שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה מיוחד באמנות המוסיקה?
המוסיקה (Music) היא מהאמנויות הקדומות והמרתקות שיצר המין האנושי. היא קיימת בכל תרבות ידועה, בכל יבשת ובכל תקופה היסטורית.
אנתרופולוגים מצאו עדויות לכלי נגינה בני יותר מ-40,000 שנה, דוגמת חלילים שנחצבו מעצם גף של נשר הגריפון (griffon vulture) ומשנהב ממותה, שנמצאו במערות באזור גרמניה של היום, מה שמהווה הוכחה לכך שהמוסיקה היא אחת מצורות הביטוי הקדומות ביותר בתולדות המין האנושי.
בהגדרתה הפשוטה ביותר, מוסיקה היא ארגון של קולות בזמן. שני המרכיבים הבסיסיים שלה הם גובה הצליל (pitch) וקצב (rhythm). מעליהם נבנות שכבות מורכבות יותר,, כמו מלודיה (melody), הרמוניה (harmony) ותיזמור (orchestration).
המוח האנושי מגיב למוסיקה בצורה עמוקה ומיידית. מחקר מ-2011 של החוקרת ואלורי סאלימפור (Valorie Salimpoor) הראה שברגעי השיא הרגשיים של המוסיקה המוח משחרר דופמין (dopamine), אותם רגעים שגורמים לעור לסמור. זה מסביר מדוע מוסיקה טובה ממש מרגישה לנו כמו פרס לנשמה.
מה שמייחד את המוסיקה מכל אמנות אחרת הוא הקיום שלה רק בממד הזמן. ציור תלוי על קיר וניתן לחזור אליו כל אימת שנרצה, בעוד שיר קיים רק בזמן שהוא מתנגן. זה מעמיד אותם קרוב יותר לשיחה מאשר לחפץ.
בשל האופי הערטילאי שלה וביחס לאמנויות אחרות יש למוסיקה מעמד של אמנות-על. הצליל המוגדר, שהוא חומר הגלם שלה, מתקיים לא במציאות, אלא רק באמנות. מכאן שהצליל שונה מהצבע והצורה הקיימים בטבע ממילא ושהם מהווים את חומרי הגלם ה"ארציים" של האמנויות האחרות, הן האמנויות הפלסטיות.
מבקר המוסיקה והתיאורטיקן הגרמני אדוארד הנסליק (Eduard Hanslick) טען שמוסיקה היא "צורות הנעות בצלילים", כלומר שהיופי שלה טמון בתנועה עצמה.
המוסיקה גם חוצה שפות. ניסויים פסיכולוגיים שונים הראו שאנשים ממגוון תרבויות ללא קשר ביניהן חווים רגשות דומים בקטעי מוסיקה זהים, אפילו כשהם לא מכירים את הז'אנר. מוסיקה עצובה נשמעת עצובה גם לאוזן שלא הורגלה בה. זו תכונה שנדירה מאוד בעולם האמנות. פרופסור דליה כהן הייתה אומרת שאלו חלק מהסכמות הטבעיות.
יש במוסיקה עוד משהו מדהים: היא עובדת בשתי רמות בו-זמנית. האחת רגשית וגופנית ובה הלב פועם בקצב עולה, הגוף מתחיל לזוז ועולה תחושת רטט. האחרת היא אינטלקטואלית, בה המוח עוקב אחרי מבנה הרמוניה ומזהה מוטיבים חוזרים.
גדול מלחיני הבארוק יוהאן סבסטיאן באך (Johann Sebastian Bach) ידוע כקומפוזיטור שעבד על שתי הרמות גם יחד: מוסיקה מרגשת ובה בעת מדויקת ומתמטית כמו שעון, מה שמראה גם דגלס היפשטטר בספרו הנודע "גדל, אשר, באך".
שתי אנקדוטות ממחישות את הכוח יוצא הדופן הזה של "אמנות המוזות". לודביג ואן בטהובן (Ludwig van Beethoven) היה חרש לגמרי כשהלחין את הסימפוניה התשיעית (Symphony No. 9), אחת היצירות האהובות בתולדות המוסיקה. בהופעת הבכורה שנערכה ב-7 במאי 1824 בווינה, הוא לא שמע דבר מהתגובות הנלהבות של הקהל, עד שהסולנית קרוליין אונגר (Caroline Unger) סובבה אותו לכיוון הקהל והוא חווה את הקהל המתפעם מההישג הבלתי נתפס שביצירה הסימפונית שלראשונה שולבה בשירת מקהלה מרטיטה.
סיפור שונה לגמרי קרה עם וולפגנג אמדאוס מוצרט (Wolfgang Amadeus Mozart). בגיל 14 הוא שמע ברומא את ה"מיזררה" (Miserere) של גרגוריו אלגרי (Gregorio Allegri), יצירת המקהלה הנודעת שהוותיקן אסר בצו רשמי לשכפל. מוצרט בעל הזיכרון המדהים (רק אחד מכשרונותיו הבלתי נתפסים) שב הביתה באותו ערב ורשם את היצירה מהזיכרון ובמדויק.
המוסיקה גם לא דורשת מכשיר. הקול האנושי הוא הכלי הקדום ביותר, כלי שיש לכולם גישה אליו ללא אימון מיוחד. זה מסביר מדוע שירה מתקיימת בכל מעגלי החיים השונים - בשירי ערש, שירי משחק, שירי חגים, שירי עבודה, בטקסי נישואין, לידה, קבורה וקרב בכל תרבות שנחקרה אי-פעם.
הנה המוסיקה:
https://youtu.be/ftlUJ_e2HTM
מקור של המושג מוסיקה ביוון העתיקה (מתורגם):
https://youtu.be/-1aAunaw1GA
חשבתם שמוסיקה זה רק לבני אדם? (עברית)
https://youtu.be/Cobq9IpEsTk
הנה פסנתרן שמדגים בנגינה 350 שנה של מוסיקה:
https://youtu.be/sAfmDnkJD60
ביצוע נהדר שמדגים את הסגנונות המשתנים של 2000 השנה האחרונות בתולדות המוסיקה:
https://youtu.be/qOZb7KeJUQ8
וגם במוסיקה לפעמים נופלים... (פספוסים)
https://youtu.be/hnh52MgLNw0?long=yes
מהי אמנות הפיסול?
הפיסול (Sculpture) הוא יצירה בתלת-ממד שתוצאתה היא "פֶּסֶל". הפסל יוצר פסלים, שהם עבודות אמנות תלת-ממדית מאבן, מתכת, חימר ועץ ועד חומרים כמו שעווה, נייר וחומרים מגוונים אחרים.
טכניקות שונות משמשות לפיסול - מפיסול בחומר ושריפתו בתנור, פיסול בתבניות עם חומרים שיוצקים לתוכן, כמו מלט וגבס, ועד לפיסול בגריעה, באבן ובעץ - פיסול שבו הפסל "מוציא" מהחומרים הללו את "הפסל החבוי" שבתוכם. הטכניקה הזו מתפתחת עד לחציבה הישירה בחומר, טכניקה לא פשוטה שגדולי המאסטרים יצרו בה את גדולי הפסלים של תקופת הרנסאנס, הבארוק והעת העתיקה.
כמו תחומים רבים באמנות עבר הפיסול במאה ה-20 שינוי חד. טכניקות מודרניות חדשות שנוצרו במאה זו יצרו שינוי במושג ובתדמית של אמנות הפיסול. מה"רדי מייד" של תנועת הדאדא, דרך אמנות האדמה, אמנות המיצג, המיצב, הווידאו ארט ועוד - מגוון של תוצרים וחומרים חדשים נכנס לעולם הפיסול, כמו גם עבודות שנוצרו משילובי חומרים וטכניקות. כל אלה שינו את אמנות הפיסול. אם בעבר נחשב הפיסול הקלאסי לאמנות נצחית, כיום ברור שחלק מהפסלים ועבודות האמנות הפיסוליות שנוצרים, לא יישמרו לדורות הבאים.
הנה הפיסול הקלאסי מיוון ורומי העתיקות:
https://youtu.be/D9LzdpVi_cw
עבודתו של הפסל באבן:
https://youtu.be/WbLqrsHJEVc
תולדות הפיסול והשינויים שעבר לאורך התקופות:
https://youtu.be/BQ1FWKC_qxE
על תולדות הפיסול - מהפיגורטיבי ועד למופשט:
https://youtu.be/4eNX_xFt-sU
עבודות מודרניות של מודיליאני וג'יאקומטי:
https://youtu.be/aU_bi0Oihy4
פיסול מודרני ומופשט מהטייט מודרן בלונדון:
https://youtu.be/A5J6Qb11UHE
פסל מודרני שמפסל בעזרת תוכנה תלת-ממד בעץ לביד, סנדוויץ':
https://youtu.be/ui4e02Xwz94
פסל מספר על האמנות והפיסול הייחודיים שלו (מתורגם):
https://youtu.be/vJ66jv8ICjc?long=yes
וכמה פסלים מהמדהימים שנוצרו בעולם:
https://youtu.be/Jh5zfgoQOlo?long=yes
מהי ההיסטוריה של ריקוד הבאלט?
ההגדרה של מחול היא כל ריקוד המיועד לביצוע מול קהל, כולל על מסך כלשהו, כמו טלוויזיה וקולנוע. מכאן שהמחול הוא אמנות. והבלט (ballet), או באלט, נחשב לצורת המחול הוותיקה ביותר של התרבות המערבית.
תולדות הבלט מתחילים בתקופת הרנסאנס, באיטלקיה של המאה ה-15. לאחר מכן אימצו אותו בחצר של המלכה קטרינה דה מדיצ'י והבלט, שעדיין לא נקרא כך, התפשט באיטליה.
מכאן הגיע המחול המסוגנן והעדין לצרפת, בה גם זכה בשם הזה. המעניין הוא שהמילה בצרפתית "בלט" מקורה במילה האיטלקית "balleto" שמשמעותה ריקוד קטן, או הקטנה של המילה "ballo", בלטינית "לרקוד".
אחרי איטליה וצרפת יצא ריקוד הבלט והפך לפופולרי בכל אירופה. הוא הגיע גם לרוסיה, בה הוא התקבל בהתלהבות אמנותית רבה והתפתח לרמות גבוהות במיוחד של איכות והשקעה. בימינו מדברים על להקות הבלט הרוסיות בתור להקות בלט אולי הטובות ביותר בעולם.
אם עד אז שימש הבלט בעיקר כליווי לקונצרטים של מוזיקה קלאסית או אופרה, בתחילת המאה ה-19 החלו לכתוב מחזות שהבלט עמד במרכזם, כאמנות עיקרית ועצמאית. אז גם גדל מספר הרקדנים בהתמדה והבלט התפתח יותר ויותר.
ובתקופה הרומנטית הפכה רוסיה לפעילה מאוד בעולם הבלט. הוקמו בה אז לא מעט להקות בלט ונוצרו כוראוגרפיות מעולות ליצירות מוזיקליות שכתבו מלחינים רוסיים, בעיקר צ'ייקובסקי.
בין היצירות שנכתבו לבלט היו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי.
לאופנה החדשה מצטרפים גם מלחינים בצרפת, כמו ליאו דליב, המתחילים באותה תקופה לכתוב גם הם מוסיקה לבלט. אליהם יצטרפו גם ראוול, דביסי וקלוד סאטי הצרפתים.
בתחילת מאה ה-20 יכתוב מוסיקה חדשנית לבלט גם המלחין הרוסי איגור סטרווינסקי. חשובה במיוחד המוסיקה שכתב למחולות של דיאגילב "ציפור האש" ו"פולחן האביב" שלו. המוסיקה שלו עוררה הרבה מחלוקת אך בהמשך יצרה שינוי במוסיקה כולה והייתה הבסיס למוסיקה המודרנית.
במהלך אמצע המאה ה-20 הפך הבלט בהדרגה מאמנות שממנה נהנים בעיקר בני המעמד הגבוה, לכזו הנפתחת בהדרגה לקהל הרחב.
במהלך המאה הזו תרמה התפתחות הבלט להפיכתו לסגנון אמנותי מהמרכזיים בתרבות המערבית. בין להקות הבלט המובילות כיום בעולם נמצאות להקות "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".
הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (עברית):
https://youtu.be/bcQNaQS3WZU
מצגת על תולדות הבאלט:
https://youtu.be/5aJheLRReE8
סקירה היסטורית של ההיסטוריה של הבאלט:
https://youtu.be/2GwEY7TWm7Y
ובלט מלא של "מפצח האגוזים":
https://youtu.be/tR_Z1LUDQuQ?long=yes
מה עושים הציירים?
אחד הסיפורים שהורישה לנו תרבות יוון העתיקה הוא על זאוקסיס ופרהסיוס, שני ציירים שהתחרו ביניהם על יצירת הציור המושלם.
כשזאוקסיס הציג את הציור שלו נראה היה שהציור בו ראו ענבים הצליח להטעות בקלות אפילו ציפורים, שהוטעו לחשוב שהענבים אמיתיים. אבל דווקא פרהסיוס הוא שניצח, כשהציג ציור של וילון שהיה כה ממשי, עד שזאוקסיס ביקש ממנו לראות את הציור עצמו, זה שמסתתר מאחורי הווילון...
