בשנים של ישראל הקטנה, גוֹגוֹאִים (Apricot Stones) היו משחק מושלם. כסף היה בצמצום. ה"בלורות", כלומר הגולות, עלו כסף. בהמשך גם ימציאו את ה"קלפים" (במלעיל), אותם שואבי כסף שגרמו לילדים לבקש כסף מההורים, כדי לקנותם במכולת במעטפות קטנות.

בירושלים קראו להם אג'ואים, ברחובות - עג'מים והיו שכינו אותם עג'וקים, אבל הכינוי גוגואים הכי נשאר.

הם היו זמינים, מי לא אוכל "מישמישים" (שמו בערבית של פרי עץ המישמש). הגוגואים היו זולים, כי לא שילמו עליהם מעבר למחיר הפרי. הם היו נקיים, כי זה הגלעין שהכי קל להפרידו נקי משאריות הפרי. הם גם היו קטנים יחסית, לא תפסו הרבה מקום או משקל בילקוט, לא היו מסוכנים והכי חשוב - הם הובילו למשחקים כיפיים במיוחד ואפשרו ל"אלופים" לצבור אותם בכמויות ולהפוך למלכי השכונה.

המשחקים? - היו המון. הכי זכורים הם משחקי הבור, בהם ניסו הילדים להרוויח גוגואים. במשחק הקופה למשל כל ילד בתורו הטיח גוגו בבור וניסה שהוא ייצא החוצה. אם נכשל, הפסיד את הגוגו, שנשאר בבור, כלומר בקופה. הצליח? - הרוויח. כל הגוגואים שהצטברו בבור הם שלו.

היו שהתחרו בזריקה לבור והראשון שקלע לבור זכה בכל הגוגואים שזרקו לפניו אלה שלא קלעו.

אבל חוץ ממשחקי הבור המוכרים היה מגוון רחב של משחקים נוספים בגוגואים. מי קרוב לקיר למשל, בו הטילו אותם כמו גולות ומי שהטיל את הגוגו שלו הכי קרוב לקיר, זכה בגוגואים של כל האחרים. המשחק ההפוך היה מי הכי רחוק ובו הטילו את הגוגו אל הקיר והמנצח היה מי שהגוגו שלו נפל הכי רחוק מהקיר.

בהמשך יוולדו משחקי קליעה מתקדמים לגוגואים. כדי לשחק בהם ילדים נהגו לחורר חורים בגדלים שונים בקופסת קרטון. ליד כל חור רשמו את מספר הגוגואים שיקבל מי שיקלע עם הגוגו שלו לתוך החור.


הנה המשחק בגוגואים (עברית):

https://youtu.be/2b_kg9nXHQY


זכרונות מהגוגואים של פעם (עברית):

https://youtu.be/iam6fnFRTJo


גוגואים או "Apricot Stone" היה השיר של ארמניה לאירוויזיון שבו הוא נזכרת במשחק הילדות האהוב:

https://youtu.be/dPb9vCbJC2w

חמש אבנים (Knucklebones) הוא משחק זריזות ידיים שנוהגים לשחק כבר אלפי שנים. כשמו כן הוא - משחקים אותו עם 5 אבנים קטנות, או בזמננו בחמש קוביות מתכת קטנטנות. בעבר, אגב, שיחקו בחמש עצמות קטנות. שורשיו הם, ככל הידוע, עוד מימי תרבות יוון הקדומה.

למשחק יש כמה גרסאות. הגרסה הקלה יותר, שנקראה "תל אביבי" וגרסה קשה יותר, היא ה"ירושלמי". כל שלב במשחק מכונה "קון", החל מקון ראשון, קון שני וכן הלאה. דרגות הקושי במשחק, מבחינת מה שעל השחקנים לבצע עם האבנים, הולכות ומתגברות.

