"פטר והזאב" (Peter and the Wolf) היא יצירה מוסיקלית המיועדת לילדים על פי אגדת עם, מאת המלחין הרוסי סרגיי פרוקופייב. המלחין כתב את הסיפור והלחן לבקשת ידידה שלו שרצתה להעלות הצגת ילדים בתאטרון שלה.

מה שמיוחד ביצירה אינו עלילת הסיפור, אלא דווקא כלי הנגינה המשתתפים בסיפור. כל דמות בסיפור מיוצגת על ידי כלי נגינה מסוים וכך במהלך שמיעת הסיפור לומדים להכיר את הכלים השונים: חליל, אבוב, חצוצרה, טרומבון, מצלתיים ועוד ועוד.

ליצירה ולסיפור היו גם גרסאות קולנועיות וטלוויזיוניות רבות, חלק מהן גם בעברית.


קונצרט של הפילהרמונית עם יצחק פרלמן כמספר:

https://www.youtube.com/watch?v=TWT5pgujz0A


גרסת הסרט המצויר של הסיפור:

https://youtu.be/EvyN2-f0omE


ועוד גרסה נוספת מצוירת:

https://youtu.be/hNT4SWGxPwc


קטע ישן מאד ובו מצולם המלחין עצמו מנגן ומתראיין על עבודתו (ברוסית):

https://www.youtube.com/watch?v=zA82T3wFyi8

בקליבלנד, אוהיו שבארצות הברית נמצא מוזיאון למוזיקת רוק שנוסד בשנת 1983 וכולל גם ארגון מוסיקלי יוקרתי. שמו הוא היכל התהילה של הרוקנרול (Rock and Roll Hall Of Fame).

המוזיאון של היכל התהילה של הרוקנרול מציג את תולדות מוסיקת הרוק נ' רול. ניתן למצוא בו מגוון גדול של פריטים ומידע על גדולי הרוק, כולל להקות, זמרים, יוצרים ונגנים הקשורים במוסיקת הרוק ואישים שונים שהשפיעו על מוסיקת הרוק, או שתרמו בקטגוריות נוספות מתחומים המלווים את תעשיית הרוק.

מאז שנת 1986, אחת לשנה, מכריז היכל התהילה על הנבחרים להיכנס בשעריו, להיכל התהילה של הרוק. מדי שנה בוחרים מומחי רוק 5 אמנים או הרכבים להיכנס לפנתאון של הרוק.

אמן שנבחר להיכנס להיכל חייב להיות מי שפועל או פעל בעבר מעל ל-25 שנה, מאז יצירתו הראשונה, או יציאת האלבום הראשון שלו או שלה לאור.

מהביטלס אל הסטונז, אלביס, דילן או ספרינסטין - בין האמנים שנבחרו להיכל התהילה של הרוק תמצאו כל אגדת רוק שבתגית "אגדות רוק", כמעט כל להקה שמוצגת באאוריקה בתגית "להקות" ומרבית הזמרים והזמרות שכאן.


הנה ההיכל:

https://youtu.be/ngPCdTXzu88


מבפנים:

https://youtu.be/D0-ofYdLbhk


התצוגה של אלביס פרסלי בהיכל:

https://youtu.be/Bg7hoON9b1M


הביטלס נכנסים ב-1988 ושאר עולם הרוק עוזר להם:

https://youtu.be/UCIZaU08aVQ

כוסות מוסיקליות, או "נבל זכוכית" כמו שמכנים זאת, היא אוסף של כוסות זכוכית שניתן לנגן עליהן ממש כמו כלי נגינה. סוד הגבהים של הצלילים המופקים מהכוסות הוא במילוי הכוסות - בכל כוס כמות שונה של מים, שמייצרת כמות אוויר אחרת ולפיכך עמודי האוויר השונים מייצרים גבהי צליל שונים. הנגן, באמצעות חיכוך של אצבעותיו הרטובות בשפת הכוסות, מפיק את הצלילים ומנגן מנגינות קסומות.

השיטה הזו יצרה עם הזמן גם כלי נגינה של ממש, שנקרא "הרמוניקת זכוכית" או בקיצור ארמוניקה (יש המכנים אותו גם הידרוקריסטלופון). בכלי זה מחליפות קערות ניצבות של מים את הכוסות המוסיקליות של "נבל הזכוכית".


הנה אמן נגינה על כוסות בביצוע לא נתפס של השיר "הללויה" של לאונרד כהן:

http://youtu.be/lAEXH9DAH98


ודוגמה מקסימה מהסרט "מוצרט בג'ונגל":

https://youtu.be/zSuXfpsxqoY?t=108&end=188

דינמיקה (Dynamics) במוסיקה היא מכלול הסימנים המוסיקליים שנועדו לקבוע את עוצמת הצלילים המנוגנים. הדינמיקה מהווה, למעשה, אוסף של הוראות לגבי חוזקו של הצליל ואופן הנגינה שלו.

הנגן, מבצע המוסיקה, מקבל מסימני הדינמיקה את ההנחיות לגבי הדרך לנגן את המוסיקה.

הנה סימני הדינמיקה במוסיקה:
פיאניסימו (Pianissimo) - יש לנגן בשקט המרבי.

פיאנו (Piano) - יש לנגן חזק מעט יותר מפיאניסימו, מורה לנגן בשקט.

מצו-פיאנו (Mezzo Piano) - יש לנגן חזק יותר מפיאנו, בצורה בינונית שקטה.

