ישנם ויכוחים מי ייחשב לממציא המיקרוסקופ, אבל נראה שממציאי המיקרוסקופ הם שלושה הולנדים, מצד אחד אב ובנו ומצד שני, אדם נוסף שממש במקביל אליהם ובלי להכירם, המציא את אותה ההמצאה בדיוק!

בשנת 1590 הרכיבו שני האופטיקאים ההולנדים, זָאכַארִיאַס והַאנְס יַאנְסֶן את המיקרוסקופ הראשון, בצורת שתי עדשות בתוך גליל. זה היה מיקרוסקופ פשוט שהגדיל בערך פי 20. כך הם גילו את עיקרון המיקרוסקופ, שלמעשה גם יאפשר את המצאת מכשיר הטלסקופ.

במקביל לשניים שקד על פיתוח דומה גם האנס ליפרשיי ההולנדי. בשנת 1608 הוא פיתח גם את הטלסקופ הייעודי. גלילאו גלילאי, מי שנחשב היום לאסטרונום דגול, שמע על ההמצאה והתלהב ממנה מאד. הוא עתיד לפתחה בהמשך בעצמו ולשכללה ויביא את הטלסקופ למצב של מכשיר אמין, בעיקר לצורך תצפיותיו המדעיות בגרמי השמיים.

במאות שעברו מאז המשיך המיקרוסקופ המבוסס על עדשות להתפתח. במאה ה-20 נולד המיקרוסקופ האלקטרוני, שאיפשר מחקר של עצמים זעירים בגודל מיליונית המילימטר. תכנן אותו הנס בוש בשנת 1926 בגרמניה. המצאתו התבססה על שימוש בתכונות הגל של האלקטרונים. פחות מעשור לאחר מכן, בשנת 1933, היא איפשרה לאנשי המכון הטכני בברלין לבנות את המיקרוסקופ האלקטרוני הראשון ולהפעילו לצרכי מחקר.


הנה סרטון על ההיסטוריה של המיקרוסקופ:

http://youtu.be/Giw_EdwOZnM


ותיאור היסטורי של מי שהמציאו את המיקרוסקופ:

http://youtu.be/4HXKTLlEUFw

לרוב טעויות יכולות לגרום לנזק או להפסד, אבל מדי פעם קורה שטעויות מביאות לתוצאות נפלאות. הנה המקרה של המצאת הגומי התעשייתי, שהחלה בכלל משגיאה ושכחה, אך פתחה פתח לתעשיה חשובה ומצליחה ביותר ולהצלחה עסקית מהגדולות בהיסטוריה העסקית.

הגומי הטבעי סבל מבעיות של עמידות גרועה לשינויים במזג האוויר. הממציא האמריקני צ'ארלס גודייר ערך סדרת ניסיונות כדי ליצור גומי עמיד ואיכותי. לילה אחד שכח גודייר בכבשן תערובת של גומי טבעי וגופרית.

בבוקר הוא גילה זאת והתכוון להשליך את החומר ההרוס אך הוא בחן אותו וגילה שהוא עמיד בטמפרטורות גבוהות ובאור. בדיקות נוספות לימדו אותו שאורך החיים של החומר שנוצר הוא ארוך מאד, הרבה יותר מזה של גומי טבעי ולא מעובד.

גודייר המשיך לחקור ופיתח את תהליך הגיפור, שנקרא גם וולקניזציה, על שם אל האש והנפחות במיתולוגיה הרומית. אלה היו תגלית ופיתוח נהדרים.

גודייר לא זכה לראות את המהפכה בעולם התחבורה ובתעשייה העולמית, שחולל הגומי התעשייתי שיצר. הוא גם לא זכה לראות כיצד החברה שהותיר עם חובות גדולים הופכת לאחת מחברות הצמיגים המצליחות בעולם - חברת Goodyear.


הנה סרטון על המצאתו של צ'ארלס גודייר, ממציא הגומי התעשייתי:

http://youtu.be/QDC5HrGqjm4

מַרְאָה (Mirror), או מראות בגרסאות שונות כלשהן, הן המצאה עתיקה מאוד. המראות הראשונות נולדו אלפי שנים לפני הספירה. אז עוד לא ידעו על החיבור בין הזכוכית למתכת שתשקף בה את המראות באופן אופטי. אבל ברמת אנטוליה, הנמצאת בתורכיה של היום, השתמשו כבר ב-6,000 לפני הספירה בחומרים כמו זכוכית געשית שמולאה בנוזלים, כדי לשקף היטב.

