שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי היה קונפוציוס שהטיף למוסר אישי ולחינוך לכולם?
קונפוציוס (Confucius) היה מגדולי ההוגים של סין. הוא פעל במאה ה-6 לספירה, אך רעיונותיו, המתקדמים לתקופתו, הפכו ברבות הימים ליסודות הפילוסופיה הסינית ולאבני יסוד בחינוך המודרני.
הוא גדל בבית עני, בית שהיה אריסטוקרטי ועשיר וירד מנכסיו לאחר מות האב, כשקונפוציוס היה בן 3 בלבד. מחוסר ברירה, שיהפוך לדרך חיים, למד הילד העני בכוחות עצמו, כאוטודידקט, והפך לידען ולמורה נערץ. כבר בגיל 22 הוא יסד בית ספר פרטי ואסף סביבו תלמידים, שלהם הנחיל את רעיונותיו לגבי דרכי ההתנהגות המוסרית.
הוא לא היה מורה שגרתי, בטח לא לתקופתו. במקום ללמד מנהגים דתיים או לייסד דת משלו, עם מצוות, חוקים וטקסים קבועים, שם קונפוציוס את הדגש על למידה עצמית וחשיבה עצמאית של תלמידיו. זה היה חידוש מסעיר בימיו ואחת הסיבות שהוא עתיד להיתפס כרלוונטי עד ימינו אנו.
כמי שחי בתקופה של התדרדרות מוסרית בסין ושחיתות שלטונית, מאבקים בין שליטים שונים ששלטו במדינות שונות, מסוכסכות ומפולגות, התרכז קונפוציוס בחידוש משנתם הפילוסופית והרעיונות של חכמי העבר הסיניים. "אל תעשה לאחרים את מה שלא היית עושה לעצמך" היה אחד מיסודות התורה של קונפוציוס. הוא קרא למוסר, לאהבת האחר, לפשטות וכבוד לאחרים. קונפוציוס חלם על חינוך והשכלה לכולם, שיפתחו אופי טוב ויקנו מוסר ללומדים.
בגיל מבוגר, לאחר שנכשל בנסיונותיו לאחד את המדינות שיהפכו בעתיד לסין ולא הצליח לגרום לשליטיהן לאמץ מדינאות מוסרית, צודקת ויציבה, חזר קונפוציוס להתרכז בגיבוש משנתו ובתיעוד הפילוסופיה הסינית העתיקה.
כמורה שהיקנה לתלמידיו חינוך בעל-פה, קונפוציוס לא השאיר אחריו כתבים. עם זאת, הוא הותיר אחריו תורה שלמה שתיקרא "הקונפוציוניזם" ומשפטי חוכמה רבים. בין השאר הוא אמר "רק החכם ביותר והטיפש ביותר אינם משתנים" וגם "שכח את הפגיעה, אך לעולם אל תשכח את הטובה" או "מי שאינו עוסק בעתיד הרחוק, דן את עצמו לבעיות מיידיות". לאחר מות המורה שלהם, בגיל 73, אספו תלמידיו את עיקרי דבריו של קונפוציוס והפכו אותם לספר שנקרא "האנלקטים" (בעברית "מאמרות"). בזכות מעשה זה הפכה תורתו של קונפוציוס ידועה לכל והוא עצמו ייזכר כמורה דרך לסין העתידית ולאנשים מוסריים בכל העולם.
הנה סיפורו של קונפוציוס (מתורגם):
https://youtu.be/wFt_VGG0kJU
תולדות חייו של קונפוציוס:
https://youtu.be/lDHRHBxONlo
הנה כמה מהדברים שקונפוציוס יכול ללמד אותנו:
https://youtu.be/bxzPp_Fh1nA
ו-10 ציטטות מדברים שאמר:
https://youtu.be/i-GXWxDbMXQ
מי היה סוקרטס אבי הפילוסופיה ואיך הוא התווכח?
הוא היה ללא ספק האב המייסד של הפילוסופיה היוונית. סוקרטס (Socrates) היה פילוסוף יווני חשוב כל כך שאת הפילוסופים שקדמו לו כינו בשם "קדם-סוקרטיים" (אלו שבאו לפני סוקרטס).
רבים רואים עד היום בסוקרטס את החכם באדם ובכל זאת הוא עצמו הצהיר בחייו שאינו יודע דבר באופן ודאי. כיוון שבתקופתו לא יכול היה אדם להיות רק פילוסוף, הוא עסק גם בפוליטיקה.
למרבה הצער, סוקרטס לא השאיר אחריו כתבים כלשהם. רק בזכות תיאורים שהופיעו ביצירותיהם של תלמידיו, אפלטון וקסנופון, מתאפשר לנו כיום ללמוד על תורתו ומעשיו.
אחת מהשיטות הפילוסופיות שפיתח סוקרטס היא השיטה הסוקרטית, או "הויכוח הסוקרטי". בשיטת דיון זו ניהל סוקרטס שיחות במה שייקרא בהמשך ההיסטוריה - השיטה הדיאלקטית. בשיטה זו הפילוסוף לא מביע עמדות משלו אלא שואל שאלות. השיחה מורכבת מסדרת שאלות על נושא מרכזי ומתן מענה על ידי בן השיח לשאלה. כל תשובה היא בסיס לשאלה נוספת, שמתבססת עליה. השאיפה של הפילוסוף היא "לנצח" בעימות על ידי כך שהוא מצביע על הסתירות בדבריו של בן השיח. כך היה סוקרטס מוכיח את טענותיו בדרך חכמה.
לאחר שעסק רבות בדיון על תורת המידות ועל ניהול תקין של החברה והמדינה, סוקרטס בן ה-70 נכלא והועמד למשפט באשמת אי כיבוד האלים וקלקול הנוער. הוא סרב להצעות למלטו מבית הכלא וגרס שעל אדם לכבד את חוקיה של המדינה בכל מקרה.
לכן, המשפט שלו נערך באתונה בשנת 399 לפני הספירה והתנהל אל מול 500 מושבעים. 280 מהם הרשיעו אותו, בעוד 220 אחרים זיכוהו. כך נמצא סוקרטס אשם והוא הוצא להורג.
הנה סרטון על חייו של סוקרטס:
http://youtu.be/kQkCGtbj_uw
מדוע תעב סוקרטס את הדמוקרטיה?
https://youtu.be/fLJBzhcSWTk
משפטו של סוקרטס היה הראשון שהתקיים בפני מושבעים - שיטה מקובלת עד היום (מתורגם):
https://youtu.be/qVoYFYxGJPg
שיר שהקדישה יוון לסוקרטס באירוויזיון של שנת 1979 - הזמרת אלפידה:
https://youtu.be/uijNKsp4i6k
והרצאת כורסה על הפילוסוף האולטימטיבי סוקרטס (עברית):
https://youtu.be/7zf4Y1uLvIY?long=yes
מי היה אפלטון, הפילוסוף החברתי של האהבה?
אפלטון (Plato) היה פילוסוף יווני ומתמטיקאי, מהחשובים והמשפיעים ביותר בתולדות הפילוסופיה המערבית. לא מעט רואים בו את גדול הפילוסופים ויש אפילו מי שאמר שכל הפילוסופיה היא בעצם סדרה של הערות לכתביו.
אפלטון היה תלמידו של סוקרטס ומורו של אריסטו (כדי לזכור פשוט שננו את השנינה "SoApAr so good"). הוא חיבר כתבים רבים וייסד את האקדמיה באתונה.
על אף שאפלטון הקדיש את מירב האנרגיה שלו להוראה באקדמיה שייסד, הוא מצא זמן גם לכתוב על נושאים פילוסופיים שהעסיקו אותו.
הוא שרטט את החברה האידיאלית בספריו על הרפובליקה, כתב דיאלוגים רבים שהדגימו את רעיונותיו ואפילו עסק באהבה הלא-ממומשת, זו שזכתה מאז לשם "אהבה אפלטונית".
בין השאר עסק בתורת-הצורות שלו, ה"פלאטוניזם". אפלטון טען שהעולם מחולק לשניים. אל מול עולם החושים, זה שמסביבנו ונתפס בחושינו המוגבלים, נמצא עולם ה"צורות", ה"אידיאות", אלה שניתן להבינן רק בעזרת תבונה וחשיבה מעמיקים.
לדעתו של אפלטון, עולם החושים מציג עותקים רחוקים מהשלמות של אותן אידיאות, אותן צורות שכליות שהן האמיתיות באמת. אחת הדוגמאות לכך שנתן אפלטון וכנראה המוכרת שבהן היא זו של "משל מערת האסירים" המכונה גם פשוט "משל המערה" (קראו עליו באאוריקה בתגית "משל המערה").
הנה הפילוסופיה של אפלטון (מתורגם):
https://youtu.be/VDiyQub6vpw
שגיאותיו והצלחותיו הגדולות של אפלטון (מתורגם):
https://youtu.be/jLesc5lITvo
בספרו "הרפובליקה" הוא שרטט את הסדר החברתי האידיאלי.
משל המערה עם האסירים של אפלטון:
http://youtu.be/q34MHpBu0Oo
הרצאת כורסה על אפלטון ואריסטו (עברית):
https://youtu.be/gzndZAnGJ4U?long=yes
וסרט תיעודי קצרצר על חייו ומעשיו של אפלטון:
https://youtu.be/GWZlx6XheD4?long=yes
מיהו אריסטו המדען הראשון?
אריסטו (Aristotle), או בשמו המלא אריסטוטלס, היה פילוסוף יווני, מהפילוסופים החשובים בעת העתיקה, מדען ראשון מסוגו ומאבות הפילוסופיה המערבית.
הוא חי במאה ה-4 לפני הספירה והיה יליד מקדוניה. בגיל 17 הוא עבר לאתונה והיה לתלמידו של אפלטון (השלישי בשרשרת המורים הפילוסופים שלימדו זה את זה: סוקרטס את אפלטון, שלימד את אריסטו).
עם לימוד וידע מחקרי, שצבר במדעים כמו פיזיקה, אסטרונומיה, לוגיקה ומתמטיקה - אריסטו היה כנראה המדען הראשון בהיסטוריה. כבר בשנת 350 לפני הספירה, הוא היה הראשון שערך תצפיות בטבע, הוכיח שכדור הארץ עגול ולא שטוח, עשה ניסויים בבעלי חיים ובצמחים והיטיב לתעד את ממצאיו.
קצת איזוטריה - אריסטו ממש אהב מלפפונים חמוצים. את זה למדנו, לא מתביישים לספר, מהסרט "סיפור אחר". אבל אם נחזור למדע, הוא היה גם הראשון שעשה את האבחנה בין תחומי הדעת השונים, אבחנה שנשארה עד ימינו ושהפכה בסיס למיון המודרני של המדע והידע האנושי.
בין מפעליו החשובים של אריסטו היו דיוניו הפילוסופיים, תורת הלוגיקה שלו, מחקריו בביולוגיה ועוד.
בתור חכם גדול, אריסטו גם הוזמן להפוך למורהו הפרטי של המצביא אלכסנדר מוקדון, המכונה "אלכסנדר הגדול". כך הוא גם היה ממעצבי אישיותו ומנהיגותו החכמה של אחד מגדולי המצביאים בהיסטוריה.
הנה הפילוסופיה של אריסטו (מתורגם):
https://youtu.be/csIW4W_DYX4
עוד על אריסטו:
http://youtu.be/99MRwxWSoH0
במה תרם פיתגורס לתרבות האנושית?
פיתגורס, שמוכר לעולם כיום בעיקר בזכות "משפט פיתגורס" שתרם לעולם המתמטיקה, היה פילוסוף ומתמטיקאי יווני חשוב. הוא נולד באי סאמוס ופעל כל חייו באזורים שמחוץ לאתונה, כשהוא נאלץ לנדוד מעיר לעיר בעולם העתיק של אותם ימים, אבל נהנה מידע מדעי שהוא רוכש בכל מקום מהמקומות בהם שהה.
במתמטיקה שמור לו מקום מיוחד. מעבר למשפט פיתגורס, הוא גם היה זה שחיבר את לוח הכפל שאנו משננים מתחילת לימודינו בבית הספר ומשמש את האדם לאורך כל חייו.
תגליותיו של פיתגורס חשובות מאד לאנושות. בין השאר הוא קבע שכדור הארץ הוא עגול ושהוא אינו נייח אלא נע כל הזמן, הוא עסק ביחסי הגודל של הכוכבים.
גם בעולם המוסיקה תרם פיתגורס תגלית חשובה. באמצעות אורכי מיתרים המפיקים צלילים שונים, הוא הראשון שחישב את היחסים המתמטיים שבין צלילים מוסיקליים שונים והגדיר את הסולם המוסיקלי והחלוקה שלו למרווחים מוסיקליים שיש ביניהם יחסים מתמטיים.
אבל דבר לא פחות מעניין הוא שפיתגורס היה הראשון בהיסטוריה שכינה את עצמו "פילוסוף". אבל האמת, הוא נהג לומר, שייכת בכלל לאלים...
הנה סיפורו של פיתגורס, מדען ואמן נודד שכמותו (עברית):
https://youtu.be/HIONTxNq9Gc
משפט פיתגורס ואיך להוכיח אותו (מתורגם):
https://youtu.be/YompsDlEdtc
הסבר יפה על משפט פיתגורס והמשמעות של הוכחה מתמטית לעומת מה שרואים (עברית):
http://youtu.be/2B7oxgYqfd8?t=1m12s
סרטון על פיתגורס:
http://youtu.be/FdMXjJunb1o
ותגליותיו המוסיקליות-אקוסטיות (מתורגם):
https://youtu.be/FPREFrLYNB0
מי היה הרמב"ם?
רבי משה בן מימון ידוע בראשי תיבות הרמב"ם. הוא היה פילוסוף ורופא נודע, משפטן חשוב והרב המפורסם של תקופתו. היהודים כינו אותו, בהערצה אין גבול, "הנשר הגדול". הוא היה מגדולי הפוסקים היהודיים ומחשובי הפילוסופים בימי הביניים.
הוא נולד בקורדובה שבספרד, אבל בגיל צעיר עברה משם משפחתו, לאחר שעל האזור השתלטו המורים, כובשים מוסלמים שהיהודים לא היו לרוחם. בנדודיו הוא היה והתגורר במקומות רבים, כולל בעכו ובירושלים. כשהוא השתקע בקהיר שבמצרים, הוא הפך תוך זמן לא רב לראש הקהילה היהודית והאדם החשוב בה. משם הוא רק הלך והתפתח. הוא למד רפואה במשך שנים והפך לרופא הטוב במצרים. אליו הגיעו אנשי המלוכה המצרים והאצולה המצרית. הוא טיפל גם בגויים וגם ביהודים.
לצד עיסוק זה, שמילא את כל יומו, כתב הרמב"ם כתבים עצומי ממדים, שהיו לחשובים ביותר בתולדות היהדות. בין השאר הוא כתב את "משנה תורה" - האנציקלופדיה של היהדות. הוא הרבה לכתוב על חשיבות הרפואה המונעת, התזונה הבריאה והעיסוק בפעילות גופנית. הוא גם כתב את "מורה נבוכים" - אחד הספרים מעוררי המחלוקת שלו, שגרם לרבים לערער על סמכותו, אבל עם השנים הפך את שמו לאגדה. מפסיקותיו המעניינות בספר נודעה הפסיקה שאמרה שלצד לימוד התורה יש לעבוד...
על הרמב"ם נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה". גם בתרבות הערבית וגם בתרבות האירופית הוא מוכר כפילוסוף ורופא חשוב ונחשב כמי שכתביו עודדו דורות של תלמידים יהודיים ללמוד מדעים ורפואה.
אבל יש שם עוד תחומים שבהם עסק איש המדעים והחוכמה היהודי, שהוא היה. בצדק זכה הרמב"ם להימנות על האישים החשובים והנערצים ביותר ביהדות - הוא היה איש אשכולות וגאון של ממש - פילוסוף, מדען, רופא, חוקר ומנהיג, מומחה בלוגיקה, מתמטיקאי, אסטרונום, פיזיקאי ומי שחיבר לפחות 10 ספרי רפואה. אם יש שורה ראשונה של אנשי דעת מבריקים בתולדות האדם, הוא ללא ספק ניצב שם בגאון, תרתי משמע, לצד לאונרדו דה וינצ'י, אייזיק ניוטון ואלברט איינשטיין.
לפני מותו ביקש: "אל תקברוני במצרים" ולכן הועברו עצמותיו לטבריה ובה נקבר.
הנה סרטון על הרמב"ם (עברית):
http://youtu.be/bg4ZSl8tTLs
שיר שמוקדש לו ומספר על הרמב"ם (עברית):
https://youtu.be/VfYmmlOppT4?long=yes
סרטון מקיף על הרמב"ם (עברית):
http://youtu.be/GA31AP4-N8A?t=1m?long=yes
חדשות מהעבר על הרמב"ם (עברית):
https://youtu.be/gmTvp3wZnlE?long=yes
וסרט קומיקס על הרמב"ם (עברית):
http://youtu.be/bXreA96Wjyk?long=yes
מה כתב מקיאוולי במדריך לדיקטטורים?
מה דעתכם על פילוסוף שמייעץ לשליט לנהוג באופן לא מוסרי? לא להיות נדיב או משוחרר מדי עם החוקים, אלא להיות נחוש ותקיף? להשתמש בהונאה ובמניפולציות כדי להשיג את מטרותיו ולא לתת לעצמו לעולם להיות פגיע אל מול אויביו?
אז כן, היה אחד כזה בהיסטוריה. קראו לו ניקולו מקיאוולי והוא היה הוגה מדיני ומדינאי איטלקי מהמאה ה-16.
