הצמח אוכל באמצעות שורשיו. השורשים מקבלים מהאדמה מלחים שונים שמזינים אותם ומאפשרים להם לגדול ולהתפתח.

הנוזל שמגיע מהאדמה ועובר ומפיץ לאורך כל חלקי הצמח את חומרי המזון נקרא מוהל. הוא בעצם כמו הדם שמביא מזון לכל חלקי גופנו.

יש גם צמחים שטורפים חרקים, אבל אלה הם צמחים נדירים יותר.


הנה סרטון משעשע על צמח שדורש דישון טוב כדי לאכול טוב (מתורגם):

http://youtu.be/ww--HRZPjGo


והצמחים שטורפים חרקים:

https://youtu.be/pkwxXeSC6Ls

זה כמה עשורים שנפוצה הטענה שצמחים מרגישים כאב ושיש להם רגשות. זה החל כשבחורף 1968 פרסם קליב באקסטר (Cleve Backster) שהוא מצא במחקרים שערך, שצמחים שנבדקו במכונת פוליגרף, מגיבים לאמת ולשקר. באקסטר, דוקטור לרפואה משלימה וסוג של מומחה לפוליגרף, טען שהצמחים חווים מגוון של תחושות ורגשות.

הטענה המקובלת הייתה תמיד שלצמחים אין מוח. אין להם גם מרכז עיבוד נתונים אחר, שיחליף את המוח בעיצוב תודעה ורגש. לפיכך, מחקרו של באקסטר היה עלול להיות פצצה בוטנית רבת עוצמה.

אבל במדע נוהגים החוקרים לחזור על מחקרים, כדי לוודא שהתוצאות חוזרות על עצמן ואינן פרי טעויות או תוצר חד-פעמי שהתקבל במקרה. כך יצא שדי מהר החליטו החוקרים הורוביץ, לואיס וגאשטייגר, לבדוק את ממצאיו. לאחר השחזור של המחקר שלו, תוך הפעלת הכלים המדעיים המקובלים, הסתבר שהממצאים המהפכניים שפרסם קליב לא התאמתו.

אבל בציבור היו מי שהתאהבו ברעיון המהפכני. כשיצא שנים מספר אחר כך הספר "החיים הסודיים של הצמחים" מאת עיתונאי בשם פיטר טומפקינס וגנן בשם כריסטופר בירד, התאהב הציבור ברעיון שצמחים הם סוג של בעלי חיים.

לא עזרו טענות המדענים שאין לצמחים רגשות של ממש. הסיפור תפס כמו שריפה בשדה צמחים. המוסיקאי הנערץ סטיבי וונדר הוציא אז אלבום כפול ומצליח של שירים שהוקדשו לספר ולאיש כבר לא היה אכפת מה אומרים החוקרים.

אבל לא. חישה אינה רגש ואין סימן לכך שלצמח יש רגשות. דארווין, הוגה תורת האבולוציה, כתב ששורשי הצמחים והעצים הם שמתפקדים בתור המוח שלהם. מחקרים מצאו שככל הנראה יש לצמחים יכולת לחוש כאב ואפילו יכולת "איתות כימי". באמצעותה הם מעבירים מסרים על סכנה וכאב לצמחים אחרים.

מחקר מ-2014 של צמד החוקרים אפל וקוקרופט גם מצא שכשזחל לועס אותם, צמחי תודרנית לבנה מגיבים לרעידות האוויר של רעש האכילה ומפרישים חומר רעיל שמרתיע אותו.

מחקר אחר הראה שצמחים מעבירים אותות חשמליים כשהם סובלים מכאב. הממצאים נערמים והצמחים חשים ומגיבים יותר משחשבנו, אבל אלו אינן רגשות, אלא תגובות הישרדותיות של אמצעי חישה. רגשות של ממש אין לצמח. עדיין.


הנה מחקרי הרגשות של הצמחים של קליב באקסטר:

http://youtu.be/fStmk7e9lJo


תקשורת בין העצים מתבצעת באמצעות פטריות שגדלות בין השורשים שלהם, מתחת לפני הקרקע, ומעבירות מידע המסייע להם לתקשר ולהזהיר זה את זה גם מהתקפות:

https://youtu.be/yWOqeyPIVRo


הדגמה של הצלילים שבעזרתם מתקשרים הצמחים בינם לבין עצמם:

http://youtu.be/MPpURDTTf8k


והרצאת טד על התקשורת העמית, כולל המשפחתית עם משלוחי המזון לצאצאים (מתורגם):

https://youtu.be/Un2yBgIAxYs?long=yes

יש פרחים שהם רגישים לקור. כשיורד הלילה הקר, נסגרים פרחים אלה כדי להגן על עצמם ועל האבקנים מהרטיבות. הם נפתחים רק בבוקר, לאור השמש החמימה.

בר-שי מציין שיש פרחים, שנקראים פרחי צלחת, כמו הכלנית, הנורית והצבעוני - שכשחיפושיות מגיעות אליהם בערב, הם נסגרים ומגינים עליהם במהלך הלילה ובבוקר הפרחים שבים ונפתחים. התוצאה היא שהחרק, או החיפושית במקרה הזה, זוכה לאוהל המאפשר לו לישון וב"תמורה" הוא מבצע האבקה לפרח, כלומר מעביר את האבקה שנדבקה אליו בתוכו, אל פרחים אחרים.

כך מאפשרת סגירת הפרחים בלילה סוג של סימביוזה, כלומר שיתוף פעולה ביניהם. על שיתוף הפעולה הזה, שבין הפרח "המארח" לחיפושית הבאה ללון ומפיצה הלאה את זרעיו, על שיתוף הפעולה הזה ניתן לומר שהוא פורה, תרתי משמע.


הנה הילוך מהיר של פרחי חבצלות המים נפתחים עם הבוקר העולה:

https://youtu.be/y3Y4J-7THDA


פרח היביסקוס שנפתח ונסגר:

http://youtu.be/F5JliXDYzmw?t=7s


ועוד פריחות עם בוקר:

https://youtu.be/RZkX1k1UldQ

הבמבוק (Bamboo) הוא אחד מהצמחים שגדלים בקצב המהיר ביותר בעולם. כמה ממיני הבמבוק מסוגלים לצמוח עד לגובה של מטר שלם בתוך 24 שעות. בתוך עונה אחת הבמבוק יכול להגיע לגובה של לא פחות מ-30 מטרים!

