במצלמות החדשות של הסמארטפונים המשוכללים שלכם, יש כלים חדשניים שבעבר היו רק חלום של צלמים ונמצאו רק במצלמות מקצועיות. כלים כמו צמצם פתוח, שליטה במהירות תריס, ברגישות, מה שנקרא בשפה המקצועית ISO, באיזון הלבן, או ה"ווייט באלאנס" (WB). יש בהן שיטות שונות שמאפשרות מדידה של האור, פיצוי חשיפה ועוד משהו שבעבר אפילו לא חלמו שיגיע לטלפונים ניידים - שמירה של הצילומים בפורמט Raw המקצועי.

כל הכלים הללו מאפשרים גם לבעל הטלפון לקבל כלי צילום מקצועיים, שמאפשרים שליטה ידנית מלאה בכל נתוני הצילום. אם הם כבר בטלפון שלכם, אז תוכלו להשתמש בהם בקלות ואם לא, אז לא לדאוג - אוטוטו הם יגיעו...


הנה האפשרויות של הצילום הידני המקצועי שיש בסמארטפונים החדישים:

https://youtu.be/g3G_D8PwDrQ


טעויות שכדאי להימנע מהן וכללים בסיסיים לצילומים טובים:

https://youtu.be/G60VlLsmCUs


בצילום וידאו מייצר גם סוג הצילום, כמו סטטי או נע למשל, השפעה רבה:

https://youtu.be/5F6WAz9PTwY


והקווים המנחים לקומפוזיציה טובה בצילום:

https://youtu.be/fM64ycm7tz4?long=yes

לונג-שוט (Long Shot) הוא צילום מרחוק, שמציג את כל הנושא, בתוך מה שמסביבו. בצילום לונג שוט יראו על המסך את הדמות מכף רגל ועד ראש, או עצם שלם ומה שמסביבו, בית שגם החצר שמסביבו מוצגת בפריים וכדומה.

בתסריט יסומן הלונג-שוט בסימון "LS".


הנה הלונג-שוט בין כל סוגי השוטים בקולנוע:

http://youtu.be/laU2MI6X48I


הנה סרטון שמשתמש בלונג שוטים כדי לפרסם את פסטיבל דרום לקולנוע:

http://youtu.be/0wWEw3aGmsI

בראשית עידן הצילום (Photography), בשנות ה-1820, לא היתה ברירה והצילומים היו בשחור ולבן. הטכנולוגיה הפוטוגרפית המוקדמת התבססה על תגובות כימיות של מלחי כסף לאור, מלחים שהיו רגישים רק לעוצמת האור ולא לאורכי הגל השונים שלו, מה שאפשר תצלומים בשחור לבן ועדיין לא בצבע.

מהתצלום הראשון בהיסטוריה שצילם ניספור ניפס (Nicéphore Niépce) ב-1826 ודרש 8 שעות של חשיפה לאור השמש, דרך ממשיכיו הראשונים, לואי דאגר (Louis Daguerre) וויליאם הנרי פוקס טלבוט (William Henry Fox Talbot) - כולם צילמו אז רק תמונות בגווני אפור, במה שאנו מכנים "שחור לבן".

הצילום הצבעוני יומצא בשנת 1861 על ידי הפיזיקאי הסקוטי ג'יימס קלארק מקסוול (James Clerk Maxwell), שצילם סרט צבעוני בעזרת שלושה מסננים - אדום, ירוק וכחול. התהליך היה מסורבל ויקר להפליא ולא אומץ על ידי התעשייה.

היה זה רק בשנת 1935, עם הצגת סרט הקודאכרום (Kodachrome) של חברת קודאק (Kodak), כשהפך הצילום הצבעוני לנגיש לצלמים רגילים. ועדיין, עד שנות ה-60 וה-70 המשיכו מרבית העיתונים והמגזינים לצאת בשחור לבן. הדפסה בצבע היתה יקרה פי 3 עד 5 מהדפסה רגילה, במעבדות הפיתוח נדרש ציוד מיוחד לפיתוח התצלומים והסרטים הצבעוניים עצמם היו רגישים מדי לחום.

אך מעבר לכלכלה התפתחה בצילום שפה אסתטית עצמאית. הצלם הצרפתי הנרי קרטייה-ברסון (Henri Cartier-Bresson), שתיעד את המאה ה-20 ברחובות העולם, טען שצבע מסיח את הדעת מהרגע המכריע. אנסל אדמס (Ansel Adams), שצילם את נופי מערב אמריקה, פיתח מערכת אזורים (Zone System) שהפכה את גווני האפור ל-11 רמות דיוק.

צילום השחור לבן מאפשר להתמקד בקווים, בטקסטורות, בניגודיות ובאור עצמו, מבלי שהצבע יגנוב את ההצגה. כשהמגזין לייף (Life) פרסם בשחור לבן את תמונות הרעב בביאפרה, שנת 1968, ההשפעה היתה חזקה הרבה יותר מאשר צילומים בצבע. הסתבר ששחור לבן מעניק לתמונה ממד נצחי ומוציא אותה מהרגע המסוים בזמן.

היום, כשכל טלפון מצלם בצבע מושלם, בחירה בשחור לבן היא הצהרת כוונות. צלמי רחוב כמו פן גולדין (Nan Goldin) משתמשים בו כדי להדגיש רגש על פני תיעוד. מותגי אופנה מעדיפים אותו לקמפיינים, כדי לייצר אלגנטיות קלאסית. מגזינים כמו ניו יורקר (The New Yorker) עדיין מפרסמים תמונות שחור לבן כסטנדרט עיצובי. מסתבר שגם במאה ה-21 הצילום בשחור לבן היא רחוק מהכרח טכנולוגי וממשיך להיות בחירה אמנותית.


