שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך הפכו התבלינים כה חשובים לאדם?
להבדיל מצמחי התבלין (herbs), שרובם גדלים באגן הים התיכון והעלים שלהם הם העניין, תבלינים (Spices) הם חומרי הטעם שמצויים בחלקי הצמח שאינם העלים.
מאילו חלקים בצמח מייצרים תבלינים? - זה משתנה מתבלין לתבלין. הקינמון, למשל, מופק מקליפת העץ, הג'ינג'ר מקורו מהשורשים, הפלפל בא מהפירות החריפים ואת הזעפרן מפיקים מאבקנים.
מרבית התבלינים נועדו להגן, בעצם, על הצמח מפני חרקים. הם מרחיקים אותם ומונעים את אכילת הזרעים וליכוך הפירות או חלקי הצמח.
אבל מעבר לתוספת הטעם שלהם למזון, מאז ומתמיד היו התבלינים הרבה יותר מאשר תוספת קטנה למזון האנושי. למעשה, אם רוצים להבין את ההיסטוריה העתיקה, בת אלפי השנים האחרונות, חייבים להבין כיצד הם שהניעו אותה.
כן. התבלינים הם המנוע של חלק משמעותי בהיסטוריה העולמית.
כי אם מאז הומצא המנוע ונולדה מערכת החשמל היה זה הנפט שהיווה את המשאב הנחשק לאומות השונות, בעבר היו אלה התבלינים, שאומות וכלכלות חיפשו ונבנו מהם.
רבים סבורים שחשיבותם של התבלינים בעולם העתיק נובע רק מטעמו של האוכל המתובל, אבל האמת היא שהתבלינים בעבר שימשו כדי לשמר את המזון ושמרו על בריאותם של אנשי התקופה.
בהיעדר מקררים ואמצעי שימור דומים, בשר הציד ובשרן של בהמות המשק הגדולות היה תופס תוך זמן קצר חיידקים וגם פטריות היו מתפתחות עליו והופכות אותו לא אכיל ומסוכן. תבלינים שונים, למשל מלח, שימרו או התיימרו לשמר את הבשר ומאכלים נוספים, הרגו חיידקים ומנעו מחלות ומוות.
אז כשהוסיפו לאוכל תבלינים כמו הל, וניל, ציפורן ורבים אחרים, הם שימרו, או חשבו שהם משמרים את מזונם.
למה חשבו? - כי יש שאומרים שלא יכולת שימור יש לתבלין, אלא בעיקר יכולת להעשיר את טעמו של האוכל ובכך להאפיל על הטעם הרע שבמזון מקולקל.
#התבלינים מניעים את הקולוניאליזם
התבלינים הם שגרמו לאירופה לחפש את הדרכים הכי קצרות להודו. מאז שהחלה להכתב ההיסטוריה, היה המזרח הרחוק האזור בו פרחו ונולדו מרבית התבלינים, כשהאזור של הודו וסביבתה היה המקור שלהם לעולם.
דורות רבים, מאז אלכסנדר מוקדון והתקופה ההלניסטית, הובילו תבלינים בשיירות - מהודו לאירופה. סוחרים קדמונים עשו זאת בנתיבים יבשתיים שקיבלו את הכינוי הכולל "דרך המשי".
אך השתלטות האימפריה העות'מנית על חלק משמעותי בנתיב היבשתי הזה חסמה את הקשר הזה מאירופה להודו ואילצה את הפורטוגלים לפנות לדרך הים.
בימי קדם נועדו רבים מהמסעות של ספינות גילוי למרחקים, כמו גם כיבושים, כלכלה והסכמים מדיניים למטרות של יבוא תבלינים מהמזרח. אומות וממלכות שהצליחו להגיע למקורות התבלינים ולארצות שבהן גידלו אותם, היו לאימפריות אדירות. אחרות, שלא הגיעו לשם, נאלצו לסחור עימן ולשלם מחירים גבוהים ואף מופקעים על התבלינים הנחשקים שרצו למאכליהן.
הספנים ומגלי הארצות הכי ידועים, כולל מגלן, וסקו דה גאמה, קולומבוס ואחרים - כולם חיפשו את הנתיבים להודו ולמקומות במזרח הרחוק, בעיקר בשל התבלינים שהיו בהם בשפע.
קשה שלא לזכור שאמריקה התגלתה כי קולומבוס הפליג מערבה בתקווה למצוא נתיב מהיר וקל יותר להודו, מולדת התבלינים. מאותה סיבה יצא גם פרדיננד מגלן עם ספינותיו, אל איי התבלינים שבמזרח.
קשה אולי להאמין שהקולוניאליזם נולד מהצורך בתבלינים, אבל הצורך בהם הוא שהוביל להשתלטות ארצות אירופה הימיות של ימי קדם על ארצות רחוקות ולהפיכתן לקולוניות שלהן, בעיקר בכדי ליהנות מהתבלינים שהן גידלו.
הנה ההיסטוריה של התבלינים (מתורגם):
https://youtu.be/2sziIUZgdgk
תבלינים בישראל והמשמעות שלהם כאן (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=8m42s&end=13m36s
היצוא המצטיין של העיר קרלה, בירת עולם התבלינים וספקית תבליני הודו:
https://youtu.be/YP8l8OU3lyU
מטעי התה העצומים של סרי לנקה:
https://youtu.be/4597xrfO1BM
תבלינים בשוק בעיר אסואן שבמצרים:
https://youtu.be/r1RpiukbYsE
וסרטון תיעודי על התבלינים, תפקידם וכיצד הניעו את ההיסטוריה האנושית:
https://youtu.be/E1mMgwp7iaE?long=yes
מה סודו המופלא של השום?
קשה לעיתים להבין את מעמדו האייקוני של השום (Garlic). הוא לא רק מאכל חשוב במטבחי העולם, אלא גם תרופה פופולרית, חיטוי לפצועים, תכשיר נגד כינים, אביזר עממי נגד עין הרע ומחזק אנרגטי לעבדים.
צמח השום נולד במרכז אסיה והתפשט משם אל העולם כולו. לריחו וטעמו היחודיים אחראים הטיאואפירים, מעין סולפידים אורגניים שנמצאים בו בריכוז גבוה במיוחד.
ה"שום", גם השם וגם הצמח, שימש תרבויות עתיקות. הללו הרבו להשתמש בשום, שאותו כינו גם "מלך התבלינים". הוא מוזכר גם בתנ"ך וגם בספרים עתיקים של מצרים העתיקה, יוון, רומא, אשור ובבל.
יש סיבה פשוטה לכך שהשום מכונה "האנטיביוטיקה של הטבע". מסתבר שהוא הורג מספר רב של חיידקים שונים. מרגע שגילו ביוון העתיקה שהשום "מנקה את העורקים", הרופאים שם השתמשו בו המון. במאה הראשונה לספירה, למשל, הם נתנו שום נגד שלל בעיות. בין השאר כדי להתמודד עם בעיות נשימה, טפילים בגוף ובעיות עיכול.
היפוקרטס היווני, בכיר הרופאים היווניים של העת העתיקה, נהג לתת אותו למטופליו הסובלים מבעיות מעיים. ממצאים מעידים שממש באותה עת נהגו הספורטאים היוונים, לאכול שום לפני משחקים ותחרויות ספורט, כדי להביא לשיפור הביצועים ולהגדיל את היכולות הפיזיות שלהם.
גם בפינות אחרות של העולם העתיק תפס השום תפקיד חשוב. בהודו העתיקה שימש השום לחיזוק הלב וזרימת הדם ובמקביל הוסיפו לו שמן ומרחו על הראש, כדי להרחיק כינים. באשור שבמסופוטמיה התגלו ממצאים שבהם המליצו עליו אז גם למאכל וגם לרפואה.
במצרים העתיקה נמצא שלפחות 22 תרופות, מתוך כ-800 תרופות שידעו אז להכין, היו על בסיס שום. גם כאן היה השום מוכר כמחזק גופני מעולה והיה מרכיב חובה בתזונתם של הפועלים. במיוחד חיזקו איתו את בוני הפירמידות ושאר המונומנטים הענקיים שנבנו באותה תקופה. כתובת שנמצאה במצרים מעידה על התקוממות שבה מחו פועלים מבוני הפירמידות, בסביבות שנת 1600 לפני הספירה, על שלא קיבלו את מנת השום שלהם באותו יום. ניתן לומר שהשום מילא אז תפקיד מקביל לקפה, או למשקה אנרגיה ממריץ בימינו.
