שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך הפכה הסדרה סאות' פארק לאגדה?
סדרת האנימציה סאות' פארק (South Park) היא סדרת אנימציה חתרנית שנולדה בטלוויזיה האמריקאית והפכה להצלחה מסחררת. מדובר בסדרת טלוויזיה חצופה וחריפה ביותר, סאטירית וביקורתית, רוויה בהומור שחור ובגסויות, מהסדרות המצחיקות שידע המסך הקטן.
ואכן, לסדרה הזו, שאחראית לחלק משמעותי בפופולריות של ערוץ "קומדי סנטרל", אין גבולות. יוצריה משתמשים בארבעה תלמידים בבית ספר יסודי, כשופר לביקורת חתרנית ושוברת מוסכמות, עם פרובוקציות שאינן נגמרות. היא בועטת ללא הפסקה בחברה האמריקאית והמודרנית בכלל, מבקרת בלי חשש את כל מה שזז, במיוחד אם יש בו צביעות, פוליטיקלי קורקט, הכחשה ואינטרס.
הסדרה נולדה לאחר שיוצריה, טריי פארקר ומאט סטון, יצרו שני סרטי אנימציה קצרים ובוטים לאינטרנט. אלו היו להצלחה ויראלית באינטרנט הצעיר של אותם ימים והם הובילו ליצירת הסדרה הטלוויזיונית ב-1997, סדרה שמסרבת להסתיים. האשימו אותם בעידוד אלימות, אבל יוצרי הסדרה טוענים שהיא רק משקפת את המצב בחברה האמריקנית.
במרכז הסדרה עומדים, כאמור, 4 ילדים: סטן מארש, קייל ברופלובסקי, אריק קרטמן וקני מקורמיק. הם חיים בעיירה קטנה והזויה בקולורדו, ששמה סאות' פארק. לא זו בלבד שבעיירה חיים אנשים הזויים, שכל אחד מהם מרתק ומגוחך בפני עצמו, היא גם מקום שאליו מתנקזים שלל ידוענים, סלבריטאים, שבאים להתארח בסדרה, לספוג עלבונות וצחוקים על חשבונם ועדיין לראות כבוד גדול בהשתתפות בפרק בסדרה.
כבר שנים שסאות' פארק מנהלת יחסים מעורבים עם איכות וגסות. יוצריה, טריי פארקר ומאט סטון, עשו את הלא יאומן. מצד אחד, זו אחת הסדרות שזוכות לביקורת שלילית על התכנים ועל הדרך שבה היא מוצגת ומנגד - מדובר בסדרה איכותית שזוכה כמעט בכל שנה בפרסי אמי, הפרסים המובילים של תעשיית הטלוויזיה. היא ממכרת והפכה לחלק מהיום יום של צופי הטלוויזיה האמריקאים. הם צוחקים, נעלבים, בוכים ומשתאים מהגסות שלה, אבל לא יכולים בלעדיה...
הנה סיפורה של סדרת האנימציה סאות' פארק (עברית):
https://youtu.be/IaqlKtaqG9c
ההיסטוריה האמריקאית ע"פ סאות' פארק (עברית):
https://youtu.be/ZgwdyYxFDe8
הדרך שעשתה סאות' פארק עד שהפכה למראה לא מחמיאה של החברה האמריקאית (עברית):
https://youtu.be/gE-to6ZuNS0?t=17s
ובאווירה משעשעת - הנה פרומו של הסדרה בצורת מפגש-תת בין סאות' פארק לאפס הישראלי (עברית):
https://youtu.be/HrcdfbiH2TY
איך היה ניוטון למחשב כף היד הראשון?
בימינו, כשסמארטפונים משוכללים מונחים בכל כף יד בעולם, קצת קשה להבין את החידוש המרעיש שבמחשבי כף היד ועד כמה הם היו מהפכניים בזמנו.
מעניין שהמהפכה הזו החלה בכישלון מפואר, גם אם פורץ דרך. וזה היה כישלון לא של סתם חברה, אלא של חברת Apple, החברה שיצרה את המחשב האישי ואותה חברה שלבסוף תעשה את המהפכה הזו בגדול - עם האייפון, שישנה את העולם.
ואכן, המחשב הראשון שניתן היה לאחוז בכף היד הוא מחשב כף היד ניוטון (Newton), שפיתחה חברת Apple. המסע לפיתוחו החל ב-1987 והוא הושק בתחילת שנות ה-90, אחרי פיתוח שעלה לחברה חצי מיליארד דולר. כדאי לזכור שבאותה תקופה עדיין לא היו עדיין האינטרנט והטלפון הסלולרי הדיגיטלי. גם הדואר האלקטרוני היה אז נחלתם של מעטים בעולם, בעיקר חוקרים ומדענים.
ואכן, במהלך ארבע שנות חייו לא הציג הניוטון הצלחה מסחרית. מחירו של המכשיר המשוכלל היה יקר להחריד. כ-1,000 דולר נדרשו בשנות ה-90 למי שרצה לרכוש אחד. אלפי יחידות בודדים אכן נמכרו ממנו. גודלו ומשקלו היו גם הם מוגזמים ביחס לסמארטפונים של ימינו. נראה היה אז שקהל היעד ממתין לדורות הבאים והמשופרים שלו, אבל אלה לא הגיעו.
התכונה הכי זכורה של הניוטון היא מנגנון זיהוי כתב היד שלו. המכשיר אפשר למשתמשים לכתוב ישירות על המסך ודי הקדים את זמנו. עם זיהוי כתב יד מתוחכם ומשוכלל מאוד, הוא אכן הציע טכנולוגיה פורצת דרך. אבל הייתה לו גם יכולת לזהות לא רק אותיות, אלא גם מילים, שהושוו למילון שאוחסן בו. אבל הניוטון עדיין לא היה טוב. הוא פשוט לא סיפק את הסחורה.
בסופו של דבר, אם בוחנים את זה בכנות, הניוטון היה מוצר מהפכני. הוא המכשיר שהנחיל בציבור את המושג "סייען דיגיטלי אישי", או בקיצור באנגלית PDA. אבל אפל, שקיוותה ליצור שוק חדש ולהכניס את המחשב לכל כף יד, לא התרוממה איתו. גם אם הניוטון כיכב בסדרות טלוויזיה ובסרטים, כולל הסדרה המצליחה "תיקים באפילה" והסרט "מצור ימי 2", בעסקים האמיתיים הוא לא התנחל.
ב-1993 עזב ג'ון סקאלי, המנכ"ל שהעיף את סטיב ג'ובס מ-Apple, את החברה. האיש שקשר את גורלו עם הפיתוח של הניוטון, רצה באמצעותו להראות שגם לו יש חזון דיגיטלי משמעותי. אבל הוא נכשל ולא הצליח למלא את הנעליים העצומות של ג'ובס. ארבע שנים אחר כך, כשג'ובס שב לניהול החברה, הוא הפסיק סופית את פיתוח הניוטון. כך, הוא ידע, לא עושים שינוי טקטוני. עשור לאחר מכן הוא יבצע את מהפכת האייפון. הפעם היא תיעשה נכון. בכל זאת ג'ובס...
מי שתעשה לבסוף את הפריצה הגדולה של מחשבי כף היד עתידה להיות חברה בשם "Palm". היא תלמד את כל הלקחים מהכישלון של הניוטון ותציג, כמה שנים אחריו, את מחשב ה"פאלם פיילוט" שלה. הוא עתיד לכבוש את השוק בסערה ולהפוך למחשב כף היד המצליח הראשון בעולם. סטיב ג'ובס, שראה זאת, לא עתיד לשקוט על השמרים. הוא פיתח בהמשך את האייפון, תוך הבנה ששילוב בין טלפון סלולארי למחשב כף היד הזה יהיה הדבר הגדול הבא. מה אתם אומרים - הוא צדק?
אבל אגב, בשולי הכישלון המסחרי שהקדים את זמנו, בכל זאת אפל זכתה מהניוטון לרווח צדדי כלשהו. כדי לפעול הניוטון נזקק למעבד עם תצרוכת החשמל נמוכה שמסוגל להריץ גרפיקה משוכללת יחסית. לכן קנתה "אפל" בתחילת פיתוחו 43% מהמניות של חברת שבבים צעירה בשם ARM. היא בדיוק אז החלה לפתח מעבדים כאלה. ARM אכן הצליחה בכך ועשור אחר כך מכרה אפל את המניות שרכשה ב-2.5 מיליון דולר בלבד, תמורת 800 מיליון דולר. במהלך שנות ה-90 הצילה הרכישה הזו את אפל מהתמוטטות ועל הדרך גם עתידה ליצור את הבסיס הטכנולוגי לשוק המכשירים החכמים כולו.
הנה הניוטון, מחשב כף היד והסייען הדיגיטלי הראשון בהיסטוריה:
https://youtu.be/nCBw17KByr8
טכנולוגיה של זיהוי כתב יד:
https://youtu.be/pXy_wbsDO00
הכל על הניוטון של חברת Apple:
https://youtu.be/V0sbDweeBto?long=yes
וסרט ארוך על תכונות הניוטון:
https://youtu.be/BKHelCE9QAg?long=yes
במה התפרסמו קורט קוביין ולהקת נירוונה?
אם אומרים לכם כילדים שאתם גרועים, לא חרוצים, לא מובנים או כל מיני הגדרות כאלה, הישארו רגועים. העולם אוהב אותנו שקטים, נורמטיבים, מכינים שיעורים ולא מזיזים את ה"בסדר" של כולם. לרוב הוא צודק, אבל מדי פעם ולא פעם דווקא אנשים כמוכם מסתבכים, נופלים וסובלים, אבל גם משנים אותו. או לפחות תורמים לו תרומה גאונית כלשהי או איזה סיפור טוב.
להקת הג'ראנג' נירוונה (Nirvana) היא הלהקה שהביאה את הגראנג' ואת הרוק האלטרנטיבי למיינסטרים ולקהלים הגדולים. היא ביטאה זעם, תסכול, מרד ודי כבר, של דור שלם, אך היא הייתה אותנטית לגמרי ובלי העתקים.
נירוונה היא לפני הכל קורט קוביין. הסולן, הגיטריסט והכותב של הלהקה נולד ב-1967, קיץ האהבה. הוא גדל כילד עירוני, יפה להפליא, בבית די קשה בעיר אברדין שבמדינת וושינגטון.
אהבה גדולה בין הוריו לא הייתה. אימו נישאה כי רצתה להסתדר ולא כי כל כך אהבה את אביו. האב מצידו היה אדם ביקורתי, שהרבה להשפיל אותו. גם אימו, שבצעירותו אהבה וטיפלה בו בחום, ילדה את אחותו והעבירה את ההתלהבות אליה...
מגיל צעיר קורט הוא יצירתי, פעלתני יותר מדי, רגיש, מאובחן כהיפראקטיבי, אבל הוא ילד בעל נטייה אמנותית וכישרון מסוים לציור, קומיקס וכמובן למוסיקה.
נפשו, פצועה מהשפלות שגרמו לו סבל בל יתואר, מתגלה במלוא הכאב כשהוא בן 8. הוריו מתגרשים והוא מלא זעם וכעס על העולם. קורט הצעיר הופך בלתי נסבל ומציק. הוא מגיב באלימות ופוגע באחיו ובהוריו החיים בנפרד. מבני גילו הוא חווה עלבונות והטרדות רבות, בין השאר מהומופובים שהבינו שהוא לא נגד הומוסקסואליות ונקמו בו.
הוא מוצא את עצמו נזרק ממקום למקום, נודד בין בתי הוריו ובתים של קרובי משפחה ומאוחר יותר של חברים. בכל מקום הוא שוהה זמן מה עד שהוא מגורש למקום אחר.
כשהוא שומע לראשונה את מוסיקת הפאנק רוק, חווה קורט הצעיר התגלות. הוא מתאהב במוסיקה הזועמת, אנרגטית ורועשת הזו ומתחיל לנגן ברצינות בגיטרה ולכתוב.
אבל במקביל הוא גם פוגש בסמים ומתחיל להשתמש. קוביין הצעיר מפרנס את עצמו בקושי ועובד כשרת באברדין. אחר כך מתחיל מי שעתיד אוטוטו להפוך לזמר המפורסם ביותר בעולם לנקות בתים.
הוא מתחיל לכתוב שירים ומוצא לעצמו חורבה ישנה באברדין לגור בה לבדו. עם הזמן מצטרפת אליו חברתו הראשונה טרייסי. היא מפרנסת אותו, כשהוא נשאר בבית ימים שלמים. במשך שעות כל יום הוא כותב, מלחין, מקליט דמואים ורואה טלוויזיה.
כשהוא מקים להקה עם חבריו, הם מתחילים להופיע במקומות קטנים. הוא זה שכותב את השירים ללהקה.
ב-1985 קוביין עובר לסיאטל עם הלהקה, שאחרי הרבה שמות הוא מחליט לקרוא לה "נירוונה". הם ממשיכים לחרוש בהופעות קטנות. את האלבום הראשון "Bleach" הם מוציאים אבל לא זוכים להצלחה. הם ממשיכים בהדרגה להתגבש, מתחדדים, הופכים טובים יותר ומקליטים אלבום נוסף.
האלבום הזה הוא "Nevermind" וזה הרגע שבו נירוונה מתפוצצת. לצעירים רבים היא תפתח פתח לסצנת הגראנג', מעין תוצר של פאנק רוק ורוק אלטרנטיבי. נירוונה תהפוך את הגראנג' לפופולרי במדיה ובמיינסטרים.
"מריח כמו רוח נעורים", הסינגל הראשון מהאלבום, יהפוך תוך ימים ספורים לסמל של הגראנג' ולהימנון של הדור שלהם.
נירוונה הופכת לחלוצת להקות הגארנג', תוך התמקמות מדהימה בראש מצעדי המכירות ברחבי העולם. תוך שבועות ספורים קורט קוביין הופך לזמר נערץ בעולם כולו ונירוונה מוכתרת ללהקה הכי פופולרית בתבל.
קןביין מתגלה להמונים כשהוא משלב כמעט כל תכונה בולטת של גיבורי הסיקסטיז. הוא סקסי ויפה כמו ג'ים מוריסון, שר, כמעט צורח כמו ג'ניס ג'ופלין, מקבל מהמדיה את התואר "קולו של הדור" כמו דילן וכמובן שהוא הורס גיטרות ומתמכר לסמים כמו הנדריקס.
עכשיו הוא כבר הסמל של "דור ה-X", לא שהוא מחפש את זה. קורטני לאב, אשתו לעתיד הקרוב, תספר שהחלום שלו היה לעשות 3 מיליון דולר ולהישאר נרקומן...
אבל מכאן הדברים מתחילים להסתבך. אבחנה רפואית מוצאת שקוביין סובל מהפרעה דו-קוטבית. נירוונה מוציאים את האלבום השלישי והאחרון שלהם. קורט קורא לו "לית'יום", על שם התרופה בה הוא מטופל.
ב-1992 התחתן נשא את קורטני לאב, חברה בלהקת רוק אחרת ומי שנגמלה לטענתה מסמים. גם היא סבלה ילדות דומה, עם בית מפורק, עבודה בחשפנות, מעורבות בסצנת הרוק האלטרנטיבי והתמכרות להירואין, המסוכן שבסמים.
קורטני, שחזרה לסמים ביחד איתו, היא עכשיו בהריון. היא ממשיכה לצרוך הירואין ולסכן את התינוקת, אבל יותר מזל משכל - בפחות מחצי שנה נולדת בתם פרנסיס בין קוביין. אחרי עניינים עם החוק בשל צריכת הסמים שלהם החוק מרפה והילדה בסדר.
