


הנה היצירה "ארטיקולציה" של המלחין ההונגרי ג'רג' ליגטי:

http://youtu.be/71hNl_skTZQ


וקטע מ"רביעיית ההליקופטר" הלא-ממש-אלקטרונית של שטוקהאוזן:

http://youtu.be/13D1YY_BvWU

סווינג הייתה מוסיקה לריקודים שנוגנה בידי התזמורות הגדולות ("ביג בנדס"). הסווינג התפתח בין שנות ה-20 וה-40 של המאה הקודמת באמריקה, כולל בשנות מלחמת העולם השנייה.

את הסווינג ניגנו התזמורות מעיבודים כתובים ומדוייקים וכמעט ללא אילתורים. זו הייתה מוסיקה פופולארית ביותר ומנצחי ומנהיגי התזמורות הללו היו הכוכבים הגדולים של התקופה.

על תזמורות הג'אז הללו ניצחו גדולי הג'אז של התקופה, ביניהם פלטשר הנדרסון, צ'יק ווב, בני גודמן, דיוק אלינגטון, קאונט בייסי וגלן מילר - מי שהפך הכוכב הגדול והמצליח ביותר של עידן התזמורות. בתזמורות הסווינג הגדולות ישבו רבים מהנגנים שבהמשך יהפכו לכוכבי הג'אז הגדולים, לאחר שהתזמורות הגדולות יירדו, לטובת הרכבים קטנים ומצליחים יותר.

רבים נהגו לרקוד אז את הסווינג. תזמורות הביג בנד שידרו בטלוויזיה של אותם ימים הופעות סווינג שלמות וההמונים רקדו. כשהתזמורות הללו נדדו בארצות הברית להופעות, התגלה למוסיקאים שהם יצרו את המוסיקה והריקוד האמריקאים החדשים.

אפילו לגרמניה הנאצית הגיע הסווינג בגדול, כשתנועת נוער מחתרתית שכינתה עצמה "נערי הסווינג" נהגה לרקוד סווינג, בניגוד לחוק הגרמני ולתיעוב של הנאצים כנגד מוסיקה אמריקאית והסתכנה בכך במוות (קראו על כך באאוריקה בתגית "נערי הסווינג")...

כיום הסווינג נחשב לאחד מאבות הרוקנ'רול ולמנבא של ההצלחה העצומה שלה תזכה מוסיקת הרוק בכלל.


הנה הסבר על הסווינג:

https://youtu.be/31JgwfP15kw


תולדות מוסיקת הסווינג:

http://youtu.be/F9B44JUwr74


תזמורות הסווינג הגדולות:

http://youtu.be/IebackS9RPc?t=5s


גם היום יש מי שממשיכים את המסורת:

https://youtu.be/cY0ZZkBOHaU


ובעולם הבידור הגלובלי הסווינג כבר מזמן הפך לסטייל - כאן ביוון:

https://youtu.be/pKGSOAqvmUw

מוסיקה קונספטואלית היא, אם תרצו, מוסיקה עם רעיון.. זהו סגנון מוסיקלי שהמסר שלו בא מחוץ למוסיקה עצמה. בניגוד למוסיקה המופשטת (מוסיקה שהיא רק מוסיקה וללא סיפור או אפילו שם שמרמז על מה היא "מדברת"), למוסיקה הקונספטואלית יש רעיון, מסר, דימוי או סיפור,

כמו בסגנונות אוונגארד אחרים, גם המוסיקה הקונספטואלית הונהגה על ידי המלחין היצירתי והחקרני ג'ון קייג'. מלחין זה הושפעה מפילוסופיות של הודו והמזרח הרחוק והירבה לבחון את גבולות המוסיקה ולהרחיבם. הוא ראה במוסיקה "דבר נפלא שקורה כשלא נותנים למחשבות או לרגשות להפריע". הרבה יותר מהיצירה הסופית, הוא ראה בזרימה ובתהליך ההתהוות של המוסיקה את החלק המעניין ביצירה. יצירתו המפורסמת ''33'4", שאין בה כלל צלילים, מדגימה את רעיונותיו המרתקים (ראו בתגית "4:33").

המוסיקה הקונספטואלית השפיעה בדיעבד גם על רבים מהיוצרים שלא כתבו יצירות קונספטואליות דווקא. יותר ויותר יצירות מלוות כיום בהסברים שמלווים אותן. אם פעם אמר המלחין מנדלסון "מה שהיה לי לומר, נאמר כבר בצלילים", כיום מלוות במלל מסביר או מרחיב, גם יצירות שהמסר בהן הוא מוסיקלי בלבד.


