בכל מדינה מתקדמת בעולם נתפסת כיום האכלת יתר (Force feeding) כתופעה שלילית בגידול וחינוך ילדים. אם פעם היו אימהות שהכריחו ילדים לאכול, כדי שיגדלו ו"יהיו בריאים", היום הגישה היא אחרת. אמהות עדיין רוצות שילדיהם "יאכלו מספיק כדי לגדול" אבל האבסה וההאכלה בכמויות גדולות כבר אינה מקובלת כלל.

אבל מודל היופי במקומות שונים בעולם עדיין שונה פלאים. מסתבר שהניגוד המוחלט לאופנת הרזון הנשי במערב הוא טיפוח ההשמנה של נשות מאוריטניה. במדינה האפריקאית הזו הכל עובד הפוך - לפחות במה שקשור למודל היופי הנשי. השומן שם הוא עדות לבריאות וזה כל כך מושרש שם, עד שזה הפך למודל היופי המקומי. נשים שמנות נחשבות שם עוצרות נשימה ביופיין, בעוד שנשים רזות כמו במערב נחשבות ללא בריאות, לא יפות וככאלה שאיש לא יסכים לשאת לאישה.

איך זה עובד? - אם בחברות מערביות עושים, במיוחד עושות, דיאטות קיצוניות, על מנת להרזות ולהישאר רזות, נשות מאורטניה מפטמות את בנותיהן, ממש בכוח, מאביסות אותן במזון, כדי להפוך אותן לשמנות ובכך לאפשר להן שידוך טוב ונישואין מוצלחים, עם גברים בעלי טעם טוב.

מודל היופי ההפוך הזה הוא קיצוני במיוחד. אישה או נערה מאוריטנית שלא תהיה שמנה מספיק, לא תקבל הצעת נישואין. נשים שמנות במיוחד הן המבוקשות ביותר במאוריטניה ולהן יהיו הרבה מחזרים. הרבה מחזרים פירושו שהן יוכלו לזכות בגברים הכי טובים מביניהם. מכאן לא צריך לפרט - נשים שמנות במאוריטניה הן נשים מסודרות. כבדות תנועה ולא בריאות, אבל חברתית הן בפסגה.

אז אם בחברה המערבית פונות הנשים למחנה הדיאטה, כדי להוריד ממשקלן באופן קיצוני, הרי שבמאוריטניה הן מעדיפות לעטות על גופן שכבות שומן הרסניות מבחינה בריאותית, רק כדי להיות יפות בעיני הגברים המאוריטניים ולהתחתן.


על השמנת היתר של נשות מאוריטניה:

https://youtu.be/a-BPDEtzU3Q


סיפורו של מודל היופי של נשות מאוריטניה:

https://youtu.be/X6VrzGWCq2I


וסרט תיעודי על האבסת הילדות האכזרית במאוריטניה כדי להשמינן:

https://youtu.be/ZM2q7XFOOgg?long=yes

האולימפיאדה לא הייתה ברבות השנים המקום הידידותי ביותר לנשים. המשחקים בעת העתיקה היו בעירום ופתוחים לגברים בלבד. על נשים נשואות נאסר אפילו לצפות במשחקים, מחמת צניעות. מי שנתפסו עושות זאת הוצאו להורג בהשלכה מההר הסמוך. במקומם הם נאלצו להשתתף במשחקים שהוקדשו לאלה הרה, אשתו של זאוס, אבי האלים היוונים ומי שמשחקי הגברים הוקדשו לו.

אבל אם שימש אז העירום תירוץ לשיתוף גברים בלבד, הרי שהתירוץ הזה לא התקיים בעת חידוש המשחקים בסוף המאה ה-19. היה זה פייר דה קוברטן, מחדש המשחקים האולימפיים ב-1896, שדחף למשחקים על טהרת המין הגברי בלבד. האולימפיאדה הייתה בעיניו "שיר הלל לספורט הגברי". תפקיד הנשים היה להריע ולהכתיר את המנצחים ולא להשתתף בתחרויות.

היה גם עניין בריאותי. במאות הקודמות האמינו שהרחם הוא האיבר הרגיש בגוף האישה. פעילות ספורטיבית עלולה לפגוע בו, בהתפתחות האגן וביכולת העתידית של האישה ללדת...

