המלחין והמנצח זָ'אן-בָּטִיסְט לוּלִי מת בגלל "תאונת ניצוח". הדבר קרה כתוצאה מפגיעה ברגלו עם מקל הניצוח שלו.

לא מאמינים? - אז באותה התקופה מקל הניצוח לא היה קטן כמו היום, אלא מוט גדול, שנהוג היה לדפוק בו על הרצפה ולהקיש בקול את הפעמות המוסיקליות. הנקישות הללו על הארץ סייעו לתת קצב לנגנים.

אבל לרוע מזלו של ז'אן בטיסט לולי, פעם הוא פגע בכף רגלו, בעת שהקיש עם המקל הגדול על הרצפה. פגיעת מקל הניצוח ברגל גרמה לו לפצע, שהלך והזדהם. הזיהום שנגרם מפציעה זו בכף הרגל גרם בסופו של דבר למותו של אחד מגדולי המוסיקה והמנצח הטראגי ביותר בהיסטוריה - אדם שהרג את עצמו בעבודה.

אגב, שנים ספורות בלבד אחרי מותו גילו מדענים עד כמה חשוב הטיפול המיידי בזיהום של פצעים, ועד כמה מסוכן זה לא לטפל במה שהמבוגרים קוראים "אינפקציה", בעברית זיהום. כי פציעה שלא מטופלת ועוברת חיטוי ששומר מזיהום חמור, עלולה להביא את הפצוע די מהר, ובמקרה של פציעה חמורה אף בוודאות, לסכנת חיים ואפילו למוות, כמו במקרה של לולי.


הנה קטע מסרט שמספר על הפגיעה המצערת של ז'אן בטיסט לולי ברגלו:

http://youtu.be/u8RJvzOj7PM

לא ממש. במרבית השירים שאתם אוהבים לא הקליטו הזמרים והנגנים ביחד, בו זמנית. כמעט תמיד מתבצעת הקלטה של שיר באולפן כתהליך שבו מקליטים על סרט ההקלטה, בכל פעם ערוץ שירה או נגינה אחר. לאט לאט, הקלטה אחרי הקלטה, ערוץ ועוד ערוץ, בנו מהערוצים הנפרדים את השיר כולו.

קוראים לתהליך הזה "הקלטה בערוצים". כל תפקיד של כלי נגינה או קול ששר מוקלט בערוץ נפרד, כשהנגן או הזמר שומע את הערוצים הקודמים, שהוקלטו לפני כן.

אולפן ההקלטות המקצועי הוא לרוב חלל אטום לרעשים ואקוסטי, כלומר לא משנה את הצלילים שבו ומשאיר אותם צלילים ללא הדהוד או שינוי. עושים זאת באמצעות בידוד ושכבות שמדביקים על הקירות, מחומרים מיוחדים לאולפנים. כיום נגנים רבים מקליטים בביתם או בסטודיו שיצרו לעצמם.


הנה קטע מסרט שמראה איך שיר נולד:

http://youtu.be/7BxNeryN6WY


כך הקליטו בעבר על סרטי הקלטה באולפן - הנה 24 ערוצים:

https://youtu.be/D5VHW1J5o0Q


להקת "קווין" באולפן ההקלטות:

https://youtu.be/-OGd4gplxQM


אולפני ההקלטות האגדיים "סאונד סיטי" שבקליפורניה:

https://youtu.be/HQoOfiLz1G4


כך מקליטים היום שיר בערוצים בבית:

https://youtu.be/fR3o6-KXXGc?t=1m29s


סטיב לייסי שמקליט שירים שלמים על אייפון, בכל פעם הוא מקליט תפקיד אחר והתוצאה היא שכל השיר מנוגן ביחד, ממש כאילו שהוא להקה של ממש:

https://youtu.be/E6BxAtc5cd0


כך תוכלו היום להקליט שירים אונליין:

https://www.youtube.com/watch?v=Xzaa-1iysUk


כך מקליטים לייב, בו-זמנית בערוצים, על אייפד:

https://youtu.be/y8YBONgt2lA?long=yes


וכך מקליטים עם מחשב ותוכנת הקלטות:

https://youtu.be/lOAETrx2pXk?long=yes

בקליבלנד, אוהיו שבארצות הברית נמצא מוזיאון למוזיקת רוק שנוסד בשנת 1983 וכולל גם ארגון מוסיקלי יוקרתי. שמו הוא היכל התהילה של הרוקנרול (Rock and Roll Hall Of Fame).

המוזיאון של היכל התהילה של הרוקנרול מציג את תולדות מוסיקת הרוק נ' רול. ניתן למצוא בו מגוון גדול של פריטים ומידע על גדולי הרוק, כולל להקות, זמרים, יוצרים ונגנים הקשורים במוסיקת הרוק ואישים שונים שהשפיעו על מוסיקת הרוק, או שתרמו בקטגוריות נוספות מתחומים המלווים את תעשיית הרוק.

מאז שנת 1986, אחת לשנה, מכריז היכל התהילה על הנבחרים להיכנס בשעריו, להיכל התהילה של הרוק. מדי שנה בוחרים מומחי רוק 5 אמנים או הרכבים להיכנס לפנתאון של הרוק.

אמן שנבחר להיכנס להיכל חייב להיות מי שפועל או פעל בעבר מעל ל-25 שנה, מאז יצירתו הראשונה, או יציאת האלבום הראשון שלו או שלה לאור.

מהביטלס אל הסטונז, אלביס, דילן או ספרינסטין - בין האמנים שנבחרו להיכל התהילה של הרוק תמצאו כל אגדת רוק שבתגית "אגדות רוק", כמעט כל להקה שמוצגת באאוריקה בתגית "להקות" ומרבית הזמרים והזמרות שכאן.


