כנראה שהתקף הלב המוצלח בהיסטוריה של התעופה קרה בשנת 2004 לנוסעת דורותי פלטשר בת ה-67, בריטית תושבת ליברפול, שטסה לחתונת בתה שבפלורידה ארצות הברית.

פלטשר לקתה בהתקף לב במהלך טיסה. "האם יש רופא על המטוס?" - נשמעה קריאתה של דיילת המטוס שגילתה את הנוסעת המתפתלת וגוססת למול עיניה.

מה שקרה היה דבר מופלא וכמעט בלתי נתפס. על המטוס ישבו באותו רגע 15 רופאי-לב מומחים, קרדיולוגים בלעז, שהיו בדרכם לכנס בעיר אורלנדו. הם טיפלו במהירות ובמומחיות בנוסעת פלטשר והצילו את חייה.

לא זו בלבד שפלטשר התאוששה, היא אף הספיקה בתוך 5 ימים להתאשפז ולהשתחרר מבית החולים, כדי להשתתף בחתונת בתה, ממש כמו שתכננה.


הנה סיפור ההצלה הבלתי נתפסת על מטוס עמוס רופאי לב:

https://youtu.be/F0ffamtuu0c


מטוס אחר - מזל דומה:

https://youtu.be/1xs31x-6tuE


ומקרה פחות מוצלח שבו קברניט המטוס קיבל התקף לב וטופל בטיסה אך לא שרד:

http://youtu.be/dq_HvKqQFis?t=19s

המילים אולטרה סאונד, או אולטרסאונד (Ultrasound) פירושן "על-קול". גלי ה"על-קול" הם בעלי תדר גבוה (מעל 20000 הרץ) והם מצויים בתחום שבו האוזן האנושית לא מסוגלת לשמוע אותם.

כמו הצלילים שאנו כן שומעים, האולטרה סאונד הוא גל קול שמתפשט מסביב. מכשיר האולטראסאונד, שמוצמד לגוף הנבדק או לגופה של אישה הרה, שולח גלים "על-קוליים" אל הגוף. ממש כמו הד שחוזר אלינו כשאנו צועקים אל מול צוקי ההרים, כשהגלים הללו פוגעים בעצמים בתוך הגוף, הם מוחזרים לכיוון שממנו נשלחו.

אבל כל רקמה בגוף מחזירה את ההד מעט אחרת. כשגלי ה"על-קול" פוגעים ברקמות קשות בגוף, דוגמת עצמות, ההד מהם מתקבל אחרת מההד שמוחזר מרקמות רכות יותר, כמו שרירים, נוזלים, רקמות שומן וכדומה. כל רקמה בגוף חוזרת כמידע שונה, שמכשיר האולטרסאונד ותוכנת המחשב המיוחדת שלו, מציגים על המסך בצורה שונה. כך מתקבלת על מסך האולטרסאונד תמונה די טובה של פנים הגוף, שנבנתה כולה על פי רמות הקשיות של הרקמות השונות שבו.

כיום מסוגל המחשב המשוכלל של מכשיר האולטרה סאונד להציג מרצף של הדמיות דו-מימדיות גם הדמיה תלת מימדית של עובר בבטן ולהציג תמונה מפורטת מאד של פנים הגוף הנסקר, כולל זרימת הדם בעורקים ופנים גופו של העובר.


כך עושים את סקירת המערכות בבדיקת אולטרה-סאונד:

https://youtu.be/hkAQxreSfMk


הסבר של הטכנולוגיה:

https://youtu.be/XWmlLy4oDCY?t=14s


כך מתבצעת בדיקת אולטרסאונד:

https://youtu.be/T5Hx7B7L4cw


היתרונות של הבדיקה הזו:

https://youtu.be/Y34RQLmsZkc


כל מה שרציתם לדעת על בדיקות אולטרה-סאונד:

https://youtu.be/iftveyl4zmM

חצבת (Measles) היא מחלה נגיפית, אולי המידבקת ביותר ואחת המחלות הנפוצות שיש. גם כיום ועל אף הימצאו של חיסון יעיל נגד המחלה היא עדיין אחת המחלות הזיהומיות השכיחות בעולם.

המילה העברית "חצבת" מקורה במילה הערבית חַצְבַּה, המציינת מחלה עם פריחה.

את החצבת גורם נגיף מסוג מורבילי ווירוס, התוקף את המערכת החיסונית. הסיכון בחשיפה לחצבת הוא כמעט ודאי. הסיכוי להידבק בה הוא של 90%, שהוא סיכוי כמעט ודאי.

הדיווחים הראשונים בהיסטוריה על מחלת החצבת מופיעים כבר בשנת 700 לספירה. הרופא הפרסי אל-ראזי (860–932) הוא זה שאחראי לאיבחון ולהסבר המדעי הראשון של תסמיני המחלה ומאפייניה. הוא גם הבחין מדעית בינה לבין אבעבועות שחורות. את כל אלה הוא פרסם בספרו "אבעבועות שחורות וחצבת".

את הנגיף המחולל את המחלה בודד לראשונה ג'ון פרנקלין אנדרס, בשנת 1954. עשור אחר כך, בשנת 1963, אושר לשימוש המוני החיסון למניעת מחלת החצבת. יעילות החיסון זה היא גבוהה מאוד, 93% אחרי מנה אחת ועוד 4% לאחר שתי מנות חיסון.

בלועזית נגזר שמה, Rubeola, מהמילה rubeus, בלטינית "אדמדם", כמו צבע הפריחה שהחצבת גורמת.


הנה קיצור מחלת החצבת ותופעות הלוואי שלה (עברית):

https://youtu.be/0E1sBDJ5-Ho


חיסון עדר? - קהילה שהחליטה לא לחסן את אנשיה מחצבת הדביקה את כל העולם (עברית):

https://youtu.be/s85jeYwVEe4


ההדבקה מהירה מאוד (עברית):

https://youtu.be/-Tlp_qpc8WE


כך פועל וירוס החצבת וכך נלחמת נגדו המערכת החיסונית והחיסון שקיבלנו (מתורגמת):

https://youtu.be/y0opgc1WoS4?long=yes

אלברט שווייצר היה מוסיקאי גרמני מצוין ומומחה לנגינת יצירות יוהאן סבסטיאן באך, שבגיל 30 החליט ללמוד רפואה כדי לעזור לסייע לאנשים בעולם שהרפואה אינה בהישג ידם ו"לשרת את האנושות".

