שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי היה מלקולם אקס ששינה את דעתו ונרצח בשל כך?
הם היו שניים, שהנהיגו את מאבק השחורים בארצות הברית בשנות ה-60. התיעוב ביניהם היה גדול וכך גם הפער האידאולוגי. האחד היה איש שלום, מנהיג המחנה הפרגמטי, שדגל בהשתלבות בחלום האמריקאי ושמו מרטין לותר קינג. השני היה מנהיג רדיקלי, שניהל מלחמת צלב בלבנים של אמריקה וקרא למאבק אלים בהם.
השני הזה היה מלקולם אקס (Malcolm X). כמו קינג, גם הוא היה מנהיג ואידיאולוג שחור, בחור מבריק ונואם בחסד, אך בניגוד לקינג, מלקולם אקס קרא לשחורים להתבדל מהלבנים. הוא היה מנהיג המחנה הבלתי מתפשר של הקהילה השחורה. שוב ושוב הוא הטיף לשחורים להתחמש לקראת פעולה אלימה כנגד הלבנים ולהקמת מדינה שחורה ונפרדת בארצות הברית.
חייו של מלקולם אקס עד שם לא היו פשוטים. הבחור שלמד רק עד כיתה ח' והתגאה בכך בהמשך חייו, דיבר בשפה גבוהה ואפילו אקדמית. כששאלו אותו על כך הוא נהג לספר שמאז שהוא הצטרף ל"אחים המוסלמים השחורים", הוא הרבה לקרוא.
בצעירותו מלקולם ניהל קריירת פשע ונכלא. בכלא הוא התאסלם והפך לאחר שחרורו לחבר בכיר ודובר בארגון "אומת האסלאם". הוא גם עלה לרגל למכה ו"חש את השוויון הגדול בחייו". את שם משפחתו שינה ל-X כשאמר "אין לי שם משפחה, כי שם המשפחה הזה ניתן לאבותי על ידי סוחרי העבדים".
הוא לא היה מוכן להיות עבד ואפילו בנפשו. כלוחם למען השחורים והאיסלאם הוא הרחיב את התנועה והרבה להקים מסגדים בערים הגדולות של אמריקה. את הצעירים השחורים הוא שחרר מהחינוך שקיבלו מאמריקה הלבנה, זו שהרגילה אותם שהם נחותים. הוא דחף אותם לרכוש חינוך, כדי שיצטיידו בכלים לחופש. הוא הבטיח שהם ישתחררו, כשיהיו "לא רק נגרים, אלא גם עורכי דין ולא רק עובדי בניין, אלא גם רופאים".
אבל בשלב מאוחר יותר התמתנו הדעות של אקס הקיצוני והוא נטש את הארגון שלו. בתגובה על התמתנותו של מנהיגם ובגידתו באלימות ככלי לשחרור, פעלו נגד מלקולם אקס הקיצוניים מהתנועה. לבסוף כנראה גם רצחו אותו.
אקס נרצח ממש כמו מרטין לותר קינג, המנהיג שוחר השלום שעתיד להירצח 3 שנים אחריו. אבל בעוד קינג נרצח על ידי מתנקש לבן, הוא נרצח על ידי שחורים, כאמור אנשי תנועתו שלו. מנהיגיה הזדעזעו מהתמתנותו ודחפו אותם למעשה. יש סברה שגם הבולשת הפדרלית "הלבנה" ידעה על הרצח המתוכנן ולא מנעה אותו.
בשנות ה-90, בעקבות הקמפיין שלפני הסרט שעשה על מלקולם אקס הבמאי השחור והמצליח ספייק לי, הוא חזר והפך לאישיות נערצת. גם אמני היפהופ הרבו להשתמש בסימפולים של משפטים מתוך נאומיו, בשיריהם ובווידאו קליפים. כך נולדה תופעה של "מלקולמניה" (Malcolmania), שיגעון מלקולם איקס. לפתע נמכרו באמריקה מיליוני חולצות, פוסטרים ומוצרי אקס. השוק המסחרי של מוצרים הנושאים את האיקס שלו הוערך במאות מיליוני דולרים. אפילו נשיא ארצות הברית ביל קלינטון יצא לריצות כשהוא לובש את חולצת האיקס שלו. כך הפך הלוחם הרדיקלי, השחור והמת לאליל ההמונים של אמריקה.
אגב, שנים רבות אחרי מותם של שני "הלא חברים", הושפע גם ממלקולם אקס וגם ממרטין לותר קינג בחור צעיר ושחור, נואם בחסד גם הוא, שיגשים את החלום של השחורים משנות ה-60. הוא יהיה לנשיא ארצות הברית ויגלם את תחילתו של השוויון שחלמו השניים. לצעיר הזה קוראים ברק אובמה.
הנה מלקולם אקס (מתורגם):
https://youtu.be/rpuffmaY_MM
הוא היה נואם חד ומדויק להכאיב (מתורגם):
https://youtu.be/VDlMxE5JKjY
הסבריו וניתוחיו את החברה שבה השחורים נשלטים (מתורגם):
https://youtu.be/zjJ6K1zt5oQ
קטע מסרט שנעשה עליו (מתורגם):
https://youtu.be/lvR65kesZIs
וסיפורו של המנהיג השחור שסרב להיות נחמד (עברית):
https://youtu.be/-DmgJqed-X0?long=yes
מי היו הפנתרים השחורים?
התרבות המהפכנית שהשתלטה לפתע בשנות ה-60 שאפה לשנות את השיטה החברתית מהיסוד. באמריקה של אותן שנים נראה היה שהכל בער. לפתע זכתה תרבות-הנגד לפופולאריות רבה ולאנרגיות טובות. מילדי הפרחים שתיעבו את מלחמת ויאטנם, דרך ההיפים ששנאו את החומרנות של המבוגרים, המון המעריצים של "הביטלס" והנדריקס שהגיטרות הרועמות החליפו בשבילם את הג'אז של ההורים ועד לשחורים שדרשו שוויון וזכויות אזרח - כולם הרימו את ראשם וצעקו את מה שהיה להם לומר.
בארצות הברית דרשו השחורים שוויון כבר שנים רבות. תנועת הפנתרים השחורים (Black Panthers) צמחה מהתסכול של השחורים באמריקה, לאחר רצח מלקולם אקס, ממנהיגי השחורים באמריקה של הסיסקטיז. לכן היא גם נקראה "מפלגת הפנתר השחור להגנה עצמית". זה היה בשנת 1966, כשהתנועה הזו עמדה לרגע בראש מי שרצו לשנות את השיטה החברתית באמריקה.
הפנתרים דרשו תיקון של העוולות ההיסטוריות שנעשו לקהילה השחורה באמריקה. הם תמצתו את משנתם הפוליטית במניפסט שנקרא "תכנית עשר הנקודות". די מהר הם הצליחו להביא להתעוררות פוליטית ותרבותית בקרב השחורים באמריקה.
זו הייתה תנועה מהפכנית שבדיעבד שינתה את ארצות הברית לתמיד. בניגוד לאחותה יריבתה, התנועה לזכויות האזרח של מרטין לותר קינג, שקראה לפיוס וההשתלבות של השחורים בארצות הברית, היה הפנתר השחור ארגון חמוש ומהפכני. הארגון הזה רצה לשנות את המבנה החברתי ולתת את השלטון לשחורים. שתיהן יביאו למודעות הגוברת לאפליית השחורים בארץ שנבנתה על עבדות הוריהם.
בשיאה היו לתנועה סניפים ב-48 מתוך המדינות שבארצות הברית. תנועות תמיכה נפתחו במדינות רבות בעולם. אבל השלטון האמריקאי חשש ממנה והתסיס את האווירה נגדה. הבולשת האמריקאית פשטה עליה שוב ושוב, רציחות של מנהיגים מקומיים שונים, הגליה של המייסד שלה, יואי, ופרובוקציות רבות שגרמו מושתלים שהושתלו והוכנסו אליה - כל אלה גרמו לה להפסיק לפעול ב-1977.
#הפנתרים השחורים של ישראל
השפעות מפלגת "הפנתר השחור" הגיעו גם לישראל, שבה הוקמה בתחילת 1971 תנועה מקומית בשכונת מוסררה שבירושלים. כמו אחותה הגדולה שבאמריקה, גם "הפנתרים השחורים" בישראל זעקה את מחאת צעירי השכונות על התעלמות הממסד מהבעיות החברתיות הקשות שהם חוו. חבריה נלחמו כדי לשנות את עתידם.
התנועה שהקימו צעירים בראשות סעדיה מרציאנו, ראובן אברג'ל וצ'ארלי ביטון, תטלטל את החברה בישראל ותהיה לתנועת מחאה משמעותית מאד, שתביא לשינויים חברתיים לטווח ארוך בישראל. כמו הפנתרים של אמריקה, גם הם הנביטו את המהפכה החברתית שתיראה כאילו היא נכשלת, אך תביא בהמשך אותו עשור את המהפך הפוליטי ואת תחילת עליתם של כוחות פוליטיים חדשים, שיונהגו ויתרכזו בבני עדות המזרח.
הנה ההגדה והאגדה של הפנתרים השחורים בישראל (עברית):
https://youtu.be/FmcJAhQXhv4
דקה על הפגנות הפנתרים השחורים בישראל (עברית):
https://youtu.be/68B64dDCOg8
סיפורם ההיסטורי של ה-Black Panthers של אמריקה:
https://youtu.be/rNBPewOfL7o
מצגת על ה-Black Panthers של אמריקה:
https://youtu.be/W9PwhmyhYLA
תמונות ממאבק הפנתרים השחורים בישראל (ללא מילים):
https://youtu.be/aVRZmtt7n1I
ומצאו את ההבדלים להפגנות הפנתרים השחורים באמריקה (עברית):
https://youtu.be/hZ_eijoFiU8?long=yes
מה זה ראפ?
לא רבים יודעים שהמוסיקה שלה אנו קוראים בדרך כלל "היפ הופ" היא בעצם שירת ראפ. ראפ (Rap) והפועל "ראפינג" שפירושו "לעשות ראפ", הם קריאה קצובה, מעין דקלום קצבי של מילים, שירה ללא מנגינה ובקצב ברור ומודגש.
אמנות הראפ ושירת הראפ קדמו לתרבות ההיפ-הופ בשנים רבות. הראפ מבוצע במהירות ובקצב מונוטוני, כשהתוכן שלו הוא לרוב של מוסיקת מחאה בועטת ולא מתפשרת במסרים, שלעיתים קרובות הם בוטים ואף קיצוניים וכוללים לא פעם קללות, גסויות והתרסה כנגד הממסד, האליטות והשלטון.
הסגנון נולד בארצות הברית וזוהה עם התרבות של שכונות העוני וכנופיות הפשע שם. לא מעט מהראפרים היו גאנגסטרים, חברים בכנופיות רחוב בשכונות, שמצאו בראפ דרך מחאה נוספת. רבים מהם היו מעורבים במעשי פשע, כולל כוכבים גדולים, כמו "סנופ דוג" שרצח, טופאק שעמד בראש כנופיית פשע ונרצח, הראפר "50 סנטס" שישב בכלא על סחר בסמים ורבים אחרים.
בשנות ה-90 זכו הפכו ההיפ הופ והראפ במיוחד להצלחה עולמית. אז החלו להתפרסם לא מעט ראפרים לבנים וכאלה שאינם אמריקאים. הביסטי בויז הייתה להקת היפ הופ מצליחה במיוחד. הראפר הלבן אמינם הפך לכוכב עולמי והיה לאחד הראפרים המשפיעים והבוטים. במקביל הפך הראפ למוסיקה מסחרית ומצליחה, כשרבים מהכוכבים החדשים הפסיקו למחות והחלו לשקוד על חשבונות בנק שמנים והולכים.
הנה סגנון הראפ של כנופיות הגנגסטרים בניו יורק והמחאה נגד ההתנשאות הלבנה:
https://youtu.be/WbFGdM3mryc
כך לימדו מה זה ראפ באירופה:
https://youtu.be/RPtcE49360U
מי שהפך את הראפ להצלחה עולמית וכונה "אלוהי הראפ" - הראפר אמינם:
https://youtu.be/gOMhN-hfMtY
הנה 27 סגנונות הראפ מודגמים על ידי ראפר מדהים:
https://youtu.be/izgsppAKtjE
כך עושים ראפ בעריכה חכמה מטקסטים של תכנית טלוויזיה עם מדענים:
https://youtu.be/Ws6HPTom2AY
לוג'יק, ראפר שפרש כדי לטפל בתינוק שנולד לו, משחרר שיר:
https://youtu.be/9u5w44l16eI
כך מייצרים היום ראפ באמצעות AI:
https://youtu.be/H-iTu0C3Bd8
ותכנית חינוכית על ראפ וראפרים (עברית):
https://youtu.be/3MkwVdsdy-k?long=yes
מה מיוחד בנאום "יש לי חלום" של מרטין לותר קינג?
ד"ר מרטין לותר קינג ג'וניור (Martin Luther King Jr) היה לוחם לשוויון בין-גזעי ולקץ האפליה של השחורים בארצות הברית. הוא היה דוקטור צעיר ובן לכומר ונגנית אורגן בכנסייה.
בגיל צעיר שינה אביו את שמו ושם בנו ל"מרטין לותר". האב היה מרטין לותר האב והבן - מרטין לותר קינג. ושניהם נקראים על שם המורד המפורסם בקתוליות ומייסד הנצרות הפרוטסטנטית, הכומר מרטין לותר.
גם אם הוא היה בעל נפש עצמאית ובחור מבריק, החליט מי שבנעוריו לא התלהב מהדת ללמוד תיאולוגיה ובגיל צעיר מאוד הוא היה לדוקטור לתיאולוגיה. בתנ"ך הוא מצא הרבה אמיתות וחוכמה שיסייעו לו בהמשך דרכו.
אבל הבחור הצעיר והחכם לא אהב את הגזענות של אמריקה. הוא החל להילחם נגד החוקים והאיסורים שהוטלו על שחורים במדינה. קינג החל להילחם כנגדם ומכאן הוא נלחם כל חייו בממסד הלבן ולמען שוויון וזכויות האזרח באמריקה.
כך החל מי שהתגלה במהירות כנואם מחונן, להילחם על זכויות השחורים. לאחר שהנהיג חרם על האוטובוסים שאסרו על שחורים בדרום לנסוע במושבים הקדמיים של האוטובוס, נעצר וזכה לפרסום אדיר כשניצח את האיסור והביא לביטולו, הוא הוכתר למנהיגם.
עתה הוא הפך ל"קול של הקהילה השחורה בארצות הברית". הוא המשיך לנאום ולהביא המונים להצטרף לחזון שלו, של שוויון וחיים טובים באמריקה, לבנים ושחורים, אלו לצד אלו.
הוא גייס את הכוח של כנסיות השחורים למאבק השחור והלא-אלים בגזענות ולמען זכויות אדם. בתוך כדי כך הוא המשיך גם לסכן את חייו, לשמוע אינספור איומים ולהעצר על ידי המשטרה פעמים רבות. אבל אי אפשר היה לעצור אותו.
הנשיא הלבן והצעיר של אמריקה אף הגיש הצעת חוק לשוויון זכויות לשחורים. בעקבות הנאום שמיד נתאר אף נחקק חוק זכויות האדם ב-1964.
כשקינג זכה בפרס נובל לשלום על הנהגה של מאבק לא אלים נראה היה שיהיה קשה לעצור אותו. הוא היה האדם הצעיר ביותר שזכה בנובל אי-פעם.
את הנאום "יש לי חלום" (באנגלית: "I Have a Dream") הוא נאם בשנת 1963, על מדרגות אנדרטת לינקולן בוושינגטון הבירה ואל מול 250,000 מפגינים. זה היה בזמן "המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות".