בתנ"ך מוזכר השום כאחד מהמאכלים שבהם בני ישראל נזכרים, כשהם רוצים לשוב למצרים: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (במדבר י"א).
כך שמאז הוא משמש, כבר מעל 5,000 שנה, לצרכים רפואיים - הן בפיתוח תרופות של ממש והן ברפואה העממית.
את הזינוק הרפואי שלו לתודעה המודרנית, חייב השום ללואי פסטר, החוקר הנודע. באמצע המאה ה-19 הוא גילה עד כמה השום יעיל בקטילת חיידקים. זה הסביר בדיעבד את סוד היעילות של השום כאמצעי לטיפול הפופולרי של חיילים בפצעיהם.
הצריכה הממוצעת של שום למאכל, עומדת כיום על 12 שיני שום ביום לנפש. שלושת המדינות התופסות את המקומות הראשונים בעולם, גם בכמות השום שמגדלים בהן וגם בגודל הצריכה שלו לנפש, הן איטליה, קוריאה וסין.
אבל כאמור, השום שימש ומשמש עד היום גם מחוץ לצלחת. בצפון אפריקה ובחלק מהעולם הערבי, רואים בו גם אמצעי שמרחיק עין הרע ומזיקים שונים. כשהם קונים רכב חדש, רבים שם מניחים צרור של שום מתחת למושב הנהג. המנהג הזה אף עלה לארץ, עם רבים מעולי צפון אפריקה.
בימינו מטפלים באמצעותו בבעיות נשימה, בטפילים ובבעיות עיכול.
הנה תולדות השום והדרך שבה מגדלים אותו:
https://youtu.be/Vr1326a1JbE
העונה הנכונה לשתילת השום היא הסתיו:
https://youtu.be/GnFmrLTTPwY
וכך מגדלים שום בבית:
https://youtu.be/cLH_pOa051c
מהו התבלין היקר ביותר בעולם?
הזעפרן (Saffron) הוא התבלין היקר בעולם. גרם אחד ממנו עולה עשרות שקלים. מחירו הגבוה נובע מנדירותו ומהמאמץ הגדול שנדרש כדי להפיקו, שכן ליקוט קילוגרם של זעפרן נמשך כ-80 שעות והוא נעשה על ידי ייבוש הצלקות האדומות של פרחי צמח כרכום הגינה, צמח ממשפחת האירוסיים. הפקה של קילוגרם אחד של זעפרן מחייבת ליקוט עדין מאד ומוקדם בבוקר של מעל 150 אלף פרחים, שכן בכל פרח יש שלוש צלקות בלבד. צלקות אלה הן חלק ממערכת הרבייה של הצמח ונמצאות בקצות עמוד העֵלי, שקולט את גרגרי האבקה שמיוצרים באבקנים.
כבר יותר מ-3,000 שנים מופק הזעפרן כתבלין. איראן היא המובילה העולמית בהפקת התבלין היקר. כמו בכל מקרה שבו הנוכלים יכולים להרוויח, גם את הזעפרן מרבים לזייף. יש שיטות שונות ומגוונות לחיקוי הזעפרן, ביניהם השיטה שזכתה לכינוי "זעפרן השקרנים", שבה נצבעים חוטים שהופקו מפרח שנקרא "קורטם הצבעים", שרבים מכירים כחריע.
בנוסף לטעמו המשובח, הזעפרן גם נחשב תבלין בריא מאד. מרבים להשתמש בו ברפואה עממית ורפואה משלימה, כזו שמתבססת על עשבי מרפא.
מקור השם זעפרן הוא מהמילה הערבית אָסְפָר, שפירושה צהוב.
הנה הזעפרן - התבלין היקר בתבל:
https://youtu.be/gQaOSggFKQI
על תבלינים בכלל והזעפרן היקר בעולם (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=11m46s&end=13m36s
מצגת וידאו על הזעפרן היקר (עברית):
https://youtu.be/zOzJsstRRl0
הפקת תבלין הזעפרן:
http://youtu.be/Mna7iUIP2fM
עוד על התהליך התובעני של הפקת הזעפרן:
http://youtu.be/-ziANU5T4Rg
וסרטון ארוך יותר על התבלין היקר כמו זהב:
http://youtu.be/JNs6t1A2Fbs
מהו המלח בעל הטעם המלוח וכיצד קוצרים אותו?
המלח (Salt) הוא חומר טבעי המשמש את האדם כתבלין וכחומר משמר כבר אלפי שנים.
כבר בעידן הפרהיסטורי נחשב המלח למינרל הראשון לו נזקק האדם באוכל שלו. אז התבססה תזונת האדם בעיקר על ציד ולקט. את כמות המלחים שהיה זקוק לה הוא קיבל מהבשר, מבלי שנזקק לתוספות אחרות.
איך הגיע המלח לבשר הציד? - כל מזון מהחי מכיל לא מעט מלח. זאת כי גם בעלי החיים זקוקים למלח ולכן הוא נמצא בדמם. הטורפים מקבלים את המלח מטרף של חיות אחרות, בעוד חיות צמחוניות צורכות אותו מצמחים לופיטיים ומשתייה של מים מליחים.
רובנו מכירים את המלח בתור זה שמספק את הטעם המלוח לאוכל שלנו. הטעם הזה מורגש כשהלשון שלנו חשה נוכחות של מלחים מסוימים, כמו יוני נתרן וסידן. כשהיונים הללו עוברים דרך תעלות היונים שבלשון הם יוצרים דחף עצבי.
ייצור המלח לא השתנה הרבה במהלך אלפי השנים שבהן משתמשים בו. מלח הבישול, התבלין הנפוץ ביותר על שולחננו וזה שנותן למאכלים את הטעם המלוח, נמצא הן במי הים והן באדמה, בצורת סלעי מלח.
מהים שואבים את המים ומזרימים אותם לתוך בריכות רדודות שנחפרו לשם כך. הן נקראות בריכות אידוי. הסיבה היא שלאחר שהשמש מאדה את מי-הים, בבריכות נשאר רק המלח היבש. אז קוצרים אותו (כלומר אוספים את המלח), אורזים אותו ושולחים לשיווק בחנויות.
במקרה של סלעי המלח, הם נוצרים ממשקע המלח של ימים ואוקיינוסים קדומים. עניין של מיליוני שנים.
בכל מקרה, את סלעי המלח שבמכרות המלח, נוהגים לכרות היישר מתוך האדמה. לאחר שנכרה מהאדמה, שוטפים את סלע המלח היטב ומייבשים אותו. עתה הוא מוכן לאריזה ולשיווק.
כשהמלח יימכר לקונים, הוא יהיה בתצורה המפוררת. זה יהיה או בצורה של מלח גס, הנראה כגבישי מלח לבנים, או כאבקת מלח הבישול, כמו שאנו מכירים משולחן האוכל שלנו.
אולי זו עובדה שתפתיע אתכם, אבל המלח הוא למעשה, הסלע היחידי בטבע שראוי למאכל.
הנה תהליך הייצור של המלח מהים:
https://youtu.be/0vVyw2rVA4Q
בריכות האידוי:
http://youtu.be/bTVc4UqgwVo
וקוצרי מלח ביפן:
https://youtu.be/KNGC44RlMqc
איך השתמשו פעם במלח לשימור מזון?
אין כמו המלח (Salt) לאוכל. עובדה שכבר מימי קדם משתמשים בו להמלחה ולחיזוק טעמי המאכלים השונים. הוא גם סייע לחיזוק הגוף וההשערה היא שזו הסיבה שלוחמי שבטים נהגו לשתות דם לפני קרב. כדי להתחזק.
אבל אחת התופעות המעניינות היא שלפני שהאדם למד לשמר מזון בהקפאה, בעיקור על ידי חום או אפילו באמצעות ואקום (ותודה למדע!), המלחה הייתה הדרך הזמינה ביותר לשימור של מזון.