הדעות שהשמיע לא היו קלות לעיכול. טענתו הייתה שכדי להשיג איחוד באיטליה, על העם האיטלקי ללמוד כיצד להשתמש בזכויות הטבעיות - פוליטיות שלו, מה שנקרא "וירטו". מכיוון שהאיטלקים לא יודעים להשתמש בזכויות הללו, צריך קודם לקחת אותם מהם ולהעניק אותם מחדש רק כשילמדו את זכויות ה”וירטו". הנסיך יושיע את איטליה ויקדם אותה לדבריו, גם אם יהיה עריץ, עדיף שיהיה גם עריץ ואכזר אך גם רחמן. במקרה של סתירה, הוא מרגיע את הנסיך, אז עדיף שיהיה עריץ אכזר.
זה כמובן עורר הרבה זעם כלפי מקיאבלי. "המטרה מקדשת את האמצעים" הוא גורס. בינתיים, עד שיוחזר ה" וירטו", גרס מקיאבלי, ייקח נסיך את הזכויות וישלוט באיטליה ביד קשה, עד שיווכח שאפשר להחזיר את הזכויות וישליט משטר דמוקרטי. מקיאוולי גורס שהעם יסכים לקבל כל סוג של שליט (אפילו מה שבעתיד יזכה לכינוי "פשיזם"), בתנאי שהממלכה תשגשג. הנסיך לדעתו יעשה כל מה שצריך על מנת שאיטליה תצליח.
דמות הנסיך של מקיאוולי היא אכזרית כדי שהעם יישמע לו, יירא מפניו ויכבד אותו. הנסיך יטיל אימה במעשים אכזריים ובשלטון טוטליטרי ולצד המלחמות שיקנו לו ולעם שם טוב, הוא יעסיק את העם בחגיגות ובשעשועים.
רק לאחר שהודח מתפקידיו הפוליטיים על ידי בני מדיצ'י והורחק לבל יעסוק בפוליטיקה, הוא עבר לאנגליה והחל לכתוב מאמרים וספרים.
לפי מקיאוולי מוסר ופוליטיקה לא הולכים ביחד. הוא תאר בספריו את הפוליטיקה של זמנו באופן מציאותי ורצה לשפר את הממשל כך שיתבסס על הגיון ולא על מוסר. מקיאבלי גרס שכל האמצעים כשרים בידי השליט במאבקו על השלטון ושמירתו. על אף שבספריו הוא לא התנגד למוסר, הוא לא ראה בו תועלת רבה בפוליטיקה.
ספרו המפורסם והידוע ביותר לשמצה הוא הספר "הנסיך", שהתפרסם אחרי מותו. זהו מעין מדריך לשליט, שבו מלמד הוגה הדעות, ממש כמו בספר לימוד, כיצד לנהל על פי צורכי המציאות הפוליטית ולא לפי עקרונות דת או מוסר. הכנסיה הקתולית אסרה להדפיס ולהפיץ את הספר ואפילו קריאתו נחשבה לעבירה דתית. אין ספק שהרבה דיקטטורים למדו מהספר הזה כמה דברים על ניהול נוקשה על פי "טובת המדינה".
אבל בדיעבד מקיאוולי נחשב לאבי התורה המדינית המודרנית, מה שהיום קרוי "מדע המדינה". חסידי המוסר והכנסייה הנוצרית גינו את דעותיו המדיניות. הראשונים שנאו את העובדה שהוא מנתח את ההנהגה בצורה קרה ולא מוטרד מהצד המוסרי של מעשי המנהיג שעליהם המליץ. הכנסייה זעמה על גישתו החילונית של מקיאבלי והמונח "מקיאווליזם" נחשב עד היום לשם גנאי שפירושו מדיניות צינית ותככנית, שאין בה עקרונות ואידיאלים, אלא שליטה, כוח וניצחון. מצד שני, הוא היה גאון, בעל יכולת לנמק כל טיעון בצורה מדויקת ולפרוש משנה מסודרת ובעלת הגיון רב.
הנה סרטון על מקיאוולי ועצותיו (מתורגם):
https://youtu.be/GTQlnmWCPgA
חייו של ניקולו מקיאוולי:
http://youtu.be/44DNBRL4nR8?t=17s
על ספרו "הנסיך" (עברית):
https://youtu.be/yMZ9-p6CylQ
עוד על הספר המפורסם הזה:
http://youtu.be/bPiF0HOPBbc
והרצאת וידאו על הפילוסוף של הפוליטיקאים הערמומיים (עברית):
https://youtu.be/72aiJlKanRE?long=yes
כיצד תמך תומאס הובס בשלטון היחיד של ה"לווייתן"?
תומאס הובס (Thomas Hobbes) היה פילוסוף מדיני אנגלי שחי בעידן רב תהפוכות לאנגליה. זו תקופה מרובת סכסוכים ומאופיינת באי יציבות שלטונית. מכאן שהגותו המדינית תאמה את ניסיונו היומיומי.
הובס הילד הצטיין בספרות ובמתמטיקה והראה ניצנים של גאונות כבר אז. עוד כילד תירגם מיוונית ללטינית את המחזה "מְדִיאָה" של אֶוְרִיפִידֶס ובשל בלוריתו השחורה כונה על ידי חבריו ללימודים בשם "עורב".
ב-1642 עזב תומס הבוגר, שונא הסכסוכים ומי שתמיד השתדל להימנע מהם, לצרפת. שם פרסם את הספר "הלוויתן". ספר ההגות שעתיד לזעזע רבים. זה היה בשנת 1651.
הרעיונות המדיניים של תומאס הובס, חשוב לציין שנבעו בין השאר מהבנתו את הסכנות הטמונות בשלטון לא יציב ודרדור המצב לאנרכיה ורצונו ביציבות.
#הרעיון
בבסיס תפיסתו של הובס הרציונלי ניצב הניגוד בין מצב הטבע, בו האדם נהנה מחירות ולא קיים שלטון מדיני, לבין המצב המדיני, בו מתקיים שלטון.
"חירות" על פי הגדרתו היא היעדרם של גורמים חיצוניים שביכולתם ליטול מהאדם חלק מהכוח שלו לעשות כרצונו.
העולם שהוא ראה במצב הטבעי היה עולם בו אין שלטון ובני האדם נמצאים במלחמה מתמדת.
מצב הטבע היה לתפיסתו מצב אומלל של "מלחמת הכול בכול". רצונותיהם האנוכיים של בני האדם מובילים אותם למאבק מתמיד, אחד כנגד השני.
משום כך הוא פיתח תיאוריה הדוגלת במשטר יציב, חזק ובלתי ניתן לערעור. הוא אף האמין בזכותם האלוהית של המלכים ותמך במונרכיה מוחלטת.
הוא ציין שלושה מניעים שמאפיינים בני אדם: התחרות (גורמת לנו לפגוע באחרים על מנת לצבור הישגים), חוסר האמון (שמוביל אותנו לפגוע באחרים למען ביטחוננו) והרצון בתהילה (שמניע אותנו לפגוע באחרים רק כדי להשיג פרסום ומוניטין).
לא מקבלים? - באחת משתי דוגמאות שהוא נותן הובס מראה את המלחמה התמידית בין מדינות. בהיעדר שלטון מעליהן נמצאות ארצות דרך קבע במצב הטבע, זו ביחס לזו. דוגמאות? - אם היה חי היום הוא היה ודאי מדגים זאת במלחמת רוסיה באוקראינה. לפני חצי מאה היה מצביע ודאי על מלחמת העולם השנייה, בה כיכבו היטלר וסטאלין השאפתנים, חסרי האמון והמגלומנים.
מכאן הייתה תפיסתו שהחיים ללא ממשל ושולט יהיו בודדים, דלים, קצרים, מאוסים ואכזריים. ואם זהו המצב שבו אין שלטון מדיני, סבור הובס שעל בני האדם התבוניים לכרות ביניהם ברית לכינון מדינה ושבראשה יעמוד ריבון.
הובס מבדיל בין שני מושגי יסוד טבעיים. הראשון הוא ה"זכות הטבעית" (Jus Naturale), במרכזה החרות של הפרט לעשות כרצונו על מנת לשמור על חייו.
השני הוא "חוק הטבע" (Lex Naturalis), הנגזר מכוח ההגיון ואוסר על הפרט לנקוט בפעולות שיסכנו את קיומו.
מסקנתו של הובס שעדיף שלטון אבסולוטי של ריבון, עם עדיפות לשלטון של אדם אחד או לפחות של אספה ריבונית. אגב, הוא מעדיף שלטון יחיד בו לא יהיו מאבקים בין השותפים לשלטון שיערערו את היציבות.
לתפיסתו, שלטון כזה לא יהיה כפוף לחוק וישלוט בכל תחומי החיים של אזרחיו. השלטון האבסולוטי גם יחזיק בסמכות, כולל בתחום הדת והפרשנות לעקרונות המוסר.
תמיכתו של הוגה הדעות הובס בשלטון של שליט יחיד נובעת ממסקנתו שיש לעשות הכל על מנת שלא לשוב למצב הטבעי, המצב שהוא רואה כמצב הרע ביותר.
תפיסתו הפילוסופית של תומס הובס כיוונה לתורת החוזים החברתיים. זו תיאוריה שגרסה שהיחיד מסכים לוותר על זכויותיו הטבעיות או לפחות על חלק מהן, בתמורה להגנה ממדינה מדכאת. במילים אחרות, הפרט בחברה מקריב מעט מזכותו הטבעית לחירות ולחופש - בתמורה לביטחון אישי העומד במרכז חוק הטבע. זו "האמנה החברתית", מושג שהוא טבע ושעמיתים ומתנגדים כמו ז'אן ז'אק רוסו וג'ון לוק אימצו ופיתחו גם הם, כל אחד לכיוונו.
הנה הרעיונות של הובס לגבי המדינה:
https://youtu.be/BsN3f1-DFbA
התאוריה המדינית של תומס הובס:
https://youtu.be/9i4jb5XBX5s
ומצגת וידאו עם השוואה בין תורתו המדינית לזו של ג'ון לוק:
https://youtu.be/hNO0DuhLdv4
איך נימק ג'ון לוק את ההפרדה בין דת ומדינה?
ג'ון לוק (John Lock) היה פילוסוף מדיני שנודע בהיותו מי שהניח את היסודות לרעיון של זכויות האדם. אבל הוא גם מי שדגל בהפרדה בין דת ומדינה, או במקרה האירופי הפרדת הכנסייה מהמדינה ("separation of church and state").
הדת, לוק גרס, היא עניין של מה שאתה, האזרח הפשוט, מאמין ולא מה שהשליט או המפלגה השלטת מאמינה.
#הרעיון
לוק, מאבות הליברליזם ודמות מרכזית בתנועת ההשכלה, טען שהממשלה צריכה להבטיח שהאזרחים יזכו לחופש ביטוי דתי ולא להגביל או לאסור אמונות מסוימות.
בנוסף, הוא טען שאין להשתמש בסכסוכי דת ככלי על ידי המדינה לשלוט באנשיה.
לדעתו, במקרה שבו הממשלה מאלצת אנשים לדבוק בפילוסופיה דתית מסוימת, היא פוגעת בזכותם הטבעית לביטוי ולמחשבה חופשיים.
הסיבה שג'ון לוק תמך בהפרדה בין הכנסייה והמדינה היא אמונתו שדת ובחירה דתית היא קודם כל עניין של מצפון אישי ולא של אכיפה פוליטית.
תפיסתו הייתה שהממשלה אמורה להבטיח שלאזרחים יהיה חופש ביטוי דתי ואסור לה לאסור או אפילו להגביל אמונות כלשהן.
כמו כן, הוא הטעים, אין להשתמש בסכסוכים דתיים ככלי בידי המדינה, על מנת לשלוט באנשיה. אם הממשלה מאלצת אנשים לדבוק בפילוסופיה דתית מסוימת, הוא כתב, היא מפרה את הזכות הטבעית שלהם למחשבה ולביטוי חופשיים.
בכך ייצג לוק את הליברליזם והרעיון של הפרדת הדת מהמדינה, רעיון חשוב וחדשני בתקופתו, רעיון שעתיד להפוך לעיקרון המזוהה איתו במחשבה המדינית המודרנית ולנפוץ במדינות המתקדמות ביותר בעולם המודרני.
הנה תורתו של ג'ון לוק:
https://youtu.be/pZBs78WQuUc
הרחבה של ההסבר:
https://youtu.be/bZiWZJgJT7I
תולדות חייו:
https://youtu.be/b2NnEfhQ15M
תפקידו בהגדרת הנכסים וחופש אישי:
https://youtu.be/c6J730PqBik
קונפוציוס (Confucius) היה מגדולי ההוגים של סין. הוא פעל במאה ה-6 לספירה, אך רעיונותיו, המתקדמים לתקופתו, הפכו ברבות הימים ליסודות הפילוסופיה הסינית ולאבני יסוד בחינוך המודרני.
הוא גדל בבית עני, בית שהיה אריסטוקרטי ועשיר וירד מנכסיו לאחר מות האב, כשקונפוציוס היה בן 3 בלבד. מחוסר ברירה, שיהפוך לדרך חיים, למד הילד העני בכוחות עצמו, כאוטודידקט, והפך לידען ולמורה נערץ. כבר בגיל 22 הוא יסד בית ספר פרטי ואסף סביבו תלמידים, שלהם הנחיל את רעיונותיו לגבי דרכי ההתנהגות המוסרית.
הוא לא היה מורה שגרתי, בטח לא לתקופתו. במקום ללמד מנהגים דתיים או לייסד דת משלו, עם מצוות, חוקים וטקסים קבועים, שם קונפוציוס את הדגש על למידה עצמית וחשיבה עצמאית של תלמידיו. זה היה חידוש מסעיר בימיו ואחת הסיבות שהוא עתיד להיתפס כרלוונטי עד ימינו אנו.
כמי שחי בתקופה של התדרדרות מוסרית בסין ושחיתות שלטונית, מאבקים בין שליטים שונים ששלטו במדינות שונות, מסוכסכות ומפולגות, התרכז קונפוציוס בחידוש משנתם הפילוסופית והרעיונות של חכמי העבר הסיניים. "אל תעשה לאחרים את מה שלא היית עושה לעצמך" היה אחד מיסודות התורה של קונפוציוס. הוא קרא למוסר, לאהבת האחר, לפשטות וכבוד לאחרים. קונפוציוס חלם על חינוך והשכלה לכולם, שיפתחו אופי טוב ויקנו מוסר ללומדים.
בגיל מבוגר, לאחר שנכשל בנסיונותיו לאחד את המדינות שיהפכו בעתיד לסין ולא הצליח לגרום לשליטיהן לאמץ מדינאות מוסרית, צודקת ויציבה, חזר קונפוציוס להתרכז בגיבוש משנתו ובתיעוד הפילוסופיה הסינית העתיקה.
כמורה שהיקנה לתלמידיו חינוך בעל-פה, קונפוציוס לא השאיר אחריו כתבים. עם זאת, הוא הותיר אחריו תורה שלמה שתיקרא "הקונפוציוניזם" ומשפטי חוכמה רבים. בין השאר הוא אמר "רק החכם ביותר והטיפש ביותר אינם משתנים" וגם "שכח את הפגיעה, אך לעולם אל תשכח את הטובה" או "מי שאינו עוסק בעתיד הרחוק, דן את עצמו לבעיות מיידיות". לאחר מות המורה שלהם, בגיל 73, אספו תלמידיו את עיקרי דבריו של קונפוציוס והפכו אותם לספר שנקרא "האנלקטים" (בעברית "מאמרות"). בזכות מעשה זה הפכה תורתו של קונפוציוס ידועה לכל והוא עצמו ייזכר כמורה דרך לסין העתידית ולאנשים מוסריים בכל העולם.
הנה סיפורו של קונפוציוס (מתורגם):
https://youtu.be/wFt_VGG0kJU
תולדות חייו של קונפוציוס:
https://youtu.be/lDHRHBxONlo
הנה כמה מהדברים שקונפוציוס יכול ללמד אותנו:
https://youtu.be/bxzPp_Fh1nA
ו-10 ציטטות מדברים שאמר:
https://youtu.be/i-GXWxDbMXQ
הוא היה ללא ספק האב המייסד של הפילוסופיה היוונית. סוקרטס (Socrates) היה פילוסוף יווני חשוב כל כך שאת הפילוסופים שקדמו לו כינו בשם "קדם-סוקרטיים" (אלו שבאו לפני סוקרטס).
רבים רואים עד היום בסוקרטס את החכם באדם ובכל זאת הוא עצמו הצהיר בחייו שאינו יודע דבר באופן ודאי. כיוון שבתקופתו לא יכול היה אדם להיות רק פילוסוף, הוא עסק גם בפוליטיקה.
למרבה הצער, סוקרטס לא השאיר אחריו כתבים כלשהם. רק בזכות תיאורים שהופיעו ביצירותיהם של תלמידיו, אפלטון וקסנופון, מתאפשר לנו כיום ללמוד על תורתו ומעשיו.
אחת מהשיטות הפילוסופיות שפיתח סוקרטס היא השיטה הסוקרטית, או "הויכוח הסוקרטי". בשיטת דיון זו ניהל סוקרטס שיחות במה שייקרא בהמשך ההיסטוריה - השיטה הדיאלקטית. בשיטה זו הפילוסוף לא מביע עמדות משלו אלא שואל שאלות. השיחה מורכבת מסדרת שאלות על נושא מרכזי ומתן מענה על ידי בן השיח לשאלה. כל תשובה היא בסיס לשאלה נוספת, שמתבססת עליה. השאיפה של הפילוסוף היא "לנצח" בעימות על ידי כך שהוא מצביע על הסתירות בדבריו של בן השיח. כך היה סוקרטס מוכיח את טענותיו בדרך חכמה.
