מדליקים נר, לוקחים משפך ומחזיקים אותו כך שהמוסיקה תושמע בצידו הרחב, בעוד שצידו הצר יופנה אל הנר. כשנדליק את המוסיקה - הנר יכבה.

למה זה קורה? - גלי הקול של המוסיקה מרעידים את האוויר. הרי זה בעצם הקול, או הרעש שאני שומעים - תנודות באוויר שיוצר מקור הקול.

כך יוצא שכשמרבית האוויר ממוקד באמצעות המשפך אל להבת הנר, הוא מצליח לכבות אותה!


הנה סרטון הניסוי:

http://youtu.be/enFrNe2kZp8

סיבוב ההופעות של להקת הרוק U2 נחשב לסיבוב ההופעות המרוויח ביותר בהיסטוריה. סיבוב ההופעות של הלהקה המצליחה הזו משנות ה-80 של המאה הקודמת, הכניס סכום של 900 מיליון דולר - מעל מיליארד דולר במונחים של היום!


הנה הסיפור של להקת U2 בכמה דקות:

http://youtu.be/bUy3xZ9Xy_E


הגודל של הופעה בסדרה, בצילום מכיוון הקהל:

http://youtu.be/91ngUVw5wlY


ושיר מתוך ההופעות של סיבוב ההופעות ורטיגו של להקת U2:

http://youtu.be/4TKrbBiZAeY

קריאת תווים אינה קלה ולוקח זמן ללמוד אותה. הבה ונכיר את הנפשות הפועלות בעולם התווים המוסיקליים:

לפנינו חמישה קווים שנקראים "חמשה". מיקומו של כל תו שמונח על החמשה קובע את גובהו המוסיקלי. המפתח שבתחילת כל חמשה, בצד השמאלי שלה, משמש כנקודת ייחוס לתווים. הוא אומר מה יהיה גובהו של כל תו.

הצורה של התו קובעת את אורכו, או במילים אחרות, את משך התו מבחינת זמן. משך של תו נמדד בפעימות. כל קו תיבה בתווים תוחם תיבה ובכל תיבה יש מספר פעימות קבוע. יש תווים שנמשכים פעימה אחת, יש כאלה שנמשכים 2 פעימות (הראש שלהם ריק) ויש כאלה שנמשכים 4 פעימות (גם ראש ריק וגם בלי רגליים!).

זה נמשך ונעשה מעניין, או מסובך, ככל שלומדים... אבל זה מאפשר לנגן ולבצע יצירות ושירים נפלאים.


הנה סרטון על עולם התווים (מתורגם):

http://youtu.be/ZN41d7Txcq0?t=6s


החמשה משמשת לכתיבת תווים:

https://youtu.be/OcRdtEGVENo


תווים המוצגים כפרטיטורה בצורה אינטראקטיבית על מסך המחשב, בסנכרון עם המנגינה:

https://youtu.be/ydmRhwVmx6w


היצירה "So What" של מיילס דיוויס, עם תווים המוצגים באנימציה:

https://www.youtube.com/watch?v=FPv9-rWITrM


וסרטון אמנותי בו התווים נכתבים ומאויירים יחד עם המנגינה:

https://www.youtube.com/watch?v=MAY1UoQYMHk

לא ממש. במרבית השירים שאתם אוהבים לא הקליטו הזמרים והנגנים ביחד, בו זמנית. כמעט תמיד מתבצעת הקלטה של שיר באולפן כתהליך שבו מקליטים על סרט ההקלטה, בכל פעם ערוץ שירה או נגינה אחר. לאט לאט, הקלטה אחרי הקלטה, ערוץ ועוד ערוץ, בנו מהערוצים הנפרדים את השיר כולו.

קוראים לתהליך הזה "הקלטה בערוצים". כל תפקיד של כלי נגינה או קול ששר מוקלט בערוץ נפרד, כשהנגן או הזמר שומע את הערוצים הקודמים, שהוקלטו לפני כן.

אולפן ההקלטות המקצועי הוא לרוב חלל אטום לרעשים ואקוסטי, כלומר לא משנה את הצלילים שבו ומשאיר אותם צלילים ללא הדהוד או שינוי. עושים זאת באמצעות בידוד ושכבות שמדביקים על הקירות, מחומרים מיוחדים לאולפנים. כיום נגנים רבים מקליטים בביתם או בסטודיו שיצרו לעצמם.


הנה קטע מסרט שמראה איך שיר נולד:

http://youtu.be/7BxNeryN6WY


כך הקליטו בעבר על סרטי הקלטה באולפן - הנה 24 ערוצים:

https://youtu.be/D5VHW1J5o0Q


להקת "קווין" באולפן ההקלטות:

https://youtu.be/-OGd4gplxQM


אולפני ההקלטות האגדיים "סאונד סיטי" שבקליפורניה:

https://youtu.be/HQoOfiLz1G4


כך מקליטים היום שיר בערוצים בבית:

https://youtu.be/fR3o6-KXXGc?t=1m29s


סטיב לייסי שמקליט שירים שלמים על אייפון, בכל פעם הוא מקליט תפקיד אחר והתוצאה היא שכל השיר מנוגן ביחד, ממש כאילו שהוא להקה של ממש:

https://youtu.be/E6BxAtc5cd0


כך תוכלו היום להקליט שירים אונליין:

https://www.youtube.com/watch?v=Xzaa-1iysUk


כך מקליטים לייב, בו-זמנית בערוצים, על אייפד:

https://youtu.be/y8YBONgt2lA?long=yes


וכך מקליטים עם מחשב ותוכנת הקלטות:

https://youtu.be/lOAETrx2pXk?long=yes

דואט (Duet) הוא קטע או יצירה, לרוב מוסיקליים, שמבצעים שניים. מרבית הדואטים מיוחסים לשני זמרים או שני נגני פסנתר המנגנים ביחד על אותו כלי (נגינה ב-4 ידיים). כינוי אחר לדואט בשפת המוסיקה, איטלקית, הוא דואו.


