אחד העקרונות המעניינים בטבע ומה שמדגים שוב את התבונה שבטבע ובמנגנוני האבולוציה וההתפתחות שבו, הוא עקרון שמסביר את ההתנהגות של בעלי חיים רבים ונקרא "עקרון ההכבדה" (Handicap principle). לפי עקרון זה נוהגים זכרים רבים להכביד על עצמם, במהלך עונת החיזור. הזכר מכביד על עצמו בכדי להרשים את הנקבה בגנים המשובחים שלו. לפי עקרון ההכבדה הוא יחשוף את עצמו לסכנה, ייקח על עצמו משימות קשות לביצוע או ינהג בצורה שמעידה על יכולותיו. אולי החסרונות של כל אלה ברורים, אבל היתרון הגדול שלהם הוא שהנקבות יחליטו שהזכרים החזקים, האמיצים והיעילים הללו יהיו בני זוג אידיאליים בשבילן והורים מצוינים. התנהגות הנקבות מעידה שהיתרונות שמוצאות הנקבות בזכרים הללו הם גם בגידול והגנת הצאצאים העתידיים שלהן וגם בגנטיקה של האבות הללו שתאפשר הישרדות טובה יותר לצאצאים, שכן גנים חזקים בטבע מגדילים את הסיכוי של הצאצאים לשרוד.

דוגמאות להתנהגויות, מאפיינים גופניים ומבנים שמסכנים את בעל החיים לא חסרים. הדוגמה המוכרת ביותר היא חיזור אצל הטווסים. הזנב הצבעוני, שמטפח לעצמו הטווס הזכר, מקשה עליו להסתתר מפני טורפים וחושף אותו לסכנה. אך עקרון ההכבדה יסביר שברירה מינית היא שפיתחה את המאפיין הזה, במהלך האבולוציה. הזנב הצבעוני מאותת לנקבות הטווסים שהזכר בטוח בעצמו, על אף ההכבדה שנטל על עצמו בזנב הבולט ומושך תשומת לב של טורפים. המעניין הוא שהביטחון העצמי שמשדר הזנב הצבעוני של הטווס מצליח גם להרתיע טורפים אפשריים ומכאן שההכבדה היא לא רק אמצעי לחיזור, אלא גם מאפיין שמגדיל את סיכויי ההישרדות שלו.

דוגמה אחרת היא קרניהם הענקיות של בעלי חיים כמו זכרי האייל הקורא או היעל. הן מקשות את התנועה והבריחה מטורפים, אך יש בהן כדי להדגים את חוזקו והאומץ של הזכר.

המדען שגילה את עקרון ההכבדה הוא חוקר ישראלי, הזואולוג אמוץ זהבי, שביחד עם אשתו, אבישג זהבי, חקר את הנושא לעומק. הוא פרסם את העקרון במאמר שזכה לקיתונות של ביקורת מצד מדענים וכמעט בוז. רק אחרי שאומת על ידי חוקרים נחשבים ואף הוכח שהוא מתבקש ואף הכרחי, בהסבר של תופעות שונות, הוא התקבל. מאז זכה זהבי לתועפות של הערכה, ציטוטים אקדמיים, פרסים ומחקרי המשך, שהפכו אותו לאחד החוקרים המוערכים בתחום. הוא פרסם בהרחבה בספרו "על עקרון ההכבדה ואלטרואיזם" את עקרון ההכבדה, שיש מי שכינו אותו מאז "החלק החסר בפאזל של דארווין".


הנה הטווס המכביד על עצמו, לפי עקרון ההכבדה:

https://youtu.be/qDvFdj-pFMc


סרט תיעודי על עקרון ההכבדה (עברית):

https://youtu.be/weKle8ImwDs?long=yes


והרצאה של אמוץ זהבי על הנושא (עברית):

https://youtu.be/yzIByq541ZI?long=yes

יָעֵל (Ibex או Capra) הוא בעל חיים שחי בעיקר באזורי המדבר וההרים, באזורי אסיה, כולל המזרח התיכון. מין היעלים הנפוץ בישראל הוא יעל נובי. ניתן למצוא אותו בנגב, במדבר יהודה וברמת הגולן.

