באוויר שאנו נושמים יש את החמצן הדרוש לנו לחיים. אבל באוויר יש גם את הפחמן הדו-חמצני הרעיל, שאותו משחרר הגוף בתהליך הנשימה.

בעוד שהחמצן עובר דרך דפנות הריאות אל הדם, עושה הפחמן הדו-חמצני את הדרך ההפוכה, מהדם אל הריאות ומשם החוצה בנשיפה.


הנה תהליך הנשימה:

http://youtu.be/pc2MmhkUW_E

הנשימה היא תהליך שבו קולט אורגניזם חי חומרים מסביבתו כדי להפיק אנרגיה. הגוף מבצע נשימה שנקראת "נשימה פיזיולוגית". זו נשימה שבה בעלי חיים קולטים את האוויר וישנו חילוף של גזים בתוך הריאות.

בתהליך זה אנו שואפים אוויר דרך הפה והאף. משם מעביר הגוף את החמצן שבאוויר אל הריאות. מהריאות מוזרם החמצן אל מחזור הדם. כך החמצן מגיע אל כל אחד מהתאים בגוף ומאפשר להם לתפקד ולהתפתח.

בהמשך, פולטים התאים גז שנקרא פחמן דו-חמצני בחזרה אל מחזור הדם. הפחמן הדו-חמצני עובר במחזור הדם לכיוון ההפוך, אל הריאות. מהריאות נפלט הפחמן דו-החמצני החוצה בנשיפה, אל הסביבה.

זהו המעגל המתמיד של תהליך הנשימה. לאורך כל חיינו אנו נושמים כך. הפסקה של כמה דקות בתהליך, בשל חניקה או סתימה בזרימת האוויר, תגרום למוות.

מערכת הנשימה מתפקדת בצורה עצמאית ולא רצונית ונשלטת ומבוקרת על ידי מערכת העצבים האוטונומית, אך היא ניתנת גם לשליטה מודעת ורצונית, ולמעשה היא המערכת היחידה בגוף האדם שגם שגם פועלת בצורה לא רצונית וגם ניתנת לשליטה רצונית.


כך פועלת מערכת הנשימה בגופנו (מתורגם):

http://youtu.be/Kl4cU9sG_08?t=13s


הדגמה של מערכת הנשימה:

https://youtu.be/Du__lAwqhag


כך פועלות הריאות (מתורגם):

http://youtu.be/8NUxvJS-_0k


וסרט לימוד על מערכת הנשימה (עברית):

https://youtu.be/LrnYAMVUVjA?long=yes

הריאות (lungs) הן האיברים האחראים על הנשימה בגופנו. הן מקבלות את האוויר מקני הנשימה ומזרימות את החמצן אל מחזור הדם. מהדם חוזר פחמן דו-חמצני אל הריאות ומהן בחזרה החוצה.

הריאות נחשבות לאיבר הגדול ביותר בגוף האדם. שטח הפנים של שתי הריאות שלנו הוא כה גדול שאם היינו פורסים אותן היינו מקבלים שטח שמתקרב לזה של מגרש טניס.

שתי הריאות מכילות 6 ליטר אוויר. ביום אחד אנו שואפים אל הריאות כמיליון ליטרים של אוויר!


כך פועלות הריאות (מתורגם):

http://youtu.be/8NUxvJS-_0k


על דלקת הריאות - המחלה הקשה בהן (עברית):

http://youtu.be/qqiUIoo47BY


וזוהי תכולת הריאות:

http://youtu.be/EPfArMzkqrI

הנשימה היא התהליך שאחראי לאספקת חמצן לדם, כדי להפיק אנרגיה ולפלוט פחמן דו-חמצני מהגוף.

כשבעלי חיים ובני האדם שואפים אוויר, הוא נשאב דרך צינור הנשימה, מהאף או מהפה ומצינור הנשימה אל הריאות.

מכל הגזים שהיה באוויר ונכנס לריאות, רק לחמצן יש תפקיד חיוני לנשימה ולכן הוא נשאר בגוף.

מהריאות עובר החמצן לדם. הלב, משאבת הדם שדואגת לתנועתו של הדם בגוף, מעביר את הדם לאיברי הגוף השונים ומפיץ אותו בכל חלקיו של הגוף.