מיד עם סיום לימודי הרפואה שלו נסע שווייצר לאפריקה מוכת החולי ביחד עם אשתו והם הקימו שם בית-חולים שטיפל בחינם באלפי חולים.

החולים המקומיים קיבלו ממנו טיפול רפואי בסיסי ועד לטיפולים מורכבים במחלות קשות ומסוכנות, דוגמת הקדחת הצהובה, מחלת המלריה והצרעת - מחלות שבאפריקה התקשו לטפל בהן עד אז.

אך מעבר לטיפול הרפואי המסור שנתנו שווייצר, רעייתו והמתנדבים שבאו איתו, הם העניקו לחולים המקומיים יחס אנושי וחם והירבו לגייס תרומות, מקונצרטים, הרצאות ויוזמות של אלברט שווייצר ועד לזכייה בפרס נובל שבו זכה, כשכל כספי הפרס הועברו מיידית לבית החולים ולקניית תרופות ומכשירי בריאות נוספים.


הנה סרטון שבו גם רואים את אלברט שווייצר:

http://youtu.be/0HBV0RCyNMU


וביצוע נהדר של אלברט שווייצר המוסיקאי לפרלוד של באך:

http://youtu.be/FqSXeHYtezE

טיפול בכוסות רוח (Cupping therapy) הוא אחד הטיפולים הרפואיים העתיקים בתבל. מזה אלפי שנים שרופאים קדומים ומרפאים מטפלים בכוסות רוח, כדי להקל על כאבים ומיחושים, כמו התקררות, כאבי שרירים, בעיות נשימה ועוד. בימי קדם נהגו לטפל בכוסות רוח כדי לפתור כמעט כל כאב או חולי. כיום השימוש בהם מצומצם לכאבים מקומיים וחיזוק המערכת החיסונית, שיפור בזרימת הדם, וחיוניות והרגשה טובה של המטופל.

בטיפול כוסות הרוח מצמידים לאזורים שונים בגוף, כוסות חמות, למשך מספר דקות. הכוסות נצמדות לעור באמצעות אוויר חם שיוצר בהן ואקום פנימי. כך מסייעים לזרימת דם גבוהה באזור שאליו הוצמדה כוס הרוח, לשחרור שרירים ולהקלה על כאבים.

היניקה של כוסות הרוח יוצרת סימנים על הגוף. הם נוצרים בשל פקיעת נימי הדם שבעור ומתחתיו, הגורמת לשטפי דם כהים ומבהילים. עם זאת, אין בעיגולים הכהים הללו נזק בריאותי והם נעלמים כעבור מספר ימים.

כוסות הרוח היו עשויים בעבר בעיקר מעץ או במבוק ולעיתים מחימר. כיום משתמשים לרוב בכוסות זכוכית ולעיתים בכוסות פלסטיק וגומי.


הנה סיני מסביר את הטיפול בכוסות רוח ברפואה הסינית:

http://youtu.be/E6hAI3NDRWQ


בסין של ימינו:

http://youtu.be/fkF_pm637uY


וגם כוכבי הוליווד מטופלים כך לפעמים:

http://youtu.be/q-7CWu5nu-I?t=16s

מלריה (Malaria), הנקראת גם קדחת הביצות, היא המחלה הקטלנית ביותר בהיסטוריה האנושית. אין מחלה שהרגה יותר אנשים.

מחלה נפוצה באזורים מסוימים בעולם ובמיוחד באפריקה. מאות מיליונים, לפחות רבע מיליארד איש, חולים בה בכל שנה בעולם.

מחלת המלריה מועברת על ידי יתושי אנופלס. דרך עקיצותיהם הם מעבירים את טפילי המלריה מאדם חולה לאדם בריא. יתושי האנופלס עוקצים בעיקר בשעות החשיכה וחיים באזורים נמוכים (מתחת לגובה של 2,000 מטרים).

התסמינים של המלריה הם חום גבוה, צמרמורת והרגשה רעה באופן כללי.

אין חיסון מלא כנגד מחלת המלריה, רק ניסויים חלקיים, שיעילותם חלקית. הדרכים העיקריות שבהן ניתן להימנע ממנה הן על ידי הימנעות מעקיצות באופן כללי. יש גם תרופות המונעות את הופעת המחלה ומקלות בתסמינים.

בשנים האחרונות התקדם המאבק במחלת המלריה ונראה שהעולם מתקרב לניצחון עליה. שיעור מקרי ההידבקות בעולם הולך וצונח ומאז שנת 2000 הוא צנח למחצית. יש אף מדענים שמעריכים שעד לשנת 2040 תודבר מחלת המלריה לחלוטין.

השינוי הגדול בהידבקות הוא באמצעות הנדסה גנטית של הגנים ביתושי אנופלס, היתושים שמעבירים את נגיף המלריה מאדם לאדם. כך, במקום לרסס ולחסל כמה שיותר יתושים, או עיקור המיני שלהם שמקטין את מספרם של נושאי המלריה, פיתחו בעריכה גנטית משהו עוד יותר טוב - גן סינתטי, שהופך את היתוש לעמיד בפני הטפיל שגורם למלריה ובכך מונע את ההידבקות במלריה גם ממי שנעקצו מהיתוש.

מעל 2 מיליון מתו עד לא מזמן ממלריה בכל שנה, כש-90% מהם באו מיבשת אפריקה. כיום המספר צנח לפחות מחצי מיליון מתים בשנה והתקווה היא שהמגמה הזו תימשך.


הנה מחלת המלריה (מתורגם):

http://youtu.be/EqGNZjzsrMg


עוד על מחלת המלריה (מתורגם):

http://youtu.be/FLEaiy3CkFE


סיפורה העצוב של אפריקה הנגועה במלריה (מתורגם):

http://youtu.be/ujax3tQs93o


כך מתפתחת מחלת המלריה באדם:

http://youtu.be/A2-XTlHBf_4


כיצד יתושה בהיריון גורמת להידבקות במלריה:

https://youtu.be/WoIO-g1hiSo


קרן גייטס שמנסה למנוע את ההידבקות במלריה באפריקה:

http://youtu.be/le3FHwfwNK0


וסרטון תיעודי על מחלת המלריה (מתורגם):

https://youtu.be/TnzcwTyr6cE?long=yes

אחת ההמצאות הישראליות המצליחות בעולם היא תרופת הקופקסון לטרשת נפוצה. זוהי תרופה שפותחה בישראל ונחשבת התרופה הישראלית המצליחה בכל הזמנים. היא מגלגלת בכל שנה כמה מיליארדי דולרים לחברת "טבע", מפתחת הקופקסון. התרופה אמנם אינה מרפאת את המחלה, אלא רק מעכבת אותה, אך היא משפרת את חייהם של חולים בכל רחבי העולם.

