לאחר שפורסם המחקר של החוקרים ג'יימס וילסון וג'ורג' קלינג ב-1982, על מה שנקרא "תאוריית החלונות השבורים" (Broken windows theory), החליטו בניו יורק לאמץ את התאוריה ולנסות ולתקן את המצב הקשה בעיר. שיטת העבודה של רודי ג'וליאני הייתה לתקן את ההזנחה, לנקות את השכונות ובמקביל - לנקוט גישה של אפס-סובלנות באכיפת החוקים בעיר.

ראש העירייה הנבחר של העיר ניו יורק האמין שאם הפשיעה והאלימות היא תוצאה הכרחית של אי-סדר, לכלוך והרס, תיקון של הגורמים הללו ואכיפה של החוקים יביאו לתיקון המצב. התוצאה הייתה מצוינת. הסתבר שאימוץ הרעיון הצליח להקטין באופן דרמטי את הפשיעה בניו יורק. כמות הרציחות ירדה לפחות מ-20% ממה שהייתה לפני הפעלת התכנית, מ-30 רציחות למאה אלף איש, ל-5 בלבד!


הנה סרטון שמסביר כיצד יושמה התאוריה של החלונות השבורים בעיר ניו יורק (עברית):

https://youtu.be/k0KfrAJU3w8


וג'וליאני מסביר כיצד יישם את מסקנות התאוריה כדי לשפר את מצב הפשע בניו-יורק באופן משמעותי מאד (מתורגם):

http://youtu.be/VX7hDYLPf6s

אמנות הכוריאוגראפיה (Choreography) היא יצירה בתנועות. זוהי יצירה של אמנות בעזרת תנועות, כמו שצייר יוצר בצבעים ופסל בחומר, הכוריאוגרף יוצר כשחומר היצירה שלו הוא תנועות.

השפה התנועתית אינה מוגבלת, אלא חופשית. לכל כוריאוגרף יש את הדרך והסגנון המיוחדים שלו, המאפיינים את התנועות שלו.

את הכוראוגרפיה ניתן להשוות עם תחום היצירה, בתחומי אמנות ויצירה כמו ציור, הלחנה, בימוי, כתיבה וכדומה.

אם במקור שימש המונח כוריאוגרפיה בתחום המחול, כיום משתמשים בו בתחומים רבים נוספים כמו מופעים, הצגות, התעמלות אמנותית, בידור, תאטרון, מחזות זמר ועוד.


הנה קטעים מכוריאוגרפיות מודרניות של אוהד נהרין ללהקת בת שבע:

https://youtu.be/uehwtT8KOiE


כוריאוגרפיה רוסית אחידה ומדויקת כמעט להגזים...

https://youtu.be/K21yj2lEgrA


כאן היא משתלבת עם ריקודי ברייקדאנס מההיפ הופ:

https://youtu.be/es6xywE9NP0


בסרטים אפילו סלסה עוברת כוראוגרפיה כבדה:

https://youtu.be/_hLNKA_9V0I


עוד כוריאוגרפיה מעניינת:

https://youtu.be/Jzcd5HJik2c


הרצאת טד על עבודת הכוריאוגרף היצירתית:

https://youtu.be/KPPxXeoIzRY?long=yes


ופגישה חינוכית עם כוריאגורפית (עברית):

https://youtu.be/BMRNZX_wqBk?long=yes

החוק הבריטי קבע בשנים הראשונות שמהירותה של מכונית בעיר לא יעלה על 3 קילומטרים לשעה ומחוץ לעיר עד 6 קילומטרים לשעה. בנוסף, דרשו השלטונות הבריטיים שלפני המכונית חייב היה לצעוד אדם עם דגל אדום, שיזהיר את הולכי הרגל מהמכונית המתקרבת..

החוק בוטל ב-1896 והנהגים האנגלים חגגו אותו במירוץ מכוניות בן 96 קילומטרים, מלונדון לברייטון.


הנה מירוץ המכוניות החגיגי לרגל ביטול חוק הדגל האדום, חוק התנועה הראשון בהיסטוריה:

http://youtu.be/yqJqdn2a0fI


ופקקי התנועה של לונדון, בשנה שבה בוטל החוק:

https://www.youtube.com/watch?v=qrrpMORtOYs

הצִילחוּת (Platting), ארגון המזון על הצלחת, נולד ככל הנראה בסוף המאה ה-18. השף מארי אנטון קארים, החל אז ליצור צורות של הרים ומפלים במנות שהגיש לבני האצולה בצרפת.

