היכן נולדה החקלאות?
מי המציאו את החקלאות?


המהפכה החקלאית שבה החלו בני האדם לעבד את האדמה, כדי לגדל מזון ולביית את החיות לצרכיהם, היא ככל הנראה השינוי הכי משמעותי בתולדות המין האנושי. המעניין הוא שהיא לא החלה במקום אחד, אלא התרחשה במקומות שונים בעולם, בלי קשר אחד לשני.

המהפכה החקלאית התרחשה לראשונה בתקופה הנאוליתית, החלק האחרון של תקופת האבן. זה קרה לפני כ-12 אלף שנה, באזור שנקרא "מסופוטמיה", בעברית "אזור הסהר הפורה". האזור הזה בצורת קשת, או סהר (ירח) משתרע בין איראן לישראל של היום וכולל גם את טורקיה וסוריה של ימינו.

אגב, מחקרים חדשים גילו שייתכן שביות החיטה, לאחד המרכיבים החשובים ביותר במהפכה החקלאית, החל עוד לפני 20 אלף שנה במזרח התיכון, בלא אחר מאשר עמק הירדן שבצפון מדינת ישראל של היום.

כך או כך, בסביבות 5,000 לפני הספירה פיתחו השומרים את החקלאות עוד יותר. השומרים היו בעלי התרבות המפותחת הראשונה בהיסטוריה. הם הפעילו שיטות חדשות שהמציאו בחקלאות, כולל תכנון השקיה מאוד מתקדם לאותו הזמן.

השומרים גם החלו בשיטה של "התמחות", בה הוכשרו עובדים מקצועיים ומומחים לכל תחום ותחום בחקלאות. בכך הם התקדמו והצליחו לעומת השיטה שבה כולם עושים הכל.

למעשה, בכך הורישו השומרים לעולם כולו את ה"התמחות" - אחת מאבני היסוד של הכלכלה האנושית המתקדמת. כך התפתחה מאוד החקלאות בשומר והם הצליחו לעבד שטחים נרחבים במיוחד, כשכל חקלאי מתמחה במיומנות מסוימת ומצטיין בה, לעומת חקלאות בה כולם עושים הכל בצורה בינונית ומטה. ה"התמחות" הוכיחה את יכולותיה בשומר והשאירה לדורות הבאים שיטה מעולה לקדמה והצלחה כלכלית.

על המהפכה החקלאית תוכלו ללמוד בהרחבה באאוריקה, בתגית "המהפכה החקלאית".


במסופוטמיה נולדו החקלאות וביות החיות:

https://youtu.be/k837R16PvOk


האם כך נולדה החקלאות:

https://youtu.be/bhzQFIZuNFY


כאן נוצר הסהר הפורה שבו נולדה החקלאות (עברית):

https://youtu.be/ydyIn4zZXvo?t=8s


עצוב שבמקומות מסוימים בעולם החקלאות הולכת ונזנחת (עברית):

https://youtu.be/adhgEblYfOA


וסרטון ארוך יותר על הנוודים שהפכו לחקלאים הראשונים בהיסטוריה:

http://youtu.be/Ki8S5I83Ccc?long=yes

החקלאות העתיקה התמודדה עם אתגרים לא קלים. אחת המשימות הקשות שעמדה בפני החקלאי בימי קדם הייתה חריש האדמה. פעולת החרישה הייתה קשה ומפרכת. באדמה היה קשה מאד לחרוץ חריצים שבהם ייטמנו הזרעים. לכן כה חשובה הייתה פעולת הביות של הבהמות. בעזרתן היה חריש האדמה לתהליך פשוט יותר.

וכך החלו החקלאים בעת העתיקה להשתמש בבהמות, כדי לגרור את המחרשה וליצור תלמים באדמה. לא פעם האדמה הייתה כה קשה לעיבוד שלא הספיק שור אחד לחריש והחקלאים נאלצו לחבר שתי בהמות שהיו גוררות את כלי החרישה.


הנה החריש בעזרת שוורים:

https://youtu.be/PH9voIahbX0?t=6s


כך חורשים חלק מהחקלאים בהודו עד היום עם שני שוורים:

https://youtu.be/I8WwtjVADqU


חשיבותם של השוורים בגידול האורז:

https://youtu.be/AXL1oMdCFUM


והנה סרט תיעודי על הכנת הקרקע לנטיעה:

https://youtu.be/7FCLbDgLDqE?long=yes

חרמש (Scythe) הוא כלי חקלאי שבאמצעותו קוצרים את היבול בחקלאות וגידולי דגן. מדובר בכלי חקלאי עתיק בן אלף שנים, אך צעיר ביחס למגל שאותו הוא החליף, לפני כ-500 שנה. יתרונו הגדול של החרמש על פני המגל הוא בכך שהאיכרים יכולים לקצור בו בעמידה, מבלי להתכופף.