במשפחת צמחי הבמבוק יש מעל 1,450 מינים שונים. אולי משום שהוא סוג של עשב, הבמבוק הוא אחד מהצמחים שגדלים הכי מהר בעולם.

הבמבוק הוא גם צמח עמיד במיוחד. לאחר הטלת פצצת האטום על העיר היפאנית הירושימה, הוא היה הצמח הראשון השתאושש והחזיר את הצבע הירוק לאזור שמסביב לעיר ההרוסה.

ברחבי עולם קיימים מספר יערות במבוק והם נחשבים למקומות רוחניים ומושכים מבקרים רבים. עשבי הבמבוק העצומים שביערות הבמבוק הללו מתנשאים לגובה של 35 מטרים ויותר.

חשיבותו הכלכלית והתרבותית של הבמבוק ברחבי יבשת אסיה היא עצומה. הבמבוק משמש חומר גלם רב-תכליתי ליותר מ-5,000 שימושים שונים ואלו מסייעים למין האנושי כבר אלפי שנים. בין השימושים המגוונים של הבמבוק אפשר להזכיר חלק קטן, כמו הכנת גלשנים, בניית כלי נגינה, יצירת נייר, הפקת דלק, חומרי מזון ובמקומות שונים בעולם אפילו לבניית בתים ובניית פיגומים למבנים רבי-קומות.

יש סברות שהבמבוק היה גם החומר הראשון שממנו בנה האדם בתי מגורים. בדרום אמריקה נמצאו סימנים שגורמים לחוקרים להאמין שכבר לפני יותר מ-9,500 שנים שימש הבמבוק לבניית בתים.


הנה הבמבוק ושימושיו:

http://youtu.be/RC638t4HhHY?t=45s


יש מי שבונים גם אופניים מהבמבוק החזק:

https://youtu.be/-SGxk6jgGC0


כך משמש חומר הבנייה העתיק בהיסטוריה לבנייה מהירה, חזקה ועמידה גם היום:

http://youtu.be/KbWE-17rX2c


וכך בונים בית במבוק:

http://youtu.be/1NeieVcy7HA

הצמיחה של הצמח היא תופעה מופלאה, לא פחות מזו של בעלי חיים. הוא מתחיל מזרע קטן, חלקיק זעיר שיהפוך במהלך הצמיחה לצמח ואפילו לעץ שיכול להגיע לממדים עצומים.

אבל איך זה קורה?

כדי לגדול הצמח זקוק לכמה דברים במיוחד: אור (רצוי אור שמש) שהכרחי לתהליך הפוטוסינתזה, מים (אבל לא יותר מדי) ויציבות, כלומר לא להזיזו ממקום למקום, מה שמבלבל ופוגע בצמח שיצר לעצמו סוג של ”למידה” על התנאים והזמנים במיקומו הקודם.

אז נתחיל כמו תמיד מהתחלה...

הזרע - הוא צורת הרבייה המוכרת ביותר של צמחים. יש גם צורות אחרות - נבגים, שלוחות, נצרים, ברוט ועוד. אך מבחינה אבולוציונית הזרע נחשב לצורת הריבוי המפותחת מביניהן.

מכל מקום, הזרע נוצר בתוך הפרי של הצמח, לאחר שהביצית שלו מופרית בשחלה על ידי האבקנים. כשהוא נשתל באדמה, הזרע צריך מים ויכול לנבוט. במהלך הנביטה יגיח ממנו בשלב מסוים שורשון זעיר.

שורשון - כשהשורשון ייצא החוצה הוא יקבל מים וכימיקלים מהקרקע, לעתים הוא ייהנה גם מחומרי דשן שמסייעים לגדילה שלו. כך הוא ימשיך לגדול ולהתפתח, כשהוא ניזון מהקרקע.

ניצרון - בשלב מסוים, עם הגדילה, יופיע מהשורשון ניצרון קטן.

שורשים - בהמשך, תוך גדילתו, יתחילו לצאת ממנו השורשים של הצמח שעתיד לגדול.

פוטוסינתזה - כשהצמח יגדל, הוא יבצבץ מהאדמה ויתחיל לצמוח לגובה. העלים שלו ייהנו מאור השמש והצמח יתחיל בתהליך מופלא שילווה אותו לתמיד - הפוטוסינתזה.

הפוטוסינתזה (Photosynthesis) הוא אחד התהליכים החשובים בצמיחה של צמחים ועצים. באמצעותו מאפשרת אנרגיית האור לצמחים לגדול. אגב, כך זה גם אצל אצות ואפילו בחיידקים. זה קורה תודות למזון שאור השמש מאפשר להם לייצר. הכירו את התהליך הזה בתגית "פוטוסינתזה".

תהליך הפוטוסינתזה הפך את הצמחים לבסיס של כל שרשרת המזון. כלומר, הם מהווים את מקור המזון והאנרגיה של בעלי חיים רבים. אותם בעלי חיים משמשים בתורם מזון לחיות אחרות, בעלי חיים שמוגדרים בתגית "טורפים".

חשוב לציין שלכל צמח דרושים כמות אור וזמן אור שונים. ישנם צמחים שזקוקים ומתפתחים היטב בשמש ישירה וחזקה, בעוד אחרים "מעדיפים" אור עקיף ולא שמש קופחת.

כך גם בקשר למים להם הצמח זקוק. אם העלים מתחילים להתייבש הרי שהוא זקוק ליותר מים, אבל גם יותר מדי מים זה לא טוב, כי אם הצמח רווי מדי במים הוא יסבול מריקבון באזור השורשים וימות.




