שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מיהו ג'ק קרואק מחבר הספר "בדרכים"?
רבים רואים בו כיום את "מלך הביטניקים" ובאופן מסוים גם את "מלך ההיפים", אבל מדהים שג'ק קרואק (Jack Kerouac), מי שנחשב היום לאחד מהכותבים החשובים והמשפיעים בארצות הברית של המאה ה-20, היה בחייו מושא לביקורות מתנשאות מאד.
ג'ק קרואק (Jack Kerouac) נולד ב-1922 למשפחה קתולית צרפתית-קנדית בעיירה האמריקאית לואל שבמסצ'וסטס. בצעירותו היה ספורטאי מבטיח אך פציעה סיימה באחת את קריירת הכדורגל שלו.
ברצונו להשתחרר מאחיזת החברה הממוסדת והבורגנית ולמצוא את המשמעות בחייו, החל קרואק לנדוד ברחבי ארצות הברית, לעבוד בעבודות זמניות, לפגוש דמויות מרתקות ולהתנסות שוב ושוב בסמים ובאלכוהול.
מכאן יוולד הרומן שלו "בדרכים" (On the Road). זהו יומן מסע ברחבי אמריקה, שעתיד לשמש השראה לדור שלם.
את "בדרכים", שיצא לאור ב-1957, כתב קרואק במהלך שלושה שבועות באפריל 1951, על גליל נייר אחד וארוך, באורך של 36 מטר. הוא הדביק יחד דפי נייר כדי שלא יצטרך להפסיק את זרימת הכתיבה כדי להחליף דפים. השיטה הזו שיקפה את הפילוסופיה הספרותית שלו שנקראה "פרוזה ספונטנית" (spontaneous prose), סוג של כתיבה שמנסה לתפוס את זרם התודעה ללא עריכה או צנזורה עצמית.
"בדרכים" התקבל בהתלהבות על ידי צעירים רבים ובדיעבד הוא ישנה את פני הספרות האמריקאית. הספר מתאר את מסעותיו של סל פרדייז (Sal Paradise), דמות שמבוססת על קרואק עצמו, עם חברו הכריזמטי דין מוריארטי (Dean Moriarty), שהיה מבוסס על חברו האמיתי ניל קסאדי (Neal Cassady). השניים נוסעים בטרמפים וברכבות לאורך אמריקה, בחיפוש אחר חופש, התנסויות אותנטיות ומשמעות בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה.
במציאות נודד קרואק ברחבי ארצות הברית ומתגורר עם אמו. הוא נאבק למצוא את מקומו בתרבות האמריקאית, תוך התנגדות לערכים השמרניים של שנות ה-50, בואכה הסיקסטיז. ככותב הוא נהנה מפופולריות אצל צעירים, אך לא משבחי הביקורת הממוסדת.
וכך יתפוס ג'ק קרואק חלק מרכזי במה שיזכה לשם "דור הביט" (Beat Generation). אצלנו אגב, בעברית, כינו אותם פשוט "ביטניקים". זו הייתה תנועה ספרותית שכללה בראשה גם את המשורר אלן גינסברג (Allen Ginsberg) ואת ויליאם בורוז (William Burroughs). קראו עליה בתגית "דור הביט".
המילה beat נבחרה משום שהיא משקפת את תחושת התשישות והתבוסה של הדור הצעיר, אך גם את החיפוש אחר האושר הרוחני או את מה שכינו ה“ביאטיטוד“ (beatitude). הם התנגדו לקונפורמיות (ההסכמה והצייתנות) של שנות ה-50, לחומרנות ולאורח החיים הפרברי האמריקאי והמסורתי של דור ההורים.
בשנות ה-60, ההשפעה של קולו השונה, החופשי והמרדני של קרואק תהיה עצומה. הוא ישפיע ישירות על תנועת ה"היפים" שתיוולד באותו עשור. יושפעו ממנו גם מוסיקאים וזמרים רבים ובראשם בוב דילן (Bob Dylan) והוא יהיה השראה למיליוני צעירים שחיפשו אז חופש ומשמעות מחוץ למסגרת המקובלת.
אז אמנם הוא היה פופולרי אז, אבל לקח עוד זמן מה עד שהסתבר עד כמה קרואק השפיע על דור שלם.
וחייו האישיים, לעומת זאת, היו טרגיים. קרואק התמכר וסבל מאלכוהוליזם כרוני. ובשנת 1969 והוא רק בן 47, מת מדימום פנימי, כשהוא שבור ומיואש מהתהילה שהביא לו הספר שלו.
בכתיבתו של קרואק ניכרו היטב ההשפעה של אורח חייו הנוודי והתנסויות הרבות שלו בסמים ובאלכוהול, שהלכו והובילו להתמכרות גוברת ומחריפה בשנותיו האחרונות.
#כתיבתו
את "הפרוזה הספונטנית", סגנון כתיבה של קרואק אפיין המקצב של "נשימה", שהושאל ממוסיקת הג'אז שהוא העריץ ומטכניקות של מדיטציה בודהיסטית. היא התבססה על אלתור ובצידו הקפדה שלא לערוך ולו מילה אחת (גם אם מכריו העידו בדיעבד שהוא דווקא כן ערך, על מנת שמוציאים לאור יסכימו לפרסם את כתביו).