כבר מימי קדם גילה האדם, שהוא יכול לשמר את גופות המתים במלח. ברגע מסוים בהיסטוריה עלה מישהו על העובדה המדהימה שניתן להשתמש במלח גם כדי להגן על הבשר.
ואכן, המלחת מזון שימשה במשך מאות שנים לשימורו. בעולם שבו עדיין אין קירור ומקררים, זו הייתה הדרך היחידה לשמר מזון, לשנע מזון למרחקים, בהובלה שלוקחת זמן רב, או לצאת עם בשר הכרחי, להפלגות ארוכות בים.
דוגמאות מוקדמות לכך הם ממצאים שמעידים שכבר ב-2800 לפנה"ס, החלו המצרים לייצא לא רק מלח, אלא גם דגים מומלחים אל לבנון. ישבו ושלטו בה אז הפיניקים, שבתמורה למזונות הללו סחרו עם מצרים בזכוכית, עץ של ארז הלבנון ואריגים צבועים סגול וארגמן - כולם פרי ידע שהם שלטו בו אז והובילו טכנולוגית באזור.
אבל איך המלח מאפשר לאחסן בשר ללא קירור ומבלי שהוא יירקב? או במילים אחרות, מה ההסבר המדעי הפשוט לכך?
אז מה שקורה לבשר מומלח הוא בפשטות מדהים. המלח, כשהוא מפוזר על הבשר, סופח את המים ממנו ומייבש אותו היטב.
בהיעדר המים בבשר, מתים כל החיידקים שחיים בו ולמעשה היו בו עוד בגוף בעל החיים שניצוד.
היות והחיידקים הללו הם שאחראים לריקבון הבשר ללא קירור, זו הייתה הדרך המושלמת, אם כי המעט מלוחה, לשימור בשר למשך זמן רב. ואגב, עד היום עושים פעולה כזו לנקניקים שונים, שאינם זקוקים לקירור, כדי שלא יתקלקלו.
הנה הסיפור ההיסטורי של המלח וכיצד השתמשו בו לשימור בשר:
https://youtu.be/I59GSIgxk_8
והסבר על ההמלחה כטכניקה לשימור מזון:
https://youtu.be/G24Yc8DijLM
מה עושה השף ומה ההבדל בינו לבין הטבח?
שֶּׁף (Chef) הוא מומחה לבישול ומנהל המטבח, היודע לגרום לעובדי המטבח לעבוד ומנהל את תהליך הבישול. את השף ניתן למצוא היום כמעט בכל מטבח המכין כמויות אוכל גדולות, ממסעדה ועד בית מלון.
בתור המנהל האחראי על המטבח, השף הוא גם מי שמנחה את סגל המטבח, הכולל חוץ מטבחים, גם את הקצבים, האופים ולא פעם בעלי מקצוע נוספים, המעורבים בהכנת האוכל.
אך שֶׁפִים לא רק מנהלים את הטבחים ואת עובדי המטבח השונים ומפקחים על הבישול. הם גם מי שממציאים מתכונים, יוצרים תפריטים, מתמחרים את המנות (כלומר קובעים את המחיר של כל מנה), מכשירים את סגל העובדים ומתווים את האופי של המטבח או המסעדה.
כמו כל עבודה, גם העבודה במטבח אינה עבודה קלה. בהתחלה לומדים בישול, מתחילים לעבוד במטבח ובהדרגה מפתחים את הבישול כמקצוע. הטבחים עובדים עם אש וסכינים, בחום ולא מעט לחץ, כשהכל מהיר מאוד ולכן גם מחייב הרבה ריכוז.
למעשה, השף הוא טבח, שעם הזמן, הניסיון והלימודים, התפתח והפך לשֶׁף.
לשפים רבים יש ממש כמיהה להאכיל אנשים. טבחים חייבים לאהוב את המקצוע הזה. אם לא אוהבים אותו, קשה להחזיק מעמד במטבח.
אגב, מקור המילה "שֶּׁף", בצרפתית מנהיג או ראש. בצרפת הוא נקרא "שֶּׁף דֶּה קְוִיזִין", כלומר "ראש המטבח", המוביל או המנהיג של המטבח. בצרפתית, אגב, גם ראש הממשלה ומנצח תזמורת נקראים "שף דה..."
שֶׁפִים ושֶפיוֹת בימינו מככבים בתוכניות בישול בטלוויזיה, כמו "מאסטר שף" המפורסמת, שבישראל נחשבת לריאליטי המצליח בתולדות הטלוויזיה שלנו.
חלק מהשפים הופכים כוכבים וידוענים ורבים מהם משמשים גם כבעלים של מסעדות יוקרה. הטובים שבהם, גם אם הם מפורסמים ואף ידוענים, לא שוכחים לרגע שיש להם מסעדה, סועדים וטבחים שממתינים להם.
תרגיל בילוש
=========
מצאו איך אומרים בצרפתית "ראש הממשלה" ו"מנצח תזמורת".
הנה שף מלמד (עברית):
https://youtu.be/cwGyvWijrCA
לחץ, מקצוענות, דיוק - רגע מעבודתו של השף בתכנית ריאליטי בישול:
https://youtu.be/DsN-_p_7gLg
שף באוסטרליה שמכין אוכל טעים וטוב לסביבה:
https://youtu.be/mpWEuCHvnSE
והשפים הישראליים שיוצאים לעולם ומצליחים בו (עברית):
https://youtu.be/qZI9ne5xDxQ?long=yes
מה מיוחד באיי זנזיבר?
זנזיבר הוא ארכיפלג טרופי שמורכב משני איים - זנזיבר הוא הגדול ופמבה הקטן שנמצא כמה עשרות ק"מ מצפון לו. חופו המזרחי של זנזיבר רדוד ורחב ידיים והוא מוגבל על ידי שונית אלמוגים שנמצאת במרחק של כ-5 קילומטרים מהחוף. בעת השפל מגדלים ואוספים בו אצות למאכל. החוף המערבי של האי תלול יותר ומיושב ומיוער, ויש בו מנגרובים. איי זנזיבר מכונים לעיתים בשם "איי התבלינים".
בעבר זנזיבר היה מרכז של מוסלמים סוחרי עבדים, שעשו בו את רוב המסחר בעבדים שחורים מאפריקה. מקור השם זנזיבר הוא מעיוות של השם הערבי "זנג'י ברא", שניתן בתקופת המסחר בעבדים ופירושו "כושי החוצה".
זנזיבר שייכת למדינת טנזניה שבאפריקה.
הנה תמונות של הטבע והאנשים של זנזיבר כפי שצולמו במצלמת גו פרו:
http://youtu.be/A4Jd_Ck3mww
סרטון קצר על האי זנזיבר ועל החופשות הנעימות שמבלים בו (עברית):
http://youtu.be/Sk--YqGHCN0
ותיירים שמציגים את זנזיבר מהצד התיירותי שלו:
http://youtu.be/YO0KLSnM4Xs
מהו בוסתן עצי הפרי?
בוסתן (Bustan), שריד ליישוב הקדום, הוא גן ביתי צנוע, שבו עצי פרי, שיחי ירק וצמחי תבלין המיועדים לכלכלת המשפחה ולצריכה הביתית. על עצי הבוסתן נמנים עצים כמו עצי תאנה, זית, שקד, רימון, גפן ליד הפרגולה ולא פעם גם משוכות צבר, המשמשים לסגירה שלו מפני כניסה של זרים.
המילה 'בוסתן' היא מילה נרדפת למילים 'גן' ו'פרדס' בעברית. מקורה הוא בשפה הפרסית. היא ככל הנראה נולדה בתקופת האימפריה בפרס.
משמעות המילה 'בוסתן' בפרסית היא "מקום של ריח". המילה "בו" בפרסית פירושה "ריח", בעוד "אסתן" משמעותו "מקום".
את הבוסתן, שנפוץ בעיקר במזרח התיכון דל-המשקעים, בונים בדרך כלל ליד מקור מים. כך מובטח שלא יחסרו בו מים להשקייה, על אף המיעוט בגשמים.
חומת הבוסתן הנהוגה בבוסתנים הקנתה להם במהלך הדורות מימד מסתורי משהו. הנוהג לתחום את הבוסתן בחומת אבנים או בטון, נוצר בכדי לשמור עליו מוגן ממי שיהיו מעוניינים ליטול לעצמם מפרי העץ ושאר הגידולים.
