צרפת היא המדינה הפופולארית ביותר בעולם לתיירות וזו שהכי הרבה תיירים אוהבים לבקר בה.

כמובן שהיהלום שבכתר הצרפתי היא פריז המיוחדת. היא עשירה במגוון של אתרים היסטוריים, מבנים מדהימים שחלקם אייקונים עולמיים, אוכל שלא צריך להגביר מילים, ארכיטקטורה לא רגילה, מוזיאונים מהטובים בעולם, אנשים מעניינים והרבה, אבל הרבה אווירה.

אך בנוסף לפריז גם אזורי הכפר בצרפת הם מקומות שנעים ומעניין לבקר בהם. מהטירות של עמק הלואר ועד לדרום צרפת וחבל פרובאנס הציורי - צרפת היא אהובת המבקרים.


הנה סרטון קצר על הקסם של פאריז:

http://youtu.be/1b2Z3V3HFMo


על הכפרים והערים הקטנות של צרפת



וחבל פרובאנס שבדרום צרפת, עם צבעי וריחות הלבנדר והמראות שכל כך הרבה ציירים אהבו, ריחות התבלינים והפירות שבשדות והכפרים הציוריים שבו:

http://youtu.be/E91UU6rEqVk

עד המאה ה-20 הייתה התופעה של אדם פשוט ההופך למלך או קיסר אירוע די נדיר. אם הוא התרחש, הרי שלרוב זה קרה במהלך הפיכה אלימה שביצע.

אך נפוליאון בונפרטה היה מקרה שונה. הוא היה אזרח צרפתי רגיל, חייל שהתחיל מלמטה, כמעט מכלום ועדיין נאלץ לעשות מרחק עצום אל השלטון. מקורו, צריך לזכור, באי קטן ומרוחק מפריז, שזה משהו כמו לכבוש ולהנהיג בימינו את ארצות הברית של היום מעיירה זעירה, שאיו בה אפילו אינטרנט בטקסס. ועדיין, משם נפוליאון הגיע הכי גבוה שאפשר בצרפת, לטופ הפוליטי של ארצו.

וואו. איך זה קורה?

נפוליאון, בנו של נוטריון מהאי קורסיקה, הבין את המצב הפוליטי שאליו נקלעה צרפת אחרי המהפכה הצרפתית. המהפכה הזו הייתה סימן ברור בעיניו לכך שהסתיימה התקופה שבה השלטון מבוסס על המוצא המשפחתי והמעמד האציל שלך. הוא הבין שאם בעבר רק למעטים הייתה האפשרות לזכות בשלטון, בעיקר לרשת אותו מאב מלך, הנסיבות בצרפת השתנו.

נפוליאון, איש צבא מקצועי וחריף בשכלו, גבר במהירות על מתחריו בדרכו לפיקוד על הצבא. הוא הבין שהמלחמות עומדות להיות יותר ויותר גדולות ולהתבסס על המוני חיילים מגויסים, הלוחמים בטקטיקה של הפתעה. הוא סבר שעידן המלחמות המסורבלות של המאה ה-18, עם צבאות המבוססים על שכירי חרב ולוחמה במערכי קרב מסורבלים וקבועים, סיים את תפקידו ההיסטורי.

לכן הוא הקים צבא צרפתי המוני ומנוהל היטב, עם מנהלה ומפקדות ערוכות בצורה מודרנית ומאות אלפי לוחמים. עם הצבא הזה הוא יצא למלחמות בכל אירופה והפך את צרפת לאימפריה הגדולה של אירופה באותה תקופה.

מנהיגותו והמיומנות שגילה בשדה הקרב, יכולת הנאום שלו, שלהוב החיילים למען צרפת ובמיוחד יכולות הניהול והשליטה של נפוליאון היו יוצאי דופן. היה שם עוד משהו - נפוליאון עורר השראה בחייליו והערצה אדירה.

כמה כריזמה הייתה צריכה להיות לאיש הקטן, נמוך הקומה הזה, שהם אהבו כל כך והלכו אחריו אל האש?

שמועות על האיש המהפנט, החלילן מקורסיקה, שחייליו נוהים אחריו, הגיעו גם לראשי המהפכה והרבה לפני שהיה לראש הצבא. לאור המצב המבולגן והכאוס בצרפת הפוסט-מהפכנית, הם מחליטים למנות אותו לשליט צרפת, בתקווה שהוא יעשה בה סדר.

והוא עשה בדיוק את זה. נפוליאון בונפרטה המתוחכם הפסיק את הבלגן והאלימות ששררו בצרפת אחרי המהפכה ושיפר את המצב במדינה החזקה שלו. הוא היה רפובליקאי אבל הרגיש מלך העולם. המנהיג שצרפת חלמה עליו הרבה שנים.

ואז הוא מחליט להפוך לקיסר. מילא קיסר, אם הוא היה עוצר כאן אז ככל הנראה הוא היה הופך לאחד המנהיגים המצליחים בהיסטוריה של צרפת. אבל נפוליאון בלי מלחמות הוא לא נפוליאון ולכן הוא המשיך בחרחור מלחמותיו, בכיבושיו ובקרבות בכל פינה באירופה ואחר כך גם מחוץ ליבשת.

עד שהוא החל להפסיד.

משם ההתדרדרות הייתה ברורה. ה-nobody הזעיר, שהפך גיבור ומנהיג ואז ייסד קיסרות ורצה לשלוט בכל אירופה ומסביבה, הובס על ידי החורף הרוסי. מאות אלפי חיילים איבדו את חייהם בשל שאיפותיו. הוא גם הביא לאיחוד של מדינות אירופה נגדו ונגד הקיסרות שלו והובס על ידם, כשצרפת היא זו שמורידה אותו מהשלטון.