הנה סרטון על תולדות הצילום:

http://youtu.be/Mh42xZQL6-k


היום עושים בשביל הסטייל אפילו קליפים בשחור לבן - להקת הבבונז:

https://youtu.be/WmnUayaQyBk


מדהים כיצד תמונות שנצבעו משנות את התפיסה שלנו את העבר:

https://youtu.be/mySqfF4HCwg


וכך צובעים היום סרטי שחור לבן בני מאה שנה:

https://youtu.be/_cSXfKSRKz4

אחד המאפיינים הראשונים בהחלטות הצילום שלכם יהיה עומק השדה. הוא יאפשר למקד את הצופה במרכיבי התמונה שבהם נרצה שיתמקד וליצור בה אווירה.

עומק שדה (Depth of Field) הוא האזור שייראה ברור וחד בתמונה. הוא יכול לכלול את מה שקרוב יותר אל הצלם (ה"לפני") ואת הרחוק יותר, מה שאחרי האובייקט המרכזי של התמונה (ה"אחרי").

כלומר, מדובר בטווח בתמונה שאנו רואים בפוקוס, כלומר בחדות. צלמים נוהגים להסביר שככל שמפתח העדשה גדול יותר, קטן עומק השדה.


ישנם רמות עומק שדה והם נעים בין שני קצוות של סוגי עומק שדה:


#עומק שדה רדוד
שהוא עומק שדה קטן, גורם לאובייקט המרכזי להיות חד, בעוד הרקע או אובייקטים רחוקים או קרובים יותר, הם מטושטשים ביחס אליו. אלה תמונות מעניינות וממקדות מאוד, בעיקר בשל הניגוד (הקונטרסט) שבין חדות האובייקט המרכזי לטשטוש של שאר התמונה.

#עומק שדה גדול
שמכניס יותר מישורים בתמונה לחדות או בביטוי המקצועי "לפוקוס". בצילומים כאלה יש חדות יחסית לכל מה שמופיע בפריים, בלי הניגוד הזה, שבין "כוכב" התמונה לשאר הפרטים שבה.


#הדרכה לצילום מקצועי יותר
הכלל בצילום מקצועי הוא שככל שהעצם המצולם הוא קרוב יותר לעדשה, כך עומק השדה יהיה קטן יותר. זה נקרא "עומק שדה רדוד". ככל שהוא יהיה רחוק מהעדשה - יגדל עומק השדה. לכן, בצילומים מקרוב מאד, "צילומי מקרו", כמו שהם נקראים, יהיה עומק השדה מאד קטן, כי הפרח או הציפור המצולמים הם קרובים והרקע רחוק יותר. בניגוד לזה, בצילומי נוף, נוצר עומק שדה אינסופי, מכיוון שכל הפרטים רחוקים יחסית.

בסיס הכללים של עומק שדה בצילום הוא פשוט. ככל שמספרי הצמצם במצלמה הם קטנים יותר, מפתח הצמצם, או חור הצמצם, ייפתח ויהיה גדול יותר. זה יביא לעומק שדה קטן יותר. כלומר, הפרטים שנראה חדים בתמונה יצטמצמו. צמצום של עומק השדה באמצעות פתיחת הצמצם היא שיטה מקובלת אצל צלמים, בכדי להפריד את הנושא מהרקע.

במקביל, ככל שמספרי הצמצם במצלמה יהיו גדולים יותר, יהיה מפתח הצמצם סגור יותר, חור הצמצם יקטן וזה יביא לעומק השדה גדול יותר. יותר פרטים ומישורים בתמונה ייראו בפוקוס, כלומר בחדות.

ישנם עוד משתנים שמשפיעים על עומק השדה, כמו למשל המרחק מנושא הצילום. קרבה אל האובייקט המצולם תקטין את עומק השדה ויטשטש את הרקע. אבל זה הבסיס של עומק השדה.

חלק מגדולתו של הסרט המפורסם "האזרח קיין" למשל, הוא בזכות עומק השדה הגדול שבו הוא צולם. רואים בו התרחשויות בו-זמניות על המסך, במרחקים ובמישורים שונים של הצפייה. הסרט הזה תרם לאמנות הקולנוע את ה"פוקוס העמוק" (deep focus), כפי שקראו לזה.

לא פעם משתמשים הצלמים דווקא במפתח הצמצם הרחב, כדי לקבל רקע מטושטש וליצור את האפקט שנקרא "בוקה". במקרים הללו מסייע הטשטוש של הרקע לשפר את הקומפוזיציה, מכיוון שהעין של הצופה בצילום ממוקדת באובייקטים החדים יותר וכך ניתן להדגיש את החשוב, או "לספר סיפור"... קראו על כך באאוריקה בתגית "בוקה".

חשוב לדעת שבמצלמות פשוטות קשה יותר להגיע לעומק שדה קטן.


הנה עומק השדה בצילום לסוגיו (עברית):

https://youtu.be/aUDwZBgLYUc


מדריך נוסף לעומק שדה (עברית):

https://youtu.be/j6Ti_YLco_o


תרגיל בעומק שדה של סטודנט בבצלאל:

https://youtu.be/trcMmx7ocDA


סצנה מ"האזרח קיין" שמדגימה את עומק השדה הגדול שבו הוא צולם:

https://youtu.be/BNTJnHGnVeg


מדריך באנגלית לעומק שדה:

https://youtu.be/ds6TOvxA8mc


ומדריך מקיף יותר:

https://youtu.be/RDXLGOo-fyc

הצילום הצבעוני של "זריחת הארץ" (Earthrise) הוא מראה כדור הארץ הזורח מעל פני הירח, תמונת כדור הארץ שצולמה בשנת 1968, ממצלמתו של האסטרונאוט ויליאם אנדרס.

