יוצרת הג'אז המרתקת עזיזה מוסטפא זאדה (Aziza Mustafa Zadeh) היא מוסיקאית ממוצא אזרי, שמשלבת ג'אז עם מוסיקה מגוונת והשפעות שונות, מהמוסיקה הקלאסית ועד האוונגארד (מוסיקה נסיונית, חוקרת). היא נגנית וירטואוזית בפסנתר וזמרת מצוינת בעלת מנעד קולי גדול.

מוסטפא זאדה היא מהיוצרים הצעירים המעניינים כיום בעולם הג'אז, בעיקר בכך שהיא מגדילה את השפה המוסיקלית שלו ומביאה אליה חומרים חדשים. זהו תחום שהתחיל בסגנון הפיוז'ן, שבו חלחלו רעיונות והשפעות מכל רחבי העולם והסגנונות המוסיקליים אל תוך מוסיקת הג'אז.


הנה "ריקוד האש" של שלישיית עזיזה מוסטפא זאדה:

https://youtu.be/JA13_DAGA1g


שרה א-אקפלה עם בובי מקפרין:

https://youtu.be/kh06AO4D858


וקטע סולו אוריינטלי של עזיזה מוסטפא זאדה וההרכב כולו שמצטרף:

https://youtu.be/44kGvt8DyCc

בקליבלנד, אוהיו שבארצות הברית נמצא מוזיאון למוזיקת רוק שנוסד בשנת 1983 וכולל גם ארגון מוסיקלי יוקרתי. שמו הוא היכל התהילה של הרוקנרול (Rock and Roll Hall Of Fame).

המוזיאון של היכל התהילה של הרוקנרול מציג את תולדות מוסיקת הרוק נ' רול. ניתן למצוא בו מגוון גדול של פריטים ומידע על גדולי הרוק, כולל להקות, זמרים, יוצרים ונגנים הקשורים במוסיקת הרוק ואישים שונים שהשפיעו על מוסיקת הרוק, או שתרמו בקטגוריות נוספות מתחומים המלווים את תעשיית הרוק.

מאז שנת 1986, אחת לשנה, מכריז היכל התהילה על הנבחרים להיכנס בשעריו, להיכל התהילה של הרוק. מדי שנה בוחרים מומחי רוק 5 אמנים או הרכבים להיכנס לפנתאון של הרוק.

אמן שנבחר להיכנס להיכל חייב להיות מי שפועל או פעל בעבר מעל ל-25 שנה, מאז יצירתו הראשונה, או יציאת האלבום הראשון שלו או שלה לאור.

מהביטלס אל הסטונז, אלביס, דילן או ספרינסטין - בין האמנים שנבחרו להיכל התהילה של הרוק תמצאו כל אגדת רוק שבתגית "אגדות רוק", כמעט כל להקה שמוצגת באאוריקה בתגית "להקות" ומרבית הזמרים והזמרות שכאן.


הנה ההיכל:

https://youtu.be/ngPCdTXzu88


מבפנים:

https://youtu.be/D0-ofYdLbhk


התצוגה של אלביס פרסלי בהיכל:

https://youtu.be/Bg7hoON9b1M


הביטלס נכנסים ב-1988 ושאר עולם הרוק עוזר להם:

https://youtu.be/UCIZaU08aVQ

כוסות מוסיקליות, או "נבל זכוכית" כמו שמכנים זאת, היא אוסף של כוסות זכוכית שניתן לנגן עליהן ממש כמו כלי נגינה. סוד הגבהים של הצלילים המופקים מהכוסות הוא במילוי הכוסות - בכל כוס כמות שונה של מים, שמייצרת כמות אוויר אחרת ולפיכך עמודי האוויר השונים מייצרים גבהי צליל שונים. הנגן, באמצעות חיכוך של אצבעותיו הרטובות בשפת הכוסות, מפיק את הצלילים ומנגן מנגינות קסומות.

השיטה הזו יצרה עם הזמן גם כלי נגינה של ממש, שנקרא "הרמוניקת זכוכית" או בקיצור ארמוניקה (יש המכנים אותו גם הידרוקריסטלופון). בכלי זה מחליפות קערות ניצבות של מים את הכוסות המוסיקליות של "נבל הזכוכית".


הנה אמן נגינה על כוסות בביצוע לא נתפס של השיר "הללויה" של לאונרד כהן:

http://youtu.be/lAEXH9DAH98


ודוגמה מקסימה מהסרט "מוצרט בג'ונגל":

https://youtu.be/zSuXfpsxqoY?t=108&end=188

סיבוב ההופעות של להקת הרוק U2 נחשב לסיבוב ההופעות המרוויח ביותר בהיסטוריה. סיבוב ההופעות של הלהקה המצליחה הזו משנות ה-80 של המאה הקודמת, הכניס סכום של 900 מיליון דולר - מעל מיליארד דולר במונחים של היום!


הנה הסיפור של להקת U2 בכמה דקות:

http://youtu.be/bUy3xZ9Xy_E


הגודל של הופעה בסדרה, בצילום מכיוון הקהל:

http://youtu.be/91ngUVw5wlY


ושיר מתוך ההופעות של סיבוב ההופעות ורטיגו של להקת U2:

http://youtu.be/4TKrbBiZAeY

אריק איינשטיין היה גדול זמרי ישראל. הוא ליווה את הציבור הישראלי במשך מעל 50 שנה והיה לאגדה מהלכת בחייו. איינשטיין נחשב כמי שהעביר את המוסיקה הישראלית מעידן השירים הרוסיים לסגנונות של המוסיקה הקלה המודרנית והרוק הבינלאומי. בצד אלה, הוא גם טיפח את האהבה לשירים הישנים והטובים, בשרשרת אלבומים שיצר של "שירי ארץ ישראל הישנה והטובה".

