שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך מפיקים צילומים מקצועיים בסמארטפון?
במצלמות החדשות של הסמארטפונים המשוכללים שלכם, יש כלים חדשניים שבעבר היו רק חלום של צלמים ונמצאו רק במצלמות מקצועיות. כלים כמו צמצם פתוח, שליטה במהירות תריס, ברגישות, מה שנקרא בשפה המקצועית ISO, באיזון הלבן, או ה"ווייט באלאנס" (WB). יש בהן שיטות שונות שמאפשרות מדידה של האור, פיצוי חשיפה ועוד משהו שבעבר אפילו לא חלמו שיגיע לטלפונים ניידים - שמירה של הצילומים בפורמט Raw המקצועי.
כל הכלים הללו מאפשרים גם לבעל הטלפון לקבל כלי צילום מקצועיים, שמאפשרים שליטה ידנית מלאה בכל נתוני הצילום. אם הם כבר בטלפון שלכם, אז תוכלו להשתמש בהם בקלות ואם לא, אז לא לדאוג - אוטוטו הם יגיעו...
הנה האפשרויות של הצילום הידני המקצועי שיש בסמארטפונים החדישים:
https://youtu.be/g3G_D8PwDrQ
טעויות שכדאי להימנע מהן וכללים בסיסיים לצילומים טובים:
https://youtu.be/G60VlLsmCUs
בצילום וידאו מייצר גם סוג הצילום, כמו סטטי או נע למשל, השפעה רבה:
https://youtu.be/5F6WAz9PTwY
והקווים המנחים לקומפוזיציה טובה בצילום:
https://youtu.be/fM64ycm7tz4?long=yes
מה זה עומק שדה?
אחד המאפיינים הראשונים בהחלטות הצילום שלכם יהיה עומק השדה. הוא יאפשר למקד את הצופה במרכיבי התמונה שבהם נרצה שיתמקד וליצור בה אווירה.
עומק שדה (Depth of Field) הוא האזור שייראה ברור וחד בתמונה. הוא יכול לכלול את מה שקרוב יותר אל הצלם (ה"לפני") ואת הרחוק יותר, מה שאחרי האובייקט המרכזי של התמונה (ה"אחרי").
כלומר, מדובר בטווח בתמונה שאנו רואים בפוקוס, כלומר בחדות. צלמים נוהגים להסביר שככל שמפתח העדשה גדול יותר, קטן עומק השדה.
ישנם רמות עומק שדה והם נעים בין שני קצוות של סוגי עומק שדה:
#עומק שדה רדוד
שהוא עומק שדה קטן, גורם לאובייקט המרכזי להיות חד, בעוד הרקע או אובייקטים רחוקים או קרובים יותר, הם מטושטשים ביחס אליו. אלה תמונות מעניינות וממקדות מאוד, בעיקר בשל הניגוד (הקונטרסט) שבין חדות האובייקט המרכזי לטשטוש של שאר התמונה.
#עומק שדה גדול
שמכניס יותר מישורים בתמונה לחדות או בביטוי המקצועי "לפוקוס". בצילומים כאלה יש חדות יחסית לכל מה שמופיע בפריים, בלי הניגוד הזה, שבין "כוכב" התמונה לשאר הפרטים שבה.
#הדרכה לצילום מקצועי יותר
הכלל בצילום מקצועי הוא שככל שהעצם המצולם הוא קרוב יותר לעדשה, כך עומק השדה יהיה קטן יותר. זה נקרא "עומק שדה רדוד". ככל שהוא יהיה רחוק מהעדשה - יגדל עומק השדה. לכן, בצילומים מקרוב מאד, "צילומי מקרו", כמו שהם נקראים, יהיה עומק השדה מאד קטן, כי הפרח או הציפור המצולמים הם קרובים והרקע רחוק יותר. בניגוד לזה, בצילומי נוף, נוצר עומק שדה אינסופי, מכיוון שכל הפרטים רחוקים יחסית.
