שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה הייתה החרפושית במצרים העתיקה?
החַרְפּוּשִׁית (Scarab) היא סוג של קמע או חותמת, שהמצרים הקדומים יצרו בדמותה של חיפושית הזבל. מסתבר שהיא זכתה למעמד של קדושה במצרים העתיקה. אלפי קמיעות וחותמות כאלה שנעשו מאבן, שנהב או מתכת, התגלו באתרים עתיקים, לא רק במצרים אלא בכל מקום שבו שהו המצרים, כמו קדמת אסיה ואגן הים התיכון.
כחותמת נהגו לחרוט על צדה השטוח של החרפושית סמלים שונים ושמות של מלכים מצריים ופקידים רמי מעלה. את החרפושית נהגו המצרים להטביע בשעווה או בדיו וכך לחתום עימה על מסמכים חשובים.
כקמע נהגו לענוד את החרפושיות כתליון על הצוואר, או כשהוא משובץ בטבעת. המצרים יחסו לתליוני הקמעות שכללו חרפושיות כוחות מאגיים.
הסיבה שהמצרים כה העריצו את החיפושית הזו היא מעניינת. כשמה כן היא - חיפושית הזבל מגלגלת את כדור מזונה ברגליה האחוריות, כדור שהרכיבה מזבל שמצאה. החיפושית הזו ריתקה את דמיונם של המצרים הקדמונים מכיוון שהם ראו בה את התגלמות אל השמש, האל חפרי, המגלגל בכל יום את גלגל השמש בשמיים (למי שמתבלבל - היו למצרים כמה שמות לאל השמש וחפרי הוא רק אחד מהם, לצד רע, הורוס ונוספים).
סמל חרפושית נכלל גם בין סמלי כתב החרטומים המצרי. החוקרים משערים שהוא סימל היווצרות או שינוי צורה.
הודות לתפוצתן, החרפושיות הן מקור לימודי חשוב להבנת עולם התרבות של מצרים העתיקה, בתחומים רבים. הסימנים, הכתובות והציורים שעליהן מאפשרים ללמוד המון על התרבות החשובה הזו. ניתן לרכוש מהן ידע על מגוון היבטים, ממעמד המלך במצרים, דרך ההיררכיה של הפקידים במצרים העתיקה ועד לפולחן המצרי הקדום.
את השם העברי "חרפושית" טבע החוקר שמואל יבין ז"ל, תוך שילוב שמו המצרי של האל הורוס (ח'ר) במילה חיפושית.
הנה המשמעות של החרפושית אצל המצרים הקדמונים:
https://youtu.be/qAW42J1TQEo
חותם חרפושית שנמצא בתל-דור שבישראל:
https://youtu.be/3iQasIPVZ1c
בסרט 'המומיה' יש חרפושית מסוכנת מדי...
https://youtu.be/GJP8XTzpOCw
מבחר חרפושיות מצריות עתיקות שנמצאו ברבות השנים:
https://youtu.be/BTfYNf0pvtI
וחיפושית זבל אמיתית בעבודה:
https://youtu.be/I1RHmSm36aE
איך רכב פאיתון אל מותו במרכבת השמש?
מעניין שהסיפור המפורסם ביותר על הליוס, אל השמש של יוון העתיקה, הוא הסיפור על בנו פאיתון (Phaethon), או פאתון. הוא רכב על מרכבת השמש אל אובדנו.
הסיפור מתחיל, כמו שקורה לפעמים, בעבודה של אבא. בכל בוקר נהג הליוס את מרכבת השמש שלו, לפי המיתולוגיה היוונית, מהמזרח אל המערב. כך הוא מביא אור וחום אל הארץ.
בדמדומי הערב, כשהוא שוקע באוקינוס אל מאחורי האופק, מובלים הליוס והמרכבה בחזרה לארמונו שבמזרח ומתכוננים ליום הבא.
פאיתון, בנו, שמשמעות שמו ביוונית היא "זורח" או "נוצץ", מספר לאביו שחבריו לא מאמינים לו שהוא הבן של אל השמש הנוהג על פני השמיים, במרכבה הרתומה לסוסים גדולים. על שפת נהר סטיקס, הנהר המבדיל בין הארץ לשאול, משביע פאתון את אביו שיעניק לו כל מה שיבקש בכדי להוכיח לחבריו שהוא אכן בנו.