חייו המוסיקליים של אריק איינשטיין החלו בלהקת הנח"ל ובתוך שנים אחדות הוא היה לזמר הנערץ בישראל. בהמשך השנים הוא היה גם לשחקן אהוד. בשיתוף הפעולה שלו עם אורי זוהר, במסגרות כמו "לול" ובמספר סרטי קולנוע פופולאריים וחדשניים, הוא היה לאגדה. אבל ככל שהפך אריק לפסקול של החיים בישראל וככל שמעמדו הפך בלתי נתפס, הוא הלך והסתגר, סרב להופיע, מיעט בראיונות והסתגר בביתו. על אף צניעותו וחוסר שיתוף הפעולה שלו עם התקשורת, אלבומיו הצליחו לאורך השנים מאד, בין השאר כיוון ששיתף פעולה עם מוסיקאים מצוינים, שתמיד ידע לזהות.

בשנים האחרונות לחייו הפך אריק איינשטיין מסוגר עוד יותר ואף סרב להגיע לקבל את פרס ישראל, בתואנה שהוא מעדיף להישאר בבית..

אריק איינשטיין היה סמל לכישרון ואיכות מהרמה הראשונה, בצד ענווה ודרך ארץ נדירים.


הנה סיפורו של אריק איינשטיין (עברית):

https://youtu.be/UTNhHfGaR80


חייו של אריק (עברית):

http://youtu.be/ONMMl2wMNTA


גדול הגעגוע לאיש (עברית):

https://youtu.be/6HhfYUNjVns


קליפ עם אנימציה של אריק (עברית):

http://youtu.be/UfbW4JI4JAk


הופעות בטלוויזיה עם ליפסינק בלבד (עברית):

https://youtu.be/mLTzwrK1VyE


איינשטיין מבקר בטקסטים חדים את העיתונאים הלא אחראיים (עברית):

https://youtu.be/kU2bMx5RRYs


ראיון עם הכנות וחוש ההומור המדהים של איינשטיין על חרדת ההופעות שלו (עברית):

https://youtu.be/DX6xmKBChuA


ומפגין את הכישרון הקומי הנפלא שלו (עברית):

https://youtu.be/Zw1p213qb0M

"פטר והזאב" (Peter and the Wolf) היא יצירה מוסיקלית המיועדת לילדים על פי אגדת עם, מאת המלחין הרוסי סרגיי פרוקופייב. המלחין כתב את הסיפור והלחן לבקשת ידידה שלו שרצתה להעלות הצגת ילדים בתאטרון שלה.

מה שמיוחד ביצירה אינו עלילת הסיפור, אלא דווקא כלי הנגינה המשתתפים בסיפור. כל דמות בסיפור מיוצגת על ידי כלי נגינה מסוים וכך במהלך שמיעת הסיפור לומדים להכיר את הכלים השונים: חליל, אבוב, חצוצרה, טרומבון, מצלתיים ועוד ועוד.

ליצירה ולסיפור היו גם גרסאות קולנועיות וטלוויזיוניות רבות, חלק מהן גם בעברית.


קונצרט של הפילהרמונית עם יצחק פרלמן כמספר:

https://www.youtube.com/watch?v=TWT5pgujz0A


גרסת הסרט המצויר של הסיפור:

https://youtu.be/EvyN2-f0omE


ועוד גרסה נוספת מצוירת:

https://youtu.be/hNT4SWGxPwc


קטע ישן מאד ובו מצולם המלחין עצמו מנגן ומתראיין על עבודתו (ברוסית):

https://www.youtube.com/watch?v=zA82T3wFyi8

מדליקים נר, לוקחים משפך ומחזיקים אותו כך שהמוסיקה תושמע בצידו הרחב, בעוד שצידו הצר יופנה אל הנר. כשנדליק את המוסיקה - הנר יכבה.

למה זה קורה? - גלי הקול של המוסיקה מרעידים את האוויר. הרי זה בעצם הקול, או הרעש שאני שומעים - תנודות באוויר שיוצר מקור הקול.

כך יוצא שכשמרבית האוויר ממוקד באמצעות המשפך אל להבת הנר, הוא מצליח לכבות אותה!


הנה סרטון הניסוי:

http://youtu.be/enFrNe2kZp8

חדר חזרות (Rehearsal room) הוא חלל אקוסטי ומאובזר, שבו מתאמנים מוסיקאים, להקות ואמנים, יוצרים מוסיקה ומכינים חומרים להופעות, הקלטות או לתרגול והשראה משותפת.

חדרי חזרות כאלה מבודדים מרעש כדי לאפשר עבודה אינטנסיבית מבלי להפריע לסביבה או להיות מופרעים ברעשים מבחוץ.

חדר חזרות אופייניי מצויד בדרך כלל במגברי גיטרות, פסנתר, מערכת תופים, הגברה וציוד נוסף לפי הצורך.

המשתמשים העיקריים הם להקות, הרכבים מוסיקליים מכל הסוגים, לעיתים גם חבורות זמר, מקהלות או קבוצות תיאטרון לתרגול קולי ולעתים גם תלמידי מוסיקה או מוסיקאים וזמרים בודדים.

