שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מדוע אוכלים בט"ו בשבט פירות יבשים?
אם לוקחים בחשבון את הפירות הרבים שהוא אמור להביא אל שולחננו, הרי שט"ו בשבט הוא אולי החג המתוק ביותר.
אבל מהם שורשיו של מנהג אכילת הפירות בחג ובמיוחד אלו הקשורים בפירות היבשים שנהוג לאכול בחג זה?
אז הכל מתחיל מתקופה קדומה של היהדות. בהרבה תרבויות בימי קדם נהגו אז לציין חגים חקלאיים שונים. החקלאות, חשוב לזכור, הייתה באותם ימים המקור החשוב ביותר ואולי הבלעדי למזון ובעצם לחיים.
בארץ נהגו אז לחגוג פעמיים בשנה את החגיגות החקלאיות. האחת נחוגה בט"ו באב - ימי סוף הקיץ ולקראת בוא הסתיו. את השניה חגגו בט"ו בשבט - לקראת בואו של האביב.
באופן טבעי הייתה אכילת פירות בחגים הללו אחד המרכיבים המקובלים. הם טעימים, זמינים ומתאימים לרוח החגיגות.
מנהג הפירות מקבל שדרוג מסוים בצפת של המאה ה-16. חכמי ישראל שחיו אז בעיר מצהירים על מצווה - לאכול פירות מגוונים בראש השנה לאילנות, שבאותם ימים נחשב יום השנה של האילנות, ממנו החלו למנות שנה חדשה במניין השנים של העץ.
באותה תקופה החלה להתפתח גם מסורת של אכילת פירות יבשים. הסיבה מובנת: ייבוש הפירות שימר רבים מהם למשך חודשים ארוכים. מנגד, חודש שבט הוא חודש חורפי ודל יחסית בפירות. הפירות היבשים, אם כן, אפשרו לחוגגים לאכול בחג הזה מגוון גדול של פירות, מעונות השנה השונות.
אך מה קורה בגולה?
יהודי הגולה של אותם ימים לא זכו למאפיינים הייחודיים של החקלאות והלכות החג שהיו נהוגות בארץ ישראל. אף על פי כן, מרכזיותה של ארץ ישראל באמונה היהודית והחשיבות שנתנו לה באמונה, ברגש היהודי ובסגידה והגעגוע לאל ולמולדת, היו כרוכים בקיום מצוות הקשורות בה. כך חזרו והתחדשו אחדים ממנהגי החג גם בגולה.
בהמשך לכך, היו שנהגו אז לאכול פירות שגדלו אמנם בגולה, אך הזכירו את פירות הארץ. בעלי האמצעים שבהם אף זכו אז לאכול פירות משומרים שהובאו מהארץ. באותה תקופה הבאת פירות ממרחק כה גדול היא נדירה וקופסאות השימורים נולדו רק במאה ה-19. מכאן שבמרכז פירות ארץ הקודש שהיו אז זמינים לגבירים שביהודים, היו הפירות היבשים.
המנהג של הפירות היבשים המשיך עם היהדות הגלותית עוד שנים רבות. הציונות המשיכה בו והעלייה לארץ לא הפסיקה אותו. גם בימינו, כשפירות הארץ הם בשפע, עדיין רבים ממשיכים באכילת הפירות היבשים בט"ו בשבט. צלחות הפירות המיובשים, גם אם אלו מגיעים לא פעם מטורקיה, הן מרכזיות גם בסדר ט"ו בשבט המתקיים גם בימינו בקרב הדתיים. חג שמח ומתוק!
הנה סיפורם של הפירות היבשים בט"ו בשבט (עברית):
https://youtu.be/2e5zKLd3KB8
בעבר החג הזה לא היה קשור כלל לפירות יבשים (עברית):
https://youtu.be/whDPPRynDw8
שרוטון משעשע בנושא (עברית):
https://youtu.be/v6Lsctqho5Q
אז מדוע בעצם אוכלים פירות יבשים בט"ו בשבט? (עברית)
https://youtu.be/4Khtrxdsr6w?long=yes
מה עושים בפסטיבל הפרות בשווייץ?