אך המצב הנפשי של קוביין ממשיך להתדרדר. עם התמכרות קשה לסמים, עבר דכאוני וניסיונות התאבדות, הוא מגלה שלקןרטני יש מחשבות על בגידה בו (לטענתה אלה רק מחשבות). קורט אוהב אותה מאוד והוא מנסה להתאבד בבית מלון. קורטני מצילה אותו ברגע האחרון ובאופן מקרי לחלוטין הכל קורה ביום בו יוצא הסינגל עם השיר "לית'יום", שם התרופה שלו.
ניסיון ההתאבדות הכושל לא הקל את מצבו של הכוכב המעורער וכחודש לאחר מכן הוא נוטל את חייו בביתו. המאבק הטראגי של קורט קוביין בדיכאון, בהתמכרות ובתהילה מסתיים עם מותו ב-1994.
לאחר שגופתו מתגלה על ידי איש תחזוקה, 3 ימים אחר כך, העולם מתבשר על עוד מוסיקאי צעיר ומוכשר, שהצטרף בשיא הקריירה שלו למועדון ה-27 המיתולוגי, המועדון האפלולי יותר משהוא נוצץ, מועדון שבו שוכבים הקדושים של הרוקנ'רול, מפוצצים מסמים קשים ואלכוהול, עמוסי טונות של כישרון שחבל כל כך שהתבזבז בקריירות כה קצרות ורק לחשוב כמה מוסיקה טובה יכולים היו עוד לתרום לעולם אם לא היו עוזבים אותו מהר כל כך.
הנה סיפורה של להקת נירוואנה:
https://youtu.be/psaW2CE44cU
קיצור תולדות הלהקה:
https://youtu.be/lanJrJbLVUo
מהלהיטים הגדולים "מריח כמו רוח נעורים" - "Smells Like Teen Spirit":
https://youtu.be/hTWKbfoikeg
מרוכך כמעט חביב, "האיש שמכר את העולם" מהאלבום המסחרי ביותר:
https://youtu.be/fregObNcHC8
ילדותו והתבגרותו הרעים שהפכו לכור היצירה של קוביין - מהסרט התיעודי "Montage of Heck":
https://youtu.be/EY5zllYH92A
"פולי" של נירוונה:
https://youtu.be/IPSYplu_3fA
"בואי כמו שאת":
https://www.youtube.com/watch?v=vabnZ9-ex7o
הפשטות של הבגדים של קורט קוביין נתנה פוש ליד שנייה ולאופנת הגראנג':
https://youtu.be/tlEPJnh_3Yc
ההיסטוריה של נירוונה:
https://youtu.be/vUKqAGwBxts?long=yes
וסקירה על עשרת השירים הטובים שלהם:
https://youtu.be/Aa0ju0rkwPo?long=yes
למה שימש הדיסקמן?
הקומפקט דיסק שהומצא על ידי החברות סוני ופיליפס הוא טכנולוגיה אופטית שמשמשת לאיחסון של נתונים באופן דיגיטלי. גודלו הקטן של התקליטור ביחס לתקליט היווה את הסוד של הקומפקטיות שלו.
השלב הבא באימוץ הדיסקים המוסיקליים הללו היה מתבקש. חברת סוני, שפיתחה בעבר את הווקמן, יצרה סביב הדיסק מכשיר נייד בשם דיסקמן (Discman). זה היה נגן מוסיקה נייד שניגן תקליטורים מוסיקליים בדרכים. באוטובוס וברכבת, בטיולים, בכיתה ובעבודה - אנשים האזינו לדיסקים שלהם בעזרתו גם מחוץ לבית.
הדיסקמן הותאם כמובן למידות הדיסק ועל אף שהוא היה גדול משמעותית מהווקמן, שהתבסס על הקלטות הקומפקטיות, איכות הצליל הגבוהה של הדיסקים פיצתה על הסירבול המסוים שבנשיאתו.
הנה ההיסטוריה של הדיסקמן, כחלק ממוצרי הווקמן לדורותיהם:
http://youtu.be/xBFORMC4ykw?t=2m37s&end=3m12s
דיסקמן שהוא קטן יותר מהדיסק...
http://youtu.be/AowJGns66_4
ופרסומת משנות ה-90 לדיסקמן:
http://youtu.be/Fu30o36lZxo
מהו סגנון הגראנג' של שנות ה-90?
גראנג' (Grunge Music) הוא סגנון מוסיקלי של רוק אגרסיבי ואלטרנטיבי, ששלט בעולם המוסיקה הפופולארית של שנות ה-90 בעולם.
המאפיינים המוסיקליים המוכרים ביותר של מוסיקת הגראנג' היה צליל הגיטרה ה"מלוכלך" והחזק שלו, השירה הצועקת, התיפוף הכבד בקצב איטי והמנהיגות עם ההרמוניה הקשיחה.
את הצליל ה"מלוכלך" השיגו נגני הגיטרה עם דיסטורשן, הרבה פידבק ונגינה בפריטה חזקה של אקורדים שלמים.
הגראנג' נולד בעיר סיאטל, מה שהקנה לו את השם הנוסף "הצליל של סיאטל", ובערים סמוכות לה בצפון-מערב ארצות הברית, כמו פורטלנד ואולימפיה. להקות הגראנג' הראשונות שהוקמו שם הפכו למובילות הז'אנר.
למעשה הגראנג' נולד בסוף שנות השמונים ועדיין הגיע לשיא הפופולאריות שלו בשנות ה-90, במיוחד בשנים שבין 1991 ל-1994. הנפילה בפופולאריות של הסגנון חלה בד בבד עם מותו של סולן נירוואנה קורט קוביין, מי שנחשב "המלך הבלתי מוכתר של הגראנג'" ו"דובר הדור" של תקופתו.
מילות השירים הביעו בדרך כלל תסכול וכעס, פחד, עצב ודיכאון. רבים מהכותבים היו מתבגרים מורדים ומדוכאים והפרסום המהיר, בגיל צעיר מאד, הביאו אותם לכתוב שירי גראנג' שמחו על עוני, חוסר שיוויון וצדק חברתי ועל החברה השבעה והמושחתת שראו.
פריצתו של הגראנג' לתודעה קשורה קשר הדוק ללהקת "נירוונה" הבועטת - מי שתיחשב ללהקה החשובה ביותר בז'אנר הזה. נירוונה וסולנה הכריזמתי קוביין פרצו מסיאטל בשנת 1991, עם אלבום הבכורה של הגראנג' ובו גם השיר שיהפוך להמנון של בני הנוער בשנות ה-90, "Smells like teen spirit".
רבים קושרים את מוסיקת הגראנג' ל"דור ה-X". למעשה, לידת המושג של "דור האקס" הייתה בד בבד עם פריצת הגראנג'.
מקור המילה "גראנג'" הוא מהדימוי ה"מלוכלך" שנקשר במילה זו. הסיבה היא צליל הגיטרה ה"מלוכלך" שבו מאופיין הסגנון. בנוסף, משמשת אותה מילה גם לסגנון אופנה רשלני ולא-מוקפד במתכוון, מה שהתקשר גם להופעה החיצונית המרושלת שאימצו מרבית מוסיקאי הגראנג' בשנות ה-90.
הנה מוסיקת הגראנג':
https://youtu.be/hTWKbfoikeg
להקות הגראנג' החשובות ביותר:
https://youtu.be/c91dmwxaiig
המוסיקאי כריס קורנל מספר על שנות ה-90 בסיאטל ופריצת הגראנג':
https://youtu.be/T5DjPSJH9aY
והמוסיקה הזו יצרה גם תרבות וכמובן גם את אופנת הגראנג':
https://youtu.be/3BnE_oUfx2M
מהם השמות המצחיקים?
פעם, לרגע קט, הייתה אופנה בארץ, להמציא שמות מצחיקים של אנשים, שמות שקשורים למי שהם או למה שהם עושים. במשך כמה חודשים זה הסעיר את כולם והפך לתחביב לאומי. האינטרנט של התקופה היה צעיר ופרימיטיבי, כשאנשים מתחברים אליו במודמים צפצפניים והוא עצמו זורם במהירות איטית במיוחד. ממים אינטרנטיים לא היו אז תמונות וסרטוני וידאו משעשעים אלא מכתמי הומור וקטעי טקסט מצחיקים.
השמות המצחיקים היו בדיוק מה שתפס. כולם דיברו אז על שוטר התנועה סמי סביב ועל האלחוטנית רות תבור. חבריהם באו במרוצה והצטרפו לחגיגה של צחוקים תמימים ורמים, גם אם לפעמים נגועים בקורטוב של סטריאוטיפים חברתיים שאחר כך היו מניעים למחשבה...
אז הנה הנה רשימת כמעט כל השמות המצחיקים:
אוסף הזבל - מירו כן
אחיות בי"ח - פולי דין ופני צילין
אחראית הנקיון - לאה רים-ליכלוך
איש ההגברה - רם קול
אלה שהלשינו עליו - עוזי מר ואודי בר
אשת הקייטרינג - סימה פפו
בעל המכולת - חן ואני
גולשת הסקי - עטרה חרמון
דיאטנית - לורה זיתה
האדיש - בני חותא
האופה - קים מל
האופטיקאית - עדה שוט
האלחוטנית - רות תבור
האסמטי - פיני סתם
ההבטחה - פוטנציאלה גלומבי
האפסנאי - מיכה טומפו
האצן האתיופי - ברי צקלה
האקרובט - גל גלון
הארכיאולוג - מומי יה
הארכיאולוגים - ראומה מצאתי ומיכה פרפו
האשה המוכה - נטע פלבך
הבארמנים - טים זוגלי וסימה שקה
הביקורתית - לאה איר
הבלאגניסט - בר דקיסט
הבלשית - מירה צח
הברוקר - שוקה הון
הברוקר - שוקי גרותחוב
הבתולה - מינה גבה
הגנן - מישה טל
הגננים - יקי נטון ומישה טלפו
הדוגמנית האיסלמית - עלילה מסלול
הדוורת - עדה בית
הדייל - עמית רומם
הזבלן האמריקאי - אל טיזאכן
הזמר - מיק רופון
החובש הקרבי - סמי רוי
החולה - לאה קיא
החוקר - מישה דד
החלילן הערבי חסר האינטונציה - עללי הלה
החניך המצטיין - מוטי בציה
החששנית - מאיה גידו
החתול העצבני - מיצי ייץ
הטבחית - סימה טבוחה
הטובעת - אניטה ואטי
הטייסת - בטי סקלה
הטירון - מישה טלי
הטכנאית - קולט אדים
הטסטר - שמחה גורה
הילד הקטן - מני יטורי
הילדה האלימה - לאה רביץ
הילדה המעצבנת - לאה ציק
הירקן האתיופי - נגאתה בגמבה
הכדורגלן - ניב דל
הכרטיסנית באוטובוס - מיה שבפו
הלא מקובלת - מינה תנלה
הלא-מתפקדת - בטי קון
הלחוץ בזמן - ברק לשעה
הליצן - מוקי יון
המאוכזבת - אנני קיויתי
המאפרת - תיקי פור
המבריז - מיכה סר
המגישה ברדיו - שירה חרון
המדריך - מיכה סרפו
המהמר - רמי קוב
המוהלת - מלכה צצפו
המוסכניקית - לאה רימתרכב
המורד - עמית קומם
המורה בגימנסיה הרצליה - ספירו לינה
המורה לביולוגיה - עמי לן
המורה לנהיגה - מוטי לוך
המורים להתעמלות - בני תורקל ועמי דתרוש
המושבניק - רותם תסוס
המזכירות - אתי פרון ובטי יוק
המחפש - בן נרות
המטייל בהודו - איציק אידנה
המכוערות - יפה לולה ויפה רונקל ומאיה פבה
הנגר - אהרון קיר
המכור לעישון - ניקו טין
המלצר - מתי שתו
המלצרים - מתי שתו ומירה צבירה
המנהיג האוגנדי הטפש - אידי יוט
המנצח - בני צוחו
המנתחת - מלכה חיים
המסיק - אחמד ליק
המסכן - בועז אורלי
המסריח - אסף לוץ
המעצבת - מלי לבוש
המפוצצת - דינה מיט
המפציצה בחיל האוויר - לאה טיל
המציל - לוליק פוץ
המקליטה - לאה דק
המשעממת - לאה רדים
המשת"פ הימני - עלי קוד
המשתחרר - עזרא חוט
המת - יובל מנוחות
המתכנתת - בטי כנות
המתנדבת - מירה צאן
המתנחלים - זוהר צנו וחברו נח לי פה
המתקשה בלימודים - אודי סלקטי
הנאורולוגית - לאה שתין
הנגר - אהרון קיר
הנהג - ניק קב עלי
הנודניק - עמית עקש
הנוכל - אורי מה-אותי
הננטש - בוני שאר-ידידים
הנרקומן - אלכס טאזי
הנשאר כתה - מיקי תה-אלף
הסבלית - תמי טען
הסכסכנית - ריבקה שה
הסלקטורית בנתב"ג - הדר קון
הספר - מיכה פפלו
הספרית - עדן שולדרס
הספרן חולה הנפש - עדי בוק
הספרניות - מיקה ראפו וסימה ניה
העובד בגן-חיות - אלי פנט
העוזר במעבדה - אסי סטנט
העורך דין האיסלמי - עלי מקביל
העיוורים - לורה איתי ומיקי בה-תאור
העיתונאית - גילה יון
הערבי המסומם - בסאם שקע
הערס - מירו צה-מכות
הערסית המבררת - מיה רקפו
הפוליטיקאי הדמגוג - אסף סוף
הפולניה - מיה גידו
הפחדניות - שירן אווי ואנני לא-פה
הפנטומימאי הרוסי - מישה תק
הפנצ`ר מאעכר - גל גלספר
הפסיכולוגים - עזרא נפשית ולאה פנים
הפסיכיאטרית - ציפורה נפש
הפקח - נתן דוח
הפקידה - בטי פול
הפראמדיקית - לאה ציל חיים
הצימחונית - מינה צומח
הקב"נים בצבא - בועז אורלי ואיב חון
הקוסמטיקאי - מני קור
הקופאית - מיקה נתזה
הקמצן - איציק ספנסיב
הקצרנית - בקי צור
הרוסי המסומם - אלכס טזי
הרופאה בטיפול נמרץ - לאה נשימייד
הרקדנים - ארי קוד ומירו קד
הש"ג - ניר דמתי
השבו"ז בצבא - דני מאסלי
השוטרים - שמחה גורה וסמי סביב
השיננים - חני חיים, מרי דול ואסי סטנט
השיפוניק הרוסי - מישה ברתזה
השרירן - מיכה זק
התאורנית - אורנה מוך
התליין - גיל יוטינה
התקליטן - עדי ג'יי
התקליטן D.J - איתן מיך
זה ששבר שמירה - ניר דמתי
זמרת הבלוז - שירה צוב
חברתו לחיים של מוכר הפלאפל - סימה מון כרוב
חולת הסיפליס - אמנדה ווצ'קס
חוקר המשטרה - פולי גרף
חלפן הכספים - תמיר לי-פרנק
טייס המסוק - אלי קופטר
טכנאי המחשבים - מוני טור
טכנאי הפלאפון - אריק סון
כבדת השמיעה - מיקה ראלי
מדריכת הטיולים - נטע יילה
מדריכת הטיולים - ראותה תבור
מדריכת הירי - מיה רע
מוכר האביזרים - אבי זר
מוכר הפלאפל - שמחה ריף
מוכרת בחנות ספרים - סימה ניה
מוכרת הבגדים - שרה פאן
מוכרת החומוס - לאה פליץ
מוכרת הפלאפל - שמחה מוצים
מורה לספרות - מיקה רה
מקפל הנייר - אורי גאמי
מרימת המשקולות - לאה רימישקל
מרצה לפילוסופיה - סופי סטיקייטד
המתאבד - עמית אבד
המתלהב - עמית להב
נהג המונית - סמי ז'בוטינסקי
נהג המונית - סעדיה הוד
נהג המונית היפני - אישימוטו
נהג קו 56 - סעדיה הוד
סוחרת הסמים - מרי חואנה
סוכן הביטוח - פולי סה
עובד בגן ילדים - מיכה מוד
עובד בזק - אסי מון
עובדת Avis - לאה סקרה
עובדת באופיס דיפו - דפני הר
פנסיונרית - גילה עמידה
פסיכולוגית - עלמה נדבר
פצועת התאונה - מירי סקותי
פצצה בלונדינית - דינה מיט
פקח החניה - מיכה נפו
קברניט המטוס - אבי רון
קופץ הבאנג'י - בוני קפוץ
קוראת השעונים במקורות - מונה מים
קצינת רכב - מינה סע
רופא אא"ג - עוז נעים
רופאת האזניים - אורה תוף
רס"ר אוגנדי - שימתה כומתה
שופט הכדורגל - בני בדל
שחקן הכדורסל - טים סרולי
שחקן הסנוקר - ביל יארד
איזה אלבום הפך את נירוונה לאגדה?