האיש שהפך את עצמו מכלום, לאחת הדמויות המוכרות בהיסטוריה, מלך המיתוג העצמי שסובב את הכובע הצבאי שלו ב-90 מעלות ובכך הפך את עצמו לאייקון המזוהה בכל פינה ביבשת, תוך שהוא מעמיד ציירים לצייר אותו בשלל מחוות מנצחים. מי שדאג שליד דמותו בציור המפורסם של ז'ק לואי דויד יירשמו שמותיהם של חניבעל וקרל הגדול, כדי להעצים את עצמו לצד גדולי הכובשים - האיש הזה מת לבסוף בודד וחולה, אפילו בלי אשתו, כמה שנים לאחר שהוגלה אל האי המבודד סנט הלנה.


הנה הקריירה הבלתי נתפסת של נפוליאון בונפרטה (מתורגם):

https://youtu.be/8aq_gRfmjgY


מחייל לקיסר - תיאור צמיחתו של נפוליאון בונפרטה:

https://youtu.be/E2MHFwYXLck


מצגת וידאו על חייו של בונפרטה:

http://youtu.be/A1x9-N7vZFQ


וקברו של האיש הפשוט שהיה לקיסר צרפת:

http://youtu.be/RCVN1z7gQZ8

הוא היה מלך מגלומן שראה את עצמו כהתגלמות של צרפת, היה מלך עריץ שהומלך בגיל צעיר והטיל מיסים גבוהים שיובילו בהמשך למהפכה הצרפתית ולקריסתם של מרבית בתי המלוכה הגדולים של אירופה.

אבל לואי ה-14 היה מלך צרפת במשך 72 שנה, במה שנודע כמלכות הארוכה ביותר בתולדות אירופה. בחייו הוא נחשב למלך החזק באירופה ובתולדות צרפת. שוב ושוב הוא יצא למלחמות וביסס את מעמדה של צרפת כמעצמה באירופה. הכינוי "מלך השמש" התאים לו כמו כפפה ליד.

לואי ה-14 הגביל מאד את סמכויות שרי המלך וניתק אותם ממוקדי הכוח הפוליטיים. הוא העביר את חצר המלכות שלו לוורסאי במקום זו שבארמון בפאריס. לאחר שהחליש את יריביו ועוזריו הוא כונן בצרפת שלטון עריץ, שביטויו היה במשפט המיוחס לו: "המדינה זה אני!". בזכות הצלחתו בשלטון הארוך, חיקו שליטים רבים במדינות אירופה את המבנה הפוליטי החזק הזה.

מצד שני, היה לואי הארבעה-עשר ידוע בבזבזנותו, בעריצותו ובאהדתו למתחנפים. גם התוקפנות המדינית שלו לא הניבה תוצאות טובות מדי ועוררה עליו ביקורת רבה.

מחוץ למדינאות, היה לואי הארבעה עשר חובב אמנות ויופי. הוא טיפח את התרבות הצרפתית וקידם אותה בשטחים ובתחומים רבים. בתקופתו הפכה פאריס לבירת תרבות עולמית ולמובילה בתחומי האמנות השונים.


הנה תולדות חייו של לואי ה-14:

http://youtu.be/W5Njjd6R6d0?t=4s


מצגת וידאו על המלך לואי ה-14 (עברית):

https://youtu.be/xwEeJII6AMY


מותו של "מלך השמש" מתוך סרט קולנוע:

https://youtu.be/BzfNF1t5DTk


פרק של "היה היה" על תקופתו (עברית):

https://youtu.be/-oVJIGpRkbs?long=yes


תכנית חינוכית קולינרית על המלך לואי ה-14 (עברית):

http://youtu.be/aC_D9YVrcAc?long=yes


ופרק מהפודקסט "שעה היסטורית" עם פרופסור הרסגור על "מלך השמש" הצרפתי (עברית):

https://youtu.be/zluRDKvpuf4?long=yes

אזור חבל פרובאנס הוא מהאזורים היפים והאהובים בצרפת ובאירופה כולה. כמו חבל טוסקנה היפה שבאיטליה, פרובאנס התברכה באווירה שלווה ושקטה של כפרים ציוריים ושדות פורחים בשלל צבעים.

בפרובאנס התפתחה גם תעשיית בשמים עתיקה, שהפכה את צרפת למעצמת בשמים. העיירה גראס שנמצאת כאן, זכתה לכינוי "עיר הבשמים". בה הופכים, כבר מאות שנים, את תמציות הבשמים המופקות כאן ובמקומות אחרים לבשמי היוקרה שהפכו לאגדה. מוזיאון הבשמים של גראס נמצא בארמון פרגונרד ומראה כיצד הפכו יצרני הבשמים של פרובאנס לעשירים מופלגים.

השילוב בין הנוף הצבעוני והיופי הכפרי, לבין האנשים והמבנים, הוא שמשך אל פרובאנס בעבר אמנים וציירים. הללו התיישבו באזור וציירו שלל ציורים שהפכו את חבל הארץ הזה לאחד המצוירים בעולם.

במלחמת העולם השנייה התמקמה בפרובאנס ובדרום צרפת בכלל, "צרפת החופשית". זה היה אזור שלא נשלט על ידי הנאצים וממנו התקיימה התנגדות לכיבוש הגרמני.

כיום זורמים לפרובנס גם תיירים מכל העולם - חלקם הכירו אותה לראשונה מציוריהם של ואן גוך, פיקאסו, סזאן, מאטיס ומארק שגאל ובאים היום לחוות את המקום ואת הטעמים והריחות הידועים שלו, את האתרים ההיסטוריים שבו, הבשמים שמיוצרים בו והיינות המובחרים מהכרמים הרבים שבחבל הארץ הקסום הזה.



