אכילת חלזונות ושבלולים (Snails) היא לא חדשה. עוד בעת העתיקה שבלולים נחשבו למעדן של ממש. ידועים כבר אז השבלול הרומי ושבלול הגינה, שנהגו לגדל באימפריה הרומית ולהפיץ בכל רחבי האימפריה הרומית.

אבל למעשה, כבר משחר האנושות אוכלים ככל הנראה בני אדם קדמונים שלל שבלולים וחלזונות. על אכילתם בזמנים פרהיסטוריים מעידים שרידי שבלולים שנמצאו בגלליו של הומו ארקטוס, מין של האדם הקדמון הנקרא בעברית "האדם הזקוף".

ואם נחזור לרומאים, הרי שהם הקימו חוות גידול לחלזונות ואף הצליחו "לייצר" חלזונות בטעמים, כמו סלרי, פטרוזיליה ועוד עשבי תיבול. השיטה הייתה לפטם אותם באותם עשבי תיבול וירקות, שהקנו לבשרם את הריח והטעם הרצוי.


השף גורדון מכין מאכלי חלזונות ושבלולים עתיקים:

https://youtu.be/kt0rOX2tKqk


המזון המהיר של הרומאים לא כלל שבלולים:

https://youtu.be/bGEiyXTYwXI


הצרפתים אוהבים לאכול אותם והם נחשבו למזון מעודן:

https://youtu.be/MgR954xAXK0


הכנת אסקרגו, שבלולים במטבח הצרפתי:

https://youtu.be/Bp_2GNFyjOA


הנה השבלולים:

https://youtu.be/wv5zzgIDUW4?long=yes


וההיסטוריה של אכילת חלזונות ושבלולים:

https://youtu.be/Zc4bt3KI5Vk?long=yes

חֲסִילוֹן, או שרימפ (Shrimp ביחיד ו-Shrimps ברבים), הוא סרטן שחי הן במים מתוקים והן במי ים וידוע בקרב הזואולוגים הימיים כסרטן שהלב שלו נמצא ב... ראש.

השרימפס נחשבים לאחד ממאכלי פירות הים המבוקשים במסעדות העולם. פעם צדו אותם בים, אבל כיום הם מגודלים בחוות גידול ענקיות, בכדי לספק את הצריכה המוגברת שלהם המסעדות ובמטבחים הפרטיים.

ואכן, השרימפס הם סרטנים שרבים אוהבים לאכול. בדרך כלל הם קטנים יחסית, במיוחד בהשוואה ללובסטרים הענקיים שמתחרים בהם במסעדות. בעולם אוכלים אותם בצורות שונות ומגוונות. יש האוהבים אותם מטוגנים, אחרים מעדיפים לצלות את השרימפס על הפלאנצ'ה, יש שכורכים אותם בסביצ'ה ובמזרח הרחוק המציאו כל שיטה אפשרית להכין אותם.

מרבית הסועדים לא מתקשים לראות את כל השרימפס ואיבריו בצלחת שלהם ומוצצים אותם בהנאה ובקולי קולות. יש המעדיפים שלא לראות את היצור המסכן ששילם בחייו על הארוחה שלהם ומעדיפים מתכונים קצת פחות "ברורים" של הסרטנים הללו. אבל המשותף לכולם הוא ההנאה מבשרו המוצלח של אחד מיורדי הים המצטיינים של השרצים הקולינריים.

שכן השרימפס, כמו שאר פירות הים, הם דלים בפחמימות ועשירים בחלבון, סידן ושומן. בהיותם שרצים, הם לא כשרים ואסורים באכילה על פי ההלכה היהודית.

בתרבויות אחרות החסילונים הם דווקא חלק בלתי נפרד מהתפריט. במזרח הרחוק מטגנים אותם בווק, באירופה מבשלים בחמאה. בצפון אמריקה הכי מבוקשים הם השרימפסים המטוגנים וספרד מציעה את הפאייה הספרדי שיש בו שרימפס בנדיבות. בתאילנד אפשר לאכול אותם חיים, בתוך סלט שזכה לשם הלא-מפתיע "סלט קופץ", בעוד שבסין הם ממש מתפתלים בפה, בזמן הנגיסה. בתיאבון...