הנה דואט בין גדול מוסיקאי הפופ במאה ה-20 ו"הבוס" של אמריקה - פול מקרטני וברוס ספרינגסטין:

https://youtu.be/L6qIrZFAp6Y


דואט גיטרות:

https://youtu.be/PT9hvyDvKHA


דואט מפורסם בין שני סגנונות - זמרת הפופ דיידו וכוכב ההיפ הופ אמינם:

https://youtu.be/8WqSOXpacjE


ודואט בין שני נגני גיטרה גדולים, אל דימיולה ופאקו דה לוצ'יה:

https://youtu.be/C97H_HvBjPA


דואט של דואה ליפה עם הראפר DaBaby:

https://youtu.be/TUVcZfQe-Kw


ועשרה מהדואטים הטובים שנוצרו:

https://youtu.be/YAV5i6DObfM?long=yes

המלחין והמנצח זָ'אן-בָּטִיסְט לוּלִי מת בגלל "תאונת ניצוח". הדבר קרה כתוצאה מפגיעה ברגלו עם מקל הניצוח שלו.

לא מאמינים? - אז באותה התקופה מקל הניצוח לא היה קטן כמו היום, אלא מוט גדול, שנהוג היה לדפוק בו על הרצפה ולהקיש בקול את הפעמות המוסיקליות. הנקישות הללו על הארץ סייעו לתת קצב לנגנים.

אבל לרוע מזלו של ז'אן בטיסט לולי, פעם הוא פגע בכף רגלו, בעת שהקיש עם המקל הגדול על הרצפה. פגיעת מקל הניצוח ברגל גרמה לו לפצע, שהלך והזדהם. הזיהום שנגרם מפציעה זו בכף הרגל גרם בסופו של דבר למותו של אחד מגדולי המוסיקה והמנצח הטראגי ביותר בהיסטוריה - אדם שהרג את עצמו בעבודה.

אגב, שנים ספורות בלבד אחרי מותו גילו מדענים עד כמה חשוב הטיפול המיידי בזיהום של פצעים, ועד כמה מסוכן זה לא לטפל במה שהמבוגרים קוראים "אינפקציה", בעברית זיהום. כי פציעה שלא מטופלת ועוברת חיטוי ששומר מזיהום חמור, עלולה להביא את הפצוע די מהר, ובמקרה של פציעה חמורה אף בוודאות, לסכנת חיים ואפילו למוות, כמו במקרה של לולי.


הנה קטע מסרט שמספר על הפגיעה המצערת של ז'אן בטיסט לולי ברגלו:

http://youtu.be/u8RJvzOj7PM

חדר חזרות (Rehearsal room) הוא חלל אקוסטי ומאובזר, שבו מתאמנים מוסיקאים, להקות ואמנים, יוצרים מוסיקה ומכינים חומרים להופעות, הקלטות או לתרגול והשראה משותפת.

חדרי חזרות כאלה מבודדים מרעש כדי לאפשר עבודה אינטנסיבית מבלי להפריע לסביבה או להיות מופרעים ברעשים מבחוץ.

חדר חזרות אופייניי מצויד בדרך כלל במגברי גיטרות, פסנתר, מערכת תופים, הגברה וציוד נוסף לפי הצורך.

המשתמשים העיקריים הם להקות, הרכבים מוסיקליים מכל הסוגים, לעיתים גם חבורות זמר, מקהלות או קבוצות תיאטרון לתרגול קולי ולעתים גם תלמידי מוסיקה או מוסיקאים וזמרים בודדים.

התחום העיקרי של חדרי חזרות הוא מוסיקה, אך יש חדרי חזרות משמשים גם לאמנויות במה אחרות, כמו תיאטרון או מחול, בהתאם לאופי החדר והציוד שבו.


הנה הביטלס בחדר חזרות מתרגלים את "Don’t Let Me Down":

https://youtu.be/385eTo76OzA


ילדי גרייסטונז המופלאים בחדר החזרות שלהם:

https://youtu.be/zCIdMOt9iVk


ג'יין בורדו עם רונה קינן בחדר חזרות:

https://youtu.be/hfIa-iBYwKQ


בואו לחזרה עם בוב דילן:

https://youtu.be/di6wU11_4Wg


וחזר-הוט לתכנית טלוויזיה בחדר חזרות לתנועה:

https://youtu.be/IPNCAoXrKOc

בקליבלנד, אוהיו שבארצות הברית נמצא מוזיאון למוזיקת רוק שנוסד בשנת 1983 וכולל גם ארגון מוסיקלי יוקרתי. שמו הוא היכל התהילה של הרוקנרול (Rock and Roll Hall Of Fame).

המוזיאון של היכל התהילה של הרוקנרול מציג את תולדות מוסיקת הרוק נ' רול. ניתן למצוא בו מגוון גדול של פריטים ומידע על גדולי הרוק, כולל להקות, זמרים, יוצרים ונגנים הקשורים במוסיקת הרוק ואישים שונים שהשפיעו על מוסיקת הרוק, או שתרמו בקטגוריות נוספות מתחומים המלווים את תעשיית הרוק.

מאז שנת 1986, אחת לשנה, מכריז היכל התהילה על הנבחרים להיכנס בשעריו, להיכל התהילה של הרוק. מדי שנה בוחרים מומחי רוק 5 אמנים או הרכבים להיכנס לפנתאון של הרוק.