מצו-פורטה (Mezzo Forte) - יש לנגן חזק יותר ממצו-פיאנו, בצורה בינונית חזקה.

פורטה (Forte) - יש לנגן חזק יותר ממצו-פורטה, בצורה חזקה.

פורטיסימו (Fortissimo) - יש לנגן חזק יותר מפורטה, בצורה חזקה ביותר.

קרשנדו (Crescendo) - מסמן הגברת הדרגתית של עוצמת הנגינה. הסימן הוא של מעין מזלג הנפתח משמאל לימין. היפוכו של מזלג הדימינואנדו, הנסגר משמאל לימין. דרך נוספת לסמן קרשנדו היא על ידי כתיבת cresc.

דימינואנדו (Diminuendo) או דקרשנדו (Decrescendo) - יש לנגן תוך החלשה הדרגתית של עוצמת הנגינה. מסומן גם באותיות:.dim או.decresc.

ספורצנדו (Sforzando) - יש לנגן את התו בהדגשה ובעוצמה רבה, באופן פתאומי.

בנוסף, יש מספר הוראות חוזק פחות נפוצות אך בשימוש:
פיאנו פיאניסימו (Piano Pianissimo) או

פיאניסיסימו (Pianississimo): חלש עוד יותר מהפיאניסימו.

פורטה פורטיסימו (Forte Fortissino) או פורטסיסימו (Fortessissimo): חזק יותר מפורטיסימו.

פורטה פיאנו (Forte Piano) - יש לנגן את התו המסומן בעוצמה, ולעבור מייד לנגינה שקטה.


הנה הסבר של הדינמיקה במוסיקה:

https://youtu.be/YQ7zA2_um8s


בתיאוריה המוסיקלית אפשר ללמד את זה כך:

https://youtu.be/N2_ocC2A-Ko


וסרט לימודי על הדינמיקה של הצליל:

https://youtu.be/Faq7pvzTnmk?long=yes

דואט (Duet) הוא קטע או יצירה, לרוב מוסיקליים, שמבצעים שניים. מרבית הדואטים מיוחסים לשני זמרים או שני נגני פסנתר המנגנים ביחד על אותו כלי (נגינה ב-4 ידיים). כינוי אחר לדואט בשפת המוסיקה, איטלקית, הוא דואו.


הנה דואט בין גדול מוסיקאי הפופ במאה ה-20 ו"הבוס" של אמריקה - פול מקרטני וברוס ספרינגסטין:

https://youtu.be/L6qIrZFAp6Y


דואט גיטרות:

https://youtu.be/PT9hvyDvKHA


דואט מפורסם בין שני סגנונות - זמרת הפופ דיידו וכוכב ההיפ הופ אמינם:

https://youtu.be/8WqSOXpacjE


ודואט בין שני נגני גיטרה גדולים, אל דימיולה ופאקו דה לוצ'יה:

https://youtu.be/v35YhhzCrYk


ועשרה מהדואטים הטובים שנוצרו:

https://youtu.be/YAV5i6DObfM?long=yes

המלחין והמנצח זָ'אן-בָּטִיסְט לוּלִי מת בגלל "תאונת ניצוח". הדבר קרה כתוצאה מפגיעה ברגלו עם מקל הניצוח שלו.

לא מאמינים? - אז באותה התקופה מקל הניצוח לא היה קטן כמו היום, אלא מוט גדול, שנהוג היה לדפוק בו על הרצפה ולהקיש בקול את הפעמות המוסיקליות. הנקישות הללו על הארץ סייעו לתת קצב לנגנים.

אבל לרוע מזלו של ז'אן בטיסט לולי, פעם הוא פגע בכף רגלו, בעת שהקיש עם המקל הגדול על הרצפה. פגיעת מקל הניצוח ברגל גרמה לו לפצע, שהלך והזדהם. הזיהום שנגרם מפציעה זו בכף הרגל גרם בסופו של דבר למותו של אחד מגדולי המוסיקה והמנצח הטראגי ביותר בהיסטוריה - אדם שהרג את עצמו בעבודה.

אגב, שנים ספורות בלבד אחרי מותו גילו מדענים עד כמה חשוב הטיפול המיידי בזיהום של פצעים, ועד כמה מסוכן זה לא לטפל במה שהמבוגרים קוראים "אינפקציה", בעברית זיהום. כי פציעה שלא מטופלת ועוברת חיטוי ששומר מזיהום חמור, עלולה להביא את הפצוע די מהר, ובמקרה של פציעה חמורה אף בוודאות, לסכנת חיים ואפילו למוות, כמו במקרה של לולי.


הנה קטע מסרט שמספר על הפגיעה המצערת של ז'אן בטיסט לולי ברגלו:

http://youtu.be/u8RJvzOj7PM

סיבוב ההופעות של להקת הרוק U2 נחשב לסיבוב ההופעות המרוויח ביותר בהיסטוריה. סיבוב ההופעות של הלהקה המצליחה הזו משנות ה-80 של המאה הקודמת, הכניס סכום של 900 מיליון דולר - מעל מיליארד דולר במונחים של היום!


הנה הסיפור של להקת U2 בכמה דקות:

http://youtu.be/bUy3xZ9Xy_E


הגודל של הופעה בסדרה, בצילום מכיוון הקהל:

http://youtu.be/91ngUVw5wlY


ושיר מתוך ההופעות של סיבוב ההופעות ורטיגו של להקת U2:

http://youtu.be/4TKrbBiZAeY

קריאת תווים אינה קלה ולוקח זמן ללמוד אותה. הבה ונכיר את הנפשות הפועלות בעולם התווים המוסיקליים:

לפנינו חמישה קווים שנקראים "חמשה". מיקומו של כל תו שמונח על החמשה קובע את גובהו המוסיקלי. המפתח שבתחילת כל חמשה, בצד השמאלי שלה, משמש כנקודת ייחוס לתווים. הוא אומר מה יהיה גובהו של כל תו.

