» «
טוויסט
מה היה שגעון הטוויסט?



בסוף שנות ה-50, רגע לפני שיתחיל העשור המתפוצץ של האהבה החופשית וילדי הפרחים, הפך ריקוד הטוויסט (Twist) לאופנה עולמית לוהטת. הוא לא היה הריקוד היחיד שצץ באותה תקופה. היו אז אופנות ריקוד קצביות רבות. כולן באו ונעלמו בתוך זמן קצר. דומה שהצעירים גילו את הריקודים הסלוניים ומרוב התלהבות הם החליפו אותם בזה אחר זה.

הטוויסט היה שם כדי להישאר. הוא הצליח באמריקה בצורה גורפת וממנה יצא לכל רחבי העולם. מאירופה ועד המזרח, כולם רקדו טוויסט. אפילו בגוש הקומוניסטי ירקדו הצעירים בסתר את הטוויסט, לאחר שנאסר על ידי השלטונות.

מי שיתחיל את האופנה הזו יהיה זמר צעיר בשם האנק בלארד, שיקליט קאבר בשם "Twist". הוא היה שיר הטוויסט הראשון בגל ההצלחה הזה ומי שיחדש אותו יהיה הזמר צ'אבי צ'קר. הוא יהפוך ללהיט עולמי.

ההצלחה הגדולה של השיר "טוויסט" תביא ללהיט ענק נוסף והפעם מקורי שנכתב לצ'קר בשם "Let's Twist Again". בעקבותיו יקליטו במהירות שורת אמנים מצליחים כמה להיטי טוויסט שיזכו להצלחה רבה. ביניהם היו גם אלוויס פרסלי ולהקה בריטית שתהפוך להצלחה מסחררת בשם הביטלס, עם להיט חורך מצעדים בשם "Twist and Shout".

בעונת הטוויסט החדשה והלוהטת הזו, של שנות השישים, זמרים רבים באירופה לא שרדו את המהפך בטעם הקהל. רבים מהם נדחקו מהשוק על ידי המתחרים הצעירים והטוויסט שלהם. בצרפת למשל, נכנסה דלידה לקצב ולמרות שלא אהבה את הטוויסט במיוחד, היא הקליטה שירים כמו "איטסי ביטסי פטי ביקיני" ו"פטי גונזלס", שכמו תמיד אצלה זכו להצלחה מסחררת.

שם הריקוד טוויסט, פירושו "עווית". זאת מכיוון שבעת הריקוד בלטה בו תנועת עיוות חיננית של הגוף. ההורים, המורים ובאופן כללי מי שלא היו צעירים חסרי מנוח, כולם ראו בריקוד הזה ריקוד פרוע ואף אלים. היו שכינו אותו "חיקוי של קופים".

לא מעט ביקורת התעוררה משום שהטוויסט לא היה ריקוד זוגי. עד אז רקדו ריקודים בזוגות והטוויסט שבר את המנהג הזה ואפשר גם לאדם יחיד לרקוד ברחבה. הקבוצה הרוקדת שהחלה להיווצר על רחבת הריקודים איימה על המנהג לרקוד בזוג והטוויסט יהיה הריקוד שיוליד את הטרנד החדש, שיהפוך מאז לצורת הריקוד של הצעירים, עד היום.

באמצע שנות ה-60 יילך הטוויסט ויאבד את קסמו. מוסיקת הרוק תתבגר ולהקות כמו הרולינג סטונז והביטלס יגרמו לצעירים לרקוד אחרת. פה ושם עוד הוציאו שירי טוויסט, כדי לעשות מחווה לסגנון המלהיב שהלהיב את הצעירים, אבל האופנה הזו הגיעה לבסוף אל סופה.


הנה "טוויסט" של צ'אבי צ'קר שהחל את השגעון:

http://youtu.be/pHGXwQeUk7M


הרוקדים את הטוויסט התמכרו לתנועות הסיבוב:

https://youtu.be/im9XuJJXylw


צ'אבי צ'קר בלהיט ההמשך "Let's Twist Again":

http://youtu.be/eh8eb_ACLl8?t=6s


וכשהביטלס באו עם "טוויסט וצעקה", אז הגיעו הצעקות:

https://youtu.be/b-VAxGJdJeQ


הפופ הצרפתי נשטף בטוויסט - "איטסי ביטסי פטי ביקיני" של דלידה:

https://youtu.be/6Eva66d4t-g?t=8s


עיר שלמה רוקדת "טוויסט וצעקה" של הביטלס, בסרט "היום החופשי של פריס ביולר":

http://youtu.be/up329jBbywM


וגם שלדים מתים על טוויסט...

http://youtu.be/RFjvmThY4wU
בייבי בומרס
מהו דור הבייבי בומרס?



דור הבייבי בום, או ה"בייבי בומרס" (Baby boomers), הם כינויים שניתנו לדור שנולד במדינות המערב, בתקופת ה"בייבי בום" שלאחר מלחמת העולם השנייה. על דור הבייבי בום נמנים מי שנולדו מה-1 בינואר 1946 ועד ל-31 בדצמבר 1964. הם קיבלו מהוריהם את כל מה שלא זכו לקבל ילדיהם, בני דור ה-Y שגדלו בתקופת המשבר הכלכלי של שנות האלפיים.

"בייבי בום" הוא כינוי ללידות המרובות של המוני תינוקות, שנולדו לאחר ההרג של המלחמה הקטלנית בהיסטוריה האנושית. הכמות העצומה של בני הדור הזה יצרה עליה גדולה מאד באחוז הצעירים באוכלוסייה. בצד הדור הצעיר והגדול הזה נוצרה בשנות ה-50 ובשנות ה-60 כלכלת שפע וצריכה, שלא היה לה תקדים. מכיוון שהם גדלו בתקופה של פריחה כלכלית כזו, יש המכנים את הדור הזה "דור המגיע-לי!"

בניגוד להוריהם, בני הדור שקדם למלחמת העולם השנייה, בני דור הבייבי-בום באמריקה ובאירופה גדלו עם הטלוויזיה וסדרות הטלוויזיה המשפיעות שלה, כגורם משמעותי בחייהם ובתרבות שלהם. הם היו דור שחווה את המרוץ לחלל, את פריצת הטרנזיסטור ומבול מוצרי הצריכה האלקטרוניים שהתבססו עליו, את המחשב האישי והשפעתו על האנושות, כמו גם את האינטרנט והמכשירים הסלולאריים. הם התנסו ראשונים במתירנות, בהפיכתו של סגנון הרוקנרול למוסיקה של הצעירים וגילו את הביטלס, הסטונז, את הדיסקו והפופ שהשתלטו על המדיה. ברקע הם חוו את המלחמה הקרה והמלחמות שנבעו ממנה, כמלחמת וייטנאם והמתנגדות לה. הם היו מ"ילדי הפרחים" של שנות ה-60, או לפחות קינאו בהם וחשו הזדהות עימם ועם מהומות הסטונדטים בפאריס ב-1968.

כיום יוצאים ילידי דור הבייבי בום במדינות רבות במערב לגמלאות. האחוז הגדול של הקשישים והגמלאים שהבייבי בומרס הביאו עימם, יוצר מחסור כלכלי ובעיות לא קטנות למדינות הללו, שצריכות עתה לפרנס יותר גמלאים מאי-פעם בעבר.

המונח "דור הבייבי בום" מקובל בתרבות הפופולרית ובמדעי החברה, בתחומים כמו סוציולוגיה, כלכלה ודמוגרפיה. גם בתחום השיווק מרבים להשתמש בו בהקשר לקהלי יעד לשיווק מוצרי צריכה שונים.


הנה דור הבייבי בומרס:

http://youtu.be/Kh5qYS4kynY


מצגת וידאו על דור הבייבי בום:

http://youtu.be/-5IJexTaLfg


הם בקושי מצליחים לראות דרך ארצות הברית של היום את ארצות הברית של פעם:

http://youtu.be/QhlWKif3Qwg


והיום ה"בייבי-בומרס" כבר בפנסיה:

http://youtu.be/E_NtrcCYK5w
רוקאבילי
מהו סגנון הרוקאבילי האמריקאי?



מעיל עור, ברלינטין בשיער, אופנוע שחור או מכונית של אבא - סגנון הרוקאבילי (Rockabilly) האמריקאי, שמקורו בדרום ארצות הברית, הוא אחד הסגנונות המוקדמים של הרוקנ'רול ומסמן של תקופה מרתקת בהתהוות של הרוק כסגנון מוסיקלי ותרבות צעירים. הוא היה קצבי, נונשאלאנטי ומתחצף - בדיוק מה שצעירים אחרי המלחמה העולמית חיפשו.

מבחינה מוסיקלית, שירי הרוקאבילי היו לרוב פשוטים ונוגנו בקצב מקפיץ ותוסס, שממשיך כל הזמן. היה ברוקאבילי שילוב של מוסיקת רית'ם אנד בלוז, קאנטרי ובלוגראס. השירים בו היו במבנה קבוע וכללו לרוב 3 אקורדים. לצד הזמר, כלי הנגינה העיקריים ברוקאבילי הם גיטרה אקוסטית, קונטרבס ותופים, כשגם גיטרה חשמלית ופסנתר מצטרפים לעיתים, בחלק מההרכבים.