ואכן, הציירים (Painters) הם אמנים שמציירים ציורים, כמקצוע או כתחביב. הם מציירים בסטודיו, בטבע או ברחוב, מרישום ועד ציור בצבעי שמן, צבעי מים או בצבעים אקריליים.
מרבית הציירים זוכים להציג בתערוכות והמקצועיים שבהם גם מוכרים ציורים או מציירים בהזמנה, עבור מוסדות או אספנים עשירים. המצליחים שבציירים זוכים עוד בחייהם למכור ציורים במחירי עתק. הפחות מצליחים, כמו ואן גוך או מודליאני, זוכים לעתים בהצלחה עצומה, אבל רק לאחר מותם.
כבר במצרים העתיקה רואים את הציור המפותח, באינספור קברים עתיקים ופירמידות שקירות רבים בהם מכוסים בציורים מרהיבים. משם התפתחה האמנות הזו ובתקופת הרנסנס, היא הפכה לאמנות הנפוצה ביותר. מדיוקנאות של עשירים ועד נושאים תנכיים ודתיים, על בד ציור או על קירות של כנסיות וטירות האצילים, הציורים הפכו לאמנות פופולרית ולסמל מעמד ועושר.
העיסוק בציור הוא בן אלפי שנים, אבל תפיסה שלו כעיסוק בפני עצמו היא צעירה הרבה יותר. בעת העתיקה ציירים היו גם פסלים וקליגרפים והרבו לעבוד בצוות. בימי הביניים למשל, "נדדו" צוותים של אמנים ממקום למקום, בעקבות פרויקטים עבור הכנסייה או לארמונות של מלכים, שהזמינו עבודות אמנות בתשלום.
במאות האחרונות התרחק הציור מעט מהחזון של שני היוונים מהסיפור בו פתחנו. הם הרי ניסו לצייר את הציור הכי מציאותי שניתן ובעצם התחרו על ציור ראליסטי, כזה שמנציח בצורה הכי מדויקת את המציאות. הציור באמנות המודרנית פונה יותר ויותר אל הציור המופשט, בו אין נסיון להציג תמונה של מציאות, אלא רעיון, מושג או רגש שהאמן חש ורוצה להעביר לצופה בציור.
היכרות עם ציירים גדולים בהיסטוריה בתגית "ציירים".
הנה כמה מגדולי הציירים באנגלית קלה:
https://youtu.be/HroALgGMpyA
צייר חדור תשוקה שמצייר על זבל ברחוב (עברית):
https://youtu.be/qC29qrnqimc
סיפורה של הציירת ג'ורג'יה אוקיף (מתורגם):
https://youtu.be/4KQeu_mTYTQ
ציירת מודרנית בעבודה בסטודיו שלה:
https://youtu.be/93V-NwGbL2E
יש מי שמציירים בעזרת חול:
https://youtu.be/l5dQlJdMlVI
יש ציירים המציירים על מבנים וקירות:
https://youtu.be/vo_4TktK2FE
ומאיירים, כמו זה שמספר על עבודתו:
https://youtu.be/06rYXkIhBtY
על הציור המופשט של המאה העשרים (עברית):
https://youtu.be/h5dBfzCp84k
פיקאסו, מגדולי הציירים של המאה ה-20 בעבודה:
https://youtu.be/Nxes8pyHkJc
ושורה ארוכה של ציירים גדולים עם ציוריהם:
https://youtu.be/oMFzAwtj8vQ
מהי אמנות הקולנוע ואיך התפתחה?
המחזאי ניסים אלוני אמר פעם ש"קולנוע הוא האוניברסיטה של החושך". גם אם לא לזה הוא התכוון, ממש כמו אוניברסיטה עם הרבה פקולטות שיוצרות מדע ומדענים, הקולנוע מאגד אמנויות שונות כדי ליצור ולספר סיפור ועלילה.
היה זה תיאורטיקן הקולנוע הצרפתי ריצ'יוטו קאנודו (Ricciotto Canudo), איטלקי במקור, שקבע שהיצירה הקולנועית היא אמנות חדשה. הוא כינה אותה במאמריו "אמנות פלסטית בתנועה".
מה שהיה בעיניו מיוחד בקולנוע הייתה העובדה שהאמנות הזו משלבת באופן הרמוני את אמנויות המרחב, כלומר האדריכלות, הפיסול והציור, לצד אמנויות הזמן, שהן המוסיקה והשירה. ביחד מהוות אמנויות אלה את 5 האמנויות הקלאסיות, כפי שהגדיר אותן הפילוסוף הגרמני פרידריך הגל. לאחר שהוסיף לאמנויות הזמן את המחול, ראה קאנודו בקולנוע את האמנות השביעית.
מכל מקום, אמנות הקולנוע היא צורת ביטוי אמנותית ייחודית, בשילוב שהיא עושה, של אמצעים ויזואליים וקוליים, כדי לספר סיפור ולעורר רגשות ומחשבות אצל הצופים.
הקולנוע, בניגוד לציור או לפיסול, הוא אמנות דינמית כלומר חיה, המתפרשת לאורך הזמן ומאפשרת שילובים מורכבים, מרגשים ומעניינים, של דימויים חזותיים וקולות.
הבמאי הוא האמן הראשי בסרט, הוא זה שאחראי על החזון האמנותי ומנחה את שאר היוצרים להגשמתו. בידיו מצוי כוח רב לעורר הזדהות, לגרום לצופה לחוש ולהתרגש. הבמאי קובע כיצד הסיפור יסופר - דרך התסריט שנכתב, הצילום, העריכה והמוסיקה שבסרט.
הבמאי הוא זה שבונה את החוויה הקולנועית באופן אמנותי. בחירת זווית המצלמה, למשל, יכולה להדגיש דמות או ליצור מתח. עריכה מהירה יכולה ליצור קצב מרגש.
גם המשחק מהווה מרכיב מרכזי ואמנותי בקולנוע. השחקנים מגלמים את הדמויות תוך שימוש בטכניקות שונות של משחק. הם מונחים בידי הבמאי המדריך אותם כיצד להעביר את הרגש והאווירה שהוא רוצה ליצור.
משחק טוב יכול לגרום לצופה להתחבר ולהאמין בעולם המוצג על המסך. ההנאה מהצפייה בסרט קולנוע טוב נובעת מהאופן המיומן והאמנותי שבו משתלבים ביחד כל רכיביו - הבימוי, המשחק, הצילום, העלילה והאפקטים.
כיום כמובן שהאמנות השביעית היא לא רק אמנות אלא גם תעשייה של ממש. גם שיקולים מסחריים וכסף, הרבה כסף, מניע אותה. לכן רבים טוענים שהצד האמנותי נפגע מכך ובעוד הוליווד הפכה את הסרטים שיוצאים ממנה למוצרי "ג'אנק פוד תרבותי", בעוד שאמנות הקולנוע חיה יותר בקולנוע העצמאי ובארצות אחרות.
הכירו את התחום לעומק בתגית "קולנוע".
הנה דוגמה ליופיה של אמנות הקולנוע:
https://youtu.be/KB6qKg2xQ58
רצף ארוך של פריימים מ-222 סרטים שמייצגים את תולדות הקולנוע:
http://youtu.be/CNYBXKt6_dw
מבחר מהרגעים הגדולים של הקולנוע:
https://youtu.be/84rxY_9wLgU
כמה מהנשים החשובות בתולדות הקולנוע (עברית):
https://youtu.be/V3g37Ixghms
החשש לתעשיית הקולנוע בקורונה (עברית):
https://youtu.be/2ydf6-tHsHQ
מה לומדים כדי לעשות קולנוע? (עברית)
https://youtu.be/zR4SFOFh4F8
הנה תכנית חינוכית על התפתחות הקולנוע (עברית):
https://youtu.be/RAO0SbhoYW8?long=yes
שוטים מרהיבים מסרטים נפלאים בתולדות הקולנוע:
https://youtu.be/AA3bJ74uIPI?long=yes
כך הסרטים שינו את העולם:
https://youtu.be/WOTV96rp5rY?long=yes
וסרט תיעודי על תולדות הקולנוע:
https://youtu.be/utntGgcsZWI?long=yes
מה עושה השף ומה ההבדל בינו לבין הטבח?
שֶּׁף (Chef) הוא מומחה לבישול ומנהל המטבח, היודע לגרום לעובדי המטבח לעבוד ומנהל את תהליך הבישול. את השף ניתן למצוא היום כמעט בכל מטבח המכין כמויות אוכל גדולות, ממסעדה ועד בית מלון.
בתור המנהל האחראי על המטבח, השף הוא גם מי שמנחה את סגל המטבח, הכולל חוץ מטבחים, גם את הקצבים, האופים ולא פעם בעלי מקצוע נוספים, המעורבים בהכנת האוכל.
אך שֶׁפִים לא רק מנהלים את הטבחים ואת עובדי המטבח השונים ומפקחים על הבישול. הם גם מי שממציאים מתכונים, יוצרים תפריטים, מתמחרים את המנות (כלומר קובעים את המחיר של כל מנה), מכשירים את סגל העובדים ומתווים את האופי של המטבח או המסעדה.
כמו כל עבודה, גם העבודה במטבח אינה עבודה קלה. בהתחלה לומדים בישול, מתחילים לעבוד במטבח ובהדרגה מפתחים את הבישול כמקצוע. הטבחים עובדים עם אש וסכינים, בחום ולא מעט לחץ, כשהכל מהיר מאוד ולכן גם מחייב הרבה ריכוז.
למעשה, השף הוא טבח, שעם הזמן, הניסיון והלימודים, התפתח והפך לשֶׁף. רבים מהם החלו לבשל כתחביב, לפעמים בגיל הנעורים או הילדות וגילו שזה מהתחביבים המתגמלים ומחברים ביותר. משם הפכה עבורם הדרך למקצוע קצרה יחסית.
לשפים רבים יש ממש כמיהה להאכיל אנשים. טבחים חייבים לאהוב את המקצוע הזה. אם לא אוהבים אותו, קשה להחזיק מעמד במטבח.
אגב, מקור המילה "שֶּׁף", בצרפתית מנהיג או ראש. בצרפת הוא נקרא "שֶּׁף דֶּה קְוִיזִין", כלומר "ראש המטבח", המוביל או המנהיג של המטבח. בצרפתית, אגב, גם ראש הממשלה ומנצח תזמורת נקראים "שף דה..."
שֶׁפִים ושֶפיוֹת בימינו מככבים בתוכניות בישול בטלוויזיה, כמו "מאסטר שף" המפורסמת, שבישראל נחשבת לריאליטי המצליח בתולדות הטלוויזיה שלנו.
חלק מהשפים הופכים כוכבים וידוענים ורבים מהם משמשים גם כבעלים של מסעדות יוקרה. הטובים שבהם, גם אם הם מפורסמים ואף ידוענים, לא שוכחים לרגע שיש להם מסעדה, סועדים וטבחים שממתינים להם.
תרגיל בילוש
=========
מצאו איך אומרים בצרפתית "ראש הממשלה" ו"מנצח תזמורת".
הנה שף מלמד (עברית):
https://youtu.be/cwGyvWijrCA
לחץ, מקצוענות, דיוק - רגע מעבודתו של השף בתכנית ריאליטי בישול:
https://youtu.be/DsN-_p_7gLg
שף באוסטרליה שמכין אוכל טעים וטוב לסביבה:
https://youtu.be/mpWEuCHvnSE
והשפים הישראליים שיוצאים לעולם ומצליחים בו (עברית):
https://youtu.be/qZI9ne5xDxQ?long=yes
מהי אמנות התיאטרון?
אמנות התאטרון (Theatre) היא אמנות של הצגת סיפורים בפני קהל, באמצעות כלי תקשורת מגוונים בין אנשים, כמו דיבור, שירה, תנועה, שפת גוף ועוד.
כל אלו מוצגים בליווי של אמצעים כמו תפאורה, מוסיקה, סאונד, הגברת קול, תאורה ופרופס, שהם אביזרי במה שונים. לעתים משולבים במחזה גם מיצגים חזותיים, תמונות מוקרנות על מסך או סרטוני וידאו ארט.
התיאטרון מציע צורת ביטוי ייחודית שמתקיימת ונוצרת ברגע, על הבמה, מול קהל חי. בניגוד לקולנוע, התיאטרון מתרחש כאן ועכשיו, ללא עריכה או אפשרות לחזור על טייק. זהו מפגש אנושי ישיר בין השחקנים לקהל.
#משחק
ההופעה על בימת התיאטרון נקראת משחק, אבל היא לא משחק ילדים. מדובר במרכיב האמנותי המרכזי באמנות התיאטרון. באמצעות משחק חי, מול הקהל ובזמן אמת, השחקנים מגלמים את הדמויות מהמחזה. "כלי העבודה" העיקרי שלהם הם הקול והשפה, המשמשים בדיאלוגים, אותן שיחות שמנהלות הדמויות במחזה. לצידם משתמש השחקן בשפת הגוף שלו, בהבעות פנים ובתנועה על הבמה.
שחקנים מוכשרים יכולים להפוך את הבמה למציאות אלטרנטיבית משכנעת ולגרום לצופה להיכנס לעולם הסיפור והדמיון. שחקנית טובה (גם שחקן כמובן) תצליח להעביר מגוון רחב של רגשות ולגרום לקהל לחוות אותם יחד איתה.