הנאום הזה, אחד מני רבים ומעולים של אחד מגדולי לוחמי החופש וזכויות האדם בהיסטוריה, היה לאחד החשובים בהיסטוריה ואחד הנאומים הטובים והידועים בכל הזמנים. אמנם הוא ניתן בהקשר למאבק של התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית, לזכויות השחורים של אמריקה, אך הוא הפך לסמל בכל העולם ומשמש ומצוטט למאבקם של רבים בעולם.
אחד המנהיגים בתנועה לזכויות האזרח אמר על הנאום הזה ש"לא רק האנשים שנכחו במקום הקשיבו, אלא גם אנשים בכל ארצות הברית, וגם דורות שעדיין לא נולדו."
""יש לי חלום שיום אחד האומה הזו תקום ותחיה את המשמעות האמיתית של האמונה שלה: 'אנחנו מאמינים שהאמיתות האלה מובנות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים."
("I have a dream that one day this nation will rise up and live out the true meaning of its creed: 'We hold these truths to be self-evident, that all men are created equal.").
הנה קטע מהנאום המפורסם של מרטין לותר קינג "יש לי חלום" (מתורגם):
https://youtu.be/4D3OfVckKtY
ההקשר החברתי שבו הגיע הנאום ההיסטורי:
https://youtu.be/i1ulUR10zVM
חברים מספרים על הנאום המפורסם של החלום של מרטין לותר קינג:
https://youtu.be/EgyMRekqeKk
הנאום המלא של ד"ר מרטין לותר קינג (מתורגם):
https://youtu.be/Zyq0IiqoSIQ?long=yes
וסיפורו של המנהיג שרצה שוויון אבל בדרכי שלום (עברית):
https://youtu.be/dBMWWFgoW_U?long=yes
מי הפסיק את העבדות באמריקה ונרצח?
אברהם לינקולן, הנשיא ה-16 של ארצות הברית הוא מי שביטל את העבדות בה. לינקולן ראה הכרח לרפא את הפגם המוסרי של העבדות שרווחה עד אז בארצו.
את העבדות באמריקה לינקולן ביטל. זה היה מיד עם ניצחונו במלחמת האזרחים האמריקנית, ניצחון שהושג לא מעט בזכות לחימתם של העבדים השחורים ששילב בכוחות הצפון שהוא הנהיג במלחמת האזרחים.
לינקולן שילם בחייו על המעשה החשוב, האצילי והחכם של ביטול העבדות. שנאתם של המובסים במלחמת האזרחים, בשל התבוסה שנחלו ועוד יותר על שום ביטול העבדות שעליו הורה הנשיא, הובילה לרצח.
הרצח התרחש ב-14 באפריל 1865, בעת שהנשיא צפה בהצגת תיאטרון בוושינגטון. קראו על כך בתגית "לינקולן".
הנה הנשיא הדגול אברהם לינקולן (עברית):
http://youtu.be/srE95EZF9uY
התהליכים ההיסטוריים של שחרור העבדים באמריקה:
https://youtu.be/rvGCcfvdhdE
סרטון נדיר מהמאה ה-19 בו נואם לינקולן:
https://youtu.be/46pMyzUFTJ8
שיר תודה על הברית של לינקולן עם החופש:
https://youtu.be/OIbMbLvbXNY
ציטטות חכמות משלו:
https://youtu.be/r3nwBmWVIw8
הקדימון לסרט "לינקולן" שעוסק בחודשים האחרונים של המנהיג שבחר בביטול העבדות בכל מחיר (מתורגם):
http://youtu.be/Jm3JCrfrMts
והתודה שרוחשים לו אזרחי ארצות הברית:
https://youtu.be/jiOwc419Vl8
מי היה אסיר העולם ששוחרר בזכות שיר?
בר באמריקה. עת הארץ מוטלות גופות של שלושה אנשים. פטי ולנטיין יורדת במדרגות לרינת הבר ונדהמת למראה התמונה הברוטלית. מי רצח אותם?
ולמה?
רובין קרטר היה מתאגרף מצוין שיכול היה בקלות להיות אלוף העולם. אבל הוא הורשע ברצח הזה שמעולם לא ביצע. הוא ישב במשך 20 שנה בכלא על מעשה שלא היה אפילו מעורב בו.
בעת שישב בכלא, בשנות ה-70, פרסם הזמר הנערץ בוב דילן שיר מחאה ארוך ומפורט בשם "הוריקן", על סיפורו של המתאגרף שכונה בכינוי הזה וכמילות השיר "יושב בכלא על משהו שלא עשה".
את השיר מיקם דילן בתחילתו של אלבום מעולה שלו והפך אותו ללהיט ענק במצעד הפזמונים האמריקאי. וכשדילן כותב שיר על מישהו או על משהו, כל העולם מאזין. הוא עורר התעניינות עצומה במתאגרף השחור לשעבר שריצה שנות מאסר ארוכות בכלא.
השיר הארוך והקשה להאזנה הצליח לגרום למפורסמים רבים להצטרף למאבקו למשפט חוזר למתאגרף האומלל. גם במשפט זה הורשע, אך המאבק הציבורי נמשך. במשפט שלישי, דבר שלכשעצמו מתרחש באמריקה לעיתים רחוקות, אם בכלל, סוף סוף זכה קרטר למשפט צדק וזוכה לחלוטין מהפשע.
בנוסף לזיכוי, עשה השופט מעשה חשוב. הוא גינה קשות את הגזענות שעמדה בבסיס ההרשעות הקודמות.
התוצאה הייתה מדהימה לא פחות מהסיפור הלא יאומן שסיפרנו עד עכשיו. רובין קרטר, בחור שחור וחסר השכלה, משוחרר מהכלא אחרי 20 שנות מאסר על לא עוול בכפיו, התיישב ללמוד משפטים. הוא הפך לעורך דין בקנדה.
בוב דילן, אייקון ולוחם חברתי לאורך כל הקריירה שלו, לא חזר מעולם לשיר בהופעות את השיר שכתב עליו. הוא את העבודה שלו למען הצדק עשה.
הנה השיר של דילן עם תמונות מפרשת "הוריקן":
https://youtu.be/CCDo9Ms8qPg
על מסע ההופעות ב-1975 שהמשיך את המסע לזיכויו של קרטר (מתורגם):
https://youtu.be/yhp99E-XLwY
גירסת כיסוי לשיר "הוריקן" שחולל סערה:
http://youtu.be/INWM1_wJhuw
קדימון מהסרט "ההוריקן" על סיפורו של רובין הוריקן קארטר:
http://youtu.be/xLGdTAseMGM
קרבות אגרוף של רובין קרטר מהקריירה שנקטעה:
https://youtu.be/_wSUVM4ABvc
אחרי ששוחרר ולמד משפטים - עורך דין רובין קארטר נואם לפני קהל:
http://youtu.be/nhKew1z2UcY
וסרט תיעודי על פרשת רובין קרטר הוריקן:
https://youtu.be/YYHiRtgo3dA?long=yes
מי היתה רוזה פארקס ובמה פשעה?
קצת מצחיק לקרוא לה פושעת, במיוחד אם לוקחים בחשבון שההיסטוריה הראתה לנו שמדובר כנראה באחת הנשים האמיצות והישרות אי-פעם.. רוזה לואיז פארקס התפרסמה בשנת 1955 בשל הסירוב שלה לפנות את הכסא שלה באוטובוס לאדם לבן, כפי שקבע החוק המקומי בממפיס שבדרום ארה"ב. סירובה לפנות את כיסאה באוטובוס לאדם לבן הוביל למעצרה ולפתיחת משפט נגדה.
עקרונית היא הייתה פושעת של אותם זמנים. למעשה, היא מרדה בחוקי הגזע. אך פארקס לא היתה סתם מורדת ילדותית. היא היתה מהדמויות החשובות ביותר במלחמה כנגד הגזענות באמריקה, אמריקאית שחורה ופעילה מרכזית בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח. בעזרתו של מרטין לותר קינג היא הנהיגה חרם קשה כנגד חברת האוטובוסים ובתום כ-380 יום של הימנעות השחורים מנסיעה באוטובוסים של חברת האוטובוסים הגזענית הסתיים חרם האוטובוסים של מונטגומרי בנצחון צודק ומרהיב של שינוי החוק המפלה.
ביטול החוק בידי בית המשפט העליון לווה בקביעה מוסרית חשובה של בית המשפט, שהחוק מבוטל כיוון שהוא נוגד את החוקה האמריקנית. פארקס הפכה מפושעת מורשעת לסמל של עמידה על שוויון זכויות, אומץ לב ונכונות לשלם את המחיר על סירוב לציית לחוקים לא מוסריים.
הנה סקירה נהדרת של ילדים על רוזה פארקס (עברית):
https://youtu.be/NghkVJNmMpE
הסבר על פועלה למען שוויון זכויות לשחורים (מתורגם):
https://youtu.be/tLfbmepDd4c
על ה"עבירה" של רוזה פארקס, במילותיה שלה:
https://youtu.be/ceY69qSXfZs
סצנת המעצר של רוזה פארקס מתוך סרט על חייה:
http://youtu.be/kxXzKG9t4L8
מצגת וידאו על האישה שלא קמה ללבנים (עברית):
https://youtu.be/ITAjuofhSUg
ותולדות חייה של רוזה פארקס:
https://youtu.be/v8A9gvb5Fh0
מי היה מרטין לותר קינג?
ד"ר מרטין לותר קינג הבן היה כומר אמריקאי שלחם לזכויות האדם של השחורים בארצות הברית. קינג גם זכה בפרס נובל לשלום על המחאה שלו, שדגלה באי-אלימות. הוא החל את דרכו בפעילות לזכויות אדם כשארגן חרם אוטובוסים והיה הנשיא הראשון של ארגון זכויות האדם בארה"ב, שדגל בשוויון בין שחורים ללבנים. הוא ארגן ועמד בראש פעולות המחאה הלא-אלימות ששיאן היה במצעד שערכו לעיר וושינגטון, מצעד למען תעסוקה וחירות. בסיום המצעד נשא קינג את נאומו המפורסם "יש לי חלום", שדיבר על חזון לעתיד טוב יותר. נאום זה נחשב אחד הנאומים החשובים והמשמעותיים בתולדות ארה"ב.
בהמשך פעילותו הציבורית ועד שנרצח, עסק מרטין לותר קינג גם בפעילות מחאה נגד העוני ונגד מלחמת וייטנאם, שני נושאים חשובים וקשים באמריקה של שנות ה-60.
מרטין לותר קינג נרצח על ידי מתנקש כשביקר בעיר ממפיס, כדי לתמוך במאבקם של פועלי הזבל השחורים, להשוואת שכרם לזה של הלבנים שעבדו באותה העבודה. על שמו קבעו וחוגגים בארה"ב את החג הלאומי "יום מרטין לותר קינג".
הנה המצעד לוושינגטון שהוביל קינג בשנת 1963 (מתורגם):
https://youtu.be/Zyq0IiqoSIQ
האנדרטה לזכרו, לא הרחק משם:
https://youtu.be/m5BqLwb0TBs
נאומו האחרון של מרטין לותר קינג, לפני שנרצח (מתורגם):
http://youtu.be/pD_aDoD7b6M
וסיפורו של האיש שנרצח באלימות שנגדה הטיף (עברית):
https://youtu.be/dBMWWFgoW_U?long=yes
מה היה מועדון הכותנה המיתולוגי?
מועדון הלילה המפורסם "מועדון הכותנה" (Cotton Club) היה מועדון לילה שפעל בשכונת הארלם שבניו יורק.
במהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים שימש המועדון כמוקד בילוי פופולרי של חובבי ג'אז ונהגו להופיע בו מוסיקאי ג'אז וקומיקאים שחורים (אפרו-אמריקאים), בפני קהל לבן.
לילות ימי ראשון ב"מועדון הכותנה" התאפיינו בידוענים ואישים רבים מצמרת הבידור של ניו יורק שבילו בו. ביניהם היו גם כוכב הסרט המדבר הראשון אל ג'ולסון, המלחין הראשון ששילב ג'אז במוסיקה קלאסית ג'ורג' גרשווין וכותבים כמו אירווינג ברלין, אדי קנטור ואחרים.
האבסורד היה שבשל מדיניות ההפרדה הגזעית שהייתה נהוגה אז באמריקה ועל אף שהמועדון היה ממוקם בשכונה של שחורים, שכונת הארלם, נאסרה הכניסה אליו על אפרו-אמריקאים כקהל.
אחד מסממני המועדון הבולטים באותה תקופה היה שהוגש בו אלכוהול לקהל. זו עובדה משמעותית כי לאור העובדה שמרבית שנותיו המועדון פעל בתקופת היובש, בה נאסרה מכירת אלכוהול בחוק, הוא היה מגנט למי שרצו בשתיית אלכוהול. בזכות כך נחשפו רבים וטובים, לפחות בחלקם, למוסיקת הג'אז המופלאה של אותן שנים.
ואכן, בין גדולי הג'אז שהופיעו ב"קוטון קלאב" היו לואי ארמסטרונג, דיזי גילספי, קאונט בייסי, פאטס וולר, קולמן הוקינס, פלטשר הנדרסון, קאב קאלוויי ורבים אחרים.
כאן הופיעו גם הדיוות הגדולות של הג'אז, כולל הזמרות בילי הולידיי, בסי סמית, אלה פיצג'רלד ועוד.
בין השנים 1927–1931 אף שימשה תזמורתו של דיוק אלינגטון כתזמורת הבית של המועדון.
#תולדות מועדון הכותנה, ה-Cotton Club
מועדון הכותנה נפתח ב-1920 בשם אחר, "Club De Luxe", על ידי המתאגרף ג'ק ג'ונסון. שלוש שנים אחר כך השתלט על המועדון גנגסטר בשם אוני מאדן (Owney Madden), שהיה כלוא באותו זמן בכלא סינג סינג. הוא הורה לשנות את שמו ל"מועדון הכותנה", בהשראת מטעי הכותנה של דרום ארצות הברית. את בימת המועדון עיצבו הגנגסטרים של מאדן במראה של מרפסת בית אחוזה טיפוסי.
תחת ניהולם של הגנגסטרים המועדון שגשג והצליח, בעיקר משום שהמשטרה, למרות חוקי היובש של אותן שנים, לא התערבה במכירת האלכוהול במועדון. שווה להיות במאפיה.
מכל מקום, הם גייסו את פלטשר הנדרסון לנגן ב"מועדון הכותנה" את ה"מוסיקה הפראית" שלו לקהל הלבן. הופעות הלילה, שהחלו אחרי חצות ועוד אחת ב-3 לפנות בוקר, הביאו למקום שלל אמנים ובדרנים, לאחר שסיימו להופיע במקומות אחרים.
עם הזמן נפתחו שני סניפים של מועדון הכותנה, בלוס אנג'לס ובשיקגו, שם ניהל אותו המאפיונר ראלף קפונה. ב"שפל הגדול" של שנות ה-30 שניהם נסגרו.
לקראת סוף שנות ה-20 התמתן המועדון ושכר את התזמורת של דיוק אלינגטון. ה"דוכס" ביצע במקום כמה מהיצירות הארוכות והמורכבות שלו ומהמועדון שידר הרדיו את הג'אז לכל רחבי ארצות הברית. לאחר שאלינגטון ביקש, החלו להתיר גם לשחורים להיכנס למועדון, אבל רק כקהל.
ב-1935, לאחר שבהארלם פרצו מהומות גזעיות, הפכה הארלם לשכונה "לא ידידותית" ללבנים. מועדון ה"קוטון קלאב" נסגר בה. הוא עוד נפתח מחדש בשם המקורי, בפינת ברודוויי ורחוב 48, אך בשנת 1940 הוא נסגר לצמיתות.