במאה הקודמת החלו להחשיב יותר ויותר את תצוגת המנות, ככל שהתפתחה החוויה הצרכנית והתפתח עולם העיצוב. השף פול בוקאו קידם אז בהתלהבות את הצגת המזון האלגנטית והמסודרת.

היו תקופות שבהגשת המנות חולקה הצלחת לאזורים, שבהם הניחו את המאכלים, זה לצד זה. בגישה זו היו גבולות ברורים בין רכיב לרכיב ואיש לא חיפש פרזנטציה או קומפוזיציה של המנה.

אבל עם הזמן נוצרו מסעדות המישלן היוקרתיות לעשירים. עובדה היא ששפים רבים סיימו בתי ספר גבוהים למטבח ולמדו כיצד לצלחת, לפחות באופן בסיסי. רבים מהם החלו להגיש מנות מפוארות ומעוצבות יותר, תוך שהם נותנים דרור לנפש האמנותית שלהם, או של מי מעוזריהם.

הסיבה לצילחות הזה הייתה גם אסתטית, אבל גם כדי להגביר את התיאבון, שכן למין האנושי יש נטייה "לאכול עם העיניים". אבל הייתה עוד סיבה אז לצילחות. הוא נועד גם כדי לתת הצדקה נוספת למחירים השערורייתיים שגבו אותם שפים במסעדות הגורמה שלהם. העשירים שזכו למזון מובחר, שנראה גם נהדר, החלו לפתח טעם אמנותי באוכל...

לציבור הרחב החל הצילחות להגיע עם הרשתות החברתיות ובמיוחד עם "אינסטגרם", הרשת החברתית שמבוססת על צילומים בסמארטפון. לפתע כל סועד, בכל מסעדה שהיא, משתף תמונות של מנות שאכל. ההשוואה בין המנות הייתה בלתי נמנעת. אבל הטעם לא עובר באינטרנט וכך גם הריח. לכן המנות שזכו למחמאות היו אלה שנראו טוב. כאן הצילחות זכה לזינוק הגדול ביותר שלו.

אחרי זה באו תכניות הבישול שהדגימו איך עושים את זה המקצוענים ואחריהן תכניות הריאליטי שהוקדשו לאוכל בטלוויזיה. אלה לא רק הציגו צלחותים מדהימים, אלא הבחינו בין המתחרים ברמת האסתטיקה וסידור המנות, מה שהבהיר לציבור הרחב שצילחות הפך לגורם המשמעותי ביותר במנות שהם מגישים - אפילו בבית.

מאז החלו אפילו שפים או טבחים במסעדות קטנות ושכונתית, לעצב את המנות שלהם ביתר הקפדה. עקרות בית ושפים חובבים החלו לצלחת את המנות שלהם והעולם לא נח מהיופי שנשפך מצילחותים מהממים המצולמים באינספור תמונות במדיה החברתית. האמנות החלה לאכול והיא עושה את זה יפה במיוחד.


הנה תולדות הצלחות בחצי המאה האחרונה:

https://youtu.be/9S46aoapXz8


יסודות בצילחות:

https://youtu.be/tVOjfy5ft34


טכניקות צילחות למתחילים:

https://youtu.be/02Brgs60BiY


טכניקות סיבוביות על מגש מסתובב:

https://youtu.be/G8bQftr7ajQ


כך תצלחתו כמו שפים מנוסים (ללא מילים):

https://youtu.be/kcbRpLX-mqs

עולם שיתוף התמונות, שמתפוצץ מאז יצאה אינסטגרם, מביא בשנים האחרונות לכך שעיצוב האוכל המוגש לשולחן הוא חשוב לא פחות מהטעם שלו. כך הולך ונכנס לתרבות הקולינרית והכללית מושג הצִילחוּת (platting) לז'רגון של חובבי הבישול. את המילה, אגב, המציא השף רן שמואלי בתוכנית הטלוויזיה "קרב סכינים".

צילחות היא פעולת סידור המזון על הצלחת. ב"צִילחוּת" מסדר השף או הטבח את הצלחת ומגיש את המנה לא רק עם טעמים מצוינים, אלא גם במראה אסתטי, מעוצב ואלגנטי, שמטרתו לגרום להתרגשות אצל הסועדים, בבחינת "את האוכל אוכלים גם בעיניים".

התורמות העיקריות ללידת המונח ולהטמעתו בשפה העברית הן ללא ספק תכניות הבישול בטלוויזיה, המשודרות בשנים האחרונות בהצלחה עצומה. המדיום הטלוויזיוני הוא מדיום של ראייה. טעמים וריחות לא עוברים בשידור כמובן ורק עדויות השופטים או האורחים בתכניות הבישול, הן שמעידות על איכותם של המאכלים. לפיכך, הדרך העיקרית שבה מעבירים את חוויית האוכל ישירות אל הצופה, היא המראה שלו.