#בימוי
גם הבימוי בתיאטרון הוא אמנות - הבמאי הוא שקובע את סגנון המשחק, מנחה את תנועת השחקנים על הבמה, התאורה והאפקטים הקוליים. הוא אחראי ליצור את האווירה הכללית ואת הפרשנות האמנותית לטקסט של המחזה. הבמאי יכול להדגיש היבטים שונים באותו מחזה על ידי בחירותיו האמנותיות והם יהיו שונים בתכלית מאלו של במאי או בימאית אחרים.
התיאטרון מאפשר חוויה אמנותית ייחודית ובלתי אמצעית, כאשר קהל חי נמצא באינטראקציה עם המתרחש על הבמה וחווה את הרגע, ממש ביחד עם השחקנים שמגלמים את הדמויות השונות.
התאטרון כאן כדי להשאר. זוהי אמנות רגעית וחיה, השורדת מאות שנים. ממש כמו בימי הביניים, מצליחה אמנות התיאטרון, גם בימינו עמוסי המסכים, לרתק קהל ולהביאו אל התיאטרון. ואגב, זה גם שמו של המקום בו מועלות ההצגות בפני קהל. אז שווה לזכור תמיד שתיאטרון עושים בתיאטרון.
הכל מתחיל מהתיאטרון היווני:
https://youtu.be/lQhmnv30wuk
התיאטרון בימי הביניים, בהם הוא העבירו את סיפורי התנ"ך, המיסתורין, הניסים ומחזות המוסר למאמינים הבורים (מתורגם):
https://youtu.be/Yzcxd8tsJ3Q
תיאטרון בימינו:
https://youtu.be/5Fq8_1e5a7A
שיר נחמד של שמעון ישראלי על לידת התיאטרון (עברית):
https://youtu.be/g8je2ctE4Zw
וסרטון תיעודי על כל תולדות התיאטרון:
https://youtu.be/7NmD2TGKnY8?long=yes
מהי אמנות ההדפס?
הדפס (Printmaking) הוא יצירת אמנות שנוצרה בטכניקה של דפוס. שנים רבות טרם להמצאת הצילום היה ההדפס שונה מציור או רישום, בכך שהוא אפשר ליצור יצירת אמנות שניתן לשכפל בעותקים רבים, מבלי שיהיה הבדל כלשהו באיכות האמנותית שלהם. כך ניתן היה להפיץ יצירות אלה במחיר נמוך ביחס ליצירות שנוצרו כעותק יחיד, כמו הציורים והרישומים המוכרים והרגילים.
על אף האפשרות ליצור המוני הדפסים, נהוג ליצור הדפסים במהדורה מוגבלת. כל הדפס מסומן במספר סידורי מתוך מספר העותקים הכולל. כך, מייצג הסימון "30/100", את העותק ה-30 מתוך 100 עותקים שנוצרו בסך הכל. בדרך כלל תופיע על כל אחד מעותקי ההדפס חתימת האמן. החתימה האישית מהווה הוכחה שההדפס הוא מקורי ונוצר על ידי האמן. חתימה כזו תיעדר מהדפסים מקוריים רק במקרה שהם נוצרו לאחר מות האמן.
הדפס אמנותי יכול להיות בצורה של הדפסים בשחור-לבן או הדפסים בצבע. לא פעם יכולים הדפסים אמנותיים לכלול גם צילומים. הטכניקות המסורתיות ליצירת הדפסים התבססו על תחריט וחיתוך עץ, או על הדפס אבן בליתוגרפיה - בעוד שהדפסים מודרניים מתבססים על טכניקות חדשות של הדפס רשת. כיום טכניקות וסוגי התחריטים הם מגוונים מאד וכוללים גם טכניקות קלאסיות וגם מודרניות - מהדפס תחריט, הדפס בלט, תצריב, אקווטינטה, קולוגרף, יציקת נייר ועוד.
הנה עולם ההדפסים:
https://youtu.be/vRSWYefbdSM
כך יוצרים הדפסי צבע, עם תבנית נפרדת לכל צבע:
https://youtu.be/F4ZXuVyHxx4
בשיטת המונוטייפ כל הדפס הוא יחיד במינו - צובעים לוח זכוכית ומצמידים לגיליון שמקבל הטבעה יחודית:
https://youtu.be/C2pJaaR3Km0
אמנית יוצרת הדפס בהילוך מהיר:
https://youtu.be/a07fmC2ezBU
וליתוגרפיה, שיטה נוספת של הדפס, בה נוצרו הדפסים היסטוריים רבים:
https://youtu.be/cQ12pzAFNmE
מהי ארכיטקטורה או אדריכלות?
ארכיטקטורה (Architecture), או בעברית אדריכלות, היא אמנות התכנון של מבנים מסוגים שונים, מבתים ועד מגדלים, גשרים, מבני ציבור ומפעלים. האדריכלים הם גם מהנדסים, שיודעים לחשב את החישובים הנדרשים לתכנון מבנים מורכבים, אך הם גם אמנים, היודעים להקנות להם יופי ומראה.
מפני שהאדריכל הוא אמן שיודע גם לתכנן את המבנה כך שיהיה יפה למראה ומיוחד וגם חזק ויציב לשנים רבות, זוכים האדריכלים הגדולים להרבה כבוד. אחרי הכל, עבודותיהם הן הגדולות ביותר בעולם האמנות.
ראו את שלל פלאי האמנות הזו בתגית "אדריכלות".
הנה מקצוע האדריכלות:
http://youtu.be/anfLSnAL_Sw
זוהי אדריכלות:
http://youtu.be/wQT7FXKvd28
מצגת וידאו על האדריכלות:
http://youtu.be/NL1HkCiSxvg
וכך משפיעה הטכנולוגיה הדיגיטלית על אדריכלות:
http://youtu.be/AuGwpBb8sE8
המוסיקה (Music) היא מהאמנויות הקדומות והמרתקות שיצר המין האנושי. היא קיימת בכל תרבות ידועה, בכל יבשת ובכל תקופה היסטורית.
אנתרופולוגים מצאו עדויות לכלי נגינה בני יותר מ-40,000 שנה, דוגמת חלילים שנחצבו מעצם גף של נשר הגריפון (griffon vulture) ומשנהב ממותה, שנמצאו במערות באזור גרמניה של היום, מה שמהווה הוכחה לכך שהמוסיקה היא אחת מצורות הביטוי הקדומות ביותר בתולדות המין האנושי.
בהגדרתה הפשוטה ביותר, מוסיקה היא ארגון של קולות בזמן. שני המרכיבים הבסיסיים שלה הם גובה הצליל (pitch) וקצב (rhythm). מעליהם נבנות שכבות מורכבות יותר,, כמו מלודיה (melody), הרמוניה (harmony) ותיזמור (orchestration).
המוח האנושי מגיב למוסיקה בצורה עמוקה ומיידית. מחקר מ-2011 של החוקרת ואלורי סאלימפור (Valorie Salimpoor) הראה שברגעי השיא הרגשיים של המוסיקה המוח משחרר דופמין (dopamine), אותם רגעים שגורמים לעור לסמור. זה מסביר מדוע מוסיקה טובה ממש מרגישה לנו כמו פרס לנשמה.
מה שמייחד את המוסיקה מכל אמנות אחרת הוא הקיום שלה רק בממד הזמן. ציור תלוי על קיר וניתן לחזור אליו כל אימת שנרצה, בעוד שיר קיים רק בזמן שהוא מתנגן. זה מעמיד אותם קרוב יותר לשיחה מאשר לחפץ.
בשל האופי הערטילאי שלה וביחס לאמנויות אחרות יש למוסיקה מעמד של אמנות-על. הצליל המוגדר, שהוא חומר הגלם שלה, מתקיים לא במציאות, אלא רק באמנות. מכאן שהצליל שונה מהצבע והצורה הקיימים בטבע ממילא ושהם מהווים את חומרי הגלם ה"ארציים" של האמנויות האחרות, הן האמנויות הפלסטיות.
מבקר המוסיקה והתיאורטיקן הגרמני אדוארד הנסליק (Eduard Hanslick) טען שמוסיקה היא "צורות הנעות בצלילים", כלומר שהיופי שלה טמון בתנועה עצמה.
המוסיקה גם חוצה שפות. ניסויים פסיכולוגיים שונים הראו שאנשים ממגוון תרבויות ללא קשר ביניהן חווים רגשות דומים בקטעי מוסיקה זהים, אפילו כשהם לא מכירים את הז'אנר. מוסיקה עצובה נשמעת עצובה גם לאוזן שלא הורגלה בה. זו תכונה שנדירה מאוד בעולם האמנות. פרופסור דליה כהן הייתה אומרת שאלו חלק מהסכמות הטבעיות.
יש במוסיקה עוד משהו מדהים: היא עובדת בשתי רמות בו-זמנית. האחת רגשית וגופנית ובה הלב פועם בקצב עולה, הגוף מתחיל לזוז ועולה תחושת רטט. האחרת היא אינטלקטואלית, בה המוח עוקב אחרי מבנה הרמוניה ומזהה מוטיבים חוזרים.
גדול מלחיני הבארוק יוהאן סבסטיאן באך (Johann Sebastian Bach) ידוע כקומפוזיטור שעבד על שתי הרמות גם יחד: מוסיקה מרגשת ובה בעת מדויקת ומתמטית כמו שעון, מה שמראה גם דגלס היפשטטר בספרו הנודע "גדל, אשר, באך".
שתי אנקדוטות ממחישות את הכוח יוצא הדופן הזה של "אמנות המוזות". לודביג ואן בטהובן (Ludwig van Beethoven) היה חרש לגמרי כשהלחין את הסימפוניה התשיעית (Symphony No. 9), אחת היצירות האהובות בתולדות המוסיקה. בהופעת הבכורה שנערכה ב-7 במאי 1824 בווינה, הוא לא שמע דבר מהתגובות הנלהבות של הקהל, עד שהסולנית קרוליין אונגר (Caroline Unger) סובבה אותו לכיוון הקהל והוא חווה את הקהל המתפעם מההישג הבלתי נתפס שביצירה הסימפונית שלראשונה שולבה בשירת מקהלה מרטיטה.
סיפור שונה לגמרי קרה עם וולפגנג אמדאוס מוצרט (Wolfgang Amadeus Mozart). בגיל 14 הוא שמע ברומא את ה"מיזררה" (Miserere) של גרגוריו אלגרי (Gregorio Allegri), יצירת המקהלה הנודעת שהוותיקן אסר בצו רשמי לשכפל. מוצרט בעל הזיכרון המדהים (רק אחד מכשרונותיו הבלתי נתפסים) שב הביתה באותו ערב ורשם את היצירה מהזיכרון ובמדויק.
המוסיקה גם לא דורשת מכשיר. הקול האנושי הוא הכלי הקדום ביותר, כלי שיש לכולם גישה אליו ללא אימון מיוחד. זה מסביר מדוע שירה מתקיימת בכל מעגלי החיים השונים - בשירי ערש, שירי משחק, שירי חגים, שירי עבודה, בטקסי נישואין, לידה, קבורה וקרב בכל תרבות שנחקרה אי-פעם.
הנה המוסיקה:
https://youtu.be/ftlUJ_e2HTM
מקור של המושג מוסיקה ביוון העתיקה (מתורגם):
https://youtu.be/-1aAunaw1GA
חשבתם שמוסיקה זה רק לבני אדם? (עברית)
https://youtu.be/Cobq9IpEsTk
הנה פסנתרן שמדגים בנגינה 350 שנה של מוסיקה:
https://youtu.be/sAfmDnkJD60
ביצוע נהדר שמדגים את הסגנונות המשתנים של 2000 השנה האחרונות בתולדות המוסיקה:
https://youtu.be/qOZb7KeJUQ8
וגם במוסיקה לפעמים נופלים... (פספוסים)
https://youtu.be/hnh52MgLNw0?long=yes
הפיסול (Sculpture) הוא יצירה בתלת-ממד שתוצאתה היא "פֶּסֶל". הפסל יוצר פסלים, שהם עבודות אמנות תלת-ממדית מאבן, מתכת, חימר ועץ ועד חומרים כמו שעווה, נייר וחומרים מגוונים אחרים.
טכניקות שונות משמשות לפיסול - מפיסול בחומר ושריפתו בתנור, פיסול בתבניות עם חומרים שיוצקים לתוכן, כמו מלט וגבס, ועד לפיסול בגריעה, באבן ובעץ - פיסול שבו הפסל "מוציא" מהחומרים הללו את "הפסל החבוי" שבתוכם. הטכניקה הזו מתפתחת עד לחציבה הישירה בחומר, טכניקה לא פשוטה שגדולי המאסטרים יצרו בה את גדולי הפסלים של תקופת הרנסאנס, הבארוק והעת העתיקה.
כמו תחומים רבים באמנות עבר הפיסול במאה ה-20 שינוי חד. טכניקות מודרניות חדשות שנוצרו במאה זו יצרו שינוי במושג ובתדמית של אמנות הפיסול. מה"רדי מייד" של תנועת הדאדא, דרך אמנות האדמה, אמנות המיצג, המיצב, הווידאו ארט ועוד - מגוון של תוצרים וחומרים חדשים נכנס לעולם הפיסול, כמו גם עבודות שנוצרו משילובי חומרים וטכניקות. כל אלה שינו את אמנות הפיסול. אם בעבר נחשב הפיסול הקלאסי לאמנות נצחית, כיום ברור שחלק מהפסלים ועבודות האמנות הפיסוליות שנוצרים, לא יישמרו לדורות הבאים.
