הצמח אוכל באמצעות שורשיו. השורשים מקבלים מהאדמה מלחים שונים שמזינים אותם ומאפשרים להם לגדול ולהתפתח.

הנוזל שמגיע מהאדמה ועובר ומפיץ לאורך כל חלקי הצמח את חומרי המזון נקרא מוהל. הוא בעצם כמו הדם שמביא מזון לכל חלקי גופנו.

יש גם צמחים שטורפים חרקים, אבל אלה הם צמחים נדירים יותר.


הנה סרטון משעשע על צמח שדורש דישון טוב כדי לאכול טוב (מתורגם):

http://youtu.be/ww--HRZPjGo


והצמחים שטורפים חרקים:

https://youtu.be/pkwxXeSC6Ls

כבר שנים רבות מסתובבת הטענה שמוסיקה מעודדת צמחים לצמוח ולהתפתח. גננים וחקלאים רבים החלו להשמיע מוסיקה, במיוחד מוסיקה קלאסית, בחממות שלהם. אבל האם ההשפעה הטובה של מוסיקה על צמחים היא אכן מדעית?

ניסויים שונים הראו על צמיחה טובה יותר עם מוסיקה ועל כך שצמחים ש"שמעו" מוסיקה קלאסית בעת הגדילה שלהם, צמחו לגובה רב יותר. גם חוקרים וגם סטודנטים בעולם אוהבים לבצע את הניסוי הפשוט והמעניין הזה. ניסוי פרטי שערכה סטודנטית עשה השוואה בין 3 עציצים - אחד שגדל עם מוסיקה של בטהובן, אחד שגדל ללא מוסיקה ואחד שגדל בתנאים של דממה מוחלטת. תוצאות הניסוי הראו שעציץ שגדל עם המוסיקה הגיע לגובה של 23 סנטימטרים, בעוד שעציצים שגדלו באותם תנאים אך ללא מוסיקה הגיעו לגבהים נמוכים יותר.

עם זאת, לא נמצאו הוכחות לכך שצמחים גדלים טוב יותר עם סגנון מוסיקה קלאסית, לעומת סגנונות אחרים.


הנה התוצאות הטובות של השפעת מוסיקה קלאסית על התפתחות של צמחים ורוק כבד שמפתיע אף יותר:

https://youtu.be/C5dNhNfGyWQ


ניסוי מעניין בעגבניות בו התגלה שדווקא הדממה נתנה את העגבניות הגדולות ביותר:

http://youtu.be/GzGeFmzAxM4


ונראה שרואים זאת גם בתצפית ארוכה בצמחים - השמאלי עם מוסיקה והימני בדממה:

https://youtu.be/cH-9SaFfB8k


יש ויכוח על ההשפעה של מוסיקה על גידול ענבים והיין שמופק מהם:

http://youtu.be/xKYqlOwU8bk


בכיוון ההפוך - הנה המוסיקה שיוצרים הצמחים:

http://youtu.be/jlnU1oeTEuo


ולסיום רק פתיחת עלי הכותרת של פרחים בבוקר, לצלילי המוסיקה המהפנטת של פיליפ גלאס:

https://youtu.be/iB0sXWwH_eA

זה כמה עשורים שנפוצה הטענה שצמחים מרגישים כאב ושיש להם רגשות. זה החל כשבחורף 1968 פרסם קליב באקסטר (Cleve Backster) שהוא מצא במחקרים שערך, שצמחים שנבדקו במכונת פוליגרף, מגיבים לאמת ולשקר. באקסטר, דוקטור לרפואה משלימה וסוג של מומחה לפוליגרף, טען שהצמחים חווים מגוון של תחושות ורגשות.

הטענה המקובלת הייתה תמיד שלצמחים אין מוח. אין להם גם מרכז עיבוד נתונים אחר, שיחליף את המוח בעיצוב תודעה ורגש. לפיכך, מחקרו של באקסטר היה עלול להיות פצצה בוטנית רבת עוצמה.

אבל במדע נוהגים החוקרים לחזור על מחקרים, כדי לוודא שהתוצאות חוזרות על עצמן ואינן פרי טעויות או תוצר חד-פעמי שהתקבל במקרה. כך יצא שדי מהר החליטו החוקרים הורוביץ, לואיס וגאשטייגר, לבדוק את ממצאיו. לאחר השחזור של המחקר שלו, תוך הפעלת הכלים המדעיים המקובלים, הסתבר שהממצאים המהפכניים שפרסם קליב לא התאמתו.

אבל בציבור היו מי שהתאהבו ברעיון המהפכני. כשיצא שנים מספר אחר כך הספר "החיים הסודיים של הצמחים" מאת עיתונאי בשם פיטר טומפקינס וגנן בשם כריסטופר בירד, התאהב הציבור ברעיון שצמחים הם סוג של בעלי חיים.

לא עזרו טענות המדענים שאין לצמחים רגשות של ממש. הסיפור תפס כמו שריפה בשדה צמחים. המוסיקאי הנערץ סטיבי וונדר הוציא אז אלבום כפול ומצליח של שירים שהוקדשו לספר ולאיש כבר לא היה אכפת מה אומרים החוקרים.

אבל לא. חישה אינה רגש ואין סימן לכך שלצמח יש רגשות. דארווין, הוגה תורת האבולוציה, כתב ששורשי הצמחים והעצים הם שמתפקדים בתור המוח שלהם. מחקרים מצאו שככל הנראה יש לצמחים יכולת לחוש כאב ואפילו יכולת "איתות כימי". באמצעותה הם מעבירים מסרים על סכנה וכאב לצמחים אחרים.

מחקר מ-2014 של צמד החוקרים אפל וקוקרופט גם מצא שכשזחל לועס אותם, צמחי תודרנית לבנה מגיבים לרעידות האוויר של רעש האכילה ומפרישים חומר רעיל שמרתיע אותו.

מחקר אחר הראה שצמחים מעבירים אותות חשמליים כשהם סובלים מכאב. הממצאים נערמים והצמחים חשים ומגיבים יותר משחשבנו, אבל אלו אינן רגשות, אלא תגובות הישרדותיות של אמצעי חישה. רגשות של ממש אין לצמח. עדיין.