הרוקאבילי הוא סגנון שהיום נתפס כמיושן ומרבית השירים שנכתבו לו, התיישנו ולא עומדים ברוח הזמן. אחד היחידים מאמני הרוקאבילי ששיריו "עובדים" עד היום הוא באדי הולי, שכתב כמה שירים נצחיים, שמצליחים לרתק גם היום.

באדי הולי גם השפיע על להקת הביטלס, שניגנה משיריו בתחילת דרכה והושפעה ממנו ומהסגנון הזה מאד, כמו גם ממנהגו פורץ הדרך לכתוב את שיריו בעצמו.

אמנים נוספים שכיכבו בסצנת הרוקאבילי היו מי שיהפכו לאגדות רוק, כמו אלביס פרסלי הצעיר, ביל היילי, ליטל ריצ'רד וג'וני קאש. אמני רוקאבילי שכמעט ונשכחו בימינו היו קארל פרקינס, ריקי נלסון ואדי קוקרן.

מקור השם "רוקבילי" הוא שילוב של "רוק" ו"הילבילי" (hillbilly) - שם נוסף למוסיקת הקאנטרי, שכונתה בשנות ה-50 "מוסיקת הילבילי".


הנה תולדות מוסיקת הרוקאבילי:

https://youtu.be/iFs75mxhTAE


הרוקאבילי של אלביס פרסלי:

https://youtu.be/kr9HEM-MOAI


גם קווין של פרדי מרקורי עשתה רוקאבילי:

https://youtu.be/zO6D_BAuYCI


רוקאבילי עכשווי:

https://youtu.be/pCLGqTCm1EE


וסרט תיעודי על הולדת הרוקאבילי עם השיר "Blue Suede Shoes":

https://youtu.be/q2RExkc7uCY?long=yes
ריצ'רד הקטן
מה תרם ליטל ריצ'ארד לרוקנרול?



הוא היה בסך הכל בן 25, כשבאמצע הופעה באוסטרליה הביט ריצ'רד הקטן (Little Richard) לשמיים וראה שם "כדור אש ענקי שפוצץ לי את הראש". כדור האש היה הלוויין הסובייטי ספוטניק ששרידיו נכנסו לאטמוספרה ונשרפו. אבל לליטל ריצ'ארד, זמר הרוקנרול המצליח בעולם, זה הספיק כדי להפסיק ב-1957 את הקריירה המצליחה שלו ולהפוך למאמין נוצרי, שנרשם ללימודי דת והקפיד לשיר רק שירי גוספל ואמונה.

החזרה של ליטל ריצ'ארד לאלוהים היא זו שגם הפכה אותו לפחות נחשב בקרב האבות המייסדים של הרוקנרול, המוסיקה ששינתה את פני התרבות הפופולארית במחצית השניה של המאה ה-20.

אמנם כמה שנים לאחר מכן הוא ישוב להופיע. להקות החימום שלו בהופעותיו הבריטיות יהיו אז שתי הלהקות שעתידות להיות הכורים האטומיים של הרוקנרול בשנות ה-60, "הביטלס" ב-1963 ושנה אחר-כך גם ה"רולינג סטונז". אבל בשלב הזה יהיה כבר ריצ'רד הקטן אחרי השיא שלו ומעריציו יבואו להופעותיו בעיקר כדי להיזכר בימים צעירים יותר.

הזמר עם האנרגיה הלא תיאמן שתרם כמה שנים לפני כן לרוקנרול את הצרחה המטורפת והפראית שלו היה אחד מראשוני הרוקנרול ומהחשובים שבהם. הוא היה צעיר, כריזמתי, סוער ומוכשר להפליא. בשנים הראשונות, לפני החזרה בתשובה, הוא הפציץ שוב ושוב את הרדיו בלהיטי ענק ממכרים, שהפכו את הנוער של אז למעריצים גדולים.

באותה תקופה הוא גם עשה מהפכה חברתית של ממש, שתרמה תרומה משמעותית לביטול ההפרדה הגזעית באמריקה. מבלי משים הוא גרם גם לבני נוער לבנים לקנות תקליטים עם מוסיקה שחורה. עד אז הם קנו תקליטי שירים מתקתקים, של זמרים לבנים ומלוקקים שהג'ל בשיער היה הדבר הכי מבריק בהם.

אבל ליטל ריצ'ארד הוא זה שהוביל את המהפכה המוסיקלית שהביאה את כולם, צעירים לבנים ושחורים גם יחד, להעריץ את אותה המוסיקה, לקנות את אותם להיטים ולרקוד ביחד על רחבת הריקודים, כאילו לא היו אלה צאצאים של עבדים והאחרים - של בעליהם.

"בשתיים וחצי דקות אמר השיר 'טוטי פרוטי' את כל מה שצריך לדעת על אהבה, תשוקה וחופש", הטעים ההיסטוריון המעריץ דייוויד קירבי שכתב ספר על הריצ'רד והתופעה. ואכן, השיר שנפתח בצעקת ג'יבריש לא ברורה אבל נחרצת "א וופ באפ אלומה אלאפ בם בום!" וממשיך בגניחות "טוטי פרוטי!" היה מהפכת השחרור של הרוקנרול מהמוסיקה של סבתא. הוא היה להיט הרוקנרול הכי פרוע ומזמין של הפיפטיז אבל גם סימן את המטאור ששרף את עצמו בכניסה אל האטמוספרה של הרוק המסעיר עוד יותר, זה של שנות השישים.


הנה סיפורו של ליטל ריצ'ארד:

http://youtu.be/XzIXPt7aNAs


בלהיטו הגדול "טוטי פרוטי":

http://youtu.be/3kM1khne_sg


ליטל ריצ'רד ב"סאלי הארוכה והגבוהה":

https://youtu.be/jqxNSvFMkag


וביום ההולדת של מוחמד עלי:

http://youtu.be/AK_jm3Hz1Wk

שנות ה-50

שעון הכדור
מהו שעון הכדור של המעצב ג'ורג' נלסון?



שעון הכדור (Ball clock) שעיצב המעצב האמריקאי ג'ורג' נלסון בשנות ה-50 הוא אחד מהפריטים הרבים שעיצב נלסון בכוונה להביא עיצוב מודרני לבתים האמריקאים של אותה תקופה.

"שעון כדור" הוא רק אחד מכמה שעונים שעיצב אז נלסון. הדגם הכי מוכר שלו הוא מגוון הצבעים, מה שהיה שונה מהשעונים הלבנים, השחור - לבן והאחרים שעיצב המעצב הנודע באותה תקופה.

הרעיון לשעונים נולד בהתכנסות לילית של נלסון עם מעצבים נוספים כמו איסאמי נוגוצ'י ובאקי פולר, מעין האקתון של מעצבים. רעיונות אחרים מאותה התכנסות לא מומשו ברובם, אך "הכדור" מומש והפך למוצלח ואהוד מאד.

"הכדור" נחשב אז גם חדשני, בעיקר בכך שהיה שעון קיר אולי הראשון ללא הזכוכית, שאפיינה עד אז שעוני קיר. חדשנות נוספת, שהיום נתפסת כמקובלת אך אז הייתה ממש נועזת, היא החלפה של המספרים הרגילים של השעון בכדורים שעליהם מצביעים המחוגים, שגם הם לא ממש נראים כמחוגים קלאסיים, אלא יותר כחיצים מודרניים.

השעון עוצב במקור לחברת הרמן מילר וכיום הוא משווק על ידי חברת מוצרי העיצוב המפורסמת "ויטרה".


הנה ג'ורג' נלסון מספר על הולדת הרעיון של שעוני הכדור:

https://youtu.be/urILkYvelbw


כך מציעים אותו כיום למכירה:

https://youtu.be/WIxj9tmL4-k


דגם לא צבעוני של שעון הכדורים:

https://youtu.be/fyN3EuAjYGg
סמל השלום
מה מקורו של סמל השלום?



סמל השלום עיטר בשנות ה-50 את דגליה של התנועה הבריטית נגד נשק גרעיני. עשור לאחר מכן, בשנות ה-60, הוא היה לסמל המוכר ביותר בעולם. הסימן נוצר בבריטניה (אנגליה) בשנות ה-50 של המאה הקודמת, כסמל ההתנגדות לנשק הגרעיני.

זה היה לאחר מלחמת העולם השנייה ואחרי שהעולם הבין את התוצאות הקשות של השימוש בנשק גרעיני. מעצב אנגלי בשם ג'ראלד הוטום השתמש בסמל צבאי מחיל הים הבריטי והפך אותו, כדי לבטא את הכמיהה לדבר ההפוך מצבא וממלחמה - את השלום. כך הופיע סמל השלום לראשונה, בצעדה של התנועות נגד התחמשות גרעינית בבריטניה, צעדה שהתקיימה מלונדון לבית החרושת לנשק שבאלדרמסטון.

מאנגליה התפשט הסמל לארצות הברית ואומץ במהירות על ידי תנועות שלום, ארגוני זכויות האדם ומתנגדים לנשק להשמדה המונית. סמל השלום זכה לפרסום מיידי באמריקה, במהלך ההפגנות נגד מלחמת וייטנאם. וכך, במהלך שנות ה-60 השתמשו בו "ילדים הפרחים" והפכו אותו לסמלם. משם הוא התפשט לעולם כולו והחל מופיע בהפגנות ומחאות כנגד מלחמות, כיבושים ופעולות צבאיות ברחבי העולם.