בסיס הכללים של עומק שדה בצילום הוא פשוט. ככל שמספרי הצמצם במצלמה הם קטנים יותר, מפתח הצמצם, או חור הצמצם, ייפתח ויהיה גדול יותר. זה יביא לעומק שדה קטן יותר. כלומר, הפרטים שנראה חדים בתמונה יצטמצמו. צמצום של עומק השדה באמצעות פתיחת הצמצם היא שיטה מקובלת אצל צלמים, בכדי להפריד את הנושא מהרקע.
במקביל, ככל שמספרי הצמצם במצלמה יהיו גדולים יותר, יהיה מפתח הצמצם סגור יותר, חור הצמצם יקטן וזה יביא לעומק השדה גדול יותר. יותר פרטים ומישורים בתמונה ייראו בפוקוס, כלומר בחדות.
ישנם עוד משתנים שמשפיעים על עומק השדה, כמו למשל המרחק מנושא הצילום. קרבה אל האובייקט המצולם תקטין את עומק השדה ויטשטש את הרקע. אבל זה הבסיס של עומק השדה.
חלק מגדולתו של הסרט המפורסם "האזרח קיין" למשל, הוא בזכות עומק השדה הגדול שבו הוא צולם. רואים בו התרחשויות בו-זמניות על המסך, במרחקים ובמישורים שונים של הצפייה. הסרט הזה תרם לאמנות הקולנוע את ה"פוקוס העמוק" (deep focus), כפי שקראו לזה.
לא פעם משתמשים הצלמים דווקא במפתח הצמצם הרחב, כדי לקבל רקע מטושטש וליצור את האפקט שנקרא "בוקה". במקרים הללו מסייע הטשטוש של הרקע לשפר את הקומפוזיציה, מכיוון שהעין של הצופה בצילום ממוקדת באובייקטים החדים יותר וכך ניתן להדגיש את החשוב, או "לספר סיפור"... קראו על כך באאוריקה בתגית "בוקה".
חשוב לדעת שבמצלמות פשוטות קשה יותר להגיע לעומק שדה קטן.
הנה עומק השדה בצילום לסוגיו (עברית):
https://youtu.be/aUDwZBgLYUc
מדריך נוסף לעומק שדה (עברית):
https://youtu.be/j6Ti_YLco_o
תרגיל בעומק שדה של סטודנט בבצלאל:
https://youtu.be/trcMmx7ocDA
סצנה מ"האזרח קיין" שמדגימה את עומק השדה הגדול שבו הוא צולם:
https://youtu.be/BNTJnHGnVeg
מדריך באנגלית לעומק שדה:
https://youtu.be/ds6TOvxA8mc
ומדריך מקיף יותר:
https://youtu.be/RDXLGOo-fyc
למה לעתים העיניים אדומות בתמונות?
קרה לכם שיצאו תמונות שבהן עיני המצולמים היו אדומות? נבהלתם?
ובכן, אל בהלה! - הסיבה לעיניים אדומות בצילום הפלאש במצלמה, היא שהאישונים שלפני כן היו בחושך והתרחבו כדי לאפשר כניסת אור רב לעין, לא מספיקים להצטמצם. אור הפלאש החזק נכנס לעין, חודר לנוזל הלשכה ודרך כלי הדם שבעין. האור שבחלקו מוחזר מהרשתית, עובר שוב דרך כלי הדם והעדשה קולטת את צבעם האדום של כלי הדם הללו.
התוצאה - העיניים נראות אדומות בצילום ומעט מפחידות אפילו...
אגב, כדי למנוע צילומים עם עיניים אדומות כדאי להדליק אור, לבקש מהמצולם שלא להביט במצלמה ואם ניתן אז להימנע מפלאש פנימי של מצלמה. אם כבר נוצרו העיניים האדומות, ניתן להשתמש בתוכנה או אפליקציה לעריכת תמונות ולהסיר דיגיטלית את האדום מהעין.
הנה הסבר לתופעת העיניים האדומות בצילום:
https://youtu.be/KBk0LBMjmbI
הסבר נינוח ואיטי יותר שמסביר כיצד כלי הדם שבעין "נצבעים" אדום:
https://youtu.be/ixn7RKa4qmI
והמלצות או טיפים למניעת עיניים אדומות בצילום:
http://youtu.be/MIf-zxHaKz8
איך התפתח הצילום?