היעל הוא בעצם עז-בר. צבעו של היעל מאפשר לו הסוואה מעולה על רקע אדמת המדבר. כרית גמישה שיש להם בתחתית הפרסה, מקנה ליעלים יכולת טיפוס מעולה על מצוקים, תוך היאחזות בסלעים. היא שמאפשרת להם לחיות על צוקים ולהגיע למקומות שטורפים מתקשים לטפס אליהם.

הזכרים של היעלים הם כבדים מהנקבות. גם קרני היעלים הזכרים הן גדולות במיוחד. ההסבר היפה לגידול של קרניים כה גדולות וכבדות הוא מה שהזואולוגים מכנים "עקרון ההכבדה". מדובר בתגלית של הזואולוג הישראלי אמוץ זהבי, המסביר שהקרניים הגדולות הללו מעידות לנקבות על כך שהזכר הא בעל כושר הישרדות ואומץ, מה שמגדיל את יכולתו למצוא לו בת זוג ולהוליד צאצאים.


הנה מצגת חרישית על היעלים:

https://youtu.be/J_eZ4l1gy2w


הנה יכולת הטיפוס המופלאה שלהם על צוקים:

https://youtu.be/Hu8TJKMtmtI


זכרים של היעל נאבקים כדי להרשים ולזכות בנקבות העדר:

https://youtu.be/I3nmfvZJfn4


יעלים בנחל דוד שבעין גדי:

http://youtu.be/0vK-PMtR5oc


יש מי שסופרים יעלים, כדי לוודא שלא ייעלמו כמו חיות בר אחרות:

https://youtu.be/nVQA4xVqfIM


סרט תיעודי על היעלים:

https://youtu.be/weKle8ImwDs?long=yes

החיזור של ציפורי פריגט הוא אחד המוזרים והיפים בטבע. אם הטווסים מרשימים את הנקבות באמצעות מניפת הנוצות הססגונית שלהם, הפריגט מרשים את הנקבה על ידי ניפוח כיס עור מגרונו לגודל ענקי. כדי להשלים את הרושם שהוא עושה, הוא גם פורש את כנפיו, מנפח את הנוצות, משמיע קולות תקתוק חזקים ונראה גדול ומרשים.

כיס העור האדום נמצא מתחת לגרונו והוא מתנפח לגודל מרשים, שחושף אותו לפגיעה. כך מראה זכר הפריגט לנקבה שהוא אמיץ מספיק להבליט את עצמו והוא בעל יכולת הישרדות. הדבר נועד לעזור לנקבה לבחור מבין כל הזכרים את הזכר המתאים ביותר - אותו זכר שיסתכן כדי להשיג מזון אבל יוכל לשרוד ולא יהפוך לטרף וכך יהיה הורה לצאצאיה לאורך זמן. זה נקרא "עיקרון ההכבדה".


הנה מחול החיזור של הפריגט:

http://youtu.be/7xldqzxwUK0


עוד ריקוד חיזור נוסף ונפוח במיוחד:

http://youtu.be/LWOgCHT1Hr0


חבורת זכרים ונקבות בחיזור מתקתק:

http://youtu.be/8Z--z5oCK94


זכרים מתנפחים ומתחרים מי ימשוך את תשומת לב הנקבות:

http://youtu.be/woZIhsO2RZU


וזכר בודד מתרגל את החיזור:

http://youtu.be/LobtqbavZck

כמו מינים רבים, גם זכרי העדניים, ציפור גן עדן (Birds of Paradise), מחזרים אחרי הנקבות על ידי כך שהם רוקדים ריקודים מרשימים ופורשים נוצות צבעוניות ומרהיבות לכל עבר. אבל זכרי ציפור גן העדן גם נתלים במהופך על ענפי העצים ומרשימים אותן בתנוחות שמעידות על כוח ויכולת. הנקבה מביטה בהצגה ולבסוף מחליטה אם לבחור בזכר או להמשיך ולחפש...