הנה ההיכל:

https://youtu.be/ngPCdTXzu88


מבפנים:

https://youtu.be/D0-ofYdLbhk


התצוגה של אלביס פרסלי בהיכל:

https://youtu.be/Bg7hoON9b1M


הביטלס נכנסים ב-1988 ושאר עולם הרוק עוזר להם:

https://youtu.be/UCIZaU08aVQ

קריאת תווים אינה קלה ולוקח זמן ללמוד אותה. הבה ונכיר את הנפשות הפועלות בעולם התווים המוסיקליים:

לפנינו חמישה קווים שנקראים "חמשה". מיקומו של כל תו שמונח על החמשה קובע את גובהו המוסיקלי. המפתח שבתחילת כל חמשה, בצד השמאלי שלה, משמש כנקודת ייחוס לתווים. הוא אומר מה יהיה גובהו של כל תו.

הצורה של התו קובעת את אורכו, או במילים אחרות, את משך התו מבחינת זמן. משך של תו נמדד בפעימות. כל קו תיבה בתווים תוחם תיבה ובכל תיבה יש מספר פעימות קבוע. יש תווים שנמשכים פעימה אחת, יש כאלה שנמשכים 2 פעימות (הראש שלהם ריק) ויש כאלה שנמשכים 4 פעימות (גם ראש ריק וגם בלי רגליים!).

זה נמשך ונעשה מעניין, או מסובך, ככל שלומדים... אבל זה מאפשר לנגן ולבצע יצירות ושירים נפלאים.


הנה סרטון על עולם התווים (מתורגם):

http://youtu.be/ZN41d7Txcq0?t=6s


החמשה משמשת לכתיבת תווים:

https://youtu.be/OcRdtEGVENo


תווים המוצגים כפרטיטורה בצורה אינטראקטיבית על מסך המחשב, בסנכרון עם המנגינה:

https://youtu.be/ydmRhwVmx6w


היצירה "So What" של מיילס דיוויס, עם תווים המוצגים באנימציה:

https://www.youtube.com/watch?v=FPv9-rWITrM


וסרטון אמנותי בו התווים נכתבים ומאויירים יחד עם המנגינה:

https://www.youtube.com/watch?v=MAY1UoQYMHk

יוצרת הג'אז המרתקת עזיזה מוסטפא זאדה (Aziza Mustafa Zadeh) היא מוסיקאית ממוצא אזרי, שמשלבת ג'אז עם מוסיקה מגוונת והשפעות שונות, מהמוסיקה הקלאסית ועד האוונגארד (מוסיקה נסיונית, חוקרת). היא נגנית וירטואוזית בפסנתר וזמרת מצוינת בעלת מנעד קולי גדול.

מוסטפא זאדה היא מהיוצרים הצעירים המעניינים כיום בעולם הג'אז, בעיקר בכך שהיא מגדילה את השפה המוסיקלית שלו ומביאה אליה חומרים חדשים. זהו תחום שהתחיל בסגנון הפיוז'ן, שבו חלחלו רעיונות והשפעות מכל רחבי העולם והסגנונות המוסיקליים אל תוך מוסיקת הג'אז.


הנה "ריקוד האש" של שלישיית עזיזה מוסטפא זאדה:

https://youtu.be/JA13_DAGA1g


שרה א-אקפלה עם בובי מקפרין:

https://youtu.be/kh06AO4D858


וקטע סולו אוריינטלי של עזיזה מוסטפא זאדה וההרכב כולו שמצטרף:

https://youtu.be/44kGvt8DyCc

סיבוב ההופעות של להקת הרוק U2 נחשב לסיבוב ההופעות המרוויח ביותר בהיסטוריה. סיבוב ההופעות של הלהקה המצליחה הזו משנות ה-80 של המאה הקודמת, הכניס סכום של 900 מיליון דולר - מעל מיליארד דולר במונחים של היום!


הנה הסיפור של להקת U2 בכמה דקות:

http://youtu.be/bUy3xZ9Xy_E


הגודל של הופעה בסדרה, בצילום מכיוון הקהל:

http://youtu.be/91ngUVw5wlY


ושיר מתוך ההופעות של סיבוב ההופעות ורטיגו של להקת U2:

http://youtu.be/4TKrbBiZAeY

אריק איינשטיין היה גדול זמרי ישראל. הוא ליווה את הציבור הישראלי במשך מעל 50 שנה והיה לאגדה מהלכת בחייו. איינשטיין נחשב כמי שהעביר את המוסיקה הישראלית מעידן השירים הרוסיים לסגנונות של המוסיקה הקלה המודרנית והרוק הבינלאומי. בצד אלה, הוא גם טיפח את האהבה לשירים הישנים והטובים, בשרשרת אלבומים שיצר של "שירי ארץ ישראל הישנה והטובה".

חייו המוסיקליים של אריק איינשטיין החלו בלהקת הנח"ל ובתוך שנים אחדות הוא היה לזמר הנערץ בישראל. בהמשך השנים הוא היה גם לשחקן אהוד. בשיתוף הפעולה שלו עם אורי זוהר, במסגרות כמו "לול" ובמספר סרטי קולנוע פופולאריים וחדשניים, הוא היה לאגדה. אבל ככל שהפך אריק לפסקול של החיים בישראל וככל שמעמדו הפך בלתי נתפס, הוא הלך והסתגר, סרב להופיע, מיעט בראיונות והסתגר בביתו. על אף צניעותו וחוסר שיתוף הפעולה שלו עם התקשורת, אלבומיו הצליחו לאורך השנים מאד, בין השאר כיוון ששיתף פעולה עם מוסיקאים מצוינים, שתמיד ידע לזהות.