במסופוטמיה ב-4,000 לפני הספירה ו-1,000 שנה אחר-כך במצרים העתיקה, השתמשו במראות מנחושת מלוטשת. עוד אלף שנים קדימה ומעט לפני שנת 2,000 לפני הספירה כבר ידעו במרכז אמריקה ללטש לוחות של לבה שחורה ולקבל מראות שעשויות מאבנים מלוטשות.

באותם זמנים, בסין הרחוקה, כבר מייצרים מראות עשויות ברונזה. מכאן ממשיכים שנים רבות להשתמש במראות ברונזה.

במאה ה-14 המציאו בוונציה את מראות הזכוכית המכרות לנו, כששמו לב שניתן לצפות צד אחד של זכוכית בכספית ולראות את עצמך במראה.

אך המראה המודרנית, זו שאנו מכירים, נוצרה במחצית הראשונה של המאה ה-19. היא נקראת "מראת הזכוכית-כסף" והממציא שלה הוא הכימאי הגרמני יוסטוס פון ליביג (Justus von Liebig). ליביג הוא הראשון שיצר בשנת 1835 מראה שבה הוצמדה מתכת לזכוכית באמצעים כימיים, תוך כדי החנקת המתכת.

אגב, ליביג הזה עסק במרבית זמנו דווקא בכימיה ובדרך שבה היא מסייעת לחקלאות. הוא היה מראשוני החוקרים שהניבו את תעשיית הדשנים הכימיים לחקלאות ועד היום הוא נחשב לאחד מגדולי הביוכימאים שעסקו בכימיה חקלאית.


הנה ההיסטוריה המוקדמת של המראה:

https://youtu.be/FDs-1khMwus


וההמשך עם אבי המראה המודרנית, הכימאי יוסטוס פון ליביג:

https://youtu.be/e5Pz6NU7pww

דאגלס אנגלברט הוא ממציא לא מוכר כמו אדיסון או אלכסנדר גרהם בל, אבל הוא האיש שתרם הרבה לתעשיית המיחשוב האישי והאינטרנט. אנגלברט זכה אמנם בפרסים יוקרתיים רבים על פיתוחיו ובראשם פרס טיורינג, המכונה "פרס הנובל של מדעי המחשב", אך הוא נותר אלמוני להמונים.

הוא שירת במלחמת העולם השנייה כמפעיל מכ"ם ושם עלו הרעיונות הראשונים למימשק הגרפי שכולנו מכירים ממערכות ההפעלה המודרניות ובראשן ה-OS של המקינטוש ו"חלונות" של מיקרוסופט.

את העכבר הוא הגה לראשונה בתחילת שנות ה-60 ובהדרגה פיתח אותו עם הצוות שלו והם נתנו לו את השם "עכבר", שם הרבה יותר קליט מהכינוי "מחוון מיקום X-Y למערכות תצוגה", השם הראשוני אותו נתן אנגלברט להמצאה שלו.

דגלס גם פיתח את הרעיונות הראשונים של מימשק ה"חלונות" ו... לא תאמינו, אבל גם את הלינקים של אתרי האינטרנט הוא היה זה שפיתח!


הנה סיפור המצאת העכבר:

https://youtu.be/b9qZWG-07M8


סרטון משנת 1968 שבו מציג אנגלברט לראשונה את העכבר:

http://youtu.be/1MPJZ6M52dI


וכך העכבר משתלב בפעולת המחשב (מתורגם):

https://youtu.be/AkFi90lZmXA

על אף שכבר בשנת 1851 פורסם רעיון למשהו דומה, זה לקח עוד 42 שנה עד שאמריקאי בשם ויטקומב ג'אדסון פיתח את רוכסן הנעליים. הריצרץ' שלו התבסס על חישוקים קטנים, ולא על שיניים. זו כנראה הייתה הסיבה שגאדסון לא הצליח להחדיר את המוצר לשוק.

הרוכסן שאנו מכירים הומצא כ-20 שנה אחר-כך בידי המהנדס השבדי-אמריקאי גדעון סאנדבק. בשנת 1917 הוא רשם אותו כפטנט ובימי מלחמת העולם הראשונה, הוא זכה להצלחה מסחררת במדים ובגדים מיוחדים למזג אוויר קשה, שיוצרו בשביל חיל הים האמריקאי.

הייצור ההמוני בסרט נע, שהתפתח בארצות הברית באותן שנים, תרם גם להפיכתו של הרוכסן שימושי מאד לבגדים מסוגים שונים ועל אף בעיות שנפתרו בהמשך, כמו חלודה לאחר כביסה, הוא זכה להצלחה רבה.