אמן שנבחר להיכנס להיכל חייב להיות מי שפועל או פעל בעבר מעל ל-25 שנה, מאז יצירתו הראשונה, או יציאת האלבום הראשון שלו או שלה לאור.

מהביטלס אל הסטונז, אלביס, דילן או ספרינסטין - בין האמנים שנבחרו להיכל התהילה של הרוק תמצאו כל אגדת רוק שבתגית "אגדות רוק", כמעט כל להקה שמוצגת באאוריקה בתגית "להקות" ומרבית הזמרים והזמרות שכאן.


הנה ההיכל:

https://youtu.be/ngPCdTXzu88


מבפנים:

https://youtu.be/D0-ofYdLbhk


התצוגה של אלביס פרסלי בהיכל:

https://youtu.be/Bg7hoON9b1M


הביטלס נכנסים ב-1988 ושאר עולם הרוק עוזר להם:

https://youtu.be/UCIZaU08aVQ

אריק איינשטיין היה גדול זמרי ישראל. הוא ליווה את הציבור הישראלי במשך מעל 50 שנה והיה לאגדה מהלכת בחייו. איינשטיין נחשב כמי שהעביר את המוסיקה הישראלית מעידן השירים הרוסיים לסגנונות של המוסיקה הקלה המודרנית והרוק הבינלאומי. בצד אלה, הוא גם טיפח את האהבה לשירים הישנים והטובים, בשרשרת אלבומים שיצר של "שירי ארץ ישראל הישנה והטובה".

חייו המוסיקליים של אריק איינשטיין החלו בלהקת הנח"ל ובתוך שנים אחדות הוא היה לזמר הנערץ בישראל. בהמשך השנים הוא היה גם לשחקן אהוד. בשיתוף הפעולה שלו עם אורי זוהר, במסגרות כמו "לול" ובמספר סרטי קולנוע פופולאריים וחדשניים, הוא היה לאגדה. אבל ככל שהפך אריק לפסקול של החיים בישראל וככל שמעמדו הפך בלתי נתפס, הוא הלך והסתגר, סרב להופיע, מיעט בראיונות והסתגר בביתו. על אף צניעותו וחוסר שיתוף הפעולה שלו עם התקשורת, אלבומיו הצליחו לאורך השנים מאד, בין השאר כיוון ששיתף פעולה עם מוסיקאים מצוינים, שתמיד ידע לזהות.

בשנים האחרונות לחייו הפך אריק איינשטיין מסוגר עוד יותר ואף סרב להגיע לקבל את פרס ישראל, בתואנה שהוא מעדיף להישאר בבית..

אריק איינשטיין היה סמל לכישרון ואיכות מהרמה הראשונה, בצד ענווה ודרך ארץ נדירים.


הנה סיפורו של אריק איינשטיין (עברית):

https://youtu.be/UTNhHfGaR80


חייו של אריק (עברית):

http://youtu.be/ONMMl2wMNTA


גדול הגעגוע לאיש (עברית):

https://youtu.be/6HhfYUNjVns


קליפ עם אנימציה של אריק (עברית):

http://youtu.be/UfbW4JI4JAk


הופעות בטלוויזיה עם ליפסינק בלבד (עברית):

https://youtu.be/mLTzwrK1VyE


איינשטיין מבקר בטקסטים חדים את העיתונאים הלא אחראיים (עברית):

https://youtu.be/kU2bMx5RRYs


ראיון עם הכנות וחוש ההומור המדהים של איינשטיין על חרדת ההופעות שלו (עברית):

https://youtu.be/DX6xmKBChuA


ומפגין את הכישרון הקומי הנפלא שלו (עברית):

https://youtu.be/Zw1p213qb0M

יוצרת הג'אז המרתקת עזיזה מוסטפא זאדה (Aziza Mustafa Zadeh) היא מוסיקאית ממוצא אזרי, שמשלבת ג'אז עם מוסיקה מגוונת והשפעות שונות, מהמוסיקה הקלאסית ועד האוונגארד (מוסיקה נסיונית, חוקרת). היא נגנית וירטואוזית בפסנתר וזמרת מצוינת בעלת מנעד קולי גדול.

מוסטפא זאדה היא מהיוצרים הצעירים המעניינים כיום בעולם הג'אז, בעיקר בכך שהיא מגדילה את השפה המוסיקלית שלו ומביאה אליה חומרים חדשים. זהו תחום שהתחיל בסגנון הפיוז'ן, שבו חלחלו רעיונות והשפעות מכל רחבי העולם והסגנונות המוסיקליים אל תוך מוסיקת הג'אז.


הנה "ריקוד האש" של שלישיית עזיזה מוסטפא זאדה:

https://youtu.be/JA13_DAGA1g


שרה א-אקפלה עם בובי מקפרין:

https://youtu.be/kh06AO4D858


וקטע סולו אוריינטלי של עזיזה מוסטפא זאדה וההרכב כולו שמצטרף:

https://youtu.be/44kGvt8DyCc

כוסות מוסיקליות, או "נבל זכוכית" כמו שמכנים זאת, היא אוסף של כוסות זכוכית שניתן לנגן עליהן ממש כמו כלי נגינה. סוד הגבהים של הצלילים המופקים מהכוסות הוא במילוי הכוסות - בכל כוס כמות שונה של מים, שמייצרת כמות אוויר אחרת ולפיכך עמודי האוויר השונים מייצרים גבהי צליל שונים. הנגן, באמצעות חיכוך של אצבעותיו הרטובות בשפת הכוסות, מפיק את הצלילים ומנגן מנגינות קסומות.

