המשחק מורכב מ"לילה" ומ"יום". המשחק מתחיל בלילה. בלילה הראשון נקבע מי הוא הרוצח. המנחה, מישהו שלא משתתף במשחק, הוא זה שקובע מיהו הנרצח והרוצח.

1. שבו במעגל. כשהמנחה אומר "לילה טוב כפר!", הורידו את הראש ועיצמו עיניים.

2. המנחה עובר ונותן לכל אחד טפיחה אחת על הגב, פרט לרוצח שיבחר, שיקבל 2 טפיחות.

3. "בוקר טוב כפר!" מכריז המנחה וכולם מתעוררים.

4. הרוצח יכול לרצוח ע"י קריצה. מי שהוא קרץ לו יחכה כמה שניות, יאמר "נרצחתי" וייצא מהמשחק.

5. אזרחי הכפר (המשתתפים האחרים) צריכים לגלות כמה שיותר מהר מי הרוצח, מבלי להירצח. דיונים, האשמות, דברי הגנה, הוצאות להורג (של מי שרוב הקולות קובע שהוא הרוצח) ו"מילים אחרונות" (של מי שהוצא להורג ומתוודה שהוא הרוצח או מכריז שהוא לא הרוצח), עד לגילוי הרוצח.

אם נשארו שני אזרחים חיים והרוצח לא נתפס - הוא ניצח.

1. עמדו כולכם, על מעגל מכיסאות.

2. על כל הקבוצה להסתובב במעגל, מעל גבי הכסאות.

3. בכל 3 סיבובים הוציאו כסא מהמעגל.


מי שנופל, נפסל.

כך משחקים את המשחק חבילה עוברת:

בוחרים הפתעה נחמדה עבור ילד אחד או עבור כל המשתתפים ועוטפים אותה בהרבה עיתונים או ניירות.

את החבילה מתחילים להעביר מיד ליד לצלילי מוסיקה.

בכל פעם שהמוסיקה נעצרת, מסירים שכבה אחת מהניירות העוטפים את החבילה. (לילדים בוגרים יותר ניתן לכתוב על חלק מהעטיפות משימות קלות שיש לבצע לפני שממשיכים במשחק).

האחרון שמסיר את העטיפה זוכה בהפתעה או זוכה לחלק אותה בין המשתתפים.

כך משחקים את המשחק "קדרים באים":

- בוחרים מגרש למשחק ומסמנים בשני צידיו קווים.

- מאחורי קו אחד עומד "קדר מדומה" ומאחורי הקו השני עומדים כל שאר המשתתפים.

- הקדר המדומה קורא בקול: "הקדרים באים" ושאר המשתתפים עונים בקול: "לא רוצים".

- הקדר רץ לכיוון שאר המשתתפים, כאשר מותר לו לרוץ קדימה ולצדדים בלבד, והם רצים לכיוונו, ועליו לתפוס ע"י נגיעה כמה שיותר משתתפים, בעוד הם מנסים לחמוק מפניו.

- כל מי שנתפס הופך להיות קדר אמיתי, נעמדים עם הקדר המדומה מעבר לקו וממשיכים את המשחק באותה צורה כשמטרתם לתפוס כמה שיותר משתתפים. (כשהם קבוצה הם יכולים לרוץ לכל כיוון ואף להחזיק ידיים זה לזה).

- המנצח הוא זה שנשאר אחרון והצליח לא להתפס והוא זה שיתחיל בסבב הבא של המשחק בתו ה"קדר המדומה".

כך משחקים 21:

1. כל המשתתפים עומדים במעגל ואחד מהם עומד באמצע המעגל.

2. המשתתפים שעומדים, מתחילים להתמסר ביניהם בכדור, תוך ספירת מסירות הכדור בקול רם.

3. על המשתתף שעומד באמצע המעגל לגעת בכדור או לתפוס אותו תוך כדי המסירות.

4. אם המשתתף הצליח לגעת או לתפוס את הכדור לפני שנספרו עשרים ואחת מסירות, מי שמסר אחרון את הכדור נכנס במקומו למרכז המעגל. אם נספרו עשרים ואחת מסירות מבלי שהוא הצליח לגעת או לתפוס, נכנס במקומו מישהו אחר שמתנדב לכך.

המשחק "מי אני?" הוא משחק מעולה לטיולים. הוא מתאים מאד ליום טיול, כמשחק חברה ואפילו כמשחק היכרות. משחקים אותו כך:

לכל משתתף מדביקים מדבקה עליה רשום שם של דמות מפורסמת ומוכרת (מעולם הקולנוע, הפוליטיקה, התקשורת וכו') בצורה שהוא אינו יכול לראות מה רשום על המדבקה (על הגב, לדוגמא).

במהלך הטיול, תיעשה כל פניה אל כל אחד מהמשתתפים, כאילו הוא הדמות שרשומה לו על המדבקה. מטרת המשחק שכל אחד יגלה איזה דמות הוא קיבל.

