עָנָן תָּגִיּוֹת (tag cloud) הוא אוסף התגיות החשובות באתר אינטרנט. התגיות הללו הן נושאים המופיעים כקישורי אינטרנט לחיצים, כשגודל האות של כל תגית משקף את חשיבותה ומרכזיותה באתר.

לחיצה על כל תגית תציג את תכנים באתר שתויגו בה, כלומר תכנים שעוסקים בנושא זה.

הדירוג של גודל הפונט של תגית הוא ויזואלי. ככל שהתגית גדולה באותיות שלה - היא מרכזית יותר בו. גודל התגית משקף את מידת הפופולאריות שלה באתר, כלומר יותר רשומות מתויגות בה, או את הרלוונטיות שלה, כפי שקבעו מנהלי האתר (אם כי זה יותר נדיר) או פרמטרים סטטיסטיים מדידים כלשהם.

משום השוני בגודל התגיות שבענן התגיות, אנו מבינים שענן תגיות הוא כלי ויזואליציה, שיכול להראות במבט אחד את הנושאים בהם עוסק אתר אינטרנט ומה הנושאים היותר חזקים מאחרים.

אין ספק שענן התגיות הוא מהאלמנטים שמסייעים להבין מהם התחומים החזקים של אתר או איזור המידע שבו אנו נמצאים. העובדה שגודלה של תגית מייצג את הכמות היחסית של הרשומות שמתוייגות בה, מאפשרת להבין, במבט אחד, מהם התחומים ה"לוהטים" או החזקים של האתר.

אבל יש גם מגבלה בענן התגיות. אם נשווה את השימושיות של ענן התגיות לזו של המבנה ההיררכי של הספריות, אותו מבנה שהיכרנו ב-web 1.0, זה המושמץ-שלא-בצדק, הרי שהענן מפסיד בגדול.

בניגוד להיררכיה שיש במבנה היררכי, בו ידוע מהן הקטגוריות הראשיות ומהן תת-הקטגוריות, ידוע מה מכיל את מה וכך הלאה, בענן התגיות אין מידרג של מה מכיל את מה. למעשה, הנושא של היררכיות בין תגיות אינו מטופל בענן התגיות בכלל.


כך נראה ענן התגיות:

https://youtu.be/RPqmLadnl1A


והסבר שלו:

https://youtu.be/c2WWd1uHZZ0

הייפר-לינקס, בעברית "היפר קישורים" הם הדרך שבה קישר מפתח שפת HTML, טים ברנרס לי, אתרים ברשת זה לזה. הם מבוססים על מושג שנקרא "הייפרטקסט", או בעברית הייפר-מלל. רבים חושבים שהרעיון לקשר אתרים נולד עם האינטרנט, אבל הקישורים נולדו שנים רבות לפני כן.

המונח "הייפרטקסט" נטבע על ידי חוקר בשם טד נלסון כבר בשנת 1965, יותר מ-25 שנה לפני הולדת הרשת. את ההייפרטקסט תאר טד נלסון כמלל שמפנה את המשתמש הרוצה בכך, למידע נוסף שהוא רלוונטי למלל. זהו סוג של טקסט אלקטרוני שמאפשר קריאה לא סדרתית, על פי דרישת הקורא.

לפי גישה זו, ההייפרטקסט קישר בין מסמכי מידע שונים בדרך חדשה ושונה משמעותית משיטות קיטלוג וארגון מידע של שנות ה-60. במקום שהטקסט יהיה רצף הוא הופך לבלוקים של מידע, שמקושרים ביניהם על פי הדרך שמחליט הקורא. דרך כזו מתאימה הרבה יותר לצורה שבה עובד המוח האנושי. רשת האינטרנט והקישורים בין האתרים והדפים השונים, הם שיקוף של רשת הנוירונים שבמוחנו.

בשנות ה-90, עם הולדת רשת האינטרנט, התאימה הגישה הזו בדיוק לאותם קישורים שהוטמעו במלל האינטרנטי וקישרו מונחים, מושגים בטקסט, או שמות של אתרים לדפי רשת ואתרים הקשורים אליהם. כך הפכו הקישורים להגשמה של הקריאה שאינה אחידה ומאורגנת מראש, אלא מתנהלת באופן אישי על ידי כל קורא והדברים שמעניינים אותו.


הנה תולדות ההיפר לינק (מתורגם):

https://youtu.be/3Va3oY8pfSI


הסבר על הולדת הלינקים, הקישורים ברשת או ההייפר קישורים (מתורגם):

https://youtu.be/J8hzJxb0rpc?t=2m33s


כך פועלים הקישורים באינטרנט:

https://youtu.be/GIHGp1-_KWw


המונח הייפרטקסט וטד נלסון שהמציא אותו ורעיונותיו הנוספים:

http://youtu.be/3d1c2DuC82s?t=5s


הסבר על HTML וכיצד היא בנויה (עברית):

https://youtu.be/KepmHPMtI70


וסרט תיעודי שמציג - כך נראה האינטרנט בשנת 1996:

http://youtu.be/WTKIgdfoHxM?long=yes

באגדת הילדים "עמי ותמי" ("הנזל וגרטל") מרחיקה האם החורגת את הילדים מהבית, עמוק אל תוך היער, בכדי להיפטר מהם. עמי, שבפעם הראשונה פיזר חלוקי נחל קטנים כדי לסמן את הדרך בה הלכו ולמצוא את הדרך בחזרה הביתה, לא הספיק הפעם להכין חלוקי נחל. במקומם הוא מפזר פירורי לחם, אך לרוע המזל אוכלות חיות היער את הפירורים והשניים נותרים אבודים בתוך היער.