הנה ביצוע של "הליכת מים" בידי ג'ון קייג' בטלוויזיה האמריקאית - יצירה קונספטואלית שהמגיש מתאר כ"הוא חושב שזה רציני ואני חושב שזה מעניין, אם אתם מופתעים מותר לכם לצחוק..":

http://youtu.be/aLZ7yVszwgk


תיאור של הקלטות לאלבום של מוסיקה קונספטואלית:

http://youtu.be/I23lr_oDeYY


וביצוע של 4:33 של ג'ון קייג' - היצירה ב-3 פרקים שאין בה כלל צלילים. מה ששומעים ברקע בזמן שהמבצעים שותקים - הוא המוסיקה:

http://youtu.be/fPZYyq8LoxA

האוס (House) הוא סגנון אלקטרוני שמקורו בשיקגו, בתחילת שנות ה-80. ההאוס של שיקגו הוא המקור לכל מוסיקת ההאוס ומשיקאגו הוא התפשט הסגנון לכל רחבי ארצות הברית ומשם לאירופה, שגם בה הפך פופולארי מאוד.

המקצב של סגנון ההאוס הוא בן ארבעה רבעים, בקצב שמזכיר את הדיסקו. המוסיקה של ההאוס מתאפיינת בתוף באס דומיננטי, פעמים רבות במנגינת באס מסונתז, תופים אלקטרוניים, סאמפלים (דגימות) של קטעי פאנק ופופ, הרבה אפקטים, במיוחד בשירה עם הרבה הדהוד, בשימוש רב באפקטים כמו דיליי (Delay) וריוורב (Reverb).

בתוך עשור אחד הפכה המוסיקה הזו את המילה "האוס" מהמקום שממנו אתה בא (בית) לריקוד שאותו אתה רוקד והמוסיקה שלה האזינו רבים. הישג לא קטן למוסיקה שהחלה בתור מוסיקה ניסיונית במרתפים של שיקגו.

עם השנים התפתחו סגנונות משנה בהאוס, כמו הצ'יל האוס הנינוח, דיפ האוס המשלב האוס, ג'אז-פאנק ומוזיקת נשמה, דיסקו האוס שבו דגמו שירי דיסקו והלבישו עליהם תופים אלקטרוניים של האוס, ניו-דיסקו שהוא האוס צרפתי עם סאונד עתידני, ניו יורק האוס עם ההרמוניה הג'אזית והשירה המסונתזת, טרייבל האוס שהוא האוס מינימליסטי בסגנון שבטי, עתיר כלי הקשה עממיים מאפריקה ודרום אמריקה ומכיל שירה פראית ופרוגרסיב האוס האירופי, שהציע יצירות מוסיקליות במקום שירים.


הנה הדרך שעשתה מוסיקת ההאוס מהמרתפים בשיקגו אל פסגת המוסיקה האלקטרונית - דרך שנאת הדיסקו:

https://youtu.be/FrqIA0PpAv8


מצגת וידאו של תולדות ההאוס:

https://youtu.be/wFtJ3PPz2K4


התפתחו גם צעדי ריקוד מתאימים:

https://youtu.be/uGwzoJ7LFMs


ודי ג'יי באבו דאבי מרקיד נופשים בהאוס:

https://youtu.be/GQxLMinuyJw

מעיל עור, ברלינטין בשיער, אופנוע שחור או מכונית של אבא - סגנון הרוקאבילי (Rockabilly) האמריקאי, שמקורו בדרום ארצות הברית, הוא אחד הסגנונות המוקדמים של הרוקנ'רול ומסמן של תקופה מרתקת בהתהוות של הרוק כסגנון מוסיקלי ותרבות צעירים. הוא היה קצבי, נונשאלאנטי ומתחצף - בדיוק מה שצעירים אחרי המלחמה העולמית חיפשו.

מבחינה מוסיקלית, שירי הרוקאבילי היו לרוב פשוטים ונוגנו בקצב מקפיץ ותוסס, שממשיך כל הזמן. היה ברוקאבילי שילוב של מוסיקת רית'ם אנד בלוז, קאנטרי ובלוגראס. השירים בו היו במבנה קבוע וכללו לרוב 3 אקורדים. לצד הזמר, כלי הנגינה העיקריים ברוקאבילי הם גיטרה אקוסטית, קונטרבס ותופים, כשגם גיטרה חשמלית ופסנתר מצטרפים לעיתים, בחלק מההרכבים.

הרוקאבילי הוא סגנון שהיום נתפס כמיושן ומרבית השירים שנכתבו לו, התיישנו ולא עומדים ברוח הזמן. אחד היחידים מאמני הרוקאבילי ששיריו "עובדים" עד היום הוא באדי הולי, שכתב כמה שירים נצחיים, שמצליחים לרתק גם היום.

באדי הולי גם השפיע על להקת הביטלס, שניגנה משיריו בתחילת דרכה והושפעה ממנו ומהסגנון הזה מאד, כמו גם ממנהגו פורץ הדרך לכתוב את שיריו בעצמו.

אמנים נוספים שכיכבו בסצנת הרוקאבילי היו מי שיהפכו לאגדות רוק, כמו אלביס פרסלי הצעיר, ביל היילי, ליטל ריצ'רד וג'וני קאש. אמני רוקאבילי שכמעט ונשכחו בימינו היו קארל פרקינס, ריקי נלסון ואדי קוקרן.