ניתן להניח שגם התנהגות זכרי ציפור גן עדן מוסברת באמצעות עקרון ההכבדה. לצד הריקודים המרשימים, שמנסים ללכוד את תשומת לב הנקבה, פורשים הזכרים את כנפיהן הצבעוניות, כשהם משדרים לנקבה על יכולות ההישרדות שלהם למול טורפים אפשריים. הנקבות בוחרות באמיצים שבהם, מתוך הנחה לא מודעת שאלו יקנו לצאצאים יכולות הישרדות גבוהות יותר.

ציפור גן העדן שלעתים נקראת גם בת-עדן היא ציפור שיר שנוצותיה יפות וססגוניות מאד. היא מצויה בפפואה גינאה החדשה, באיי אינדונזיה ובצפון אוסטרליה.


הנה אורחות חייה של ציפור גן העדן:

https://youtu.be/YTR21os8gTA


נקבה צופה בזכר שרוקד ומתהפך ואז מחליטה:

http://youtu.be/IPfW7iolmgc


חיזוריה של ציפור גן העדן:

http://youtu.be/u5MuKBjGvDk


התחרות קשה:

https://youtu.be/BF19aR6mwfI


ואצל מינים רבים של ציפור גן העדן משמשים הריקודים וההצגות שהזכר עושה לנקבה:

https://youtu.be/DU-V3OYwwQU

בעלי חיים מתקשרים ביניהם באמצעים שונים. בעלי חיים משתמשים בעיקר בתנועות ובצבע כדי להעביר מסרים. אצל היונקים יש שימוש גם בקולות, כמו נביחות ונהימות, כדי להעביר מסרים שונים. הפילים מעבירים מידע רב ממרחק של כמה קילומטרים באמצעות קריאות בצלילים נמוכים שהם מתחת לסף השמיעה של בני אדם. גם ריחות הם אמצעי תקשורת מצוין - בעלי כלבים יוכלו לספר כמה זמן משקיעים הכלבים שלהם בהרחת כלבים אחרים ומה שהם משאירים אחריהם...

התקשורת בין בעלי חיים היא מגוונת עוד יותר. הלווייתן הקטלן שר כצורת תקשורת עם בני מינו. גם הציפורים מתקשרות ביניהן באמצעות שירת הציפורים. יש להן גם שיטות להעביר מידע בהתנהגות, כמו טקסי חיזור וריקודי חיזור מושקעים של הזכרים. באמצעות הריקוד הם מעבירים מידע לנקבות על כוונותיהם ולעיתים הם מתקשטים בצבעים עשירים ומסוגננים, גם אם מסוכנים להם (קראו על כך באאוריקה בתגית "עקרון ההכבדה"). התקשטות וריקודי חיזור הם דרכי תקשורת מוכרות כדי לומר לנקבה "קחי אותי"...

בעלי חיים במעמקי הים מתקשרים באמצעות זרמים חשמליים, צבעי זרחן או תאורת גוף. צפרדעים מקרקרות, צרצרים מצרצרים זה לזה, דבורים רוקדות ריקוד בצורת הספרה 8 וכך מסמנות לחברותיהן איפה יש צוף רב. קופים משתמשים בהבעות פנים כמו חשיפת שיניים ותנועות גוף כמו שיער סומר כדי להעביר רגשות, גחליליות מאירות בלילה כדי למשוך בני זוג - כל אלה הן דרכי תקשורת שמחליפות את השפה האנושית, למי שמוחם אינו מפותח כמו של בני האדם.