מטרת משחק "חמש האבנים" היא להשלים את כל שלביו בלי להיפסל. כל שלב חייב להסתיים כשכל האבנים הן בכף ידו של השחקן. שגיאה תעביר את התור אל המשתתף הבא בתור. המנצח במשחק הוא זה שיצליח להשלים ראשון את כל שלבי המשחק.

חוקי המשחק הם די פשוטים. על השחקן לאסוף אבן מהרצפה, מבלי שיזיז אבנים אחרות (בגרסאות מסוימות של המשחק אפילו לא לגעת בהן). על השחקן לזרוק את אחת האבנים באוויר ובזמן שהאבן באוויר הוא צריך לאסוף אבן או מספר אבנים מהרצפה, לפני שהאבן שנזרקה תפגע בה. לאחר שזרק אבן כלפי מעלה לאוויר, על השחקן לאסוף את האבנים מהרצפה באותה יד שבה זרק את האבן.


הנה ההיסטוריה של משחק ה"חמש אבנים" (עברית):

https://youtu.be/Het3CopRKnA


הסבר לשיטת המשחק ב-5 אבנים:

http://youtu.be/cBbBubMHalM


ועוד דוגמאות למשחק חמש האבנים (עברית):

https://youtu.be/CkQMww5Kugw

חלבית, פושטית, ברזלית, בומבילה או רגילה - הן דורגו ומויינו במשך שעות ושיחקנו עליהן בלי הפסקה. גולות (Marbles), גולים או ג'ולים היו הרכוש הכי חשוב של הילדים של פעם וההוכחה הטובה ביותר שאתה טוב הייתה כשזכית בהן במשחק.

הגולות, אולי משחק השכונה האהוב של שנות ה-60 בישראל. בכל מקום הן נקראו אחרת. בירושלים הן נקראו ג'ולות, בחיפה - בָּלוֹרוֹת, בתל אביב - בנדורות או ג'ולות ובשאר הארץ ג'ולים או ראסיות.

קנו אותן אז בקיוסק או במכולת אבל הכי כיף היה להרוויח אותן לילדים אחרים במשחק. המשחק הפופולרי היה לקלוע באמצעות הגולה שלך בגולות של המתחרים. כמעט כל ילד אז נהג לומר על גולה כלשהי שהיא ה"צלפית" - זו שבאמצעותה הוא מצליח לקלוע בגולות אחרות ולזכות בהן.


הנה אחד ממשחקי הגולות - לאו דווקא המובהק שבהם:

https://youtu.be/cz11VO1RclU?t=1m07s


והסרט "שקית של גולות" שמספר על ילדים ששורדים בשואה:

https://youtu.be/v5q7BvkCrac

שגעון הספינרים שפקד את ישראל בשנת 2017 היה רק חלק ממה שהמשחק הזה חולל בעולם. האמת הוא שזה לא משחק חדש ובמשך זמן רב הוא לא הצליח יותר מדי. השינוי התרחש בספטמבר 2016 כשהחלו לצוץ באינטרנט יותר ויותר סרטונים של טריקים שאנשים עושים עם הספינר ואיכשהו, כמו תופעות אחרות שצמחו מהרשת, הספינר הפך להיט ענק.

בשנת 2017 היה הספינר (Fidget spinner), על המשולש המעוגל שלו, היוצר ארבעה עיגולים, את הטרנד הצעצועי החזק ביותר.

בעצם השעשוע הפופולארי הזה נועד להקל על הלחץ של המשתמש ולהפיג את השעמום שלו.

יש הטוענים, כולל מי מהיבואנים של הספינר, שהספינרים טובים ומועילים לאנשים וילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז, מהיפראקטיביות, אוטיזם קלאסי או סתם מחרדות.

בקיץ 2017 לא התפרסמו עדיין מחקרים שמצאו נתונים מדעיים שהעידו על כך, אבל רבים מצאו שהוא מסייע להם וטוב שכך. בינתיים עברה ההתלהבות מהצעצוע הטרנדי והוא חלף אבל מי שנהנו ממנו כל כך לא ישכחו את ההנאה שהוא הסב להם.