מקור השם "רוקבילי" הוא שילוב של "רוק" ו"הילבילי" (hillbilly) - שם נוסף למוסיקת הקאנטרי, שכונתה בשנות ה-50 "מוסיקת הילבילי".


הנה תולדות מוסיקת הרוקאבילי:

https://youtu.be/iFs75mxhTAE


הרוקאבילי של אלביס פרסלי:

https://youtu.be/kr9HEM-MOAI


גם קווין של פרדי מרקורי עשתה רוקאבילי:

https://youtu.be/zO6D_BAuYCI


רוקאבילי עכשווי:

https://youtu.be/pCLGqTCm1EE


וסרט תיעודי על הולדת הרוקאבילי עם השיר "Blue Suede Shoes":

https://youtu.be/q2RExkc7uCY?long=yes

מוזיקת הכְּלֵיזְמֶרִים (Klezmer) היא המוסיקה יהודית של יהדות מזרח אירופה. להקות ה"כלייזמר" היהודיות הלהיבו ושימחו את היהודים בגלות ולעיתים גם את הנוצרים שמסביב. מוסיקה זו, שנוגנה בחתונה היהודית ובשמחות וחגיגה, התבססה על אילתור ונגינה של לחנים עממיים, שעברו מאב לבן. כל זאת במקום נגינה של תווים כתובים.

בין הכלים המרכזיים במוסיקת הכלייזמרים היו הכינור, החצוצרה והקונטרבס, אבל בזכות כושר הביטוי שהפגינו נגני הקלרינט והיכולת של הכלי לחקות רגשות אנושיים, מצחוק עד בכי, תפס הקלרינט מקום מרכזי במוסיקת ה"כלייזמרים".

בשנים האחרונות, כחלק מגל המוסיקה העממית בעולם, החלו לצוץ לא מעט הרכבי כלייזמרים שאינם יהודים. הם מנגנים בתשוקה רבה לחנים יהודיים עתיקים ומאלתרים בסולואים שמכניסים יצירתיות צעירה למוסיקה הוותיקה כל כך. בתוך כך הם מופיעים בשלל פסטיבלים של מוסיקת עולם, בקונצרטים ובאירועים שונים ואפילו כאמני רחוב, עם כובע פתוח לטיפים.


הנה סיפורה של מוסיקת הכליזמרים (עברית):

https://youtu.be/a5U-EmKEff4


נגני כליזמר בירושלים:

https://youtu.be/4lXZr3veBnI


נגנים בהרכב כלייזמרים ב"פסטיבל הכלייזמר" בבירה:

https://youtu.be/dwrMdfi06As


וסרט תיעודי על גדול נגני הכלייזמר גיורא פיידמן (עברית):

https://youtu.be/DVN-9eZYduw?long=yes

דיקסילנד (Dixieland) הוא אחד הסגנונות הראשונים בג'אז. בתור ז'אנר שנולד מתזמורות הצעידה של דרום ארצות הברית, זה סגנון שהמקצב שלו הוא של מארש.

המאפיין הבולט של הדיקסילנד הוא אלתור של כמה כלי נגינה ביחד, כלומר כמה נגנים המאלתרים בו זמנית וכמו משוחחים ביניהם.

הכלים השונים המאלתרים בו זמנית יוצרים מוסיקה רב-קולית, פוליפונית וייחודית במוסיקה של המאה ה-20.

מקורו של הדיקסילנד בעיר האמריקאית ניו אורלינס. בעיר זו נפגשו התרבויות האפריקאית והאירופאית, זו של העבדים מאפריקה, על המוסיקה והקצב שלה, לבין הכלים של התרבות המערבית.

המפגש המוסיקלי הזה בתחילת המאה ה-20, של קצב אפריקאי וכלים מערביים, הוליד את הדיקסילנד. הוא נקרא אז לעיתים "הג'אז של ניו אורלינס" והיה הסגנון הראשון בג'אז שהוקלט על גבי תקליטים.

השיר הכי מוכר בסגנון הדיקסילנד הוא "כשהמלאכים צועדים בסך" ("When the Saints Go Marching In") שהתפרסם בביצועו של גדול מוסיקאי הג'אז ומי שהעביר אותו מסגנון מגזרי של שחורים למוסיקה פופולרית כל אמריקאית, החצוצרן וזמר הג'אז לואי ארמסטרונג.

תזמורות דיקסילנד מסורתיות התחלקו לשתי קבוצות נגנים. הראשונה היא יחידת הקצב, שכללה תופים, באס (קונטרבס או טובה) וכלי הרמוני (פסנתר או בנג'ו). השנייה היא מחלקת הנשיפה שכללה חצוצרות שניגנו את המנגינה, טרומבונים שניגנו קונטרפונקט וקלרינט (או סקסופון) שקישט את המנגינה.