בשנים האחרונות לחייו הפך אריק איינשטיין מסוגר עוד יותר ואף סרב להגיע לקבל את פרס ישראל, בתואנה שהוא מעדיף להישאר בבית..

אריק איינשטיין היה סמל לכישרון ואיכות מהרמה הראשונה, בצד ענווה ודרך ארץ נדירים.


הנה סיפורו של אריק איינשטיין (עברית):

https://youtu.be/UTNhHfGaR80


חייו של אריק (עברית):

http://youtu.be/ONMMl2wMNTA


גדול הגעגוע לאיש (עברית):

https://youtu.be/6HhfYUNjVns


קליפ עם אנימציה של אריק (עברית):

http://youtu.be/UfbW4JI4JAk


הופעות בטלוויזיה עם ליפסינק בלבד (עברית):

https://youtu.be/mLTzwrK1VyE


איינשטיין מבקר בטקסטים חדים את העיתונאים הלא אחראיים (עברית):

https://youtu.be/kU2bMx5RRYs


ראיון עם הכנות וחוש ההומור המדהים של איינשטיין על חרדת ההופעות שלו (עברית):

https://youtu.be/DX6xmKBChuA


ומפגין את הכישרון הקומי הנפלא שלו (עברית):

https://youtu.be/Zw1p213qb0M

חדר חזרות (Rehearsal room) הוא חלל אקוסטי ומאובזר, שבו מתאמנים מוסיקאים, להקות ואמנים, יוצרים מוסיקה ומכינים חומרים להופעות, הקלטות או לתרגול והשראה משותפת.

חדרי חזרות כאלה מבודדים מרעש כדי לאפשר עבודה אינטנסיבית מבלי להפריע לסביבה או להיות מופרעים ברעשים מבחוץ.

חדר חזרות אופייניי מצויד בדרך כלל במגברי גיטרות, פסנתר, מערכת תופים, הגברה וציוד נוסף לפי הצורך.

המשתמשים העיקריים הם להקות, הרכבים מוסיקליים מכל הסוגים, לעיתים גם חבורות זמר, מקהלות או קבוצות תיאטרון לתרגול קולי ולעתים גם תלמידי מוסיקה או מוסיקאים וזמרים בודדים.

התחום העיקרי של חדרי חזרות הוא מוסיקה, אך יש חדרי חזרות משמשים גם לאמנויות במה אחרות, כמו תיאטרון או מחול, בהתאם לאופי החדר והציוד שבו.


הנה הביטלס בחדר חזרות מתרגלים את "Don’t Let Me Down":

https://youtu.be/385eTo76OzA


ילדי גרייסטונז המופלאים בחדר החזרות שלהם:

https://youtu.be/zCIdMOt9iVk


ג'יין בורדו עם רונה קינן בחדר חזרות:

https://youtu.be/hfIa-iBYwKQ


בואו לחזרה עם בוב דילן:

https://youtu.be/di6wU11_4Wg


וחזר-הוט לתכנית טלוויזיה בחדר חזרות לתנועה:

https://youtu.be/IPNCAoXrKOc

"פטר והזאב" (Peter and the Wolf) היא יצירה מוסיקלית המיועדת לילדים על פי אגדת עם, מאת המלחין הרוסי סרגיי פרוקופייב. המלחין כתב את הסיפור והלחן לבקשת ידידה שלו שרצתה להעלות הצגת ילדים בתאטרון שלה.

מה שמיוחד ביצירה אינו עלילת הסיפור, אלא דווקא כלי הנגינה המשתתפים בסיפור. כל דמות בסיפור מיוצגת על ידי כלי נגינה מסוים וכך במהלך שמיעת הסיפור לומדים להכיר את הכלים השונים: חליל, אבוב, חצוצרה, טרומבון, מצלתיים ועוד ועוד.

ליצירה ולסיפור היו גם גרסאות קולנועיות וטלוויזיוניות רבות, חלק מהן גם בעברית.


קונצרט של הפילהרמונית עם יצחק פרלמן כמספר:

https://www.youtube.com/watch?v=TWT5pgujz0A


גרסת הסרט המצויר של הסיפור:

https://youtu.be/EvyN2-f0omE


ועוד גרסה נוספת מצוירת:

https://youtu.be/hNT4SWGxPwc


קטע ישן מאד ובו מצולם המלחין עצמו מנגן ומתראיין על עבודתו (ברוסית):

https://www.youtube.com/watch?v=zA82T3wFyi8

מדליקים נר, לוקחים משפך ומחזיקים אותו כך שהמוסיקה תושמע בצידו הרחב, בעוד שצידו הצר יופנה אל הנר. כשנדליק את המוסיקה - הנר יכבה.

למה זה קורה? - גלי הקול של המוסיקה מרעידים את האוויר. הרי זה בעצם הקול, או הרעש שאני שומעים - תנודות באוויר שיוצר מקור הקול.

כך יוצא שכשמרבית האוויר ממוקד באמצעות המשפך אל להבת הנר, הוא מצליח לכבות אותה!


הנה סרטון הניסוי:

http://youtu.be/enFrNe2kZp8

דואט (Duet) הוא קטע או יצירה, לרוב מוסיקליים, שמבצעים שניים. מרבית הדואטים מיוחסים לשני זמרים או שני נגני פסנתר המנגנים ביחד על אותו כלי (נגינה ב-4 ידיים). כינוי אחר לדואט בשפת המוסיקה, איטלקית, הוא דואו.