תולדות הצילום מתחילים מהקמרה אובסקורה, 'החדר האפל' או 'קופסה אפלה', עקרון שהתגלה עוד ביוון העתיקה ואפשר לנקב חור בקיר של חדר חשוך, והאור שייכנס דרכו אל החדר יקרין על הקיר הנגדי את תמונת העולם שבחוץ.
מאות שנים אחר-כך, הומצאה שיטה שבה ניתן היה לראשונה לשמר את התמונה המוקרנת ולהציגה שוב כצילום. הממציא ומי שצילם את התמונה הראשונה בהיסטוריה מת שנים בודדות אחר כך והותיר את רישום הפטנט לאחר.
יהיה זה דאגר, שיפתח את השיטה הראשונית ויהפוך אותה לשיטה שתאפשר צילומים של ממש, אמנם רק לצלמים מקצועיים אבל הצילום כאמנות וכאמצעי לשימור של זכרונות ואנשים נולד. הוא קרא ללוחות הצילום שלו "דאגֵרוֹטִיפּ" וכאן למעשה נולד הצילום.
בהמשך יומצאו הפילם, מצלמת הרפלקס, המצלמה האוטומטית, מצלמת הווידאו, הצילום הדיגיטלי והטלפון החכם, שהמצלמה בו תהיה אחד הרכיבים המשמעותיים ומבחינה תרבותית אף המשפיעה ביותר. על כל אלה ותולדות הצילום ראו פירוט בשלל הערכים שבתגית "תולדות הצילום".
הנה סרטון על התפתחות הצילום עד ימינו (מתורגם):
http://youtu.be/XaGUL8B-BrE?t=14s
על התפתחות המצלמות במהלך השנים:
https://youtu.be/129Gd50lLOI
תקציר היסטוריית הצילום:
http://youtu.be/Mh42xZQL6-k
מצגת וידאו של ילדים שמספרים על התפתחות הצילום:
https://youtu.be/aqE3X-iospE
דגמי המצלמות לאורך דברי ימי הצילום:
https://youtu.be/KkDCZrTKQaI
איך הפסידה קודאק את השוק בו שלטה ופשטה רגל?
את הסיפור של חברת קודאק לומדים בבתי ספר לעסקים, בתור דוגמה מצוינת לחברה שלא קוראת השוק נכון ועד כמה עמוק הבור שאליו היא נופלת.
קודאק (Kodak), שנוסדה בסוף המאה ה-19, הייתה לאחת החברות המצליחות בהיסטוריה של המאה ה-20, הייתה אולי החברה המצליחה ביותר של עולם הצילום. היא המציאה בין השאר את גליל הפילם, יצרה את ה"קודאכרום" - סרט הצילום הצבעוני הראשון וכללית, הייתה חברת הצילום החשובה בעולם האנלוגי.
הטרגדיה העסקית של חברת הענק החלה בשנות ה-70 של המאה הקודמת, כשסטיבן ססון, אחד ממהנדסיה, המציא את המצלמה הדיגיטלית והפך את החברה לפורצת דרך בתיאוריה. בשנות ה-80 הומצא בקודאק גם החיישן הראשון שהיה מסוגל לקלוט יותר ממגה-פיקסל.
אבל בזה תמה החדשנות של ענקית הצילום, בשנות ה-90 היא הצליחה לפספס את השלב שבו המצלמות הדיגיטליות הפכו להיט. זה התחיל כשבקודאק ראו את הרמה הנמוכה של התמונות הדיגיטליות ולא האמינו שאלה יחליפו את הצילומים האנלוגיים האיכותיים של אותם זמנים. כך, בעוד חברות יפאניות פיתחו מצלמות שהולכות ומשתפרות, קודאק המשיכה להאמין בפילם ופיתחה מצלמות עם טכנולוגיות עלובות. החברה שהייתה סמל החדשנות בעולם הצילום השתרכה מאחור.