כך מנביטים זרע ועוזרים לו במשתלה להפוך לעץ (עברית):

https://youtu.be/mDJnaiBV-uI


הנה הצמיחה של צמח, לאורך 25 ימים:

https://youtu.be/w77zPAtVTuI


תופעת הפוטוסינתזה (מתורגם):

http://youtu.be/eo5XndJaz-Y?t=11s


צמיחה בהילוך מהיר של זרעים שונים:

https://youtu.be/ECibetK2EYI


וכך גדלים הצמחים מתחת לפני הים?

https://youtu.be/2rZ3e9_baJg

צמחים אולי לא נראים לנו חכמים במיוחד, אבל הם מצוידים במערכת עצבים שהולכת ומתבררת כבעלת יכולות מרשימות. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מראים שככל הנראה הצמחים חשים כשאוכלים אותם, הם גם מרגישים דברים ואף מתקשרים ביניהם באופן מסוים.

מחקרים אחרונים מראים שלצמחים יש גם אינטליגנציה, רק שבמקום מוח שהוא אחד ויחיד ובמידה שיאבד לצמח, הצמח לא ישרוד, יש לצמח המון תחליפי מוח. לא מדובר בעצבים. חשוב לדעת שבניגוד לבעלי חיים, דופן התא של הצמחים עשוי תאית, צלולוזה בלעז. אין לצמחים מערכות עצבים ואברי חישה שיש לבעלי חיים.

ובכל זאת מצא צוות חוקרים בראשות סטאפנו מאנקסו, נוירו-ביולוג צמחים שחוקר את הנושא, שקצה השורש של הצמח מכיל מיליוני חלקים שמעבירים לצמח אותות ומידע באופן עצמאי. כך יכול הצמח לשרוד גם אם הוא מאבד 90% ממנו. כך יכולים הצמחים לשרוד גם במקרה של אובדן של חלק גדול מהם ולהמשיך לתפקד כמעט בכל מצב.

ורגשות? - אמנם במשך שנים הסתובב הרעיון שלצמחים יש גם רגשות, אך עם הזמן התברר שהמחקר שקבע זאת לא נעשה על פי השיטה המדעית ואף מחקר אחר לא הצליח לאשר את ממצאיו.


הנה סרטון שמספר על האינטליגנציה של הצמחים:

http://youtu.be/KLhgtqd1M2g


עוד הסבר על החוכמה והלמידה של הצמחים:

http://youtu.be/Xm5i53eiMkU


והרצאת טד נהדרת על היכולות של צמחים לספור ולתקשר (מתורגם):

https://youtu.be/pvBlSFVmoaw?long=yes

גימפי גימפי (Gympie gympie) הוא שיח סירפדי גדול שהוא צורב ביותר ואולי אף הצמח הכי מכאיב בעולם. הוא גם מסוכן מאד ובהחלט לא היינו רוצים לפגוש אותו ביער כלשהו בזמן טיול.. למזלנו הגימפי-גימפי גדל בצפון-מזרח אוסטרליה וביערות הגשם של אינדונזיה.


הנה צמח העינויים של אוקיאניה - הגימפי גימפי:

https://youtu.be/8HOIQjILUBg


הנזקים המכאיבים שהוא גורם:

https://youtu.be/Pm9_e-ony3s


ומצגת וידאו על הגימפי גימפי:

https://youtu.be/6CuUMLkPey8

מטרת ריח הפרחים היא למשוך פרפרים, ציפורים ועוד חרקים, כדי שיאביקו את הצמח. כל צמח "רוצה" לייצר פירות וכך להתרבות. גרעיני הפרי הם הזרעים שמהם יגדלו צמחים חדשים.

לשם כך צריך הצמח לגדל פרחים. השמן הריחני שמצוי בכל פרח מתאדה לאט לאוויר ויוצר ריח נעים. הריח הזה הוא שמושך אל הפרח ציפורים וחרקים שונים.

החרקים והציפורים הללו, כשהם עוברים בין הפרחים, מעבירים אבקה מפרח לפרח. כשהאבקה עוברת מפרח לפרח היא מפרה את הפרחים ומכל פרח מופרה נוצרים הפירות. גרעיני הפירות הללו נופלים לאדמה ומאפשרים לצמחים ועצים חדשים לגדול. מזל טוב!


כך מושכים הפרחים בעזרת הריח את בעלי החיים שיעבירו את האבקנים לפרחים אחרים:

https://youtu.be/WAG_2FZMuGc


הפרחים בעלי הריחות הטובים ביותר:

https://youtu.be/HXfk3UVw0Q4


שדות הצבעונים של הולנד:

http://youtu.be/QlOiaptS428

אצות (Seaweeds) הן צמחים פשוטים, הפשוטים בעולם הצומח, שחיות במים מתוקים ומלוחים או במקומות לחים על פני האדמה. אין להן שורשים ולרוב הן בצבעי ירוק, אדום וחום.

בניגוד לצמחים רגילים, לאצות אין שורשים. האצות יכולות להיות בגדלים שונים, מאצות חד-תאיות, שעשויות תא אחד בלבד וצובעות בירוק מים עומדים וקליפות עצים, ועד אצות באורך של 45 מטרים, כמו אלה שגדלות באוקיינוס השקט.

קיימים 100 אלף סוגי אצות בעולם.

האצות הן מזון לדגים. הן מכילות צבענים (פיגמנטים) כמו הכלורופיל, שצובע אותן בירוק של הצמחים. יש בחלקן גם פיגמנטים אחרים, המקנים להן צבעים שונים. אלה מאפשרים לאצה ליצור אנרגיה מאור השמש ולייצר את המזון (הסוכר) בעצמן.

בריאות, מזינות וטעימות - התזונה המודרנית מזהה את האצות כמזון-על, "סופר פוד" של ממש.

במזרח משתמשים באצות כבר אלפי שנים כמרכיב בריא וטעים בתזונה המקומית של ארצות כמו יפן, סין ושכנותיהן. הדוגמה הקלאסית היא הסושי שאצת הנורי משמשת בו בתפקיד מרכזי. בימינו גם בעולם המודרני הבינו שהן יכולות להיות מרכיב משמעותי בעתיד התזונתי של המין האנושי.