לאחר שעסק רבות בדיון על תורת המידות ועל ניהול תקין של החברה והמדינה, סוקרטס בן ה-70 נכלא והועמד למשפט באשמת אי כיבוד האלים וקלקול הנוער. הוא סרב להצעות למלטו מבית הכלא וגרס שעל אדם לכבד את חוקיה של המדינה בכל מקרה.
לכן, המשפט שלו נערך באתונה בשנת 399 לפני הספירה והתנהל אל מול 500 מושבעים. 280 מהם הרשיעו אותו, בעוד 220 אחרים זיכוהו. כך נמצא סוקרטס אשם והוא הוצא להורג.
הנה סרטון על חייו של סוקרטס:
http://youtu.be/kQkCGtbj_uw
מדוע תעב סוקרטס את הדמוקרטיה?
https://youtu.be/fLJBzhcSWTk
משפטו של סוקרטס היה הראשון שהתקיים בפני מושבעים - שיטה מקובלת עד היום (מתורגם):
https://youtu.be/qVoYFYxGJPg
שיר שהקדישה יוון לסוקרטס באירוויזיון של שנת 1979 - הזמרת אלפידה:
https://youtu.be/uijNKsp4i6k
והרצאת כורסה על הפילוסוף האולטימטיבי סוקרטס (עברית):
https://youtu.be/7zf4Y1uLvIY?long=yes
אפלטון (Plato) היה פילוסוף יווני ומתמטיקאי, מהחשובים והמשפיעים ביותר בתולדות הפילוסופיה המערבית. לא מעט רואים בו את גדול הפילוסופים ויש אפילו מי שאמר שכל הפילוסופיה היא בעצם סדרה של הערות לכתביו.
אפלטון היה תלמידו של סוקרטס ומורו של אריסטו (כדי לזכור פשוט שננו את השנינה "SoApAr so good"). הוא חיבר כתבים רבים וייסד את האקדמיה באתונה.
על אף שאפלטון הקדיש את מירב האנרגיה שלו להוראה באקדמיה שייסד, הוא מצא זמן גם לכתוב על נושאים פילוסופיים שהעסיקו אותו.
הוא שרטט את החברה האידיאלית בספריו על הרפובליקה, כתב דיאלוגים רבים שהדגימו את רעיונותיו ואפילו עסק באהבה הלא-ממומשת, זו שזכתה מאז לשם "אהבה אפלטונית".
בין השאר עסק בתורת-הצורות שלו, ה"פלאטוניזם". אפלטון טען שהעולם מחולק לשניים. אל מול עולם החושים, זה שמסביבנו ונתפס בחושינו המוגבלים, נמצא עולם ה"צורות", ה"אידיאות", אלה שניתן להבינן רק בעזרת תבונה וחשיבה מעמיקים.
לדעתו של אפלטון, עולם החושים מציג עותקים רחוקים מהשלמות של אותן אידיאות, אותן צורות שכליות שהן האמיתיות באמת. אחת הדוגמאות לכך שנתן אפלטון וכנראה המוכרת שבהן היא זו של "משל מערת האסירים" המכונה גם פשוט "משל המערה" (קראו עליו באאוריקה בתגית "משל המערה").
הנה הפילוסופיה של אפלטון (מתורגם):
https://youtu.be/VDiyQub6vpw
שגיאותיו והצלחותיו הגדולות של אפלטון (מתורגם):
https://youtu.be/jLesc5lITvo
בספרו "הרפובליקה" הוא שרטט את הסדר החברתי האידיאלי.
משל המערה עם האסירים של אפלטון:
http://youtu.be/q34MHpBu0Oo
הרצאת כורסה על אפלטון ואריסטו (עברית):
https://youtu.be/gzndZAnGJ4U?long=yes
וסרט תיעודי קצרצר על חייו ומעשיו של אפלטון:
https://youtu.be/GWZlx6XheD4?long=yes
אריסטו (Aristotle), או בשמו המלא אריסטוטלס, היה פילוסוף יווני, מהפילוסופים החשובים בעת העתיקה, מדען ראשון מסוגו ומאבות הפילוסופיה המערבית.
הוא חי במאה ה-4 לפני הספירה והיה יליד מקדוניה. בגיל 17 הוא עבר לאתונה והיה לתלמידו של אפלטון (השלישי בשרשרת המורים הפילוסופים שלימדו זה את זה: סוקרטס את אפלטון, שלימד את אריסטו).
עם לימוד וידע מחקרי, שצבר במדעים כמו פיזיקה, אסטרונומיה, לוגיקה ומתמטיקה - אריסטו היה כנראה המדען הראשון בהיסטוריה. כבר בשנת 350 לפני הספירה, הוא היה הראשון שערך תצפיות בטבע, הוכיח שכדור הארץ עגול ולא שטוח, עשה ניסויים בבעלי חיים ובצמחים והיטיב לתעד את ממצאיו.
קצת איזוטריה - אריסטו ממש אהב מלפפונים חמוצים. את זה למדנו, לא מתביישים לספר, מהסרט "סיפור אחר". אבל אם נחזור למדע, הוא היה גם הראשון שעשה את האבחנה בין תחומי הדעת השונים, אבחנה שנשארה עד ימינו ושהפכה בסיס למיון המודרני של המדע והידע האנושי.
בין מפעליו החשובים של אריסטו היו דיוניו הפילוסופיים, תורת הלוגיקה שלו, מחקריו בביולוגיה ועוד.
בתור חכם גדול, אריסטו גם הוזמן להפוך למורהו הפרטי של המצביא אלכסנדר מוקדון, המכונה "אלכסנדר הגדול". כך הוא גם היה ממעצבי אישיותו ומנהיגותו החכמה של אחד מגדולי המצביאים בהיסטוריה.
הנה הפילוסופיה של אריסטו (מתורגם):
https://youtu.be/csIW4W_DYX4
עוד על אריסטו:
http://youtu.be/99MRwxWSoH0
פילוסופים
פיתגורס, שמוכר לעולם כיום בעיקר בזכות "משפט פיתגורס" שתרם לעולם המתמטיקה, היה פילוסוף ומתמטיקאי יווני חשוב. הוא נולד באי סאמוס ופעל כל חייו באזורים שמחוץ לאתונה, כשהוא נאלץ לנדוד מעיר לעיר בעולם העתיק של אותם ימים, אבל נהנה מידע מדעי שהוא רוכש בכל מקום מהמקומות בהם שהה.
במתמטיקה שמור לו מקום מיוחד. מעבר למשפט פיתגורס, הוא גם היה זה שחיבר את לוח הכפל שאנו משננים מתחילת לימודינו בבית הספר ומשמש את האדם לאורך כל חייו.
תגליותיו של פיתגורס חשובות מאד לאנושות. בין השאר הוא קבע שכדור הארץ הוא עגול ושהוא אינו נייח אלא נע כל הזמן, הוא עסק ביחסי הגודל של הכוכבים.
גם בעולם המוסיקה תרם פיתגורס תגלית חשובה. באמצעות אורכי מיתרים המפיקים צלילים שונים, הוא הראשון שחישב את היחסים המתמטיים שבין צלילים מוסיקליים שונים והגדיר את הסולם המוסיקלי והחלוקה שלו למרווחים מוסיקליים שיש ביניהם יחסים מתמטיים.
אבל דבר לא פחות מעניין הוא שפיתגורס היה הראשון בהיסטוריה שכינה את עצמו "פילוסוף". אבל האמת, הוא נהג לומר, שייכת בכלל לאלים...
הנה סיפורו של פיתגורס, מדען ואמן נודד שכמותו (עברית):
https://youtu.be/HIONTxNq9Gc
משפט פיתגורס ואיך להוכיח אותו (מתורגם):
https://youtu.be/YompsDlEdtc
הסבר יפה על משפט פיתגורס והמשמעות של הוכחה מתמטית לעומת מה שרואים (עברית):
http://youtu.be/2B7oxgYqfd8?t=1m12s
סרטון על פיתגורס:
http://youtu.be/FdMXjJunb1o
ותגליותיו המוסיקליות-אקוסטיות (מתורגם):
https://youtu.be/FPREFrLYNB0
רבי משה בן מימון ידוע בראשי תיבות הרמב"ם. הוא היה פילוסוף ורופא נודע, משפטן חשוב והרב המפורסם של תקופתו. היהודים כינו אותו, בהערצה אין גבול, "הנשר הגדול". הוא היה מגדולי הפוסקים היהודיים ומחשובי הפילוסופים בימי הביניים.
הוא נולד בקורדובה שבספרד, אבל בגיל צעיר עברה משם משפחתו, לאחר שעל האזור השתלטו המורים, כובשים מוסלמים שהיהודים לא היו לרוחם. בנדודיו הוא היה והתגורר במקומות רבים, כולל בעכו ובירושלים. כשהוא השתקע בקהיר שבמצרים, הוא הפך תוך זמן לא רב לראש הקהילה היהודית והאדם החשוב בה. משם הוא רק הלך והתפתח. הוא למד רפואה במשך שנים והפך לרופא הטוב במצרים. אליו הגיעו אנשי המלוכה המצרים והאצולה המצרית. הוא טיפל גם בגויים וגם ביהודים.
לצד עיסוק זה, שמילא את כל יומו, כתב הרמב"ם כתבים עצומי ממדים, שהיו לחשובים ביותר בתולדות היהדות. בין השאר הוא כתב את "משנה תורה" - האנציקלופדיה של היהדות. הוא הרבה לכתוב על חשיבות הרפואה המונעת, התזונה הבריאה והעיסוק בפעילות גופנית. הוא גם כתב את "מורה נבוכים" - אחד הספרים מעוררי המחלוקת שלו, שגרם לרבים לערער על סמכותו, אבל עם השנים הפך את שמו לאגדה. מפסיקותיו המעניינות בספר נודעה הפסיקה שאמרה שלצד לימוד התורה יש לעבוד...
על הרמב"ם נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה". גם בתרבות הערבית וגם בתרבות האירופית הוא מוכר כפילוסוף ורופא חשוב ונחשב כמי שכתביו עודדו דורות של תלמידים יהודיים ללמוד מדעים ורפואה.
אבל יש שם עוד תחומים שבהם עסק איש המדעים והחוכמה היהודי, שהוא היה. בצדק זכה הרמב"ם להימנות על האישים החשובים והנערצים ביותר ביהדות - הוא היה איש אשכולות וגאון של ממש - פילוסוף, מדען, רופא, חוקר ומנהיג, מומחה בלוגיקה, מתמטיקאי, אסטרונום, פיזיקאי ומי שחיבר לפחות 10 ספרי רפואה. אם יש שורה ראשונה של אנשי דעת מבריקים בתולדות האדם, הוא ללא ספק ניצב שם בגאון, תרתי משמע, לצד לאונרדו דה וינצ'י, אייזיק ניוטון ואלברט איינשטיין.
לפני מותו ביקש: "אל תקברוני במצרים" ולכן הועברו עצמותיו לטבריה ובה נקבר.
הנה סרטון על הרמב"ם (עברית):
http://youtu.be/bg4ZSl8tTLs
שיר שמוקדש לו ומספר על הרמב"ם (עברית):
https://youtu.be/VfYmmlOppT4?long=yes
סרטון מקיף על הרמב"ם (עברית):
http://youtu.be/GA31AP4-N8A?t=1m?long=yes
חדשות מהעבר על הרמב"ם (עברית):
https://youtu.be/gmTvp3wZnlE?long=yes
וסרט קומיקס על הרמב"ם (עברית):
http://youtu.be/bXreA96Wjyk?long=yes
מה דעתכם על פילוסוף שמייעץ לשליט לנהוג באופן לא מוסרי? לא להיות נדיב או משוחרר מדי עם החוקים, אלא להיות נחוש ותקיף? להשתמש בהונאה ובמניפולציות כדי להשיג את מטרותיו ולא לתת לעצמו לעולם להיות פגיע אל מול אויביו?
אז כן, היה אחד כזה בהיסטוריה. קראו לו ניקולו מקיאוולי והוא היה הוגה מדיני ומדינאי איטלקי מהמאה ה-16.
הדעות שהשמיע לא היו קלות לעיכול. טענתו הייתה שכדי להשיג איחוד באיטליה, על העם האיטלקי ללמוד כיצד להשתמש בזכויות הטבעיות - פוליטיות שלו, מה שנקרא "וירטו". מכיוון שהאיטלקים לא יודעים להשתמש בזכויות הללו, צריך קודם לקחת אותם מהם ולהעניק אותם מחדש רק כשילמדו את זכויות ה”וירטו". הנסיך יושיע את איטליה ויקדם אותה לדבריו, גם אם יהיה עריץ, עדיף שיהיה גם עריץ ואכזר אך גם רחמן. במקרה של סתירה, הוא מרגיע את הנסיך, אז עדיף שיהיה עריץ אכזר.
זה כמובן עורר הרבה זעם כלפי מקיאבלי. "המטרה מקדשת את האמצעים" הוא גורס. בינתיים, עד שיוחזר ה" וירטו", גרס מקיאבלי, ייקח נסיך את הזכויות וישלוט באיטליה ביד קשה, עד שיווכח שאפשר להחזיר את הזכויות וישליט משטר דמוקרטי. מקיאוולי גורס שהעם יסכים לקבל כל סוג של שליט (אפילו מה שבעתיד יזכה לכינוי "פשיזם"), בתנאי שהממלכה תשגשג. הנסיך לדעתו יעשה כל מה שצריך על מנת שאיטליה תצליח.
דמות הנסיך של מקיאוולי היא אכזרית כדי שהעם יישמע לו, יירא מפניו ויכבד אותו. הנסיך יטיל אימה במעשים אכזריים ובשלטון טוטליטרי ולצד המלחמות שיקנו לו ולעם שם טוב, הוא יעסיק את העם בחגיגות ובשעשועים.
רק לאחר שהודח מתפקידיו הפוליטיים על ידי בני מדיצ'י והורחק לבל יעסוק בפוליטיקה, הוא עבר לאנגליה והחל לכתוב מאמרים וספרים.
לפי מקיאוולי מוסר ופוליטיקה לא הולכים ביחד. הוא תאר בספריו את הפוליטיקה של זמנו באופן מציאותי ורצה לשפר את הממשל כך שיתבסס על הגיון ולא על מוסר. מקיאבלי גרס שכל האמצעים כשרים בידי השליט במאבקו על השלטון ושמירתו. על אף שבספריו הוא לא התנגד למוסר, הוא לא ראה בו תועלת רבה בפוליטיקה.
ספרו המפורסם והידוע ביותר לשמצה הוא הספר "הנסיך", שהתפרסם אחרי מותו. זהו מעין מדריך לשליט, שבו מלמד הוגה הדעות, ממש כמו בספר לימוד, כיצד לנהל על פי צורכי המציאות הפוליטית ולא לפי עקרונות דת או מוסר. הכנסיה הקתולית אסרה להדפיס ולהפיץ את הספר ואפילו קריאתו נחשבה לעבירה דתית. אין ספק שהרבה דיקטטורים למדו מהספר הזה כמה דברים על ניהול נוקשה על פי "טובת המדינה".
אבל בדיעבד מקיאוולי נחשב לאבי התורה המדינית המודרנית, מה שהיום קרוי "מדע המדינה". חסידי המוסר והכנסייה הנוצרית גינו את דעותיו המדיניות. הראשונים שנאו את העובדה שהוא מנתח את ההנהגה בצורה קרה ולא מוטרד מהצד המוסרי של מעשי המנהיג שעליהם המליץ. הכנסייה זעמה על גישתו החילונית של מקיאבלי והמונח "מקיאווליזם" נחשב עד היום לשם גנאי שפירושו מדיניות צינית ותככנית, שאין בה עקרונות ואידיאלים, אלא שליטה, כוח וניצחון. מצד שני, הוא היה גאון, בעל יכולת לנמק כל טיעון בצורה מדויקת ולפרוש משנה מסודרת ובעלת הגיון רב.
הנה סרטון על מקיאוולי ועצותיו (מתורגם):
https://youtu.be/GTQlnmWCPgA
חייו של ניקולו מקיאוולי:
http://youtu.be/44DNBRL4nR8?t=17s
על ספרו "הנסיך" (עברית):
https://youtu.be/yMZ9-p6CylQ
עוד על הספר המפורסם הזה:
http://youtu.be/bPiF0HOPBbc
והרצאת וידאו על הפילוסוף של הפוליטיקאים הערמומיים (עברית):
https://youtu.be/72aiJlKanRE?long=yes
תומאס הובס (Thomas Hobbes) היה פילוסוף מדיני אנגלי שחי בעידן רב תהפוכות לאנגליה. זו תקופה מרובת סכסוכים ומאופיינת באי יציבות שלטונית. מכאן שהגותו המדינית תאמה את ניסיונו היומיומי.
הובס הילד הצטיין בספרות ובמתמטיקה והראה ניצנים של גאונות כבר אז. עוד כילד תירגם מיוונית ללטינית את המחזה "מְדִיאָה" של אֶוְרִיפִידֶס ובשל בלוריתו השחורה כונה על ידי חבריו ללימודים בשם "עורב".
ב-1642 עזב תומס הבוגר, שונא הסכסוכים ומי שתמיד השתדל להימנע מהם, לצרפת. שם פרסם את הספר "הלוויתן". ספר ההגות שעתיד לזעזע רבים. זה היה בשנת 1651.
הרעיונות המדיניים של תומאס הובס, חשוב לציין שנבעו בין השאר מהבנתו את הסכנות הטמונות בשלטון לא יציב ודרדור המצב לאנרכיה ורצונו ביציבות.