בעידן המודרני הוחלף החרמש בקומביין הממונע לקציר היבול ובמכסחת דשא לשימושי נוי. חקלאים במדינות העולם השלישי עדיין משתמשים בו וגם חקלאים באזורים הרריים, במקומות שבהם לא ניתן להשתמש בקומביין.

החרמש שימש בתקופות שונות גם ככלי נשק, סוג של חנית קדומה, החותכת ומשספת בהפתעה של מסלול תנועת הלהב. במיוחד מוכרת גרסה אירופית של נשק חרמשי הנקראת "פכארד", שבה השתמשו איכרים פולנים במאות האחרונות, כשהלהב זקוף למעלה.

החרמש גם קיבל תפקיד מרכזי במיתולוגיה הנוצרית, ככלי העיקרי בידיו של "קוצר הנשמות". במסורת שההיסטוריונים קושרים לתקופת "המוות השחור", אותה מגפה איומה שהשמידה חלק גדול מאוכלוסיית אירופה, מתואר מלאך המוות, כשהוא לבוש בגלימה וברדס שחורים ואוחז בידו חרמש. בעזרתו הוא גודע את חיי בן האנוש, משל היה האדם קנה חיטה שממתין ל"קוצר הקודר" (The Grim Reaper), עוד כינוי של מלאך המוות. קראו על כך יותר באאוריקה, בתגית "מלאך המוות".


כך משמש החרמש לקציר:

https://youtu.be/gL2_chKPWjE


חקלאי מבוגר מסביר איך לקצור בחרמש:

https://youtu.be/vDq8fPX0JPw


והנה סרט תיעודי על החרמש וכלים חקלאיים קדומים:

https://youtu.be/9Im_8sI0QFQ?long=yes

טֶרָסות (Terraces) הן מדרגות חקלאיות על צלעות ההרים, שעליהן מגדלים גידולים חקלאיים. כל מדרגה נקראת טֶרָסָה, מעין משטח מרפסת.

הטֶרָסָה, או בעברית "מדרגה חקלאית", היא שיטה עתיקה ומשותפת להרבה תרבויות בהיסטוריה. מטרתה היא אגירה והסטה של המים, כדי לאפשר עיבוד חקלאי של הקרקע בצלעי הרים וגבעות.

בשיטה זו יורדים מי הגשמים מראש ההר, ומשקים את כל הגידולים שבטרסות, תוך שהם עוברים ממדרגה למדרגה, מבלי ליצור שטפון במורד ההר, שפוגע בגידולים.

מטרת הטרסות היא הסדרת מי הגשמים היורדים על ההרים. במקומות מרובי משקעים, במקום שהמים יגלשו במורד ההר, יהרסו את הגידולים בדרכם אל העמק שמתחת, יציפו את הקרקע וימלאו אותה בבוץ, המים מתועלים כך שירדו מבלי לפגוע בחקלאות וינוצלו נכון ובכמות הרצויה לגידולים, כך שעדיין יתרמו לצמיחתם.

במקומות עם מעט גשמים, כמו במזרח התיכון שלנו, מאפשרות הטרסות להשתמש באותם מים שוב ושוב, מדרגה אחרי מדרגה להשקייה של גידולים רבים ולניצול מיטבי של הגשם.


#יתרונות הטרסות
לשיטת הטרסות כמה יתרונות בולטים. ראשית, זוהי דרך מצוינת לגדל גידולים חקלאיים בתנאים של מחסור במים.

חוץ מהשמירה על המים וניצולם בעזרת הטרסות ושמירת הקרקע בלחות יחסית, מאפשרים השדות הצרים והשטוחים של הטרסות גם לנצל כל פיסה של קרקע לחקלאות. באזורים הרריים בהם העמקים מצומצמים, המשמעות של חקלאות במדרונות ובמורדות ההרים היא של אוכל ושפע.

באזורים הרריים הטרסה יכולה להיות ההבדל שבין קיום ופרנסה לרעב ומחסור. שיטת הטרסות גם מחממת את הקרקע ומסייעת לגידולים לעמוד בפני הטמפרטורות הצונחות בלילה והקרה ההרסנית ליבולים.


#תולדות הטרסות
נראה שהטרסות הומצאו כבר במסופוטמיה. משערים ששיטה זו שימשה לגנים התלויים של בבל, למשל. היא משמשת מזה אלפי שנים גם בסין ובמזרח הרחוק, במזרח התיכון ובאירופה. חקלאות האורז של המזרח הרחוק חבה לא פעם את הצלחתה לטרסות עצומות בהרים.