הנה סיפורו של חבל פרובאנס:

https://youtu.be/W9KTeUO88Z4


סרטון קצר שמציג קמצוץ מהיופי של פרובאנס:

http://youtu.be/Er_juPrnBb0


שדות הלוונדר בפרובאנס:

https://youtu.be/U8AzaciQrcs


את שדות הלוונדר הללו ציירו גדולי הציירים של צרפת:

https://youtu.be/-EfK8OhRElI


קציר מסורתי של פרחי הלבנדר:

https://youtu.be/n4Vx4dPhQGw


אי אפשר שלא לצייר אותם:

https://youtu.be/gqVPYHRC6go


קניון וורדון שבפרובאנס:

http://youtu.be/u0RlYxgXWos


ומצגת וידאו על חבל פרובנס שבצרפת:

http://youtu.be/2f1CjAs1hmg?t=13s

הפרנקים (Franks) הם השבטים שבנו את צרפת שאנו מכירים. מקורם של הפרנקים מהארצות הבאלטיות. הם חיו בעבר בגרמאניה ולאחר שחצו את נהר הריין הם התיישבו בגאליה, צרפת של פעם, בצירוף אזורים מהמדינות השכנות של היום.

חלק מהפרנקים התיישבו בגאליה כשעוד הייתה בשליטה של הרומאים. הם עשו חיל ובחריצות, אומץ ופיקחות והיו לחזקים והמצליחים שבתושבי גאליה.

כשפלשו השבטים הגרמאניים לאזורים שונים באימפריה הרומית, באו הפרנקים ופלשו לגאליה. כך, כשנטשו הרומאים את גאליה, הקימו הפרנקים ממלכה משלהם. עם הזמן תהפוך הממלכה שלהם לצרפת ותיקרא ארץ הפרנקים, בצרפתית "לה פראנס".


הנה הפרנקים שפלשו לרומא:

https://youtu.be/_SOtFV-9XsE


כלי הנשק שלהם:

https://youtu.be/F06kdXfrkic


קלוביס - המלך החשוב של הפרנקים ומי שלמעשה ייסד את צרפת:

https://youtu.be/RMNOVlq29Vg?long=yes


ומצגת מעולה על קלוביס והפרנקים:

http://youtu.be/O7HUBW3JgRA?long=yes

משחק האץ' א סקץ' (Etch a Sketch) הוא אחד המשחקים הידועים בעולם. משחק הילדים הפופולארי שהוגדר "הצעצוע הנצחי של המאה ה-20" הומצא על ידי טכנאי החשמל אנדרה קאסאן, בסוף שנות ה-50. מעל 100 מיליון עותקים של המשחק נמכרו מאז ברחבי העולם.

Etch a Sketch הוא צעצוע שרטוט שבאמצעותו ציירו דורות של ילדים על משטח מכני, שאפשר להם למחוק לאחר מכן את הציורים ולהתחיל לצייר שוב.

מי לא מכיר את המסגרת האדומה והמסך האפור של הדגם הקלאסי של Etch a Sketch, עם שני הכפתורים הלבנים שבאמצעות סיבוב קדימה ואחורה מציירים בו בקלות? ומי לא התפלא על ניעור הצעצוע שהביא למחיקת הציור?

לא פלא שאגודת יצרני הצעצועים של ארצות הברית הגדירה אותו כ"אחד הצעצועים היצירתיים והנצחיים שיוצרו במאה ה-20". ב-1998 הוא גם צורף להיכל התהילה הלאומי לצעצועים של אמריקה.


הנה משחק ה-Etch a Sketch בפעולה:

https://youtu.be/6Ezblp8JRnw


בהילוך מהיר:

https://youtu.be/vVA9wdiIlN4


כך מציירים את השחקן לברון ג'יימס על אץ' א סקץ':

https://youtu.be/nYM__s3R5q0


וכך עובד המשחק:

https://youtu.be/fLtzUdLywuo

הגשרים הטבעיים שבחוף ימה של אטרטה (Etretat), עיירה קטנה בנורמנדי שבצרפת, הם מתופעות הטבע המעניינות של צרפת. אמנם יש גשרים טבעיים במקומות שונים בעולם, כולל אלה שבפארקים של מדינת יוטה בארה"ב, אבל אלה של נורמנדי מיוחדים בכך שהגשרים של אטרטה הם ממש על קו התפר שבין היבשה למי האוקינוס האטלנטי.

שלוש קשתות האבן הגדולות וזקיפי הסלע המזדקרים מתוך האוקיינוס בחוף אטרטה היוו במשך שנים רבות השראה לציירים אימפרסיוניסטים כמו מאנה, בודן ומונה.

צוקי הגיר הלבנים שניתן לראות שם, כשהם מיתמרים מעל לאוקיינוס הכחול, נשחקים כבר מיליוני שנים בידי גלי הים, שהפכו אותם לבעלי מראה שנע בין פסלי ענק למצוקים רבי-הוד.

יש במקום גם יד זיכרון לטייסים הנועזים שניסו בשנת 1927, לטוס מעל האוקיינוס האטלנטי והתרסקו לתוכו.


הנה גשרי אטרטה הטבעיים בנורמנדי:

http://youtu.be/SQGKlwlkh7g


וחוויות של משפחה שבילתה באטרטה:

http://youtu.be/FQ2-Q8VLA1Q?t=1m24s

הבסטיליה, בצרפתית "מבצר", היא מילה רגילה. אבל ב-14 ביולי 1789, בעת המהפכה הצרפתית, דרשו ההמונים כלי נשק ממפקד אחד מבתי הכלא של פאריס. קראו לו "בסטילית סן אנטואן", אבל אנו מכירים אותו בתור "הבסטיליה" - המבנה שהריסתו הייתה לסמל המהפכה הצרפתית.

מנהל הכלא סרב כמובן וההמונים התפרצו למבצר והרגו אותו ואת כל החיילים שניהלו את בית הכלא שבו.

היסטורית הוקמה הבסטיליה כמבצר להגנת פאריס. המלך לואי ה-14 הפך אותה לבית כלא. האסירים שוכנו בחדרים קטנים בשמונה המגדלים שבבסטיליה. חוץ מפושעים ועבריינים נהגו מלכי צרפת לשלוח אליה מתנגדים ואסירים פוליטיים. הבסטיליה הפכה בעיני המוני העם הצרפתי למקום של אימה ודיכוי ולסמל המובהק לאכזריות של השלטון המלוכני והאטום בצרפת.