המדהים ביותר שהקופקסון פותחה על סמך מחקר שנערך במכון ויצמן בשנות ה-60, מחקר שבו חיפשו משהו הפוך. מה שהמדענים ביקשו למצוא במחקר ההוא היה דווקא חומר שיגרום לטרשת נפוצה. המחקר הזה, בתחום מדעי-רפואי שנקרא אימונולוגיה, ניסה לבדוק איך עובדת מערכת החיסון ולשם כך ניסו החוקרים, הפרופסורים מיכאל סלע ורות ארנון, לפתח את המחלה.

זה מה שנקרא "מחקר בסיסי" - מחקר מדעי שאינו למטרות מעשיות או לצורכי יישום, אלא לשם צבירת ידע מדעי והבנה של הדרך שבה פועל העולם. מה שיצא מהמחקר הבסיסי הזה, שלרוב אין בו תועלת מיידית או הכנסה כספית כלשהי, הוא אחד החיסונים הטובים והרווחיים בהיסטוריה של הרפואה.


הנה סיפורה של תרופת הקופקסון:

https://youtu.be/VIigdq4q88M?t=8s


סרטון לילדים על מחלת הטרשת הנפוצה:

https://youtu.be/PkVzXxp943c


הנה סיפורה של חולה בטרשת הנפוצה:

https://youtu.be/1kWbeDgR904?t=10s


הסבר מדעי באנגלית על מה היא טרשת נפוצה:

https://youtu.be/vd8fznJjpZk


והחולה המפורסמת ביותר, שגם מתה מהמחלה, הצ'לנית האגדית ז'קלין דה פרה:

https://youtu.be/ptsZHqB22sg

הסטטוסקופ (Stethoscope), יש הכותבים סטתוסקופ, הומצא בתחילת המאה ה-19, על ידי הרופא והממציא הצרפתי רנה לאנק (Rene Laennec), הוא נראה אז כצינור עץ חלול. באמצעותו האזין הרופא לקולות הגוף באוזן אחת ולא התקרב בצורה מביכה ופולשנית לגוף החולה.

כך נולד הסטטוסקופ של הרופא. אבל השימוש בצליל למטרה זו שימש ברפואה כבר אלף שנים, כשהרופא נהג להצמיד את אוזנו לחזה החולה ולאזין היטב.

עם הזמן שופר הסטטוסקופ לכדי שני צינורות גמישים שהתחברו לעיגולים מתכתיים, שבהם היו ממברנות שקולטות את הצלילים מפנים הגוף. באמצעות המתקן החדש יכולים היו הרופאים להאזין לצלילי הגוף בשתי האוזניים.

הסטתוסקופ התגלה כמכשיר כה יעיל עד שהוא אומץ על ידי בעלי מקצוע נוספים. מכונאים השתמשו בו לאיתור מיקום של דליפות במנועי מכוניות, בנאים החלו לזהות בעזרתו חללים בתוך הקירות וכך הלאה.

כיום רואים כבר את סופו של הסטתוסקופ כמכשיר רפואי. בעקבות מכשיר הסי-טי, שכבר עשרות שנים מראה לרופאים בדיוק מה קורה בתוך הגוף, פותחו בעשורים האחרונים מכשירים רבים וזעירים, המציגים יכולות בדיקה גבוהות בהרבה מאלה של הסטתוסקופ המיושן.

כשיהפכו מכשירים כאלו לזולים וזמינים יותר, הם מאיימים להפוך אותו לפריט אספנות ולשלוח אותו למוזיאון לתולדות הרפואה.


כך נולד הסטטוסקופ של הרופאים (מתורגם):

https://youtu.be/0bxiOMJAMW8


וכך ניתן לייצר סטטוסקופ פשוט בבית:

https://youtu.be/6H8c-FNMlsA

דוקטור דוליטל היה פעם אחת הדמויות הספרותיות האהובות על ילדים. הוא היה וטרינר שדיבר בשפת החיות ובעידן שלפני גיבורי העל וההארי פוטרים לסוגיהם, הוא היה דמות מעוררת השראה.

אבל לא רבים יודעים שלידתו של הווטרינר שידע את שפת החיות וראשיתו של הספר המפורסם על דוקטור דוליטל, הן במכתבים ששלח חייל אנגלי בשם יו לופטינג לילדיו, בזמן מלחמת העולם הראשונה.

בהפוגות מהקרבות נהג לופטינג לשבת בחפירות ולהמציא סיפורים קצרים, שאותם ישלח לילדיו במכתבים - הכל כדי לתקשר איתם ולשעשע אותם. הרי החדשות מהחזית היו או מזעזעות או סתם משעממות לילדים קטנים והוא היה בתוך המלחמה, משועמם ולא עושה דבר, או אם לדייק עושה מעט מאד, "do little" במשך שעות ארוכות, וללא רעיונות אחרים לספר לילדיו.

הדימיון עבד אצלו שעות נוספות ולאחר המלחמה לופטינג גיבש את הסיפורים הללו לספר הראשון על דוקטור דוליטל.


הנה פתיח סדרת האנימציה שהוקדשה לד"ר דוליטל:

https://youtu.be/7M10vrVShwU


מתוך סרט על הדוקטור המבין חיות:

https://youtu.be/R4oa83eCUCI


שיר על דוקטור דוליטל:

https://youtu.be/CAcZrWPnVv8


וקצת ממשרד החיוך:

https://youtu.be/CJ9NyCHxjN0

עוד לפני המצאתם הרשמית של משקפי השמש במאה ה-20, השתמשו בעדשות כהות קיסרים רומיים, שצפו בעזרתם בגלדיאטורים, בשמש הקופחת. המטרה שלהם לא הייתה אופטית, לתיקון הראייה, אלא כדי למנוע סינוור מקרני השמש.