התחום העיקרי של חדרי חזרות הוא מוסיקה, אך יש חדרי חזרות משמשים גם לאמנויות במה אחרות, כמו תיאטרון או מחול, בהתאם לאופי החדר והציוד שבו.


הנה הביטלס בחדר חזרות מתרגלים את "Don’t Let Me Down":

https://youtu.be/385eTo76OzA


ילדי גרייסטונז המופלאים בחדר החזרות שלהם:

https://youtu.be/zCIdMOt9iVk


ג'יין בורדו עם רונה קינן בחדר חזרות:

https://youtu.be/hfIa-iBYwKQ


בואו לחזרה עם בוב דילן:

https://youtu.be/di6wU11_4Wg


וחזר-הוט לתכנית טלוויזיה בחדר חזרות לתנועה:

https://youtu.be/IPNCAoXrKOc

דינמיקה (Dynamics) במוסיקה היא מכלול הסימנים המוסיקליים שנועדו לקבוע את עוצמת הצלילים המנוגנים. הדינמיקה מהווה, למעשה, אוסף של הוראות לגבי חוזקו של הצליל ואופן הנגינה שלו.

הנגן, מבצע המוסיקה, מקבל מסימני הדינמיקה את ההנחיות לגבי הדרך לנגן את המוסיקה.

הנה סימני הדינמיקה במוסיקה:
פיאניסימו (Pianissimo) - יש לנגן בשקט המרבי.

פיאנו (Piano) - יש לנגן חזק מעט יותר מפיאניסימו, מורה לנגן בשקט.

מצו-פיאנו (Mezzo Piano) - יש לנגן חזק יותר מפיאנו, בצורה בינונית שקטה.

מצו-פורטה (Mezzo Forte) - יש לנגן חזק יותר ממצו-פיאנו, בצורה בינונית חזקה.

פורטה (Forte) - יש לנגן חזק יותר ממצו-פורטה, בצורה חזקה.

פורטיסימו (Fortissimo) - יש לנגן חזק יותר מפורטה, בצורה חזקה ביותר.

קרשנדו (Crescendo) - מסמן הגברת הדרגתית של עוצמת הנגינה. הסימן הוא של מעין מזלג הנפתח משמאל לימין. היפוכו של מזלג הדימינואנדו, הנסגר משמאל לימין. דרך נוספת לסמן קרשנדו היא על ידי כתיבת cresc.

דימינואנדו (Diminuendo) או דקרשנדו (Decrescendo) - יש לנגן תוך החלשה הדרגתית של עוצמת הנגינה. מסומן גם באותיות:.dim או.decresc.

ספורצנדו (Sforzando) - יש לנגן את התו בהדגשה ובעוצמה רבה, באופן פתאומי.

בנוסף, יש מספר הוראות חוזק פחות נפוצות אך בשימוש:
פיאנו פיאניסימו (Piano Pianissimo) או

פיאניסיסימו (Pianississimo): חלש עוד יותר מהפיאניסימו.

פורטה פורטיסימו (Forte Fortissino) או פורטסיסימו (Fortessissimo): חזק יותר מפורטיסימו.

פורטה פיאנו (Forte Piano) - יש לנגן את התו המסומן בעוצמה, ולעבור מייד לנגינה שקטה.


הנה הסבר של הדינמיקה במוסיקה:

https://youtu.be/YQ7zA2_um8s


בתיאוריה המוסיקלית אפשר ללמד את זה כך:

https://youtu.be/N2_ocC2A-Ko


וסרט לימודי על הדינמיקה של הצליל:

https://youtu.be/Faq7pvzTnmk?long=yes

דואט (Duet) הוא קטע או יצירה, לרוב מוסיקליים, שמבצעים שניים. מרבית הדואטים מיוחסים לשני זמרים או שני נגני פסנתר המנגנים ביחד על אותו כלי (נגינה ב-4 ידיים). כינוי אחר לדואט בשפת המוסיקה, איטלקית, הוא דואו.


הנה דואט בין גדול מוסיקאי הפופ במאה ה-20 ו"הבוס" של אמריקה - פול מקרטני וברוס ספרינגסטין:

https://youtu.be/L6qIrZFAp6Y


דואט גיטרות:

https://youtu.be/PT9hvyDvKHA


דואט מפורסם בין שני סגנונות - זמרת הפופ דיידו וכוכב ההיפ הופ אמינם:

https://youtu.be/8WqSOXpacjE


ודואט בין שני נגני גיטרה גדולים, אל דימיולה ופאקו דה לוצ'יה:

https://youtu.be/C97H_HvBjPA


דואט של דואה ליפה עם הראפר DaBaby:

https://youtu.be/TUVcZfQe-Kw


ועשרה מהדואטים הטובים שנוצרו:

https://youtu.be/YAV5i6DObfM?long=yes

קריאת תווים אינה קלה ולוקח זמן ללמוד אותה. הבה ונכיר את הנפשות הפועלות בעולם התווים המוסיקליים:

לפנינו חמישה קווים שנקראים "חמשה". מיקומו של כל תו שמונח על החמשה קובע את גובהו המוסיקלי. המפתח שבתחילת כל חמשה, בצד השמאלי שלה, משמש כנקודת ייחוס לתווים. הוא אומר מה יהיה גובהו של כל תו.