כיכר הבסטיליה בפאריס של היום נמצאת במקום שבו עמדה הבסטיליה. חלק מהריסותיה פוזר ברחבי צרפת, כסמל לנפילת הבסטיליה והשלטון המלוכני שהשתמש בה כדי לדכא את העם.


הנה הפריצה אל מבצר הבסטיליה במהפכה הצרפתית:

https://youtu.be/4OCheQDr5ag


קטע מסרט המתאר את הרס הבסטיליה:

https://youtu.be/ZbivW-bQdJs


וחגיגות יום הבסטיליה השנתיות בפאריס:

https://youtu.be/HsyHynebp4s

זו מול זו עומדות שתי טירות בצרפת. מהצד האחד, טירת קסטלנו הצופה על נהר דורדון, ומהצד השני - טירת ביינאק. במהלך מלחמת מאה השנים שהתקיימה בין צרפת ואנגליה שלטו האנגלים בטירת קסטלנו, בעוד הצרפתים שלטו בטירת ביינאק שעומדת מולה.

המאבק הארוך והמתיש של שתי הממלכות הללו כמעט ולא נגמר. בטירה ניתן לראות עד היום מוזיאון נשק מתקופת ימי הביניים.


הנה סרטון של טירת ביינאק:

http://youtu.be/R-lg7cO24Hw?t=6s


מוזיאון הנשק וטירת קסטלנו:

http://youtu.be/eSsgnoKkDwc


ומבט מטירת קסטלנו אל טירת ביינאק שמעברו השני של העמק:

http://youtu.be/rsOZ4Tkp81k

תיאטרון האבסורד (Theatre of the Absurd) הוא ז'אנר, סגנון של תיאטרון שאינו ריאליסטי, אמיתי ומבוסס על המציאות המסודרת וההגיונית. הוצגה בו במכוון בפני הצופים אמנות תיאטרלית לא הגיונית, לא מסודרת ולא ריאליסטית או "הגיונית".

המילה "אבסורד" משמעותה משהו שמחוץ לכל סדר או הגיון מוכרים. זהו אכן תיאטרון המתאר את מצבו של האדם בעולם חסר סדר. לא פלא שהוא נולד לאחר ההתפרקות של מלחמת העולם השנייה.

בעולם ללא אלוהים, משמעות או מטרה המכוונת את חיינו, עולם שמרגיש כאילו הוא מתקיים רגעים מהשמדה - שום דבר כבר לא באמת חשוב, אמיתי, מוצק או שווה את הרצינות חמורת הסבר של החוקים והאמת.

ממש כמו השינויים באמנות הפלסטית, כולל הקוביזם, הסוראליזם והדאדא, ששינו את ההתייחסות לאמנות לאחר מלחמת העולם הראשונה, הזרם הזה הראה והבליט את האבסורד ואיכשהו הפך את העולם לאבסורדי מעט פחות או אבסורדי לחלוטין, בזכות האמנות.

בתיאטרון הזה מרבים בפרודיה עוקצנית על השולטים, החזקים וגם על השאר. יש בו הרבה התייחסויות תרבותיות ופוליטיות והוא כולל הרבה דמויות משונות, תלושות ולא מחוברות למציאות שאנו מכירים מהיום יום שלנו.

אין בו הרבה מהעולם הריאלי, האמיתי, המתנהל לפי הכללים המוכרים של החברה, זה שהתיאטרון תמיד הציג יפה כל כך ואחרי המלחמה ההיא כבר הרגיש כמו לא קיים.

כמו עמיתיו באמנויות אחרות, הוליד יוג'ין יונסקו, המייסד פורץ הדרך של הזרם הזה, את המודרניזם שלו בתחום התאטרון. הוא תיעב את ההיגיון שעליו נבנו המחזות קודם לכן ורצה ליצור כאלה שלא ינסו להיות "בנויים נכון", לא יציעו הרמוניה, סדר, מבנה מקובל, התחלה, סוף, משמעות ואפילו לא ישתדלו כל כך לספר סיפור.

באופן מסוים זה היה מהלך טבעי בתאטרון. הוא לא עבר שינוי מאות שנים, בניגוד לאמנויות אחרות שהשתנו בעשורים שלפני כן. אם קנדינסקי ומלביץ' יצרו את הציור המופשט, אלבר קאמי וז'אן-פול סארטר הולידו את הספרות האבסורדית, שנברג וסטרווינסקי את המוסיקה המודרנית ששברה את הטונליות והקצב ומרתה גראהם יצרה את המחול המודרני, כך גם יונסקו הוציא לדרך סוג חדש של תיאטרון.

תיאטרון האבסורד הדיסהרמוני שלו דיבר על החוויה של עולם ללא משמעות, אלוהים או מטרה המכוונת את החיים של בני האדם. הוא הציג את מקומו של האדם בתוך הוואקום, ההתפרקות והריק של תרבות שקרסה.

המחזאים בתאטרון הזה נתנו ביטוי לאימת האדם בעידן של אחרי המוות הברוטלי של העולם הקודם וכשהוא עצמו ניצב מול חייו בעידן לא מוכר, שכל כך הרבה דברים עמוקים השתנו בו.

יונסקו הפך את האבסורד לכוכב ההצגה. הוא העלה על הבמה דימויים שלא ניסו לחקות את המציאות, או להציג דברים מציאותיים וריאליסטיים. ממש כמו שהציור המופשט והסוריאליזם עשו באמנות החזותית, הוא העלה על הבמה דימויים שהתקיימו אך ורק עליה.

לקראת סוף שנות ה-60 של המאה ה-20, כשהאבסורד כבש כל חלקה טובה בתרבות, מצויד בסמי הזיה ומוזיקה פסיכדלית, תיאטרון האבסורד הלך ודעך.