התעשייה והמדע חוקרים במרץ את האצות, גם לצרכים אחרים. כיום מפיקים או לומדים להפיק מאצות מוצרי בריאות, תכשירים קוסמטיים, תוספי תזונה, תמציות מרפא, תרופות ועוד. במקומות שונים חוקרים גם את האפשרויות להפיק מאצות גם תחליפי חלב, או אפילו להפכן למקורות אנרגיה חלופית.


הנה האצות שבים והפוטנציאל התזונתי העצום שלהן:

https://youtu.be/U4OtEIWCnHY


האצות בריאות לאכילה ולמעשה הן מזון-על:

https://youtu.be/eEwmgJGXGSo


כך אוספים אצות בים ביפן:

https://youtu.be/deZja5i_B3o


בגימנסיה הרצליה בתל אביב מגדלים את אצת הספירולינה הבריאה (עברית):

https://youtu.be/Ase9SSI3x8U


כאן מייצרים מזון מאצות (עברית):

https://youtu.be/kRo9zWkQrPQ


מסכות הזנה לעור הפנים:

https://youtu.be/9qi4pKiyHLM


וכך לומדים להפיק מהאצות מוצרים חדשניים (מתורגם):

http://youtu.be/oOFMnZWbINU

מחזור חיי הצמח מתחיל מהזרע הנשתל באדמה. אחרי זמן מה שבו הוא מקבל מים ומינרלים מהאדמה, הזרע מוציא שורשים, נובט מהאדמה ומתחיל להוציא עלים מהגבעול. לאיטם מתפתחים הפרחים והזרע הפך לצמח של ממש. הוא מוציא זרעים משלו, בפרחים או בפירות ומתחיל התהליך של הפצת הזרעים.

הפצת זרעים נועדה להביא את הזרעים החדשים אל האדמה, כדי שינבטו וייצרו צמחים חדשים. הפצת זרעים כזו יכולה להיות על ידי הרוח, על ידי מים, בהפצה עצמית של צמחים המפוצצים פרי והזרעים נזרקים ונורים למרחק.

אבל ההפצה הכי מעניינת היא זו שבה הצמח מושך אליו בעלי חיים וחרקים, כדי להפיץ את זרעיו. בעלי חיים שאוכלים את הפירות, מפילים את גרעיני הפרי וכך הם מפיצים את הזרעים שבהם. גם ציפורים וחרקים, כמו דבורים למשל, מאביקים את הפרחים ומעבירים את הזרעים לפרחים הבאים. כך הזרעים נפוצים מפרח לפרח ומעץ לאדמה ויוצרים פרחים, עצים וצמחים חדשים.


הנה הסבר לילדים צעירים:

http://youtu.be/dJjNh2pMSB8


הסבר לילדים (עברית):

https://youtu.be/nvknwF3a0HM


הסבר לילדים על מחזור חיי הצמח:

http://youtu.be/zPqnYYI2Uq8


ושיעור על מחזור חיי הצמח (עברית):

https://youtu.be/eE-2rc7eeUs?long=yes

כשהעץ או הצמח צריך לגדל את פירותיו, הפרחים שלו נובלים. האנרגיה והמזון שלהם זקוקים הפירות כדי לגדול, הם רבים. הפניית המזון לפירות מונעת מהפרחים את המזון שלו הם זקוקים והם מזדקנים במהירות ונובלים. אבל הפרי שיגדל ויבשיל, יפזר את גרעיניו על הקרקע. גרעינים אלו יצמיחו צמחים חדשים רבים וכך מפיץ הצמח את עצמו שוב ושוב.


הנה סרטון שמראה פרחים שנשמרו בלא שינבלו על ידי קיצוץ אלכסוני של הגבעולים והחלפת מים כל יומיים עם חצי כפית כלור, נגד חיידקים:

http://youtu.be/ospP_lnIyMU

ביו דיזל (Biodiesel) הוא דלק ביולוגי, כלומר דלק שמיוצר מחומרים טבעיים בתגובה כימית. דלק כזה מיוצר ממגוון חומרים כמו שמן צמחי, דוגמת שמני הסויה, קנולה, קוקוס, תירס, בוטנים וכדומה ומשמנים משומשים לטיגון ושומן בעלי חיים.

ביו דיזל הוא אחת השיטות ליצירת אנרגיה חלופית, שכיום מנסות חברות רבות לממש. הסיבה העיקרית היא כמובן מחירי הנפט והדלק והמחסור שצפוי בעשרות השנים הבאות בנפט. אבל יש גם סיבה סביבתית - להפוך את המטרד למשאב.

אם יצליחו למשל להפוך אצות לדלק, הרי שמעבר לחסכון שביצירת דלק מצמחים שניתן לגדל, יש בכך גם מן ההקלה על עולם שבו האצות הולכות ומתרבות וצורכות את החמצן החשוב לאדם.

היות וביו דיזל עשוי משמני צמחים או משומן של בעלי חיים, ניתן ליצור אותו גם מצמחים ואפילו מבעלי חיים שמתו לאחרונה. אבל הכי טוב הוא לעשות שימוש בשמנים משומשים, ליצירה של ביו-דיזל.


כך יוצרים ביו-דיזל משמנים משומשים (מתורגם):

https://youtu.be/CBKKoq_HxYA?t=6s


התהליך של הפיכת אצות לדלק (עברית):

http://youtu.be/Ig_aRUpxGXA


והפקת דלק מצמחי קיקיון בישראל - אחת מאפשרויות יצירת הביו דיזל (עברית):

http://youtu.be/Vrvg6RWPWIo?t=10s

כבר שנים רבות מסתובבת הטענה שמוסיקה מעודדת צמחים לצמוח ולהתפתח. גננים וחקלאים רבים החלו להשמיע מוסיקה, במיוחד מוסיקה קלאסית, בחממות שלהם. אבל האם ההשפעה הטובה של מוסיקה על צמחים היא אכן מדעית?