הנה הפיסול הקלאסי מיוון ורומי העתיקות:
https://youtu.be/D9LzdpVi_cw
עבודתו של הפסל באבן:
https://youtu.be/WbLqrsHJEVc
תולדות הפיסול והשינויים שעבר לאורך התקופות:
https://youtu.be/BQ1FWKC_qxE
על תולדות הפיסול - מהפיגורטיבי ועד למופשט:
https://youtu.be/4eNX_xFt-sU
עבודות מודרניות של מודיליאני וג'יאקומטי:
https://youtu.be/aU_bi0Oihy4
פיסול מודרני ומופשט מהטייט מודרן בלונדון:
https://youtu.be/A5J6Qb11UHE
פסל מודרני שמפסל בעזרת תוכנה תלת-ממד בעץ לביד, סנדוויץ':
https://youtu.be/ui4e02Xwz94
פסל מספר על האמנות והפיסול הייחודיים שלו (מתורגם):
https://youtu.be/vJ66jv8ICjc?long=yes
וכמה פסלים מהמדהימים שנוצרו בעולם:
https://youtu.be/Jh5zfgoQOlo?long=yes
ההגדרה של מחול היא כל ריקוד המיועד לביצוע מול קהל, כולל על מסך כלשהו, כמו טלוויזיה וקולנוע. מכאן שהמחול הוא אמנות. והבלט (ballet), או באלט, נחשב לצורת המחול הוותיקה ביותר של התרבות המערבית.
תולדות הבלט מתחילים בתקופת הרנסאנס, באיטלקיה של המאה ה-15. לאחר מכן אימצו אותו בחצר של המלכה קטרינה דה מדיצ'י והבלט, שעדיין לא נקרא כך, התפשט באיטליה.
מכאן הגיע המחול המסוגנן והעדין לצרפת, בה גם זכה בשם הזה. המעניין הוא שהמילה בצרפתית "בלט" מקורה במילה האיטלקית "balleto" שמשמעותה ריקוד קטן, או הקטנה של המילה "ballo", בלטינית "לרקוד".
אחרי איטליה וצרפת יצא ריקוד הבלט והפך לפופולרי בכל אירופה. הוא הגיע גם לרוסיה, בה הוא התקבל בהתלהבות אמנותית רבה והתפתח לרמות גבוהות במיוחד של איכות והשקעה. בימינו מדברים על להקות הבלט הרוסיות בתור להקות בלט אולי הטובות ביותר בעולם.
אם עד אז שימש הבלט בעיקר כליווי לקונצרטים של מוזיקה קלאסית או אופרה, בתחילת המאה ה-19 החלו לכתוב מחזות שהבלט עמד במרכזם, כאמנות עיקרית ועצמאית. אז גם גדל מספר הרקדנים בהתמדה והבלט התפתח יותר ויותר.
ובתקופה הרומנטית הפכה רוסיה לפעילה מאוד בעולם הבלט. הוקמו בה אז לא מעט להקות בלט ונוצרו כוראוגרפיות מעולות ליצירות מוזיקליות שכתבו מלחינים רוסיים, בעיקר צ'ייקובסקי.
בין היצירות שנכתבו לבלט היו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי.
לאופנה החדשה מצטרפים גם מלחינים בצרפת, כמו ליאו דליב, המתחילים באותה תקופה לכתוב גם הם מוסיקה לבלט. אליהם יצטרפו גם ראוול, דביסי וקלוד סאטי הצרפתים.
בתחילת מאה ה-20 יכתוב מוסיקה חדשנית לבלט גם המלחין הרוסי איגור סטרווינסקי. חשובה במיוחד המוסיקה שכתב למחולות של דיאגילב "ציפור האש" ו"פולחן האביב" שלו. המוסיקה שלו עוררה הרבה מחלוקת אך בהמשך יצרה שינוי במוסיקה כולה והייתה הבסיס למוסיקה המודרנית.
במהלך אמצע המאה ה-20 הפך הבלט בהדרגה מאמנות שממנה נהנים בעיקר בני המעמד הגבוה, לכזו הנפתחת בהדרגה לקהל הרחב.
במהלך המאה הזו תרמה התפתחות הבלט להפיכתו לסגנון אמנותי מהמרכזיים בתרבות המערבית. בין להקות הבלט המובילות כיום בעולם נמצאות להקות "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".
הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (עברית):
https://youtu.be/bcQNaQS3WZU
מצגת על תולדות הבאלט:
https://youtu.be/5aJheLRReE8
סקירה היסטורית של ההיסטוריה של הבאלט:
https://youtu.be/2GwEY7TWm7Y
ובלט מלא של "מפצח האגוזים":
https://youtu.be/tR_Z1LUDQuQ?long=yes
אחד הסיפורים שהורישה לנו תרבות יוון העתיקה הוא על זאוקסיס ופרהסיוס, שני ציירים שהתחרו ביניהם על יצירת הציור המושלם.
כשזאוקסיס הציג את הציור שלו נראה היה שהציור בו ראו ענבים הצליח להטעות בקלות אפילו ציפורים, שהוטעו לחשוב שהענבים אמיתיים. אבל דווקא פרהסיוס הוא שניצח, כשהציג ציור של וילון שהיה כה ממשי, עד שזאוקסיס ביקש ממנו לראות את הציור עצמו, זה שמסתתר מאחורי הווילון...
ואכן, הציירים (Painters) הם אמנים שמציירים ציורים, כמקצוע או כתחביב. הם מציירים בסטודיו, בטבע או ברחוב, מרישום ועד ציור בצבעי שמן, צבעי מים או בצבעים אקריליים.
מרבית הציירים זוכים להציג בתערוכות והמקצועיים שבהם גם מוכרים ציורים או מציירים בהזמנה, עבור מוסדות או אספנים עשירים. המצליחים שבציירים זוכים עוד בחייהם למכור ציורים במחירי עתק. הפחות מצליחים, כמו ואן גוך או מודליאני, זוכים לעתים בהצלחה עצומה, אבל רק לאחר מותם.
כבר במצרים העתיקה רואים את הציור המפותח, באינספור קברים עתיקים ופירמידות שקירות רבים בהם מכוסים בציורים מרהיבים. משם התפתחה האמנות הזו ובתקופת הרנסנס, היא הפכה לאמנות הנפוצה ביותר. מדיוקנאות של עשירים ועד נושאים תנכיים ודתיים, על בד ציור או על קירות של כנסיות וטירות האצילים, הציורים הפכו לאמנות פופולרית ולסמל מעמד ועושר.
העיסוק בציור הוא בן אלפי שנים, אבל תפיסה שלו כעיסוק בפני עצמו היא צעירה הרבה יותר. בעת העתיקה ציירים היו גם פסלים וקליגרפים והרבו לעבוד בצוות. בימי הביניים למשל, "נדדו" צוותים של אמנים ממקום למקום, בעקבות פרויקטים עבור הכנסייה או לארמונות של מלכים, שהזמינו עבודות אמנות בתשלום.
במאות האחרונות התרחק הציור מעט מהחזון של שני היוונים מהסיפור בו פתחנו. הם הרי ניסו לצייר את הציור הכי מציאותי שניתן ובעצם התחרו על ציור ראליסטי, כזה שמנציח בצורה הכי מדויקת את המציאות. הציור באמנות המודרנית פונה יותר ויותר אל הציור המופשט, בו אין נסיון להציג תמונה של מציאות, אלא רעיון, מושג או רגש שהאמן חש ורוצה להעביר לצופה בציור.
היכרות עם ציירים גדולים בהיסטוריה בתגית "ציירים".
הנה כמה מגדולי הציירים באנגלית קלה:
https://youtu.be/HroALgGMpyA
צייר חדור תשוקה שמצייר על זבל ברחוב (עברית):
https://youtu.be/qC29qrnqimc
סיפורה של הציירת ג'ורג'יה אוקיף (מתורגם):
https://youtu.be/4KQeu_mTYTQ
ציירת מודרנית בעבודה בסטודיו שלה:
https://youtu.be/93V-NwGbL2E
יש מי שמציירים בעזרת חול:
https://youtu.be/l5dQlJdMlVI
יש ציירים המציירים על מבנים וקירות:
https://youtu.be/vo_4TktK2FE
ומאיירים, כמו זה שמספר על עבודתו:
https://youtu.be/06rYXkIhBtY
על הציור המופשט של המאה העשרים (עברית):
https://youtu.be/h5dBfzCp84k
פיקאסו, מגדולי הציירים של המאה ה-20 בעבודה:
https://youtu.be/Nxes8pyHkJc
ושורה ארוכה של ציירים גדולים עם ציוריהם:
https://youtu.be/oMFzAwtj8vQ
אמנויות
המחזאי ניסים אלוני אמר פעם ש"קולנוע הוא האוניברסיטה של החושך". גם אם לא לזה הוא התכוון, ממש כמו אוניברסיטה עם הרבה פקולטות שיוצרות מדע ומדענים, הקולנוע מאגד אמנויות שונות כדי ליצור ולספר סיפור ועלילה.
היה זה תיאורטיקן הקולנוע הצרפתי ריצ'יוטו קאנודו (Ricciotto Canudo), איטלקי במקור, שקבע שהיצירה הקולנועית היא אמנות חדשה. הוא כינה אותה במאמריו "אמנות פלסטית בתנועה".
מה שהיה בעיניו מיוחד בקולנוע הייתה העובדה שהאמנות הזו משלבת באופן הרמוני את אמנויות המרחב, כלומר האדריכלות, הפיסול והציור, לצד אמנויות הזמן, שהן המוסיקה והשירה. ביחד מהוות אמנויות אלה את 5 האמנויות הקלאסיות, כפי שהגדיר אותן הפילוסוף הגרמני פרידריך הגל. לאחר שהוסיף לאמנויות הזמן את המחול, ראה קאנודו בקולנוע את האמנות השביעית.
מכל מקום, אמנות הקולנוע היא צורת ביטוי אמנותית ייחודית, בשילוב שהיא עושה, של אמצעים ויזואליים וקוליים, כדי לספר סיפור ולעורר רגשות ומחשבות אצל הצופים.
הקולנוע, בניגוד לציור או לפיסול, הוא אמנות דינמית כלומר חיה, המתפרשת לאורך הזמן ומאפשרת שילובים מורכבים, מרגשים ומעניינים, של דימויים חזותיים וקולות.
הבמאי הוא האמן הראשי בסרט, הוא זה שאחראי על החזון האמנותי ומנחה את שאר היוצרים להגשמתו. בידיו מצוי כוח רב לעורר הזדהות, לגרום לצופה לחוש ולהתרגש. הבמאי קובע כיצד הסיפור יסופר - דרך התסריט שנכתב, הצילום, העריכה והמוסיקה שבסרט.
הבמאי הוא זה שבונה את החוויה הקולנועית באופן אמנותי. בחירת זווית המצלמה, למשל, יכולה להדגיש דמות או ליצור מתח. עריכה מהירה יכולה ליצור קצב מרגש.
גם המשחק מהווה מרכיב מרכזי ואמנותי בקולנוע. השחקנים מגלמים את הדמויות תוך שימוש בטכניקות שונות של משחק. הם מונחים בידי הבמאי המדריך אותם כיצד להעביר את הרגש והאווירה שהוא רוצה ליצור.
משחק טוב יכול לגרום לצופה להתחבר ולהאמין בעולם המוצג על המסך. ההנאה מהצפייה בסרט קולנוע טוב נובעת מהאופן המיומן והאמנותי שבו משתלבים ביחד כל רכיביו - הבימוי, המשחק, הצילום, העלילה והאפקטים.
כיום כמובן שהאמנות השביעית היא לא רק אמנות אלא גם תעשייה של ממש. גם שיקולים מסחריים וכסף, הרבה כסף, מניע אותה. לכן רבים טוענים שהצד האמנותי נפגע מכך ובעוד הוליווד הפכה את הסרטים שיוצאים ממנה למוצרי "ג'אנק פוד תרבותי", בעוד שאמנות הקולנוע חיה יותר בקולנוע העצמאי ובארצות אחרות.
הכירו את התחום לעומק בתגית "קולנוע".
הנה דוגמה ליופיה של אמנות הקולנוע:
https://youtu.be/KB6qKg2xQ58
רצף ארוך של פריימים מ-222 סרטים שמייצגים את תולדות הקולנוע:
http://youtu.be/CNYBXKt6_dw
מבחר מהרגעים הגדולים של הקולנוע:
https://youtu.be/84rxY_9wLgU
כמה מהנשים החשובות בתולדות הקולנוע (עברית):
https://youtu.be/V3g37Ixghms
החשש לתעשיית הקולנוע בקורונה (עברית):
https://youtu.be/2ydf6-tHsHQ
מה לומדים כדי לעשות קולנוע? (עברית)
https://youtu.be/zR4SFOFh4F8
הנה תכנית חינוכית על התפתחות הקולנוע (עברית):
https://youtu.be/RAO0SbhoYW8?long=yes
שוטים מרהיבים מסרטים נפלאים בתולדות הקולנוע:
https://youtu.be/AA3bJ74uIPI?long=yes
כך הסרטים שינו את העולם:
https://youtu.be/WOTV96rp5rY?long=yes
וסרט תיעודי על תולדות הקולנוע:
https://youtu.be/utntGgcsZWI?long=yes
שֶּׁף (Chef) הוא מומחה לבישול ומנהל המטבח, היודע לגרום לעובדי המטבח לעבוד ומנהל את תהליך הבישול. את השף ניתן למצוא היום כמעט בכל מטבח המכין כמויות אוכל גדולות, ממסעדה ועד בית מלון.
