שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי היו הטרובדורים?
הטרובדורים היו הזמרים של ימי הביניים. הם הופיעו בטירות של האצילים ונהגו לבדר את האצילים ואורחיהם בטירה. פעמים רבות הם שרו בזמן הארוחה, שכן הייתה אמונה רווחת בימי הביניים שהמוסיקה עוזרת לעיכול בשעת האוכל.
הטרובדורים היו זמרים ומשוררים שהחלו לפעול במאה ה-11, בחבל פרובאנס שבצרפת. הם נהגו לשיר וללוות את עצמם בלאוטה, קתרוס או נבל, לעיתים בהרכב ולרוב לבד. איש לא יודע כיצד נשמעו הטרובדורים בדיוק. להקות מעטות בעולם מנסות לשחזר את הצליל המשוער שלהם ואת צורת ההופעה שהייתה נהוגה אז.
בכל ארץ קראו להם אחרת. בצרפת הם כונו "טרוברים" ובגרמניה "מינזינגרים". עד היום נוהגים לכנות בשם זה זמרים בודדים, השרים בליווי כלי נגינה אקוסטיים בלבד ובשירתם שמים דגש על שירים סיפוריים.
חשוב לדעת שהטרובדורים לא היו זמרים ונגנים נודדים דווקא. המוזיקאי הנודד בימי הביניים נקרא דווקא "מינסטרל" או "ז'ונגלר". הוא היה לרוב עני ונחשב לפשוט שבמוסיקאים. לעומתו היו הטרובדור והטרובר משוררים ומלחינים אצילים או מוסיקאים בכירים, שפעלו בחצרות האצילים. הם היו האליטה המוסיקלית של ימי הביניים.
הנה הרכב שמבצע את שירי הטרובדורים של ימי הביניים:
http://youtu.be/7gPf24lXa7A
טרובדור במוסיקת נבל מימי הביניים:
https://youtu.be/ZvaRMZPROSo
ומוסיקת טרובדורים לגיטרה:
http://youtu.be/lEqaCvxrl-s
הרכב של כלי נגינה שמרחיב את מושג הטרובדורים:
http://youtu.be/A9Mb2OBGF7Y
מהם המזמורים הגרגוריאניים?
המוסיקה הראשונה בהיסטוריה שהועלתה על הכתב הייתה המוסיקה הגרגוריאנית. היא הייתה מוסיקה דתית, מוסיקה נוצרית, שנחשבה בימי הביניים למרכזית בטקסים הכנסייתיים.
אמנם היו גם מנגינות עממיות ונגנים שעברו מעיר לעיר ומכפר אל כפר וניגנו, אבל זו לא נחשבה מוסיקה אמנותית. את המוסיקה הנחשבת שמעו אז בכנסייה. לתפילות הנוצריות בימי הביניים היה צליל אופייני ושונה מתפילות של היום. לאוזני האדם המודרני הן נשמעות כאילו הן לקוחות מעולם אחר. הן הורכבו משירים גרגוריאניים, כלומר מזמורים שאסף גרגוריוס.
המזמורים הגרגוריאניים (Gregorian chant) נולדו כשהאפיפיור גרגוריוס הראשון, שכיהן כאפיפיור בשנים 590-604, אסף וריכז את מזמורי הכנסייה הנוצרית לאוסף מזמורים מרכזי. הם החלו נקראים על שמו "מזמורים גרגוריאנים".
מזמורים גרגוריאניים היו תמיד שירים חד-קוליים שבוצעו ברוב המקרים על ידי גברים או נערים, ללא ליווי של כלי נגינה. המנגינה נעה בהם בצעדים קטנים ובסולם דיאטוני (כאילו על הקלידים הלבנים של הפסנתר בלבד) וללא תחושת פעמה ברורה, כשמנעד המנגינה הוא מצומצם (ללא צלילים גבוהים מאד או נמוכים מאד) ולא עולה לעולם על אוקטבה.
המזמורים הגריגוריאניים הושרו בטקסים הדתיים בשפה הלטינית, כשסולן ומקהלה שרים לסירוגין.
הנה המקורות של השירים הגרגוריאניים:
https://youtu.be/MCaWDQMgUS8
מזמור גרגוריאני עם התווים האופייניים לתקופה ולמזמורים הללו:
https://youtu.be/cDhYGdK0KQg
מקהלה מבצעת שיר גרגוריאני:
http://youtu.be/CBwh1OXw6uI
חיבור מגוחך אבל פופולארי בין סגנון הזמר הגרגוריאני לבין שירי פופ:
http://youtu.be/kHxPPwNySzw
סרט תיעודי קצר על השירה הגרגוריאנית:
https://youtu.be/Igoh5kEqj3Y?long=yes
וסיפורה של השירה הגרגוריאנית על רקע מראות ודימויים הלקוחים מימי הביניים:
https://youtu.be/QuRrd35kvUo?long=yes
איך נשמעה המוסיקה של ימי הביניים?
מוסיקת ימי הביניים העממית הייתה בחלקה הגדול מוסיקה קצבית ותוססת ובחלקה מוסיקה דתית חמורה ואיטית. מדובר בתקופה באירופה שבין נפילת האימפריה הרומית ועד לתקופת הרנסאנס.
רוב המוסיקה בימי הביניים הייתה דתית ועסקה בתכנים דתיים. המוסיקה הדתית החשובה של אז הייתה מוסיקה גרגוריאנית, שכללה שירה איטית בקול אחד. מרבית המלחינים אז היו נזירים ומילות הלחנים הללו באו מהתנ"ך והברית החדשה.
המוסיקה החילונית נעשתה אז בעיקר על ידי אמנים נודדים שנקראו טרובדורים. הם נהגו לחבר ולשיר את שיריהם בעצמם, עם ליווי בכלי נגינה. שירי הטרובדורים היו שירים ששרו זמרים נודדים בימי הביניים - קראו עליהם באאוריקה בתגית "טרובדורים".
על אף שהתפתחו והשתנו מעט או מיוצרים מחומרים אחרים, מרבית כלי הנגינה של ימי הביניים קיימים עד היום. מכלי המיתר של התקופה, שהשתנו במבנה ומספר המיתרים, דרך האורגן שקיבל צורות שונות באזורים שונים בעולם ועד לחליל הצד שהיה אז עשוי מעץ וכיום הוא עשוי מכסף. גם הנבל מיוצר מחומר שונה, אך לא השתנה מאז. לעומתו חליל פאן לא השתנה, אם כי הוא איבד את חשיבותו מאז.
הנה שיר יין מימי הביניים:
https://youtu.be/9Kvy8b2IvHA?t=12s
הרכב שמנגן מוסיקה עממית מימי הביניים:
https://youtu.be/D34HbFLFwpA
שיר יפה המשלב נגינה עם שירה נאה:
https://youtu.be/NPDCsi1mbhE
קטע אינסטרומנטלי מהמאה ה-14:
https://youtu.be/yzW1P_v6-to
ועוד מוסיקה עממית מימי הביניים:
https://youtu.be/6pEdfwqPFns
איך יצר באך את המנחה המוסיקלית?
זה קרה בשנת 1747 כשבארמונו של פרידריך השני, מלך פרוסיה, ביקר "המלחין המאלתר" יוהן סבסטיאן באך. באך היה ידוע בחייו פחות כמלחין ויותר כנגן מצוין וכמאלתר בחסד, מי שיכול להמציא על הרגע, כלומר ממש במקום, מנגינות נעימות לאוזן ומתוחכמות ביותר.
המלך המארח החליט להשתעשע מעט וביקש מאורחו לנגן אילתורים על מנגינה שניגן לו. באך החל מיד לאלתר פוגה על המנגינה שניגן המלך. האילתור היה מוצלח ובאך קיבל הרבה מחיאות כפיים וכבוד מהמלך הנלהב.
מעט אחרי שחזר באך לביתו, הוא החליט להלחין על בסיס הנושא של המלך מספר פוגות וקנונים. הוא גם החל ליצור פוגה ב-6 קולות. כל הקטעים שיצר היו לחלק מיצירה חדשה שלו, יצירה מונומנטלית שזכתה לשם "המנחה המוסיקלית" (The Musical Offering).
הנה קטע מהמנחה המוסיקלית:
https://youtu.be/z4STsIzfBNI
עוד מ"המנחה המוזיקלית" בגיטרה:
https://youtu.be/WTdsBQhoCWk
וביצוע ארוך של חלקים מהמנחה המוסיקלית:
https://youtu.be/23yNGer9Wqs?long=yes
מי היה יוהן שטראוס שאביו המלחין אסר עליו להיות כמוהו?
הוא כתב כמה מהוואלסים המוכרים בעולם, עשה לביתו עד רמה של ארמון וכונה בתולדות המוסיקה "מלך הוואלס", אבל סיפורו של יוהן שטראוס השני הוא הרבה יותר מזה.
מילדות ידע יוהן שאביו, מוסיקאי ומנצח תזמורת בעצמו, לא רצה שיהיה מוסיקאי. אבל הוא רצה רק מוסיקה. והמוסיקה, עוד נראה בהמשך, גם היא בחרה בו. שכן הוא היה גאון מוסיקלי ובעל יכולות מטורפות בכל צדדי ותחומי העיסוק המוסיקלי - הלחנה, עיבוד, תיזמור וניצוח.
סיפורו של יוהן שטראוס הבן (Johann Strauss II) הוא מרתק. אביו, גם שמו יוהן שטראוס וליתר דיוק יוהן שטראוס הראשון, לא רצה שהוא יהיה מלחין. אבל יוהאן הצעיר עמד על דעתו ועמד בפני אביו, המוסיקאי הדגול.
הוא החליט שיהיה גם יהיה מוסיקאי. האם יצליח?
האב רצה שבנו ילמד משפטים או יעסוק בבנקאות. אבל הבן אהב מוסיקה. הוא התעקש ובניגוד לרצונו של אביו, החל את הקריירה שלו.
ההמשך הוא יהיה למנצח ומלחין מצליח בעצמו, אבל בשלב הזה מנסה האב הנעלב להקשות עליו. הוא מדבר על ליבם של בכירים ב"תעשייה", שלא יעסיקו את בנו והפסיק לחלוטין לדבר איתו.
אבל הבן הנחוש נעשה עוד יותר נחוש. הוא כותב כאן, מחליף מנצח שם, מעבד למישהו ומלחין לאציל אחר. מחיריו זולים והתמורה למשלמים מעולה. הקריירה שלו הולכת ונוסקת.
בהדרגה כל וינה מדברת עליו. די מהר שטראוס הבן הפך למלחין אהוד ולאיש מקצוע מוערך. כמו רוק סטאר של ימינו, כולם רוצים לשמוע ולרקוד את הוואלסים שלו והוא כבר הכי פופולארי בווינה של אותם זמנים.
שטראוס הבן הלחין מעל 400 ואלסים וינאיים ולמעשה הוא הפך את הוואלס מריקוד עממי ופשוט לריקוד אופנתי, נוצץ ואהוב על האצולה הווינאית.
ואלס הופך אצלו לאמנות. צורה אמנותית של מוסיקה קלסית. שופן ייקח את זה עוד יותר לשם והוא עצמו יכתוב יצירות נהדרות נוספות שאינן דווקא ואלס.
הצלחתו היא אמנם למורת רוחו של אביו, שרצה בשבילו עתיד בטוח והצלחה כלכלית, אבל עכשיו הוא רואה כיצד משיג הבן את מה שהוא עצמו רצה בשבילו - גם הצלחה כלכלית אדירה במונחי תקופתם ועדיין דרך המוסיקה שהבן כל כך אהב.
ואתם? - אל תתנו לאף אחד לשתול לכם חלומות משלו. עשו את מה שליבכם מכוון אליו והצטיינו במה שאתם אוהבים. כי הלב, לפני חשבון הבנק שלכם ואפילו לפני תבונת המבוגרים, הלב יודע שאם תעשו את מה שאתם חולמים לעשות, אם תגשימו את רצונותיכם שלכם ותלכו עם הברק בעיניים והנחישות לממש את מה שזיהיתם אצלכם - אז תהיו מעולים ותביאו ערך לעולם וסביר להניח שגם לעצמכם!
הנה סיפורו של יוהן שטראוס הבן:
https://youtu.be/TvV3izf56vg
קחו 10 נקודות בחייו של הגאון המוסיקלי הגדול הזה:
https://youtu.be/RiEJruLNoE4
והפתיחה העטלף של שטראוס:
https://youtu.be/GE167aOj_qI?long=yes
מי רודף אחרי הפוגה המוסיקלית?
פוּגָה (Fugue) היא שיטת הלחנה פוליפונית לכמה קולות, שנולדה בתקופת הרנסאנס והגיעה לשיא בתקופת הבארוק. גם אחרי תקופת הבארוק ממשיכה הפוגה להופיע, מפוגות בתקופה הקלאסית ועד לפוגות מהתקופה הרומנטית ובמאה ה-20.
בתחילת הפוגה מנוגן הנושא הראשי ובהמשך הוא מושמע שוב ושוב, כשבכל פעם הוא "עובר" לקול אחר, בין הקולות השונים. אך בכל קול הוא מנוגן בשינויים מסוימים. לעתים השינוי מלודי, כלומר במנגינה שלו, ולעתים הוא ריתמי, בקצב שלו. כך הוא מתאים לקולות האחרים ולסולמות השונים.
חוץ מהנושא הראשי, יש בפוגה גם נושאים משניים וקטעי מעבר, שמושמעים כל הזמן למולו, כנושאים נגדיים או מקבילים. קצת כמו שיחה שבה ניתן להבין את דברי כולם, על אף שהם מדברים ביחד וממש בו-זמנית - כך הקולות בפוגה עצמאיים ועדיין יש ביניהם שילוב הרמוני המשתלב היטב לכדי שלמות אחת. בכך הפוגה שונה מצורות מוסיקליות אחרות שלא מבוססות על קונטרפונקט.