הנה דואט בין גדול מוסיקאי הפופ במאה ה-20 ו"הבוס" של אמריקה - פול מקרטני וברוס ספרינגסטין:

https://youtu.be/L6qIrZFAp6Y


דואט גיטרות:

https://youtu.be/PT9hvyDvKHA


דואט מפורסם בין שני סגנונות - זמרת הפופ דיידו וכוכב ההיפ הופ אמינם:

https://youtu.be/8WqSOXpacjE


ודואט בין שני נגני גיטרה גדולים, אל דימיולה ופאקו דה לוצ'יה:

https://youtu.be/C97H_HvBjPA


דואט של דואה ליפה עם הראפר DaBaby:

https://youtu.be/TUVcZfQe-Kw


ועשרה מהדואטים הטובים שנוצרו:

https://youtu.be/YAV5i6DObfM?long=yes

דינמיקה (Dynamics) במוסיקה היא מכלול הסימנים המוסיקליים שנועדו לקבוע את עוצמת הצלילים המנוגנים. הדינמיקה מהווה, למעשה, אוסף של הוראות לגבי חוזקו של הצליל ואופן הנגינה שלו.

הנגן, מבצע המוסיקה, מקבל מסימני הדינמיקה את ההנחיות לגבי הדרך לנגן את המוסיקה.

הנה סימני הדינמיקה במוסיקה:
פיאניסימו (Pianissimo) - יש לנגן בשקט המרבי.

פיאנו (Piano) - יש לנגן חזק מעט יותר מפיאניסימו, מורה לנגן בשקט.

מצו-פיאנו (Mezzo Piano) - יש לנגן חזק יותר מפיאנו, בצורה בינונית שקטה.

מצו-פורטה (Mezzo Forte) - יש לנגן חזק יותר ממצו-פיאנו, בצורה בינונית חזקה.

פורטה (Forte) - יש לנגן חזק יותר ממצו-פורטה, בצורה חזקה.

פורטיסימו (Fortissimo) - יש לנגן חזק יותר מפורטה, בצורה חזקה ביותר.

קרשנדו (Crescendo) - מסמן הגברת הדרגתית של עוצמת הנגינה. הסימן הוא של מעין מזלג הנפתח משמאל לימין. היפוכו של מזלג הדימינואנדו, הנסגר משמאל לימין. דרך נוספת לסמן קרשנדו היא על ידי כתיבת cresc.

דימינואנדו (Diminuendo) או דקרשנדו (Decrescendo) - יש לנגן תוך החלשה הדרגתית של עוצמת הנגינה. מסומן גם באותיות:.dim או.decresc.

ספורצנדו (Sforzando) - יש לנגן את התו בהדגשה ובעוצמה רבה, באופן פתאומי.

בנוסף, יש מספר הוראות חוזק פחות נפוצות אך בשימוש:
פיאנו פיאניסימו (Piano Pianissimo) או

פיאניסיסימו (Pianississimo): חלש עוד יותר מהפיאניסימו.

פורטה פורטיסימו (Forte Fortissino) או פורטסיסימו (Fortessissimo): חזק יותר מפורטיסימו.

פורטה פיאנו (Forte Piano) - יש לנגן את התו המסומן בעוצמה, ולעבור מייד לנגינה שקטה.


הנה הסבר של הדינמיקה במוסיקה:

https://youtu.be/YQ7zA2_um8s


בתיאוריה המוסיקלית אפשר ללמד את זה כך:

https://youtu.be/N2_ocC2A-Ko


וסרט לימודי על הדינמיקה של הצליל:

https://youtu.be/Faq7pvzTnmk?long=yes

כוסות מוסיקליות, או "נבל זכוכית" כמו שמכנים זאת, היא אוסף של כוסות זכוכית שניתן לנגן עליהן ממש כמו כלי נגינה. סוד הגבהים של הצלילים המופקים מהכוסות הוא במילוי הכוסות - בכל כוס כמות שונה של מים, שמייצרת כמות אוויר אחרת ולפיכך עמודי האוויר השונים מייצרים גבהי צליל שונים. הנגן, באמצעות חיכוך של אצבעותיו הרטובות בשפת הכוסות, מפיק את הצלילים ומנגן מנגינות קסומות.

השיטה הזו יצרה עם הזמן גם כלי נגינה של ממש, שנקרא "הרמוניקת זכוכית" או בקיצור ארמוניקה (יש המכנים אותו גם הידרוקריסטלופון). בכלי זה מחליפות קערות ניצבות של מים את הכוסות המוסיקליות של "נבל הזכוכית".


הנה אמן נגינה על כוסות בביצוע לא נתפס של השיר "הללויה" של לאונרד כהן:

http://youtu.be/lAEXH9DAH98


ודוגמה מקסימה מהסרט "מוצרט בג'ונגל":

https://youtu.be/zSuXfpsxqoY?t=108&end=188

מהו קול הקונטרה טנור?


קונטרה-טנור הוא קול שירה של גברים, שנשמע כמו שירה נשית. הקול הזה נולד בכנסייה הנוצרית, בתקופת הרנסננס. הכנסייה הקתולית שאסרה על נשים לשיר בכנסיות, מצאה אז נערים וגברים ששרו במקום הקולות הנשיים במוסיקה הדתית.


הנה קטע מהפסיון למתיאוס של באך בביצוע של זמר קונטרה טנור:

http://youtu.be/UxNQlgsNa3A?t=1m12s

בגיל צעיר עלה על הבמה בממפיס בחור צעיר והתחיל לנגן בגיטרה. קראו לו בי בי קינג (BB King) והוא הדהים את המאזינים. הם נהנו בלי סוף אבל לא יכולים היו לדעת שהם נוכחים במה שתהיה הופעתו הראשונה של מי שעתיד להפוך לאגדת בלוז, אגדה אמריקאית ואגדת מוסיקה בכלל, אגדה שהייתה באמת.