בתור המנהל האחראי על המטבח, השף הוא גם מי שמנחה את סגל המטבח, הכולל חוץ מטבחים, גם את הקצבים, האופים ולא פעם בעלי מקצוע נוספים, המעורבים בהכנת האוכל.
אך שֶׁפִים לא רק מנהלים את הטבחים ואת עובדי המטבח השונים ומפקחים על הבישול. הם גם מי שממציאים מתכונים, יוצרים תפריטים, מתמחרים את המנות (כלומר קובעים את המחיר של כל מנה), מכשירים את סגל העובדים ומתווים את האופי של המטבח או המסעדה.
כמו כל עבודה, גם העבודה במטבח אינה עבודה קלה. בהתחלה לומדים בישול, מתחילים לעבוד במטבח ובהדרגה מפתחים את הבישול כמקצוע. הטבחים עובדים עם אש וסכינים, בחום ולא מעט לחץ, כשהכל מהיר מאוד ולכן גם מחייב הרבה ריכוז.
למעשה, השף הוא טבח, שעם הזמן, הניסיון והלימודים, התפתח והפך לשֶׁף. רבים מהם החלו לבשל כתחביב, לפעמים בגיל הנעורים או הילדות וגילו שזה מהתחביבים המתגמלים ומחברים ביותר. משם הפכה עבורם הדרך למקצוע קצרה יחסית.
לשפים רבים יש ממש כמיהה להאכיל אנשים. טבחים חייבים לאהוב את המקצוע הזה. אם לא אוהבים אותו, קשה להחזיק מעמד במטבח.
אגב, מקור המילה "שֶּׁף", בצרפתית מנהיג או ראש. בצרפת הוא נקרא "שֶּׁף דֶּה קְוִיזִין", כלומר "ראש המטבח", המוביל או המנהיג של המטבח. בצרפתית, אגב, גם ראש הממשלה ומנצח תזמורת נקראים "שף דה..."
שֶׁפִים ושֶפיוֹת בימינו מככבים בתוכניות בישול בטלוויזיה, כמו "מאסטר שף" המפורסמת, שבישראל נחשבת לריאליטי המצליח בתולדות הטלוויזיה שלנו.
חלק מהשפים הופכים כוכבים וידוענים ורבים מהם משמשים גם כבעלים של מסעדות יוקרה. הטובים שבהם, גם אם הם מפורסמים ואף ידוענים, לא שוכחים לרגע שיש להם מסעדה, סועדים וטבחים שממתינים להם.
תרגיל בילוש
=========
מצאו איך אומרים בצרפתית "ראש הממשלה" ו"מנצח תזמורת".
הנה שף מלמד (עברית):
https://youtu.be/cwGyvWijrCA
לחץ, מקצוענות, דיוק - רגע מעבודתו של השף בתכנית ריאליטי בישול:
https://youtu.be/DsN-_p_7gLg
שף באוסטרליה שמכין אוכל טעים וטוב לסביבה:
https://youtu.be/mpWEuCHvnSE
והשפים הישראליים שיוצאים לעולם ומצליחים בו (עברית):
https://youtu.be/qZI9ne5xDxQ?long=yes
אמנות התאטרון (Theatre) היא אמנות של הצגת סיפורים בפני קהל, באמצעות כלי תקשורת מגוונים בין אנשים, כמו דיבור, שירה, תנועה, שפת גוף ועוד.
כל אלו מוצגים בליווי של אמצעים כמו תפאורה, מוסיקה, סאונד, הגברת קול, תאורה ופרופס, שהם אביזרי במה שונים. לעתים משולבים במחזה גם מיצגים חזותיים, תמונות מוקרנות על מסך או סרטוני וידאו ארט.
התיאטרון מציע צורת ביטוי ייחודית שמתקיימת ונוצרת ברגע, על הבמה, מול קהל חי. בניגוד לקולנוע, התיאטרון מתרחש כאן ועכשיו, ללא עריכה או אפשרות לחזור על טייק. זהו מפגש אנושי ישיר בין השחקנים לקהל.
#משחק
ההופעה על בימת התיאטרון נקראת משחק, אבל היא לא משחק ילדים. מדובר במרכיב האמנותי המרכזי באמנות התיאטרון. באמצעות משחק חי, מול הקהל ובזמן אמת, השחקנים מגלמים את הדמויות מהמחזה. "כלי העבודה" העיקרי שלהם הם הקול והשפה, המשמשים בדיאלוגים, אותן שיחות שמנהלות הדמויות במחזה. לצידם משתמש השחקן בשפת הגוף שלו, בהבעות פנים ובתנועה על הבמה.
שחקנים מוכשרים יכולים להפוך את הבמה למציאות אלטרנטיבית משכנעת ולגרום לצופה להיכנס לעולם הסיפור והדמיון. שחקנית טובה (גם שחקן כמובן) תצליח להעביר מגוון רחב של רגשות ולגרום לקהל לחוות אותם יחד איתה.
#בימוי
גם הבימוי בתיאטרון הוא אמנות - הבמאי הוא שקובע את סגנון המשחק, מנחה את תנועת השחקנים על הבמה, התאורה והאפקטים הקוליים. הוא אחראי ליצור את האווירה הכללית ואת הפרשנות האמנותית לטקסט של המחזה. הבמאי יכול להדגיש היבטים שונים באותו מחזה על ידי בחירותיו האמנותיות והם יהיו שונים בתכלית מאלו של במאי או בימאית אחרים.
התיאטרון מאפשר חוויה אמנותית ייחודית ובלתי אמצעית, כאשר קהל חי נמצא באינטראקציה עם המתרחש על הבמה וחווה את הרגע, ממש ביחד עם השחקנים שמגלמים את הדמויות השונות.
התאטרון כאן כדי להשאר. זוהי אמנות רגעית וחיה, השורדת מאות שנים. ממש כמו בימי הביניים, מצליחה אמנות התיאטרון, גם בימינו עמוסי המסכים, לרתק קהל ולהביאו אל התיאטרון. ואגב, זה גם שמו של המקום בו מועלות ההצגות בפני קהל. אז שווה לזכור תמיד שתיאטרון עושים בתיאטרון.
הכל מתחיל מהתיאטרון היווני:
https://youtu.be/lQhmnv30wuk
התיאטרון בימי הביניים, בהם הוא העבירו את סיפורי התנ"ך, המיסתורין, הניסים ומחזות המוסר למאמינים הבורים (מתורגם):
https://youtu.be/Yzcxd8tsJ3Q
תיאטרון בימינו:
https://youtu.be/5Fq8_1e5a7A
שיר נחמד של שמעון ישראלי על לידת התיאטרון (עברית):
https://youtu.be/g8je2ctE4Zw
וסרטון תיעודי על כל תולדות התיאטרון:
https://youtu.be/7NmD2TGKnY8?long=yes
הדפס (Printmaking) הוא יצירת אמנות שנוצרה בטכניקה של דפוס. שנים רבות טרם להמצאת הצילום היה ההדפס שונה מציור או רישום, בכך שהוא אפשר ליצור יצירת אמנות שניתן לשכפל בעותקים רבים, מבלי שיהיה הבדל כלשהו באיכות האמנותית שלהם. כך ניתן היה להפיץ יצירות אלה במחיר נמוך ביחס ליצירות שנוצרו כעותק יחיד, כמו הציורים והרישומים המוכרים והרגילים.
על אף האפשרות ליצור המוני הדפסים, נהוג ליצור הדפסים במהדורה מוגבלת. כל הדפס מסומן במספר סידורי מתוך מספר העותקים הכולל. כך, מייצג הסימון "30/100", את העותק ה-30 מתוך 100 עותקים שנוצרו בסך הכל. בדרך כלל תופיע על כל אחד מעותקי ההדפס חתימת האמן. החתימה האישית מהווה הוכחה שההדפס הוא מקורי ונוצר על ידי האמן. חתימה כזו תיעדר מהדפסים מקוריים רק במקרה שהם נוצרו לאחר מות האמן.
הדפס אמנותי יכול להיות בצורה של הדפסים בשחור-לבן או הדפסים בצבע. לא פעם יכולים הדפסים אמנותיים לכלול גם צילומים. הטכניקות המסורתיות ליצירת הדפסים התבססו על תחריט וחיתוך עץ, או על הדפס אבן בליתוגרפיה - בעוד שהדפסים מודרניים מתבססים על טכניקות חדשות של הדפס רשת. כיום טכניקות וסוגי התחריטים הם מגוונים מאד וכוללים גם טכניקות קלאסיות וגם מודרניות - מהדפס תחריט, הדפס בלט, תצריב, אקווטינטה, קולוגרף, יציקת נייר ועוד.
הנה עולם ההדפסים:
https://youtu.be/vRSWYefbdSM
כך יוצרים הדפסי צבע, עם תבנית נפרדת לכל צבע:
https://youtu.be/F4ZXuVyHxx4
בשיטת המונוטייפ כל הדפס הוא יחיד במינו - צובעים לוח זכוכית ומצמידים לגיליון שמקבל הטבעה יחודית:
https://youtu.be/C2pJaaR3Km0
אמנית יוצרת הדפס בהילוך מהיר:
https://youtu.be/a07fmC2ezBU
וליתוגרפיה, שיטה נוספת של הדפס, בה נוצרו הדפסים היסטוריים רבים:
https://youtu.be/cQ12pzAFNmE
ארכיטקטורה (Architecture), או בעברית אדריכלות, היא אמנות התכנון של מבנים מסוגים שונים, מבתים ועד מגדלים, גשרים, מבני ציבור ומפעלים. האדריכלים הם גם מהנדסים, שיודעים לחשב את החישובים הנדרשים לתכנון מבנים מורכבים, אך הם גם אמנים, היודעים להקנות להם יופי ומראה.
מפני שהאדריכל הוא אמן שיודע גם לתכנן את המבנה כך שיהיה יפה למראה ומיוחד וגם חזק ויציב לשנים רבות, זוכים האדריכלים הגדולים להרבה כבוד. אחרי הכל, עבודותיהם הן הגדולות ביותר בעולם האמנות.
ראו את שלל פלאי האמנות הזו בתגית "אדריכלות".
הנה מקצוע האדריכלות:
http://youtu.be/anfLSnAL_Sw
זוהי אדריכלות:
http://youtu.be/wQT7FXKvd28
מצגת וידאו על האדריכלות:
http://youtu.be/NL1HkCiSxvg
וכך משפיעה הטכנולוגיה הדיגיטלית על אדריכלות:
http://youtu.be/AuGwpBb8sE8
איך התפתח המיוזיקל?
המיוזיקל (Musical) הוא מחזה מוסיקלי, מחזמר. המושג התפרסם בעיקר בז'אנר של הסרט ה מוסיקלי (Musical film), סרטים שבהם משולבים שירים וריקודים.
מדובר בז'אנר של סרטים שלאורך העלילה בהם השחקנים שרים שירים ורוקדים. במיוזיקל השירים בדרך כלל משמשים לאפיון הדמויות, לחשיפת של העולם הפנימי, התת-מודע, התשוקות או החלומות שלהם, או לקידום ולתיאור של התפתחות העלילה.
אמנם לשונית ומילולית נהוג לזהות את המיוזיקל והמחזמר כמושג אחד, אבל תרבותית המיוזיקל נתפס בקרב דוברי עברית רבים, או מי שאינם דוברי אנגלית, בצורה מעט שונה מהמחזמר. המחזמר, לפי האבחנה הזו, הוא בעצם המדיום התאטרלי (Musical theatre), בעוד שבעולם הקולנוע מדברים על המיוזיקל (Musical film), אחיו הקולנועי, המפורסם והעשיר יותר באפשרויות התפאורה שבו.
בתחילת ההתפתחות של הסרט המדבר, הוליווד החלה לאבד את הקהל שלה בעולם. בעוד הסרטים האילמים דיברו לכולם, בכל מקום, הסרט המדבר היה לפתע מנוכר לכל מי שלא דיבר אנגלית.
מי שהצילו אז את הוליווד היו המיוזיקלס, מחזות הזמר הקולנועיים. באותה תקופה נוצרו בקולנוע המיוזיקלס הצבעוניים ומלאי הריקודים והמוסיקה, שהכניסו הון לאולפנים שיצרו אותם. הם חשפו כוכבים חדשים, שמטבע הדברים התאימו לעולם של ה"טוקיז", הסרטים המדברים ובמקרה הזה גם מזמרים.