הצורה של התו קובעת את אורכו, או במילים אחרות, את משך התו מבחינת זמן. משך של תו נמדד בפעימות. כל קו תיבה בתווים תוחם תיבה ובכל תיבה יש מספר פעימות קבוע. יש תווים שנמשכים פעימה אחת, יש כאלה שנמשכים 2 פעימות (הראש שלהם ריק) ויש כאלה שנמשכים 4 פעימות (גם ראש ריק וגם בלי רגליים!).

זה נמשך ונעשה מעניין, או מסובך, ככל שלומדים... אבל זה מאפשר לנגן ולבצע יצירות ושירים נפלאים.


הנה סרטון על עולם התווים (מתורגם):

http://youtu.be/ZN41d7Txcq0?t=6s


החמשה משמשת לכתיבת תווים:

https://youtu.be/OcRdtEGVENo


תווים המוצגים כפרטיטורה בצורה אינטראקטיבית על מסך המחשב, בסנכרון עם המנגינה:

https://youtu.be/ydmRhwVmx6w


היצירה "So What" של מיילס דיוויס, עם תווים המוצגים באנימציה:

https://www.youtube.com/watch?v=FPv9-rWITrM


וסרטון אמנותי בו התווים נכתבים ומאויירים יחד עם המנגינה:

https://www.youtube.com/watch?v=MAY1UoQYMHk

לא ממש. במרבית השירים שאתם אוהבים לא הקליטו הזמרים והנגנים ביחד, בו זמנית. כמעט תמיד מתבצעת הקלטה של שיר באולפן כתהליך שבו מקליטים על סרט ההקלטה, בכל פעם ערוץ שירה או נגינה אחר. לאט לאט, הקלטה אחרי הקלטה, ערוץ ועוד ערוץ, בנו מהערוצים הנפרדים את השיר כולו.

קוראים לתהליך הזה "הקלטה בערוצים". כל תפקיד של כלי נגינה או קול ששר מוקלט בערוץ נפרד, כשהנגן או הזמר שומע את הערוצים הקודמים, שהוקלטו לפני כן.

אולפן ההקלטות המקצועי הוא לרוב חלל אטום לרעשים ואקוסטי, כלומר לא משנה את הצלילים שבו ומשאיר אותם צלילים ללא הדהוד או שינוי. עושים זאת באמצעות בידוד ושכבות שמדביקים על הקירות, מחומרים מיוחדים לאולפנים. כיום נגנים רבים מקליטים בביתם או בסטודיו שיצרו לעצמם.


הנה קטע מסרט שמראה איך שיר נולד:

http://youtu.be/7BxNeryN6WY


כך הקליטו בעבר על סרטי הקלטה באולפן - הנה 24 ערוצים:

https://youtu.be/D5VHW1J5o0Q


להקת "קווין" באולפן ההקלטות:

https://youtu.be/-OGd4gplxQM


אולפני ההקלטות האגדיים "סאונד סיטי" שבקליפורניה:

https://youtu.be/HQoOfiLz1G4


כך מקליטים היום שיר בערוצים בבית:

https://youtu.be/fR3o6-KXXGc?t=1m29s


סטיב לייסי שמקליט שירים שלמים על אייפון, בכל פעם הוא מקליט תפקיד אחר והתוצאה היא שכל השיר מנוגן ביחד, ממש כאילו שהוא להקה של ממש:

https://youtu.be/E6BxAtc5cd0


כך תוכלו היום להקליט שירים אונליין:

https://www.youtube.com/watch?v=Xzaa-1iysUk


כך מקליטים לייב, בו-זמנית בערוצים, על אייפד:

https://youtu.be/y8YBONgt2lA?long=yes


וכך מקליטים עם מחשב ותוכנת הקלטות:

https://youtu.be/lOAETrx2pXk?long=yes

המלחין והמנצח זָ'אן-בָּטִיסְט לוּלִי מת בגלל "תאונת ניצוח". הדבר קרה כתוצאה מפגיעה ברגלו עם מקל הניצוח שלו.

לא מאמינים? - אז באותה התקופה מקל הניצוח לא היה קטן כמו היום, אלא מוט גדול, שנהוג היה לדפוק בו על הרצפה ולהקיש בקול את הפעמות המוסיקליות. הנקישות הללו על הארץ סייעו לתת קצב לנגנים.

אבל לרוע מזלו של ז'אן בטיסט לולי, פעם הוא פגע בכף רגלו, בעת שהקיש עם המקל הגדול על הרצפה. פגיעת מקל הניצוח ברגל גרמה לו לפצע, שהלך והזדהם. הזיהום שנגרם מפציעה זו בכף הרגל גרם בסופו של דבר למותו של אחד מגדולי המוסיקה והמנצח הטראגי ביותר בהיסטוריה - אדם שהרג את עצמו בעבודה.

אגב, שנים ספורות בלבד אחרי מותו גילו מדענים עד כמה חשוב הטיפול המיידי בזיהום של פצעים, ועד כמה מסוכן זה לא לטפל במה שהמבוגרים קוראים "אינפקציה", בעברית זיהום. כי פציעה שלא מטופלת ועוברת חיטוי ששומר מזיהום חמור, עלולה להביא את הפצוע די מהר, ובמקרה של פציעה חמורה אף בוודאות, לסכנת חיים ואפילו למוות, כמו במקרה של לולי.


הנה קטע מסרט שמספר על הפגיעה המצערת של ז'אן בטיסט לולי ברגלו:

http://youtu.be/u8RJvzOj7PM

בובי מקפרין הוא מוזיקאי ג'אז שנחשב לזמר וירטואוז. הוא להטוטן של קולות, מוסיקלי להפליא ויכול להפיק מקולו צלילים נמוכים וגבוהים, שנשמעים לא-פעם כאילו הם מושרים בו-זמנית.