הנה הסבר על כיצד מתקשרים בעלי החיים:

http://youtu.be/s_N6Mt0wPqA


בעלי חיים שמדברים בריקודי חיזור ותנועות גוף:

http://youtu.be/1b_zy7D5Fjw


סרטון משעשע על כיצד חיות כמעט מדברות...

http://youtu.be/_aJ-Ax6nBCc


הנה מה שהם אולי מתכוונים לומר (:

http://youtu.be/R6R-Hm0enGg


וסרט תיעודי על תקשורת בבעלי חיים:

http://youtu.be/s5fAS-krjyc?t=2m17s?long=yes

על עור הפרפר (Butterfly) פזורות מיליוני גבשושיות זעירות הבנויות כך שישברו את אלומות האור הפוגעות בהן ויחזירו רק אורכי גל מסוימים.

כל אורך גל כזה הוא צבע מסוים. כך גם לא דוהה הצבע של הפרפר, כמו שדוהים צבעים שאנו מייצרים. צבעיו של הפרפר לא דוהים בשמש ולא נשחקים מהאבק שבאוויר, שכן הגבשושיות הזעירות הללו נשמרות טוב יותר מסתם צבע.


#צבעיהם המגוונים של הכנפיים מיועדים לכמה צרכים:

הסוואה - הפרפר דומה לרקע הפרחים ובכך מעלים את עצמו מטורפים.

אזהרה - פרפרים מסוימים מזהירים בצבעיהם טורפים ומעבירים להם מידע שהפרפר המזהיר מכיל חומרים רעילים. יש בטבע גם פרפרים חקיינים שצבועים בצבעי האזהרה הללו, מבלי שהם רעילים..

משיכת בן זוג - לצבעים יש תפקיד חשוב בחיזור בין פרפרים. בריבוי צבעים יש משיכה של בן זוג וגם שימוש ב"עיקרון ההכבדה" - הפרפר מבליט את עצמו ובכך מדגים לבת הזוג את יכולתו לשרוד ואת היכולת לשמור עליה ובמיוחד על הוולדות שלה.


הנה צבעי הפרפרים המגוונים כל כך:

http://youtu.be/Mp8oOHzTPE8


פרפרי האמזונס היפים:

http://youtu.be/BeryOvBs6n0


וכמה מהפרפרים היפים ביותר בעולם:

https://youtu.be/Q0Ygp2UfEW4

אחת השיטות של הציפורים להעביר מידע, היא באמצעות התנהגות. למשל טקסי חיזור או ריקודי חיזור שהזכרים משקיעים בהם רבות.

בעזרת הריקוד מעבירים הזכרים לנקבות מסרים על כוונותיהם. לעיתים קרובות הם גם מתקשטים בצבעים עשירים ומסוגננים, שמסכנים אותם.

מחוץ לזה שהריקוד הוא מסר לנקבה שאומר "קחי אותי", הסיכון העצמי שבצבעוניות הגדולה רבה ובריקודים הללו הוא שהזכר יכול להכביד על עצמו בסכנה, כלומר הוא יוכל להגן על הגוזלים שלו. זהו "עיקרון ההכבדה" שהתגלה במחקרים החשובים של אמוץ זהבי, חוקר ישראלי שזכה בזכותם לפרסום עולמי.


הנה ריקוד הזכר של ציפור גן-העדן:

https://youtu.be/IPfW7iolmgc


ריקודי החיזור המפורסמים של הפלמינגו הם המוניים:

https://youtu.be/KW8GX2n4qbY


גם אצל עגור קנדי הריקודים קולחים:

https://youtu.be/a_O40AC9EpM


מין אחר:

https://youtu.be/ZbRrxw-H6xA

הטוקן (Toucan) הוא הציפור בעלת המקור הגדול ביותר בטבע, באופן יחסי לגודל גופה. המקור שלו יכול להגיע לכמעט 20 סנטימטרים.

המקור המעוקל והגדול של הטוקן הוא פעמים רבות כל כך ענקי, עד שהוא גדול אפילו מגופו.

אבל מה מטרת המקור העצום וחסר הפרופורציה הזה?