רעיון פירורי הלחם כסימני דרך אומץ על ידי מפתחי אתרים באינטרנט והם יצרו את "פירורי הלחם האינטרנטיים" (Bread crumbs). מדובר בשורה שמופיעה מעל הדף באתר אינטרנט ומסמנת לגולש היכן הוא נמצא בהיררכיה של הדפים באתר. כך יכולים הגולשים לנווט בקלות ובהיגיון מתוך דף פנימי שבו הם נמצאים, אל הקטגוריות ותת-הקטגוריות השונות שמעליו באתר.

הנה לדוגמה "פירורי הלחם" של אאוריקה כפי שהייתה מוצגת באתר מידע על עולם המחשבים:

מחשבים >> אינטרנט >> אתרים >> אנציקלופדיות


כך יוצרים את הברד-קראמבס:

https://youtu.be/4s8qb8sK8vY


וניווט אינטרנט בעזרת "פירורי הלחם הממוחשבים":

https://youtu.be/YMiXPJE2NSo

כשהמציא איש המחשבים טים ברנרס-לי, אי-שם בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, את שפת התכנות לדפי רשת, שפת ה-HTML, הוא היקצה כתובת לכל אתר אינטרנט ולכל מסמך באינטרנט.

בשנת 1991 הופיעה לראשונה יצירתו הטכנולוגית החשובה - רשת ה-WWW, קיצור של World Wide Web, או בעברית מארג כלל עולמי של אתרים ומסמכים ברשת מקוונת. זה היה אוסף גדול וחסר תקדים של אתרים, שהיו בעצם קבצי מחשב שמפוזרים במחשבים בכל העולם וניתן להגיע אליהם דרך האינטרנט.

ה-WWW, הרשת העולמית של הקבצים שהומצאה אז, אותה רשת קבצים שכולנו מכירים היום כ"אתרי אינטרנט", כונתה "המארג הכלל עולמי" (World Wide Web), כיוון שרצתה לחבר את מחשבי כל העולם לרשת אחת, ללא גבולות וללא הבדלים.

יישום הרעיון הוביל למהפכת המידע המהירה ולהאצה של תהליכים חברתיים ועולמיים אדירים. רשת קבצי המחשב שאליהם ניתן היה להגיע דרך תקשורת מחשבים, הפכה לאינטרנט המהיר שאנו מכירים, מערכת תקשורת חסרת תקדים, ששינתה במהירות את העולם בכל תחום אפשרי. מכלכלה ועד בידור, פוליטיקה, חברה, משפחה, יחסים, ספרות, צרכנות, מוסיקה, הייטק ומה לא - כל תחום בחיינו הפך תודות ל-www לפתוח יותר, דמוקרטי יותר, נגיש ומהיר, אך גם מסוכן, רגיש וחשוף הרבה יותר. תעשיות שלמות משתנות במהירות ועוברות זעזועים בלתי-נתפסים, כשבתוך שנים אחדות מוחלפים מבנים ושיטות ששלטו במשך עשרות ומאות שנים, לטובת סטארטאפ כזה או אחר שהציג חלופה מבוססת רשת, פשוטה, זמינה וזולה יותר.


הנה הסבר ותולדות ה-WWW (מתורגם):

https://youtu.be/J8hzJxb0rpc

עיצוב הפרלקס (Parallax) הוא סגנון חדשני של עיצוב אתרי אינטרנט, המעניק חווית משתמש חדשה וזוכה להצלחה גדולה בשנים האחרונות. אחרי פרלקס מתבססים על עיצוב ויזואלי, חווייתי, דינמי ומלא חיים, שבו המרכיבים נעים תוך כדי גלילת דף האינטרנט והרקע הוא שמשתנה.

בגלילת הפרלקס (Parallax scrolling), שנולדה במשחקי מחשב, תנועת הרקע היא איטית מזו של התמונות והמרכיבים העיקריים, מה שיוצר תחושה של עומק בדו-ממד. כלומר הצופה מרגיש שהוא צופה במשחק תלת-ממדי, מבלי שיש באמת ממד נוסף לשני הממדים שעל מסך המחשב.

אתרי פרלקס בנויים לרוב מדף אחד בלבד. את הדף ניתן לגלול לכל אורכו, כשנוצרת תחושה של מרחק בין מרכיבים קדמיים לבין הרקע. מחוץ לגלילה ניתן לנווט בדף של אתר כזה על ידי לחיצה על אחד מכפתורי התפריט הראשי, מה שמפעיל גלילה אוטומטית של הדף, עד לאזור הרלוונטי בו, במקום שבו נמצא התוכן המבוקש.

באפקט הפרלקס, בעברית "היסט", השתמשו בעבר בעיקר במשחקי מחשב. במשחקים אלו נהגו המפתחים ליצור אשליית עומק על ידי שינוי מהירות התנועה של תמונות הרקע לעומת העצמים הקרובים יותר, כמו הדמויות או עצמים שלידן. היכולת ליצור אשליה של עומק במהלך משחק הגדילה את הריאליזם, "ההרגשה האמתית" של השחקנים.

בעיצוב אתר עם פרלקס באינטרנט משתמשים באותו עיקרון. הרקע של האתר נע לאט יותר מאשר התוכן שלו והדבר מחדד את האפקט הויזואלי ומלהיב יותר. עיצוב כזה הוא מרשים, מסקרן, מספר סיפור ומניע לפעולה. אך על השיטה הזו יש גם לא מעט ביקורת, כשרבים ממומחי חוויית המשתמש טוענים שהיא אינה מתאימה לכל אתר, שהיא עלולה להסיט את תשומת ליבם של בעלי אתרים מהצורך בתוכן איכותי ומתחדש ומשימושיות גבוהה לפני הכל. גם הכמות הגדולה של האתרים בסגנון הפרלקס הופכת את מה שנראה מיוחד ומרגש לשגרתי ובמידה מסוימת אפילו מאוס.