הוא מצליח גם להפיק בזמן השירה מגוון של אפקטים קוליים, שמזכירים כלי נגינה. הוא יודע לשחק בקול המיוחד שלו בתווים וסולמות ולעבור בקלילות מקול הפלסטו הגבוה אל קול הבס החם ובחזרה.

את כל אלה מצליח מקפרין לעטוף בקולות הקשה על הגוף, שהוא מפיק בידיו וחזהו ומקצבי פה מדהימים, שהם אולי ההורים של הביטבוקסינג המוכר כיום ופופולארי בעולם כולו.

גם אם הוא הרבה להופיע עם הרכבים ומוסיקאים מעולים, הבולט בהם הוא צ'יק קוריאה, לא פעם נשמע בובי מקפרין ממש כהרכב מוסיקלי שלם גם לבדו. המוסיקליות המדהימה שלו מאפשרת לו לבצע קטעים מורכבים להפליא, לאלתר בשירה ללא הכנה מראש ולדלג מסגנון לסגנון בקלות רבה.


הנה בובי מקפרין שר כלי נגינה בהופעה:

https://youtu.be/_4BhsYbXwf4


כאן הוא מלווה בנגינה בקולו את הקהל המזמר:

https://youtu.be/pO_LV-yInc8


היצירתיות שלו מאפשרת לו להפעיל את הקהל לשיר איתו בדרך מיוחדת במינה:

https://youtu.be/xPYyZofrEBQ


בובי מקפרין בלהיטו הגדול מ-1988 "Don't Worry Be Happy" שבו הוא שר את כל התפקידים:

https://youtu.be/d-diB65scQU


עם צ'יק קוריאה ב"ארמנדו'ז רומבה":

https://youtu.be/FprooG46jMI


ושעה שלמה שבה בובי והתזמורת הפילהרמונית הישראלית עושים פלאים:

https://youtu.be/NjR_brUhYNs

ג'ון קייג' הוא אולי המלחין האמריקאי פורץ הדרך ביותר במאה ה-20.

הוא היה חדשן בלתי רגיל ותרם או היה חלוץ במגוון זרמים של המוסיקה המודרנית, כולל המינימליזם, המוסיקה הקונספטואלית, המוסיקה האקראית ועוד.

קראו מעט על עבודותיו ופריצות הדרך המוסיקליות שלו באאוריקה בתגית "ג'ון קייג'".


הנה ג'ון קייג' והמוסיקה שלו:

http://youtu.be/KoRNWFVPaas


אריה שכתב ג'ון קייג' - יצירה לקול יחיד:

http://youtu.be/8UGKgNDVYNc


"הדפס צמיג של מכונית" היא יצירה ויזואלית של רוברט ראושנברג, שעשה עם ג'ון קייג':

https://youtu.be/u7M6LQJnGcA

הפאדו (Fado) הוא הבלוז של פורטוגל, מוסיקה נהדרת וייחודית לארץ הזו, שפעם הייתה אימפריה ובהמשך עברה תהפוכות קשות לעיכול.

יש שיאמרו שהפאדו הנהדר הוא מדכא ועצוב, אבל הוא לא שיר עצוב אלא מלנכולי. למעשה, הפאדו הזה הוא הילד המלנכולי של משולש האהבים שבין פורטוגל, ברזיל ואפריקה.

פאדו, שמשמעותו "גורל", הוא סגנון של מוסיקת נשמה, שמדביק את החברה, מתקשר בין הדורות, השבטים והמשפחות. הוא הצליל שהזקנים משאירים לצעירים כדי שיזכרו שהחיים יכולים להיות מורכבים הרבה יותר ממה שנדמה.

הפאדו, גם אם מזוהה עם פורטוגל וייחודי לה, הוא מוסיקה מקבילה לסגנונות דומים בכל העולם. כמו הבלוז האמריקאי, הרֶבֶּֿטִיקוֹ היווני, הטנגו של ארגנטינה, הפלמנקו בספרד והסמבה בברזיל, גם הפאדו הפורטוגלי הוא סגנון ששר את הכאב, הסבל, הגעגוע או המצוקה של האדם הפשוט וקשה היום.

פאדו בפורטוגל הוא לא סתם מוסיקה או אטרקציה לתיירים, אלא מרכיב תרבותי משמעותי במרקם החיים של ליסבון.


#תכנים
אין הרבה סגנונות כמו מוסיקת הפאדו, שמחברים בין גורל, תקווה, חיים ומוות.

ואכן, גם אם כיום יש פה ושם גם שירי פאדו פחות עצובים, לא פעם אפילו שמחים ומשעשעים, המלנכוליה בשירים הללו שולטת.

שירת הפאדו תתרכז בדרך כלל בחיי היום יום הלא פשוטים, בקשיי החיים בעיר, חלומות שלא התגשמו, אהבות טרגיות, באובדן של אנשים אהובים ובשאר סממני הגורל הקשה.

התכנים האופייניים לשירת הפאדו קשורים כמעט תמיד ב“סאודד” (Saudade), הכמיהה לדבר שכבר לא יקרה, תחושת הנוסטלגיה והרגשת הגעגוע העמוק של הפורטוגלים, לעבר שלא ישוב.