ובכן מעבר לכך שמקור כל כך גדול יכול לסייע לטורן להגיע אל הפרות שעל העצים, המקור הזה מדגים שהטוקן הזכר הזה מוכן לרביה וכשיר להיות הורה.

מקור כל כך בולט וצבעוני נועד להיות סוג של שלט פרסומת גדול המציין את יכולתו של הטוקן הזכר להגן על עצמו ועל הנקבה שתבחר בו.

זו עוד דוגמה בטבע לעיקרון ההכבדה, בו "מעמיס" על עצמו הזכר דברים שמסכנים אותו, כדי למשוך נקבות, בהדגימו שהוא "גבר גבר" ולא חושש מטורפים.

למרות המקור העצום שלו, מעופו של הטוקן לא נפגע. זאת מכיוון שהמקור שלו עשוי מחומר ספוגי וקל. מה שהופך את המקור של הטוקן לקל מאד הן הדפנות הדקות מאוד שלו והחיזוק שלהן, בדמות התומכות הגרמיות והדקיקות שמחזקות אותן.

הטוקנים חיים באזורי אמריקה הטרופית.


הנה הטוקן בזמן האוכל:

http://youtu.be/HgIEEABDi-w


אנשים שמשתעשעים בטוקן בחנות:

http://youtu.be/tKHR5wVtcT4


וארקרי טוקן בטבע:

http://youtu.be/xDselqp6_sY?t=10s

המסורת הנוצרית האנגלו-סקסית, באירופה ובצפון אמריקה, נוהגת להבטיח שאת מתנות חג המולד יביא סנטה קלאוס כשהוא רכוב על מרכבה או מזחלת שמובילים איילי הצפון.

אייל הצפון (caribou) הוא אייל אוכל עשבים וצמחי מים.

הריינדיר חי באזורים הארקטיים ובטונדרה. בחיפוש אחרי אזורי מרעה ובעצם חיפוש מזון, נודדים בכל שנה עדרים ענקיים של עד 20 אלף איילים, למרחקים של מאות קילומטרים. מסעות הנדידה הללו של איילי הצפון יכולים להגיע עד למרחקים של מעל 2,000 קילומטרים!

בחורף הארוך והקר השורר בטונדרה ובקוטב ניזונים האיילים בעיקר מאכילת חזזיות. כך הם אוכלים את אבובית האיילים, שאותה הם חופרים לאכילה מתחת לשלג, באמצעות פרסותיהם הרחבות.

יש לאיילים טורפים טבעיים, בעיקר זאבים ודובים. כנגד הלבנים שבהם, כמו דובי הקוטב וזאבי השלג, פיתחו האיילים באבולוציה ראיה אולטרה סגולה מעולה.

אגב, באנגלית מבחינים בין אייל הצפון (caribou) לריינדיר (Reindeer) - על אף שהם זהים לחלוטין.

בין מיני האיילים הוא נחשב יוצא דופן, על שום הביות שהוא עבר. זהו המין היחיד שהאדם ביית.

ועוד עובדה מעניינת - נקבת אייל הצפון היא היחידה מבין נקבות האיילים כולם, בכך שיש לה קרניים.


הנה איילי הצפון בנורבגיה:

https://youtu.be/avi8Stfw9LM


איילים בצפון הארץ (עברית):

https://youtu.be/eenwRbUAF0I


אייל הצפון בפינלנד החורפית:

https://youtu.be/ApBbiCZEZKo


הסאמים בייתו את אייל הצפון ותלויים בו למחייתם:

https://youtu.be/s8cYqwKTKR0


לכן הם שומרים עליו מכול משמר:

https://youtu.be/XX6VB-y9_Pk


כשהחורף מגיע, אוספים הסאמים בלפלנד את איילי הצפון המבוייתים שלהם ומורידים אותם לאזורים החמים יותר:

https://youtu.be/1IYB3FD7eFM


ומפגש עם האיילים במונגוליה בה המקומיים גם אוכלים מבשרם (עברית):

https://youtu.be/67Gr0PCX35k?long=yes

האייל הקורא, באנגלית "מוס" (Moose), הוא האייל הגדול ביותר והצבי הגדול ביותר בעולם. משקלו של אייל קורא זכר הוא בין 380 ל-700 קילוגרם. גם קרניו גדולות במיוחד והן יכולות להגיע לגודל עצום.