הסבר של עיצוב הפרלקס באתרי אינטרנט:

http://youtu.be/BL3u6d_DcK8


כך יוצרים פרלקס באנימציה - שימו לב למהירות התנועה האיטית של הרקע הרחוק לעומת הקרוב והנע מהר:

https://youtu.be/0ITA_pwfzDE


דוגמאות להיסט טכנולוגי:

https://youtu.be/-8u43gle_wE


אשליית ההיסט שהעיצוב הזה מנצל כדי לתת תחושה של עומק:

https://youtu.be/ycQnsu_Cmko


והסבר טכני ליצירת אפקט פרלקס באתר אינטרנט:

http://youtu.be/D75WTf_Y738

בלוג (Blog) הוא יומן רשת שבו מספרים המחברים דברים שקורים להם, או הגיגים ומחשבות פרי עטם ועושים זאת לעיני כל.

הבלוגים הם יומנים אישיים שמאפשרים לכל כותב ברשת לחלוק עם הקוראים שלו את דעותיו, מחשבותיו וחדשות שנודעו לו. כך יכול כל אדם להתבטא באופן פומבי ולפרסם את דבריו ברשת בקלות. מרבית הבלוגים התמקדו בחייהם האישיים של הכותבים, אך רבים הקדישו את עצמם לכתיבה על נושא שעניינו אותם או בתחומי מומחיותם.

הבלוגים התחילו כאתר בו כותבים דברים, אך עם הזמן נוצר גם הווידאו-בלוג, בלוג שבו במקום לכתוב היוצר מדבר אל מצלמת וידאו והתוכן מפורסם בתור וידאו להמונים.

אבל עדיין, מרבית הבלוגים בעולם הם בלוגים כתובים. כללית, בלוגים שונים בעשורים האחרונים הגיעו לרמה כה גבוהה שהם הפכו משפיעים וחשובים לא פחות מכלי תקשורת ממוסדים ומעיתונים ותיקים. ביניהם לא מעט בלוגי טכנולוגיה, מחשבים וכדומה. חלק מהבלוגרים המקצועיים הפכו לאנשים מפורסמים ומצליחים וחלקם מתפרנסים מהבלוג שלהם ונחשבים למעצבי דעה ברשת.

כיום, בעידן של הפייסבוק שהשתלט על השיח האינטרנטי כמעט לחלוטין, עולם הבלוגים הפך לפחות משמעותי מבעבר. במקום לכתוב פוסט בבלוג שלהם, עברו כותבים רבים לפרסם את המחשבות שלהם בפייסבוק והפכו ל"אושיות רשת" או משפיענים חברתיים במדיה החברתית.

מקור המילה "בלוג" היא מקיצור של המונח "Web-Log", בעברית יומן רשת.


הנה הסבר של הבלוג:

http://youtu.be/qgdfZdDfv8Y


והסבר עוד יותר טוב של הבלוגים:

http://youtu.be/NjwUHXoi8lM

קוקי (Cookie), עוגייה בלעז, היא אוסף של אותיות ומספרים, המשמש באתר אינטרנט, כדי לעקוב אחרי גולש, לאימות זהותו ולאגירת מידע על אודותיו, כמו לדוגמה כדי לשמור על העדפות המשתמש באתר, כך. שניתן יהיה לשרתו טוב בפעמים הבאות שבהן יבקר באתר, על סמך העדפותיו מהפעם הראשונה.

העוגיה נוצרת על ידי השרת שבו מאוחסן האתר ומועברת לדפדפן של המשתמש ונשמרת בזיכרון המחשב שלו. בכל פעם שהגולש שב לאתר יוצר הדפדפן שלו קשר עם השרת והמחרוזת מוחזרת בחזרה אל השרת. כך מזהה השרת את המשתמש ויכול "לטפל" בו באופן מותאם.

חלק מהטיפול האישי, אגב, הוא בהתאמת פרסומות שמתאימות בדיוק לגולש. אם פעם נהגו לפרסם, למשל, מודעות לנשים בעיתוני נשים ובעיתונים כלכליים מודעות לאנשי עסקים, היום מאפשרות העוגיות לזהות מאפיינים מדויקים וספציפיים הרבה יותר של הגולש. אם הוא חיפש תוכן על כלב, העוגיה מאפשרת למערכת לזהות שיש לו ככל הנראה כלב ומתאימה לו פרסומות למוצרים מעולם הכלבים, כמו מוצרי כלבים, מזון לכלבים וכדומה.

מכיוון שהן עוקבות אחר התנהגות הדפדפן והמשתמש, ישנם רבים הרואים בעוגיות מקור לדאגה בהקשר לפרטיות באינטרנט. עם זאת העוגיה אינה תכנית מחשב שיכולה לפעול אלא פשוט מחרוזת של מספרים.

ניתן אמנם החליט שלא להשתמש בעוגיות, אך חסימה שלהן יכולה לא פעם לגרום לכך שאתרי אינטרנט מסוימים לא יפעלו כראוי. אחת הדוגמאות היא של עגלת קניות באתרי קניות. ללא עוגיות לא יוכל המשתמש לאסוף את הפריטים שבחר באתר לקניה ולמעשה לא יוכל לקנות יותר מפריט בודד בכל קניה.