הנה סיפורו של מועדון הכותנה:
https://youtu.be/HklT2OznbeM
עוד על המועדון המפורסם:
https://youtu.be/BbUw7Ngphl4
והריקודים בו:
https://youtu.be/RgcJyZA-rrE
הם היו שניים, שהנהיגו את מאבק השחורים בארצות הברית בשנות ה-60. התיעוב ביניהם היה גדול וכך גם הפער האידאולוגי. האחד היה איש שלום, מנהיג המחנה הפרגמטי, שדגל בהשתלבות בחלום האמריקאי ושמו מרטין לותר קינג. השני היה מנהיג רדיקלי, שניהל מלחמת צלב בלבנים של אמריקה וקרא למאבק אלים בהם.
השני הזה היה מלקולם אקס (Malcolm X). כמו קינג, גם הוא היה מנהיג ואידיאולוג שחור, בחור מבריק ונואם בחסד, אך בניגוד לקינג, מלקולם אקס קרא לשחורים להתבדל מהלבנים. הוא היה מנהיג המחנה הבלתי מתפשר של הקהילה השחורה. שוב ושוב הוא הטיף לשחורים להתחמש לקראת פעולה אלימה כנגד הלבנים ולהקמת מדינה שחורה ונפרדת בארצות הברית.
חייו של מלקולם אקס עד שם לא היו פשוטים. הבחור שלמד רק עד כיתה ח' והתגאה בכך בהמשך חייו, דיבר בשפה גבוהה ואפילו אקדמית. כששאלו אותו על כך הוא נהג לספר שמאז שהוא הצטרף ל"אחים המוסלמים השחורים", הוא הרבה לקרוא.
בצעירותו מלקולם ניהל קריירת פשע ונכלא. בכלא הוא התאסלם והפך לאחר שחרורו לחבר בכיר ודובר בארגון "אומת האסלאם". הוא גם עלה לרגל למכה ו"חש את השוויון הגדול בחייו". את שם משפחתו שינה ל-X כשאמר "אין לי שם משפחה, כי שם המשפחה הזה ניתן לאבותי על ידי סוחרי העבדים".
הוא לא היה מוכן להיות עבד ואפילו בנפשו. כלוחם למען השחורים והאיסלאם הוא הרחיב את התנועה והרבה להקים מסגדים בערים הגדולות של אמריקה. את הצעירים השחורים הוא שחרר מהחינוך שקיבלו מאמריקה הלבנה, זו שהרגילה אותם שהם נחותים. הוא דחף אותם לרכוש חינוך, כדי שיצטיידו בכלים לחופש. הוא הבטיח שהם ישתחררו, כשיהיו "לא רק נגרים, אלא גם עורכי דין ולא רק עובדי בניין, אלא גם רופאים".
אבל בשלב מאוחר יותר התמתנו הדעות של אקס הקיצוני והוא נטש את הארגון שלו. בתגובה על התמתנותו של מנהיגם ובגידתו באלימות ככלי לשחרור, פעלו נגד מלקולם אקס הקיצוניים מהתנועה. לבסוף כנראה גם רצחו אותו.
אקס נרצח ממש כמו מרטין לותר קינג, המנהיג שוחר השלום שעתיד להירצח 3 שנים אחריו. אבל בעוד קינג נרצח על ידי מתנקש לבן, הוא נרצח על ידי שחורים, כאמור אנשי תנועתו שלו. מנהיגיה הזדעזעו מהתמתנותו ודחפו אותם למעשה. יש סברה שגם הבולשת הפדרלית "הלבנה" ידעה על הרצח המתוכנן ולא מנעה אותו.
בשנות ה-90, בעקבות הקמפיין שלפני הסרט שעשה על מלקולם אקס הבמאי השחור והמצליח ספייק לי, הוא חזר והפך לאישיות נערצת. גם אמני היפהופ הרבו להשתמש בסימפולים של משפטים מתוך נאומיו, בשיריהם ובווידאו קליפים. כך נולדה תופעה של "מלקולמניה" (Malcolmania), שיגעון מלקולם איקס. לפתע נמכרו באמריקה מיליוני חולצות, פוסטרים ומוצרי אקס. השוק המסחרי של מוצרים הנושאים את האיקס שלו הוערך במאות מיליוני דולרים. אפילו נשיא ארצות הברית ביל קלינטון יצא לריצות כשהוא לובש את חולצת האיקס שלו. כך הפך הלוחם הרדיקלי, השחור והמת לאליל ההמונים של אמריקה.
אגב, שנים רבות אחרי מותם של שני "הלא חברים", הושפע גם ממלקולם אקס וגם ממרטין לותר קינג בחור צעיר ושחור, נואם בחסד גם הוא, שיגשים את החלום של השחורים משנות ה-60. הוא יהיה לנשיא ארצות הברית ויגלם את תחילתו של השוויון שחלמו השניים. לצעיר הזה קוראים ברק אובמה.
הנה מלקולם אקס (מתורגם):
https://youtu.be/rpuffmaY_MM
הוא היה נואם חד ומדויק להכאיב (מתורגם):
https://youtu.be/VDlMxE5JKjY
הסבריו וניתוחיו את החברה שבה השחורים נשלטים (מתורגם):
https://youtu.be/zjJ6K1zt5oQ
קטע מסרט שנעשה עליו (מתורגם):
https://youtu.be/lvR65kesZIs
וסיפורו של המנהיג השחור שסרב להיות נחמד (עברית):
https://youtu.be/-DmgJqed-X0?long=yes
התרבות המהפכנית שהשתלטה לפתע בשנות ה-60 שאפה לשנות את השיטה החברתית מהיסוד. באמריקה של אותן שנים נראה היה שהכל בער. לפתע זכתה תרבות-הנגד לפופולאריות רבה ולאנרגיות טובות. מילדי הפרחים שתיעבו את מלחמת ויאטנם, דרך ההיפים ששנאו את החומרנות של המבוגרים, המון המעריצים של "הביטלס" והנדריקס שהגיטרות הרועמות החליפו בשבילם את הג'אז של ההורים ועד לשחורים שדרשו שוויון וזכויות אזרח - כולם הרימו את ראשם וצעקו את מה שהיה להם לומר.
בארצות הברית דרשו השחורים שוויון כבר שנים רבות. תנועת הפנתרים השחורים (Black Panthers) צמחה מהתסכול של השחורים באמריקה, לאחר רצח מלקולם אקס, ממנהיגי השחורים באמריקה של הסיסקטיז. לכן היא גם נקראה "מפלגת הפנתר השחור להגנה עצמית". זה היה בשנת 1966, כשהתנועה הזו עמדה לרגע בראש מי שרצו לשנות את השיטה החברתית באמריקה.
הפנתרים דרשו תיקון של העוולות ההיסטוריות שנעשו לקהילה השחורה באמריקה. הם תמצתו את משנתם הפוליטית במניפסט שנקרא "תכנית עשר הנקודות". די מהר הם הצליחו להביא להתעוררות פוליטית ותרבותית בקרב השחורים באמריקה.
זו הייתה תנועה מהפכנית שבדיעבד שינתה את ארצות הברית לתמיד. בניגוד לאחותה יריבתה, התנועה לזכויות האזרח של מרטין לותר קינג, שקראה לפיוס וההשתלבות של השחורים בארצות הברית, היה הפנתר השחור ארגון חמוש ומהפכני. הארגון הזה רצה לשנות את המבנה החברתי ולתת את השלטון לשחורים. שתיהן יביאו למודעות הגוברת לאפליית השחורים בארץ שנבנתה על עבדות הוריהם.
בשיאה היו לתנועה סניפים ב-48 מתוך המדינות שבארצות הברית. תנועות תמיכה נפתחו במדינות רבות בעולם. אבל השלטון האמריקאי חשש ממנה והתסיס את האווירה נגדה. הבולשת האמריקאית פשטה עליה שוב ושוב, רציחות של מנהיגים מקומיים שונים, הגליה של המייסד שלה, יואי, ופרובוקציות רבות שגרמו מושתלים שהושתלו והוכנסו אליה - כל אלה גרמו לה להפסיק לפעול ב-1977.
#הפנתרים השחורים של ישראל
השפעות מפלגת "הפנתר השחור" הגיעו גם לישראל, שבה הוקמה בתחילת 1971 תנועה מקומית בשכונת מוסררה שבירושלים. כמו אחותה הגדולה שבאמריקה, גם "הפנתרים השחורים" בישראל זעקה את מחאת צעירי השכונות על התעלמות הממסד מהבעיות החברתיות הקשות שהם חוו. חבריה נלחמו כדי לשנות את עתידם.
התנועה שהקימו צעירים בראשות סעדיה מרציאנו, ראובן אברג'ל וצ'ארלי ביטון, תטלטל את החברה בישראל ותהיה לתנועת מחאה משמעותית מאד, שתביא לשינויים חברתיים לטווח ארוך בישראל. כמו הפנתרים של אמריקה, גם הם הנביטו את המהפכה החברתית שתיראה כאילו היא נכשלת, אך תביא בהמשך אותו עשור את המהפך הפוליטי ואת תחילת עליתם של כוחות פוליטיים חדשים, שיונהגו ויתרכזו בבני עדות המזרח.
הנה ההגדה והאגדה של הפנתרים השחורים בישראל (עברית):
https://youtu.be/FmcJAhQXhv4
דקה על הפגנות הפנתרים השחורים בישראל (עברית):
https://youtu.be/68B64dDCOg8
סיפורם ההיסטורי של ה-Black Panthers של אמריקה:
https://youtu.be/rNBPewOfL7o
מצגת על ה-Black Panthers של אמריקה:
https://youtu.be/W9PwhmyhYLA
תמונות ממאבק הפנתרים השחורים בישראל (ללא מילים):
https://youtu.be/aVRZmtt7n1I
ומצאו את ההבדלים להפגנות הפנתרים השחורים באמריקה (עברית):
https://youtu.be/hZ_eijoFiU8?long=yes
לא רבים יודעים שהמוסיקה שלה אנו קוראים בדרך כלל "היפ הופ" היא בעצם שירת ראפ. ראפ (Rap) והפועל "ראפינג" שפירושו "לעשות ראפ", הם קריאה קצובה, מעין דקלום קצבי של מילים, שירה ללא מנגינה ובקצב ברור ומודגש.
אמנות הראפ ושירת הראפ קדמו לתרבות ההיפ-הופ בשנים רבות. הראפ מבוצע במהירות ובקצב מונוטוני, כשהתוכן שלו הוא לרוב של מוסיקת מחאה בועטת ולא מתפשרת במסרים, שלעיתים קרובות הם בוטים ואף קיצוניים וכוללים לא פעם קללות, גסויות והתרסה כנגד הממסד, האליטות והשלטון.
הסגנון נולד בארצות הברית וזוהה עם התרבות של שכונות העוני וכנופיות הפשע שם. לא מעט מהראפרים היו גאנגסטרים, חברים בכנופיות רחוב בשכונות, שמצאו בראפ דרך מחאה נוספת. רבים מהם היו מעורבים במעשי פשע, כולל כוכבים גדולים, כמו "סנופ דוג" שרצח, טופאק שעמד בראש כנופיית פשע ונרצח, הראפר "50 סנטס" שישב בכלא על סחר בסמים ורבים אחרים.
בשנות ה-90 זכו הפכו ההיפ הופ והראפ במיוחד להצלחה עולמית. אז החלו להתפרסם לא מעט ראפרים לבנים וכאלה שאינם אמריקאים. הביסטי בויז הייתה להקת היפ הופ מצליחה במיוחד. הראפר הלבן אמינם הפך לכוכב עולמי והיה לאחד הראפרים המשפיעים והבוטים. במקביל הפך הראפ למוסיקה מסחרית ומצליחה, כשרבים מהכוכבים החדשים הפסיקו למחות והחלו לשקוד על חשבונות בנק שמנים והולכים.
הנה סגנון הראפ של כנופיות הגנגסטרים בניו יורק והמחאה נגד ההתנשאות הלבנה:
https://youtu.be/WbFGdM3mryc
כך לימדו מה זה ראפ באירופה:
https://youtu.be/RPtcE49360U
מי שהפך את הראפ להצלחה עולמית וכונה "אלוהי הראפ" - הראפר אמינם:
https://youtu.be/gOMhN-hfMtY
הנה 27 סגנונות הראפ מודגמים על ידי ראפר מדהים:
https://youtu.be/izgsppAKtjE
כך עושים ראפ בעריכה חכמה מטקסטים של תכנית טלוויזיה עם מדענים:
https://youtu.be/Ws6HPTom2AY
לוג'יק, ראפר שפרש כדי לטפל בתינוק שנולד לו, משחרר שיר:
https://youtu.be/9u5w44l16eI
כך מייצרים היום ראפ באמצעות AI:
https://youtu.be/H-iTu0C3Bd8
ותכנית חינוכית על ראפ וראפרים (עברית):
https://youtu.be/3MkwVdsdy-k?long=yes
ד"ר מרטין לותר קינג ג'וניור (Martin Luther King Jr) היה לוחם לשוויון בין-גזעי ולקץ האפליה של השחורים בארצות הברית. הוא היה דוקטור צעיר ובן לכומר ונגנית אורגן בכנסייה.
בגיל צעיר שינה אביו את שמו ושם בנו ל"מרטין לותר". האב היה מרטין לותר האב והבן - מרטין לותר קינג. ושניהם נקראים על שם המורד המפורסם בקתוליות ומייסד הנצרות הפרוטסטנטית, הכומר מרטין לותר.
גם אם הוא היה בעל נפש עצמאית ובחור מבריק, החליט מי שבנעוריו לא התלהב מהדת ללמוד תיאולוגיה ובגיל צעיר מאוד הוא היה לדוקטור לתיאולוגיה. בתנ"ך הוא מצא הרבה אמיתות וחוכמה שיסייעו לו בהמשך דרכו.
אבל הבחור הצעיר והחכם לא אהב את הגזענות של אמריקה. הוא החל להילחם נגד החוקים והאיסורים שהוטלו על שחורים במדינה. קינג החל להילחם כנגדם ומכאן הוא נלחם כל חייו בממסד הלבן ולמען שוויון וזכויות האזרח באמריקה.
כך החל מי שהתגלה במהירות כנואם מחונן, להילחם על זכויות השחורים. לאחר שהנהיג חרם על האוטובוסים שאסרו על שחורים בדרום לנסוע במושבים הקדמיים של האוטובוס, נעצר וזכה לפרסום אדיר כשניצח את האיסור והביא לביטולו, הוא הוכתר למנהיגם.
עתה הוא הפך ל"קול של הקהילה השחורה בארצות הברית". הוא המשיך לנאום ולהביא המונים להצטרף לחזון שלו, של שוויון וחיים טובים באמריקה, לבנים ושחורים, אלו לצד אלו.
הוא גייס את הכוח של כנסיות השחורים למאבק השחור והלא-אלים בגזענות ולמען זכויות אדם. בתוך כדי כך הוא המשיך גם לסכן את חייו, לשמוע אינספור איומים ולהעצר על ידי המשטרה פעמים רבות. אבל אי אפשר היה לעצור אותו.
הנשיא הלבן והצעיר של אמריקה אף הגיש הצעת חוק לשוויון זכויות לשחורים. בעקבות הנאום שמיד נתאר אף נחקק חוק זכויות האדם ב-1964.
כשקינג זכה בפרס נובל לשלום על הנהגה של מאבק לא אלים נראה היה שיהיה קשה לעצור אותו. הוא היה האדם הצעיר ביותר שזכה בנובל אי-פעם.
את הנאום "יש לי חלום" (באנגלית: "I Have a Dream") הוא נאם בשנת 1963, על מדרגות אנדרטת לינקולן בוושינגטון הבירה ואל מול 250,000 מפגינים. זה היה בזמן "המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות".