בתחילת שנות ה-2000 הפכו סרטי הצילום של קודאק למיותרים. בשל חוסר ביקוש נאלצה החברה להפסיק לייצר מצלמות פילם והפסיקה בהדרגה את ייצור הפילם. וכאילו להוסיף מלח על פצעיה האנלוגיים, הייתה זו חברת פוג'י היפאנית, המתחרה הגדולה של קודאק, שהםכה לכוכבת שוק הצילום הדיגיטלי. היא הלכה והתחזקה, על חשבון נתח השוק של קודאק כמובן. בעיניים כלות ראתה הנהלת "קודאק" כיצד הצילום הדיגיטלי, שנולד במעבדותיה שלה, הולך ומשתלט על עולם הצילום והיא נותרת מאחור.
בשלב מסוים נראה היה שקודאק מצליחה לחזור לשוק. היא פיתחה חיישנים משוכללים למצלמות דיגיטליות, אבל מחיריה היקרים אל מול היצרנים המתחרים מהמזרח הרחוק, לא עשו לה טוב.
הכל החל להסתיים בשנת 2009. אז הודיעה קודאק על הפסקת ייצור ה"קודאכרום". בעבר זה היה סרט הצילום הצבעוני והנמכר בעולם, הפילם שהיה לסמל הצילום האנלוגי הפופולארי, זה שהיא המציאה ושהמליך אותה בעבר על התעשייה כולה. בשנת 2012 הגישה החברה בקשה לפשיטת רגל ונפטרה ממרבית נכסיה.
הנה סיפור עלייתה ונפילתה של חברת קודאק:
https://youtu.be/zkwdwcl0EAE
כך המציא טכנאי בקודאק את המצלמה הדיגיטלית, שתביא לחורבנה של קודאק עצמה:
http://youtu.be/CpS-DKbyQEI
על ההתדרדרות של חברת קודאק, לאחר שלא קראה נכון את מהפכת הצילום הדיגיטלי:
https://youtu.be/wwfwr8eYP50
וזה מה שנשאר היום מאחת החברות ששינו את העולם:
https://youtu.be/JDzQ1gx71EI
מה הקסם של צילום זריחת הארץ?
הצילום הצבעוני של "זריחת הארץ" (Earthrise) הוא מראה כדור הארץ הזורח מעל פני הירח, תמונת כדור הארץ שצולמה בשנת 1968, ממצלמתו של האסטרונאוט ויליאם אנדרס.
זה היה במהלך משימת אפולו 8, החללית שהייתה הראשונה לעזוב את המסלול הנמוך סביב כדור הארץ ולצאת לטיסה שתקיף גוף שמיימי אחר, את הירח.
הצילום של זריחת הארץ, בצורת הפלנטה הכחלחלה והזורחת שלנו, צולם במהלך המסלול סביב הירח, על ידי האסטרונאוט אנדרס, מי שתפקידו היה לצלם, במשימת החללית ב-24 בדצמבר 1968.
התמונה, שהוגדרה לא פעם כ"אחת התמונות המפורסמות בתולדות הצילום", זכתה לפרסום עצום בעולם. בסמוך לה צולמו כמה תמונות נוספות, שבאחת מהן אף השתמש שירות הדואר האמריקאי על אחד מהבולים שהוציא.
גם המכתש שהונצח בצילום קיבל ב-2018 את השם 'זריחת הארץ של אנדרס'.
התמונה שינתה את הפרספקטיבה של המין האנושי והמחישה להמונים את בדידותו של כדור הארץ ביקום הגדול ואת גודלו האפסי ביחס ליקום. היא הביאה את הציבור להכיר עד כמה הכוכב שלנו מבודד ופגיע ועד כמה יהיה קשה להחליפו. באופן מסוים הביאה ההכרה הזו להתייחסות הגוברת בעולם כולו, לאיכות הסביבה.
הנה סרטון קצר על ובהשראת התמונה המפורסמת:
https://youtu.be/TmaOcPYCGMA
מה היו הדאגרוטיפים?