ניסויים שונים הראו על צמיחה טובה יותר עם מוסיקה ועל כך שצמחים ש"שמעו" מוסיקה קלאסית בעת הגדילה שלהם, צמחו לגובה רב יותר. גם חוקרים וגם סטודנטים בעולם אוהבים לבצע את הניסוי הפשוט והמעניין הזה. ניסוי פרטי שערכה סטודנטית עשה השוואה בין 3 עציצים - אחד שגדל עם מוסיקה של בטהובן, אחד שגדל ללא מוסיקה ואחד שגדל בתנאים של דממה מוחלטת. תוצאות הניסוי הראו שעציץ שגדל עם המוסיקה הגיע לגובה של 23 סנטימטרים, בעוד שעציצים שגדלו באותם תנאים אך ללא מוסיקה הגיעו לגבהים נמוכים יותר.

עם זאת, לא נמצאו הוכחות לכך שצמחים גדלים טוב יותר עם סגנון מוסיקה קלאסית, לעומת סגנונות אחרים.


הנה התוצאות הטובות של השפעת מוסיקה קלאסית על התפתחות של צמחים ורוק כבד שמפתיע אף יותר:

https://youtu.be/C5dNhNfGyWQ


ניסוי מעניין בעגבניות בו התגלה שדווקא הדממה נתנה את העגבניות הגדולות ביותר:

http://youtu.be/GzGeFmzAxM4


ונראה שרואים זאת גם בתצפית ארוכה בצמחים - השמאלי עם מוסיקה והימני בדממה:

https://youtu.be/cH-9SaFfB8k


יש ויכוח על ההשפעה של מוסיקה על גידול ענבים והיין שמופק מהם:

http://youtu.be/xKYqlOwU8bk


בכיוון ההפוך - הנה המוסיקה שיוצרים הצמחים:

http://youtu.be/jlnU1oeTEuo


ולסיום רק פתיחת עלי הכותרת של פרחים בבוקר, לצלילי המוסיקה המהפנטת של פיליפ גלאס:

https://youtu.be/iB0sXWwH_eA

עירית (Chives), או שום העירית, ידועים כאחד מצמחי התבלין האהובים והשימושיים במטבח. באנגלית, אגב, מבטאים את שמו צ'ייבס,

צמח העירית הוא רב-שנתי. הוא מספק בקביעות עלים טריים למטבח ומתאפיין בעלים ירוקים, דקים וחלולים, המזכירים בין צינורות זעירים למראה של דשא.

העירית גדלה בצברים צפופים, עד לגובה של 30 סנטימטר. בעונת הפריחה היא תפתיע בפרחים סגולים וקטנים, שהם לא רק יפים בגינה או בעציץ, אלא גם אכילים וישמשו במנות שונות כקישוט אכיל ויצירתי.

במטבח, העירית תוסיף לכל מנה ניחוח ומראה ירוק ורענן. לרוב היא מציעה טעם עדין של בצל. יש גם את העירית השומית, שטעמה מזכיר את זה של השום. אבל לעירית בכל מקרה ארומה עדינה יותר מאלו של הבצל והשום.

נוהגים לקצוץ את העירית כשהיא טרייה ולשלב אותה בסלטים וחביתות ירק. לעתים היא תתווסף לשיפור הטעם של תפוחי אדמה אפויים ומומלץ לשלב אותה גם ברטבים ומרקים.

את העירית מגדלים כיום ברחבי העולם, אך מקורה הוא איפה שהוא בין אסיה לאירופה. חלק מהחוקרים סבורים שמוצאה בסין והם מצביעים על עדויות משוערות משנת 3,000 לפני הספירה. טענה היסטורית לא לגמרי מוכחת היא שמרקו פולו הביא אותה מסין לאירופה. מנגד, מרבית החוקרים טוענים שמקורה באנגליה, ממנה היא הועברה בידי חיילים רומים אל ארצות שונות באימפריה הרומית.

בין היתרונות התזונתיים של העירית יצויין שהיא תורמת לבריאות הכללית, במיוחד בעושר של ויטמין C, ויטמין K וחומרים נוגדי חמצון.

לא מעט אמונות נתלו בעירית בימי קדם. כדי להרחיק מחלות ורוע, תלו רבים אז צרורות של עירית מיובשת בביתם. צוענים ברומניה השתמשו בצמח העירית לגילוי העתיד.

מבחינה רפואית ייחסו לעירית בימי קדם סגולות רפואיות של הקלה על בעיות עיכול. כתבים רומיים עתיקים טענו שהעירית מעלה לחץ דם, מקילה על כאבי גרון וכוויות שמש ומהווה חומר משתן. לא ברור כמה אכן היא עושה את העבודה.


הנה העירית ושימושיה:

https://youtu.be/laK2I6mej7c


על גידול עירית בעציץ:

https://youtu.be/XcSAV25CAY4


כך מגדלים ומרעננים עירית (עברית):


https://youtu.be/3CMI5NwU8DI


משורש של עירית גדולה מכינים דבק עתיק (עברית):

https://youtu.be/qnL2vdxZT3c


וכך מרבים את העירית:

https://youtu.be/8av9PGr2tIk?long=yes

יש טענה שצמח מרגיש ושרגשות של צמחים הם דבר שקיים ולא נחקר מספיק. מחקרים מדעיים הראו שלצמחים יש זיכרונות, חושים ואפילו תקשורת ביניהם. אבל האם יש להם גם מודעות? ואם כן, איפה נמצא המוח שלהם?

צ'ארלס דארווין, הוגה תורת האבולוציה, כתב שלצמחים ועצים יש את השורשים שלהם והם שמתפקדים בתור המוח שלהם. מאז המדע התקדם והתיאוריה גורסת שמערכת עצבים מרכזית בצמח היא שמסוגלת לאפשר לו פעולות מתוחכמות. הוכח שהצמח יכול "לשמוע" זחל שאוכל אותו ולהפיק ריח שמרחיק את הזחל הזה. החוקרים הראו שגם כשמשמיעים לצמח את הזחל, הוא מפיק את הריח הדוחה. מכאן שהצמח שומע בדרך כלשהי. באמצעות ניצוץ חשמלי עצבי מועברות הוראות במערכת העצבים של הצמח.