הנה ההסבר של קוקיז:

https://youtu.be/I01XMRo2ESg


ופירוט באנימציה:

https://youtu.be/IPQhME1UYQU

כל אחד מאיתנו מכיר את אתר הווידאו המוביל YouTube. זהו האתר השלישי באינטרנט בכמות הצופים בו העולם ואתר הווידאו החשוב ביותר בתבל. אבל ההתחלה הייתה הרבה יותר צנועה.

יוטיוב נוסד על ידי שלושה עובדים של חברת אינטרנט אחרת, חברת פייפאל, צ'אד הארלי, סטיב צ'ן וג'אווד קארים. השלושה רצו ליצור אתר שמאפשר להעביר קבצי וידאו ואודיו גדולים דרך האינטרנט.

בתחילה הוא הוצג כאתר שמאפשר לגולשים לשתף בתוכן שלהם, כמו סרטוני וידאו שצילמו וכדומה. כבר הסרטון הראשון שהועלה הדגים זאת - אחד המייסדים צולם בו מבקר בגן החיות. בדצמבר 2005 האתר יוטיוב עלה לאוויר ושנה לאחר מכן הוא נרכש בסכום של 1.65 מיליארד דולר, על ידי חברת גוגל.

חברת גוגל הפכה אותו בשנים שלאחר מכן לאחד האתרים הגדולים באינטרנט והשביחה את מערך השרתים שלו, כך שינגן סרטונים ברצף, כמעט בכל מקום בעולם. הוא גם החל לעבוד בשפות שונות ומול מדינות שונות וכך אפשרה גוגל פרסומות מקומיות ומכניסות יותר.

אם בשנים הראשונות הפסידה כסף רב, בשל התפעול היקר של יוטיוב, כיום היא מרוויחה מיליארדי דולרים בשנה ממנו בלבד!

כיום יוטיוב הוא חלק מהגורמים המאיימים על הטלוויזיה כמו שאנו מכירים אותה. מעל 20 שעות של וידאו עולים לאתר בכל דקה! - אחרי שהאתר שינה את תרבות הצפייה לצפייה בסרטונים קצרים, גוגל מציבה אותו כאחד מגורמי השינוי לעבר "טלוויזיית האינטרנט", כפי שתהיה בעתיד ומעלה אליו סדרות וסרטים רבים באורך מלא.

מרגע ששמה דגש על הצעה של תכני וידאו מותאמים למשתמש ועל אלגוריתם המלצה שתמיד יודע מה מעניין אותנו ומציע לנו עוד מהם, יוטיוב הייתה לדוגמה מעולה ל"זנב הארוך" של הקליפים והסרטונים.

הכוונה היא שאם בטלוויזיה צופים בסרטונים והקליפים הפופולאריים בלבד (הרייטינג קובע.), ביוטיוב מופיעים מיליוני סרטונים, שחלק גדול מהם לא מעניין את ההמונים, אלא אנשים ספורים בלבד. שום תחנת טלוויזיה, בית קולנוע או אמצעי אחר, לא יכולים היו לספק את העניין של רבים מאיתנו בסרטונים נשכחים שכאלה ויוטיוב עושה זאת מצוין. הוא גם מדביק אותנו אליו, במה שנקרא אנגייג'מנט, ומרוויח בדרך המון כסף מהמפרסמים.


הנה הסרטון הראשון שהועלה ליוטיוב - בידי ג'אווד קארים, אחד המייסדים שביקר בגן חיות:

https://youtu.be/jNQXAC9IVRw


תיאור באנימציה של האבולוציה של יוטיוב- כיצד התפתח האתר מיומו הראשון ועד היום:

https://youtu.be/7xVzQXPepo8


בלוגר סוקר את ההיסטוריה של יוטיוב:

http://youtu.be/x2NQiVcdZRY


כמה עובדות מעניינות על אתר הווידאו המוביל בעולם (עברית):

https://youtu.be/EKvt1idqXxY?t=16


וכך התחיל סיפורו של השירות ששינה את העולם:

https://youtu.be/P4dT-lW9260?long=yes

איך האינטרנט עובד?
איך עובר המידע באינטרנט?
איך אתרים עולים כשאנו גולשים אליהם?
איך מייל עובר ממקום למקום?


האינטרנט הוא רשת עצומה ומהירה מאד, שמעבירה את המידע בדרכים מעניינות ויעילות מאד. כך למשל, כל אתר שאנו נכנסים אליו עובר אלינו מהשרת שעליו הוא מאוכסן, כשהוא מפורק למרכיבים רבים מאד והמכשיר שלנו הוא שמרכיב את החלקים הרבים הללו לאתר שאנו רואים.

אבל איך הווב עובד? כלומר, איך עובד האינטרנט?

ובכן, התהליך מתחיל כשאנו המשתמשים (Users) מקלידים כתובת של אתר בשורת הכתובת בדפדפן. לכתובת של דף אינטרנט קוראים URL, קיצור של Uniform Resource Location, או בפשטות "מיקום הקובץ בשרת".

אחרי הקלדת הכתובת, כשאנו לוחצים על מקש Enter, שולח המחשב שלנו, נכנה אותו ה"לקוח" (Client) הודעת בקשה (Request) אל שרת קבצים מרוחק (Server). על השרת הזה שמורים קבצי האתר ואולי אף אתרים רבים אחרים.

ה-request הזה שנשלח אל השרת לא מנוסח בשפה רגילה. ההודעה נכתבת בפרוטוקול תקשורת, סוג של שפה שנקראת HTTP (קיצור של Hypertext Transfer Protocol) ושאותה יודעים "להבין" גם דפדפנים וגם שרתי אינטרנט.

לפעמים ההודעות הללו מוצפנות ואז הכתובת תתחיל ב-HTTPS.