במזרח התיכון נהוג לומר שכמו הרעלה המוסלמית, המשקפת את נפש האישה שמאחוריה באמצעות העיניים החשופות, כך מסגיר שער הבוסתן שבמרכז החומה שלו, את קיומו של הבוסתן שמאחורי הגדר ומנגד שומר ומגן עליו ועל הירקות ופירות למאכל שבו.
מהרוחות הגנו על הבוסתן ברושים או עצים עמידים דומים, בעוד שבצד השמש, בצידו הדרומי של הבוסתן נוהגים לשתול חלקות של ירקות ותבלינים.
אם בעבר היו בוסתנים רבים בנוף הארץ ישראלי, כיום הביאו השפע וזמינות המזון הגדולה עבור המשפחה הישראלית להיעלמות כמעט מוחלטת של צורת הנוף האוטרקית הזו.
אם נשאר כיום ביטוי לצורת הנוף הזו, הרי שאפשר למצוא אותו על גג הבית, בצורה של פרגולת גפן וענבים תלויים בה, מה שנותן תנובה מתוקה ליושבי הבית והגנה מהשמש כל הגג בקיץ המזרח תיכוני הלוהט.
הנה בוסתן בישראל:
https://youtu.be/MUN_GRR5_Ts
הגפן היא מרכזית בבוסתן הים תיכוני (עברית):
https://youtu.be/AW8lmxhZy7Y
כך מתאימים את עצי הפרי לבוסתן (עברית):
https://youtu.be/D28Mv1F9ew0
כך בוחרים אותם במשתלה (עברית):
https://youtu.be/MI-LjjhfRj8
בוסתן חדשני בפיתוח במצרים:
https://youtu.be/In0QYAsLqXM
ושיקום בוסתן עתיק בישראל (עברית):
https://youtu.be/aO9-qlw3nbQ?long=yes
מהי דרך המשי?
דרך המשי (Silk road) היא אוסף דרכים יבשתיות וימיות שקישרה בין סין (העיר שי-אן של ימינו) לבין טורקיה (העיר אנטיוכיה). הדרך החלה לפעול בשנת 35 לפני הספירה והיא תרמה רבות לעוצמת האימפריות העתיקות של הרומים, הסינים וההודים. בדרך המשי עברו נתיבי המסחר העיקריים בין המזרח הרחוק ואירופה.
דרך המשי הייתה נתיב המסחר המוכר והמשמעותי ביותר בעולם העתיק. לאורך הדרך עברו כמובן סחורות ומוצרים, אך עברו בה גם של מגוון רחב של רעיונות תרבותיים, ידע מדעי, המצאות חדשניות, ואמונות ומנהגים דתיים. שהופצו ושותפו דרכה בין תרבויות שונות, ממלכות שונות ועמים שונים.
שם הדרך מיוחס למסחר במשי שעבר בדרך זו מהמזרח למערב ואת טביעת השם מייחסים לגאוגרף הגרמני פרדיננד פון ריכטהופן שחי במאה ה-19.
הנה סיפורה של דרך המשי (מתורגם):
http://youtu.be/vn3e37VWc0k
תולדות דרך המשי:
https://youtu.be/Ccxl9yigi90
על דרך המשי כיום (עברית):
http://youtu.be/y32skvh-hWc
וסרט תיעודי על דרך המשי מאז ועד ימינו:
https://youtu.be/nXptcteCeqg?long=yes
להבדיל מצמחי התבלין (herbs), שרובם גדלים באגן הים התיכון והעלים שלהם הם העניין, תבלינים (Spices) הם חומרי הטעם שמצויים בחלקי הצמח שאינם העלים.
מאילו חלקים בצמח מייצרים תבלינים? - זה משתנה מתבלין לתבלין. הקינמון, למשל, מופק מקליפת העץ, הג'ינג'ר מקורו מהשורשים, הפלפל בא מהפירות החריפים ואת הזעפרן מפיקים מאבקנים.
מרבית התבלינים נועדו להגן, בעצם, על הצמח מפני חרקים. הם מרחיקים אותם ומונעים את אכילת הזרעים וליכוך הפירות או חלקי הצמח.
אבל מעבר לתוספת הטעם שלהם למזון, מאז ומתמיד היו התבלינים הרבה יותר מאשר תוספת קטנה למזון האנושי. למעשה, אם רוצים להבין את ההיסטוריה העתיקה, בת אלפי השנים האחרונות, חייבים להבין כיצד הם שהניעו אותה.
כן. התבלינים הם המנוע של חלק משמעותי בהיסטוריה העולמית.
כי אם מאז הומצא המנוע ונולדה מערכת החשמל היה זה הנפט שהיווה את המשאב הנחשק לאומות השונות, בעבר היו אלה התבלינים, שאומות וכלכלות חיפשו ונבנו מהם.
רבים סבורים שחשיבותם של התבלינים בעולם העתיק נובע רק מטעמו של האוכל המתובל, אבל האמת היא שהתבלינים בעבר שימשו כדי לשמר את המזון ושמרו על בריאותם של אנשי התקופה.
בהיעדר מקררים ואמצעי שימור דומים, בשר הציד ובשרן של בהמות המשק הגדולות היה תופס תוך זמן קצר חיידקים וגם פטריות היו מתפתחות עליו והופכות אותו לא אכיל ומסוכן. תבלינים שונים, למשל מלח, שימרו או התיימרו לשמר את הבשר ומאכלים נוספים, הרגו חיידקים ומנעו מחלות ומוות.
אז כשהוסיפו לאוכל תבלינים כמו הל, וניל, ציפורן ורבים אחרים, הם שימרו, או חשבו שהם משמרים את מזונם.
למה חשבו? - כי יש שאומרים שלא יכולת שימור יש לתבלין, אלא בעיקר יכולת להעשיר את טעמו של האוכל ובכך להאפיל על הטעם הרע שבמזון מקולקל.
#התבלינים מניעים את הקולוניאליזם
התבלינים הם שגרמו לאירופה לחפש את הדרכים הכי קצרות להודו. מאז שהחלה להכתב ההיסטוריה, היה המזרח הרחוק האזור בו פרחו ונולדו מרבית התבלינים, כשהאזור של הודו וסביבתה היה המקור שלהם לעולם.
דורות רבים, מאז אלכסנדר מוקדון והתקופה ההלניסטית, הובילו תבלינים בשיירות - מהודו לאירופה. סוחרים קדמונים עשו זאת בנתיבים יבשתיים שקיבלו את הכינוי הכולל "דרך המשי".
אך השתלטות האימפריה העות'מנית על חלק משמעותי בנתיב היבשתי הזה חסמה את הקשר הזה מאירופה להודו ואילצה את הפורטוגלים לפנות לדרך הים.
בימי קדם נועדו רבים מהמסעות של ספינות גילוי למרחקים, כמו גם כיבושים, כלכלה והסכמים מדיניים למטרות של יבוא תבלינים מהמזרח. אומות וממלכות שהצליחו להגיע למקורות התבלינים ולארצות שבהן גידלו אותם, היו לאימפריות אדירות. אחרות, שלא הגיעו לשם, נאלצו לסחור עימן ולשלם מחירים גבוהים ואף מופקעים על התבלינים הנחשקים שרצו למאכליהן.
הספנים ומגלי הארצות הכי ידועים, כולל מגלן, וסקו דה גאמה, קולומבוס ואחרים - כולם חיפשו את הנתיבים להודו ולמקומות במזרח הרחוק, בעיקר בשל התבלינים שהיו בהם בשפע.
קשה שלא לזכור שאמריקה התגלתה כי קולומבוס הפליג מערבה בתקווה למצוא נתיב מהיר וקל יותר להודו, מולדת התבלינים. מאותה סיבה יצא גם פרדיננד מגלן עם ספינותיו, אל איי התבלינים שבמזרח.
קשה אולי להאמין שהקולוניאליזם נולד מהצורך בתבלינים, אבל הצורך בהם הוא שהוביל להשתלטות ארצות אירופה הימיות של ימי קדם על ארצות רחוקות ולהפיכתן לקולוניות שלהן, בעיקר בכדי ליהנות מהתבלינים שהן גידלו.