רעיון ה"נשימה" כלל בעיקר את הסלידה של קרואק מהנקודה שבסוף המשפט. במקום לעצור את השטף המילולי, הוא החליף אותה במקף המחבר דווקא. התוצאה של זה הייתה שכתביו, כשהקריא אותם, קיבלו מקצב ונשמעו כמעין מוסיקה.
הייתכן שהיום היו קוראים לסגנון הזה "ספוקן וורד"? - אולי, כי סגנון שירתו של קרואק הושפע בבירור משירת ה"הייקו" היפנית אליה נחשף כשהתעניין בבודהיזם.
ואולי הספוקן של ימינו בכלל הושפע ממנו. כי סגנון הכתיבה שלו בפרוזה ובשירה שימש שנים רבות ובמידה מסוימת גם היום כמקור השראה לכותבים רבים.
מכל מקום, המוטו של קרואק היה ש"המחשבה הראשונה היא המחשבה הטובה ביותר" (first-thought is the best thought), מה שניכר בווידויים הרבים והכנים שלו, בלי פילטרים רבים ובכנות שתרמה להפיכת ספריו לספרי יסוד ב"תרבות הנגד" של שנות ה-60.
אגב, בנוסף לבוב דילן וטום וייטס, עוד אחד מהמושפעים הגדולים מקרואק יהיה "הדוכס הלבן" דיוויד בואי. עוד בילדותו חשף אותו ריי, אחיו למחצה, לספר של קרואק ולתרבות הביט. בואי הצעיר הושפע וממש התמכר לרעיונות של תנועת הביט, עם לא מעט התייחסויות אליהם במהלך הקריירה שלו.
הנה קיצור דמותו של קרואק:
https://youtu.be/XZeKRcH1i_I
סרטון אמיתי של קרואק בחייו ובאופן אירוני ללא מילים:
https://youtu.be/pn9CdLKBDVE
ההמלצות של קרואק לכתיבה:
https://youtu.be/kAXginhe4ec
דילן ואלן גינזבורג עולים לקברו של קרואק:
https://youtu.be/NZ8HTu_MOMA
קדימון לסרט קולנוע שמתבסס על ספרו המפורסם "בדרכים":
https://youtu.be/Ab2hU7TZXZM
ושיר של ג'ק קרואק עם ג'אז שהביטניקים הראשונים אהבו:
https://youtu.be/kTNqcuVLiKQ
ויליאם בורוז
רבים רואים בו כיום את "מלך הביטניקים" ובאופן מסוים גם את "מלך ההיפים", אבל מדהים שג'ק קרואק (Jack Kerouac), מי שנחשב היום לאחד מהכותבים החשובים והמשפיעים בארצות הברית של המאה ה-20, היה בחייו מושא לביקורות מתנשאות מאד.
ג'ק קרואק (Jack Kerouac) נולד ב-1922 למשפחה קתולית צרפתית-קנדית בעיירה האמריקאית לואל שבמסצ'וסטס. בצעירותו היה ספורטאי מבטיח אך פציעה סיימה באחת את קריירת הכדורגל שלו.
ברצונו להשתחרר מאחיזת החברה הממוסדת והבורגנית ולמצוא את המשמעות בחייו, החל קרואק לנדוד ברחבי ארצות הברית, לעבוד בעבודות זמניות, לפגוש דמויות מרתקות ולהתנסות שוב ושוב בסמים ובאלכוהול.
מכאן יוולד הרומן שלו "בדרכים" (On the Road). זהו יומן מסע ברחבי אמריקה, שעתיד לשמש השראה לדור שלם.
את "בדרכים", שיצא לאור ב-1957, כתב קרואק במהלך שלושה שבועות באפריל 1951, על גליל נייר אחד וארוך, באורך של 36 מטר. הוא הדביק יחד דפי נייר כדי שלא יצטרך להפסיק את זרימת הכתיבה כדי להחליף דפים. השיטה הזו שיקפה את הפילוסופיה הספרותית שלו שנקראה "פרוזה ספונטנית" (spontaneous prose), סוג של כתיבה שמנסה לתפוס את זרם התודעה ללא עריכה או צנזורה עצמית.
"בדרכים" התקבל בהתלהבות על ידי צעירים רבים ובדיעבד הוא ישנה את פני הספרות האמריקאית. הספר מתאר את מסעותיו של סל פרדייז (Sal Paradise), דמות שמבוססת על קרואק עצמו, עם חברו הכריזמטי דין מוריארטי (Dean Moriarty), שהיה מבוסס על חברו האמיתי ניל קסאדי (Neal Cassady). השניים נוסעים בטרמפים וברכבות לאורך אמריקה, בחיפוש אחר חופש, התנסויות אותנטיות ומשמעות בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה.