הנה סיפור ההמצאה מפי "חבר של הממציא":

http://youtu.be/WBcmLf0xNyg



והנה סרטון מפורט יותר על המצאת הזיפר, הוא הריצ'רץ':

http://youtu.be/CrRN1ugzPWE

מי לא מכיר את הסופר-גלו, אותו דבק 3 שניות שמדביק בחוזק בלתי נתפס כל דבר כמעט? - הסיפור של הדבק הזה מתחיל מחוקר בשם הארי קובר. כשניסה קובר לפתח פלסטיק שקוף כדי לייצר כוונות לאקדחים ורובים, הוא שם לב לחומר בשם ציאנואקרילאט, שמתגבש למוצק קשה ביותר, במגע עם לחות. שימוש מיידי בתגלית המקרית לא היה לו והיא הונחה בצד.

כמה שנים לאחר מכן, בעת שהועסק בחברה שפיתחה חומרי דבק לשימוש במטוסי סילון, הוא נזכר בחומר הקשה שיצר פעם. השאר הפך להיסטוריה. לאחר שפותח, הצליח ה"סופר-גלו" להדביק הכל. שיא האירוניה היה בעת מלחמת וייטנאם, אז נהגו לרסס את החומר שהתגלה במחקר לפיתוח כלי נשק, על פצעיהם הפתוחים של חיילים, כדי לעצור את הדימומים שיצרו כלי הנשק...


כך הומצא הדבק הטוב ביותר (מתורגם):

https://youtu.be/K2mv7kX3q2s


עוד סרטון על גילוי הדבק החזק והמהיר ביותר:

http://youtu.be/uGguGE_1Xus


פרסומת לסופר גלו חדשני שפותר את הבעיה של התייבשות הדבק בשפופרת:

https://youtu.be/h3AL6JdCe3A


הדגמות לכוחו של הדבק החזק סופר גלו:

http://youtu.be/3tPxfdK5wtk


איש מכירות מסביר על יתרונותיו (עברית):

https://youtu.be/4ZHHH4JszXU


ובחיוך - כך פרסמו אותו פעם:

https://youtu.be/Nx1s4WCC53Q

את מכונת החישוב, סוג מוקדם ומכני של מחשבון, פיתח במאה ה-19 ויליאם סיוארד בורוז (William Seward Burroughs). מכונות החישוב הראשונות הללו היו מכניות. היו בהן מערכות מתוחכמות ומורכבות של גלגלי שיניים ותמסורות מכניות, שאיפשרו להן להנפיק תוצאות לחישובים מתמטיים בארבע פעולות החשבון הבסיסיות, כמו חיבור, חיסור, כפל, חילוק.

הוא גם הקים חברה שעסקה בפיתוח וייצור של מכונות חישוב. מכונת החישוב שלו סייעה בעריכת חישובים בסיסיים, כמו חיבור, חיסור, כפל, חילוק. היא הייתה אבולוציה ל"פסקלין" - מכונת החישוב המכניות שכבר במאה ה-17 בנה בלז פסקל.

ב-1957 הוציאה חברת קסיו את המחשבון הראשון בעולם שהיה כולו אלקטרוני, דגם 14-A. מחירו היה אז כ-19 אלף ש"ח...

בשנות ה-70 של המאה ה-20 פותחו ושווקו מחשבי הכיס החשמליים הראשונים לכל. אנו מכנים אותם מחשבונים, כי מעט אחריהם החלו לצאת לשוק מחשבים אישיים, אבל הם היו הצלחה מסחררת ושינו את עולם החשבונות ועל הדרך גם את לימודי התיכון שלכם.


כך המציאו את המחשבון:

https://youtu.be/-HWF9rVXifg


הנה תולדות מחשבון הכיס:

https://youtu.be/HgmnujFLGCg


הנה סרט תיעודי על תולדות המחשבון:

https://youtu.be/I_sdS4xQtV4?long=yes

מי המציא את הסיבים האופטיים?


הסיבים האופטיים (Fiber optic cables) מאפשרים כיום להעביר את תעבורת האינטרנט לכל העולם, את כל תקשורת הטלפון והסלולאר הבינלאומית, לשלוח תמונות, וידאו ודואר אלקטרוני בחלקיקי שניה לכל מקום ועוד.

מי שאחראי להמצאה המדהימה הזו הוא המדען הסיני צ'ארלס קאו (Charles Kao) שהגה כבר ב-1966 את הרעיון להשתמש בסיבי זכוכית להעברת מידע ממקום למקום. הוא הצליח לחשב כיצד ניתן להעביר אור על פני מרחקים עצומים באמצעות סיבים אופטיים מבוססי זכוכית.

קאו ציין שלשיטה זו יהיו יתרונות על פני ההעברה של אותות חשמליים בכבלי נחושת, שבה האות החשמלי עובר פחות טוב ככל שהמרחק גדל. בהעברת מידע בסיבי זכוכית הוא ראה פתרון לבעיית הניחות הגבוה בכבלים ארוכים.