יש סברה שלצמחים יש יכולת "איתות כימי", המשמשת בין השאר אמצעי להעברת מסרים על סכנה וכאב לצמחים אחרים. ולא פחות מדהים שאם מסממים את הצמח הוא לא מגיב או חש את הכאב. ניסוי שנערך על צמח המימוזה "הביישן" (ראו באאוריקה בתגית "מימוזה"), הראה שהרתיעה שלו מחרקים מפסיקה כשמסממים אותו באתר.


הנה סקירה על החוכמה של הצמחים:

http://youtu.be/Xm5i53eiMkU


הרי אנו יודעים שצמחים מגינים על עצמם (מתורגם):

https://youtu.be/Hja0SLs2kus


ויש לצמחים מערכת עצבים:

https://youtu.be/LeLSyU_iI9o


אז הנה הרצאת וידאו שמסבירה כיצד הצמח מסמן כאב באיתותים חשמליים (מתורגם):

https://youtu.be/pvBlSFVmoaw?long=yes

מימוזה ביישנית (Mimosa Pudica) היא צמח שגדלה בעיקר בדרום אמריקה ובמרכז אמריקה.

אבל המימוזה הביישנית ידוע. בכך שהיא צמח כה עדין ורגיש למגע, שאם נוגעים בו - הוא משפיל את העלים שלו.

אבל זה לא עניין רגשי, כלומר של רגשות. מדובר ברגישות המגע שלה. המימוזה הביישנית רגישה למגע והרגישות הזו היא שגורמת לעלים שלה להתקפל פנימה ולהיסגר, אל מול כל מגע.


עלי ה-Mimosa Pudica היורדים בזה אחר זה, ממבוכה:

https://youtu.be/obX6kGKjvnU


הביישנות של המימוזה:

https://youtu.be/IQahIltPfM4


ועוד מהצמח הביישן כל כך:

http://youtu.be/BLTcVNyOhUc

במחקרים בתחום הבוטניקה נמצא שככל הנראה יש לצמחים יכולת לחוש כאב. מסתבר שהם מגיבים לכאב שנגרם להם כשבעלי חיים לועסים אותם, קוטפים מהם ענפים או אפילו כשאנו קוצרים את הדשא בחצר. כשזה קורה, הם מגיבים בצורה כימית, בתגובה חשמלית או אפילו בצלילים. אבל פעמים רבות הצמחים עושים עוד משהו - הם מאותתים ומזהירים צמחים בסביבתם. מעין ערבות הדדית של צמחים או עצים.

לתקשורת הזו יש כמובן סיבות הישרדותיות. כשלועסים אותו, מגיב הצמח באופן ברור. צמד החוקרים אפל וקוקרופט מצא במחקר בשנת 2014 שכשזחל לועס אותם, מגיבים צמחי תודרנית לבנה לרעידות האוויר של רעש האכילה ומפרישים חומר רעל שמרתיע את הזחל.

אבל המעניין יותר הוא העניין החברתי. מסתבר שבעזרת "איתות כימי" מעבירים צמחים מסרים על סכנה וכאב לצמחים אחרים. אלו תגובות הישרדותיות שיש לכן אפילו משמעות חברתית ושיתופית. הצמח נפגע אבל מסייע לחבריו. כשהג'ירפות לועסות ומלחכות את ענפי העצים, משמיעים העצים הנפגעים קולות, שנקלטים על ידי עצי הסביבה. העצים הסובבים אותם ממהרים להזרים לענפיהם חומרים רעילים ובתוך דקות החומרים הללו עוברים בענפים. כשהג'ירפים מגיעים אליהם, הטעם של הרעל שהוזרם לענף דוחה אותם והם נרתעים ועוזבים. אגב, האבולוציה לימדה את הג'ירפים שאם הם אוכלים במהירות ועוברים לעץ הבא, הם לא יגיעו לשלב המריר של הרעל ויוכלו לסעוד את ליבם בכיף...


הנה הדרך בה צמחים מדברים זה עם זה (מתורגם):

https://youtu.be/xOXSqy05EO0


אז כן, עצים גם הם מתקשרים ביניהם:

https://youtu.be/7kHZ0a_6TxY


הדגמה מוגברת של הצלילים שמפיקים הצמחים בינם לבין עצמם:

http://youtu.be/MPpURDTTf8k


האם התקשורת בין הצמחים נעשית באמצעות רשת של פטריות:

https://youtu.be/dibKZHhij6k


חוקרים מפצחים בהדרגה את השפה של הצמחים ולומדים מהחיישנים הטבעיים שלהם על שינויים בסביבה:

https://youtu.be/2tgdCB3v7mE


והרצאת טד נהדרת על היכולות של צמחים לספור ולתקשר (מתורגם):

https://youtu.be/pvBlSFVmoaw?long=yes

אמנם הצמחים הם בתחתית שרשרת המזון. הם אינם טורפים שום יצור אחר, אלא יוצרים לעצמם את המזון בתהליך הפוטוסינטזה. אך שונים משאר הצמחים הם הצמחים הטורפים, שחוץ מהפוטוסינזטה יודעים גם להזין את עצמם מחרקים שהם לוכדים. יש לא פחות מ-600 זנים טהורים של צמחים טורפים כאלה.

למה הם טורפים? - ובכן, ביערות הגשם, שבהם חיים צמחים כאלו, האור לא תמיד מספיק כדי לאפשר את הפוטוסינטזה הרצויה. גם הקרקע דלה במינרלים הנחוצים להם ובחנקן. לכן הצמחים הטורפים משיגים מזון ומינרלים מהטרף שלהם, חרקים שנלכדים בהם.

לעיתים לוכדים הצמחים הטורפים בתוך הפרחים שלהם, כמו הכדנית ולעיתים באמצעות עלים דביקים, כמו אצל החמאית והטללית. בצמח הדיונאה מדובר במנגנון מתוחכם עוד יותר. לדיונאה יש שש שערות קטנות. אם נוגע משהו בשתי שערות שונות או נוגע פעמיים בשערה אחת, הדיונאה נסגרת וסוגרת עליו. לצמח בשם נדיד, שחי בתוך המים, יש מלכודת יניקה. על פתח השלפוחית שלו, יש לו שערות קטנות, מלכודת של ממש. כשהשערות הללו מרגישות תזוזה, נשאב החרק בתוך שבריר שנייה, לתוך השלפוחית. הפרשי לחצים הם ששואבים אותו.