באילתור בו-זמני של החצוצרה, הקלרינט והטרומבון הייתה נוצרת הפוליפוניה המופלאה של הדיקסילנד.

מקור השם דיקסילנד מהכינוי "דיקסי" שהוצמד לאזור הדרום-מזרחי של ארצות הברית עוד בתקופת מלחמת האזרחים.


הנה הרכב בסגנון הדיקסילנד על הדשא:

https://youtu.be/NpSR0oI5zy8


דיקסילנד אותנטי מפעם בשם "Lasses Candy":

https://youtu.be/n2Wa_gsUM6Q


לואי ארמסטרונג מנגן עם להקתו את "כשהמלאכים צועדים בסך" בסגנון דיקסילנד:

https://youtu.be/wyLjbMBpGDA


הרכב של מוסיקת דיקסילנד מאירופה:

https://youtu.be/pnPVExzm0DY


הרכב רחוב שמנגן דיקסילנד:

https://youtu.be/bvXQ6MBh_2s


ובניו-אורלינס גם לווייה יכולה לכלול תזמורת דיקסילנד:

https://youtu.be/yt_pOf1QHDY

האלבום "ראבר סול" (Rubber Soul) הוא האלבום המהפכני הראשון של הביטלס. "ראבר סול", בעברית "נשמה מגומי" וקצת משחק מילים על "סוליית גומי" באנגלית, היה הפעם הראשונה שבו נוצר אלבום פופ מהודק, מעין יצירה של ממש, עם אופי חזק וברור. כנראה שזה היה הרגע שבו מוסיקת הפופ הפכה לאמנות פופ. זה לא היה עוד אוסף שירים קלילים, כמו שעשו כולם עד אז, ובטח שלא שירי אהבה פחות-או-יותר, שהביטלס כל כך הצטיינו בהם עד אז. בריאן ווילסון, מנהיג להקת הביץ' בויז אמר עליו אז "כשיצא ראבר סול ידעתי עד כמה טוב יכול להיות תקליט פופ". ואת זה אמר מי שייצור שנים ספורות אחר כך את האלבום הטוב בהיסטוריה...

כי לפני הכל היו אלה הטקסטים בראבר סול שהיו נוגים, אירוניים ואפילו קצת אפלים. הביטלס מנהלים בו חשבון עם "הנשים שלהם" (בשיר Girl), כותבים על יחסים של שליטה (Norwegian Wood), השפלה (You Won't See Me), איומים (Run for your life), מבוכה (What goes on ו-I'm looking through you) ואפילו קצת ייאוש (Nowhere Man). לא קשה להתרשם שהבחורים מליברפול החלו לנהל בו חשבון עם הלחצים שאליהם נחשפו בשנים האחרונות, של פרסום עצום והצלחה בלתי נתפסת וחסרת תקדים.

מצד שני, המוסיקה לא נכנעת באלבום הזה לאפלולית הקשיים והחשבונות. המוסיקה בראבר-סול היא יפה להפליא (Norwegian Wood), מלאת חיים (Drive My Car) ורוויית קסם, חיוניות והשפעות מגוונות. דווקא הניגוד הזה בין המילים ללחנים הוא עוד ממד שהופך את ראבר סול ליצירה עמוקה ורבת פנים.

אגב, "ראבר סול" לא תרם לעולם הפופ רק את איכויותיו שלו. האלבום הזה הוליד עוד יצירת מופת חשובה ושמה Pet Sounds. מדובר באלבום המופת של להקת הביץ' בויז האמריקאית, להקה שהגיעה לשיאים של יצירה הרמונית וחדשנות.

אבל מה בין שמיטה לראבר סול, אתם שואלים?

ובכן, המלחין והמנהיג הגאוני של הביץ' בויז, בריאן ווילסון, שמע את "ראבר סול" והתפעל. הוא מאד התלהב מהרעיון של האלבום המהודק והמחודד, עם המוסיקה המצוינת והטקסטים שזנחו את ה"יה יה יה" המקובל אצל הביטלס. מנגד חש המגלומן המוכשר הזה, שהוא יכול לעשות מוסיקה יותר מדהימה מהביטלס - מי שנחשבו אז הלהקה המרתקת והטובה בעולם. לפיכך הוא לחץ את חברי להקתו עד הקצה, הזמין נגני אולפן מעולים, הביא צלילים וסאונדים מקוריים, המציא צורות הפקת צליל חדשות ויצירתיות והגה רעיונות שלא היו מוכרים אז באולפנים והשיג את ההישג הכביר והלא יאומן - אלבום הפופ הטוב בכל הזמנים, כפי שלנון עצמו העיד - האלבום Pet Sounds. כמובן שהביטלס לא נשארו חייבים, אבל זה כבר סיפור אחר...