כך מכינים ואוכלים שרימפס:

https://youtu.be/siIzQSiuers


שרימפס עם פלפל ובצל היא מנת רחוב מעולה בטאיוואן:

https://youtu.be/Cl4Z5UuvZjo


בתאילנד אוכלים "סלט קופץ" שמכיל שרימפס חיים:

https://youtu.be/EPCizKfzjHk


אמריקאי אוכל שרימפס חיים בסין:

https://youtu.be/K1Zv5-HrX4c


בקיצור, כך נכון לאכול שרימפס:

https://youtu.be/PEsl6PxpXWU


ביפאן מכינים כך גם שרימפסי ענק נדירים (עברית):

https://youtu.be/UknxuM3dXKo


ובחיוך - מה קורה כשמיסטר בין נאלץ לאכול אותם:

https://youtu.be/a9288qRQ15E

אכילת אויסטרים, צדפות בלעז, נחשבת על ידי רבים לתענוג קולינרי גדול. כדי ליהנות מטעמו של האויסטר יש לאכול אותו חי וטרי. אמנם יש מנות של אויסטרים לא חיים ומוקרמים, אבל רבים אוהבים אותם חיים ולא מוכנים לשום פשרה בעניין. בישול האויסטרים, הם אומרים, נוטל מהם את ניחוח הים הכל כך-משמעותי בסך הטעמים.

אויסטרים הם רכיכות בעלי צדפה שנראית מבחוץ כמו אבנים משוננות. במדינות רבות הם נחשבים למעדן של ממש. במסעדות הם נמכרים, בדרך כלל, על גבי מגש עם קרח, עם פלח לימון, בתריסרים או בחצאי-תריסרים. אחרי שזולפים כמה טיפות לימון על האויסטר, נוגסים שתיים שלוש נגיסות מהאויסטר ובולעים אותו. הנגיסות הללו, רגע לפני שבולעים אותו, יביאו את האויסטר לשחרר את הטעמים המיוחדים שלו.

נהוג לאכול אויסטרים בעיקר בחורף או כמו שאומרים באירופה - בחודשים שבשמם ישנה האות "ר", כמו בפטמבר, אוקטובר, נובמבר, דצמבר, ינואר פברואר, מרץ ואפריל. אלו ברוב המקרים חודשים קרים יחסית, מה שאומר שגם המים בהם קרים במיוחד והאויסטרים מגיעים בהם לשיא איכותם הקולינרית (למאכל). בעידן המקררים החשמליים ניתן לאכול אויסטרים כל השנה, אבל הנוהג כל כך התקבע עד שמסעדות רבות פותחות את דוכני האויסטרים שלהן בחוץ רק בחודשי ה"ר" המסורתיים לאכילתם.

נראה שאכילת אויסטרים החלה כבר בראשית התקופה הרומית, לפחות באנגליה ובצרפת. עד המאה ה-19 הם נחשבו למזון זול ועממי, כמעט אוכל עניים. אבל במהלך המאה ה-20 מעמדם של האויסטרים עלה וביותר ויותר מדינות הם הפכו למעדן יוקרה.

סין וצרפת הן היום מגדלות האויסטרים הגדולות בעולם. אם פעם שלו אותם מהים, כיום מגיעים מרבית האויסטרים לשוק, מאלפי חוות לגידול אויסטרים שהוקמו בים, כדי לספק את הדרישה ההולכת וגוברת לטעמם.


כך אוכלים צדפות עם לימון:

https://youtu.be/bWiNGMedHzs


מתכון לצדפות טעימות:

https://youtu.be/mK3UAvZZswM


תחרות אכילת האויסטרים:

https://youtu.be/vuQ1PpkDOUA


מיסטר בין מנסה לאכול אויסטרים בצרפת:

https://youtu.be/p-2isH-SgHA


והצדפות שאוכלים בווייטנאם:

https://youtu.be/ejyHBBJZTds?long=yes

כשאתם במסעדת מאכלי ים ובוחרים לובסטר שאותו תאכלו זמן מה אחר כך, כדאי שתדעו שברובן המוחלט של המסעדות, מרתיחים את הלובסטר בעודו חי ולמעשה מבשלים אותו בשבילכם עוד לפני שהוא מת. אם לא הבנתם, הלובסטר החי מוכנס למים חמים, שמגיעים בהדרגה לטמפרטורת הרתיחה וכך הוא מת - בהרתחה איומה.