טקסי הירידה מההרים (Alpine descent cow parade) בסוף הקיץ (ההיפך מהעליה אליהם באביב) הם טקסים משמעותיים בחיי השוויצרים.
תהלוכות אלה, הידועות בשוויץ כ-Alpabfahrt או Désalpe, הן מסורת שוויצרית עתיקה המתקיימת אחת לשנה. במסגרתה חוגגים תושבי הכפרים את חזרת הפרות משטחי המרעה הגבוהים, בהם בילו בקיץ הנעים. לקראת סוף הסתיו ולקראת החורף הקר בהרים, מובילים החקלאים את הפרות מהרי האלפים, בחזרה לחוות שבכפרים הנמוכים.
לטקסי העליה והירידה מההרים לובשים איכרי הקנטון בגדים מסורתיים, מלבישים את הפרות בקישוטים יפים, עונדים על צווארי הפרות הראשונות פעמונים גדולים ומפוארים ונוהגים לנגן מוזיקה מסורתית כשהם נפרדים מהבקר העושה את דרכו הביתה.
גם בכפרים הנמוכים חוזר הפסטיבל המסורתי וארוך השנים, כאירוע המושך את מרבית המקומיים לחגיגה. בעיר אפנצל, למשל, מוביל את העדר באופן מסורתי ילד קטן, לבוש בתלבושת מסורתית, כשמאחורי העדר צועדים הרועים, לבושים אף הם בתלבושת הקבועה שלהם, מזה מאות שנים.
השירה והריקודים שמלווים את התהלוכה של הפרות השבות הביתה הם חלק מהשמחה על מסורת יפה, צבעונית, מלהיבה ורבת שנים.
הנה תהלוכת ירידת הבקר מההרים:
https://youtu.be/zKWApHm9ypM
השווייצרים כל כך אוהבים את מצעדי הפרות השווייצרים בחגיגות:
https://youtu.be/UHvNH55wg0c
הפרות במצעד:
https://youtu.be/48RqYbBZLEg
ומראה וצלילי האחו בשווייץ:
https://youtu.be/KYGgWqiv8AU
חגיגות חקלאיות
אם לוקחים בחשבון את הפירות הרבים שהוא אמור להביא אל שולחננו, הרי שט"ו בשבט הוא אולי החג המתוק ביותר.
אבל מהם שורשיו של מנהג אכילת הפירות בחג ובמיוחד אלו הקשורים בפירות היבשים שנהוג לאכול בחג זה?
אז הכל מתחיל מתקופה קדומה של היהדות. בהרבה תרבויות בימי קדם נהגו אז לציין חגים חקלאיים שונים. החקלאות, חשוב לזכור, הייתה באותם ימים המקור החשוב ביותר ואולי הבלעדי למזון ובעצם לחיים.
בארץ נהגו אז לחגוג פעמיים בשנה את החגיגות החקלאיות. האחת נחוגה בט"ו באב - ימי סוף הקיץ ולקראת בוא הסתיו. את השניה חגגו בט"ו בשבט - לקראת בואו של האביב.
באופן טבעי הייתה אכילת פירות בחגים הללו אחד המרכיבים המקובלים. הם טעימים, זמינים ומתאימים לרוח החגיגות.
מנהג הפירות מקבל שדרוג מסוים בצפת של המאה ה-16. חכמי ישראל שחיו אז בעיר מצהירים על מצווה - לאכול פירות מגוונים בראש השנה לאילנות, שבאותם ימים נחשב יום השנה של האילנות, ממנו החלו למנות שנה חדשה במניין השנים של העץ.
באותה תקופה החלה להתפתח גם מסורת של אכילת פירות יבשים. הסיבה מובנת: ייבוש הפירות שימר רבים מהם למשך חודשים ארוכים. מנגד, חודש שבט הוא חודש חורפי ודל יחסית בפירות. הפירות היבשים, אם כן, אפשרו לחוגגים לאכול בחג הזה מגוון גדול של פירות, מעונות השנה השונות.
אך מה קורה בגולה?