הנה מחקרי הרגשות של הצמחים של קליב באקסטר:

http://youtu.be/fStmk7e9lJo


תקשורת בין העצים מתבצעת באמצעות פטריות שגדלות בין השורשים שלהם, מתחת לפני הקרקע, ומעבירות מידע המסייע להם לתקשר ולהזהיר זה את זה גם מהתקפות:

https://youtu.be/yWOqeyPIVRo


הדגמה של הצלילים שבעזרתם מתקשרים הצמחים בינם לבין עצמם:

http://youtu.be/MPpURDTTf8k


והרצאת טד על התקשורת העמית, כולל המשפחתית עם משלוחי המזון לצאצאים (מתורגם):

https://youtu.be/Un2yBgIAxYs?long=yes

יש טענה שצמח מרגיש ושרגשות של צמחים הם דבר שקיים ולא נחקר מספיק. מחקרים מדעיים הראו שלצמחים יש זיכרונות, חושים ואפילו תקשורת ביניהם. אבל האם יש להם גם מודעות? ואם כן, איפה נמצא המוח שלהם?

צ'ארלס דארווין, הוגה תורת האבולוציה, כתב שלצמחים ועצים יש את השורשים שלהם והם שמתפקדים בתור המוח שלהם. מאז המדע התקדם והתיאוריה גורסת שמערכת עצבים מרכזית בצמח היא שמסוגלת לאפשר לו פעולות מתוחכמות. הוכח שהצמח יכול "לשמוע" זחל שאוכל אותו ולהפיק ריח שמרחיק את הזחל הזה. החוקרים הראו שגם כשמשמיעים לצמח את הזחל, הוא מפיק את הריח הדוחה. מכאן שהצמח שומע בדרך כלשהי. באמצעות ניצוץ חשמלי עצבי מועברות הוראות במערכת העצבים של הצמח.

יש סברה שלצמחים יש יכולת "איתות כימי", המשמשת בין השאר אמצעי להעברת מסרים על סכנה וכאב לצמחים אחרים. ולא פחות מדהים שאם מסממים את הצמח הוא לא מגיב או חש את הכאב. ניסוי שנערך על צמח המימוזה "הביישן" (ראו באאוריקה בתגית "מימוזה"), הראה שהרתיעה שלו מחרקים מפסיקה כשמסממים אותו באתר.


הנה סקירה על החוכמה של הצמחים:

http://youtu.be/Xm5i53eiMkU


הרי אנו יודעים שצמחים מגינים על עצמם (מתורגם):

https://youtu.be/Hja0SLs2kus


ויש לצמחים מערכת עצבים:

https://youtu.be/LeLSyU_iI9o


אז הנה הרצאת וידאו שמסבירה כיצד הצמח מסמן כאב באיתותים חשמליים (מתורגם):

https://youtu.be/pvBlSFVmoaw?long=yes

אצות (Seaweeds) הן צמחים פשוטים, הפשוטים בעולם הצומח, שחיות במים מתוקים ומלוחים או במקומות לחים על פני האדמה. אין להן שורשים ולרוב הן בצבעי ירוק, אדום וחום.

בניגוד לצמחים רגילים, לאצות אין שורשים. האצות יכולות להיות בגדלים שונים, מאצות חד-תאיות, שעשויות תא אחד בלבד וצובעות בירוק מים עומדים וקליפות עצים, ועד אצות באורך של 45 מטרים, כמו אלה שגדלות באוקיינוס השקט.

קיימים 100 אלף סוגי אצות בעולם.

האצות הן מזון לדגים. הן מכילות צבענים (פיגמנטים) כמו הכלורופיל, שצובע אותן בירוק של הצמחים. יש בחלקן גם פיגמנטים אחרים, המקנים להן צבעים שונים. אלה מאפשרים לאצה ליצור אנרגיה מאור השמש ולייצר את המזון (הסוכר) בעצמן.

בריאות, מזינות וטעימות - התזונה המודרנית מזהה את האצות כמזון-על, "סופר פוד" של ממש.

במזרח משתמשים באצות כבר אלפי שנים כמרכיב בריא וטעים בתזונה המקומית של ארצות כמו יפן, סין ושכנותיהן. הדוגמה הקלאסית היא הסושי שאצת הנורי משמשת בו בתפקיד מרכזי. בימינו גם בעולם המודרני הבינו שהן יכולות להיות מרכיב משמעותי בעתיד התזונתי של המין האנושי.

התעשייה והמדע חוקרים במרץ את האצות, גם לצרכים אחרים. כיום מפיקים או לומדים להפיק מאצות מוצרי בריאות, תכשירים קוסמטיים, תוספי תזונה, תמציות מרפא, תרופות ועוד. במקומות שונים חוקרים גם את האפשרויות להפיק מאצות גם תחליפי חלב, או אפילו להפכן למקורות אנרגיה חלופית.


הנה האצות שבים והפוטנציאל התזונתי העצום שלהן:

https://youtu.be/U4OtEIWCnHY


האצות בריאות לאכילה ולמעשה הן מזון-על:

https://youtu.be/eEwmgJGXGSo


כך אוספים אצות בים ביפן:

https://youtu.be/deZja5i_B3o


בגימנסיה הרצליה בתל אביב מגדלים את אצת הספירולינה הבריאה (עברית):

https://youtu.be/Ase9SSI3x8U


כאן מייצרים מזון מאצות (עברית):

https://youtu.be/kRo9zWkQrPQ


מסכות הזנה לעור הפנים:

https://youtu.be/9qi4pKiyHLM


וכך לומדים להפיק מהאצות מוצרים חדשניים (מתורגם):

http://youtu.be/oOFMnZWbINU

עירית (Chives), או שום העירית, ידועים כאחד מצמחי התבלין האהובים והשימושיים במטבח. באנגלית, אגב, מבטאים את שמו צ'ייבס,

צמח העירית הוא רב-שנתי. הוא מספק בקביעות עלים טריים למטבח ומתאפיין בעלים ירוקים, דקים וחלולים, המזכירים בין צינורות זעירים למראה של דשא.

העירית גדלה בצברים צפופים, עד לגובה של 30 סנטימטר. בעונת הפריחה היא תפתיע בפרחים סגולים וקטנים, שהם לא רק יפים בגינה או בעציץ, אלא גם אכילים וישמשו במנות שונות כקישוט אכיל ויצירתי.