על שגעון הספינר (עברית):

https://youtu.be/orvuu0A-VUA


כך אפשר לגרום לספינר לרחף באוויר:

https://youtu.be/bC0mordYpZA


הספינר כסגנון חיים - לא נסחפנו?

https://youtu.be/67AzghKb8QU


אוסף של קטעי ספינרים:

https://youtu.be/S2t5gld_Vg8


ממשרד החיוך ותלמה ילין - הנה מה שיוצא מזה:

https://youtu.be/JEWBVSVWLAA

הספורט הזה הוא משחק והמשחק הזה הוא ספורט. דילוג או קפיצה בחבל (Jump rope) היא משחק ילדים ותיק ואהוב, שיש לו מעריצים במקומות רבים בעולם.

משמשים בו מגוון של ניתורים וקפיצות - מניתור בודד ועד כפול, דילוג בסיבוב, דילוג הפוך או ברגליים משולבות. גם אפשרויות החבלים מגוונות - לעתים משתמשים בחבל אחד ולעתים קופצים ביחד, תוך שימוש בשני חבלים. לעתים זה ילדות צעירות המשחקות לבד או במשחק תחרותי ולעתים אימון אישי למבוגרים - לשיפור הקואורדינציה וסיבולת לב-ריאה באימוני ספורט.

התיעוד הראשון הידוע של הניתור בחבל הוא מאירופה של המאה ה-19. המשחק באותה תקופה שימש בעיקר ילדות צעירות, ששתיים סובבו אז את החבל והשלישית קפצה, תוך ספירה או דיקלום של שיר בחרוזים.

חבל הקפיצה, שנקרא בעברית "דלגית", מצויד בדרך כלל בידיות החזקה קלות, המחוברות לחבל בקצוות. בטכניקה האמריקאית, שנפוצה כיום בארצות הברית ומעט גם באירופה, משתמשים לא פעם בשני חבלים שמסובבים בשתי ידיים לכיוונים מנוגדים, טכניקה מסובכת יחסית, המצריכה מיומנות רבה בקפיצה.

משחק הקפיצה בחבל הוא משחק מושלם. לא צריך בשבילו הרבה - רק חבל - והוא מעניק שעות רבות של הנאה וחוויה חברתית או אישית, כושר ופעילות גופנית נהדרת, ביחד עם חברים או לבד. כיף אמיתי!


הנה קפיצה בחבל (עברית):

https://youtu.be/TT4qa_xgQFg


על הקפיצה בדלגית (עברית):

https://youtu.be/JA6irY56wXI


שימוש בדלגית למטרות כושר (עברית):

https://youtu.be/6UQ9nQoPCfU


הסגנון האמריקאי, עם שני החבלים:

https://youtu.be/NEY1a5uoIPY


ישנם אלופי קפיצות שמגיעים לשליטה שלא תאומן בחבל:

https://youtu.be/J077NL55p5c


ואולי יפתיע לדעת שמי שמרבים להתאמן בקפיצות חבל לאורך ההיסטוריה הם המתאגרפים:

https://youtu.be/Hqwku_iHRv8

אלו כללי המשחק של "מחניים":

1. יש לשרטט שני קווים רחוקים זה מזה במספר מטרים.

2. מאחורי כל קו עומד משתתף וכל שאר המשתתפים עומדים בין שני הקווים.

3. שני המשתתפים שמאחורי הקווים מכונים "הקולעים". הם אמורים להטיל את הכדור ו"לפגוע" במשתתפים העומדים במרכז.

כמובן שהמשתתפים מנסים להתחמק מפגיעת הכדור.

4. מי שהכדור נגע בו, נפסל ויוצא מהמשחק.