הנאום הזה, אחד מני רבים ומעולים של אחד מגדולי לוחמי החופש וזכויות האדם בהיסטוריה, היה לאחד החשובים בהיסטוריה ואחד הנאומים הטובים והידועים בכל הזמנים. אמנם הוא ניתן בהקשר למאבק של התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית, לזכויות השחורים של אמריקה, אך הוא הפך לסמל בכל העולם ומשמש ומצוטט למאבקם של רבים בעולם.
אחד המנהיגים בתנועה לזכויות האזרח אמר על הנאום הזה ש"לא רק האנשים שנכחו במקום הקשיבו, אלא גם אנשים בכל ארצות הברית, וגם דורות שעדיין לא נולדו."
""יש לי חלום שיום אחד האומה הזו תקום ותחיה את המשמעות האמיתית של האמונה שלה: 'אנחנו מאמינים שהאמיתות האלה מובנות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים."
("I have a dream that one day this nation will rise up and live out the true meaning of its creed: 'We hold these truths to be self-evident, that all men are created equal.").
הנה קטע מהנאום המפורסם של מרטין לותר קינג "יש לי חלום" (מתורגם):
https://youtu.be/4D3OfVckKtY
ההקשר החברתי שבו הגיע הנאום ההיסטורי:
https://youtu.be/i1ulUR10zVM
חברים מספרים על הנאום המפורסם של החלום של מרטין לותר קינג:
https://youtu.be/EgyMRekqeKk
הנאום המלא של ד"ר מרטין לותר קינג (מתורגם):
https://youtu.be/Zyq0IiqoSIQ?long=yes
וסיפורו של המנהיג שרצה שוויון אבל בדרכי שלום (עברית):
https://youtu.be/dBMWWFgoW_U?long=yes
שחורים באמריקה
אברהם לינקולן, הנשיא ה-16 של ארצות הברית הוא מי שביטל את העבדות בה. לינקולן ראה הכרח לרפא את הפגם המוסרי של העבדות שרווחה עד אז בארצו.
את העבדות באמריקה לינקולן ביטל. זה היה מיד עם ניצחונו במלחמת האזרחים האמריקנית, ניצחון שהושג לא מעט בזכות לחימתם של העבדים השחורים ששילב בכוחות הצפון שהוא הנהיג במלחמת האזרחים.
לינקולן שילם בחייו על המעשה החשוב, האצילי והחכם של ביטול העבדות. שנאתם של המובסים במלחמת האזרחים, בשל התבוסה שנחלו ועוד יותר על שום ביטול העבדות שעליו הורה הנשיא, הובילה לרצח.
הרצח התרחש ב-14 באפריל 1865, בעת שהנשיא צפה בהצגת תיאטרון בוושינגטון. קראו על כך בתגית "לינקולן".
הנה הנשיא הדגול אברהם לינקולן (עברית):
http://youtu.be/srE95EZF9uY
התהליכים ההיסטוריים של שחרור העבדים באמריקה:
https://youtu.be/rvGCcfvdhdE
סרטון נדיר מהמאה ה-19 בו נואם לינקולן:
https://youtu.be/46pMyzUFTJ8
שיר תודה על הברית של לינקולן עם החופש:
https://youtu.be/OIbMbLvbXNY
ציטטות חכמות משלו:
https://youtu.be/r3nwBmWVIw8
הקדימון לסרט "לינקולן" שעוסק בחודשים האחרונים של המנהיג שבחר בביטול העבדות בכל מחיר (מתורגם):
http://youtu.be/Jm3JCrfrMts
והתודה שרוחשים לו אזרחי ארצות הברית:
https://youtu.be/jiOwc419Vl8
בר באמריקה. עת הארץ מוטלות גופות של שלושה אנשים. פטי ולנטיין יורדת במדרגות לרינת הבר ונדהמת למראה התמונה הברוטלית. מי רצח אותם?
ולמה?
רובין קרטר היה מתאגרף מצוין שיכול היה בקלות להיות אלוף העולם. אבל הוא הורשע ברצח הזה שמעולם לא ביצע. הוא ישב במשך 20 שנה בכלא על מעשה שלא היה אפילו מעורב בו.
בעת שישב בכלא, בשנות ה-70, פרסם הזמר הנערץ בוב דילן שיר מחאה ארוך ומפורט בשם "הוריקן", על סיפורו של המתאגרף שכונה בכינוי הזה וכמילות השיר "יושב בכלא על משהו שלא עשה".
את השיר מיקם דילן בתחילתו של אלבום מעולה שלו והפך אותו ללהיט ענק במצעד הפזמונים האמריקאי. וכשדילן כותב שיר על מישהו או על משהו, כל העולם מאזין. הוא עורר התעניינות עצומה במתאגרף השחור לשעבר שריצה שנות מאסר ארוכות בכלא.
השיר הארוך והקשה להאזנה הצליח לגרום למפורסמים רבים להצטרף למאבקו למשפט חוזר למתאגרף האומלל. גם במשפט זה הורשע, אך המאבק הציבורי נמשך. במשפט שלישי, דבר שלכשעצמו מתרחש באמריקה לעיתים רחוקות, אם בכלל, סוף סוף זכה קרטר למשפט צדק וזוכה לחלוטין מהפשע.
בנוסף לזיכוי, עשה השופט מעשה חשוב. הוא גינה קשות את הגזענות שעמדה בבסיס ההרשעות הקודמות.
התוצאה הייתה מדהימה לא פחות מהסיפור הלא יאומן שסיפרנו עד עכשיו. רובין קרטר, בחור שחור וחסר השכלה, משוחרר מהכלא אחרי 20 שנות מאסר על לא עוול בכפיו, התיישב ללמוד משפטים. הוא הפך לעורך דין בקנדה.
בוב דילן, אייקון ולוחם חברתי לאורך כל הקריירה שלו, לא חזר מעולם לשיר בהופעות את השיר שכתב עליו. הוא את העבודה שלו למען הצדק עשה.
הנה השיר של דילן עם תמונות מפרשת "הוריקן":
https://youtu.be/CCDo9Ms8qPg
על מסע ההופעות ב-1975 שהמשיך את המסע לזיכויו של קרטר (מתורגם):
https://youtu.be/yhp99E-XLwY
גירסת כיסוי לשיר "הוריקן" שחולל סערה:
http://youtu.be/INWM1_wJhuw
קדימון מהסרט "ההוריקן" על סיפורו של רובין הוריקן קארטר:
http://youtu.be/xLGdTAseMGM
קרבות אגרוף של רובין קרטר מהקריירה שנקטעה:
https://youtu.be/_wSUVM4ABvc
אחרי ששוחרר ולמד משפטים - עורך דין רובין קארטר נואם לפני קהל:
http://youtu.be/nhKew1z2UcY
וסרט תיעודי על פרשת רובין קרטר הוריקן:
https://youtu.be/YYHiRtgo3dA?long=yes
קצת מצחיק לקרוא לה פושעת, במיוחד אם לוקחים בחשבון שההיסטוריה הראתה לנו שמדובר כנראה באחת הנשים האמיצות והישרות אי-פעם.. רוזה לואיז פארקס התפרסמה בשנת 1955 בשל הסירוב שלה לפנות את הכסא שלה באוטובוס לאדם לבן, כפי שקבע החוק המקומי בממפיס שבדרום ארה"ב. סירובה לפנות את כיסאה באוטובוס לאדם לבן הוביל למעצרה ולפתיחת משפט נגדה.
עקרונית היא הייתה פושעת של אותם זמנים. למעשה, היא מרדה בחוקי הגזע. אך פארקס לא היתה סתם מורדת ילדותית. היא היתה מהדמויות החשובות ביותר במלחמה כנגד הגזענות באמריקה, אמריקאית שחורה ופעילה מרכזית בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח. בעזרתו של מרטין לותר קינג היא הנהיגה חרם קשה כנגד חברת האוטובוסים ובתום כ-380 יום של הימנעות השחורים מנסיעה באוטובוסים של חברת האוטובוסים הגזענית הסתיים חרם האוטובוסים של מונטגומרי בנצחון צודק ומרהיב של שינוי החוק המפלה.
ביטול החוק בידי בית המשפט העליון לווה בקביעה מוסרית חשובה של בית המשפט, שהחוק מבוטל כיוון שהוא נוגד את החוקה האמריקנית. פארקס הפכה מפושעת מורשעת לסמל של עמידה על שוויון זכויות, אומץ לב ונכונות לשלם את המחיר על סירוב לציית לחוקים לא מוסריים.
הנה סקירה נהדרת של ילדים על רוזה פארקס (עברית):
https://youtu.be/NghkVJNmMpE
הסבר על פועלה למען שוויון זכויות לשחורים (מתורגם):
https://youtu.be/tLfbmepDd4c
על ה"עבירה" של רוזה פארקס, במילותיה שלה:
https://youtu.be/ceY69qSXfZs
סצנת המעצר של רוזה פארקס מתוך סרט על חייה:
http://youtu.be/kxXzKG9t4L8
מצגת וידאו על האישה שלא קמה ללבנים (עברית):
https://youtu.be/ITAjuofhSUg
ותולדות חייה של רוזה פארקס:
https://youtu.be/v8A9gvb5Fh0
ד"ר מרטין לותר קינג הבן היה כומר אמריקאי שלחם לזכויות האדם של השחורים בארצות הברית. קינג גם זכה בפרס נובל לשלום על המחאה שלו, שדגלה באי-אלימות. הוא החל את דרכו בפעילות לזכויות אדם כשארגן חרם אוטובוסים והיה הנשיא הראשון של ארגון זכויות האדם בארה"ב, שדגל בשוויון בין שחורים ללבנים. הוא ארגן ועמד בראש פעולות המחאה הלא-אלימות ששיאן היה במצעד שערכו לעיר וושינגטון, מצעד למען תעסוקה וחירות. בסיום המצעד נשא קינג את נאומו המפורסם "יש לי חלום", שדיבר על חזון לעתיד טוב יותר. נאום זה נחשב אחד הנאומים החשובים והמשמעותיים בתולדות ארה"ב.
בהמשך פעילותו הציבורית ועד שנרצח, עסק מרטין לותר קינג גם בפעילות מחאה נגד העוני ונגד מלחמת וייטנאם, שני נושאים חשובים וקשים באמריקה של שנות ה-60.
מרטין לותר קינג נרצח על ידי מתנקש כשביקר בעיר ממפיס, כדי לתמוך במאבקם של פועלי הזבל השחורים, להשוואת שכרם לזה של הלבנים שעבדו באותה העבודה. על שמו קבעו וחוגגים בארה"ב את החג הלאומי "יום מרטין לותר קינג".
הנה המצעד לוושינגטון שהוביל קינג בשנת 1963 (מתורגם):
https://youtu.be/Zyq0IiqoSIQ
האנדרטה לזכרו, לא הרחק משם:
https://youtu.be/m5BqLwb0TBs
נאומו האחרון של מרטין לותר קינג, לפני שנרצח (מתורגם):
http://youtu.be/pD_aDoD7b6M
וסיפורו של האיש שנרצח באלימות שנגדה הטיף (עברית):
https://youtu.be/dBMWWFgoW_U?long=yes
מועדון הלילה המפורסם "מועדון הכותנה" (Cotton Club) היה מועדון לילה שפעל בשכונת הארלם שבניו יורק.
במהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים שימש המועדון כמוקד בילוי פופולרי של חובבי ג'אז ונהגו להופיע בו מוסיקאי ג'אז וקומיקאים שחורים (אפרו-אמריקאים), בפני קהל לבן.
לילות ימי ראשון ב"מועדון הכותנה" התאפיינו בידוענים ואישים רבים מצמרת הבידור של ניו יורק שבילו בו. ביניהם היו גם כוכב הסרט המדבר הראשון אל ג'ולסון, המלחין הראשון ששילב ג'אז במוסיקה קלאסית ג'ורג' גרשווין וכותבים כמו אירווינג ברלין, אדי קנטור ואחרים.
האבסורד היה שבשל מדיניות ההפרדה הגזעית שהייתה נהוגה אז באמריקה ועל אף שהמועדון היה ממוקם בשכונה של שחורים, שכונת הארלם, נאסרה הכניסה אליו על אפרו-אמריקאים כקהל.
אחד מסממני המועדון הבולטים באותה תקופה היה שהוגש בו אלכוהול לקהל. זו עובדה משמעותית כי לאור העובדה שמרבית שנותיו המועדון פעל בתקופת היובש, בה נאסרה מכירת אלכוהול בחוק, הוא היה מגנט למי שרצו בשתיית אלכוהול. בזכות כך נחשפו רבים וטובים, לפחות בחלקם, למוסיקת הג'אז המופלאה של אותן שנים.
ואכן, בין גדולי הג'אז שהופיעו ב"קוטון קלאב" היו לואי ארמסטרונג, דיזי גילספי, קאונט בייסי, פאטס וולר, קולמן הוקינס, פלטשר הנדרסון, קאב קאלוויי ורבים אחרים.
כאן הופיעו גם הדיוות הגדולות של הג'אז, כולל הזמרות בילי הולידיי, בסי סמית, אלה פיצג'רלד ועוד.
בין השנים 1927–1931 אף שימשה תזמורתו של דיוק אלינגטון כתזמורת הבית של המועדון.
#תולדות מועדון הכותנה, ה-Cotton Club
מועדון הכותנה נפתח ב-1920 בשם אחר, "Club De Luxe", על ידי המתאגרף ג'ק ג'ונסון. שלוש שנים אחר כך השתלט על המועדון גנגסטר בשם אוני מאדן (Owney Madden), שהיה כלוא באותו זמן בכלא סינג סינג. הוא הורה לשנות את שמו ל"מועדון הכותנה", בהשראת מטעי הכותנה של דרום ארצות הברית. את בימת המועדון עיצבו הגנגסטרים של מאדן במראה של מרפסת בית אחוזה טיפוסי.
תחת ניהולם של הגנגסטרים המועדון שגשג והצליח, בעיקר משום שהמשטרה, למרות חוקי היובש של אותן שנים, לא התערבה במכירת האלכוהול במועדון. שווה להיות במאפיה.
מכל מקום, הם גייסו את פלטשר הנדרסון לנגן ב"מועדון הכותנה" את ה"מוסיקה הפראית" שלו לקהל הלבן. הופעות הלילה, שהחלו אחרי חצות ועוד אחת ב-3 לפנות בוקר, הביאו למקום שלל אמנים ובדרנים, לאחר שסיימו להופיע במקומות אחרים.
עם הזמן נפתחו שני סניפים של מועדון הכותנה, בלוס אנג'לס ובשיקגו, שם ניהל אותו המאפיונר ראלף קפונה. ב"שפל הגדול" של שנות ה-30 שניהם נסגרו.
לקראת סוף שנות ה-20 התמתן המועדון ושכר את התזמורת של דיוק אלינגטון. ה"דוכס" ביצע במקום כמה מהיצירות הארוכות והמורכבות שלו ומהמועדון שידר הרדיו את הג'אז לכל רחבי ארצות הברית. לאחר שאלינגטון ביקש, החלו להתיר גם לשחורים להיכנס למועדון, אבל רק כקהל.
ב-1935, לאחר שבהארלם פרצו מהומות גזעיות, הפכה הארלם לשכונה "לא ידידותית" ללבנים. מועדון ה"קוטון קלאב" נסגר בה. הוא עוד נפתח מחדש בשם המקורי, בפינת ברודוויי ורחוב 48, אך בשנת 1940 הוא נסגר לצמיתות.