במטבח, העירית תוסיף לכל מנה ניחוח ומראה ירוק ורענן. לרוב היא מציעה טעם עדין של בצל. יש גם את העירית השומית, שטעמה מזכיר את זה של השום. אבל לעירית בכל מקרה ארומה עדינה יותר מאלו של הבצל והשום.

נוהגים לקצוץ את העירית כשהיא טרייה ולשלב אותה בסלטים וחביתות ירק. לעתים היא תתווסף לשיפור הטעם של תפוחי אדמה אפויים ומומלץ לשלב אותה גם ברטבים ומרקים.

את העירית מגדלים כיום ברחבי העולם, אך מקורה הוא איפה שהוא בין אסיה לאירופה. חלק מהחוקרים סבורים שמוצאה בסין והם מצביעים על עדויות משוערות משנת 3,000 לפני הספירה. טענה היסטורית לא לגמרי מוכחת היא שמרקו פולו הביא אותה מסין לאירופה. מנגד, מרבית החוקרים טוענים שמקורה באנגליה, ממנה היא הועברה בידי חיילים רומים אל ארצות שונות באימפריה הרומית.

בין היתרונות התזונתיים של העירית יצויין שהיא תורמת לבריאות הכללית, במיוחד בעושר של ויטמין C, ויטמין K וחומרים נוגדי חמצון.

לא מעט אמונות נתלו בעירית בימי קדם. כדי להרחיק מחלות ורוע, תלו רבים אז צרורות של עירית מיובשת בביתם. צוענים ברומניה השתמשו בצמח העירית לגילוי העתיד.

מבחינה רפואית ייחסו לעירית בימי קדם סגולות רפואיות של הקלה על בעיות עיכול. כתבים רומיים עתיקים טענו שהעירית מעלה לחץ דם, מקילה על כאבי גרון וכוויות שמש ומהווה חומר משתן. לא ברור כמה אכן היא עושה את העבודה.


הנה העירית ושימושיה:

https://youtu.be/laK2I6mej7c


על גידול עירית בעציץ:

https://youtu.be/XcSAV25CAY4


כך מגדלים ומרעננים עירית (עברית):


https://youtu.be/3CMI5NwU8DI


משורש של עירית גדולה מכינים דבק עתיק (עברית):

https://youtu.be/qnL2vdxZT3c


וכך מרבים את העירית:

https://youtu.be/8av9PGr2tIk?long=yes

צמחים אולי לא נראים לנו חכמים במיוחד, אבל הם מצוידים במערכת עצבים שהולכת ומתבררת כבעלת יכולות מרשימות. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מראים שככל הנראה הצמחים חשים כשאוכלים אותם, הם גם מרגישים דברים ואף מתקשרים ביניהם באופן מסוים.

מחקרים אחרונים מראים שלצמחים יש גם אינטליגנציה, רק שבמקום מוח שהוא אחד ויחיד ובמידה שיאבד לצמח, הצמח לא ישרוד, יש לצמח המון תחליפי מוח. לא מדובר בעצבים. חשוב לדעת שבניגוד לבעלי חיים, דופן התא של הצמחים עשוי תאית, צלולוזה בלעז. אין לצמחים מערכות עצבים ואברי חישה שיש לבעלי חיים.

ובכל זאת מצא צוות חוקרים בראשות סטאפנו מאנקסו, נוירו-ביולוג צמחים שחוקר את הנושא, שקצה השורש של הצמח מכיל מיליוני חלקים שמעבירים לצמח אותות ומידע באופן עצמאי. כך יכול הצמח לשרוד גם אם הוא מאבד 90% ממנו. כך יכולים הצמחים לשרוד גם במקרה של אובדן של חלק גדול מהם ולהמשיך לתפקד כמעט בכל מצב.

ורגשות? - אמנם במשך שנים הסתובב הרעיון שלצמחים יש גם רגשות, אך עם הזמן התברר שהמחקר שקבע זאת לא נעשה על פי השיטה המדעית ואף מחקר אחר לא הצליח לאשר את ממצאיו.


הנה סרטון שמספר על האינטליגנציה של הצמחים:

http://youtu.be/KLhgtqd1M2g


עוד הסבר על החוכמה והלמידה של הצמחים:

http://youtu.be/Xm5i53eiMkU


והרצאת טד נהדרת על היכולות של צמחים לספור ולתקשר (מתורגם):

https://youtu.be/pvBlSFVmoaw?long=yes

רבים סבורים שחשיבה בצמחים אינה באמת קיימת, לפחות לא במובן האנושי של חשיבה, או אפילו בהקבלה לבעלי חיים. מוח אין לצמח אז איך בדיוק תהיה חשיבה כזו?

אז נכון. מוח אין לצמחים, לפחות לא כמו זה שאנו מכירים. אך יותר ויותר מחקרים מראים שהם מסוגלים לקלוט מידע מהסביבה, לעבד את המידע הזה ולהגיב אליו באופן מתוחכם למדי.

למשל בהקשר לזיהוי של שינויים בסביבה. יותר ויותר מחקרים מראים שצמחים רגישים לשינויים בסביבתם, משינויים באור, בטמפרטורה, לחות ומגע. ללא מוח מצליחים הצמחים להגיב לגירויים כאלו. זה מתאפשר באמצעות מערכת מסועפת של הורמונים וחיישנים ביוכימיים.

כשהצמח חש בחרק טורף, למשל, הוא יכול לשחרר חומרים כימיים. זה מתרחש לצורך הרתעה או כדי להזעיק צמחים סמוכים.

מה שמעניין עוד יותר הוא שצמחים מסוגלים גם לזכור מידע ולהשתמש בו בעתיד, כמו למשל לזכור תקופות של בצורת ולהתכונן אליהן.

מחקרים מראים תקשורת של ממש בין צמחים, המתקשרים זה עם זה דרך השורשים ובאמצעות חומרים שהם משחררים לאוויר. בדרך זו מעבירים צמחים מידע מגוון, על סכנות, משאבים שזמינים להם ואפילו לגבי זהותם של צמחים שכנים. מחקרים שונים זיהו רשתות שורשים ביערות, המאפשרות העברת מידע ומשאבים בין צמחים שונים. רשתות מידע אלה זכו לכינוי "אינטרנט של העצים".