עקרון ההכבדה מראה שהוא מרשים בקרניו הגדולות את הנקבה. הקרניים העצומות הללו הם סימן לנקבות האיילים שהאייל הזה הוא חזק וכשיר להגן על הגורים. כך הן ממליטות לזכרים עם קרניים גדולות והדורות הבאים יוולדו גם הם עם קרניים גדולות.

החוקרים מצאו בביצות כבול באירופה ובצפון אמריקה, שרידים של אייל קורא אירי (Megaceros) מתקופת הפלייסטוקן, שהגיע ככל הנראה לשיא ההכבדה. מוטת קרניו הגיעה ל-3 מטרים!

רבים לא יודעים שהקרניים הגדולות של האיילים הקוראים נושרות באביב, לאחר סוף עונת החיזור. בשנה הבאה הן יגדלו להם שוב. הזקנים שבין האיילים כבר לא מתחרים על הרבייה. לכן הם מגדלים קרניים קטנות, שלא נועדו עוד להרשים ושמותאמות לזיקנתם החלושה יותר.


הנה גודל קרניו של האייל הקורא:

http://youtu.be/AOm1tBUncqQ


ואייל קורא בסביבתו הטבעית בטבע:

http://youtu.be/5F7wsbvfcEA

הטווס (Peacock) הוא עוף שהזכרים שלו הם בעלי זנב מהודר הנפרש כמניפה וציצית ראש מרהיבה ביופיה. מטרת הזנב המפואר של הזכר היא להציגו בפני הנקבות בתקופת הרבייה ולנסות ולמשוך אותן אליו. הצרה היא שהן לא תמיד מתרשמות והוא צריך להמשיך ולהפגין את הזנב המהודר הזה שוב ושוב, לנקבות שונות. כך הוא זוכה להפרות כמה מהן בכל עונה.

דוגמת ה"עיניים" הצבעונית שנראית על זנב הטווס הפרוש משמשת כהרתעה לבעלי חיים שעלולים לתקוף אותו וכמובן גם כקישוט שירשים את הנקבות. בכלל, צריך לומר שחוקרים מצאו שהטווס לא מסתיר את עצמו וחושף את עצמו כך, כיוון שבין השאר הוא מראה בכך לנקבה שאינו פוחד מפני טורפים והוא אמיץ מספיק כדי להגן על הגוזלים שלו. בכך הוא גם מרתיע תוקפים אפשריים, שמתרשמים מההכבדה שנטל על עצמו בחשיפה הזו. החוקר הישראלי אמוץ זהבי, שגילה את העקרון החשוב הזה, קורא לו "עיקרון ההכבדה".

הטווסים חיים עד 20 שנים והם בונים את הקן שלהם על הקרקע דווקא.

שני סוגי טווסים קיימים. אחד מהם הוא הטווס ההודי, שמוצאו מהיבשת ההודית ובה הוא נחשב ציפור לאומית. השני הוא הטווס הירוק. מוצאו מהארצות תאילנד, מיאנמר, מלזיה וקמבודיה ובהן הוא נמצא בסכנת הכחדה.


הנה סרטון על הטווסים (עברית):

http://youtu.be/Z7MpgY6yJDc


הריקוד המפואר של הטווס:

https://youtu.be/qDvFdj-pFMc


הטווסים הלבנים:

https://youtu.be/JU97siDMx_8


הטווס הכחול ההודי:

https://youtu.be/jz-tjJhFH1k


ועוד מהטווסים המפוארים בריקוד חיזור מרהיב במיוחד:

https://youtu.be/TTwT1-TpFhE