#הרעיון
בבסיס תפיסתו של הובס הרציונלי ניצב הניגוד בין מצב הטבע, בו האדם נהנה מחירות ולא קיים שלטון מדיני, לבין המצב המדיני, בו מתקיים שלטון.
"חירות" על פי הגדרתו היא היעדרם של גורמים חיצוניים שביכולתם ליטול מהאדם חלק מהכוח שלו לעשות כרצונו.
העולם שהוא ראה במצב הטבעי היה עולם בו אין שלטון ובני האדם נמצאים במלחמה מתמדת.
מצב הטבע היה לתפיסתו מצב אומלל של "מלחמת הכול בכול". רצונותיהם האנוכיים של בני האדם מובילים אותם למאבק מתמיד, אחד כנגד השני.
משום כך הוא פיתח תיאוריה הדוגלת במשטר יציב, חזק ובלתי ניתן לערעור. הוא אף האמין בזכותם האלוהית של המלכים ותמך במונרכיה מוחלטת.
הוא ציין שלושה מניעים שמאפיינים בני אדם: התחרות (גורמת לנו לפגוע באחרים על מנת לצבור הישגים), חוסר האמון (שמוביל אותנו לפגוע באחרים למען ביטחוננו) והרצון בתהילה (שמניע אותנו לפגוע באחרים רק כדי להשיג פרסום ומוניטין).
לא מקבלים? - באחת משתי דוגמאות שהוא נותן הובס מראה את המלחמה התמידית בין מדינות. בהיעדר שלטון מעליהן נמצאות ארצות דרך קבע במצב הטבע, זו ביחס לזו. דוגמאות? - אם היה חי היום הוא היה ודאי מדגים זאת במלחמת רוסיה באוקראינה. לפני חצי מאה היה מצביע ודאי על מלחמת העולם השנייה, בה כיכבו היטלר וסטאלין השאפתנים, חסרי האמון והמגלומנים.
מכאן הייתה תפיסתו שהחיים ללא ממשל ושולט יהיו בודדים, דלים, קצרים, מאוסים ואכזריים. ואם זהו המצב שבו אין שלטון מדיני, סבור הובס שעל בני האדם התבוניים לכרות ביניהם ברית לכינון מדינה ושבראשה יעמוד ריבון.
הובס מבדיל בין שני מושגי יסוד טבעיים. הראשון הוא ה"זכות הטבעית" (Jus Naturale), במרכזה החרות של הפרט לעשות כרצונו על מנת לשמור על חייו.
השני הוא "חוק הטבע" (Lex Naturalis), הנגזר מכוח ההגיון ואוסר על הפרט לנקוט בפעולות שיסכנו את קיומו.
מסקנתו של הובס שעדיף שלטון אבסולוטי של ריבון, עם עדיפות לשלטון של אדם אחד או לפחות של אספה ריבונית. אגב, הוא מעדיף שלטון יחיד בו לא יהיו מאבקים בין השותפים לשלטון שיערערו את היציבות.
לתפיסתו, שלטון כזה לא יהיה כפוף לחוק וישלוט בכל תחומי החיים של אזרחיו. השלטון האבסולוטי גם יחזיק בסמכות, כולל בתחום הדת והפרשנות לעקרונות המוסר.
תמיכתו של הוגה הדעות הובס בשלטון של שליט יחיד נובעת ממסקנתו שיש לעשות הכל על מנת שלא לשוב למצב הטבעי, המצב שהוא רואה כמצב הרע ביותר.
תפיסתו הפילוסופית של תומס הובס כיוונה לתורת החוזים החברתיים. זו תיאוריה שגרסה שהיחיד מסכים לוותר על זכויותיו הטבעיות או לפחות על חלק מהן, בתמורה להגנה ממדינה מדכאת. במילים אחרות, הפרט בחברה מקריב מעט מזכותו הטבעית לחירות ולחופש - בתמורה לביטחון אישי העומד במרכז חוק הטבע. זו "האמנה החברתית", מושג שהוא טבע ושעמיתים ומתנגדים כמו ז'אן ז'אק רוסו וג'ון לוק אימצו ופיתחו גם הם, כל אחד לכיוונו.
הנה הרעיונות של הובס לגבי המדינה:
https://youtu.be/BsN3f1-DFbA
התאוריה המדינית של תומס הובס:
https://youtu.be/9i4jb5XBX5s
ומצגת וידאו עם השוואה בין תורתו המדינית לזו של ג'ון לוק:
https://youtu.be/hNO0DuhLdv4
ג'ון לוק (John Lock) היה פילוסוף מדיני שנודע בהיותו מי שהניח את היסודות לרעיון של זכויות האדם. אבל הוא גם מי שדגל בהפרדה בין דת ומדינה, או במקרה האירופי הפרדת הכנסייה מהמדינה ("separation of church and state").
הדת, לוק גרס, היא עניין של מה שאתה, האזרח הפשוט, מאמין ולא מה שהשליט או המפלגה השלטת מאמינה.
#הרעיון
לוק, מאבות הליברליזם ודמות מרכזית בתנועת ההשכלה, טען שהממשלה צריכה להבטיח שהאזרחים יזכו לחופש ביטוי דתי ולא להגביל או לאסור אמונות מסוימות.
בנוסף, הוא טען שאין להשתמש בסכסוכי דת ככלי על ידי המדינה לשלוט באנשיה.
לדעתו, במקרה שבו הממשלה מאלצת אנשים לדבוק בפילוסופיה דתית מסוימת, היא פוגעת בזכותם הטבעית לביטוי ולמחשבה חופשיים.
הסיבה שג'ון לוק תמך בהפרדה בין הכנסייה והמדינה היא אמונתו שדת ובחירה דתית היא קודם כל עניין של מצפון אישי ולא של אכיפה פוליטית.
תפיסתו הייתה שהממשלה אמורה להבטיח שלאזרחים יהיה חופש ביטוי דתי ואסור לה לאסור או אפילו להגביל אמונות כלשהן.
כמו כן, הוא הטעים, אין להשתמש בסכסוכים דתיים ככלי בידי המדינה, על מנת לשלוט באנשיה. אם הממשלה מאלצת אנשים לדבוק בפילוסופיה דתית מסוימת, הוא כתב, היא מפרה את הזכות הטבעית שלהם למחשבה ולביטוי חופשיים.
בכך ייצג לוק את הליברליזם והרעיון של הפרדת הדת מהמדינה, רעיון חשוב וחדשני בתקופתו, רעיון שעתיד להפוך לעיקרון המזוהה איתו במחשבה המדינית המודרנית ולנפוץ במדינות המתקדמות ביותר בעולם המודרני.
הנה תורתו של ג'ון לוק:
https://youtu.be/pZBs78WQuUc
הרחבה של ההסבר:
https://youtu.be/bZiWZJgJT7I
תולדות חייו:
https://youtu.be/b2NnEfhQ15M
תפקידו בהגדרת הנכסים וחופש אישי:
https://youtu.be/c6J730PqBik
מה מיוחד ברנה דקארט?
אף שהוא היה דתי והאמין באלוהים, נחשב רנה דקארט (René Descartes) לאבי הפילוסופיה החדשה, זו שהתנתקה לאחר יותר מ-1000 שנים מהדת ומהתיאולוגיה, הושפעה מהמדע החדש והפכה חלק ממנו.
דקארט הצרפתי היה זה שטבע את המשפט המפורסם "אני חושב, משמע אני קיים". הוא התנגד בעוז לתפיסה של "כזה ראה וקדש". כלומר, הוא ראה כפסולה מהיסוד את ההסתמכות על ידע שאיננו מוכח היטב ושיש בו חורים, או ידע קדום שחסר יסודות מוצקים.
למעשה דגל דקארט במה שיהפוך לבסיס ולאבן יסוד במדע המודרני - הטלת הספק. ללא הטלת ספק, לא היו מגיעים המדענים להישגים חסרי התקדים שהושגו במאות האחרונות.
בתור מי שהיה גם מתמטיקאי מצוין (שאף המציא את הגאומטריה האנליטית) ופיזיקאי מוכשר, דקארט תרם מאד גם להתפתחות המדע המודרני ועיצוב תפישת העולם שלו.
תרומת החשיבה המתמטית שלו הייתה אדירה למדע, כיוון שהוא הציב יסודות שהטלת הספק וחיפוש הטעויות בהם היו חלק מהכללים.
אפילו למדעי המוח תרם דקארט, כשהעלה רעיון ב-1649, שהמוח מתפקד כמעין מכונה הידראולית ושהנשמה והאינטלקט הם ישות נפרדת, שכוללת את תשוקותיו ומחשבותיו של האדם.
אבל איך כל אלה מסתדרים עם אמונתו הדתית? - מאמציו השכליים להוכיח את קיומו של האל ולבסס גם את האמונה וגם את המדע על יסודות של הגיון ורציונליות, היו עצומים. בחלק מהם היה כה נלהב, עד שהצליח לפספס פה ושם אפילו את השיטות שהוא עצמו התווה.
ניתן להבין זאת גם מהעובדה שהוא חי בתקופה שבה פגיעה או ערעור על סמכות הכנסייה הנוצרית או על התפיסות המקובלות של העולם, שהתבססו על אריסטו היווני, היו עלולות לחרוץ את דינו לאובדן המעמד ואף לפגיעה ולמוות.
חייו ופועלו של רנה דקארט:
https://youtu.be/CAjWUrwvxs4
על המשפט הידוע ביותר שלו:
https://youtu.be/0A6UKoMcE10
סרטון שמראה על הספקות שלו גם במה שנראה ברור (מתורגם):
https://youtu.be/LmxlcJFTaYU
הרצאת וידאו על "אני חושב משמע אני קיים" - תורתו של דקארט (עברית):
https://youtu.be/HgYsJak6iIQ?long=yes
ותכנית חינוכית על הפילוסופים הגדולים:
https://youtu.be/vOez68z8px4?long=yes
אף שהוא היה דתי והאמין באלוהים, נחשב רנה דקארט (René Descartes) לאבי הפילוסופיה החדשה, זו שהתנתקה לאחר יותר מ-1000 שנים מהדת ומהתיאולוגיה, הושפעה מהמדע החדש והפכה חלק ממנו.
דקארט הצרפתי היה זה שטבע את המשפט המפורסם "אני חושב, משמע אני קיים". הוא התנגד בעוז לתפיסה של "כזה ראה וקדש". כלומר, הוא ראה כפסולה מהיסוד את ההסתמכות על ידע שאיננו מוכח היטב ושיש בו חורים, או ידע קדום שחסר יסודות מוצקים.
למעשה דגל דקארט במה שיהפוך לבסיס ולאבן יסוד במדע המודרני - הטלת הספק. ללא הטלת ספק, לא היו מגיעים המדענים להישגים חסרי התקדים שהושגו במאות האחרונות.
בתור מי שהיה גם מתמטיקאי מצוין (שאף המציא את הגאומטריה האנליטית) ופיזיקאי מוכשר, דקארט תרם מאד גם להתפתחות המדע המודרני ועיצוב תפישת העולם שלו.
תרומת החשיבה המתמטית שלו הייתה אדירה למדע, כיוון שהוא הציב יסודות שהטלת הספק וחיפוש הטעויות בהם היו חלק מהכללים.
אפילו למדעי המוח תרם דקארט, כשהעלה רעיון ב-1649, שהמוח מתפקד כמעין מכונה הידראולית ושהנשמה והאינטלקט הם ישות נפרדת, שכוללת את תשוקותיו ומחשבותיו של האדם.
אבל איך כל אלה מסתדרים עם אמונתו הדתית? - מאמציו השכליים להוכיח את קיומו של האל ולבסס גם את האמונה וגם את המדע על יסודות של הגיון ורציונליות, היו עצומים. בחלק מהם היה כה נלהב, עד שהצליח לפספס פה ושם אפילו את השיטות שהוא עצמו התווה.
ניתן להבין זאת גם מהעובדה שהוא חי בתקופה שבה פגיעה או ערעור על סמכות הכנסייה הנוצרית או על התפיסות המקובלות של העולם, שהתבססו על אריסטו היווני, היו עלולות לחרוץ את דינו לאובדן המעמד ואף לפגיעה ולמוות.
חייו ופועלו של רנה דקארט:
https://youtu.be/CAjWUrwvxs4
על המשפט הידוע ביותר שלו:
https://youtu.be/0A6UKoMcE10
סרטון שמראה על הספקות שלו גם במה שנראה ברור (מתורגם):
https://youtu.be/LmxlcJFTaYU
הרצאת וידאו על "אני חושב משמע אני קיים" - תורתו של דקארט (עברית):
https://youtu.be/HgYsJak6iIQ?long=yes
ותכנית חינוכית על הפילוסופים הגדולים:
https://youtu.be/vOez68z8px4?long=yes
מהם הפרא האציל והאמנה החברתית של ז'אן ז'אק רוסו?
ז'אן-ז'אק רוסו (Jean-Jacques Rousseau) היה פילוסוף, סופר, מוסיקאי והוגה דעות צרפתי, בן המאה ה-18. הוא אולי הפילוסוף החשוב של עידן הנאורות.
צרפתי או לא, את רוב ימיו רוסו העביר בהחלפת אמונות, במעברים מארץ לארץ, בגיוון העיסוקים שלו ובהחלפת מאהבות ובנות זוג...
משנתו הפילוסופית של רוסו כללה תחומים שונים, כולל מחשבה מדינית, פילוסופיה של החינוך והתייחסות לנפש האדם וליחסים שבין האדם והחברה האנושית.
על כל אלה הוא הטעים כשאמר ש"האדם נולד חופשי, ובכל מקום הוא נתון בכבלים". אולי הפרדוכס הגדול במשנתו קשור באהדתו את החירות ומנגד - בכך שהוא רואה את השלטון כמייצג את העם ושרצונו הוא מעל רצון העם. מוזר...
ואולי לא מוזר, כי עם כל ההשפעה הענקית של רעיונותיו של רוסו, על המהפכה הצרפתית ובהמשך גם על ההיסטוריה האירופית והאמריקאית, הוא לא היה הוגה דעות שיטתי, או בעל תורה סדורה ומלוכדת.
מה שהוא כן היה זה כותב מוכשר ורגשני משהו, שהצטיין בהבזקי גאונות וניתוחים מדהימים, שמעולם לא טרח "לתפור" לתיאוריה מסודרת ומוצקה. יתכן גם שזה סוד גדולתו וסוד המגוון הגדול של התחומים שבהם הוא עסק בהגותו.
#שלטון העם
בתחום המדיני למשל, תרומתו הידועה של רוסו היא הטענה שיש להעביר את הכוח מהמלוכה אל שלטון העם. רוסו גרס שהשלטון הנכון לחברה צריך להיות שלטון העם, כלומר הדמוקרטיה. אבל הוא רצה בדמוקרטיה האמיתית, הישירה, ללא מפלגות פוליטיות ונציגים שמצביעים בשם האזרחים וכמובן - בלי לחץ חברתי שמעקר את החשיבה העצמאית של הפרט.
בכך היה ז'אן ז'אק רוסו לאחד ממקורות ההשפעה העיקריים על האידאולוגיה שעתידה להביא בהמשך את המהפכה הצרפתית ואת המהפכה האמריקאית שקיבלה ממנה השראה. יותר מזה - רעיונותיו השפיעו באופן ברור גם על תורות מדיניות משמעותיות ביותר, כמו הסוציאליזם מצד שמאל ותנועת הלאומיות מצד ימין.
מתחילת דרכו רוסו האמין בטוב הטבעי שטבוע באנושות, מה שיהפוך לעיקרון שעליו תתבסס כל הפילוסופיה שלו בהמשך.
הידועים שבין ספריו הם הספרים "אמיל", שהפך לאבן דרך בעולם החינוך, "וידויים" בה צלל לנבכי נפש האדם וכמובן יצירתו הגדולה ביותר, הספר "האמנה החברתית".
#האמנה החברתית
כמו פילוסופים והוגים מדיניים באותו זמן, גם ז'אן ז'אק רוסו ניסה להציג בתורתו המדינית את המשטר האידאלי בעיניו. ספרו הנודע "על האמנה החברתית" יצא לאור באמסטרדם, בשנת 1762. בו הוא הציג אלטרנטיבה, גישה נגדית למשטר המדיני של תקופתו, ששיעבד לדבריו את הפרט.
קודמיו של רוסו, דוגמת תומאס הובס, ג'ון לוק ושפינוזה, התייחסו לדעתו למצב הטבעי באופן שגוי. זאת כי הם לא הצליחו לבנות תיאוריה שעומדת מעל לזמן ולתקופה שבה הם חיו.
רוסו, לעומתם, תיאר מצב אידאלי שדעתו של כל אזרח תתבסס רק על מחשבותיו שלו, ללא השפעה של החברה ושל אזרחים אחרים בה. הוא ראה באורח שלילי כל השתייכות למפלגות, סיעות או מחנות למיניהם.
הוא פותח בהצגת המצב התאורטי שקדם למשטר המדיני, מה שהוא כינה ה"מצב הטבעי" של בני האדם, זה שלפני היווצרות התרבות האנושית, או הציוויליזציה. כלומר ז'אן ז'אק רוסו מנסה לתאר כיצד חיו בני האדם בטבע, מעין פראים אצילים, עוד לפני שהם התקבצו לחברה תרבותית, עם חוקים ומנהיגים, מדינות, קניין פרטי וגדרות סביב הרכוש ויחסים חברתיים מחייבים.