5. אם משתתף שעמד במרכז תפס בידיו את הכדור, הוא יכול לצבור נקודה לטובת פסילה עתידית, או לטובת פדיון משתתף אחר שנפסל או שיוכל מיידית להחליף את ה"קולע".

מהם הכללים למשחק "תופסת עכברים"?
איך לשחק תופסת עכברים?


במשחק "תופסת עכברים" התופס צריך לרוץ אחרי הילדים ולגעת בהם.

מי שנתפס צריך לעמוד במקום, לפסק את רגליו ולפרוש את ידיו לצדדים.

הנתפס יכול "להשתחרר" ולהמשיך במשחק רק אם ילד אחר זוחל כעכבר בין רגליו.

אספנות היא דרך להשקיע באסתטיקה, חיפוש ואיתור של הפריטים שנאספים לך, תחרות על כמות ואיכות הפריטים, כמו כמה יש לי ובמיוחד כמה נדירים, טיפוח של סחר חליפין, גאווה על אוסף מדהים או אלבום מלא ועוד.

העולם המופלא, אלופי הליגה, פוקימון, סופרגול, בייבליידס, זבלונים, גוגוס, קלפי אנגרי בירדס וחבורת הזבל - בין האוספים הנוסטלגיים שלנו בלטו הסדרות של התמונות שנקראו "קלפים".

זה היה טרנד חזק מאוד שהחל עוד בשנות ה-30 וזינק משמעותית בשנות ה-70 של המאה הקודמת. ה"קלא-פים", כפי שביטאנו את שמם, היו מרגשים, סחירים ויחסית קלים להשגה. קצת לחץ על ההורים במכולת או בקיוסק וזוכים בחבילה קטנה ומרגשת שתתווסף לאוסף. לרוב הם גם היו לא יקרים עד זולים ממש, אלא אם מודדים את סכום הקניות המצטברות. ותמיד היה משהו לילדים - יזמים תמיד ידעו שעושים הון על קלפים לילדים.

המשווקים נהגו לדחוף קודם כל את האלבומים. הם היו מגרים, עם המון מקומות ריקים ומבטיחים שהילד הצעיר רוצה למלא ו"להשלים דפים". והיו גם תמיד הקלפים הנדירים שהיצרנית הדפיסה בכמות מינימלית, כדי לגרום לנו לקנות עוד ועוד מעטפות, כדי לזכות בהם.

הילדים נהגו להביא את האוסף או האלבום לבית הספר ולשחק, להחליף, לקנא ולסחור עם ילדים נוספים. החלום היה כמובן אלבום מלא בכל הקלפים - מכריכה לכריכה. אצל חלק מהמשווקים הובטח גם שאלבום מושלם יזכה את האספן בשלל פרסים נחשקים שהופיעו על הכריכה.

ובל נשכח שגם הנושאים היו קרובים לעולם של הילדים: ספורט (כדורגל בעיקר), הומור (חבורת הזבל), ידע על העולם (העולם המופלא) וכדומה.

אז הקלפים חיברו אספנות, תחרות, משחק, אובססיה, תקשורת בין ילדים ושאיפה לעלות בזכות האוסף המושלם בסולם החברתי.

והיום, אתם שואלים? - אולי נראה שילדים כבר לא כל כך אוספים קלפים. אבל הם אוספים גם אוספים - גם קלפים וגם דברים אחרים, כמו למשל עוקבים...


הנה אספני קלפי הסופרגול של שנות ה-90 (עברית):

https://youtu.be/oG0-fgmX2Ok


קלפי חבורת הזבל משנות ה-80 (עברית):

https://youtu.be/2UI1tYEn3UY?t=102


קלפי העולם המופלא מהילדות של שנות ה-70 (עברית):

https://youtu.be/HDhD-Iy4lN0


ובשנות ה-50 גם עטיפות של מסטיקים היו קלפים (עברית):

https://youtu.be/UbyzYbwOnBo