ואגב, יש מי שקונים צמחים כאלה כדי להיפטר מיתושים וזבובים ושאר מזיקים בסביבתם.


הנה הסבר על הצמחים שטורפים חרקים (מתורגם):

https://youtu.be/ee7muQ_qKU0


כמה צמחים טורפים בפעולה:

https://youtu.be/UoL1dg3SzOI


הסבר על שיטות שונות של צמחים לטרוף (עברית):

http://youtu.be/abQWIsPTJCA


מסתבר שצמחים טורפים יכולים לטרוף גם בעלי חיים גדולים יותר:

http://youtu.be/wcmKT5uHgL0


צמח טורף סוגר על דבורה:

http://youtu.be/4Uv-4tCcYcM


צמח טורף להדברה ירוקה:

https://youtu.be/eseneo2FelI


וזו כבר מתיחה:

http://youtu.be/n2NN3TNNNiI

הפוטוסינתזה (Photosynthesis) היא תהליך שבו יצורים חיים, כמו צמחים, אצות, ואפילו חיידקים, מתפתחים תודות לאנרגיית האור. באופן הפשוט ביותר - אור השמש מאפשר להם לייצר מזון.

בתהליך הפוטוסינתזה מאפשרת אנרגיית האור לצמח לצבור אנרגיה שחשובה להתפתחותו. בתהליך זה הוא מייצר מתרכובות שיש בהן מעט אנרגיה, כמו פחמן דו-חמצני ומים, תרכובות שיש בהן הרבה אנרגיה, כמו פחמימות.

הפוטוסינתזה, שנקראת בעברית "הטמעה", היא האחראית לגדילתו, להתפתחותו וכמובן לבריאותו של הצמח.

בשל הכמות הדלה של ימי שמש, יורדת הפוטוסינתזה בסתיו ובחורף, באופן משמעותי. בעונות המעוננות הללו שורד הצמח, תודות לאנרגיה שצבר באביב ובקיץ, כשהשמש זורחת - כמעט בכל בוקר.


הנה תופעת הפוטוסינתזה (מתורגם):

http://youtu.be/eo5XndJaz-Y?t=11s


על המדען שפספס את הפוטוסינתזה אבל גילה את הגז שאחראי לה (עברית):

https://youtu.be/BB2cwpgL0vg


עוד על הפוטוסינתזה:

http://youtu.be/1gLa5EWn9OI?t=1m13s


הצד המדעי של הפוטוסינתזה (מתורגם):

http://youtu.be/877kdO3dcHI?t=18s


מחקר על חשש לפגיעה בו ואיך ניתן לעצור אותה (עברית):

https://youtu.be/pDy7bpafHDg


ואיך לדעתכם מגדלים צמחים מתחת לפני הים, בחקלאות תת-ימית?

https://youtu.be/2rZ3e9_baJg

מה בין החיילים הבריטים לפרח הכלנית?


הכלנית (Anemone), אותו פרח אדום ומרהיב שהוא הראשון לפרוח בחורף, בין דצמבר למרץ. שמו המלא כלנית מצוייה. מדובר ללא ספק בכוכב של החורף הישראלי.

הפרח הזה הוא גם פרח שחי ונע, ממש מול עיני המתבונן. מדובר בפרח שאפשר לראות בשדה, כשהוא נוטה, ממש מתנועע, לכיוןן השמש. הוא גם נפתח ונסגר בשינויי מזג האוויר.

מי שרוצה להבדיל בינה לבין הנורית והפרג הדומים לה, יוכל לזהותה בעזרת הטבעת הלבנה שלה, המתרחבת לאחר ההאבקה.


#אבל מה הסיפור עם החיילים הבריטיים שנעלבו ממנה?
השיר "כלניות" הפך ללהיט המזוהה ביותר עם הזמרת שושנה דמארי ורבים מכירים אותו רק בביצועה. הוא נולד בשנת 1945, בתכנית השנייה של תיאטרון ה"לי-לה-לו", תיאטרון צעיר ובידורי שהוקם בידי האמרגן ואיש התאטרון משה ואלין, מי שרצה לשלב בידור ושירים קלילים ברוח שטות, מוסיקה ואווירה טובה.

ככל שהתקרב מועד הבכורה של המופע הרגיש ואלין שחסר בו שיר המרכזי, להיט שעליו יקום המופע ויביא את הקהל. הוא פנה אל נתן אלתרמן, משורר שכתב גם פזמונים מצוינים. אלתרמן נזכר שכתב פעם פזמון על הכלניות היפות והאדומות.

ואלין קיבל את הטקסט בשמחה. הוא כבר הבין משהו שיכול לצמוח מעניין כלשהו אבל לא גילה לאלתרמן. את ההלחנה הוא הטיל על פסנתרן צעיר וביישן, שהתפרנס בעיקר בתור פסנתרן ומנצח של תזמורת ריקודים ב"קפה נוגה" בתל אביב. קראו לו משה וילנסקי ומדי פעם הוא השלים הכנסה בהלחנת פזמונים.

שושנה דמארי משתתפת בתפקיד משני בהצגה. היא זמרת מתחילה, בת 20 וללא הצלחות מרשימות בעבר. היא לא ממש מתלהבת מהשיר ומוכנה לשיר אותו רק אחרי שוואלין פוקד עליה לעשות זאת.

מה שוואלין כבר ידע, אבל מסביבו אף אחד לא הבין, זה שהשיר מזמין שערוריה ופרסום חינמי...

באותה תקופה הגיעו להיות מוצבים בארץ-ישראל חיילי הדיוויזיה המוטסת השישית של הצבא הבריטי. מדובר על חיילי חטיבת הצנחנים הבריטיים, שנלחמו באומץ ובהצלחה בחיילי הצבא הנאצי ועכשיו הגיעו להילחם, או לפחות לשמור, מפני לוחמי המחתרות היהודיות.