ושוב - המצב הטבעי הוא מצב תאורטי שלא התרחש במציאות. הוא נועד להשוואה אל מול האזרח תחת המשטר המדיני המקובל בימיו של רוסו. במצב הטבעי רוסו ראה את החופש האמיתי, ככזה שמשחרר את האדם מלעשות את מה שאינו רוצה לעשות, כלומר משחרר אותו מהשפעות המעוותות את רצונו, כמו למשל לחץ חברתי, או נורמות שאנו היינו מכנים בימינו "מה יגידו".
האדם הטבעי שלו, אותו פרא אציל, הוא יצור עם טעם פשוט ואינסטינקטים בריאים, כי הם טבעיים. הציביליזציה, מתאר רוסו, במיוחד זו של החיים בעיר, של הבדלי מעמדות ורודנות של השלטון, היא שהשחיתה את האדם הטבעי ושללה ממנו את האושר. מטרתה של החברה האידאלית שלו היא לספק לאדם אושר וחיים עם משמעות.
בחברה האידאלית שלו, המתבססת על האדם הטבעי ועל תכונותיו הטבעיות, רוסו טען שאנשים לא יאבדו את החשיבה העצמאית שלהם. מכאן שהוא גם התנגד לדמוקרטיה הייצוגית, בה מייצגים "נציגים נבחרים", כמו חברי פרלמנט או אצלנו ח"כים בכנסת, את האינטרסים של כלל הבוחרים בבחירות הדמוקרטיות.
כי השיטה הייצוגית הזו היא שיטת ממשל שבה האנשים נותנים את סך הרצונות שלהם להנהגה העליונה, מוותרים על הפלורליזם והעצמאות שלהם. בתמורה הם קיבלו לדעת רוסו קידמה ומודרניזציה, אך אלה הביאו להם בעיקר תפנוקים ומותרות, לצד ניוון, שחצנות וצביעות.
כידוע הדמוקרטיה המודרנית אימצה את הדמוקרטיה הייצוגית כמעט לחלוטין. מעניין מה הוא היה אומר על החוויות שהיא מספקת לנו כיום ועל הכשלים שבה בעשורים הראשונים של תחילת המאה ה-21.
הנה עיקרי תורתו המדינית של ז'אן ז'אק רוסו (עברית):
https://youtu.be/9ziCHT5loQw
באנגלית:
https://youtu.be/81KfDXTTtXE
השוואה בין החוזה החברתי שלו לשל הובס ולוק:
https://youtu.be/qixLQ9k8Gf4
הרצאת וידאו על הרעיונות של רוסו (עברית):
https://youtu.be/nNCAuAgXlxg?long=yes
והאמנה החברתית שלו מפורטת יותר (עברית):
https://youtu.be/_22s41yJnCM?long=yes
ז'אן-ז'אק רוסו (Jean-Jacques Rousseau) היה פילוסוף, סופר, מוסיקאי והוגה דעות צרפתי, בן המאה ה-18. הוא אולי הפילוסוף החשוב של עידן הנאורות.
צרפתי או לא, את רוב ימיו רוסו העביר בהחלפת אמונות, במעברים מארץ לארץ, בגיוון העיסוקים שלו ובהחלפת מאהבות ובנות זוג...
משנתו הפילוסופית של רוסו כללה תחומים שונים, כולל מחשבה מדינית, פילוסופיה של החינוך והתייחסות לנפש האדם וליחסים שבין האדם והחברה האנושית.
על כל אלה הוא הטעים כשאמר ש"האדם נולד חופשי, ובכל מקום הוא נתון בכבלים". אולי הפרדוכס הגדול במשנתו קשור באהדתו את החירות ומנגד - בכך שהוא רואה את השלטון כמייצג את העם ושרצונו הוא מעל רצון העם. מוזר...
ואולי לא מוזר, כי עם כל ההשפעה הענקית של רעיונותיו של רוסו, על המהפכה הצרפתית ובהמשך גם על ההיסטוריה האירופית והאמריקאית, הוא לא היה הוגה דעות שיטתי, או בעל תורה סדורה ומלוכדת.
מה שהוא כן היה זה כותב מוכשר ורגשני משהו, שהצטיין בהבזקי גאונות וניתוחים מדהימים, שמעולם לא טרח "לתפור" לתיאוריה מסודרת ומוצקה. יתכן גם שזה סוד גדולתו וסוד המגוון הגדול של התחומים שבהם הוא עסק בהגותו.
#שלטון העם
בתחום המדיני למשל, תרומתו הידועה של רוסו היא הטענה שיש להעביר את הכוח מהמלוכה אל שלטון העם. רוסו גרס שהשלטון הנכון לחברה צריך להיות שלטון העם, כלומר הדמוקרטיה. אבל הוא רצה בדמוקרטיה האמיתית, הישירה, ללא מפלגות פוליטיות ונציגים שמצביעים בשם האזרחים וכמובן - בלי לחץ חברתי שמעקר את החשיבה העצמאית של הפרט.
בכך היה ז'אן ז'אק רוסו לאחד ממקורות ההשפעה העיקריים על האידאולוגיה שעתידה להביא בהמשך את המהפכה הצרפתית ואת המהפכה האמריקאית שקיבלה ממנה השראה. יותר מזה - רעיונותיו השפיעו באופן ברור גם על תורות מדיניות משמעותיות ביותר, כמו הסוציאליזם מצד שמאל ותנועת הלאומיות מצד ימין.
מתחילת דרכו רוסו האמין בטוב הטבעי שטבוע באנושות, מה שיהפוך לעיקרון שעליו תתבסס כל הפילוסופיה שלו בהמשך.
הידועים שבין ספריו הם הספרים "אמיל", שהפך לאבן דרך בעולם החינוך, "וידויים" בה צלל לנבכי נפש האדם וכמובן יצירתו הגדולה ביותר, הספר "האמנה החברתית".
#האמנה החברתית
כמו פילוסופים והוגים מדיניים באותו זמן, גם ז'אן ז'אק רוסו ניסה להציג בתורתו המדינית את המשטר האידאלי בעיניו. ספרו הנודע "על האמנה החברתית" יצא לאור באמסטרדם, בשנת 1762. בו הוא הציג אלטרנטיבה, גישה נגדית למשטר המדיני של תקופתו, ששיעבד לדבריו את הפרט.
קודמיו של רוסו, דוגמת תומאס הובס, ג'ון לוק ושפינוזה, התייחסו לדעתו למצב הטבעי באופן שגוי. זאת כי הם לא הצליחו לבנות תיאוריה שעומדת מעל לזמן ולתקופה שבה הם חיו.
רוסו, לעומתם, תיאר מצב אידאלי שדעתו של כל אזרח תתבסס רק על מחשבותיו שלו, ללא השפעה של החברה ושל אזרחים אחרים בה. הוא ראה באורח שלילי כל השתייכות למפלגות, סיעות או מחנות למיניהם.
הוא פותח בהצגת המצב התאורטי שקדם למשטר המדיני, מה שהוא כינה ה"מצב הטבעי" של בני האדם, זה שלפני היווצרות התרבות האנושית, או הציוויליזציה. כלומר ז'אן ז'אק רוסו מנסה לתאר כיצד חיו בני האדם בטבע, מעין פראים אצילים, עוד לפני שהם התקבצו לחברה תרבותית, עם חוקים ומנהיגים, מדינות, קניין פרטי וגדרות סביב הרכוש ויחסים חברתיים מחייבים.
ושוב - המצב הטבעי הוא מצב תאורטי שלא התרחש במציאות. הוא נועד להשוואה אל מול האזרח תחת המשטר המדיני המקובל בימיו של רוסו. במצב הטבעי רוסו ראה את החופש האמיתי, ככזה שמשחרר את האדם מלעשות את מה שאינו רוצה לעשות, כלומר משחרר אותו מהשפעות המעוותות את רצונו, כמו למשל לחץ חברתי, או נורמות שאנו היינו מכנים בימינו "מה יגידו".
האדם הטבעי שלו, אותו פרא אציל, הוא יצור עם טעם פשוט ואינסטינקטים בריאים, כי הם טבעיים. הציביליזציה, מתאר רוסו, במיוחד זו של החיים בעיר, של הבדלי מעמדות ורודנות של השלטון, היא שהשחיתה את האדם הטבעי ושללה ממנו את האושר. מטרתה של החברה האידאלית שלו היא לספק לאדם אושר וחיים עם משמעות.
בחברה האידאלית שלו, המתבססת על האדם הטבעי ועל תכונותיו הטבעיות, רוסו טען שאנשים לא יאבדו את החשיבה העצמאית שלהם. מכאן שהוא גם התנגד לדמוקרטיה הייצוגית, בה מייצגים "נציגים נבחרים", כמו חברי פרלמנט או אצלנו ח"כים בכנסת, את האינטרסים של כלל הבוחרים בבחירות הדמוקרטיות.
כי השיטה הייצוגית הזו היא שיטת ממשל שבה האנשים נותנים את סך הרצונות שלהם להנהגה העליונה, מוותרים על הפלורליזם והעצמאות שלהם. בתמורה הם קיבלו לדעת רוסו קידמה ומודרניזציה, אך אלה הביאו להם בעיקר תפנוקים ומותרות, לצד ניוון, שחצנות וצביעות.
כידוע הדמוקרטיה המודרנית אימצה את הדמוקרטיה הייצוגית כמעט לחלוטין. מעניין מה הוא היה אומר על החוויות שהיא מספקת לנו כיום ועל הכשלים שבה בעשורים הראשונים של תחילת המאה ה-21.
הנה עיקרי תורתו המדינית של ז'אן ז'אק רוסו (עברית):
https://youtu.be/9ziCHT5loQw
באנגלית:
https://youtu.be/81KfDXTTtXE
השוואה בין החוזה החברתי שלו לשל הובס ולוק:
https://youtu.be/qixLQ9k8Gf4
הרצאת וידאו על הרעיונות של רוסו (עברית):
https://youtu.be/nNCAuAgXlxg?long=yes
והאמנה החברתית שלו מפורטת יותר (עברית):
https://youtu.be/_22s41yJnCM?long=yes
איך הביא שפינוזה את אלוהים אל הטבע ואלינו?
על גדולתו של הפילוסוף היהודי ברוך שְׂפִּינוֹזָה (Baruch Spinoza) העיד פילוסוף דגול אחר בשם פרידריך הגל (ההוא מהתזה, אנטיתזה וסינתזה), שאמר ש"לכל פילוסוף יש שתי שיטות, שיטתו שלו ושיטת שפינוזה."
אותו הגל אף הטעים כשאמר ש"המחשבה הפילוסופית חייבת להתחיל מנקודת המוצא של שיטת שפינוזה. כל פילוסופיה מתחילה מהליכה בעקבות שפינוזה".
אלה לא דברי ההערצה היחידים שידע מי שנקרא בעצם דה-שפינוזה והוא בעצם אבי החילוניות.
שפינוזה היה צאצא למשפחת אנוסים ממוצא פורטוגלי-ספרדי. בני המשפחה שבו ליהדות כשששמעו שבהולנד מאפשרים להיות יהודי והגיעו לאמסטרדם שבהולנד.
כבר בצעירותו ברוך נחשב לעילוי יהודי והיה בקי בתנ"ך, בתלמוד ובפילוסופים יהודיים מימי הביניים דוגמת הרמב"ם, כמו גם בפילוסופיה יוונית. הוא היה תלמיד מבריק שרב הקהילה היה בטוח שהוא עתיד להחליפו לכשיגדל.
אבל שפינוזה היה רציונליסט. הוא ביסס את הגותו הפילוסופית על ההגיון ובנה את תורתו, צעד אחר צעד, באופן לוגי. הוא השתמש בהגיון ובשכל כדי לבחון את העולם ואת רעיונותיו, את התנ"ך ואת ההגיון שביהדות. כך הוא הגיע למסקנות מהפכניות כמו זו שהתנ"ך אינו פרי התגלות האלוהים, שחומשי התורה לא נכתבו על ידי משה רבנו ושלחוקי התורה אין יתרון על "חוק הטבע". שפינוזה האמין שיש הסבר רציונלי לניסים שתוארו בתנ"ך ושלא היו בהם מרכיבים על-טבעיים.
אבל אם לזכור דבר אחד על ההגות של האיש, שפינוזה אמר שאלוהים הוא הטבע וההיפך. אלוהים, לדעתו, לא היה מישהו שמחוץ לעולם. הוא היה העולם, כל העולם וכל מה שיש. הכל, כולל אותך, אותי ואת הג'וק' מתרוצץ אצלך בבית עכשיו - כולנו אלוהים. כי אלוהים הוא הטבע. וואו.
"אלוהים או הטבע" - המילה לא משנה כי שניהם אצל שפינוזה הם אחד.
בימי הביניים היו מעלים אותו תוך שניות על המוקד. אבל בימיו חזרה הפילוסופיה להיחשב משמעותית, בכל זאת עידן ההשכלה והנאורוץ החל. הוא צובר מעריצים ובעיני רבים הולך ונתפס כממשיך דרכם של גדולי הוגי הדעות.
בהולנד לוחשים את שמו בשקט, שהכמרים לא ישמעו והסוד על ההוגה המסעיר שרואה בטבע את האלוהות הולך ומתפשט. בגרמניה כותב על שפינוזה גתה, גדול המשוררים הגרמנים, שהוא: "עלה דרך התרבות המתמטית והרבנית עד המעלה העליונה של המחשבה". הפילוסוף נובאליס מציין ש"שפינוזה הוא שיכור אלוהים ותורתו רוויה אלוהות". הרדר חיבר אותו לישו וכתב ש"בשני אלה בלבד נמצאת ההכרה הטהורה של אלוהים".
היו שציינו שאם יתקיים העולם עוד שנים רבות, תיעשה תורת שפינוזה לדת העולם.
אירופה נסערת מהגאון שצמח בה, אבל שפינוזה עני, חסר עבודה ומוחרם.
כי הרבנים באמסטרדם, הקהילה שלו, פחות התלהבו. הם ראו בהגותו סכנה חמורה והחרימו אותו. הקללה והנידוי גרמו לשפינוזה לעזוב את העיר והוא מצא עצמו בעיירה הקטנה רינסבורג, מתפרנס מליטוש עדשות למשקפיים, טלסקופים ומיקרוסקופים.
חבריו היו בעיקר נוצרים, שכן בשל קללת הרבנים, היהודים החרימו אותו בכל הולנד. הוא עוד ישוב לאמסטרדם ויעזוב אותה שוב ויסיים את חייו שוב בעיר הקטנה. בתקופתו ליטוש עדשות זה סוג של הייטק, אבל האבק מליטוש העדשות גרם לו למחלת השחפת הקשה ולמוות בגיל 44, בגיל צעיר יחסית אפילו בתקופתו.
הגותו הביאה לו הרבה צרות, אבל הוא דבק בה. הוא חושש ממלחמות הדת שמתרחשות בהולנד מסביבו, מה שמחזק אותו בהתנגדותו לדתות הקיצוניות בזעם ואלימות זו כנגד זו. אבל עם פרסום הספר "אתיקה" שפינוזה החליט להמתין בחייו והחליט שייצא רק אחרי מותו.
הוא לא זכה לראות את ספרו הופך לאורים והתומים של הפילוסופיה המודרנית אז. בקרב חוגים הולכים וגדלים הוא הפך לספר נערץ ומשפיע בצורה לא רגילה.
גם אם רבים לא הסכימו עמו והיהדות שממנה בא הוקיעה אותו על סטיותיו מהאמונה האורתודוכסית השמרנית, שפינוזה היה ונשאר מהפילוסופים המוערכים בתולדות הפילוסופיה. עולם החוכמה רואה בו עד היום דמות מרתקת ואיש מבריק, שהציב רף חדש בתולדות הפילוסופיה וחולל מהפכה במטאפיזיקה המודרנית.
#אלוהים הוא כאן. בטבע ובכל מקום.
כיום מבינים כולם שהאשמתו של שפינוזה באתאיזם, כלומר בכפירה בקיומו של האל, היא לא פחות ממגוחכת. הוא היה בעצם פנתאיסט, כי לעומת הדתות שרואות באלוהים גורם על-טבעי, שמנהל את העולם והוא מחוץ לעולם, שפינוזה ראה אותו כמצוי בטבע שמסביבנו ובכל מקום. במקום מנהל העולם ומי שמכוון אותו מלמעלה, שפינוזה ראה את אלוהים כסיבת העולם, כמצוי בדברים שבעולם ונובע מתוכם.
אין הפרדה אצלו בין נשמה לגוף, או כמו שאומרים היום "בין גוף לנפש". אם אין שוני בין חומר לרוח, הרי שניתן לחקור את הרוח בדיוק כמו שהמדע חוקר את החומר. מזכיר לכם מישהו? - שפינוזה הודיע על תורת הפסיכולוגיה, עוד לפני פרויד שיחנוך אותה.
אם אדם הוא מאותו "הכל" או "היש" שהוא בעצם האלוהים, אז מותו הוא הסוף המוחלט כי בלי הגוף אין נפש, נשמה או חיים אחרי המוות. אין גן עדן, אין גהינום לחוטאים, כי אלוהים לא מודד מצוות ולא חטאים. אנחנו חלק מהיש ולכן גם אנחנו חלק מהאלוהות. בהיותנו.
זה גרם לו כמובן לבעיות. הדתות המונותאיסטיות ובכללן הדת היהודית והנוצרית ראו בטבע את יצירת האלוהים, שנוצרה על ידי האל בבריאת העולם. לעומתן, שפינוזה הוריד את האל אל העולם והעלה את הטבע לאלוהות. והרי אם אלוהים הוא הטבע וכל מה שיש בעולם הוא אלוהים, אז שמירת מצוות היא לא עניין כל כך חשוב כמו שעושים ממנו.