השיטה הזו יצרה עם הזמן גם כלי נגינה של ממש, שנקרא "הרמוניקת זכוכית" או בקיצור ארמוניקה (יש המכנים אותו גם הידרוקריסטלופון). בכלי זה מחליפות קערות ניצבות של מים את הכוסות המוסיקליות של "נבל הזכוכית".


הנה אמן נגינה על כוסות בביצוע לא נתפס של השיר "הללויה" של לאונרד כהן:

http://youtu.be/lAEXH9DAH98


ודוגמה מקסימה מהסרט "מוצרט בג'ונגל":

https://youtu.be/zSuXfpsxqoY?t=108&end=188

"פטר והזאב" (Peter and the Wolf) היא יצירה מוסיקלית המיועדת לילדים על פי אגדת עם, מאת המלחין הרוסי סרגיי פרוקופייב. המלחין כתב את הסיפור והלחן לבקשת ידידה שלו שרצתה להעלות הצגת ילדים בתאטרון שלה.

מה שמיוחד ביצירה אינו עלילת הסיפור, אלא דווקא כלי הנגינה המשתתפים בסיפור. כל דמות בסיפור מיוצגת על ידי כלי נגינה מסוים וכך במהלך שמיעת הסיפור לומדים להכיר את הכלים השונים: חליל, אבוב, חצוצרה, טרומבון, מצלתיים ועוד ועוד.

ליצירה ולסיפור היו גם גרסאות קולנועיות וטלוויזיוניות רבות, חלק מהן גם בעברית.


קונצרט של הפילהרמונית עם יצחק פרלמן כמספר:

https://www.youtube.com/watch?v=TWT5pgujz0A


גרסת הסרט המצויר של הסיפור:

https://youtu.be/EvyN2-f0omE


ועוד גרסה נוספת מצוירת:

https://youtu.be/hNT4SWGxPwc


קטע ישן מאד ובו מצולם המלחין עצמו מנגן ומתראיין על עבודתו (ברוסית):

https://www.youtube.com/watch?v=zA82T3wFyi8

דינמיקה (Dynamics) במוסיקה היא מכלול הסימנים המוסיקליים שנועדו לקבוע את עוצמת הצלילים המנוגנים. הדינמיקה מהווה, למעשה, אוסף של הוראות לגבי חוזקו של הצליל ואופן הנגינה שלו.

הנגן, מבצע המוסיקה, מקבל מסימני הדינמיקה את ההנחיות לגבי הדרך לנגן את המוסיקה.

הנה סימני הדינמיקה במוסיקה:
פיאניסימו (Pianissimo) - יש לנגן בשקט המרבי.

פיאנו (Piano) - יש לנגן חזק מעט יותר מפיאניסימו, מורה לנגן בשקט.

מצו-פיאנו (Mezzo Piano) - יש לנגן חזק יותר מפיאנו, בצורה בינונית שקטה.

מצו-פורטה (Mezzo Forte) - יש לנגן חזק יותר ממצו-פיאנו, בצורה בינונית חזקה.

פורטה (Forte) - יש לנגן חזק יותר ממצו-פורטה, בצורה חזקה.

פורטיסימו (Fortissimo) - יש לנגן חזק יותר מפורטה, בצורה חזקה ביותר.

קרשנדו (Crescendo) - מסמן הגברת הדרגתית של עוצמת הנגינה. הסימן הוא של מעין מזלג הנפתח משמאל לימין. היפוכו של מזלג הדימינואנדו, הנסגר משמאל לימין. דרך נוספת לסמן קרשנדו היא על ידי כתיבת cresc.

דימינואנדו (Diminuendo) או דקרשנדו (Decrescendo) - יש לנגן תוך החלשה הדרגתית של עוצמת הנגינה. מסומן גם באותיות:.dim או.decresc.

ספורצנדו (Sforzando) - יש לנגן את התו בהדגשה ובעוצמה רבה, באופן פתאומי.

בנוסף, יש מספר הוראות חוזק פחות נפוצות אך בשימוש:
פיאנו פיאניסימו (Piano Pianissimo) או

פיאניסיסימו (Pianississimo): חלש עוד יותר מהפיאניסימו.

פורטה פורטיסימו (Forte Fortissino) או פורטסיסימו (Fortessissimo): חזק יותר מפורטיסימו.

פורטה פיאנו (Forte Piano) - יש לנגן את התו המסומן בעוצמה, ולעבור מייד לנגינה שקטה.


הנה הסבר של הדינמיקה במוסיקה:

https://youtu.be/YQ7zA2_um8s


בתיאוריה המוסיקלית אפשר ללמד את זה כך:

https://youtu.be/N2_ocC2A-Ko


וסרט לימודי על הדינמיקה של הצליל:

https://youtu.be/Faq7pvzTnmk?long=yes

הנגינה בכינור אינה דבר קל. את זה יספר לכם כל מי שלמד פעם כינור, גם אם עזב אחרי מספר שיעורים.. רובוט הכינור שחשפה חברת טויוטה היפנית בשנת 2007 הוא רובוט שמסוגל לנגן בכינור. אמנם רמת הנגינה שלו אינה גבוהה במיוחד, אבל הוא בהחלט מרשים ביכולות שאליהן הגיע כמכונה לומדת ומדגים לאיזו רמה ניתן להגיע עם רובוט מודרני.

קצת מצחיק שהרובוט הזה קצת לועג למשפט האלמותי של ממציא המושג "רובוט", הסופר קארל צ'אפק, שכתב "אל לה למכונת העבודה לרצות לנגן בכינור"..