"Nevermind", אלבום האולפן השני של נירוונה, מסמן את הרגע שבו הלהקה הצעירה מתפוצצת והופכת אטרקציית רוק שעשור שלם המתין לה.
לצעירים רבים האלבום הזה יפתח פתח לסצנת הגראנג', מעין תוצר של פאנק רוק ורוק אלטרנטיבי.
נירוונה, שהוקמה 4 שנים לפני כן, על ידי הזמר והגיטריסט קורט קוביין, המתופף דייב גרוהל וקריסט נובוסליק נגן הבאס, תהפוך את הרוק האלטרנטיבי לפופולרי במדיה ובמיינסטרים.
האלבום הראשון שלהם לא זכה להצלחה. אבל האלבום השני הוא כבר סיפור אחר.
כשיצא "מריח כמו רוח נעורים" ("Smells Like Teen Spirit"), הסינגל הראשון ממנו, תוך ימים ספורים הוא יהפוך ללהיט ענק ודי מהר להימנון של הדור הצעיר ולסמל המובהק של סגנון חדש, עם שורשים ישנים, שייקרא גראנג'.
השיר הזה, שהתאפיין בשירה מנסרת, מילים בטעם של מרד וסאונד נפיץ אך זורם, היה בול מה שהנוער של תחילת הניינטיז היה צריך. הם עפו על נירוונה והיא בתמורה הביאה להם למיינסטרים את הרוק האלטרנטיבי, או כמו שאומרים באמריקאית - את ה"אלטרנטיב".
האלבום הזה זכה לביקורות מעולות ובמקביל להצלחה מסחרית חסרת תקדים. תוך שבועות ספורים הוא הפך את נירוונה לחלוצת להקות הגארנג' וקורט קוביין יהפוך, שלא ברצונו, ל"קולו של הדור", ממש כמו בוב דילן שמצא את עצמו מוכתר כך 3 עשורים לפניו.
אבל אם דילן ייצג דור של תקווה, קורט יביא את קולו של דור מאכזב משהו.
מכל מקום, דברים כמו האלבום הזה לא נשארים רק באמריקה. תוך זמן קצר Nevermind התמקם בראש מצעדי המכירות ברחבי העולם, לא מעט בזכות "Smells Like Teen Spirit", הסינגל שפרסם את הלהקה בכל העולם.
להצלחה תרמה ללא ספק עטיפת האלבום האייקונית, שעליה הופיע תינוק השוחה עירום מתחת למים והוא מושיט יד לשטר דולר על קרס של חכה. תמונת האלבום הפכה מאז לאחת העטיפות המפורסמות בכל הזמנים. שנים אחר כך יתבע התינוק שגדל את הלהקה על הפיכתו לאובייקט פורנוגרפי, לא לפני שיקעקע על גופו את שם האלבום ויפיק כל דולר אפשרי מהקישור עם האלבום האייקונים הזה...
שבועות ספורים אחר כך הופך קורט קוביין לזמר נערץ בעולם כולו ונירוונה מוכתרת ללהקה הפופולרית בתבל.
למרות שקוביין יעזוב את העולם מוקדם מדי, רק בן 27 במותו, "Nevermind" על עשרות מיליוני העותקים שמכר, יישאר המצבה המפוארת של כישרון כתיבת השירים שלו ועדות להשפעה המתמשכת של נירוונה והמוסיקה שלה על תרבות הצעירים והרוק.
הנה סיפורו של האלבום "Nevermind", שהזניק את הלהקה הכמעט אלמונית מיידית לפסגה:
https://youtu.be/-4OYr3LqXCQ
"מריח כמו רוח נעורים" - "Smells Like Teen Spirit" ממנו:
https://youtu.be/hTWKbfoikeg
"פולי" של נירוונה:
https://youtu.be/IPSYplu_3fA
"בואי כמו שאת":
https://www.youtube.com/watch?v=vabnZ9-ex7o
על תביעה שהגיש האיש שכתינוק הופיע על עטיפת האלבום:
https://youtu.be/HMt2O54BaEo
וסרט תיעודי על יצירת האלבום "Nevermind" והשפעתו:
https://youtu.be/9wYid8bP4uE?long=yes
מה זה WWW?
כשהמציא איש המחשבים טים ברנרס-לי, אי-שם בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, את שפת התכנות לדפי רשת, שפת ה-HTML, הוא היקצה כתובת לכל אתר אינטרנט ולכל מסמך באינטרנט.
בשנת 1991 הופיעה לראשונה יצירתו הטכנולוגית החשובה - רשת ה-WWW, קיצור של World Wide Web, או בעברית מארג כלל עולמי של אתרים ומסמכים ברשת מקוונת. זה היה אוסף גדול וחסר תקדים של אתרים, שהיו בעצם קבצי מחשב שמפוזרים במחשבים בכל העולם וניתן להגיע אליהם דרך האינטרנט.
ה-WWW, הרשת העולמית של הקבצים שהומצאה אז, אותה רשת קבצים שכולנו מכירים היום כ"אתרי אינטרנט", כונתה "המארג הכלל עולמי" (World Wide Web), כיוון שרצתה לחבר את מחשבי כל העולם לרשת אחת, ללא גבולות וללא הבדלים.
יישום הרעיון הוביל למהפכת המידע המהירה ולהאצה של תהליכים חברתיים ועולמיים אדירים. רשת קבצי המחשב שאליהם ניתן היה להגיע דרך תקשורת מחשבים, הפכה לאינטרנט המהיר שאנו מכירים, מערכת תקשורת חסרת תקדים, ששינתה במהירות את העולם בכל תחום אפשרי. מכלכלה ועד בידור, פוליטיקה, חברה, משפחה, יחסים, ספרות, צרכנות, מוסיקה, הייטק ומה לא - כל תחום בחיינו הפך תודות ל-www לפתוח יותר, דמוקרטי יותר, נגיש ומהיר, אך גם מסוכן, רגיש וחשוף הרבה יותר. תעשיות שלמות משתנות במהירות ועוברות זעזועים בלתי-נתפסים, כשבתוך שנים אחדות מוחלפים מבנים ושיטות ששלטו במשך עשרות ומאות שנים, לטובת סטארטאפ כזה או אחר שהציג חלופה מבוססת רשת, פשוטה, זמינה וזולה יותר.
הנה הסבר ותולדות ה-WWW (מתורגם):
https://youtu.be/J8hzJxb0rpc
מהם כלי הנגינה השקטים?
נגנים בעיר הגדולה חשים לא פעם רדופים. האימונים והתרגילים שהם צריכים לנגן בכל יום מפריעים ויוצאים לשכנים ולבני הבית מהאוזניים, תרתי משמע..
חברת ימהה (Yamaha), יצרנית כלי הנגינה המצליחה מיפאן, החליטה בשנות ה-90 לתקוף את הבעיה מכיוון טכנולוגי. מהנדסיה החלו לבנות כלי נגינה שקטים. אלו כלי נגינה שכמעט ולא מייצרים רעש כלפי חוץ ולמעט המנגן, איש כמעט ולא שומע אותם.
בתחילה יצאו לשוק כלי נשיפה שקטים ממתכת, כמו חצוצרות וטרומבונים. בהמשך נוספו גם כלי מיתר, ביניהם כינור וצ'לו שקטים וגיטרות שקטות. כך הלך התחום והתפתח, כשהוא פותר את הבעיה לנגנים ועל הדרך מציע להם גם כלים עם צליל חדיש ושונה מעט מזה של הכלים האקוסטיים הוותיקים.
הכלים החרישיים לא טובים רק לאימון ותרגול בנגינה. הם גם כלים מעולים להופעות ולהקלטות באולפן, במיוחד בתחומים של מוסיקה קלה ומוסיקה פופולארית. עיצובם המיוחד מקנה להם מראה של כלים עתידניים ומיוחדים והם גם מצטלמים מצויין בהופעות חיות ובמופעי טלוויזיה.
הכלים המעוצבים בעיצוב עתידני נראים מצוין באולפן:
https://youtu.be/mM__oKiTXAg
הנה הגיטרה השקטה:
https://youtu.be/AeVktLtkd80
פסנתר שקט:
https://youtu.be/D4Vlchuckk4
הנה גיטרה חרישית לעומק:
https://youtu.be/zv6VmUyTF04
והנה גיטרה עם גיטרה באס שקטה:
https://youtu.be/JfnlK3cWZxE
הנה חצוצרה שקטה:
https://youtu.be/fBN39jmFEfA
וקליפ עם צ'לו שקט שמצטלם נהדר:
https://youtu.be/DRVvFYppU0w
כיום יש מתחרים נוספים לחברת Yamaha, שמייצרים כלים שקטים ומעוצבים היטב:
https://youtu.be/ieSwa5IVQxA
בכל מקרה, הכלים השקטים משתלבים מצוין עם כלים מסורתיים:
https://youtu.be/AlGfWiueEx8
סדרת האנימציה סאות' פארק (South Park) היא סדרת אנימציה חתרנית שנולדה בטלוויזיה האמריקאית והפכה להצלחה מסחררת. מדובר בסדרת טלוויזיה חצופה וחריפה ביותר, סאטירית וביקורתית, רוויה בהומור שחור ובגסויות, מהסדרות המצחיקות שידע המסך הקטן.
ואכן, לסדרה הזו, שאחראית לחלק משמעותי בפופולריות של ערוץ "קומדי סנטרל", אין גבולות. יוצריה משתמשים בארבעה תלמידים בבית ספר יסודי, כשופר לביקורת חתרנית ושוברת מוסכמות, עם פרובוקציות שאינן נגמרות. היא בועטת ללא הפסקה בחברה האמריקאית והמודרנית בכלל, מבקרת בלי חשש את כל מה שזז, במיוחד אם יש בו צביעות, פוליטיקלי קורקט, הכחשה ואינטרס.
הסדרה נולדה לאחר שיוצריה, טריי פארקר ומאט סטון, יצרו שני סרטי אנימציה קצרים ובוטים לאינטרנט. אלו היו להצלחה ויראלית באינטרנט הצעיר של אותם ימים והם הובילו ליצירת הסדרה הטלוויזיונית ב-1997, סדרה שמסרבת להסתיים. האשימו אותם בעידוד אלימות, אבל יוצרי הסדרה טוענים שהיא רק משקפת את המצב בחברה האמריקנית.
במרכז הסדרה עומדים, כאמור, 4 ילדים: סטן מארש, קייל ברופלובסקי, אריק קרטמן וקני מקורמיק. הם חיים בעיירה קטנה והזויה בקולורדו, ששמה סאות' פארק. לא זו בלבד שבעיירה חיים אנשים הזויים, שכל אחד מהם מרתק ומגוחך בפני עצמו, היא גם מקום שאליו מתנקזים שלל ידוענים, סלבריטאים, שבאים להתארח בסדרה, לספוג עלבונות וצחוקים על חשבונם ועדיין לראות כבוד גדול בהשתתפות בפרק בסדרה.
כבר שנים שסאות' פארק מנהלת יחסים מעורבים עם איכות וגסות. יוצריה, טריי פארקר ומאט סטון, עשו את הלא יאומן. מצד אחד, זו אחת הסדרות שזוכות לביקורת שלילית על התכנים ועל הדרך שבה היא מוצגת ומנגד - מדובר בסדרה איכותית שזוכה כמעט בכל שנה בפרסי אמי, הפרסים המובילים של תעשיית הטלוויזיה. היא ממכרת והפכה לחלק מהיום יום של צופי הטלוויזיה האמריקאים. הם צוחקים, נעלבים, בוכים ומשתאים מהגסות שלה, אבל לא יכולים בלעדיה...
הנה סיפורה של סדרת האנימציה סאות' פארק (עברית):
https://youtu.be/IaqlKtaqG9c
ההיסטוריה האמריקאית ע"פ סאות' פארק (עברית):
https://youtu.be/ZgwdyYxFDe8
הדרך שעשתה סאות' פארק עד שהפכה למראה לא מחמיאה של החברה האמריקאית (עברית):
https://youtu.be/gE-to6ZuNS0?t=17s
ובאווירה משעשעת - הנה פרומו של הסדרה בצורת מפגש-תת בין סאות' פארק לאפס הישראלי (עברית):
https://youtu.be/HrcdfbiH2TY
בימינו, כשסמארטפונים משוכללים מונחים בכל כף יד בעולם, קצת קשה להבין את החידוש המרעיש שבמחשבי כף היד ועד כמה הם היו מהפכניים בזמנו.
מעניין שהמהפכה הזו החלה בכישלון מפואר, גם אם פורץ דרך. וזה היה כישלון לא של סתם חברה, אלא של חברת Apple, החברה שיצרה את המחשב האישי ואותה חברה שלבסוף תעשה את המהפכה הזו בגדול - עם האייפון, שישנה את העולם.
ואכן, המחשב הראשון שניתן היה לאחוז בכף היד הוא מחשב כף היד ניוטון (Newton), שפיתחה חברת Apple. המסע לפיתוחו החל ב-1987 והוא הושק בתחילת שנות ה-90, אחרי פיתוח שעלה לחברה חצי מיליארד דולר. כדאי לזכור שבאותה תקופה עדיין לא היו עדיין האינטרנט והטלפון הסלולרי הדיגיטלי. גם הדואר האלקטרוני היה אז נחלתם של מעטים בעולם, בעיקר חוקרים ומדענים.
ואכן, במהלך ארבע שנות חייו לא הציג הניוטון הצלחה מסחרית. מחירו של המכשיר המשוכלל היה יקר להחריד. כ-1,000 דולר נדרשו בשנות ה-90 למי שרצה לרכוש אחד. אלפי יחידות בודדים אכן נמכרו ממנו. גודלו ומשקלו היו גם הם מוגזמים ביחס לסמארטפונים של ימינו. נראה היה אז שקהל היעד ממתין לדורות הבאים והמשופרים שלו, אבל אלה לא הגיעו.