החשיבה הצמחית, חשוב לזכור, שונה מאוד מהחשיבה האנושית. לצמחים אין מודעות במובן המוכר לנו. גם רגשות או מחשבות מופשטות אין להם. ה"חשיבה" של הצמחים היא יותר לכיוון של תגובות לסביבה, תגובות מורכבות שמבוססות על מנגנונים ביולוגיים וכימיים שונים.

המחקר לגבי הבינה הצמחית ממשיך וחושף בהתמדה יכולות לא ידועות של הצמחים, יכולות מפתיעות ולעתים שומטות לסתות בעולם הטבע.


#מחקרים מעניינים
פרופסור סטפנו מנקוסו מאוניברסיטת פירנצה חוקר שנים את האינטליגנציה של צמחים. במהלך השנים הוא גילה ממצאים מרתקים על היכולות של הצמחים לפתור בעיות ולהגיב לסביבתם. בשנת 2006 הוא אף טבע את המושג "נוירוביולוגיה של צמחים" (plant neurobiology), מה שיצר, למעשה, תחום מחקר חדש.

באחד המחקרים הראשונים שהדגימו תגובה ספציפית של צמחים לגירוי קולי, הראה מחקר פורץ של החוקרת אפפל ועמיתיה כיצד צמחי ארבידופסיס מסוגלים להבחין ברעשי אכילה של זחלים ולהגיב לכך על ידי ייצור כימיקלים שמגינים עליהם.

גם הפרופסורית סוזן סימארד מאוניברסיטת בריטיש קולומביה חקרה את התקשורת בין עצים וקבעה שהם מתקשרים ביניהם דרך רשתות תת-קרקעיות של פטריות. בספר שהוציאה בשנת 2021, "Finding the Mother Tree", היא תיארה כיצד עצים מעבירים מידע ומשאבים זה לזה דרך מערכת תקשורת, אותה היא מכנה בחצי חיוך "Wood Wide Web", על משקל האינטרנט המשמש את המין האנושי כמערכת תקשורת וקרוי "World Wide Web".

עוד מחקר מרתק פרסמו בשנת 2019 פרופ' יואב יגר מאוניברסיטת תל אביב והצוות שלו. הם הראו כיצד צמחים מסוגלים להגיב לעקה, קושי גדול העומד בפניהם, באמצעות ייצור של אותות אולטרה-סוניים. הם הצליחו ממש להקליט מעין "צעקות" אולטרה סוניות מצמחים שונים, במצבי עקה. לדבריהם הצעקות הללו מרמזות על צורה נוספת של תקשורת צמחית.

ב-2016, במסגרת מחקר נוסף שפרסמו ז'ולי צ'יננדורמי ועמיתיה בכתב העת המדעי Nature Communications, הם הראו שצמחים מסוגלים "לזכור" חוויות של קור ולהשתמש במידע הזה כדי לתזמן את מועד פריחתם. תהליך המכונה קִיּוּט, וֶרנָליזציה (vernalization) שמובנו הפשוט "אביביות".

ועדיין, חשוב לציין שתחום האינטליגנציה של צמחים הוא עדיין שנוי במחלוקת - במיוחד בקהילה המדעית. יש חוקרים, דוגמת לינקולן טייג מאוניברסיטת סידני, המזהירים מלייחס יכולות קוגניטיביות מורכבות מדי לצמחים. ועדיין, מחקרים כאלו ואחרים ממשיכים לחשוף יכולות מפתיעות של צמחים ומעוררים שאלות מרתקות על טבע התודעה של צמחים בעולם הצומח המגוון כל כך.


הנה סרטון שמספר על היכולות המדהימות של הצמחים:

http://youtu.be/u2GWd2j3qJ8


הרצאה עם דוגמאות מאלפות לחשיבה צמחית ותקשורת בין צמחים:

https://youtu.be/zm6zfHzvqX4


לצמחים יש מערכת עצבים ותקשורת ברורה:

https://youtu.be/LeLSyU_iI9o


וגם לבעלי חיים יש חשיבה מסוג מסוים (מתורגם):

https://youtu.be/BDJ8xyQjyhM


האם לצמחים יש אינטליגנציה ללא מוח? והאם יש להם מודעות?

https://youtu.be/CaTgM52a32s?long=yes

מחזור חיי הצמח מתחיל מהזרע הנשתל באדמה. אחרי זמן מה שבו הוא מקבל מים ומינרלים מהאדמה, הזרע מוציא שורשים, נובט מהאדמה ומתחיל להוציא עלים מהגבעול. לאיטם מתפתחים הפרחים והזרע הפך לצמח של ממש. הוא מוציא זרעים משלו, בפרחים או בפירות ומתחיל התהליך של הפצת הזרעים.

הפצת זרעים נועדה להביא את הזרעים החדשים אל האדמה, כדי שינבטו וייצרו צמחים חדשים. הפצת זרעים כזו יכולה להיות על ידי הרוח, על ידי מים, בהפצה עצמית של צמחים המפוצצים פרי והזרעים נזרקים ונורים למרחק.

אבל ההפצה הכי מעניינת היא זו שבה הצמח מושך אליו בעלי חיים וחרקים, כדי להפיץ את זרעיו. בעלי חיים שאוכלים את הפירות, מפילים את גרעיני הפרי וכך הם מפיצים את הזרעים שבהם. גם ציפורים וחרקים, כמו דבורים למשל, מאביקים את הפרחים ומעבירים את הזרעים לפרחים הבאים. כך הזרעים נפוצים מפרח לפרח ומעץ לאדמה ויוצרים פרחים, עצים וצמחים חדשים.


הנה הסבר לילדים צעירים:

http://youtu.be/dJjNh2pMSB8


הסבר לילדים (עברית):

https://youtu.be/nvknwF3a0HM


הסבר לילדים על מחזור חיי הצמח:

http://youtu.be/zPqnYYI2Uq8


ושיעור על מחזור חיי הצמח (עברית):

https://youtu.be/eE-2rc7eeUs?long=yes

גימפי גימפי (Gympie gympie) הוא שיח סירפדי גדול שהוא צורב ביותר ואולי אף הצמח הכי מכאיב בעולם. הוא גם מסוכן מאד ובהחלט לא היינו רוצים לפגוש אותו ביער כלשהו בזמן טיול.. למזלנו הגימפי-גימפי גדל בצפון-מזרח אוסטרליה וביערות הגשם של אינדונזיה.