מכאן שהמודעות הרבה של השנים האחרונות לפרזנטציה, ההצגה של המנה, הפכה את המושג בעיני רבים, לחשוב לא פחות מהטעם, מהריח ומהאיכות התזונתית של המנות.

על אף שהיצירתיות בצילחות פורחת, בצילחות טוב יש חוקים. גם כאן, כמו בכל יצירת אמנות, יש קומפוזיציה, הדרך שבה מארגנים את מרכיבי המנה על הצלחת. המרכיב העיקרי מקבל את מקומו ולידו מונחים המרכיבים הנלווים. עשבי תיבול, רטבים כמו רוטב סויה או חומץ בלסמי, גרגרי פלפל וכדומה - כל אלו משמשים לא רק לטעם, אלא גם להוספת צבעים למנה ויצירת חוויה צבעונית.


הנה עולם הצילחותים היפים וצלחות מיוחדות שמסייעות לצילומים איכותיים:

https://youtu.be/YOI9JkOnr3M


צילחות למול עיני הסועדים של מנת קינוח במסעדת אלינאה בשיקגו:

https://youtu.be/qofsdSMuGbg


תנו לאמן שבכם לאכול:

https://youtu.be/kn5DT_NvXyw


הנה הדרכה קצרה לצילחות:

https://youtu.be/YjdCyeghUgM


שיעור קצר - כך מצלחתים:

https://youtu.be/7XJw2b5qwAs


והצלחותים של השף הבריטי גורדון רמזי:

https://youtu.be/Cbn2aedc8wE?long=yes

חוקי חַמוּרָבִּי (Code of Hammurabi) הם אוסף החוקים המקיף ביותר שפורסם בעת העתיקה. קודקס חמורבי, אוסף החוקים הזה, נחקק באבן לקראת סוף שלטונו של מלך בבל חמורבי.

מדובר באחד מאוספי החוקים העתיקים ביותר שנמצאו אי-פעם והוא מלמד אותנו רבות על החוקים שהיו נהוגים בעת העתיקה. חלקם התגלגל גם אל החוקים היהודיים שפורסמו במקורות שלנו.

באוסף החוקים הכתוב במצבה השחורה, שנמצאת היום במוזיאון הלובר בפאריס, יש 3500 שורות טקסט ובהן כ־300 חוקים הכתובים בכתב יתדות אכדי, שפה שחמורבי הפך לשפתה הרשמית של ממלכת בבל.

חוקי חמורבי נמצאו במקומות נוספים לאבן הזו, אבל האבן בת ה-2.5 מטרים הזו היא מעין ספר חוקים רשמי וכמעט מלא.

כדי להדגיש שהמלך חמורבי מונה על ידי האלים כדי להבטיח את שלום נתיניו, מופיעות בראש האבן דמויותיהם של חמורבי עצמו, ביחד עם אל השמש.

חוקי חמורבי היו ראשוניים מסוגם וחדשניים לזמנם. אחד העקרונות בעונשים שבחוקי חמורבי, התבססו על הכלל של "עין תחת עין", חוקים לא פשוטים ואף אכזריים. הרעיון בהם היה שאם מישהו עבר עבירה כלשהי, הוא נענש בעונש מקביל למה שעשה. או במילים אחרות, "מידה כנגד מידה".

אבל בימינו הם לא היו חוקי חמורבי עומדים בשום מבחן משפטי, בעיקר בשל חוקי זכויות האדם שאנו מקדשים, לעומת האפליה הברורה שהם מכילים נגד נשים.

על אף שחלק גדול מהחוקים של חמורבי אינו מתאים לתרבות המערבית המודרנית, די ברורה השפעתם של חוקי חמורבי על חוקי התורה והתנ"ך.

החקיקה של חמורבי השפיעה בעקיפין גם על המוסר של התרבות המערבית ושל שיטות משפט מאוחרות יותר. במזרח התיכון השפעתם גדולה יותר ובמדינות שונות עדיין נוקטים בחלק מהעונשים, ברוח דומה.


הנה סרטון על חוקי חמורבי:

http://youtu.be/oDALXORbtR4


הסבר קצר על חוקי חמורבי וכיצד הם נולדו:

https://youtu.be/ZMx2pw1SIoM


חוקי חמורבי וזכויות האדם:

http://youtu.be/AB_l-uQB5XQ


והנה בחיוך פגישה בין משה לחמורבי בהר סיני (עברית):

http://youtu.be/4OU7sQBvGEE

אגרנות (Hoarding) ידועה כצורך לשמור דברים ולא לזרוק עיתונים, בגדים, אוכל ועוד. מדובר באנשים שסתם אוגרים ומתקשים להיפרד מדברים, כי "אולי יום אחד נצטרך את זה".