זה היה במהלך משימת אפולו 8, החללית שהייתה הראשונה לעזוב את המסלול הנמוך סביב כדור הארץ ולצאת לטיסה שתקיף גוף שמיימי אחר, את הירח.

הצילום של זריחת הארץ, בצורת הפלנטה הכחלחלה והזורחת שלנו, צולם במהלך המסלול סביב הירח, על ידי האסטרונאוט אנדרס, מי שתפקידו היה לצלם, במשימת החללית ב-24 בדצמבר 1968.

התמונה, שהוגדרה לא פעם כ"אחת התמונות המפורסמות בתולדות הצילום", זכתה לפרסום עצום בעולם. בסמוך לה צולמו כמה תמונות נוספות, שבאחת מהן אף השתמש שירות הדואר האמריקאי על אחד מהבולים שהוציא.

גם המכתש שהונצח בצילום קיבל ב-2018 את השם 'זריחת הארץ של אנדרס'.

התמונה שינתה את הפרספקטיבה של המין האנושי והמחישה להמונים את בדידותו של כדור הארץ ביקום הגדול ואת גודלו האפסי ביחס ליקום. היא הביאה את הציבור להכיר עד כמה הכוכב שלנו מבודד ופגיע ועד כמה יהיה קשה להחליפו. באופן מסוים הביאה ההכרה הזו להתייחסות הגוברת בעולם כולו, לאיכות הסביבה.


הנה סרטון קצר על ובהשראת התמונה המפורסמת:

https://youtu.be/TmaOcPYCGMA

דאגֶרוׂטִיפִּים (Daguerreotype) הם לוחות צילום מהמאה ה-19, ששימשו בטכנולוגיית הצילום הראשונה שנוצרה. למעשה היו הדגרוטיפים סוג של צילומים עתיקים, מראשית ימי הצילום. הם גם מקודמיו של הפילם.

הצייר ומעצב התפאורות הצרפתי לואי ז'אק מנדה דאגר, היה זה שפיתח את הדאגרוטיפ ב-1836. הוא התבסס על ההליוגרפיה, שהומצאה ב-1826 על ידי ז'וזף ניספור נייפס.

הדאגרוטיפים היו לוחות כסף ממורקים שהונחו מאחורי "קמרה אובסקורה", סוג של קופסת צילום עתיקה. דרך הקמרה אובסקורה עבר האור ועבר גם הדימוי המצולם, מה ש"ראתה" המצלמה. כך הוטבע הנוף או האדם בדאגרוטיפ, ישירות על ידי קרני אור.

על אף שהדאגרוטיפ לא היה תהליך הצילום הראשון בהיסטוריה, הוא נחשב מהראשונים בתהליכי הצילום שהצליחו לקבע את הדימוי המצולם בצורה יציבה ואיכותית. זו הסיבה שהדאגרוטיפ הפך לשיטת הצילום המסחרי הראשונה, היה בהישג ידם של ההמונים וקידם את הצילום ואת השפעתו על החברה המודרנית.


הנה הסבר על הדאגרוטיפ:

https://youtu.be/d932Q6jYRg8


סיפורם המלא של הממציא וההמצאה:

https://youtu.be/N0Ambe4FwQk


כך מצלמים היום בדאגרוטיפ:

https://youtu.be/6CiCAe1On_Q


הנה תהליך הצילום והפיתוח, שלב אחרי שלב:

https://youtu.be/sDWyjM7dPY0

מצלמה (Camera) היא מעין מכונת זמן, שמקפיאה רגעים ויוצרת תמונות שיזכירו במשך שנים ארוכות את הרגעים שנצרבו בהן. אבל פעם לא ניתן היה לשמר את הרגעים הללו.

כבר ביוון העתיקה גילו את העקרון שיקראו לו בהמשך ה"קמרה אובסקורה", שאם נעשה נקב באחד מהקירות של חדר חשוך, ייכנס דרכו האור ויקרין על הקיר הנגדי תמונה של העולם מבחוץ כשהיא מוצגת בצורה הפוכה. הפילוסוף אריסטו היה הראשון שתיאר בכתב את התהליך.

אך היוונים לא ידעו לשמור את התמונה לצפייה חוזרת. רק במחצית הראשונה של המאה ה-19 יצליח ניספר נייפס, ממציא צרפתי, לשמר את התמונה המתקבלת מהקמרה אובסקורה. צרפתי אחר בשם דאגר ימציא לוחות שכינה "דאגרטיפים", שעליהם נשמרו הצילומים. מעתה שימשו חומרים כימיים שהתגלו, כמו תמצית של כסף וכלור ותמציות כימיות אחרות, המשנות את צבען כשהן באות במגע עם השמש, כדי לבנות את המצלמה הראשונה.

החוקר ויליאם הנרי פוקס טלבוט פיתח נייר כימי שסופג את האור הנקלט אל תוך הקופסה ומאפשר להכין עותקים של התמונה. זהו התשליל (הנגטיב) הראשון. ג'ורג' איסטמן המציא ב-1888 את הפילם והקים את חברת "קודאק", שהפיצה את הפילם להמונים. מעתה נפתחה הדרך לפיתוח המצלמה הקומפקטית ולשכלולים רבים אחרים שיבואו בהמשך, כמו הצילום הצבעוני, או שיטת צילום הפולארויד, שיטה לצילום ופיתוח התמונות בתוך המצלמה, מיד לאחר הצילום.

בהמשך יהפוך הצילום גם לאמנות וצילומים יהפכו ליצירות אמנות לכל דבר. כיום קשה לדמיין את התרבות המודרנית ללא הצילום, הפילם והמצלמה הקומפקטית. העולם כבר עבר להשתמש במצלמות דיגיטליות. יש בהן חיישנים משוכללים ומדויקים, המאפשרים לצלם את המראה הנקלט בעדשת המצלמה, באיכות גבוהה ביותר וללא פילם. המצלמות הדיגיטליות מאפשרות צפייה ושימוש מיידים בתמונות המצולמות, על גבי המצלמה עצמה. ההעברה הפכה קלה, לצורך עריכה במחשב או להפצה באינטרנט. כיום עברו מרבית המצלמות בעולם לסמארטפונים, טלפונים ניידים ומשוכללים ששכללו את הצילום הדיגיטלי, באלפי אפליקציות יעודיות לצילום.


כך התפתחו הצילום והמצלמה (מתורגם):

https://youtu.be/XaGUL8B-BrE


המצאת המצלמות? ואולי המצלמה? - כי תלוי על אילו מצלמות מדובר:

https://youtu.be/diNLTZNntuk


הנה התמונות הראשונות בהיסטוריה:

http://youtu.be/sOkd8ObhN_M


וסרטון שמסביר על דברים שרק מצלמה רואה (מתורגם):

https://youtu.be/KUiemQTEOYQ

הגרופ-שוט (Group Shot) הוא שוט צילומי שמתאר קבוצת אנשים. גם בצילום קולנועי הגרופ-שוט הוא פריים שיש בו קבוצת אנשים.

זה יכול להיות בסצנה של קבוצה, חלק ממונטאז' הכולל שוטים רבים שחלקם קבוצתיים וכדומה.

בצילום סטילס אנו מצלמים בדרך כלל גרופ-שוט בצילומי משפחה, צילום חברים, צילומי ספורט וכדומה. ישנם כמה מרכיבים שהופכים גרופ שוט כזה למוצלח - ביניהם זווית הצילום, העמדת המצולמים וצילום במהלך פעילות במקום בפוזה.


כך מצלמים גרופ-שוט בצילום סטילס:

https://youtu.be/MDJfBV6fPd0


זהו גרופ שוטס באוסף הסצנות מהמרהיבות בתולדות הקולנוע:

https://youtu.be/xBasQG_6p40


גרופ שוט הולך ונוצר בקליפ של הסטונז:

https://youtu.be/SGyOaCXr8Lw


גרופ שוט של גיבורי על בסרט הנוקמים (avengers):

https://youtu.be/oBqqI6NMeaM


בעידן הדיגיטלי אפשר להרכיב גרופ שוט מקצועי, במה שקרוי "Photomerge":

https://youtu.be/0pgusvFD3fg


כמה טיפים מעולים לצילומי משפחה:

https://youtu.be/xSCVL7KsumY


יש אפילו כלים לטפל בכל אחד מהמצולמים:

https://youtu.be/J5EcUjwLr9k


במצלמה מקצועית יש כמה שיטות לעשות את זה נכון:

https://youtu.be/siXsF426ZlQ


ולסיכום, השוטים הבסיסיים של הקולנוע:

http://youtu.be/laU2MI6X48I

HD או "הפרדה גבוהה" היא טכנולוגיה של שידור באיכות ורזולוציה גבוהים מאד. בסרטי HD התמונה חדה יותר, עם צבעים מדוייקים ונאמנים יותר למקור, כמות פיקסלים גדולה יותר - לתיאור המתרחש ועוד.

היתרון של HD ברור מאד בצילום של תנועה מהירה וגווני לבן. גם בתחום הסאונד יש פעמים רבות שיפור ב-HD, בשל תמיכתו בסראונד.


הנה הדגמה של ההבדל בין SD (ההפרדה הנמוכה) ל-HD (הפרדה גבוהה) - ככל שהאינטרנט שלכם מהיר יותר, תוכלו לראות הבדל גדול יותר מפני שיוטיוב מעביר הפרדה יותר גבוהה:

http://youtu.be/M5kFlql98jU?t=12s


ומומחה שמסביר ומדגים את ההבדלים בין HD לאיכות רגילה על עצמו:

http://youtu.be/5TzQBKohiYM

אצל ההורים שלנו הצילום לא היה כמו היום. הוא לא היה דיגיטלי ואי אפשר היה מיד להשתמש בתמונות, להעלות למחשב, לעשות שינויים ותיקונים לתמונה בעזרת תוכנות ועוד.

אז איך צילמו תמונות במצלמות פילם?

התמונות אז צולמו ונאגרו במצלמה על גבי פילם (Film). זה היה מעין סרט ששמר את כל התמונות עליו. כשנגמר הפילם היו לוקחים אותו לפיתוח במעבדה.

במעבדה פיתחו את התמונות ורק אז היה הצלם רואה אותן לראשונה.


איך פועלת המצלמה האנלוגית?

https://youtu.be/BNA97LaWLF0


על המצלמות של פעם:

http://youtu.be/sSrAgJ17nyI


ו"קודאכרום" היה סרט הצילום הצבעוני הראשון, שיצא בשנת 1935 על ידי חברת קודאק:

https://youtu.be/8Lm6AD65y2Q

צילום מאקרו (Macro photography) הוא צילום מקרוב מאד (תקריב) של עצמים זעירים, אקסטרים קלוז אפ, שמראה את המצולם בגודל יותר משמעותי מגודלו במציאות.

טכניקה זו חביבה על צלמים המצלמים בטבע, המצלמים אובייקטים קטנים מאוד, תוך התקרבות ושימוש בעדשות מיוחדות למאקרו.

גם בזיהוי הפלילי עושים שימוש רב בצילום מאקרו. כך ניתן לתעד פרטים קטנים בזירת הפשע או בזירות של תאונה, כאלו שעשויים להיות מאוד חשובים לפענוח פשעים ותאונות.

עומק השדה נוטה להיות קטן בצילום מאקרו. כדי להימנע מטשטוש ושיבוש של הפוקוס בצילום כזה, נהגו הצלמים לצלם את העצם, כשכל פעם עומק השדה שונה. כיום ניתן לראות מיד את התוצאה, על מסך המצלמה, כי בעידן המצלמות הדיגיטליות עם החיישן המשוכלל, צילום המאקרו מציע עומק השדה רחב במיוחד.


הנה צילום מאקרו:

https://youtu.be/U-nU1hYrexs


צלם מספר על צילומי המאקרו שלו:

https://youtu.be/aCj7lTRCyyo


דוגמאות לצילומי מאקרו נאים:

https://youtu.be/EZvGvc-f1Ro


יש אפילו צילומי סופר מאקרו:

https://youtu.be/K8rpo9e7tvg


על עומק השדה במאקרו:

https://youtu.be/975qd5SgVgU


הפכו את הטלפון שלכם למצלמת מאקרו בעזרת טיפת מים:

https://youtu.be/lt0N9t-j34k


ועוד טיפים לצילום מאקרו עם הטלפון החכם שלכם:

https://youtu.be/REG1i9tGRH4

חצובה (Tripod), או כנה, היא מתקן שעליו מעמידים מכשיר כמו טלסקופ, כלי נשק, מכשיר מדידה או במקרה שלנו מצלמה.

החצובה היא בעלת שלוש רגליים טלסקופיות, המאפשרות כיוון של גובה ומשמשת לקיבוע המצלמה. לרוב מאפשרת החצובה כיוון זוויתי של המצלמה בצידוד והגבהה.

לאיכות הצילום ולחוויית הצילום עצמה מעניקה החצובה יתרונות משמעותיים. ראשית תפקידה הוא לספק למצלמה יציבות מירבית, מה שמאפשר צילום חד וברור, גם בתנאים קשים או מאתגרים של תאורה גרועה, לילה או צילום תנועה.

במיוחד בתנאי תאורה נמוכה או כשנדרשות מהירויות תריס איטיות, אז חיונית במיוחד היציבות שמעניקה החצובה, כי מניעת רעידות מבטיחה תוצאה נקייה מטשטוש, שהוא הסיכון העיקרי בחשיפה ארוכה, אם המצלמה תזוז ולו במעט, בזמן הצילום.

ואכן, ביצוע חשיפות ארוכות ויציבות הוא אחד התפקידים המרכזיים של החצובה. למשל בעת שמצלמים צילומי לילה של שמיים זרועי כוכבים או נוף עירוני מואר, אז מרגישים את החדות שמקבלת התמונה ממצלמה מיוצבת על חצובה. צילומים אלה הם כמעט בלתי אפשריים ללא החצובה.

עוד שימושים של החצובה הם צילום עצמי, צילום וידאו ללא תזוזות לא נחוצות או תמונות המחייבות דיוק גבוה במיוחד - למשל כשהצלם מעוניין לדייק באופן מוחלט את הקומפוזיציה, בצילומי טבע דומם, צילום נוף, או צילום אדריכלי.

בתמונות כאלה הדיוק בקומפוזיציה הוא קריטי והחצובה מאפשרת לתכנן ולכוונן את הפריים בקפידה, כולל זוויות מעניינות והתאמות עדינות, עד להשגת התוצאה הרצויה.

עוד מאפשרת החצובה צילומים עצמיים בהם הצלמת מפעילה טיימר ומצלמת את עצמה. היא מקלה גם על צילומים בטווח דינמי גבוה (HDR), סדרות צילומים זהים בחשיפות שונות, צילום תמונות פנורמיות מדויקות בחיבור ביניהן ועוד.

מעל הכל, החצובה משחררת את הצלם מהעומס הפיזי של צילומים ממושכים, מה שמקל בצילום עם ציוד מקצועי רב או עדשות כבדות. כך יכול הצלם להתמקד בתוכן הצילום ובצד היצירתי שבו ופחות להתעייף בהחזקת ציוד כבד.

אך מעבר לכל אלה, כשמדובר בחצובה מדובר על כלי רב-שימושי, שיש בו הרבה יותר מזה. היא מאפשרת את הרחבת היצירתיות והטכניקה של צלמים, לצד הפקה של תמונות איכותיות ומרשימות, בתנאים ואתגרים שונים ומגוונים.


הנה הדרכה לחצובה (עברית):

https://youtu.be/K0NogerTmv8


חד רגל, מונופוד, הוא פתרון כשהחצובה כבדה (עברית):

https://youtu.be/1AgloRLByBg


אפקטים אמנותיים בצילום עם חצובה ושימוש לא רגיל:

https://youtu.be/rtUhnaiHEa8


מדריך חצובות והתפקיד החשוב שלהן בצילום (עברית):

https://youtu.be/YXgED88yQYc?long=yes


וסקירת חצובה מקצועית (עברית):

https://youtu.be/atboRaQEanA?long=yes

בשנת 1959 נולדה המצלמה שתהפוך את כולנו לצלמים. זה קרה כשחברת אגפא הוציאה את המצלמה האוטומטית המלאה הראשונה שלה. במצלמה הזו לא נדרש הצלם לעשות דבר כדי לצלם תמונה אלא לכוון וללחוץ.

עם הזמן הטכנולוגיה התפתחה והמצלמה האישית לצלמים החובבים הלכה ונעשתה קטנה וקלה. אבל המצלמה האוטומטית הייתה עוד שלב באבולוציה של הצילום, שבו הצלם אפילו לא נדרש ליכולת צילום. כל מיני פרטים כמו פוקוס, צמצם או כמות אור, לא היו הכרחיים יותר במצלמה הזו. היא הוציאה תמונות בינוניות ולא מקצועיות, אבל צבעוניות ונחמדות לאלבום הפרטי של המשפחה.