יצירות שנכתבו בטכניקת הפוגה נקראות במרבית המקרים גם הן "פוגה". פוגות כאלה יכולות להיכתב לכלי יחיד, לרוב כלי מקלדת כמו פסנתר, להרכבים כליים וקוליים, דוגמת רביעיית מיתרים, תזמורת מלאה או מקהלה.
פוגות מפורסמות ניתן למצוא בסימפוניה השלישית של בטהובן, בקטע ה"אמן" מתוך הרקוויאם של מוצרט, וברבות מיצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך.
כך נראית פוגה:
https://youtu.be/95gLT7NzHAM
הנה הפוגה הגדולה בסול מינור של באך קכל 542:
https://youtu.be/4WhPUqpaRp4
פוגת "אמן" מתוך הרקוויאם של מוצרט:
https://youtu.be/-IfB7VmGaNQ
הפוגה מפרק רביעי בסימפוניה השלישית של בטהובן:
https://youtu.be/ZkP3XVkLxL4
סרט תיעודי שמסביר את הפוגה:
https://youtu.be/vAFETgpt9PA?long=yes
הסבר נוסף ומעמיק על הפוגה והצד המתמטי שלה:
https://youtu.be/ZG4SKgCpppE?long=yes
ו"אמנות הפוגה" של באך בביצוע הפסנתרן גלן גולד:
https://youtu.be/exD8bhJP1eo?long=yes
מה מצמרר ברקוויאם של מוצרט?
מעצם היותו מיסת אשכבה, כלומר תפילה לאשכבת המת, מיסה למתים. בכל רקוויאם (Requiem) יש משהו קשה ומסתורי. אבל אין כמו הרקוויאם של מוצרט להיות מצמרר במיוחד, אירוני וקשה בנסיבות כתיבתו.
הרקויאם הזה הוא מהיפים שברקוויאמים, מיצירותיו הטובות ביותר של ילד הפלא שהיה למלחין גאון. הוא גם הפך לאבן דרך במוסיקה הקלאסית בכלל.
הרקוויאם הוזמן ממוצרט, על ידי אלמוני ששלח שליח וביקש שמוצרט יכתוב מיסת רקוויאם. האלמוני הבטיח תשלום עבור היצירה. מוצרט לא ידע שמזמין היצירה הוא הרוזן פון ואלזג שטופאך, ברנש עשיר ותמהוני שנהג להזמין יצירות אצל טובי המלחינים ולפרסמן לאחר מכן כיצירותיו שלו.
מוצרט החל לעבוד על הרקוויאם כמעט מיד. אבל הזמנה שקיבל מפראג, לאופרה חדשה, גרמה לו להניח אותו ולאחר שסיים את האופרה הוא גם נסע לנצח על הבכורה שלה בפראג. משחזר הוא סיים את האופרה "חליל הקסם", שאותה החל עוד לפני הרקוויאם ואז שב לכתוב אותו. הלחץ האדיר שהיה עליו באותה תקופה גרם למלחין הגאון לקשיים בריאותיים גדולים וכתיבת יצירת המוות הנוצרית הזו החלה להעיק ולדכא אותו. באופן מוזר הלך הרקוויאם ונכתב על ידו, בעת שהוא סובל יותר ויותר ממחלה. מוצרט החל להאמין שהוא כותב את הרקוויאם שלו. הוא צדק.
בפרק הלקרימוזה הספיק מוצרט לכתוב רק כ-8 תיבות ויתכן בהחלט שאלו היו התווים האחרונים שכתב בחייו. הוא מעולם לא סיים את כתיבת הרקוויאם הזה ובמותו הותיר אותו כתוב בחלקו. רק לאחר מותו הוא הושלם על ידי זוסמאייר תלמידו, לבקשת אלמנתו, קונסטנצה, שנזקקה לכסף שהבטיח הרוזן. אגב, בסרט אמדאוס, העוסק בסוף חייו של מוצרט, העדיפו לספר, בלי קשר למציאות, שהמלחין אנטוניו סאליירי הוא שהשלים את הרקוויאם.
באופן אירוני, דווקא מותו של המלחין הגאון מוצרט לא איפשר לרוזן לפרסמו כשלו. הרי למוצרט שולם הרבה מאד כסף, על מנת שיוותר על זכויות היוצרים של הרקוויאם ויכחיש בעת הצורך שכתב את הרקוויאם. אבל מותו שיבש לרוזן את התכניות ובמקום זאת זכה הרקוויאם, שאת חלקו לא מוצרט הוא שכתב, להתפרסם בתור "הרקויאם מוצרט".
הנה סיפור הרקוויאם של מוצרט:
https://youtu.be/PIh4cFSE6lE
פרק הלקרימוזה מהרקוויאם של מוצרט:
https://youtu.be/k1-TrAvp_xs
ובביצוע נוגע ללב של גיטרה:
https://youtu.be/uY8EP9HXV9Q
כל הרקוויאם שכתב מוצרט, בהמחזה מסוימת:
https://youtu.be/05ti_0WyxuM?long=yes
מיהו ג'ון דאולנד, מלחין הרנסנס שמצליח עד ימינו?
משורר, מלחין, זמר ונגן לאוטה אנגלי, המיוחד בג'ון דאולנד (John Dowland), המלחין בן המאה ה-16 ומי שכונה "אורפיאוס האנגלי", הוא היותו פופולרי עד ימינו. לא רבים ממלחיני הרנסנס הצליחו לשמור במשך 400 שנה כל כך יפה על הפופולריות של המוסיקה שלהם.
דאולנד היה מלחין דגול. באנגליה של המלכה אליזבת הראשונה, שיקפו שיריו את מה שנחשב עד היום כ"תור הזהב" במוסיקה ובשירה. עד היום הוא נחשב ככל הנראה כמפורסם ביותר מבין מלחיני התקופה הבולטים, ביניהם ענקי קומפוזיציה כמו ז'וסקן דה פרה, פלסטרינה, גיום דופאי, פרסקובלדי, אורלנדו לסוס וג'זואלדו.
ההישג הזה הוא עוד יותר מדהים, כי זה בסדר והגיוני שברפרטואר של המאה ה-20 תצליח המוסיקה הכלית הנהדרת שהוא חיבר ללאוטה (הגיטרה העתיקה, שהתפתחה באירופה מהעוד הערבי). הרי הגיטרה היא כלי אהוב תמיד.
אבל נהדר ומקסים הוא שזכתה לתחייה ומקום ברור ברפרטואר המודרני גם המוסיקה הקולית של המלחין מהאי הבריטי. כך הצליחו גם שיריו האנגליים העגמומיים משהו, שביניהם "Come again", "Flow my tears", "I saw my Lady weepe", "In darkness let me dwell" וכמובן השיר "Come, heavy sleep" שעתיד להיות במאה ה-20 הבסיס ליצירה "Nocturnal" של המלחין הבריטי הדגול בנג'מין בריטן.
אבל אחרי בריטן הוקלטו שיריו של דאולנד לא רק על ידי מבצעים "רגילים" ונהדרים של מוסיקה עתיקה. גם כוכבי פופ וג'אז ענקיים מצאו עניין בשירים הללו והקליטו שירים בודדים ועד אלבומים שלמים של שיריו.
אם זה אלביס קוסטלו שהקליט את השיר או היצירה "Can she excuse my wrongs" של דאולנד לאלבומו The Juliet Letters. אם זה סטינג, אחד האמנים המצליחים בעולם הרוק ונגן ג'אז מעולה בעברו, שהקליט אלבום משיריו וקרא לו Songs from the Labyrinth. ואם אלו נגני הג'אז האנגליים ג'ון סורמן וברי גאי, ששיתפו פעולה עם חבורה קלאסית של נגנים באלבום נוסף משיריו - העובדות מראות כולן שג'ון דאולנד כאן כדי להישאר.
הנה מצגת וידאו על חייו של ג'ון דאולנד:
https://youtu.be/CuDFOnZKM_U
נגינה בלאוטה של יצירתו "לקרימה" (Lachrimae):
https://youtu.be/rMwZ6ZkzjgU
אותו השיר של דאולנד, הלקרימה, בזמרה קסומה:
https://youtu.be/u3clX2CJqzs
"האם היא תוכל לסלוח לי על טעויותי" (Can She Excuse My Wrongs):
https://youtu.be/IEt6Bp3xcf4
השיר הקסום Flow my tears:
https://youtu.be/jkRrzAo9Wl4
השיר "בוא שוב" (Come again) של דאולנד:
https://youtu.be/LpvAtdzPV78
כוכב הרוק סטינג בביצוע אותו שיר, בליווי לאוטה:
https://youtu.be/d4EmIPY8yqY
"הזמן עומד מלכת" - הזמרת אמה קירקבי ונגן הלאוטה אנתוני רולי הם מהידועים במבצעי שיריו:
https://youtu.be/1CVyC5hxPSY
מי המציא את התווים?
לעיתים מייחסים בטעות את החמשה לנזיר הנוצרי שהיה גם מורה למוסיקה, גווידו ד'ארצו (גווידו מהעיר האיטלקית ארצו). אבל זוהי טעות. גווידו הוא אמנם מי שנתן שמות לתווים במאה ה-11. השמות ניתנו על פי מילות שיר התפילה "המנון ליוחנן המטביל". כל שורה בשיר החלה בהברה אחרת, שנלקחה בתור שם הצליל שבו היא החלה. הצלילים בהמנון הזה היו בסדר עולה, על פי הסדר בסולם. וכך היו ההברות הראשונות בשוות השיר לשמות הצלילים בסולם: אוּט, רֶה, מִי וכן הלאה. שם הצליל אוּט הוחלף בהמשך ל-do מהמילה Domine (אלוהים) - הוא הצליל דו.
גווידו, אגב, גם המציא עוד שיטה מבריקה להוראת שירה. היא זכתה לכינוי "היד הגווידויאנית", שבעזרתה לימד ואימן את תלמידיו לשיר תווים. המורה הרים את כף ידו ובאצבעו נהג להצביע על מקומות שונים בכף היד וכך סימל לתלמידים תווים שונים לשירה, ללא צורך ברישום של המנגינה.
תווים הם סדרת סימנים וסמלים ושיטה שבעזרתה יחלו עם הזמן לרשום את צלילי המוסיקה. רישום התווים, בדרך אל החמשה המוסיקלית, הלך והתפתח בהדרגה, כשנדרשה שיטה טובה יותר משינון והעברה בעל-פה של מנגינות. אז גווידו אמנם נתן לתווים את שמם, אבל בהתפתחות חמשת התווים, אותה שורה בת 5 קווים שעליה כותבים את התווים המוסיקליים, שם היה גווידו רק אחד התורמים לפיתוח שיטת הרישום המוכרת לנו.
בימי הביניים המוקדמים, במשך מאות שנים, נהגו לרשום את המנגינות בכנסייה באמצעות נוימות. הנוימות, בדומה לטעמי המקרא היהודיים, היו סימנים קבועים שהופיעו מעל הברות ומילים בשיר. כל נוימה סימנה כיצד לשיר את ההברה או המילה שמתחתיה. במאה ה-10 החלו לרשום את הנוימות בגבהים שונים מעל למילים, כשהגובה סימן את הגובה המשתנה שבו יש לשיר את הנוימה. במאה ה-11 הוסיפו שני קווים מאוזנים שעל גבם רשמו את הנוימות. קווים אלה הורו את הגובה המוחלט של הצלילים, לרוב ביחס לצלילים דו ופה.
גווידו ד'ארצו תרם צבעים לשני הקווים הללו. את הקו של הצליל דו הוא ייצג בצבע צהוב, בעוד הקו של הצליל פה נצבע באדום. הקווים הנוספים של שורת התווים התווספו אחריו ורק כשהנוימות פינו את מקומן לרישום תווים מדויקים, תו אחד לצליל אחד. בתחילה התרחבה השורה ל-4 קווים ובהמשך תולדות המוסיקה נוסף קו חמישי והחמשה התקבעה על 5 קווים ובצורה שאותה אנו מכירים היום.
הנה סיפור חייו ופועלו של ממציא התווים גווידו ד'ארצו:
https://youtu.be/l-JMX7tVqog
התפתחות כתב התווים ותרומתו של גווידו ד'ארצו לתהליך:
http://youtu.be/LxkstaYPztM
ספר שמספר על המצאותיו המוסיקליות של גידו ד'ארצו:
http://youtu.be/XBPVpJOFO-s
היד של גווידו ד'ארצו יכולה לסמן גם היום למקהלה כיצד ומה לשיר:
http://youtu.be/MmR716ZTqL8
כך משתמשים ביד הגווידואית:
https://youtu.be/eBq-S_QdU2U
ובחיוך - כשהאמריקאים החלו לקרוא לתווים על שם אותיות ה-ABC, הם לא שיערו שיקרה להם האסון של יניביזם (עברית):
https://youtu.be/4LPeRNLW13c
הטרובדורים היו הזמרים של ימי הביניים. הם הופיעו בטירות של האצילים ונהגו לבדר את האצילים ואורחיהם בטירה. פעמים רבות הם שרו בזמן הארוחה, שכן הייתה אמונה רווחת בימי הביניים שהמוסיקה עוזרת לעיכול בשעת האוכל.