גם באמריקה, השתמשו בטרסות באזורים הרריים, כמו בהרי האנדים. הן היו מצוינות גם כדי לעבור תקופות של בצורת וגם כדי להתמודד עם חקלאות באזורי ההר.

הטרסה מצליחה לנצח גם אזורים שחונים ומוכי בצורת ומאפשר לנהל חקלאות פוריה גם בשטחים הרריים וקשים לעיבוד חקלאי.

גם בני האינקה בדרום אמריקה הרבו להשתמש בטרסות והצליחו לייצר חקלאות הררית מצוינת בזכותן. טרסות אפשרו גם להסדיר את הובלת המשקעים האדירים בעיר מאצ'ו פיצ'ו, כך שהם לא ימוטטו את ההר ויובילו לקריסתה של העיר למטה.


הנה הטרסה:

https://youtu.be/CjxajEk7ePs


דגם של טרסות בישראל:

https://youtu.be/ko_uTPEQDxo


טרסות האורז המפורסמות בלונגשנג שבסין:

http://youtu.be/VDfXB-DvVPg?t=7s


הטרסות העגולות שיצרו בני האינקה במוריי שליד קוסקו, כדי לחקור חקלאות במיני-אקלים באמצעות טרסות:

https://youtu.be/07nZCMTINkg


הטרסות באולנטאיטמבו שליד קוסקו:

https://youtu.be/DgfW7PgVkpM


חקלאות הטרסות ההררית של אזור סאפה בווייטנאם:

https://youtu.be/BDDWVjL3AK0


הכפר האתיופי קונסו, הידוע בטרסות שנבנו בו:

https://youtu.be/QSLKKIqGYaE


הטרסות של מאצ'ו פיצ'ו נבנו על ידי האינקה כדי לתעל את הגשם הרב כך שהעיר לא תקרוס למטה:

https://youtu.be/kB3TT2ciSCc


וסרט תיעודי על הטרסות שמצילות שם מהיובש:

https://youtu.be/Iatpqn_pV1k?long=yes

חקלאות בעל, המוכרת גם בכינוי "פלחה", היא צורת גידול חקלאית שמבוססת על השקיית הגידולים החקלאיים במשקעים טבעיים בלבד. חקלאות כזו מסתפקת בהשקייה ישירה, ללא אגירה של מים או הזרמתם לחלקות בשדה.

מקור שמה של חקלאות הבעל הוא כפי הנראה מהשם של אל הפיריון והסערה הכנעני "בעל". העובדה שהחקלאים הקדמונים ראו בהענות האל לתפילות שלהם את מקור התנובה בשדותיהם היא שקישרה ככל הנראה את החקלאות הזו בעזרתו של האל "בעל".

בישראל נחשבת החיטה כגידולים החקלאיים הנפוצים ביותר בחקלאות בעל וממנה מכינים את הלחם.


הנה תחילת הגדילה של החיטה בגשמי החורף:

http://youtu.be/gdHNpfdTNME


שנה חקלאית שלמה, מהחריש אל הקציר:

https://youtu.be/iNP9qbsWf8o


שדות החיטה המלאים בחורף:

http://youtu.be/HDMD9aAUCN0


וקציר החיטה שגודלה בחקלאות בעל:

http://youtu.be/aK3iwDjQ1Kc

הקציר בחקלאות העתיקה התבצע בכלי חקלאי קדום, כלי עבודה מעוקל וחד שנקרא מַגָּל (Sickle). באמצעותו חתכו את התבואה בשדה. פשטותו של המכשיר הזה והיעילות שלו הפכו אותו לכלי חקלאי המשמש מאז ראשית ימי החקלאות ועד לימינו, אם כי כמובן פחות ובעיקר בקרב חקלאים פחות מתקדמים.

את המגל העתיק יצרו בימי קדם מעצמות בעלי חיים שאליהן חיברו להבים של אבן צור. בהמשך, משלמדו לחרוש במתכת, יצרו את להב המגל מברזל ומברונזה. את המגל נוהגים לאחוז אל מול אלומת השיבולים, כשביד אחת אוחזים בשיבולים וביד השנייה מניפים את המגל, בתנופה עזה, כך שניתן יהיה לחתוך את אלומת התבואה בקלות.