דאגֶרוׂטִיפִּים (Daguerreotype) הם לוחות צילום מהמאה ה-19, ששימשו בטכנולוגיית הצילום הראשונה שנוצרה. למעשה היו הדגרוטיפים סוג של צילומים עתיקים, מראשית ימי הצילום. הם גם מקודמיו של הפילם.
הצייר ומעצב התפאורות הצרפתי לואי ז'אק מנדה דאגר, היה זה שפיתח את הדאגרוטיפ ב-1836. הוא התבסס על ההליוגרפיה, שהומצאה ב-1826 על ידי ז'וזף ניספור נייפס.
הדאגרוטיפים היו לוחות כסף ממורקים שהונחו מאחורי "קמרה אובסקורה", סוג של קופסת צילום עתיקה. דרך הקמרה אובסקורה עבר האור ועבר גם הדימוי המצולם, מה ש"ראתה" המצלמה. כך הוטבע הנוף או האדם בדאגרוטיפ, ישירות על ידי קרני אור.
על אף שהדאגרוטיפ לא היה תהליך הצילום הראשון בהיסטוריה, הוא נחשב מהראשונים בתהליכי הצילום שהצליחו לקבע את הדימוי המצולם בצורה יציבה ואיכותית. זו הסיבה שהדאגרוטיפ הפך לשיטת הצילום המסחרי הראשונה, היה בהישג ידם של ההמונים וקידם את הצילום ואת השפעתו על החברה המודרנית.
הנה הסבר על הדאגרוטיפ:
https://youtu.be/d932Q6jYRg8
סיפורם המלא של הממציא וההמצאה:
https://youtu.be/N0Ambe4FwQk
כך מצלמים היום בדאגרוטיפ:
https://youtu.be/6CiCAe1On_Q
הנה תהליך הצילום והפיתוח, שלב אחרי שלב:
https://youtu.be/sDWyjM7dPY0
איך צילמו פעם תמונות?
אצל ההורים שלנו הצילום לא היה כמו היום. הוא לא היה דיגיטלי ואי אפשר היה מיד להשתמש בתמונות, להעלות למחשב, לעשות שינויים ותיקונים לתמונה בעזרת תוכנות ועוד.
התמונות אז צולמו ונאגרו במצלמה על גבי פילם (Film). זה היה מעין סרט ששמר את כל התמונות עליו. כשנגמר הפילם היו לוקחים אותו לפיתוח במעבדה. המעבדה פיתחה את התמונות ורק אז היה הצלם רואה אותן לראשונה.
הנה סרטון על המצלמות של פעם:
http://youtu.be/sSrAgJ17nyI
"קודאכרום" היה סרט הצילום הצבעוני הראשון, שיצא בשנת 1935 על ידי חברת קודאק:
https://youtu.be/nnHpdSEjfkI
ופרסומת לקודאכרום בצרפתית:
https://youtu.be/HIVwUWeOMKc
מהו צילום מאקרו ואיך ניתן לצלם מאקרו בטלפון חכם?
צילום מאקרו (Macro photography) הוא צילום מקרוב מאד (תקריב) של עצמים זעירים, אקסטרים קלוז אפ, שמראה את המצולם בגודל יותר משמעותי מגודלו במציאות.
טכניקה זו חביבה על צלמים המצלמים בטבע, המצלמים אובייקטים קטנים מאוד, תוך התקרבות ושימוש בעדשות מיוחדות למאקרו.
גם בזיהוי הפלילי עושים שימוש רב בצילום מאקרו. כך ניתן לתעד פרטים קטנים בזירת הפשע או בזירות של תאונה, כאלו שעשויים להיות מאוד חשובים לפענוח פשעים ותאונות.
עומק השדה נוטה להיות קטן בצילום מאקרו. כדי להימנע מטשטוש ושיבוש של הפוקוס בצילום כזה, נהגו הצלמים לצלם את העצם, כשכל פעם עומק השדה שונה. כיום ניתן לראות מיד את התוצאה, על מסך המצלמה, כי בעידן המצלמות הדיגיטליות עם החיישן המשוכלל, צילום המאקרו מציע עומק השדה רחב במיוחד.