הנה צמח העינויים של אוקיאניה - הגימפי גימפי:

https://youtu.be/8HOIQjILUBg


הנזקים המכאיבים שהוא גורם:

https://youtu.be/Pm9_e-ony3s


ומצגת וידאו על הגימפי גימפי:

https://youtu.be/6CuUMLkPey8

כשהעץ או הצמח צריך לגדל את פירותיו, הפרחים שלו נובלים. האנרגיה והמזון שלהם זקוקים הפירות כדי לגדול, הם רבים. הפניית המזון לפירות מונעת מהפרחים את המזון שלו הם זקוקים והם מזדקנים במהירות ונובלים. אבל הפרי שיגדל ויבשיל, יפזר את גרעיניו על הקרקע. גרעינים אלו יצמיחו צמחים חדשים רבים וכך מפיץ הצמח את עצמו שוב ושוב.


הנה סרטון שמראה פרחים שנשמרו בלא שינבלו על ידי קיצוץ אלכסוני של הגבעולים והחלפת מים כל יומיים עם חצי כפית כלור, נגד חיידקים:

http://youtu.be/ospP_lnIyMU

יש פרחים שהם רגישים לקור. כשיורד הלילה הקר, נסגרים פרחים אלה כדי להגן על עצמם ועל האבקנים מהרטיבות. הם נפתחים רק בבוקר, לאור השמש החמימה.

בר-שי מציין שיש פרחים, שנקראים פרחי צלחת, כמו הכלנית, הנורית והצבעוני - שכשחיפושיות מגיעות אליהם בערב, הם נסגרים ומגינים עליהם במהלך הלילה ובבוקר הפרחים שבים ונפתחים. התוצאה היא שהחרק, או החיפושית במקרה הזה, זוכה לאוהל המאפשר לו לישון וב"תמורה" הוא מבצע האבקה לפרח, כלומר מעביר את האבקה שנדבקה אליו בתוכו, אל פרחים אחרים.

כך מאפשרת סגירת הפרחים בלילה סוג של סימביוזה, כלומר שיתוף פעולה ביניהם. על שיתוף הפעולה הזה, שבין הפרח "המארח" לחיפושית הבאה ללון ומפיצה הלאה את זרעיו, על שיתוף הפעולה הזה ניתן לומר שהוא פורה, תרתי משמע.


הנה הילוך מהיר של פרחי חבצלות המים נפתחים עם הבוקר העולה:

https://youtu.be/y3Y4J-7THDA


פרח היביסקוס שנפתח ונסגר:

http://youtu.be/F5JliXDYzmw?t=7s


ועוד פריחות עם בוקר:

https://youtu.be/RZkX1k1UldQ

ביו דיזל (Biodiesel) הוא דלק ביולוגי, כלומר דלק שמיוצר מחומרים טבעיים בתגובה כימית. דלק כזה מיוצר ממגוון חומרים כמו שמן צמחי, דוגמת שמני הסויה, קנולה, קוקוס, תירס, בוטנים וכדומה ומשמנים משומשים לטיגון ושומן בעלי חיים.

ביו דיזל הוא אחת השיטות ליצירת אנרגיה חלופית, שכיום מנסות חברות רבות לממש. הסיבה העיקרית היא כמובן מחירי הנפט והדלק והמחסור שצפוי בעשרות השנים הבאות בנפט. אבל יש גם סיבה סביבתית - להפוך את המטרד למשאב.

אם יצליחו למשל להפוך אצות לדלק, הרי שמעבר לחסכון שביצירת דלק מצמחים שניתן לגדל, יש בכך גם מן ההקלה על עולם שבו האצות הולכות ומתרבות וצורכות את החמצן החשוב לאדם.

היות וביו דיזל עשוי משמני צמחים או משומן של בעלי חיים, ניתן ליצור אותו גם מצמחים ואפילו מבעלי חיים שמתו לאחרונה. אבל הכי טוב הוא לעשות שימוש בשמנים משומשים, ליצירה של ביו-דיזל.


כך יוצרים ביו-דיזל משמנים משומשים (מתורגם):

https://youtu.be/CBKKoq_HxYA?t=6s


התהליך של הפיכת אצות לדלק (עברית):

http://youtu.be/Ig_aRUpxGXA


והפקת דלק מצמחי קיקיון בישראל - אחת מאפשרויות יצירת הביו דיזל (עברית):

http://youtu.be/Vrvg6RWPWIo?t=10s

הצמיחה של הצמח היא תופעה מופלאה, לא פחות מזו של בעלי חיים. הוא מתחיל מזרע קטן, חלקיק זעיר שיהפוך במהלך הצמיחה לצמח ואפילו לעץ שיכול להגיע לממדים עצומים.

אבל איך זה קורה?

כדי לגדול הצמח זקוק לכמה דברים במיוחד: אור (רצוי אור שמש) שהכרחי לתהליך הפוטוסינתזה, מים (אבל לא יותר מדי) ויציבות, כלומר לא להזיזו ממקום למקום, מה שמבלבל ופוגע בצמח שיצר לעצמו סוג של ”למידה” על התנאים והזמנים במיקומו הקודם.

אז נתחיל כמו תמיד מהתחלה...

הזרע - הוא צורת הרבייה המוכרת ביותר של צמחים. יש גם צורות אחרות - נבגים, שלוחות, נצרים, ברוט ועוד. אך מבחינה אבולוציונית הזרע נחשב לצורת הריבוי המפותחת מביניהן.

מכל מקום, הזרע נוצר בתוך הפרי של הצמח, לאחר שהביצית שלו מופרית בשחלה על ידי האבקנים. כשהוא נשתל באדמה, הזרע צריך מים ויכול לנבוט. במהלך הנביטה יגיח ממנו בשלב מסוים שורשון זעיר.

שורשון - כשהשורשון ייצא החוצה הוא יקבל מים וכימיקלים מהקרקע, לעתים הוא ייהנה גם מחומרי דשן שמסייעים לגדילה שלו. כך הוא ימשיך לגדול ולהתפתח, כשהוא ניזון מהקרקע.