כך נעשה האלבום Rubber Soul:

https://youtu.be/pll3GkR-OHY


סיפורו של האלבום:

https://youtu.be/jAOo0NPtCaQ


אחד ממיליון דירוגי שירים שנעשו לשירי האלבום החשוב הזה:

https://youtu.be/QioC0ErKqaw


וביקורת מלאה על האלבום ראבר סול:

https://youtu.be/jAOo0NPtCaQ?long=yes

התזמורת הסימפונית (Symphonic Orchestra), או בשמה הנרדף תזמורת פילהרמונית, היא תזמורת המנגנת מוסיקה קלאסית, התזמורת הכי נפוצה מבין התזמורות והגדולה מכל התזמורות.

לרוב מנגנת התזמורת הסימפונית מוסיקה קלאסית, מהתקופות השונות בתולדות המוסיקה, החל מתקופת הבארוק ועד למוסיקה בת זמננו.

בתזמורת זו נכללים עשרות או אף מאות נגנים, מ-60 נגנים ויותר. בתזמורת הפילהרמונית הישראלית, למשל, יש כ-100 נגנים.

בתזמורת הסימפונית מיוצגות כל מחלקות המוסיקה (מה שקרוי סקציות). בכל קבוצת כלים כזו יש נגן ראשון, נגן שאחראי לסקציה כולה ומנגן מפעם לפעם קטעי סולו ביצירות שונות.

את התזמורת מנהל מוסיקלית המנצח (ראו בתגית "מנצח תזמורת"). הוא מכין אותה לביצוע ומנצח במהלך הקונצרט. אך בראש התזמורת עומד ומסייע למנצח הכנר הראשי, המכונה מסורתית "קונצרטמייסטר".


#סקציות - מחלקות הכלים
בין קבוצות הכלים התזמורת הסימפונית נכללים:

כלי קשת - נכללים בהם כינור, ויולה, צ'לו וקונטרבס. זו קבוצת הקשתים, הסקציה הגדולה ביותר בתזמורת.

כלי נשיפה ממתכת - חצוצרה, קרן יער, טרומבון, טובה.

כלי נשיפה מעץ - פיקולו, חליל צד, אבוב, קלרנית ובסון.

כלי הקשה - טימפני, צ'לסטה, פעמונים, מצלתיים וקסילופון.


#הרכב התזמורת
הרכבי הכלים משתנים לפי הצורך והיצירה המנוגנת. יש הבדלים ברורים בין יצירות מתקופת הבארוק, כמו המיסות או הפסיון של באך, ליצירות מהתקופה הקלאסית דוגמת העידן ומוצרט ויצירות מהתקופה הרומנטית, כמו אלה של ברליוז, מאהלר ועד ליצירות מהמאה ה-20, כמו אלה של סטרווינסקי או שוסטקוביץ'.

יצירות כמו המיסה בסי מינור או מתאוס פסיון של באך דורשות הרכב שונה של כלים מיצירה של מאהלר, למשל, וביצוע יצירה של יוזף היידן דורש הרכב שונה מזה הדרוש ליצירה של סטרווינסקי.

ביצירות שונות, כמו הקונצ'רטו (יצירה לסולן ולתזמורת), מצטרפים לתזמורת סולנים. ביצירות אחרות מצורפים אליה כלים ייחודיים, שאינם קבועים בתזמורת הסימפונית. ביניהם פסנתר, גיטרה, עוגב ונבל.


הנה התזמורת הסימפונית ירושלים מנגנת:

https://youtu.be/3bi7YnYZWPo


נגן בתזמורת מספר על עצמו ועליה (עברית):

https://youtu.be/YQh8EwPUPFM


תזמורת סימפונית מבצעת קונצ'רטו של באך עם שתי ילדות פלא נהדרות (עברית):

https://youtu.be/cBJXIfYE6i8


התזמורת הסימפונית ירושלים מנגנת את התקווה בקורונה:

https://youtu.be/HY9G3kp5ux0


הנה כלי התזמורת, אחד אחרי השני:

https://youtu.be/EfedK-dqXWc


הכינו את עצמכם לזיהוי הכלים של התזמורת הסימפונית:

https://youtu.be/dcm-1UP5O2Y


ובחנו את עצמכם בזיהוי כלי התזמורת:

https://youtu.be/tb0gHAzpQPE

פְלַמֶנְקוֹ (Flamenco) הוא סגנון מוסיקלי ספרדי-צועני, שבמרכזו גיטרה בדרך כלל, ביחד עם שירה וריקוד.

הסגנון, המתאפיין במחיאות-כף וברקיעות רגליים, התפתח והפך לסמל ספרדי אהוב ומוכר בעולם כולו. רקדני הפלמנקו שואבים השראה ומתאימים את עצמם אל הגיטריסט וה-Cantador, זמר או זמרת הפלמנקו.

סגנונות שונים יש לפלמנקו, כשכמעט כל סגנון מקושר לאחד האזורים בחבל אנדלוסיה שבדרום ספרד, האזור בו הפלמנקו התפתח. כך לדוגמה ה"אלגרייס" מאזור קדיס, או ה"בולריאס" שבא מאזור חרס-דה-לה-פרונטרה.

