צעדת הפינגווינים הקיסריים היא המסעות החוזרים אל הים, מסע שאותו עוברות נקבות הפינגווין הקיסרי לאחר ההזדווגות והטלת הביצים. במהלך החורף שומרים הזכרים על הביצים, בתוך פלומה חמה שבגופם, עד שהן בוקעות. באותו הזמן הנקבות שהגיעו אל הים "מבלות" באכילת דגים וצבירת כוח.

לאחר החורף שבות האמהות, כדי לשחרר את הזכרים שדגרו על הביצים שבקעו במהלך החורף. המסע מתוזמן בדיוק מופלא, שכן אם יאחרו האמהות ביותר מ-48 שעות, לא ישרדו הגוזלים הרכים שזה עתה בקעו מהביצים וימותו מחוסר מזון.

משהוחלפו על ידי הנקבות, יהיו הזכרים חופשיים לצעוד את הצעדה שלהם בחזרה לים. הם יוכלו לאכול, אחרי חודשים של רעב וחורף קשה. בסוף הקיץ ישובו הם עם מזון לצאצאים והגלגל יתחיל מחדש, כשהנקבות תצאנה שוב לחופשה..

כל המסעות הללו צופנים בחובם סכנה לקיסריים, הן מהסופות האדירות של הקוטב, והן מטורפים מסוכנים.


הנה ההחלפות והעברת הגוזלים מהאב לאם:

http://youtu.be/6AiCIZ9wM1o


עוד סרטון על צעדת הפינגוון הקיסרי:

http://youtu.be/5qyKGGPjxt0


וההתארגנות המופלאה של הזכרים, כדי לשמור על החום בקור הנורא של החורף הקוטבי:

http://youtu.be/OL7O5O7U4Gs

חשבתם שרק אצלנו בני האדם, יש מי שאוכלים את הראש? - קשה להיות אבא בעולם של גמלי שלמה, כי שם הנקבות אוכלות את הראש מילולית ולא מטפורית.

רוצים לדעת איך?

טוב ששאלתם. אז אצל הזכר של גמל שלמה המוח הוא החלק שאחראי לעיכוב השפיכה החיונית הזדווגות. זו הסיבה שנקבת גמלי שלמה אוכלת לזכר את הראש כדי שההפריה תתקיים. רק כשהיא אוכלת ועורפת את שאריות ראשו של הזכר, מתחזקת פליטת הזרע של גוף הזכר, שלמרבה הפלא עדיין פעיל גם בלי הראש, והנקבה מופרית.

אגב, נקבת גמל השלמה כנראה נהנית מהסעודה הקניבלית שהיא ארגנה לעצמה מגופו של הזכר. גם אחרי שההפריה מתקיימת, היא ממשיכה ואוכלת אחרי הראש את שאר גופו של הזכר האומלל.

בתיאבון מאמי, אבל המדהים הוא שמבחינת תפקידו של הזכר בפריון ובקיום המין שלו בטבע, הצלחתו היא בעצם חיסולו על ידי הנקבה הקטלנית. וואו!


הנה הסבר הארוחה הקטלנית שמביאה לפריון:

https://youtu.be/ZLkyWe-63do


נקבת הגמל אוכלת את בן זוגה:

https://youtu.be/Os3OBJSlpUc


לפעמים זו נראית ממש כמו תקיפה באלימות של הזכר בידי הנקבה:

https://youtu.be/JgUAX5rmXNY


יש זכרים שלא מוכנים לכך...

https://youtu.be/znUqEvMQzmE

לא פעם אנו שומעים על בדיקה שעושים כדי לזהות אם חשוד הוא הפושע או אם אדם הוא אביו של אדם אחר. זהו כוחו המופלא של הדנ"א, אותה מולקולה שנמצאת בכל תא שנוצר בגופנו.

באמצעות בדיקת DNA ניתן לזהות אם דנ"א שייך לאדם מסוים או שהוא אינו שלו. העובדה החשובה היא שתבנית הדנ"א האישית של כל אחד מאיתנו היא ייחודית ואין כמוה (מלבד במקרה של תאומים זהים, שגם חולקים DNA משותף).

זוהי מעין טביעת אצבע גנטית, שבעזרתה אפשר לזהות אבהות, אם בעל הדנ"א היה מעורב בפשע, או אם הדנ"א שנאסף בזירת הפשע הוא שלו.


הנה ניתוח הפרופיל הגנטי של חשודים בפשע (עברית):

https://youtu.be/wpG3CSvwjBw


הסבר כימי על תהליך הזיהוי באמצעות דנ"א (מתורגם):

https://youtu.be/5ij-YSrp93s


והשלב החדש בזיהוי הפלילי בו מזהים פושעים על פי הדנ"א של קרובי משפחתם:

https://youtu.be/KT18KJouHWg?long=yes