מהם הכללים למשחק "תופסת עכברים"?
איך לשחק תופסת עכברים?


במשחק "תופסת עכברים" התופס צריך לרוץ אחרי הילדים ולגעת בהם.

מי שנתפס צריך לעמוד במקום, לפסק את רגליו ולפרוש את ידיו לצדדים.

הנתפס יכול "להשתחרר" ולהמשיך במשחק רק אם ילד אחר זוחל כעכבר בין רגליו.

אלו חוקי המשחק של "תופסת בית חולים":

משחק התופסת מתקיים באופן הרגיל, כך שהתופס צריך לגעת במקום כלשהו בגופם של המשתתפים במשחק.

מי שנתפס (כלומר מי שהתופס נגע בו), הופך להיות בעצמו התופס, אך הוא צריך לעשות זאת תוך כדי כך שהוא מחזיק במקום שבו הוא נתפס, מה שעושה את המשחק למשעשע ביותר.

איך לשחק את המשחק "מי אני?"


כך משחקים את משחק החברה "מי אני":

אחד ממשתתפי המשחק בוחר לעצמו דמות מסויימת (היסטורית, מפורסמת, תנכ"ית, מהמשפחה וכדומה).

שאר המשתתפים צריכים לנחש איזו דמות הוא בחר, תוך שהם שואלים שאלות שמותר לענות עליהם ב"כן" ו"לא" בלבד.

המשחק מתאים הן כמשחק חברתי בימי הולדת ובמסיבות והן כמשחק בזמן נסיעה ארוכה.

המשחק "מקומות בארץ", המתאים לערבי חברה והכרויות בגילאים שונים ונותן הזדמנות לכל משתתף לספר על עצמו סיפור קצר לחברי הקבוצה.

כך משחקים אותו:

יש לפרוס מפת א"י או מפת עולם על הרצפה, כאשר כל משתתף מדביק מדבקה על מקום שיש לו סיפור קצר הקשור בו.

לאחר שכולם סימנו את המקומות, עורכים סבב בין המשתתפים וכל אחד מספר את סיפורו.

כך משחקים את "משחק התכונות", המתאים להיות משחק הכרות בקבוצה חדשה:

נותנים לכל משתתף בקבוצה שלושה פתקים, כאשר על כל אחד מהם רשומה תכונה אחרת.

המשתתפים צריכים להסתובב בחדר ולמצוא אצל האחרים את הפתקים עם התכונות המתאימות להם.

לאחר שכל אחד בחר את הפתקים המתאימים לו, עושים סבב בין המשתתפים וכל אחד מסביר איך מתאימות לו התכונות שבחר.

1. עמדו צפופים במעגל, עם הפנים כלפי פנים המעגל

2. שאחד מכם יעמוד באמצע.

3. על העומדים במעגל להעביר בידיהם (מאחורי הגב) מלפפון.


על זה שעומד באמצע לגלות איפה המלפפון.

מטרת העומדים במעגל, לגמור את המלפפון, לפני שהאמצעי יגלה איפה הוא, ע"י נגיסות במלפפון בלי שהוא ישים לב.

המשחק "לו הייתי עץ" מתאים כמשחק הכרות וגיבוש לקבוצה שחבריה כבר מכירים באופן בסיסי זה את זה, כי ההכרות בו מעט יותר מעמיקה.

במשחק זה משתתפי הקבוצה אמורים לזהות אחד את השני ע"פ המתואר בפתקים השונים.

אופן המשחק:

כל משתתף מקבל פתק ועליו הוא רושם מה היה רוצה להיות (צמח, עצם, חיה וכו...).

מערבבים את הפתקים של כל הנוכחים וכל אחד בתורו מרים פתק, מקריא אותו.

המשתתפים צריכים לזהות מי כתב את הפתק, למי הוא שייך.

אלו כללי המשחק של "מחניים":

1. יש לשרטט שני קווים רחוקים זה מזה במספר מטרים.

2. מאחורי כל קו עומד משתתף וכל שאר המשתתפים עומדים בין שני הקווים.

3. שני המשתתפים שמאחורי הקווים מכונים "הקולעים". הם אמורים להטיל את הכדור ו"לפגוע" במשתתפים העומדים במרכז.

כמובן שהמשתתפים מנסים להתחמק מפגיעת הכדור.

4. מי שהכדור נגע בו, נפסל ויוצא מהמשחק.

5. אם משתתף שעמד במרכז תפס בידיו את הכדור, הוא יכול לצבור נקודה לטובת פסילה עתידית, או לטובת פדיון משתתף אחר שנפסל או שיוכל מיידית להחליף את ה"קולע".

כך משחקים את המשחק חם קר:

מחליטים מראש על חפץ קטן אותו מחביאים. חפץ לא קטן מדי, משהו בגודל דיסק, קופסת גפרורים וכדומה.

אחד המשתתפים יוצא מהחדר בעוד השאר מחליטים היכן להחביא את אותו חפץ ואז קוראים לו לחזור.