#המוסיקה
מוסיקת פאדו היא סגנון מוסיקה פורטוגלי ונוגה, המחבר מלודיות פורטוגליות מלנכוליות, למקצבים אפריקאיים איטיים, שעברו דרך ברזיל והגיעו לפורטוגל, ששלטה בברזיל שנים רבות.

בביצוע המסורתי שלה, שירת הפאדו מבוצעת על ידי זמרת אחת, המלווה בשני נגני גיטרה. אחד משני הנגנים מנגן בגיטרה פורטוגלית בעלת 12 מיתרים, הידועה בשירת הפאדו, בעוד השני מנגן בגיטרה קלאסית רגילה.

את מהות הגורל בשירת הפאדו אפשר להרגיש בהשפעה הדרמטית שיוצרת ההשתהות הקלה שמכניסים זמרי ובעיקר זמרות הפאדו בסופי המשפטים. כך מקובל אצלם לשיר וההשתהות האופיינית הזו היא סוף המשפט הכמעט מתחייב בשירה הזו.

בדרך כלל סגנון סגנון הפאדו מזוהה עם נשים מבצעות. בפורטוגל רואים בזמרת אמליה רודריגז את מלכת הפאדו. היא גם זמרת הפאדו הראשונה שזכתה לפרסום עולמי.


זמרת הפאדו היא חלק בלתי נפרד מהעיר ליסבון:

https://youtu.be/z0Xr6nP_agU


במועדונים כמו זה:

https://youtu.be/f4-GdUomwzE


הנה זמרת הפאדו המצליחה מאריצה:

https://youtu.be/xOnRrQVfWjs


שיר פאדו בהרכב הקלאסי:

https://youtu.be/lh9YHtZzHfk


זמרת הפאדו קטיה גוריירו:

https://youtu.be/CZp7_KwX7R4


מלכת הפאדו האגדית אמליה רודריגז:

https://youtu.be/199Kz_NXvuo


ותולדות מוסיקת הפאדו מפי מאריצה:

https://youtu.be/lnemFZgPAOw?long=yes

תוכנת הסטאף פד (Staffpad) מציעה את האפשרות לכתוב מוסיקה בצורה קלה מאי-פעם. כותבים בה מוסיקה בעזרת עט-מחשב, על גבי מסך מגע רגיש של מחשב הסורפייס.

התוכנה מזהה את התווים שנכתבים על החמשה המוסיקלית שעל המסך וממירה אותם מיד לאחר מכן לתווים. את התווים הללו ניתן לנגן, לערוך, להוסיף להם מגוון של סימנים מוסיקליים ועוד.

המדהים הוא שזו אולי התוכנה הראשונה שהצליחה לחבר את הטכנולוגיה הממוחשבת לצורת הכתיבה העתיקה של התווים, זו שכל המוסיקאים רגילים לכתוב בה, כבר משיעורי הנגינה הראשונים שלהם.


הנה כתיבת תווים אל המחשב בעט מחשב:

https://youtu.be/D_PgKyqE3RU


מפתח התוכנה:

https://youtu.be/KNSgzlWa5lk


וכך מעתיקים אתו תווים:

https://youtu.be/gHfR6UMbBAw

מרווח הטריטון (Tritone, שלושה טונים) הוא מרווח מוסיקלי בן שלושה טונים, שבמשך מאות שנים ראו בו מרווח איום, שמזמין צרות למי שמשתמש בו. בניגוד למרווחים מוסיקליים אחרים, הצליל שלו הוא מעט משונה ונותן תחושה לא יציבה באוזנו של המאזין.

זו הסיבה שלקראת סוף ימי הביניים ובתקופת הרנסאנס נחשב הטריטון ל"מרווח השטן". כינו אותו אז בלטינית "השטן במוזיקה" (diabolus in musica). ואכן, ההתייחסות אליו כאל מרווח שטני גרמה לכך שאסרו על הלחנה שכוללת מנגינות עם המרווח הזה, של טריטון המנוגן בין שני תווים שבאים אחד אחרי השני.

מבחינת מוסיקלית, הטריטון הוא מרווח דיסוננטי. כלומר הוא כזה שנתפש כצורם ו"בלתי יציב". כמו כל מרווח דיסוננטי לא ניתן לסיים בו משפט מוסיקלי ואחריו תמיד יבוא המשך, או "פתרון מוסיקלי".

להמונים הנבערים של עידן החושך של ימי הביניים היה קל למכור את הטריטון כשטני. הפחד והבורות התערבבו עם תחושת האי-נוחות שגרם המרווח למאזין וגרמו לו להאמין שהמרווח הזה מטופל אישית על ידי השטן.

את שמו קיבל מרווח השטן מטריטון, שליח המצולות במיתולוגיה היוונית. על פי המיתולוגיה הוא היה בנו של פוסידון, אל הימים והאוקיינוסים. אגב, טריטון המיתולוגי הזה היה בחלקו העליון אדם, בעוד פלג גופו התחתון היה של דג.. משונה ממש כמו המרווח שקיבל את שמו, לא?