זה מה שיוביל לכך שהוא יידחה כל כך על ידי הקהילה היהודית, שממנה הוא נזרק. האיש היה לאיום של ממש על הדת כמרכז המדינה ולמעשה הוא מהחשובים הפילוסופים שקראו להפרדת דת ממדינה.
ברוך השם או לא, שפינוזה הציג תפיסה מהפכנית וחדשנית, אך רק למי שהיה מוכן להתעמת עם הדתות והיה יכול ומוכן להתמודד עם ההגיון שבה מבלי לפסול אותו על הסף.
ב"תורת המידות", הספר שהודפס לאחר מותו, שפינוזה ביסס את המוסר האנושי על "אהבת האל השכלית". לדעתו מי שיכול לתפוס בשכלו את מושג האלוהים - הוא מי שאוהב את האל.
נדגיש זאת רגע...
#מי שתופס את מושג האלוהים בשכלו - אוהב אותו.
לשיטתו של שפינוזה, דווקא האהבה לאל תסגל לאדם את ההתנהגות המוסרית הנכונה.
זה כל כך פשוט ומדויק עבור רבים בימינו שמבינים שהם אינם בדיוק אתאיסטים ומנגד יודעים בבירור גם שאינם דתיים. שפינוזה נתן בית למוסר הצומח מההגיון וההערכה לעולם שמסביבנו, מקום יפה לאמונה מסוג אחר ולאהבה, הרבה אהבה. הוא יכול היה להיות יופי של היפי, ביטניק או אדם חופשי אחר בן זמננו, רק שהוא הגה במאה ה-17, כשאלה עוד לא נולדו.
ונסיים במשפט המסיים שת ספרו "אתיקה" - "כל דבר מושלם הוא קשה, כשם שהוא יפה".
הנה סיפורו של הפילוסוף ברוך שפינוזה (עברית):
https://youtu.be/pVEeXjPiw54
מצגת וידאו על חייו של שפינוזה:
http://youtu.be/7vMl6OZr98c
סרט תיעודי על הבאבא ברוך האמיתי של היהדות (עברית):
https://youtu.be/y9uUBxdWO7E?long=yes
על מאבקו של שפינוזה בשמרנות הדתית:
http://youtu.be/4zbDGDdoq-o?long=yes
פודקסט עם פרופסור הרסגור מ"שעה היסטורית" על שפינוזה באמסטרדם (עברית):
https://youtu.be/ELfkzEZi8WU?long=yes
והרצאת כורסה על שפינוזה (עברית):
https://youtu.be/6v5qHU5ENNc?long=yes
על גדולתו של הפילוסוף היהודי ברוך שְׂפִּינוֹזָה (Baruch Spinoza) העיד פילוסוף דגול אחר בשם פרידריך הגל (ההוא מהתזה, אנטיתזה וסינתזה), שאמר ש"לכל פילוסוף יש שתי שיטות, שיטתו שלו ושיטת שפינוזה."
אותו הגל אף הטעים כשאמר ש"המחשבה הפילוסופית חייבת להתחיל מנקודת המוצא של שיטת שפינוזה. כל פילוסופיה מתחילה מהליכה בעקבות שפינוזה".
אלה לא דברי ההערצה היחידים שידע מי שנקרא בעצם דה-שפינוזה והוא בעצם אבי החילוניות.
שפינוזה היה צאצא למשפחת אנוסים ממוצא פורטוגלי-ספרדי. בני המשפחה שבו ליהדות כשששמעו שבהולנד מאפשרים להיות יהודי והגיעו לאמסטרדם שבהולנד.
כבר בצעירותו ברוך נחשב לעילוי יהודי והיה בקי בתנ"ך, בתלמוד ובפילוסופים יהודיים מימי הביניים דוגמת הרמב"ם, כמו גם בפילוסופיה יוונית. הוא היה תלמיד מבריק שרב הקהילה היה בטוח שהוא עתיד להחליפו לכשיגדל.
אבל שפינוזה היה רציונליסט. הוא ביסס את הגותו הפילוסופית על ההגיון ובנה את תורתו, צעד אחר צעד, באופן לוגי. הוא השתמש בהגיון ובשכל כדי לבחון את העולם ואת רעיונותיו, את התנ"ך ואת ההגיון שביהדות. כך הוא הגיע למסקנות מהפכניות כמו זו שהתנ"ך אינו פרי התגלות האלוהים, שחומשי התורה לא נכתבו על ידי משה רבנו ושלחוקי התורה אין יתרון על "חוק הטבע". שפינוזה האמין שיש הסבר רציונלי לניסים שתוארו בתנ"ך ושלא היו בהם מרכיבים על-טבעיים.
אבל אם לזכור דבר אחד על ההגות של האיש, שפינוזה אמר שאלוהים הוא הטבע וההיפך. אלוהים, לדעתו, לא היה מישהו שמחוץ לעולם. הוא היה העולם, כל העולם וכל מה שיש. הכל, כולל אותך, אותי ואת הג'וק' מתרוצץ אצלך בבית עכשיו - כולנו אלוהים. כי אלוהים הוא הטבע. וואו.
"אלוהים או הטבע" - המילה לא משנה כי שניהם אצל שפינוזה הם אחד.
בימי הביניים היו מעלים אותו תוך שניות על המוקד. אבל בימיו חזרה הפילוסופיה להיחשב משמעותית, בכל זאת עידן ההשכלה והנאורוץ החל. הוא צובר מעריצים ובעיני רבים הולך ונתפס כממשיך דרכם של גדולי הוגי הדעות.
בהולנד לוחשים את שמו בשקט, שהכמרים לא ישמעו והסוד על ההוגה המסעיר שרואה בטבע את האלוהות הולך ומתפשט. בגרמניה כותב על שפינוזה גתה, גדול המשוררים הגרמנים, שהוא: "עלה דרך התרבות המתמטית והרבנית עד המעלה העליונה של המחשבה". הפילוסוף נובאליס מציין ש"שפינוזה הוא שיכור אלוהים ותורתו רוויה אלוהות". הרדר חיבר אותו לישו וכתב ש"בשני אלה בלבד נמצאת ההכרה הטהורה של אלוהים".
היו שציינו שאם יתקיים העולם עוד שנים רבות, תיעשה תורת שפינוזה לדת העולם.
אירופה נסערת מהגאון שצמח בה, אבל שפינוזה עני, חסר עבודה ומוחרם.
כי הרבנים באמסטרדם, הקהילה שלו, פחות התלהבו. הם ראו בהגותו סכנה חמורה והחרימו אותו. הקללה והנידוי גרמו לשפינוזה לעזוב את העיר והוא מצא עצמו בעיירה הקטנה רינסבורג, מתפרנס מליטוש עדשות למשקפיים, טלסקופים ומיקרוסקופים.
חבריו היו בעיקר נוצרים, שכן בשל קללת הרבנים, היהודים החרימו אותו בכל הולנד. הוא עוד ישוב לאמסטרדם ויעזוב אותה שוב ויסיים את חייו שוב בעיר הקטנה. בתקופתו ליטוש עדשות זה סוג של הייטק, אבל האבק מליטוש העדשות גרם לו למחלת השחפת הקשה ולמוות בגיל 44, בגיל צעיר יחסית אפילו בתקופתו.
הגותו הביאה לו הרבה צרות, אבל הוא דבק בה. הוא חושש ממלחמות הדת שמתרחשות בהולנד מסביבו, מה שמחזק אותו בהתנגדותו לדתות הקיצוניות בזעם ואלימות זו כנגד זו. אבל עם פרסום הספר "אתיקה" שפינוזה החליט להמתין בחייו והחליט שייצא רק אחרי מותו.
הוא לא זכה לראות את ספרו הופך לאורים והתומים של הפילוסופיה המודרנית אז. בקרב חוגים הולכים וגדלים הוא הפך לספר נערץ ומשפיע בצורה לא רגילה.
גם אם רבים לא הסכימו עמו והיהדות שממנה בא הוקיעה אותו על סטיותיו מהאמונה האורתודוכסית השמרנית, שפינוזה היה ונשאר מהפילוסופים המוערכים בתולדות הפילוסופיה. עולם החוכמה רואה בו עד היום דמות מרתקת ואיש מבריק, שהציב רף חדש בתולדות הפילוסופיה וחולל מהפכה במטאפיזיקה המודרנית.
#אלוהים הוא כאן. בטבע ובכל מקום.
כיום מבינים כולם שהאשמתו של שפינוזה באתאיזם, כלומר בכפירה בקיומו של האל, היא לא פחות ממגוחכת. הוא היה בעצם פנתאיסט, כי לעומת הדתות שרואות באלוהים גורם על-טבעי, שמנהל את העולם והוא מחוץ לעולם, שפינוזה ראה אותו כמצוי בטבע שמסביבנו ובכל מקום. במקום מנהל העולם ומי שמכוון אותו מלמעלה, שפינוזה ראה את אלוהים כסיבת העולם, כמצוי בדברים שבעולם ונובע מתוכם.
אין הפרדה אצלו בין נשמה לגוף, או כמו שאומרים היום "בין גוף לנפש". אם אין שוני בין חומר לרוח, הרי שניתן לחקור את הרוח בדיוק כמו שהמדע חוקר את החומר. מזכיר לכם מישהו? - שפינוזה הודיע על תורת הפסיכולוגיה, עוד לפני פרויד שיחנוך אותה.
אם אדם הוא מאותו "הכל" או "היש" שהוא בעצם האלוהים, אז מותו הוא הסוף המוחלט כי בלי הגוף אין נפש, נשמה או חיים אחרי המוות. אין גן עדן, אין גהינום לחוטאים, כי אלוהים לא מודד מצוות ולא חטאים. אנחנו חלק מהיש ולכן גם אנחנו חלק מהאלוהות. בהיותנו.
זה גרם לו כמובן לבעיות. הדתות המונותאיסטיות ובכללן הדת היהודית והנוצרית ראו בטבע את יצירת האלוהים, שנוצרה על ידי האל בבריאת העולם. לעומתן, שפינוזה הוריד את האל אל העולם והעלה את הטבע לאלוהות. והרי אם אלוהים הוא הטבע וכל מה שיש בעולם הוא אלוהים, אז שמירת מצוות היא לא עניין כל כך חשוב כמו שעושים ממנו.
זה מה שיוביל לכך שהוא יידחה כל כך על ידי הקהילה היהודית, שממנה הוא נזרק. האיש היה לאיום של ממש על הדת כמרכז המדינה ולמעשה הוא מהחשובים הפילוסופים שקראו להפרדת דת ממדינה.
ברוך השם או לא, שפינוזה הציג תפיסה מהפכנית וחדשנית, אך רק למי שהיה מוכן להתעמת עם הדתות והיה יכול ומוכן להתמודד עם ההגיון שבה מבלי לפסול אותו על הסף.
ב"תורת המידות", הספר שהודפס לאחר מותו, שפינוזה ביסס את המוסר האנושי על "אהבת האל השכלית". לדעתו מי שיכול לתפוס בשכלו את מושג האלוהים - הוא מי שאוהב את האל.
נדגיש זאת רגע...
#מי שתופס את מושג האלוהים בשכלו - אוהב אותו.
לשיטתו של שפינוזה, דווקא האהבה לאל תסגל לאדם את ההתנהגות המוסרית הנכונה.
זה כל כך פשוט ומדויק עבור רבים בימינו שמבינים שהם אינם בדיוק אתאיסטים ומנגד יודעים בבירור גם שאינם דתיים. שפינוזה נתן בית למוסר הצומח מההגיון וההערכה לעולם שמסביבנו, מקום יפה לאמונה מסוג אחר ולאהבה, הרבה אהבה. הוא יכול היה להיות יופי של היפי, ביטניק או אדם חופשי אחר בן זמננו, רק שהוא הגה במאה ה-17, כשאלה עוד לא נולדו.
ונסיים במשפט המסיים שת ספרו "אתיקה" - "כל דבר מושלם הוא קשה, כשם שהוא יפה".
הנה סיפורו של הפילוסוף ברוך שפינוזה (עברית):
https://youtu.be/pVEeXjPiw54
מצגת וידאו על חייו של שפינוזה:
http://youtu.be/7vMl6OZr98c
סרט תיעודי על הבאבא ברוך האמיתי של היהדות (עברית):
https://youtu.be/y9uUBxdWO7E?long=yes
על מאבקו של שפינוזה בשמרנות הדתית:
http://youtu.be/4zbDGDdoq-o?long=yes
פודקסט עם פרופסור הרסגור מ"שעה היסטורית" על שפינוזה באמסטרדם (עברית):
https://youtu.be/ELfkzEZi8WU?long=yes
והרצאת כורסה על שפינוזה (עברית):
https://youtu.be/6v5qHU5ENNc?long=yes
מי הייתה חנה ארנדט?
חנה ארנדט הייתה הפילוסופית היהודית הגדולה במאה ה-20 וללא ספק מהפילוסופים המעניינים במאות האחרונות. רוב עיסוקה היה בשואה ובמשמעות הפילוסופית שלה, בהתנהגות האנשים וברעיונות שבאו לידי ביטוי באירוע חסר תקדים זה בהיסטוריה האנושית.
בצל משפט אייכמן, אותו סיקרה, היא השמיעה וכתבה רעיונות שנשמעו מחרידים ללא מעט אנשים בתקופתה. יכול היה להשתמע מהם שכל אדם, בנסיבות מסוימות, היה יכול להיות משתף פעולה עם הרוע המוחלט של הנאצים ולבצע פשעי מלחמה. אנשים ואישים תקפו אותה, החרימו אותה, כעסו עליה ללא גבול, וביקרו קשות את רעיונותיה הפילוסופיים ודעותיה.
וכאילו לא הספיקה הביקורת שספגה על ספרה על אייכמן ועל "הבנאליות של הרוע", רעיון שניתן לקרוא בו בתגית "הבנאליות של הרוע", היא גם ביקרה בחומרה את שיתוף הפעולה של מנהיגי היהודים עם הנאצים והרגיזה רבים מהיהודים בארצות הברית ובעולם.
היא הייתה פליטה סדרתית. בתחילה ברחה מגרמניה לצרפת ואז, כשהנאצים כבשו את צרפת, היא נמלטה שוב - לארצות הברית. שם מצאה בית, גם פיזי וגם חברתי. ארצות הברית נדמתה לחלום בעיניה - מקום פלורליסטי, חופשי והפוך מכל מה שהכירה באירופה של השנים האחרונות דאז.
אך גם חולשותיה של חנה ארנדט לא היו תמיד פשוטות. היא הייתה בן-אדם, חכם אבל אנושי. היא ביקרה קשות את היידגר, הפילוסוף הגרמני הידוע, ששיתף פעולה עם הנאצים. בכל זאת סלחה לו והפכה למקדמת הספרים שלו בארצות הברית.
ככל שעברו השנים ועל אף החרם שעשו עליה יהודי ארצות הברית, ההערכה אליה הלכה עם הזמן וגדלה. לא ליברלית, לא מרכסיסטית, לא קפיטליסטית ולא כל כיוון מוכר - היא לא נמנתה על שום אסכולה, אלא הייתה פילוסופית בעלת מחשבה עצמאית משלה, הוגה שעסקה רוב חייה בשואה ובמחשבה על פליטים ופליטות, על רוע, אשמה ואחריות. ארנדט הפכה את חוויותיה האישיות כפליטה למרכז חייה הפילוסופיים והטביעה חותם במחשבה על האירוע הבלתי נתפס בהיסטוריה.
הנה סקירה על חנה ארנדט ועל סרט שעשו עליה (עברית):
https://youtu.be/ZfdqOvhg4KA
קדימון לסרט תיעודי שנעשה על ארנדט:
https://youtu.be/-Bd6JqZmQbw
קדימון הסרט על ארנדט (מתורגם):
https://youtu.be/KcrmiwnjrnI
ודיון טלוויזיוני על אייכמן ועל ספרה של ארנדט (עברית):
https://youtu.be/PCWxWATBX28?long=yes
חנה ארנדט הייתה הפילוסופית היהודית הגדולה במאה ה-20 וללא ספק מהפילוסופים המעניינים במאות האחרונות. רוב עיסוקה היה בשואה ובמשמעות הפילוסופית שלה, בהתנהגות האנשים וברעיונות שבאו לידי ביטוי באירוע חסר תקדים זה בהיסטוריה האנושית.
בצל משפט אייכמן, אותו סיקרה, היא השמיעה וכתבה רעיונות שנשמעו מחרידים ללא מעט אנשים בתקופתה. יכול היה להשתמע מהם שכל אדם, בנסיבות מסוימות, היה יכול להיות משתף פעולה עם הרוע המוחלט של הנאצים ולבצע פשעי מלחמה. אנשים ואישים תקפו אותה, החרימו אותה, כעסו עליה ללא גבול, וביקרו קשות את רעיונותיה הפילוסופיים ודעותיה.
וכאילו לא הספיקה הביקורת שספגה על ספרה על אייכמן ועל "הבנאליות של הרוע", רעיון שניתן לקרוא בו בתגית "הבנאליות של הרוע", היא גם ביקרה בחומרה את שיתוף הפעולה של מנהיגי היהודים עם הנאצים והרגיזה רבים מהיהודים בארצות הברית ובעולם.
היא הייתה פליטה סדרתית. בתחילה ברחה מגרמניה לצרפת ואז, כשהנאצים כבשו את צרפת, היא נמלטה שוב - לארצות הברית. שם מצאה בית, גם פיזי וגם חברתי. ארצות הברית נדמתה לחלום בעיניה - מקום פלורליסטי, חופשי והפוך מכל מה שהכירה באירופה של השנים האחרונות דאז.