במהלך השנים, במיוחד משהומצא החרמש (Scythe), ירד השימוש החקלאי במגל, אך הוא מעולם לא פסק לחלוטין. עד היום משתמשים במגל במדינות כמו הודו, נפאל ועוד. גם במדינות ערב עשו חקלאים שימוש במגל, לפחות עד סוף שנות ה-60.


הנה הקציר בנפאל באמצעות מגל:

https://youtu.be/06edzfeznHM


יש מי שהפכו אותו לכלי לוחמה:

https://youtu.be/y-PVyZEutVE


כך קוצרים במגל האיטי, אל מול החרמש המאפשר עבודה מהירה יותר:

https://youtu.be/wKz7r4wqYkU


החרמש היעיל עוד יותר:

https://youtu.be/njHsmhAEoq4


והנה סרט תיעודי על מכשירי חקלאות עתיקים, מהמגל ועד החרמש ועוד:

https://youtu.be/9Im_8sI0QFQ?long=yes

המהפכה החקלאית הייתה המעבר שחל בתקופת האבן החדשה (בתקופה הנאוליתית), בדרך שבה השיג האדם הקדמון מזון. היא סיימה את תקופת הציידים-לקטים והחלה את התקופה החקלאית.

התקופה החקלאית ידועה גם כמהפכה הניאוליתית והתבטאה בכך שבני האדם החלו לעבד את האדמה ולגדל את מזונם. רבים רואים במהפכה הזו את השינוי המשמעותי והחשוב בהיסטוריה של המין האנושי.

עד המהפכה החקלאית צד האדם חיות וליקט ירקות ופירות. לכן נקרא המבנה החברתי והכלכלי, בתקופה של טרם מהפכת החקלאות, מבנה של "ציידים-לקטים". האדם הקדמון סמך אז על כוחו לצוד או על מזלו, למצוא אוכל ללקט. לאחר המהפכה החקלאית עברו בני האדם למבנה חברתי שבו הם החלו לכלכל את עצמם, באמצעות ביות של בעלי חיים וצמחים. מעתה לא היו תלויים במזל וביכולת לצוד.

המהפכה החקלאית, שהחלה לפני כ-12 אלפים שנה, אפשרה להומו ספיאנס להתרבות בקצב מסחרר ולהשתלט על העולם. בתוך עשרת אלפים שנה הפך המין האנושי חלקות אדמה נרחבות לשדות וביית צמחים שיהפכו למזונו העיקרי, כמו חיטה, אורז, תפוחי אדמה, תירס ודוחן.

המעבר הזה נקרא גם המהפכה הנאוליתית, על שם התקופה שבה התרחש המעבר מחברה של ציידים ולקטים לחברה של חקלאות נייחת. היא התרחשה בהדרגה ובמקביל באזורים שונים בעולם. האזור הראשון היה האזור שלנו, אזור מסופוטמיה ("הסהר הפורה") שכולל את איראן, טורקיה, סוריה וישראל של היום.

לחוקרים יש תאוריות שונות לגבי הגורם העיקרי למהפכה החקלאית. יש מהם שרואים באקלים החם והיבש שנוצר בסוף עידן הקרח האחרון בעולם כולו. האקלים הביא לעיבוד תבואה מוצלח מבעבר ולצורך להתיישב ליד מקורות מים.

חוקרים אחרים מתייחסים לתוצאה של הולדת עיבוד האדמה שבמהפכה החקלאית ומציינים שהחקלאות הביאה את מהפכת הסמלים והטקסים החברתיים. אלה החלו להיווצר בחברה האנושית ויצרו את הקדמה האנושית המטורפת של עשרת אלפים השנים האחרונות.

והכי מעניין שגם כיום, עם כל החידושים - המדעיים, הטכנולוגיים וההנדסיים שזכינו בהן במאות האחרונות ועם כל הקידמה האנושית בה זכינו בעקבותיהם, עדיין מעל חצי מאוכלוסיית העולם עוסקת בחקלאות לפרנסתה.

החקלאות היא שמאפשרת את חיינו על כדור הארץ.


האם כך נולדה החקלאית הראשונה בהיסטוריה?

https://youtu.be/xbXWWzxC1e0


סיפור הולדתה של החקלאות:

https://youtu.be/ydyIn4zZXvo


כך המשיכה להתרחש מהפכת החקלאות:

http://youtu.be/-7bqi70B3tE


הולדת החקלאות הייתה שינוי מכריע בגורל האדם:

http://youtu.be/bhzQFIZuNFY


על תחילת החקלאות וביות החיות במסופוטמיה:

https://youtu.be/k837R16PvOk


כך השפיעה מהפכת החקלאות על התרבות עד לאינטרנט של היום (מתורגם):

https://youtu.be/3Evl0tQAdXI?t=14s


הנה סרטון תיעודי על המהפכה החקלאית שהשיקה את התרבות האנושית וההיסטוריה (מתורגם):

https://youtu.be/CWu29PRCUvQ?long=yes


והרצאה על המהפכה החקלאית (עברית):

https://youtu.be/thSZqJ4_Gcg?long=yes

שבט הדורזה (Dorze) שבעמק האומו, בדרום אתיופיה הוא שבט מעניין שנודע ביכולת האריגה שלו.