הנה תיאטרון האבסורד וכיצד נבע מהגישה הפילוסופית האבסורדית:

https://youtu.be/QoePDl14Eyc


מחזה אבסורד בשם "הראשים":

https://youtu.be/lTwhVigsYS8


פתיח תכנית ההומור משנות ה-70 ניקוי ראש התכתב עם תאטרון האבסורד:

https://youtu.be/nt21o9Re8t8


וקטע ששואל את האסתטיקה של סגנון תיאטרון האבסורד מהסרט "Across the Universe":

https://youtu.be/59ahx9ckqIw

ויקטור מאוורון (Victor of Aveyron), שכונה "ילד הפרא", נלכד בינואר 1800 על ידי ציידים, ביער אביירון שבצרפת. הם גילו ילד פרא, פרוע, ערום ואילם לגמרי. כמובן שכשנמצא ביער הוא לא ידע ללכת על שתיים או לדבר. בעיתון כתבו אז על "שדון קטן וזריז כמו סנאי, אך זועף כחיית טרף".

העיתונים כינו אותו "ילד הפרא מאוורון", מאחר שהילד בן ה-12 גדל ביער במשך שנים, ללא מגע אנושי, עם התנהגות שבמקום להזכיר התנהגות אנושית הייתה דומה יותר לשל בעל חיים. ההשערה הייתה שהוא ננטש על ידי הורים חסרי אמצעים, כפי שנהגו אז לא פעם במשפחות עניות.

רופא מפורסם באותה תקופה, בשם איטרד, קיבל על עצמו "לתרבת" את "ילד הזאבים". אך נכשל בכך ולאחר שנים של ניסיונות שווא לשקם את הפרא מ-Aveyron הודה איטרד בכישלון. הפרא, שגדל מאז גיל 4 כשהוא מבודד ממגע אנושי, לא הצליח להפוך לאדם נורמלי, לא דיבר בשפה מדוברת, נותר חסר מיומנויות וללא יכולות תקשורת ושפה. וכך, גם לאחר 5 שנים לא הצליח ילד הפרא מאוורון להסתגל לחברה האנושית, או לתקשר כמו בני-אדם. באופן מסוים הוא נותר עד למותו בשנת 1828, יותר חיה מאשר בן-אנוש.


הנה סיפורו של ויקטור מאוורון:

http://youtu.be/qGu_9c-1tFI


קטע מסרט ישן שמראה את הצעדים הראשונים של ויקטור בעולם הנורמלי:

http://youtu.be/0rlSH0BXnPM


התנגדותו לתרבות האנושית, בקטעים מסרט אחר עליו:

http://youtu.be/YoS8MbiUTUQ


קדימון של מחזמר שנעשה עליו:

http://youtu.be/0PaZEeF3_dQ


תיאור ציורי של סיפורו של ויקטור:

http://youtu.be/abQalNjfSRE


וילדים נוספים שגודלו על ידי חיות:

http://youtu.be/FUm4WhBouNo

ארמון ורסאי היה ארמונו המפואר של המלך הצרפתי לואי ה-14. כנראה שהיו לו צרכים די גדולים, כי בארמון הזה, שאורכו קילומטר, ישנם 700 חדרים!

הארמון הפגין לכל אירופה את עוצמתו של המלך והיה כה מפואר שהפך מושא לחיקוי בקרב כל בתי המלוכה האירופיים. זה לא הפריע לכל מלך בשושלת הצרפתית להוסיף עוד חלק לארמון, כולל כפר שלם שנבנה בשביל המלכה מארי אנטואנט, כדי שתהנה משקט כפרי בארמון...

בארמון ורסאי התרחשו אירועים היסטוריים חשובים כמו חתימת הסכם השלום בתום מלחמת העולם הראשונה, הסכם שנקרא "הסכם ורסאי". בתור נקמה התעקש היטלר לשוב לארמון, במהלך מלחמת העולם השנייה, ולחתום על הסכם הכניעה של צרפת לגרמניה הנאצית.


הנה ההיסטוריה של ארמון ורסאי:

https://youtu.be/XxIzMr2Ekpo


והדרכה לארמון ורסאי:

https://youtu.be/852eroBwDrA

באמצע המסלול הקצר של אתר הסקי קורשבל שבצרפת, רק 525 מטרים אורכו, יש שיפוע של 19 מעלות! זהו אחד ממסלולי הנחיתה המסוכנים והמפחידים בעולם.

הנחיתה מתבצעת באזור מושלג והררי וכל טעות בנחיתה על השלג יכולה לעלות לכם ביוקר, או לפחות בסקי ביחד עם המטוס כולו..


הנה מסלול הנחיתה של קורשבל:

http://youtu.be/6pK9uqF4y7c


נחיתה מתוך המטוס:

http://youtu.be/7tBPOH4aXq8


והמראה מאותו המסלול המפחיד:

http://youtu.be/dHeyVidumi0?t=1m50s

אי אפשר להגזים בחשיבות ההיסטורית של המהפכה הצרפתית. מדובר באחד האירועים ההיסטוריים החשובים באירופה החדשה. היא החלה את השינוי של הממשל המדיני ברחבי אירופה כולה ובמקומות רבים בעולם.

אבל המהפכה הזו אינה רק מה שהיא ביטאה או יצרה, אלא גם ההשפעה התרבותית שהייתה לה, מבחינה סימבולית, של הסמלים שהיא הכניסה לרוח האומה, סמלים שחלחלו בהדרגה לתרבות של עמים רבים ושיצרו בהמשך את המהפכה האמריקאית, בה נלחמו וזכו תושבי היבשת הרחוקה בעצמאות, ואת "אביב העמים" שבו, רק 50 שנה אחרי המהפכה הצרפתית, תבעו עמים רבים את הזכות לעצמאות מדינית.

חמישה סמלים משמעותיים וברורים השתמרו בצרפת מהמהפכה הצרפתית:

דגל הטריקולור - שבו נופפו ההמונים במהלך המהפכה.