בניגוד לסברה הרווחת, הסמל אינו מציג רגל של יונה, אלא שילוב של שתי אותיות בשיטת האיתות באמצעות דגלים, שהייתה נהוגה בצי האנגלי. השילוב של האותיות N ו-D התאים לקיצור של המילים Nuclear Disarmament, בעברית "פירוק הנשק הגרעיני".


הנה הוא בין סמלים רבים נוספים, עם המקור המרתק שלו:

https://youtu.be/3qPZq2OsnmU?t=1m06s


כך תציירו אותו:

https://youtu.be/m-CyhdcORfU


סיפור הכמיהה לשלום והמצאת הסמל שהפך לסמל עולמי לשאיפה לשלום:

https://youtu.be/zeXmI4Qj-dg


ולהיפים בנשמתם - הנה מדריך לחולצת טיי דיי (בטיק) עם סמל השלום:

https://youtu.be/FeP9fOu6NOU?long=yes
דור הביט
מי היו הביטניקים?



ביטניקים (Beatniks) היו הצעירים והצעירות ארוכי השיער, המורדים והמתנגדים של שנות ה-50.

הם גידלו שיער ארוך וחיו כרצונם, בלי להתרחץ יותר מדי, להתגלח, לעבוד או לאגור דברים. הם ראו עצמם כמתנגדים לבורגנות המשעממת של דור ההורים שלהם, האזינו לג'אז מתוחכם, התלבשו ברישול ועשו דווקא לחברה, אותה חברה בורגנית, שהתנגדה להם פעמים רבות וראתה בהם פרועים, מלוכלכים ומסריחים.

הביטניקים אחזו בעמדות אנטי-מלחמתיות ואנטי-קפיטליסטיות, חיו חיים של שחרור מיני, שימוש חופשי בסמים והתעניינו במיסטיקה של המזרח הרחוק.

הביטניקים הונהגו על ידי אלן גינסברג (Alan ginsberg) וחבריו לקבוצת "דור הביט" (Beat Generation), כמו הסופר ג'ק קרואק (Jack Kerouac) ומשוררים ואמנים נוספים, שיהיו למדריכים רוחניים לדור שלהם.

מקור השם "ביטניק" שנולד בשנת 1958 הוא משילוב של המילים "ביט" (קצב) ו"ספוטניק" (שם הלוויין הסובייטי ששוגר לחלל). הכינוי במקור ביטא זלזול וגנאי כלפי הדור של הצעירים המזוקנים וצמאי החופש, ששתו אלכוהול וצרכו סמים ושהמבוגרים והממסד החינוכי חששו שהם עלולים להפוך לקומוניסטים.

הביטניקים התקיימו גם אחרי שנות ה-50, עד שנות ה-70. לתנועת הביטניקים הצעירים הללו, על תפיסותיהם הפוליטיות ואהבת החופש שלהם, תהייה השפעה גדולה על תנועות-הנגד שיבואו בעשורים שאחריה, מה"היפים" של שנות ה-60 ועד ל"פאנקיסטים" של שנות ה-70.


הנה דור הביט ותולדות הביטניקים:

https://youtu.be/XYitYHntLI4


ביטניקים מדברים:

https://youtu.be/qn70GcJ6sgw


תיאור ההבדל בין ביטניקים והיפים שיבואו עשור אחריהם:

https://youtu.be/xETnrheOplQ


המאבק של החברה השמרנית בביטניקים:

https://youtu.be/UgmlGbsmOM0


שיר של ג'ק קרואק עם ג'אז שהביטניקים הראשונים אהבו:

https://youtu.be/kTNqcuVLiKQ


סרטון משעשע שמסביר איך להיות ביטניק:

https://youtu.be/YWjRgzFeE_8


תיאור של האסתטיקה והאופנה הביטניקית:

https://youtu.be/vtDlY3Xmeso?long=yes


והרצאת רשת על הביטניקים וההיסטוריה שלהם:

https://youtu.be/_ucpG1RG56Y?long=yes
ג'יימס דין
במה התפרסם השחקן ג'יימס דין?



הוא היה אגדת קולנוע שכמעט קשה להאמין שהייתה. בא בחור ללא כל ניסיון במשחק, שעבד כמחנה מכוניות באולפני CBS, בחור כה עני עד שנאלץ לישון כל לילה במכוניתו. כבר בסרט הראשון הוא מתגלה כעילוי וזה בלי קשר ליופיו ולכריזמה העצומה שלו. הוליווד התנפלה עליו. בקטע טוב.

קראו לו ג'יימס דין (James Dean). עד גיל 24 הוא הספיק לשחק ב-3 סרטים בלבד, אבל התשבחות וההצלחה של הסרטים הללו היו גדולות. מי שגדל לאבא שהפך מחוואי לרופא שיניים ולאחר מות אימו שלח אותו לגדול אצל דודיו, גדל עם חסך משמעותי באב. לא היה כמוהו מתאים לגלם את תפקידיו בסרטי הצעיר המורד והקשוח. גם בסרטיו היחידים, מ"קדמת עדן" הראשון, דרך "מרד הנעורים" המיתי וסרטו האחרון "ענק", עלה נושא האב באופן אותנטי, ממש כאילו שיחק את חייו שלו.

סגנון משחקו בסרטים היה שונה מכל המקובל בזמנו. בכל טייק הוא היה אומר דברים אחרים והתסריט היה בשבילו לא יותר מהמלצה כללית. בתגובה לשחקנים המתוסכלים מהדיאלוגים אתו, אמר עליו הבמאי הנודע איליה קאזאן, מי שביים אותו בסרט "קדמת עדן", שהמשחק שלו הוא זהב טהור. במאים אחרים קצת פחות התלהבו. כמו הבמאי ג'ורג' סטיבנס, שביים אותו בסרטו "ענק", והתרתח ממנהגו לשנות בכל טייק את השורות שאמר. סטיבנס נהג לצלם כל סצנה מכמה זוויות בטייקים השונים ודרש שג'יימס דין יחזור על השורות בצורה מדויקת. דין סרב ואפילו לא בנימוס.

על אישיותו הפרטית מורכב לדבר. לא מעט מסובביו תארו אותו כנרקיסיסט ובעל צורך פתולוגי בתשומת לב. תמיד לא מסודר בלבושו ולא נקי באופן כללי, אבל בעל חלומות על הקמת משפחה וגידול ילדים. הוא לא הגיע לכך. את אהובתו היחידה הוא איבד בשל התנגדות אימה לנישואין. למול זה, הוא פגש לא מעט גברים דווקא...

סופו של ג'יימס דין היה עצוב. המורד הנצחי שנהג לנסוע במהירות גבוהה על מכונית הפורשה שלו, לא הפסיק להתגרות בגורל. דקות לפני שעשה את התאונה האחרונה, שוטר רשם לו דו"ח על מהירות מופרזת. אבל הוא הניע בנונשלנטיות, לא נבהל ונצמד להרגלו לנהוג מהר ולדוושת הגז. דקות אחר-כך עשה תאונה שחרצה את גורלו למוות.

העולם הפסיד עילוי קולנועי גדול אבל ג'יימס דין נחרט בלבבות כצעיר נצחי, מורד ומייצג של הצעיר הקשוח, הכואב אבל cool, עם הסיגריה המשתרבבת משפתיו והמבט הזה, החודר והעצוב אבל נחוש.


הנה הסיפור של ג'יימס דין:

https://youtu.be/Lj5k29d9Gcc


יופיו הפך אותו כבר מהסרט הראשון שלו, לכוכב-על בקולנוע:

https://youtu.be/Iq7Vmo6N67I


על התאונה שבה נהרג ג'יימס דין:

https://youtu.be/o_sj5HNKX0A


וראיון עם ג'יימס דין על, כמה אירוני, נהיגה זהירה:

https://youtu.be/vz3W87uWcx8


בואינג 707
איזו מהפכה עשה מטוס הבואינג 707?



הבואינג 707 (Boeing 707) נולד בשנות ה-50 והיה מטוס מהפכני. המטוס הזה פתח את עידן הסילון בתעופה האזרחית. עידן הסילון הזה נראה ונשמע טוב. הוא היה מטוס חזק ושקט ביחס למטוסים בתקופתו, כמעט ולא היו בו רעידות והוא נחשב בטוח ונעים להפליא.

152 הנוסעים שטסו בו בכל טיסה, היו לחלק מאותה תקופה חדשה, שבה ניתן לפתע לחצות את האוקינוס האטלנטי, ללא חנייה ועם מגוון גדול של פינוקים שטיסות לא הציעו בעבר. בתקופה הזו גם יוולד הכינוי "חוג הסילון" לעשירים המרבים לטוס.

חברת בואינג החלה לפתח אותו כבר משנת 1952. בתחילה נולד אב טיפוס למטוס נוסעים סילוני בעל 4 מנועים ובהמשך הוא הפך למספר עצום של מטוסים מסחריים ומוצלחים מאד. מרבית חברות התעופה הטובות בעולם הזמינו אותו די מהר ועולם התעופה נתן קפיצה נחשונית בתוך שנים אחדות. השמיים, תרתי משמע, היו הגבול.

