התפתחות ההיפנוזה (Hypnosis) לאורך הדורות עברה מהפך מסוים שמתחיל משיטות עתיקות וכיום נעשה בטכניקות מודרניות, הן טיפוליות והן בידוריות, מודיעיניות ואחרות.

בימי קדם השתמשו בהיפנוזה כאמצעי לטיפול רפואי ולגירוש שדים. במצרים, יוון ורומי העתיקות שימשה ההיפנוזה בטקסי ריפוי במקדשי שינה, שם הוכנסו מטופלים למצבי טראנס בהנחיית כוהנים ומרפאים. בהודו ובסין של אותם ימים, היו מצבים היפנוטיים חלק בלתי נפרד מהרפואה המסורתית ומפרקטיקות רוחניות כמו מדיטציה.

בימי הביניים ראתה הכנסייה הנוצרית את ההיפנוזה ככישוף והשימוש בו צומצם מאד.

המאה ה-18 סימנה את עידן המסמריזם, כאשר הרופא האוסטרי פרנץ אנטון מסמר (Franz Anton Mesmer) טיפל בהיפנוזה ובדמיון וההיפנוזה זכתה לשם "מסמריזם". הוא פיתח את תיאוריית "המגנטיות החייתית" והאמין בכוח בלתי נראה הזורם דרך כל היצורים החיים.

חוקר אחר בשם אבה פאריה (Abbé Faria) ערער על השימוש במגנטים וטען שהתופעה מבוססת על כוח ההצעה בלבד.

המאה ה-19 הביאה מעבר משמעותי לגישה מדעית יותר. ב-1843 טבע ג'יימס ברייד (James Braid) את המונח "היפנוזה" וראה בה תהליך פסיכולוגי ולא מגנטי או רוחני. ז'אן-מרטן שרקו (Jean-Martin Charcot) השתמש בהיפנוזה לחקר היסטריה, בעוד אמבואז-אוגוסט ליבו (Ambroise-Auguste Liébeault) פיתח את "אסכולת נאנסי", שראתה בהיפנוזה תהליך פסיכולוגי נורמלי המבוסס על הצעה.

זיגמונד פרויד (Sigmund Freud) השתמש בתחילת המאה ה-20, בהיפנוזה לטיפול בהפרעות נוירוטיות, אך לבסוף העדיף את טכניקת האסוציאציות החופשיות.

במהלך מלחמות העולם, ההיפנוזה שימשה לטיפול בחיילים שסבלו מהלם קרב, נוירוזות וטראומות קשות.

תרומה מכרעת להתפתחות ההיפנוזה המודרנית הגיעה באמצע המאה ה-20 ממילטון אריקסון (Milton Erickson), פסיכיאטר אמריקאי שפיתח גישה חדשנית להיפנותרפיה. אריקסון פיתח שיטות היפנוטיות עקיפות שהותאמו אישית לכל מטופל, בניגוד לשיטות הסטנדרטיות והישירות שהיו נהוגות עד אז.

העידן המודרני הביא עמו התקדמות משמעותית במחקר המדעי של ההיפנוזה. טכנולוגיות הדמיית מוח כמו fMRI אפשרו לחוקרים לראות את השינויים הנוירולוגיים המתרחשים במוח בזמן טראנס היפנוטי, מה שחיזק את האמינות המדעית של התחום. בד בבד התפתחו מודלים תיאורטיים מודרניים המסבירים את מנגנוני ההיפנוזה, כמו מודל של "בקרה מוחית נויקוגניטיבית" ותיאוריית "המצב המשונה".

כיום, ההיפנוזה היא בעיקר שיטה טיפולית שמשתמשים בה פסיכולוגים ופסיכיאטרים. יש סביבה לא מעט מיתוסים על שליטה והתנגדות, אבל הפוטנציאל של ההיפנוזה בשחזור זיכרונות וטיפוליפ רפואיים כמו כאבי פנטום, בדגש על גפיים פנטומים, חושף את ההזדמנות שבה.

בשיטה זו ניתן לשפר ביצועים אתלטיים של ספורטאים ועוד יותר - לעזור למכורים ולסובלים בהתגברות על פוביות (חרדות) והתמכרויות שונות. בשיטה של היפנוזה מרגיעים את המטופלים ומהפנטים אותם, כשבעזרת התת-מודע שלהם ניתן לטפל בבעיות נפשיות, חרדות, פחדים וטיפולים מצוינים בהתמכרויות, כמו עישון, אלכוהול וכדומה.

ההיפנוזה, אם כן, מוכרת ככלי טיפולי יעיל במגוון תחומים, כולל טיפול בכאבים כרוניים, חרדות, הפסקת עישון וירידה במשקל. היא נתמכת יותר על ידי גופים רפואיים ופסיכולוגיים ברחבי העולם ומשלבת מחקר מדעי עם פרקטיקה קלינית.

ההיפנוזה הקלינית גם משולבת לא פעם בטיפולים פסיכולוגיים והיא מוכרת כיום כטיפול משלים, יעיל בתחומי הרפואה והפסיכולוגיה.

כיום ברור שהתפתחות ההיפנוזה עשתה את המעבר מתפיסות מיסטיות ורוחניות לגישה מדעית ופסיכולוגית, לצורך גיוס התודעה האנושית לתהליכי ריפוי ושינוי.


כך התפתחה ההיפנוזה:

https://youtu.be/yk0PCFp2SDs


ובפירוט על תולדות ההיפנוזה:

http://youtu.be/HBIPFxAouIE?t=11s?long=yes