הנה עולם המיוזיקל, הסרט הקולנועי:
https://youtu.be/Y58MBY7Jqp8
גדול הכוריאוגרפים של המיוזיקל היה באזבי ברקלי:
https://youtu.be/K6xsBD4ZmOU
שניים מהגדולים - פרד אסטייר וג'ינג'ר רוג'רס
https://youtu.be/mxPgplMujzQ
אחד המיוזיקלס המצליחים ביותר בתולדות הקולנוע - גריז:
https://youtu.be/7JW05NMUBHs
מחווה ל-25 מהמיוזיקלס הגדולים
https://youtu.be/vdapEFiyTdY
ומתוך Across the Universe, מחזמר מודרני בקולנוע, המבוסס על שירי הביטלס:
https://youtu.be/SSnw1JaL2uA
המיוזיקל (Musical) הוא מחזה מוסיקלי, מחזמר. המושג התפרסם בעיקר בז'אנר של הסרט ה מוסיקלי (Musical film), סרטים שבהם משולבים שירים וריקודים.
מדובר בז'אנר של סרטים שלאורך העלילה בהם השחקנים שרים שירים ורוקדים. במיוזיקל השירים בדרך כלל משמשים לאפיון הדמויות, לחשיפת של העולם הפנימי, התת-מודע, התשוקות או החלומות שלהם, או לקידום ולתיאור של התפתחות העלילה.
אמנם לשונית ומילולית נהוג לזהות את המיוזיקל והמחזמר כמושג אחד, אבל תרבותית המיוזיקל נתפס בקרב דוברי עברית רבים, או מי שאינם דוברי אנגלית, בצורה מעט שונה מהמחזמר. המחזמר, לפי האבחנה הזו, הוא בעצם המדיום התאטרלי (Musical theatre), בעוד שבעולם הקולנוע מדברים על המיוזיקל (Musical film), אחיו הקולנועי, המפורסם והעשיר יותר באפשרויות התפאורה שבו.
בתחילת ההתפתחות של הסרט המדבר, הוליווד החלה לאבד את הקהל שלה בעולם. בעוד הסרטים האילמים דיברו לכולם, בכל מקום, הסרט המדבר היה לפתע מנוכר לכל מי שלא דיבר אנגלית.
מי שהצילו אז את הוליווד היו המיוזיקלס, מחזות הזמר הקולנועיים. באותה תקופה נוצרו בקולנוע המיוזיקלס הצבעוניים ומלאי הריקודים והמוסיקה, שהכניסו הון לאולפנים שיצרו אותם. הם חשפו כוכבים חדשים, שמטבע הדברים התאימו לעולם של ה"טוקיז", הסרטים המדברים ובמקרה הזה גם מזמרים.
הנה עולם המיוזיקל, הסרט הקולנועי:
https://youtu.be/Y58MBY7Jqp8
גדול הכוריאוגרפים של המיוזיקל היה באזבי ברקלי:
https://youtu.be/K6xsBD4ZmOU
שניים מהגדולים - פרד אסטייר וג'ינג'ר רוג'רס
https://youtu.be/mxPgplMujzQ
אחד המיוזיקלס המצליחים ביותר בתולדות הקולנוע - גריז:
https://youtu.be/7JW05NMUBHs
מחווה ל-25 מהמיוזיקלס הגדולים
https://youtu.be/vdapEFiyTdY
ומתוך Across the Universe, מחזמר מודרני בקולנוע, המבוסס על שירי הביטלס:
https://youtu.be/SSnw1JaL2uA
מהי אמנות הסטנדאפ קומדי ומה ההבדל בינה לבין בדרנות?
פעם קראו להם בדרנים, אחר כך חקיינים והיום הם סטנדאפיסטים. סטנדאפ קומדי (Standup comedy) היא אמנות במה משעשעת, המבוססת על אמן יחיד ומצחיק המופיע על הבמה אל מול הקהל.
הסטנדאפ כולל בדרך כלל שילוב של דיאלוג שנון של הסטנדאפיסט עם הקהל ומונולוג קומי על תכנים שונים מחייו ומשגרת היום יום של החברה שמסביב.
המונח "סְטֵנְד-אָפּ קוֹמֵדִי", בעברית "מִצְחָק", בא מהשפה האנגלית, בה Stand-up comedy, "קומדיה בעמידה", היא מופע של קומיקאי הניצב מול קהל, עומד בזמן המופע.
זיכרון מעולה, יכולת תגובה בימתית מהירה, אירוניה עצמית, יכולת להסתכל בעיניים חוקרות על נורמות, מנהגים ודברים שכל כך התרגלנו אליהם בחברה, להציץ לחיינו ולהציג באופן קומי את הנישואין, המשפחה, הילדים או ההורים שאנחנו, לשאול "מי פה מראשון?", להיתמם ולשאול על הדברים הכל כך רגילים ולמצוא בהם את החיוך והקסם.
הנה המצליח שבהם - הסטנדאפיסט שחר חסון (עברית):
https://youtu.be/4tPztG4JqAs
אמן הסטנדאפ אורי חזקיה בהופעה (עברית):
http://youtu.be/pX-A8SrA_R0
וסטנד אפ על ספורט של אחד שהוא לא - עפר שכטר (עברית):
http://youtu.be/id2YxtDYL6Q
פעם קראו להם בדרנים, אחר כך חקיינים והיום הם סטנדאפיסטים. סטנדאפ קומדי (Standup comedy) היא אמנות במה משעשעת, המבוססת על אמן יחיד ומצחיק המופיע על הבמה אל מול הקהל.
הסטנדאפ כולל בדרך כלל שילוב של דיאלוג שנון של הסטנדאפיסט עם הקהל ומונולוג קומי על תכנים שונים מחייו ומשגרת היום יום של החברה שמסביב.
המונח "סְטֵנְד-אָפּ קוֹמֵדִי", בעברית "מִצְחָק", בא מהשפה האנגלית, בה Stand-up comedy, "קומדיה בעמידה", היא מופע של קומיקאי הניצב מול קהל, עומד בזמן המופע.
זיכרון מעולה, יכולת תגובה בימתית מהירה, אירוניה עצמית, יכולת להסתכל בעיניים חוקרות על נורמות, מנהגים ודברים שכל כך התרגלנו אליהם בחברה, להציץ לחיינו ולהציג באופן קומי את הנישואין, המשפחה, הילדים או ההורים שאנחנו, לשאול "מי פה מראשון?", להיתמם ולשאול על הדברים הכל כך רגילים ולמצוא בהם את החיוך והקסם.
הנה המצליח שבהם - הסטנדאפיסט שחר חסון (עברית):
https://youtu.be/4tPztG4JqAs
אמן הסטנדאפ אורי חזקיה בהופעה (עברית):
http://youtu.be/pX-A8SrA_R0
וסטנד אפ על ספורט של אחד שהוא לא - עפר שכטר (עברית):
http://youtu.be/id2YxtDYL6Q
איך התפתחה אמנות הפנטומימה?
מקורות הפנטומימה (Mime) הם בעולם הקדום, לפחות במאה ה-4 לפני הספירה, כשהפנטומימה שימשה לצורכי פולחן וביטוי של אמונה ופחד מאלילים קדומים. החיקויים שעשו אז הקדמונים בעזרתה היו של בעלי חיים וכוחות טבע שונים.
הירוגליפים מצריים, אותן כתובות בכתב חרטומים שהותירו אנשי מצרים העתיקה, מעידים על מופעי פנטומימה שהתקיימו בתרבות המצרית הקדומה.
התרבות הרומית הותירה גם היא עדויות על מופעי פנטומימה שנקראו "מימוס" (ביוונית "חיקוי" או "חקיין"). כמו בתאטרון היווני והרומי, גם במופעי הפנטומימה הללו שלבו הרומאים שלל מסכות ותפאורה. פריצת מחסום השפה אצל קהל הצופים, בני הלאומים השונים, הפך את הצגות המימוס הרומיות למצליחות ביותר ברחבי האימפריה הרומית.
גם בתאטרון הדתי של ימי הבינים המשיכה אמנות הפנטומימה להצליח מאוד. שחקנים הרבו להופיע אז בדמויות של שדים ורוחות רעות. הפנטומימה תפסה חלק גם בהצגות ה"קומדיה דל ארטה", שהתפתחה בהמשך באיטליה.
בשנות העשרים של המאה ה-20, הכניס אטיין דקרו, עוד ענק פנטומימה, את האשליות הפיזיות ללקסיקון של הפנטומימה. הוא תרם לאמנות הזו את מה שיהפכו לקלישאות פנטומימה, דוגמת "משיכת החבל", ה"הליכה נגד הרוח" ו"קיר". אשליות אלה הומצאו על ידו במקור כתרגילי שליטה בגוף, עבור שחקנים ופנטומימאים מתחילים. עם השנים פיתחו אותם דקרו ופנטומימאי דגול נוסף בשם ז'אן-לואי בארו, לכדי מה שייחשב לאמנות הפנטומימה המודרנית.
בהמשך המאה ה-20 הביא הפנטומימאי מרסל מרסו את הפנטומימה הקלאסית לפופולרית ומצליחה מאוד. הקריירה שלו כפנטומימאי זינקה לאחר מלחמת העולם השנייה, כשהוא הצטרף לקבוצה של ז'אן לואי בארו וזכה בתפקיד ארלקינו במופע הפנטומימה "בפטיסט". הופעתו של מרסו זיכתה אותו בכל כך הרבה שבחים עד שיצא לקריירה משלו וזכה עם השנים להיחשב כגדול הפנטומימאים במאה ה-20.
מרסו, חבר אישי של צ'ארלי צ'פלין ומי שהעריץ אותו מילדות, הקים את בית הספר היוקרתי לפנטומימה (International School of Mimodrama of Paris) והפך אותו למוביל בכל העולם. הוא היה עם הזמן גם להשראה לכוכב הפופ מייקל ג'קסון ולאחד ממוריו. ג'קסון, מי שנחשב בסוף המילניום ל"מלך הפופ", סיפר פעם שאת ההשראה להליכת הירח המפורסמת שלו הוא קיבל ממרסו.
הנה תולדות הפנטומימה:
https://youtu.be/HK8d3RPqweY
הפנטומימאי הנודע מרסל מרסו עמד בגבורה מול הנאצים:
https://youtu.be/MrFW5FwwkfI
ולא להתבלבל עם תולדות הפנטומימה האנגלית, שהיא ממש לא בשתיקה:
https://youtu.be/FmiA0a-4zy8
וסיפור האמנות הזו של האנגלים:
https://youtu.be/CnRi3exkrZE
מקורות הפנטומימה (Mime) הם בעולם הקדום, לפחות במאה ה-4 לפני הספירה, כשהפנטומימה שימשה לצורכי פולחן וביטוי של אמונה ופחד מאלילים קדומים. החיקויים שעשו אז הקדמונים בעזרתה היו של בעלי חיים וכוחות טבע שונים.
הירוגליפים מצריים, אותן כתובות בכתב חרטומים שהותירו אנשי מצרים העתיקה, מעידים על מופעי פנטומימה שהתקיימו בתרבות המצרית הקדומה.
התרבות הרומית הותירה גם היא עדויות על מופעי פנטומימה שנקראו "מימוס" (ביוונית "חיקוי" או "חקיין"). כמו בתאטרון היווני והרומי, גם במופעי הפנטומימה הללו שלבו הרומאים שלל מסכות ותפאורה. פריצת מחסום השפה אצל קהל הצופים, בני הלאומים השונים, הפך את הצגות המימוס הרומיות למצליחות ביותר ברחבי האימפריה הרומית.
גם בתאטרון הדתי של ימי הבינים המשיכה אמנות הפנטומימה להצליח מאוד. שחקנים הרבו להופיע אז בדמויות של שדים ורוחות רעות. הפנטומימה תפסה חלק גם בהצגות ה"קומדיה דל ארטה", שהתפתחה בהמשך באיטליה.
בשנות העשרים של המאה ה-20, הכניס אטיין דקרו, עוד ענק פנטומימה, את האשליות הפיזיות ללקסיקון של הפנטומימה. הוא תרם לאמנות הזו את מה שיהפכו לקלישאות פנטומימה, דוגמת "משיכת החבל", ה"הליכה נגד הרוח" ו"קיר". אשליות אלה הומצאו על ידו במקור כתרגילי שליטה בגוף, עבור שחקנים ופנטומימאים מתחילים. עם השנים פיתחו אותם דקרו ופנטומימאי דגול נוסף בשם ז'אן-לואי בארו, לכדי מה שייחשב לאמנות הפנטומימה המודרנית.
בהמשך המאה ה-20 הביא הפנטומימאי מרסל מרסו את הפנטומימה הקלאסית לפופולרית ומצליחה מאוד. הקריירה שלו כפנטומימאי זינקה לאחר מלחמת העולם השנייה, כשהוא הצטרף לקבוצה של ז'אן לואי בארו וזכה בתפקיד ארלקינו במופע הפנטומימה "בפטיסט". הופעתו של מרסו זיכתה אותו בכל כך הרבה שבחים עד שיצא לקריירה משלו וזכה עם השנים להיחשב כגדול הפנטומימאים במאה ה-20.
מרסו, חבר אישי של צ'ארלי צ'פלין ומי שהעריץ אותו מילדות, הקים את בית הספר היוקרתי לפנטומימה (International School of Mimodrama of Paris) והפך אותו למוביל בכל העולם. הוא היה עם הזמן גם להשראה לכוכב הפופ מייקל ג'קסון ולאחד ממוריו. ג'קסון, מי שנחשב בסוף המילניום ל"מלך הפופ", סיפר פעם שאת ההשראה להליכת הירח המפורסמת שלו הוא קיבל ממרסו.