הטרובדורים היו זמרים ומשוררים שהחלו לפעול במאה ה-11, בחבל פרובאנס שבצרפת. הם נהגו לשיר וללוות את עצמם בלאוטה, קתרוס או נבל, לעיתים בהרכב ולרוב לבד. איש לא יודע כיצד נשמעו הטרובדורים בדיוק. להקות מעטות בעולם מנסות לשחזר את הצליל המשוער שלהם ואת צורת ההופעה שהייתה נהוגה אז.
בכל ארץ קראו להם אחרת. בצרפת הם כונו "טרוברים" ובגרמניה "מינזינגרים". עד היום נוהגים לכנות בשם זה זמרים בודדים, השרים בליווי כלי נגינה אקוסטיים בלבד ובשירתם שמים דגש על שירים סיפוריים.
חשוב לדעת שהטרובדורים לא היו זמרים ונגנים נודדים דווקא. המוזיקאי הנודד בימי הביניים נקרא דווקא "מינסטרל" או "ז'ונגלר". הוא היה לרוב עני ונחשב לפשוט שבמוסיקאים. לעומתו היו הטרובדור והטרובר משוררים ומלחינים אצילים או מוסיקאים בכירים, שפעלו בחצרות האצילים. הם היו האליטה המוסיקלית של ימי הביניים.
הנה הרכב שמבצע את שירי הטרובדורים של ימי הביניים:
http://youtu.be/7gPf24lXa7A
טרובדור במוסיקת נבל מימי הביניים:
https://youtu.be/ZvaRMZPROSo
ומוסיקת טרובדורים לגיטרה:
http://youtu.be/lEqaCvxrl-s
הרכב של כלי נגינה שמרחיב את מושג הטרובדורים:
http://youtu.be/A9Mb2OBGF7Y
המוסיקה הראשונה בהיסטוריה שהועלתה על הכתב הייתה המוסיקה הגרגוריאנית. היא הייתה מוסיקה דתית, מוסיקה נוצרית, שנחשבה בימי הביניים למרכזית בטקסים הכנסייתיים.
אמנם היו גם מנגינות עממיות ונגנים שעברו מעיר לעיר ומכפר אל כפר וניגנו, אבל זו לא נחשבה מוסיקה אמנותית. את המוסיקה הנחשבת שמעו אז בכנסייה. לתפילות הנוצריות בימי הביניים היה צליל אופייני ושונה מתפילות של היום. לאוזני האדם המודרני הן נשמעות כאילו הן לקוחות מעולם אחר. הן הורכבו משירים גרגוריאניים, כלומר מזמורים שאסף גרגוריוס.
המזמורים הגרגוריאניים (Gregorian chant) נולדו כשהאפיפיור גרגוריוס הראשון, שכיהן כאפיפיור בשנים 590-604, אסף וריכז את מזמורי הכנסייה הנוצרית לאוסף מזמורים מרכזי. הם החלו נקראים על שמו "מזמורים גרגוריאנים".
מזמורים גרגוריאניים היו תמיד שירים חד-קוליים שבוצעו ברוב המקרים על ידי גברים או נערים, ללא ליווי של כלי נגינה. המנגינה נעה בהם בצעדים קטנים ובסולם דיאטוני (כאילו על הקלידים הלבנים של הפסנתר בלבד) וללא תחושת פעמה ברורה, כשמנעד המנגינה הוא מצומצם (ללא צלילים גבוהים מאד או נמוכים מאד) ולא עולה לעולם על אוקטבה.
המזמורים הגריגוריאניים הושרו בטקסים הדתיים בשפה הלטינית, כשסולן ומקהלה שרים לסירוגין.
הנה המקורות של השירים הגרגוריאניים:
https://youtu.be/MCaWDQMgUS8
מזמור גרגוריאני עם התווים האופייניים לתקופה ולמזמורים הללו:
https://youtu.be/cDhYGdK0KQg
מקהלה מבצעת שיר גרגוריאני:
http://youtu.be/CBwh1OXw6uI
חיבור מגוחך אבל פופולארי בין סגנון הזמר הגרגוריאני לבין שירי פופ:
http://youtu.be/kHxPPwNySzw
סרט תיעודי קצר על השירה הגרגוריאנית:
https://youtu.be/Igoh5kEqj3Y?long=yes
וסיפורה של השירה הגרגוריאנית על רקע מראות ודימויים הלקוחים מימי הביניים:
https://youtu.be/QuRrd35kvUo?long=yes
מוסיקת ימי הביניים העממית הייתה בחלקה הגדול מוסיקה קצבית ותוססת ובחלקה מוסיקה דתית חמורה ואיטית. מדובר בתקופה באירופה שבין נפילת האימפריה הרומית ועד לתקופת הרנסאנס.
רוב המוסיקה בימי הביניים הייתה דתית ועסקה בתכנים דתיים. המוסיקה הדתית החשובה של אז הייתה מוסיקה גרגוריאנית, שכללה שירה איטית בקול אחד. מרבית המלחינים אז היו נזירים ומילות הלחנים הללו באו מהתנ"ך והברית החדשה.
המוסיקה החילונית נעשתה אז בעיקר על ידי אמנים נודדים שנקראו טרובדורים. הם נהגו לחבר ולשיר את שיריהם בעצמם, עם ליווי בכלי נגינה. שירי הטרובדורים היו שירים ששרו זמרים נודדים בימי הביניים - קראו עליהם באאוריקה בתגית "טרובדורים".
על אף שהתפתחו והשתנו מעט או מיוצרים מחומרים אחרים, מרבית כלי הנגינה של ימי הביניים קיימים עד היום. מכלי המיתר של התקופה, שהשתנו במבנה ומספר המיתרים, דרך האורגן שקיבל צורות שונות באזורים שונים בעולם ועד לחליל הצד שהיה אז עשוי מעץ וכיום הוא עשוי מכסף. גם הנבל מיוצר מחומר שונה, אך לא השתנה מאז. לעומתו חליל פאן לא השתנה, אם כי הוא איבד את חשיבותו מאז.
הנה שיר יין מימי הביניים:
https://youtu.be/9Kvy8b2IvHA?t=12s
הרכב שמנגן מוסיקה עממית מימי הביניים:
https://youtu.be/D34HbFLFwpA
שיר יפה המשלב נגינה עם שירה נאה:
https://youtu.be/NPDCsi1mbhE
קטע אינסטרומנטלי מהמאה ה-14:
https://youtu.be/yzW1P_v6-to
ועוד מוסיקה עממית מימי הביניים:
https://youtu.be/6pEdfwqPFns
זה קרה בשנת 1747 כשבארמונו של פרידריך השני, מלך פרוסיה, ביקר "המלחין המאלתר" יוהן סבסטיאן באך. באך היה ידוע בחייו פחות כמלחין ויותר כנגן מצוין וכמאלתר בחסד, מי שיכול להמציא על הרגע, כלומר ממש במקום, מנגינות נעימות לאוזן ומתוחכמות ביותר.
המלך המארח החליט להשתעשע מעט וביקש מאורחו לנגן אילתורים על מנגינה שניגן לו. באך החל מיד לאלתר פוגה על המנגינה שניגן המלך. האילתור היה מוצלח ובאך קיבל הרבה מחיאות כפיים וכבוד מהמלך הנלהב.
מעט אחרי שחזר באך לביתו, הוא החליט להלחין על בסיס הנושא של המלך מספר פוגות וקנונים. הוא גם החל ליצור פוגה ב-6 קולות. כל הקטעים שיצר היו לחלק מיצירה חדשה שלו, יצירה מונומנטלית שזכתה לשם "המנחה המוסיקלית" (The Musical Offering).
הנה קטע מהמנחה המוסיקלית:
https://youtu.be/z4STsIzfBNI
עוד מ"המנחה המוזיקלית" בגיטרה:
https://youtu.be/WTdsBQhoCWk
וביצוע ארוך של חלקים מהמנחה המוסיקלית:
https://youtu.be/23yNGer9Wqs?long=yes
תולדות המוסיקה
הוא כתב כמה מהוואלסים המוכרים בעולם, עשה לביתו עד רמה של ארמון וכונה בתולדות המוסיקה "מלך הוואלס", אבל סיפורו של יוהן שטראוס השני הוא הרבה יותר מזה.
מילדות ידע יוהן שאביו, מוסיקאי ומנצח תזמורת בעצמו, לא רצה שיהיה מוסיקאי. אבל הוא רצה רק מוסיקה. והמוסיקה, עוד נראה בהמשך, גם היא בחרה בו. שכן הוא היה גאון מוסיקלי ובעל יכולות מטורפות בכל צדדי ותחומי העיסוק המוסיקלי - הלחנה, עיבוד, תיזמור וניצוח.
סיפורו של יוהן שטראוס הבן (Johann Strauss II) הוא מרתק. אביו, גם שמו יוהן שטראוס וליתר דיוק יוהן שטראוס הראשון, לא רצה שהוא יהיה מלחין. אבל יוהאן הצעיר עמד על דעתו ועמד בפני אביו, המוסיקאי הדגול.
הוא החליט שיהיה גם יהיה מוסיקאי. האם יצליח?
האב רצה שבנו ילמד משפטים או יעסוק בבנקאות. אבל הבן אהב מוסיקה. הוא התעקש ובניגוד לרצונו של אביו, החל את הקריירה שלו.
ההמשך הוא יהיה למנצח ומלחין מצליח בעצמו, אבל בשלב הזה מנסה האב הנעלב להקשות עליו. הוא מדבר על ליבם של בכירים ב"תעשייה", שלא יעסיקו את בנו והפסיק לחלוטין לדבר איתו.
אבל הבן הנחוש נעשה עוד יותר נחוש. הוא כותב כאן, מחליף מנצח שם, מעבד למישהו ומלחין לאציל אחר. מחיריו זולים והתמורה למשלמים מעולה. הקריירה שלו הולכת ונוסקת.
בהדרגה כל וינה מדברת עליו. די מהר שטראוס הבן הפך למלחין אהוד ולאיש מקצוע מוערך. כמו רוק סטאר של ימינו, כולם רוצים לשמוע ולרקוד את הוואלסים שלו והוא כבר הכי פופולארי בווינה של אותם זמנים.
שטראוס הבן הלחין מעל 400 ואלסים וינאיים ולמעשה הוא הפך את הוואלס מריקוד עממי ופשוט לריקוד אופנתי, נוצץ ואהוב על האצולה הווינאית.
ואלס הופך אצלו לאמנות. צורה אמנותית של מוסיקה קלסית. שופן ייקח את זה עוד יותר לשם והוא עצמו יכתוב יצירות נהדרות נוספות שאינן דווקא ואלס.
הצלחתו היא אמנם למורת רוחו של אביו, שרצה בשבילו עתיד בטוח והצלחה כלכלית, אבל עכשיו הוא רואה כיצד משיג הבן את מה שהוא עצמו רצה בשבילו - גם הצלחה כלכלית אדירה במונחי תקופתם ועדיין דרך המוסיקה שהבן כל כך אהב.
ואתם? - אל תתנו לאף אחד לשתול לכם חלומות משלו. עשו את מה שליבכם מכוון אליו והצטיינו במה שאתם אוהבים. כי הלב, לפני חשבון הבנק שלכם ואפילו לפני תבונת המבוגרים, הלב יודע שאם תעשו את מה שאתם חולמים לעשות, אם תגשימו את רצונותיכם שלכם ותלכו עם הברק בעיניים והנחישות לממש את מה שזיהיתם אצלכם - אז תהיו מעולים ותביאו ערך לעולם וסביר להניח שגם לעצמכם!
הנה סיפורו של יוהן שטראוס הבן:
https://youtu.be/TvV3izf56vg
קחו 10 נקודות בחייו של הגאון המוסיקלי הגדול הזה:
https://youtu.be/RiEJruLNoE4
והפתיחה העטלף של שטראוס:
https://youtu.be/GE167aOj_qI?long=yes
פוּגָה (Fugue) היא שיטת הלחנה פוליפונית לכמה קולות, שנולדה בתקופת הרנסאנס והגיעה לשיא בתקופת הבארוק. גם אחרי תקופת הבארוק ממשיכה הפוגה להופיע, מפוגות בתקופה הקלאסית ועד לפוגות מהתקופה הרומנטית ובמאה ה-20.
בתחילת הפוגה מנוגן הנושא הראשי ובהמשך הוא מושמע שוב ושוב, כשבכל פעם הוא "עובר" לקול אחר, בין הקולות השונים. אך בכל קול הוא מנוגן בשינויים מסוימים. לעתים השינוי מלודי, כלומר במנגינה שלו, ולעתים הוא ריתמי, בקצב שלו. כך הוא מתאים לקולות האחרים ולסולמות השונים.
חוץ מהנושא הראשי, יש בפוגה גם נושאים משניים וקטעי מעבר, שמושמעים כל הזמן למולו, כנושאים נגדיים או מקבילים. קצת כמו שיחה שבה ניתן להבין את דברי כולם, על אף שהם מדברים ביחד וממש בו-זמנית - כך הקולות בפוגה עצמאיים ועדיין יש ביניהם שילוב הרמוני המשתלב היטב לכדי שלמות אחת. בכך הפוגה שונה מצורות מוסיקליות אחרות שלא מבוססות על קונטרפונקט.
יצירות שנכתבו בטכניקת הפוגה נקראות במרבית המקרים גם הן "פוגה". פוגות כאלה יכולות להיכתב לכלי יחיד, לרוב כלי מקלדת כמו פסנתר, להרכבים כליים וקוליים, דוגמת רביעיית מיתרים, תזמורת מלאה או מקהלה.
פוגות מפורסמות ניתן למצוא בסימפוניה השלישית של בטהובן, בקטע ה"אמן" מתוך הרקוויאם של מוצרט, וברבות מיצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך.