התכונה הכי זכורה של הניוטון היא מנגנון זיהוי כתב היד שלו. המכשיר אפשר למשתמשים לכתוב ישירות על המסך ודי הקדים את זמנו. עם זיהוי כתב יד מתוחכם ומשוכלל מאוד, הוא אכן הציע טכנולוגיה פורצת דרך. אבל הייתה לו גם יכולת לזהות לא רק אותיות, אלא גם מילים, שהושוו למילון שאוחסן בו. אבל הניוטון עדיין לא היה טוב. הוא פשוט לא סיפק את הסחורה.
בסופו של דבר, אם בוחנים את זה בכנות, הניוטון היה מוצר מהפכני. הוא המכשיר שהנחיל בציבור את המושג "סייען דיגיטלי אישי", או בקיצור באנגלית PDA. אבל אפל, שקיוותה ליצור שוק חדש ולהכניס את המחשב לכל כף יד, לא התרוממה איתו. גם אם הניוטון כיכב בסדרות טלוויזיה ובסרטים, כולל הסדרה המצליחה "תיקים באפילה" והסרט "מצור ימי 2", בעסקים האמיתיים הוא לא התנחל.
ב-1993 עזב ג'ון סקאלי, המנכ"ל שהעיף את סטיב ג'ובס מ-Apple, את החברה. האיש שקשר את גורלו עם הפיתוח של הניוטון, רצה באמצעותו להראות שגם לו יש חזון דיגיטלי משמעותי. אבל הוא נכשל ולא הצליח למלא את הנעליים העצומות של ג'ובס. ארבע שנים אחר כך, כשג'ובס שב לניהול החברה, הוא הפסיק סופית את פיתוח הניוטון. כך, הוא ידע, לא עושים שינוי טקטוני. עשור לאחר מכן הוא יבצע את מהפכת האייפון. הפעם היא תיעשה נכון. בכל זאת ג'ובס...
מי שתעשה לבסוף את הפריצה הגדולה של מחשבי כף היד עתידה להיות חברה בשם "Palm". היא תלמד את כל הלקחים מהכישלון של הניוטון ותציג, כמה שנים אחריו, את מחשב ה"פאלם פיילוט" שלה. הוא עתיד לכבוש את השוק בסערה ולהפוך למחשב כף היד המצליח הראשון בעולם. סטיב ג'ובס, שראה זאת, לא עתיד לשקוט על השמרים. הוא פיתח בהמשך את האייפון, תוך הבנה ששילוב בין טלפון סלולארי למחשב כף היד הזה יהיה הדבר הגדול הבא. מה אתם אומרים - הוא צדק?
אבל אגב, בשולי הכישלון המסחרי שהקדים את זמנו, בכל זאת אפל זכתה מהניוטון לרווח צדדי כלשהו. כדי לפעול הניוטון נזקק למעבד עם תצרוכת החשמל נמוכה שמסוגל להריץ גרפיקה משוכללת יחסית. לכן קנתה "אפל" בתחילת פיתוחו 43% מהמניות של חברת שבבים צעירה בשם ARM. היא בדיוק אז החלה לפתח מעבדים כאלה. ARM אכן הצליחה בכך ועשור אחר כך מכרה אפל את המניות שרכשה ב-2.5 מיליון דולר בלבד, תמורת 800 מיליון דולר. במהלך שנות ה-90 הצילה הרכישה הזו את אפל מהתמוטטות ועל הדרך גם עתידה ליצור את הבסיס הטכנולוגי לשוק המכשירים החכמים כולו.
הנה הניוטון, מחשב כף היד והסייען הדיגיטלי הראשון בהיסטוריה:
https://youtu.be/nCBw17KByr8
טכנולוגיה של זיהוי כתב יד:
https://youtu.be/pXy_wbsDO00
הכל על הניוטון של חברת Apple:
https://youtu.be/V0sbDweeBto?long=yes
וסרט ארוך על תכונות הניוטון:
https://youtu.be/BKHelCE9QAg?long=yes
אם אומרים לכם כילדים שאתם גרועים, לא חרוצים, לא מובנים או כל מיני הגדרות כאלה, הישארו רגועים. העולם אוהב אותנו שקטים, נורמטיבים, מכינים שיעורים ולא מזיזים את ה"בסדר" של כולם. לרוב הוא צודק, אבל מדי פעם ולא פעם דווקא אנשים כמוכם מסתבכים, נופלים וסובלים, אבל גם משנים אותו. או לפחות תורמים לו תרומה גאונית כלשהי או איזה סיפור טוב.
להקת הג'ראנג' נירוונה (Nirvana) היא הלהקה שהביאה את הגראנג' ואת הרוק האלטרנטיבי למיינסטרים ולקהלים הגדולים. היא ביטאה זעם, תסכול, מרד ודי כבר, של דור שלם, אך היא הייתה אותנטית לגמרי ובלי העתקים.
נירוונה היא לפני הכל קורט קוביין. הסולן, הגיטריסט והכותב של הלהקה נולד ב-1967, קיץ האהבה. הוא גדל כילד עירוני, יפה להפליא, בבית די קשה בעיר אברדין שבמדינת וושינגטון.
אהבה גדולה בין הוריו לא הייתה. אימו נישאה כי רצתה להסתדר ולא כי כל כך אהבה את אביו. האב מצידו היה אדם ביקורתי, שהרבה להשפיל אותו. גם אימו, שבצעירותו אהבה וטיפלה בו בחום, ילדה את אחותו והעבירה את ההתלהבות אליה...
מגיל צעיר קורט הוא יצירתי, פעלתני יותר מדי, רגיש, מאובחן כהיפראקטיבי, אבל הוא ילד בעל נטייה אמנותית וכישרון מסוים לציור, קומיקס וכמובן למוסיקה.
נפשו, פצועה מהשפלות שגרמו לו סבל בל יתואר, מתגלה במלוא הכאב כשהוא בן 8. הוריו מתגרשים והוא מלא זעם וכעס על העולם. קורט הצעיר הופך בלתי נסבל ומציק. הוא מגיב באלימות ופוגע באחיו ובהוריו החיים בנפרד. מבני גילו הוא חווה עלבונות והטרדות רבות, בין השאר מהומופובים שהבינו שהוא לא נגד הומוסקסואליות ונקמו בו.
הוא מוצא את עצמו נזרק ממקום למקום, נודד בין בתי הוריו ובתים של קרובי משפחה ומאוחר יותר של חברים. בכל מקום הוא שוהה זמן מה עד שהוא מגורש למקום אחר.
כשהוא שומע לראשונה את מוסיקת הפאנק רוק, חווה קורט הצעיר התגלות. הוא מתאהב במוסיקה הזועמת, אנרגטית ורועשת הזו ומתחיל לנגן ברצינות בגיטרה ולכתוב.
אבל במקביל הוא גם פוגש בסמים ומתחיל להשתמש. קוביין הצעיר מפרנס את עצמו בקושי ועובד כשרת באברדין. אחר כך מתחיל מי שעתיד אוטוטו להפוך לזמר המפורסם ביותר בעולם לנקות בתים.
הוא מתחיל לכתוב שירים ומוצא לעצמו חורבה ישנה באברדין לגור בה לבדו. עם הזמן מצטרפת אליו חברתו הראשונה טרייסי. היא מפרנסת אותו, כשהוא נשאר בבית ימים שלמים. במשך שעות כל יום הוא כותב, מלחין, מקליט דמואים ורואה טלוויזיה.
כשהוא מקים להקה עם חבריו, הם מתחילים להופיע במקומות קטנים. הוא זה שכותב את השירים ללהקה.
ב-1985 קוביין עובר לסיאטל עם הלהקה, שאחרי הרבה שמות הוא מחליט לקרוא לה "נירוונה". הם ממשיכים לחרוש בהופעות קטנות. את האלבום הראשון "Bleach" הם מוציאים אבל לא זוכים להצלחה. הם ממשיכים בהדרגה להתגבש, מתחדדים, הופכים טובים יותר ומקליטים אלבום נוסף.
האלבום הזה הוא "Nevermind" וזה הרגע שבו נירוונה מתפוצצת. לצעירים רבים היא תפתח פתח לסצנת הגראנג', מעין תוצר של פאנק רוק ורוק אלטרנטיבי. נירוונה תהפוך את הגראנג' לפופולרי במדיה ובמיינסטרים.
"מריח כמו רוח נעורים", הסינגל הראשון מהאלבום, יהפוך תוך ימים ספורים לסמל של הגראנג' ולהימנון של הדור שלהם.
נירוונה הופכת לחלוצת להקות הגארנג', תוך התמקמות מדהימה בראש מצעדי המכירות ברחבי העולם. תוך שבועות ספורים קורט קוביין הופך לזמר נערץ בעולם כולו ונירוונה מוכתרת ללהקה הכי פופולרית בתבל.
קןביין מתגלה להמונים כשהוא משלב כמעט כל תכונה בולטת של גיבורי הסיקסטיז. הוא סקסי ויפה כמו ג'ים מוריסון, שר, כמעט צורח כמו ג'ניס ג'ופלין, מקבל מהמדיה את התואר "קולו של הדור" כמו דילן וכמובן שהוא הורס גיטרות ומתמכר לסמים כמו הנדריקס.
עכשיו הוא כבר הסמל של "דור ה-X", לא שהוא מחפש את זה. קורטני לאב, אשתו לעתיד הקרוב, תספר שהחלום שלו היה לעשות 3 מיליון דולר ולהישאר נרקומן...
אבל מכאן הדברים מתחילים להסתבך. אבחנה רפואית מוצאת שקוביין סובל מהפרעה דו-קוטבית. נירוונה מוציאים את האלבום השלישי והאחרון שלהם. קורט קורא לו "לית'יום", על שם התרופה בה הוא מטופל.
ב-1992 התחתן נשא את קורטני לאב, חברה בלהקת רוק אחרת ומי שנגמלה לטענתה מסמים. גם היא סבלה ילדות דומה, עם בית מפורק, עבודה בחשפנות, מעורבות בסצנת הרוק האלטרנטיבי והתמכרות להירואין, המסוכן שבסמים.
קורטני, שחזרה לסמים ביחד איתו, היא עכשיו בהריון. היא ממשיכה לצרוך הירואין ולסכן את התינוקת, אבל יותר מזל משכל - בפחות מחצי שנה נולדת בתם פרנסיס בין קוביין. אחרי עניינים עם החוק בשל צריכת הסמים שלהם החוק מרפה והילדה בסדר.
אך המצב הנפשי של קוביין ממשיך להתדרדר. עם התמכרות קשה לסמים, עבר דכאוני וניסיונות התאבדות, הוא מגלה שלקןרטני יש מחשבות על בגידה בו (לטענתה אלה רק מחשבות). קורט אוהב אותה מאוד והוא מנסה להתאבד בבית מלון. קורטני מצילה אותו ברגע האחרון ובאופן מקרי לחלוטין הכל קורה ביום בו יוצא הסינגל עם השיר "לית'יום", שם התרופה שלו.
ניסיון ההתאבדות הכושל לא הקל את מצבו של הכוכב המעורער וכחודש לאחר מכן הוא נוטל את חייו בביתו. המאבק הטראגי של קורט קוביין בדיכאון, בהתמכרות ובתהילה מסתיים עם מותו ב-1994.
לאחר שגופתו מתגלה על ידי איש תחזוקה, 3 ימים אחר כך, העולם מתבשר על עוד מוסיקאי צעיר ומוכשר, שהצטרף בשיא הקריירה שלו למועדון ה-27 המיתולוגי, המועדון האפלולי יותר משהוא נוצץ, מועדון שבו שוכבים הקדושים של הרוקנ'רול, מפוצצים מסמים קשים ואלכוהול, עמוסי טונות של כישרון שחבל כל כך שהתבזבז בקריירות כה קצרות ורק לחשוב כמה מוסיקה טובה יכולים היו עוד לתרום לעולם אם לא היו עוזבים אותו מהר כל כך.
הנה סיפורה של להקת נירוואנה:
https://youtu.be/psaW2CE44cU
קיצור תולדות הלהקה:
https://youtu.be/lanJrJbLVUo
מהלהיטים הגדולים "מריח כמו רוח נעורים" - "Smells Like Teen Spirit":
https://youtu.be/hTWKbfoikeg
מרוכך כמעט חביב, "האיש שמכר את העולם" מהאלבום המסחרי ביותר:
https://youtu.be/fregObNcHC8
ילדותו והתבגרותו הרעים שהפכו לכור היצירה של קוביין - מהסרט התיעודי "Montage of Heck":
https://youtu.be/EY5zllYH92A
"פולי" של נירוונה:
https://youtu.be/IPSYplu_3fA
"בואי כמו שאת":
https://www.youtube.com/watch?v=vabnZ9-ex7o
הפשטות של הבגדים של קורט קוביין נתנה פוש ליד שנייה ולאופנת הגראנג':
https://youtu.be/tlEPJnh_3Yc
ההיסטוריה של נירוונה:
https://youtu.be/vUKqAGwBxts?long=yes
וסקירה על עשרת השירים הטובים שלהם:
https://youtu.be/Aa0ju0rkwPo?long=yes
הקומפקט דיסק שהומצא על ידי החברות סוני ופיליפס הוא טכנולוגיה אופטית שמשמשת לאיחסון של נתונים באופן דיגיטלי. גודלו הקטן של התקליטור ביחס לתקליט היווה את הסוד של הקומפקטיות שלו.
השלב הבא באימוץ הדיסקים המוסיקליים הללו היה מתבקש. חברת סוני, שפיתחה בעבר את הווקמן, יצרה סביב הדיסק מכשיר נייד בשם דיסקמן (Discman). זה היה נגן מוסיקה נייד שניגן תקליטורים מוסיקליים בדרכים. באוטובוס וברכבת, בטיולים, בכיתה ובעבודה - אנשים האזינו לדיסקים שלהם בעזרתו גם מחוץ לבית.
הדיסקמן הותאם כמובן למידות הדיסק ועל אף שהוא היה גדול משמעותית מהווקמן, שהתבסס על הקלטות הקומפקטיות, איכות הצליל הגבוהה של הדיסקים פיצתה על הסירבול המסוים שבנשיאתו.
הנה ההיסטוריה של הדיסקמן, כחלק ממוצרי הווקמן לדורותיהם:
http://youtu.be/xBFORMC4ykw?t=2m37s&end=3m12s
דיסקמן שהוא קטן יותר מהדיסק...
http://youtu.be/AowJGns66_4
ופרסומת משנות ה-90 לדיסקמן:
http://youtu.be/Fu30o36lZxo
שנות ה-90
גראנג' (Grunge Music) הוא סגנון מוסיקלי של רוק אגרסיבי ואלטרנטיבי, ששלט בעולם המוסיקה הפופולארית של שנות ה-90 בעולם.
המאפיינים המוסיקליים המוכרים ביותר של מוסיקת הגראנג' היה צליל הגיטרה ה"מלוכלך" והחזק שלו, השירה הצועקת, התיפוף הכבד בקצב איטי והמנהיגות עם ההרמוניה הקשיחה.
את הצליל ה"מלוכלך" השיגו נגני הגיטרה עם דיסטורשן, הרבה פידבק ונגינה בפריטה חזקה של אקורדים שלמים.
הגראנג' נולד בעיר סיאטל, מה שהקנה לו את השם הנוסף "הצליל של סיאטל", ובערים סמוכות לה בצפון-מערב ארצות הברית, כמו פורטלנד ואולימפיה. להקות הגראנג' הראשונות שהוקמו שם הפכו למובילות הז'אנר.