וזו לא הייתה רק האוטומציה שהפכה אותה למבוקשת כל כך. המצלמה האוטומטית הייתה קלה ונוחה, אפשרה להחליף את הפילם במהירות (הפילם הפך מהר מאד לקלטת קטנה ונוחה), לחלקן היה פלאש, מבזק מובנה במצלמה שנשלף בקלות. רוצים צילום במסיבה או בחשיכה? - לוחצים על הכפתור, הפלאש יוצא ומצלמים. גם אם התמונות היו בינוניות, הן הספיקו כדי להנציח רגעים שמחים ומאושרים..

המצלמה האוטומטית הייתה מצלמה פשוטה שאפשרה לצלם בקלות ובכל מקום. אבל היא הייתה עדיין מרובעת ויקרה יחסית. בשנות ה-70 יצאה מצלמת האינסטמטיק של קודאק. אלו היו מצלמות פוקט שטוחות, קלות וזולות להפליא. את הפילם החליפה בהן קלטת קלה ומהירה להחלפה, שבתוכה הפילם היה כבר מכוון להפעלה. האינסטמטיק הפכו במהירות ללהיט ענק ושוק המצלמות האוטומטיות הצליח מאד, כשחברות רבות החלו לייצר מצלמות כאלה.

המצלמות האוטומטיות שלטו שנים רבות והיו מתנה מבוקשת לצעירים ומתבגרים, שלא התיימרו להיות חובבי צילום. בעידן המצלמות הדיגיטליות, הן גם הפכו דיגיטליות ועד היום הן ממשיכות להימכר בכמויות עצומות בעולם כולו.


הנה המצלמה האוטומטית של אגפא:

https://youtu.be/pWbU9TwCDY8


אוסף של מצלמות פוקט אוטומטיות ישנות:

https://youtu.be/JnEBeVHE2LQ


הפוקט אינסטמטיק של קודאק עם הפלאש לתאורה:

https://youtu.be/Uhg0UpFziQU


המצלמה האוטומטית של שנות ה-80:

https://youtu.be/buLCsVizF3I


מבט בוחן במצלמת כיס של קודאק:

https://youtu.be/1mG7TBqzjrw


והיו גם אוטומטיות של פולרואיד שהדפיסו מיד את הצילום:

http://youtu.be/82ZiQP0f7rs

עריכת וידאו (Video editing) או סרטים היא מלאכה לא פשוטה. כדי להצליח בה חשוב להיות מסודרים ושיטתיים.

על ידי פעולות מאורגנות היטב תוכלו לנצל את החומרים נכון, לא תשכחו חומרים טובים ולא תיאלצו לעשות פעולות מורכבות ומתישות כדי לערוך סרט, כשניתן היה לערוך אותו בקלות ובאיכות רבות.

זה מתחיל ממיון החומרים לפני תחילת העריכה, שזו פעולה מאוד חשובה. גם כי המיון מקל את העבודה בזמן העריכה וחוסך זמן של חיפושים בכל פעם וגם כי הוא מבטיח שלא תפספסו דברים שלא נכנסים לסרט ובדיעבד היו מעשירים אותו, משפרים סצנות לא מוצלחות כי השתמשתם בטייק לא טוב, בעוד שפספסתם את הטייק המוצלח באמת וכדומה.

על הדרך המיון גם מאפשר לכם למיין את החומרים ולהעלות בעיקר את החומרים המוצלחים ולהשאיר בחוץ את החומרים שמראש חבל על הזמן לעבור עליהם בהמשך.

תוך כדי המיון, עורכי הווידאו והיוטיוברים הטובים מארגנים את החומרים לסרט בתוך תיקיות, לפי סצנות, פעולות וכל שיטה אחרת שנכונה לסוג הפרויקט.

בשיטה אחת, למשל, התיקיות תהיינה מחולקות לפי סוגים. תהיה למשל תיקייה נפרדת ל"דיבורים". בה יהיו הדברים שאנשים מדברים, לעומת תיקיית "קריינות" (מה שנקרא "Voice over") וכדומה.

תיקייה נוספת תהיה ל"בי רול". אלה החומרים שירוצו תוך כדי דיבורים ארוכים וימחישו את המדובר. הבי רולים מעשירים את הסרט מאוד ונותנים לו עומק וריגוש.

תיקייה טובה היא של "נופים מרחוק" או מה שנקרא "לונג שוטים". אלה צילומים בעדשה רחבה, או סתם צילומי נוף מרחוק. הם יכולים להוסיף קצת מהמראה הקולנועי או התיעודי שמעמיק את הסרט שלכם.

וכך הלאה כרצונכם. יכולה להיות תיקייה ל"רחפן", תיקייה ל"דיאלוגים", תיקייה של "פספוסים" וכך הלאה.

למי שרוצים מראש לצלם נכון, כך שהחומרים יהיו מצולמים טוב ובעריכה יהיה קל יותר ליצור סרט מעולה - כדאי ללמוד את הכללים והטיפים לצילום מוצלח. הם בתגית "חוקי הקומפוזיציה".


הדרכה של לונלי פלג (עברית):

https://youtu.be/6G6AjgtNd4Q

זוויות צילום (Camera angles) הן הזוויות שמהן מצולמים העצמים שבפריים. לזווית הצילום יש השפעה פסיכולוגית גדולה על הצופים והיא יכולה לשנות את האופן שבו הם תופסים ומבינים את האובייקט שמוצגים בצילום.

לזווית הצילום יש חשיבות רבה בהצגה מסעירה של המציאות. פעולות קטנות בעת הצילום משנות לגמרי את התמונה ואת נקודת המבט שאנשים התרגלו לראות בה דברים בחיי היום יום שלהם.