אבל היו נשים שהוכיחו שהאישה לא פחות טובה. באולימפיאדה הראשונה ב-1896 נעלבה רצת המרתון סטמטה רבית'י היווניה, על שלא נתנו לה לרוץ מרתון. היא רצה למחרת את כל המסלול לבדה.
4 שנים אחר-כך, במשחקי פאריס ב-1900, הורשו נשים להשתתף. שרלוט קופר הבריטית הייתה האישה הראשונה שזכתה במדליית זהב באולימפיאדה זו. אבל נשים לא משכו קהל וכמעט ואיש לא בא למשחקים שלהן, מה עוד שהותר להן להתחרות רק בגולף וטניס - אותם ענפי ספורט שלא יווצר בהם מגע פיזי בין המתחרים. המקרה של מרגרט אבוט מדגים עד כמה זה היה מוזר - היא שיחקה וניצחה בטורניר גולף ב-1900, מבלי לדעת שמדובר במשחק אולימפי. עד מותה ב-1955 היא לא ידעה שזכתה במדליית זהב אולימפית...

רשמית רק באולימפיאדת 1912 בשטוקהולם הורשו נשים להשתתף במשחקים. לקח המון שנים עד שהנשים סללו את דרכן לספורט העולמי. במשחקי פאריס 1924 היו כ-100 משתתפות, לעומת כ-3,000 גברים, במינכן 1972 השתתפו כבר מעל 1,000 נשים. היחס היה עדיין שישה גברים לכל אשה. רק ב-1976 חצו הנשים את רף 20% מסך המשתתפים באולימפיאדה.

במשחקים האולימפיים בלונדון 2012 היו 44% מהמשתתפים נשים. נבחרות ארה"ב וקנדה כללו יותר נשים מגברים! - בלונדון היו לראשונה כל ענפי הספורט פתוחים לנשים. באולימפיאדה זו השתתפו ספורטאיות בכל הנבחרות הלאומיות, כולל אלו של ארצות שמרניות כמו קטאר, סולטנות ברוניי וערב הסעודית.


הנה תולדות הנשים במשחקים האולימפיים ואף בספורט בכלל:

https://youtu.be/tA2-WOQOFM4


וסרט תיעודי קצר על הנשים בתולדות האולימפיאדה:

https://youtu.be/4eJVuwC6e0Q?long=yes

דמיינו אישה עצמאית, המעזה להתגרש בחברה שבה אישה לא מתגרשת ועוד בגלל שבעלה בגד בה, מצהירה שאישה יכולה לבחור עם מי להתחתן, להתגרש כשהיא לא אוהבת יותר. בהמשך עושה ים של כסף בתור אשת בורסה בחברה שבה סטוקברוקרים הם רק גברים, אישה שהיא הראשונה להוציא עיתון שבועי ובסוף עוד מגישה מועמדות לנשיאות ארצות הברית, כשהיא יודעת שבמדינה אין לנשים זכות בחירה.

אז זהו, שאין מה לדמיין. תסריט דמיוני שכזה לא יכול להיות אלא אמיתי. קראו לה ויקטוריה וודהול (Victoria Woodhull) והיא פרצה כל כך הרבה גבולות, שלא לדבר על מגבלות חברתיים, שייתכן שהיא בכלל הייתה בולדוזרית...

אז אם דמיינתם אישה שרצה לנשיאות בחברה בה נשים אינן רשאיות אפילו להצביע. דמיינתם את וודהול. היא הייתה אישה אמיצה, פרועה וכנראה לא טיפוס קל במיוחד, לפחות לגברים בתקופתה.

ייתכן שבמאה ה-19 מי שיכולה להחליט שהיא רוצה להיות האישה הנשיאה הראשונה חייבת להיות ממשפחה לא אופיינית. אביה היה סוג של נוכל ובגיל 15 היא כבר נישאת לגבר. לא עבר הרבה זמן והיא נפטרת ממנו. בצעד שהקדים את תקופתו. היא לא מחלה על בגידת בעלה והתגרשה ממנו. בהמשך היא תודיע שאישה יכולה לעשות בחיי האהבה שלה פחות או יותר מה שהיא רוצה.

הרבה לפני שרצה לנשיאות ארצות הברית, היא התעשרה מריפוי בעזרת מגנטים, מגנטותרפיה. בהמשך מקימה ויקטוריה וודהול, לראשונה בהיסטוריה השמרנית של אמריקה, בית השקעות בוול סטריט. היא לא לבד כי היא עושה את זה ביחד עם אחותה טנסי קלאפלין. השתיים עושות כסף בלי בושה ודי משאירות אבק לגברים הנדהמים שמסביב.