בהמשך לתכניתו וחזונו הטכנולוגי של קאו הצליחו ב-1970 חוקרי חברת הזכוכית האמריקאית קורנינג לייצר את הסיב האופטי הראשון. הפיתוח של סיבי הזכוכית היווה קפיצה טכנולוגית עצומה, שכן הוא איפשר העברה של אותות אור למרחקים של 100 קילומטרים. כדי להבין את גודל ההישג ניתן להשוותו למרחק של 20 מטרים בלבד, שבו ניתן היה עד אז להעביר מידע בכבלי הנחושת.

כיום משמשים הסיבים האופטיים תשתית שעליה עוברת במהירויות בלתי נתפסות כל תעבורת האינטרנט, הווידאו והטלפון בעולם.


הנה ממציא הסיב האופטי:

https://youtu.be/2-5sScP_fiw


ותולדות המצאת הסיב האופטי:

https://youtu.be/psXAkB6I7tA

החשבונייה הסינית נראית ומופעלת מעט אחרת מהחשבוניה שאנו מכירים במערב. המסורת הסינית מספרת על פי האגדה שהיסטוריוגרף סיני שעבד בשירות הקיסר הצהוב, לי שוֹאוּ, הוא שהמציא את החשבונייה. מסמכים סיניים קדומים אמנם מדווחים על חפץ חשבוני שהופיע כבר במאה ה-7 לפני הספירה, אבל לא ברור שהוא אכן נראה ופעל כמו החשבונייה.

בחשבונייה הסינית יש 10 מוטות דקים, כמו חוטים, שעל כל אחד מהם 7 חרוזים. החרוזים מחולקים בשני חלקים. 2 חרוזים מושחלים בחלק העליון, בעוד 5 הכדורים הנוספים נמצאים למטה, בחלק התחתון. ככל שמביטים שמאלה במוטות, הספירה גדלה ועולה מיחידות, עשרות, מאות ואלפים.

לצורך החישוב ניתן לעבור במהירות בין החרוזים והסדרות ולבצע פעולות מהירות מאד של חישוב בארבע פעולות החשבון.


כך נולדה החשבונייה הסינית:

http://youtu.be/cJvNtiRygY8


פקיד סיני בימינו מבצע חישובים מהירים בחשבונייה שלו:

http://youtu.be/IvsSV9TM2rg


ילדים סינים שלומדים כבר בגיל 4 לחשב בחשבוניה:

http://youtu.be/wIiDomlEjJw


ובואו נלמד איך לחשב בחשבונייה המשוכללת של הסינים:

http://youtu.be/8_wZxzVXLoI

הרַכֶּבֶל (Aerial tramway) הראשון בעולם נבנה בשנת 1644 על ידי מי שככל הנראה המציא אותו. קראו לו אדם וייבה.

אבל אותו וייבה לא פיתח את הרכבל הזה להסעת בני-אדם אלא להעברת אדמה לצורך בניית חומות.

יותר ממאתיים שנה אחר-כך, בשנת 1867, בנה מהנדס בשם אנדרו סמית הליידיי את הרכבל הראשון שהסיע אנשים.


הנה רכבל עתיק ממכרה במדבר נוואדה שבארה"ב:

http://youtu.be/IAHWmH_stmU


ונסיעה ברכבל מודרני, מהגדולים בעולם, שנמצא בפאלם ספרינגס ארה"ב:

http://youtu.be/XsaSB3Lf3TI

החשבונייה (Abacus) היא מתקן חישוב פשוט שבו מושחלים חרוזים עגולים על מוטות או חוטים המחוברים אל מסגרת עץ. במשך אלפי שנים שימשה החשבונייה הכלי הנפוץ והמוסכם לחישובים של פעולות החשבון. בעזרת החשבונייה ניתן לבצע את פעולות חישוב המשמשות עד היום במסחר, פקידות ובנקאות, החל מחיבור, חיסור, כפל וחילוק ועד להוצאת שורש ריבועי.

המסחר המפותח בעולם העתיק הביא לכך שהשימוש בחשבוניות היה נפוץ אצל מרבית העמים בעת העתיקה. היא נולדה במסופוטמיה, שבה נולדה החשבונית הקדומה בסביבות שנת 3000 לפני הספירה. אז הייתה החשבונייה מעין לוח מכוסה חול, שעליו צוינו סימנים באמצעות מקל או באצבעות. משם אגב הגיעה השם הלועזי של החשבונייה, שכן Abacus הוא המילה העתיקה לעפר, או אבק. החשבונייה היא כלי החישוב המתמטי הקדום ביותר בו השתמש המין האנושי ושמוכר לנו כיום.