הנה ההיסטוריה של התבלינים (מתורגם):
https://youtu.be/2sziIUZgdgk
תבלינים בישראל והמשמעות שלהם כאן (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=8m42s&end=13m36s
היצוא המצטיין של העיר קרלה, בירת עולם התבלינים וספקית תבליני הודו:
https://youtu.be/YP8l8OU3lyU
מטעי התה העצומים של סרי לנקה:
https://youtu.be/4597xrfO1BM
תבלינים בשוק בעיר אסואן שבמצרים:
https://youtu.be/r1RpiukbYsE
וסרטון תיעודי על התבלינים, תפקידם וכיצד הניעו את ההיסטוריה האנושית:
https://youtu.be/E1mMgwp7iaE?long=yes
קשה לעיתים להבין את מעמדו האייקוני של השום (Garlic). הוא לא רק מאכל חשוב במטבחי העולם, אלא גם תרופה פופולרית, חיטוי לפצועים, תכשיר נגד כינים, אביזר עממי נגד עין הרע ומחזק אנרגטי לעבדים.
צמח השום נולד במרכז אסיה והתפשט משם אל העולם כולו. לריחו וטעמו היחודיים אחראים הטיאואפירים, מעין סולפידים אורגניים שנמצאים בו בריכוז גבוה במיוחד.
ה"שום", גם השם וגם הצמח, שימש תרבויות עתיקות. הללו הרבו להשתמש בשום, שאותו כינו גם "מלך התבלינים". הוא מוזכר גם בתנ"ך וגם בספרים עתיקים של מצרים העתיקה, יוון, רומא, אשור ובבל.
יש סיבה פשוטה לכך שהשום מכונה "האנטיביוטיקה של הטבע". מסתבר שהוא הורג מספר רב של חיידקים שונים. מרגע שגילו ביוון העתיקה שהשום "מנקה את העורקים", הרופאים שם השתמשו בו המון. במאה הראשונה לספירה, למשל, הם נתנו שום נגד שלל בעיות. בין השאר כדי להתמודד עם בעיות נשימה, טפילים בגוף ובעיות עיכול.
היפוקרטס היווני, בכיר הרופאים היווניים של העת העתיקה, נהג לתת אותו למטופליו הסובלים מבעיות מעיים. ממצאים מעידים שממש באותה עת נהגו הספורטאים היוונים, לאכול שום לפני משחקים ותחרויות ספורט, כדי להביא לשיפור הביצועים ולהגדיל את היכולות הפיזיות שלהם.
גם בפינות אחרות של העולם העתיק תפס השום תפקיד חשוב. בהודו העתיקה שימש השום לחיזוק הלב וזרימת הדם ובמקביל הוסיפו לו שמן ומרחו על הראש, כדי להרחיק כינים. באשור שבמסופוטמיה התגלו ממצאים שבהם המליצו עליו אז גם למאכל וגם לרפואה.
במצרים העתיקה נמצא שלפחות 22 תרופות, מתוך כ-800 תרופות שידעו אז להכין, היו על בסיס שום. גם כאן היה השום מוכר כמחזק גופני מעולה והיה מרכיב חובה בתזונתם של הפועלים. במיוחד חיזקו איתו את בוני הפירמידות ושאר המונומנטים הענקיים שנבנו באותה תקופה. כתובת שנמצאה במצרים מעידה על התקוממות שבה מחו פועלים מבוני הפירמידות, בסביבות שנת 1600 לפני הספירה, על שלא קיבלו את מנת השום שלהם באותו יום. ניתן לומר שהשום מילא אז תפקיד מקביל לקפה, או למשקה אנרגיה ממריץ בימינו.
בתנ"ך מוזכר השום כאחד מהמאכלים שבהם בני ישראל נזכרים, כשהם רוצים לשוב למצרים: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (במדבר י"א).
כך שמאז הוא משמש, כבר מעל 5,000 שנה, לצרכים רפואיים - הן בפיתוח תרופות של ממש והן ברפואה העממית.
את הזינוק הרפואי שלו לתודעה המודרנית, חייב השום ללואי פסטר, החוקר הנודע. באמצע המאה ה-19 הוא גילה עד כמה השום יעיל בקטילת חיידקים. זה הסביר בדיעבד את סוד היעילות של השום כאמצעי לטיפול הפופולרי של חיילים בפצעיהם.
הצריכה הממוצעת של שום למאכל, עומדת כיום על 12 שיני שום ביום לנפש. שלושת המדינות התופסות את המקומות הראשונים בעולם, גם בכמות השום שמגדלים בהן וגם בגודל הצריכה שלו לנפש, הן איטליה, קוריאה וסין.
אבל כאמור, השום שימש ומשמש עד היום גם מחוץ לצלחת. בצפון אפריקה ובחלק מהעולם הערבי, רואים בו גם אמצעי שמרחיק עין הרע ומזיקים שונים. כשהם קונים רכב חדש, רבים שם מניחים צרור של שום מתחת למושב הנהג. המנהג הזה אף עלה לארץ, עם רבים מעולי צפון אפריקה.
בימינו מטפלים באמצעותו בבעיות נשימה, בטפילים ובבעיות עיכול.
הנה תולדות השום והדרך שבה מגדלים אותו:
https://youtu.be/Vr1326a1JbE
העונה הנכונה לשתילת השום היא הסתיו:
https://youtu.be/GnFmrLTTPwY
וכך מגדלים שום בבית:
https://youtu.be/cLH_pOa051c
הזעפרן (Saffron) הוא התבלין היקר בעולם. גרם אחד ממנו עולה עשרות שקלים. מחירו הגבוה נובע מנדירותו ומהמאמץ הגדול שנדרש כדי להפיקו, שכן ליקוט קילוגרם של זעפרן נמשך כ-80 שעות והוא נעשה על ידי ייבוש הצלקות האדומות של פרחי צמח כרכום הגינה, צמח ממשפחת האירוסיים. הפקה של קילוגרם אחד של זעפרן מחייבת ליקוט עדין מאד ומוקדם בבוקר של מעל 150 אלף פרחים, שכן בכל פרח יש שלוש צלקות בלבד. צלקות אלה הן חלק ממערכת הרבייה של הצמח ונמצאות בקצות עמוד העֵלי, שקולט את גרגרי האבקה שמיוצרים באבקנים.
כבר יותר מ-3,000 שנים מופק הזעפרן כתבלין. איראן היא המובילה העולמית בהפקת התבלין היקר. כמו בכל מקרה שבו הנוכלים יכולים להרוויח, גם את הזעפרן מרבים לזייף. יש שיטות שונות ומגוונות לחיקוי הזעפרן, ביניהם השיטה שזכתה לכינוי "זעפרן השקרנים", שבה נצבעים חוטים שהופקו מפרח שנקרא "קורטם הצבעים", שרבים מכירים כחריע.
בנוסף לטעמו המשובח, הזעפרן גם נחשב תבלין בריא מאד. מרבים להשתמש בו ברפואה עממית ורפואה משלימה, כזו שמתבססת על עשבי מרפא.
מקור השם זעפרן הוא מהמילה הערבית אָסְפָר, שפירושה צהוב.
הנה הזעפרן - התבלין היקר בתבל:
https://youtu.be/gQaOSggFKQI
על תבלינים בכלל והזעפרן היקר בעולם (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=11m46s&end=13m36s
מצגת וידאו על הזעפרן היקר (עברית):
https://youtu.be/zOzJsstRRl0
הפקת תבלין הזעפרן:
http://youtu.be/Mna7iUIP2fM
עוד על התהליך התובעני של הפקת הזעפרן:
http://youtu.be/-ziANU5T4Rg
וסרטון ארוך יותר על התבלין היקר כמו זהב:
http://youtu.be/JNs6t1A2Fbs
המלח (Salt) הוא חומר טבעי המשמש את האדם כתבלין וכחומר משמר כבר אלפי שנים.
כבר בעידן הפרהיסטורי נחשב המלח למינרל הראשון לו נזקק האדם באוכל שלו. אז התבססה תזונת האדם בעיקר על ציד ולקט. את כמות המלחים שהיה זקוק לה הוא קיבל מהבשר, מבלי שנזקק לתוספות אחרות.