ניצרון - בשלב מסוים, עם הגדילה, יופיע מהשורשון ניצרון קטן.

שורשים - בהמשך, תוך גדילתו, יתחילו לצאת ממנו השורשים של הצמח שעתיד לגדול.

פוטוסינתזה - כשהצמח יגדל, הוא יבצבץ מהאדמה ויתחיל לצמוח לגובה. העלים שלו ייהנו מאור השמש והצמח יתחיל בתהליך מופלא שילווה אותו לתמיד - הפוטוסינתזה.

הפוטוסינתזה (Photosynthesis) הוא אחד התהליכים החשובים בצמיחה של צמחים ועצים. באמצעותו מאפשרת אנרגיית האור לצמחים לגדול. אגב, כך זה גם אצל אצות ואפילו בחיידקים. זה קורה תודות למזון שאור השמש מאפשר להם לייצר. הכירו את התהליך הזה בתגית "פוטוסינתזה".

תהליך הפוטוסינתזה הפך את הצמחים לבסיס של כל שרשרת המזון. כלומר, הם מהווים את מקור המזון והאנרגיה של בעלי חיים רבים. אותם בעלי חיים משמשים בתורם מזון לחיות אחרות, בעלי חיים שמוגדרים בתגית "טורפים".

חשוב לציין שלכל צמח דרושים כמות אור וזמן אור שונים. ישנם צמחים שזקוקים ומתפתחים היטב בשמש ישירה וחזקה, בעוד אחרים "מעדיפים" אור עקיף ולא שמש קופחת.

כך גם בקשר למים להם הצמח זקוק. אם העלים מתחילים להתייבש הרי שהוא זקוק ליותר מים, אבל גם יותר מדי מים זה לא טוב, כי אם הצמח רווי מדי במים הוא יסבול מריקבון באזור השורשים וימות.




כך מנביטים זרע ועוזרים לו במשתלה להפוך לעץ (עברית):

https://youtu.be/mDJnaiBV-uI


הנה הצמיחה של צמח, לאורך 25 ימים:

https://youtu.be/w77zPAtVTuI


תופעת הפוטוסינתזה (מתורגם):

http://youtu.be/eo5XndJaz-Y?t=11s


צמיחה בהילוך מהיר של זרעים שונים:

https://youtu.be/ECibetK2EYI


וכך גדלים הצמחים מתחת לפני הים?

https://youtu.be/2rZ3e9_baJg

הבמבוק (Bamboo) הוא אחד מהצמחים שגדלים בקצב המהיר ביותר בעולם. כמה ממיני הבמבוק מסוגלים לצמוח עד לגובה של מטר שלם בתוך 24 שעות. בתוך עונה אחת הבמבוק יכול להגיע לגובה של לא פחות מ-30 מטרים!

במשפחת צמחי הבמבוק יש מעל 1,450 מינים שונים. אולי משום שהוא סוג של עשב, הבמבוק הוא אחד מהצמחים שגדלים הכי מהר בעולם.

הבמבוק הוא גם צמח עמיד במיוחד. לאחר הטלת פצצת האטום על העיר היפאנית הירושימה, הוא היה הצמח הראשון השתאושש והחזיר את הצבע הירוק לאזור שמסביב לעיר ההרוסה.

ברחבי עולם קיימים מספר יערות במבוק והם נחשבים למקומות רוחניים ומושכים מבקרים רבים. עשבי הבמבוק העצומים שביערות הבמבוק הללו מתנשאים לגובה של 35 מטרים ויותר.

חשיבותו הכלכלית והתרבותית של הבמבוק ברחבי יבשת אסיה היא עצומה. הבמבוק משמש חומר גלם רב-תכליתי ליותר מ-5,000 שימושים שונים ואלו מסייעים למין האנושי כבר אלפי שנים. בין השימושים המגוונים של הבמבוק אפשר להזכיר חלק קטן, כמו הכנת גלשנים, בניית כלי נגינה, יצירת נייר, הפקת דלק, חומרי מזון ובמקומות שונים בעולם אפילו לבניית בתים ובניית פיגומים למבנים רבי-קומות.

יש סברות שהבמבוק היה גם החומר הראשון שממנו בנה האדם בתי מגורים. בדרום אמריקה נמצאו סימנים שגורמים לחוקרים להאמין שכבר לפני יותר מ-9,500 שנים שימש הבמבוק לבניית בתים.


הנה הבמבוק ושימושיו:

http://youtu.be/RC638t4HhHY?t=45s


יש מי שבונים גם אופניים מהבמבוק החזק:

https://youtu.be/-SGxk6jgGC0


כך משמש חומר הבנייה העתיק בהיסטוריה לבנייה מהירה, חזקה ועמידה גם היום:

http://youtu.be/KbWE-17rX2c


וכך בונים בית במבוק:

http://youtu.be/1NeieVcy7HA

מטרת ריח הפרחים היא למשוך פרפרים, ציפורים ועוד חרקים, כדי שיאביקו את הצמח. כל צמח "רוצה" לייצר פירות וכך להתרבות. גרעיני הפרי הם הזרעים שמהם יגדלו צמחים חדשים.

לשם כך צריך הצמח לגדל פרחים. השמן הריחני שמצוי בכל פרח מתאדה לאט לאוויר ויוצר ריח נעים. הריח הזה הוא שמושך אל הפרח ציפורים וחרקים שונים.

החרקים והציפורים הללו, כשהם עוברים בין הפרחים, מעבירים אבקה מפרח לפרח. כשהאבקה עוברת מפרח לפרח היא מפרה את הפרחים ומכל פרח מופרה נוצרים הפירות. גרעיני הפירות הללו נופלים לאדמה ומאפשרים לצמחים ועצים חדשים לגדול. מזל טוב!


כך מושכים הפרחים בעזרת הריח את בעלי החיים שיעבירו את האבקנים לפרחים אחרים:

https://youtu.be/WAG_2FZMuGc


הפרחים בעלי הריחות הטובים ביותר:

https://youtu.be/HXfk3UVw0Q4


שדות הצבעונים של הולנד:

http://youtu.be/QlOiaptS428

לרוב מגיעה הרוח מן הים אל היבשה. כך יוצא שהעצים הגדלים ליד החוף עומדים חשופים לרוחות. אלה באות מהים ומרבות לכופף את העצים.