מקורו ההיסטורי של השם "פלמנקו" לא ידוע. יש הקושרים את המילה ל"פלאח", איכר בערבית. חוקרים אחרים דווקא סבורים שהאנרגיות והרגש שמבוטאים בריקוד שבו קושרים אותו למילה הלטינית "פלמה", שפירושה אש, או להבה.


#תולדות הפלמנקו
מקור הפלמנקו בשירת הרועים מהרי אנדלוסיה. לצד ה"פאלמאס", מחיאות הכפיים הקצובות ולצד רקיעות הרגליים האנרגטיות, החל עם הזמן ללוות את השירה הזו כלי הנגינה הפופולרי של אותם ימים - הגיטרה.

מקור הפְלַמֶנְקוֹ בחבל אנדלוסיה שבדרום ספרד, בו המוסיקה הושפעה ושאבה מהתרבויות המוסיקליות של צוענים נודדים, של מתיישבים יהודים ספרדים, סוחרים מרחבי אגן הים התיכון, ואפילו מהערבים והבֶּרְבֵּרִים של צפון אפריקה, הידועים בשם "מוּרים" ושלטו פעם בדרום ספרד.

בתחילת המאה ה-19, הפלמנקו בוצע בעיקר על ידי צוענים עניים. עם הזמן החלו יותר ויותר מוסיקאים לא-צוענים לבצע את המוסיקה הזו לפרנסתם.

במהלך המאה ה-19 הפך הפלמנקו לאמנות מוכרת ופופולרית בספרד. הנגינה והשירה הצטרף ריקוד הפלמנקו ונוצר השילוש המפורסם, עם שירה, גיטרה וריקוד (Cante, Guitarra y Baile).

בשנות השבעים של המאה ה-20, מצורף תוף הפלמנקו, הנקרא "קחון".

התפתחות ז'אנר מוזיקת העולם הביאה ברבע האחרון של המאה ה-20 להיווצרות הפלמנקו המודרני. זה היה כשהגיטריסט המוביל בפלמנקו פאקו דה לוסיה וחבריו הכניסו לסגנון כלים מוזיקליים מודרניים, כולל הבאס החשמלי, גיטרה חשמלית, חליל צד ואפילו סקסופון.

ביחד עם השינויים הללו נכנסו לפלמנקו מרכיבים והשפעות של מוסיקת הג'אז, מה שיצר דיונים ואף מתח, בין המעוניינים לשמר את הסגנון המקורי של הפלמנקו, לבין אלה הדוגלים ב"פיוז'ן", תמהיל עם סגנונות אחרים.


#הפלמנקו כמוסיקה
כסגנון מוזיקלי, הפלמנקו הוא סגנון מורכב, בעל מעל 50 סוגי מקצב, חלק מהמקצבים הם מורכבים ביותר, ממקצבים המורכבים מ-12 פעימות ולעתים כאלה המבוססים על 6,4,2 או 5.

לכל אחד מסגנונות הפלמנקו קצב משלו והרמוניות אופייניות. הסולמות הנהוגים בהם בדרך כלל הם מז'ור, מינורי ומודוס פריגי.

בין המוסיקאים המפורסמים בעולם הפלמנקו ידועים היו במיוחד הגיטריסט פאקו דֶה לוּצ'יה, ראמון מונטויה וטומטיטו.


הנה נגני פלמנקו עם רקדנית פלמנקו:

https://youtu.be/AwcOCgBRZZ4


פאקו דה לוסיה:

https://youtu.be/jxodluTaz4g


"אני אוהב אותך כרמן" - הסרט שהביא את הפלמנקו לקולנוע:

https://youtu.be/siz4Cjp6nmk


פלמנקו פוגש ג'אז:

https://youtu.be/v35YhhzCrYk


מתמודד בריאליטי מנגן פרשנות משלו:

https://youtu.be/pfAw7IwUq3E


ובאזורים המסקרנים הללו צמח הפלמנקו (מתורגם):

https://youtu.be/_J2-mTbItwM?long=yes

הפאדו (Fado) הוא הבלוז של פורטוגל, מוסיקה נהדרת וייחודית לארץ הזו, שפעם הייתה אימפריה ובהמשך עברה תהפוכות קשות לעיכול.

יש שיאמרו שהפאדו הנהדר הוא מדכא ועצוב, אבל הוא לא שיר עצוב אלא מלנכולי. למעשה, הפאדו הזה הוא הילד המלנכולי של משולש האהבים שבין פורטוגל, ברזיל ואפריקה.

פאדו, שמשמעותו "גורל", הוא סגנון של מוסיקת נשמה, שמדביק את החברה, מתקשר בין הדורות, השבטים והמשפחות. הוא הצליל שהזקנים משאירים לצעירים כדי שיזכרו שהחיים יכולים להיות מורכבים הרבה יותר ממה שנדמה.