פאתון מבקש את רשותו של אביו לנהוג במרכבת השמש ליום אחד. הליוס שהבטיח שימלא כל בקשה של בנו נאלץ להסכים, אך מזהיר את הבן מהסוסים הפראיים ומתיר לו לנהוג במרכבה בזהירות.
אך למחרת, כשהוא יוצא עם השמש למסע היומי בשמיים, נלחץ הנער ומאבד את השליטה על סוסי המרכבה השועטים קדימה. המרכבה עולה לגובה רב מדי, עד שהיא מותירה שובל של כוכבים, הוא שביל החלב.
בהיעדר השמש, האדמה על הארץ קופאת.
כשמשך פאיתון המבועת במושכות בכל הכוח, בניסיון להשתלט על סוסי המרכבה העולים ומושכים למעלה, צללה המרכבה במהירות לארץ, כשהיא מבעירה אש ביערות, חורכת את הצמחים, העצים והפרחים בכל מקום, מייבשת נהרות והופכת את האדמה למדבר.
זאוס, אבי ומלך האלים, זועם על הצעיר הנמהר וכדי לעצור אותו הוא שולח ברק אל המרכבה. פאיתון צלל באחת אל תוך נהר ארידנוס ומרכבת השמש מיהרה לבדה ונחפזה מערבה.
אחיותיו ההליאדות של פאיתון ביכו את אחיהן המת, כשהן מזילות דמעות נוצצות של ענבר. הן התאבלו כה הרבה עד שהפכו בסופו של דבר לעצי ערבה בוכיה, הגדלים עד היום על גדות נהרות העולם.
כמובן שאחרי מות בנו, לא הרשה יותר הליוס לאיש לנהוג במרכבת השמש.
הנה סיפור רכיבתו של פאיתון על מרכבת השמש (מתורגם):
https://youtu.be/zAxfrI8zHU4
הגרסה הרומית, בה הוא בנו של אפולו:
https://youtu.be/SzVulNyvhOY
והסיפור בערבית:
https://youtu.be/6K1E_Y3IMDE
אל השמש
החַרְפּוּשִׁית (Scarab) היא סוג של קמע או חותמת, שהמצרים הקדומים יצרו בדמותה של חיפושית הזבל. מסתבר שהיא זכתה למעמד של קדושה במצרים העתיקה. אלפי קמיעות וחותמות כאלה שנעשו מאבן, שנהב או מתכת, התגלו באתרים עתיקים, לא רק במצרים אלא בכל מקום שבו שהו המצרים, כמו קדמת אסיה ואגן הים התיכון.
כחותמת נהגו לחרוט על צדה השטוח של החרפושית סמלים שונים ושמות של מלכים מצריים ופקידים רמי מעלה. את החרפושית נהגו המצרים להטביע בשעווה או בדיו וכך לחתום עימה על מסמכים חשובים.
כקמע נהגו לענוד את החרפושיות כתליון על הצוואר, או כשהוא משובץ בטבעת. המצרים יחסו לתליוני הקמעות שכללו חרפושיות כוחות מאגיים.
הסיבה שהמצרים כה העריצו את החיפושית הזו היא מעניינת. כשמה כן היא - חיפושית הזבל מגלגלת את כדור מזונה ברגליה האחוריות, כדור שהרכיבה מזבל שמצאה. החיפושית הזו ריתקה את דמיונם של המצרים הקדמונים מכיוון שהם ראו בה את התגלמות אל השמש, האל חפרי, המגלגל בכל יום את גלגל השמש בשמיים (למי שמתבלבל - היו למצרים כמה שמות לאל השמש וחפרי הוא רק אחד מהם, לצד רע, הורוס ונוספים).
סמל חרפושית נכלל גם בין סמלי כתב החרטומים המצרי. החוקרים משערים שהוא סימל היווצרות או שינוי צורה.
הודות לתפוצתן, החרפושיות הן מקור לימודי חשוב להבנת עולם התרבות של מצרים העתיקה, בתחומים רבים. הסימנים, הכתובות והציורים שעליהן מאפשרים ללמוד המון על התרבות החשובה הזו. ניתן לרכוש מהן ידע על מגוון היבטים, ממעמד המלך במצרים, דרך ההיררכיה של הפקידים במצרים העתיקה ועד לפולחן המצרי הקדום.