הרובוט המנגן בכינור יודע לנגן גם בחצוצרה ובעתיד הנראה לעין רובוטים יוכלו לנגן ברמה גבוהה הרבה יותר ובכלים נוספים. בעזרת האינטיליגנציה המלאכותית הם יצליחו ודאי להגיע ללמידה קרובה עוד יותר ללמידה האנושית ולהגיע לרמת ביצוע יפה ביותר.


הנה סיפורו של הרובוט המנגן כינור:

https://youtu.be/IW9Mk0Wf3kQ


קטע יפני מביצועיו:

https://youtu.be/eXNhs9q-p_Y


ב"קונצרט" מול קהל:

https://youtu.be/49u8n27zrSQ


ועוד מיכולותיו:

https://youtu.be/yhGg6WhmBJI

האקורדיון (Accordion) הוא כלי נגינה נייד ממשפחת כלי המקלדת. הוא מזוהה מאוד עם פולקלור אירופי ודרום־אמריקאי וגם בישראל


#הפקת הצליל
האקורדיון מייצר צליל באמצעות מפוח שמזרים אוויר כשהנגן מותח ומכווץ את שני חלקיו.

מנגנון הנגינה הפנימי הוא פשוט אבל חכם. הנגן אוחז את הכלי אופקית על החזה, דוחף ומושך מפוח מקופל המחובר בין שני תיבות עץ.

כשהוא לוחץ על הקלידים או הכפתורים, נפתחים שסתומים קטנים המאפשרים לזרם האוויר מהמפוח לעבור על פני לשוניות מתכת דקיקות הרוטטות ומייצרות כל אחת צליל בגובה מסוים.


#תולדות הכלי
הכלי הומצא בשנת 1829 בווינה על ידי סיריל דמיאן (Cyrill Demian), יצרן פסנתרים ועוגבים ממוצא ארמני. דמיאן יצר את האקורדיון המקורי יחד עם שני בניו קרל (Karl) וגווידו (Guido), הגיש פטנט ב-6 במאי באותה שנה שאושר ב-23 במאי וטבע את השם "אקורדיון" מהמילה הגרמנית Akkord, "אקורד" שבעברית הוא "תצליל", כמה צלילים המושמעים בו-זמנית.

אם הכלי המקורי היה קטן וקליל יחסית, עם 5 כפתורים בלבד בצד שמאל בלבד והיד הימנית רק מפעילה את המפוח, האקורדיון המודרני מורכב כיום ממאות ולעיתים אף אלפי חלקים.

המיוחד במקור היה שכל כפתור השמיע אקורד שלם במקום צליל בודד, אקורד שונה בדחיפה ובמשיכה. בשנים שלאחר מכן התפתח הכלי במהירות: כבר ב-1850 הומצא האקורדיון הכרומטי, שאפשר לנגן בסולמות רבים.

יש שני סוגי אקורדיונים כיום: האקורדיון הכפתורי (Button Accordion) עם שורות של כפתורים עגולים משני צידי המפוח, והאקורדיון הפסנתרי (Piano Accordion) עם מקלדת פסנתר בצד ימין וכפתורים בצד שמאל.

האקורדיון הפסנתרי מכיל בדרך כלל 41 מקשים בצד הימני המכסים טווח של כשלוש אוקטבות, ועד 120 כפתורים בצד השמאלי למשחק בס ואקורדים. נגן יכול להחליף בין קבוצות לשוניות שונות באמצעות מתגי רגיסטר ולשנות את ה"צבע" של הצליל, האופי שלו.


#סגנונות
במהלך המאה ה-19 הכלי התפשט במהירות באירופה ובאמריקה והשתלב במגוון סגנונות מוסיקליים עממיים. בצרפת הוא הפך לסמל של מוסיקת המוזט (Musette) הפריזאית, באיטליה שולב בטרנטלות (Tarantella) ובמוסיקה העממית ובארגנטינה הפך הבנדונאון (Bandoneon) לצליל שהוא חלק בלתי נפרד ממוסיקת הטנגו.

בפולין ובגרמניה הוא מוביל בפולקה (Polka), במקסיקו הוא מרכזי בסגנונות הנורטניו (Norteño) והטחאנו (Tejano). באירלנד האקורדיון הכפתורי תפס מקום חשוב במוסיקה המסורתית, בברזיל הוא נכנס לפורו (Forró) של האזור הצפון-מזרחי.

בלואיזיאנה האקורדיון תפס מקום מרכזי בקאג'ון (Cajun) הצרפתי ובזיידקו (Zydeco) של הקריאולים. ב-1948 איירי לז'ן (Iry LeJeune), נגן אקורדיון כמעט עיוור מלידה, הקליט את השיר הראשון שלו והחזיר את האקורדיון לחזית מוסיקת הקאג'ון.

בשנות ה-50 קליפטון שנייר (Clifton Chenier), המכונה "מלך הזיידקו" (King of Zydeco), הפך את האקורדיון הפסנתרי הכרומטי לכלי מוביל בז'אנר זה. שנייר, שעלה על הבמה עם כתר על ראשו, שילב השפעות של בלוז וריתם אנד בלוז ויצר צליל אנרגטי ייחודי. גם במוסיקה פופולרית האקורדיון מצא את מקומו, אם כי הרבה פחות.

למוסיקת הכלייזמרים היהודית הוא הכניס צבע ייחודי וכך גם בשירה בציבור, הלהקות הצבאיות, ריקודי עם וזמר עממי בישראל.