המנון המהפכה ("המארסייז") - השיר שהפך להמנון הצרפתי לאחריה.

יום כיבוש הבסטיליה (14 ביולי) - היום בו נחרב הכלא הסמלי הזה, סמל השליטה המלוכנית בעם.

נערת המהפכה מריאן, זו שמופיעה, בין השאר, בתמונת המהפכה של דלקרואה.

מקדש האלים הגדולים ("הפנתיאון") - נבנה במקורו ככנסייה ודמיונו למקדש יווני, בניגוד לכנסיות הגותיות שזוהו עם המלך, תאם את הטעם המהפכני, שהפכו למקדש המולדת והאנשים הגדולים.


הנה כמה מהסמלים שנוצרו במהפכה הצרפתית, כולל הכובעים והבגדים האופייניים:

http://youtu.be/hkm9aWumy0c

מארי אנטואנט (Marie Antoinette) הייתה אשתו של לואי ה־16, מלך צרפת האחרון, זה שלפני המהפכה הצרפתית. היא הוצאה להורג בגיליוטינה במהלך אותה מהפכה. האשימו אותה שגילתה אדישות לגורל העם הצרפתי וחגגה חיי פאר, בזמן שהעם נאנק בקשיים כלכליים.

המלכה הזו למדה על בשרה את ערכו של מוניטין רע. היא התפרסמה בשל אמירה שיוחסה לה בטעות: "אם אין לחם, שיאכלו עוגות". האמת ההיסטורית, אגב, היא שהדברים הללו מעולם לא נאמרו על ידיה ושהיא דווקא חילקה לחם להמונים הרעבים, שצבאו על שערי הארמון. זה כמובן לא עזר לה והיא הוצאה להורג בגיליוטינה, לעיני אותם המונים, שבאו לחזות במותה של מלכתם.

אבל למה זה מה שקרה?

מארי אנטואנט נישאה בגיל 14 ליורש העצר הצרפתי, בנישואים פוליטיים בין בתי המלוכה האוסטרי והצרפתי. היא נולדה כארכידוכסית באוסטריה, ששמה מריה אנטוניה, בתה של קיסרית האוסטרית מריה תרזה.

לבקשתה, בנה לה בעלה לואי ה-16 כפר מדומה לצד ארמון ורסאי המפואר שלהם, הארמון המפואר באירופה. הכפר הפרטי שלה כלל בתים כפריים קטנים ששימשו ליצירת אשליה עבור המלכה, של חיי כפר שלווים. הכפר הידוע בשם "הכפר הקטן" או "כפר המלכה" (Petit hameau) ונתפס כעוד סימן לאטימות ולניתוק מהעם של זוג המלכים הזה. ההתנהגות הזו, גם אם לא הפכה אותה באמת לאויבת העם הצרפתי, הקנתה לה מוניטין שברבות הימים יביא אותה אל הגיליוטינה.

כשהתרחשה המהפכה הפכה מארי אנטואנט בעיני המהפכנים לסמל השחיתות השלטונית בצרפת. התדמיתה שלה הושחרה והיא נתפסה יותר ויותר כדמות מפלצתית, שרק אם יפטרו ממנה יבוא הקץ לסבל העם. מצבה ומצב בעלה רק החמיר עם ניסיון הבריחה של המשפחה המלכותית לאוסטריה, בה קיוו להתיישב ולנהל משם מאבק על המלוכה בצרפת.

לאחר תקופה בה המשיכו להחזיק אותם במאסר, הותזו ראשיהם של לואי ה-16 ומארי אנטואנט בגיליוטינה, כשהבינו המהפכנים שרק הוצאתם להורג תביא קץ לתקוות להחזיר את המלוכה לצרפת.


הנה סיפורה של מארי אנטואנט:

https://youtu.be/9ZHu4ni2OWA


על חייה (עברית):

https://youtu.be/u64_-SqCOM4


וסופם בהוצאתה להורג על ידי המהפכנים:

https://youtu.be/lB1eh5_Mwf0

אם היו בונים בפאריס שער ניצחון מודרני, הרי הוא בטח היה ברובע ה"לה דיפנס", רובע העסקים המודרני, עתיר מבני הזכוכית והפלדה של העיר פאריס. סביר להניח גם שהוא היה נראה כמו הקשת הגדולה של לה דפנס (Grande Arche de la Defense), או בשמה הצרפתי "הגרנד ארש".

"הקשת הגדולה" היא בעצם בניין משרדים שהוא גולת הכותרת של פרויקט לה דפאנס כולו. את הפרויקט כולו יזם נשיא צרפת פרנסואה מיטראן בתחילת שנות ה-80. את הבניין עצמו תכנן האדריכל הדני יוהאן אוטו פון ספרקלסן (Johann Otto von Spreckelsen), לאחר שזכה בתחרות תכנון, והוא נבנה בין השנים 1982 ו-1989.

מהמצפה שעל גג "הגראנד ארש" נשקף נוף עוצר נשימה של העיר פאריס. ממנו בולט החיבור שמחבר בין מוזיאון הלובר אל שער הניצחון.

קשת הבניין היא ישרת צלעות. היא תוכננה כגרסת המאה ה-20 של שער הניצחון, שבנה נפוליאון בונפרטה. קשת ה"גרנד ארש" מייצגת את ניצחון השלום והאנושיות על פני המלחמות.

הקשת יוצרת קובייה במידות של כ-110 מטרים לכל פאה. במרכז הקובייה נוצר חלל ריק שתחום ב-4 הפאות הקשת. הפאה התחתונה היא בסיס המבנה ובניין המשרדים עצמו מהווה את שלוש הפאות הנוספות.