החשבונייה הגיעה עד לסין הרחוקה, שבה פותחה בסביבות המאה ה-12 החשבונייה שאנו מכירים כחרוזים על חוטים בתוך מסגרת. בצורתה זו היא עברה לתרבויות רבות שהשתמשו בה כבר שנים רבות, כמו יפאן ומצרים, הודו ויוון העתיקות.

אגב, החשבונייה הסינית התעלתה על פני הדגמים העתיקים שקדמו לה, לא רק בעיצוב ובניידות שלה. היא הייתה חדשנית בעיקר במהירות המדהימה שהיא איפשרה לביצוע של חישובים מסובכים וקשים. ממש כמו שדגמי מחשבים חדישים יכולים כיום לבצע פעולות חישוב במהירות גדולה יותר מקודמיהם, כך הייתה הקפיצה שאיפשרה החשבונייה שהסינים פיתחו, לעומת הגרסאות העתיקות שקדמו לה.

גם כיום משמשת החשבונייה לחישובים מהירים, בעיקר במקומות שבהם השימוש במחשבון אינו אפשרי או לא מוכר.

במדינות רבות משתמשים גם כיום בחשבונייה ללימוד פעולות החשבון. הילדים הסינים למשל, לומדים עד היום בילדותם איך לעשות חישובים מהירים בעזרת החשבונייה. חלקם מגיעים לתוצאות מדהימות במהירות ובמיומנות של השליטה בחשבונייה.


הנה ההיסטוריה של החשבונייה הסינית:

http://youtu.be/cJvNtiRygY8


פקיד סיני בימינו מבצע חישובים מהירים בחשבונייה שלו:

http://youtu.be/IvsSV9TM2rg


ילדים סינים לומדים כבר בגיל 4 לחשב בחשבוניה:

http://youtu.be/wIiDomlEjJw


בואו נלמד גם איך לחשב בחשבונייה המשוכללת שלהם:

http://youtu.be/8_wZxzVXLoI


ובהודו, אגב, מלמדים לעשות את החישובים האלה עם האצבעות:

http://youtu.be/FgFEckm-rRA

האנגלי ג'ון מקאדם פיתח במאה ה-18 שיטה לסלילת כבישים. בתחילת המאה ה-19 איפשרה לו ממשלת אנגליה לסלול את הכבישים הראשונים במחוז בריסטול.

ההצלחה הייתה מיידית. מדרכים שרוצפו עד אז בטכנולוגיה של ימי הרומאים, באמצעות אבנים רחבות וכבדות, עברה כל אירופה לסלילה של כבישי אספלט על מצע של חצץ גס מלמטה ועדין מעליו. קראו לדרכים החדשות "דרכי מק-אדם".

הדרכים שסלל מקאדם קידמו את המהפכה התעשייתית והצמיחו את כלכלת אירופה במהירות. הם גם האריכו את חייהם של הסוסים, שעד אז לא שרדו יותר משלוש-ארבע שנים על הדרך.


הנה סרטון שמציג סלילה של דרך בשיטה שפיתח ג'ון לאודון מק-אדם:

http://youtu.be/LCXscdCoTjc

סמואל מורס (Samuel Morse) האמריקאי השלים בשנת 1844 את פיתוח הטלגרף, שארך 10 שנים ואיפשר לשדר מסרים והודעות בשפת מורס שפיתח, באמצעות כבלים.

הטלגרף שפיתח מורס היה מכשיר ששימש להעברה של הודעות שנקראו "מברקים" למרחקים ארוכים. המברקים הללו הועברו על ידי תשדורות של אותות אלקטרומגנטיים, כשכל צירוף של אותות קו או נקודה משמש בתור אות במסר המילולי המוצפן, כלומר המסר הסודי.

הצופן זה זכה לשם "שפת מורס" או "קוד מורס".

מקור המילה "טלגרף" ביוונית הוא "כתב-רחוק". זה בדיוק מה שאיפשרה טכנולוגיית הטלגרף - לכתוב ולהעביר למרחקים מסרים כתובים, שבעברית נקראו אז "מברק", על שם הברקים שבשמיים.


הנה סרטון על תולדות הטלגרף:

http://youtu.be/pkafFxtc8A8


כך עובד מכשיר טלגרף:

http://youtu.be/DRlXZGMWnfI


קוד מורס - כך כתבו ושידרו הודעות בטלגרף:

https://youtu.be/YPsgEdmlUf0


פרישת קווי הטלגרף בארה"ב ואיך היא סייעה לניצחון לינקולן במלחמת האזרחים באמריקה:

http://youtu.be/iOICsjn1JjU


וסרט ארוך על התפתחות הטלגרף:

http://youtu.be/wGs57VQHt7M?long=yes

הממציאים של פצצת האטום אינם אדם אחד או שניים. מדובר בקבוצה גדולה של אנשים, מעל 100 אלף איש, שבראשם עמד רוברט אופנהיימר, המנהל המדעי של פרויקט פיתוח הפצצה האטומית.