היום האקורדיון חווה תחייה מסוימת, עם נגנים צעירים שמשלבים אותו במוסיקה אלקטרונית ואינדי. הוא נותר כלי רב-תכליתי שמסוגל לייצר הרמוניות עשירות ולשמש גם כמלודיה וגם כליווי, כמעין תזמורת שלמה בידיו של נגן מיומן.


הכירו את האקורדיון:

https://youtu.be/9s-YJu86Vqo


וירטואוז אקורדיון רוסי ב"קיץ" של ויואלדי:

https://youtu.be/UWmHGjR3gWc


ה"ליבר טנגו" של פיאצולה באקורדיון:

https://youtu.be/v3MReEGA6-U


הטנגו המפורסם "אל צ'וקלו" באקורדיון:

https://youtu.be/f2rGZMylSqg


ילדים שלומדים לנגן באקורדיון (עברית):

https://youtu.be/apLg5Etj_YQ


הבן האוהב ששימח בקורונה את הוריו בנגינה מבחוץ:

https://youtu.be/dSr9XvZHgtA


ומתקן האקורדיונים (עברית):

https://youtu.be/sdy_fDhzBdI?long=yes

הפירוק של להקת הביטלס היה אחד הנושאים המסתוריים ומלאי הסיפורי-סבתא ביותר במאה ה-20. לאוויר ובתקשורת הופרחו כל כך הרבה אגדות ועלילות, שאיש כבר לא ידע מי פירק את הלהקה. נתחיל מהסוף - לא יוקו היא שפירקה את הביטלס...

כללית, המצב בין הארבעה היה לא משהו. הם כבר היו ארבעה אמנים בוגרים ונראה היה שכל אחד מהם מושך לכיוון מוסיקלי מעט או מאוד שונה. ג'ון ופול היו כבר מוסיקאים ותיקים וכתבו מזמן לבד את שיריהם (על אף ההסכם הג'נטלמני ביניהם שלפיו שניהם היו חתומים על כל שיריהם). הבשיל לקריירה עצמאית גם ג'ורג', ששיריו לביטלס הפכו ללהיטי ענק, ביניהם Something, While my Guitar Gently Weeps ו-Here Comes The Sun. החיכוכים בין חברי הלהקה היו כבר עובדה מעיקה, שגרמה להם פחות ופחות ליהנות גם באולפן.

האמת היא שבשלב מסוים ג'ון כבר היה בלהקה חדשה, שקראו לה "ג'ון ויוקו". זו לא הייתה להקה של ממש, אלא יותר שותפות נפש ואפילו אמנותית, שהחליפה את זו שהייתה לו עם פול.

יוקו הייתה אישה חזקה והיא גם קצת שימשה לג'ון סוג של אימא, שג'ון כל כך נזקק לה כי ג'וליה, אימו האמיתית, לא הייתה אם של ממש, גם בחייה וגם במותה המוקדם בתאונת דרכים. מי שגידלה אותו, למעשה, הייתה דודה מימי.

כך החל ג'ון להיכנס יותר ויותר לפעילות המחאה הפוליטית, נגד מלחמת וייטנאם ולשתף פעולה עם יוקו במיזמים האמנותיים והנסיוניים שלה. באופן מסוים גם המוסיקה שלו יותר ויותר הושפעה מהאוונגארד של יוקו, אמנית נועזת, אקספרימנטלית וחדשנית, אבל אמנית שוליים עם יצירות מאוד קיצוניות, או לכל הפחות "מוזרות" בעיני חבריו ללהקה.

דוגמאות? - מה עם צילום העירום המפורסם של ג'ון ויוקו על עטיפת האלבום "Two Virgins"? או עם הפגנת המיטה שלהם במלון באמסטרדם, בהפגנת השלום ונגד המלחמה, כשהעיתונאים מקיפים את המיטה ומראיינים אותם בזה אחר זה?

אבל בשלב הזה יצא שבשלב מסוים היה זה דווקא ג'ון שהודיע שהוא עוזב. גם פול תרם את חלקו כשמועד היציאה של האלבום Let It Be התנגש במועד היציאה של אלבום הבכורה שלו כאמן סולו והוא סרב לדחות את הוצאת אלבומו, על אף שרינגו הגיע לבקש זאת ממנו בשם הלהקה ואפילו קצת לאיים משפטית.

מכאן חדלו הביטלס להיות להקה. עם השנים לנון יכתוב שיר שנקרא "איך אתה ישן?". רבים הבינו שהוא מתייחס לפול מקרטני, אבל לנון הכחיש וטען שהשיר מתייחס בעצם לעצמו. כך או כך, באותן שנים השניים בעיקר עקצו אחד את השני והאשימו זה את זה ב"פירוק החבילה", כשנראה שג'ון עושה זאת יותר ופול רק "מחזיר לו". הדוגמה הנבזית ביותר ללעג כזה הייתה כשלנון הצטלם כשהוא מחזיק בקרניו של חזיר, במה שברור היה כלעג לצילום של פול, על אלבומו Ram, צילום בו הוא נראה כשהוא אוחז באוזניו של איל...


הנה תיאור הפירוק של הלהקה:

https://youtu.be/-y-YPjR8KWY


פול מספר כיצד הלהקה התפרקה:

https://youtu.be/azq8ud8oiLY


הגרסה של ג'ון:

https://youtu.be/aqXzloWA53E


הנה ג'ון ויוקו:

https://youtu.be/cuuhsqA95iA


כך חברי הלהקה חותמים על מסמכי הפירוק של הלהקה:

https://youtu.be/ddJ4ya_Cqzg


הביטלס הנותרים בג'אם קצר ב-1995:

http://youtu.be/PpprG99PuvI

בדרך כלל אמנים אוהבים לחדש שירים ישנים. אבל ה"בייסבולס" היא להקה שעושה ההיפך - היא לוקחת להיטים מהשנים האחרונות ו"מיישנת" אותם, כלומר הופכת אותם לבעלי צליל של פעם.. ביצוע השירים של ימינו בסגנון הרוק של שנות ה-50-60 מצליחה להם מאד ובצדק - אירופה כולה אוהבת את מה שהם עושים לשירים שכולם מכירים מהרדיו והיוטיוב, את העיבודים המצויינים והביצועים הגבריים.