כך נראית פוגה:
https://youtu.be/95gLT7NzHAM
הנה הפוגה הגדולה בסול מינור של באך קכל 542:
https://youtu.be/4WhPUqpaRp4
פוגת "אמן" מתוך הרקוויאם של מוצרט:
https://youtu.be/-IfB7VmGaNQ
הפוגה מפרק רביעי בסימפוניה השלישית של בטהובן:
https://youtu.be/ZkP3XVkLxL4
סרט תיעודי שמסביר את הפוגה:
https://youtu.be/vAFETgpt9PA?long=yes
הסבר נוסף ומעמיק על הפוגה והצד המתמטי שלה:
https://youtu.be/ZG4SKgCpppE?long=yes
ו"אמנות הפוגה" של באך בביצוע הפסנתרן גלן גולד:
https://youtu.be/exD8bhJP1eo?long=yes
מעצם היותו מיסת אשכבה, כלומר תפילה לאשכבת המת, מיסה למתים. בכל רקוויאם (Requiem) יש משהו קשה ומסתורי. אבל אין כמו הרקוויאם של מוצרט להיות מצמרר במיוחד, אירוני וקשה בנסיבות כתיבתו.
הרקויאם הזה הוא מהיפים שברקוויאמים, מיצירותיו הטובות ביותר של ילד הפלא שהיה למלחין גאון. הוא גם הפך לאבן דרך במוסיקה הקלאסית בכלל.
הרקוויאם הוזמן ממוצרט, על ידי אלמוני ששלח שליח וביקש שמוצרט יכתוב מיסת רקוויאם. האלמוני הבטיח תשלום עבור היצירה. מוצרט לא ידע שמזמין היצירה הוא הרוזן פון ואלזג שטופאך, ברנש עשיר ותמהוני שנהג להזמין יצירות אצל טובי המלחינים ולפרסמן לאחר מכן כיצירותיו שלו.
מוצרט החל לעבוד על הרקוויאם כמעט מיד. אבל הזמנה שקיבל מפראג, לאופרה חדשה, גרמה לו להניח אותו ולאחר שסיים את האופרה הוא גם נסע לנצח על הבכורה שלה בפראג. משחזר הוא סיים את האופרה "חליל הקסם", שאותה החל עוד לפני הרקוויאם ואז שב לכתוב אותו. הלחץ האדיר שהיה עליו באותה תקופה גרם למלחין הגאון לקשיים בריאותיים גדולים וכתיבת יצירת המוות הנוצרית הזו החלה להעיק ולדכא אותו. באופן מוזר הלך הרקוויאם ונכתב על ידו, בעת שהוא סובל יותר ויותר ממחלה. מוצרט החל להאמין שהוא כותב את הרקוויאם שלו. הוא צדק.
בפרק הלקרימוזה הספיק מוצרט לכתוב רק כ-8 תיבות ויתכן בהחלט שאלו היו התווים האחרונים שכתב בחייו. הוא מעולם לא סיים את כתיבת הרקוויאם הזה ובמותו הותיר אותו כתוב בחלקו. רק לאחר מותו הוא הושלם על ידי זוסמאייר תלמידו, לבקשת אלמנתו, קונסטנצה, שנזקקה לכסף שהבטיח הרוזן. אגב, בסרט אמדאוס, העוסק בסוף חייו של מוצרט, העדיפו לספר, בלי קשר למציאות, שהמלחין אנטוניו סאליירי הוא שהשלים את הרקוויאם.
באופן אירוני, דווקא מותו של המלחין הגאון מוצרט לא איפשר לרוזן לפרסמו כשלו. הרי למוצרט שולם הרבה מאד כסף, על מנת שיוותר על זכויות היוצרים של הרקוויאם ויכחיש בעת הצורך שכתב את הרקוויאם. אבל מותו שיבש לרוזן את התכניות ובמקום זאת זכה הרקוויאם, שאת חלקו לא מוצרט הוא שכתב, להתפרסם בתור "הרקויאם מוצרט".
הנה סיפור הרקוויאם של מוצרט:
https://youtu.be/PIh4cFSE6lE
פרק הלקרימוזה מהרקוויאם של מוצרט:
https://youtu.be/k1-TrAvp_xs
ובביצוע נוגע ללב של גיטרה:
https://youtu.be/uY8EP9HXV9Q
כל הרקוויאם שכתב מוצרט, בהמחזה מסוימת:
https://youtu.be/05ti_0WyxuM?long=yes
משורר, מלחין, זמר ונגן לאוטה אנגלי, המיוחד בג'ון דאולנד (John Dowland), המלחין בן המאה ה-16 ומי שכונה "אורפיאוס האנגלי", הוא היותו פופולרי עד ימינו. לא רבים ממלחיני הרנסנס הצליחו לשמור במשך 400 שנה כל כך יפה על הפופולריות של המוסיקה שלהם.
דאולנד היה מלחין דגול. באנגליה של המלכה אליזבת הראשונה, שיקפו שיריו את מה שנחשב עד היום כ"תור הזהב" במוסיקה ובשירה. עד היום הוא נחשב ככל הנראה כמפורסם ביותר מבין מלחיני התקופה הבולטים, ביניהם ענקי קומפוזיציה כמו ז'וסקן דה פרה, פלסטרינה, גיום דופאי, פרסקובלדי, אורלנדו לסוס וג'זואלדו.
ההישג הזה הוא עוד יותר מדהים, כי זה בסדר והגיוני שברפרטואר של המאה ה-20 תצליח המוסיקה הכלית הנהדרת שהוא חיבר ללאוטה (הגיטרה העתיקה, שהתפתחה באירופה מהעוד הערבי). הרי הגיטרה היא כלי אהוב תמיד.
אבל נהדר ומקסים הוא שזכתה לתחייה ומקום ברור ברפרטואר המודרני גם המוסיקה הקולית של המלחין מהאי הבריטי. כך הצליחו גם שיריו האנגליים העגמומיים משהו, שביניהם "Come again", "Flow my tears", "I saw my Lady weepe", "In darkness let me dwell" וכמובן השיר "Come, heavy sleep" שעתיד להיות במאה ה-20 הבסיס ליצירה "Nocturnal" של המלחין הבריטי הדגול בנג'מין בריטן.
אבל אחרי בריטן הוקלטו שיריו של דאולנד לא רק על ידי מבצעים "רגילים" ונהדרים של מוסיקה עתיקה. גם כוכבי פופ וג'אז ענקיים מצאו עניין בשירים הללו והקליטו שירים בודדים ועד אלבומים שלמים של שיריו.
אם זה אלביס קוסטלו שהקליט את השיר או היצירה "Can she excuse my wrongs" של דאולנד לאלבומו The Juliet Letters. אם זה סטינג, אחד האמנים המצליחים בעולם הרוק ונגן ג'אז מעולה בעברו, שהקליט אלבום משיריו וקרא לו Songs from the Labyrinth. ואם אלו נגני הג'אז האנגליים ג'ון סורמן וברי גאי, ששיתפו פעולה עם חבורה קלאסית של נגנים באלבום נוסף משיריו - העובדות מראות כולן שג'ון דאולנד כאן כדי להישאר.
הנה מצגת וידאו על חייו של ג'ון דאולנד:
https://youtu.be/CuDFOnZKM_U
נגינה בלאוטה של יצירתו "לקרימה" (Lachrimae):
https://youtu.be/rMwZ6ZkzjgU
אותו השיר של דאולנד, הלקרימה, בזמרה קסומה:
https://youtu.be/u3clX2CJqzs
"האם היא תוכל לסלוח לי על טעויותי" (Can She Excuse My Wrongs):
https://youtu.be/IEt6Bp3xcf4
השיר הקסום Flow my tears:
https://youtu.be/jkRrzAo9Wl4
השיר "בוא שוב" (Come again) של דאולנד:
https://youtu.be/LpvAtdzPV78
כוכב הרוק סטינג בביצוע אותו שיר, בליווי לאוטה:
https://youtu.be/d4EmIPY8yqY
"הזמן עומד מלכת" - הזמרת אמה קירקבי ונגן הלאוטה אנתוני רולי הם מהידועים במבצעי שיריו:
https://youtu.be/1CVyC5hxPSY
לעיתים מייחסים בטעות את החמשה לנזיר הנוצרי שהיה גם מורה למוסיקה, גווידו ד'ארצו (גווידו מהעיר האיטלקית ארצו). אבל זוהי טעות. גווידו הוא אמנם מי שנתן שמות לתווים במאה ה-11. השמות ניתנו על פי מילות שיר התפילה "המנון ליוחנן המטביל". כל שורה בשיר החלה בהברה אחרת, שנלקחה בתור שם הצליל שבו היא החלה. הצלילים בהמנון הזה היו בסדר עולה, על פי הסדר בסולם. וכך היו ההברות הראשונות בשוות השיר לשמות הצלילים בסולם: אוּט, רֶה, מִי וכן הלאה. שם הצליל אוּט הוחלף בהמשך ל-do מהמילה Domine (אלוהים) - הוא הצליל דו.
גווידו, אגב, גם המציא עוד שיטה מבריקה להוראת שירה. היא זכתה לכינוי "היד הגווידויאנית", שבעזרתה לימד ואימן את תלמידיו לשיר תווים. המורה הרים את כף ידו ובאצבעו נהג להצביע על מקומות שונים בכף היד וכך סימל לתלמידים תווים שונים לשירה, ללא צורך ברישום של המנגינה.
תווים הם סדרת סימנים וסמלים ושיטה שבעזרתה יחלו עם הזמן לרשום את צלילי המוסיקה. רישום התווים, בדרך אל החמשה המוסיקלית, הלך והתפתח בהדרגה, כשנדרשה שיטה טובה יותר משינון והעברה בעל-פה של מנגינות. אז גווידו אמנם נתן לתווים את שמם, אבל בהתפתחות חמשת התווים, אותה שורה בת 5 קווים שעליה כותבים את התווים המוסיקליים, שם היה גווידו רק אחד התורמים לפיתוח שיטת הרישום המוכרת לנו.
בימי הביניים המוקדמים, במשך מאות שנים, נהגו לרשום את המנגינות בכנסייה באמצעות נוימות. הנוימות, בדומה לטעמי המקרא היהודיים, היו סימנים קבועים שהופיעו מעל הברות ומילים בשיר. כל נוימה סימנה כיצד לשיר את ההברה או המילה שמתחתיה. במאה ה-10 החלו לרשום את הנוימות בגבהים שונים מעל למילים, כשהגובה סימן את הגובה המשתנה שבו יש לשיר את הנוימה. במאה ה-11 הוסיפו שני קווים מאוזנים שעל גבם רשמו את הנוימות. קווים אלה הורו את הגובה המוחלט של הצלילים, לרוב ביחס לצלילים דו ופה.
גווידו ד'ארצו תרם צבעים לשני הקווים הללו. את הקו של הצליל דו הוא ייצג בצבע צהוב, בעוד הקו של הצליל פה נצבע באדום. הקווים הנוספים של שורת התווים התווספו אחריו ורק כשהנוימות פינו את מקומן לרישום תווים מדויקים, תו אחד לצליל אחד. בתחילה התרחבה השורה ל-4 קווים ובהמשך תולדות המוסיקה נוסף קו חמישי והחמשה התקבעה על 5 קווים ובצורה שאותה אנו מכירים היום.
הנה סיפור חייו ופועלו של ממציא התווים גווידו ד'ארצו:
https://youtu.be/l-JMX7tVqog
התפתחות כתב התווים ותרומתו של גווידו ד'ארצו לתהליך:
http://youtu.be/LxkstaYPztM
ספר שמספר על המצאותיו המוסיקליות של גידו ד'ארצו:
http://youtu.be/XBPVpJOFO-s
היד של גווידו ד'ארצו יכולה לסמן גם היום למקהלה כיצד ומה לשיר:
http://youtu.be/MmR716ZTqL8
כך משתמשים ביד הגווידואית:
https://youtu.be/eBq-S_QdU2U
ובחיוך - כשהאמריקאים החלו לקרוא לתווים על שם אותיות ה-ABC, הם לא שיערו שיקרה להם האסון של יניביזם (עברית):
https://youtu.be/4LPeRNLW13c
איך באך הוכר כגאון מאה שנה אחרי מותו?
אין הרבה מוסיקאים כמו יוהן סבסטיאן באך, אנשי מקצוע מעולים בחייהם. מי שהחל את דרכו כנער מקהלה, החל לנגן בכינור, הפך לעילוי בנגינת עוגב וצ'מבלו וזכה להיחשב בחייו כאחד מגדולי נגני המקלדת.
באך הירבה לחבר יצירות סולו לכינור, חליל ומקלדת ובתור מועסק אצל אציל עשיר, הוא אפילו יצר יצירות קלילות כמו "קנטטת הקפה", מעין פרסומת למשקה האופנתי שפרץ בתקופתו והפך לטרנד מטורף.
בגיל 38, זוכה באך לקבל את המינוי כמלחין והמוסיקאי הראשי בבית הספר של קתדרלת לייפציג. מכאן ועד מותו בגיל 65 הוא עתיד לספק בקביעות יצירות דתיות לכנסיות העיר וללימודי מקהלת הנערים המקומית. כך מחבר באך במהלך השנים יצירות מוסיקליות לפרקים מ"הברית החדשה", ביניהם קנטטות לתפילות יום ראשון ו"פסיונים", העוסקים בסיפורו של ישו.