השבט חי בכפר צ'נצ'ה במגורים מיוחדים במינם. בתי הכפר בהם חיים בני השבט הם מעין סוכות במבוק בגובה של 10 מטרים. הבתים הללו מעט מעט מוזרים ומזכירים משהו שהוא בין ראש של פיל, כוורת דבורים ענקית ומעין איגלו אפריקאי.

בני הדורזה הם שבט המתבסס עדיין על אורח חיים של ציידים-לקטים, לצד גידולים מעטים המדגימים את המעבר לחקלאות שהמין האנושי עשה לפני כ-10 אלפים שנה. כך, למשל, מגדלים בני השבט במבוק וצמח בשם אנסט המזכיר בננה.

צמח האנסט (Enset) מספק לבני השבט עלים, שמהם הם מכינים את לחמם ובונים את בתיהם.

אגב, אותם עלים שמהם בונים את סוכות הדרזה משמשים גם לאפייה בשבט הזה. לאחר יישון העלים הם הופכים אותם ללחם.


הנה מבני המגורים של בני השבט בצורת כוורות דבורים ענקיות:

https://youtu.be/Ux7_U5z7ht8


ריקוד ושירה של בני השבט:

https://youtu.be/gdF7Pmr-ED4


טוויית הכותנה בשבט הדורזה:

https://youtu.be/vrcmBwxI-lc


וביקור אצל בני שבט הדורזה והשבטים שמסביבו:

https://youtu.be/Jx66UEEF5mY?long=yes

בני תרבות האינקה ידועים ביכולת ההמצאה, התושייה והגאונות של הפתרונות שמצאו לבעיות בתחומי חיים שונים.

שיטת הטרסות היא שיטה של מדרגות חקלאיות שיצרו החקלאים בעת העתיקה על צלעות ההרים. הרעיון הגאוני בפשטותו בשיטת הטרסות הוא לגדל גידולים חקלאיים על המדרגות שאתה יוצר בהר ולנצל את מי הגשמים. מי הגשמים גולשים ממדרגה למדרגה ומשקים כך הרבה יותר גידולים חקלאיים.

הטרסות העגולות של בני האינקה (Terraces) הן הגרסה של בני הממלכה הקדומה לשיטת הטֶרָסות (Terraces) העתיקה, הנפוצה באזורים שונים בעולם.

בנוסף לייעול והגדלת התנובה שהשיגו באינקה תודות לטרסות, חקלאי האינקה גם שמו לב שהטמפרטורות בטרסות העליונות ובטרסות התחתונות שונות משמעותית, עד 15 מעלות צלזיוס הפרש ביניהם. משרע הטמפרטורות הרחב נובע בעיקר מהכיוונים וההשפעה השונה של השמש והרוח על כל חלק בהר.

תודות לשוני הזה בטמפרטורות יכולים היו חקלאי האינקה להתאים את סוגי הגידולים בכל שכבת טרסות לטמפרטורה האופיינית לה. כך יצא שבכל שכבה כזו של טרסות הרים, גידלו האינקה סוגים אחרים של גידולים.

בפרו ניתן היום לראות את הטרסות העגולות של מוריי (Moray), אתר ארכאולוגי חקלאי מרשים מתקופת האינקה. מוריי, הנמצא בעמק הקדוש, הוא לדעת החוקרים סוג של תחנת ניסיונות חקלאית קדומה, בה ניסו אנשי האינקה סוגי גידולים ושיטות גידול שונות, שמטרתן הייתה להגדיל את תנובת הקרקע ואת איכות הגידולים.

מוריי, הבנוי טרסות עגולות, נמצא בסמוך לעיר הפרואנית וויניי ויינה (Winayhuayna), שם שנתנו לה בני האינקה ופירושו בשפת קצ'ואה הוא "אורכידאה".