הנה הסבר הנשימה בסרטון קצר (עברית):

http://youtu.be/yWGCnHnBpbE


כל תהליך הנשימה (מתורגם):

http://youtu.be/Kl4cU9sG_08?t=13s


ויש אפילו מכשירים לחיזוק הגוף בנשימה:

http://youtu.be/2vbed3bHyEk

לדגים אין ריאות, כמו ליונקים למשל. הם קולטים את החמצן ישירות מהמים, בתהליך מעניין מאד:

הדג בולע מים דרך הפה ופולט את המים דרך הזימים. הזימים, שהם פתחים שנמצאים מאחורי ראשו, הם שקולטים את החמצן מהמים. הם בנויים מקרומים דקים ועדינים מאד שסופגים את החמצן מהמים.

בזמן שהם משחררים את המים בחזרה לים, הם מעבירים את החמצן ישירות לתוך דמו של הדג, באמצעות זימים נוספים שזה תפקידם.

יש דגים שאצלם הזימים יכולים להתקיים לצד הריאות במשך כל חייהם. כך קורה אצל דגי הריאות, למשל, בניגוד לדו-חיים שמאבדים אותם בבגרותם.

הדגים פולטים בהמשך את הפחמן הדו חמצני אל מי הים. אלה הבועות שאנחנו כל כך אוהבים לצייר בציורי הדגים שלנו וגם מוסיפים כל פעם שאפשר בקולנו "בלופ בלופ", אף שהדגים כלל אינם משמיעים קול בנשימה.


הנה הסבר על הנשימה של הדגים בעזרת הזימים:

https://youtu.be/B-T4ORXLgLI


והזימים שבצידי גופם של הדגים:

http://youtu.be/XEIRlw5rCUk

עיטוש או אפצ'י הוא רפלקס אנושי, שמטרתו הוצאה של חלקיקים מדרכי הנשימה שלנו, באמצעות הוצאת אוויר מהירה בלחץ. העיטוש נגרם לרוב בגלל חדירה של חלקיקים זעירים לאף, ירידה בטמפרטורה, או זיהום כתוצאה מוירוס. גם חשיפה לאור בהיר יכולה לגרום לעיטוש, בשל רפלקס אנושי, שלא קשור לדרכי הנשימה דווקא.

מבחינת הגוף, מטרתו של העיטוש היא לנקות את דרכי הנשימה. העיטוש מוציא אוויר מהפה ומהאף, במהירות גדולה מאד ובבת-אחת. הוא מתרחש כשהשערות הקטנות שבאף מגורות בשל החלקיקים והמקירו-אורגניזמים שנכנסים לגוף, לרוב מהאף. כשרפלקס העיטוש מופעל, יש הוצאה של האוויר מהגוף במהירות גבוהה ודרך האף. זהו האפצ'י המפורסם שמאפשר לנקות, בלחץ-אוויר שיוצר מעין "מתיז-אבק" (מעין שואב אבק הפוך..) את דרכי הנשימה שלנו.

נהוג לומר לאדם שהתעטש "לבריאות" או באנגלית "בלס יו" (Bless You).



הנה הסיבה שאנו מתעטשים:

https://youtu.be/zVmzQuxlfw8


עוד על זה:

https://youtu.be/RWX8hdjvUOA


יש גם את המתעטשים בשמש וזו הסיבה שזה קורה להם (עברית):

https://youtu.be/-ldSkNObBXU


וזו הדרך הנכונה להתעטש (עברית):

http://youtu.be/wotMFSYuwX4

אולי לא תאמינו אבל בן אדם ממוצע נושם בחייו יותר מ-600 מיליון נשימות.

מדובר בהמון אוויר.. אם כל נשימותינו היו ממלאות בלוני יום הולדת, היינו מצליחים למלא בימי חיינו מעל 50 מיליון בלונים.. זה יכול היה להספיק לימי ההולדת של כל תושבי ישראל לשנה!


הנה סרטון על מערכת הנשימה:

http://youtu.be/MYH9cWQXDCA

על פסגות ההרים הגבוהים קשה לנשום כי האוויר שם מכיל פחות חמצן. משום כך ריאותיהם של מי שחיים במקומית גבוהים, הן גדולות יותר משל אלה שחיים במקומות נמוכים יותר.

מטפסי הרים גבוהים משתמשים בחמצן כיוון שכמות החמצן באוויר יורדת בפסגות הללו ל-1/3 מהכמות של החמצן במקומות שהם בגובה פני הים. בתנאים של חוסר חמצן כזה, נעשים חלשים יותר, הריכוז יורד וקל מאד להחליק או ליפול כתוצאה מטעות.

