את מי כינו "הטרובדור של המאה ה-20"?
כינו אותו "הטרובדור של המאה ה-20" אבל ז'ורז' ברסאנס (Georges Brassens), אבל הוא לא הסתפק בשירי "שנסון" נעימים וביכולת לשמח קהל אלא היה יוצר דעתן, ביקורתי ונועז, שהעז לשיר את כל מה שחשב וללוות בצלילים את הביקורת הכי מוחצת שאפשר.
מי שעתיד להיחשב לאחד מגדולי המשוררים והזמרים בתולדות הזמר הצרפתי נולד בשנת 1921 בעיר הנמל סט (Sète) שעל חוף הים התיכון הצרפתי, בילה את ילדותו בין הים לכרמים של לנגדוק. אביו היה בנאי ואמו עקרת בית, וכבר בצעירותו הפגין כישרון מיוחד לשירה ומוסיקה.
החיים הראשונים של ברסאנס לא היו פשוטים. בגיל 14 הוא נזרק מבית הספר בגלל התנהגות מרדנית, ועבד במספר עבודות זעירות כולל כפועל בניין. בשנות ה-40 עבר לפריז עם גיטרה ישנה ומזוודה מלאה בשירים שכתב. הוא התגורר בדירה צנועה בפאתי העיר והחל להופיע במועדוני לילה קטנים.
הפריצה שלו הגיעה בתחילת שנות ה-50, כאשר התחיל להופיע באולמות קונצרטים ובמועדוני לילה מובילים בפריז. השיר "Le Gorille" שיצא ב-1952 עורר סערה בגלל הביקורת החברתית הנוקבת שלו והמילים הברורות נגד האדישות ואי הצדק של החברה כלפי החלשים. ברסאנס לא פחד מנושאים קשים - לצד חברות ואהבה, הוא שר על פשע, מוות ואי צדק חברתי, לצד תמיכה והבנה של נשים המוכרות את גופן בפיגאל, הרובע הקשה של פריז.
עם הדימויים ומשחקי המילים הגאוניים שלו, מה שהפך את ברסאנס למיוחד כל כך לא היה רק הכישרון המילולי שלו, אלא הדרך בה הוא שילב בין שירה עדינה למוסיקה פולקלוריסטית. הוא ניגן על גיטרה קלאסית פשוטה ושר בקול עמוק ומחוספס, שיצר ניגוד מופלא לעדינות המילים. השירים שלו היו מלאים באירוניה, הומור שחור ותיאורים כואבי לב של החיים הפשוטים.
אחד השירים המפורסמים ביותר שלו, "La Chanson pour l'Auvergnat", מספר על איכר זר שנתן לו מקלט כשהיה בצרה בזמן מלחמת העולם השנייה. השיר הזה משקף את האמונה שלו בטוב שבאדם, למרות הציניות שאפיינה הרבה מיצירותיו. ברסאנס האמין שמוסיקה יכולה לשנות לבבות, גם אם היא לא יכולה לשנות את העולם.
ברסאנס היה אדם מוזר ומענין. הוא חי עם חתול בשם "רילט" (Rillette) ועם אישה בשם "פופי" (Püpchen) למשך 24 שנים, למרות שמעולם לא התחתן איתה. הוא סירב לנסוע במטוס מפחד גדולים, אז נסע תמיד ברכבת - גם כשהוזמן להופעות באמריקה או ביפן. הוא היה מופיע תמיד עם הגיטרה שלו, עם השפם הגדול ומבלי לזוז מהמקום - פשוט עמד ושר.
הקריירה שלו נמשכה יותר מ-30 שנה, בהן הקליט מספר רב של אלבומים ומכר מיליוני תקליטים. הוא זכה בפרסים יוקרתיים, כולל פרסים מהממשלה הצרפתית על תרומתו לתרבות. למרות הפופולריות העצומה, הוא שמר על אורח חיים פשוט ודחה את הזוהר של חיי הכוכבים.
ברסאנס מת ב-29 באוקטובר 1981 בעיר סן-ז'לי-לה-ליי (Saint-Gély-du-Fesc) ליד מונפלייה, אך מורשתו נמשכת עד היום. שיריו נלמדים בבתי ספר צרפתיים כחלק מהתרבות הלאומית, אמנים מכל העולם ממשיכים לבצע את המוסיקה שלו. רחובות וכיכרות נקראו על שמו ברחבי צרפת, הוא נחשב לסמל של האותנטיות והפואזיה הצרפתית.
בין שיריו הידועים של ז'ורז' ברסאנס, שרבים מהם תורגמו לשפות אחרות, מפורסמים במיוחד "הפורנוגרף" (Le pornographe), "פרננד" (Fernande) הפופולרי וגם משיריו הבוטים ביותר והשיר המוכר "לא אבקש את ידך" (La non demande en Mariage).
אך מה שהותיר אחריו ברסאנס הוא הרבה יותר ממוסיקה - הוא השאיר פילוסופיית חיים ולימד דור שלם של צרפתים שאפשר להיות אמן מבלי לוותר על העקרונות, שאפשר לבקר את החברה מבלי לאבד את האהבה לאדם ושהמילה הכתובה יכולה להיות נשק רב עוצמה נגד אי הצדק. הטרובדור הקטן מסט הפך לקול של דור שלם.
אבל עוד מוזרות קסומה, של אדם שלא יכול היה להיות כמו כולם - ברסאנס הרומנטי נהג להביא לאהובתו פרחים שאסף מהקברים בבית הקברות. הוא נהג להטעים ש"לקנות פרחים כל אחד יכול, אבל להביאם מבית הקברות יכול רק מי שאוהב מאד".