בהודעה שמקבל השרת מהקליינט (המחשב שלנו), הוא מתבקש לשלוח אל הלקוח את המידע הדרוש, כלומר את הקבצים הדרושים לו, בכדי שיוכל להציג את דף האינטרנט שהכתובת שנשלחה היא כתובתו.

כשהשרת מקבל את הבקשה מהדפדפן שלנו, הוא מגיב בשליחת תגובה (Response), ב-HTTP גם היא, ובה מה שנקרא בעברית "קוד המקור" של הדף (Page Source).

קוד המקור כולל את כל המידע הדרוש להצגת דף האינטרנט על מסך המחשב של הלקוח, כלומר שלנו. בין המידע הזה ייכללו משאבים להצגת הדף, כמו קבצי HTML, כלומר דפי אינטרנט, לצד תמונות, קבצי וידאו, פונטים וכך הלאה.

כשיתקבל המידע הזה במחשב "הלקוח" שלנו, הדפדפן מקבל את קבצי האתר ומייצר DOM, קיצור של Document Object Model. זהו ייצוג של כל מרכיבי הדף, כולל טקסט, תמונות, סרטונים, לינקים ועוד. במודל הזה ישתמש הדפדפן בכדי לרנדר, כלומר להציג את דף האינטרנט במלואו על המסך.


כך פועלים אתרי אינטרנט (מתורגם):

https://youtu.be/PLJGSr17X4A


כך פועלת הטכנולוגיה שמאחרי הקלעים של האינטרנט (עברית):

https://youtu.be/BS46e9GYHNI


הסבר תהליך הגלישה באינטרנט:

http://youtu.be/w42EsCDAhB4


כך פועל האינטרנט מבחינה טכנית:

https://youtu.be/W2GkugJbKZI


המחשת האופן החכם שבו פועל האינטרנט (עברית):

http://youtu.be/Vjbr-Vr59qg?t=1m3s?long=yes


וכך לימדו בשנות ה-90 מהו האינטרנט ואיך להשתמש בו...

https://www.youtube.com/watch?v=A81IwlDeV6c?long=yes

איך תורמת מערכת רקאפצ'ה לאנושות?
מהי מערכת רקאפצ'ה?


מערכת reCAPTCHA היא תוכנה שמעלה אל הרשת, בשיטת הקאפצ'ה, מילים שתוכנות סריקה לא הצליחו לפענח, מסריקות של ספרים דיגיטליים, עיתונים ומסמכים היסטוריים. מילים אלה מוצגות בהרשמה לאתרים ובפניות שונות לאתרי אינטרנט והמשתמשים. הייחוד של רה-קאפצ'ה על קאפצ'ה הוא שבמקום לרשום מה מוצג בתמונה של אותיות סתמיות שעוותו על ידי מחשב, כותבים ברקאפצ'ה מה כתוב במילים הלא ברורות של חומרים שחשוב לסרוק בשביל התרבות האנושית.

במערכת הרה-קאפצ'ה הצליחו להשיג מפתחי הטכנולוגיה מאוניברסיטת קרנגי-מלון האמריקאית (שהם גם מי שפיתחו את קאפצ'ה המקורית) גם את קידום האנושות בסריקה נכונה של אוצר הידע העולמי לפורמט דיגיטלי וגם חסכו כסף רב, שהוקדש בעבר ליצירת אותן תמונות קאפצ'ה מעוותות למערכת. זוהי דוגמה מצוינת לשימוש ראוי בשיטת "חוכמת ההמונים" למען האנושות. אגב, משתי המילים שמופיעות לפניכם אחת ידועה להם ואחת לא. זו שידועה מסייעת לאמת שהעזרה שלכם תסייע לפרויקט.

לאחר שהחברה נמכרה לגוגל, החלו המפתחים להשתמש ברה-קאפצ'ה כדי להיעזר בגולשים לתרגום של מילים.


הנה סרטון בעברית על הקאפצ'ה וההתפתחות שלה בדמות הרה-קאפצ'ה (עברית):

https://youtu.be/cJpd9VAIC3M?t=1m22s&end=4m2s


והרצאה ארוכה שבה מסביר ממציא השיטות הללו על שיטת הרה-קאפצ'ה (מתורגם):

http://youtu.be/-Ht4qiDRZE8

מהו אתר אינטרנט?
מה זה בעצם אתר אינטרנט?


אתר אינטרנט (Website) הוא למעשה אוסף של קבצי מחשב, כל אחד מהם הוא דף אינטרנט, עם קבצים נוספים הדרושים למראה והתפקוד שלהם.

אל דפי האינטרנט הללו אפשר להגיע בדרך כלל דרך רשת האינטרנט. לרוב יש שם דומיין, כמו cnn.com או eureka.org.il, הקושר ביניהם והם גם מקושרים ביניהם באמצעות קישורים, לינקים.

כל דפי האינטרנט של אתר מוחזקים בדרך כלל על אותו השרת, למעט אתרים גדולים או מורכבים יותר, שעשויים להתארח על כמה שרתים. אתרים רבים אינם מאוחסנים על שרתים של האדם או החברה שהם מייצגים או שייכים להם, אלא בחוות שרתים ואצל ספקי שירות אירוח אתרים, המנהלים את התחזוקה והפעילות התקינה של האתרים.

בדרך כלל מנוהלים אתרי אינטרנט ומאורגנים על ידי מנהל או מנהלת האתר. אתרים בנויים בדרך כלל בכמה צורות מקובלות. יש כלל בקרב בוני האתרים שנקרא "חוק יעקב". הוא קובע שמשתמשי כל אתר מבלים את מרבית זמנם באתרים אחרים. לכן המשמעות תהיה שהם מעדיפים שכל אתר יעבוד בצורה דומה לזו שבה פועלים כל האתרים האחרים שהם מכירים.