יהודי הגולה של אותם ימים לא זכו למאפיינים הייחודיים של החקלאות והלכות החג שהיו נהוגות בארץ ישראל. אף על פי כן, מרכזיותה של ארץ ישראל באמונה היהודית והחשיבות שנתנו לה באמונה, ברגש היהודי ובסגידה והגעגוע לאל ולמולדת, היו כרוכים בקיום מצוות הקשורות בה. כך חזרו והתחדשו אחדים ממנהגי החג גם בגולה.
בהמשך לכך, היו שנהגו אז לאכול פירות שגדלו אמנם בגולה, אך הזכירו את פירות הארץ. בעלי האמצעים שבהם אף זכו אז לאכול פירות משומרים שהובאו מהארץ. באותה תקופה הבאת פירות ממרחק כה גדול היא נדירה וקופסאות השימורים נולדו רק במאה ה-19. מכאן שבמרכז פירות ארץ הקודש שהיו אז זמינים לגבירים שביהודים, היו הפירות היבשים.
המנהג של הפירות היבשים המשיך עם היהדות הגלותית עוד שנים רבות. הציונות המשיכה בו והעלייה לארץ לא הפסיקה אותו. גם בימינו, כשפירות הארץ הם בשפע, עדיין רבים ממשיכים באכילת הפירות היבשים בט"ו בשבט. צלחות הפירות המיובשים, גם אם אלו מגיעים לא פעם מטורקיה, הן מרכזיות גם בסדר ט"ו בשבט המתקיים גם בימינו בקרב הדתיים. חג שמח ומתוק!
הנה סיפורם של הפירות היבשים בט"ו בשבט (עברית):
https://youtu.be/2e5zKLd3KB8
בעבר החג הזה לא היה קשור כלל לפירות יבשים (עברית):
https://youtu.be/whDPPRynDw8
שרוטון משעשע בנושא (עברית):
https://youtu.be/v6Lsctqho5Q
אז מדוע בעצם אוכלים פירות יבשים בט"ו בשבט? (עברית)
https://youtu.be/4Khtrxdsr6w?long=yes
טקסי הירידה מההרים (Alpine descent cow parade) בסוף הקיץ (ההיפך מהעליה אליהם באביב) הם טקסים משמעותיים בחיי השוויצרים.
תהלוכות אלה, הידועות בשוויץ כ-Alpabfahrt או Désalpe, הן מסורת שוויצרית עתיקה המתקיימת אחת לשנה. במסגרתה חוגגים תושבי הכפרים את חזרת הפרות משטחי המרעה הגבוהים, בהם בילו בקיץ הנעים. לקראת סוף הסתיו ולקראת החורף הקר בהרים, מובילים החקלאים את הפרות מהרי האלפים, בחזרה לחוות שבכפרים הנמוכים.
לטקסי העליה והירידה מההרים לובשים איכרי הקנטון בגדים מסורתיים, מלבישים את הפרות בקישוטים יפים, עונדים על צווארי הפרות הראשונות פעמונים גדולים ומפוארים ונוהגים לנגן מוזיקה מסורתית כשהם נפרדים מהבקר העושה את דרכו הביתה.
גם בכפרים הנמוכים חוזר הפסטיבל המסורתי וארוך השנים, כאירוע המושך את מרבית המקומיים לחגיגה. בעיר אפנצל, למשל, מוביל את העדר באופן מסורתי ילד קטן, לבוש בתלבושת מסורתית, כשמאחורי העדר צועדים הרועים, לבושים אף הם בתלבושת הקבועה שלהם, מזה מאות שנים.
השירה והריקודים שמלווים את התהלוכה של הפרות השבות הביתה הם חלק מהשמחה על מסורת יפה, צבעונית, מלהיבה ורבת שנים.
הנה תהלוכת ירידת הבקר מההרים:
https://youtu.be/zKWApHm9ypM
השווייצרים כל כך אוהבים את מצעדי הפרות השווייצרים בחגיגות:
https://youtu.be/UHvNH55wg0c
הפרות במצעד:
https://youtu.be/48RqYbBZLEg
ומראה וצלילי האחו בשווייץ:
https://youtu.be/KYGgWqiv8AU