למעשה הגראנג' נולד בסוף שנות השמונים ועדיין הגיע לשיא הפופולאריות שלו בשנות ה-90, במיוחד בשנים שבין 1991 ל-1994. הנפילה בפופולאריות של הסגנון חלה בד בבד עם מותו של סולן נירוואנה קורט קוביין, מי שנחשב "המלך הבלתי מוכתר של הגראנג'" ו"דובר הדור" של תקופתו.
מילות השירים הביעו בדרך כלל תסכול וכעס, פחד, עצב ודיכאון. רבים מהכותבים היו מתבגרים מורדים ומדוכאים והפרסום המהיר, בגיל צעיר מאד, הביאו אותם לכתוב שירי גראנג' שמחו על עוני, חוסר שיוויון וצדק חברתי ועל החברה השבעה והמושחתת שראו.
פריצתו של הגראנג' לתודעה קשורה קשר הדוק ללהקת "נירוונה" הבועטת - מי שתיחשב ללהקה החשובה ביותר בז'אנר הזה. נירוונה וסולנה הכריזמתי קוביין פרצו מסיאטל בשנת 1991, עם אלבום הבכורה של הגראנג' ובו גם השיר שיהפוך להמנון של בני הנוער בשנות ה-90, "Smells like teen spirit".
רבים קושרים את מוסיקת הגראנג' ל"דור ה-X". למעשה, לידת המושג של "דור האקס" הייתה בד בבד עם פריצת הגראנג'.
מקור המילה "גראנג'" הוא מהדימוי ה"מלוכלך" שנקשר במילה זו. הסיבה היא צליל הגיטרה ה"מלוכלך" שבו מאופיין הסגנון. בנוסף, משמשת אותה מילה גם לסגנון אופנה רשלני ולא-מוקפד במתכוון, מה שהתקשר גם להופעה החיצונית המרושלת שאימצו מרבית מוסיקאי הגראנג' בשנות ה-90.
הנה מוסיקת הגראנג':
https://youtu.be/hTWKbfoikeg
להקות הגראנג' החשובות ביותר:
https://youtu.be/c91dmwxaiig
המוסיקאי כריס קורנל מספר על שנות ה-90 בסיאטל ופריצת הגראנג':
https://youtu.be/T5DjPSJH9aY
והמוסיקה הזו יצרה גם תרבות וכמובן גם את אופנת הגראנג':
https://youtu.be/3BnE_oUfx2M
פעם, לרגע קט, הייתה אופנה בארץ, להמציא שמות מצחיקים של אנשים, שמות שקשורים למי שהם או למה שהם עושים. במשך כמה חודשים זה הסעיר את כולם והפך לתחביב לאומי. האינטרנט של התקופה היה צעיר ופרימיטיבי, כשאנשים מתחברים אליו במודמים צפצפניים והוא עצמו זורם במהירות איטית במיוחד. ממים אינטרנטיים לא היו אז תמונות וסרטוני וידאו משעשעים אלא מכתמי הומור וקטעי טקסט מצחיקים.
השמות המצחיקים היו בדיוק מה שתפס. כולם דיברו אז על שוטר התנועה סמי סביב ועל האלחוטנית רות תבור. חבריהם באו במרוצה והצטרפו לחגיגה של צחוקים תמימים ורמים, גם אם לפעמים נגועים בקורטוב של סטריאוטיפים חברתיים שאחר כך היו מניעים למחשבה...
אז הנה הנה רשימת כמעט כל השמות המצחיקים:
אוסף הזבל - מירו כן
אחיות בי"ח - פולי דין ופני צילין
אחראית הנקיון - לאה רים-ליכלוך
איש ההגברה - רם קול
אלה שהלשינו עליו - עוזי מר ואודי בר
אשת הקייטרינג - סימה פפו
בעל המכולת - חן ואני
גולשת הסקי - עטרה חרמון
דיאטנית - לורה זיתה
האדיש - בני חותא
האופה - קים מל
האופטיקאית - עדה שוט
האלחוטנית - רות תבור
האסמטי - פיני סתם
ההבטחה - פוטנציאלה גלומבי
האפסנאי - מיכה טומפו
האצן האתיופי - ברי צקלה
האקרובט - גל גלון
הארכיאולוג - מומי יה
הארכיאולוגים - ראומה מצאתי ומיכה פרפו
האשה המוכה - נטע פלבך
הבארמנים - טים זוגלי וסימה שקה
הביקורתית - לאה איר
הבלאגניסט - בר דקיסט
הבלשית - מירה צח
הברוקר - שוקה הון
הברוקר - שוקי גרותחוב
הבתולה - מינה גבה
הגנן - מישה טל
הגננים - יקי נטון ומישה טלפו
הדוגמנית האיסלמית - עלילה מסלול
הדוורת - עדה בית
הדייל - עמית רומם
הזבלן האמריקאי - אל טיזאכן
הזמר - מיק רופון
החובש הקרבי - סמי רוי
החולה - לאה קיא
החוקר - מישה דד
החלילן הערבי חסר האינטונציה - עללי הלה
החניך המצטיין - מוטי בציה
החששנית - מאיה גידו
החתול העצבני - מיצי ייץ
הטבחית - סימה טבוחה
הטובעת - אניטה ואטי
הטייסת - בטי סקלה
הטירון - מישה טלי
הטכנאית - קולט אדים
הטסטר - שמחה גורה
הילד הקטן - מני יטורי
הילדה האלימה - לאה רביץ
הילדה המעצבנת - לאה ציק
הירקן האתיופי - נגאתה בגמבה
הכדורגלן - ניב דל
הכרטיסנית באוטובוס - מיה שבפו
הלא מקובלת - מינה תנלה
הלא-מתפקדת - בטי קון
הלחוץ בזמן - ברק לשעה
הליצן - מוקי יון
המאוכזבת - אנני קיויתי
המאפרת - תיקי פור
המבריז - מיכה סר
המגישה ברדיו - שירה חרון
המדריך - מיכה סרפו
המהמר - רמי קוב
המוהלת - מלכה צצפו
המוסכניקית - לאה רימתרכב
המורד - עמית קומם
המורה בגימנסיה הרצליה - ספירו לינה
המורה לביולוגיה - עמי לן
המורה לנהיגה - מוטי לוך
המורים להתעמלות - בני תורקל ועמי דתרוש
המושבניק - רותם תסוס
המזכירות - אתי פרון ובטי יוק
המחפש - בן נרות
המטייל בהודו - איציק אידנה
המכוערות - יפה לולה ויפה רונקל ומאיה פבה
הנגר - אהרון קיר
המכור לעישון - ניקו טין
המלצר - מתי שתו
המלצרים - מתי שתו ומירה צבירה
המנהיג האוגנדי הטפש - אידי יוט
המנצח - בני צוחו
המנתחת - מלכה חיים
המסיק - אחמד ליק
המסכן - בועז אורלי
המסריח - אסף לוץ
המעצבת - מלי לבוש
המפוצצת - דינה מיט
המפציצה בחיל האוויר - לאה טיל
המציל - לוליק פוץ
המקליטה - לאה דק
המשעממת - לאה רדים
המשת"פ הימני - עלי קוד
המשתחרר - עזרא חוט
המת - יובל מנוחות
המתכנתת - בטי כנות
המתנדבת - מירה צאן
המתנחלים - זוהר צנו וחברו נח לי פה
המתקשה בלימודים - אודי סלקטי
הנאורולוגית - לאה שתין
הנגר - אהרון קיר
הנהג - ניק קב עלי
הנודניק - עמית עקש
הנוכל - אורי מה-אותי
הננטש - בוני שאר-ידידים
הנרקומן - אלכס טאזי
הנשאר כתה - מיקי תה-אלף
הסבלית - תמי טען
הסכסכנית - ריבקה שה
הסלקטורית בנתב"ג - הדר קון
הספר - מיכה פפלו
הספרית - עדן שולדרס
הספרן חולה הנפש - עדי בוק
הספרניות - מיקה ראפו וסימה ניה
העובד בגן-חיות - אלי פנט
העוזר במעבדה - אסי סטנט
העורך דין האיסלמי - עלי מקביל
העיוורים - לורה איתי ומיקי בה-תאור
העיתונאית - גילה יון
הערבי המסומם - בסאם שקע
הערס - מירו צה-מכות
הערסית המבררת - מיה רקפו
הפוליטיקאי הדמגוג - אסף סוף
הפולניה - מיה גידו
הפחדניות - שירן אווי ואנני לא-פה
הפנטומימאי הרוסי - מישה תק
הפנצ`ר מאעכר - גל גלספר
הפסיכולוגים - עזרא נפשית ולאה פנים
הפסיכיאטרית - ציפורה נפש
הפקח - נתן דוח
הפקידה - בטי פול
הפראמדיקית - לאה ציל חיים
הצימחונית - מינה צומח
הקב"נים בצבא - בועז אורלי ואיב חון
הקוסמטיקאי - מני קור
הקופאית - מיקה נתזה
הקמצן - איציק ספנסיב
הקצרנית - בקי צור
הרוסי המסומם - אלכס טזי
הרופאה בטיפול נמרץ - לאה נשימייד
הרקדנים - ארי קוד ומירו קד
הש"ג - ניר דמתי
השבו"ז בצבא - דני מאסלי
השוטרים - שמחה גורה וסמי סביב
השיננים - חני חיים, מרי דול ואסי סטנט
השיפוניק הרוסי - מישה ברתזה
השרירן - מיכה זק
התאורנית - אורנה מוך
התליין - גיל יוטינה
התקליטן - עדי ג'יי
התקליטן D.J - איתן מיך
זה ששבר שמירה - ניר דמתי
זמרת הבלוז - שירה צוב
חברתו לחיים של מוכר הפלאפל - סימה מון כרוב
חולת הסיפליס - אמנדה ווצ'קס
חוקר המשטרה - פולי גרף
חלפן הכספים - תמיר לי-פרנק
טייס המסוק - אלי קופטר
טכנאי המחשבים - מוני טור
טכנאי הפלאפון - אריק סון
כבדת השמיעה - מיקה ראלי
מדריכת הטיולים - נטע יילה
מדריכת הטיולים - ראותה תבור
מדריכת הירי - מיה רע
מוכר האביזרים - אבי זר
מוכר הפלאפל - שמחה ריף
מוכרת בחנות ספרים - סימה ניה
מוכרת הבגדים - שרה פאן
מוכרת החומוס - לאה פליץ
מוכרת הפלאפל - שמחה מוצים
מורה לספרות - מיקה רה
מקפל הנייר - אורי גאמי
מרימת המשקולות - לאה רימישקל
מרצה לפילוסופיה - סופי סטיקייטד
המתאבד - עמית אבד
המתלהב - עמית להב
נהג המונית - סמי ז'בוטינסקי
נהג המונית - סעדיה הוד
נהג המונית היפני - אישימוטו
נהג קו 56 - סעדיה הוד
סוחרת הסמים - מרי חואנה
סוכן הביטוח - פולי סה
עובד בגן ילדים - מיכה מוד
עובד בזק - אסי מון
עובדת Avis - לאה סקרה
עובדת באופיס דיפו - דפני הר
פנסיונרית - גילה עמידה
פסיכולוגית - עלמה נדבר
פצועת התאונה - מירי סקותי
פצצה בלונדינית - דינה מיט
פקח החניה - מיכה נפו
קברניט המטוס - אבי רון
קופץ הבאנג'י - בוני קפוץ
קוראת השעונים במקורות - מונה מים
קצינת רכב - מינה סע
רופא אא"ג - עוז נעים
רופאת האזניים - אורה תוף
רס"ר אוגנדי - שימתה כומתה
שופט הכדורגל - בני בדל
שחקן הכדורסל - טים סרולי
שחקן הסנוקר - ביל יארד
"Nevermind", אלבום האולפן השני של נירוונה, מסמן את הרגע שבו הלהקה הצעירה מתפוצצת והופכת אטרקציית רוק שעשור שלם המתין לה.
לצעירים רבים האלבום הזה יפתח פתח לסצנת הגראנג', מעין תוצר של פאנק רוק ורוק אלטרנטיבי.
נירוונה, שהוקמה 4 שנים לפני כן, על ידי הזמר והגיטריסט קורט קוביין, המתופף דייב גרוהל וקריסט נובוסליק נגן הבאס, תהפוך את הרוק האלטרנטיבי לפופולרי במדיה ובמיינסטרים.
האלבום הראשון שלהם לא זכה להצלחה. אבל האלבום השני הוא כבר סיפור אחר.
כשיצא "מריח כמו רוח נעורים" ("Smells Like Teen Spirit"), הסינגל הראשון ממנו, תוך ימים ספורים הוא יהפוך ללהיט ענק ודי מהר להימנון של הדור הצעיר ולסמל המובהק של סגנון חדש, עם שורשים ישנים, שייקרא גראנג'.
השיר הזה, שהתאפיין בשירה מנסרת, מילים בטעם של מרד וסאונד נפיץ אך זורם, היה בול מה שהנוער של תחילת הניינטיז היה צריך. הם עפו על נירוונה והיא בתמורה הביאה להם למיינסטרים את הרוק האלטרנטיבי, או כמו שאומרים באמריקאית - את ה"אלטרנטיב".
האלבום הזה זכה לביקורות מעולות ובמקביל להצלחה מסחרית חסרת תקדים. תוך שבועות ספורים הוא הפך את נירוונה לחלוצת להקות הגארנג' וקורט קוביין יהפוך, שלא ברצונו, ל"קולו של הדור", ממש כמו בוב דילן שמצא את עצמו מוכתר כך 3 עשורים לפניו.
אבל אם דילן ייצג דור של תקווה, קורט יביא את קולו של דור מאכזב משהו.
מכל מקום, דברים כמו האלבום הזה לא נשארים רק באמריקה. תוך זמן קצר Nevermind התמקם בראש מצעדי המכירות ברחבי העולם, לא מעט בזכות "Smells Like Teen Spirit", הסינגל שפרסם את הלהקה בכל העולם.
להצלחה תרמה ללא ספק עטיפת האלבום האייקונית, שעליה הופיע תינוק השוחה עירום מתחת למים והוא מושיט יד לשטר דולר על קרס של חכה. תמונת האלבום הפכה מאז לאחת העטיפות המפורסמות בכל הזמנים. שנים אחר כך יתבע התינוק שגדל את הלהקה על הפיכתו לאובייקט פורנוגרפי, לא לפני שיקעקע על גופו את שם האלבום ויפיק כל דולר אפשרי מהקישור עם האלבום האייקונים הזה...
שבועות ספורים אחר כך הופך קורט קוביין לזמר נערץ בעולם כולו ונירוונה מוכתרת ללהקה הפופולרית בתבל.
למרות שקוביין יעזוב את העולם מוקדם מדי, רק בן 27 במותו, "Nevermind" על עשרות מיליוני העותקים שמכר, יישאר המצבה המפוארת של כישרון כתיבת השירים שלו ועדות להשפעה המתמשכת של נירוונה והמוסיקה שלה על תרבות הצעירים והרוק.
הנה סיפורו של האלבום "Nevermind", שהזניק את הלהקה הכמעט אלמונית מיידית לפסגה:
https://youtu.be/-4OYr3LqXCQ
"מריח כמו רוח נעורים" - "Smells Like Teen Spirit" ממנו:
https://youtu.be/hTWKbfoikeg
"פולי" של נירוונה:
https://youtu.be/IPSYplu_3fA
"בואי כמו שאת":
https://www.youtube.com/watch?v=vabnZ9-ex7o
על תביעה שהגיש האיש שכתינוק הופיע על עטיפת האלבום:
https://youtu.be/HMt2O54BaEo
וסרט תיעודי על יצירת האלבום "Nevermind" והשפעתו:
https://youtu.be/9wYid8bP4uE?long=yes
כשהמציא איש המחשבים טים ברנרס-לי, אי-שם בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, את שפת התכנות לדפי רשת, שפת ה-HTML, הוא היקצה כתובת לכל אתר אינטרנט ולכל מסמך באינטרנט.