הנה הרובע והקשת הגדולה:

https://youtu.be/x4h7hqyogng


הגראנד ארש, הקשת הגדולה של לה דפנס:

https://youtu.be/6aPXsNVP_SY


המבנה המרשים שלו:

https://youtu.be/rRm2yRfsE4Q


מתחת לקשת הגדולה ברובע לה דפנס:

https://youtu.be/2C2BOC8y5mk


ועלייה למעלה:

https://youtu.be/2BfWpLo58As?long=yes

הכבשן הסולארי (solar furnace) העתידני שנבנה ב-1970 באודילו שבהרי הפירנאים בצרפת, הוא הכבשן הסולארי הגדול בעולם, המראה הפרבולית שלו בנויה בגבו של בניין בן 9 קומות ומורכבת מאלפי מראות שטוחות, שיוצרות מערך קעור וגדול מאד. כל המראות הללו מכוונות את קרמי השמש אל נקודה קטנה אחת. הנקודה הזו המכונה "נקודת מוקד", נועדה להתחמם ולאפשר ניצול של החום הגבוה שמצטבר בה לחסכון באנרגיית חשמל.

נקודת המוקד של הכבשן הסולארי שבאודילו היא בגודל של סיר בישול. החום בה מגיע לטמפרטורה של 3000 מעלות בחימום המים.


הנה הכבשן הסולארי באודילו שבצרפת:

http://youtu.be/k9YfyzJ7S8Q


נקודת המוקד הלוהטת ומבעירה בקלות קרש שמתקרב אליה:

http://youtu.be/H0TA_aymfFw


מבט מהאוויר:

https://youtu.be/6pnqPSEE3h0?t=19s


והסבר על המתקן בצרפתית:

https://youtu.be/ij_s_WrGAkM

גיליוטינה (Guillotine) היא מתקן ששימש בעבר לעריפת ראשים בהוצאות להורג בצרפת ומעט בארצות נוספות באירופה.

הגיליוטינה שימשה במהלך המהפכה הצרפתית, כמכשיר ההוצאה להורג של תקופת המהפכה. באמצעותה הוצאו להורג רבים מהשלטון הצרפתי המלכותי ומי שנתפסו כבוגדים ופושעים. השימוש הרב שנעשה בה להוצאות להורג, בנוכחות קהל רב ובכיכרות הערים, הפכו אותה לסמל הטרור של המשטר המהפכני.

לפחות 20 אלף איש הוצאו להורג במהפכה הצרפתית, ביניהם גם מלך ומלכת צרפת, המלך לואי ה־16 והמלכה מארי אנטואנט, שהוצאו להורג בשנת 1793.

בתחילה נקראה הגיליוטינה בצרפת "הלואיזה" ורק בהמשך זכתה לשם גיליוטינה, שניתן על ידי ההמונים, על שמו של מי שאחראי להפעלתה בצרפת, דוקטור ז'וזף איגנס גִיוֹטַן (Joseph-Ignace Guillotin). גיוטן הוא שיזם את שכלולו של מתקן עתיק לשחיטת בהמות, שכבר מהמאה ה-14 השתמשו בו ברחבי אירופה להוצאות להורג. המתקן נולד כ"גרדום הליפקס" האנגלי, משם התפשט לארצות אחרות וזכה לשמות כמו "מאנאיה" באיטליה, ו"הבתולה הסקוטית" בסקוטלנד. בעברית אגב נתנו לה את השם "מערפת".

הגיליוטינה הכילה סכין גדולה וכבדה, ששחרורה ערף את ראש הנידון למוות, שנפל אל תוך סל המונח למרגלותיה. היא נועדה להמית את הנידון למוות, במהירות וללא סבל. למרבה האירוניה היא נועדה להחליף אמצעים אחרים, כמו הגרזן והחרב, שנתפסו כאכזריים וכגורמים לסבל מיותר. עם זאת, רבים ראו בגיליוטינה אמצעי שמוזיל חיי אדם והפך בתקופת המהפכה לפס ייצור אדיר של מוות ואמצעי לחיסול חשבונות והטלת טרור על העם.


כך שימשה הגיליוטינה במהפכה הצרפתית:

http://youtu.be/VEZqarUnVpo


בימינו הגיליוטינה נשארה שעשוע מפחיד בלבד:

http://youtu.be/3fr8O6Tn6nc


אבל בצרפת של הימים ההם ההמונים באו לראות הוצאות להורג כבילוי מרגש:

https://youtu.be/OnP8WDkRIZs?long=yes

לאחרונה עלה דגל הטריקולור (tricolore) הצרפתי לכותרות, בנסיבות קשות, כשרבים הזדהו עם הצרפתים ומחו כנגד פיגוע הטרור האכזרי בפאריס, על ידי צביעת תמונות הפרופיל שלהם בצבעיו.

חובבי הכדורגל מכירים את הכינוי "נבחרת הטריקולור" שהוצמדה לשחקני נבחרת הכדורגל הלאומית הצרפתית. הסיבה היא במדים של השחקנים שצבועים בצבעי הדגל הצרפתי, דגל הטריקולור (tricolore).

הטריקולור, אחד הדגלים המוכרים בהיסטוריה, נולד בתקופת המהפכה הצרפתית. הדגל בעל 3 הצבעים האנכיים, כחול, לבן ואדום, נולד במהלך המהפכה, שהביאה לקץ השלטון העריץ של מלכי צרפת. לצד סמלי מהפכה האחרים, כמו "המארסייז" המנון המהפכה, הנערה נושאת החרב מריאן, הבסטיליה ההרוסה והגיליוטינה שהזרימה את דמם הכחול של האצילים על מדרכות פאריס, נולד אז ה"טריקולור", דגל שלושת הצבעים הצרפתי.

הטריקולור החליף במהפכה הצרפתית את הדגל הקודם של ממלכת צרפת - דגל לבן עם שלושת פרחי האירוס המלכותי. מקורו בסמל מצרי שככל הנראה הובא מארץ ישראל על ידי הצלבנים ששבו ממסעי הצלב ואומץ על ידי מלכי צרפת.