הנה סרטון הסבר על אתר האינטרנט (עברית):

https://youtu.be/ch0aZQmGdBA


האתר הראשון בהיסטוריה של האינטרנט (עברית):

http://youtu.be/xIAj_Gopa0A


שפת HTML ושפות מתקדמות המתבססות עליה הן יוצרות הקוד של האתרים (עברית):

https://youtu.be/97yBfMDaxUs


כך בונים אתרי אינטרנט בעזרת בינה מלאכותית (מתורגם):

https://youtu.be/Uwq1uiuM_9w?long=yes


וכך נראו אתרי האינטרנט בשנת 1996:

https://youtu.be/WTKIgdfoHxM?long=yes

בעברית היפרטקסט (Hypertext) פירושו יתר-מלל, הייפר-מלל או היפר קישור. זהו מושג שטבע טד נלסון בשנת 1965, כדי לתאר מלל שמפנה את המשתמש למסמך אחר, כלומר למידע נוסף שקשור למה שהוא קורא עליו. אתם מכירים את זה מויקיפדיה והלינקים ממושגים ומונחים שמוזכרים בטקסט וצבועים בכחול. לחיצה עליהם מעבירה לדף שמתאר ומסביר אותם לעומק.

היפרטקסט הוא סוג של טקסט אלקטרוני שמאפשר לקרוא על דברים בצורה שאינה סדרתית ועל פי אסוציאציות וקשרים בין פריטי מידע. חוקרי מוח מציינים שזו הדרך שבה עובדים מוחנו ורשתות הנוירונים שמרכיבות אותו - במקום חשיבה לינארית, כמו שמוצגת בספרים, אנו חושבים בצורה אסוציאטיבית.

במקור נועד ההיפר טקסט לסייע בהתמודדות עם הצפת המידע בעולם. נלסון טבע את המונח 'היפרטקסט' בשנת 1965, כשסייע לחוקר אנדריוס ואן דאם מאוניברסיטת בראון, לפתח מערכת שתאפשר עריכת היפרטקסט.

מטרתו של הקישור ההיפרטקסטי הייתה לאפשר סימון ליד מילה, כך שיבהיר את הימצאותו של ערך שעוסק בה. הטכניקה יועדה במקור במיוחד לשימוש באנציקלופדיות וספרי עיון, כדי לאפשר פירושים למושגים וקישור לערכים קשורים.

מאוחר יותר הפכו מסמכי היפר טקסט שימושיים מאד בעולם המחשבים, כפי שהודגם למשל בתוכנת ההיפרקארד שפיתח ביל אטקינסון בשנות ה-80 בחברת Apple, בשביל מחשב המקינטוש.

כשנולדה רשת האינטרנט, התאימה גישת ההיפרטקסט בשביל הקישורים לאתרים נוספים וטים ברנרס לי, ממציא האינטרט, הפך אותה למרכיב מרכזי בגלישה ברשת. קישורי ההיפרטקסט הפכו לקישורים בין דפי אינטרנט ושימשו להפניה פשוטה בקליק.


הנה ההייפרטקסט שהפך להייפרלינק (מתורגם):

https://youtu.be/3Va3oY8pfSI


ההיסטוריה של ההייפרטקסט:

https://youtu.be/hUHsmnWmI3k


על המונח, על טד נלסון שהמציא אותו ועל רעיונותיו הנוספים:

http://youtu.be/3d1c2DuC82s?t=5s


הייפר טקסט והאינטרנט:

https://youtu.be/f6o33ylERpU


ומצגת וידאו עליו:

https://youtu.be/1TVW9wE_jdw

פרסונליזציה (Personalization) באתרי אינטרנט או באפליקציות, היא התאמה אישית של התוכן המוצג למשתמש, לתחומי העניין האישיים שלו ולמה שהוא מעדיף, מחפש ומתעניין.

החשיבות של הפרסונליזציה היא שלכל אדם יש תחומי עניין שונים במקצת, כך שאם יותאמו התכנים במיוחד לכל משתמש, קורא, או צרכן, הוא ייהנה מהם הרבה יותר ויבצע פעולות שישתלמו גם לשירות המקוון. זה יקרה משום שהתוכן שיותאם למשתמש יהיה יותר רלוונטי ובעל משמעות רבה יותר עבורו.

כך יוצא שפרסונליזציה היא טכנולוגיה משבשת, אחד הכלים הכי חזקים בדרך לשיבוש חיובי של שווקים שזקוקים לשיבוש, באנגלית "דיסראפשן" (Distruption), כלומר לחדשנות. על ההמלצות של ספוטיפיי שמעתם? - פרסונליזציה. שנעשית מצוין.

באתרים רבים ניתן כיום למצוא רמות שונות של פרסונליזציה. דוגמאות לכך לא חסרות. הכי מוכרות הן תוצאות החיפוש של מנוע החיפוש של גוגל, שמותאמות לתחומי העניין של המחפש ולהיסטוריית החיפושים שלו. גוגל לומדת כל אחד מאיתנו ומתאימה לנו תוצאות חיפוש אישיות. אגב, באותה שיטה היא גם מתאימה לנו פרסומות - היא גם יודעת מה חיפשנו או במה עוסק דף האינטרנט שבו אנו מתעניינים כרגע וגם מכירה אותנו, על תחביבינו, תחומי העניין שלנו ומה אנחנו חולמים לקנות...