הפאדו, גם אם מזוהה עם פורטוגל וייחודי לה, הוא מוסיקה מקבילה לסגנונות דומים בכל העולם. כמו הבלוז האמריקאי, הרֶבֶּֿטִיקוֹ היווני, הטנגו של ארגנטינה, הפלמנקו בספרד והסמבה בברזיל, גם הפאדו הפורטוגלי הוא סגנון ששר את הכאב, הסבל, הגעגוע או המצוקה של האדם הפשוט וקשה היום.

פאדו בפורטוגל הוא לא סתם מוסיקה או אטרקציה לתיירים, אלא מרכיב תרבותי משמעותי במרקם החיים של ליסבון.


#תכנים
אין הרבה סגנונות כמו מוסיקת הפאדו, שמחברים בין גורל, תקווה, חיים ומוות.

ואכן, גם אם כיום יש פה ושם גם שירי פאדו פחות עצובים, לא פעם אפילו שמחים ומשעשעים, המלנכוליה בשירים הללו שולטת.

שירת הפאדו תתרכז בדרך כלל בחיי היום יום הלא פשוטים, בקשיי החיים בעיר, חלומות שלא התגשמו, אהבות טרגיות, באובדן של אנשים אהובים ובשאר סממני הגורל הקשה.

התכנים האופייניים לשירת הפאדו קשורים כמעט תמיד ב“סאודד” (Saudade), הכמיהה לדבר שכבר לא יקרה, תחושת הנוסטלגיה והרגשת הגעגוע העמוק של הפורטוגלים, לעבר שלא ישוב.


#המוסיקה
מוסיקת פאדו היא סגנון מוסיקה פורטוגלי ונוגה, המחבר מלודיות פורטוגליות מלנכוליות, למקצבים אפריקאיים איטיים, שעברו דרך ברזיל והגיעו לפורטוגל, ששלטה בברזיל שנים רבות.

בביצוע המסורתי שלה, שירת הפאדו מבוצעת על ידי זמרת אחת, המלווה בשני נגני גיטרה. אחד משני הנגנים מנגן בגיטרה פורטוגלית בעלת 12 מיתרים, הידועה בשירת הפאדו, בעוד השני מנגן בגיטרה קלאסית רגילה.

את מהות הגורל בשירת הפאדו אפשר להרגיש בהשפעה הדרמטית שיוצרת ההשתהות הקלה שמכניסים זמרי ובעיקר זמרות הפאדו בסופי המשפטים. כך מקובל אצלם לשיר וההשתהות האופיינית הזו היא סוף המשפט הכמעט מתחייב בשירה הזו.

בדרך כלל סגנון סגנון הפאדו מזוהה עם נשים מבצעות. בפורטוגל רואים בזמרת אמליה רודריגז את מלכת הפאדו. היא גם זמרת הפאדו הראשונה שזכתה לפרסום עולמי.


זמרת הפאדו היא חלק בלתי נפרד מהעיר ליסבון:

https://youtu.be/z0Xr6nP_agU


במועדונים כמו זה:

https://youtu.be/f4-GdUomwzE


הנה זמרת הפאדו המצליחה מאריצה:

https://youtu.be/xOnRrQVfWjs


שיר פאדו בהרכב הקלאסי:

https://youtu.be/lh9YHtZzHfk


זמרת הפאדו קטיה גוריירו:

https://youtu.be/CZp7_KwX7R4


מלכת הפאדו האגדית אמליה רודריגז:

https://youtu.be/199Kz_NXvuo


ותולדות מוסיקת הפאדו מפי מאריצה:

https://youtu.be/lnemFZgPAOw?long=yes

סגנון הסקיפל (Skiffle) הוא סגנון של מוסיקת פולק, משולבת עם מרכיבים של ג'אז, בלוז ומוסיקת קאנטרי אמריקאית מהדרום של ארצות הברית. המוסיקה הזו בשנות ה-50 הייתה מה שתהיה מוסיקת ה-Pאנק בשביל הרוק של שנות ה-80. סימן ההיכר של הרכבי סקיפל התבטא אז בלוח הכביסה ששימש ככלי הקצב העיקרי וב"גיטרה באס" שהייתה בעצם מקל של מטאטא, שעליו הורכב מיתר אחד בלבד!

היתרון הגדול של הסקיפל היה שהיא הייתה מוסיקת עניים. היא לא חייבה כלי נגינה מתוחכמים או יקרים, לא היו צריכים בשבילה ידע מוסיקלי רב וכדי ליצור אותה הספיקו התלהבות, יכולת לחרוז כמה מילים, לצרף 2-3 אקורדים, קצת כישרון מוסיקלי וזהו. המילה "סקיפל" שימשה אז כ"אילתור" או "קומבינה". אם מישהו רצה לומר שהוא יאלתר משהו בלי להתאמץ, הוא אמר פשוט "I'll just skiffle something..."