הוא היה חדשן ונועז לתקופתו, בזמן שמסביב לא הבין איש איזו עבודה מצוינת הוא עושה. הוא נהג לפרוץ את גבולות הנכון והמקובל של טכניקות ההלחנה של זמנו. הן היו מאוד שמרניות והתבססו על גישה של יופי מגביל לצירופי צלילים נעימים, קונסוננטים בשפת המוסיקה. באך הלך על דיסוננס בלי לפחד וידע לצאת ממנו נהדר. זו רק אחת מפיסות הגאונות שלו.
האגדה מספרת שבמותו הוריש באך את תווי יצירותיו הגדולות לשני בניו. כל אחד מהבנים קיבל לידיו חצי מיצירות האב. אחד הבנים היה רשלן, מוזנח ולא רציני. הוא השתמש בדפי התווים הללו, היום כל אחד מהם יכול היה להיות שווה מיליוני דולרים, כדי לעטוף דגים וחפצים. מורשת אביו הייתה מבחינתו לא יותר מנייר אריזה...
הבן השני שמר באדיקות את כל התווים שקיבל ואחרי מותו הם נתרמו לארכיון. כך נשארה לעולם רק מחצית מהמורשת של גאון המוסיקה, לדעת רבים המלחין החשוב ביותר בהיסטוריה האנושית.
והכל מפני שהמלחין יוהאן סבסטיאן באך, בקיצור באך, לא התפרסם בחייו בתור מלחין חשוב. הוא היה מלחין מקומי פורה וידוע, אך שמעו יצא ברחבי גרמניה דווקא כנגן עוגב מעולה, בכנסיות שבהן שרת כמלחין.
המוסיקה שלו, לעומת זאת, נתפסה כמיושנת, כבדה ומתוחכמת מדי לתקופה ולעולם המוסיקה ה"חדש" של אותם ימים.
וכך, עם מותו של יוהאן סבסטיאן באך, המוסיקה שלו נשכחה לחלוטין. לחובבי ואוהבי המוסיקה הקלאסית קשה לדמיין עולם שבו לא נוכחת המוסיקה של הגאון הגרמני הצנוע הזה, אבל זה בדיוק היה המצב. המוסיקה שלו, שגם קודם זכתה רק להצלחה מקומית, הייתה צנועה מאוד ולא מוערכת מספיק, היא נעלמה, לא הושרה, כמעט ולא נוגנה או בוצעה ומעטים ידעו על קיומה.
וגם המעטים הללו הלכו והתמעטו.
מי שעתיד להחזיר את באך לעולם המוסיקה ולמעשה לחשוף אותו לעולם, הוא המלחין הגרמני היהודי פליקס מנדלסון. זה קרה כ-100 שנה אחרי מותו של באך, כשמנדלסון המנצח חיפש יצירות לביצוע עם התזמורת שבראשה הוא עמד.
זוכרים את תווי יצירותיו של באך ששמר והוריש אחד מבניו של באך לארכיון בלייפציג? - אלה אותם תווים שבהם נתקל אז מנדלסון. הוא התפעל מהמוסיקה הנפלאה שאיש לא הכיר ובמרץ 1829 הוא עתיד לבצע באולם הקונצרטים את המתיאוס פסיון, מהיצירות הגדולות והמרשימות של באך, המתארת את סיפורו של ישו בגרסת מתי, שנקרא בלטינית מתיאוס.
לראשונה זוכה קהל חילוני לשמוע את המוסיקה הליטורגית, כלומר הדתית, של באך. הדי הקונצרט ההוא הדהדו בכל אירופה והביצוע למוסיקה של אותו באך יצר גל של עניין במוזיקה שלו, שלפתע דומה היה שהיא מעניינת את כולם.
כשהחלו לבצע אותה ולפרסמה ברבים, החל העולם להבין את גאוניותו של המלחין הכמעט אלמוני, ש"פוספס" בחייו ועוד יותר במותו.
מאז ידוע י. ס. באך כאחד מגאוני המוסיקה וכאחד המלחינים החשובים בכל הזמנים אם לא החשוב שבהם.
היום, כמעט 300 שנה אחרי מותו, שמו של באך נמנה על שורת המלחינים הגדולים בהיסטוריה וכראשון בן שווים במלחיני ה-B, ביחד עם בטהובן, ברהמס ויש המצרפים אליהם גם את הביטלס.
מאז הוא גם המלחין הקלאסי שזוכה להכי הרבה ביצועים, בהכי הרבה סגנונות ודומה שהוא תמיד רלוונטי ומצליח. מבאך בג'ינס ובסינתסייזר ועד באך של "בהיר יותר מחיוורון" בסיקסטיז, של ריפים מהסולואים של ריצ'י בלקמור מ"דיפ פרפל" בסוונטיז וכמובן באך שכל הרכב ג'אז מתכבד בעיבודים ליצירותיו ואפילו באך שאמני היפ הופ ומפיקי אלקטרו סוגדים למהלכים ההרמוניים המטורפים שלו. יחי באך שמת וקם לתחייה.
הנה תולדות חייו של באך בהיפ הופ:
http://youtu.be/TWwT_taX8N4
מה סוד הגדולה של מי שרבים רואים בו את הגדול מכולם?
https://youtu.be/OUNTARNg_3s
מי בא לנגן באך לפילה עיוורת?
https://youtu.be/VOr2O0FfpT8
פרטיטות של באך בביצוע הפסנתרן גלן גולד:
https://youtu.be/51dXnVmnrgU?long=yes
ומה קורה כשמנסים לג'נרט מוסיקה של באך בבינה מלאכותית:
https://youtu.be/HS0MXynfstA?long=yes
אין הרבה מוסיקאים כמו יוהן סבסטיאן באך, אנשי מקצוע מעולים בחייהם. מי שהחל את דרכו כנער מקהלה, החל לנגן בכינור, הפך לעילוי בנגינת עוגב וצ'מבלו וזכה להיחשב בחייו כאחד מגדולי נגני המקלדת.
באך הירבה לחבר יצירות סולו לכינור, חליל ומקלדת ובתור מועסק אצל אציל עשיר, הוא אפילו יצר יצירות קלילות כמו "קנטטת הקפה", מעין פרסומת למשקה האופנתי שפרץ בתקופתו והפך לטרנד מטורף.
בגיל 38, זוכה באך לקבל את המינוי כמלחין והמוסיקאי הראשי בבית הספר של קתדרלת לייפציג. מכאן ועד מותו בגיל 65 הוא עתיד לספק בקביעות יצירות דתיות לכנסיות העיר וללימודי מקהלת הנערים המקומית. כך מחבר באך במהלך השנים יצירות מוסיקליות לפרקים מ"הברית החדשה", ביניהם קנטטות לתפילות יום ראשון ו"פסיונים", העוסקים בסיפורו של ישו.
הוא היה חדשן ונועז לתקופתו, בזמן שמסביב לא הבין איש איזו עבודה מצוינת הוא עושה. הוא נהג לפרוץ את גבולות הנכון והמקובל של טכניקות ההלחנה של זמנו. הן היו מאוד שמרניות והתבססו על גישה של יופי מגביל לצירופי צלילים נעימים, קונסוננטים בשפת המוסיקה. באך הלך על דיסוננס בלי לפחד וידע לצאת ממנו נהדר. זו רק אחת מפיסות הגאונות שלו.
האגדה מספרת שבמותו הוריש באך את תווי יצירותיו הגדולות לשני בניו. כל אחד מהבנים קיבל לידיו חצי מיצירות האב. אחד הבנים היה רשלן, מוזנח ולא רציני. הוא השתמש בדפי התווים הללו, היום כל אחד מהם יכול היה להיות שווה מיליוני דולרים, כדי לעטוף דגים וחפצים. מורשת אביו הייתה מבחינתו לא יותר מנייר אריזה...
הבן השני שמר באדיקות את כל התווים שקיבל ואחרי מותו הם נתרמו לארכיון. כך נשארה לעולם רק מחצית מהמורשת של גאון המוסיקה, לדעת רבים המלחין החשוב ביותר בהיסטוריה האנושית.
והכל מפני שהמלחין יוהאן סבסטיאן באך, בקיצור באך, לא התפרסם בחייו בתור מלחין חשוב. הוא היה מלחין מקומי פורה וידוע, אך שמעו יצא ברחבי גרמניה דווקא כנגן עוגב מעולה, בכנסיות שבהן שרת כמלחין.
המוסיקה שלו, לעומת זאת, נתפסה כמיושנת, כבדה ומתוחכמת מדי לתקופה ולעולם המוסיקה ה"חדש" של אותם ימים.
וכך, עם מותו של יוהאן סבסטיאן באך, המוסיקה שלו נשכחה לחלוטין. לחובבי ואוהבי המוסיקה הקלאסית קשה לדמיין עולם שבו לא נוכחת המוסיקה של הגאון הגרמני הצנוע הזה, אבל זה בדיוק היה המצב. המוסיקה שלו, שגם קודם זכתה רק להצלחה מקומית, הייתה צנועה מאוד ולא מוערכת מספיק, היא נעלמה, לא הושרה, כמעט ולא נוגנה או בוצעה ומעטים ידעו על קיומה.
וגם המעטים הללו הלכו והתמעטו.
מי שעתיד להחזיר את באך לעולם המוסיקה ולמעשה לחשוף אותו לעולם, הוא המלחין הגרמני היהודי פליקס מנדלסון. זה קרה כ-100 שנה אחרי מותו של באך, כשמנדלסון המנצח חיפש יצירות לביצוע עם התזמורת שבראשה הוא עמד.
זוכרים את תווי יצירותיו של באך ששמר והוריש אחד מבניו של באך לארכיון בלייפציג? - אלה אותם תווים שבהם נתקל אז מנדלסון. הוא התפעל מהמוסיקה הנפלאה שאיש לא הכיר ובמרץ 1829 הוא עתיד לבצע באולם הקונצרטים את המתיאוס פסיון, מהיצירות הגדולות והמרשימות של באך, המתארת את סיפורו של ישו בגרסת מתי, שנקרא בלטינית מתיאוס.
לראשונה זוכה קהל חילוני לשמוע את המוסיקה הליטורגית, כלומר הדתית, של באך. הדי הקונצרט ההוא הדהדו בכל אירופה והביצוע למוסיקה של אותו באך יצר גל של עניין במוזיקה שלו, שלפתע דומה היה שהיא מעניינת את כולם.
כשהחלו לבצע אותה ולפרסמה ברבים, החל העולם להבין את גאוניותו של המלחין הכמעט אלמוני, ש"פוספס" בחייו ועוד יותר במותו.
מאז ידוע י. ס. באך כאחד מגאוני המוסיקה וכאחד המלחינים החשובים בכל הזמנים אם לא החשוב שבהם.
היום, כמעט 300 שנה אחרי מותו, שמו של באך נמנה על שורת המלחינים הגדולים בהיסטוריה וכראשון בן שווים במלחיני ה-B, ביחד עם בטהובן, ברהמס ויש המצרפים אליהם גם את הביטלס.
מאז הוא גם המלחין הקלאסי שזוכה להכי הרבה ביצועים, בהכי הרבה סגנונות ודומה שהוא תמיד רלוונטי ומצליח. מבאך בג'ינס ובסינתסייזר ועד באך של "בהיר יותר מחיוורון" בסיקסטיז, של ריפים מהסולואים של ריצ'י בלקמור מ"דיפ פרפל" בסוונטיז וכמובן באך שכל הרכב ג'אז מתכבד בעיבודים ליצירותיו ואפילו באך שאמני היפ הופ ומפיקי אלקטרו סוגדים למהלכים ההרמוניים המטורפים שלו. יחי באך שמת וקם לתחייה.
הנה תולדות חייו של באך בהיפ הופ:
http://youtu.be/TWwT_taX8N4
מה סוד הגדולה של מי שרבים רואים בו את הגדול מכולם?
https://youtu.be/OUNTARNg_3s
מי בא לנגן באך לפילה עיוורת?
https://youtu.be/VOr2O0FfpT8
פרטיטות של באך בביצוע הפסנתרן גלן גולד:
https://youtu.be/51dXnVmnrgU?long=yes
ומה קורה כשמנסים לג'נרט מוסיקה של באך בבינה מלאכותית:
https://youtu.be/HS0MXynfstA?long=yes
מהו הצ'מבלו שבעבר היה כלי המקלדת המוביל?
צ'מבלו (Harpsichord) הוא כלי מקלדת שבמשך כ-300 שנה, עד להחלפתו על ידי הפסנתר, היה כלי המקלדת המרכזי והחשוב ביותר במוסיקה האירופית.
בניגוד לפסנתר, בו כל קליד מחובר לפטיש המקיש על מיתרים, היה הצ'מבלו כלי פריטה. לכל אחד מקלידיו היה מחובר מנגנון עם מפרט קטן, פחות או יותר כמו זה שבו משתמשים לנגינת גיטרה, שהיה פורט על המיתר.
בשל הפריטה על המיתרים היה צבע הצליל שלו שונה מאוד מזה של הפסנתר ועשיר בצלילים עיליים. צליליו של הצ'מבלו, לעומת זאת, היו מוגבלים בטווח דינמי שלהם. כלומר, הפריטה הגבילה אותו ביכולת להפיק צלילים חזקים וחלשים.
בנגינה קצבית, לעומת זאת, היה הצ'מבלו מצוין. ומאחר שהליווי בצ'מבלו היה לרוב אז מאולתר, יכולים היו הנגנים בו ללוות את המוסיקה בדרכים מגוונות ומעניינות, שהם התאימו בזמן הנגינה לרגש שהיצירה מביעה, לאופיה המנוגן ולתנועה שלה.
הצ'מבלו, אשר קדם לפסנתר, הומצא בסוף המאה ה-14. בתוך 200 שנה הוא הפך לכלי פופולרי אצל מלחינים רבים, ביניהם ראמו, שאף כתב קטעי נגינה לימודיים לכלי.