גם בסין העתיקה עשו שימוש בטכניקות דומות, אך כאן השימוש במשקפיים הכהות היה אחר מהשימוש שעשו בהם הרומים. בסין השתמשו בהם השופטים, כדי שלא להסגיר את רגשותיהם ולא לאפשר למעורבים במשפט, לראות את עיניהם.

הכל המתין למשקפי השמש האמיתיים ואלה אכן הגיעו בשנת 1929. היה זה סֶם פוֹסְטֶר (Sam Foster) האמריקאי, שהמציא את משקפי השמש המודרניים.

טייסים בשנות ה-30 החלו להשתמש במשקפי שמש קלות ואלגנטיות, שנודעו כ"משקפי טייסים" (Aviator Sunglasses). ממציא או לפחות יזם המשקפיים הללו היה טייס חיל האוויר האמריקאי בשם ג'ון מקריי. הוא רצה למנוע את פגיעת השמש, במהלך הטיסות, בראייה של הטייסים.

אחרי כמה שנים החלו גם כוכבי קולנוע ומוסיקה להשתמש במשקפיים כהות. הם עטו על עיניהם משקפי שמש כדי שלא להסתנוור מהפלאשים, מבזקי המצלמות של צלמי העיתונות הרבים שצילמו אותם לעיתונים.


הנה תולדות משקפי השמש:

https://youtu.be/dUOWzHBm0VU


כך התפתחו משקפי השמש לאורך השנים:

https://youtu.be/wwM9mnw4v4s


הנה משקפי הטייסים המקוריים משנות ה-30:

https://youtu.be/DTG4SjDFroA


ומי שהתאהבו די מהר במשקפי שמש היו הנשים:

https://youtu.be/eSNVK75cjSo

הרפואה המודרנית נעזרת במיטב הטכנולוגיה להצלת חיי אדם ולטיפול בחולים. אחד הפלאים שלה היא אנדוסקופיה (Endoscopy). זוהי שיטה שבה ניתן להחדיר מצלמה זעירה לתוך הגוף ולצלם את האיברים הפנימיים של הנבדק, כדי לאתר מחלות או נזקים במקומות שבעבר כדי לבחון אותם היה צריך לנתח.

ברפואה המודרנית יש בדיקות לאיברים שונים, כמו גסטרוסקופיה, לבדיקת הוושט והקיבה וקולונוסקופיה, שבה סוקרים את המעי הגס.

את האנדוסקופיה משמש סיב אופטי (Optical fiber). זהו כבל זכוכית המעביר אור מקצה אחד שלו לקצהו השני וכך מסוגל להעביר מידע דיגיטלי במהירות עצומה. בין השאר מאפשר הסיב האופטי צילום דיגיטלי במקומות שקשה להגיע אליהם. להבדיל, הסיב האופטי מאפשר גם לאתר בעיות במערכות ביוב..

צילום בתוך גופו של אדם הופך את שיטת האנדוסקופיה לשימושית במיוחד בעת ניתוחים עדינים, באיברים פנימיים כמו גרון, אוזניים, אף, מיתרי הקול ומוח. עושים זאת באמצעות מערכת כירורגית, לניתוח, שבה משולב סיב אופטי עם מצלמה זעירה. כך יכולים הרופאים לראות על המסך את פנים הגוף, באיבר המנותח ולבצע את הניתוח בעזרת הכבל המשוכלל. כך מאפשרת הטכנולוגיה הזו ניתוחי איברים פנימיים בפחות כאב לחולה.

פירוש המושג הוא משתי מילים, "אנדו" ו"סקופיה" שפירושן "לראות פנימה".


הנה אנדוסקופיה:

https://youtu.be/lasknsmKB-A


כך מבצעים למשל ניתוחים אנדוסקופיים בסינוסים:

http://youtu.be/_Ly79hBsZtA


והסבר רחב של כל השיטה ואמצעי אנדוסקופיה משוכללים וחדשניים אף יותר:

http://youtu.be/Xk3DwX_L9VA

הכאב הוא תחושת הסבל שחש אדם או יצור חי אחר בעת שרקמות בגופו נפגעות. הכאב מתרחש כשקולטנים שבקצות מערכת העצבים מעבירים אותות אל המוח, על שינויים ברקמות בגוף. הכאב הוא הפרשנות של המוח לאותות הללו.

מטרתו של הכאב מבחינה אבולוציונית היא לגרום ליצור החי להימנע מפגיעה נוספת בגופו. כך למשל, אם נגענו בתנור לוהט, יזהיר אותנו הכאב שלא לעשות זאת שוב. כך לומדים היצורים החיים מהם האירועים וההתנסויות המזיקות לרקמות גופם ונמנעים מכך בעתיד. תודות לכאב הם גם מאפשרים לאיבר הפגוע מנוחה וריפוי.

גם מבחינה חברתית תורם הכאב, בכך שהוא מאפשר לאחרים בקבוצה ללמוד מכאבו של הפרט ולהימנע מהתנסויות דומות וכואבות.


הנה האופן שבו המוח מפרש כאב ולמה אנשים שונים מתפקדים אחרת בכאב (מתורגם):

http://youtu.be/I7wfDenj6CQ


כך פועלים משככי כאבים (מתורגם):

http://youtu.be/9mcuIc5O-DE?t=13s


ומה שמדהים הוא שהכאב אינו ישיר דווקא (מתורגם):

https://youtu.be/eakyDiXX6Uc

ישנם בטבע חומרים שונים שגופנו צריך כדי לשמור על בריאות והתפתחות ראויה. אלו הם הוויטמינים. את רוב הוויטמינים אנו מקבלים מהמזון שאנו צורכים. ככל שאנו אוכלים מוצרים טבעיים כמו פירות וירקות, גופנו זוכה לוויטמינים טובים ובריאים לו.

אך אם כל מזון טבעי מספק את הוויטמינים שיש בו, בעידן מודרני רבים אוכלים יותר ויותר מזון תעשייתי ומעובד, חסר ויטמינים. לכן מנסות בשנים האחרונות יותר ויותר חברות מזון להוסיף למוצרי המזון הללו, ויטמינים שונים באופן מלאכותי. כך הן נותנות הרגשה שהמוצרים בריאים יותר וטובים לגופנו.