זה לא מסתיים. כי בהמשך מתחילות השתיים להוציא שבועון פורץ דרך בשם Woodhull & Claflin's Weekly. כאן הן שוב הנשים הראשונות שעוסקות באהדה בנושאים כמו מעמד האישה הרצוי, שינויים צודקים בחלוקת ההון, התנגדות לגזענות, מיסוד הזנות בפיקוח הממשלה, בעד זכויות האזרח, נגד עונש מוות, תמיכה באהבה חופשית ובעד זכות בחירה של נשים בגברים שלהן ושינוים בתפיסת המין באמריקה.

תוך כדי העיסוק בחלוקת ההון השוויונית הן גם הראשונות לפרסם במדינה את המניפסט הקומוניסטי.

די. לא הגיוני שאישה אחת תהיה גם עצמאית, גם פמיניסטית, גם משוחררת וגם קומוניסטית, או לפחות נותנת ביטוי לקומוניזם במדינה הכי קפיטליסטית בעולם.

אבל היא לא עוצרת באדום. או בלבן. כי אז מגיעות הבחירות לנשיאות ארצות הברית של שנת 1872. וודהול, אישה דעתנית, מבריקה ועצמאית, שעמדה ברשות עצמה ושפעמיים בחייה הפכה מענייה לעשירה, מחליטה להיות גם האישה הראשונה שרוצה לשבת בבית הלבן. היא מתמודדת על נשיאות ארצות הברית.

ההכרזה כמועמדת לא באה סתם ולא רק על רקע הצלחותיה הכלכליות או היותה אושיית רשת, 150 שנה לפני שיוולדו רשתות חברתיות. מי שעתידה להיות מנהיגה אמריקאית פורצת דרך הייתה בשלב הזה כבר פעילה רוחנית ומתוחכמת בתנועת הסופרג'יזם (Suffrage) האמריקנית.

סופרג'יזם, או ליתר פירוט התנועה הסופרג'יסטית (Women's suffrage movement), הייתה תנועה שנאבקה בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 על זכות הבחירה לנשים. התנועה פעלה במדינות הדמוקרטיות של העולם המערבי. במדינות רבות הצליחה התנועה לחולל שינוי הדרגתי אבל אמיתי ורב משמעות בהתייחסות לנשים ובשינוי של מעמדן המשפטי. הפרי המשמעותי שנשא המאבק הגיע רק במאה ה-20, כשעוברים במדינות רבות חוקים המעניקים זכות בחירה לנשים.

נתחיל לסגור עניין. מי שדי הגדירה את הפמיניזם הרדיקלי מדגישה את דעותיה הפמיניסטיות במהלך קמפיין הבחירות שלה. בשל כתבה שערורייתית על פרשיית מין בשבועון היא מוצאת את עצמה במהלך הבחירות בבית הסוהר. ממש לפני הבחירות מסירים את שמה מהמועמדים, כי בשלטונות גילו שחסרים לה כמה ימים כדי להיות מועמדת. הבחירות נערכו מספר ימים לפני שוודהול הגיעה לגיל 35.

בבחירות עצמן נעצרו כמה סופרג'יסטיות מהתומכות שלה, שניסו להצביע ונקנסו. וודהול עצמה בילתה כאמור את היום החגיגי בכלא. רעיונותיה פורצי הדרך ומעוררי המחלוקת המתינו עשורים עד שיהיו מיושמים וחלקם לא מקובלים עדיין גם היום. אבל נשים רבות באמריקה ובבמדינות העולם המתקדמות חבות לה חוב גדול. גם הגברים יכולים לומר כל הכבוד. וההיסטוריה? - היא יכולה למחוא כפיים לאישה הראשונה שממש, אבל ממש עשתה מה שבראש שלה.


הנה סיפורה של ויקטוריה וודהול:

https://youtu.be/3cWUErqa8Z8


על הקריירה העסקית של הברוקרית הראשונה בתולדות ארצות הברית:

https://youtu.be/k4Hzwk4YkBE


וסיפורה המפורט של הפמיניסטית החצופה שתהפוך למועמדת האישה הראשונה בתולדות ארה"ב:

https://youtu.be/aqWnQz3vuN4?long=yes

פּוֹלִיגַמְיָה (Polygamy) היא תופעה שבה אדם אחד נישא למספר בני זוג. זאת בניגוד למונוגמיה - בן זוג אחד בלבד. במדע הביולוגיה מהווה כל סוג של ריבוי בני זוג פוליגמיה, אך התרבות האנושית מתייחסת אליה במונחים תרבותיים ולא של פוריות והתרבות.