הנה המחשה תיאטרלית של הטריטון וההתנגדות הדתית והתרבותית אליו בימי הביניים:

https://youtu.be/9hUfI0uQbS0


המשמעות המתמטית של מרווח הטריטון:

http://youtu.be/oDweyxD2FtA


"עיר הלוונדר" ממשחק הפוקימון, קטע שבו שימש המרווח ליצירת המוסיקה הכי מרגיזה בתולדות משחקי הוידאו:

http://youtu.be/de3cONeaR_8


ומצגת וידאו נהדרת על טריטון בתיאוריה של המוזיקה:

https://youtu.be/JJIO-Jr0E8o

הנגינה בכינור אינה דבר קל. את זה יספר לכם כל מי שלמד פעם כינור, גם אם עזב אחרי מספר שיעורים.. רובוט הכינור שחשפה חברת טויוטה היפנית בשנת 2007 הוא רובוט שמסוגל לנגן בכינור. אמנם רמת הנגינה שלו אינה גבוהה במיוחד, אבל הוא בהחלט מרשים ביכולות שאליהן הגיע כמכונה לומדת ומדגים לאיזו רמה ניתן להגיע עם רובוט מודרני.

קצת מצחיק שהרובוט הזה קצת לועג למשפט האלמותי של ממציא המושג "רובוט", הסופר קארל צ'אפק, שכתב "אל לה למכונת העבודה לרצות לנגן בכינור"..

הרובוט המנגן בכינור יודע לנגן גם בחצוצרה ובעתיד הנראה לעין רובוטים יוכלו לנגן ברמה גבוהה הרבה יותר ובכלים נוספים. בעזרת האינטיליגנציה המלאכותית הם יצליחו ודאי להגיע ללמידה קרובה עוד יותר ללמידה האנושית ולהגיע לרמת ביצוע יפה ביותר.


הנה סיפורו של הרובוט המנגן כינור:

https://youtu.be/IW9Mk0Wf3kQ


קטע יפני מביצועיו:

https://youtu.be/eXNhs9q-p_Y


ב"קונצרט" מול קהל:

https://youtu.be/49u8n27zrSQ


ועוד מיכולותיו:

https://youtu.be/yhGg6WhmBJI

מה הסיבה שההופעה של הביטלס בישראל בוטלה?
למה בוטלה הופעת הביטלס בישראל?


כמעט כל חובב מוסיקה ישראלי יודע לספר ש"בן גוריון לא נתן לביטלס לבוא להופיע בארץ" או ש"משרד החינוך חשש שהחיפושיות ישחיתו את הנוער בארץ".. אבל האמת ממש לא כזו. מישהו אחר הוא שגרם לגדולת הלהקות של שנות ה-60 ואולי אי-פעם להגיע לתל אביב..

ב"מוסף הארץ" פורסמה ב-2008 כתבה שבה סיפר ההיסטוריון, ד"ר אלון גן, את הסיפור האמתי שמאחרי הסירוב להופעת הלהקה הפופולארית בעולם בישראל. לא מנכ"ל משרד החינוך דאז הוא שמנע את ההופעה בשל ההשפעה הרעה של הלהקה על הנוער הציוני. לא מנע זאת גם מייסד המדינה וראש הממשלה דויד בן-גוריון.

לדברי ההיסטוריון, האחראי לכך היה האמרגן והמפיק גיורא גודיק, שקיבל בשנת 1962 הצעה להביא את החיפושיות לארץ. גודיק פסל את העיסקה, כיוון שלא הכיר את הלהקה - הגיוני בהתחשב בעובדה שבאותה תקופה הוא חשב שמוסיקה ראויה זה אקורדיון, להקה צבאית, או במיוחד מחזמר. אבל אותו גודיק התעצבן לגלות, זמן מה אחר-כך, שאמרגן מתחרה בשם יעקב אורי מתכוון להביא את הלהקה לישראל. כשהבין הגודיק שהוא הפסיד פחות או יותר את הדבר הכי חם במוסיקה העולמית, הוא החל לטרפד את העסקה וסיפר לאנשים בכנסת שמדובר בלהקה מסוכנת שתגרום נזק לתרבות ולנוער. השאר נעשה מעצמו.. המושכים בחוטים, שהיו אמורים לסייע כספית להביא את מופע התרבות לישראל, ביטלו את הסיוע שלהם לאמרגן השני והוא נכשל בהבאת ההיסטוריה וההיסטריה לתל אביב.


הנה סיפור ההופעה של הביטלס שלא התקיימה בארץ (עברית):

http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=8m57s


באיחור של דור - פול מקרטני מספר על הביקור שערך שנים אחר-כך בתל אביב, עם להקתו (מתורגם):

http://youtu.be/0YSh88Kr33Q


הופעת הלהקה שלא באה אז לארץ:

http://youtu.be/0I91CFOCp04


כך הופיעו הביטלס לאורך השנים:

https://youtu.be/O-9qOIdhgmw


ובאותו זמן בארץ (עברית):

https://youtu.be/J63TCiF_bJI


ודיון במשרד החיוך - האם כך התקבלה ההחלטה? - (עברית)

https://youtu.be/dqcWhay1XX8

פעם ילדים, הרבה לפני שהמוסיקה המזרחית הפכה כל כך פופולרית במדינה, התייחסו אליה כמוסיקה נחותה. מוסיקה מזרחית, שהיום נקראת מוסיקה ים-תיכונית, כמעט ולא הושמעה בכלי התקשורת וזמרים ממוצא מזרחי זכו לזלזול מצד רבים מהשדרנים.

באותה תקופה, בשנות השבעים של המאה הקודמת, הצליח זמר צעיר לשבות את לב ההמונים. קראו לו ניסים סרוסי והוא שר בלדות נוגעות ללב שכתב והלחין. שיריו לא היו מתוחכמים אבל היו מוצלחים לפי כל קנה מידה של שירי פופ בעולם. תקליט הבכורה שלו הפך להצלחה גדולה והוא הפך לאליל נוער. הוא לא הופתע כשהוזמן אז לראיון בכורה בערוץ הטלוויזיה היחידי במדינת ישראל.