הנה סיפורו של מועדון הכותנה:
https://youtu.be/HklT2OznbeM
עוד על המועדון המפורסם:
https://youtu.be/BbUw7Ngphl4
והריקודים בו:
https://youtu.be/RgcJyZA-rrE
מה היה הבום-בוקס?
אמנם הוא הומצא בעשור שלפני, אבל בשנות ה-80 ה"בום בוקס" (Boombox) היה סוג הרדיו-טייפ המצליח בעולם. זה היה רדיו משולב עם טייפ, בגודל ענקי ועם רמקולים אימתניים.
ה"בום בוקס" איפשר לצעירים האורבניים להפגין נוכחות. הם היו לוקחים אותו לפינת הרחוב ומתחילים במסיבה. לפתע המוסיקה שלהם יכולה הייתה להשתלט על המרחב הציבורי וברחובות ניו יורק נהגו אז לומר "The bigger the Boom Box - the bigger the Boom". ואכן, כולם ניסו אז להשיג את הבום בוקס הכי גדול, עם הבאסים הכי חזקים והמראה הכי עתידני שיש.
עם כל הגודל וההגזמה הללו הבום בוקס פעל גם על סוללות. זה הפך אותו לחביבם של צעירים בניו יורק, לונדון וערים גדולות נוספות, שהשתמשו בו להופעות רחוב, של ראפ, שירה, ברייקדאנס וריקודי רחוב.
היצרנים הגיבו להתלהבות סביבם והבום בוקסז הפכו יותר ויותר משוכללים. מעצבים ישבו עד השעות הקטנות של הלילה ועיצבו מכשירים יותר ויותר מרשימים, מוגזמים ומשוכללים.
כשיצאו הרשמקולים הללו עם שני הטייפים, שני מכשירי הקלטה בבום בוקס אחד, נראה היה שהיצרנים נסחפים. אבל הצעירים החלו לשחק איתם, להקליט, לערוך ולחתוך את המוסיקה. בהדרגה הם השתכללו, פיתחו טכניקות, לימדו אחד את השני, סימפלו קטעים מתוך שירים, שיכפלו אותם ועשו טראקים מרתקים.
זה היה השלב שהחל להיווצר תחום של פרודקשן חדשני בתחומים והסגנונות של ה"סטריט מיוזיק". עם התחכום והמיומנות שהשיגו בעריכה ובחיתוכי כפתור ה-Pause של הטייפים, הצעירים הללו יהפכו עם השנים למפיקים החדשניים ביותר בעולם וישנו את פני המוסיקה הפופולרית לתמיד.
כי בשנות ה-80 הבום בוקס הנייד הפך מאביזר חובה למוסיקה ברחוב לאחד המאיצים של ההתפתחות האדירה של מוסיקת ההיפ הופ ושל ריקודי הברייקדאנס. הצעירים כינו אותו בחיבה "הגטו בלאסטר", מפוצץ הגטו. ברדיו לא שידרו את המוסיקה שלהם, אז הם עשו את זה בעצמם. ברחוב.
היום הרדיו טייפ המיתולוגי ועצום המידות הזה לא מופץ יותר. החליפו אותו טכנולוגיות מודרניות, כמו טלפונים חכמים, שירותי סטרימינג שמזרימים אליו מוסיקה ורמקולי בלוטות' בשלל עוצמות וגדלים.
כל אלה עושים את העבודה בלי משקל כה גדול, עם טעינה מהחשמל, שמחליפה את הסוללות היקרות והכבדות שנדרשו אז לבום בוקסים ואיכות צליל מדהימה ביחס לצלילי קלטות האודיו של שנות ה-80.
אבל המורשת שלו, מחוץ לאספנים שקונים בום בוקסים בכל מצב לאוספים המעוצבים שלהם, הוא המנהג אצל בני הנוער של היום, להפעיל את הסמארטפון על רמקול, להשמיע שיר ולהתחיל לזוז...
הנה מבחר של בום בוקסים מהאייטיז:
https://youtu.be/duC1PUVuN1Y
באותן שנים לגולשי הרולר סקייטים עם הבומבוקס היה אפילו נציג בקונגרס האמריקאי:
https://youtu.be/EDZg5kLcvzE
בלוגרית מסבירה לדור ה-Z איך השתמשו בו:
https://youtu.be/mCUg114fvLc
המון נורות, סוגי רמקולים, אקוולייזר ועוד ועוד:
https://youtu.be/tFDqBe87JmQ
מפגש בום בוקסים מאותה תקופה:
https://youtu.be/-4-1eUjgG60
יש מי שמנסים להחיות אותו כתמונה:
https://youtu.be/nMyst56BgSM
בסצנה אייקונית מהסרט Say Anything הוא שימש לסרנדת אהבה מודרנית:
https://youtu.be/S5Y8tFQ01OY
וסרט תיעודי על תולדות הגטו בלאסטר:
https://youtu.be/e84hf5aUmNA?long=yes
אמנם הוא הומצא בעשור שלפני, אבל בשנות ה-80 ה"בום בוקס" (Boombox) היה סוג הרדיו-טייפ המצליח בעולם. זה היה רדיו משולב עם טייפ, בגודל ענקי ועם רמקולים אימתניים.
ה"בום בוקס" איפשר לצעירים האורבניים להפגין נוכחות. הם היו לוקחים אותו לפינת הרחוב ומתחילים במסיבה. לפתע המוסיקה שלהם יכולה הייתה להשתלט על המרחב הציבורי וברחובות ניו יורק נהגו אז לומר "The bigger the Boom Box - the bigger the Boom". ואכן, כולם ניסו אז להשיג את הבום בוקס הכי גדול, עם הבאסים הכי חזקים והמראה הכי עתידני שיש.
עם כל הגודל וההגזמה הללו הבום בוקס פעל גם על סוללות. זה הפך אותו לחביבם של צעירים בניו יורק, לונדון וערים גדולות נוספות, שהשתמשו בו להופעות רחוב, של ראפ, שירה, ברייקדאנס וריקודי רחוב.
היצרנים הגיבו להתלהבות סביבם והבום בוקסז הפכו יותר ויותר משוכללים. מעצבים ישבו עד השעות הקטנות של הלילה ועיצבו מכשירים יותר ויותר מרשימים, מוגזמים ומשוכללים.
כשיצאו הרשמקולים הללו עם שני הטייפים, שני מכשירי הקלטה בבום בוקס אחד, נראה היה שהיצרנים נסחפים. אבל הצעירים החלו לשחק איתם, להקליט, לערוך ולחתוך את המוסיקה. בהדרגה הם השתכללו, פיתחו טכניקות, לימדו אחד את השני, סימפלו קטעים מתוך שירים, שיכפלו אותם ועשו טראקים מרתקים.
זה היה השלב שהחל להיווצר תחום של פרודקשן חדשני בתחומים והסגנונות של ה"סטריט מיוזיק". עם התחכום והמיומנות שהשיגו בעריכה ובחיתוכי כפתור ה-Pause של הטייפים, הצעירים הללו יהפכו עם השנים למפיקים החדשניים ביותר בעולם וישנו את פני המוסיקה הפופולרית לתמיד.
כי בשנות ה-80 הבום בוקס הנייד הפך מאביזר חובה למוסיקה ברחוב לאחד המאיצים של ההתפתחות האדירה של מוסיקת ההיפ הופ ושל ריקודי הברייקדאנס. הצעירים כינו אותו בחיבה "הגטו בלאסטר", מפוצץ הגטו. ברדיו לא שידרו את המוסיקה שלהם, אז הם עשו את זה בעצמם. ברחוב.
היום הרדיו טייפ המיתולוגי ועצום המידות הזה לא מופץ יותר. החליפו אותו טכנולוגיות מודרניות, כמו טלפונים חכמים, שירותי סטרימינג שמזרימים אליו מוסיקה ורמקולי בלוטות' בשלל עוצמות וגדלים.
כל אלה עושים את העבודה בלי משקל כה גדול, עם טעינה מהחשמל, שמחליפה את הסוללות היקרות והכבדות שנדרשו אז לבום בוקסים ואיכות צליל מדהימה ביחס לצלילי קלטות האודיו של שנות ה-80.
אבל המורשת שלו, מחוץ לאספנים שקונים בום בוקסים בכל מצב לאוספים המעוצבים שלהם, הוא המנהג אצל בני הנוער של היום, להפעיל את הסמארטפון על רמקול, להשמיע שיר ולהתחיל לזוז...
הנה מבחר של בום בוקסים מהאייטיז:
https://youtu.be/duC1PUVuN1Y
באותן שנים לגולשי הרולר סקייטים עם הבומבוקס היה אפילו נציג בקונגרס האמריקאי:
https://youtu.be/EDZg5kLcvzE
בלוגרית מסבירה לדור ה-Z איך השתמשו בו:
https://youtu.be/mCUg114fvLc
המון נורות, סוגי רמקולים, אקוולייזר ועוד ועוד:
https://youtu.be/tFDqBe87JmQ
מפגש בום בוקסים מאותה תקופה:
https://youtu.be/-4-1eUjgG60
יש מי שמנסים להחיות אותו כתמונה:
https://youtu.be/nMyst56BgSM
בסצנה אייקונית מהסרט Say Anything הוא שימש לסרנדת אהבה מודרנית:
https://youtu.be/S5Y8tFQ01OY
וסרט תיעודי על תולדות הגטו בלאסטר:
https://youtu.be/e84hf5aUmNA?long=yes
מהי מוסיקת ההיפ הופ?
היפ הופ (Hip hop) הוא סגנון מוסיקלי איטי יחסית, שמתבסס על דגימות צליל ושירת ראפ, שהיא מעין דיבור מחורז. הכל התחיל מתקליטן, די ג'יי מניו-יורק, שיצר את הסגנון בסוף שנות ה-70, על בסיס "סקרצ'ינג" מתקליטים ישנים והפסקות פתאומיות של הנגינה.
אבל לפני הכל היפ-הופ הוא שם כולל לתת-התרבות שבה נוצר הראפ. להיפ-הופ ארבעה יסודות מרכזיים: ציור הגרפיטי על הקירות, ריקודי הברייקדאנס, אמנות הדי-ג'יי (חיתוך וסקרצ'ינג) ושירת-דיבור הראפ.
היא גם מחוברת לתת-התרבות של הסקייטבורדינג שהתפתחה במקביל אליה, במפגש שבין ילדי ונערי דאונטאון מנהטן והחבר'ה מהברונקס, בין "ראפרים", "ברייקרים" (רקדני ברייקדאנס) ו"סקייטרים" (שעושים סקייטבורד), שלפני שעיריית ניו יורק נכנסה בהם חלקם היו בכלל ציירי גרפיטי.
ההיפ-הופ נולד באמריקה על ידי חברי כנופיות ונערי רחוב שחיפשו דרך ביטוי. היסטוריונים של פופ ממספרים שהם פיתחו את הסגנון המרדני הזה כתגובה למוסיקת הדיסקו המסחרית ששלטה באירופה של שנות ה-70 במאה הקודמת והשתלטה על העולם, אבל האמת היא שהם עשו מוסיקה שהם אהבו בלי קשר לכלום.
רבים מאמני הברייקדאנס והראפרים הראשונים היו למעשה חברי כנופיות שמצאו אפיק פעילות חדש. מצוידים במקצבים שהוקלטו על מכשירי בום בוקס גדולים ועתירי באסים, הם היו שרים ראפ ברחוב, אחר כך במועדון "מארס", הבכור והראשון במועדוני מסיבות ההיפ הופ בעולם ובתכנית הרדיו המיתולוגית של סטרץ' ובאביטו ברדיו של אוניברסיטת קולומביה ב-NYC, תכנית פורצת דרך שהייתה הראשונה בעולם ששידרה היפ הופ.
הנערים וההיפרים המשיכו לעשות באטלים, קרבות ראפ, פרי סטייל ולשפר כל הזמן את היכולת שלהם לחרוז, לדברר ולכתוב את הרעיונות, הביקורת והמחאה שלהם על החיים.
אחר כך באו סרטים כמו "קידס" שעשה לארי קלארק ובו תיעד את סצנת הרחוב ותת-התרבות של ההיפ-הופ בגדול ואז הסרט "מיקסטייפ", בו שימש המיקסטייפ היפ-הופ מהתכניות של סטרץ' ובאביטו כפסקול מדהים לתרבות הסקייטבורדינג, שהצטלמה נהדר והפכה את שני התחומים ללוהטים בכל העולם.
בהמשך נוסדו חברת "Zoo York" האלטרנטיבית, שהייתה החברה הראשונה של ההיפ הופ, וחנות "Supreme", שהייתה חנות הסקייטרים הראשונה בעולם והפכה למעצמת אופנת סקייטרים ואופנת רחוב. שתיהן, אגב, הפכו לאימפריות של מיליארדים, ממש כמו הכוכבים שצמחו מהרחוב למיינסטרים העולמי שהחליף את הרוק בתור המוסיקה המצליחה ביותר.
כך נולד ההיפ הופ (עברית):
https://youtu.be/qKOyGu5hY-s
התפתחות ההיפ הופ:
https://youtu.be/qKkUCwxRWAM
תולדות ההיפ הופ מסופר בסגנון היפ הופ:
http://youtu.be/waHXUdlsuLU
כוכב ההיפ הופ העצום אמינם שהוסיף את הזמרת דיידו:
http://youtu.be/aSLZFdqwh7E
התפתחות ריקודי ההיפ הופ לאורך השנים:
http://youtu.be/_BKXn6vb6gA
היפ הופ ישראלי:
https://youtu.be/eC3EGXuhy6k
ילדים באוגנדה שהפנימו וחיברו לתרבות שלהם:
https://youtu.be/GJm1gnQKxWY
וטריילר הסרט "כל הרחובות שקטים" על לידת ההיפ הופ והסקייטבורדינג בניו יורק:
https://youtu.be/I47ZfSDoZcQ
היפ הופ (Hip hop) הוא סגנון מוסיקלי איטי יחסית, שמתבסס על דגימות צליל ושירת ראפ, שהיא מעין דיבור מחורז. הכל התחיל מתקליטן, די ג'יי מניו-יורק, שיצר את הסגנון בסוף שנות ה-70, על בסיס "סקרצ'ינג" מתקליטים ישנים והפסקות פתאומיות של הנגינה.
אבל לפני הכל היפ-הופ הוא שם כולל לתת-התרבות שבה נוצר הראפ. להיפ-הופ ארבעה יסודות מרכזיים: ציור הגרפיטי על הקירות, ריקודי הברייקדאנס, אמנות הדי-ג'יי (חיתוך וסקרצ'ינג) ושירת-דיבור הראפ.
היא גם מחוברת לתת-התרבות של הסקייטבורדינג שהתפתחה במקביל אליה, במפגש שבין ילדי ונערי דאונטאון מנהטן והחבר'ה מהברונקס, בין "ראפרים", "ברייקרים" (רקדני ברייקדאנס) ו"סקייטרים" (שעושים סקייטבורד), שלפני שעיריית ניו יורק נכנסה בהם חלקם היו בכלל ציירי גרפיטי.
ההיפ-הופ נולד באמריקה על ידי חברי כנופיות ונערי רחוב שחיפשו דרך ביטוי. היסטוריונים של פופ ממספרים שהם פיתחו את הסגנון המרדני הזה כתגובה למוסיקת הדיסקו המסחרית ששלטה באירופה של שנות ה-70 במאה הקודמת והשתלטה על העולם, אבל האמת היא שהם עשו מוסיקה שהם אהבו בלי קשר לכלום.
רבים מאמני הברייקדאנס והראפרים הראשונים היו למעשה חברי כנופיות שמצאו אפיק פעילות חדש. מצוידים במקצבים שהוקלטו על מכשירי בום בוקס גדולים ועתירי באסים, הם היו שרים ראפ ברחוב, אחר כך במועדון "מארס", הבכור והראשון במועדוני מסיבות ההיפ הופ בעולם ובתכנית הרדיו המיתולוגית של סטרץ' ובאביטו ברדיו של אוניברסיטת קולומביה ב-NYC, תכנית פורצת דרך שהייתה הראשונה בעולם ששידרה היפ הופ.