ויטמינים שונים ניתן כיום לצרוך באמצעות כמוסות שיש בהן מבחר גדול של ויטמינים. הן נקראות "מולטי ויטמין" וכוללות ויטמינים שונים שהתגלו כחסרים בגופו של האדם המודרני. השלמה כזו של ויטמינים יכולה לתמוך במי שתזונתם לקויה וככל שהגיל עולה והמצב הבריאותי ירוד, כדאי ליטול ויטמינים כאלה, תוך התייעצות עם הרופא.

אך כללית, ככל שנקפיד לאכול מזון מגוון וטבעי יותר, גופנו יקבל את סוגי הוויטמינים השונים שלהם הוא זקוק, כדי להתפתח ולהיות בריא.


הנה הסבר של תפקיד הויטמינים בגוף האדם (מתורגם):

http://youtu.be/ISZLTJH5lYg


וסרטון אנימציה על הוויטמינים ולמה כל אחד מהם טוב בגוף (ללא מילים):

http://youtu.be/wt0mnA8At8I

כמה נכון לאכול?
כמה כדאי לנו לאכול?


המזון שאנו אוכלים הוא כמו דלק לכלי רכב. הוא מספק כוח ואנרגיה לגוף.

אכילה מוגזמת הופכת אותנו לשמנים ומעלה את משקלנו יותר מדי, מה שמגביל אותנו ואף מביא מחלות.

אכילה מועטת מדי, אינה מספקת, מחלישה את הגוף ומקטינה את יכולתו להילחם במחלות ואף יכולה להביא למוות מרעב.

כדי להיות בריאים ולגדול היטב, יש לאכול במידה הנכונה ולהעדיף ירקות מסוגים ומצבעים שונים, על בשר ומוצרים מעובדים. מהמתוקים כדאי להעדיף את הפירות - אך לא להגזים גם בהם.

כדאי גם לעשות פעילות גופנית, שתאזן את האנרגיה שמצטברת מהמזון העודף.


הנה סרטון על תזונה בריאה של ירקות ופירות (עברית):

http://youtu.be/OGyuJ7rL-7Q


מה כדאי לי לאכול? (מתורגם)

https://youtu.be/xyQY8a-ng6g


על דיאטות מומלצות ולא מומלצות (מתורגם):

https://youtu.be/P7yM0TKvUm4


והסבר מדעי לתזונת 5 הצבעים של פירות וירקות (עברית):

http://youtu.be/PSl3MK4tlEE?t=12s

בשנים האחרונות מותאמים אישית חלק מהטיפולים לחולי סרטן והם לא נאלצים לקבל טיפול זהה לשל כולם, טיפול שלא פעם אף מזיק להם. זו מהפיכה של ממש ברפואה, שמתקדמת לעבר השלב הבא שלה - השלב שבו הרופאים יוכלו ממש לערוך את הגֵנים שלנו, בפקודות כמו "גזור" ו"הדבק", כשהמטרה היא לתקן את הגֵנום שלנו, שפירושו מכלול הגֵנים שיש לנו בגוף. השיטה היא כמובן להוציא את הגנים הפגומים.

עריכה גנטית (Gene editing), או עריכה של תכונות באופן גנטי, היא טכנולוגיה שבאמצעותה ניתן לערוך את הגֵנים של בני-אדם ובעלי חיים. גֵנים עשויים מ-DNA ובאמצעות עריכה גנטית ניתן למשל להוציא מקטע של דנ"א מהגוף ולהכניס במקומו מקטע אחר, בעל תכונות טובות יותר, בריאות יותר וכדומה.

המדענים מעריכים שבעתיד הטכנולוגיה הזו תאפשר לרפא מחלות גנטיות ולשנות את התפקוד של תאים מסוימים בגוף, כך שירפאו תאים בעלי דנ"א פגום, יחליפו תאים סרטניים, יפרישו חומרים שהגוף צריך ושחסרים בו ועוד.

כבר היום יש הצלחות כאלה בריפוי מחלות קלות יותר, כמו אלה שנובעות מפגם בגן בודד. הן נקראות "הפרעות מנדליאניות" ונכללות בהן מחלות כמו מחלת הנטינגטון ומחלות חרמשיות.

בקצה העליון של ההבטחה הטכנולוגית הזו, יתכן אף שניתן יהיה לשנות תכונות של ילדים, על ידי עריכת גנים שונים, עוד בשלב היותם עוברים בבטן. כבר היום אנו מסוגלים לדעת על תכונות ומחלות גנטיות של העובר, מה שנקרא "ריצוף דנ"א טרום לידתי", וזה מרגיש כמו ההתחלה של העתיד...

אחת הדוגמאות המדהימות של העריכה הגנטית היא שבאמצעות תהליכים כאלה ניתן לחתוך גנים שמהווים סיכון בריאותי אפשרי בעתיד. מה שיותר חשוב הוא ליצור גן שמייצר חלבון שנקרא PD-1, למשל. חלבון זה מונע למעשה הפעלת תגובה חיסונית ששומרת על תאים סרטניים, תאים שמתחפשים לתאים בריאים וזוכים להגנת החלבון הזה מפני המערכת החיסונית של הגוף. זה פותח פתח לאפשרויות כמו הזרקת תאים מהונדסים שיילחמו בתאים סרטניים.

עם זאת, עריכת תכונות בבני אדם אינה עניין פשוט מבחינה אתית. כי ברור שרגע אחרי שעריכת תאי גזע עובריים תתבצע לצורך חיסול מחלות גנטיות, היא תפנה להזמנת תכונות מועדפות של ילדים. משיער בהיר או עיניים כחולות ועד לייצור גאונים, ספורטאים מצוינים או לוחמי-על ממושמעים בשירות האומה - כל אלה עלולים להביא אותנו להתגעגע לאנשים הלא מושלמים שאנו מגדלים כיום...

יש אמנם חשש מתופעות לוואי שיתלוו לעריכת תכונות שכזו. בעיקר מטריד החשש ששינויים גנטיים יזמינו בעיות חדשות שנובעות משינוי ההתפתחות האבולוציונית הנורמלית והמאוזנת. אחרי הכל מהנדסים אנושיים לא יוכלו כל כך מהר להתחרות במיליוני שנות אבולוציה וברירה טבעית...

רוצים עוד בנושא? - קראו על טכנולוגיה מדהימה בתחום, בתגית "CRISPR".