הנה הטרסות העגולות שיצרו בני האינקה במוריי שליד קוסקו, כדי לחקור חקלאות במיני-אקלים באמצעות טרסות:

https://youtu.be/qXKoJQ5Nx6s


נסיון להסביר את הטרסות המופלאות שיצרו בני האינקה:

https://youtu.be/o3gwRXbP4Zc


הטרסות המרשימות של האינקה ליד העיר וויניי ויינה (Winayhuayna:

https://youtu.be/0O-Q4965j8A


ועוד מחקלאות הטרסות ההררית של מוריי:

https://youtu.be/1IMiIDFI8xE

חקלאות שלחין היא צורת גידול חקלאית שמתבססת על השקייה של הגידולים החקלאיים באמצעות שליחת המים לערוגות שלהם. זה גם מקור השם, שכן שולחים את המים לערוגות.

חקלאות השלחין המודרנית עושה שימוש בעיקר בממטרות ענק ובטפטפות, שמותקנות על צינורות המובילים מים לצמחים ומטפטפים אותם ישירות לאדמה. בעבר התבססה חקלאות השלחין המסורתית על בריכות אגירה של מים שיצרו החקלאים ושמהן הובילו מסלולי הובלה את המים אל הערוגות.

בארץ מגדלים בעזרת חקלאות השלחין ירקות, פירות וכותנה, שכן כל הגידולים הללו דורשים כמויות גדולות של מים.


הנה פרישת טפטפות בחקלאות השלחין:

http://youtu.be/3LSVuSTbjd0


וקטיף כותנה בתל יוסף:

http://youtu.be/14BqV7MJphs

תקופת האבן (Stone Age) היא התקופה הראשונה של הפרהיסטוריה. בתקופת האבן למד האדם הקדמון להכין כלי נשק, כלי ציד וכלים לבית שעשויים בעיקר מאבן. מכאן שמה "תקופת האבן".

תקופת האבן, או התקופה הפלאוליתית, מתחילה בתקופה הפליאוליתית התחתונה, שהחלה לפני כמיליון שנים. גרסה אחרת אומרת שהיה זה הומו הביליס שהחל לייצר כלי אבן.

בתקופה זו גם למד האדם הקדמון להדליק אש והחל לגדל מזון ולעסוק בחקלאות.

בתקופה זו ידע האדם הפרהיסטורי מעט מאד על מתכות, אם בכלל. התקופות שאחריה יהיו תקופת הברונזה ותקופת הברזל - שתי תקופות שבהן המתכת תהיה מרכיב חשוב בייצור של כלי נשק וציד.


הנה תקופת האבן:

http://youtu.be/GS2mtgDyNjQ


על החשיבות של אנשי תקופת האבן להולדת האנושות והעובדה שהכל התחיל באזורנו:

http://youtu.be/-7bqi70B3tE


הולדת החקלאות בתקופת האבן:

https://youtu.be/SasVGcBupDU?t=1m28s&end=4m04s


לוח אבן שנמצא בחפירות ארכיאולוגיות ושימש אז להדלקת אש:

https://youtu.be/N7Ua03ehpgY


ואפילו אמנות יצרו כבר בתקופת האבן:

https://youtu.be/NdlQxISNpwY

עוד מימי קדם, חקלאי הוא אדם שמגדל פירות וירקות, עצים ותבואה. החקלאי קם בבוקר מוקדם ומעבד את השדות, מטפל במטעים או בפרדסים וממתין להבשלת הפרי והירק. בכל עונה החקלאים יודעים מה יש לנטוע ומתי יוכלו לקצור או לקטוף את התבואה והגידולים מהשדות או את הפירות מהעצים.

אחרי שהחקלאי אוסף את מה שגידל, הוא מוכר את התוצרת לחנויות ודרך החנויות אל ההורים שלנו או לתעשיית המזון, שמייצרת מהגידולים הללו מוצרי מזון רבים ומגוונים.

אנו צריכים לומר תודה לחקלאים על האוכל הטעים שמגיע לשולחננו. תודות לעבודתם של החקלאים אנו אוכלים ירקות ופירות טריים. גם סוגי מזון רבים אחרים מתבססים על גידולים חקלאיים רבים, החל מלחם, פסטה וצ'יפס ועד למגוון של תבלינים ועשבי מאכל שונים.


הנה חקלאי שמספר על עבודתו (עברית):

http://youtu.be/QOXgu7NQ_Rc


וחקלאי שמציג את החממות שלו ואת עיבוד האדמה (עברית):

http://youtu.be/j1CwLF6j0fo

אם החיטה (Wild wheat) היא חיטת בר קדומה שממנה תרבתו לפני 10,000 שנים את החיטה שאותה אנו אוכלים ברובנו כיום. ככל הנראה זה קרה באיזור של צפון מדינת ישראל של ימינו.