ועוד איך הייתה... זה היה בשנות ה-40 של המאה שעברה, כשריילי בי קינג , יליד מיסיסיפי, התפרסם והפך במהירות לכוכב ענק. רבים ראו בגיטרת הגיבסון החשמלית והאיקונית שלו, שזכתה ממנו לכינוי "לוסיל", את סימן ההיכר שלו, אבל האמת היא שהנגינה שלו הייתה בעצם העניין.

שני עשורים אחר כך הוא כבר ההשראה של גדולי הגיטריסטים-זמרים ושל כוכבי הרוק של הסיקסטיז. בראשם שניים - מי שנחשב לגדול הגיטריסטים בהיסטוריה ג'ימי הנדריקס והזנב הנצחי בו ומי שמכונה "אלוהים של הגיטרה", הגיטריסט האגדי אריק קלפטון.

50 אלבומים הקליט ביבי קינג בחייו. הוא זכה בכל תואר, פרס או עיטור אפשריים. לא פחות מ-15 פרסי גראמי הונחו על המדף שלו. אותו אריק קלפטון , שהקליט עימו את האלבום "לרכוב עם המלך", אמר עליו שהוא היה "המגדלור של כל אוהבי מוסיקת הבלוז".

בשנת 2006 , בגיל 80, קינג יצא לסיבוב ההופעות שהוגדר כסיבוב הפרידה שלו מהבמה. עשור אחר כך הוא הלך לעולמו.

ביבי קינג, שנחשב לא רק גיטריסט על אלא גם מגדולי זמרי הבלוז בכל הזמנים, הופיע כמעט עד מותו, בגיל 89. נשיא ארה"ב ברק אובמה, ששלוש שנים לפני כן עוד אירח אותו בבית הלבן ואף שר איתו כמה שורות באחד השירים, אמר עליו בהספד מרגש ש"הבלוז איבד את המלך שלו ואמריקה איבדה אגדה". אובמה ציין אז בחיוך עצוב ש"הלילה תהיה חתיכת מסיבת בלוז בשמיים"...


הנה "מלך הבלוז", הגיטריסט ביבי קינג, מנגן משהו בלוזי:

http://youtu.be/4Ny5ajCn0xw


קינג מספר על הקריירה המופלאה שלו בליווי אנימציה:

https://youtu.be/-tIphqWYu_s


בלוז של בי בי קינג עם ענקי גיטרה אחרים וגם מיק ג'אגר וברק אובמה כזמרים:

https://youtu.be/xPFtzUilUSI


עם הגיטריסטים קוני ווד וסלאש והסולן של להקת "סימפלי רד":

https://youtu.be/3uneA-cstZs


ולסיום - קטע ממה שהוא עצמו הגדיר פעם כ"הופעתי הטובה ביותר":

https://youtu.be/LWLAAzOBoBI

מוסיקה היא אחד הדברים החשובים בתרבות של פורטוגל. לכן לא פלא שבפורטוגל התרחשה בשנת 1974 אחת המהפכות הקסומות בתולדות האומות, מהפכה שהאות לתחילתה היה שיר פופ.

קראו לה "מהפכת הציפורנים" (Carnation Revolution). היא החלה, כמה משעשע, כשהסתיים הביצוע של השיר הפורטוגלי "אחרי הפרידה" (E depois do adeus) בשידור הרדיו של תחרות הזמר הבינלאומית "אירוויזיון".

ממש כשהשיר הסתיים החלה המהפכה והאגדה מספרת שנערה ניגשה לחייל, כשהיא אוחזת פרח ציפורן בידה ונעצה את הפרח בקנה הרובה שלו, מזמינה אותו למהפכה שקטה ולא אלימה. וכך, במהפכה שבה כמעט ולא הייתה שפיכות דמים או פעולות אלימות, הפכה הרודנות בפורטוגל לדמוקרטיה. במהלך המהפכה נשאו החיילים פרחי ציפורן בקני הרובים שאחזו וסימנו כך לציבור שלא ינהגו באלימות ולא יגנו על הדיקטטור קייטנו. למעשה אפשרו החיילים לבצע את המהפכה ולמרוד בעריצות שחנקה את המדינה.

עד היום נחשב ה-25 באפריל ליום המהפכה של פורטוגל, מהחגים החשובים של פורטוגל ויום שמח במיוחד. הסמל של היום הזה, מיותר לציין, הוא פרח הציפורן.


הנה סיפור מהפכת הציפורנים:

https://youtu.be/exCsdnfmZMg?t=3m34s


הנה סרטון ערוך מיום המהפכה:

https://youtu.be/GQWgz7P0ueA


קטעי טלוויזיה ממהפכת הציפורנים:

https://youtu.be/NWuw1sSqHjk


וקדימון לסרט על מהפכת הציפורנים:

https://youtu.be/O2MJxj06kho

קלרה רוקמור (Clara Rockmore) הייתה נגנית אמריקנית ממוצא יהודי שנולדה בליטא. במקור היא הייתה כנרת, נגנית כינור מוכשרת, אך לאחר שחלתה בדלקת פרקים, היא נאלצה להפסיק לנגן בכינור. השינוי חל כשהכירה את הכלי האלקטרוני הקסום טרמין. היא הפכה לנגנית הראשונה שביצעה בנגינה בו רפרטואר מוסיקלי שלם.

הטרמין, כלי חדש בימיה ולא מוכר, הפך לא מעט בזכותה מקוריוז לכלי נגינה מוכר. הוא היה כלי הנגינה הראשון שהנגינה בו התבצעה ללא מגע. בכך הוא היה כלי נגינה מתאים לרוקמור החולה. הטרמין היה כלי נגינה חדשני, הראשון במה שתהיה בעתיד משפחת כלים מפוארת, משפחת הכלים האלקטרוניים.