דוגמאות מוכרות נוספות הן למשל הצעות לחברים אפשריים שפייסבוק מציגה לנו, או הצגת פוסטים מומלצים בפיד של המשתמשים. השירות החברתי הזה לא מציג את אותם פוסטים ותכנים לכלל המשתמשים, כמו בבלוג רגיל, אלא בוחר פוסטים מתאימים ומותאמים לכל אחד ואחד. המטרה של פייסבוק היא להשאיר את המשתמשים כמה שיותר זמן ברשת החברתית שלה. הפרס שלה על השימוש המוגדל שלנו ברשת החברתית הוא הרבה לחיצות וצפיות בפרסומות, כמו גם מידע שהיא צוברת עלינו ושווה לה הון.

עוד דוגמאות הן המלצות על ספרים ומוצרים שיעניינו את המשתמש בחנות המקוונת של אמזון. אלה ניתנות על פי הלימוד של תחומי העניין שלו, כפי שבאו לידי ביטוי בקניות קודמות ובעיון באתר. כשהם מוצגים כך אנו מתפתים לקנות יותר מאשר תכננו. התוצאה היא שורת רווח מוגדלת ועשרות מיליארדי דולרים יותר.

פרסונליזציה עובדת טוב לשביעות הרצון שלנו משירותים נוספים. כך גם ממליצים על סרטים בשירות של נטפליקס, שירות שאגב יש לו המון לאיפה להשתפר. כך ממליצים באפליקציית ספוטיפיי על שירים או מוסיקה שתואמת לטעם המשתמש ובאתר YouTube, על סרטונים שהמשתמש עשוי לאהוב.

בשביל המשתמשים הפרסונליזציה עושה הרבה יותר מסתם המלצות טובות. אם נרצה להבין מדוע העיתונות המודפסת הולכת ונסגרת, כדאי להביט באפליקציה של גוגל ניוז. כשהיא מתאימה לנו הקוראים את החדשות המוגשות לנו מאתרי חדשות שונים, כך שנקבל את החדשות שבהם אנו מתעניינים, היא מבצעת פרסונליזציה.

בעולם המהיר שבו אנו חיים, עם אינספור הסחות דעת וכל כך מעט זמן פנוי, ההתאמה שעושים שירותים כאלה היא הצלה לאדם העסוק. כך ורק כך יקבל מי שחובב פוליטיקה הרבה חדשות מהתחום הפוליטי ופחות רכילות, שאותה יקבלו מי שממש אוהבים רכילות ושונאים חדשות פוליטיות או חדשות מעולם הפלילים, שלא פעם אגב מצטלבות דרכיהן באופן מוזר...


הנה פרסונליזציית התוכן:

https://youtu.be/iZko_YquwjU


איש שיווק מסביר איך פרסונליזציה משמשת להגדלת המכירות (עברית):

https://youtu.be/3wYkgclinDM


גם בחינוך מחפשים את הפיצוח הפרסונלי להוראה (עברית):

https://youtu.be/08zPDkfRnJw


ברור שפרסונליזציה של התוכן היא כלי שיווקי מעולה:

https://youtu.be/U39SZCB_i9w


יש לה המון יתרונות והיבטים:

https://youtu.be/iFgnQ0Uwl1M


ואנשים בימינו התרגלו ומעדיפים טיפול אישי באתרים מסחריים, גם אם ברור להם שיש לו גם מטרות מסחריות:

https://youtu.be/fJT4xP1oZNE

פודקאסט (Podcast), בעברית הֶסְכֵּת, הוא תכנית רדיו (ולעתים גם וידאו), שמועברת אל כל העולם דרך האינטרנט. בניגוד לרדיו והטלוויזיה הרגילים, שהכריחו את המאזין לפתוח את מקלט הרדיו בשעה מסוימת וביום מסוים, את הפודקאסטים ניתן להוריד ולהאזין להם כשרוצים ויכולים. פרסום קבצי השמע והווידאו נעשה ברשת האינטרנט, ממנה מורידים את הפודקאסטים למחשב, לטלפון החכם או לנגן המוסיקה של המאזין.

כל ערוץ פודקאסט מציע סדרת פרקים, פודקאסטים, שניתן להוריד או להאזין להם ישירות בכל זמן ומקום. הטכנולוגיה הזו מאפשרת למאזינים לבחור את התוכן שהם צורכים, מתי הם רוצים להאזין לו ומה הדרך המועדפת לכך - באמצעות המחשב, הטלפון החכם או נגן ה-MP3. ניתן להאזין לפודקאסט בכל מקום שיש בו גישה לאינטרנט, או ללא חיבור לאינטרנט, אם הורד ונשמר מראש במכשיר.

אחד השינויים שהביא עולם הפודקאסטים הוא היכולת שהוא נתן לכל אחד, להשמיע את קולו ולפרסם את דעותיו והמומחיות שלו, ללא הגבלה, צנזורה, או תלות בתאגידים, מוסדות ו"בעלי האמצעים".

מאזיני פודקאסט נוהגים לשלב את ההאזנה לפודקאסטים עם פעילויות נוספות, כמו בזמן הנהיגה, בחדר הכושר, בזמן עבודה או בנסיעה ברכבת ובאוטובוס. כך פותר הפודקאסט את בעיית השעמום ובו-בזמן מאפשר להאזין לתכנית שאוהבים, גם כשלא מחוברים. אפשרויות נוספות שכמובן אין בשידורי רדיו רגילים הן לעצור ולהמשיך להאזין מאוחר יותר, להריץ קדימה בקטעים משעממים, לחזור אחורה כדי לשמוע שוב וכדומה.

במהלך העשור הראשון של שנות האלפיים, נוצרו רבבות פודקאסטים ברחבי הרשת. הקלות הגדולה של יצירת פודקאסט והפצתו לכל מקום בעולם, הביאה להצלחה גדולה של התחום. בשנת 2005 נבחרה המילה "פודקאסט" כמילת השנה על ידי המילון האנגלי של אוקספורד.