אופנהיימר ניהל לבדו פרויקט גורלי, מהמורכבים והמתוחכמים בהיסטוריה. בהמשך חייו הוא התוודה על הזעזוע שחש מהתוצאות ההרסניות של פצצות האטום שהוטלו על יפאן וציטט את המילים הקשות מהספר "בהגאוואד גיטה": "הנה הפכתי למוות, הייתי למחריב העולמות".

'פרויקט מנהטן' היה השם שנבחר לפיתוח הפצצה הגרעינית. הפרויקט התרכז בלוס אלמוס שבארה"ב, אבל שלט בפעילות מדעית, טכנולוגית ותעשייתית שנעשתה בכל רחבי ארה"ב.

אופנהיימר אמנם נחשב לאבי הנשק האטומי, אך עבודת הפרויקט שבראשו עמד הושפעה מעבודותיו של אלברט איינשטיין, מהפיזיקאים החשובים במאה ה-20 ואולי גדול הפיזיקאים בכל הזמנים.

הכל התחיל מכך שאל אלברט איינשטיין פנו שלושה מדענים מהונגריה, שהיגרו לארה"ב אך זכרו את אכזריותם של הנאצים וחששו מהידע שהצטבר אצלם בתחום הגרעין. הם ביקשו מאיינשטיין שיסייע לשכנע את נשיא ארה"ב רוזבלט, בנחיצות הפיתוח של נשק גרעיני אמריקני.

השניים חששו מכך שהפיזיקאים של היטלר יקדימו את ארה"ב ושאר המדינות הדמוקרטיות בפיתוח פצצה גרעינית. איינשטיין הצליח במשימה ועל אף שההתחלה הייתה מהוססת, המשאבים העצומים שהושקעו בפרויקט מנהטן העניקו לארצות הברית יתרון ניכר על פני הנאצים, שמנהיגם היטלר העדיף לשים דגש על פיתוח כלי נשק אחרים, על פני הנשק הגרעיני.


סרטון קצר על הנסיבות להקמת פרויקט מנהטן:

http://youtu.be/-gBYU5SFnx8


רוברט אופנהיימר מתוודה על הקושי בסבל שגרמה הפצצה שפיתח עם אנשיו לאזרחים:

http://youtu.be/l8w3Y-dskeg


"ניסוי טריניטי" - הניסוי הראשון של פצצה אטומית במסגרת פרויקט מנהטן ב-16 ביולי 1945:

http://youtu.be/Ru2PWmGIoB8


האבולוציה של הנשק הגרעיני:

https://youtu.be/xLRSmzGRLUk


מצגת וידאו עם תמונות מפרויקט מנהטן:

http://youtu.be/hljX7_P2leE


וסרט תיעודי על אופנהיימר האמריקאי, האחראי ליצירת ההפצצה האטומית:

https://youtu.be/0s9fpFPAC94?long=yes

גביע הגלידה (Ice cream cone) עשוי הוופל הוא אחד המאכלים המוכרים והאהובים בעולם. רבים מעדיפים גלידה בגביע, שגם אותו ניתן לאכול, ולא בגביע נייר. אבל לא רבים יודעים שגביע הגלידה מהוופל נולד כתוצאה מטעות בחישוב. כן, טעות בחישוב הכמויות של דוכן גלידה בסיינט לואיס שבארצות הברית, היא שהביאה להמצאה הפופולארית הזו.

הכל התחיל ביריד העולמי שנערך בשנת 1904 בעיר האמריקאית סיינט לואיס. ביריד השתתפו משווקים ומציגים מרחבי העולם. זה היה יום חם והיה ביקוש אדיר לגלידה מהדוכנים שניצב שם. די מהר החלו צלוחיות הגלידה לאזול, אבל ההמונים דרשו גלידה ועכשיו.

לפתע שם לב מוכר הגלידה, שבדוכן הסמוך לו מכינים מעין וופל דקיק מפרס, השם הישן של איראן. לוופל הזה קוראים זאלאביה. בעל דוכן הגלידה ביקש מבעל הדוכן שיגלגל את וופל הזאלאביה הדקיק לצורה של קונוס, שבתוכו יוכל להגיש את הגלידה. בעל דוכן הזאלאביה נעתר והכין כמה קונוסים כאלה. ההצלחה הייתה מיידית והגלידה בגביעי הוופל עוררה התלהבות רבה. בתוך ימים נודע בכל העיר על הגלידה בגביע וופל, משם זה התפשט במהירות לרחבי ארצות הברית ולעולם כולו.