הנה תולדות הפנטומימה:
https://youtu.be/HK8d3RPqweY
הפנטומימאי הנודע מרסל מרסו עמד בגבורה מול הנאצים:
https://youtu.be/MrFW5FwwkfI
ולא להתבלבל עם תולדות הפנטומימה האנגלית, שהיא ממש לא בשתיקה:
https://youtu.be/FmiA0a-4zy8
וסיפור האמנות הזו של האנגלים:
https://youtu.be/CnRi3exkrZE
מה מיוחד באופרה?
אופרה (Opera) היא דרמה מוזיקלית המספרת סיפור באמצעות שילוב של שירה ומוזיקה עם משחק תיאטרלי.
מלווה לרוב בתזמורת, יש בה שילוב של כל אמנויות הבמה כולל התפאורה, התלבושות והאיפור המלא. האופרה היא שילוב מוזיקלי של תרבות שירה מפותחת עם כתיבה תזמורתית משובחת.
הפורמט של האופרה הומצא בסוף המאה ה-16, כחלק מהרנסנס של התרבויות הרומיות והיווניות ועם שורשים בתיאטרון היווני העתיק. האופרה הידועה הראשונה בהיסטוריה הייתה "דפנה" והיא הוצגה לראשונה בעיר פירנצה, בשנת 1598. את המוזיקה הלחין ג'קופו פרי.
במהלך ההיסטוריה של האופרה מתקיימת תחרות מתמדת ומרתקת בין דרמה למוזיקה, כשיוצרים שונים מדגישים את אחד המרכיבים כחשובים יותר מהאחר, אך שניהם הם מרכיבים מרכזיים באופרה שלמה.
מונטוורדי, גלוק וראמו היו ממלחיני האופרות החשובים של תקופת הבארוק. מוצרט, עם "נישואי פיגארו", "דון ג'ובאני", "חליל הקסם" ואופרות רבות אחרות היה הבולט בתקופה הקלאסית. רוסיני ("הספר מסיביליה") ופוצ'יני ("טוסקה" ו"לה בוהם") וכמובן גדול האופרה האיטלקי ורדי, עם אופרות בלתי נשכחות כמו "נבוכדנצר", "ריגולטו", "אאידה" ו"La Traviata". תוך שימוש באמצעים מגוונים ונושאים כמו אהבה, הרפתקאות ועד קומדיה ושברון לב, הפכו כולם את האופרה לשילוב רומנטי מושלם של דרמה גדולה עם מוזיקה נפלאה.
וגנר הגרמני ("דמדומי האלים", "טריסטן ואיזולדה") בדרמות המוזיקליות הגדולות שלו, פיתח את שיטת "מוטיב הנושא" של וובר, שבה כל דמות מוצגת עם מוטיב מוזיקלי שחוזר על עצמו בכל פעם שהוא מוזכר או מופיע. וגנר פנה למיתוסים גרמניים והיסטוריים. סוף המאה ה-19 הביא את כותבי האופרות לעסוק בנושאים ריאליסטיים מבעבר (verissimo) והם החלו לכתוב על חייהם של האנשים הפשוטים של אז, דוגמת "כרמן" ו"מאדאם בטרפליי".
זמרי האופרה הגדולים תמיד זכו להערצת הקהל. היו אפילו תקופות (במאה ה-17) שהערצתם הפכה אותם לכוכבי האופרה והמלחינים של התקופה כתבו אופרות שיאפשרו לזמרים להפגין את יכולתם המדהימה. גם במאה שלנו, ולמרות שהאופרה הפכה יותר דרמטית ופחות ראוותנית מאז גלוק, היו זמרים כמו מריה קאלאס ה"אלוהית" והטנור האיטלקי אנריקו קארוסו, מהחשובים בתולדות זמרי האופרה וכאלה שנודעו בביצועים מרטיטים לאריות גדולות מתוך אופרות שונות.
בין זמרי האופרה הבולטים במאה ה-20 ניתן למנות את זמרי הטנור לוצ'יאנו פברוטי ופלסידו דומינגו, שהופיעו בבתי האופרה החשובים בעולם, מהמטרופוליטן בניו יורק ועד לאלה שבווינה ובמילאנו.
האופרה, לדעת רבים, היא שלמות אמנותית, הנובעת הן מכמות האמנויות שלוקחות בה חלק ומהאיכות הנובעת משילובן. ניתן כיום לצפות בה גם בטלוויזיה או באינטרנט, אבל צפייה באופרה חיה היא חוויה מדהימה ומרגשת הרבה יותר.
הנה הפיזיקה של הקול האופראי והאנושי (מתורגם):
https://youtu.be/PKengo7y28U
תחילת תולדות האופרה:
https://youtu.be/Fl4GaldTu_Q
הקסם של האופרה:
https://youtu.be/wRxG0sAz7vc
טבחים שהם בעצם זמרי אופרה המפתיעים ילדי בית ספר בארוחת הצהריים:
https://youtu.be/JNgCM7zp30M
קדימון לסרט קולנוע על מישהי שחולמת להיות זמרת אופרה (מתורגם):
https://youtu.be/bjtIfrKQd-o
האריה היפהפיה "נסון דורמה" מהאופרה "טורנדוט":
https://youtu.be/suj-2sbSFKs
בחיוך - איך מגיבים אנשי חבורת לול כשהאופרה באה? (עברית)
https://youtu.be/RWVPu1SThQA
סרט תיעודי על תולדות האופרה:
https://youtu.be/hZtx547HTF4?long=yes
האופרות היפות ביותר להיכרות עם עולם האופרה:
https://youtu.be/xSQ7rRlNvH0?long=yes
וכך עושים אופרה:
https://youtu.be/6fbBjRnZ0j0?long=yes
אופרה (Opera) היא דרמה מוזיקלית המספרת סיפור באמצעות שילוב של שירה ומוזיקה עם משחק תיאטרלי.
מלווה לרוב בתזמורת, יש בה שילוב של כל אמנויות הבמה כולל התפאורה, התלבושות והאיפור המלא. האופרה היא שילוב מוזיקלי של תרבות שירה מפותחת עם כתיבה תזמורתית משובחת.
הפורמט של האופרה הומצא בסוף המאה ה-16, כחלק מהרנסנס של התרבויות הרומיות והיווניות ועם שורשים בתיאטרון היווני העתיק. האופרה הידועה הראשונה בהיסטוריה הייתה "דפנה" והיא הוצגה לראשונה בעיר פירנצה, בשנת 1598. את המוזיקה הלחין ג'קופו פרי.
במהלך ההיסטוריה של האופרה מתקיימת תחרות מתמדת ומרתקת בין דרמה למוזיקה, כשיוצרים שונים מדגישים את אחד המרכיבים כחשובים יותר מהאחר, אך שניהם הם מרכיבים מרכזיים באופרה שלמה.
מונטוורדי, גלוק וראמו היו ממלחיני האופרות החשובים של תקופת הבארוק. מוצרט, עם "נישואי פיגארו", "דון ג'ובאני", "חליל הקסם" ואופרות רבות אחרות היה הבולט בתקופה הקלאסית. רוסיני ("הספר מסיביליה") ופוצ'יני ("טוסקה" ו"לה בוהם") וכמובן גדול האופרה האיטלקי ורדי, עם אופרות בלתי נשכחות כמו "נבוכדנצר", "ריגולטו", "אאידה" ו"La Traviata". תוך שימוש באמצעים מגוונים ונושאים כמו אהבה, הרפתקאות ועד קומדיה ושברון לב, הפכו כולם את האופרה לשילוב רומנטי מושלם של דרמה גדולה עם מוזיקה נפלאה.
וגנר הגרמני ("דמדומי האלים", "טריסטן ואיזולדה") בדרמות המוזיקליות הגדולות שלו, פיתח את שיטת "מוטיב הנושא" של וובר, שבה כל דמות מוצגת עם מוטיב מוזיקלי שחוזר על עצמו בכל פעם שהוא מוזכר או מופיע. וגנר פנה למיתוסים גרמניים והיסטוריים. סוף המאה ה-19 הביא את כותבי האופרות לעסוק בנושאים ריאליסטיים מבעבר (verissimo) והם החלו לכתוב על חייהם של האנשים הפשוטים של אז, דוגמת "כרמן" ו"מאדאם בטרפליי".
זמרי האופרה הגדולים תמיד זכו להערצת הקהל. היו אפילו תקופות (במאה ה-17) שהערצתם הפכה אותם לכוכבי האופרה והמלחינים של התקופה כתבו אופרות שיאפשרו לזמרים להפגין את יכולתם המדהימה. גם במאה שלנו, ולמרות שהאופרה הפכה יותר דרמטית ופחות ראוותנית מאז גלוק, היו זמרים כמו מריה קאלאס ה"אלוהית" והטנור האיטלקי אנריקו קארוסו, מהחשובים בתולדות זמרי האופרה וכאלה שנודעו בביצועים מרטיטים לאריות גדולות מתוך אופרות שונות.
בין זמרי האופרה הבולטים במאה ה-20 ניתן למנות את זמרי הטנור לוצ'יאנו פברוטי ופלסידו דומינגו, שהופיעו בבתי האופרה החשובים בעולם, מהמטרופוליטן בניו יורק ועד לאלה שבווינה ובמילאנו.
האופרה, לדעת רבים, היא שלמות אמנותית, הנובעת הן מכמות האמנויות שלוקחות בה חלק ומהאיכות הנובעת משילובן. ניתן כיום לצפות בה גם בטלוויזיה או באינטרנט, אבל צפייה באופרה חיה היא חוויה מדהימה ומרגשת הרבה יותר.
הנה הפיזיקה של הקול האופראי והאנושי (מתורגם):
https://youtu.be/PKengo7y28U
תחילת תולדות האופרה:
https://youtu.be/Fl4GaldTu_Q
הקסם של האופרה:
https://youtu.be/wRxG0sAz7vc
טבחים שהם בעצם זמרי אופרה המפתיעים ילדי בית ספר בארוחת הצהריים:
https://youtu.be/JNgCM7zp30M
קדימון לסרט קולנוע על מישהי שחולמת להיות זמרת אופרה (מתורגם):
https://youtu.be/bjtIfrKQd-o
האריה היפהפיה "נסון דורמה" מהאופרה "טורנדוט":
https://youtu.be/suj-2sbSFKs
בחיוך - איך מגיבים אנשי חבורת לול כשהאופרה באה? (עברית)
https://youtu.be/RWVPu1SThQA
סרט תיעודי על תולדות האופרה:
https://youtu.be/hZtx547HTF4?long=yes
האופרות היפות ביותר להיכרות עם עולם האופרה:
https://youtu.be/xSQ7rRlNvH0?long=yes
וכך עושים אופרה:
https://youtu.be/6fbBjRnZ0j0?long=yes
מהי אנימציה או הנפשה?
אנימציה (Animation), בעברית "הנפשה", היא תחום שבו יוצרים אשליה של תנועה על גבי מסך. הנפשות נעשות בקולנוע, בטלוויזיה ובאתרי אינטרנט. מדובר על הרכבה של סרטון מצויר או מצולם עם חפצים דוממים שזזים, על ידי הרצה מהירה של תמונות או ציורים בודדים.
אחד מגדולי אמני ההנפשה היה וולט דיסני, שגם הקים חברת סרטים שנושאת את שמו.
סרט הקולנוע המונפש הראשון באורך מלא היה סרטו של וולט דיסני "שלגיה ושבעת הגמדים". בעקבותיו נוצרו סרטי אנימציה נוספים וביניהם פינוקיו, במבי וסרטונים קצרים כמו פופאי, לוני טונס, טום וג'רי, סרטוני מיקי מאוס ודונלד דאק.
הנה סרטון שמסביר מהי האנימציה (מתורגם):
http://youtu.be/V8A4qudmsX0?t=14s
כך יצרו סרטי אנימציה בשנות ה-30 של המאה ה-20:
https://youtu.be/G8BYvIev2fQ
אנימציה באמנות AI של קלי בוש:
https://youtu.be/oz-HMrElomQ
מגוון סוגי אנימציה שמדגים אמן אנימציה מעבודותיו:
http://youtu.be/8rqJjrKtEHs
סרטון שמערב אנימציה על מראות אמיתיים:
http://youtu.be/9V-kc5Hc1iE
אנימציה שמחברת בין יצירות מודרניות:
http://youtu.be/4drJL-pRTko
אנימציית מוסיקה מופלאה:
https://youtu.be/toXNVbvFXyk
שילוב טכניקות אנימציה בסרט אחד (עברית):
https://youtu.be/aj49Vf-c56g
וידאו קליפ עם אנימציה:
https://youtu.be/LHv3l6jWq4w
לקט מתיק עבודות של אמן אנימציה:
https://youtu.be/QZZIRtDySsM
וסרטון שמדגים מצגת מדהימה שהיא בעצם אנימציה של שיקופיות:
https://youtu.be/bt9F7tKcZcU
אנימציה (Animation), בעברית "הנפשה", היא תחום שבו יוצרים אשליה של תנועה על גבי מסך. הנפשות נעשות בקולנוע, בטלוויזיה ובאתרי אינטרנט. מדובר על הרכבה של סרטון מצויר או מצולם עם חפצים דוממים שזזים, על ידי הרצה מהירה של תמונות או ציורים בודדים.