הצורה של התו קובעת את אורכו, או במילים אחרות, את משך התו מבחינת זמן. משך של תו נמדד בפעימות. כל קו תיבה בתווים תוחם תיבה ובכל תיבה יש מספר פעימות קבוע. יש תווים שנמשכים פעימה אחת, יש כאלה שנמשכים 2 פעימות (הראש שלהם ריק) ויש כאלה שנמשכים 4 פעימות (גם ראש ריק וגם בלי רגליים!).

זה נמשך ונעשה מעניין, או מסובך, ככל שלומדים... אבל זה מאפשר לנגן ולבצע יצירות ושירים נפלאים.


הנה סרטון על עולם התווים (מתורגם):

http://youtu.be/ZN41d7Txcq0?t=6s


תווים המוצגים כפרטיטורה בצורה אינטראקטיבית על מסך המחשב, בסנכרון עם המנגינה:

https://youtu.be/ydmRhwVmx6w


היצירה "So What" של מיילס דיוויס, עם תווים המוצגים באנימציה:

https://www.youtube.com/watch?v=FPv9-rWITrM


וסרטון אמנותי בו התווים נכתבים ומאויירים יחד עם המנגינה:

https://www.youtube.com/watch?v=MAY1UoQYMHk

אריק איינשטיין היה גדול זמרי ישראל. הוא ליווה את הציבור הישראלי במשך מעל 50 שנה והיה לאגדה מהלכת בחייו. איינשטיין נחשב כמי שהעביר את המוסיקה הישראלית מעידן השירים הרוסיים לסגנונות של המוסיקה הקלה המודרנית והרוק הבינלאומי. בצד אלה, הוא גם טיפח את האהבה לשירים הישנים והטובים, בשרשרת אלבומים שיצר של "שירי ארץ ישראל הישנה והטובה".

חייו המוסיקליים של אריק איינשטיין החלו בלהקת הנח"ל ובתוך שנים אחדות הוא היה לזמר הנערץ בישראל. בהמשך השנים הוא היה גם לשחקן אהוד. בשיתוף הפעולה שלו עם אורי זוהר, במסגרות כמו "לול" ובמספר סרטי קולנוע פופולאריים וחדשניים, הוא היה לאגדה. אבל ככל שהפך אריק לפסקול של החיים בישראל וככל שמעמדו הפך בלתי נתפס, הוא הלך והסתגר, סרב להופיע, מיעט בראיונות והסתגר בביתו. על אף צניעותו וחוסר שיתוף הפעולה שלו עם התקשורת, אלבומיו הצליחו לאורך השנים מאד, בין השאר כיוון ששיתף פעולה עם מוסיקאים מצוינים, שתמיד ידע לזהות.

בשנים האחרונות לחייו הפך אריק איינשטיין מסוגר עוד יותר ואף סרב להגיע לקבל את פרס ישראל, בתואנה שהוא מעדיף להישאר בבית..

אריק איינשטיין היה סמל לכישרון ואיכות מהרמה הראשונה, בצד ענווה ודרך ארץ נדירים.


הנה סיפורו של אריק איינשטיין (עברית):

https://youtu.be/UTNhHfGaR80


חייו של אריק (עברית):

http://youtu.be/ONMMl2wMNTA


גדול הגעגוע לאיש (עברית):

https://youtu.be/6HhfYUNjVns


קליפ עם אנימציה של אריק (עברית):

http://youtu.be/UfbW4JI4JAk


הופעות בטלוויזיה עם ליפסינק בלבד (עברית):

https://youtu.be/mLTzwrK1VyE


איינשטיין מבקר בטקסטים חדים את העיתונאים הלא אחראיים (עברית):

https://youtu.be/kU2bMx5RRYs


ראיון עם הכנות וחוש ההומור המדהים של איינשטיין על חרדת ההופעות שלו (עברית):

https://youtu.be/DX6xmKBChuA


ומפגין את הכישרון הקומי הנפלא שלו (עברית):

https://youtu.be/Zw1p213qb0M

לא ממש. במרבית השירים שאתם אוהבים לא הקליטו הזמרים והנגנים ביחד, בו זמנית. כמעט תמיד מתבצעת הקלטה של שיר באולפן כתהליך שבו מקליטים על סרט ההקלטה, בכל פעם ערוץ שירה או נגינה אחר. לאט לאט, הקלטה אחרי הקלטה, ערוץ ועוד ערוץ, בנו מהערוצים הנפרדים את השיר כולו.

קוראים לתהליך הזה "הקלטה בערוצים". כל תפקיד של כלי נגינה או קול ששר מוקלט בערוץ נפרד, כשהנגן או הזמר שומע את הערוצים הקודמים, שהוקלטו לפני כן.

אולפן ההקלטות המקצועי הוא לרוב חלל אטום לרעשים ואקוסטי, כלומר לא משנה את הצלילים שבו ומשאיר אותם צלילים ללא הדהוד או שינוי. עושים זאת באמצעות בידוד ושכבות שמדביקים על הקירות, מחומרים מיוחדים לאולפנים. כיום נגנים רבים מקליטים בביתם או בסטודיו שיצרו לעצמם.


הנה קטע מסרט שמראה איך שיר נולד:

http://youtu.be/7BxNeryN6WY


כך הקליטו בעבר על סרטי הקלטה באולפן - הנה 24 ערוצים:

https://youtu.be/D5VHW1J5o0Q


להקת "קווין" באולפן ההקלטות:

https://youtu.be/-OGd4gplxQM


אולפני ההקלטות האגדיים "סאונד סיטי" שבקליפורניה:

https://youtu.be/HQoOfiLz1G4


כך מקליטים היום שיר בערוצים בבית:

https://youtu.be/fR3o6-KXXGc?t=1m29s


סטיב לייסי שמקליט שירים שלמים על אייפון, בכל פעם הוא מקליט תפקיד אחר והתוצאה היא שכל השיר מנוגן ביחד, ממש כאילו שהוא להקה של ממש:

https://youtu.be/E6BxAtc5cd0


כך תוכלו היום להקליט שירים אונליין:

https://www.youtube.com/watch?v=Xzaa-1iysUk


כך מקליטים לייב, בו-זמנית בערוצים, על אייפד:

https://youtu.be/y8YBONgt2lA?long=yes


וכך מקליטים עם מחשב ותוכנת הקלטות:

https://youtu.be/lOAETrx2pXk?long=yes

יוצרת הג'אז המרתקת עזיזה מוסטפא זאדה (Aziza Mustafa Zadeh) היא מוסיקאית ממוצא אזרי, שמשלבת ג'אז עם מוסיקה מגוונת והשפעות שונות, מהמוסיקה הקלאסית ועד האוונגארד (מוסיקה נסיונית, חוקרת). היא נגנית וירטואוזית בפסנתר וזמרת מצוינת בעלת מנעד קולי גדול.

מוסטפא זאדה היא מהיוצרים הצעירים המעניינים כיום בעולם הג'אז, בעיקר בכך שהיא מגדילה את השפה המוסיקלית שלו ומביאה אליה חומרים חדשים. זהו תחום שהתחיל בסגנון הפיוז'ן, שבו חלחלו רעיונות והשפעות מכל רחבי העולם והסגנונות המוסיקליים אל תוך מוסיקת הג'אז.


הנה "ריקוד האש" של שלישיית עזיזה מוסטפא זאדה:

https://youtu.be/JA13_DAGA1g


שרה א-אקפלה עם בובי מקפרין:

https://youtu.be/kh06AO4D858


וקטע סולו אוריינטלי של עזיזה מוסטפא זאדה וההרכב כולו שמצטרף:

https://youtu.be/44kGvt8DyCc

מדליקים נר, לוקחים משפך ומחזיקים אותו כך שהמוסיקה תושמע בצידו הרחב, בעוד שצידו הצר יופנה אל הנר. כשנדליק את המוסיקה - הנר יכבה.

למה זה קורה? - גלי הקול של המוסיקה מרעידים את האוויר. הרי זה בעצם הקול, או הרעש שאני שומעים - תנודות באוויר שיוצר מקור הקול.

כך יוצא שכשמרבית האוויר ממוקד באמצעות המשפך אל להבת הנר, הוא מצליח לכבות אותה!


הנה סרטון הניסוי:

http://youtu.be/enFrNe2kZp8

מוסיקה היא אחד הדברים החשובים בתרבות של פורטוגל. לכן לא פלא שבפורטוגל התרחשה בשנת 1974 אחת המהפכות הקסומות בתולדות האומות, מהפכה שהאות לתחילתה היה שיר פופ.

קראו לה "מהפכת הציפורנים" (Carnation Revolution). היא החלה, כמה משעשע, כשהסתיים הביצוע של השיר הפורטוגלי "אחרי הפרידה" (E depois do adeus) בשידור הרדיו של תחרות הזמר הבינלאומית "אירוויזיון".

ממש כשהשיר הסתיים החלה המהפכה והאגדה מספרת שנערה ניגשה לחייל, כשהיא אוחזת פרח ציפורן בידה ונעצה את הפרח בקנה הרובה שלו, מזמינה אותו למהפכה שקטה ולא אלימה. וכך, במהפכה שבה כמעט ולא הייתה שפיכות דמים או פעולות אלימות, הפכה הרודנות בפורטוגל לדמוקרטיה. במהלך המהפכה נשאו החיילים פרחי ציפורן בקני הרובים שאחזו וסימנו כך לציבור שלא ינהגו באלימות ולא יגנו על הדיקטטור קייטנו. למעשה אפשרו החיילים לבצע את המהפכה ולמרוד בעריצות שחנקה את המדינה.

עד היום נחשב ה-25 באפריל ליום המהפכה של פורטוגל, מהחגים החשובים של פורטוגל ויום שמח במיוחד. הסמל של היום הזה, מיותר לציין, הוא פרח הציפורן.


הנה סיפור מהפכת הציפורנים:

https://youtu.be/exCsdnfmZMg?t=3m34s


הנה סרטון ערוך מיום המהפכה:

https://youtu.be/GQWgz7P0ueA


קטעי טלוויזיה ממהפכת הציפורנים:

https://youtu.be/NWuw1sSqHjk


וקדימון לסרט על מהפכת הציפורנים:

https://youtu.be/O2MJxj06kho

תוף המתכת שנקרא "הנג" (Hang) ובעברית מכנים אותו "פאנטם" מיוצר בשווייץ על ידי שני אנשים, פליקס וסאבינה רוהנאר, שמייצרים כמות מוגבלת ממנו בכל שנה - הכל בעבודת יד.

זהו תוף לכל דבר, אך בניגוד לתוף רגיל הוא מסוגל להפיק צלילים בגבהים שונים, מה שמאפשר לנגן עליו מנגינות. הוא הושפע מתופי המתכת שנבנו בטרינידד ובטובגו, אך מנגנים בו באמצעות הידיים.


הנה אמנית רחוב בנגינה על הפאנטם השווייצרי:

https://youtu.be/U7qXqnHUkag


תבניות חוזרות, או לופים, הם דבר מהפנט בהנג:

https://youtu.be/8nEZpJL-b2A


דואט יפה של שני נגנים פאנטם:

http://youtu.be/xk3BvNLeNgw


ואותו נגן בדואט עם נגן פאנטם נוסף:

http://youtu.be/Z_DhNLCyVss


למעשה מדובר במשפחה של כלים - האפי, קייזן, ראב והנד פאן:

https://youtu.be/a32Bd1F7y9g


וקטע ארוך של נגינת האנג מרגיעה:

https://youtu.be/Sp5dgy8UDKs

פעם ילדים, הרבה לפני שהמוסיקה המזרחית הפכה כל כך פופולרית במדינה, התייחסו אליה כמוסיקה נחותה. מוסיקה מזרחית, שהיום נקראת מוסיקה ים-תיכונית, כמעט ולא הושמעה בכלי התקשורת וזמרים ממוצא מזרחי זכו לזלזול מצד רבים מהשדרנים.

באותה תקופה, בשנות השבעים של המאה הקודמת, הצליח זמר צעיר לשבות את לב ההמונים. קראו לו ניסים סרוסי והוא שר בלדות נוגעות ללב שכתב והלחין. שיריו לא היו מתוחכמים אבל היו מוצלחים לפי כל קנה מידה של שירי פופ בעולם. תקליט הבכורה שלו הפך להצלחה גדולה והוא הפך לאליל נוער. הוא לא הופתע כשהוזמן אז לראיון בכורה בערוץ הטלוויזיה היחידי במדינת ישראל.

המראיין הנודע שישב שם היה בעצמו מי שכתב כמה שירים בעברו. הוא התקשה להסתיר את סלידתו מאליל הזמר שהוא עצמו לא הכיר ודומה שכל המדינה העריצה. במהלך ראיון קצר ומתנשא הוא זיכה אותו ביחס מזלזל ורצוף ביטויים פוגעניים, זלזול במוסיקה שלו, בהופעתו החיצונית ("אתה לא ממש אפולו") ובמילות שיריו שהוצגו באופן מגוחך. במילותיו שלו, כפי שכתב הוא בעצמו שנים אחר-כך: "הבעת פני לא הסתירה את דעתי, כי השיר ("אמא") פגום מכל בחינה ובעיקר מבחינה לשונית." או כמו שאמר במקום אחר "לא אסתיר את דעתי: השיר הזה איום מכל בחינה, ובעיקר מבחינה טקסטואלית: מתקתק, שגוי לשונית ומחורז שלא כיאות."

היום היה איש הטלוויזיה הפוגעני מודח מתפקידו על ניהול ראיון שחצני ומעליב שכזה, אבל הזמנים היו אחרים - סרוסי הושפל לעיני כל האומה ולא יכול היה להגיב. נימוס כלפי האחר, לפחות האחר המזרחי, לא נכלל אז כנראה בקוד ההתנהגות ההכרחי בטלוויזיה הישראלית. הארץ סערה והפרשה הפכה לעוד גורם תסכול וזעם מצד בני עדות המזרח, כלפי האליטה האשכנזית בישראל. זמן קצר אחר כך ולכאורה בלי קשר לראיון ההוא, החליט סרוסי לעבור לצרפת וזכה שם להצלחה לא קטנה.

עם השנים היו שיריו של ניסים סרוסי לזיכרון רחוק ומתוק לרבים ולתמרור אזהרה לאחרים, כנגד התנשאות ואף גזענות. חלקם הפך למוערך ואהוד על רבים מבניהם ונכדיהם של בני אותה אליטה שלטת, שראתה במוסיקה המזרחית מוסיקה לא ראויה.

היום ניתן לומר שדווקא המנחה, איש מבוגר ולא מעודכן כבר אז, ניתח בצורה כושלת את הטקסט של סרוסי. מסן רמו ועד הפופ האמריקאי, שירים מתקתקים היו אז הדבר הכי חם בעולם הפופ. בעולם של בוב דילן גם החריזה איבדה אז מזוהרה והמגמה הזו תלך ותגבר עוד יותר בשנים שאחרי הראיון ההוא - שלא כבעבר, החרוז כבר לא היה אז מלך הפזמון. וכן, שגיאות לשוניות הפכו דבר נפוץ אז לא רק אצל זמרי וכותבי המוסיקה הים-תיכונית אלא גם אצל להקות רוק וזמרי אמצע-הדרך המצליחים "מהצד השני". אפילו אייקונים כמו אריק איינשטיין פספסו לעיתים. כשאל אריק איינשטיין, אגב, נטפל אותו מראיין בביקורת קטלנית שכתב לעיתון, הביקורת שלו זכתה בתגובה מוחצת מצד איינשטיין - שיר שהכיל חריזה "לא תקנית" אבל היה חד כתער ונקרא "עיתונאי קטן שלי"...

והמנחה ההוא? - עד היום הוא ממשיך ליפול בלשונו מזמן לזמן. אחת לתקופה הוא מנפיק התבטאויות דומות ומכוערות באותו בסגנון. אבל השיירה, המזרחית לפחות, ממשיכה לזמר ולנוע. כיום המוסיקה הים-תיכונית השלימה סוג של מהפכה והיא מצליחה וחזקה כפי שלא הייתה מעולם בישראל. בימינו נדמה שדווקא המוסיקה של העולם הפטרוני והמלא בעצמו שייצג המנחה ההוא, היא שנמצאת במגננה.

אנו נסכם ונאמר שצניעות ודרך ארץ הן תכונות ראויות בכל מצב - גם כשאתה שולט ולא פחות וודאי כשאתה למטה. נסה למצוא את הטוב בכל דבר ולא את הגרוע ואם נחוצה ביקורת - אז ביקורת בונה, שמושמעת בנועם לא רק שתתקבל יפה יותר - לא פעם אף תתקבל בתודה.


הנה להיטו הגדול של סרוסי "איני יכול" (עברית):

https://youtu.be/ao0SLHI6yks


השיר "אמא", שמילותיו נקטלו באותו ראיון על ידי המנחה (עברית):

https://youtu.be/T9hRxcxle0o


את הראיון המשפיל עם סרוסי איבדה רשות השידור, אבל יתכן שהפרודיה שעשו עליו ב"ניקוי ראש", ה"ארץ נהדרת" של התקופה, מדגימה בדיוק את האווירה והסיבה לאופיו של הראיון (עברית):

https://youtu.be/0mxAV9VNmw4


הגזענות שפגעה בעבר בעדות המזרח לא נעלמה, היא פשוט מופעלת היום כלפי אחרים (עברית):

https://youtu.be/QNxvjVKP9BU


ותכנית טלוויזיה, שנים אחרי שעזב את הארץ, עם ניסים סרוסי (עברית):

https://youtu.be/ujEHRRj5pto?long=yes

נוף המוסיקה הפופולרית ב-100 השנים האחרונות השתנה במהירות אדירה. השינויים והז'אנרים המצליחים בכל עשור היו אחרים. אם הרוקנ'רול היה הסגנון הכי לוהט בשנות ה-50 וההיפ הופ שלט במאה ה-21, המוסיקה הכי לוהטת באמצע הייתה מוסיקת הריקודים של הדיסקו.

דיסקו (Disco) הוא סגנון מוסיקלי שכולו ריקוד ופרח וזכה להצלחה מסחרית עצומה במהלך שנות ה-70. זה היה מהסגנונות שבלטו במוסיקת הריקודים וברדיו של אותה תקופה והיה המקביל לסווינג של המחצית הראשונה של המאה ה-20 ולרוקנ'רול של אחרי מלחמת העולם השנייה.

אבל הוא ספח השפעות מגוונות נוספות. כי הדיסקו התפתח מסגנונות מוסיקליים שהצליחו בעשור שלפניו, כמו פאנק (Funk), ריתם נ' בלוז (R&B) ומוסיקת נשמה (Soul).

אם במשך עשור שלם היה הדיסקו סגנון המוסיקה המצליח ביותר בעולם ועם הזמן אימץ יותר ויותר מרכיבים של מוסיקת פופ, בתחילת שנות ה-80 הוא הלך ונמוג, אם כי לא נעלם לגמרי.

מוסיקת הדאנס ספחה לתוכה מאפיינים שונים של דיסקו ומיקסים רבים שנוגנו בהצלחה רבה במועדוני ולהיטי דאנס, האוס, טכנו והיפ הופ, כללו סימפולים ומרכיבים מעידן הדיסקו. באופן זה הוא זכה לתחייה קטנה בשנות ה-90, אבל זו הייתה יותר תופעת רטרו מאשר תחייה אמיתית.

אמנם הדיסקו היה ז'אנר של מפיקים וכותבים, יותר מאשר של זמרים-כוכבים, אבל בכל זאת בלטו בו כוכבים ושמות מסוימים, שגם די נעלמו כשהסגנון ירד.

הבולטים ביניהם היו אמנים כמו דונה סאמר, גלוריה גיינור ובארי ווייט, בצד להקות דיסקו מצליחות כמו "חמישיית הג'קסונים" (עם הסולן הילד מייקל ג'קסון), "אנשי הכפר", "בוני אם" ו"קיי סי והסאנשיין באנד".

גם אמני רוק ופופ רבים שלא היו מהתחום, נסחפו בשנות ה-70 למוסיקת הדיסקו ויצרו שירים במקצב האופייני והפופולארי. ביניהם היו להקות מוכרות כמו הבי-ג'יז (Bee Gees), בלונדי, להקת אבבא השוודית ואפילו הרולינג סטונס האגדיים. היו גם אמנים מוערכים כמו אלטון ג'ון שהצטרפו לחגיגה המסחרית והמוסיקלית החזקה ביותר של הסוונטיז ועשו בה חיל והרבה כסף.

כמובן שגם הקולנוע התקשה להתעלם מהדיסקו. הסרט "שגעון המוסיקה" ("Saturday Night Fever") בכיכובו של ג'ון טרבולטה, כלל להיטי דיסקו רבים של להקת הבי-ג'יז והדגים ריקודי דיסקו ברמה גבוהה, שהפכו למושא החיקוי של בני נוער במועדונים ובמסיבות בסוונטיז.

מקור השם "דיסקו" הוא מהמילה הצרפתית "דיסקוטק", שם של מועדון לילה לריקודים שהמוסיקה לריקודים בו הושמעה מתקליטים. הדיסקוטק הראשון היה La Discothèque שנמצא בפאריס וממנו נולד המושג ובעקבותיו הסגנון המוסיקלי דיסקו.


באה מנשמה - הדיסקו של "הקומודורס" כגרסה סופר פופולרית של מוסיקת סול מתוקתקת:

https://youtu.be/vVoMJSMgsUM


הולך נהדר עם אפרו - להיט הדיסקו של גלוריה גיינור:

http://youtu.be/-67I3Aqaj7Y


להשוואה - אותו שיר, עשור לפני כן, בתור שיר סול:

http://youtu.be/c56Sj7kMbLk


הדיסקו החל להיוולד כבר בסוף שנות ה-60:

http://youtu.be/xxrVjBKPSHw


ההופעה הסוחפת של "מלכת הדיסקו" דונה סאמר:

http://youtu.be/wPlV2dzXWCw


להקת הרוק הבריטית בלונדי הצטרפה גם היא לדיסקו:

http://youtu.be/WGU_4-5RaxU


להקת הפופ המצליחה בעולם, להקת אבבא השוודית, הפכה בעצמה לספקית להיטי דיסקו בכמויות:

http://youtu.be/xFrGuyw1V8s


להיטי דיסקו מגוונים משנות ה-70:

http://youtu.be/JlzlNpttvVM


ו"אני מרגישה אהבה" - הלהיט שסימן את המעבר מדיסקו לדאנס אלקטרוני:

https://youtu.be/o3epEnJAyu4?long=yes

בדרך כלל אמנים אוהבים לחדש שירים ישנים. אבל ה"בייסבולס" היא להקה שעושה ההיפך - היא לוקחת להיטים מהשנים האחרונות ו"מיישנת" אותם, כלומר הופכת אותם לבעלי צליל של פעם.. ביצוע השירים של ימינו בסגנון הרוק של שנות ה-50-60 מצליחה להם מאד ובצדק - אירופה כולה אוהבת את מה שהם עושים לשירים שכולם מכירים מהרדיו והיוטיוב, את העיבודים המצויינים והביצועים הגבריים.

הם יודעים את כל הטריקים של פעם, ממקצבי הרוקאבילי, דרך נענועי אגן הירכיים, בגדי תסרוקות והמבטים של הרוקרים הקשוחים, שירת דוו-אפ, קונטרבאס אקוסטי וזמרה בסגנון אלביס פרסלי. ואגב, הם קוראים לסגנון שלהם “voc ‘n’ roll”, שזה משהו כמו "שירה ונענוע" אבל בטון מגניב..

בכל מקרה, אי אפשר לקחת מהם את ההצלחה האדירה שלהם באירופה ובמיוחד במדינות סקנדינביה וקצת במולדת שלהם גרמניה.


הנה הבייסבולס עם הסטייל המדהים של פעם לשירים מודרניים יותר:

https://youtu.be/CwPJtYIzzKA


בקליפ שנראה כמו קליפ מהסיקסטיז לשיר "מטריה" של ריהאנה:

https://youtu.be/DM2177pHMT0


היא עצמה באותו השיר:

https://youtu.be/462PvcFUHR8?t=1m16s


ועוד שיר שיפתיע אתכם:

https://youtu.be/_CnJpaOSbZI

תוכנת הסטאף פד (Staffpad) מציעה את האפשרות לכתוב מוסיקה בצורה קלה מאי-פעם. כותבים בה מוסיקה בעזרת עט-מחשב, על גבי מסך מגע רגיש של מחשב הסורפייס.

התוכנה מזהה את התווים שנכתבים על החמשה המוסיקלית שעל המסך וממירה אותם מיד לאחר מכן לתווים. את התווים הללו ניתן לנגן, לערוך, להוסיף להם מגוון של סימנים מוסיקליים ועוד.

המדהים הוא שזו אולי התוכנה הראשונה שהצליחה לחבר את הטכנולוגיה הממוחשבת לצורת הכתיבה העתיקה של התווים, זו שכל המוסיקאים רגילים לכתוב בה, כבר משיעורי הנגינה הראשונים שלהם.


הנה כתיבת תווים אל המחשב בעט מחשב:

https://youtu.be/D_PgKyqE3RU


מפתח התוכנה:

https://youtu.be/KNSgzlWa5lk


וכך מעתיקים אתו תווים:

https://youtu.be/gHfR6UMbBAw

המילה "מפתח" בעולם המוסיקה מתייחסת לסימן המופיע בתחילת שורת תווים. הוא מסמן את אחד התווים, במקרה של סול את התו סול, ולפיו יודע הנגן כיצד לפרש את התווים שלפניו. המפתח מציין את גובה הצלילים הבאים אחריו. המפתח הוא תמיד הסימן הראשון, לפני שאר הוראות הניגון, ובלעדיו אי אפשר לדעת איך לנגן את התווים.

מפתח סול הוא מפתח הסופרן, אזור הצלילים הגבוהים. זהו המפתח הנפוץ ביותר בשימוש, מכיוון שיש הרבה כלי נגינה שיכולים לנגן רק צלילים גבוהים. למשל: חליל, כינור, גיטרה, חצוצרה ועוד רבים. בפסנתר למשל, שבו ניתן לנגן גם צלילים נמוכים מאד, משתמשים גם במפתח פה.


הנה הסבר על המשמעות של מפתח סול בנגינה (עברית):

https://www.youtube.com/watch?v=bsE1VCizEFM


וכך לומדים לצייר מפתח סול (עברית):

https://www.youtube.com/watch?v=rt7dz-JYY_Y

בגיל צעיר עלה על הבמה בממפיס בחור צעיר והתחיל לנגן בגיטרה. קראו לו בי בי קינג (BB King) והוא הדהים את המאזינים. הם נהנו בלי סוף אבל לא יכולים היו לדעת שהם נוכחים במה שתהיה הופעתו הראשונה של מי שעתיד להפוך לאגדת בלוז, אגדה אמריקאית ואגדת מוסיקה בכלל, שהייתה באמת.

ועוד איך הייתה... זה היה בשנות ה-40 של המאה שעברה, כשריילי בי קינג , יליד מיסיסיפי, התפרסם והפך במהירות לכוכב ענק. רבים ראו בגיטרת הגיבסון החשמלית והאיקונית שלו, שזכתה ממנו לכינוי "לוסיל", את סימן ההיכר שלו, אבל האמת היא שהנגינה שלו הייתה בעצם העניין.

שני עשורים אחר כך הוא כבר ההשראה של גדולי הגיטריסטים-זמרים ושל כוכבי הרוק של הסיקסטיז. בראשם שניים - מי שנחשב לגדול הגיטריסטים בהיסטוריה ג'ימי הנדריקס והזנב הנצחי בו ומי שמכונה "אלוהים של הגיטרה", הגיטריסט האגדי אריק קלפטון.

50 אלבומים הקליט ביבי קינג בחייו. הוא זכה בכל תואר, פרס או עיטור אפשריים. לא פחות מ-15 פרסי גראמי הונחו על המדף שלו. אותו אריק קלפטון , שהקליט עימו את האלבום "לרכוב עם המלך", אמר עליו שהוא היה "המגדלור של כל אוהבי מוסיקת הבלוז".

בשנת 2006 , בגיל 80, קינג יצא לסיבוב ההופעות שהוגדר כסיבוב הפרידה שלו מהבמה. עשור אחר כך הוא הלך לעולמו.

ביבי קינג, שנחשב לא רק גיטריסט על אלא גם מגדולי זמרי הבלוז בכל הזמנים, הופיע כמעט עד מותו, בגיל 89. נשיא ארה"ב ברק אובמה, ששלוש שנים לפני כן עוד אירח אותו בבית הלבן ואף שר איתו כמה שורות באחד השירים, אמר עליו בהספד מרגש ש"הבלוז איבד את המלך שלו ואמריקה איבדה אגדה". אובמה ציין אז בחיוך עצוב ש"הלילה תהיה חתיכת מסיבת בלוז בשמיים"...


הנה "מלך הבלוז", הגיטריסט ביבי קינג, מנגן משהו בלוזי:

http://youtu.be/4Ny5ajCn0xw


קינג מספר על הקריירה המופלאה שלו בליווי אנימציה:

https://youtu.be/-tIphqWYu_s


בלוז של בי בי קינג עם ענקי גיטרה אחרים וגם מיק ג'אגר וברק אובמה כזמרים:

https://youtu.be/xPFtzUilUSI


עם הגיטריסטים קוני ווד וסלאש והסולן של להקת "סימפלי רד":

https://youtu.be/3uneA-cstZs


ולסיום - קטע ממה שהוא עצמו הגדיר פעם כ"הופעתי הטובה ביותר":

https://youtu.be/LWLAAzOBoBI

קלרה רוקמור (Clara Rockmore) הייתה נגנית אמריקנית ממוצא יהודי שנולדה בליטא. במקור היא הייתה כנרת, נגנית כינור מוכשרת, אך לאחר שחלתה בדלקת פרקים, היא נאלצה להפסיק לנגן בכינור. השינוי חל כשהכירה את הכלי האלקטרוני הקסום טרמין. היא הפכה לנגנית הראשונה שביצעה בנגינה בו רפרטואר מוסיקלי שלם.

הטרמין, כלי חדש בימיה ולא מוכר, הפך לא מעט בזכותה מקוריוז לכלי נגינה מוכר. הוא היה כלי הנגינה הראשון שהנגינה בו התבצעה ללא מגע. בכך הוא היה כלי נגינה מתאים לרוקמור החולה. הטרמין היה כלי נגינה חדשני, הראשון במה שתהיה בעתיד משפחת כלים מפוארת, משפחת הכלים האלקטרוניים.

כך הפכה רוקמור לנגנית מעולה בטרמין שלה. כשידה האחת שולטת בגובה הצליל והשנייה משנה את עוצמת הצליל, היא החלה לבצע את הרפרטואר הקלאסי שהיא כל כך הכירה מהכינור. די מהר היא הפכה לאגדה מוסיקלית-טכנולוגית שרבים באו לשמוע.

יכולותיה המוסיקליות חיפו על הצליל החדשני והמרתיע יחסית של הטרמין, שקשה היה להגדירו ככלי חביב על שוחרי המוסיקה הקלאסית. הם, מסתבר, באו בשבילה והעריכו את האישה שלא ויתרה למחלתה והמשיכה עם המוסיקה בכל מחיר.


הנה קלרה רוקמור מנגנת בטרמין:

https://youtu.be/pSzTPGlNa5U


הנה מנגינה יהודית בביצועה:

https://youtu.be/zvCrZSM3F2Q


ו"הבנרה" של ראוול:

https://youtu.be/uuKBPEDU-W0