המראיין הנודע שישב שם היה בעצמו מי שכתב כמה שירים בעברו. הוא התקשה להסתיר את סלידתו מאליל הזמר שהוא עצמו לא הכיר ודומה שכל המדינה העריצה. במהלך ראיון קצר ומתנשא הוא זיכה אותו ביחס מזלזל ורצוף ביטויים פוגעניים, זלזול במוסיקה שלו, בהופעתו החיצונית ("אתה לא ממש אפולו") ובמילות שיריו שהוצגו באופן מגוחך. במילותיו שלו, כפי שכתב הוא בעצמו שנים אחר-כך: "הבעת פני לא הסתירה את דעתי, כי השיר ("אמא") פגום מכל בחינה ובעיקר מבחינה לשונית." או כמו שאמר במקום אחר "לא אסתיר את דעתי: השיר הזה איום מכל בחינה, ובעיקר מבחינה טקסטואלית: מתקתק, שגוי לשונית ומחורז שלא כיאות."

היום היה איש הטלוויזיה הפוגעני מודח מתפקידו על ניהול ראיון שחצני ומעליב שכזה, אבל הזמנים היו אחרים - סרוסי הושפל לעיני כל האומה ולא יכול היה להגיב. נימוס כלפי האחר, לפחות האחר המזרחי, לא נכלל אז כנראה בקוד ההתנהגות ההכרחי בטלוויזיה הישראלית. הארץ סערה והפרשה הפכה לעוד גורם תסכול וזעם מצד בני עדות המזרח, כלפי האליטה האשכנזית בישראל. זמן קצר אחר כך ולכאורה בלי קשר לראיון ההוא, החליט סרוסי לעבור לצרפת וזכה שם להצלחה לא קטנה.

עם השנים היו שיריו של ניסים סרוסי לזיכרון רחוק ומתוק לרבים ולתמרור אזהרה לאחרים, כנגד התנשאות ואף גזענות. חלקם הפך למוערך ואהוד על רבים מבניהם ונכדיהם של בני אותה אליטה שלטת, שראתה במוסיקה המזרחית מוסיקה לא ראויה.

היום ניתן לומר שדווקא המנחה, איש מבוגר ולא מעודכן כבר אז, ניתח בצורה כושלת את הטקסט של סרוסי. מסן רמו ועד הפופ האמריקאי, שירים מתקתקים היו אז הדבר הכי חם בעולם הפופ. בעולם של בוב דילן גם החריזה איבדה אז מזוהרה והמגמה הזו תלך ותגבר עוד יותר בשנים שאחרי הראיון ההוא - שלא כבעבר, החרוז כבר לא היה אז מלך הפזמון. וכן, שגיאות לשוניות הפכו דבר נפוץ אז לא רק אצל זמרי וכותבי המוסיקה הים-תיכונית אלא גם אצל להקות רוק וזמרי אמצע-הדרך המצליחים "מהצד השני". אפילו אייקונים כמו אריק איינשטיין פספסו לעיתים. כשאל אריק איינשטיין, אגב, נטפל אותו מראיין בביקורת קטלנית שכתב לעיתון, הביקורת שלו זכתה בתגובה מוחצת מצד איינשטיין - שיר שהכיל חריזה "לא תקנית" אבל היה חד כתער ונקרא "עיתונאי קטן שלי"...

והמנחה ההוא? - עד היום הוא ממשיך ליפול בלשונו מזמן לזמן. אחת לתקופה הוא מנפיק התבטאויות דומות ומכוערות באותו בסגנון. אבל השיירה, המזרחית לפחות, ממשיכה לזמר ולנוע. כיום המוסיקה הים-תיכונית השלימה סוג של מהפכה והיא מצליחה וחזקה כפי שלא הייתה מעולם בישראל. בימינו נדמה שדווקא המוסיקה של העולם הפטרוני והמלא בעצמו שייצג המנחה ההוא, היא שנמצאת במגננה.

אנו נסכם ונאמר שצניעות ודרך ארץ הן תכונות ראויות בכל מצב - גם כשאתה שולט ולא פחות וודאי כשאתה למטה. נסה למצוא את הטוב בכל דבר ולא את הגרוע ואם נחוצה ביקורת - אז ביקורת בונה, שמושמעת בנועם לא רק שתתקבל יפה יותר - לא פעם אף תתקבל בתודה.


הנה להיטו הגדול של סרוסי "איני יכול" (עברית):

https://youtu.be/ao0SLHI6yks


השיר "אמא", שמילותיו נקטלו באותו ראיון על ידי המנחה (עברית):

https://youtu.be/T9hRxcxle0o


את הראיון המשפיל עם סרוסי איבדה רשות השידור, אבל יתכן שהפרודיה שעשו עליו ב"ניקוי ראש", ה"ארץ נהדרת" של התקופה, מדגימה בדיוק את האווירה והסיבה לאופיו של הראיון (עברית):

https://youtu.be/0mxAV9VNmw4


הגזענות שפגעה בעבר בעדות המזרח לא נעלמה, היא פשוט מופעלת היום כלפי אחרים (עברית):

https://youtu.be/QNxvjVKP9BU


ותכנית טלוויזיה, שנים אחרי שעזב את הארץ, עם ניסים סרוסי (עברית):

https://youtu.be/ujEHRRj5pto?long=yes