הנערים וההיפרים המשיכו לעשות באטלים, קרבות ראפ, פרי סטייל ולשפר כל הזמן את היכולת שלהם לחרוז, לדברר ולכתוב את הרעיונות, הביקורת והמחאה שלהם על החיים.
אחר כך באו סרטים כמו "קידס" שעשה לארי קלארק ובו תיעד את סצנת הרחוב ותת-התרבות של ההיפ-הופ בגדול ואז הסרט "מיקסטייפ", בו שימש המיקסטייפ היפ-הופ מהתכניות של סטרץ' ובאביטו כפסקול מדהים לתרבות הסקייטבורדינג, שהצטלמה נהדר והפכה את שני התחומים ללוהטים בכל העולם.
בהמשך נוסדו חברת "Zoo York" האלטרנטיבית, שהייתה החברה הראשונה של ההיפ הופ, וחנות "Supreme", שהייתה חנות הסקייטרים הראשונה בעולם והפכה למעצמת אופנת סקייטרים ואופנת רחוב. שתיהן, אגב, הפכו לאימפריות של מיליארדים, ממש כמו הכוכבים שצמחו מהרחוב למיינסטרים העולמי שהחליף את הרוק בתור המוסיקה המצליחה ביותר.
כך נולד ההיפ הופ (עברית):
https://youtu.be/qKOyGu5hY-s
התפתחות ההיפ הופ:
https://youtu.be/qKkUCwxRWAM
תולדות ההיפ הופ מסופר בסגנון היפ הופ:
http://youtu.be/waHXUdlsuLU
כוכב ההיפ הופ העצום אמינם שהוסיף את הזמרת דיידו:
http://youtu.be/aSLZFdqwh7E
התפתחות ריקודי ההיפ הופ לאורך השנים:
http://youtu.be/_BKXn6vb6gA
היפ הופ ישראלי:
https://youtu.be/eC3EGXuhy6k
ילדים באוגנדה שהפנימו וחיברו לתרבות שלהם:
https://youtu.be/GJm1gnQKxWY
וטריילר הסרט "כל הרחובות שקטים" על לידת ההיפ הופ והסקייטבורדינג בניו יורק:
https://youtu.be/I47ZfSDoZcQ
מה הסיפור של שיר המחאה המצמרר "פרי מוזר"?
השיר "פרי מוזר" (Strange Fruit) הוא אחד משירי המחאה המצמררים שנכתבו אי-פעם. השיר, שיצא כנגד מעשי הלינץ' הגזעניים של לבנים בשחורים בדרום ארה"ב, נכתב בסוף שנות ה-30, על ידי חבר במפלגה הקומוניסטית בארצות הברית, לבן שראה במעשים הללו פשע זוועתי. הסיפור של השיר מעניין ויכול ללמד משהו גם על אחווה תוך אמריקאית באותם ימים נוראים.
מילותיו מתחילות כך:
"על עצי הדרום גדל פרי מוזר / דם על עליו ודם ספוג ונספג בשורשיו / גופות שחורים מתנדנדים ברוח דרומית / פרי מוזר על ענפי הצפצפה".
"פרי מוזר" התפרסם בביצוע המקורי והמשובח שלו בידי בילי הולידיי, שהוקלט ב 1939 ונחשב לביצוע הטוב ביותר שלו. במקור חיבר אותו אייבל מירופול, יהודי שראה תמונה בה נראו שני גברים שחורים, תלויים על עץ, לאחר שגזענים לבנים עשו בהם לינץ'.
מירופול, אמריקאי ובמקור מהגר יהודי מרוסיה, היה מורה ופזמונאי קומוניסט שלימד אנגלית בבי"ס ציבורי בברונקס. הוא פירסם שירים בשם העט לואיס אלן. מירופול עתיד להתפרסם בהמשך חייו גם בכך שהוא ורעייתו אימצו את שני ילדיהם של אתל ויוליוס רוזנברג, מי שהורשעו כמרגלי האטום והוצאו להורג.
לשיר ''פרי מוזר'', שבמקור נכתב ובוצע על ידיו כ"פרי מר" (Bitter Fruit), עתידה להיות השפעה רבה על הקהילה השחורה. לא מעט נכתב באותה תקופה נגד מעשי הלינץ' שנעשו בדרום, אבל הוא היה חזק יותר, אפקטיבי ונוגע. אולי היה זה הדימוי של אנשים תלויים על עץ כמעין פרי לא הגיוני ואולי זה בכלל הביצוע המצמרר של בילי הולידיי. היא לא הייתה הראשונה שבצעה אותו אבל ידעה משהו על להיות מודרת ומוזרה. תחושותיה וכאבה דיברו היטב בשיר. היא גם זו שהצליחה להכניס את קולה אל מכשירי הרדיו של הלבנים ולגעת בליבם. בטלוויזיה היא לא נראתה כמובן. בכל זאת שחורה...
בהמשך הקריירה של בילי הולידיי הפך "פרי מוזר" לשיר סיום קבוע בהופעותיה. יש מי שגורסים שבהדרגה השתלט משאו הכבד של שיר המחאה הזה עליה, העצים את דיכאונה של מלכת הבלוז והחיש את התאבדותה המסתורית.
נסיבות כתיבת השיר מעניינות גם קצת בקשר והסולידריות שבין יהודים לשחורים. באותם ימים איומים של מעשי לינץ' גזעניים באמריקה, מצאו עצמם שני הגזעים הללו באותה צרה. השנאה היום היא לא אותה שנאה אבל דומה שהגזענות והאכזריות ממתינות לפרוץ בכל רגע. רק תנו להם עץ והם ידאגו לשאר...
הנה השיר "פרי מוזר" בביצוע של מלכת הבלוז (מתורגם):
https://youtu.be/OfA7o5Kx83M
רמיקס שעשה גולש בין השיר לסצנות מסרט שהנציח את התקופה (לא לילדים רכים):
https://youtu.be/jq6hHew4yTc
פרי מוזר בביצוע של נינה סימון, הלוחמת הגדולה בגזענות נגד השחורים:
https://youtu.be/ah8PxUFhaGo
כך שרה אותו זמרת לבנה עם לב שחור - אנני לנוקס:
https://youtu.be/j_cGtRMK-7Y
הסיפור המלא של הפרי המוזר והלינץ' האכזר:
https://youtu.be/EZUoYgPe1Y4?long=yes
וסיפורו של אבל מירופול, כותב השיר:
https://youtu.be/OoBx1WnZKio?long=yes
השיר "פרי מוזר" (Strange Fruit) הוא אחד משירי המחאה המצמררים שנכתבו אי-פעם. השיר, שיצא כנגד מעשי הלינץ' הגזעניים של לבנים בשחורים בדרום ארה"ב, נכתב בסוף שנות ה-30, על ידי חבר במפלגה הקומוניסטית בארצות הברית, לבן שראה במעשים הללו פשע זוועתי. הסיפור של השיר מעניין ויכול ללמד משהו גם על אחווה תוך אמריקאית באותם ימים נוראים.
מילותיו מתחילות כך:
"על עצי הדרום גדל פרי מוזר / דם על עליו ודם ספוג ונספג בשורשיו / גופות שחורים מתנדנדים ברוח דרומית / פרי מוזר על ענפי הצפצפה".
"פרי מוזר" התפרסם בביצוע המקורי והמשובח שלו בידי בילי הולידיי, שהוקלט ב 1939 ונחשב לביצוע הטוב ביותר שלו. במקור חיבר אותו אייבל מירופול, יהודי שראה תמונה בה נראו שני גברים שחורים, תלויים על עץ, לאחר שגזענים לבנים עשו בהם לינץ'.
מירופול, אמריקאי ובמקור מהגר יהודי מרוסיה, היה מורה ופזמונאי קומוניסט שלימד אנגלית בבי"ס ציבורי בברונקס. הוא פירסם שירים בשם העט לואיס אלן. מירופול עתיד להתפרסם בהמשך חייו גם בכך שהוא ורעייתו אימצו את שני ילדיהם של אתל ויוליוס רוזנברג, מי שהורשעו כמרגלי האטום והוצאו להורג.
לשיר ''פרי מוזר'', שבמקור נכתב ובוצע על ידיו כ"פרי מר" (Bitter Fruit), עתידה להיות השפעה רבה על הקהילה השחורה. לא מעט נכתב באותה תקופה נגד מעשי הלינץ' שנעשו בדרום, אבל הוא היה חזק יותר, אפקטיבי ונוגע. אולי היה זה הדימוי של אנשים תלויים על עץ כמעין פרי לא הגיוני ואולי זה בכלל הביצוע המצמרר של בילי הולידיי. היא לא הייתה הראשונה שבצעה אותו אבל ידעה משהו על להיות מודרת ומוזרה. תחושותיה וכאבה דיברו היטב בשיר. היא גם זו שהצליחה להכניס את קולה אל מכשירי הרדיו של הלבנים ולגעת בליבם. בטלוויזיה היא לא נראתה כמובן. בכל זאת שחורה...
בהמשך הקריירה של בילי הולידיי הפך "פרי מוזר" לשיר סיום קבוע בהופעותיה. יש מי שגורסים שבהדרגה השתלט משאו הכבד של שיר המחאה הזה עליה, העצים את דיכאונה של מלכת הבלוז והחיש את התאבדותה המסתורית.
נסיבות כתיבת השיר מעניינות גם קצת בקשר והסולידריות שבין יהודים לשחורים. באותם ימים איומים של מעשי לינץ' גזעניים באמריקה, מצאו עצמם שני הגזעים הללו באותה צרה. השנאה היום היא לא אותה שנאה אבל דומה שהגזענות והאכזריות ממתינות לפרוץ בכל רגע. רק תנו להם עץ והם ידאגו לשאר...
הנה השיר "פרי מוזר" בביצוע של מלכת הבלוז (מתורגם):
https://youtu.be/OfA7o5Kx83M
רמיקס שעשה גולש בין השיר לסצנות מסרט שהנציח את התקופה (לא לילדים רכים):
https://youtu.be/jq6hHew4yTc
פרי מוזר בביצוע של נינה סימון, הלוחמת הגדולה בגזענות נגד השחורים:
https://youtu.be/ah8PxUFhaGo
כך שרה אותו זמרת לבנה עם לב שחור - אנני לנוקס:
https://youtu.be/j_cGtRMK-7Y
הסיפור המלא של הפרי המוזר והלינץ' האכזר:
https://youtu.be/EZUoYgPe1Y4?long=yes
וסיפורו של אבל מירופול, כותב השיר:
https://youtu.be/OoBx1WnZKio?long=yes
מהם שירי ספיריצ'ואלס?
הספיריצ'ואלס או ספיריטואלז (Spirituals) היו שירי המרד והמחאה הדתיים של השחורים בארה"ב, בזמן שהיו עבדים. על פי רוב, עסקו הספיריטואלס בנושאים תנכ"ים ובהליכה בדרכיו של ישו הנוצרי, אך למעשה היו אלה שירי תקווה לשחרור מעול העבדות. לאחר השחרור מהעבדות בטאו שירי הספיריצ'ואלס תקווה לשיפור בחייהם כעבדים משוחררים בארה"ב הגזענית.
סגנון הג'אז הושפע מאד משירי הספיריטואלס. רבים מהם מושרים עד היום ונחשבים מעין שירי עם אמריקניים, ביניהם "הסתובבו מרכבות מתוקות", ו-"שלח את עמי" התפרסמו בזכות הרכבים קוליים כמו פיסק ג'ובילי (1871).
גם מוסיקת הגוספל נולדה משירי הספיריטואלז. הם נתנו את הבסיס הרגשני ומלא ההתלהבות, שכל כך אופייני לקהילות העבדים מאפריקה, למזמורים הנוצריים שהם שרו בכנסיות שלהם. הספיריטואלז הדתיים, שנתנו מעט נחמה בעיתות המצוקה של העבדים שהם היו, שולבו עם המקצבים והלחנים של סגנונות המוזיקה החילוניים שלהם, כמו הבלוז והרגטיים ויצרו ביחד מצד אחד את הג'אז ומצד שני את מוסיקת "הגוספל השחור".
הנה הספיריטואל הידוע "הסתובבו מרכבות מתוקות":
http://youtu.be/ljup8cIRzIk
עוד ספיריצ'ואל "אני בא אלוהים":
http://youtu.be/OsQ6mxGIjRw
והספיריטואל "שלח נא את עמי" שחיבר בין העבדים לסיפור העבדות היהודית במצרים (עברית):
http://youtu.be/I7iYh88tb58
הספיריצ'ואלס או ספיריטואלז (Spirituals) היו שירי המרד והמחאה הדתיים של השחורים בארה"ב, בזמן שהיו עבדים. על פי רוב, עסקו הספיריטואלס בנושאים תנכ"ים ובהליכה בדרכיו של ישו הנוצרי, אך למעשה היו אלה שירי תקווה לשחרור מעול העבדות. לאחר השחרור מהעבדות בטאו שירי הספיריצ'ואלס תקווה לשיפור בחייהם כעבדים משוחררים בארה"ב הגזענית.
סגנון הג'אז הושפע מאד משירי הספיריטואלס. רבים מהם מושרים עד היום ונחשבים מעין שירי עם אמריקניים, ביניהם "הסתובבו מרכבות מתוקות", ו-"שלח את עמי" התפרסמו בזכות הרכבים קוליים כמו פיסק ג'ובילי (1871).
גם מוסיקת הגוספל נולדה משירי הספיריטואלז. הם נתנו את הבסיס הרגשני ומלא ההתלהבות, שכל כך אופייני לקהילות העבדים מאפריקה, למזמורים הנוצריים שהם שרו בכנסיות שלהם. הספיריטואלז הדתיים, שנתנו מעט נחמה בעיתות המצוקה של העבדים שהם היו, שולבו עם המקצבים והלחנים של סגנונות המוזיקה החילוניים שלהם, כמו הבלוז והרגטיים ויצרו ביחד מצד אחד את הג'אז ומצד שני את מוסיקת "הגוספל השחור".
הנה הספיריטואל הידוע "הסתובבו מרכבות מתוקות":
http://youtu.be/ljup8cIRzIk
עוד ספיריצ'ואל "אני בא אלוהים":
http://youtu.be/OsQ6mxGIjRw
והספיריטואל "שלח נא את עמי" שחיבר בין העבדים לסיפור העבדות היהודית במצרים (עברית):
http://youtu.be/I7iYh88tb58
מהי כריעת הברך שהפכה סמל באמריקה?
השמעת ההימנון האמריקאי ב"סופרבול" (Super Bowl) היא כמעט מוסד מקודש. האמת היא שכמעט כל דבר שיש באירוע השנתי הזה בארצות הברית הוא מקודש. אבל הרגע שבו שומעים הצופים במה שנחשב האירוע הנצפה ביותר של הטלוויזיה האמריקאית את ההימנון, הוא רגע מאחד.
סיפורו של קולין קפרניק (Colin Kaepernick), הקוורטרבק מספר 7 של סן פרנסיסקו ושחקן מוכשר, נערץ ומצליח במיוחד בליגת הפוטבול, מתחיל בכריעת ברך. הספורטאי המצוין והמעוטר הזה כרע ברך בזמן נגינת ההמנון האמריקאי, במחאה על אלימות המשטרה נגד שחורים ועל כך שלא מדברים ולא מטפלים בחוסר הצדק כלפי מיעוטים באמריקה.
"I choose to stand up by sitting down" הוא אמר והציב מראה מול פניה של ארצות הברית המתגזענת מחדש, אבל מעולם לא טיפלה בבעיות הגזענות שלה גם ככה.