הם יודעים את כל הטריקים של פעם, ממקצבי הרוקאבילי, דרך נענועי אגן הירכיים, בגדי תסרוקות והמבטים של הרוקרים הקשוחים, שירת דוו-אפ, קונטרבאס אקוסטי וזמרה בסגנון אלביס פרסלי. ואגב, הם קוראים לסגנון שלהם “voc ‘n’ roll”, שזה משהו כמו "שירה ונענוע" אבל בטון מגניב..

בכל מקרה, אי אפשר לקחת מהם את ההצלחה האדירה שלהם באירופה ובמיוחד במדינות סקנדינביה וקצת במולדת שלהם גרמניה.


הנה הבייסבולס עם הסטייל המדהים של פעם לשירים מודרניים יותר:

https://youtu.be/CwPJtYIzzKA


בקליפ שנראה כמו קליפ מהסיקסטיז לשיר "מטריה" של ריהאנה:

https://youtu.be/DM2177pHMT0


היא עצמה באותו השיר:

https://youtu.be/462PvcFUHR8?t=1m16s


ועוד שיר שיפתיע אתכם:

https://youtu.be/_CnJpaOSbZI

מרווח הטריטון (Tritone, שלושה טונים) הוא מרווח מוסיקלי בן שלושה טונים, שבמשך מאות שנים ראו בו מרווח איום, שמזמין צרות למי שמשתמש בו. בניגוד למרווחים מוסיקליים אחרים, הצליל שלו הוא מעט משונה ונותן תחושה לא יציבה באוזנו של המאזין.

זו הסיבה שלקראת סוף ימי הביניים ובתקופת הרנסאנס נחשב הטריטון ל"מרווח השטן". כינו אותו אז בלטינית "השטן במוזיקה" (diabolus in musica). ואכן, ההתייחסות אליו כאל מרווח שטני גרמה לכך שאסרו על הלחנה שכוללת מנגינות עם המרווח הזה, של טריטון המנוגן בין שני תווים שבאים אחד אחרי השני.

מבחינת מוסיקלית, הטריטון הוא מרווח דיסוננטי. כלומר הוא כזה שנתפש כצורם ו"בלתי יציב". כמו כל מרווח דיסוננטי לא ניתן לסיים בו משפט מוסיקלי ואחריו תמיד יבוא המשך, או "פתרון מוסיקלי".

להמונים הנבערים של עידן החושך של ימי הביניים היה קל למכור את הטריטון כשטני. הפחד והבורות התערבבו עם תחושת האי-נוחות שגרם המרווח למאזין וגרמו לו להאמין שהמרווח הזה מטופל אישית על ידי השטן.

את שמו קיבל מרווח השטן מטריטון, שליח המצולות במיתולוגיה היוונית. על פי המיתולוגיה הוא היה בנו של פוסידון, אל הימים והאוקיינוסים. אגב, טריטון המיתולוגי הזה היה בחלקו העליון אדם, בעוד פלג גופו התחתון היה של דג.. משונה ממש כמו המרווח שקיבל את שמו, לא?


הנה המחשה תיאטרלית של הטריטון וההתנגדות הדתית והתרבותית אליו בימי הביניים:

https://youtu.be/9hUfI0uQbS0


המשמעות המתמטית של מרווח הטריטון:

http://youtu.be/oDweyxD2FtA


"עיר הלוונדר" ממשחק הפוקימון, קטע שבו שימש המרווח ליצירת המוסיקה הכי מרגיזה בתולדות משחקי הוידאו:

http://youtu.be/de3cONeaR_8


ומצגת וידאו נהדרת על טריטון בתיאוריה של המוזיקה:

https://youtu.be/JJIO-Jr0E8o

זה היה בשנת 1981. ערוץ טלוויזיה חדש הפציע והבטיח לשדר 24 שעות ביממה רק מוסיקה. היום איש לא היה עושה עניין מערוץ שכזה, אבל בשביל בני הנוער של התקופה זה היה חידוש מסעיר. סוף סוף הם יוכלו לשמוע רק את השירים שהם אוהבים, מבלי שכל מיני מגישים נפוחים יישבו ויקשקשו להם ביניהם...

הקליפ הראשון ששודר בערוץ ה-MTV החדש היה "Video Killed the Radio Star". זה היה שיר של להקה בשם "הבאגלז", שיצא לאור שנתיים לפני כן. השיר אמנם היה סתמי אבל הוא סימן את המהפכה. באופן סרקסטי משהו הוא עסק בשדרן רדיו שהופיע בטלוויזיה וגילה שהיא הרסה לו את הקריירה.

זה בדיוק מה שקרה ללא מעט אמנים בעידן הווידאו קליפים - ההופעה והלבוש, הבימוי והסיפור שהציעו הקליפים, הפכו משמעותיים מאד, לא פעם אפילו יותר מהאיכות המוסיקלית של השיר שבוצע בו. הרבה זמרים נהנו מהמיקוד בצד הוויזואלי. היו שפחות הצליחו לצלול את המדיום החדש הזה.