כינו אותו "הטרובדור של המאה ה-20" אבל ז'ורז' ברסאנס (Georges Brassens), אבל הוא לא הסתפק בשירי "שנסון" נעימים וביכולת לשמח קהל אלא היה יוצר דעתן, ביקורתי ונועז, שהעז לשיר את כל מה שחשב וללוות בצלילים את הביקורת הכי מוחצת שאפשר.
מי שעתיד להיחשב לאחד מגדולי המשוררים והזמרים בתולדות הזמר הצרפתי נולד בשנת 1921 בעיר הנמל סט (Sète) שעל חוף הים התיכון הצרפתי, בילה את ילדותו בין הים לכרמים של לנגדוק. אביו היה בנאי ואמו עקרת בית, וכבר בצעירותו הפגין כישרון מיוחד לשירה ומוסיקה.
החיים הראשונים של ברסאנס לא היו פשוטים. בגיל 14 הוא נזרק מבית הספר בגלל התנהגות מרדנית, ועבד במספר עבודות זעירות כולל כפועל בניין. בשנות ה-40 עבר לפריז עם גיטרה ישנה ומזוודה מלאה בשירים שכתב. הוא התגורר בדירה צנועה בפאתי העיר והחל להופיע במועדוני לילה קטנים.
הפריצה שלו הגיעה בתחילת שנות ה-50, כאשר התחיל להופיע באולמות קונצרטים ובמועדוני לילה מובילים בפריז. השיר "Le Gorille" שיצא ב-1952 עורר סערה בגלל הביקורת החברתית הנוקבת שלו והמילים הברורות נגד האדישות ואי הצדק של החברה כלפי החלשים. ברסאנס לא פחד מנושאים קשים - לצד חברות ואהבה, הוא שר על פשע, מוות ואי צדק חברתי, לצד תמיכה והבנה של נשים המוכרות את גופן בפיגאל, הרובע הקשה של פריז.
עם הדימויים ומשחקי המילים הגאוניים שלו, מה שהפך את ברסאנס למיוחד כל כך לא היה רק הכישרון המילולי שלו, אלא הדרך בה הוא שילב בין שירה עדינה למוסיקה פולקלוריסטית. הוא ניגן על גיטרה קלאסית פשוטה ושר בקול עמוק ומחוספס, שיצר ניגוד מופלא לעדינות המילים. השירים שלו היו מלאים באירוניה, הומור שחור ותיאורים כואבי לב של החיים הפשוטים.
אחד השירים המפורסמים ביותר שלו, "La Chanson pour l'Auvergnat", מספר על איכר זר שנתן לו מקלט כשהיה בצרה בזמן מלחמת העולם השנייה. השיר הזה משקף את האמונה שלו בטוב שבאדם, למרות הציניות שאפיינה הרבה מיצירותיו. ברסאנס האמין שמוסיקה יכולה לשנות לבבות, גם אם היא לא יכולה לשנות את העולם.
ברסאנס היה אדם מוזר ומענין. הוא חי עם חתול בשם "רילט" (Rillette) ועם אישה בשם "פופי" (Püpchen) למשך 24 שנים, למרות שמעולם לא התחתן איתה. הוא סירב לנסוע במטוס מפחד גדולים, אז נסע תמיד ברכבת - גם כשהוזמן להופעות באמריקה או ביפן. הוא היה מופיע תמיד עם הגיטרה שלו, עם השפם הגדול ומבלי לזוז מהמקום - פשוט עמד ושר.
הקריירה שלו נמשכה יותר מ-30 שנה, בהן הקליט מספר רב של אלבומים ומכר מיליוני תקליטים. הוא זכה בפרסים יוקרתיים, כולל פרסים מהממשלה הצרפתית על תרומתו לתרבות. למרות הפופולריות העצומה, הוא שמר על אורח חיים פשוט ודחה את הזוהר של חיי הכוכבים.
ברסאנס מת ב-29 באוקטובר 1981 בעיר סן-ז'לי-לה-ליי (Saint-Gély-du-Fesc) ליד מונפלייה, אך מורשתו נמשכת עד היום. שיריו נלמדים בבתי ספר צרפתיים כחלק מהתרבות הלאומית, אמנים מכל העולם ממשיכים לבצע את המוסיקה שלו. רחובות וכיכרות נקראו על שמו ברחבי צרפת, הוא נחשב לסמל של האותנטיות והפואזיה הצרפתית.
בין שיריו הידועים של ז'ורז' ברסאנס, שרבים מהם תורגמו לשפות אחרות, מפורסמים במיוחד "הפורנוגרף" (Le pornographe), "פרננד" (Fernande) הפופולרי וגם משיריו הבוטים ביותר והשיר המוכר "לא אבקש את ידך" (La non demande en Mariage).
אך מה שהותיר אחריו ברסאנס הוא הרבה יותר ממוסיקה - הוא השאיר פילוסופיית חיים ולימד דור שלם של צרפתים שאפשר להיות אמן מבלי לוותר על העקרונות, שאפשר לבקר את החברה מבלי לאבד את האהבה לאדם ושהמילה הכתובה יכולה להיות נשק רב עוצמה נגד אי הצדק. הטרובדור הקטן מסט הפך לקול של דור שלם.
אבל עוד מוזרות קסומה, של אדם שלא יכול היה להיות כמו כולם - ברסאנס הרומנטי נהג להביא לאהובתו פרחים שאסף מהקברים בבית הקברות. הוא נהג להטעים ש"לקנות פרחים כל אחד יכול, אבל להביאם מבית הקברות יכול רק מי שאוהב מאד".
קישורים מצורפים:
