קריאת תווים אינה קלה ולוקח זמן ללמוד אותה. הבה ונכיר את הנפשות הפועלות בעולם התווים המוסיקליים:

לפנינו חמישה קווים שנקראים "חמשה". מיקומו של כל תו שמונח על החמשה קובע את גובהו המוסיקלי. המפתח שבתחילת כל חמשה, בצד השמאלי שלה, משמש כנקודת ייחוס לתווים. הוא אומר מה יהיה גובהו של כל תו.

הצורה של התו קובעת את אורכו, או במילים אחרות, את משך התו מבחינת זמן. משך של תו נמדד בפעימות. כל קו תיבה בתווים תוחם תיבה ובכל תיבה יש מספר פעימות קבוע. יש תווים שנמשכים פעימה אחת, יש כאלה שנמשכים 2 פעימות (הראש שלהם ריק) ויש כאלה שנמשכים 4 פעימות (גם ראש ריק וגם בלי רגליים!).

זה נמשך ונעשה מעניין, או מסובך, ככל שלומדים... אבל זה מאפשר לנגן ולבצע יצירות ושירים נפלאים.


הנה סרטון על עולם התווים (מתורגם):

http://youtu.be/ZN41d7Txcq0?t=6s


החמשה משמשת לכתיבת תווים:

https://youtu.be/OcRdtEGVENo


תווים המוצגים כפרטיטורה בצורה אינטראקטיבית על מסך המחשב, בסנכרון עם המנגינה:

https://youtu.be/ydmRhwVmx6w


היצירה "So What" של מיילס דיוויס, עם תווים המוצגים באנימציה:

https://www.youtube.com/watch?v=FPv9-rWITrM


וסרטון אמנותי בו התווים נכתבים ומאויירים יחד עם המנגינה:

https://www.youtube.com/watch?v=MAY1UoQYMHk

חדר חזרות (Rehearsal room) הוא חלל אקוסטי ומאובזר, שבו מתאמנים מוסיקאים, להקות ואמנים, יוצרים מוסיקה ומכינים חומרים להופעות, הקלטות או לתרגול והשראה משותפת.

חדרי חזרות כאלה מבודדים מרעש כדי לאפשר עבודה אינטנסיבית מבלי להפריע לסביבה או להיות מופרעים ברעשים מבחוץ.

חדר חזרות אופייניי מצויד בדרך כלל במגברי גיטרות, פסנתר, מערכת תופים, הגברה וציוד נוסף לפי הצורך.

המשתמשים העיקריים הם להקות, הרכבים מוסיקליים מכל הסוגים, לעיתים גם חבורות זמר, מקהלות או קבוצות תיאטרון לתרגול קולי ולעתים גם תלמידי מוסיקה או מוסיקאים וזמרים בודדים.

התחום העיקרי של חדרי חזרות הוא מוסיקה, אך יש חדרי חזרות משמשים גם לאמנויות במה אחרות, כמו תיאטרון או מחול, בהתאם לאופי החדר והציוד שבו.


הנה הביטלס בחדר חזרות מתרגלים את "Don’t Let Me Down":

https://youtu.be/385eTo76OzA


ילדי גרייסטונז המופלאים בחדר החזרות שלהם:

https://youtu.be/zCIdMOt9iVk


ג'יין בורדו עם רונה קינן בחדר חזרות:

https://youtu.be/hfIa-iBYwKQ


בואו לחזרה עם בוב דילן:

https://youtu.be/di6wU11_4Wg


וחזר-הוט לתכנית טלוויזיה בחדר חזרות לתנועה:

https://youtu.be/IPNCAoXrKOc

סיבוב ההופעות של להקת הרוק U2 נחשב לסיבוב ההופעות המרוויח ביותר בהיסטוריה. סיבוב ההופעות של הלהקה המצליחה הזו משנות ה-80 של המאה הקודמת, הכניס סכום של 900 מיליון דולר - מעל מיליארד דולר במונחים של היום!


הנה הסיפור של להקת U2 בכמה דקות:

http://youtu.be/bUy3xZ9Xy_E


הגודל של הופעה בסדרה, בצילום מכיוון הקהל:

http://youtu.be/91ngUVw5wlY


ושיר מתוך ההופעות של סיבוב ההופעות ורטיגו של להקת U2:

http://youtu.be/4TKrbBiZAeY

יוצרת הג'אז המרתקת עזיזה מוסטפא זאדה (Aziza Mustafa Zadeh) היא מוסיקאית ממוצא אזרי, שמשלבת ג'אז עם מוסיקה מגוונת והשפעות שונות, מהמוסיקה הקלאסית ועד האוונגארד (מוסיקה נסיונית, חוקרת). היא נגנית וירטואוזית בפסנתר וזמרת מצוינת בעלת מנעד קולי גדול.

מוסטפא זאדה היא מהיוצרים הצעירים המעניינים כיום בעולם הג'אז, בעיקר בכך שהיא מגדילה את השפה המוסיקלית שלו ומביאה אליה חומרים חדשים. זהו תחום שהתחיל בסגנון הפיוז'ן, שבו חלחלו רעיונות והשפעות מכל רחבי העולם והסגנונות המוסיקליים אל תוך מוסיקת הג'אז.


הנה "ריקוד האש" של שלישיית עזיזה מוסטפא זאדה:

https://youtu.be/JA13_DAGA1g


שרה א-אקפלה עם בובי מקפרין:

https://youtu.be/kh06AO4D858


וקטע סולו אוריינטלי של עזיזה מוסטפא זאדה וההרכב כולו שמצטרף:

https://youtu.be/44kGvt8DyCc

בקליבלנד, אוהיו שבארצות הברית נמצא מוזיאון למוזיקת רוק שנוסד בשנת 1983 וכולל גם ארגון מוסיקלי יוקרתי. שמו הוא היכל התהילה של הרוקנרול (Rock and Roll Hall Of Fame).

המוזיאון של היכל התהילה של הרוקנרול מציג את תולדות מוסיקת הרוק נ' רול. ניתן למצוא בו מגוון גדול של פריטים ומידע על גדולי הרוק, כולל להקות, זמרים, יוצרים ונגנים הקשורים במוסיקת הרוק ואישים שונים שהשפיעו על מוסיקת הרוק, או שתרמו בקטגוריות נוספות מתחומים המלווים את תעשיית הרוק.

מאז שנת 1986, אחת לשנה, מכריז היכל התהילה על הנבחרים להיכנס בשעריו, להיכל התהילה של הרוק. מדי שנה בוחרים מומחי רוק 5 אמנים או הרכבים להיכנס לפנתאון של הרוק.

אמן שנבחר להיכנס להיכל חייב להיות מי שפועל או פעל בעבר מעל ל-25 שנה, מאז יצירתו הראשונה, או יציאת האלבום הראשון שלו או שלה לאור.

מהביטלס אל הסטונז, אלביס, דילן או ספרינסטין - בין האמנים שנבחרו להיכל התהילה של הרוק תמצאו כל אגדת רוק שבתגית "אגדות רוק", כמעט כל להקה שמוצגת באאוריקה בתגית "להקות" ומרבית הזמרים והזמרות שכאן.


הנה ההיכל:

https://youtu.be/ngPCdTXzu88


מבפנים:

https://youtu.be/D0-ofYdLbhk


התצוגה של אלביס פרסלי בהיכל:

https://youtu.be/Bg7hoON9b1M


הביטלס נכנסים ב-1988 ושאר עולם הרוק עוזר להם:

https://youtu.be/UCIZaU08aVQ

"פטר והזאב" (Peter and the Wolf) היא יצירה מוסיקלית המיועדת לילדים על פי אגדת עם, מאת המלחין הרוסי סרגיי פרוקופייב. המלחין כתב את הסיפור והלחן לבקשת ידידה שלו שרצתה להעלות הצגת ילדים בתאטרון שלה.

מה שמיוחד ביצירה אינו עלילת הסיפור, אלא דווקא כלי הנגינה המשתתפים בסיפור. כל דמות בסיפור מיוצגת על ידי כלי נגינה מסוים וכך במהלך שמיעת הסיפור לומדים להכיר את הכלים השונים: חליל, אבוב, חצוצרה, טרומבון, מצלתיים ועוד ועוד.

ליצירה ולסיפור היו גם גרסאות קולנועיות וטלוויזיוניות רבות, חלק מהן גם בעברית.


קונצרט של הפילהרמונית עם יצחק פרלמן כמספר:

https://www.youtube.com/watch?v=TWT5pgujz0A


גרסת הסרט המצויר של הסיפור:

https://youtu.be/EvyN2-f0omE


ועוד גרסה נוספת מצוירת:

https://youtu.be/hNT4SWGxPwc


קטע ישן מאד ובו מצולם המלחין עצמו מנגן ומתראיין על עבודתו (ברוסית):

https://www.youtube.com/watch?v=zA82T3wFyi8

אריק איינשטיין היה גדול זמרי ישראל. הוא ליווה את הציבור הישראלי במשך מעל 50 שנה והיה לאגדה מהלכת בחייו. איינשטיין נחשב כמי שהעביר את המוסיקה הישראלית מעידן השירים הרוסיים לסגנונות של המוסיקה הקלה המודרנית והרוק הבינלאומי. בצד אלה, הוא גם טיפח את האהבה לשירים הישנים והטובים, בשרשרת אלבומים שיצר של "שירי ארץ ישראל הישנה והטובה".

חייו המוסיקליים של אריק איינשטיין החלו בלהקת הנח"ל ובתוך שנים אחדות הוא היה לזמר הנערץ בישראל. בהמשך השנים הוא היה גם לשחקן אהוד. בשיתוף הפעולה שלו עם אורי זוהר, במסגרות כמו "לול" ובמספר סרטי קולנוע פופולאריים וחדשניים, הוא היה לאגדה. אבל ככל שהפך אריק לפסקול של החיים בישראל וככל שמעמדו הפך בלתי נתפס, הוא הלך והסתגר, סרב להופיע, מיעט בראיונות והסתגר בביתו. על אף צניעותו וחוסר שיתוף הפעולה שלו עם התקשורת, אלבומיו הצליחו לאורך השנים מאד, בין השאר כיוון ששיתף פעולה עם מוסיקאים מצוינים, שתמיד ידע לזהות.

בשנים האחרונות לחייו הפך אריק איינשטיין מסוגר עוד יותר ואף סרב להגיע לקבל את פרס ישראל, בתואנה שהוא מעדיף להישאר בבית..

אריק איינשטיין היה סמל לכישרון ואיכות מהרמה הראשונה, בצד ענווה ודרך ארץ נדירים.


הנה סיפורו של אריק איינשטיין (עברית):

https://youtu.be/UTNhHfGaR80


חייו של אריק (עברית):

http://youtu.be/ONMMl2wMNTA


גדול הגעגוע לאיש (עברית):

https://youtu.be/6HhfYUNjVns


קליפ עם אנימציה של אריק (עברית):

http://youtu.be/UfbW4JI4JAk


הופעות בטלוויזיה עם ליפסינק בלבד (עברית):

https://youtu.be/mLTzwrK1VyE


איינשטיין מבקר בטקסטים חדים את העיתונאים הלא אחראיים (עברית):

https://youtu.be/kU2bMx5RRYs


ראיון עם הכנות וחוש ההומור המדהים של איינשטיין על חרדת ההופעות שלו (עברית):

https://youtu.be/DX6xmKBChuA


ומפגין את הכישרון הקומי הנפלא שלו (עברית):

https://youtu.be/Zw1p213qb0M

המלחין והמנצח זָ'אן-בָּטִיסְט לוּלִי מת בגלל "תאונת ניצוח". הדבר קרה כתוצאה מפגיעה ברגלו עם מקל הניצוח שלו.

לא מאמינים? - אז באותה התקופה מקל הניצוח לא היה קטן כמו היום, אלא מוט גדול, שנהוג היה לדפוק בו על הרצפה ולהקיש בקול את הפעמות המוסיקליות. הנקישות הללו על הארץ סייעו לתת קצב לנגנים.

אבל לרוע מזלו של ז'אן בטיסט לולי, פעם הוא פגע בכף רגלו, בעת שהקיש עם המקל הגדול על הרצפה. פגיעת מקל הניצוח ברגל גרמה לו לפצע, שהלך והזדהם. הזיהום שנגרם מפציעה זו בכף הרגל גרם בסופו של דבר למותו של אחד מגדולי המוסיקה והמנצח הטראגי ביותר בהיסטוריה - אדם שהרג את עצמו בעבודה.

אגב, שנים ספורות בלבד אחרי מותו גילו מדענים עד כמה חשוב הטיפול המיידי בזיהום של פצעים, ועד כמה מסוכן זה לא לטפל במה שהמבוגרים קוראים "אינפקציה", בעברית זיהום. כי פציעה שלא מטופלת ועוברת חיטוי ששומר מזיהום חמור, עלולה להביא את הפצוע די מהר, ובמקרה של פציעה חמורה אף בוודאות, לסכנת חיים ואפילו למוות, כמו במקרה של לולי.


הנה קטע מסרט שמספר על הפגיעה המצערת של ז'אן בטיסט לולי ברגלו:

http://youtu.be/u8RJvzOj7PM

מדליקים נר, לוקחים משפך ומחזיקים אותו כך שהמוסיקה תושמע בצידו הרחב, בעוד שצידו הצר יופנה אל הנר. כשנדליק את המוסיקה - הנר יכבה.

למה זה קורה? - גלי הקול של המוסיקה מרעידים את האוויר. הרי זה בעצם הקול, או הרעש שאני שומעים - תנודות באוויר שיוצר מקור הקול.

כך יוצא שכשמרבית האוויר ממוקד באמצעות המשפך אל להבת הנר, הוא מצליח לכבות אותה!


הנה סרטון הניסוי:

http://youtu.be/enFrNe2kZp8

כוסות מוסיקליות, או "נבל זכוכית" כמו שמכנים זאת, היא אוסף של כוסות זכוכית שניתן לנגן עליהן ממש כמו כלי נגינה. סוד הגבהים של הצלילים המופקים מהכוסות הוא במילוי הכוסות - בכל כוס כמות שונה של מים, שמייצרת כמות אוויר אחרת ולפיכך עמודי האוויר השונים מייצרים גבהי צליל שונים. הנגן, באמצעות חיכוך של אצבעותיו הרטובות בשפת הכוסות, מפיק את הצלילים ומנגן מנגינות קסומות.

השיטה הזו יצרה עם הזמן גם כלי נגינה של ממש, שנקרא "הרמוניקת זכוכית" או בקיצור ארמוניקה (יש המכנים אותו גם הידרוקריסטלופון). בכלי זה מחליפות קערות ניצבות של מים את הכוסות המוסיקליות של "נבל הזכוכית".


הנה אמן נגינה על כוסות בביצוע לא נתפס של השיר "הללויה" של לאונרד כהן:

http://youtu.be/lAEXH9DAH98


ודוגמה מקסימה מהסרט "מוצרט בג'ונגל":

https://youtu.be/zSuXfpsxqoY?t=108&end=188

דואט (Duet) הוא קטע או יצירה, לרוב מוסיקליים, שמבצעים שניים. מרבית הדואטים מיוחסים לשני זמרים או שני נגני פסנתר המנגנים ביחד על אותו כלי (נגינה ב-4 ידיים). כינוי אחר לדואט בשפת המוסיקה, איטלקית, הוא דואו.


הנה דואט בין גדול מוסיקאי הפופ במאה ה-20 ו"הבוס" של אמריקה - פול מקרטני וברוס ספרינגסטין:

https://youtu.be/L6qIrZFAp6Y


דואט גיטרות:

https://youtu.be/PT9hvyDvKHA


דואט מפורסם בין שני סגנונות - זמרת הפופ דיידו וכוכב ההיפ הופ אמינם:

https://youtu.be/8WqSOXpacjE


ודואט בין שני נגני גיטרה גדולים, אל דימיולה ופאקו דה לוצ'יה:

https://youtu.be/C97H_HvBjPA


דואט של דואה ליפה עם הראפר DaBaby:

https://youtu.be/TUVcZfQe-Kw


ועשרה מהדואטים הטובים שנוצרו:

https://youtu.be/YAV5i6DObfM?long=yes

דינמיקה (Dynamics) במוסיקה היא מכלול הסימנים המוסיקליים שנועדו לקבוע את עוצמת הצלילים המנוגנים. הדינמיקה מהווה, למעשה, אוסף של הוראות לגבי חוזקו של הצליל ואופן הנגינה שלו.

הנגן, מבצע המוסיקה, מקבל מסימני הדינמיקה את ההנחיות לגבי הדרך לנגן את המוסיקה.

הנה סימני הדינמיקה במוסיקה:
פיאניסימו (Pianissimo) - יש לנגן בשקט המרבי.

פיאנו (Piano) - יש לנגן חזק מעט יותר מפיאניסימו, מורה לנגן בשקט.

מצו-פיאנו (Mezzo Piano) - יש לנגן חזק יותר מפיאנו, בצורה בינונית שקטה.

מצו-פורטה (Mezzo Forte) - יש לנגן חזק יותר ממצו-פיאנו, בצורה בינונית חזקה.

פורטה (Forte) - יש לנגן חזק יותר ממצו-פורטה, בצורה חזקה.

פורטיסימו (Fortissimo) - יש לנגן חזק יותר מפורטה, בצורה חזקה ביותר.

קרשנדו (Crescendo) - מסמן הגברת הדרגתית של עוצמת הנגינה. הסימן הוא של מעין מזלג הנפתח משמאל לימין. היפוכו של מזלג הדימינואנדו, הנסגר משמאל לימין. דרך נוספת לסמן קרשנדו היא על ידי כתיבת cresc.

דימינואנדו (Diminuendo) או דקרשנדו (Decrescendo) - יש לנגן תוך החלשה הדרגתית של עוצמת הנגינה. מסומן גם באותיות:.dim או.decresc.

ספורצנדו (Sforzando) - יש לנגן את התו בהדגשה ובעוצמה רבה, באופן פתאומי.

בנוסף, יש מספר הוראות חוזק פחות נפוצות אך בשימוש:
פיאנו פיאניסימו (Piano Pianissimo) או

פיאניסיסימו (Pianississimo): חלש עוד יותר מהפיאניסימו.

פורטה פורטיסימו (Forte Fortissino) או פורטסיסימו (Fortessissimo): חזק יותר מפורטיסימו.

פורטה פיאנו (Forte Piano) - יש לנגן את התו המסומן בעוצמה, ולעבור מייד לנגינה שקטה.


הנה הסבר של הדינמיקה במוסיקה:

https://youtu.be/YQ7zA2_um8s


בתיאוריה המוסיקלית אפשר ללמד את זה כך:

https://youtu.be/N2_ocC2A-Ko


וסרט לימודי על הדינמיקה של הצליל:

https://youtu.be/Faq7pvzTnmk?long=yes

לא ממש. במרבית השירים שאתם אוהבים לא הקליטו הזמרים והנגנים ביחד, בו זמנית. כמעט תמיד מתבצעת הקלטה של שיר באולפן כתהליך שבו מקליטים על סרט ההקלטה, בכל פעם ערוץ שירה או נגינה אחר. לאט לאט, הקלטה אחרי הקלטה, ערוץ ועוד ערוץ, בנו מהערוצים הנפרדים את השיר כולו.

קוראים לתהליך הזה "הקלטה בערוצים". כל תפקיד של כלי נגינה או קול ששר מוקלט בערוץ נפרד, כשהנגן או הזמר שומע את הערוצים הקודמים, שהוקלטו לפני כן.

אולפן ההקלטות המקצועי הוא לרוב חלל אטום לרעשים ואקוסטי, כלומר לא משנה את הצלילים שבו ומשאיר אותם צלילים ללא הדהוד או שינוי. עושים זאת באמצעות בידוד ושכבות שמדביקים על הקירות, מחומרים מיוחדים לאולפנים. כיום נגנים רבים מקליטים בביתם או בסטודיו שיצרו לעצמם.


הנה קטע מסרט שמראה איך שיר נולד:

http://youtu.be/7BxNeryN6WY


כך הקליטו בעבר על סרטי הקלטה באולפן - הנה 24 ערוצים:

https://youtu.be/D5VHW1J5o0Q


להקת "קווין" באולפן ההקלטות:

https://youtu.be/-OGd4gplxQM


אולפני ההקלטות האגדיים "סאונד סיטי" שבקליפורניה:

https://youtu.be/HQoOfiLz1G4


כך מקליטים היום שיר בערוצים בבית:

https://youtu.be/fR3o6-KXXGc?t=1m29s


סטיב לייסי שמקליט שירים שלמים על אייפון, בכל פעם הוא מקליט תפקיד אחר והתוצאה היא שכל השיר מנוגן ביחד, ממש כאילו שהוא להקה של ממש:

https://youtu.be/E6BxAtc5cd0


כך תוכלו היום להקליט שירים אונליין:

https://www.youtube.com/watch?v=Xzaa-1iysUk


כך מקליטים לייב, בו-זמנית בערוצים, על אייפד:

https://youtu.be/y8YBONgt2lA?long=yes


וכך מקליטים עם מחשב ותוכנת הקלטות:

https://youtu.be/lOAETrx2pXk?long=yes

הנגינה בכינור אינה דבר קל. את זה יספר לכם כל מי שלמד פעם כינור, גם אם עזב אחרי מספר שיעורים.. רובוט הכינור שחשפה חברת טויוטה היפנית בשנת 2007 הוא רובוט שמסוגל לנגן בכינור. אמנם רמת הנגינה שלו אינה גבוהה במיוחד, אבל הוא בהחלט מרשים ביכולות שאליהן הגיע כמכונה לומדת ומדגים לאיזו רמה ניתן להגיע עם רובוט מודרני.

קצת מצחיק שהרובוט הזה קצת לועג למשפט האלמותי של ממציא המושג "רובוט", הסופר קארל צ'אפק, שכתב "אל לה למכונת העבודה לרצות לנגן בכינור"..

הרובוט המנגן בכינור יודע לנגן גם בחצוצרה ובעתיד הנראה לעין רובוטים יוכלו לנגן ברמה גבוהה הרבה יותר ובכלים נוספים. בעזרת האינטיליגנציה המלאכותית הם יצליחו ודאי להגיע ללמידה קרובה עוד יותר ללמידה האנושית ולהגיע לרמת ביצוע יפה ביותר.


הנה סיפורו של הרובוט המנגן כינור:

https://youtu.be/IW9Mk0Wf3kQ


קטע יפני מביצועיו:

https://youtu.be/eXNhs9q-p_Y


ב"קונצרט" מול קהל:

https://youtu.be/49u8n27zrSQ


ועוד מיכולותיו:

https://youtu.be/yhGg6WhmBJI

ג'ון קייג' הוא אולי המלחין האמריקאי פורץ הדרך ביותר במאה ה-20.

הוא היה חדשן בלתי רגיל ותרם או היה חלוץ במגוון זרמים של המוסיקה המודרנית, כולל המינימליזם, המוסיקה הקונספטואלית, המוסיקה האקראית ועוד.

קראו מעט על עבודותיו ופריצות הדרך המוסיקליות שלו באאוריקה בתגית "ג'ון קייג'".


הנה ג'ון קייג' והמוסיקה שלו:

http://youtu.be/KoRNWFVPaas


אריה שכתב ג'ון קייג' - יצירה לקול יחיד:

http://youtu.be/8UGKgNDVYNc


"הדפס צמיג של מכונית" היא יצירה ויזואלית של רוברט ראושנברג, שעשה עם ג'ון קייג':

https://youtu.be/u7M6LQJnGcA

קלרה רוקמור (Clara Rockmore) הייתה נגנית אמריקנית ממוצא יהודי שנולדה בליטא. במקור היא הייתה כנרת, נגנית כינור מוכשרת, אך לאחר שחלתה בדלקת פרקים, היא נאלצה להפסיק לנגן בכינור. השינוי חל כשהכירה את הכלי האלקטרוני הקסום טרמין. היא הפכה לנגנית הראשונה שביצעה בנגינה בו רפרטואר מוסיקלי שלם.

הטרמין, כלי חדש בימיה ולא מוכר, הפך לא מעט בזכותה מקוריוז לכלי נגינה מוכר. הוא היה כלי הנגינה הראשון שהנגינה בו התבצעה ללא מגע. בכך הוא היה כלי נגינה מתאים לרוקמור החולה. הטרמין היה כלי נגינה חדשני, הראשון במה שתהיה בעתיד משפחת כלים מפוארת, משפחת הכלים האלקטרוניים.

כך הפכה רוקמור לנגנית מעולה בטרמין שלה. כשידה האחת שולטת בגובה הצליל והשנייה משנה את עוצמת הצליל, היא החלה לבצע את הרפרטואר הקלאסי שהיא כל כך הכירה מהכינור. די מהר היא הפכה לאגדה מוסיקלית-טכנולוגית שרבים באו לשמוע.

יכולותיה המוסיקליות חיפו על הצליל החדשני והמרתיע יחסית של הטרמין, שקשה היה להגדירו ככלי חביב על שוחרי המוסיקה הקלאסית. הם, מסתבר, באו בשבילה והעריכו את האישה שלא ויתרה למחלתה והמשיכה עם המוסיקה בכל מחיר.


הנה קלרה רוקמור מנגנת בטרמין:

https://youtu.be/pSzTPGlNa5U


הנה מנגינה יהודית בביצועה:

https://youtu.be/zvCrZSM3F2Q


ו"הבנרה" של ראוול:

https://youtu.be/uuKBPEDU-W0

הפאדו (Fado) הוא הבלוז של פורטוגל, מוסיקה נהדרת וייחודית לארץ הזו, שפעם הייתה אימפריה ובהמשך עברה תהפוכות קשות לעיכול.

יש שיאמרו שהפאדו הנהדר הוא מדכא ועצוב, אבל הוא לא שיר עצוב אלא מלנכולי. למעשה, הפאדו הזה הוא הילד המלנכולי של משולש האהבים שבין פורטוגל, ברזיל ואפריקה.

פאדו, שמשמעותו "גורל", הוא סגנון של מוסיקת נשמה, שמדביק את החברה, מתקשר בין הדורות, השבטים והמשפחות. הוא הצליל שהזקנים משאירים לצעירים כדי שיזכרו שהחיים יכולים להיות מורכבים הרבה יותר ממה שנדמה.

הפאדו, גם אם מזוהה עם פורטוגל וייחודי לה, הוא מוסיקה מקבילה לסגנונות דומים בכל העולם. כמו הבלוז האמריקאי, הרֶבֶּֿטִיקוֹ היווני, הטנגו של ארגנטינה, הפלמנקו בספרד והסמבה בברזיל, גם הפאדו הפורטוגלי הוא סגנון ששר את הכאב, הסבל, הגעגוע או המצוקה של האדם הפשוט וקשה היום.

פאדו בפורטוגל הוא לא סתם מוסיקה או אטרקציה לתיירים, אלא מרכיב תרבותי משמעותי במרקם החיים של ליסבון.


#תכנים
אין הרבה סגנונות כמו מוסיקת הפאדו, שמחברים בין גורל, תקווה, חיים ומוות.

ואכן, גם אם כיום יש פה ושם גם שירי פאדו פחות עצובים, לא פעם אפילו שמחים ומשעשעים, המלנכוליה בשירים הללו שולטת.

שירת הפאדו תתרכז בדרך כלל בחיי היום יום הלא פשוטים, בקשיי החיים בעיר, חלומות שלא התגשמו, אהבות טרגיות, באובדן של אנשים אהובים ובשאר סממני הגורל הקשה.

התכנים האופייניים לשירת הפאדו קשורים כמעט תמיד ב“סאודד” (Saudade), הכמיהה לדבר שכבר לא יקרה, תחושת הנוסטלגיה והרגשת הגעגוע העמוק של הפורטוגלים, לעבר שלא ישוב.


#המוסיקה
מוסיקת פאדו היא סגנון מוסיקה פורטוגלי ונוגה, המחבר מלודיות פורטוגליות מלנכוליות, למקצבים אפריקאיים איטיים, שעברו דרך ברזיל והגיעו לפורטוגל, ששלטה בברזיל שנים רבות.

בביצוע המסורתי שלה, שירת הפאדו מבוצעת על ידי זמרת אחת, המלווה בשני נגני גיטרה. אחד משני הנגנים מנגן בגיטרה פורטוגלית בעלת 12 מיתרים, הידועה בשירת הפאדו, בעוד השני מנגן בגיטרה קלאסית רגילה.

את מהות הגורל בשירת הפאדו אפשר להרגיש בהשפעה הדרמטית שיוצרת ההשתהות הקלה שמכניסים זמרי ובעיקר זמרות הפאדו בסופי המשפטים. כך מקובל אצלם לשיר וההשתהות האופיינית הזו היא סוף המשפט הכמעט מתחייב בשירה הזו.

בדרך כלל סגנון סגנון הפאדו מזוהה עם נשים מבצעות. בפורטוגל רואים בזמרת אמליה רודריגז את מלכת הפאדו. היא גם זמרת הפאדו הראשונה שזכתה לפרסום עולמי.


זמרת הפאדו היא חלק בלתי נפרד מהעיר ליסבון:

https://youtu.be/z0Xr6nP_agU


במועדונים כמו זה:

https://youtu.be/f4-GdUomwzE


הנה זמרת הפאדו המצליחה מאריצה:

https://youtu.be/xOnRrQVfWjs


שיר פאדו בהרכב הקלאסי:

https://youtu.be/lh9YHtZzHfk


זמרת הפאדו קטיה גוריירו:

https://youtu.be/CZp7_KwX7R4


מלכת הפאדו האגדית אמליה רודריגז:

https://youtu.be/199Kz_NXvuo


ותולדות מוסיקת הפאדו מפי מאריצה:

https://youtu.be/lnemFZgPAOw?long=yes

תוף המתכת שנקרא "הנג" (Hang) ובעברית מכנים אותו "פאנטם" מיוצר בשווייץ על ידי שני אנשים, פליקס וסאבינה רוהנאר, שמייצרים כמות מוגבלת ממנו בכל שנה - הכל בעבודת יד.

זהו תוף לכל דבר, אך בניגוד לתוף רגיל הוא מסוגל להפיק צלילים בגבהים שונים, מה שמאפשר לנגן עליו מנגינות. הוא הושפע מתופי המתכת שנבנו בטרינידד ובטובגו, אך מנגנים בו באמצעות הידיים.


הנה אמנית רחוב בנגינה על הפאנטם השווייצרי:

https://youtu.be/U7qXqnHUkag


תבניות חוזרות, או לופים, הם דבר מהפנט בהנג:

https://youtu.be/8nEZpJL-b2A


דואט יפה של שני נגנים פאנטם:

http://youtu.be/xk3BvNLeNgw


ואותו נגן בדואט עם נגן פאנטם נוסף:

http://youtu.be/Z_DhNLCyVss


למעשה מדובר במשפחה של כלים - האפי, קייזן, ראב והנד פאן:

https://youtu.be/a32Bd1F7y9g


וקטע ארוך של נגינת האנג מרגיעה:

https://youtu.be/Sp5dgy8UDKs

זמר הפולק טים הרדין (Tim Hardin) מת באותו חודש שבו נרצח ג'ון לנון. דצמבר 1980 לקח איתו מהעולם שניים מהקולות והמוחות המוזיקליים הטובים והאהובים של מוסיקת הפופ.

אחד נרצח על ידי מטורף שקינא בהצלחתו ואחד נסחף לסמים קשים, שהלכו ומשכו אותו למטה.

אבל מי היה טים הרדין?

טוב, אז חייבים לומר זאת - הוא החל כזמר בלוז לא מוצלח מדי באזור גריניץ' וילג' ורק כששינה את הסגנון לפולק החל באמת להצליח.

כי טים הרדין היה קודם כל כותב ומלחין מצוין. כמה מצוין? - עד כדי כך טוב שכמות הקאברים שעשו לשיריו ממש עם הופעתם באלבומים שלו הייתה אדירה.

מדובר בטובים והמצליחים שבאמני התקופה, שמיחזרו את שיריו באלבומיהם והפכו אותם ללהיטי ענק, כמעט מרגע שיצאו לראשונה בביצועו.

הוא עצמו שר בקול מעט חולמני ולדור שלם הוא היה מעין זמר אישי, צנוע ומדויק. בסצנת הפולק האמריקאית של שנות ה-60 הרדין הבריק כסינגר סונגרייטר מוצלח ובהופעה שלו בפסטיבל וודסטוק הוא כבש הרבה לבבות בביצועים מרגשים של בלדות מקסימות שדומה היה אז שרק הוא יודע לכתוב.

בעוד אמנים רבים הופכים את שיריו ללהיטי ענק הולך טים הרדין ומתפרסם כזמר נוגה, קדורני משהו. רוד סטיוארט הופך את "Reason To Believe" שלו ללהיט עולמי בגרסת כיסוי צרודה. בהמשך יבואו עוד. ג'וני קאש ובובי דארין הם רק ההתחלה של סדרת אמנים ש"מקאברים" את שירו "If I Were A Carpenter" והופכים אותו להמנון של דור שמדמיין מול אהובתו "אם אני הייתי נגר ואת האישה שלי..."

ויהיו עוד אגדות רוק שיחדשו אותו, ביניהם ניל יאנג, רוברט פלנט סולן לד זפלין, סטיבי וונדר ומי לא.

אפילו אריק איינשטיין, מלך הזמר העברי הצעיר של התקופה, מעריץ אותו ומקליט משיריו.

אבל במקביל להצלחה קרה להרדין מה שקרה להרבה כוכבים בתקופתו. הוא הולך ושוקע בסמים קשים. ההרואין הלך שלט בו. הוא מפתח פחד במה וחרדת קהל ובאופן כללי קצת מתחרפן. בהופעה שלו בישראל, אם להדגים זאת, איבד הקהל את הסבלנות כשהרדין ישב על הבמה במשך 3/4 שעה וכיוון את הגיטרה. כשהביעו אנשים בקהל מורת רוח האמן נפגע וצרח עליהם בכעס.

וכך מסיים טים הרדין את שנות ה-70 כשהוא מדוכא ומכור להרואין. בבית בלוס אנג'לס, רק שבועיים אחרי רצח ג'ון לנון, ב-29 בדצמבר 1980, הוא הולך לעולמו. העולם שאיבד שבועיים לפני כן אגדת רוק חסרת תקדים, ברצח סתמי ומבעית, כמעט ולא שם לב לכך.


הנה טים הרדין בלהיטו הראשון "Reason To Believe":

https://youtu.be/ECUpOxFnUK4


עוד אחד מלהיטיו הגדולים - "How Can We Hang On To A Dream":

https://youtu.be/0UGKPOsBKQQ


גרסת אינטרנט מחוברת לקטעים מסרט (מתורגם):

https://youtu.be/PD6nrhMB73E


בפסטיבל וודסטוק - אם הייתי נגר ("If I Were A Carpenter"):

https://youtu.be/sJy6Ds39PBo


בובי דארין וטיבי וונדר באותו שיר:

https://youtu.be/6IzhJxdebrc


סיבה להאמין - קאבר של אריק איינשטיין לאותו השיר:

https://youtu.be/RWOE_lmCf5o


וכשניל יאנג מבצע אותו זה כבר ממש מדהים:

https://youtu.be/axQDOwzoUZ8?t=1m05s

בובי מקפרין הוא מוזיקאי ג'אז שנחשב לזמר וירטואוז. הוא להטוטן של קולות, מוסיקלי להפליא ויכול להפיק מקולו צלילים נמוכים וגבוהים, שנשמעים לא-פעם כאילו הם מושרים בו-זמנית.