במציאות נודד קרואק ברחבי ארצות הברית ומתגורר עם אמו. הוא נאבק למצוא את מקומו בתרבות האמריקאית, תוך התנגדות לערכים השמרניים של שנות ה-50, בואכה הסיקסטיז. ככותב הוא נהנה מפופולריות אצל צעירים, אך לא משבחי הביקורת הממוסדת.
וכך יתפוס ג'ק קרואק חלק מרכזי במה שיזכה לשם "דור הביט" (Beat Generation). אצלנו אגב, בעברית, כינו אותם פשוט "ביטניקים". זו הייתה תנועה ספרותית שכללה בראשה גם את המשורר אלן גינסברג (Allen Ginsberg) ואת ויליאם בורוז (William Burroughs). קראו עליה בתגית "דור הביט".
המילה beat נבחרה משום שהיא משקפת את תחושת התשישות והתבוסה של הדור הצעיר, אך גם את החיפוש אחר האושר הרוחני או את מה שכינו ה“ביאטיטוד“ (beatitude). הם התנגדו לקונפורמיות (ההסכמה והצייתנות) של שנות ה-50, לחומרנות ולאורח החיים הפרברי האמריקאי והמסורתי של דור ההורים.
בשנות ה-60, ההשפעה של קולו השונה, החופשי והמרדני של קרואק תהיה עצומה. הוא ישפיע ישירות על תנועת ה"היפים" שתיוולד באותו עשור. יושפעו ממנו גם מוסיקאים וזמרים רבים ובראשם בוב דילן (Bob Dylan) והוא יהיה השראה למיליוני צעירים שחיפשו אז חופש ומשמעות מחוץ למסגרת המקובלת.
אז אמנם הוא היה פופולרי אז, אבל לקח עוד זמן מה עד שהסתבר עד כמה קרואק השפיע על דור שלם.
וחייו האישיים, לעומת זאת, היו טרגיים. קרואק התמכר וסבל מאלכוהוליזם כרוני. ובשנת 1969 והוא רק בן 47, מת מדימום פנימי, כשהוא שבור ומיואש מהתהילה שהביא לו הספר שלו.
בכתיבתו של קרואק ניכרו היטב ההשפעה של אורח חייו הנוודי והתנסויות הרבות שלו בסמים ובאלכוהול, שהלכו והובילו להתמכרות גוברת ומחריפה בשנותיו האחרונות.
#כתיבתו
את "הפרוזה הספונטנית", סגנון כתיבה של קרואק אפיין המקצב של "נשימה", שהושאל ממוסיקת הג'אז שהוא העריץ ומטכניקות של מדיטציה בודהיסטית. היא התבססה על אלתור ובצידו הקפדה שלא לערוך ולו מילה אחת (גם אם מכריו העידו בדיעבד שהוא דווקא כן ערך, על מנת שמוציאים לאור יסכימו לפרסם את כתביו).
רעיון ה"נשימה" כלל בעיקר את הסלידה של קרואק מהנקודה שבסוף המשפט. במקום לעצור את השטף המילולי, הוא החליף אותה במקף המחבר דווקא. התוצאה של זה הייתה שכתביו, כשהקריא אותם, קיבלו מקצב ונשמעו כמעין מוסיקה.
הייתכן שהיום היו קוראים לסגנון הזה "ספוקן וורד"? - אולי, כי סגנון שירתו של קרואק הושפע בבירור משירת ה"הייקו" היפנית אליה נחשף כשהתעניין בבודהיזם.
ואולי הספוקן של ימינו בכלל הושפע ממנו. כי סגנון הכתיבה שלו בפרוזה ובשירה שימש שנים רבות ובמידה מסוימת גם היום כמקור השראה לכותבים רבים.
מכל מקום, המוטו של קרואק היה ש"המחשבה הראשונה היא המחשבה הטובה ביותר" (first-thought is the best thought), מה שניכר בווידויים הרבים והכנים שלו, בלי פילטרים רבים ובכנות שתרמה להפיכת ספריו לספרי יסוד ב"תרבות הנגד" של שנות ה-60.
אגב, בנוסף לבוב דילן וטום וייטס, עוד אחד מהמושפעים הגדולים מקרואק יהיה "הדוכס הלבן" דיוויד בואי. עוד בילדותו חשף אותו ריי, אחיו למחצה, לספר של קרואק ולתרבות הביט. בואי הצעיר הושפע וממש התמכר לרעיונות של תנועת הביט, עם לא מעט התייחסויות אליהם במהלך הקריירה שלו.
הנה קיצור דמותו של קרואק:
https://youtu.be/XZeKRcH1i_I
סרטון אמיתי של קרואק בחייו ובאופן אירוני ללא מילים:
https://youtu.be/pn9CdLKBDVE
ההמלצות של קרואק לכתיבה:
https://youtu.be/kAXginhe4ec
דילן ואלן גינזבורג עולים לקברו של קרואק:
https://youtu.be/NZ8HTu_MOMA
קדימון לסרט קולנוע שמתבסס על ספרו המפורסם "בדרכים":
https://youtu.be/Ab2hU7TZXZM
ושיר של ג'ק קרואק עם ג'אז שהביטניקים הראשונים אהבו:
https://youtu.be/kTNqcuVLiKQ