סיבוב קל של המצלמה, צילום מגובה הרצפה כלפי מעלה, מהחלון כלפי מטה, או דרך משהו אחר - אלה הן רק דוגמאות לשינוי זווית. צילום מלמטה מעצים את המצולם בעוד שאם מצלמים מלמעלה כלפי מטה מגמדים ומקטינים אותו.

גם בקולנוע משתמשים בזוויות צילום כדי ליצור דרמה ולספר סיפור מעניין יותר. הזוויות הבסיסיות בצילום קולנועי הן צילום מגובה העין (נקודת המבט הרגילה), צילום מזווית גבוהה (שמקטינה ומגמדת את המצולם), זווית נמוכה (שמאדירה ומגדילה אותו), צילום ממעוף הציפור וזווית עקומה - כזו ששוברת את השגרה שבה אנו צופים בדרך כלל במציאות.


הנה זוויות צילום מעניינות:

https://youtu.be/Koi-odrN9ZU


צילום בזוויות צילום שונות:

https://youtu.be/dIOHg4dirjQ?t=2m30s


בעברית:

https://youtu.be/CXP3-Kqw82U


והצילום הגאומטרי, אורבני מופשט שבנוי על זוויות צילום ומיקוד (עברית):

https://youtu.be/uo7EmZM5NFE?long=yes

הורסט פ' הורסט (Horst P. Horst) היה צלם אופנה מפורסם שהחל לפעול במיוחד בשנות ה-40 של המאה הקודמת. הוא נחשב לצלם האופנה הנודע ביותר במאה ה-20. הורסט היה אמן יליד גרמניה שהתעניין בצעירותו באוונגארד. אחר כך עבר לפאריס, כדי לעבוד אצל האדריכל הנודע לה קורבוזיה. הוא התפרסם בפאריס שבין שתי מלחמות העולם.

בעשורים שלאחר מכן הוא יצר את השפה הצילומית שלו ועשה ניסויים מרתקים וחדשניים בצילום בחשיפה כפולה, בעירום, בקומפוזיציה רדיקלית ועוד. בטכניקות הללו הוא יצר כמה מהצילומים האייקוניים של צילום האופנה. בעבודתו הבוגרת בשביל המגזין "ווג", הוא זכה לכינוי "האלכימאי של הצילום".


הנה שלושה צילומים יפים של הורסט ועליו:

https://youtu.be/f2TLiV9_B4s


מצילומיו היפים של הורסט:

https://youtu.be/u5TP86gQBS4


וראיון ארוך באנגלית עם הורסט פ' הורסט האגדי:

http://youtu.be/Xfz5m6Oj2z8

ה"קמרה אובסקורה" (Camera Obscura), בעברית "חדר אפל", "לשכה אפלה", או "קופסה אפלה", היה עקרון שהתגלה עוד ביוון העתיקה. לפי רעיון זה, אם ננקב חור באחד מהקירות של חדר חשוך, ייכנס דרכו האור ויקרין על הקיר הנגדי תמונה של העולם מבחוץ, כשהיא מוצגת בצורה הפוכה. הפילוסוף אריסטו היה הראשון שתיאר בכתב את התהליך.

למעשה הקמרה אובסקורה הייתה הבסיס לצילום, אבל היוונים הקדמונים לא ידעו לשמור את התמונה לצפייה חוזרת. כמוהם גם המדען הערבי אל-חאזן שגילה את השיטה שוב במאה ה-9. כמוהו גם הציירים שנעזרו בקמרה אובסקיורה כדי לצייר נופים תלת-ממדיים על בד. חוקרים משערים שדרך הקמרה אובסקורה למד לאונרדו דה וינצ'י את הפרספקטיבה שהוא כל כך הצטיין בה.

חוקר אחר שגילה את העיקרון הזה היה פילוסוף מסין העתיקה ששמו היה מו דזה. לפני 2000 שנה הוא גילה את עיקרון הקמרה אובסקורה, באופן בלתי תלוי.

העקרון הזה היה צריך להמתין עוד כמה מאות שנים, בטרם ימציאו שיטה שבה ניתן גם לשמר את התמונה המוקרנת ולהציגה שוב כצילום.


כיצד התפתחו המצלמות המודרניות מהקמרה אובסקורה (מתורגם):

http://youtu.be/XaGUL8B-BrE?t=14s


כך השתמשו בה ציירים כמו ורמיר כדי לצייר חלק מציוריו הגדולים:

https://youtu.be/5SpaJtCv1hI


כך תייצרו קמרה אובסקורה לבד:

http://youtu.be/Y0wenfVfHuo


הנה הסבר מודגם ללשכה אפלה, כמו ההמצאה של אל-חזאן:

http://youtu.be/gvzpu0Q9RTU


והרצאת וידאו קצרה על הקאמרה אובסקורה:

https://youtu.be/LutIudRhm10?long=yes

שיטת הצילום של "זמן-קליע" (Bullet-Time) מגמישה את המהירות בסצנות אקשן ומציגה לאט מאד, דברים שמתרחשים במציאות במהירות הבזק. זה נעשה כדי לחזק את האפקט הדרמטי של ההתרחשות הקולנועית ובמיוחד זה מרשים כשכל זה קורה בזמן שהמצלמה ממשיכה לנוע.

בסרט "המטריקס", המהפכני מבחינת אפקטים כאלה, שולבה טכניקת זמן-הקליע ביחד עם טכניקות נוספות כמו "השוט של המטריקס", המצלם ב-360 מעלות את הדמות. כך ניתן היה להפוך סצנות כמעט שגרתיות בסרטי פעולה, למחולות מסוגננים של אלימות יפה להפליא..