מאז 1904 הפך גביע הגלידה לחלק מחוויית הגלידה בכל העולם. קשה לדמיין את הגלידה שלנו בלעדיו וההמונים מצביעים בשפתיים. ההברקה של בעל דוכן הגלידה שחישב לא נכון את כמות הגביעים שבמחסן הפכה לאחת ההמצאות הפופולאריות בהיסטוריה.


הנה סרטון על ההמצאה ששינתה את עולם הגלידה לתמיד:

http://youtu.be/7OcfzMIZsxA


כך מייצרים את גביעי הגלידה מהוופל במפעל משפחתי המייצר אותם כבר דורות:

https://youtu.be/4K4JAyPxlTw


ובחיוך - גלידה היא עניין של טעם (עברית)

https://youtu.be/1zyR7_8N6Og

שעון החול (Hourglass) הומצא בסביבות המאה הראשונה לספירה. לא ידוע מי המציא אותו ובאיזו תרבות נולד, אך הוא היה שימושי ונפוץ כבר אז. הוא היה מעין טיימר קדום. הרעיון היה למדוד בעזרתו את משך הזמן המדויק שבו עובר החול מאגס לאגס בשעון החול וכך לדעת כמה זמן עבר מרגע שהופכים את שעון החול.

ההיסטוריה מספרת שכריסטופר קולומבוס לקח איתו במסע לגילוי אמריקה שעון חול. בשעון החול עושים עד היום שימוש בעיקר בהקשרים מסורתיים. בפרלמנט האנגלי, למשל, נוהגים להגביל את משך הנאומים בעזרת שעון חול. אבל גם במטבח יש שמחזיקים שעון חול כדי למדוד את זמן הבישול.


שעון חול:

http://youtu.be/sR9gqjLqF5w


הנה הוא בהיסטוריה של השעונים ומדידת הזמן:

https://youtu.be/Y8KDgZvaaqA


ושעון גרגרים:

http://youtu.be/syDqnPTg2eY

כדור פורח הוא כלי טיס המורכב מבלון גדול, מלא באוויר חם או גז לצורך עילוי. הכדור הפורח והבלון הפורח מתרוממים משום שהאוויר החם שבתוכם קל יותר מהאוויר הקר שבחוץ.

בתחילת ימי הכדורים הפורחים, חומם האוויר שבהם על ידי תנור, שמילא את הכדור באוויר חם והעלה אותו לשמיים. כל עוד נשאר האוויר חם, המשיך הכדור לטוס גבוה. עם הפסקת חימום האוויר ירד הכדור הפורח לאדמה.

הכדורים הפורחים הראשונים התבססו על אוויר חם, עם להבה שיצרה עשן חם בתחתיתם. הסכנה בהם היתה גדולה בשל נטייתם לעלות באש בזמן הנחיתה. כיום נוטים להשתמש בגז שהוא מסוכן פחות מאוויר חם ולהבת אש.


הנה סרטון שמסביר כיצד כדור פורח עף:

http://youtu.be/VLlJXfPWbV8


חוויית הכדורים פורחים שמעל 100 מהם עפים בכל בוקר בחבל קפדוקיה שבתורכיה:

http://youtu.be/QyxOP3uK1U4


טיסה בכדור פורח בישראל:

http://youtu.be/OQZwstB0M5s


וראו כיצד יוצרים כדור פורח משקית ואוויר חם (עברית):

https://youtu.be/1xXA7zPKemQ


ובואו לעוף בכדור פורח:

http://youtu.be/0RPurvYriHI?qr=yes

טרמין הוא כלי נגינה אלקטרוני וכלי הנגינה הראשון שהנגינה בו מבוצעת ללא מגע. הוא נקרא על שם הרוסי לב טרמין שהמציא אותו בשנת 1919.

הנגינה בטרמין מתבצעת על ידי שינוי מרחק הידיים מזוג אנטנות. המרחק של הידיים משפיע על השדה האלקטרומגנטי שבסביבתן. האות מהאנטנות שולט על מתנד אלקטרוני המחולל את הצליל שמפיק הטרמין.

בנגינה שולטת יד אחת בגובה הצליל (תדר האות), והיד השנייה בעוצמה של הצליל.

הטרמין מנגן צלילים ממושכים ולא ניתן להפיק בו צלילים קצרים או נגינה קטועה, מה שנקרא במוסיקה "סטקטו".