אך גם חולשותיה של חנה ארנדט לא היו תמיד פשוטות. היא הייתה בן-אדם, חכם אבל אנושי. היא ביקרה קשות את היידגר, הפילוסוף הגרמני הידוע, ששיתף פעולה עם הנאצים. בכל זאת סלחה לו והפכה למקדמת הספרים שלו בארצות הברית.
ככל שעברו השנים ועל אף החרם שעשו עליה יהודי ארצות הברית, ההערכה אליה הלכה עם הזמן וגדלה. לא ליברלית, לא מרכסיסטית, לא קפיטליסטית ולא כל כיוון מוכר - היא לא נמנתה על שום אסכולה, אלא הייתה פילוסופית בעלת מחשבה עצמאית משלה, הוגה שעסקה רוב חייה בשואה ובמחשבה על פליטים ופליטות, על רוע, אשמה ואחריות. ארנדט הפכה את חוויותיה האישיות כפליטה למרכז חייה הפילוסופיים והטביעה חותם במחשבה על האירוע הבלתי נתפס בהיסטוריה.
הנה סקירה על חנה ארנדט ועל סרט שעשו עליה (עברית):
https://youtu.be/ZfdqOvhg4KA
קדימון לסרט תיעודי שנעשה על ארנדט:
https://youtu.be/-Bd6JqZmQbw
קדימון הסרט על ארנדט (מתורגם):
https://youtu.be/KcrmiwnjrnI
ודיון טלוויזיוני על אייכמן ועל ספרה של ארנדט (עברית):
https://youtu.be/PCWxWATBX28?long=yes
מהן הרשויות שיש להפריד ביניהן בדמוקרטיה?
במשטר הדמוקרטי מתקיימות, זו לצד זו, שלוש רשויות נפרדות: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת.
הרשות המחוקקת היא הפרלמנט, אצלנו זו הכנסת. הרשות המבצעת היא הממשלה, בעוד שהרשות השופטת כוללת את בתי המשפט ומערכת המשפט כולה.
שלוש רשויות שלטון אלה אינן כפופות זו לזו. לכל אחת מהן כללי פעולה משלה ועצמאות מסוימת ביחס לשתיים האחרות.
#למה להפריד בין הרשויות?
עיקרון הפרדת רשויות מחלק את הסמכויות השונות בין הרשויות, במטרה למנוע את ריכוז הכוח השלטוני בידי אחת הרשויות ובעצם קבוצה אחת באוכלוסיה.
אם ריכוז כזה של כוח היה בידי אחת מהקבוצות, זו הייתה דיקטטורה.
הפרדת הרשויות מאפשרת גם ביקורת הדדית של רשויות השלטון הללו, זו על זו. הביקורת מאפשרת למנוע מצב בו היו מתרחשים מצבים הפוגעים בפרט או בקבוצות באוכלוסיה, למשל באזרחים, במיעוטים, אפילו ברוב וכן הלאה.
פיזור הכוח של הרשויות גם מונע תלות של כל אחת מהן באחרת ויוצר עצמאות ואי-תלות שהן נשמות אפה של הדמוקרטיה.
#למה אחראית כל רשות מהשלוש?
על פי מונטסקייה, הוגה הדעות הצרפתי שהמציא את רעיון הפרדת הרשויות, ישנן שלוש רשויות עיקריות בדמוקרטיה ליברלית.
הרשות המחוקקת אחראית לחוקק חוקים. היא מייצגת את רצון העם ומורכבת בדרך כלל מנציגים נבחרים שלו. תפקידה של הרשות המחוקקת הוא מכריע בעיצוב ובחקיקה של החוקים השולטים בחברה ומסגירים בה את הכללים.
לעומתה, הרשות המבצעת, מופקדת על ביצוע החוקים ואכיפתם. היא כוללת את הממשלה, את ראש המדינה, הוא ראש הממשלה או הנשיא, את הפקידים המבצעים והגופים המנהליים האחראים על יישום מדיניות וההחלטות הממשלתיות.
על הרשות השופטת, לפי מונטסקייה, מוטלת המשימה לפרש את החוק וליישם אותו. הרשות הזו מורכבת מבתי משפט והשופטים. הרשות הזו פועלת כמחסום בפני הרשויות האחרות למניעה של שימוש לרעה בכוחן. בהיות השופטים עצמאיים הם מבטיחים ניהול הוגן של משפטי צדק, פותרים מחלוקות ומגינים על זכויות הפרט במדינה, זכויות אדם.
על הרשויות, האיזונים והבלמים המשמשים יחד לטובת הדמוקרטיה (עברית):
https://youtu.be/18FCmLqobmc
הנה שלוש הרשויות:
https://youtu.be/TL8HyxlL_8c
מונטסקיה, הוגה הרעיון של הפרדת הרשויות:
https://youtu.be/-TcP_pzWUlU
וההקפדה על הפרדת רשויות היא אחד מסודות הדמוקרטיה הבריאה:
https://youtu.be/e1cN5KuB5s0
במשטר הדמוקרטי מתקיימות, זו לצד זו, שלוש רשויות נפרדות: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת.
הרשות המחוקקת היא הפרלמנט, אצלנו זו הכנסת. הרשות המבצעת היא הממשלה, בעוד שהרשות השופטת כוללת את בתי המשפט ומערכת המשפט כולה.
שלוש רשויות שלטון אלה אינן כפופות זו לזו. לכל אחת מהן כללי פעולה משלה ועצמאות מסוימת ביחס לשתיים האחרות.
#למה להפריד בין הרשויות?
עיקרון הפרדת רשויות מחלק את הסמכויות השונות בין הרשויות, במטרה למנוע את ריכוז הכוח השלטוני בידי אחת הרשויות ובעצם קבוצה אחת באוכלוסיה.
אם ריכוז כזה של כוח היה בידי אחת מהקבוצות, זו הייתה דיקטטורה.
הפרדת הרשויות מאפשרת גם ביקורת הדדית של רשויות השלטון הללו, זו על זו. הביקורת מאפשרת למנוע מצב בו היו מתרחשים מצבים הפוגעים בפרט או בקבוצות באוכלוסיה, למשל באזרחים, במיעוטים, אפילו ברוב וכן הלאה.
פיזור הכוח של הרשויות גם מונע תלות של כל אחת מהן באחרת ויוצר עצמאות ואי-תלות שהן נשמות אפה של הדמוקרטיה.
#למה אחראית כל רשות מהשלוש?
על פי מונטסקייה, הוגה הדעות הצרפתי שהמציא את רעיון הפרדת הרשויות, ישנן שלוש רשויות עיקריות בדמוקרטיה ליברלית.
הרשות המחוקקת אחראית לחוקק חוקים. היא מייצגת את רצון העם ומורכבת בדרך כלל מנציגים נבחרים שלו. תפקידה של הרשות המחוקקת הוא מכריע בעיצוב ובחקיקה של החוקים השולטים בחברה ומסגירים בה את הכללים.
לעומתה, הרשות המבצעת, מופקדת על ביצוע החוקים ואכיפתם. היא כוללת את הממשלה, את ראש המדינה, הוא ראש הממשלה או הנשיא, את הפקידים המבצעים והגופים המנהליים האחראים על יישום מדיניות וההחלטות הממשלתיות.
על הרשות השופטת, לפי מונטסקייה, מוטלת המשימה לפרש את החוק וליישם אותו. הרשות הזו מורכבת מבתי משפט והשופטים. הרשות הזו פועלת כמחסום בפני הרשויות האחרות למניעה של שימוש לרעה בכוחן. בהיות השופטים עצמאיים הם מבטיחים ניהול הוגן של משפטי צדק, פותרים מחלוקות ומגינים על זכויות הפרט במדינה, זכויות אדם.
על הרשויות, האיזונים והבלמים המשמשים יחד לטובת הדמוקרטיה (עברית):
https://youtu.be/18FCmLqobmc
הנה שלוש הרשויות:
https://youtu.be/TL8HyxlL_8c
מונטסקיה, הוגה הרעיון של הפרדת הרשויות:
https://youtu.be/-TcP_pzWUlU
וההקפדה על הפרדת רשויות היא אחד מסודות הדמוקרטיה הבריאה:
https://youtu.be/e1cN5KuB5s0
מהו הספר "עושר העמים" של הכלכלן אדם סמית'?
הוא כנראה המפורסם מבין כל הכלכלנים ורבים רואים בו את האב המייסד של מדע הכלכלה המודרני. הכלכלן והפילוסוף אדם סמית' או סמית (Adam Smith) נחשב לחלוץ מדיניות השוק החופשי ולאבי כלכלת השוק הקפיטליסטית.
מי שידוע כיום גם כמייסד הכלכלה ובאופן מסוים, גם אם לא לגמרי התכוון לכך, גם כאידאולוג של הימין הפוליטי.
ספרו המפורסם "עושר העמים" (For The Wealth of Nations), שפורסם ב-1776, נחשב לאחד הספרים המשפיעים ביותר בתולדות הכלכלה. זהו ספר בן 1,000 עמודים המשלב ידע רב תחומי שהעלה מחברו, המחבר עולמות של היסטוריה, פסיכולוגיה, אתיקה ופילוסופיה פוליטית.
בספר טבע מי שניתן לראות בו את נער הפוסטר של כלכלת השוק החופשי, את עיקרון "היד הנעלמה", מעין מנגנון המכוון ומאזן את המחירים בשוק.
אגב, אדם סמית' לא הטיף לקפיטליזם, אלא ניסה להבין כיצד הוא פועל ואיך הקפיטליזם יכול להיות גם פורה וגם טוב ואפילו מוסרי.
עוד לפני כתיבת "עושר העמים", הכלכלן הנודע פרסם ספר אחר בשם "תיאוריית הרגשות המוסריים", בו הוא הרבה לעסוק בטבע האדם ובשאלות של אתיקה ומוסר.
מה שנראה כתמיכתו של הכלכלן אדם סמית' באנוכיות ב"עושר העמים" כלל לא היה כזה.
#נושאי "עושר האומות"
עושר האומות, שנכתב על ידי הכלכלן אדם סמית' שפורסם ב-1776, מחולק לחמישה ספרים. כל ספר מכסה היבט אחר של הכלכלה.
בספר הראשון, סמית מניח את הבסיס לתיאוריה הכלכלית שלו, בטענה שהעושר של אומה נמדד לא לפי עתודות הזהב או הכסף שלה, אלא לפי הפריון של כוח העבודה שלה. סמית' טוען שכאשר מותר לאנשים לרדוף אחרי האינטרס האישי שלהם, הם ייצרו באופן טבעי יותר סחורות ושירותים, מה שיוביל לגידול בעושר של האומה כולה.
בספר השני, סמית' דן ביתרונות של סחר חופשי, בטענה שמכסים ומחסומי סחר רק משמשים להגביל את צמיחת הכלכלה. על ידי מתן אפשרות לסחורות ולשירותים לזרום בחופשיות מעבר לגבולות, מדינות יכולות להתמחות בייצור סחורות שהן היעילות ביותר בייצור, מה שמוביל לשימוש יעיל יותר במשאבים ולהגברת הפרודוקטיביות.
בספר השלישי, סמית' דן בתפקידו של הממשלה בכלכלה. למרות שהוא מכיר בכך שלעיתים יש צורך בהתערבות ממשלתית כדי להבטיח מגרש משחקים שווה לעסקים, סמית' טוען שהממשלה צריכה בדרך כלל לנקוט בגישה של ידיים כלפי הכלכלה. הוא מאמין שהשוק החופשי יסדיר את עצמו באופן טבעי, כאשר התחרות תבטיח לעסקים מוטיבציה לספק סחורות ושירותים באיכות גבוהה במחיר הנמוך ביותר האפשרי.
בספר הרביעי, סמית' דן במושג חלוקת העבודה, בטענה שהתמחות וחלוקת משימות יכולות להוביל לעלייה משמעותית בפריון. על ידי פירוק משימות מורכבות למשימות פשוטות יותר וניתנות לניהול, העובדים יכולים להיות יעילים ופרודוקטיביים יותר, מה שמוביל לרמות גבוהות יותר של תפוקה כלכלית.
לבסוף, בספר החמישי, סמית' דן בתפקידה של המדינה באספקת מוצרים ציבוריים, כגון חינוך ותשתיות. למרות שהוא מאמין שהממשלה צריכה להיות מעורבת באספקת הסחורות הללו, סמית' גם טוען שהמגזר הפרטי יכול לעתים קרובות לספק אותן ביעילות וביעילות רבה יותר מאשר הממשלה.
בסך הכל, עושר האומות נותר יצירת ציון דרך בהיסטוריה של הכלכלה, עם רעיונותיה על שווקים חופשיים, חלוקת עבודה ותפקיד הממשלה ממשיך לעצב את המדיניות והתיאוריה הכלכלית כיום. בעוד שכמה מרעיונותיו של סמית אותגרו במאות השנים מאז פרסום ספרו, לא ניתן להפריז בתרומותיו למחשבה הכלכלית והשפעתו על העולם המודרני.
#עקרון היד הנעלמה
"היד הנעלמה" היא מעין כוח מופלא בכלכלה, במכוון את המחירים בה לפי היחס בין הביקוש והההיצע. כשהביקוש יורד או כשההיצע בשוק גדל - המחירים יורדים. במצב בו הביקוש למוצר או שירות כלשהו עולה, גם מחיריו יעלו.
הנה סיפורו של הוגה הדעות המדיני-כלכלי אדם סמית':
https://youtu.be/ejJRhn53X2M
על "היד הנעלמה" של אדם סמית' (מתורגם):
https://youtu.be/xNmEZ3ILDfU
איך "היד הנעלמה" מעלה ומורידה את המחירים לפי הביקושים בשוק (עברית):
https://youtu.be/sjEr72Wmpzs
ופרק פודקסט על אדם סמית' (עברית):
https://youtu.be/AJq1MYfKMY8?long=yes
הוא כנראה המפורסם מבין כל הכלכלנים ורבים רואים בו את האב המייסד של מדע הכלכלה המודרני. הכלכלן והפילוסוף אדם סמית' או סמית (Adam Smith) נחשב לחלוץ מדיניות השוק החופשי ולאבי כלכלת השוק הקפיטליסטית.
מי שידוע כיום גם כמייסד הכלכלה ובאופן מסוים, גם אם לא לגמרי התכוון לכך, גם כאידאולוג של הימין הפוליטי.
ספרו המפורסם "עושר העמים" (For The Wealth of Nations), שפורסם ב-1776, נחשב לאחד הספרים המשפיעים ביותר בתולדות הכלכלה. זהו ספר בן 1,000 עמודים המשלב ידע רב תחומי שהעלה מחברו, המחבר עולמות של היסטוריה, פסיכולוגיה, אתיקה ופילוסופיה פוליטית.
בספר טבע מי שניתן לראות בו את נער הפוסטר של כלכלת השוק החופשי, את עיקרון "היד הנעלמה", מעין מנגנון המכוון ומאזן את המחירים בשוק.
אגב, אדם סמית' לא הטיף לקפיטליזם, אלא ניסה להבין כיצד הוא פועל ואיך הקפיטליזם יכול להיות גם פורה וגם טוב ואפילו מוסרי.
עוד לפני כתיבת "עושר העמים", הכלכלן הנודע פרסם ספר אחר בשם "תיאוריית הרגשות המוסריים", בו הוא הרבה לעסוק בטבע האדם ובשאלות של אתיקה ומוסר.
מה שנראה כתמיכתו של הכלכלן אדם סמית' באנוכיות ב"עושר העמים" כלל לא היה כזה.
#נושאי "עושר האומות"
עושר האומות, שנכתב על ידי הכלכלן אדם סמית' שפורסם ב-1776, מחולק לחמישה ספרים. כל ספר מכסה היבט אחר של הכלכלה.
בספר הראשון, סמית מניח את הבסיס לתיאוריה הכלכלית שלו, בטענה שהעושר של אומה נמדד לא לפי עתודות הזהב או הכסף שלה, אלא לפי הפריון של כוח העבודה שלה. סמית' טוען שכאשר מותר לאנשים לרדוף אחרי האינטרס האישי שלהם, הם ייצרו באופן טבעי יותר סחורות ושירותים, מה שיוביל לגידול בעושר של האומה כולה.
בספר השני, סמית' דן ביתרונות של סחר חופשי, בטענה שמכסים ומחסומי סחר רק משמשים להגביל את צמיחת הכלכלה. על ידי מתן אפשרות לסחורות ולשירותים לזרום בחופשיות מעבר לגבולות, מדינות יכולות להתמחות בייצור סחורות שהן היעילות ביותר בייצור, מה שמוביל לשימוש יעיל יותר במשאבים ולהגברת הפרודוקטיביות.
בספר השלישי, סמית' דן בתפקידו של הממשלה בכלכלה. למרות שהוא מכיר בכך שלעיתים יש צורך בהתערבות ממשלתית כדי להבטיח מגרש משחקים שווה לעסקים, סמית' טוען שהממשלה צריכה בדרך כלל לנקוט בגישה של ידיים כלפי הכלכלה. הוא מאמין שהשוק החופשי יסדיר את עצמו באופן טבעי, כאשר התחרות תבטיח לעסקים מוטיבציה לספק סחורות ושירותים באיכות גבוהה במחיר הנמוך ביותר האפשרי.
בספר הרביעי, סמית' דן במושג חלוקת העבודה, בטענה שהתמחות וחלוקת משימות יכולות להוביל לעלייה משמעותית בפריון. על ידי פירוק משימות מורכבות למשימות פשוטות יותר וניתנות לניהול, העובדים יכולים להיות יעילים ופרודוקטיביים יותר, מה שמוביל לרמות גבוהות יותר של תפוקה כלכלית.