בכל מקרה, ערוץ MTV עשה מהפכה עצומה בטלוויזיה. כל להיט שיצא מאז הופק ביחד עם וידאו קליפ מושקע, גם בכסף אבל גם ביצירתיות, צוותי צילום מקצועיים וסיפורים מצולמים שבהם לא פעם ההרגשה הייתה שהשיר הוא רק תירוץ.

אבל כל זה היסטוריה, כי היום גם MTV מרבה בדיבורים ונאבק באינטרנט, שמשדר מצידו קליפים מתי שרק רוצים ולפי בחירתכם. מה שאפשר לכנות בפראפראזה על השיר ההוא "אינטרנט קילד דה MTV סטאר"...


שוטים ארוכים, קלוז אפים והעמדות גאומטריות - קליפ אופייני מהסיסקטיז:

https://youtu.be/Mb3iPP-tHdA


היו גם רעיונות יצירתיים יותר אך נדירים, כמו הקליפ האייקוני הזה של דילן:

https://youtu.be/MGxjIBEZvx0


שימוש באנימציה היה רק בקליפים של הגדולים והעשירים:

https://youtu.be/m2uTFF_3MaA


בסוונטיז יהיו יותר קליפים סתמיים כמו ההשתטות בקליפ הזה:

https://youtu.be/z0qW9P-uYfM


השיר Video Killed the Radio Star שפתח את שידורי ה-MTV באייטיז:

http://youtu.be/W8r-tXRLazs


עלילה של ממש - מייקל ג'קסון שהעלה את הקליפ של "מותחן" כיתה:

http://youtu.be/sOnqjkJTMaA


והיום אמנים משלמים מאות אלפי דולרים על קליפ טוב, כמו כאן:

https://youtu.be/BPNTC7uZYrI

כשהיא עלתה לבמה, אישה לא צעירה, בעלת מראה של דודה סקוטית כעורה ושמנמנה, עם תסרוקת מיושנת והליכה כבדה, היא נראתה כמו הדבר האחרון שיקסום למישהו. אבל כשסוזאן בויל הסקוטית, פתחה את פיה כדי לשיר, היא הפכה ברגע אחד לסנסציה עולמית, שהייתה לאחת מאגדות הסינדרלה הגדולות של עידן הריאליטי.

בויל זכתה לתשומת לב בינלאומית לאחר שהתגלתה בתכנית ריאליטי באנגליה כאחד הכשרונות הגדולים בעולם הזמרה. על אף שהמראה שלה והנסיון הקודם שהיה לה לא רמזו על זה, זיהו אותה שופטי וצופי "הכישרון של בריטניה" כזמרת מדהימה. האינטרנט עשה את השאר.. הרשת יכולה לפרסם כיום אנשים מוכשרים בתוך שעות אחדות ולהפוך אותם למפורסמים בכל העולם. מספיק שסרטון שלהם באתרי וידאו כמו יוטיוב יהפוך למם או לסרטון ויראלי, כלומר יופץ במהירות בין הצופים באתר, כדי שהאלמוני של האתמול יהפוך לכוכב העולמי של מחר.

זה בדיוק מה שקרה לסוזאן בויל. מברווזון מכוער שאיש לא הביט לעברו היא הפכה ללהיט עולמי. האודישן שלה בתכנית הריאליטי הפך לאחד הקליפים הנצפים בהיסטוריה של אתר הוידאו יוטיוב והיא עצמה זכתה לסיפור סינדרלה מודרני ועתיר צופים. בויל גם זכתה לבסוף בתחרות הריאליטי הבריטית והפכה לזמרת עסוקה ומצליחה. כיום היא מופיעה בכל העולם וזוכה לאהבה וכבוד שמעולם לא חלמה על שכמותם.

היא גם ההוכחה שבעידן דוגמניות-העל, בתרבות הסלבס, היפים והצעירים, ועם קידוש הרזון והניתוחים הפלסטיים, גם היום יש עוד מי שמצליחים בזכות מה שיש בקנקן ולא במה שמצטלם ממנו.


הנה סוזאן בויל באותו אודישן שחשף אותה לעולם (מתורגם):

http://youtu.be/EgoPlaam24Y


וסיפורה של בויל ברשת (מתורגם):

https://youtu.be/eyKSdUfz3Ls?t=5m03s&end=7m35s?long=yes

תוף המתכת שנקרא "הנג" (Hang) ובעברית מכנים אותו "פאנטם" מיוצר בשווייץ על ידי שני אנשים, פליקס וסאבינה רוהנאר, שמייצרים כמות מוגבלת ממנו בכל שנה - הכל בעבודת יד.

זהו תוף לכל דבר, אך בניגוד לתוף רגיל הוא מסוגל להפיק צלילים בגבהים שונים, מה שמאפשר לנגן עליו מנגינות. הוא הושפע מתופי המתכת שנבנו בטרינידד ובטובגו, אך מנגנים בו באמצעות הידיים.


הנה אמנית רחוב בנגינה על הפאנטם השווייצרי:

https://youtu.be/U7qXqnHUkag


תבניות חוזרות, או לופים, הם דבר מהפנט בהנג:

https://youtu.be/8nEZpJL-b2A


דואט יפה של שני נגנים פאנטם:

http://youtu.be/xk3BvNLeNgw


ואותו נגן בדואט עם נגן פאנטם נוסף:

http://youtu.be/Z_DhNLCyVss


למעשה מדובר במשפחה של כלים - האפי, קייזן, ראב והנד פאן:

https://youtu.be/a32Bd1F7y9g


וקטע ארוך של נגינת האנג מרגיעה:

https://youtu.be/Sp5dgy8UDKs