כי אמריקה של 2016, בהנהגת דונלד טראמפ, הגיעה למצב של יחסים בין-גזעיים בשפל שלא הכירה מאז המאבק של מרטין לותר קינג והימים השחורים של שנות ה-50 וה-60.
המחאה של קפרניק קילפה באחת גם את המסכה מעל ליגת הפוטבול, ליגת ה-NFL המפורסמת של ארה"ב. הליגה החזקה והמצליחה הזו , כדאי לזכור, אמנם שיווקה תדמית כל-אמריקאית, אבל חייבים להודות שהיא הייתה ונשארה ליגה בבעלות מיליארדרים לבנים, שפנתה ישירות לקהל שרובו לבן ועשיר. יעידו על כך מחירי הכרטיסים המטורפים לסופרבול - מעל 1,500 דולר לכרטיס הזול ביותר בו.
כך יצא שמעשה היחיד של קפרניק, אף שנתקל בביקורת מוחצת מצד כל גורם אפשרי באליטה הלבנה וגם של לא מעט שחורים, המעשה הזה, שחזר על עצמו משחק אחרי משחק, הוביל עם הזמן את מחאת שחקני הפוטבול השחורים בליגה. רבים מהם החלו לכרוע בהשמעת ההמנון במשחקים וכך למחות. חיי שחורים חשובים (Black lives matter).
מנגד, מנהלי ליגת הפוטבול של ארה"ב (NFL) ראו בכך המרדה ובגידה בערכי ספורט. הם הרי עשירים ולבנים. הספורטאי המוחה שילם את המחיר כולו. השחקן שהרוויח מההצלחה האדירה שלו עד המעשה סכומי עתק, נותר מובטל בתום העונה ולא זכה להצעות עבודה.
הוא הפסיד מיליונים ואת היכולת לשחק במשחק שהוא כל כל אוהב ושהוא כה טוב בו. במקביל הוא היה לאחת הדמויות האהובות והשנואות באמריקה, כשהרגש אליו הוא כמובן לפי צבע העור - לבנים מתעבים אותו, בעוד השחורים מעריצים.
ממחאה של יחיד, כמעט בלתי מורגשת באצטדיון העצום ובאירוע השנתי החשוב והמשמעותי ביותר של אמריקה, הפכה המחאה של קפרניק לעניין של ממש. הנשיא טראמפ, אדם המייצג את אמריקה הגזענית שנגדה מחה קפרניק, קילל אותו, פשוטו כמשמעו, מהבית הלבן וכינה אותו "Son of a bitch". הוא גם הציע לו לעזוב את אמריקה וככל הנראה קיווה שאכן ינהג כך.
ליגת ה-NFL פתחה בעקבות מחאת קפרניק פרויקט בשם "תן השראה לשינוי" (Inspire Change), שמטרתו "לקדם חינוך, יחסי משטרה וקהילה ורפורמה במערכת הצדק". אבל למעשה, ה-NFL מנעה מקולין קפרניק לשחק, רק מפני שהוא מחה על חוסר הצדק שהוא ראה באמריקה.
יותר מזה, רבים קלטו שהליגה הזו פשוט נחושה למחוק כל זכר למחאה של קפרניק ולהפוך אותה לאירוע שמדגים לספורטאים מה גבולות חופש הביטוי שלהם, בלי קשר לחוקה האמריקאית. מנהלי הליגה חייבו את הספורטאים להחליט בין השניים - או הכסף וההצלחה או דעות על דברים.
בשלב מסוים הליגה הודיעה שתאפשר לקפרניק אימון לדוגמה, אליו יגיעו מאמנים מעשרות קבוצות כדי לבחון את הכושר שלו. אבל היו שני תנאים שהוצבו לו. הראשון הוא שהתקשורת תישאר מחוץ לאימון והשני - שקפרניק יחתום שבעתיד הוא יימנע מלטעון שאינו משחק בגלל חרם כלשהו עליו. קפרניק הבין את הטריק וסירב לחתום. הוא התאמן אבל ההחתמות בוטלו כמובן.
חברת נייקי, לעומת זאת, עשתה מעשה אמיץ כשהפכה את קפרניק לפרזנטור שלה. הסיסמה של הקמפיין הייתה "האמן במשהו, גם אם המשמעות היא להקריב הכל". נייקי האמינה וסיכנה. השראה של ממש.
אבל המעשה של קפרניק הוא חלק מדיון רחב הרבה יותר בקהילה השחורה של אמריקה. מצד אחד יש בה את האקטיביסטים הבלתי מתפשרים, צעירים ברובם, שהדרך היחידה בעיניהם לשוויון היא פירוק מוחלט של הממסד הנוכחי. מהצד השני ניצבים אלו שמצביעים על דמויות כמו ברק אובמה, לברון ג'יימס, ריהאנה, ג'יי זי ודומיהם. הם גם אומרים שאם כבר אז רק כניסה לפוליטיקה תשדרג את הכריעה של קפרניק למשהו שאינו רק סמל.
כך או כך, ב-2019 דווח שקולין קפרניק, שלא קיבל הצעה לחוזה מאף קבוצה מאז הכריעה המפורסמת, הגיע לסיכום סודי עם ה-NFL ויזכה לפיצוי של כ-80 מיליון דולר מקבוצות הליגה. זה לא קרה מעצמו - קפרניק ושחקן נוסף בשם ריד, מי שהיה שחקן בקרולנייה פנת'רנס, תבעו את ה-NFL. הם האשימו אותה שבגלל המחאה שלהם, הם הוכנסו ל"רשימה שחורה" שהוסכמה עם כל מנהלי הקבוצות בליגה.
כך או כך, מורשתו של "קאפ" הולכת ותופסת משקל. 4 שנים אחרי העונה האחרונה שלו, הרצח של ג'ורג' פלויד על ידי המשטרה הפיל הרבה אסימונים אצל שחורים ואחרים. כולל הבינו שקולין העמיד בפני האומה הזדמנות לשיח בונה ולתיקון והם לא תמכו במעשיו בזמן אמת.
שתיקתו במחאות האדירות שאחרי רצח פלויד הפכה אותו לדמות כמעט מיתולוגית שכולם מדברים ומצטטים אבל היא עצמה כבר אגדה. עם הזמן הוא ודאי יתפוס את מקומו ליד מוחמד עלי ומלקולם אקס, כמי שהצלחתו לא החבלה אותו במה שחשוב ושילם בהכנעה את המחיר של חופש הדיבור שלו. יש לו מורשת והיא הצטלמה נהדר, גם אם לא כולם אהבו אותה.
הנה סיפור הכריעה שהדליקה את אמריקה השחורה:
https://youtu.be/rwlopXMTzS4
עם הזמן זו הפכה לתופעה כשבסופרבול של 2019 כבר הייתה סערה (עברית):
https://youtu.be/3pfaDQoL0BA
הדיווחים היו בהלם:
https://youtu.be/gSwprUkiiAY
רק שנבין את החשיבות של הסופרבול האמריקאי (עברית):
https://youtu.be/I75AC8TiY1c
כיום קפרניק הפך לדמות השראה לרבים - כאן הוא מקריין פרסומת מלאת השראה של Nike שהייתה אמיצה ובחרה בו כפרזנטור:
https://youtu.be/7rzb04fPch8
ופוליטיקאים כורעים ברך לזכר ג'ורג' פלויד שנרצח על ידי שוטר לבן:
https://youtu.be/DcIh7jQtDnM
השמעת ההימנון האמריקאי ב"סופרבול" (Super Bowl) היא כמעט מוסד מקודש. האמת היא שכמעט כל דבר שיש באירוע השנתי הזה בארצות הברית הוא מקודש. אבל הרגע שבו שומעים הצופים במה שנחשב האירוע הנצפה ביותר של הטלוויזיה האמריקאית את ההימנון, הוא רגע מאחד.
סיפורו של קולין קפרניק (Colin Kaepernick), הקוורטרבק מספר 7 של סן פרנסיסקו ושחקן מוכשר, נערץ ומצליח במיוחד בליגת הפוטבול, מתחיל בכריעת ברך. הספורטאי המצוין והמעוטר הזה כרע ברך בזמן נגינת ההמנון האמריקאי, במחאה על אלימות המשטרה נגד שחורים ועל כך שלא מדברים ולא מטפלים בחוסר הצדק כלפי מיעוטים באמריקה.
"I choose to stand up by sitting down" הוא אמר והציב מראה מול פניה של ארצות הברית המתגזענת מחדש, אבל מעולם לא טיפלה בבעיות הגזענות שלה גם ככה.
כי אמריקה של 2016, בהנהגת דונלד טראמפ, הגיעה למצב של יחסים בין-גזעיים בשפל שלא הכירה מאז המאבק של מרטין לותר קינג והימים השחורים של שנות ה-50 וה-60.
המחאה של קפרניק קילפה באחת גם את המסכה מעל ליגת הפוטבול, ליגת ה-NFL המפורסמת של ארה"ב. הליגה החזקה והמצליחה הזו , כדאי לזכור, אמנם שיווקה תדמית כל-אמריקאית, אבל חייבים להודות שהיא הייתה ונשארה ליגה בבעלות מיליארדרים לבנים, שפנתה ישירות לקהל שרובו לבן ועשיר. יעידו על כך מחירי הכרטיסים המטורפים לסופרבול - מעל 1,500 דולר לכרטיס הזול ביותר בו.
כך יצא שמעשה היחיד של קפרניק, אף שנתקל בביקורת מוחצת מצד כל גורם אפשרי באליטה הלבנה וגם של לא מעט שחורים, המעשה הזה, שחזר על עצמו משחק אחרי משחק, הוביל עם הזמן את מחאת שחקני הפוטבול השחורים בליגה. רבים מהם החלו לכרוע בהשמעת ההמנון במשחקים וכך למחות. חיי שחורים חשובים (Black lives matter).
מנגד, מנהלי ליגת הפוטבול של ארה"ב (NFL) ראו בכך המרדה ובגידה בערכי ספורט. הם הרי עשירים ולבנים. הספורטאי המוחה שילם את המחיר כולו. השחקן שהרוויח מההצלחה האדירה שלו עד המעשה סכומי עתק, נותר מובטל בתום העונה ולא זכה להצעות עבודה.
הוא הפסיד מיליונים ואת היכולת לשחק במשחק שהוא כל כל אוהב ושהוא כה טוב בו. במקביל הוא היה לאחת הדמויות האהובות והשנואות באמריקה, כשהרגש אליו הוא כמובן לפי צבע העור - לבנים מתעבים אותו, בעוד השחורים מעריצים.
ממחאה של יחיד, כמעט בלתי מורגשת באצטדיון העצום ובאירוע השנתי החשוב והמשמעותי ביותר של אמריקה, הפכה המחאה של קפרניק לעניין של ממש. הנשיא טראמפ, אדם המייצג את אמריקה הגזענית שנגדה מחה קפרניק, קילל אותו, פשוטו כמשמעו, מהבית הלבן וכינה אותו "Son of a bitch". הוא גם הציע לו לעזוב את אמריקה וככל הנראה קיווה שאכן ינהג כך.
ליגת ה-NFL פתחה בעקבות מחאת קפרניק פרויקט בשם "תן השראה לשינוי" (Inspire Change), שמטרתו "לקדם חינוך, יחסי משטרה וקהילה ורפורמה במערכת הצדק". אבל למעשה, ה-NFL מנעה מקולין קפרניק לשחק, רק מפני שהוא מחה על חוסר הצדק שהוא ראה באמריקה.
יותר מזה, רבים קלטו שהליגה הזו פשוט נחושה למחוק כל זכר למחאה של קפרניק ולהפוך אותה לאירוע שמדגים לספורטאים מה גבולות חופש הביטוי שלהם, בלי קשר לחוקה האמריקאית. מנהלי הליגה חייבו את הספורטאים להחליט בין השניים - או הכסף וההצלחה או דעות על דברים.
בשלב מסוים הליגה הודיעה שתאפשר לקפרניק אימון לדוגמה, אליו יגיעו מאמנים מעשרות קבוצות כדי לבחון את הכושר שלו. אבל היו שני תנאים שהוצבו לו. הראשון הוא שהתקשורת תישאר מחוץ לאימון והשני - שקפרניק יחתום שבעתיד הוא יימנע מלטעון שאינו משחק בגלל חרם כלשהו עליו. קפרניק הבין את הטריק וסירב לחתום. הוא התאמן אבל ההחתמות בוטלו כמובן.
חברת נייקי, לעומת זאת, עשתה מעשה אמיץ כשהפכה את קפרניק לפרזנטור שלה. הסיסמה של הקמפיין הייתה "האמן במשהו, גם אם המשמעות היא להקריב הכל". נייקי האמינה וסיכנה. השראה של ממש.
אבל המעשה של קפרניק הוא חלק מדיון רחב הרבה יותר בקהילה השחורה של אמריקה. מצד אחד יש בה את האקטיביסטים הבלתי מתפשרים, צעירים ברובם, שהדרך היחידה בעיניהם לשוויון היא פירוק מוחלט של הממסד הנוכחי. מהצד השני ניצבים אלו שמצביעים על דמויות כמו ברק אובמה, לברון ג'יימס, ריהאנה, ג'יי זי ודומיהם. הם גם אומרים שאם כבר אז רק כניסה לפוליטיקה תשדרג את הכריעה של קפרניק למשהו שאינו רק סמל.
כך או כך, ב-2019 דווח שקולין קפרניק, שלא קיבל הצעה לחוזה מאף קבוצה מאז הכריעה המפורסמת, הגיע לסיכום סודי עם ה-NFL ויזכה לפיצוי של כ-80 מיליון דולר מקבוצות הליגה. זה לא קרה מעצמו - קפרניק ושחקן נוסף בשם ריד, מי שהיה שחקן בקרולנייה פנת'רנס, תבעו את ה-NFL. הם האשימו אותה שבגלל המחאה שלהם, הם הוכנסו ל"רשימה שחורה" שהוסכמה עם כל מנהלי הקבוצות בליגה.
כך או כך, מורשתו של "קאפ" הולכת ותופסת משקל. 4 שנים אחרי העונה האחרונה שלו, הרצח של ג'ורג' פלויד על ידי המשטרה הפיל הרבה אסימונים אצל שחורים ואחרים. כולל הבינו שקולין העמיד בפני האומה הזדמנות לשיח בונה ולתיקון והם לא תמכו במעשיו בזמן אמת.
שתיקתו במחאות האדירות שאחרי רצח פלויד הפכה אותו לדמות כמעט מיתולוגית שכולם מדברים ומצטטים אבל היא עצמה כבר אגדה. עם הזמן הוא ודאי יתפוס את מקומו ליד מוחמד עלי ומלקולם אקס, כמי שהצלחתו לא החבלה אותו במה שחשוב ושילם בהכנעה את המחיר של חופש הדיבור שלו. יש לו מורשת והיא הצטלמה נהדר, גם אם לא כולם אהבו אותה.
הנה סיפור הכריעה שהדליקה את אמריקה השחורה:
https://youtu.be/rwlopXMTzS4
עם הזמן זו הפכה לתופעה כשבסופרבול של 2019 כבר הייתה סערה (עברית):
https://youtu.be/3pfaDQoL0BA
הדיווחים היו בהלם:
https://youtu.be/gSwprUkiiAY
רק שנבין את החשיבות של הסופרבול האמריקאי (עברית):
https://youtu.be/I75AC8TiY1c
כיום קפרניק הפך לדמות השראה לרבים - כאן הוא מקריין פרסומת מלאת השראה של Nike שהייתה אמיצה ובחרה בו כפרזנטור:
https://youtu.be/7rzb04fPch8
ופוליטיקאים כורעים ברך לזכר ג'ורג' פלויד שנרצח על ידי שוטר לבן:
https://youtu.be/DcIh7jQtDnM
מי היו פעלולני הטיסה ומי הייתה האמיצה שבהם?