מרבית סוגי הפוליגמיה המוכרים בעולם הם של פוליגיניה - גבר שנישא לכמה בנות זוג. זאת מפני שמרבית החברות האנושיות הן חברות פטריארכליות, כלומר חברות שבהן הגברים הם השולטים בחברה.

ביהדות הפוליגמיה אסורה במרבית העדות, החל מיהדות אשכנז שבה היא נאסרה ב"חרם דרבנו גרשום" במאה ה-10 לספירה ועד לרוב עדות המזרח, למעט העדה התימנית, שבה יש מי שנישאו בתימן לשתי נשים. בישראל פוליגמיה אסורה בחוק.

בדת האסלאם הנישואים למספר נשים מותרים ולפיכך נהוגים ברבות ממדינות האסלאם. לרוב מדובר אצל המוסלמים ב"ביגמיה" - מצב שבו לאדם אחד יש שני בני זוג. זה מקובל בדרך כלל אצל מי שמצבו הכלכלי מאפשר לו להחזיק שתי נשים. האיסלאם קובע שמותר לאדם אחד לשאת עד 4 נשים, אך זאת בתנאי שהגבר יעניק שוויון מלא ומוחלט לכולן.

הנצרות שוללת את הפוליגמיה, על אף שהיו תקדימים היסטוריים שבהם הדבר הותר.

יש גם תופעות נוספות של פוליגמיה, אם כי נדירות יותר, של פוליאנדריה - אישה בעלת מספר בני זוג.

מקור המילה מיוונית בה הפירוש הוא "נישואים רבים".


הנה איש עם שלוש נשים בטוגו שבאפריקה:

https://youtu.be/Fk8inFlY7Rs


פוליגמיה בשבט הזולו שבאפריקה:

https://youtu.be/XxVY1VZ4Az8


אדם שנשפט על שנישא ל-86 נשים...

https://youtu.be/zwM1ncuYAAg


הפוליגמיה אצל הבדואים בישראל (עברית):

https://youtu.be/qPF0jOmA1go?long=yes


וסרט תיעודי על גברים פוליגמיים, שמחזיקים כמה נשים כל אחד:

https://youtu.be/hCbqLvFtw6o?long=yes

נישואי ילדות נהוגים בלא מעט מדינות העולם השלישי. בתימן משיאים ילדות אפילו מגיל 8 לבעלים מבוגרים. בשל העובדה שרבות מהן מתות בגיל צעיר בשל סיבכי הריון ולידה, הן זכו לכינוי "כלות המוות".

גם את נוג'וד עלי (Nojood ali) בת ה-8, בת למשפחה ענייה ומרובת ילדים, חיתן אביה בגיל 8. די מהר הסתבר לה שגילו של הבעל הוא החלק הטוב שבו, שכן הוא נהג להכות ולהשפיל אותה.

בית המשפט בתימן הפתיע ואישר את גירושיה של נֻג'וד. כך פרצה הילדה הקטנה שהוכרחה להינשא לגבר אלים ומבוגר את חומת השמרנות המוסלמית, שבה הגבר הוא השליט הבלעדי של האישה ושל גופה. יתכן שזו תחילתה של מהפכה אמיתית, בארץ שבה נגזר על ילדות בנות, להשתעבד ולהיות אסירות וכלואות על ידי האב, האח הבוגר ולאחר נישואין בגיל לא הגיוני - לבעל שהוכרחו להינשא לו.

ואכן, המקרה שלה זכה להד תקשורתי עצום. התקשורת הצמידה לו את הכינוי "מהפכת הבנות בתימן" והובלט בתקשורת בכל העולם, כולל העולם הערבי, שבו נישואי ילדות נפוצות יחסית. תעוזתה של הילדה הקטנה, שערערה על מרותם של אביה ובעלה, נגעה ללב כולם. אבל האומץ שלה היה כפול ומכופל מכיוון שהיא גם התנגדה ופנתה כנגד שיטה שנהוגה אלפי שנים במדינה מסורתית ופטריארכלית כתימן, שבה מילתו של הגבר היא סוף פסוק.


הנה סיפורה של נוג'וד עלי מפי ילדים:

https://youtu.be/rjPm7rp3uDQ


הילדה האמיצה שקמה אל מול הנוהג של המבוגרים ויכלה לו:

https://youtu.be/FzOVrfFtKcI


ועיתונאית שראיינה וצילמה אותה מספרת עליה:

https://youtu.be/auJeMPoOyQE