עם השנים פיתחו גם חברת בואינג וגם מתחרותיה כמו איירבוס, מטוסי המשך מתקדמים, שה-707 היה הבסיס שלהם. בהדרגה יצאו מטוסי הבואינג 707 מהשירות וקיבלו תפקידים חדשים. חלק גדול מהם הפכו למטוסי שירות ומטוסים למשימות מיוחדות, כמו הטסת מעבורות החלל, מטוסי תידלוק צבאיים ועוד. ממשיכי ה-707 המיתולוגי ממלאים את השמיים בכל העולם.

בסך הכל יוצרו 1,011 יחידות של הבואינג 707, שרק מעטים מהם עדיין טסים.


הנה התנאים הנוחים והמפנקים שהביא הבואינג 707 לעולם התעופה:

https://youtu.be/bKqQgNZylLw


חברי צוות אוויר נזכרים בו בגעגוע:

https://youtu.be/Z1iOWJIdIRo


כך הוא הטיס את הנוסעים במהירות ונוחות לארצות רחוקות:

https://youtu.be/FUm9aG-xiBk


לכן אימצו אותו במהירות כל חברות התעופה:

https://youtu.be/BnBmBFAsOXA
מיהו מעצב הרוקנרול צ'אק ברי?



לא רבים יודעים, אבל יותר מכל מוסיקאי אחר מחלוצי הרוקנרול, מי שאחראי לעיצוב שירי הרוקנרול הוא הזמר והגיטריסט היוצר צ'אק ברי (Chuck Berry). ברי, יליד סיינט לואיס, היה פרפומר אגדי ולדעת רבים הגיטריסט הטוב מבין חלוצי הרוק. נגינת הגיטרה שלו הפכה באופן מסוים להיות ספר הלימוד של גדולי הגיטרה החשמלית.

הוא היה הראשון שהבין שהרוקנ'רול מיועד למתבגרים בני-עשרה וייעד אותו בשבילם. הוא כתב במהלך הקריירה שלו עשרות להיטי ענק קלילים אבל מדויקים וטובים להפליא, שבוצעו על ידי גדולי הרוק מאז.

ברי היה גם פרפורמר מופלא, שנע על הבמה באופן חופשי ומקצועי מאד והמציא תנועות משלו, כמו "הליכת הברווז" שלו, תוך כדי שירה ונגינת סולואי גיטרה וירטואוזיים.

מהביטלס ועד ג'ימי הנדריקס, דרך אריק קלפטון, הרולינג הסטונז ואינספור להקות רוק - כמעט כל מי שכיכב בזירת הרוק העמוסה של שנות ה-60 הושפע ממנו וביצע את הימנוני הרוק שלו בחרדת קודש וקצב מקפיץ.

הקצב הזה, אגב, הוליד סגנון ריקוד חדש ומהפכני אז, שנקרא "שייק". הוא היה הריקוד האינדיבידואלי הראשון, ריקוד ללא בני זוג או שותפים, שגם לא כלל תנועות, אלא בעיקר הרעדה של הראש, הרגליים והידיים.

אבל לצ'אק ברי היה גם חלק אפל באישיותו. הוא ישב בכלא פעמיים, מסיבות שונות. במהלך השנים הוא הפך לאדם לא פשוט, שמוסיקאים התקשו לעבוד איתו והקריירה שלו ידעה עליות וירידות. בכל זאת המשיך לעבוד עד לגיל מתקדם והגיח מעת לעת בהופעות טלוויזיה, עם מוסיקאים גדולים שהמשיכו את דרכו וזכרו לו חסד נעורים.

ההערצה של גדולי הרוק למוסיקאי שג'ון לנון אמר עליו ש"אם היו נותנים לרוקנרול שם אחר, זה בטח היה צ'אק ברי" ממשיכה להיות עצומה. בתקליט הזהב שנשלח על החללית וויאג'ר לחלל החיצון ומכיל דוגמאות של יצירות אמנות של המין האנושי, נכלל להיטו הגדול "ג'וני בי גוד" (Johnny B Good), ביחד עם יצירות של בטהובן, באך ושייקספיר (קראו עליו באאוריקה בתגית "תקליט הזהב של וויאג'ר").

ברשימת 50 האמנים החשובים ביותר בכל הזמנים, שהכין המגזין "רולינג סטון", דורג צ'אק ברי במקום החמישי אי-פעם. הוא ממשיך לעשות רוקנרול גם בגיל זקנה. צ'אק ברי הוא אגדת רוק ואגדת גיטרה מובילה, תרתי משמע..


הנה סיפורו של צ'אק ברי:

https://youtu.be/hq_BT1sd7oc


"הליכת הברווז" שלו:

https://youtu.be/BCsfh5ItkEc


הנה מחווה לאגדת הרוק צ'אק ברי בהמנון הרוק הקלאסי "ג'וני בי גוד":

https://youtu.be/UM_PTJCFCQw


ומי שהושפע ממנו מאד, ג'ון לנון, מופיע איתו באותו שיר:

https://youtu.be/kpTpxbnBWYM


מצגת וידאו של תמונותיו:

https://youtu.be/1vaZnUeZKWY


וכאן מארח את גדולי הגיטריסטים ללהיטו "רוקנרול מיוזיק":

https://youtu.be/Iz3gRNNdUC0
מה היה המקרתיזם של הסנטור מקארתי?



אחת התופעות החברתיות של המלחמה הקרה בשנות החמישים של המאה הקודמת היו הרדיפות של ג'וזף מקארתי (Joseph McCarthy), סנטור אמריקאי נלהב וימני, אחרי קומוניסטים בארה"ב, או אזרחי ארה"ב שאחזו בדעות ועמדות קומוניסטיות.

הרדיפה הזו, שהתרחשה משנת 1948 ועד אמצע שנות ה-50, הייתה מסע אנטי-קומוניסטי מתוחכם ומיומן, שצבר "הצלחות" בלתי נתפסות. הסנטור הפעיל שיטה שזכתה לשם "מקארתיזם" והייתה "ציד מכשפות" של ממש.

האיש היא בנאומים חוצבי להבות בנושא, אך. גם בחקירות ושימועים שערכה "ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית" (House Un-American Activities Committee) שבראשה הוא עמד.

במהלך אותה תקופה, הואשמו על ידי מקארתי אלפים מאזרחי ארצות הברית, או בחברות במפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית או בתמיכה ואהדה בה וברעיון הקומוניסטי. נחשדו בכך, בין השאר, מאות אמנים, מורים, אנשי קולנוע ודמויות מובילות בהוליווד, פעילים של איגודי עובדים, עיתונאים ואנשי תקשורת, אנשי צבא ועובדי ואף בכירים יחסית בממשל האמריקאי.

הדבר הביא רבים מהם למצב בו אותם נאשמים פוטרו ואיבדו את הקריירה שלהם, רבים נכלאו ובודדו חברתית. אנשי קולנוע שנכללו ב"רשימה השחורה של הוליווד" לא זכו להיכלל בהפקות כלשהן וחייהם נהרסו.

טענת הסנטור הייתה שאותם אנשים הסתננו לממשל האמריקאי ופוגעים באומה מבפנים. הוא גרם לציבור להאמין שיש סיכוי לכך, מה שהביא לחשש עצום מהשפעה קומוניסטית וממרגלים סובייטיים בכל פינה. אפילו ה-FBI וראשו המיתולוגי ג'ון אדגר הובר פצחו בשורה של פעולות אנטי-קומוניסטיות, שרק חיזקו את אמינותם של ג'וזף מקארתי ומסע ההפחדה והרדיפה שלו.

גם מתנגדיו הודו אז שמקארתי היה מוכשר בתקשורת ותמיד הקדים אותם. לא פעם הוא נקט בשיטות מפוקפקות, שלקח זמן רב עד שהתגלו במלא היקפם.

אז נולד הסדק הראשון במקרתיזם. הסדק הזה נולד כשבאחד מנאומיו הידועים הוא זכה לאמון המאזינים לו, כשנפנף בדף נייר והכריז: "בידי 205 שמות של קומוניסטים שחדרו למשרד החוץ שלנו". עיתונאי חרוץ חיטט לאחר הנאום הזה בדוכן הנואמים וחיפש את שמותיהם של הקומוניסטים הללו. להפתעתו הוא גילה שהנייר שבו נפנף הסנטור היה ריק לחלוטין. לא היה כתוב בו דבר.

בהמשך לכך, חשפה ב-1954 סדרה של אד מורו בטלוויזיה, תגלית מרעישה. הסתבר שאת מרבית, אם לא את כל העובדות שהציג הסנטור, הוא בדה לחלוטין וללא כל בסיס עובדתי.

בכך החל סופם של הסנטור והמקרתיזם. עוד ועוד נתונים התגלו וחיזקו את הסברה שהאיש היה נוכל עם אג'נדה. עם הזמן ולאחר שהוכרזו כמנוגדים לחוקת ארצות הברית, בוטלו החוקים שהכניסו בתקופתו אנשים לכלא והביאו לפיטוריהם.