בשנת 1991 הופיעה לראשונה יצירתו הטכנולוגית החשובה - רשת ה-WWW, קיצור של World Wide Web, או בעברית מארג כלל עולמי של אתרים ומסמכים ברשת מקוונת. זה היה אוסף גדול וחסר תקדים של אתרים, שהיו בעצם קבצי מחשב שמפוזרים במחשבים בכל העולם וניתן להגיע אליהם דרך האינטרנט.
ה-WWW, הרשת העולמית של הקבצים שהומצאה אז, אותה רשת קבצים שכולנו מכירים היום כ"אתרי אינטרנט", כונתה "המארג הכלל עולמי" (World Wide Web), כיוון שרצתה לחבר את מחשבי כל העולם לרשת אחת, ללא גבולות וללא הבדלים.
יישום הרעיון הוביל למהפכת המידע המהירה ולהאצה של תהליכים חברתיים ועולמיים אדירים. רשת קבצי המחשב שאליהם ניתן היה להגיע דרך תקשורת מחשבים, הפכה לאינטרנט המהיר שאנו מכירים, מערכת תקשורת חסרת תקדים, ששינתה במהירות את העולם בכל תחום אפשרי. מכלכלה ועד בידור, פוליטיקה, חברה, משפחה, יחסים, ספרות, צרכנות, מוסיקה, הייטק ומה לא - כל תחום בחיינו הפך תודות ל-www לפתוח יותר, דמוקרטי יותר, נגיש ומהיר, אך גם מסוכן, רגיש וחשוף הרבה יותר. תעשיות שלמות משתנות במהירות ועוברות זעזועים בלתי-נתפסים, כשבתוך שנים אחדות מוחלפים מבנים ושיטות ששלטו במשך עשרות ומאות שנים, לטובת סטארטאפ כזה או אחר שהציג חלופה מבוססת רשת, פשוטה, זמינה וזולה יותר.
הנה הסבר ותולדות ה-WWW (מתורגם):
https://youtu.be/J8hzJxb0rpc
נגנים בעיר הגדולה חשים לא פעם רדופים. האימונים והתרגילים שהם צריכים לנגן בכל יום מפריעים ויוצאים לשכנים ולבני הבית מהאוזניים, תרתי משמע..
חברת ימהה (Yamaha), יצרנית כלי הנגינה המצליחה מיפאן, החליטה בשנות ה-90 לתקוף את הבעיה מכיוון טכנולוגי. מהנדסיה החלו לבנות כלי נגינה שקטים. אלו כלי נגינה שכמעט ולא מייצרים רעש כלפי חוץ ולמעט המנגן, איש כמעט ולא שומע אותם.
בתחילה יצאו לשוק כלי נשיפה שקטים ממתכת, כמו חצוצרות וטרומבונים. בהמשך נוספו גם כלי מיתר, ביניהם כינור וצ'לו שקטים וגיטרות שקטות. כך הלך התחום והתפתח, כשהוא פותר את הבעיה לנגנים ועל הדרך מציע להם גם כלים עם צליל חדיש ושונה מעט מזה של הכלים האקוסטיים הוותיקים.
הכלים החרישיים לא טובים רק לאימון ותרגול בנגינה. הם גם כלים מעולים להופעות ולהקלטות באולפן, במיוחד בתחומים של מוסיקה קלה ומוסיקה פופולארית. עיצובם המיוחד מקנה להם מראה של כלים עתידניים ומיוחדים והם גם מצטלמים מצויין בהופעות חיות ובמופעי טלוויזיה.
הכלים המעוצבים בעיצוב עתידני נראים מצוין באולפן:
https://youtu.be/mM__oKiTXAg
הנה הגיטרה השקטה:
https://youtu.be/AeVktLtkd80
פסנתר שקט:
https://youtu.be/D4Vlchuckk4
הנה גיטרה חרישית לעומק:
https://youtu.be/zv6VmUyTF04
והנה גיטרה עם גיטרה באס שקטה:
https://youtu.be/JfnlK3cWZxE
הנה חצוצרה שקטה:
https://youtu.be/fBN39jmFEfA
וקליפ עם צ'לו שקט שמצטלם נהדר:
https://youtu.be/DRVvFYppU0w
כיום יש מתחרים נוספים לחברת Yamaha, שמייצרים כלים שקטים ומעוצבים היטב:
https://youtu.be/ieSwa5IVQxA
בכל מקרה, הכלים השקטים משתלבים מצוין עם כלים מסורתיים:
https://youtu.be/AlGfWiueEx8
מה הייתה הטיסה לשומקום?
בשנות ה-90 יצאה חברת התעופה הישראלית "אל על" בקמפיין שנקרא "טיסה לשום מקום". הרעיון היה מבריק בפשטותו - מטוס אל על המריא בכל יום לטיסה מעל ים התיכון, שנמשכה כשעתיים ובמהלכה הוגשה ארוחה מושקעת והוקרן סרט. לאחר החוויה שב המטוס ונחת בנתב"ג.
המדהים הוא שעבור רוב הנוסעים הטיסה הייתה רק חלק קטן מהחווייה. הם הרי ביקרו קודם בקודש הקודשים של הנסיעה לחו"ל, שבמקרה הזה כלל לא הייתה.. הם ביקרו לפני הטיסה בדיוטי פרי ורכשו מוצרים כרצונם. כך שלאחר הטיסה ירדו הנוסעים מהטיסה, אספו את הטובין שרכשו קודם לכן ב-Duty Free ונסעו הביתה שבעים ומרוצים...
הטיסות הללו טסו מלאות, הייתה הרשמה לטיסות רבות מראש. ישראלים רבים מצאו שזול יותר לטוס בטיסה כזו בשביל הקניות הזולות בדיוטי פרי. המוצרים, קשה להאמין, זולים יותר עם עלות הטיסה, מאשר רכישה שלהם בחנויות הרגילות בארץ..
אבל אז חוקקה הכנסת חוק שהביא לכך שהמבצע של טיסה לשום מקום בוטל. החוק החדש סגר את הפרצה כיוון שקבע שפטור ממכס יינתן רק למי שהיה מחוץ למדינת ישראל למשך 48 שעות לפחות.
לצערנו אין סרטון של הטיסה לשומקום.
בשנות ה-90 יצאה חברת התעופה הישראלית "אל על" בקמפיין שנקרא "טיסה לשום מקום". הרעיון היה מבריק בפשטותו - מטוס אל על המריא בכל יום לטיסה מעל ים התיכון, שנמשכה כשעתיים ובמהלכה הוגשה ארוחה מושקעת והוקרן סרט. לאחר החוויה שב המטוס ונחת בנתב"ג.
המדהים הוא שעבור רוב הנוסעים הטיסה הייתה רק חלק קטן מהחווייה. הם הרי ביקרו קודם בקודש הקודשים של הנסיעה לחו"ל, שבמקרה הזה כלל לא הייתה.. הם ביקרו לפני הטיסה בדיוטי פרי ורכשו מוצרים כרצונם. כך שלאחר הטיסה ירדו הנוסעים מהטיסה, אספו את הטובין שרכשו קודם לכן ב-Duty Free ונסעו הביתה שבעים ומרוצים...
הטיסות הללו טסו מלאות, הייתה הרשמה לטיסות רבות מראש. ישראלים רבים מצאו שזול יותר לטוס בטיסה כזו בשביל הקניות הזולות בדיוטי פרי. המוצרים, קשה להאמין, זולים יותר עם עלות הטיסה, מאשר רכישה שלהם בחנויות הרגילות בארץ..
אבל אז חוקקה הכנסת חוק שהביא לכך שהמבצע של טיסה לשום מקום בוטל. החוק החדש סגר את הפרצה כיוון שקבע שפטור ממכס יינתן רק למי שהיה מחוץ למדינת ישראל למשך 48 שעות לפחות.
לצערנו אין סרטון של הטיסה לשומקום.
לאיפה נעלמה חיית המחמד הווירטואלית טמגוצ'י?
חיית מחמד וירטואלית? - גם אם אף פעם לא ראיתם דבר כזה, פעם הוא היה נפוץ מאד. תתפלאו -זה היה להיט!
אחד הלהיטים הגדולים שכבשו את בני הנוער והילדים בשנות ה-90 היה סוג של חיה וירטואלית שנקראה טמגוצ'י (Tamagotchi). זה היה צעצוע דיגיטלי שהכיל יצור מדומה ןעשוי פיקסלים שנזקק לטיפול, חינוך, אוכל, ניקיון, אהבה ובריאות.
חיית המחמד הוירטואלית הזו הייתה מתוצרת יפאן. היא שווקה על גבי מכשיר אלקטרוני נייד. הטיפול בה הכריח את הילד לחזור שוב ושוב כדי להאכיל ולהשקות ולתת אהבה וחום אנושי. אם היית שוכח, זה יכול היה להיגמר במוות וירטואלי ובהרבה דמעות, ממש לא וירטואליות, של ילד אמיתי וחדור רגשות אשם.
הטמגוצ'י יצא לשוק בשנת 1996 וחולל סערה. מגור כלבים, גור חתולים ועד גורי דינוזאורים - כל טמגוצ'י הציג חיית מחמד שונה. לחיצה על כפתור אפשרה לבעלים הדואג להאכיל את הטמגוצ'י שלו, לדאוג לצרכיו ולהעניק לו אהבה.
מיליונים רבים של צעצועי מחמד כאלו נמכרו בעולם, עד שהטרנד של הטמגוצ'י הסתיים.
בשנים האחרונות מבטיחים לנו אחת לזמן שהטמגוצי אוטוטו חוזר בגרסת האפליקציה. היה שלב שהוא חזר בדמות צעצועים שזכו לשם "החברים של טמגוצ'י" (Tamagotchi Friends). הוא לא כל כך הצליח, אבל סביר שהנסיונות יימשכו.
אם החיה הזו תצליח לחזור ולכבוש את הנוער של המאה ה-21, הפעם בגרסת הסמארטפון, זה לא ממש יפתיע. הטכנולוגיות שניתן היום להוסיף לה מעניינות ומבטיחה. מרשת חברתית מקוונת של טמגוצ'ים, דרך קירוב המכשירים זה לזה, כדי "להפגיש אותם" ועוד.
הנה הטמגוצ'י של הניינטיז כפי שהוצג אז (עברית):
https://youtu.be/7EJaw_auryo
באנגלית:
https://youtu.be/YueDmq-w9X8
ילדים של היום משחקים בו:
https://youtu.be/e_dNuxW3X0w
סיפורו של הטמגוצ'י:
https://youtu.be/81IQrYSvzqs
והלהיט של התקופה חוזר... אנבוקסינג ל"טמגוצ'י" (עברית):
https://youtu.be/nfPvnRh0yU0
חיית מחמד וירטואלית? - גם אם אף פעם לא ראיתם דבר כזה, פעם הוא היה נפוץ מאד. תתפלאו -זה היה להיט!
אחד הלהיטים הגדולים שכבשו את בני הנוער והילדים בשנות ה-90 היה סוג של חיה וירטואלית שנקראה טמגוצ'י (Tamagotchi). זה היה צעצוע דיגיטלי שהכיל יצור מדומה ןעשוי פיקסלים שנזקק לטיפול, חינוך, אוכל, ניקיון, אהבה ובריאות.
חיית המחמד הוירטואלית הזו הייתה מתוצרת יפאן. היא שווקה על גבי מכשיר אלקטרוני נייד. הטיפול בה הכריח את הילד לחזור שוב ושוב כדי להאכיל ולהשקות ולתת אהבה וחום אנושי. אם היית שוכח, זה יכול היה להיגמר במוות וירטואלי ובהרבה דמעות, ממש לא וירטואליות, של ילד אמיתי וחדור רגשות אשם.
הטמגוצ'י יצא לשוק בשנת 1996 וחולל סערה. מגור כלבים, גור חתולים ועד גורי דינוזאורים - כל טמגוצ'י הציג חיית מחמד שונה. לחיצה על כפתור אפשרה לבעלים הדואג להאכיל את הטמגוצ'י שלו, לדאוג לצרכיו ולהעניק לו אהבה.
מיליונים רבים של צעצועי מחמד כאלו נמכרו בעולם, עד שהטרנד של הטמגוצ'י הסתיים.
בשנים האחרונות מבטיחים לנו אחת לזמן שהטמגוצי אוטוטו חוזר בגרסת האפליקציה. היה שלב שהוא חזר בדמות צעצועים שזכו לשם "החברים של טמגוצ'י" (Tamagotchi Friends). הוא לא כל כך הצליח, אבל סביר שהנסיונות יימשכו.
אם החיה הזו תצליח לחזור ולכבוש את הנוער של המאה ה-21, הפעם בגרסת הסמארטפון, זה לא ממש יפתיע. הטכנולוגיות שניתן היום להוסיף לה מעניינות ומבטיחה. מרשת חברתית מקוונת של טמגוצ'ים, דרך קירוב המכשירים זה לזה, כדי "להפגיש אותם" ועוד.
הנה הטמגוצ'י של הניינטיז כפי שהוצג אז (עברית):
https://youtu.be/7EJaw_auryo
באנגלית:
https://youtu.be/YueDmq-w9X8
ילדים של היום משחקים בו:
https://youtu.be/e_dNuxW3X0w
סיפורו של הטמגוצ'י:
https://youtu.be/81IQrYSvzqs
והלהיט של התקופה חוזר... אנבוקסינג ל"טמגוצ'י" (עברית):
https://youtu.be/nfPvnRh0yU0
מהי מוסיקת טראנס?
במוסיקה האלקטרונית יש ז'אנר אחד שהסתבך. סמים, משטרה ומעצרים לא זרים לסגנון הזה, שכבר משמו, טראנס, ניתן להבין שהוא מהפנט אנשים ומכניס אותם למצב תודעתי שונה. הוא נתפס כאנטי-ממסדי, מרדן ושובר גבולות. צעירים אהבו אותו, אך ההורים שלהם פחות. הוא כיכב במסיבות "רייב", אותן מסיבות טבע שבהן רקדו, לעתים מעל 10 שעות ברציפות ואף ימים שלמים, באווירה של חופש, מוסיקה, טבע, אווירה ואוויר צח. עד כדי כך זוהה הטראנס עם המסיבות הללו שהן כונו לא פעם "מסיבות טראנס".
טראנס (Trance) הוא סגנון במוסיקה האלקטרונית, שהתפתח באנגליה ובמערב אירופה במהלך שנות ה-90 והתפשט ברחבי העולם. זהו זרם במוזיקת הדאנס האלקטרונית שמתאפיין בקצב מהיר של 125-150 פעימות לדקה, עם הרבה לופים (חזרה על משפט מוסיקלי שוב ושוב) מהפנטים ומשפטי סינטסייזר מלודיים שיוצרים מתח הולך וגובר ושוברים אותו בשיא.
הטראנס קיבל את שמו מהחזרה המרובה במוסיקה, שמשפיעה באופן היפנוטי ומכניסה למצב המזכיר טראנס. השימוש הרב בצלילים אלקטרוניים שמופקים מסינטסייזרים, סמפלרים ומכונות תופים מעניק לו צליל שמוגדר על ידי רבים כפסיכדלי, שמיימי, חייזרי ומכניס את השומעים והרוקדים למצב זה. במקור הטראנס לא הכיל שירה אנושית ורק כשהתפתח הז'אנר התפתח, החלו המוסיקאים להוסיף פה ושם גם שירה.