הנה הטרמין והסבר על הנגינה בו:

https://youtu.be/-QgTF8p-284


נגנית טרמין מבצעת עם תזמורת את "היו זמנים במערב":

https://youtu.be/lY7sXKGZl2w


לב טרמין הממציא, מנגן בטרמין בעצמו:

http://youtu.be/w5qf9O6c20o


ביצוע בטרמין לשיר "אי שם מעבר לקשת":

https://youtu.be/K6KbEnGnymk


טרמיני הוא הטרמין המודרני - קבלו הסבר איך לנגן בו:

https://youtu.be/iPGGOaLoJbw


היום הטרמין הוא גם וירטואלי והוא בטאבלט או במחשב (ראו למטה קישור):

https://youtu.be/aFK_aq44z4Y


והרצאת וידאו של נגנית טרמין שמציגה ומסבירה את הכלי לעומק:

https://youtu.be/MJACNHHuGp0?long=yes

נוּל (Loom) הוא מתקן או מכשיר אריגה עתיק-יומין שבעזרתו מייצרים בד.

על הנול מתוחים חוטים בשתי וערב, כשחוט השתי נשזר בה בחוטי הערב. הנוּל, או ליתר דיוק מי שאורג באמצעות נול, מבצע את האריגה, שהיא פעולה של שזירת חוטי הערב המתוחים לרוחב, עם חוטי השתי המתוחים לאורך.

את נול האריגה המציאו במצרים העתיקה, אם כי ישנם סימנים לקיומם של נולים פרימיטיביים כבר בתקופה הנאוליתית. קראו עליו בתגית "נול".


כך פועל נול מהמאה ה-18:

https://youtu.be/FnbUF0wgIfw


וכך משתמשים בנול בקמבודיה:

https://youtu.be/Ih6y4LBhqNo

בשנת 1953 גילה קארל ציגלר (Karl Ziegler) במקרה את השיטה לייצור פוליאתילן. הפוליאתילן הוא אחד מסוגי הפלסטיק החשובים והתעשייה עושה בהם שימוש רב בעידן המודרני. מיריעות ניילון לאיטום ועד בקבוקי פלסטיק, צינורות השקיה, שקיות ועוד - הכל היום מיוצר מחומר הפלא פוליאתילן.

בשנת 1963 זכה ציגלר בפרס נובל על גילוייו בתחום של הפולימרים הכבדים. תרומת ההמצאה המקרית שלו תרמה מאד לתעשייה המודרנית והיא הובילה לפריצות דרך רבות ונוספות.


הנה סרטון על המצאת הפוליאתילן:

https://youtu.be/e0-swFI9-SQ


וכך יוצרים את הפוליאתילן:

https://youtu.be/4V1GYCqkJg0

מעבר חצייה (Pedestrian crossing) הוא מסלול מעבר בטיחותי להולכי רגל, המיועד לאפשר להם לחצות את הכביש. בדרך כלל מעבר החצייה ממוקם ליד צומת, במקום שנהגי הרכב יכולים לראות את הולכי הרגל המבקשים לחצות.

מכיוון שגם הנהגים יודעים שזהו המקום בו הולכי רגל אמורים לחצות, הם יותר עירניים באזור זה של הכביש. חלק ממעברי החצייה מכילים רמזורים המיועדים להולכי הרגל.

בישראל מעברי חציה מסומנים כפסים מקבילים, לרוחב הכביש. ישנן מדינות בהן מעבר חצייה מסומן באמצעות שני פסים מקבילים לאורך הכביש, התוחמים את שטח המעבר.

מעברי חצייה היו קיימים כבר לפני מעל אלפיים שנה. בחורבות העיר הרומית פומפיי, למשל, אפשר למצוא אבנים גדולות שמונחות בתבנית כמו של פסי מעבר החציה שאנו מכירים כיום. האבנים שימשו את הולכי הרגל כדי לחצות את הרחוב מבלי להתלכלך מהביוב והרפש שזרמו ברחוב עצמו. המרווחים בין האבנים אפשרו לעגלות לעבור בבטחה ביניהן.

עם זאת, מעברי החצייה הבטיחותיים, כפי שהם מוכרים כיום, הומצאו רק בתחילת המאה ה-20, כאשר כמות המכוניות בכבישים גדלה מאד וחציית הכביש הפכה עניין מסוכן.


כך נראים מעברי חצייה במזרח הרחוק כשההמונים חוצים בצומת סואן:

https://www.youtube.com/watch?v=apI6U82ScL0


הדרך לחצות נכון במעבר החצייה:

https://www.youtube.com/watch?v=WgCCdMaPJng


מעבר החצייה המפורסם ביותר בעולם - ליד אולפני "אבי רוד":

https://youtu.be/z4sJmEwn_TQ


ושיר קצר על מעבר חצייה:

https://www.youtube.com/watch?v=JhLstEJulx0