בתקופת הבארוק הצ'מבלו היה כלי המקלדת הנפוץ ביותר. יוהן סבסטיאן באך כתב לו יצירות רבות, ביניהן ה"פסנתר המושווה" ו"וריאציות גולדברג". גם הנדל כתב סוויטות רבות לצ'מבלו וכך גם דומניקו סקרלטי, בנו של אלסנדרו סקרלטי, שבשל הסונטות המגוונות שכתב לכלי, שמו ממש נקשר עם הצ'מבלו.
גם בתזמורות האופרה שולב הצ'מבלו ועד לזמנו של מוצרט הוא היה הכלי המרכזי בה.
הנה הסבר על כלי הפריטה עם המקלדת צ'מבלו:
https://youtu.be/7JqP5qKn8r4
כך נשמע אולי מוצרט על הצ'מבלו:
https://youtu.be/b1GyOFnVELI
איך פועל הצ'מבלו וכיצד קלידי הצ'מבלו פורטים על מיתרי הכלי:
https://youtu.be/nLZhKOFN1es
צ'מבלו מלווה אבוב ביצירה "Nun kommt der Heiden Heiland" של באך:
https://youtu.be/DKYRq8_vC0A
קרוב משפחה דומה - אוטווינו:
https://youtu.be/pZoWGTCshcI
והקונצ'רטו הברנדנבורגי מס' 3 של באך. עם פרדריק שזלן, המנגן צ'מבלו ומנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית:
https://youtu.be/Cj129QvQDKE?long=yes
צ'מבלו (Harpsichord) הוא כלי מקלדת שבמשך כ-300 שנה, עד להחלפתו על ידי הפסנתר, היה כלי המקלדת המרכזי והחשוב ביותר במוסיקה האירופית.
בניגוד לפסנתר, בו כל קליד מחובר לפטיש המקיש על מיתרים, היה הצ'מבלו כלי פריטה. לכל אחד מקלידיו היה מחובר מנגנון עם מפרט קטן, פחות או יותר כמו זה שבו משתמשים לנגינת גיטרה, שהיה פורט על המיתר.
בשל הפריטה על המיתרים היה צבע הצליל שלו שונה מאוד מזה של הפסנתר ועשיר בצלילים עיליים. צליליו של הצ'מבלו, לעומת זאת, היו מוגבלים בטווח דינמי שלהם. כלומר, הפריטה הגבילה אותו ביכולת להפיק צלילים חזקים וחלשים.
בנגינה קצבית, לעומת זאת, היה הצ'מבלו מצוין. ומאחר שהליווי בצ'מבלו היה לרוב אז מאולתר, יכולים היו הנגנים בו ללוות את המוסיקה בדרכים מגוונות ומעניינות, שהם התאימו בזמן הנגינה לרגש שהיצירה מביעה, לאופיה המנוגן ולתנועה שלה.
הצ'מבלו, אשר קדם לפסנתר, הומצא בסוף המאה ה-14. בתוך 200 שנה הוא הפך לכלי פופולרי אצל מלחינים רבים, ביניהם ראמו, שאף כתב קטעי נגינה לימודיים לכלי.
בתקופת הבארוק הצ'מבלו היה כלי המקלדת הנפוץ ביותר. יוהן סבסטיאן באך כתב לו יצירות רבות, ביניהן ה"פסנתר המושווה" ו"וריאציות גולדברג". גם הנדל כתב סוויטות רבות לצ'מבלו וכך גם דומניקו סקרלטי, בנו של אלסנדרו סקרלטי, שבשל הסונטות המגוונות שכתב לכלי, שמו ממש נקשר עם הצ'מבלו.
גם בתזמורות האופרה שולב הצ'מבלו ועד לזמנו של מוצרט הוא היה הכלי המרכזי בה.
הנה הסבר על כלי הפריטה עם המקלדת צ'מבלו:
https://youtu.be/7JqP5qKn8r4
כך נשמע אולי מוצרט על הצ'מבלו:
https://youtu.be/b1GyOFnVELI
איך פועל הצ'מבלו וכיצד קלידי הצ'מבלו פורטים על מיתרי הכלי:
https://youtu.be/nLZhKOFN1es
צ'מבלו מלווה אבוב ביצירה "Nun kommt der Heiden Heiland" של באך:
https://youtu.be/DKYRq8_vC0A
קרוב משפחה דומה - אוטווינו:
https://youtu.be/pZoWGTCshcI
והקונצ'רטו הברנדנבורגי מס' 3 של באך. עם פרדריק שזלן, המנגן צ'מבלו ומנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית:
https://youtu.be/Cj129QvQDKE?long=yes
מי היה המלחין גיום דה מאשו?
הוא היה רב-תחומי, איש מבריק וחרוץ, יצירתי להפליא ודומה שהוא בכלל הגיע במכונת זמן מהרנסנס לימי הביניים. קראו לו גיום אבל ברור שמדויק היה לקרוא לו גאון.
כי גיום דה מאשו (Guillaume de Machaut), כלומר גיום מהעיר מאשו, הוא מי שניהל בימי הביניים קריירה מסודרת של כומר ומשורר, אך היה קודם ולפני הכל מלחין.
ולא סתם מלחין אלא בעל שיעור קומה ואיש מוכשר להפליא שבתקופה בה יש נפילה יצירתית ותרבותית הוא כבר חשב מחוץ לקופסה ויצר קורפוס עצום של יצירות, לצד היותו המייצג המובהק של תנועת ה"ארס נובה" המוסיקלית.
לא פלא שאפילו במאה ה-15 זכתה השירה שכתב להתפעלות ולחיקויים מצד משוררים שונים. בתולדות המוסיקה הוא ככל הנראה המלחין הצרפתי המפורסם והמשפיע ביותר מהמאה ה-14.
על אף העיסוק שלו במוסיקה דתית, גיום ניהל חיים מלאים בעולם החילוני. כמו כל מוסיקאי מקצועי בתקופתו הוא שירת פטרונים והיה בקשרים הדוקים עם הכתר הצרפתי.
החיים הכנסייתיים שלו התמקדו בהיותו הקאנון של ריימס. בהיותו גם פקיד, מי שיודע קרוא וכתוב (לא מובן מאליו באותה תקופה) ומנגד גם אמן מומחה באמנויות, במקרה הזה במוסיקה ושירה, הוא היה מבכירי ההפקה האמנותית האירופית לפחות באותה מאה.
גיום דה מאשו נולד ככל הנראה במאשו (Machaut) שליד ריימס, בסביבות 1300. הוא יצא בשלום ממגפת הדבר שהרגה שליש מאוכלוסיית אירופה ואת שנותיו האחרונות בריימס הוא בילה בהלחנה ובהעתקה של תווים וכתבי יד שלו מהעבר. את חייו הוא סיים בריימס ב-1377.
לכתיבתו בצורות הפוליפוניות, הבאלאדה והרונדו, נודעה חשיבות היסטורית רבה יותר והמוזיקה שחיבר לטקסט של המיסה היא הראשונה, שאפשר לייחס למלחין יחיד.
כמי שכתב הרבה בצורות הפוליפוניות, האיש ידוע גם בהשפעה המשמעותית שלו על יסודות המוסיקה הפוליפונית. הוא כתב גם בצורות הבלדה והרונדו. תורתו ידועה בתור "האסכולה ההולנדית השנייה" (2nd Dutch School). המילה "הולנדית" כאן מתייחסת לא להולנד עצמה אלא לאזורי השפה ההולנדית דוגמת הולנד הנוכחית, בלגיה בה הוא חי וצפון צרפת.
במיוחד הוא נודע בתור מי שכתב את "מיסה דה נוטר דאם", המיסה הפוליפונית הראשונה בהיסטוריה, שעתידה להשפיע על מלחינים שונים במאות הבאות. המיסה הזו גם ידועה בתור המיסה הראשונה שנכתבה בשלמותה על ידי מלחין יחיד, לטקסט של המיסה.
ידועים גם שיריו החילוניים שהמשיכו את המסורת של הטרובדורים, שגיום נחשב הנציג האחרון החשוב שלה.
(מוקדש באהבה למורה הדגול בנימין ברעם ז"ל)
השיר "לה מורה":
https://youtu.be/tJS-HZWB3wE
שיר בליווי נבל:
https://youtu.be/egWRnweu1Wo
מוסיקה דתית שכתב - מתוך מיסת נוטרדאם:
https://youtu.be/vhlLzjE0ONA
שיר רב-קולי משיריו:
https://youtu.be/0yi2MMtIimY
קטע יפה נוסף מיצירותיו:
https://youtu.be/9ti59NdbG1c
מוסיקה כלית נפלאה נוספת שלו:
https://youtu.be/hOoYtdFhfqw
ושעה עם המוסיקה של גיום דה מאשו:
https://youtu.be/DgwPJpTsJP0?long=yes
הוא היה רב-תחומי, איש מבריק וחרוץ, יצירתי להפליא ודומה שהוא בכלל הגיע במכונת זמן מהרנסנס לימי הביניים. קראו לו גיום אבל ברור שמדויק היה לקרוא לו גאון.
כי גיום דה מאשו (Guillaume de Machaut), כלומר גיום מהעיר מאשו, הוא מי שניהל בימי הביניים קריירה מסודרת של כומר ומשורר, אך היה קודם ולפני הכל מלחין.
ולא סתם מלחין אלא בעל שיעור קומה ואיש מוכשר להפליא שבתקופה בה יש נפילה יצירתית ותרבותית הוא כבר חשב מחוץ לקופסה ויצר קורפוס עצום של יצירות, לצד היותו המייצג המובהק של תנועת ה"ארס נובה" המוסיקלית.
לא פלא שאפילו במאה ה-15 זכתה השירה שכתב להתפעלות ולחיקויים מצד משוררים שונים. בתולדות המוסיקה הוא ככל הנראה המלחין הצרפתי המפורסם והמשפיע ביותר מהמאה ה-14.
על אף העיסוק שלו במוסיקה דתית, גיום ניהל חיים מלאים בעולם החילוני. כמו כל מוסיקאי מקצועי בתקופתו הוא שירת פטרונים והיה בקשרים הדוקים עם הכתר הצרפתי.
החיים הכנסייתיים שלו התמקדו בהיותו הקאנון של ריימס. בהיותו גם פקיד, מי שיודע קרוא וכתוב (לא מובן מאליו באותה תקופה) ומנגד גם אמן מומחה באמנויות, במקרה הזה במוסיקה ושירה, הוא היה מבכירי ההפקה האמנותית האירופית לפחות באותה מאה.
גיום דה מאשו נולד ככל הנראה במאשו (Machaut) שליד ריימס, בסביבות 1300. הוא יצא בשלום ממגפת הדבר שהרגה שליש מאוכלוסיית אירופה ואת שנותיו האחרונות בריימס הוא בילה בהלחנה ובהעתקה של תווים וכתבי יד שלו מהעבר. את חייו הוא סיים בריימס ב-1377.
לכתיבתו בצורות הפוליפוניות, הבאלאדה והרונדו, נודעה חשיבות היסטורית רבה יותר והמוזיקה שחיבר לטקסט של המיסה היא הראשונה, שאפשר לייחס למלחין יחיד.
כמי שכתב הרבה בצורות הפוליפוניות, האיש ידוע גם בהשפעה המשמעותית שלו על יסודות המוסיקה הפוליפונית. הוא כתב גם בצורות הבלדה והרונדו. תורתו ידועה בתור "האסכולה ההולנדית השנייה" (2nd Dutch School). המילה "הולנדית" כאן מתייחסת לא להולנד עצמה אלא לאזורי השפה ההולנדית דוגמת הולנד הנוכחית, בלגיה בה הוא חי וצפון צרפת.
במיוחד הוא נודע בתור מי שכתב את "מיסה דה נוטר דאם", המיסה הפוליפונית הראשונה בהיסטוריה, שעתידה להשפיע על מלחינים שונים במאות הבאות. המיסה הזו גם ידועה בתור המיסה הראשונה שנכתבה בשלמותה על ידי מלחין יחיד, לטקסט של המיסה.
ידועים גם שיריו החילוניים שהמשיכו את המסורת של הטרובדורים, שגיום נחשב הנציג האחרון החשוב שלה.
(מוקדש באהבה למורה הדגול בנימין ברעם ז"ל)
השיר "לה מורה":
https://youtu.be/tJS-HZWB3wE
שיר בליווי נבל:
https://youtu.be/egWRnweu1Wo
מוסיקה דתית שכתב - מתוך מיסת נוטרדאם:
https://youtu.be/vhlLzjE0ONA
שיר רב-קולי משיריו:
https://youtu.be/0yi2MMtIimY
קטע יפה נוסף מיצירותיו:
https://youtu.be/9ti59NdbG1c
מוסיקה כלית נפלאה נוספת שלו:
https://youtu.be/hOoYtdFhfqw
ושעה עם המוסיקה של גיום דה מאשו:
https://youtu.be/DgwPJpTsJP0?long=yes
מה תרמה שיטת 12 הטונים של שנברג למוסיקה המודרנית?
ארנולד שנברג (Arnold Schoenberg) היה המלחין ששבר את המסורת המוסיקלית הקלאסית כמעט לבדו. בשנת 1920 המציא שנברג את השיטה הדודקפונית או "שיטת 12 הטונים".
שיטת 12 הטונים היא שיטה ליצירת מוסיקה לא-טונלית (בלי צלילים חשובים), שבה כל הצלילים זהים בחשיבותם ואין בה סולם מוסיקלי. אותה סריה - סדרת הצלילים בת 12 הצלילים, היא מעין נושא בסיסי ליצירה, תחליף לסולם המוסיקלי המוכר (דוגמת מינור, מז'ור ושאר המודוסים) שנזנח אצל שנברג.