יש גירסאות שונות למשמעות של כל צבע בדגל הצרפתי, אבל מקובל לומר שצבעי הדגל מייצגים את עקרונות המהפכה הצרפתית. הכחול מייצג את החירות, הלבן הוא השוויון והאדום פירושו אחווה.

לאחר המהפכה אומץ דגל הטריקולור להיות הדגל הרשמי של צרפת ומאז הוא דגל צרפת עד היום (פרט לאפיזודה קצרה, שהתרחשה כשחזרה המלוכה לזמן קצר והדגל הקודם הוחזר, אבל לאחרי הפלתה חזר הטריקולור לתמיד.

אגב, לטריקולור יש גם היבט אופנתי - הצרפתים היו הראשונים לאמץ דגל מסוג זה ובעקבותיהם הלכו מדינות רבות ושינו את דגליהן לדגלי 3 צבעים, ביניהן גרמניה, רוסיה, מצרים ועוד. מאז ומתמיד הייתה צרפת בירת האופנה..


הנה סיפורו של דגל צרפת (עברית):

http://youtu.be/uBTn1tW1zCs


ובאנגלית, סיפורו של דגל הטריקולור:

http://youtu.be/lD_L0i-Wbbo


"נבחרת הטריקולור" הצרפתית:

http://youtu.be/l05oQiNWuIs


והטריקולור עם המנון המארסייז ברקע:

https://youtu.be/4K1q9Ntcr5g

שער הניצחון של פאריס נבנה בפקודתו של נפוליאון בונפרטה, קיסר צרפת, שמינה את האדריכל ז'אן שלגרן לבניית השער ותכנונו. השער שניצב במרכז כיכר האטואל (או בשמה החדש יותר כיכר שארל דה גול) וממנו אפשר לראות את כל 12 הדרכים היוצאות ממנה, כולל השאנז אליזה, הרחוב המרכזי של פריז.

נפוליאון הורה לבנות השער לאחר ניצחונו על הברית הרוסית-אוסטרית בקרב אוסטרליץ, המכונה "קרב שלושת הקיסרים". בנייתו החלה בשנת 1806 אך הסתיימה רק 30 שנה לאחר מכן, בשנת 1836. השער הוקם כדי להוקיר כבוד לחיילים שלחמו במלחמותיה של צרפת, וכדי להלל את נצחונותיה. בקירותיו הפנימיים חקוקים שמותיהם של הגנרלים שנלחמו במלחמות צרפת תחת פיקודו של של נפוליאון, ושמות נוספים של אנשים שלחמו במהמפכה הצרפתית.

תחת שער הנצחון צועדים צבאות מנצחים, הן כאלה שכבשו את צרפת (כולל הצבא הנאצי שכבש את צרפת במהלך מלחמת העולם השניה) והן הצרפתים כשניצחו נצחונות חשובים - כולל הנצחון על הנאצים בסוף מלחמת העולם השניה.


הנה מראות משער הנצחון:

http://youtu.be/Yy1nFgxtFOo


הנסיבות ההיסטוריות שבהן נבנה שער הניצחון:

http://youtu.be/eKZ67PW_BiM


כך ניצב שער הניצחון בקצה שדרות שאנז אליזה המפורסמות של פאריס:

http://youtu.be/r4DAqPst3gY


וכך חגגו בשער הנצחון את חגיגות ה-100 שנה למירוץ הטור דה פראנס:

http://youtu.be/ZhWxQuzho5Y

לאחר שנפוליאון הכריז על עצמו קיסר צרפת ונסוג בחורף הרוסי הקשה, הוא הובס לראשונה בקרב על ידי קואליציית הארצות שהתנגדה לו. הללו הביסו אותו וגרשו אותו אל האי הזעיר אלבה. כך הפך נפוליאון, ברשות, לשליטו של אי קטן בטוסקנה שבאיטליה, במקום לשליט אירופה כולה.

אבל לאחר כמה שנים, משנחלש השלטון בצרפת, עזב בונפרטה ביוזמתו את האי וחזר לצרפת. הוא השתלט ללא קושי מיוחד על הרפובליקה, ששיוועה לימיה הגדולים בראשותו. כך החלה תקופת שלטונו השנייה, "תקופת מאה הימים".

שוב בשלטון, נפוליאון בונפרטה לא איבד זמן כדי להגן על שלטונו מכוחות הקואליציה האירופית. קואליציית המנצחים, שהביאה לגלותו באי הקטן, סרבה להתיר לו לשוב לשלטון. אבל נפוליאון לא נכנס להיסטריה ולא מתעסק בהיסטוריה. הוא עושה אותה. שוב הוא ניצח פה ושם ושוב הוא מתקדם לעבר קרב מכריע. הקרב הזה מתקיים ליד העיירה ווטרלו.

נפוליאון נחוש להחזיר את צרפת לימיה הגדולים, אבל בקרב ווטרלו הוא הובס על ידי כוחות הקואליציה, בראשות הדוכס הבריטי מוולינגטון.

כך הובס נפוליאון בונפרטה בקרב ווטרלו סופית וירד מבימת ההיסטוריה.. תמו מאה הימים של נפוליאון. הפעם נשלח נפוליאון לגלות באי המבודד והמרוחק סנט-הלנה, שבו הוא יחיה שנים ספורות, עד מותו בגיל 52.


כך שהה נפוליאון באי האיטלקי אלבה, שאליו הוגלה לאחר שנכשל ברוסיה, עד ששב ממנו לצרפת:

https://youtu.be/142bkmUb9DU


כשחזר לצרפת הוא אסף סביבו את הצבא מחדש והחל את מאה הימים. הנה הפגישה ביניהם:

https://youtu.be/puZh2LARvHU


האי סנט הלנה והבית שבו התגורר ומת נפוליאון בונפרטה:

https://youtu.be/p4T3ieZZxfE


וסרט תיעודי על בונפרטה המצביא, הקיסר ומי שיקבל מאה ימים של הזדמנות נוספת:

https://youtu.be/t5fO_Jc_Lps?long=yes