בשנים האחרונות זוכה פורמט הפודקאסטים לצמיחה מטאורית. לדחיפה משמעותית במיוחד אחראי שירות הסטרימינג ספוטיפיי, שהכניס פודקאסטים רבים ואיכותיים למאגרי ההאזנה העצומים שהוא מאפשר למנוייו.

המילה "פודקאסט" נוצרה משתי מילים. הראשונה היא Pod שנגזר מהאייפוד, נגן המדיה של Apple, שבו בלטו הפודקאסטים להורדה. פודקאסט הוא השילוב שלו עם המילה "שידור" (Broadcast).


הנה הסבר בדקה על היופי של הפודקאסט (עברית):

https://youtu.be/vP8HrjFa6Cw


תופעת הפודקאסט בעולם:

http://youtu.be/fM5lXOFD4Zg


למה צריך פודקאסטים (עברית):

https://youtu.be/6nlhWSCrWDg


הציוד שצריך כדי לייצר פודקסט משלך (עברית):

https://youtu.be/xsXH2UFtwTM


וכך מסביר את עולם הפודקסטים בחור מבריק עם חוש הומור:

http://youtu.be/Wra7XFovzTo

פרונט אנד (Front-End) ובק אנד (Back-End) הם שני מושגים שמשתמשים בהם הרבה בעולם התכנות והנדסת התוכנה ויש אנשי תוכנה ומהנדסים שמתמחים בכל אחד מהם.

אבל מה המשמעות וההבדלים ביניהם?

כשמדברים על פרונט ובק אנד מדובר בשתי קטגוריות של מתכנתים ומהנדסים שאחראים לתכנות וניהול אתר אינטרנט או יישום מקוון. חלק מהם בצד המשתמש, או הלקוח (פרונט אנד), והאחרים בצד השרת, במנוע של האתר (בק אנד).


#Frontend
הפרונט אנד, צד המשתמש, כולל את כל מה שרואים באתר או באפליקציה, כל הצדדים הנראים, הוויזיאליים של הפיתוח. בין השאר הוא כולל את המסך, החלונות, הכפתורים, השדות והתפריטים. את ה-Front End רואה המשתמש ולא רק המפתח.

זהו צד הלקוח (Client), או צד המשתמש (User). הוא מפותח בטכנולוגיות האינטרנט הידועות והקלאסיות, של HTML, CSS, JavaScript ועוד. ממשקי ה-WEB כאן נועדו לאפשר תמיכה בתקשורת עם מסדי הנתונים והשרתים, תקשורת שעליה אחראי הבק אנד.


#Backend
הבק אנד, צד השרת, נמצא אכן ברקע. כאן נעשה כל הצד הלוגי וחישובי של. ב"בק אנד" מנוהלת הפעילות שמאחורי הקלעים של האתר, האפליקציה או התוכנה שבה אנו משתמשים. הבק אנד הוא שאחראי לפעולה החלקה, התקינה והיעילה של השירות. יש לו אחריות על התקשורת עם השרתים (Servers), שעליהם שמורים בסיסי הנתונים.

מתכנתי הבק אנד משתמשים בקודים ובסקריפטים בשפת התכנות המיועדת לכך, כדי לנהל את התקשורת הזו בצורה המיטבית. למעשה, הבק-אנד אחראי לניהול ולתפעול התקין של כל השרתים, בסיסי הנתונים והנתונים עצמם. זה תפקיד חיוני, כי באמצעות השרתים הללו מופעלים האתר או היישום. בלי פעילות תקינה שלהם מתחילות הצרות. אותן, במידה והן יתחילו, גם המשתמש ירגיש.


#ומה זה Fullstack?
יש קטגוריה של Full Stack והיא כוללת את האינטגרציה, השילוב בין שתי הקודמות. אנשי פול סטאק מטפלים בכל הפעילות הזו, מקצה אל קצה. מדובר באנשים שיודעים לעשות את שני התפקידים או הקטגוריות שלמעלה ואת השילוב ביניהם.

למעשה, מפתחי פול סטאק יודעים לפתח בשפות השונות, הן בצד הלקוח והן בצד השרת. הם מפתחים גם את מה שנראה למבקרי האתר ונקרא ה-Frontend וגם את ה-backend, הצד שמאחורי הקלעים, זה שרובנו לא רואים וממילא לא מודעים לקיומו ולחשיבותו מספיק.

בכל מקרה, מדובר במפתחים בעלי ידע רב, השולטים בלא מעט שפות תכנות, סביבות פיתוח, פריימוורקים (Frameworks), עורכי קוד ובעיקר טכנולוגיות, שכל הזמן מתעדכנות, משתנות ומתחדשות.

היכולת של אנשי ה-Fullstack לנהל את הפרויקטים לכל אורכם הופך אותם לא פעם לבעלי יכולות ותפקידי ניהול פרויקטים בפיתוח, או לפחות פיקוח על בניית מוצרים בחברות גדולות.

בפרויקטים קטנים או בחברות סטארטאפ, מפתחים אנשי ה"פול סטאר" לא פעם לגמרי בעצמם את האתר, האפליקציה, התוכנה השלמה או הכל.


הנה הפרונט אנד, לעומת הבק אנד (עברית):

https://youtu.be/eU-C17D6hfU?t=17s


פרונט אנד:

https://youtu.be/WG5ikvJ2TKA


בק אנד:

https://youtu.be/XBu54nfzxAQ


והנה השניים וה"פול סטאק" שמשלב ידע בשניהם:

https://youtu.be/NMKdd1Hz06U