הנה מוסיקת טראנס:
http://youtu.be/at50X0bIbBw
הצמד הישראלי אסטרל פורג'קשן מככב בסצנה כבר הרבה שנים:
https://youtu.be/RFjCoIN0j6A
סקאזי, עוד יוצר ודי ג'יי ישראלי שהוא מהמובילים במסיבות המוניות בעולם:
http://youtu.be/PIL2ttBqTsM
Infected Mushroom, גם הם צמד ישראלי מצליח, בטראנס הפסיכדלי:
https://youtu.be/FxiXYxOvQMw
ומסיבת טראנס:
http://youtu.be/l6Wj1RyELQA
במוסיקה האלקטרונית יש ז'אנר אחד שהסתבך. סמים, משטרה ומעצרים לא זרים לסגנון הזה, שכבר משמו, טראנס, ניתן להבין שהוא מהפנט אנשים ומכניס אותם למצב תודעתי שונה. הוא נתפס כאנטי-ממסדי, מרדן ושובר גבולות. צעירים אהבו אותו, אך ההורים שלהם פחות. הוא כיכב במסיבות "רייב", אותן מסיבות טבע שבהן רקדו, לעתים מעל 10 שעות ברציפות ואף ימים שלמים, באווירה של חופש, מוסיקה, טבע, אווירה ואוויר צח. עד כדי כך זוהה הטראנס עם המסיבות הללו שהן כונו לא פעם "מסיבות טראנס".
טראנס (Trance) הוא סגנון במוסיקה האלקטרונית, שהתפתח באנגליה ובמערב אירופה במהלך שנות ה-90 והתפשט ברחבי העולם. זהו זרם במוזיקת הדאנס האלקטרונית שמתאפיין בקצב מהיר של 125-150 פעימות לדקה, עם הרבה לופים (חזרה על משפט מוסיקלי שוב ושוב) מהפנטים ומשפטי סינטסייזר מלודיים שיוצרים מתח הולך וגובר ושוברים אותו בשיא.
הטראנס קיבל את שמו מהחזרה המרובה במוסיקה, שמשפיעה באופן היפנוטי ומכניסה למצב המזכיר טראנס. השימוש הרב בצלילים אלקטרוניים שמופקים מסינטסייזרים, סמפלרים ומכונות תופים מעניק לו צליל שמוגדר על ידי רבים כפסיכדלי, שמיימי, חייזרי ומכניס את השומעים והרוקדים למצב זה. במקור הטראנס לא הכיל שירה אנושית ורק כשהתפתח הז'אנר התפתח, החלו המוסיקאים להוסיף פה ושם גם שירה.
הנה מוסיקת טראנס:
http://youtu.be/at50X0bIbBw
הצמד הישראלי אסטרל פורג'קשן מככב בסצנה כבר הרבה שנים:
https://youtu.be/RFjCoIN0j6A
סקאזי, עוד יוצר ודי ג'יי ישראלי שהוא מהמובילים במסיבות המוניות בעולם:
http://youtu.be/PIL2ttBqTsM
Infected Mushroom, גם הם צמד ישראלי מצליח, בטראנס הפסיכדלי:
https://youtu.be/FxiXYxOvQMw
ומסיבת טראנס:
http://youtu.be/l6Wj1RyELQA
מי קבע שאלוהים הוא די ג'יי?
הלהיט "God is a DJ", בעברית "אלוהים הוא די ג'יי" הוא שיר של להקת פיית'לס מסוף שנות ה-90, שהגדיר והנציח באופן מסוים את שינוי התפיסה כלפי אנשי הדיסקים. מטכנאי מוסיקה הם הפכו למוסיקאים יוצרים. ומי הוא גדול היוצרים אם לא ההוא מלמעלה?
אם בשנות ה-70 למשל, נקראו די. ג'יי השדרנים ברדיו, מי שתפקידם היה להחליף תקליטים ודיסקים במהלך השידור ולהפעיל את הצד המוסיקלי של השידור, בהמשך הם החלו להפעיל מוסיקה במועדונים ומסיבות וכך הלך התפקיד הטכני הזה והתפתח לכיוונים שונים, מוסיקליים ואמנותיים יותר.
הפריצה הגדולה של הדי ג'ייז התרחשה במהלך שנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת. במהלכן הפך הדיג'יי מ"זה שמשמיע מוסיקה" לאמן-יוצר בפני עצמו. בשנות ה-90 החלו די ג'ייז מרחבי העולם לעבד מחדש וליצור את הגרסאות שלהם לשירים קיימים, מה שנקרא "רמיקס". מי שממקסס שיר ועושה לו רמיקס, ממציא לו צבעים וצלילים, מקצבים ומהלכים, מכניס לופים, שיאים ועוד. במיקס או רמיקס שכזה ניתן לשנות את המקצבים ולהוסיף שכבות צליל ותוספות המגדילות את האפשרויות לעומת הרצועה המקורית.
הרעב ליצירה אצל הדי ג'ייז הלך וגבר באותה תקופה, עד שלעתים קרובות היה ניתן למצוא דיג'ייז שיצרו מוסיקה מעניינת משלהם. רבים מאנשי הדיסקים שהיו לאמנים יוצרים, הלכו והפכו לכוכבים גדולים, שהגיעו למעמד ולהצלחה כמו של אמני הפופ והרוק הנערצים של העשורים הקודמים. המוסיקה שלהם הייתה בדרך כלל מוסיקה אלקטרונית, כשלא פעם היא לוותה בכלים חיים. היו מהם שעבדו עם אמני היפ-הופ והיו ל"להקת הליווי" שלהם. הודות למיקסים והסימפולים שהוא יוצר, נחשב ה-DJ המודרני של ימינו ל"אמן יוצר" ולמוסיקאי לכל דבר.
אז גם אם אלוהים לא הפך אז לדי ג'יי, יתכן שהדי ג'ייז של שנות ה-90 יכולים היו לחוש לרגע בעצמם כסוג של אלוהים מסוג מסוים, שליטים החדשים של המוסיקה הפופולארית, שיכולים לברוא וליצור משהו חדש שכזה ולהפוך אותו לפופולארי בכל העולם כולו.
הנה "אלוהים הוא די ג'יי":
https://youtu.be/bhSB8EEnCAM
רמיקס שעשה הדי ג'יי היוצר טייסטו לשיר המפורסם:
https://youtu.be/oJwP7v5N3j0
וסרטון שמדגים כיצד אלוהים, כלומר הדי ג'יי, שולט בכל (או לא):
https://youtu.be/BfX-s4dcYBg?end=8m15s
הלהיט "God is a DJ", בעברית "אלוהים הוא די ג'יי" הוא שיר של להקת פיית'לס מסוף שנות ה-90, שהגדיר והנציח באופן מסוים את שינוי התפיסה כלפי אנשי הדיסקים. מטכנאי מוסיקה הם הפכו למוסיקאים יוצרים. ומי הוא גדול היוצרים אם לא ההוא מלמעלה?
אם בשנות ה-70 למשל, נקראו די. ג'יי השדרנים ברדיו, מי שתפקידם היה להחליף תקליטים ודיסקים במהלך השידור ולהפעיל את הצד המוסיקלי של השידור, בהמשך הם החלו להפעיל מוסיקה במועדונים ומסיבות וכך הלך התפקיד הטכני הזה והתפתח לכיוונים שונים, מוסיקליים ואמנותיים יותר.
הפריצה הגדולה של הדי ג'ייז התרחשה במהלך שנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת. במהלכן הפך הדיג'יי מ"זה שמשמיע מוסיקה" לאמן-יוצר בפני עצמו. בשנות ה-90 החלו די ג'ייז מרחבי העולם לעבד מחדש וליצור את הגרסאות שלהם לשירים קיימים, מה שנקרא "רמיקס". מי שממקסס שיר ועושה לו רמיקס, ממציא לו צבעים וצלילים, מקצבים ומהלכים, מכניס לופים, שיאים ועוד. במיקס או רמיקס שכזה ניתן לשנות את המקצבים ולהוסיף שכבות צליל ותוספות המגדילות את האפשרויות לעומת הרצועה המקורית.
הרעב ליצירה אצל הדי ג'ייז הלך וגבר באותה תקופה, עד שלעתים קרובות היה ניתן למצוא דיג'ייז שיצרו מוסיקה מעניינת משלהם. רבים מאנשי הדיסקים שהיו לאמנים יוצרים, הלכו והפכו לכוכבים גדולים, שהגיעו למעמד ולהצלחה כמו של אמני הפופ והרוק הנערצים של העשורים הקודמים. המוסיקה שלהם הייתה בדרך כלל מוסיקה אלקטרונית, כשלא פעם היא לוותה בכלים חיים. היו מהם שעבדו עם אמני היפ-הופ והיו ל"להקת הליווי" שלהם. הודות למיקסים והסימפולים שהוא יוצר, נחשב ה-DJ המודרני של ימינו ל"אמן יוצר" ולמוסיקאי לכל דבר.
אז גם אם אלוהים לא הפך אז לדי ג'יי, יתכן שהדי ג'ייז של שנות ה-90 יכולים היו לחוש לרגע בעצמם כסוג של אלוהים מסוג מסוים, שליטים החדשים של המוסיקה הפופולארית, שיכולים לברוא וליצור משהו חדש שכזה ולהפוך אותו לפופולארי בכל העולם כולו.
הנה "אלוהים הוא די ג'יי":
https://youtu.be/bhSB8EEnCAM
רמיקס שעשה הדי ג'יי היוצר טייסטו לשיר המפורסם:
https://youtu.be/oJwP7v5N3j0
וסרטון שמדגים כיצד אלוהים, כלומר הדי ג'יי, שולט בכל (או לא):
https://youtu.be/BfX-s4dcYBg?end=8m15s
מהו אתר האינטרנט הראשון בהיסטוריה?
אתר האינטרנט הראשון אי-פעם הועלה לרשת (אם אפשר לקרוא כך לרשת בזמן שעוד אין בה שום אתר) כשטים ברנרס-לי העלה את האתר הראשון בשנת 1991. כשמנסים להבין מה המשמעות של האתר הראשון ברשת שתהפוך 20 שנה לאחר מכן לרשת בת מיליארדי דפי אינטרנט ואתרים שונים, צריך להבין שכשהעלו אותו ב-6 באוגוסט 1991, למעשה נפתחה הרשת הכלל עולמית WWW, קיצור באנגלית של "רשת עולמית רחבה".
זה היה מסמך המחשב הראשון שכלל את הלינקים - קישורי האינטרנט. כמובן שבהיעדר אתרים אחרים, כל הקישורים שהיו בו הובילו לדפים נוספים באתר שהכיל אותו, כיוון שאתרים אחרים לא היו.
האתר כולו רץ אז על המחשב או תחנת העבודה של טים ברנרס-לי, ממציא האינטרנט. תחנה זו שבמכון CERN הייתה למעשה שרת האינטרנט הראשון בעולם.
הנה סרטון על האתר הראשון בהיסטוריה של האינטרנט:
http://youtu.be/xIAj_Gopa0A
והנה סרטון לרגל 25 שנים להמצאת הרשת העולמית אינטרנט:
http://youtu.be/mjq6xh3_W60
כך נראה האינטרנט בשנת 1996:
https://youtu.be/WTKIgdfoHxM?long=yes
אתר האינטרנט הראשון אי-פעם הועלה לרשת (אם אפשר לקרוא כך לרשת בזמן שעוד אין בה שום אתר) כשטים ברנרס-לי העלה את האתר הראשון בשנת 1991. כשמנסים להבין מה המשמעות של האתר הראשון ברשת שתהפוך 20 שנה לאחר מכן לרשת בת מיליארדי דפי אינטרנט ואתרים שונים, צריך להבין שכשהעלו אותו ב-6 באוגוסט 1991, למעשה נפתחה הרשת הכלל עולמית WWW, קיצור באנגלית של "רשת עולמית רחבה".
זה היה מסמך המחשב הראשון שכלל את הלינקים - קישורי האינטרנט. כמובן שבהיעדר אתרים אחרים, כל הקישורים שהיו בו הובילו לדפים נוספים באתר שהכיל אותו, כיוון שאתרים אחרים לא היו.
האתר כולו רץ אז על המחשב או תחנת העבודה של טים ברנרס-לי, ממציא האינטרנט. תחנה זו שבמכון CERN הייתה למעשה שרת האינטרנט הראשון בעולם.
הנה סרטון על האתר הראשון בהיסטוריה של האינטרנט:
http://youtu.be/xIAj_Gopa0A
והנה סרטון לרגל 25 שנים להמצאת הרשת העולמית אינטרנט:
http://youtu.be/mjq6xh3_W60
כך נראה האינטרנט בשנת 1996:
https://youtu.be/WTKIgdfoHxM?long=yes
מה הסיפור של הסניקרס?
בשנות ה-90 של המאה הקודמת היו הסניקרס (Sneakers), נעלי הספורט, אולי הפריט הכי אופנתי אצל הצעירים.
נעלי הספורט קיימים כבר מאז המאה ה-19, עת הוצגו לראשונה נעליים עם סוליות גומי וענו על הצרכים של ספורטאים וחובבי ספורט. בסוף אותה מאה ייוולד המונח "סניקרס" (Sneakers), באנגלית "התגנבות", מונח שנגזר מהעובדה שסוליות הגומי אפשרו הליכה וריצה שקטה.
במהלך המאה ה-20 נולדו נעלי הספורט מבד. מותגים כמו קונברס וקדס הפכו פופולריים במיוחד. עם זאת, תרבות נעלי הספורט וההצלחה הגדולה שלהם המריאו משנות ה-70, עם נעלי ספורט של חברות כמו "אדידס" ו"נייקי". באמצע שנות ה-80 מופיעים דגמי נעלי כדורסל איקוניות.
נעלי ה-Nike Air Jordan שיצאו ב-1985, הוקדשו לענק הכדורסל מייקל ג'ורדן ועם הצלחה חסרת תקדים של דגם אחד הן חוללו מהפכה בענף הסניקרס.
מאז הפכו נעלי ספורט ממוצר הנעלה אתלטי ושימושי להצהרה אופנתית ולסמל סטטוס של ממש. ללא הפסקה ממשיכות נעלי הספורט להתפתח, כשאינספור מותגים, דגמים וסגנונות, מיועדים לקהלי יעד שונים ומספקים שלל טעמים.
לצד נעלי ספורט ממוקדות ביצועים יוצאים דגמים מיוחדים ומהדורות אופנתיות. אחרות יוצאות בסדרות מוגבלות המיועדות לאספנים.
מגוון נעלי סניקרס לנשים לגברים מיוצר כיום על ידי מותגי האופנה המובילים בתחום הזה, ביניהם ואנס, נטורל וורלד, ניו באלאנס ועוד. בעולם כולו נמכרים נעלי סניקרס של המותגים הנחשקים ביותר, כמו לחמניות טריות.
בעשורים האחרונים מצליחים במיוחד נעלי סניקרס בסגנון ה"סופרגה" (Superga). מדובר במותג סניקרס איטלקי, שייסד ברנש בשם וולטר מרטיני וקיים מאז שנת 1911. במקור, אגב, הוא רצה לייצר נעלי טניס. אבל ההתמקדות הזו נעלמה עם ההצלחה, כשהסופרגה הלך והפך למותג סניקרס מצליח בכל העולם.