מאז הפך המושג "מקארתיזם" כינוי לשיטה שבה מאשימים אנשים על סמך עדויות מפוקפקות, או ללא סיבה כלל, בהשתייכות לקבוצות שנדחו והפכו מגונות בחברה.

הרדיפה שניהל הסנאטור ג'וזף מקארתי אחרי אמריקאים שנחשדו כקומוניסטים, ניצלה את הפחד הגדול של אזרחי אמריקה מהאויב הסובייטי, עם פצצות האטום, הסוכנים והמרגלים שלו. כך יכול היה האיש, עם לא מעט שקרים והמצאות, שהיום היו ודאי מתויגים כ"פייק ניוז", לתדלק את השנאה והפחד מהקומוניזם. הוא כל כך הצליח במלאכתו האיומה, עד שאיש לא יכול היה לעצור אותו מההרס שחולל בזכויות הביטוי של האמריקאים הפשוטים, שחשבו אחרת על הקפיטליזם ורמיסתו את החלשים והעניים בחברה.

המקארתיזם תייג נאשמים כקומוניסטים ופגע לא רק בהם אלא גם במקורביהם ובמשפחותיהם. דוגמה לכך הוא הקומיקאי הטוב בעולם, צ'ארלי צ'פלין, שנאלץ לעזוב את ארה"ב בשל האשמות הסנטור ועבר להתגורר עד סוף חייו בשווייץ.


הנה סיפורו של המקרתיזם של ג'וזף מקארתי (מתורגם):

https://youtu.be/N35IugBYH04


על ציד המכשפות של מקארתי (מתורגם):

https://youtu.be/L9rkQJ91VOE


אפילו ציורי קומיקס נרדפו בידיו במה שהיה "ציד המכשפות הגדול בהיסטוריה" (מתורגם):

https://youtu.be/L7Yhbn8I97o


סרטון הדרכה לזיהוי קומוניסטים, מאותה תקופה:

https://youtu.be/SkYl_AH-qyk


והמקארתיזם שבשנות ה-50 היה מהתופעות הבולטות באמריקה:

https://youtu.be/1wAa3V1EVQI
מהו חישוק ההולה הופ?



שנה אחת בלבד היה הצעצוע הזה הדבר הכי לוהט באמריקה. אבל השנה הזו שבין 1958 ל-1959, לא נשכחה שם כל כך מהר. היא הייתה השנה שלו.

כי לצעצוע הזה קראו הוּלָה הוּפ (Hula hoop) והוא היה הדבר הכי מדליק בסביבה ושגעון שתפס אומה שלמה. ההולה הופ הפך אז לאופנה וטרנד מטורפים.

לידתו של ההולה הופ מקורה מצעצוע שבטי של האבוריג'ינים באוסטרליה. במשך מאות שנים שימש חישוק למשחק אצל האבוריג'ינים. הם נהגו להכינו מבמבוק ושיחקו בו ללא הפסקה.

מי שהביא את ההולה הופ לאמריקה היה ברנש בשם ארתור "ספאד" מלין, שבעבר כבר הביא אליה את משחק ה"פריסבי" הפופולארי, מעין צלחת מעופפת שנמכרה בהצלחה מרובה והתאימה לעידן בו נושא הצלחות המעופפות היה בכותרות.

אבל עכשיו הוא משווק מוצר חדש והייתה זו אשתו של ארתור, סוזי מלין, שהייתה לסוכנת המכירות של ההולה הופ. סוזי עברה מעיר לעיר והדגימה לאנשים איך לנענע את הגוף כדי לסובב את חישוק ה"הולה­הופ" מבלי שיפול.

שלא כמו בשיווק ה"פריסבי", ההצלחה לא הייתה גדולה בהתחלה. רק אחרי כ-4 שנים תפס השיגעון את ארה"ב.אמריקה נכבשה על ידי הטרנד החדש וכ-25 מיליון חישוקי הולה הופ נמכרו בה.

אגב, בשנים האחרונות עשה טרנד ההולה הופ קאמבק מסוים. זה קרה כשהחלו למכור אותו כשיטת כושר. אוהבי הכושר, בעיקר נשים, השתכנעו שזו דרך נהדרת לייצר פעילות גופנית נעימה ומשעשעת. מתאמני ההולה הופ הללו מכנים את עצמם "מחשקים" ופעם בשנה הם אפילו מקיימים פסטיבל לקהילת סיבובי ההולה הופ.


הנה הסיפור הקולנועי והבדוי על הצלחת ההולה הופ. מהסרט "הקפיצה הגדולה" של האחים כהן:

https://youtu.be/Ng3XHPdexNM


ריקוד עם חישוק ההולה הופ:

https://youtu.be/j46ll2_jR7k


עוד רקדנית מדהימה עם הולה הופ:

https://youtu.be/V-AO7XNkUFw


כנס ופסטיבל המחשקים בישראל:

https://youtu.be/RO6C9eXSvY8


זה מה שקורה כשמחברים לו תאורה:

https://youtu.be/BaJwohtZMtA


בנות טיפחו איתו פעם את תרבות הגוף:

https://youtu.be/h0CKlkqIrLU


להטוטנים עושים איתו פלאים:

https://youtu.be/Oya9LWABkf4


גם כאן:

https://youtu.be/ktYgm8bRK-g


מחול:

https://youtu.be/xGE2hYiUKvo


וגם בטלוויזיה:

https://youtu.be/tb-fLVkfx7c
מה קרה במלחמה הקרה?



המלחמה הקרה הוא כינוי למלחמה שמעולם לא התקיימה. היא היתה מאבק שקט ומתמשך בין הגוש המזרחי, בראשות ברית המועצות ובין הגוש המערבי, שבראשו עמדה ארצות הברית.

המלחמה הקרה החלה מיד עם תום מלחמת העולם השנייה. הכינוי "מלחמה קרה" הוצע על ידי הפוליטיקאי האמריקאי ברנרד ברוך ומטרתו היתה לסמן את התחרות שבין הגושים, פעולות הריגול המתמשכות ביניהם, מאבקי העוצמה והאיומים הצבאיים שביניהן. היו גם פעולות מלחמתיות רבות שהושפעו ונגזרו מהמלחמה הקרה, ביניהן מלחמת ויאטנם, המלחמה בקוריאה, מבצע קדש ומלחמת ששת הימים.

תום המלחמה הקרה הגיע כשחלה התפרקות של ברית המועצות, בתחום שנות ה-80 של המאה ה-20.


הנה סרטון על המלחמה הקרה (מתורגם):

https://youtu.be/-QopdZ7G8ww


סקירה באנגלית על המלחמה הקרה בשנים 1945-1991:

http://youtu.be/g3wpV0OoHRk?t=8s


הריגול במלחמה הקרה:

https://youtu.be/0zm1WX2nQ5c


המלחמה הקרה הסתיימה בשנות ה-80 (עברית):

https://youtu.be/9Xqm7MTF5ok


וקרבות האוויר בתקופת המלחמה הקרה (עברית):

https://youtu.be/fnzZ2oQw_u8
מהי יחידת המגורים של קורבוזייה?



יחידת המגורים (Housing unit או במקור בצרפתית Unite d'habitation) היה עיקרון עיצובי מודרני בבניית בתי מגורים שהגה בשנות ה-50 אחד האדריכלים החשובים בעולם, לה קורבוזיה. הרעיון המרכזי של האדריכל ב"יחידת המגורים" הוא ליצור בניין אוניברסלי, מבנה שיוכל להתאים לכל אוכלוסיה, בכל מקום בעולם.

ההבטחה של הבניין היתה לארגן את הקהילה מחדש, בתוך מרחב מגורים חדשני באופיו, שגם מתייחס אחרת אל המרחב העירוני. בתכנון הבניין דימה לה קורבוזיה מעין ספינה בלב ים שמציעה לנוסעים בה את כל צרכיהם. הוא תכנן את המבנה כשהוא מוגבה מהקרקע באמצעות עמודים וכולל בתוכו ייעודים שונים לטובת הדיירים, בשאיפה להציע להם את כל הנדרש לקיום חיים שלמים בבניין.

"יחידת המגורים" הוא גם השם שנתן לה קורבוזייה לבניין שהקים בעיר הצרפתית מרסיי. הפרויקט הזה זכה אז בפרסום בינלאומי ובתשומת לב עצומה בעולם.

בשנים הבאות, בעשור האחרון לחייו, הוזמן האדריכל הנודע לבנות בניינים נוספים בהשראת הפרויקט המקורי. נבנו 3 מבנים נוספים בערים הצרפתיות נאנט, בריה ופירמיני ובבירת גרמניה המובסת, ברלין.

הבנייה בברלין הייתה מעניינת במיוחד. בשל הנזק הרב שנגרם לעיר במהלך מלחמת העולם השנייה, ברלין סבלה אז ממחסור חמור בדירות מגורים. לה קורבוזיה תכנן מבנה ענקי שיכיל 557 דירות מגורים. הוא האמין שמבני מגורים חייבים להיות, לפני כל דבר אחר, יעילים וחסכוניים. הבניין בן 17 הקומות היה באורך של 141 מטרים ובגובה של 53 מטרים. בשל מידותיו החליטו לבסוף לבנות אותו ליד האצטדיון האולימפי של ברלין.