הנה צילום מאקרו:
https://youtu.be/U-nU1hYrexs
צלם מספר על צילומי המאקרו שלו:
https://youtu.be/aCj7lTRCyyo
דוגמאות לצילומי מאקרו נאים:
https://youtu.be/EZvGvc-f1Ro
יש אפילו צילומי סופר מאקרו:
https://youtu.be/K8rpo9e7tvg
על עומק השדה במאקרו:
https://youtu.be/975qd5SgVgU
הפכו את הטלפון שלכם למצלמת מאקרו בעזרת טיפת מים:
https://youtu.be/lt0N9t-j34k
ועוד טיפים לצילום מאקרו עם הטלפון החכם שלכם:
https://youtu.be/REG1i9tGRH4
במצלמות החדשות של הסמארטפונים המשוכללים שלכם, יש כלים חדשניים שבעבר היו רק חלום של צלמים ונמצאו רק במצלמות מקצועיות. כלים כמו צמצם פתוח, שליטה במהירות תריס, ברגישות, מה שנקרא בשפה המקצועית ISO, באיזון הלבן, או ה"ווייט באלאנס" (WB). יש בהן שיטות שונות שמאפשרות מדידה של האור, פיצוי חשיפה ועוד משהו שבעבר אפילו לא חלמו שיגיע לטלפונים ניידים - שמירה של הצילומים בפורמט Raw המקצועי.
כל הכלים הללו מאפשרים גם לבעל הטלפון לקבל כלי צילום מקצועיים, שמאפשרים שליטה ידנית מלאה בכל נתוני הצילום. אם הם כבר בטלפון שלכם, אז תוכלו להשתמש בהם בקלות ואם לא, אז לא לדאוג - אוטוטו הם יגיעו...
הנה האפשרויות של הצילום הידני המקצועי שיש בסמארטפונים החדישים:
https://youtu.be/g3G_D8PwDrQ
טעויות שכדאי להימנע מהן וכללים בסיסיים לצילומים טובים:
https://youtu.be/G60VlLsmCUs
בצילום וידאו מייצר גם סוג הצילום, כמו סטטי או נע למשל, השפעה רבה:
https://youtu.be/5F6WAz9PTwY
והקווים המנחים לקומפוזיציה טובה בצילום:
https://youtu.be/fM64ycm7tz4?long=yes
אחד המאפיינים הראשונים בהחלטות הצילום שלכם יהיה עומק השדה. הוא יאפשר למקד את הצופה במרכיבי התמונה שבהם נרצה שיתמקד וליצור בה אווירה.
עומק שדה (Depth of Field) הוא האזור שייראה ברור וחד בתמונה. הוא יכול לכלול את מה שקרוב יותר אל הצלם (ה"לפני") ואת הרחוק יותר, מה שאחרי האובייקט המרכזי של התמונה (ה"אחרי").
כלומר, מדובר בטווח בתמונה שאנו רואים בפוקוס, כלומר בחדות. צלמים נוהגים להסביר שככל שמפתח העדשה גדול יותר, קטן עומק השדה.
ישנם רמות עומק שדה והם נעים בין שני קצוות של סוגי עומק שדה:
#עומק שדה רדוד
שהוא עומק שדה קטן, גורם לאובייקט המרכזי להיות חד, בעוד הרקע או אובייקטים רחוקים או קרובים יותר, הם מטושטשים ביחס אליו. אלה תמונות מעניינות וממקדות מאוד, בעיקר בשל הניגוד (הקונטרסט) שבין חדות האובייקט המרכזי לטשטוש של שאר התמונה.
#עומק שדה גדול
שמכניס יותר מישורים בתמונה לחדות או בביטוי המקצועי "לפוקוס". בצילומים כאלה יש חדות יחסית לכל מה שמופיע בפריים, בלי הניגוד הזה, שבין "כוכב" התמונה לשאר הפרטים שבה.
#הדרכה לצילום מקצועי יותר
הכלל בצילום מקצועי הוא שככל שהעצם המצולם הוא קרוב יותר לעדשה, כך עומק השדה יהיה קטן יותר. זה נקרא "עומק שדה רדוד". ככל שהוא יהיה רחוק מהעדשה - יגדל עומק השדה. לכן, בצילומים מקרוב מאד, "צילומי מקרו", כמו שהם נקראים, יהיה עומק השדה מאד קטן, כי הפרח או הציפור המצולמים הם קרובים והרקע רחוק יותר. בניגוד לזה, בצילומי נוף, נוצר עומק שדה אינסופי, מכיוון שכל הפרטים רחוקים יחסית.
בסיס הכללים של עומק שדה בצילום הוא פשוט. ככל שמספרי הצמצם במצלמה הם קטנים יותר, מפתח הצמצם, או חור הצמצם, ייפתח ויהיה גדול יותר. זה יביא לעומק שדה קטן יותר. כלומר, הפרטים שנראה חדים בתמונה יצטמצמו. צמצום של עומק השדה באמצעות פתיחת הצמצם היא שיטה מקובלת אצל צלמים, בכדי להפריד את הנושא מהרקע.
במקביל, ככל שמספרי הצמצם במצלמה יהיו גדולים יותר, יהיה מפתח הצמצם סגור יותר, חור הצמצם יקטן וזה יביא לעומק השדה גדול יותר. יותר פרטים ומישורים בתמונה ייראו בפוקוס, כלומר בחדות.
ישנם עוד משתנים שמשפיעים על עומק השדה, כמו למשל המרחק מנושא הצילום. קרבה אל האובייקט המצולם תקטין את עומק השדה ויטשטש את הרקע. אבל זה הבסיס של עומק השדה.
חלק מגדולתו של הסרט המפורסם "האזרח קיין" למשל, הוא בזכות עומק השדה הגדול שבו הוא צולם. רואים בו התרחשויות בו-זמניות על המסך, במרחקים ובמישורים שונים של הצפייה. הסרט הזה תרם לאמנות הקולנוע את ה"פוקוס העמוק" (deep focus), כפי שקראו לזה.
לא פעם משתמשים הצלמים דווקא במפתח הצמצם הרחב, כדי לקבל רקע מטושטש וליצור את האפקט שנקרא "בוקה". במקרים הללו מסייע הטשטוש של הרקע לשפר את הקומפוזיציה, מכיוון שהעין של הצופה בצילום ממוקדת באובייקטים החדים יותר וכך ניתן להדגיש את החשוב, או "לספר סיפור"... קראו על כך באאוריקה בתגית "בוקה".
חשוב לדעת שבמצלמות פשוטות קשה יותר להגיע לעומק שדה קטן.
הנה עומק השדה בצילום לסוגיו (עברית):
https://youtu.be/aUDwZBgLYUc
מדריך נוסף לעומק שדה (עברית):
https://youtu.be/j6Ti_YLco_o
תרגיל בעומק שדה של סטודנט בבצלאל:
https://youtu.be/trcMmx7ocDA
סצנה מ"האזרח קיין" שמדגימה את עומק השדה הגדול שבו הוא צולם:
https://youtu.be/BNTJnHGnVeg
מדריך באנגלית לעומק שדה:
https://youtu.be/ds6TOvxA8mc
ומדריך מקיף יותר:
https://youtu.be/RDXLGOo-fyc
קרה לכם שיצאו תמונות שבהן עיני המצולמים היו אדומות? נבהלתם?
ובכן, אל בהלה! - הסיבה לעיניים אדומות בצילום הפלאש במצלמה, היא שהאישונים שלפני כן היו בחושך והתרחבו כדי לאפשר כניסת אור רב לעין, לא מספיקים להצטמצם. אור הפלאש החזק נכנס לעין, חודר לנוזל הלשכה ודרך כלי הדם שבעין. האור שבחלקו מוחזר מהרשתית, עובר שוב דרך כלי הדם והעדשה קולטת את צבעם האדום של כלי הדם הללו.
התוצאה - העיניים נראות אדומות בצילום ומעט מפחידות אפילו...