לבסוף, בספר החמישי, סמית' דן בתפקידה של המדינה באספקת מוצרים ציבוריים, כגון חינוך ותשתיות. למרות שהוא מאמין שהממשלה צריכה להיות מעורבת באספקת הסחורות הללו, סמית' גם טוען שהמגזר הפרטי יכול לעתים קרובות לספק אותן ביעילות וביעילות רבה יותר מאשר הממשלה.
בסך הכל, עושר האומות נותר יצירת ציון דרך בהיסטוריה של הכלכלה, עם רעיונותיה על שווקים חופשיים, חלוקת עבודה ותפקיד הממשלה ממשיך לעצב את המדיניות והתיאוריה הכלכלית כיום. בעוד שכמה מרעיונותיו של סמית אותגרו במאות השנים מאז פרסום ספרו, לא ניתן להפריז בתרומותיו למחשבה הכלכלית והשפעתו על העולם המודרני.
#עקרון היד הנעלמה
"היד הנעלמה" היא מעין כוח מופלא בכלכלה, במכוון את המחירים בה לפי היחס בין הביקוש והההיצע. כשהביקוש יורד או כשההיצע בשוק גדל - המחירים יורדים. במצב בו הביקוש למוצר או שירות כלשהו עולה, גם מחיריו יעלו.
הנה סיפורו של הוגה הדעות המדיני-כלכלי אדם סמית':
https://youtu.be/ejJRhn53X2M
על "היד הנעלמה" של אדם סמית' (מתורגם):
https://youtu.be/xNmEZ3ILDfU
איך "היד הנעלמה" מעלה ומורידה את המחירים לפי הביקושים בשוק (עברית):
https://youtu.be/sjEr72Wmpzs
ופרק פודקסט על אדם סמית' (עברית):
https://youtu.be/AJq1MYfKMY8?long=yes
איך שינה קרל מרקס ביחד עם אנגלס את העולם?
הפילוסוף הגרמני קרל מרקס (Karl Marx) היה אחד הפילוסופים המשפיעים בתולדות הפילוסופיה, כנראה המשפיע מכולם. ביחד עם עמיתו פרידריך אנגלס, מי שהתוודע לעוני ולעליבות שיצרה המהפכה התעשייתית וכתב ב-1842 את "מצבו של המעמד העובד באנגליה", מרקס ניסח, הגדיר ועיצב את הרעיון הסוציאליסטי.
כגיבור מעמד הפועלים שהוא עתיד להפוך, ראה מרקס עוד במאה ה-19 את הסוציאליזם כשלב שיבוא לאחר שהעם העני ישתחרר מכבליו, יעשה מהפכה ויעביר את אמצעי הייצור הקפיטליסטיים לבעלותו שלו, כלומר לבעלות העם.
רעיונות אלה ואחרים נוסחו בספרו של הוגה הדעות קרל מרקס "הקפיטל". את הספר הוא כתב בלונדון, בשנת 1867, בעת גלותו מגרמניה. אלה היו ימי התיעוש הוויקטוריאני המטורף של המהפכה התעשייתית, בתקופה שבה הקפיטליזם היה לטרנד הכלכלי המצליח והסוחף בשתי היבשות החזקות בעולם ובאי האנגלי שביניהן.
אגב, הוא עצמו חי חיי עוני נוראים. איש חולני וחסר אמצעים, מקדיש את חייו לכתיבה, לא עובד בשום עבודה אחרת ולכן ללא הכנסות. בהיותו סוג של סמרטוט אדום עבור האליטה הקפיטליסטית ומצד שני נשוי לאהבת חייו ג'ני ואב ל-7 ילדים - רק שלושה מהם הגיעו לגיל בגרות - העוני הוא סיפור חייו.
ואם היה צריך השראה, אז נקודה מעניינת היא שלא מעט מתיאוריו הקשים של מרקס לגבי מצוקת מעמד הפועלים, הגיעו מספריו של הסופר צ'ארלס דיקנס. סיפוריו היו מלאים בדוגמאות ספרותיות לתוצאות האיומות של כלכלת השוק ושל אי השיוויון שהיא יצרה.
העניים בספריו הם מובסים וחלשים והוא יודע מגוף ראשון על העוני. חוסר הסיכוי של העניים להתמודד אל מול חברה דורסנית השפיע עליו עמוקות. נראה שלא מן הנמנע שהילד אוליבר טוויסט, אותה דמות ספרותית מבית המחסה לעניים באנגליה, השפיע על ההיסטוריה לא פחות מהקיסר הצרפתי נפוליאון ומהצורר הנאצי היטלר.
כך או כך, ביחד עם שותפו אנגלס, הפיץ מרקס את רעיונותיו הסוציאליסטיים בעולם. הוא טען שאחרי המהפכה הסוציאליסטית והשתלטות הסוציאליזם עליה, על החברה להתקדם לשלב של קומוניזם, מבנה חברתי שבו ישררו חיי שיתוף ושוויון מלאים בין האזרחים כולם.
כמו שבדרך כלל מוצאים אצל אנשים מורכבים - גם בקרל מרקס יש טוב ויש רע. מצד אחד הוא רצה בעולם טוב יותר, עולם שבו אין מנוצלים ומנצלים. מצד שני, הוא חתר למהפכה וידע שבדרך להגשמת חזונו, האלימות היא בלתי נמנעת. הגותו של מרקס הדגישה את נושא המעמדות בחברה והציגה את המהפכה האלימה כיסוד משמעותי בשינוי החברתי או בוויסות של הסדר לכיוון הסדר הצודק העתידי של השליטים והנשלטים.
שנים רבות אחרי מותו, אכן חוללו רעיונותיהם של הפילוסוף מרקס וידידו אנגלס את המהפכה הסוציאליסטית. ברוסיה השתלטו הבולשביקים על הממלכה והשליטו בה קומוניזם נוקשה וקפדני. אחריהם הפכו קומוניסטיות מדינות רבות, כולל סין, וייטנאם וקובה.
היו שנים שבהם נראה היה שהקומוניזם עומד להשתלט על העולם. למדינות הקומוניסטיות ניתן להוסיף גם את מדינות ברית ורשה, כמו פולין, יוגוסלביה, בולגריה ועוד. הייתה זו ברית המועצות החזקה שהשליטה בהן את הקומוניזם באותה תקופה. בכל מדינה כזו היא דאגה להשליט שלטון קומוניסטי מקומי וצייתן.
עד היום רואים הסוציאליסטים בקרל מרקס את מי שניתץ את השלשלאות של הבורגנות, הגן על המסכנים וחשב על הפועלים ועל שחרורם מהעול של הקפיטליזם הדורסני.
רבים אחרים, במיוחד אלו שבעד כלכלה חופשית, דמוקרטית ואף קפיטליסטית, רואים בו את מי שהוביל לסבלם של מיליארד בני אדם. בתור הדגמה הם מצביעים על מדינות גברית המועצות, סין ומדינות ברית ורשה, שנשלטו ועדיין די נשלטות על ידי הקומוניזם והבולשביזם, כמו גם על משטרים שקמו על יסודות תורתו והיו לדיקטטורות אכזריות, נוקשות ובלתי דמוקרטיות.
יש גם עניין עם יהדותו של מרקס. כן, קרל "הלוי" מרקס נמנה על משפחת מומרים. נולד יהודי ומשפחתו הפכה נוצרית. מצד אביו הוא היה נכדו של הרב הראשי של עירו ומצד אמו נמנה על שושלת רבנים הולנדית. אביו, עורך הדין, המיר את דתו לאחר שהשתנו בגרמניה החוקים ונאסר על יהודים לעסוק במקצוע. על מנת שיוכל להתפרנס מעריכת דין, הוא התנצר עם משפחתו ושם המשפחה "הלוי" הפך למרקס. החלפת הדת הזו עתידה לעצב את אופיו הפילוסופי, כצופה אובייקטיבי אל לפחות שלא חושש להצביע על הדרך המתמרנת בה משמשות דתות לשליטה במעמד העובדים המנוצלים.
בימינו רבים רואים בקרל עצמו אנטישמי היסטורי, דבר לא קשה כל כך בגרמניה של אותם ימים. אומרים שבכתביו התייחס האיש ליהודים בביקורתיות כמעט ארסית. הוא גרס שהדימוי של היהודים כנוכלים ורודפי כסף היא שלאורך דורות הם נדחפו שלא מרצונם להתפרנס מהלוואות בריבית ועסקאות ממון די בזויות, מה שיצר להם דימוי של חמדנים.
להגנתו אומרים רבים מהחוקרים כי את האשמה באופי היהודי הגרוע תלה הגאון האקסצנטרי בדת היהודית ולא ביהודים עצמם. זה מסתדר כמובן גם עם תיעובו של מרקס את הדתות בכלל וראייתו את הדת ככלי המשמש את הקפיטליזם כ"אופיום להמונים", אמצעי מתוחכם שבזכותו מוכנים הפועלים לשאת את חיי העוני והסבל שלהם, בדרך לגאולה שמבטיחה הדת.
כנראה שכמו כל גיבור בסרט איכותי, או במקרה הזה בסרט של ההיסטוריה עצמה, גם מרקס היה מורכב ורב פנים - גם טוב, גם רע וגם מה שביניהם.
הנה סיפורו של קרל מרקס, מבקר הקפיטליזם (מתורגם):
https://youtu.be/fSQgCy_iIcc
כאן המרקסיזם מוסבר יפה (מתורגם):
https://youtu.be/0gNkohtRB0s
סרטון אנימציה שמתאר בביקורתיות את הסוציאליזם לפי קרל מרקס (מתורגם):
http://youtu.be/LAkyUJ5aIZY
משנתו של קארל מרקס:
https://youtu.be/TMmDebW_OBI
וסרט תיעודי על קארל מרקס וחייו (עברית):
https://youtu.be/Z3vVhd42Ct4?long=yes
הפילוסוף הגרמני קרל מרקס (Karl Marx) היה אחד הפילוסופים המשפיעים בתולדות הפילוסופיה, כנראה המשפיע מכולם. ביחד עם עמיתו פרידריך אנגלס, מי שהתוודע לעוני ולעליבות שיצרה המהפכה התעשייתית וכתב ב-1842 את "מצבו של המעמד העובד באנגליה", מרקס ניסח, הגדיר ועיצב את הרעיון הסוציאליסטי.
כגיבור מעמד הפועלים שהוא עתיד להפוך, ראה מרקס עוד במאה ה-19 את הסוציאליזם כשלב שיבוא לאחר שהעם העני ישתחרר מכבליו, יעשה מהפכה ויעביר את אמצעי הייצור הקפיטליסטיים לבעלותו שלו, כלומר לבעלות העם.
רעיונות אלה ואחרים נוסחו בספרו של הוגה הדעות קרל מרקס "הקפיטל". את הספר הוא כתב בלונדון, בשנת 1867, בעת גלותו מגרמניה. אלה היו ימי התיעוש הוויקטוריאני המטורף של המהפכה התעשייתית, בתקופה שבה הקפיטליזם היה לטרנד הכלכלי המצליח והסוחף בשתי היבשות החזקות בעולם ובאי האנגלי שביניהן.
אגב, הוא עצמו חי חיי עוני נוראים. איש חולני וחסר אמצעים, מקדיש את חייו לכתיבה, לא עובד בשום עבודה אחרת ולכן ללא הכנסות. בהיותו סוג של סמרטוט אדום עבור האליטה הקפיטליסטית ומצד שני נשוי לאהבת חייו ג'ני ואב ל-7 ילדים - רק שלושה מהם הגיעו לגיל בגרות - העוני הוא סיפור חייו.
ואם היה צריך השראה, אז נקודה מעניינת היא שלא מעט מתיאוריו הקשים של מרקס לגבי מצוקת מעמד הפועלים, הגיעו מספריו של הסופר צ'ארלס דיקנס. סיפוריו היו מלאים בדוגמאות ספרותיות לתוצאות האיומות של כלכלת השוק ושל אי השיוויון שהיא יצרה.
העניים בספריו הם מובסים וחלשים והוא יודע מגוף ראשון על העוני. חוסר הסיכוי של העניים להתמודד אל מול חברה דורסנית השפיע עליו עמוקות. נראה שלא מן הנמנע שהילד אוליבר טוויסט, אותה דמות ספרותית מבית המחסה לעניים באנגליה, השפיע על ההיסטוריה לא פחות מהקיסר הצרפתי נפוליאון ומהצורר הנאצי היטלר.
כך או כך, ביחד עם שותפו אנגלס, הפיץ מרקס את רעיונותיו הסוציאליסטיים בעולם. הוא טען שאחרי המהפכה הסוציאליסטית והשתלטות הסוציאליזם עליה, על החברה להתקדם לשלב של קומוניזם, מבנה חברתי שבו ישררו חיי שיתוף ושוויון מלאים בין האזרחים כולם.
כמו שבדרך כלל מוצאים אצל אנשים מורכבים - גם בקרל מרקס יש טוב ויש רע. מצד אחד הוא רצה בעולם טוב יותר, עולם שבו אין מנוצלים ומנצלים. מצד שני, הוא חתר למהפכה וידע שבדרך להגשמת חזונו, האלימות היא בלתי נמנעת. הגותו של מרקס הדגישה את נושא המעמדות בחברה והציגה את המהפכה האלימה כיסוד משמעותי בשינוי החברתי או בוויסות של הסדר לכיוון הסדר הצודק העתידי של השליטים והנשלטים.
שנים רבות אחרי מותו, אכן חוללו רעיונותיהם של הפילוסוף מרקס וידידו אנגלס את המהפכה הסוציאליסטית. ברוסיה השתלטו הבולשביקים על הממלכה והשליטו בה קומוניזם נוקשה וקפדני. אחריהם הפכו קומוניסטיות מדינות רבות, כולל סין, וייטנאם וקובה.
היו שנים שבהם נראה היה שהקומוניזם עומד להשתלט על העולם. למדינות הקומוניסטיות ניתן להוסיף גם את מדינות ברית ורשה, כמו פולין, יוגוסלביה, בולגריה ועוד. הייתה זו ברית המועצות החזקה שהשליטה בהן את הקומוניזם באותה תקופה. בכל מדינה כזו היא דאגה להשליט שלטון קומוניסטי מקומי וצייתן.
עד היום רואים הסוציאליסטים בקרל מרקס את מי שניתץ את השלשלאות של הבורגנות, הגן על המסכנים וחשב על הפועלים ועל שחרורם מהעול של הקפיטליזם הדורסני.
רבים אחרים, במיוחד אלו שבעד כלכלה חופשית, דמוקרטית ואף קפיטליסטית, רואים בו את מי שהוביל לסבלם של מיליארד בני אדם. בתור הדגמה הם מצביעים על מדינות גברית המועצות, סין ומדינות ברית ורשה, שנשלטו ועדיין די נשלטות על ידי הקומוניזם והבולשביזם, כמו גם על משטרים שקמו על יסודות תורתו והיו לדיקטטורות אכזריות, נוקשות ובלתי דמוקרטיות.
יש גם עניין עם יהדותו של מרקס. כן, קרל "הלוי" מרקס נמנה על משפחת מומרים. נולד יהודי ומשפחתו הפכה נוצרית. מצד אביו הוא היה נכדו של הרב הראשי של עירו ומצד אמו נמנה על שושלת רבנים הולנדית. אביו, עורך הדין, המיר את דתו לאחר שהשתנו בגרמניה החוקים ונאסר על יהודים לעסוק במקצוע. על מנת שיוכל להתפרנס מעריכת דין, הוא התנצר עם משפחתו ושם המשפחה "הלוי" הפך למרקס. החלפת הדת הזו עתידה לעצב את אופיו הפילוסופי, כצופה אובייקטיבי אל לפחות שלא חושש להצביע על הדרך המתמרנת בה משמשות דתות לשליטה במעמד העובדים המנוצלים.
בימינו רבים רואים בקרל עצמו אנטישמי היסטורי, דבר לא קשה כל כך בגרמניה של אותם ימים. אומרים שבכתביו התייחס האיש ליהודים בביקורתיות כמעט ארסית. הוא גרס שהדימוי של היהודים כנוכלים ורודפי כסף היא שלאורך דורות הם נדחפו שלא מרצונם להתפרנס מהלוואות בריבית ועסקאות ממון די בזויות, מה שיצר להם דימוי של חמדנים.
להגנתו אומרים רבים מהחוקרים כי את האשמה באופי היהודי הגרוע תלה הגאון האקסצנטרי בדת היהודית ולא ביהודים עצמם. זה מסתדר כמובן גם עם תיעובו של מרקס את הדתות בכלל וראייתו את הדת ככלי המשמש את הקפיטליזם כ"אופיום להמונים", אמצעי מתוחכם שבזכותו מוכנים הפועלים לשאת את חיי העוני והסבל שלהם, בדרך לגאולה שמבטיחה הדת.
כנראה שכמו כל גיבור בסרט איכותי, או במקרה הזה בסרט של ההיסטוריה עצמה, גם מרקס היה מורכב ורב פנים - גם טוב, גם רע וגם מה שביניהם.
הנה סיפורו של קרל מרקס, מבקר הקפיטליזם (מתורגם):
https://youtu.be/fSQgCy_iIcc
כאן המרקסיזם מוסבר יפה (מתורגם):
https://youtu.be/0gNkohtRB0s
סרטון אנימציה שמתאר בביקורתיות את הסוציאליזם לפי קרל מרקס (מתורגם):
http://youtu.be/LAkyUJ5aIZY
משנתו של קארל מרקס:
https://youtu.be/TMmDebW_OBI
וסרט תיעודי על קארל מרקס וחייו (עברית):
https://youtu.be/Z3vVhd42Ct4?long=yes