כך עורכים דנ"א בימינו (מתורגם):

https://youtu.be/6tw_JVz_IEc


עריכה גנטית בטכנולוגיית CRISPR החדשנית:

https://youtu.be/2pp17E4E-O8


השימושים של עריכה גנטית למאבק במחלות:

https://youtu.be/bfqLD7iTR0U


לריפוי כבר עורכים גנים, כמו במקרה של הצלת ילדה שחלתה בלוקמיה ונרפאה תודות לעריכה של הגנים שלה:

https://youtu.be/d0oI3jqvYAw


וריצוף הגנום האנושי (מתורגם):

https://youtu.be/MvuYATh7Y74

כמו כל תרופה, אנטיביוטיקה (Antibiotics) היא תרופה נגד חיידקים. הפיתוח של האנטיביוטיקה חולל מהפכה אדירה בעולם הרפואה. השפעתה החיובית של התרופה האנטיביוטית על ההיסטוריה האנושית היא אדירה.

אנטיביוטיקה היא תרופה שמיועדת לעזור לגוף להתנגד ולהצליח במלחמתו נגד הזיהום של החיידקים.

כל תרופה אנטיביוטית יעילה כנגד חיידקים שרגישים לה. אבל יעילותה הרפואית של האנטיביוטיקה היא בפגיעה ובנזק שהיא גורמת במבנה התא של החיידק, במקום בחיסולו.

זה אומר שתרופות אנטיביוטיות לא הורגות את החיידק, אלא בולמות את ההתפתחות שלו או מחלישות אותו. לכן החיידק לא נעלם מהגוף של החולה אלא נותר בו.

דמיינו עכשיו את החיידקים, הממתינים לשעת כושר שבה הם יוכלו להתרבות, לתקוף שוב, להתחזק ולייצר שוב את המחלה. ההתחזקות הזו נובעת מהעובדה שבתהליך אבולוציוני מרתק הם מפתחים עמידות לאנטיביוטיקה שהחלישה אותם כל כך.

איך זה קורה? - אבולוציה. זוהי עוד דוגמה מדהימה לברירה טבעית, שבה המתאימים שורדים והחלשים לא. החיידקים החלשים הולכים ונעלמים, בעוד שאותם חיידקים שהחומר הגנטי שלהם עבר מוטציה שמסייעת להם לשרוד בנוכחות האנטיביוטיקה הזו, שורדים ומתרבים. מוטציה כזו תמיד תתרחש, במוקדם או במאוחר, אבל תמיד.

הברירה הטבעית הזו היא חלק ממנגנון הישרדות החיידקים. וזו בדיוק הבעיה בתרופות האנטיביוטיות הנהדרות הללו. שימוש שלא לצורך בהן, או שימוש לא נכון, כמו למשל הפסקה מוקדמת של נטילת התרופה, מקטינים את היעילות ואת ההשפעה היעילה שלה כתרופה.

באופן כזה עולם הרפואה הולך ומאבד את יעילות התרופות האנטיביוטיות. בקצב התהליך הזה ניתן לשלוט רק בהקפדה של כל אחד מאיתנו, החולים, על הוראות הרופאים, ליטול תרופות אנטיביוטיות עד הסוף ולעולם לא ליטול אותן על דעת עצמנו וללא מרשם רופא.

כי במצב כזה, של יעילות הולכת ויורדת של אנטיביוטיקה, הולך ומתקרב היום שבו נזדקק לאנטיביוטיקה והיא תהפוך לחסרת אפקטיביות ועקרה ביכולת ההשפעה שלה.

אפשר לדמות את האנושות לשני אנשים על סירה בלב ים, שאחד חותר לעבר החוף והשני מחזיק מקדחה ויוצר ברצפת הסירה חורים, שדרכם נכנסים המים. ככל שהחותר ישכנע את הקודח להתנהג באחריות ולהפסיק לקדוח, הסיכוי של סירה להגיע אל חוף מבטחים גדל.

כי מצבים של יעילות יורדת של האנטיביוטיקה יחייבו פיתוח ושימוש באנטיביוטיקות חזקות ואלימות הרבה יותר כלפי החיידקים, תרופות שנצטרך ליטול לאורך זמן גדול יותר ובמינונים גבוהים מאוד. מצב כזה, ידידי, הוא קשה יותר להבראה ועלול לסכן חיים של חולים שכיום נרפאים די בקלות.


הנה האנטיביוטיקה וגם העמידות שמצליחים לפתח חיידקים מסוימים אליה (מתורגם):

https://youtu.be/znnp-Ivj2ek


עמידות החיידקים בפני אנטיביוטיקה הולכת ומתחזקת (עברית):

https://youtu.be/19IXUtZ0AfI


זוהי האנטיביוטיקה (באנגלית):

https://youtu.be/OqQxtFcXNGk


תולדות האנטיביוטיקה:

https://youtu.be/ZDqa6gp13Z0


כך האנטיביוטיקה עובדת:

https://youtu.be/y2oaI-jc2uA


וכך מפתחי האנטיביוטיקה יוצרים פיתוחים מדהימים נגד חיידקים שהולכים ומפתחים עמידות נגדה (מתורגם):

https://youtu.be/xZbcwi7SfZE?long=yes

אבי הרפואה נחשב היפוקרטס (Hippocrates) היווני. הוא נולד באי היווני קוס ובבגרותו היה לרופא שטבע את חותמו על הרפואה האירופית. עד כדי כך השפיע, שנהוג לראות בו את "אבי הרפואה המערבית". בין השאר הוא יסד את ה"אסכולה ההיפוקרטית", מה שנחשב לבית ספר לרפואה הראשון באירופה ובצידו המערבי של העולם.

היפוקרטס הגיע לגיל המופלג. ישנן גרסאות שונות לגבי אורך חייו המדויק, מדיווחים שהגיע לגיל 83 ואולי אף ל-90 שנות חיים, ועד לגרסה אחרת שלפיה הוא עבר את גיל ה-100. בכל מקרה האריך היפוקרטס ימים באופן קיצוני לתקופתו, מה שהגדיל את המיתוס של איש הבריאות המופלא שהוא היה.

במהלך חייו חיבר היפוקרטס ספרים חשובים ברפואה והציב תורות רפואיות שהשפיעו על דורות רבים של אנשי רפואה. הוא שקבע בין השאר, שהמוח ולא הלב, הוא המקום שבו מתקיימים הרגשות, האינטליגנציה והחושים שלנו.