תולדות נעלי הספורט הם עדות לפופולריות המתמשכת והעצומה של הנעליים שנולדו לשימוש עולם הספורט והפכו למוצר אופנה לכל דבר.
הנה סיפורן של נעלי הסניקרס (עברית):
https://youtu.be/w4bhB2JOSRE
נעלי הסופרגה, הסניקרס האהובים על הבנות:
https://youtu.be/7NOdPwEUlpk
פרסומת לסניקרס, כלומר נעליים, אבל ללא ידיים:
https://youtu.be/WsBPTnTz-ro
סניקרס עם טכנולוגיה עכשווית ומפותחת מאוד:
https://youtu.be/S-jg1S5piK8
כך מייצרים את הסניקרס הלא תמיד מגניבות של ניו באלאנס:
https://youtu.be/Xd7j0mJ1OSo
פרסומת לעיתונות רחבת האופקים של ה"ניו יורק טיימס" בעזרת סניקרס:
https://youtu.be/pVJi_taqKd0
והסבר הנעליים ללא ידיים:
https://youtu.be/jsfyzOflZTg
בשנות ה-90 של המאה הקודמת היו הסניקרס (Sneakers), נעלי הספורט, אולי הפריט הכי אופנתי אצל הצעירים.
נעלי הספורט קיימים כבר מאז המאה ה-19, עת הוצגו לראשונה נעליים עם סוליות גומי וענו על הצרכים של ספורטאים וחובבי ספורט. בסוף אותה מאה ייוולד המונח "סניקרס" (Sneakers), באנגלית "התגנבות", מונח שנגזר מהעובדה שסוליות הגומי אפשרו הליכה וריצה שקטה.
במהלך המאה ה-20 נולדו נעלי הספורט מבד. מותגים כמו קונברס וקדס הפכו פופולריים במיוחד. עם זאת, תרבות נעלי הספורט וההצלחה הגדולה שלהם המריאו משנות ה-70, עם נעלי ספורט של חברות כמו "אדידס" ו"נייקי". באמצע שנות ה-80 מופיעים דגמי נעלי כדורסל איקוניות.
נעלי ה-Nike Air Jordan שיצאו ב-1985, הוקדשו לענק הכדורסל מייקל ג'ורדן ועם הצלחה חסרת תקדים של דגם אחד הן חוללו מהפכה בענף הסניקרס.
מאז הפכו נעלי ספורט ממוצר הנעלה אתלטי ושימושי להצהרה אופנתית ולסמל סטטוס של ממש. ללא הפסקה ממשיכות נעלי הספורט להתפתח, כשאינספור מותגים, דגמים וסגנונות, מיועדים לקהלי יעד שונים ומספקים שלל טעמים.
לצד נעלי ספורט ממוקדות ביצועים יוצאים דגמים מיוחדים ומהדורות אופנתיות. אחרות יוצאות בסדרות מוגבלות המיועדות לאספנים.
מגוון נעלי סניקרס לנשים לגברים מיוצר כיום על ידי מותגי האופנה המובילים בתחום הזה, ביניהם ואנס, נטורל וורלד, ניו באלאנס ועוד. בעולם כולו נמכרים נעלי סניקרס של המותגים הנחשקים ביותר, כמו לחמניות טריות.
בעשורים האחרונים מצליחים במיוחד נעלי סניקרס בסגנון ה"סופרגה" (Superga). מדובר במותג סניקרס איטלקי, שייסד ברנש בשם וולטר מרטיני וקיים מאז שנת 1911. במקור, אגב, הוא רצה לייצר נעלי טניס. אבל ההתמקדות הזו נעלמה עם ההצלחה, כשהסופרגה הלך והפך למותג סניקרס מצליח בכל העולם.
תולדות נעלי הספורט הם עדות לפופולריות המתמשכת והעצומה של הנעליים שנולדו לשימוש עולם הספורט והפכו למוצר אופנה לכל דבר.
הנה סיפורן של נעלי הסניקרס (עברית):
https://youtu.be/w4bhB2JOSRE
נעלי הסופרגה, הסניקרס האהובים על הבנות:
https://youtu.be/7NOdPwEUlpk
פרסומת לסניקרס, כלומר נעליים, אבל ללא ידיים:
https://youtu.be/WsBPTnTz-ro
סניקרס עם טכנולוגיה עכשווית ומפותחת מאוד:
https://youtu.be/S-jg1S5piK8
כך מייצרים את הסניקרס הלא תמיד מגניבות של ניו באלאנס:
https://youtu.be/Xd7j0mJ1OSo
פרסומת לעיתונות רחבת האופקים של ה"ניו יורק טיימס" בעזרת סניקרס:
https://youtu.be/pVJi_taqKd0
והסבר הנעליים ללא ידיים:
https://youtu.be/jsfyzOflZTg
מהי מוסיקת הג'אנגל או הדראם נ' בייס?
דראם אנד בייס (Drum and Bass), או דראם נ' בייס, הוא סגנון של מוסיקה אלקטרונית, שנולד והתפתח בשנות ה-90 בבריטניה.
רבים מכירים את הדראם נ' בייס גם בשמו הנוסף "ג'אנגל" (Jungle). הוא מתבסס על מקצבי תופים אופייניים ומהירים למדי (בין 160 ל-180 BPM). בנוסף למקצבי התופים הדומיננטיים יש בסגנון גם קו בייס עמוק ולעתים כבד.
הדראם נ' בייס, הידוע גם בראשי התיבות DnB, משלב בתוכו רעיונות והשפעות מסגנונות מגוונים. על אף אופיו המחתרתי, הוא זכה לפופולארית בתקופה מסוימת והגיע לקהלים רחבים בציבור. עם זאת המון ממוסיקת הדנ"ב לא מגיעה אל אוזני ההמונים ואינה קלה להאזנה.
הנה מוסיקת הדראם נ' בייס:
http://youtu.be/n3vLI6HDYTI
משתלבת יפה עם מדע בדיוני:
http://youtu.be/nEG_V-aw5VE
אולי להקת הג'אנגל הכי חשובות - הפרודיג'י:
http://youtu.be/wmin5WkOuPw
אלבום דראם אנ בייס ארוך ומצוין:
https://youtu.be/ZzoY_eEnnac
סרט ארוך יותר שמסביר מה זה דראם נ בייס:
http://youtu.be/EAV8L7wae_I?long=yes
דראם אנד בייס (Drum and Bass), או דראם נ' בייס, הוא סגנון של מוסיקה אלקטרונית, שנולד והתפתח בשנות ה-90 בבריטניה.
רבים מכירים את הדראם נ' בייס גם בשמו הנוסף "ג'אנגל" (Jungle). הוא מתבסס על מקצבי תופים אופייניים ומהירים למדי (בין 160 ל-180 BPM). בנוסף למקצבי התופים הדומיננטיים יש בסגנון גם קו בייס עמוק ולעתים כבד.
הדראם נ' בייס, הידוע גם בראשי התיבות DnB, משלב בתוכו רעיונות והשפעות מסגנונות מגוונים. על אף אופיו המחתרתי, הוא זכה לפופולארית בתקופה מסוימת והגיע לקהלים רחבים בציבור. עם זאת המון ממוסיקת הדנ"ב לא מגיעה אל אוזני ההמונים ואינה קלה להאזנה.
הנה מוסיקת הדראם נ' בייס:
http://youtu.be/n3vLI6HDYTI
משתלבת יפה עם מדע בדיוני:
http://youtu.be/nEG_V-aw5VE
אולי להקת הג'אנגל הכי חשובות - הפרודיג'י:
http://youtu.be/wmin5WkOuPw
אלבום דראם אנ בייס ארוך ומצוין:
https://youtu.be/ZzoY_eEnnac
סרט ארוך יותר שמסביר מה זה דראם נ בייס:
http://youtu.be/EAV8L7wae_I?long=yes
מה היה מהפכני בתוכנת ICQ?
תוכנת המסרים המיידיים ICQ הייתה למעשה הרשת החברתית הראשונה באינטרנט. התוכנה המהפכנית הזו פותחה בישראל, על ידי מספר צעירים שחיפשו דרך לתקשר עם החברים שלהם כשהם מחוברים לרשת.
הזמן הוא שנות ה-90, המועד שבו פרץ האינטרנט לחיינו. מרבית המשתמשים היו מחוברים אז בחיוג ושילמו לפי זמן החיבור. במצב כזה, אדם התחבר לרשת האינטרנט רק כשהוא התכוון ממש לגלוש ברשת או לקרוא ולכתוב מיילים. חבורת הצעירים הזו פינטזה על תוכנה שבה הם יראו בצד המסך מי מחבריהם מחובר ויוכלו להתכתב איתו בצ'ט ידידותי ופשוט, תוך כדי גלישה וביצוע פעולות אחרות ברשת.
הפיתוח היה החלק הקל. החברים גייסו את אביו של אריק ורדי, אחד מהם, בתור מנכ"ל החברה שהחליטו להקים. הם עצמם התרכזו רק בפיתוח ויוסי ורדי, איש בעל ניסיון עסקי וניהולי אבל כמעט ללא הבנה במחשבים, הוא החל להפוך את הדבר הזה לחברה עיסקית בשם "מיראביליס".
בהובלתו של יוסי ורדי הם החליטו שהתוכנה שפיתחו תחולק בחינם, תפיסה מהפכנית באותם הימים. בנוסף, הם החליטו לשווק אותה דרך קבוצת גיקים, אנשים שהם "מאמצים מוקדמים". הם הניחו שאם הללו יאהבו אותה, הם יגרמו לחבריהם להוריד ולהתקין, כדי שיוכלו לשוחח איתם בעזרתה.
קיוו ולא הבינו מה צופן העתיד. שיטת ההפצה הזו, שלימים תיקרא "שיווק ויראלי", הפכה להצלחה בלתי נתפסת. אם קודם קיוו שיהיו כמה אלפי משתמשים במוצר, מיליונים העבירו איש לחבריו את השמועה על ICQ וגרמו להורדות שעלו בטור חשבוני תלול. עשרות מיליוני משתמשים הפכו אותה ללהיט ענקי. קמה הרשת החברתית (אם כי לא כינו אותה כך) הראשונה ברשת.
בצד ההצלחה, החזיקה החברה הקטנה שרתים שבקושי החזיקו מעמד מול העומסים האדירים של מיליוני המשתמשים הנלהבים. במקביל קמו חברות שפיתחו מוצרים מתחרים, כולל מיקרוסופט שפיתחה את ה"מסנג'ר" שלה. בשקט ובפקחות ניהל יוסי ורדי משא ומתן בהפסקות עם חברת AOL על מכירת החברה. אבל בכל פעם שחזרו אליו הוא העלה את המחיר. האמריקאים הופתעו מהנוסחה היחודית שלו, שמספר המשתמשים בתוכנה ולא ההכנסות (האפסיות), הוא שקובע את ערך החברה. לבסוף הם החליטו להיכנע ורכשו את החברה בסכום דימיוני של 431 מיליוני דולרים!
ורדי הסביר שהמכירה הייתה מחוייבת המציאות. הוא נימק זאת בעובדה שלא עמד כסף לרשותם, אלא ההון העצמי המינימלי שהוא עצמו הזרים לה. הוא חשש שהשרתים לא יעמדו בעומס והכל יקרוס ולכן, בזמן שניהל משא ומתן קשוח, הוא התפלל בלב לסיומו.
הנה תוכנת המסרים ICQ היום:
https://youtu.be/LitgkkGZnao
מוסיקה שנעשתה מהצלילים של תוכנת ICQ:
https://youtu.be/sZPo9PVqkIs
ופרסומת שמסבירה בלי מילים מה עשתה ICQ לנוער:
https://youtu.be/dbW-Q84yBOc
תוכנת המסרים המיידיים ICQ הייתה למעשה הרשת החברתית הראשונה באינטרנט. התוכנה המהפכנית הזו פותחה בישראל, על ידי מספר צעירים שחיפשו דרך לתקשר עם החברים שלהם כשהם מחוברים לרשת.
הזמן הוא שנות ה-90, המועד שבו פרץ האינטרנט לחיינו. מרבית המשתמשים היו מחוברים אז בחיוג ושילמו לפי זמן החיבור. במצב כזה, אדם התחבר לרשת האינטרנט רק כשהוא התכוון ממש לגלוש ברשת או לקרוא ולכתוב מיילים. חבורת הצעירים הזו פינטזה על תוכנה שבה הם יראו בצד המסך מי מחבריהם מחובר ויוכלו להתכתב איתו בצ'ט ידידותי ופשוט, תוך כדי גלישה וביצוע פעולות אחרות ברשת.
הפיתוח היה החלק הקל. החברים גייסו את אביו של אריק ורדי, אחד מהם, בתור מנכ"ל החברה שהחליטו להקים. הם עצמם התרכזו רק בפיתוח ויוסי ורדי, איש בעל ניסיון עסקי וניהולי אבל כמעט ללא הבנה במחשבים, הוא החל להפוך את הדבר הזה לחברה עיסקית בשם "מיראביליס".
בהובלתו של יוסי ורדי הם החליטו שהתוכנה שפיתחו תחולק בחינם, תפיסה מהפכנית באותם הימים. בנוסף, הם החליטו לשווק אותה דרך קבוצת גיקים, אנשים שהם "מאמצים מוקדמים". הם הניחו שאם הללו יאהבו אותה, הם יגרמו לחבריהם להוריד ולהתקין, כדי שיוכלו לשוחח איתם בעזרתה.
קיוו ולא הבינו מה צופן העתיד. שיטת ההפצה הזו, שלימים תיקרא "שיווק ויראלי", הפכה להצלחה בלתי נתפסת. אם קודם קיוו שיהיו כמה אלפי משתמשים במוצר, מיליונים העבירו איש לחבריו את השמועה על ICQ וגרמו להורדות שעלו בטור חשבוני תלול. עשרות מיליוני משתמשים הפכו אותה ללהיט ענקי. קמה הרשת החברתית (אם כי לא כינו אותה כך) הראשונה ברשת.
בצד ההצלחה, החזיקה החברה הקטנה שרתים שבקושי החזיקו מעמד מול העומסים האדירים של מיליוני המשתמשים הנלהבים. במקביל קמו חברות שפיתחו מוצרים מתחרים, כולל מיקרוסופט שפיתחה את ה"מסנג'ר" שלה. בשקט ובפקחות ניהל יוסי ורדי משא ומתן בהפסקות עם חברת AOL על מכירת החברה. אבל בכל פעם שחזרו אליו הוא העלה את המחיר. האמריקאים הופתעו מהנוסחה היחודית שלו, שמספר המשתמשים בתוכנה ולא ההכנסות (האפסיות), הוא שקובע את ערך החברה. לבסוף הם החליטו להיכנע ורכשו את החברה בסכום דימיוני של 431 מיליוני דולרים!
ורדי הסביר שהמכירה הייתה מחוייבת המציאות. הוא נימק זאת בעובדה שלא עמד כסף לרשותם, אלא ההון העצמי המינימלי שהוא עצמו הזרים לה. הוא חשש שהשרתים לא יעמדו בעומס והכל יקרוס ולכן, בזמן שניהל משא ומתן קשוח, הוא התפלל בלב לסיומו.
הנה תוכנת המסרים ICQ היום:
https://youtu.be/LitgkkGZnao
מוסיקה שנעשתה מהצלילים של תוכנת ICQ:
https://youtu.be/sZPo9PVqkIs
ופרסומת שמסבירה בלי מילים מה עשתה ICQ לנוער:
https://youtu.be/dbW-Q84yBOc