כך הפכה רוקמור לנגנית מעולה בטרמין שלה. כשידה האחת שולטת בגובה הצליל והשנייה משנה את עוצמת הצליל, היא החלה לבצע את הרפרטואר הקלאסי שהיא כל כך הכירה מהכינור. די מהר היא הפכה לאגדה מוסיקלית-טכנולוגית שרבים באו לשמוע.

יכולותיה המוסיקליות חיפו על הצליל החדשני והמרתיע יחסית של הטרמין, שקשה היה להגדירו ככלי חביב על שוחרי המוסיקה הקלאסית. הם, מסתבר, באו בשבילה והעריכו את האישה שלא ויתרה למחלתה והמשיכה עם המוסיקה בכל מחיר.


הנה קלרה רוקמור מנגנת בטרמין:

https://youtu.be/pSzTPGlNa5U


הנה מנגינה יהודית בביצועה:

https://youtu.be/zvCrZSM3F2Q


ו"הבנרה" של ראוול:

https://youtu.be/uuKBPEDU-W0

האקורדיון (Accordion) הוא כלי נגינה נייד ממשפחת כלי המקלדת. הוא מזוהה מאוד עם פולקלור אירופי ודרום־אמריקאי וגם בישראל


#הפקת הצליל
האקורדיון מייצר צליל באמצעות מפוח שמזרים אוויר כשהנגן מותח ומכווץ את שני חלקיו.

מנגנון הנגינה הפנימי הוא פשוט אבל חכם. הנגן אוחז את הכלי אופקית על החזה, דוחף ומושך מפוח מקופל המחובר בין שני תיבות עץ.

כשהוא לוחץ על הקלידים או הכפתורים, נפתחים שסתומים קטנים המאפשרים לזרם האוויר מהמפוח לעבור על פני לשוניות מתכת דקיקות הרוטטות ומייצרות כל אחת צליל בגובה מסוים.


#תולדות הכלי
הכלי הומצא בשנת 1829 בווינה על ידי סיריל דמיאן (Cyrill Demian), יצרן פסנתרים ועוגבים ממוצא ארמני. דמיאן יצר את האקורדיון המקורי יחד עם שני בניו קרל (Karl) וגווידו (Guido), הגיש פטנט ב-6 במאי באותה שנה שאושר ב-23 במאי וטבע את השם "אקורדיון" מהמילה הגרמנית Akkord, "אקורד" שבעברית הוא "תצליל", כמה צלילים המושמעים בו-זמנית.

אם הכלי המקורי היה קטן וקליל יחסית, עם 5 כפתורים בלבד בצד שמאל בלבד והיד הימנית רק מפעילה את המפוח, האקורדיון המודרני מורכב כיום ממאות ולעיתים אף אלפי חלקים.

המיוחד במקור היה שכל כפתור השמיע אקורד שלם במקום צליל בודד, אקורד שונה בדחיפה ובמשיכה. בשנים שלאחר מכן התפתח הכלי במהירות: כבר ב-1850 הומצא האקורדיון הכרומטי, שאפשר לנגן בסולמות רבים.

יש שני סוגי אקורדיונים כיום: האקורדיון הכפתורי (Button Accordion) עם שורות של כפתורים עגולים משני צידי המפוח, והאקורדיון הפסנתרי (Piano Accordion) עם מקלדת פסנתר בצד ימין וכפתורים בצד שמאל.

האקורדיון הפסנתרי מכיל בדרך כלל 41 מקשים בצד הימני המכסים טווח של כשלוש אוקטבות, ועד 120 כפתורים בצד השמאלי למשחק בס ואקורדים. נגן יכול להחליף בין קבוצות לשוניות שונות באמצעות מתגי רגיסטר ולשנות את ה"צבע" של הצליל, האופי שלו.


#סגנונות
במהלך המאה ה-19 הכלי התפשט במהירות באירופה ובאמריקה והשתלב במגוון סגנונות מוסיקליים עממיים. בצרפת הוא הפך לסמל של מוסיקת המוזט (Musette) הפריזאית, באיטליה שולב בטרנטלות (Tarantella) ובמוסיקה העממית ובארגנטינה הפך הבנדונאון (Bandoneon) לצליל שהוא חלק בלתי נפרד ממוסיקת הטנגו.

בפולין ובגרמניה הוא מוביל בפולקה (Polka), במקסיקו הוא מרכזי בסגנונות הנורטניו (Norteño) והטחאנו (Tejano). באירלנד האקורדיון הכפתורי תפס מקום חשוב במוסיקה המסורתית, בברזיל הוא נכנס לפורו (Forró) של האזור הצפון-מזרחי.

בלואיזיאנה האקורדיון תפס מקום מרכזי בקאג'ון (Cajun) הצרפתי ובזיידקו (Zydeco) של הקריאולים. ב-1948 איירי לז'ן (Iry LeJeune), נגן אקורדיון כמעט עיוור מלידה, הקליט את השיר הראשון שלו והחזיר את האקורדיון לחזית מוסיקת הקאג'ון.

בשנות ה-50 קליפטון שנייר (Clifton Chenier), המכונה "מלך הזיידקו" (King of Zydeco), הפך את האקורדיון הפסנתרי הכרומטי לכלי מוביל בז'אנר זה. שנייר, שעלה על הבמה עם כתר על ראשו, שילב השפעות של בלוז וריתם אנד בלוז ויצר צליל אנרגטי ייחודי. גם במוסיקה פופולרית האקורדיון מצא את מקומו, אם כי הרבה פחות.

למוסיקת הכלייזמרים היהודית הוא הכניס צבע ייחודי וכך גם בשירה בציבור, הלהקות הצבאיות, ריקודי עם וזמר עממי בישראל.