היו לו עוד תיאוריות מרתקות ופורצות דרך. על אף שחלקן הופרכו בהמשך ההיסטוריה, שיטותיו של היפוקרטס היו מהמשפיעות והחשובות בתולדות הרפואה.

שמו מוכר על ידי כל רופא מודרני עד עצם היום הזה. במיוחד תודות ל"שבועת היפוקרטס" שניסח ושנושאת את שמו. בשבועה זו, שנושאים כל הרופאים הצעירים בעת שהם הופכים לרופאים, הם מתחייבים לנורמות התנהגות המחייבות רופאים באשר הם. החל משמירה על סודיות המידע הרפואי והפרטיות של החולים ועד להגשת עזרה רפואית לכל חולה או פצוע, אפילו של אויב ופושע, שבועה סמלית זו היא תרומתו האדירה והחשובה של היפוקרטס להיסטוריה ולתרבות האנושית.

בניגוד לרופאים מתקופות שקדמו לו, שסברו שהמחלות הן גזירות שמיים או קללת אנשים אחרים, היפוקרטס הגיע למסקנה, המהפכנית לתקופתו, שמקור המחלות בסיבות טבעיות שמחוץ לגוף החולה. הוא זיהה בגוף האדם ארבע ליחות - מרה שחורה, מרה צהובה, ריר ודם. כשנוצר עודף או חוסר באחת הליחות, תמיד מסיבות חיצוניות, ייתקף האדם במחלות. משום כך היפוקרטס דחה את מיני הלחשים והקמעות שנתנו הרופאים בתקופתו וטען שהטבע עצמו הוא הדרך להחלמה. מכאן הוא גזר שתפקיד הרופא הוא לסייע לטבע במלאכת הריפוי, למשל באמצעות הקזת דם או הקזה של ליחות אחרות.

על אף שבעידן המודרני ידוע שאין בסיס מדעי לתאוריה שלו, היא הייתה לגישה השלטת ברפואה המערבית במשך קרוב ל-2000 שנה. לפחות עד המאה ה-15 למדו אותה רופאי המערב ופיתחו לפיה "שיטות ריפוי" רבות שכיום ידוע שלא היו יעילות במיוחד. את העובדה שלא פעם צלחו בכל זאת שיטות הריפוי האלה מסבירים החוקרים באמונת החולים שהם בדרך להבראה. עצם קבלת הטיפול הרפואי המקצועי מרופאים שאנו מאמינים בהם, מסייעת לא פעם לריפוי, גם אם הטיפול עצמו אינו משפיע על גופנו כלל.


הנה סיפורו של אבי הרפואה היפוקרטס:

http://youtu.be/V5_clg6CjSc


ומצגת וידאו על היפוקראטס ופועלו:

http://youtu.be/x2LnqnJY9OQ

תסמיני הקורונה וירוס הכי ברורים ושקופים הם שיעול יבש וחום גבוה. אך גם כאבי הגרון וקוצר הנשימה סביר שיצטרפו.

אלו הם סימפטומים אופייניים לאדם שחלה במחלת הקוביד19, שאנו מכירים בתור נגיף הקורונה.


איך נדע אם חלינו בנגיף הקורונה?

https://youtu.be/A2kiXc5XEdU


הנה תסמיני נגיף הקורונה:

https://youtu.be/OOJqHPfG7pA

כאב הפנטום, או כאב רפאים, הוא כאב שחשים קטועי איברים בחלק של איבר שנקטע. זוהי תופעה מוזרה שכן האדם חש בה כאב באיבר שאינו קיים יותר. כאבי הפנטום הם תופעה כה נפוצה בקרב קטועי איברים, עד שהחוקרים מעריכים שמעל 70 אחוזים מקטועי האיברים חשים בכאבי פנטום בעוצמות שונות.

ברוב המקרים כאבי הפנטום הם תחושות ללא כאב. הופעת כאבי פנטום גם לא תלוייה באופן שבו איבד האדם את האיבר הקטוע. חלק מהאנשים חשים את האיבר במקום שבו היה בגוף וחלקם יכולים לחוש טבעת, צמיד, או אביזר אחר שהיה על האיבר הקטוע.

כאבי פנטום נגרמים בשל שינויים במערכת העצבים שבאו בעקבות הקטיעה. שינויים אלו מטעים את המוח וגורמים לו לפרש את האותות העצביים באופן שגוי. האדם חווה את התחושות כאילו קיים או כואב לו האיבר שכבר אינו קיים.

הטיפול בכאב פנטום הוא בתרופות משככות כאבים ובשיטה טיפולית הנקראת "שיטת המראה".


הנה סרטון שמדבר על תופעת כאב הפנטום:

http://youtu.be/o4FZtE-Lz2U?t=1m11s


התמודדות רפואית עם כאב פנטום ברגל קטועה, בעזרת "שיטת המראה", בה רואה המטופל רגל מדומה במראה. הזזת הגפה הבריאה, מסבירה למוח שהאיבר אינו קיים עוד:

http://youtu.be/YL_6OMPywnQ


וכתבת טלוויזיה על כאב הפנטום (עברית):

https://youtu.be/KD7ilIRTYgc?long=yes

השיניים משמשות אותנו לאכילה ולדיבור. חשוב מאד לשמור עליהן בריאות. צחצוח השיניים שומר אותן נקיות משאריות מזון. אם יישארו שאריות מזון כאלה על השיניים אחרי האוכל ולפני השינה, יתיישבו חיידקים על השיניים ויעשו בהן חורים.

לכן אנו מצחצחים את השיניים, כל בוקר כשקמים ובכל ערב לפני השינה. כדאי להקפיד על צחצוח שיניים של 3 דקות לפחות.


לילדים - למה חשוב לצחצח שיניים:

https://youtu.be/ybyC2DJ4TuI


סרטון הדרכה לצחצוח שיניים לילדים:

http://youtu.be/rUkRF7N6etk


כך לצחצח שיניים כמבוגרים:

https://youtu.be/fuF6mvQK6DQ


על חשיבות צחצוח השיניים והמלצות לצחצוח נכון:

http://youtu.be/Ysnnj-Xy9Ks


וזה מה שיקרה אם נפסיק לצחצח שיניים:

https://youtu.be/4kXrUXDZKuM


הבה נציץ אל תוך הפה:

https://youtu.be/12otR342ijc?qr=yes

יצרים, אגו, כסף וכבוד - כל אלה שימשו בתולדות המדע לא פעם והביאו אנשים למקומות גבוהים ולהישגים על-זמניים ומשני-עולם, אך גם לתחתיות ולהתנהגות מכוערת, יצרית ואפילו לא אנושית.