כל היצירה במוסיקה הדודקפונית מבוססת על חזרות של השורה הזו כולה. אין לחזור על צליל מחוץ להופעתו בשורה, אין צליל שמובלט על ידי חזרות מרובות ואין מהלכים מוסיקליים שמובילים לצלילים כאלה. שנברג גם קבע שאין להשתמש בחלקים מהשורה לבדם או לפרק אותה.
כמו שאתם כבר מבינים השורה, הסריה, היא החשובה ביותר בשיטת הדודקפוניה.
הנה מעט על תולדות חייו של שנברג:
https://youtu.be/8agu-501670
מדוע נשמעת המוסיקה שלו כך?
https://youtu.be/9jqyU5oCZuQ
מהיצירות הראשונות של שנברג שלא היו טונליות - 6 קטעים זעירים לפסנתר אופוס 19:
http://youtu.be/YWQAw7XSkDY
המחזת "פיירו הסהרורי" האקספרסיוניסטי שכתב בשנת 1912:
http://youtu.be/u6LyYdSQQAQ
מוסיקה לפסנתר של שנברג, שנכתבה בשיטת 12 הטונים - מוסיקה דודקפונית בביצוע גלן גולד:
http://youtu.be/AGLTeRQ-Nf0
ומוסיקה שלו לעוגב:
https://youtu.be/Ql6hVL0nmyU
ארנולד שנברג (Arnold Schoenberg) היה המלחין ששבר את המסורת המוסיקלית הקלאסית כמעט לבדו. בשנת 1920 המציא שנברג את השיטה הדודקפונית או "שיטת 12 הטונים".
שיטת 12 הטונים היא שיטה ליצירת מוסיקה לא-טונלית (בלי צלילים חשובים), שבה כל הצלילים זהים בחשיבותם ואין בה סולם מוסיקלי. אותה סריה - סדרת הצלילים בת 12 הצלילים, היא מעין נושא בסיסי ליצירה, תחליף לסולם המוסיקלי המוכר (דוגמת מינור, מז'ור ושאר המודוסים) שנזנח אצל שנברג.
כל היצירה במוסיקה הדודקפונית מבוססת על חזרות של השורה הזו כולה. אין לחזור על צליל מחוץ להופעתו בשורה, אין צליל שמובלט על ידי חזרות מרובות ואין מהלכים מוסיקליים שמובילים לצלילים כאלה. שנברג גם קבע שאין להשתמש בחלקים מהשורה לבדם או לפרק אותה.
כמו שאתם כבר מבינים השורה, הסריה, היא החשובה ביותר בשיטת הדודקפוניה.
הנה מעט על תולדות חייו של שנברג:
https://youtu.be/8agu-501670
מדוע נשמעת המוסיקה שלו כך?
https://youtu.be/9jqyU5oCZuQ
מהיצירות הראשונות של שנברג שלא היו טונליות - 6 קטעים זעירים לפסנתר אופוס 19:
http://youtu.be/YWQAw7XSkDY
המחזת "פיירו הסהרורי" האקספרסיוניסטי שכתב בשנת 1912:
http://youtu.be/u6LyYdSQQAQ
מוסיקה לפסנתר של שנברג, שנכתבה בשיטת 12 הטונים - מוסיקה דודקפונית בביצוע גלן גולד:
http://youtu.be/AGLTeRQ-Nf0
ומוסיקה שלו לעוגב:
https://youtu.be/Ql6hVL0nmyU
איך הלחין בטהובן החרש את הגדולות ביצירותיו?
לודביג ון בטהובן הוא אחד המלחינים הגדולים בתולדות המין האנושי ולבטח הרציני מבין המצליחים שבהם, או המצליח מבין הרציניים שבמלחינים.
מי שעתיד להיות בתקופתנו המלחין הקלאסי המושמע ביותר באולמות הקונצרטים, החל את חייו בתור בן לאב שיכור, שרצה להפכו לילד פלא בסגנון מוצרט. הוא נולד בעיר בּוֹן שבגרמניה ובבגרותו התיישב בעיר וינה בכדי ללמוד אצל המלחין היידן.
לאחר שהתגלתה גדולתו כמלחין, ועל אף התנהגותו הדוחה וחוסר הנימוס שלו, הוא זכה להערצת האצולה בוינה ולתמיכתם הכספית הקבועה של מספר פטרונים שהעריצו את המוסיקה שלו ורצו שיתמסר להלחנה בלבד. למעשה, הוא היה המלחין הידוע הראשון שלא עבד בשביל הכנסייה או עבור פטרון קבוע, אלא התנהל כמוסיקאי עצמאי. במובן הזה ניתן לראות בו כמבשר המוסיקאי החדש, העצמאי, בן התקופה הרומנטית.
בטהובן נהג לבצע בפסנתר ולנצח בעצמו על יצירותיו. אך בשל מחלה הוא איבד בהדרגה את שמיעתו והפך חרש. ודווקא אז, בהיותו במצב רוח קשה וחסר שמיעה כמעט לחלוטין, כתב בטהובן את יצירותיו הגדולות והחשובות ביותר. ביניהן ניתן למצוא את הסימפוניה החמישית, הסימפוניה השישית "הפסטורלית" והקונצ'רטי לפסנתר ולכינור, את האופרה "פידֶליוֹ" ובמיוחד את "הסימפוניה התשיעית" בה שילב, לראשונה בתולדות המוסיקה, מקהלה וזמרים בסימפוניה - צורה שהיתה עד אז צורה כלית טהורה.
בחודש מארס 1827 מת גדול הסימפוניה ממחלת כבד כרונית שנגרמה ככל הנראה מערבוב לא אחראי של יין מחוזק בסוכר עופרת, עם משככי כאבים שכללו גם הם לא מעט עופרת.
הנה סרטון המציג את בטהובן החרש לחלוטין, בשיא יצירתו ויכולתו המוסיקלית (מתורגם):
https://youtu.be/szVvtv9hfiU
ראו סרטון אנימציה מקסים על חיי בטהובן ואובדן השמיעה אבל לא הכישרון:
https://youtu.be/mNPQrG33ZPg
חיי בטהובן:
https://youtu.be/luiYmGJX204
הנה הסימפוניה החמישית של בטהובן:
https://www.youtube.com/watch?v=9aDEq3u5huA
"סונטה לאור ירח" שלו לפסנתר:
https://www.youtube.com/watch?v=4Tr0otuiQuU
היצירה האהובה לפסנתר "לאליסה" (Fur Elise) בליווי תזמורת:
https://www.youtube.com/watch?v=09oNj9UYM7g
הסימפוניה התשיעית:
https://www.youtube.com/watch?v=YAOTCtW9v0M
סונטה להאמרקלאוויר בביצועו של דניאל בירנבאום:
https://www.youtube.com/watch?v=FwZsDzGY1XA
קונצ'רטו מס' 5 לפסנתר ותזמורת, המכונה "הקיסר", של לודוויג ואן בטהובן:
https://youtu.be/-e_OTDxWd3Y?long=yes
סיפורה של התקופה בה יצר בטהובן בחרשותו:
https://youtu.be/3bA2V0jZMo4?long=yes
ועל גדולתו כמלחין שהעביר את המוסיקה הקלאסית לרומנטיקה:
https://youtu.be/uHo7-PMXf9Q?long=yes
לודביג ון בטהובן הוא אחד המלחינים הגדולים בתולדות המין האנושי ולבטח הרציני מבין המצליחים שבהם, או המצליח מבין הרציניים שבמלחינים.
מי שעתיד להיות בתקופתנו המלחין הקלאסי המושמע ביותר באולמות הקונצרטים, החל את חייו בתור בן לאב שיכור, שרצה להפכו לילד פלא בסגנון מוצרט. הוא נולד בעיר בּוֹן שבגרמניה ובבגרותו התיישב בעיר וינה בכדי ללמוד אצל המלחין היידן.
לאחר שהתגלתה גדולתו כמלחין, ועל אף התנהגותו הדוחה וחוסר הנימוס שלו, הוא זכה להערצת האצולה בוינה ולתמיכתם הכספית הקבועה של מספר פטרונים שהעריצו את המוסיקה שלו ורצו שיתמסר להלחנה בלבד. למעשה, הוא היה המלחין הידוע הראשון שלא עבד בשביל הכנסייה או עבור פטרון קבוע, אלא התנהל כמוסיקאי עצמאי. במובן הזה ניתן לראות בו כמבשר המוסיקאי החדש, העצמאי, בן התקופה הרומנטית.
בטהובן נהג לבצע בפסנתר ולנצח בעצמו על יצירותיו. אך בשל מחלה הוא איבד בהדרגה את שמיעתו והפך חרש. ודווקא אז, בהיותו במצב רוח קשה וחסר שמיעה כמעט לחלוטין, כתב בטהובן את יצירותיו הגדולות והחשובות ביותר. ביניהן ניתן למצוא את הסימפוניה החמישית, הסימפוניה השישית "הפסטורלית" והקונצ'רטי לפסנתר ולכינור, את האופרה "פידֶליוֹ" ובמיוחד את "הסימפוניה התשיעית" בה שילב, לראשונה בתולדות המוסיקה, מקהלה וזמרים בסימפוניה - צורה שהיתה עד אז צורה כלית טהורה.
בחודש מארס 1827 מת גדול הסימפוניה ממחלת כבד כרונית שנגרמה ככל הנראה מערבוב לא אחראי של יין מחוזק בסוכר עופרת, עם משככי כאבים שכללו גם הם לא מעט עופרת.
הנה סרטון המציג את בטהובן החרש לחלוטין, בשיא יצירתו ויכולתו המוסיקלית (מתורגם):
https://youtu.be/szVvtv9hfiU
ראו סרטון אנימציה מקסים על חיי בטהובן ואובדן השמיעה אבל לא הכישרון:
https://youtu.be/mNPQrG33ZPg
חיי בטהובן:
https://youtu.be/luiYmGJX204
הנה הסימפוניה החמישית של בטהובן:
https://www.youtube.com/watch?v=9aDEq3u5huA
"סונטה לאור ירח" שלו לפסנתר:
https://www.youtube.com/watch?v=4Tr0otuiQuU
היצירה האהובה לפסנתר "לאליסה" (Fur Elise) בליווי תזמורת:
https://www.youtube.com/watch?v=09oNj9UYM7g
הסימפוניה התשיעית:
https://www.youtube.com/watch?v=YAOTCtW9v0M
סונטה להאמרקלאוויר בביצועו של דניאל בירנבאום:
https://www.youtube.com/watch?v=FwZsDzGY1XA
קונצ'רטו מס' 5 לפסנתר ותזמורת, המכונה "הקיסר", של לודוויג ואן בטהובן:
https://youtu.be/-e_OTDxWd3Y?long=yes
סיפורה של התקופה בה יצר בטהובן בחרשותו:
https://youtu.be/3bA2V0jZMo4?long=yes
ועל גדולתו כמלחין שהעביר את המוסיקה הקלאסית לרומנטיקה:
https://youtu.be/uHo7-PMXf9Q?long=yes
מהו מרווח השטן שאסרו פעם בהלחנה?
מרווח הטריטון (Tritone, שלושה טונים) הוא מרווח מוסיקלי בן שלושה טונים, שבמשך מאות שנים ראו בו מרווח איום, שמזמין צרות למי שמשתמש בו. בניגוד למרווחים מוסיקליים אחרים, הצליל שלו הוא מעט משונה ונותן תחושה לא יציבה באוזנו של המאזין.
זו הסיבה שלקראת סוף ימי הביניים ובתקופת הרנסאנס נחשב הטריטון ל"מרווח השטן". כינו אותו אז בלטינית "השטן במוזיקה" (diabolus in musica). ואכן, ההתייחסות אליו כאל מרווח שטני גרמה לכך שאסרו על הלחנה שכוללת מנגינות עם המרווח הזה, של טריטון המנוגן בין שני תווים שבאים אחד אחרי השני.
מבחינת מוסיקלית, הטריטון הוא מרווח דיסוננטי. כלומר הוא כזה שנתפש כצורם ו"בלתי יציב". כמו כל מרווח דיסוננטי לא ניתן לסיים בו משפט מוסיקלי ואחריו תמיד יבוא המשך, או "פתרון מוסיקלי".
להמונים הנבערים של עידן החושך של ימי הביניים היה קל למכור את הטריטון כשטני. הפחד והבורות התערבבו עם תחושת האי-נוחות שגרם המרווח למאזין וגרמו לו להאמין שהמרווח הזה מטופל אישית על ידי השטן.
את שמו קיבל מרווח השטן מטריטון, שליח המצולות במיתולוגיה היוונית. על פי המיתולוגיה הוא היה בנו של פוסידון, אל הימים והאוקיינוסים. אגב, טריטון המיתולוגי הזה היה בחלקו העליון אדם, בעוד פלג גופו התחתון היה של דג.. משונה ממש כמו המרווח שקיבל את שמו, לא?
הנה המחשה תיאטרלית של הטריטון וההתנגדות הדתית והתרבותית אליו בימי הביניים:
https://youtu.be/9hUfI0uQbS0
המשמעות המתמטית של מרווח הטריטון:
http://youtu.be/oDweyxD2FtA
"עיר הלוונדר" ממשחק הפוקימון, קטע שבו שימש המרווח ליצירת המוסיקה הכי מרגיזה בתולדות משחקי הוידאו:
http://youtu.be/de3cONeaR_8
ומצגת וידאו נהדרת על טריטון בתיאוריה של המוזיקה:
https://youtu.be/JJIO-Jr0E8o
מרווח הטריטון (Tritone, שלושה טונים) הוא מרווח מוסיקלי בן שלושה טונים, שבמשך מאות שנים ראו בו מרווח איום, שמזמין צרות למי שמשתמש בו. בניגוד למרווחים מוסיקליים אחרים, הצליל שלו הוא מעט משונה ונותן תחושה לא יציבה באוזנו של המאזין.