הנה יחידת המגורים של לה קורבוזיה בעיר ברלין:

https://youtu.be/CoTRYhxdw8o


דירה בפרויקט:

https://youtu.be/VusBebLi1xM


ותכנית יחידה בודדת - דירה ב"יחידת המגורים":

https://youtu.be/3MvYmmAMrSs
מה היה תיאטרון האבסורד?



תיאטרון האבסורד (Theatre of the Absurd) הוא ז'אנר, סגנון של תיאטרון שאינו ריאליסטי, אמיתי ומבוסס על המציאות המסודרת וההגיונית. הוצגה בו במכוון בפני הצופים אמנות תיאטרלית לא הגיונית, לא מסודרת ולא ריאליסטית או "הגיונית".

המילה "אבסורד" משמעותה משהו שמחוץ לכל סדר או הגיון מוכרים. זהו אכן תיאטרון המתאר את מצבו של האדם בעולם חסר סדר. לא פלא שהוא נולד לאחר ההתפרקות של מלחמת העולם השנייה.

בעולם ללא אלוהים, משמעות או מטרה המכוונת את חיינו, עולם שמרגיש כאילו הוא מתקיים רגעים מהשמדה - שום דבר כבר לא באמת חשוב, אמיתי, מוצק או שווה את הרצינות חמורת הסבר של החוקים והאמת.

ממש כמו השינויים באמנות הפלסטית, כולל הקוביזם, הסוראליזם והדאדא, ששינו את ההתייחסות לאמנות לאחר מלחמת העולם הראשונה, הזרם הזה הראה והבליט את האבסורד ואיכשהו הפך את העולם לאבסורדי מעט פחות או אבסורדי לחלוטין, בזכות האמנות.

בתיאטרון הזה מרבים בפרודיה עוקצנית על השולטים, החזקים וגם על השאר. יש בו הרבה התייחסויות תרבותיות ופוליטיות והוא כולל הרבה דמויות משונות, תלושות ולא מחוברות למציאות שאנו מכירים מהיום יום שלנו.

אין בו הרבה מהעולם הריאלי, האמיתי, המתנהל לפי הכללים המוכרים של החברה, זה שהתיאטרון תמיד הציג יפה כל כך ואחרי המלחמה ההיא כבר הרגיש כמו לא קיים.

כמו עמיתיו באמנויות אחרות, הוליד יוג'ין יונסקו, המייסד פורץ הדרך של הזרם הזה, את המודרניזם שלו בתחום התאטרון. הוא תיעב את ההיגיון שעליו נבנו המחזות קודם לכן ורצה ליצור כאלה שלא ינסו להיות "בנויים נכון", לא יציעו הרמוניה, סדר, מבנה מקובל, התחלה, סוף, משמעות ואפילו לא ישתדלו כל כך לספר סיפור.

באופן מסוים זה היה מהלך טבעי בתאטרון. הוא לא עבר שינוי מאות שנים, בניגוד לאמנויות אחרות שהשתנו בעשורים שלפני כן. אם קנדינסקי ומלביץ' יצרו את הציור המופשט, אלבר קאמי וז'אן-פול סארטר הולידו את הספרות האבסורדית, שנברג וסטרווינסקי את המוסיקה המודרנית ששברה את הטונליות והקצב ומרתה גראהם יצרה את המחול המודרני, כך גם יונסקו הוציא לדרך סוג חדש של תיאטרון.

תיאטרון האבסורד הדיסהרמוני שלו דיבר על החוויה של עולם ללא משמעות, אלוהים או מטרה המכוונת את החיים של בני האדם. הוא הציג את מקומו של האדם בתוך הוואקום, ההתפרקות והריק של תרבות שקרסה.

המחזאים בתאטרון הזה נתנו ביטוי לאימת האדם בעידן של אחרי המוות הברוטלי של העולם הקודם וכשהוא עצמו ניצב מול חייו בעידן לא מוכר, שכל כך הרבה דברים עמוקים השתנו בו.

יונסקו הפך את האבסורד לכוכב ההצגה. הוא העלה על הבמה דימויים שלא ניסו לחקות את המציאות, או להציג דברים מציאותיים וריאליסטיים. ממש כמו שהציור המופשט והסוריאליזם עשו באמנות החזותית, הוא העלה על הבמה דימויים שהתקיימו אך ורק עליה.

לקראת סוף שנות ה-60 של המאה ה-20, כשהאבסורד כבש כל חלקה טובה בתרבות, מצויד בסמי הזיה ומוזיקה פסיכדלית, תיאטרון האבסורד הלך ודעך.


הנה תיאטרון האבסורד וכיצד נבע מהגישה הפילוסופית האבסורדית:

https://youtu.be/QoePDl14Eyc


מחזה אבסורד בשם "הראשים":

https://youtu.be/lTwhVigsYS8


פתיח תכנית ההומור משנות ה-70 ניקוי ראש התכתב עם תאטרון האבסורד:

https://youtu.be/nt21o9Re8t8


וקטע ששואל את האסתטיקה של סגנון תיאטרון האבסורד מהסרט "Across the Universe":

https://youtu.be/59ahx9ckqIw
מה תרם באדי הולי לרוקנרול?



הוא מת צעיר מדי אבל הותיר מורשת אדירה, במיוחד לאור העובדה שלא הספיק להקליט כמעט כלום. קראו לו באדי הולי והוא לא ידע את זה אבל הוא עתיד להיות האדריכל של הביטלס, הלהקה הגדולה בהיסטוריה, מקור ההשפעה של הרולינג סטונז וזה שיום מותו יהיה "היום שהמוזיקה מתה".

מותו של באדי הולי (Buddy Holly) בהתרסקות מטוס קטן, עם עוד שני זמרים צעירים שאיתם הופיע שעה לפני כן, נראה בזמן אמת כעוד מוות עצוב של אמן פופולארי. אבל זה היה רגע משמעותי בתולדות הרוק. הולי היה אחד מגדולי הרוק ומי שפילס דרך למהפכה קטנה ובו-זמנית עצומה בכתיבת הרוק. הוא היה הזמר הראשון שכתב והלחין את להיטיו בעצמו.

היום רוב זמרי הרוק הם זמרים-יוצרים, אבל הולי, כראשון הרוקרים שביצע שירים שהוא עצמו כתב, היה סוג של מהפכן במוסיקת הרוק. עד אז הייתה חלוקה ברורה בין מבצעים ובין מחברי שירים. בהחלטה "החדשנית" הזו, לשיר את השירים שהוא כותב, הוא שינה את מוסיקת הרוק לתמיד. תודות לבאדי הולי השתחררו אינספור מוסיקאים, ביניהם שניים מהגדולים בכותבי מוסיקת הרוק, ג'ון לנון ופול מקרטני, והפכו ליוצרים-מבצעים, אנשים שהפלייליסט של הופעותיהם הוא ברובו פרי עטם.

השפעתו של באדי הולי על מוסיקאי רוק אחרים הייתה עצומה. כמו כולם בפיפטיז, הוא החל כמעריץ של אלביס פרסלי. אבל מרגע שהחליט להיות רוקר, בטקסס שבה גדל ועד שנהרג בתאונת מטוס, עברה בקושי שנה וחצי. במהלך קריירה קצרצרה הוא הקים את להקתו, הקְריקֶטס, בעברית "הצרצרים", ולהפוך למוסיקאי הראשון שהקליט שיר שהוא עצמו כתב.

תאונת המטוס שגדעה את חייו, לקחה לרוקנרול את אחד מכוכבי הענק בהתהוות, עם עוד שני זמרים מצליחים ומוכשרים להפליא. הזמר דון מקלין כתב בשיר "אמריקן פאי" על התאונה הזו בשורה הנפלאה-כואבת - שהיא הייתה "היום שבו מתה המוסיקה".

ואם באדי הולי היה פופולארי באמריקה, באנגליה הוא היה לוהט. ההערצה אליו עברה בשלבים שונים את זו של אלביס. העריצו אותו למשל הרולינג סטונז, מי שיהפכו ללהקת ענק בריטית. מיק ג'אגר וקית ריצ'ארדס המנהיגים של הסטונז העריצו אותו וכתבו בהשראתו לא מעט מלהיטיהם.

על שם "הצרצרים" של באדי הולי שכה העריצו, החליטה להקה צעירה אחרת לקרוא לעצמה "החיפושיות". הביטלס ראו עצמם כממשיכיו של באדי הולי המת. אחד משניהם, פול מקרטני, אף רכש בהמשך חייו את אוצר השירים שהספיק הולי לכתוב בקריירה הקצרה שלו, שהסתיימה בגיל 26.


הנה סיפורו של באדי הולי:

http://youtu.be/oNvtDuaIAjY


"בוכה, ממתין, מקווה" של באדי הולי:

http://youtu.be/LWdJ7Dy-3iY


תמונות מהתרסקות המטוס של באדי הולי:

http://youtu.be/AzgSFJEsg1I


והשברולט אימפלה, מהמכוניות האחרונות של באדי הולי:

http://youtu.be/mppMPqfe1FY
מה הייתה העששית?