סיפור גילוי האינסולין (insulin) הוא אחד מהסיפורים המדעיים היצריים והמכוערים בתולדות המדע.

השנה היא 1922 וזריקת האינסולין הראשונה בהיסטוריה ניתנת ללאונרד תומפסון, חולה בן 14 שהיה עתיד למות מסוכרת בתוך זמן קצר. הוא חי מאז חייבים טובים והמשיך לחיות בזכות האינסולין.

עד אותם ימים מחלת הסוכרת הייתה תלויה באינסולין שמייצר הגוף ושאחראי בגוף לאיזון רמות הסוכר בדם. למעשה, הפגיעה בייצור האינסולין הטבעי, מה שאנו קוראים "סוכרת", הייתה מחלה חשוכת מרפא שהסתיימה בדרך כלל במוות, תוך זמן קצר.

אבל שנה קודם, ב-1921, הצליחו שני חוקרים צעירים מאוניברסיטת טורונטו בקנדה, לבודד לראשונה את האינסולין.

השניים, פרדריק בנטינג וצ'רלס בסט, עשו את המחקר במעבדה באוניברסיטה, שנוהלה בידי הפיסיולוג ג'ון מקלאוד.

מקלאוד היה ראש המעבדה שבה עבדו השניים על המחקר, אבל הקשר שלו למחקר עצמו היה קלוש.

קלוש, אלא אם מחשיבים את העובדה שהוא לא האמין במחקר של השניים, לא עזר להם ואף התנגד למחקר כולו. רק משהתברר לו שבנטינג גילה תגלית חשובה, תגלית המקדמת אותם לעבר בידוד האינסולין, הוא ניצל את כוחו לתרמית של ממש.

רופא צעיר בשם קוליפ מונה בסודיות על ידי מקלאוד, כדי שישיג את בנטינג ובסט. כך תכנן מקלאוד להצליח לעקוף את בנטינג ולהיחשב לבעל התגלית הגדולה של בידוד האינסולין.

אבל הצדק ניצח ובנטינג ועוזרו בסט השלימו את המחקר ויצרו את טיפול האינסולין. הטיפול הזה החל להציל חולי סוכרת וחולל סערה של אופטימיות באשר לעתיד הניצחון על המחלה.

ההישג היה כביר. בנטינג, שלא היה רופא, קיבל בזכות התגלית את הדוקטורט שלו גם ברפואה. בסט היה ונשאר סטודנט לרפואה, אבל ישלים די מהר את לימודיו ויהפוך לרופא מעוטר ונערץ.

בנטינג ומקלאוד זכו על התגלית המדהימה
בפרס נובל לרפואה ולפיסיולוגיה בשנת 1923.

רגע, מה?

קראתם נכון. בנטינג מקלאוד הם שזכו על התגלית בפרס נובל לרפואה ולפיסיולוגיה.

כן. ההחלטה של ועדת הפרס, לחלק את הנובל בין בנטינג ומקלאוד, במקום בין צמד החוקרים האמיתיים בנטינג ובסט, חוללה סערה. למעשה, עד היום היא מעוררת מחלוקת שאינה נגמרת. החוקרים הצעירים וכל מי שמסביבם הרגישו כמה הדבר לא צודק אבל ההחלטה בוועדת נובל נותרה ללא שינוי.

ד"ר בנטינג יצא גבר. בזכות תגליתו הוא הפך לאדם הצעיר ביותר בהיסטוריה מבין זוכי פרס הנובל לרפואה. אבל הוא היה לא רק גאון אלא גם בן אדם, חוקר וחבר טוב. את כספי חצי הפרס שבהם זכה הוא חלק עם בסט, עוזרו ושותפו לתגלית ששינתה את העולם. מקלאוד, בניגוד לו, לקח את המחצית שלו לעצמו.

אגב, על אף פרס הנובל שהוענק למקלאוד, הקהילה המדעית מכירה כמגלי האינסולין רק בבנטינג ובבסט. מנהל המעבדה שלא האמין בשניים ואף ניסה להכשילם לא מוזכר בפרסומים מדעיים, מלבד בפרסומים הרשמיים והלא נחשבים הקשורים בפרס נובל.

את סיפור הגילוי והמאבק בין הרופאים ניתן לראות בסרט הקולנוע "די תהילה לכל" (Glory Enough for All).

ואגב, כל הניסיונות שנעשו באותה תקופה לייצר אינסולין באופן מלאכותי, בכמויות שנדרשו כדי לטפל בחולים, נכשלו. עד לשנות ה-80 של המאה ה-20 המשיכו להפיק אותו מלבלבים של חזירים וכלבים.

רק לקראת סוף המאה הקודמת הצליחו לפתח אינסולין בהנדסה גנטית. השיטה, אגב, מעוררת הערצה לכשעצמה. חוקרים חיברו את הגן שאחראי לייצור האינסולין לחיידקים ואלו מייצרים כמויות גדולות של אינסולין. שיטה זו מייצרת היום חלק ניכר מהאינסולין שמזריקים חולי סוכרת וכיום נבחנות גם כמוסות אינסולין, לבליעה במקום הזרקה.


הנה סיפורה של תרופת האינסולין והגילוי המסעיר של השניים (מתורגם):

https://youtu.be/k_3hbrqLZ5U


על גילוי התרופה בידי בנטינג ובסט:

https://youtu.be/TOKlH7C41M8


היחיד שאין עליו ויכוח הוא ד"ר בנטינג, צעיר זוכי פרס הנובל לרפואה בהיסטוריה:

https://youtu.be/5Nt9RKg2vPU


סרטון לילדים המתאר את הרגע בו הכריעו את מחלת הסוכרת:

https://youtu.be/JXKXobieDKs


תולדות האינסולין והתרופה לסוכרת מאז גילויה:

https://youtu.be/ZVa0BZnSd_A


על גילוי האינסולין:

https://youtu.be/Gk1D4VgM8jY


מצגת וידאו:

https://youtu.be/FfMgBnvK_xY


וגלולת האינסולין שפותחה 100 שנה אחר כך:

https://youtu.be/ORqsnxxcyBY