את השם העברי "חרפושית" טבע החוקר שמואל יבין ז"ל, תוך שילוב שמו המצרי של האל הורוס (ח'ר) במילה חיפושית.
הנה המשמעות של החרפושית אצל המצרים הקדמונים:
https://youtu.be/qAW42J1TQEo
חותם חרפושית שנמצא בתל-דור שבישראל:
https://youtu.be/3iQasIPVZ1c
בסרט 'המומיה' יש חרפושית מסוכנת מדי...
https://youtu.be/GJP8XTzpOCw
מבחר חרפושיות מצריות עתיקות שנמצאו ברבות השנים:
https://youtu.be/BTfYNf0pvtI
וחיפושית זבל אמיתית בעבודה:
https://youtu.be/I1RHmSm36aE
מעניין שהסיפור המפורסם ביותר על הליוס, אל השמש של יוון העתיקה, הוא הסיפור על בנו פאיתון (Phaethon), או פאתון. הוא רכב על מרכבת השמש אל אובדנו.
הסיפור מתחיל, כמו שקורה לפעמים, בעבודה של אבא. בכל בוקר נהג הליוס את מרכבת השמש שלו, לפי המיתולוגיה היוונית, מהמזרח אל המערב. כך הוא מביא אור וחום אל הארץ.
בדמדומי הערב, כשהוא שוקע באוקינוס אל מאחורי האופק, מובלים הליוס והמרכבה בחזרה לארמונו שבמזרח ומתכוננים ליום הבא.
פאיתון, בנו, שמשמעות שמו ביוונית היא "זורח" או "נוצץ", מספר לאביו שחבריו לא מאמינים לו שהוא הבן של אל השמש הנוהג על פני השמיים, במרכבה הרתומה לסוסים גדולים. על שפת נהר סטיקס, הנהר המבדיל בין הארץ לשאול, משביע פאתון את אביו שיעניק לו כל מה שיבקש בכדי להוכיח לחבריו שהוא אכן בנו.
פאתון מבקש את רשותו של אביו לנהוג במרכבת השמש ליום אחד. הליוס שהבטיח שימלא כל בקשה של בנו נאלץ להסכים, אך מזהיר את הבן מהסוסים הפראיים ומתיר לו לנהוג במרכבה בזהירות.
אך למחרת, כשהוא יוצא עם השמש למסע היומי בשמיים, נלחץ הנער ומאבד את השליטה על סוסי המרכבה השועטים קדימה. המרכבה עולה לגובה רב מדי, עד שהיא מותירה שובל של כוכבים, הוא שביל החלב.
בהיעדר השמש, האדמה על הארץ קופאת.
כשמשך פאיתון המבועת במושכות בכל הכוח, בניסיון להשתלט על סוסי המרכבה העולים ומושכים למעלה, צללה המרכבה במהירות לארץ, כשהיא מבעירה אש ביערות, חורכת את הצמחים, העצים והפרחים בכל מקום, מייבשת נהרות והופכת את האדמה למדבר.
זאוס, אבי ומלך האלים, זועם על הצעיר הנמהר וכדי לעצור אותו הוא שולח ברק אל המרכבה. פאיתון צלל באחת אל תוך נהר ארידנוס ומרכבת השמש מיהרה לבדה ונחפזה מערבה.
אחיותיו ההליאדות של פאיתון ביכו את אחיהן המת, כשהן מזילות דמעות נוצצות של ענבר. הן התאבלו כה הרבה עד שהפכו בסופו של דבר לעצי ערבה בוכיה, הגדלים עד היום על גדות נהרות העולם.
כמובן שאחרי מות בנו, לא הרשה יותר הליוס לאיש לנהוג במרכבת השמש.
הנה סיפור רכיבתו של פאיתון על מרכבת השמש (מתורגם):
https://youtu.be/zAxfrI8zHU4
הגרסה הרומית, בה הוא בנו של אפולו:
https://youtu.be/SzVulNyvhOY
והסיפור בערבית:
https://youtu.be/6K1E_Y3IMDE