לא חסרים מקרים בהם דיווחו מטפסי הרים על הזיות קשות שפקדו אותם בזמן השהייה הממושכת בגבהים של מעל 2,400 מטר מעל פני הים. סיפורים כמו ראייה של רוחות רפאים או חוויות חוץ גופניות גם הם רווחים כחלק מהתופעה. אלו מוסברים במחסור בחמצן שמשפיע לרעה על תפקוד המוח, בדגש על שיבוש פעולתם של תאי המוח שאחראים לעיבוד הוויזואלי שלנו.

ישנם מטפסי הרים שכובשים פסגות דווקא בלי חמצן, כדי להתגבר על הקושי. הטיפוס ללא חמצן דורש כוח פיזי גדול ועקשנות כמעט בלתי-אנושית!


הנה סרטון על טיפוס לפסגות גבוהים ללא חמצן:

http://youtu.be/Alc7bzvcS4w?t=49s


והמחלה של המקומות הגבוהים:

http://youtu.be/HTynblTRzT0?t=5s

אחד הסיפורים המרתקים של התרבות המודרנית הוא סיפורה של אישה אלמונית, שהדגימה כיצד חיים עצובים שמסתיימים במוות בנהר אינו בהכרח סוף החיים ולעתים הוא אף פתח לחיים חדשים משל עצמם.

זהו סיפורה של "האלמונית מנהר הסיין" (L'Inconnue de la Seine). הסיפור המרתק ומסקרן מתחיל בסוף שנת 1880, כשמשטרת פריז מקבלת דיווח על מציאת גופתה של אישה צעירה בנהר הסיין שעובר בעיר.

סימני אלימות לא נמצאו על הגופה וניתן היה להניח שהיא התאבדה. בבדיקת הגופה, שערך הפתולוג המשטרתי בחדר המתים, הוא נדהם מיופייה של האישה הצעירה. בפניה המתות הוא דימה לראות חיוך עדין וזה הקסים אותו.

הפתולוג המוקסם ביקש ליצור מסכה של פני האלמונית המתה. כשהכינו אותה בשבילו, התגלו עטד ועוד אנשים שהוקסמו ממסכת המוות המסתורית ונטלו לעצמם עותקים ממנה. די מהר היו מי ששכפלו אותה והחלו למכור את מסכות "האלמונית מנהר הסיין" בשווקים ובחנויות של פריז.

ללא ספק, השילוב של היופי עם המסתורין של המוות הלא מפוענח גירה לפריזאים את הדמיון. זה היה טרנד מוזר אך אמיתי. בקרב הבוהמיינים הצרפתים של התקופה הפכה המסכה המסתורית פופולרית למדי ורבים תלו או העמידו אותה בסלוני דירותיהם. המסכה, שדומה שקיבלה חיים משל עצמם, מצאה את דרכה לבתיהם של ציירים, סופרים, משוררים ואנשי בוהמה בצרפת.

מעולם לא התגלתה זהותה של המתאבדת המסתורית ובדיעבד המצליחה כל כך. אבל תפקידה לא הסתיים בלהפוך לידוענית שכזו. יש אנשים שגם אחרי המוות, נכון להם עתיד מרגש ומפתיע.

כי יותר משמונים שנה אחר כך, בשנות ה-60 של המאה ה-20 מישהו החליט להשתמש במסכה המפורסמת בתור הפנים של בובת ההחייאה הראשונה. לא ברור אם ידעו אז על הקשר של האישה הלא מוכרת מהסיין להחייאה שלא זכתה לה במותה. אבל העובדה היא שמסכה המוות קיבלה שוב חיים.

התפוצה המטורפת של בובות ההחייאה הללו הפכו את פניה של האישה מנהר הסיין למפורסמים בעולם כולו. פניה היפות זכו להרבה יותר נשיקות מכל אישה אחרת בהיסטוריה, או לפחות בהמון הנשמות מפה לפה.

כך יצא שאחת מהטרגדיות הגדולות שהתרחשו ליד הסיין שבפריז, הפכה לאחד מסיפורי ההצלחה המרתקים ביותר. כמו אגדות רוק, שמותם הצעיר העצים את המיתוס שלהם, כך גם סיפורה של האלמונית שטבעה בנהר ובמותה זכתה לחיים חדשים ולא צפויים.


הנה סיפורה של האלמונית מנהר הסיין:

https://youtu.be/fe7lferrCFg


עוד על אלמונית הסיין:

https://youtu.be/od0N_LrzjAc


בלוגר מספר על האלמונית מהסיין:

https://youtu.be/dfvvrO_Mbbc


ועולם ההנשמה שבו האלמונית הפכה לידוענית (מתורגם):

https://youtu.be/yDtKBXOEsoM