איך הגיע המלח לבשר הציד? - כל מזון מהחי מכיל לא מעט מלח. זאת כי גם בעלי החיים זקוקים למלח ולכן הוא נמצא בדמם. הטורפים מקבלים את המלח מטרף של חיות אחרות, בעוד חיות צמחוניות צורכות אותו מצמחים לופיטיים ומשתייה של מים מליחים.
רובנו מכירים את המלח בתור זה שמספק את הטעם המלוח לאוכל שלנו. הטעם הזה מורגש כשהלשון שלנו חשה נוכחות של מלחים מסוימים, כמו יוני נתרן וסידן. כשהיונים הללו עוברים דרך תעלות היונים שבלשון הם יוצרים דחף עצבי.
ייצור המלח לא השתנה הרבה במהלך אלפי השנים שבהן משתמשים בו. מלח הבישול, התבלין הנפוץ ביותר על שולחננו וזה שנותן למאכלים את הטעם המלוח, נמצא הן במי הים והן באדמה, בצורת סלעי מלח.
מהים שואבים את המים ומזרימים אותם לתוך בריכות רדודות שנחפרו לשם כך. הן נקראות בריכות אידוי. הסיבה היא שלאחר שהשמש מאדה את מי-הים, בבריכות נשאר רק המלח היבש. אז קוצרים אותו (כלומר אוספים את המלח), אורזים אותו ושולחים לשיווק בחנויות.
במקרה של סלעי המלח, הם נוצרים ממשקע המלח של ימים ואוקיינוסים קדומים. עניין של מיליוני שנים.
בכל מקרה, את סלעי המלח שבמכרות המלח, נוהגים לכרות היישר מתוך האדמה. לאחר שנכרה מהאדמה, שוטפים את סלע המלח היטב ומייבשים אותו. עתה הוא מוכן לאריזה ולשיווק.
כשהמלח יימכר לקונים, הוא יהיה בתצורה המפוררת. זה יהיה או בצורה של מלח גס, הנראה כגבישי מלח לבנים, או כאבקת מלח הבישול, כמו שאנו מכירים משולחן האוכל שלנו.
אולי זו עובדה שתפתיע אתכם, אבל המלח הוא למעשה, הסלע היחידי בטבע שראוי למאכל.
הנה תהליך הייצור של המלח מהים:
https://youtu.be/0vVyw2rVA4Q
בריכות האידוי:
http://youtu.be/bTVc4UqgwVo
וקוצרי מלח ביפן:
https://youtu.be/KNGC44RlMqc
תבלינים
אין כמו המלח (Salt) לאוכל. עובדה שכבר מימי קדם משתמשים בו להמלחה ולחיזוק טעמי המאכלים השונים. הוא גם סייע לחיזוק הגוף וההשערה היא שזו הסיבה שלוחמי שבטים נהגו לשתות דם לפני קרב. כדי להתחזק.
אבל אחת התופעות המעניינות היא שלפני שהאדם למד לשמר מזון בהקפאה, בעיקור על ידי חום או אפילו באמצעות ואקום (ותודה למדע!), המלחה הייתה הדרך הזמינה ביותר לשימור של מזון.
כבר מימי קדם גילה האדם, שהוא יכול לשמר את גופות המתים במלח. ברגע מסוים בהיסטוריה עלה מישהו על העובדה המדהימה שניתן להשתמש במלח גם כדי להגן על הבשר.
ואכן, המלחת מזון שימשה במשך מאות שנים לשימורו. בעולם שבו עדיין אין קירור ומקררים, זו הייתה הדרך היחידה לשמר מזון, לשנע מזון למרחקים, בהובלה שלוקחת זמן רב, או לצאת עם בשר הכרחי, להפלגות ארוכות בים.
דוגמאות מוקדמות לכך הם ממצאים שמעידים שכבר ב-2800 לפנה"ס, החלו המצרים לייצא לא רק מלח, אלא גם דגים מומלחים אל לבנון. ישבו ושלטו בה אז הפיניקים, שבתמורה למזונות הללו סחרו עם מצרים בזכוכית, עץ של ארז הלבנון ואריגים צבועים סגול וארגמן - כולם פרי ידע שהם שלטו בו אז והובילו טכנולוגית באזור.
אבל איך המלח מאפשר לאחסן בשר ללא קירור ומבלי שהוא יירקב? או במילים אחרות, מה ההסבר המדעי הפשוט לכך?
אז מה שקורה לבשר מומלח הוא בפשטות מדהים. המלח, כשהוא מפוזר על הבשר, סופח את המים ממנו ומייבש אותו היטב.
בהיעדר המים בבשר, מתים כל החיידקים שחיים בו ולמעשה היו בו עוד בגוף בעל החיים שניצוד.
היות והחיידקים הללו הם שאחראים לריקבון הבשר ללא קירור, זו הייתה הדרך המושלמת, אם כי המעט מלוחה, לשימור בשר למשך זמן רב. ואגב, עד היום עושים פעולה כזו לנקניקים שונים, שאינם זקוקים לקירור, כדי שלא יתקלקלו.
הנה הסיפור ההיסטורי של המלח וכיצד השתמשו בו לשימור בשר:
https://youtu.be/I59GSIgxk_8
והסבר על ההמלחה כטכניקה לשימור מזון:
https://youtu.be/G24Yc8DijLM
שֶּׁף (Chef) הוא מומחה לבישול ומנהל המטבח, היודע לגרום לעובדי המטבח לעבוד ומנהל את תהליך הבישול. את השף ניתן למצוא היום כמעט בכל מטבח המכין כמויות אוכל גדולות, ממסעדה ועד בית מלון.
בתור המנהל האחראי על המטבח, השף הוא גם מי שמנחה את סגל המטבח, הכולל חוץ מטבחים, גם את הקצבים, האופים ולא פעם בעלי מקצוע נוספים, המעורבים בהכנת האוכל.
אך שֶׁפִים לא רק מנהלים את הטבחים ואת עובדי המטבח השונים ומפקחים על הבישול. הם גם מי שממציאים מתכונים, יוצרים תפריטים, מתמחרים את המנות (כלומר קובעים את המחיר של כל מנה), מכשירים את סגל העובדים ומתווים את האופי של המטבח או המסעדה.
כמו כל עבודה, גם העבודה במטבח אינה עבודה קלה. בהתחלה לומדים בישול, מתחילים לעבוד במטבח ובהדרגה מפתחים את הבישול כמקצוע. הטבחים עובדים עם אש וסכינים, בחום ולא מעט לחץ, כשהכל מהיר מאוד ולכן גם מחייב הרבה ריכוז.
למעשה, השף הוא טבח, שעם הזמן, הניסיון והלימודים, התפתח והפך לשֶׁף.
לשפים רבים יש ממש כמיהה להאכיל אנשים. טבחים חייבים לאהוב את המקצוע הזה. אם לא אוהבים אותו, קשה להחזיק מעמד במטבח.
אגב, מקור המילה "שֶּׁף", בצרפתית מנהיג או ראש. בצרפת הוא נקרא "שֶּׁף דֶּה קְוִיזִין", כלומר "ראש המטבח", המוביל או המנהיג של המטבח. בצרפתית, אגב, גם ראש הממשלה ומנצח תזמורת נקראים "שף דה..."
שֶׁפִים ושֶפיוֹת בימינו מככבים בתוכניות בישול בטלוויזיה, כמו "מאסטר שף" המפורסמת, שבישראל נחשבת לריאליטי המצליח בתולדות הטלוויזיה שלנו.
חלק מהשפים הופכים כוכבים וידוענים ורבים מהם משמשים גם כבעלים של מסעדות יוקרה. הטובים שבהם, גם אם הם מפורסמים ואף ידוענים, לא שוכחים לרגע שיש להם מסעדה, סועדים וטבחים שממתינים להם.
תרגיל בילוש
=========
מצאו איך אומרים בצרפתית "ראש הממשלה" ו"מנצח תזמורת".