עֲשָׁשִׁית או עששית הנפט (Oil Lamp) הייתה מנורה ניידת שפעלה על נפט או על שמן. פעם, לפני המצאת הנורה החשמלית, מנורות כאלה היו אמצעי התאורה העיקרי בבית. הן שימשו כאמצעי תאורה נפוצים, עד שנות ה-50 של המאה הקודמת.

המנורה הייתה עשוייה זכוכית, שפעלה על נפט. היה לה פתיל שהיה טבול בנפט. כשהיו מבעירים אותו, העששית הייתה מפיצה אור נעים. מדי פעם היה על המשתמשים למלא את העששית המתרוקנת בנפט למשל. זאת מכיוון שאת העששית ניתן היה למלא מילוי חוזר. אל המיכל היו מכניסים חומרי בעירה כמו נפט, בנזין או כוהל.

לתאורה מחוץ לבית נהגו באותם זמנים להשתמש בפנסי רוח, שעבדו בדרך דומה.

לעששיות הנפט היו לא מעט חסרונות. ראשית היה הפיח שהן הפיצו בזמן הבעירה והוא נדבק לכל דבר. העששיות גם צרכו חמצן בעת הבעירה, מה שהוריד את איכות האוויר בחדר וגרם לכאבי ראש ומיחושים שונים לאנשים בו. גם מבחינה בטיחותית לא היו העששיות כל כך מוצלחות - לא פעם הן גרמו לשריפות קטלניות.

היו גם חסרונות קלים יותר, כמו החום שהן גרמו בלילות הקיץ החמים והצורך באספקה שוטפת של חומרי הבעירה, כמו הנפט והכוהל. זאת בניגוד לנורת החשמל, שמחוברת לרשת החשמל ולא מחייבת פעולה מצד המשתמש.

מקור המילה "עששית" הוא מפרסית, בה פירוש המילה šīša הוא: זכוכית, או מראה.


הנה עששית הנפט:

https://youtu.be/4gKh2EHHCxs


כך מפעילים את מנורת השמן, העששית:

https://youtu.be/S3E8Y-fE0XY


מנורת קרוסן:

https://youtu.be/WM0dqjTyAXQ


וסרטון באנגלית על העששית והנפט:

https://youtu.be/U7cg7eoROB0?t=50s


כיצד גידל מגזין Mad את צעירי תרבות הנגד של אמריקה?



בתקופת המלחמה הקרה, ברוח המלחמה הקרה שהתנהלה בין הפיפטיז, שנות ה-50, לאייטיז, פרחה הצנזורה העצמית בארצות הברית.

אבל מגזין אחד לא הסכים ללכת עם הזרם והשחיז את הקולמוס שלו על כל מה שזז באימפריה החוששת.

קראו למגזין הזה "מד" (Mad), מלשון "משוגע". מאז נוסד ב-1952, לא חדלו לרגע כותביו והעורך המיתולוגי הארווי קורצמן, לייצר קומיקס חד ועוקצני, סאטירי ומרגיז, כזה שאין לו בושה ואין לו אלוהים, לפחות בעיני המיינסטרים האמריקאי.

היה שם הכל - מדמויות שאומרות בבועות את מה שאיש לא רצה או פחד אז לומר בגלוי ועד נונסנס על בסיס יומיומי שבעידן האינטרנט לא מרגש כבר איש, אבל אז היה חידוש מרענן ובועט, שבעיקר צעירים ומורדים צרכו ואפילו הם צרכו בזהירות מסוימת.

היה ב-Mad לגלוג מובנה כלפי העולם המבוגר. מלעג ופרודיה קבועים על סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה פופולריים שטיפחו תמימות וקונפורמיזם המוני ועד עמוד האמצע המקופל, מסמר בעין למגזיני הסקס של אותם ימים, אבל שבמקום תמונת עירום הציב באמצע שאלה ולאחר פתיחת הקיפול נתן תשובה מפתיעה וצובטת.

אולי הסממן הבולט של המהפכנות האמיתית של מי שכונו על ידי הממסד "חבורת האידיוטים", או בשפה פשוטה כותבי וציירי Mad, בלטה בכך שהעיזו לפנות גם לנוער ולא חששו או היססו להציג את המדיה ואת עולם המבוגרים כולו כחבורת צבועים אינטרסנטיים, ששכחו את מה שחשוב באמת. בפינה הקבועה שלו נהג למשל דייב ברג ללעוג בסאטירה נשכנית ולתקוף בשנינות את אורח החיים הקפיטליסטי של שוכני הפרוורים באמריקה, תוך הדגשה מגחכת-הורים של פער הדורות באימפריה הצומחת.

זה מאפשר לומר ש-Mad היה המצע שעליו גדלו והתפתחו מנהיגי דור הביט, הביטניקים ואחריהם ההיפים או ילדי הפרחים שאחריהם.

כי הקומיקס של Mad היה בעל מודעות עצמית, של מגזין הרואה את עצמו חלק מהתעשייה שבו זמנית הוא גם שופך עליה קיתונות של ביקורת.

קחו לדוגמה דרנולד דאק, שכבר משמו ברור את מי הוא מייצג. הוא זועם על כך שהוא חייב ללבוש כפפות לבנות, רק מפני שהוא דמות קומיקס, ואז הוא הולך לשחוט את דמויות דיסני האחרות...

אגב, מגזין Mad נמנע מתוך עיקרון מפרסומות. ההצהרה של וויליאם גיינס, המו"ל המקורי שלו שהיה בעברו מורה לכימיה, שהוא מתכוון בכך לתרום לשינוי התרבות החומרנית של אמריקה. אילו ידע גיינס, אמרו מבקרים רבים בפרוץ המילניום, שבשנת 2001 יוכנסו למגזין המדמם פרסומות, הוא בטח היה מתהפך בקברו. העורכים החדשים ענו על כך אז בקרירות יבשה: "מזל ששרפו את גופתו..."


סיפורו של המגזין החתרני שתפס את מקומו בחברה האמריקאית:

https://youtu.be/GJSCELqAKBs


על ברכי המגזין הזה גדלו אנשים יצירתיים ומבריקים:

https://youtu.be/4ryp7FerDlI


המערכת:

https://youtu.be/0o06qL84LMQ


הסימפסונים שומרים על המסורת ובועטים במד:

https://youtu.be/qjlDDZkGONs

קווים לדמותו של המגזין שהמציא מחדש את הקומדיה:

https://youtu.be/1yTHeU2wFck?long=yes


והאמנות הוויזואלית של היוצרים בעשורים הראשונים שלו:

https://youtu.be/0CrHe7XI_uA?long=yes
מה הסיפור של שיר המחאה המצמרר "פרי מוזר"?



השיר "פרי מוזר" (Strange Fruit) הוא אחד משירי המחאה המצמררים שנכתבו אי-פעם. השיר, שיצא כנגד מעשי הלינץ' הגזעניים של לבנים בשחורים בדרום ארה"ב, נכתב בסוף שנות ה-30, על ידי חבר במפלגה הקומוניסטית בארצות הברית, לבן שראה במעשים הללו פשע זוועתי. הסיפור של השיר מעניין ויכול ללמד משהו גם על אחווה תוך אמריקאית באותם ימים נוראים.

מילותיו מתחילות כך:
"על עצי הדרום גדל פרי מוזר / דם על עליו ודם ספוג ונספג בשורשיו / גופות שחורים מתנדנדים ברוח דרומית / פרי מוזר על ענפי הצפצפה".

"פרי מוזר" התפרסם בביצוע המקורי והמשובח שלו בידי בילי הולידיי, שהוקלט ב 1939 ונחשב לביצוע הטוב ביותר שלו. במקור חיבר אותו אייבל מירופול, יהודי שראה תמונה בה נראו שני גברים שחורים, תלויים על עץ, לאחר שגזענים לבנים עשו בהם לינץ'.

מירופול, אמריקאי ובמקור מהגר יהודי מרוסיה, היה מורה ופזמונאי קומוניסט שלימד אנגלית בבי"ס ציבורי בברונקס. הוא פירסם שירים בשם העט לואיס אלן. מירופול עתיד להתפרסם בהמשך חייו גם בכך שהוא ורעייתו אימצו את שני ילדיהם של אתל ויוליוס רוזנברג, מי שהורשעו כמרגלי האטום והוצאו להורג.

לשיר ''פרי מוזר'', שבמקור נכתב ובוצע על ידיו כ"פרי מר" (Bitter Fruit), עתידה להיות השפעה רבה על הקהילה השחורה. לא מעט נכתב באותה תקופה נגד מעשי הלינץ' שנעשו בדרום, אבל הוא היה חזק יותר, אפקטיבי ונוגע. אולי היה זה הדימוי של אנשים תלויים על עץ כמעין פרי לא הגיוני ואולי זה בכלל הביצוע המצמרר של בילי הולידיי. היא לא הייתה הראשונה שבצעה אותו אבל ידעה משהו על להיות מודרת ומוזרה. תחושותיה וכאבה דיברו היטב בשיר. היא גם זו שהצליחה להכניס את קולה אל מכשירי הרדיו של הלבנים ולגעת בליבם. בטלוויזיה היא לא נראתה כמובן. בכל זאת שחורה...

