בדתות רבות נהוגה העליה לרגל למקומות הקדושים. ביהדות החל מנהג העלייה לרגל לבית המקדש בסוף תקופת הבית הראשון. בתקופת הבית השני הוא הפך למנהג פופולרי בציבור היהודי.

העלייה לרגל לירושלים פירושה הגעה לבית המקדש בירושלים ולטקסים שנערכו בו באחד משלושת הרגלים, 3 חגים שבהם נהוג היה לעלות לבית המקדש, כולל חג הסוכות וחג הפסח.

באותה תקופה הייתה ציפייה דתית מכל יהודי, לעלות לבית המקדש לפחות פעם בשנה.

העלייה לרגל הייתה עבור היהודי משאת נפש. חלק מהיהודים, במיוחד העניים והרחוקים מירושלים, נהגו לחסוך ולהתאמץ במשך שנים רבות, עד שהגיעו לעלייה לרגל אל בית המקדש.

אמנם לפי המקרא רק גברים היו מחוייבים במצווה אבל למעשה העולים לרגל עלו בדרך כלל כמשפחה, קהילה או אפילו יישוב שלם שעלה למקדש.

העולים לרגל הביאו לבית המקדש מתנות מהיבול ומהמיקנה, לכוהנים וללוויים. הם האזינו לשירת הלוויים, חזו בעבודת הכוהנים, הקריבו קורבנות וגם אכלו מהם.

רוב העולים לרגל עלו לירושלים בחג הסוכות, עם סיום העבודות החקלאיות והאסיף ולפני ההתחלה של העונה החקלאית החדשה.


הנה דרך עולי הרגל בירושלים העתיקה (עברית):

http://youtu.be/ceN6siiP6pQ

שָׁלשׁ רְגָלִים, או שלושת הרגלים, הם החגים סוכות, פסח ושבועות. בשלושת החגים הללו נהגו בני ישראל לעלות לרגל לבית המקדש שבירושלים, כמו שציוותה התורה.

חגים אלה הם חגים מקראיים, כלומר מקורם בספרי המקרא והם החגים היהודיים הוותיקים ביותר, לעומת חגים שנקבעו הרבה אחריהם, על ידי חז"ל, וחגים שנוספו בהמשך השנים.

כמובן שהעולים לרגל נהגו לעלות לבית המקדש, כשעוד עמד על תילו. אז הייתה חובה על כל עולי הרגל להקריב קורבנות ולתת שלמי חגיגה ושלמי שמחה בבית המקדש, או במילים פשוטות לתרום כסף או תבואה.

שלמי החגיגה והשמחה נבעו מהמצוות הנוספות שהיו לרגלים - המצווה לחגוג את החגים הללו והמצווה לשמוח בהם.

אגב, בעברית נכונה ניתן לומר גם שלוש רגלים וגם שלושה רגלים.


הנה סרטון על שלושת הרגלים בעבר ושחזור מודרני:

http://youtu.be/rtqcCtpY9cA

איד אל אדחא, חג הקורבן המוסלמי הוא החג החשוב ביותר בלוח השנה של בני הדת הזו. החג הזה מציין את המועד לקיום מצוות החאג', מצוות העלייה לרגל למכה.

האיד אל-אדחא נחגג במשך 4 ימים, החל מהיום העשירי של החודש האחרון בלוח השנה המוסלמי.

העלייה לרגל עצמה נמשכת כשבוע, וחג הקורבן מציין את אחד השיאים בטקסים הנהוגים בה והוא מזוהה עם סיפור העקדה. המוסלמים, שמקיימים את החג בביתם, מקריבים טלה כקורבן ומכינים את בשרו על האש למאכל בסעודת החג. שליש ממנו הולך לדור הבוגר (הרחם שממנו הגיעו ההורים), שליש למשפחה והילדים ושליש נותנים כתרומה לעניים.

הטקס של חג הקורבן הוא דומה לטקס הנהוג במכה, על ידי העולים לרגל. הקרבת הכבש היא לזכר "עקידת ישמעאל" - סיפור מקביל ל"עקידת יצחק" של היהודים, כפי שהיא מופיעה בקוראן המוסלמי. גם אצלם אברהם רצה לעקוד את בנו כדי להוכיח את גודל אמונתו באלוהים ואלוהים ויתר על כך ושלח לו כבש, שאותו שחט אברהם במקום את בנו.

חג הקורבן, שאותו חוגגים גם הדרוזים והצ'רקסים, מכונה גם "החג הגדול" ובערבית "עיד אל אדחא".

ביום שלפניו יש צום ובחג עצמו, בנוסף לקורבן נוהגים המאמינים גם לקנות בגדים חדשים לכל המשפחה ולחגוג בחיק המשפחה והקהילה, בארוחות ובמפגשים משפחתיים שמחים.


הנה המנהגים והסיבות לחג הקורבן (עברית):

http://youtu.be/VArS-yLmMoQ


הקניות המסורתיות לקראת החג:

http://youtu.be/7YyUFAYqzzA


וההכנות לחג הקורבן בשוק הכבשים ברהט:

http://youtu.be/My_QWW9sqF8

"האבן השחורה" שנמצאת במבנה הכעבה, במקדש האסלאם שבעיר מכה בערב הסעודית, היא אבן קטנה ומקודשת לאיסלאם. קוטרה של האבן השחורה כ-30 סנטימטרים, אך כיום היא שבורה לכמה חתיכות. היא נשברה בניסיון שוד שהתרחש בכעבה, בזמן העלייה לרגל במאה ה-10 לספירה. רבים מהעולים לרגל למכה מנסים לנשק את האבן בהקפות הכעבה.

בין המאמינים יש כאלה המייחסים לאבן השחורה כוחות על-טבעיים. רבים מהם מאמינים שנפלה מהשמיים בזמנם של אדם וחווה. הם רואים בה אבן שיכולה לטהר את המתפללים מחטאיהם ולספוג את החטאים שלהם לתוכה. האבן היא שחורה לטענתם, מכיוון שכל החטאים שהצטברו בה במשך השנים השחירו אותה.

יש השערות של היסטוריונים שהאבן היא מטאוריט שנפל עוד לפני הופעת האסלאם, אך מחמת קדושתה אין דרך לחקור את האבן באופן מדעי.


הנה העיר מכה:

https://youtu.be/jM81wroj_MQ


על האבן השחורה במכה:

http://youtu.be/xrjluF1QcUs


על שבריה הנותרים של האבן השחורה:

http://youtu.be/VnJ31zlkjVQ


הציצו לתפילה במכה:

https://youtu.be/coKs3KnIcao?qr=yes


ותכנית חינוכית על מצוות החג' והעלייה לרגל למכה (עברית):

https://youtu.be/YgL9iYMmRtU?long=yes