הנה שף מלמד (עברית):
https://youtu.be/cwGyvWijrCA
לחץ, מקצוענות, דיוק - רגע מעבודתו של השף בתכנית ריאליטי בישול:
https://youtu.be/DsN-_p_7gLg
שף באוסטרליה שמכין אוכל טעים וטוב לסביבה:
https://youtu.be/mpWEuCHvnSE
והשפים הישראליים שיוצאים לעולם ומצליחים בו (עברית):
https://youtu.be/qZI9ne5xDxQ?long=yes
זנזיבר הוא ארכיפלג טרופי שמורכב משני איים - זנזיבר הוא הגדול ופמבה הקטן שנמצא כמה עשרות ק"מ מצפון לו. חופו המזרחי של זנזיבר רדוד ורחב ידיים והוא מוגבל על ידי שונית אלמוגים שנמצאת במרחק של כ-5 קילומטרים מהחוף. בעת השפל מגדלים ואוספים בו אצות למאכל. החוף המערבי של האי תלול יותר ומיושב ומיוער, ויש בו מנגרובים. איי זנזיבר מכונים לעיתים בשם "איי התבלינים".
בעבר זנזיבר היה מרכז של מוסלמים סוחרי עבדים, שעשו בו את רוב המסחר בעבדים שחורים מאפריקה. מקור השם זנזיבר הוא מעיוות של השם הערבי "זנג'י ברא", שניתן בתקופת המסחר בעבדים ופירושו "כושי החוצה".
זנזיבר שייכת למדינת טנזניה שבאפריקה.
הנה תמונות של הטבע והאנשים של זנזיבר כפי שצולמו במצלמת גו פרו:
http://youtu.be/A4Jd_Ck3mww
סרטון קצר על האי זנזיבר ועל החופשות הנעימות שמבלים בו (עברית):
http://youtu.be/Sk--YqGHCN0
ותיירים שמציגים את זנזיבר מהצד התיירותי שלו:
http://youtu.be/YO0KLSnM4Xs
בוסתן (Bustan), שריד ליישוב הקדום, הוא גן ביתי צנוע, שבו עצי פרי, שיחי ירק וצמחי תבלין המיועדים לכלכלת המשפחה ולצריכה הביתית. על עצי הבוסתן נמנים עצים כמו עצי תאנה, זית, שקד, רימון, גפן ליד הפרגולה ולא פעם גם משוכות צבר, המשמשים לסגירה שלו מפני כניסה של זרים.
המילה 'בוסתן' היא מילה נרדפת למילים 'גן' ו'פרדס' בעברית. מקורה הוא בשפה הפרסית. היא ככל הנראה נולדה בתקופת האימפריה בפרס.
משמעות המילה 'בוסתן' בפרסית היא "מקום של ריח". המילה "בו" בפרסית פירושה "ריח", בעוד "אסתן" משמעותו "מקום".
את הבוסתן, שנפוץ בעיקר במזרח התיכון דל-המשקעים, בונים בדרך כלל ליד מקור מים. כך מובטח שלא יחסרו בו מים להשקייה, על אף המיעוט בגשמים.
חומת הבוסתן הנהוגה בבוסתנים הקנתה להם במהלך הדורות מימד מסתורי משהו. הנוהג לתחום את הבוסתן בחומת אבנים או בטון, נוצר בכדי לשמור עליו מוגן ממי שיהיו מעוניינים ליטול לעצמם מפרי העץ ושאר הגידולים.
במזרח התיכון נהוג לומר שכמו הרעלה המוסלמית, המשקפת את נפש האישה שמאחוריה באמצעות העיניים החשופות, כך מסגיר שער הבוסתן שבמרכז החומה שלו, את קיומו של הבוסתן שמאחורי הגדר ומנגד שומר ומגן עליו ועל הירקות ופירות למאכל שבו.
מהרוחות הגנו על הבוסתן ברושים או עצים עמידים דומים, בעוד שבצד השמש, בצידו הדרומי של הבוסתן נוהגים לשתול חלקות של ירקות ותבלינים.
אם בעבר היו בוסתנים רבים בנוף הארץ ישראלי, כיום הביאו השפע וזמינות המזון הגדולה עבור המשפחה הישראלית להיעלמות כמעט מוחלטת של צורת הנוף האוטרקית הזו.
אם נשאר כיום ביטוי לצורת הנוף הזו, הרי שאפשר למצוא אותו על גג הבית, בצורה של פרגולת גפן וענבים תלויים בה, מה שנותן תנובה מתוקה ליושבי הבית והגנה מהשמש כל הגג בקיץ המזרח תיכוני הלוהט.
הנה בוסתן בישראל:
https://youtu.be/MUN_GRR5_Ts
הגפן היא מרכזית בבוסתן הים תיכוני (עברית):
https://youtu.be/AW8lmxhZy7Y
כך מתאימים את עצי הפרי לבוסתן (עברית):
https://youtu.be/D28Mv1F9ew0
כך בוחרים אותם במשתלה (עברית):
https://youtu.be/MI-LjjhfRj8
בוסתן חדשני בפיתוח במצרים:
https://youtu.be/In0QYAsLqXM
ושיקום בוסתן עתיק בישראל (עברית):
https://youtu.be/aO9-qlw3nbQ?long=yes
דרך המשי (Silk road) היא אוסף דרכים יבשתיות וימיות שקישרה בין סין (העיר שי-אן של ימינו) לבין טורקיה (העיר אנטיוכיה). הדרך החלה לפעול בשנת 35 לפני הספירה והיא תרמה רבות לעוצמת האימפריות העתיקות של הרומים, הסינים וההודים. בדרך המשי עברו נתיבי המסחר העיקריים בין המזרח הרחוק ואירופה.
דרך המשי הייתה נתיב המסחר המוכר והמשמעותי ביותר בעולם העתיק. לאורך הדרך עברו כמובן סחורות ומוצרים, אך עברו בה גם של מגוון רחב של רעיונות תרבותיים, ידע מדעי, המצאות חדשניות, ואמונות ומנהגים דתיים. שהופצו ושותפו דרכה בין תרבויות שונות, ממלכות שונות ועמים שונים.
שם הדרך מיוחס למסחר במשי שעבר בדרך זו מהמזרח למערב ואת טביעת השם מייחסים לגאוגרף הגרמני פרדיננד פון ריכטהופן שחי במאה ה-19.
הנה סיפורה של דרך המשי (מתורגם):
http://youtu.be/vn3e37VWc0k
תולדות דרך המשי:
https://youtu.be/Ccxl9yigi90
על דרך המשי כיום (עברית):
http://youtu.be/y32skvh-hWc
וסרט תיעודי על דרך המשי מאז ועד ימינו:
https://youtu.be/nXptcteCeqg?long=yes
מי היו הנבטים מלכי המדבר?
הנַבַּטִים (Nabataeans) היו עם נוודים קדום שהתפתח משבטים שהגיעו מחצי האי ערב לאזור ארץ ישראל במאה ה-4 לפני הספירה הנוצרית.
היתרון של הנבטים במדבר היה ביכולת לאתר מים במדבר ולשרוד בו. הם נהגו לחצות מדבריות בשיירות ענק שהכילו מאות גמלים.
הם הביאו סחורות לנמל עזה שממנו נשלחו למצרים, לעיבוד והפיכה לסחורה "ברמה אירופית". משם נשלחו הסחורות המעובדות לאירופה, כדי למכור אותן ביוון העתיקה וברומי.
בין הסחורות שאותן העבירו הנבטים דרך המדבר היו בעיקר בשמים, תבלינים מהודו, בדים יקרים, מלח וחומרים ליצירת מומיות.
בירת ממלכתם של הנבטים הייתה העיר פטרה שנמצאת כיום בירדן. בישראל הם הקימו עשרות ישובים וכפרים ושש ערים: עבדת, ממשית, ניצנה, שבטה, רחובות וחלוצה. חלק מהערים שימשו כתחנת עצירה והתרעננות לשיירות המסחר שהגיעו מפטרה לעזה.
השם "נבטים" ניתן להם על ידי היוונים, על שם אזור נבטיה, שם שניתן לו על ידי יוספוס פלביוס.
הנבטים נהגו להעביר סחורות לאורך "דרך הבשמים", אחת מדרכי המסחר החשובות בעולם העתיק. דרכה עברו סחורות מחצי האי ערב אל חופי הים התיכון שבארץ ישראל.