צילום זמן קליע אינו שיטת צילום בלבד. האפקט הזה מחייב עריכה משמעותית באמצעות מחשב, לאחר הצילום. תוכנות אפקטים משוכללות, כמו אפטר אפקטס (After Effects), משמשות ליצירת שכבות ותוספות, שרק עימן נוצרת התמונה המלאה והסופית שבאפקט.


הנה שיטת ה"צילום זמן-קליע" לקראת סוף הסצנה בסרט מטריקס:

https://youtu.be/bKEcElcTUMk


כמה מהמחוות שעשו לסצנה האייקונית:

https://youtu.be/hGOvIzIn2Ic


הדגמה של הוספת האפקטים המיוחדים לזמן הקליע:

https://youtu.be/VjoP1V_Oizo


כל ילד יכול לעשות את זה:

https://youtu.be/yPs68kiueEw?t=21s


וזו השיטה שבה מצלמים את זה, עם עשרות מצלמות משורשרות מסביב:

https://youtu.be/Kjcv-JtUOgA

שעת הקסם, באנגלית "מג'יק הוור" (Magic Hour) היא השעה שבה השמש נוגעת באופק בים הכחול והשמיים מקבלים גוון מיוחד של טרום שקיעה, או התחלה של שקיעה.

יש משהו מיוחד ברגעים הללו וצלם טוב מחפש ללכוד אותו. אומרים שבשעה זו האור הוא הכי רך וקל לקבל צילומים מיוחדים, שבכל שעה אחרת ביום הם פשוט בלתי אפשריים.


הנה סרטון קצר של "שעת הקסם" בחופי ישראל:

http://youtu.be/m-H7TRJjqPU


וקליפ קצר עם ה-Magic Hour:

http://youtu.be/pPkx2y-6OT4

עריכת סרט יכולה להיות מורכבת הרבה יותר, אבל יש גם עריכה פשוטה, של סרטונים לרשת נניח, של יוטיובר או מטייל שמספר על מקום בעולם וכדומה.

עריכה כזו יכולה להתאים ל-80% מהמקרים שרוצים לערוך וידאו. נכיר את העריכה הפשוטה הזו:

#מניחים את הדיבורים על ציר הזמן
ראשית מכניסים לטיימליין את השוטים של הדיבור לכל הסרט - לפי הסדר כמובן. זהו השלד של הסרט. ממנו הכל מתחיל.

#מלבישים בי רול
במרבית תוכנות העריכה כששמים חומרי וידאו בערוץ שמעל ערוץ הדיבורים, יראו אותם בזמן שממשיכים לשמוע את הדיבור. הכלל הפשטני ביותר - כשדובר מתחיל לדבר, מראים אותו בהתחלה מדבר. אחרי זמן מה, יתחיל לרוץ בי רול (B roll) ואחריו עוד אחד ועוד אחד וכך הלאה. אם הדיבור ארוך, החזירו מדי פעם את הדובר לפריים, כלומר תנו זמן מה ללא בי רול, כך שיראו את הדובר או את הדוברת שוב ואז חזרו להראות דברים שמוזכרים בשיחה או אסוציאציות בבי-רולים.

#מאזנים סאונד בין הדיבור והבי-רול
כשמוסיפים בי-רול יש גם את הסאונד שלו. כדי למנוע בלגן בסאונד מחלישים במידה מסוימת את הצלילים של הבי-רול, לעומת הדיבור שממשיך להיות באותה עוצמה. אבל עורכים לא תמיד משתיקים את הבי-רול, כי זה יהיה משונה. משאירים מהסאונד שלו בעוצמה חלשה, כדי שישמעו את האנשים על הסיפון, את גלי הים או את המואזין ברקע של הסרט שלכם, על רקע האדם שמדבר למשל, או המוסיקה שמושמעת.

#שוטים של אווירה, זמן ומקום
כדי לסייע לצופים לקלוט שינויים בזמן או במיקום של סצנות בסרט, נוהגים העורכים לתת בי-רולים מתאימים. בוקר יתחיל עם צילומי בוקר כלליים (למשל שמש של בוקר, איש הולך לעבודה, מוכר בייגלה מכין את הסחורה, אישה מאכילה חתולים). באותו אופן, כניסה לבית קפה, למשל, תלווה בשוטים אופייניים של קחוז אפ, כלומר פנים של אנשים: מישהו שותה אספרסו, מלצרית בעבודה, אנשים מדברים ואוכלים וכדומה. עוד דוגמה? - צילום ערב בחוץ ילווה בדמדומים, אנשים פוסעים בטיילת, מכוניות בפקק תנועה ו... הבנתם את העניין.


הנה הדרכה של יוטיוב הטיולים לונלי פלג (עברית):

https://youtu.be/6G6AjgtNd4Q

אקסטרים לונג-שוט (Extreme Long Shot ובקיצור E.L.S) הוא צילום קולנועי מרחוק מאוד, שמציג דמות מרוחקת, כולל הנוף שבתוכו היא נמצאת.

האובייקט המצולם ב-E.L.S מוצג כמעט כנקודה בתוך הנוף.

אם בצילום לונג שוט הראינו בית ואת החצר שמסביבו בפריים, באקסטרים לונג-שוט נראה את הבית והשדות הרחבים שמסביבו.

גם צילום נוף רחב או מרחבים גדולים משתמשים באקסטרים לונג שוטים.


הנה ההסבר לצילום אקסטרים לונג שוט:

https://youtu.be/eE2kbsukFck


אקסטרים לונג-שוט לדוגמה:

https://youtu.be/Esj4DVEr7Sc


ובין כל סוגי השוטים בקולנוע:

http://youtu.be/laU2MI6X48I