החוקרים חיפשו אותה כבר במאה ה-19 ואכן, אם החיטה נמצאה לראשונה בשדה בצפון ארץ ישראל בשנת 1873. אז סברו שהיא שעורה, אבל החוקרים הבינו בדיעבד שזו הייתה חיטת בר. ההבנה שזו החיטה שממנה נוצרה החיטה התרבותית, המבוייתת, הפכה למוסכמה. רק כמה עשרות שנים אחר כך, בשנת 1906, לאחר שמדענים וחוקרים רבים חיפשו אותה, הגיע תורו של האגרונום וחוקר הצמחים היהודי, אהרון אהרונסון, לחפשה בארץ ישראל.

אהרונסון, תושב המושבה זכרון יעקב ובן טיפוחיו של הברון אדמונד דה רוטשילד, מי ששלח אותו ללמוד אגרונומיה בצרפת, היה חוקר צעיר ומוכשר להפליא. מי שבדיעבד יוודע שמו גם כמייסד וראש מחתרת ניל"י, מחתרת ריגול יהודית שפעלה נגד העות'מאנים ועזרה לבריטים לכבוש את הארץ, הקדים את כל החוקרים האחרים ומצא את אם החיטה, בסמוך למושבה ראש פינה. התגלית הזו פרסמה את שמו בכל העולם ועתידו היה מובטח.

אהרונסון סבר וצדק שגילוי אם החיטה עשוי להקנות לחוקרים ידע שיסייע לאתר תכונות המצויות בחיטה, מה שיאפשר להשביח את הגידולים ולהגדיל את העמידות של החיטה בפני מחלות ויובש.

ואכן, הגילוי של אהרונסון שינה את פני התזונה העולמית לתמיד. עד היום משתמשים באם החיטה להשבחת החיטה הקיימת ונעזרים בה כדי להפוך את החיטה לעמידה ומזינה יותר, להקטין את הצורך לרסס אותה ולהעשיר אותה בויטמינים ומינרלים.

בימינו, לאור שינויי האקלים העולמי וההתחממות כדור הארץ, מתגלית אם-החיטה כחשובה עוד יותר. תרומתה משמעותית מאד לחיזוק תכונות חשובות לחיטה שממנה ניזונה האנושות, כמו העמידות שלה בפני מחלות ומזיקים, עמידות לחום, יובש וקרינה ועוד. הידע הרב שתרם המחקר על אם החיטה בתחום הגנטיקה של החיטה מאפשר גם השבחה גנטית של החיטה ושל מיני צומח נוספים המשמשים לייצור מזון.


הנה סרטון על אם החיטה וגילויה בארץ (עברית):

https://youtu.be/pFwaYz_wV3Q


שדה עם גידול שנראה כמו אם החיטה:

https://youtu.be/V1tHMCYm00s


והחיטה הפכה לאחד הנושאים מעוררי המחלוקת בקרב תזונאים ואנשי בריאות בעולם:

https://youtu.be/eO3cIrNEuIc?long=yes

"ברירה מלאכותית" (Artificial selection) היא תהליך שבו האדם ביצע ריבוי טבעי של בעלי חיים מבוייתים נוחים, ממושמעים ומניבים לו, בעוד שהוא מנע את ההתפתחות של גזעי בעלי חיים שלא היו כדאיים לו מספיק. בניגוד לברירה הטבעית שנמשכה מיליוני שנים, "ברירה מלאכותית" הוא תהליך אבולוציוני שעשה המין האנושי, בהילוך מהיר מאד. במילים אחרות, האדם ברר באופן מלאכותי, תוך אלפי שנים במקום מיליוני שנים של הברירה הטבעית וסידר את בעלי החיים המבוייתים לצרכיו.

ניתן לראות את הברירה המלאכותית בחיות משק, בהמות משא, בקר, כלבים ועוד. למעשה, הדוגמה הטובה ביותר של ברירה מלאכותית היא הכלב. האדם ברר לו את הזאבים הידידותיים ביותר, אלה ששיתפו פעולה עימו ושהיו הכי תלויים בו. להם הוא נתן מזון ונעזר בהם בציד. את האלימים, המסוכנים, הפחות-ממושמעים ואלו שגילו עצמאות רבה מדי, הוא הרחיק ואף השמיד. כך, במהלך דורות, התפתחו אותם מינים שתכונותיהם הגנטיות היו טובות לאדם. הם הלכו והתרבו והפכו למה שאנו מכנים "כלבים". למעשה, כל כלב הוא זאב מבוית, שנולד לשושלת של כלבים נוחים ומתאימים לצורכי האדם.