המשתתף שיצא חוזר. עליו לגלות את החפץ החבוי, כאשר ההנחיות שהוא מקבל הן רק דרגות של קור, כאשר הוא מתרחק ממקום המחבוא (באמצעות מילים כמו קר, קפוא, קרח וכו'...), או "חם" ככל שהוא מתקרב למקום שבו הוחבא החפץ, במילים כמו חם, מתחמם, רותח וכדומה.

משחק המתאים לחג חנוכה:

חומרים: נרות חנוכה, חוט תפירה, בקבוקים או כוסות.

תחרות בין 2-4 ילדים, לכל ילד קושרים סביב מותניו חוט שבקצהו נר חנוכה (המופנה לכיוון הישבן).

הילדים מתחרים ביניהם מי ישחיל את הנר לבקבוק יותר מהר, ללא עזרת ידיים.

לילדים צעירים יותר ניתן לשים כוסות במקום בקבוקים.

1. שבו במעגל.

2. הראשון יעביר לזה שלידו מילה שמתחילה בהברה "מה" (לדוגמא: אני מעביר לך מלוח).

3. השני שואל "מה?" והראשון משלים מילה שונה שמתחילה בהברה "מה" (לדוגמא: תוק).

4. השני אומר "אה, מתוק!" ומעביר לאדם אחריו (השלישי) מתוק.

5. השלישי שואל "מה?" והשני משלים למילה נוספת (מגעיל, מרטיט, מבחיל)..


כמובן שאפשר להתחיל כל סיבוב בהברה אחרת..

כך משחקים את משחק החברה "חתול ועכבר":

כל המשתתפים עומדים במעגל צמודים זה לזה ובוחרים שני משתתפים שאחד מהם יהיה החתול ואחד העכבר.

תפקידו של החתול לתפוס את העכבר ותפקידו של העכבר להמלט מהחתול.

תפקידה של הקבוצה היא לעזור לעכבר שהחתול לא יתפוס אותו. זה נעשה על ידי כך שהיא מאפשרת לו להכנס אל תוך המעגל בעוד שהיא מנסה לחסום את הפתחים שבין חברי הקבוצה מכניסה או מעבר של החתול.

"משחק התכונות" הוא משחק הכרות חביב המאפשר למשתתפי הקבוצה ליצור קשר ראשוני ביניהם ומאפשר להם הכרות בסיסית עם תכונות החברים האחרים.

המשחק מתבצע כך:

כל אחד מהמשתתפים מקבל 3 פתקים, שעל כל אחד מהם רשומה תכונה אחרת.

המשתתפים אמורים להסתובב ולברר מה שתכונות שאצל כל אחד.

כל מי שמגלים תכונה שלהם, ינסו להחליף עם האחרים את התכונות, כך שכל אחד יחזיק בידו 3 תכונות המתאימות לאופיו.

משחק ההכרות "קערת הפירות" מתאים לקבוצה שחבריה כבר מכירים זה את זה ברמה הראשונית.

כך משחקים את המשחק:

יושבים במעגל כשבמרכז מונחת קערה עם פירות וירקות מכמה שיותר סוגים, מינים וצבעים.

במהלך הסבב כל אחד בוחר פרי או ירק ומספר מדוע בחר את אותו פרי ואיך הוא מתקשר לאופיו. ניתן להתייחס לגודל הפרי, צורתו, צבעו, העונה בה הוא גדל, אופן קילופו ועוד...


הערות:
כדי להפוך את המשחק ליותר אינטימי ומקרב בין המשתתפים, ניתן לשבת על שטיח עם כריות.

אפשר לגוון את המשחק כאשר האחד מעניק לאחר פרי או ירק שהוא חושב שמתאים לו ומסביר מדוע (כמובן בדרך החיוב).

כך משחקים את משחק החברה "פיו פיו" (יריות...):

כל הקבוצה עומדת במעגל, כאשר המדריך מסתובב בין כל המשתתפים וחוזר על המילה "פיו", עד שהוא מחליט להעצר ולהצביע על אחד מחברי הקבוצה.

החניך שהצביעו עליו, צריך להתכופף. שני החניכים שעמדו לצידו מסתובבים אחד אל השני כאשר הם מרימים את ידיהם כאילו הם אוחזים באקדח וצועקים "פיו פיו".

החניך שצעק ראשון הוא המנצח (הצליח "להרוג" את השני...) וזה שנהרג כביכול - יוצא מהמשחק.

במידה והחניך שהיה אמור להתכופף לא הספיק לעשות זאת לפני שהלוחמים החלו ביריות, הוא זה שייצא מהמשחק, כי הוא זה ש"נהרג" מהיריות.

כדי להיות פחות לוחמניים, אפשר להחליט על הוראה אחרת, כיד הדמיון, במקום "פיו פיו".

המנצח במשחק הוא האחרון ש"נשאר בחיים"...