כך גדלים העצים הללו ,במשך שנים רבות, כשהם כפופים בכיוון שהרוח דוחפת אליו. כתופעה טבעית ומתמשכת, הם מקבלים את הזווית הכפופה שהרוח גורמת להם והופכים לכפופים תמיד.


הנה דקלים גבוהים ברוח חזקה:

https://youtu.be/GsTKqcTdpVs


עוד עץ כורע ברוח:

http://youtu.be/bVeA9GW7K-s


ולעתים גם רוח חזקה לא מצליחה לכופף עצי דקל, כמו כאן בקליפורניה:

https://youtu.be/MvHRBYrEgEE

הצמח המוכר בשם "שושנת-יריחו אמיתית" (Rose of Jericho או בשמו הנוסף resurrection plant) הוא קדוש לנוצרים, בעיקר בזכות יכולתו של הצמח היבש לקום לתחייה עם בוא הגשם, אבל גם בצורת הידיים של ענפיו, שהיקנו לו את השם "ידיה של מרי" (על שם אימו של ישו).

כשהצמח מת, ענפיו מתייבשים ונעשים נוקשים מאד, כמו ענפיו של עץ. הם מתכווצים כמו אגרוף קמוץ ושומרים על הזרעים בתוכם. הוא מהצמחים היחידים בעולם שהופכים כה נוקשים במותם. הפלא מתרחש כשהצמח המת נרטב. אז מתפשקים ענפיו ומשחררים את הזרעים הכלואים בהם ומאפשרים לו במותו להתרבות. המראה של הצמח המשתנה במים סחף. את דמיונם של המאמינים הנוצרים. הם ראו בו איזכור לשיבתו האגדית של ישו לחיים, לאחר צליבתו עד מוות.

יכולתו של "שושנת יריחו האמיתית" לקום לתחיה עם ירידת הגשם, או סתם כשמשקים אותו במים, היא מרתקת. אבל לא פחות ממנה מעניינים הם מנגנוני ההישרדות שמאפשרים לו לחיות בתנאי יובש קיצוני, לאורך זמן רב. מעניין גם מנגנון ההפצה שלו, שבו הוא הופך לא פעם לכדור יבש, מה שנקרא "צמח גלגל", המתגלגל עם הרוח לפה ולשם. כך הוא נראה עד לגשם, שבו הוא ייפתח ויפיץ את זרעיו.

אגב, זה לא באמת שהצמח חוזר לחיים. מדובר בתגובה של סיבי הצמח המת, לספיגת המים. הסיבים הללו, שהתכווצו כשהוא מת והתייבש, נמתחים חזרה כשהוא נרטב וחוזרים ונפתחים. זה מה שהקנה לו את ההילה, של הצמח עם ה"חיים שלאחר המוות".


הנה סרטון קפיצת זמן שמראה צמח שושנת יריחו אמיתית שהתייבש, פורח וגדל במהירות כשמוסיפים לו מים:

http://youtu.be/z3E3NKMsM4Y


ושושנת יריחו אמיתית בין צמחים נוספים, כולם בקפיצות זמן שמראות כמה יפה היא התופעה:

http://youtu.be/XsgHYfulv2g

אתם מכירים אותו בכינוי העממי כפסיפלורה, אותו פרי חמצמץ-מתוק, טעים כל כך, בריא ללב, נוגד סרטן ומלא ויטמינים A ו-C. אבל "השְעוֹנִית הנאכלת" המוכרת לרובנו כפסיפלורה (Passiflora) הוא צמח שגם פרחיו היפים הם מרשימים ביותר.

פרחים סגולים אלו מפורסמים בין חובבי הפרחים בזכות צורתם המורכבת, שמזכירה שעון עם מחוגים. מכאן, אם תהיתם, השם שעונית.

הפסיפלורה ופרחי השעון שלה באים במקור מאמריקה הלטינית, ליתר דיוק מהג'ונגלים של האמזונס שבאמריקה הדרומית, באזור של ברזיל, פרגוואי וצפון ארגנטינה של ימינו.

שמו הלטיני של הצמח, פסיפלורה, "פרי הפסיון" (Passion Fruit), ניתן לו אז, אך בניגוד למה שרבים חושבים, משמעותו היא "פרי הסבל והייסורים" ולא "פרי התאווה". פרטים בתגית "פסיפלורה, שמות".

הצמח הועבר אל העולם הישן שבאירופה, עם ספינות הקונקיסטדורים, מגלי וכובשי אמריקה הדרומית. במהרה הוא הפך לפרי נפוץ ומשמעותי גם במטבחי האזורים הטרופיים והסוב-טרופיים של דרום מזרח אסיה וגם באפריקה. כיום מגדלים זנים מסחריים של הפסיפלורה גם בהודו, בארצות הברית, בסין, אוסטרליה, דרום אפריקה ואפילו בישראל.

בזכות היותו צמח מטפס, מגדלים אותו כיום במדינות רבות, כולל בישראל שבה הוא מופיע כצמח מפריד וגדר חיה הגדלה במהירות רבה, בגינות פרטיות רבות.

את פרי הפסיפלורה לא כדאי לאכול כשהוא מלא ויפה. הוא הכי טעים, כשמחכים עד שהקליפה שלו מתחילה להתקמט. אבל גם אז - לא טוב לתת לו להתקמט לגמרי, כי אז הפרי החמצמץ והנפלא הזה מתייבש בפנים לגמרי.

ואכן, בשיאו יש לפרי הפסיפלורה הבשל טעם מתוק-חמצמץ, עם ארומה חזקה. כדי לאכול אותו כל שצריך לעשות הוא לחצות אותו בכפית ולאכול את תוכנו, על הגרעינים הקטנים שלו. ניתן גם להוסיף אותו לשייק חלב או יוגורט, או ליצור ממנו סירופ לקינוחים, רטבים, קוקטיילים, ציפוי לעוגות או מרק פירות קר.