בשנות ה-50 התרחשה באנגליה מה שיכונה לימים "מהפכת הסקיפל". המוסיקה הזו שטפה את האי הבריטי והיא הפכה למוסיקה הלוהטת של התקופה. לצד סגנון ה"רוקאבילי", שעשה מהפכה דומה בארצות הברית, תהפוך הסקיפל לגורם בעל השפעה אדירה על לנון ומקרטני ובהמשך על מה שיהפוך ל"חיפושיות".

"מלך הסקיפל" היה בשנות ה-50 זמר בשם לוני דוניגן. הוא ביצע בעיקר גרסאות כיסוי לשירי פולק ובלוז ישנים, אבל היה זמר מצליח ובעל קסם אישי רב. דוניגן כבש את המצעדים באותה תקופה, עם שלל להיטי סקיפל סוחפים, כשאחד המוכרים והמצליחים שבהם היה Rock Island Line.

להקות צעירות רבות בליוורפול ובערי שדה אחרות נולדו באותה תקופה כלהקות סקיפל. כאמור, גם להקת הקוורימן של לנון, שממנה נולדו "הביטלס" הייתה להקת סקיפל. המוסיקה הזו הייתה מההשפעות המוקדמות הכי חשובות שיגרמו לחבורה הצעירה מליוורפול להפוך את המוסיקה למרכז חייהם ולהשקיע בה כל כך הרבה מאמצים. גם לוני דוניגן עצמו היה מאלו שהשפיעו על הביטלס מאד ובאופן מסוים היה סגנונם המוקדם של הביטלס הדהוד של להיטיו.


הנה שיר סקיפל אופייני:

https://youtu.be/FIqEQF90QuM


הסקיפל של לוני דוניגן, הכוכב של הסגנון בבריטניה:

https://youtu.be/FlcmUdWCzaY


השיר הראשון שהקליטה להקת הקוורימן, לימים הביטלס - קאבר של באדי הולי:

https://youtu.be/R4_LMMKq8Hw

דאבסטפ (Dubstep) הוא סגנון מוסיקלי חדיש שהפך בשנים האחרונות לסגנון האלקטרוני הפופולארי בעולם. הוא הפך לסגנון מרכזי בסצנת הריקודים והמועדונים העולמית.

מבחינה מוסיקלית הדאבסטפ מתבסס על מקצב ייחודי בן שתי פעימות וסינקופות, בניגוד למוסיקה הפופולארית בעולם, שרובה מתבססת על 4 פעימות. המקצב הזה בא לצד תבניות תופים מקובלות, שמתבססות במיוחד על מקצב אופייני של תופי סנייר, כשלמטה, בצלילים הנמוכים, מבעבעים צלילי באס עמוקים, שמעניקים לדאבסטפ סאונד אפל. בולט בדאבסטפ גם השילוב שבין דגימות צליל (Sample) לשירה נונשלנטית, לא מוקפדת. הטמפו של מוסיקת דאבסטפ הוא בדרך כלל בתחום 138-142 פעימות לדקה.

הדאבסטפ נולד בלונדון. קטע הדאבסטפ הראשון יצא בשנת 1999 ומשם התפתח הסגנון בתחילת שנות ה-2000, עד שבהדרגה הפך להצלחה גדולה. זו הייתה מוסיקת ריקודים בעלת גוון ייחודי באנגליה, שנבטה במועדונים בעלי אופי מחתרתי משהו. משם הלך הדאבספט ותפס את הזרם המרכזי של מוסיקת הפופ. במיוחד תרמו לכך כוכבי-על כמו ליידי גאגא, ג'יי זי, דיוויד גואטה וקניה ווסט, ששילבו באלבומיהם מקצבים וסימפולים של דאבסטפ. בתחילת העשור השני של המאה ה-21 החלו סגנונות מוסיקליים רבים לאמץ מרכיבי דאבסטפ אל תוכם, מסגנונות ריקודים כמו טראנס ודאנס ועד למוסיקת פופ ורוק. גם העולם המסחרי הסתער על הסאונד החדש ופרסומות רבות החלו להשתמש בדאבסטפ כדי לקדם מוצרים לצעירים, כמו מכוניות ומשקאות אנרגיה.

בין אמני הדאבסטפ המובילים בעולם נמצאים מפיקים ודי ג'ייז מוכשרים כמו בורגור הישראלי, כריסטינה סוטו, טריטונל, דאונלינק, קיל דה נויז וסקרילקס, מי שנחשב לאמן הדאבסטפ המצליח ביותר ובתיקו פרסי גראמי רבים ופרסי VMA שמעניק MTV לווידאו-קליפים.


הנה מוסיקת הדאבסטפ שמקדימה את זמנה:

http://youtu.be/3l_hy33-1Yw


עוד על סגנון הדאבסטפ:

https://youtu.be/Ssu9PE20RvE


אחד הדי ג'ייז המצליחים בעולם הדאבסטפ הוא בורגור הישראלי (מתורגם):

http://youtu.be/y_lhcNlyHOI?t=06