אחד הדברים המדהימים שהתפתחו בעשורים הראשונים של עולם התעופה היה פעלולי הכנפיים. אלו היו פעלולנים אמיצים במיוחד, שעמדו על כנפי האווירונים בשעת הטיסה ועשו תרגילי אקרובטיקה עוצרי-נשימה. הפעלולנים האלה לא קשרו את עצמם והצופים ראו סרטונים כאלו בדרך כלל ביומני קולנוע או בסרטים.
כיום פעלולנים ממשיכים עם פעלולים כאלה, אך רובם קושרים את עצמם כדי להבטיח את שלומם ולעמוד בדרישות הביטוח. לאחרונה פורסם אפילו על בנות דודות בגיל 9 מלונדון, ששברו שיא גינס כשהפכו לפעלולניות הצעירות בעולם שעושות פעלולים כאלו על כנפי מטוסים בזמן הטיסה.
הנה סיפורם של טייסי הפעלולים והכוכבת הכי גדולה בתחום (עברית):
https://youtu.be/20GODfFg3gE
פעלולנים שהולכים על הכנפיים בימינו:
https://youtu.be/gi4kiQlaHWU
פעלולני הטיסה של המאה הקודמת:
https://youtu.be/8oAzdbd0J2A
עוד מהנשים האמיצות של שנות ה-20 של לפני 100 שנה:
https://youtu.be/FI6STwhPCuI
ופעלולן מטוסים מודרני:
https://youtu.be/_RkXaxQLXDY
בואו לראות ב-360 מעלות את מהלכת הכנפיים של ימינו:
https://youtu.be/HyNyTspJta4?qr=yes
אחד הדברים המדהימים שהתפתחו בעשורים הראשונים של עולם התעופה היה פעלולי הכנפיים. אלו היו פעלולנים אמיצים במיוחד, שעמדו על כנפי האווירונים בשעת הטיסה ועשו תרגילי אקרובטיקה עוצרי-נשימה. הפעלולנים האלה לא קשרו את עצמם והצופים ראו סרטונים כאלו בדרך כלל ביומני קולנוע או בסרטים.
כיום פעלולנים ממשיכים עם פעלולים כאלה, אך רובם קושרים את עצמם כדי להבטיח את שלומם ולעמוד בדרישות הביטוח. לאחרונה פורסם אפילו על בנות דודות בגיל 9 מלונדון, ששברו שיא גינס כשהפכו לפעלולניות הצעירות בעולם שעושות פעלולים כאלו על כנפי מטוסים בזמן הטיסה.
הנה סיפורם של טייסי הפעלולים והכוכבת הכי גדולה בתחום (עברית):
https://youtu.be/20GODfFg3gE
פעלולנים שהולכים על הכנפיים בימינו:
https://youtu.be/gi4kiQlaHWU
פעלולני הטיסה של המאה הקודמת:
https://youtu.be/8oAzdbd0J2A
עוד מהנשים האמיצות של שנות ה-20 של לפני 100 שנה:
https://youtu.be/FI6STwhPCuI
ופעלולן מטוסים מודרני:
https://youtu.be/_RkXaxQLXDY
בואו לראות ב-360 מעלות את מהלכת הכנפיים של ימינו:
https://youtu.be/HyNyTspJta4?qr=yes
איך סלקטור אטום הביא ליצירת להיט אלמותי?
"פריק אאוט, זה שיק, זה פריק..."
נייל רוג'רס הוא אחד המפיקים הגדולים בתולדות הפופ. הן בהרכבים שלו והן לטובת גדולי אמני הפופ והרוק שעבדו איתו - הוא חתום על עשרות להיטים מופלאים, כולל כאלה שהוא תרם לאחרים.
רוג'רס הוא דמות כלאיים, מצד אחד אמן פופ איכותי, גם אם אחד שלא הגיע למעמד של כוכב פופ בעצמו. מצד שני, מפיק פופ סופר-מצליח ואיכותי, המככב מאחורי הקלעים. אבל בטרם היה רוג'רס למפיק שהביא את אמנותם של האמנים איתם עבד לשמיים, הוא היה מרכיב מרכזי בלהקת "שיק".
מרביתנו לא יודעים שאת le freak, הלהיט הגדול של הלהקה ושיר שבמידה רבה הגדיר את הדיסקו של שנות ה-70, הוא כתב עם שותפו אדוארדס בלילה של תסכול עצום.
זה קרה כשהסלקטור אטום מנע את כניסתם ל"סטודיו 54", מועדון הדיסקו הכי מפורסם בעולם. התסכול של השניים שעומדים בפתח המועדון ולא מורשים להיכנס היה עצום. הם היו מוזמנים אישיים של הכוכבת השחורה גרייס ג'ונס, מי שעבדה עם רוג'רס והייתה לאגדה.
פרויד כתב פעם שהציוויליזציה התחילה כשאדם כועס הביע את עצמו במילה במקום באבן. יש סיכוי שהוא ניבא את מה שיקרה עכשיו. כי שני הצעירים המתוסכלים הם הוכחה נוספת לעניין הזה. ואצלם זו לא תהיה רק המילה הכתובה, אלא גם הצליל, המלודיה והסאונד הנהדר של ההרכב שלהם.
וכך, במקום לפתח שנאה יוקדת לאותם שומרי מועדון גזעניים, כתבו השניים סקיצה ספונטנית שהייתה לאחד הלהיטים הגדולים של התקופה.
בדיעבד, המגה הלהיט הזה מסמל היטב איך אפשר וכדאי להפוך תסכול, כעס ועלבון ליצירה מעולה. במקרה של le freak היא הפכה לשיר שלא זו בלבד שהפך לסמל של תקופה ושל סגנון, כשהוא עוקף בדרך להיטים של אושיות כמו מייקל ג'קסון ודונה סאמר, אלא שהוא גם הכניס מיליונים והפך את שני הצעירים המושפלים לעשירים מאוד.
הנה הלהיט Le freak:
https://youtu.be/4-Vz6tNfV1Y
וההופעה המקורית שלו בטלוויזיה:
https://youtu.be/aXgSHL7efKg
"פריק אאוט, זה שיק, זה פריק..."
נייל רוג'רס הוא אחד המפיקים הגדולים בתולדות הפופ. הן בהרכבים שלו והן לטובת גדולי אמני הפופ והרוק שעבדו איתו - הוא חתום על עשרות להיטים מופלאים, כולל כאלה שהוא תרם לאחרים.
רוג'רס הוא דמות כלאיים, מצד אחד אמן פופ איכותי, גם אם אחד שלא הגיע למעמד של כוכב פופ בעצמו. מצד שני, מפיק פופ סופר-מצליח ואיכותי, המככב מאחורי הקלעים. אבל בטרם היה רוג'רס למפיק שהביא את אמנותם של האמנים איתם עבד לשמיים, הוא היה מרכיב מרכזי בלהקת "שיק".
מרביתנו לא יודעים שאת le freak, הלהיט הגדול של הלהקה ושיר שבמידה רבה הגדיר את הדיסקו של שנות ה-70, הוא כתב עם שותפו אדוארדס בלילה של תסכול עצום.
זה קרה כשהסלקטור אטום מנע את כניסתם ל"סטודיו 54", מועדון הדיסקו הכי מפורסם בעולם. התסכול של השניים שעומדים בפתח המועדון ולא מורשים להיכנס היה עצום. הם היו מוזמנים אישיים של הכוכבת השחורה גרייס ג'ונס, מי שעבדה עם רוג'רס והייתה לאגדה.
פרויד כתב פעם שהציוויליזציה התחילה כשאדם כועס הביע את עצמו במילה במקום באבן. יש סיכוי שהוא ניבא את מה שיקרה עכשיו. כי שני הצעירים המתוסכלים הם הוכחה נוספת לעניין הזה. ואצלם זו לא תהיה רק המילה הכתובה, אלא גם הצליל, המלודיה והסאונד הנהדר של ההרכב שלהם.
וכך, במקום לפתח שנאה יוקדת לאותם שומרי מועדון גזעניים, כתבו השניים סקיצה ספונטנית שהייתה לאחד הלהיטים הגדולים של התקופה.
בדיעבד, המגה הלהיט הזה מסמל היטב איך אפשר וכדאי להפוך תסכול, כעס ועלבון ליצירה מעולה. במקרה של le freak היא הפכה לשיר שלא זו בלבד שהפך לסמל של תקופה ושל סגנון, כשהוא עוקף בדרך להיטים של אושיות כמו מייקל ג'קסון ודונה סאמר, אלא שהוא גם הכניס מיליונים והפך את שני הצעירים המושפלים לעשירים מאוד.
הנה הלהיט Le freak:
https://youtu.be/4-Vz6tNfV1Y
וההופעה המקורית שלו בטלוויזיה:
https://youtu.be/aXgSHL7efKg
מהי מוסיקת הבלוז?
מוסיקת הבלוז (Blues) נולדה כשירים עצובים של האפרו-אמריקנים בארה"ב. הסגנון נולד בתקופת השחרור מהעבדות ואחרי מלחמת האזרחים. מצבם של השחורים היה אז של חופש מהעבדות מצד אחד ומהצד השני מחסור כלכלי וגזענות איומה, מצד רבים מהלבנים של אמריקה.
בלוז הוא אחד מיסודות סגנון הג'אז. הדבר הבולט ביותר במוסיקת הבלוז הוא המשפט המוסיקלי החוזר בן 12 התיבות, לרוב בטמפו איטי.
הבלוז נולד הרבה לפניו אבל ויליאם כריסטופר הנדי מהעיר ממפיס נחשב על ידי רבים "אבי הבלוז". יצירות הבלוז הראשונות שזכו לפרסום היו שלו, ביניהן "ממפיס בלוז" (1912) ו"סיינט לואיס בלוז" (1914). המוסיקאים החשובים בתולדות הבלוז הם נגנים כמו ג'ון לי הוקר, מאדי ווטרס ובי. בי. קינג "מלך הבלוז". הזמרים הידועים בסי סמית ובילי הולידיי הם מהגדולים בשירת הבלוז.
בשנות ה-60 היה הבלוז כמעט מוסיקה מתה. ואז קרה למוזיקת הבלוז נס של ממש. באופן מוזר ואירוני הביאה "הפלישה הבריטית", אותה הצפה באמריקה של להקות רוק מצוינות מהאי הבריטי, להחזרת הבלוז. אותו בלוז שנולד באמריקה, חזר שוב ובגדול לזרם המרכזי והפופולארי של המוסיקה האמריקאית.
אריק ברדן, סולן להקת "החיות" הבריטית, אמר פעם "הושטנו את היד לפח האשפה של אמריקה ומצאנו בו תרבות"... ואכן, הצעירים הבריטים שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, לימדו והרגילו בשנות ה-60 את המעריצים בכל העולם, אבל במיוחד באמריקה, לצרוך מוסיקה שחורה, על בסיס יומיומי.
לא פלא שבעקבות השינוי הזה יתחילו להתגלות גם באמריקה כוכבי ענק שחורים כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של חיות פרא וכישרון מאלוהים, חיבור שאמריקה כבר שכחה שהולך כל כך יפה ביחד...
מעבר לאופי המוסיקלי הייחודי שלו, המילה "בלוז" כבר מזמן הפכה שם גנרי למוסיקה כואבת ומלנכולית, מעין כותרת לסגנונות דומים בעולם. מהבלוז הפורטוגלי שנקרא "פאדו", דרך הרֶבֶּֿטִיקוֹ (Rebetiko), או הרמבטיקו של היוונים, שמכונה לא פעם "בלוז יווני", ממשיך בפלמנקו של ספרד, הסמבה בברזיל והטנגו בארגנטינה. כולם היו וזכו לכינוי "בלוזים".
מהו הבלוז:
http://youtu.be/JAt0L5TGuEY
הסבר על מוסיקת הבלוז בג'אז:
http://youtu.be/aBg_gQxAShM
תולדות הבלוז:
https://youtu.be/vnaorRAxhmU
"מלך הבלוז", הגיטריסט ביבי קינג, מנגן בלוז:
http://youtu.be/4Ny5ajCn0xw
וקצת שירה והסברים על בלוז:
http://youtu.be/DXbclfmvSfU
מוסיקת הבלוז (Blues) נולדה כשירים עצובים של האפרו-אמריקנים בארה"ב. הסגנון נולד בתקופת השחרור מהעבדות ואחרי מלחמת האזרחים. מצבם של השחורים היה אז של חופש מהעבדות מצד אחד ומהצד השני מחסור כלכלי וגזענות איומה, מצד רבים מהלבנים של אמריקה.
בלוז הוא אחד מיסודות סגנון הג'אז. הדבר הבולט ביותר במוסיקת הבלוז הוא המשפט המוסיקלי החוזר בן 12 התיבות, לרוב בטמפו איטי.
הבלוז נולד הרבה לפניו אבל ויליאם כריסטופר הנדי מהעיר ממפיס נחשב על ידי רבים "אבי הבלוז". יצירות הבלוז הראשונות שזכו לפרסום היו שלו, ביניהן "ממפיס בלוז" (1912) ו"סיינט לואיס בלוז" (1914). המוסיקאים החשובים בתולדות הבלוז הם נגנים כמו ג'ון לי הוקר, מאדי ווטרס ובי. בי. קינג "מלך הבלוז". הזמרים הידועים בסי סמית ובילי הולידיי הם מהגדולים בשירת הבלוז.
בשנות ה-60 היה הבלוז כמעט מוסיקה מתה. ואז קרה למוזיקת הבלוז נס של ממש. באופן מוזר ואירוני הביאה "הפלישה הבריטית", אותה הצפה באמריקה של להקות רוק מצוינות מהאי הבריטי, להחזרת הבלוז. אותו בלוז שנולד באמריקה, חזר שוב ובגדול לזרם המרכזי והפופולארי של המוסיקה האמריקאית.
אריק ברדן, סולן להקת "החיות" הבריטית, אמר פעם "הושטנו את היד לפח האשפה של אמריקה ומצאנו בו תרבות"... ואכן, הצעירים הבריטים שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, לימדו והרגילו בשנות ה-60 את המעריצים בכל העולם, אבל במיוחד באמריקה, לצרוך מוסיקה שחורה, על בסיס יומיומי.
לא פלא שבעקבות השינוי הזה יתחילו להתגלות גם באמריקה כוכבי ענק שחורים כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של חיות פרא וכישרון מאלוהים, חיבור שאמריקה כבר שכחה שהולך כל כך יפה ביחד...
מעבר לאופי המוסיקלי הייחודי שלו, המילה "בלוז" כבר מזמן הפכה שם גנרי למוסיקה כואבת ומלנכולית, מעין כותרת לסגנונות דומים בעולם. מהבלוז הפורטוגלי שנקרא "פאדו", דרך הרֶבֶּֿטִיקוֹ (Rebetiko), או הרמבטיקו של היוונים, שמכונה לא פעם "בלוז יווני", ממשיך בפלמנקו של ספרד, הסמבה בברזיל והטנגו בארגנטינה. כולם היו וזכו לכינוי "בלוזים".
מהו הבלוז:
http://youtu.be/JAt0L5TGuEY
הסבר על מוסיקת הבלוז בג'אז:
http://youtu.be/aBg_gQxAShM
תולדות הבלוז:
https://youtu.be/vnaorRAxhmU
"מלך הבלוז", הגיטריסט ביבי קינג, מנגן בלוז:
http://youtu.be/4Ny5ajCn0xw
וקצת שירה והסברים על בלוז:
http://youtu.be/DXbclfmvSfU