היום האקורדיון חווה תחייה מסוימת, עם נגנים צעירים שמשלבים אותו במוסיקה אלקטרונית ואינדי. הוא נותר כלי רב-תכליתי שמסוגל לייצר הרמוניות עשירות ולשמש גם כמלודיה וגם כליווי, כמעין תזמורת שלמה בידיו של נגן מיומן.


הכירו את האקורדיון:

https://youtu.be/9s-YJu86Vqo


וירטואוז אקורדיון רוסי ב"קיץ" של ויואלדי:

https://youtu.be/UWmHGjR3gWc


ה"ליבר טנגו" של פיאצולה באקורדיון:

https://youtu.be/v3MReEGA6-U


הטנגו המפורסם "אל צ'וקלו" באקורדיון:

https://youtu.be/f2rGZMylSqg


ילדים שלומדים לנגן באקורדיון (עברית):

https://youtu.be/apLg5Etj_YQ


הבן האוהב ששימח בקורונה את הוריו בנגינה מבחוץ:

https://youtu.be/dSr9XvZHgtA


ומתקן האקורדיונים (עברית):

https://youtu.be/sdy_fDhzBdI?long=yes

כשהיא עלתה לבמה, אישה לא צעירה, בעלת מראה של דודה סקוטית כעורה ושמנמנה, עם תסרוקת מיושנת והליכה כבדה, היא נראתה כמו הדבר האחרון שיקסום למישהו. אבל כשסוזאן בויל הסקוטית, פתחה את פיה כדי לשיר, היא הפכה ברגע אחד לסנסציה עולמית, שהייתה לאחת מאגדות הסינדרלה הגדולות של עידן הריאליטי.

בויל זכתה לתשומת לב בינלאומית לאחר שהתגלתה בתכנית ריאליטי באנגליה כאחד הכשרונות הגדולים בעולם הזמרה. על אף שהמראה שלה והנסיון הקודם שהיה לה לא רמזו על זה, זיהו אותה שופטי וצופי "הכישרון של בריטניה" כזמרת מדהימה. האינטרנט עשה את השאר.. הרשת יכולה לפרסם כיום אנשים מוכשרים בתוך שעות אחדות ולהפוך אותם למפורסמים בכל העולם. מספיק שסרטון שלהם באתרי וידאו כמו יוטיוב יהפוך למם או לסרטון ויראלי, כלומר יופץ במהירות בין הצופים באתר, כדי שהאלמוני של האתמול יהפוך לכוכב העולמי של מחר.

זה בדיוק מה שקרה לסוזאן בויל. מברווזון מכוער שאיש לא הביט לעברו היא הפכה ללהיט עולמי. האודישן שלה בתכנית הריאליטי הפך לאחד הקליפים הנצפים בהיסטוריה של אתר הוידאו יוטיוב והיא עצמה זכתה לסיפור סינדרלה מודרני ועתיר צופים. בויל גם זכתה לבסוף בתחרות הריאליטי הבריטית והפכה לזמרת עסוקה ומצליחה. כיום היא מופיעה בכל העולם וזוכה לאהבה וכבוד שמעולם לא חלמה על שכמותם.

היא גם ההוכחה שבעידן דוגמניות-העל, בתרבות הסלבס, היפים והצעירים, ועם קידוש הרזון והניתוחים הפלסטיים, גם היום יש עוד מי שמצליחים בזכות מה שיש בקנקן ולא במה שמצטלם ממנו.


הנה סוזאן בויל באותו אודישן שחשף אותה לעולם (מתורגם):

http://youtu.be/EgoPlaam24Y


וסיפורה של בויל ברשת (מתורגם):

https://youtu.be/eyKSdUfz3Ls?t=5m03s&end=7m35s?long=yes

מרווח הטריטון (Tritone, שלושה טונים) הוא מרווח מוסיקלי בן שלושה טונים, שבמשך מאות שנים ראו בו מרווח איום, שמזמין צרות למי שמשתמש בו. בניגוד למרווחים מוסיקליים אחרים, הצליל שלו הוא מעט משונה ונותן תחושה לא יציבה באוזנו של המאזין.

זו הסיבה שלקראת סוף ימי הביניים ובתקופת הרנסאנס נחשב הטריטון ל"מרווח השטן". כינו אותו אז בלטינית "השטן במוזיקה" (diabolus in musica). ואכן, ההתייחסות אליו כאל מרווח שטני גרמה לכך שאסרו על הלחנה שכוללת מנגינות עם המרווח הזה, של טריטון המנוגן בין שני תווים שבאים אחד אחרי השני.

מבחינת מוסיקלית, הטריטון הוא מרווח דיסוננטי. כלומר הוא כזה שנתפש כצורם ו"בלתי יציב". כמו כל מרווח דיסוננטי לא ניתן לסיים בו משפט מוסיקלי ואחריו תמיד יבוא המשך, או "פתרון מוסיקלי".

להמונים הנבערים של עידן החושך של ימי הביניים היה קל למכור את הטריטון כשטני. הפחד והבורות התערבבו עם תחושת האי-נוחות שגרם המרווח למאזין וגרמו לו להאמין שהמרווח הזה מטופל אישית על ידי השטן.

את שמו קיבל מרווח השטן מטריטון, שליח המצולות במיתולוגיה היוונית. על פי המיתולוגיה הוא היה בנו של פוסידון, אל הימים והאוקיינוסים. אגב, טריטון המיתולוגי הזה היה בחלקו העליון אדם, בעוד פלג גופו התחתון היה של דג.. משונה ממש כמו המרווח שקיבל את שמו, לא?