לא ברור אם הסיבה לצורת בישול אכזרית זו לא הייתה ידועה לפני אלפי שנים, כשהרומים החלו לבשל לובסטרים חיים לסעודות שלהם. היום אנו יודעים שכך מוודאים במטבח שחיידק מסוכן לא יתפתח בלובסטר המוגש לשולחן. החיידק הזה מתרבה בתוך שעות ספורות, לאחר שהורגים את הלובסטר, אם לא מבשלים אותו מיד. הימצאות החיידק הזה במנת הלובסטר שהוגשה לכם יכולה לגרום לתופעות קשות ואף להביא למוות אצל מי שאוכל לובסטר כזה.

מצד שני, יש שיקול מוסרי חשוב בהרתחת לובסטר חי. עדיין לא ידוע בבירור האם הלובסטר חש כאב, בעיקר כי מערכת העצבים שלו לא נחקרה דיה, עד כדי מסקנה חד משמעית. כל אחד מבין שיש מידה רבה של אכזריות בשיטת הכנה שכזו. האם יאה ואנושי לנהוג כך בבעל חיים רק בשביל ליהנות מארוחה טעימה וללא סיכון בריאותי?

בניו זילנד ושווייץ, למשל, קיבלו החלטה מוסרית. שם הוציאו אל מחוץ לחוק את צורת הבישול הזו ואסור לטבחים להרתיח לובסטרים חיים. במרבית המדינות האחרות בעולם זה מותר.


הנה ההסבר:

https://youtu.be/nBJg47aZFp8

רבים יתקשו להאמין ודאי שניתן לאכול את החיה הרירית והדוחה למדי ולהכין ממנה מעדני מלכים, אך בצרפת, מולדת המזון המשובח, אוכלים בתאווה ובהנאה רבה את ה"אסקרגו" (Escargot), מאכל החלזונות הקלאסי שלהם.

למעשה, החלזונות הם מהמאכלים הקדומים המוכרים לאדם. האסקרגו, שאכן נחשב למעדן במסעדות צרפת, מוגש גם בלא מעט מסעדות יוקרה ברחבי העולם, כשבשר החילזון מקבל בקלות מגוון של טעמים וצורות הכנה.

זהו מאכל צרפתי מסורתי המבושל מהחלזונות הקטנים של החילזון היבשתי. באמצעות צום של 5 ימים, מנקים את גופם של החלזונות שמיועדים לבישול.

את האסקרגו מכינים בדרך כלל על ידי הרתחת החלזונות במים, עם תבלינים כמו שום, פטרוזיליה, בצל, לימון ויין לבן. בהמשך מופרדים החלזונות מקליפתם ומוגשים לשולחן, עם חמאה, עשבי תיבול ותוספות, כמו גבינה או ביצים.


#איך אוכלים חלזונות?
יש כמה דרכים לאכול אסקרגו. הדרך המסורתית היא להשתמש במזלגות מוארכים שבעזרתם שולפים את החלזונות מתוך הקונכיות. המזלג הזה, המיועד לאסקרגו, נקרא "פורקיה".

לפורקיה יש שתי שיניים ארוכות, אחת לכל צד של החלזון. כדי לאכול את האסקרגו, מוציאים אותו באמצעותה מקליפתו ואז אוכלים את החלזון, אם באמצעות הפורקיה או בסכין ומזלג.

למנה יצרו עם השנים צלחת הגשה מיוחדת, הכוללת שקערוריות, מעין שקעים שבהם מניחים את החלזונות. יש גם מלקחיים מיוחדים המאפשרים להחזיק אותם.

למי שלא רגילים לטעם של האסקרגו, כדאי להתחיל בכמות קטנה ומומלץ שלא להיבהל מהמרק המצטבר בתוך הקליפה שלו. מדובר בחלק מהטעם של האסקרגו ועבור רבים הוא טעם נרכש.

ניתן לאכול אסקרגו גם בעזרת קיסם. כדי לאכול כך מוציאים את החלזון בעזרת הקיסם מקליפתו, ואז לאכול את החלזון היישר מהקיסם.


הנה שף צרפתי מציג ומסביר על הסקרן שלו:

https://youtu.be/pEQ7_6ZE_Yw


איסוף האסקרגו ובישולו לארוחה:

https://youtu.be/wTnqY5O9IkM


כך אוכלים שבלולים בצרפת:

https://youtu.be/7SAmjzWbg7c


אוכלים אסקרגו:

https://youtu.be/VPP3KT03AfU