כמו כל הצנחנים הבריטים, גם הם חבשו כומתות צנחנים אדומות. בשל צבע הכומתות שלהם, נהגו ילדי היישוב לכנות אותם בכינוי הלעגני "כלניות".

המילים הקלילות של אלתרמן והלחן הנהדר שהלחין משה וילנסקי, בהשראת שיר פולני מוכר, היו חלק מהצלחת ההצגה המסחררת. אבל השיר "כלניות" היה משהו אחר.

בחזרה הגנרלית נותר הקהל אדיש לשיר הזה. התחושה הייתה שהוא "לא מספק את הסחורה". הוא לא הלהיט שיביא קהל. אבל ברירה לא הייתה וכאמור, בהצגת הבכורה למחרת, דמארי הוכרחה לבצע אותו.

וכאן באה תפנית בעלילה. כשהביצוע בבכורה של "כלניות" הסתיים, התלהב הקהל באולם בצורה שאפילו ואלין, שועל הצגות ופופולריות מנוסה, לא צפה. קירות האולם רעדו מתרועות ומחיאות הכפיים הסוערות של הקהל. ארבע פעמים החזיר הקהל את שושנה דמארי ל"השתחווייה" ולא ויתר לה - עד שביצעה שוב את "כלניות".

בימים שאחרי, הפכה ההצגה ללהיט ענק, או "שלאגר" כמו שנהגו לומר אז. אבל במקביל קרה עוד משהו.

השיר החל להתנגן ברדיו. די מהר כולם שרו אותו והוא נישא בפי כל. אבל הוא החל לצאת משליטה וקיבל גם תפקיד של שיר מחאה נגד חיילי הצבא הבריטי. ילדי היישוב, בכל פעם שראו חייל בריטי עם כומתה אדומה, נהגו לשיר לו בלעג "כלניות אדמדמות אדמוניות ".

אחרי שקיבלו הסבר על פשר השירה של הילדים, נעלבו חיילי הדיוויזיה המוטסת השישית כל כך, עד שבאחת מהצגות המופע הם כיתרו את התיאטרון ונכנסו לאולם, כשהם חובשים כומתות אדומות כמובן, רק כדי להפסיקה בכוח.

ואלין נעצר והובל בתוך משוריין בריטי, כשהוא אזוק, היישר למעצר ברמלה. רק לאחר שחבר משפטן התערב ושחרר אותו, בוטל גם האיסור על השמעת "כלניות" והתיאטרון חזר להעלות את השלאגר שלו.

מאז, הפך "כלניות" לנכס צאן ברזל. הוא אחד השירים הלאומיים והמושמעים בימי העצמאות והזיכרון. הרומנטיקה השתלבה עם הקול האלמותי של דמארי ועם הסיפור של ימי המנדט הבריטי, שלפני קום המדינה.

כך שירים עושים היסטוריה. בקריצה ובאהבה ליופי ולמנגינה.


הנה הכלנית (עברית):

https://youtu.be/OVJcSZL-Vgs


היא ואחיותיה (עברית):

https://youtu.be/sI5Ffy6G-3g


"כלניות" של שושנה דמארי והחיילים הבריטיים הנעלבים (עברית):

https://youtu.be/3-ttXz_IbRo


וסיפורו של השלטון הבריטי בארץ ישראל (עברית):

https://youtu.be/JEtd0TJvPZc?long=yes

ברוקולי (Broccoli) הוא ירק עם ראשי פרחים ירוקים כהים, המסודרים בצורה שמזכירה עץ קטן. הוא קצת מזכיר קרובת משפחה שלו - הכרובית. למעשה, החלק שאנו אוכלים בברוקולי, הוא התפרחת הירוקה שלו. כן, הברוקולי הוא פרח אכיל.

אבל ברוקולי הוא גם אחת הדוגמאות היפות בטבע לפרקטלים, דברים שיש בהם דמיון עצמי. מהו דמיון עצמי? - אם תביטו היטב בברוקולי, תוכלו לראות שהוא מורכב מצורות של קונוסים (אצלנו בישראל נפוץ הזן העגול דווקא). מסתבר שאותם קונוסים בנויים על פי הגיון מתמטי מדהים שנקרא "סדרת פיבונאצ'י" (למדו על כך בהרחבה באאוריקה בתגית "סדרת פיבונאצ'י").

אבל הקונוסים שבברוקולי, חוזרים על עצמם בכל גודל בירק הזה. כל קונוס מורכב מחלקים שגם הם בצורת קונוס ובכל אחד מהם יש קונוסים קטנים וכך הלאה - הקונוסים של הברוקולי יחזרו שוב ושוב, בכל קנה מידה שנביט בו. זהו הפרקטל.

החוקרים משערים שמתי שהוא בתקופה הרומית החלו לפתח את הברוקולי, מצמח שנקרא כרוב בר. במשך מאות שנים השביחו אותו בתהליך של ברירה מלאכותית, על ידי דיכוי של התפתחות הפרחים. כך קיבל הגזע את מרב האנרגיה של הצמיחה.

רק במאה ה-16 החל הברוקולי לצאת מאיטליה למקומות אחרים באירופה, אבל הכניסה שלו למטבח האמיתי התרחשה במאה ה-20, כשהתגלו יתרונותיו התזונתיים וערכו הרפואי הרב.

מקור המלה "ברוקולי" הוא שיקוף של צורת העץ של הצמח הזה. הוא בא מהמלה הלטינית "ברקיום" שתהפוך באיטלקית ל"ברוקולו". פירושן הוא "ענף" או "זרוע".


הנה צמח וירק הברוקולי:

https://youtu.be/5AVu8XY5Zzw


הברוקולי מדגים היטב מהם פרקטלים:

https://youtu.be/XwWyTts06tU


כך הברוקולי גדל מהפרקטלים שלו:

https://youtu.be/CLiDcYuqT7w


גידול ואיסוף הברוקולי בשדות ארצות הברית:

https://youtu.be/kbTb3VRqZsY


וקלות העבודה אתו במטבח, כמו גם הערך התזונתי שלו, שהפכו את הברוקולי ללהיט (עברית):

https://youtu.be/6j3HpvcbimY