אם נמשיך בדוגמת הכלבים - במהלך אלפי שנים הפך האדם את הכלב שיצר מהזאב, למאות גזעי כלבים שונים ומשונים. הוא ברר את התכונות הגנטיות של אלו שהעדיף וחיבר כלבים בעלי תכונות רצויות, כדי ליצור מהם גזעים בעלי שילוב של תכונות רצויות. בני אדם השתמשו בכלבים בעלי מוטציות רצויות והרבו אותם, כדי לפתח זנים בעלי התכונה שנוצרה במוטציה. כך נוצרו כלבים בעלי מראה שונה, צבעים מגוונים, תכונות שימושיות מסוגים שונים ועוד.

קראו עוד על גזעי הכלבים שנוצרו, באאוריקה בתגית "פיתוח זני כלבים".


הנה הברירה המלאכותית שיצרה את הכלבים:

https://youtu.be/F-XTUpLmhPc


והדרך הארוכה שעשו הזאבים עד שהפכו למאות זנים של כלבים:

https://youtu.be/mCLQ_8I1paY

נהר הנילוס (Nile) הוא הנהר שכונה בימי קדם יאור. הוא מתחיל מההרים הטרופיים של אפריקה, המלאים בגשמים שאופייניים ליערות הגשם. הנהר ממשיך לעבר המדבריות שבצפון אפריקה ועד למצרים ונשפך אל הים התיכון.

מצרים העתיקה, המעצמה החקלאית הגדולה של ימי קדם, חייבת את הצלחתה לנהר הנילוס, כלומר היאור. בכל שנה הוא הציף את גדותיו וכך יכולים היו החקלאים של מצרים לגדל יבולים ובעלי חיים על האדמה הפורייה שעל גדות הנהר.

כך ולא מעט בזכותו של היאור, כלומר הנילוס, שמו הנוכחי של היאור, הפכה מצרים לעשירה והחזקה שבארצות האזור בעת ההיא.


הנה תפקידו החשוב כל כך למצרים העתיקה:

https://youtu.be/UHhsSAVzpVA


ושיט על היאור, הנילוס של היום:

https://youtu.be/E5W64lVJhmk?end=4m2s

הביות (Domestication) הוא תהליך של שינויים שעושה האדם בבעלי חיים ובצמחים, כדי להתאימם לצרכיו. השינוי הזה הוא חלק מהחקלאות שהאדם למד לייצר. הוא נקרא ביות והוא מתרחש בתקופת המהפכה הנאוליתית.

במהלך היווצרות הכלכלה האנושית, החקלאות והמעבר להתיישבות קבועה בויתו חיות פרא לחיות משק כמו סוסים, חמורים וגמלים, שנשאו משאות ובני אדם, סיפקו חלב ובשר או כמו השוורים - סייעו בכוחם הרב במלאכות שונות.

צמחים רבים בויתו והפכו לגידולים חקלאיים שהניבו מזון רב. עופות בויתו לצורך הפקת ביצים ובשר וציידים בייתו עופות דורסים לעזרה בציד וכך הלאה.

לא מעט בזכות הביות ומקורות המזון שהוא סיפק להם, עברו בני האדם מחברות של ציידים-לקטים להתיישבות בישובי קבע ולעיסוק בחקלאות, מה שיוביל להיווצרות של התרבויות השונות ולהתקדמות המדהימה של האדם ב-15 אלף השנים האחרונות.

בעלי חיים בויתו בדרכים שונות. יש בעלי החיים שהאדם סיגל אותם לצרכיו לגמרי, כמו כלבים, פרות, סוסים וחיות משק נוספות. באחרות לא שינה האדם את ההתנהגות הטבעית, כמו הדבורים למשל, ויש ששינה חלקית, כמו במקרה של החתולים.

החוקרים סבורים שהביות החל מתועלת הדדית של בעלי חיים ובני אדם. ככל הנראה הזאבים היו מהראשונים שבויתו, כשלמדו שהתרעה על חיות טרף מביאה את האדם הקדמון לחלוק עימם את שאריות מזונו.

בתהליך ארוך של ברירה מלאכותית הפכו בעלי החיים המבויתים לנוחים לצרכי האדם. זה קרה כשהאדם עודד את פריון הנוחים והמניבים שבהם ודאג לעצור את ההתרבות של מי מהם שלא הסתגלו מספיק לצרכיו, היו אלימים מדי, מניבים פחות מדי וכדומה.


הנה הביות והברירה המלאכותית שנדרשה לו:

https://youtu.be/kPDPTm7NgUE


כך בויתו בהמות המשא:

https://youtu.be/_ODCZOcfNSc


והאם יכולנו לביית כל בעל חיים?

https://youtu.be/AMV2zE3vaVE