זו הסיבה שלקראת סוף ימי הביניים ובתקופת הרנסאנס נחשב הטריטון ל"מרווח השטן". כינו אותו אז בלטינית "השטן במוזיקה" (diabolus in musica). ואכן, ההתייחסות אליו כאל מרווח שטני גרמה לכך שאסרו על הלחנה שכוללת מנגינות עם המרווח הזה, של טריטון המנוגן בין שני תווים שבאים אחד אחרי השני.
מבחינת מוסיקלית, הטריטון הוא מרווח דיסוננטי. כלומר הוא כזה שנתפש כצורם ו"בלתי יציב". כמו כל מרווח דיסוננטי לא ניתן לסיים בו משפט מוסיקלי ואחריו תמיד יבוא המשך, או "פתרון מוסיקלי".
להמונים הנבערים של עידן החושך של ימי הביניים היה קל למכור את הטריטון כשטני. הפחד והבורות התערבבו עם תחושת האי-נוחות שגרם המרווח למאזין וגרמו לו להאמין שהמרווח הזה מטופל אישית על ידי השטן.
את שמו קיבל מרווח השטן מטריטון, שליח המצולות במיתולוגיה היוונית. על פי המיתולוגיה הוא היה בנו של פוסידון, אל הימים והאוקיינוסים. אגב, טריטון המיתולוגי הזה היה בחלקו העליון אדם, בעוד פלג גופו התחתון היה של דג.. משונה ממש כמו המרווח שקיבל את שמו, לא?
הנה המחשה תיאטרלית של הטריטון וההתנגדות הדתית והתרבותית אליו בימי הביניים:
https://youtu.be/9hUfI0uQbS0
המשמעות המתמטית של מרווח הטריטון:
http://youtu.be/oDweyxD2FtA
"עיר הלוונדר" ממשחק הפוקימון, קטע שבו שימש המרווח ליצירת המוסיקה הכי מרגיזה בתולדות משחקי הוידאו:
http://youtu.be/de3cONeaR_8
ומצגת וידאו נהדרת על טריטון בתיאוריה של המוזיקה:
https://youtu.be/JJIO-Jr0E8o
מהי המוסיקה האלקטרונית?
מוסיקה אלקטרונית היא מוסיקה שמופקת באמצעים חשמליים ועל ידי כלי נגינה אלקטרוניים. בסגנון זה משמשים המכשירים האלקטרוניים כדי ליצור, לשנות ולחבר צלילים ליצירה שלימה. המלחינים המוכרים ביותר בסגנון זה היו הגרמני קַרְלְהַיִנְץ שטוֹקְהַאוּזֶן והמלחין ההונגרי-אוסטרי ג'רג' ליגטי.
בעשורים האחרונים המוסיקה האלקטרונית הפכה למוסיקה פופולארית גם אצל הצעירים ובפופ העולמי. המוסיקה הזו, שנקראת בשם כולל "אלקטרוניקה", החלה ממוסיקה לריקודים והפכה למגוון עצום של סגנונות משנה וזרמים. במיוחד בולטים ביניהם הזרמים הפופולאריים כמו דאנס, האוס, טכנו, טראנס, אינדאסטריאל, דראם אנד בייס (או ג'אנגל) וסגנון הדאב-סטפ, שכיום הוא בשיאו.
הנה היצירה "ארטיקולציה" של המלחין ההונגרי ג'רג' ליגטי:
http://youtu.be/71hNl_skTZQ
וקטע מ"רביעיית ההליקופטר" הלא-ממש-אלקטרונית של שטוקהאוזן:
http://youtu.be/13D1YY_BvWU
מוסיקה אלקטרונית היא מוסיקה שמופקת באמצעים חשמליים ועל ידי כלי נגינה אלקטרוניים. בסגנון זה משמשים המכשירים האלקטרוניים כדי ליצור, לשנות ולחבר צלילים ליצירה שלימה. המלחינים המוכרים ביותר בסגנון זה היו הגרמני קַרְלְהַיִנְץ שטוֹקְהַאוּזֶן והמלחין ההונגרי-אוסטרי ג'רג' ליגטי.
בעשורים האחרונים המוסיקה האלקטרונית הפכה למוסיקה פופולארית גם אצל הצעירים ובפופ העולמי. המוסיקה הזו, שנקראת בשם כולל "אלקטרוניקה", החלה ממוסיקה לריקודים והפכה למגוון עצום של סגנונות משנה וזרמים. במיוחד בולטים ביניהם הזרמים הפופולאריים כמו דאנס, האוס, טכנו, טראנס, אינדאסטריאל, דראם אנד בייס (או ג'אנגל) וסגנון הדאב-סטפ, שכיום הוא בשיאו.
הנה היצירה "ארטיקולציה" של המלחין ההונגרי ג'רג' ליגטי:
http://youtu.be/71hNl_skTZQ
וקטע מ"רביעיית ההליקופטר" הלא-ממש-אלקטרונית של שטוקהאוזן:
http://youtu.be/13D1YY_BvWU
איך שוברט הלחין את הסימפוניה הבלתי גמורה?
עוני, מחסור, מחלות ודיכאון היו נחלתו של המלחין פרנץ שוברט (Franz Schubert). הוא היה תושב העיר וינה, שבחייו הקצרים הוא מעולם לא עזב אותה.
רק עשר שנים שוברט יצר מוסיקה, לפני שמת - בגיל 31 בלבד. ובכל זאת הוא הותיר אחריו 1,000 יצירות, ביניהן כמה מהיפות שביצירות הקלאסיות. חלק גדול מהן, אגב, נמצא בעזבונו, רק לאחר מותו ובוצע לראשונה כשהוא כבר לא בין החיים.
מה היה הסוד של הגאון העצוב, שלא יצא או עזב את העיר וינה לאורך כל חייו ועדיין יצר מוסיקה חובקת עולם ותקופות?
ביצירות של שוברט המופלא יש צירוף לא יאומן, של יופי ועצב. הוא מלחין ואמן אופייני של התקופה הרומנטית. ייסורי הנפש והאמנות, הרגשות והצלילים - הכל משתלב ביצירותיו בסוג של חסד מופלא.
אביו של שוברט, שנולד בווינה למשפחה מוסיקלית, הוא מורה. מגיל צעיר מאוד הוא זיהה וטיפח את הכשרון של בנו. האב לימד את שוברט כינור ואחיו הבוגר לימד אותו לנגן בפסנתר. בנעוריו התקבל שוברט כנער מקהלה ל"נערי וינה", מקהלת נערים שעד יום היא מהטובות בעולם. הוא חי בפנימיה בה הפך די מהר לכנר הראשון בתזמורת. עם סיום לימודיו בבית הספר הכנסייתי הוא הופך מורה למוסיקה בבית הספר שאביו כבר מנהל ובמקביל לומד מוסיקה אצל אנטוניו סליירי, המלחין האיטלקי הנודע שחי בווינה ומוכר כמי שהיה המתחרה של מוצרט, לפחות על פי הסרט "אמדאוס"...
בשנת 1814 שוברט נחשף להלחנת שירה. למילותיו של המשורר הגרמני גתה הוא מלחין את "גרכטן ליד הכישור", שיהיה מכאן לאחד הלידרים הכי ידועים שלו. מאותו ליד הוא לא יפסיק לרגע להלחין שירי משוררים ויהפוך בתולדות המוסיקה למלחין הלידר הפורה והמפורסם ביותר.
ארבע שנים אחר כך יעזוב שוברט את עבודותיו הקבועות ויהפוך לאמן חופשי, פרילנס היו אומרים עליו היום. הנטישה של העבודה במשכורת תאפשר לו ליצור המון מוסיקה והשכנות למשורר הווינאי מייהופר תמלא אותו גם היא בהשראה.
אבל מחלת העגבת שהוא נחשף אליה ב-1822 משפיעה קשות על מצב הרוח של שוברט הוא הולך ושוקע בייאוש ודיכאון. קשיי הפרנסה מביאים אותו ללמד מוסיקה בחצר האצילים של בית אסתרהזי.
שוברט השאיר אחריו את הסימפוניה מספר 8 בסי מינור דויטש 759, שנהוג לקרוא לה "הסימפוניה הבלתי גמורה". רבים רואים בה יצירה מקסימה ומרתקת שאינה זקוקה להשלמה והיא מושלמת גם כך.
שפטו אתם והאזינו לפרק הראשון מבין שני פרקי "הבלתי גמורה" של שוברט":
http://youtu.be/IAAmC2QCsg4
פרק שני מהסימפוניה הבלתי גמורה - עם אנימציה:
http://youtu.be/2WLpV6TPMsw
פודקסט של קינן הנהדר על "הסימפוניה הבלתי גמורה" (עברית):
https://youtu.be/cBXVNG1LA_k?long=yes
סרט תיעודי בשני חלקים על חייו של שוברט:
https://youtu.be/x3m6qvh8t-0?long=yes
חלק שני:
https://youtu.be/PNE9DowCTmQ?long=yes
והביצוע המלא של הסימפוניה הבלתי גמורה בביצוע התזמורת הפילהרמונית הישראלית:
https://youtu.be/DC21y_a0f9A?long=yes
עוני, מחסור, מחלות ודיכאון היו נחלתו של המלחין פרנץ שוברט (Franz Schubert). הוא היה תושב העיר וינה, שבחייו הקצרים הוא מעולם לא עזב אותה.
רק עשר שנים שוברט יצר מוסיקה, לפני שמת - בגיל 31 בלבד. ובכל זאת הוא הותיר אחריו 1,000 יצירות, ביניהן כמה מהיפות שביצירות הקלאסיות. חלק גדול מהן, אגב, נמצא בעזבונו, רק לאחר מותו ובוצע לראשונה כשהוא כבר לא בין החיים.
מה היה הסוד של הגאון העצוב, שלא יצא או עזב את העיר וינה לאורך כל חייו ועדיין יצר מוסיקה חובקת עולם ותקופות?
ביצירות של שוברט המופלא יש צירוף לא יאומן, של יופי ועצב. הוא מלחין ואמן אופייני של התקופה הרומנטית. ייסורי הנפש והאמנות, הרגשות והצלילים - הכל משתלב ביצירותיו בסוג של חסד מופלא.
אביו של שוברט, שנולד בווינה למשפחה מוסיקלית, הוא מורה. מגיל צעיר מאוד הוא זיהה וטיפח את הכשרון של בנו. האב לימד את שוברט כינור ואחיו הבוגר לימד אותו לנגן בפסנתר. בנעוריו התקבל שוברט כנער מקהלה ל"נערי וינה", מקהלת נערים שעד יום היא מהטובות בעולם. הוא חי בפנימיה בה הפך די מהר לכנר הראשון בתזמורת. עם סיום לימודיו בבית הספר הכנסייתי הוא הופך מורה למוסיקה בבית הספר שאביו כבר מנהל ובמקביל לומד מוסיקה אצל אנטוניו סליירי, המלחין האיטלקי הנודע שחי בווינה ומוכר כמי שהיה המתחרה של מוצרט, לפחות על פי הסרט "אמדאוס"...
בשנת 1814 שוברט נחשף להלחנת שירה. למילותיו של המשורר הגרמני גתה הוא מלחין את "גרכטן ליד הכישור", שיהיה מכאן לאחד הלידרים הכי ידועים שלו. מאותו ליד הוא לא יפסיק לרגע להלחין שירי משוררים ויהפוך בתולדות המוסיקה למלחין הלידר הפורה והמפורסם ביותר.
ארבע שנים אחר כך יעזוב שוברט את עבודותיו הקבועות ויהפוך לאמן חופשי, פרילנס היו אומרים עליו היום. הנטישה של העבודה במשכורת תאפשר לו ליצור המון מוסיקה והשכנות למשורר הווינאי מייהופר תמלא אותו גם היא בהשראה.
אבל מחלת העגבת שהוא נחשף אליה ב-1822 משפיעה קשות על מצב הרוח של שוברט הוא הולך ושוקע בייאוש ודיכאון. קשיי הפרנסה מביאים אותו ללמד מוסיקה בחצר האצילים של בית אסתרהזי.
שוברט השאיר אחריו את הסימפוניה מספר 8 בסי מינור דויטש 759, שנהוג לקרוא לה "הסימפוניה הבלתי גמורה". רבים רואים בה יצירה מקסימה ומרתקת שאינה זקוקה להשלמה והיא מושלמת גם כך.
שפטו אתם והאזינו לפרק הראשון מבין שני פרקי "הבלתי גמורה" של שוברט":
http://youtu.be/IAAmC2QCsg4
פרק שני מהסימפוניה הבלתי גמורה - עם אנימציה:
http://youtu.be/2WLpV6TPMsw
פודקסט של קינן הנהדר על "הסימפוניה הבלתי גמורה" (עברית):
https://youtu.be/cBXVNG1LA_k?long=yes
סרט תיעודי בשני חלקים על חייו של שוברט:
https://youtu.be/x3m6qvh8t-0?long=yes
חלק שני:
https://youtu.be/PNE9DowCTmQ?long=yes
והביצוע המלא של הסימפוניה הבלתי גמורה בביצוע התזמורת הפילהרמונית הישראלית:
https://youtu.be/DC21y_a0f9A?long=yes