הוא מצליח גם להפיק בזמן השירה מגוון של אפקטים קוליים, שמזכירים כלי נגינה. הוא יודע לשחק בקול המיוחד שלו בתווים וסולמות ולעבור בקלילות מקול הפלסטו הגבוה אל קול הבס החם ובחזרה.

את כל אלה מצליח מקפרין לעטוף בקולות הקשה על הגוף, שהוא מפיק בידיו וחזהו ומקצבי פה מדהימים, שהם אולי ההורים של הביטבוקסינג המוכר כיום ופופולארי בעולם כולו.

גם אם הוא הרבה להופיע עם הרכבים ומוסיקאים מעולים, הבולט בהם הוא צ'יק קוריאה, לא פעם נשמע בובי מקפרין ממש כהרכב מוסיקלי שלם גם לבדו. המוסיקליות המדהימה שלו מאפשרת לו לבצע קטעים מורכבים להפליא, לאלתר בשירה ללא הכנה מראש ולדלג מסגנון לסגנון בקלות רבה.


הנה בובי מקפרין שר כלי נגינה בהופעה:

https://youtu.be/_4BhsYbXwf4


כאן הוא מלווה בנגינה בקולו את הקהל המזמר:

https://youtu.be/pO_LV-yInc8


היצירתיות שלו מאפשרת לו להפעיל את הקהל לשיר איתו בדרך מיוחדת במינה:

https://youtu.be/xPYyZofrEBQ


בובי מקפרין בלהיטו הגדול מ-1988 "Don't Worry Be Happy" שבו הוא שר את כל התפקידים:

https://youtu.be/d-diB65scQU


עם צ'יק קוריאה ב"ארמנדו'ז רומבה":

https://youtu.be/FprooG46jMI


ושעה שלמה שבה בובי והתזמורת הפילהרמונית הישראלית עושים פלאים:

https://youtu.be/NjR_brUhYNs

זה היה בשנת 1981. ערוץ טלוויזיה חדש הפציע והבטיח לשדר 24 שעות ביממה רק מוסיקה. היום איש לא היה עושה עניין מערוץ שכזה, אבל בשביל בני הנוער של התקופה זה היה חידוש מסעיר. סוף סוף הם יוכלו לשמוע רק את השירים שהם אוהבים, מבלי שכל מיני מגישים נפוחים יישבו ויקשקשו להם ביניהם...

הקליפ הראשון ששודר בערוץ ה-MTV החדש היה "Video Killed the Radio Star". זה היה שיר של להקה בשם "הבאגלז", שיצא לאור שנתיים לפני כן. השיר אמנם היה סתמי אבל הוא סימן את המהפכה. באופן סרקסטי משהו הוא עסק בשדרן רדיו שהופיע בטלוויזיה וגילה שהיא הרסה לו את הקריירה.

זה בדיוק מה שקרה ללא מעט אמנים בעידן הווידאו קליפים - ההופעה והלבוש, הבימוי והסיפור שהציעו הקליפים, הפכו משמעותיים מאד, לא פעם אפילו יותר מהאיכות המוסיקלית של השיר שבוצע בו. הרבה זמרים נהנו מהמיקוד בצד הוויזואלי. היו שפחות הצליחו לצלול את המדיום החדש הזה.

בכל מקרה, ערוץ MTV עשה מהפכה עצומה בטלוויזיה. כל להיט שיצא מאז הופק ביחד עם וידאו קליפ מושקע, גם בכסף אבל גם ביצירתיות, צוותי צילום מקצועיים וסיפורים מצולמים שבהם לא פעם ההרגשה הייתה שהשיר הוא רק תירוץ.

אבל כל זה היסטוריה, כי היום גם MTV מרבה בדיבורים ונאבק באינטרנט, שמשדר מצידו קליפים מתי שרק רוצים ולפי בחירתכם. מה שאפשר לכנות בפראפראזה על השיר ההוא "אינטרנט קילד דה MTV סטאר"...


שוטים ארוכים, קלוז אפים והעמדות גאומטריות - קליפ אופייני מהסיסקטיז:

https://youtu.be/Mb3iPP-tHdA


היו גם רעיונות יצירתיים יותר אך נדירים, כמו הקליפ האייקוני הזה של דילן:

https://youtu.be/MGxjIBEZvx0


שימוש באנימציה היה רק בקליפים של הגדולים והעשירים:

https://youtu.be/m2uTFF_3MaA


בסוונטיז יהיו יותר קליפים סתמיים כמו ההשתטות בקליפ הזה:

https://youtu.be/z0qW9P-uYfM


השיר Video Killed the Radio Star שפתח את שידורי ה-MTV באייטיז:

http://youtu.be/W8r-tXRLazs


עלילה של ממש - מייקל ג'קסון שהעלה את הקליפ של "מותחן" כיתה:

http://youtu.be/sOnqjkJTMaA


והיום אמנים משלמים מאות אלפי דולרים על קליפ טוב, כמו כאן:

https://youtu.be/BPNTC7uZYrI