הנבטים שלטו בדרך זו לתקופה ארוכה ודאגו להקים בה תחנות מעבר כל כמה עשרות קילומטרים ולחפור בורות לאגירת מים, כדי לספק שתיה למלווים ולגמלים.
הנה הנבטים והעיר הנבטית ממשית, שנמצאת בנגב (עברית):
http://youtu.be/BmJOsVbh41M?t=3m14s
עוד עיר נבטית מהנגב, העיר עבדת בצילום מהאוויר:
http://youtu.be/F_FAXGOLFw4?t=4m45s
ועיר הנבטים מואה:
http://youtu.be/eFhJfMPPliU
הנַבַּטִים (Nabataeans) היו עם נוודים קדום שהתפתח משבטים שהגיעו מחצי האי ערב לאזור ארץ ישראל במאה ה-4 לפני הספירה הנוצרית.
היתרון של הנבטים במדבר היה ביכולת לאתר מים במדבר ולשרוד בו. הם נהגו לחצות מדבריות בשיירות ענק שהכילו מאות גמלים.
הם הביאו סחורות לנמל עזה שממנו נשלחו למצרים, לעיבוד והפיכה לסחורה "ברמה אירופית". משם נשלחו הסחורות המעובדות לאירופה, כדי למכור אותן ביוון העתיקה וברומי.
בין הסחורות שאותן העבירו הנבטים דרך המדבר היו בעיקר בשמים, תבלינים מהודו, בדים יקרים, מלח וחומרים ליצירת מומיות.
בירת ממלכתם של הנבטים הייתה העיר פטרה שנמצאת כיום בירדן. בישראל הם הקימו עשרות ישובים וכפרים ושש ערים: עבדת, ממשית, ניצנה, שבטה, רחובות וחלוצה. חלק מהערים שימשו כתחנת עצירה והתרעננות לשיירות המסחר שהגיעו מפטרה לעזה.
השם "נבטים" ניתן להם על ידי היוונים, על שם אזור נבטיה, שם שניתן לו על ידי יוספוס פלביוס.
הנבטים נהגו להעביר סחורות לאורך "דרך הבשמים", אחת מדרכי המסחר החשובות בעולם העתיק. דרכה עברו סחורות מחצי האי ערב אל חופי הים התיכון שבארץ ישראל.
הנבטים שלטו בדרך זו לתקופה ארוכה ודאגו להקים בה תחנות מעבר כל כמה עשרות קילומטרים ולחפור בורות לאגירת מים, כדי לספק שתיה למלווים ולגמלים.
הנה הנבטים והעיר הנבטית ממשית, שנמצאת בנגב (עברית):
http://youtu.be/BmJOsVbh41M?t=3m14s
עוד עיר נבטית מהנגב, העיר עבדת בצילום מהאוויר:
http://youtu.be/F_FAXGOLFw4?t=4m45s
ועיר הנבטים מואה:
http://youtu.be/eFhJfMPPliU
מה הייתה דרך הבשמים?
דרך הבשמים (Incense route) הייתה אחת מדרכי המסחר החשובות בעולם העתיק. כחלק מרשת של דרכי מסחר בין אירופה והמזרח, הועברו בדרך הבשמים סחורות מדרום חצי האי ערב אל חופי הים התיכון שבארץ ישראל.
מי שהובילו את השיירות שעברו בדרך הבשמים היו הנַבַּטִים (Nabataeans), עם קדום של נוודים שהתפתח משבטים שהגיעו מחצי האי ערב לאזור ארץ ישראל במאה ה-4 לפני הספירה הנוצרית. יתרונם במדבר היה ביכולת לאתר מים במדבר ולשרוד בו.
הנבטים נהגו לחצות מדבריות בשיירות ענק שהכילו מאות גמלים. מתימן ועומאן הם הביאו סחורות בדרך המדברית, עד לנמל עזה. ממנו נשלחו הסחורות הללו למצרים, לעיבוד והפיכה לסחורה "ברמה אירופית". משם המשיכו הסחורות המעובדות לאירופה, כדי למכור אותן ביוון העתיקה ובאימפריה הרומית.
בין הסחורות שאותן העבירו הנבטים דרך המדבר היו בעיקר בשמים, משי, אבנים טובות, תבלינים מהודו, צבעים, בדים יקרים, מלח, חומרים ליצירת מומיות ועוד.
הנבטים שלטו בדרך זו לתקופה ארוכה ודאגו להקים בה תחנות מעבר כל כמה עשרות קילומטרים ולחפור בורות לאגירת מים, כדי לספק שתיה למלווים ולגמלים.
העיר פטרה שנמצאת כיום בירדן הייתה בירת ממלכתם של הנבטים וישבה על דרך הבשמים. בישראל הם הקימו עשרות ישובים וכפרים ושש ערים: עבדת, ממשית, ניצנה, שבטה, רחובות וחלוצה. חלק מהערים הללו שימשו כתחנת עצירה והתרעננות לשיירות המסחר שהגיעו מפטרה לעזה.
הנה סיפורה של דרך הבשמים (עברית):
https://youtu.be/azvsHnw4cRI
שרידי מואה הנבטית, שעל דרך הבשמים (עברית):
https://youtu.be/eFhJfMPPliU
העיר הנבטית ממשית, שנמצאת בנגב (עברית):
http://youtu.be/BmJOsVbh41M?t=3m14s
יצירה על שם דרך הבשמים של המוזיקאי יאיר דלאל:
https://youtu.be/39a9SOwj3k8
ומסע מודרני בחלק הירדני - ישראלי של הדרך (עברית):
https://youtu.be/gnp2DAJ_JP8?long=yes
דרך הבשמים (Incense route) הייתה אחת מדרכי המסחר החשובות בעולם העתיק. כחלק מרשת של דרכי מסחר בין אירופה והמזרח, הועברו בדרך הבשמים סחורות מדרום חצי האי ערב אל חופי הים התיכון שבארץ ישראל.
מי שהובילו את השיירות שעברו בדרך הבשמים היו הנַבַּטִים (Nabataeans), עם קדום של נוודים שהתפתח משבטים שהגיעו מחצי האי ערב לאזור ארץ ישראל במאה ה-4 לפני הספירה הנוצרית. יתרונם במדבר היה ביכולת לאתר מים במדבר ולשרוד בו.
הנבטים נהגו לחצות מדבריות בשיירות ענק שהכילו מאות גמלים. מתימן ועומאן הם הביאו סחורות בדרך המדברית, עד לנמל עזה. ממנו נשלחו הסחורות הללו למצרים, לעיבוד והפיכה לסחורה "ברמה אירופית". משם המשיכו הסחורות המעובדות לאירופה, כדי למכור אותן ביוון העתיקה ובאימפריה הרומית.
בין הסחורות שאותן העבירו הנבטים דרך המדבר היו בעיקר בשמים, משי, אבנים טובות, תבלינים מהודו, צבעים, בדים יקרים, מלח, חומרים ליצירת מומיות ועוד.
הנבטים שלטו בדרך זו לתקופה ארוכה ודאגו להקים בה תחנות מעבר כל כמה עשרות קילומטרים ולחפור בורות לאגירת מים, כדי לספק שתיה למלווים ולגמלים.
העיר פטרה שנמצאת כיום בירדן הייתה בירת ממלכתם של הנבטים וישבה על דרך הבשמים. בישראל הם הקימו עשרות ישובים וכפרים ושש ערים: עבדת, ממשית, ניצנה, שבטה, רחובות וחלוצה. חלק מהערים הללו שימשו כתחנת עצירה והתרעננות לשיירות המסחר שהגיעו מפטרה לעזה.
הנה סיפורה של דרך הבשמים (עברית):
https://youtu.be/azvsHnw4cRI
שרידי מואה הנבטית, שעל דרך הבשמים (עברית):
https://youtu.be/eFhJfMPPliU
העיר הנבטית ממשית, שנמצאת בנגב (עברית):
http://youtu.be/BmJOsVbh41M?t=3m14s
יצירה על שם דרך הבשמים של המוזיקאי יאיר דלאל:
https://youtu.be/39a9SOwj3k8
ומסע מודרני בחלק הירדני - ישראלי של הדרך (עברית):
https://youtu.be/gnp2DAJ_JP8?long=yes