בהמשך הקריירה של בילי הולידיי הפך "פרי מוזר" לשיר סיום קבוע בהופעותיה. יש מי שגורסים שבהדרגה השתלט משאו הכבד של שיר המחאה הזה עליה, העצים את דיכאונה של מלכת הבלוז והחיש את התאבדותה המסתורית.

נסיבות כתיבת השיר מעניינות גם קצת בקשר והסולידריות שבין יהודים לשחורים. באותם ימים איומים של מעשי לינץ' גזעניים באמריקה, מצאו עצמם שני הגזעים הללו באותה צרה. השנאה היום היא לא אותה שנאה אבל דומה שהגזענות והאכזריות ממתינות לפרוץ בכל רגע. רק תנו להם עץ והם ידאגו לשאר...


הנה השיר "פרי מוזר" בביצוע של מלכת הבלוז (מתורגם):

https://youtu.be/OfA7o5Kx83M


רמיקס שעשה גולש בין השיר לסצנות מסרט שהנציח את התקופה (לא לילדים רכים):

https://youtu.be/jq6hHew4yTc


פרי מוזר בביצוע של נינה סימון, הלוחמת הגדולה בגזענות נגד השחורים:

https://youtu.be/ah8PxUFhaGo


כך שרה אותו זמרת לבנה עם לב שחור - אנני לנוקס:

https://youtu.be/j_cGtRMK-7Y


הסיפור המלא של הפרי המוזר והלינץ' האכזר:

https://youtu.be/EZUoYgPe1Y4?long=yes


וסיפורו של אבל מירופול, כותב השיר:

https://youtu.be/OoBx1WnZKio?long=yes
מהו הברוטליזם באדריכלות?



אדריכלות ברוטליסטית, או בנייה ברוטליסטית, הם שמותיו של סגנון אדריכלי מודרניסטי שבו בונים בבטון חשוף.

הברוטליזם היה אופנתי באירופה בשנים ה"רזות" של אחרי מלחמת העולם השנייה, בעיקר בין שנות ה-50 ושנות ה-80 של המאה ה-20.

הברוטליזם התאים היטב לתקופה ההיסטורית הזו. הימים הם ימי אחרי מלחמת העולם השנייה, מלחמה שרוששה את אירופה כולה. הברוטליזם התאים לה אז היטב, כי זו הייתה בנייה זולה יותר, בין השאר מכיוון שהשאירו בה את הבטון חשוף ולא כיסו אותו בחיפויים כלשהם.

את שם הסגנון טבע האדריכל הצרפתי לה קורבוזיה, מי שקידם את הסגנון והפך אותו למקובל באדריכלות העולמית בזמנו. הוא קרא לו "בטון ברוט" (béton brut), כלומר בטון גולמי או גס. "יחידת המגורים" שתכנן האדריכל הנודע בעיר מרסיי הייתה ההשראה או אפילו המבנה הברוטליסטי הראשון. הבטון החליף אצלו את הפלדה, שהייתה יקרה מאד ובמחסור, לאחר מלחמת העולם השנייה, בתור שלד למבנים גדולים.

גם בישראל של שנות ה-50 וה-60 נבנו מבני ציבור רבים שבלטו עם הבטון החשוף בסגנון הברוטליסטי. החסכון שבבניית מבנים כאלו אפשר לקבלנים לבנות מבנים מרשימים ועדיין לחסוך בעלויות הגבוהות.

העיר הישראלית באר שבע, עיר שנבנו בה אז בנייני מגורים רבים, מכילה ריכוז מדהים ומרתק של בנייה ברוטליסטית ובשנים האחרונות ניכר בה המאמץ הגובר, להעניק להם את הכבוד המגיע.

רבים בציבור נרתעים ממראה המבנים הברוטליסטיים, שנראים לדעתם כבעלי מראה מאיים משהו. הם אולי כבדים, סמכותיים וחמורי סבר, אבל למבנים ברוטליסטיים יש אסתטיקה שונה משל מבנים אחרים.

לצד השארת הבטון חשוף נהגו המתכננים ליצור מרקמים מעניינים ומודרניים, של יציקות בטון ותשתית חשופה של צינורות, חיבורים מעוטרים וקורות תמיכה. האסתטיקה העיטורית וכמעט פיסולית שנוצרה על משטחי הקירות ובמבנה הכללי, הכילה צורות גאומטריות ויצירתיות, מאד ייחודיות לברוטליזם ומרשימות ביותר.

חשוב לזכור, עם זאת, שלא כל מבנה זול וגס מבטון הוא ברוטליסטי.

תנועת הברוטליזם באדריכלות בנתה בניינים רבים בסגנון זה, ביניהם מרכז ברביקן ומגדל טרליק שבלונדון וכאמור, לא מעט מבנים ברוטליסטים בעיר הישראלית באר שבע. ריכוז כזה יש במבני אוניברסיטת בן גוריון.


הנה דוגמאות לאדריכלות הברוטליסטית:

https://www.youtube.com/watch?v=lpfg0NcGsvU


ההשראה לברוטליזם - יחידת המגורים של לה קורבוזיה בעיר מרסיי:

https://youtu.be/7mw9jLgZj0Y


בניין בלפרון הברוטליסטי שנפתח לציבור כדי שיוכל לבקר בו:

https://youtu.be/qRsPD0xmFmw


והסבר הברוטליזם:

https://youtu.be/WVaNUDnjBTY?long=yes
מהו העיצוב האגדי של סיטרואן די אס?



היא נבחרה ל"מוצר המאה" והוכרה כ"מכונית היפה ביותר שיוצרה מאז ומעולם", אבל דמיינו מכונית שברגע שמציתים את המנוע שלה, היא מקיצה לחיים ומזדקפת. ראשון מתרומם החלק האחורי שלה, כמו אצל חיה מוכנה לריצה. אחר כך עולה גם חלקה הקדמי והמכונית מתיישרת. כמו מטוס בהמראה, היא זוקפת את חרטומה למעלה ומתחילה לנסוע, אל האושר כנראה.

כי כבר בשנות ה-50, עת הוצגה לראשונה, נחשבה מכונית הסיטרואן DS לכלי הרכב החדשני והמהפכני ביותר של התקופה. העיצוב המדהים של מכונית הסיטרואן מדגם DS (בצרפתית Citron DS) הוא מהמפורסמים בתולדות עולם הרכב. כשהוצגה בתערוכת הרכב של פאריס ב-1955, כל כך התלהב הקהל הרב שפקד את האירוע, עד שבמהלך 45 הדקות הראשונות הוזמנו 750 יחידות ממנה. עד תום אותו יום הוזמנו 12 אלף יחידות ממכונית שאיש לא נסע בה!

ואכן, המכונית הזו עשתה לה שם בעיצוב העתידני הייחודי שלה, פרי כשרונו של הפסל האיטלקי פלמיניו ברטוני. במרוצת השנים היא זכתה בפרסים רבים בתחום העיצוב. אך בנוסף לתשבחות על העיצוב שלה, בלטה ה-DS גם בחידושים הטכנולוגיים הרבים שהוטמעו בה.

מצורתה האווירודינמית הייחודית כל כך, דרך מערכת הידרו-פנאומטית יחודית של מתלים, הפנסים המסתובבים כשהרכב פונה ועוד שלל תכונות שנראו כאילו הן גזורות ממכוניות קונספט עתידיות. המכונית הזו הייתה ושבה לחיים, כשבסוף העשור הראשון של המאה ה-21 החלו לייצר דור המשך למותג המנצח הזה.

בסרטים כמו "בחזרה לעתיד" ובסדרת הטלוויזיה "פנטומס" משנות ה-80, מצאה את עצמה הדי אס לא פעם מתעופפת באוויר. אך לא פחות מכך היא עופפה בתחום המוזות. אם זה כשזכתה בשנת 1999 לתואר "המוצר של המאה ה-20", בתחרות של מגזין העיצוב האנגלי "FX". אז היא השאירה אבק למוצרים אייקוניים כמו מחשב המקינטוש של אפל ומטוס הבואינג 747. ב-2009 בחרו בה, על פי ויקיפדיה, 20 מעצבי הרכב החשובים בעולם בתור "המכונית היפה ביותר שיוצרה אי-פעם". הסיטרואן DS זכתה גם במקום השלישי והמכובד, אחרי הפורד מודל T והמיני מיינור, בתור "המכונית המשפיעה ביותר במאה ה-20".


הנה סיטרואן די אס בקצרה:

https://youtu.be/LkPfBBVH1MM?t=18s


על המהפכנות והחדשנות שהביאה הסיטרואן DS לשוק הרכב:

https://youtu.be/vGOgzy4Tz2c


פצצת העיצוב סיטרואן DS:

https://youtu.be/C5kS3a_Cgdo


על המערכת ההידרופנאומטית שלה:

https://youtu.be/lldWIPDVBQ4


בסרטים היא "התעופפה" לא פעם:

https://youtu.be/i1tLPnFzeq8


וסרט תיעודי על הציטרואן DS הצרפתית הנפלאה:

https://youtu.be/kzW_ERSgFRY?long=yes
מה ההיסטוריה של נעלי הסטילטו?
מי המציא את מכשיר הווידאו?
מהי "היללה" של אלן גינסברג?
כיצד שינה דייב ברובק את הג'אז עם המקצבים שלו?
מהי יחידת המגורים הברוטליסטית?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.