הנה המחשה תיאטרלית של הטריטון וההתנגדות הדתית והתרבותית אליו בימי הביניים:

https://youtu.be/9hUfI0uQbS0


המשמעות המתמטית של מרווח הטריטון:

http://youtu.be/oDweyxD2FtA


"עיר הלוונדר" ממשחק הפוקימון, קטע שבו שימש המרווח ליצירת המוסיקה הכי מרגיזה בתולדות משחקי הוידאו:

http://youtu.be/de3cONeaR_8


ומצגת וידאו נהדרת על טריטון בתיאוריה של המוזיקה:

https://youtu.be/JJIO-Jr0E8o

בעולם הרוק, סטילי דן (Steely Dan) היא משהו מיוחד במינו, פלא מלא בהשפעות, רב סגנוני, עוף מוזר בהחלט. ג'אז-רוק שבא מעולם הג'אז, אבל לא היו בו אילתורים והוא הביא ניחוח של פולק-רוק ביטניקי אך מעודן, מושקע ומתוחכם עד לגבהים שאין כמותם.

האלבומים המסוגננים, המהוקצעים מאד ובלתי מתפשרים שלהם, שימשו במשך שנים רבות כאלבומי הדגמה למוכרי מערכות קול, כדי להפגין את איכות הציוד שהם מוכרים. לא היה נקי, מדויק ומהוקצע משיר של סטילי דן, כדי להדגים איך יכול אולפן ההקלטות לבקר בביתך...

הכל מתחיל בוולטר בקר ודונלד פייגן, הצמד המרכזי של סטילי דן, שעשו רוק שונה כל כך מרוק הגיטרות המחוספס של תחילת הסוונטיז ומהפופ הצבעוני שהציף את כל השאר. במקומם הציעו סטילי דן פופ-רוק-ג'אזי נקי, מלוטש ומסוגנן, שירים מהודקים ומדויקים שהם יצירות קטנות. בלי הנפיחות שאפיינה את להקות הרוק המתקדם והיומרנות שלהם להפוך את הרוק למיתולוגי כבר מחר, הגישה סטילי דן רוק חכם, מספיק קליל כדי להתחבר ומספיק אירוני וציני כדי לדבר ולקלוע גם למי שלא הספיקו למרד של הביטניקים וילדי הפרחים מהסיקסטיז ובאו מאוחר מדי. ואכן, כמעריצי הספרות הביטניקית, בנוסח ג’ק קרואק וויליאם בורוז, שגם השפיעו על הטקסטים שלהם, אפילו את שם הלהקה הם לקחו מ"ארוחה עירומה", ספרו המפורסם של בורוז.

כך הציעה סטילי דן טקסטים חכמים לאנשים שלא פעם העריצו דווקא את המוסיקה ואז הבינו שיש שם גם המון תוכן חכם ושורט והכי חשוב - הפקות ועיבודים שמצד אחד הכילו מגוון סגנוני מרהיב, של רוק, רוק מתקדם, ג'אז, בלוז, פופ, פולק ואפילו קאנטרי, ומצד שני השתמשו בהמון כלי נשיפה וזמרות ליווי מעולם מוסיקת הנשמה, שבו דווקא לא נגעו.

עם הקול השבור של דונלד פייגן, הלא מדויק, שעמד בניגוד מבריק לדיוק המהודק של המוסיקה שבה הוא הוגש ולזמרות הליווי המהוקצעות ואם יותר לנו, גם היפות כל כך. עם הגיטרות הצנועות והעדינות של סטילי דן, שמעולם לא ניסו להפוך את שירי המופת שלהם רקע לסולואים טרחניים וארוכים, שלא לומר נרקיסיסטיים, שכל כך אפיינו אז כל להקת רוק עם גיטריסט - הלהקה הזו התמקדה בביצועים מדויקים ואלבומי מופת מורכבים ומושקעים, שבאופן מפתיע הצליחו גם במכירות. מאד הצליחו.

בשיא הפעילות שלה, בשנים 1972-80, החלה סטילי דן כלהקה של ממש, אבל בשלב מסוים, אחרי שלושת האלבומים הראשונים, לא רצו השניים להופיע יותר והסתגרו באולפן עם יותר ויותר נגני אולפן מעולים. כך הפכו ללהקה של שניים, שהשאר בה הם נגנים מעולים אבל מתחלפים משיר לשיר. זו הייתה להקה שלא הרבתה להופיע, ששיריה היו קשים לביצוע על הבמה, שהסולן שלה נקלע לשירה לאחר ניסיונות להציב זמרים אחרים בפרונט. זו היה הרכב שהזיקנה עושה לו רק טוב, לעתים נדמה שאפילו יותר מצעירותה המופלאה באמת, כי בשנות האלפיים הם חזרו בגדול ואפילו להופיע ולא מעט. אז שמו לב אפילו המעריצים שסוף סוף הפרפקציוניזם ה"סטילי דני" קצת נרגע. הם הרשו לעצמם ליהנות עד השמיים. טוב, זה לא פלא - הם היו השמיים...


ההתחלה הרוקית - "Reelin in the Years" ב-1973:

https://youtu.be/2WTh_IEyU1w


כך יוצרים שיר של סטילי דן:

https://youtu.be/vSDD8rgUiNc


"אחיות בבל" - דונלד פייגן שר עם קיטרה ביד:

https://youtu.be/JMVKAOyTUe4


ראו כמה שגם במילים הם טובים - "דיקון בלוז":

https://youtu.be/2A0wGO3c2T8


"ג'וזי" בהופעה - מאופקים בגיטרה אבל יודעים את העבודה:

https://youtu.be/VaKhk5RFKRg


כך נעשה Aja, האלבום המפורסם של סטילי דן, עם סולו בלתי נשכח של ענק הסקסופון וויין שורטר:

https://youtu.be/u9MusH-QijY


וסרט תיעודי על האסתטיקה המופלאה של הלהקה הלא רגילה הזו:

https://youtu.be/SjXB894CZnM?long=yes