אבל יש גם אגרנות כפייתית (Hoarding Disorder). הגורמת ללוקים בה לאגור ולאסוף באופן אובססיבי חפצים ופריטים שונים, שלרוב חסרי כל שימוש או ערך ממשי.

האגרנות הכפייתית, בקצה העליון שלה, היא סוג של הפרעה נפשית, שעלולה לגרום לארגן הכפייתי לבעיות נקיון והגיינה ולהביא אותו עד להתבודדות ואפילו לדיכאון.

המדהים הוא שאחרי שנפרדו מדברים שאגרו, בדרך כלל אין לאגרנים תחושה של מועקה. למעשה, ההיפך הוא הנכון - ההקלה ושביעות הרצון שלהם גוברת. הנקיון והסדר שבים לחייהם.


#מזהים את עצמכם בתופעה ורוצים לשנות?
השינוי יכול להיות הרבה יותר קל ממה שנדמה, אבל כדאי שיהיה הדרגתי. בתחילה כדאי להיפטר מדברים שלא עשיתם בהם שימוש בשנתיים האחרונות.


#סיבות לאגרנות
יש כמה מרכיבים לאגירה והנה כמה מהם:
צבירת חפצים משמעותית ומילוי הבית או המרחב הפרטי בהם.

- פחד להשליך ולהפטר מחפצים שאין בהם שימוש.

- חשש מריקנות ומועקה נפשית.

- פגיעה בתפקוד האישי.


על תופעת האגרנות וחיי האגרנים (עברית):

https://youtu.be/MKq5bvUj_i8


הכל מתחיל מהקשר המיוחד שלנו עם חפצים ששייכים לנו (מתורגם):

https://youtu.be/H2_by0rp5q0


אגרנית בפעולה:

https://youtu.be/NY16aLaF_ZE


ותכנית טלוויזיה שבה עזרו לאגרנית אחרת - אבל האם היא באמת השתנתה?

https://youtu.be/pEpCE8klIDo

תאוריית "החלונות השבורים" (Broken windows theory) אומרת שכאשר יש בשכונה מסוימת חלון שבור שלא תוקן, במהרה יצטרפו אליו חלונות שבורים רבים אחרים, שלא יתוקנו גם הם, מה שיגרור להזנחה כללית ובהמשך גם הידרדרות לפשע. טענה חשובה היא שהתרופפות של החוקים והאיסורים החברתיים, תביא במשך הזמן לעלייה בפשיעה ובאלימות.

התאוריה הוצגה על ידי צמד החוקרים ג'יימס וילסון וג'ורג' קלינג ב-1982, בכתב העת "The Atlantic Monthly". היא נכללה במאמר על הפשע והאסטרטגיות האפשריות לסילוק הפשע משכונות עירוניות.

כמובן שהחלון השבור הוא סמל להזנחה בתחילת הדרך, של דברים בעייתיים ופשעים קטנים, שאם לא יטופלו, יהפכו לפשעים ובעיות גדולות. המסר המועבר באי תיקון החלון הראשון ואלו הבאים אחריו, הוא למעשה היעדר גבולות וחוסר אכפתיות של הסביבה לרכושה ולתושביה. רק תיקון ובצידו אכיפה בלתי מתפשרת של החוקים, יביאו לשיפור המצב.

השיטה יושמה בשנות ה-80 בעיר ניו-יורק, על ידי ראש העיריה רודי ג'וליאני ונחלה הצלחה מרשימה. בכך היא נתנה אישור לרעיון שתיקון ואכיפה יכולים להביא לשינוי גם במקומות ובקהילות שהכל נראה בהם אבוד. מנגד, יש חוקרים שחולקים על ההצלחה הזו, לאחר שמחקר שערכו גילה שבאותן שנים חלה ירידה מקבילה בפשיעה ובאלימות בכל רחבי ארה"ב ולא רק בעיר ניו יורק.


הנה תיאור קצר של תאוריית החלונות השבורים:

https://youtu.be/vj9WsGbaNAY


הסבר מפורט ומתורגם של התאוריה ואף קורא להפעילה ברמה העולמית:

https://youtu.be/Y-cUr2MYbh8


וראש עיריית ניו-יורק לשעבר מסביר כיצד יישם את מסקנות התאוריה כדי לשפר את מצב הפשע בניו-יורק באופן משמעותי מאד (מתורגם):

http://youtu.be/VX7hDYLPf6s