הנה השעונית הנאכלת ופרחיה (עברית):

http://youtu.be/RCmvWmNIjN8


על הפסיפלורה בכלל:

http://youtu.be/ko7p6lk1xjc


האבקה של הפרח על ידי דבורה:

https://youtu.be/fzYcE2Z9l-k


והפרח מזוויות שונות:

http://youtu.be/yRwGDgSGXlM

הזית (Olive) הוא בעצם פרי הזית, שהוא אחד משבעת המינים בהם נשתבחה ארץ ישראל. מקורו הוא זית הבר, שהיה פרי קטן ובוית בתקופה הכלקוליתית, לפני כ-6,000 שנה. קטיף הזיתים נקרא מסיק.

בדרך כלל הזית עובר כבישה כדי שישמש למאכל. ממנו גם מופק שמן זית, המשמש לתיבול, טיגון ובישול של מאכלים שונים. הן הזית והן שמן הזית מציעים יתרונות תזונתיים ורפואיים מרשימים.

עץ זית (Olive Tree), או בשמו המדויק זַיִת אֵירוֹפִּי, הוא עץ שהזיתים, פירותיו שלו, הפכו אותו במשך אלפי שנים לאחד מהחשובים בעצי הפרי, גם מבחינה כלכלית, בזכות הזיתים למאכל וגם בזכות השימוש בו לייצור של שמן הזית.

את עצי הזית נוהגים לגדל בכרמי זיתים. בכל שנה מוסקים אותם, כלומר אוספים מהם את הזיתים ואף מייצרים מהם שמן מעולה.

כבר דורות שתפארתו וחוסנו הרב הפכו את עץ הזית למוקד של הערצת יושבי הארץ. היהדות רואה בזית את אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ-ישראל.

לצד זה הפך עץ הזית עם השנים גם לסמל. ענף עץ זית הוא סמל לשלום. כמו שכתוב בספר בראשית "ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה". עלי זית מופיעים גם בצידי המנורה, בסמל המדינה וגם בסמל צה"ל, צבא ההגנה לישראל, בו עלי זית עוטפים את החרב.

עצי הזית ידועים באריכות ימים ובעמידות רבה. משריפות, גיזום פראי, בצורת או שנות יובש רצופות - העצים הללו חסכנים במים ויכולים לעמוד בפני פגעי הטבע והאדם גם יחד. בעולם התגלו כמה עצי זית בני כ-2000 שנה.

עץ הזית תורבת לפני כ-7,000 שנים במזרח התיכון ובמיוחד באזור ארץ ישראל, בה הזיתים גדלים עד ימינו. יותר מכל עץ אחר בארץ הוא מסמל עד ימינו את השורשיות והחיבור לארץ ישראל.

כבר עשרות ומאות שנים שעצי הזית העתיקים פזורים בכפרים הערביים בישראל. צורתם נמוכה במכוון ומכוונת כך על ידי גיזום שנועד להקל על המסיק השנתי ולהרבות בתנובת העץ.

כיום עץ הזית נפוץ אף יותר בארצות כמו יוון, איטליה וספרד, יצרניות שמן הזית הגדולות בעולם.


הנה הזיתים (עברית):

https://youtu.be/QjTWTHFRv4I


קטיף הזיתים נקרא מסיק (עברית):

https://youtu.be/bjAMq5vRwMk


כך מכינים זיתים כבושים (עברית):

https://youtu.be/8IIFY2GlYXI


וכך מפיקים מעצי הזית את שמן הזית (עברית):

https://youtu.be/sCsiA9zG9BY

תות שדה (Strawberry), או תות גינה, אינו ירק ולא פרי. מבחינה בוטנית מדובר בפרי מדומה, מכיוון שהוא צומח ישר מהגבעול.

הפרי המתוק, האדום, העסיסי והמלא בוויטמין סי, הוא אחד הפירות האהובים והטעימים של זמננו. דומה שהתותים המודרניים איבדו מהמתיקות והטעם הטבעי שלהם, למען הנדסה גנטית, שיצרה זנים עם גודל מרשים וחיי מדף ארוכים. ועדיין - התות הוא מהפירות הללו שקשה לעמוד בפניהם כשהם מונחים מולנו.

ללא קשר משפחתי לתות העץ המשתייך למשפחת התותיים, תות השדה הוא צמח שגבעוליו מכים שורשים וזוחלים על פני הקרקע. נפוץ באזורים הממוזגים של כדור הארץ , לרוב ביערות ובהרים, תות השדה נמנה על משפחת הוורדניים, ביחד עם פירות כמו אגסים, תפוחי עץ, אפרסקים וחבושים.

תות השדה מוכר כבר בפרס העתיקה, בה קראו לו תות פראנגי (Toot Farangi). בארמית תותה ובערבית תות, הוא התגלגל גם ליהדות, בה הוא מוזכר בתלמוד.

בטבע הוא מוכר עוד בתקופת יוון העתיקה. הספרות הרומית היא הראשונה שמזכירה אותו, כצמח מרפא ונוי.

כצמח תרבות גידלו אותו לראשונה איפה שהוא באירופה של ימי הביניים, בסביבות המאה ה-13. במקומות מסוימים הוא ייצג אז יושר ושלמות ונהגו אז להגישו באירועים ממלכתיים חשובים, בתור אות לשלום ולשגשוג כלכלי.

בתור פרי שמזכיר לב אדום, התות היה סמל לאהבה. לא פלא שהצרפתים, מלכי הרומנטיקה ואמנות האהבה, ראו גם הם בו מעורר חשק.

זני תות השדה שעליהם גדלנו נוצרו בסביבות המאה ה-17 באירופה, מהכלאות תוך-מיניות ובין-יבשתיות, עם זני תות שהגיעו מיבשת אמריקה. האגדה מספרת על שני זנים של תותי בר, שמקור אחד מהם בצ'ילה מדרום אמריקה והשני שהובא מצפון אמריקה שנשתלו זה ליד זה בשדה צרפתי ויצרו איכשהו את תות הגינה המוכר לנו כיום.

כך או כך, בעידן המודרני נוצרו מאותם שניים או שלושה זני הבר ההם, עשרות עד מאות של זני תות שדה בעולם, בעלי פרי עסיסי, מתוק ואדום.


אז למה תות השדה יקר כל כך בארץ? (עברית)

https://youtu.be/-jQEAEUh07o


תולדות תות השדה באמריקה:

https://youtu.be/fPxUIz5GHAE


וביפן מגדלים תות שדה לבן:

https://youtu.be/Pns6I6IhVaY