אחד מגדולי אמני ההנפשה היה וולט דיסני, שגם הקים חברת סרטים שנושאת את שמו.
סרט הקולנוע המונפש הראשון באורך מלא היה סרטו של וולט דיסני "שלגיה ושבעת הגמדים". בעקבותיו נוצרו סרטי אנימציה נוספים וביניהם פינוקיו, במבי וסרטונים קצרים כמו פופאי, לוני טונס, טום וג'רי, סרטוני מיקי מאוס ודונלד דאק.
הנה סרטון שמסביר מהי האנימציה (מתורגם):
http://youtu.be/V8A4qudmsX0?t=14s
כך יצרו סרטי אנימציה בשנות ה-30 של המאה ה-20:
https://youtu.be/G8BYvIev2fQ
אנימציה באמנות AI של קלי בוש:
https://youtu.be/oz-HMrElomQ
מגוון סוגי אנימציה שמדגים אמן אנימציה מעבודותיו:
http://youtu.be/8rqJjrKtEHs
סרטון שמערב אנימציה על מראות אמיתיים:
http://youtu.be/9V-kc5Hc1iE
אנימציה שמחברת בין יצירות מודרניות:
http://youtu.be/4drJL-pRTko
אנימציית מוסיקה מופלאה:
https://youtu.be/toXNVbvFXyk
שילוב טכניקות אנימציה בסרט אחד (עברית):
https://youtu.be/aj49Vf-c56g
וידאו קליפ עם אנימציה:
https://youtu.be/LHv3l6jWq4w
לקט מתיק עבודות של אמן אנימציה:
https://youtu.be/QZZIRtDySsM
וסרטון שמדגים מצגת מדהימה שהיא בעצם אנימציה של שיקופיות:
https://youtu.be/bt9F7tKcZcU
מהו פסיפס?
אמנות הפסיפס, או המוזאיקה (Mosaic art) היא אמנות של שילוב פיסות אבן בצבעים וגדלים שונים, כדי ליצור ציורים.
הפסיפס יכול להיות עם או בלי דוגמאות ויכול לכלול דמויות, דגמים ומרכיבים סמליים שונים.
בעת העתיקה השתמשו בפסיפס לצורך של חיפוי הרצפה במבנים ציבוריים ודתיים שונים. העשירים ובעלי האמצעים שילבו פסיפסים גם בבתיהם ופסיפס מורכב הרבה את טעמו המשובח ויכולתו הכלכלית של בעל הבית.
גם היום הפסיפסים מקובלים מאד כאלמנט עיצובי במבני פאר או מבני ציבור עתירי תקציב. חלק משמעותי מהפסיפסים של ימינו מתוכנן ואף מבוצע באמצעים ממוחשבים וטכנולוגיים של המאה ה-21. אם בעולם העתיק זו הייתה אומנות מרכזית ומומחיות של אמנים ובעלי מלאכה מקצועיים, בימינו הפסיפס הפך לתחביב אמנותי נהדר שרבים מתחברים אליו.
החיבור בין האבנים המשובצות נעשה לרוב בעזרת מלט או חומרים דומים. איכות הפסיפס באה לידי ביטוי לרוב בגודלן של האבנים המשובצות בו ובמורכבות שלו, אך גם בעומק הדמויות והעיטורים שבפסיפס.
מבחר הדגמים ברצפות הפסיפס חוזרים על עצמם ואופנות שונות היו נהוגות בין אמני הפסיפס, בתקופות, תרבויות ומקומות שונים בעולם העתיק.
הנה הפסיפס:
https://youtu.be/NsDqPL7Nez4
הסבר על אמנות הפסיפס ועל פסיפסים שניתן לראות בירושלים (עברית):
https://youtu.be/NtDsR-BdGE4
פסיפס מדהים שנמצא בעיר יוונית עתיקה:
https://youtu.be/ZApgcXAd0tY
על אמנות הפסיפס של הרומים:
https://youtu.be/ER7XjzmAzcw
פסיפס הציפורים בקיסריה (עברית):
http://youtu.be/SA0Bg4yGPgY
דוגמאות פסיפסים מודרניים לעיצוב בתים ועסקים:
https://youtu.be/6P_7YESwgkQ
על הפסיפסים היפים ביותר בעולם:
https://youtu.be/V_OeKyjIZ-M?long=yes
ומדריך ליצירת פסיפס יפה:
https://youtu.be/QEjr37BQXPY?long=yes
אמנות הפסיפס, או המוזאיקה (Mosaic art) היא אמנות של שילוב פיסות אבן בצבעים וגדלים שונים, כדי ליצור ציורים.
הפסיפס יכול להיות עם או בלי דוגמאות ויכול לכלול דמויות, דגמים ומרכיבים סמליים שונים.
בעת העתיקה השתמשו בפסיפס לצורך של חיפוי הרצפה במבנים ציבוריים ודתיים שונים. העשירים ובעלי האמצעים שילבו פסיפסים גם בבתיהם ופסיפס מורכב הרבה את טעמו המשובח ויכולתו הכלכלית של בעל הבית.
גם היום הפסיפסים מקובלים מאד כאלמנט עיצובי במבני פאר או מבני ציבור עתירי תקציב. חלק משמעותי מהפסיפסים של ימינו מתוכנן ואף מבוצע באמצעים ממוחשבים וטכנולוגיים של המאה ה-21. אם בעולם העתיק זו הייתה אומנות מרכזית ומומחיות של אמנים ובעלי מלאכה מקצועיים, בימינו הפסיפס הפך לתחביב אמנותי נהדר שרבים מתחברים אליו.
החיבור בין האבנים המשובצות נעשה לרוב בעזרת מלט או חומרים דומים. איכות הפסיפס באה לידי ביטוי לרוב בגודלן של האבנים המשובצות בו ובמורכבות שלו, אך גם בעומק הדמויות והעיטורים שבפסיפס.
מבחר הדגמים ברצפות הפסיפס חוזרים על עצמם ואופנות שונות היו נהוגות בין אמני הפסיפס, בתקופות, תרבויות ומקומות שונים בעולם העתיק.
הנה הפסיפס:
https://youtu.be/NsDqPL7Nez4
הסבר על אמנות הפסיפס ועל פסיפסים שניתן לראות בירושלים (עברית):
https://youtu.be/NtDsR-BdGE4
פסיפס מדהים שנמצא בעיר יוונית עתיקה:
https://youtu.be/ZApgcXAd0tY
על אמנות הפסיפס של הרומים:
https://youtu.be/ER7XjzmAzcw
פסיפס הציפורים בקיסריה (עברית):
http://youtu.be/SA0Bg4yGPgY
דוגמאות פסיפסים מודרניים לעיצוב בתים ועסקים:
https://youtu.be/6P_7YESwgkQ
על הפסיפסים היפים ביותר בעולם:
https://youtu.be/V_OeKyjIZ-M?long=yes
ומדריך ליצירת פסיפס יפה:
https://youtu.be/QEjr37BQXPY?long=yes
מהי קליגרפיה והכתיבה הקישוטית שבה?
קליגרפיה (Calligraphy), או כתיבה תמה, היא אמנות הכתיבה ובדרך כלל היא מתייחסת לכתיבה מסוגננת. זוהי אמנות הכתיבה הקישוטית.
מקורה של אמנות הקליגרפיה הוא באמנות קדומה של סין ומזרח אסיה במאה ה-4 לספירה. משם היא התפתחה והתפשטה לפרס ולארצות האיסלאם, שבה תופס הכתב המסוגנן מקום מקודש והתפתחה מסורת קליגרפית עשירה. גם ביהדות התייחסו לסופרי הסת"ם, מי שכתבו את ספרי התורה, בכבוד רב. בצד מעמדם הדתי, הם נחשבו גם בעלי סגנון אישי ואמנותי.
גם בעולם המערבי התפתחה הקליגרפיה, בתוך המעבר מאותיות יווניות לאותיות לטיניות וכתיבה של כתבי-דת לטיניים מעוטרים ומאוירים. בימי הביניים פותחו סגנונות כתיבה, כמו האותיות האוּנקִייליוֹת שהיו נהוגות באי האנגלי, המינוסקול הקרולינגי והכתב הגותי שפותחו בגרמניה והכתב הנטוי שפותח באיטליה.
במאה ה-19, לאחר שמאז המצאת הדפוס ירדה קרנה של הקליגרפיה, חזרו אמני קליגרפיה לפעול. במאה ה-20 חזרה הקליגרפיה לפרוח בציורי גרפיטי ובעולם המחשבים. זה קרה בעיקר מאז המצאת המחשב האישי ומעבדי התמלילים, על מגוון הגופנים (פונטים) שפותחו בשבילם.
דמות מרכזית בקידום הנושא היה סטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל האגדי, שבצעירותו קיבל קורס קליגרפיה באוניברסיטה והושפע מהיופי של עולם האותיות והעיצוב. כשפיתח ג'ובס את מחשב המקינטוש, הוא הפך אותו למחשב גרפי שגופנים מעוצבים ומעוררי השראה ויופי תפסו בו מקום מרכזי.
קליגרפיה נקראת לעיתים בעברית "כתיבה תמה". מקור המילה בשפה היוונית: המלה "קאלוס" פירושה ביוונית "יופי" ו"גראפוס" היא ביוונית "כתיבה".
הנה הקליגרפיה הסינית הקדומה:
https://youtu.be/ppZWIwZsRdU
על קליגרף סיני שעשה לו שם בעולם (עברית):
https://youtu.be/d68TIY2_4H4
אוסף קליגרפיות מרהיבות:
https://youtu.be/zg7QLW0KrQw
מדריך מהיר לקליגרפיה מעשית:
https://youtu.be/Rnlha-GLL5s
קליגרפיה במחשב המקינטוש - הראשון שהעמיד במרכז את העיצוב הגרפי והקליגרפיה:
http://youtu.be/2B-XwPjn9YY?t=1m15s
יופייה של הקליגרפיה ביפאן (עברית):
http://youtu.be/cUI9PPeUCmI
והדגמה של הקליגרפיה היפנית (עברית):
http://youtu.be/geQtLi66W-A
קליגרפיה (Calligraphy), או כתיבה תמה, היא אמנות הכתיבה ובדרך כלל היא מתייחסת לכתיבה מסוגננת. זוהי אמנות הכתיבה הקישוטית.
מקורה של אמנות הקליגרפיה הוא באמנות קדומה של סין ומזרח אסיה במאה ה-4 לספירה. משם היא התפתחה והתפשטה לפרס ולארצות האיסלאם, שבה תופס הכתב המסוגנן מקום מקודש והתפתחה מסורת קליגרפית עשירה. גם ביהדות התייחסו לסופרי הסת"ם, מי שכתבו את ספרי התורה, בכבוד רב. בצד מעמדם הדתי, הם נחשבו גם בעלי סגנון אישי ואמנותי.
גם בעולם המערבי התפתחה הקליגרפיה, בתוך המעבר מאותיות יווניות לאותיות לטיניות וכתיבה של כתבי-דת לטיניים מעוטרים ומאוירים. בימי הביניים פותחו סגנונות כתיבה, כמו האותיות האוּנקִייליוֹת שהיו נהוגות באי האנגלי, המינוסקול הקרולינגי והכתב הגותי שפותחו בגרמניה והכתב הנטוי שפותח באיטליה.
במאה ה-19, לאחר שמאז המצאת הדפוס ירדה קרנה של הקליגרפיה, חזרו אמני קליגרפיה לפעול. במאה ה-20 חזרה הקליגרפיה לפרוח בציורי גרפיטי ובעולם המחשבים. זה קרה בעיקר מאז המצאת המחשב האישי ומעבדי התמלילים, על מגוון הגופנים (פונטים) שפותחו בשבילם.
דמות מרכזית בקידום הנושא היה סטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל האגדי, שבצעירותו קיבל קורס קליגרפיה באוניברסיטה והושפע מהיופי של עולם האותיות והעיצוב. כשפיתח ג'ובס את מחשב המקינטוש, הוא הפך אותו למחשב גרפי שגופנים מעוצבים ומעוררי השראה ויופי תפסו בו מקום מרכזי.
קליגרפיה נקראת לעיתים בעברית "כתיבה תמה". מקור המילה בשפה היוונית: המלה "קאלוס" פירושה ביוונית "יופי" ו"גראפוס" היא ביוונית "כתיבה".
הנה הקליגרפיה הסינית הקדומה:
https://youtu.be/ppZWIwZsRdU
על קליגרף סיני שעשה לו שם בעולם (עברית):
https://youtu.be/d68TIY2_4H4
אוסף קליגרפיות מרהיבות:
https://youtu.be/zg7QLW0KrQw
מדריך מהיר לקליגרפיה מעשית:
https://youtu.be/Rnlha-GLL5s
קליגרפיה במחשב המקינטוש - הראשון שהעמיד במרכז את העיצוב הגרפי והקליגרפיה:
http://youtu.be/2B-XwPjn9YY?t=1m15s
יופייה של הקליגרפיה ביפאן (עברית):
http://youtu.be/cUI9PPeUCmI
והדגמה של הקליגרפיה היפנית (עברית):
http://youtu.be/geQtLi66W-A