אגב, כדי למנוע צילומים עם עיניים אדומות כדאי להדליק אור, לבקש מהמצולם שלא להביט במצלמה ואם ניתן אז להימנע מפלאש פנימי של מצלמה. אם כבר נוצרו העיניים האדומות, ניתן להשתמש בתוכנה או אפליקציה לעריכת תמונות ולהסיר דיגיטלית את האדום מהעין.
הנה הסבר לתופעת העיניים האדומות בצילום:
https://youtu.be/KBk0LBMjmbI
הסבר נינוח ואיטי יותר שמסביר כיצד כלי הדם שבעין "נצבעים" אדום:
https://youtu.be/ixn7RKa4qmI
והמלצות או טיפים למניעת עיניים אדומות בצילום:
http://youtu.be/MIf-zxHaKz8
תולדות הצילום מתחילים מהקמרה אובסקורה, 'החדר האפל' או 'קופסה אפלה', עקרון שהתגלה עוד ביוון העתיקה ואפשר לנקב חור בקיר של חדר חשוך, והאור שייכנס דרכו אל החדר יקרין על הקיר הנגדי את תמונת העולם שבחוץ.
מאות שנים אחר-כך, הומצאה שיטה שבה ניתן היה לראשונה לשמר את התמונה המוקרנת ולהציגה שוב כצילום. הממציא ומי שצילם את התמונה הראשונה בהיסטוריה מת שנים בודדות אחר כך והותיר את רישום הפטנט לאחר.
יהיה זה דאגר, שיפתח את השיטה הראשונית ויהפוך אותה לשיטה שתאפשר צילומים של ממש, אמנם רק לצלמים מקצועיים אבל הצילום כאמנות וכאמצעי לשימור של זכרונות ואנשים נולד. הוא קרא ללוחות הצילום שלו "דאגֵרוֹטִיפּ" וכאן למעשה נולד הצילום.
בהמשך יומצאו הפילם, מצלמת הרפלקס, המצלמה האוטומטית, מצלמת הווידאו, הצילום הדיגיטלי והטלפון החכם, שהמצלמה בו תהיה אחד הרכיבים המשמעותיים ומבחינה תרבותית אף המשפיעה ביותר. על כל אלה ותולדות הצילום ראו פירוט בשלל הערכים שבתגית "תולדות הצילום".
הנה סרטון על התפתחות הצילום עד ימינו (מתורגם):
http://youtu.be/XaGUL8B-BrE?t=14s
על התפתחות המצלמות במהלך השנים:
https://youtu.be/129Gd50lLOI
תקציר היסטוריית הצילום:
http://youtu.be/Mh42xZQL6-k
מצגת וידאו של ילדים שמספרים על התפתחות הצילום:
https://youtu.be/aqE3X-iospE
דגמי המצלמות לאורך דברי ימי הצילום:
https://youtu.be/KkDCZrTKQaI
צילום
את הסיפור של חברת קודאק לומדים בבתי ספר לעסקים, בתור דוגמה מצוינת לחברה שלא קוראת השוק נכון ועד כמה עמוק הבור שאליו היא נופלת.
קודאק (Kodak), שנוסדה בסוף המאה ה-19, הייתה לאחת החברות המצליחות בהיסטוריה של המאה ה-20, הייתה אולי החברה המצליחה ביותר של עולם הצילום. היא המציאה בין השאר את גליל הפילם, יצרה את ה"קודאכרום" - סרט הצילום הצבעוני הראשון וכללית, הייתה חברת הצילום החשובה בעולם האנלוגי.
הטרגדיה העסקית של חברת הענק החלה בשנות ה-70 של המאה הקודמת, כשסטיבן ססון, אחד ממהנדסיה, המציא את המצלמה הדיגיטלית והפך את החברה לפורצת דרך בתיאוריה. בשנות ה-80 הומצא בקודאק גם החיישן הראשון שהיה מסוגל לקלוט יותר ממגה-פיקסל.
אבל בזה תמה החדשנות של ענקית הצילום, בשנות ה-90 היא הצליחה לפספס את השלב שבו המצלמות הדיגיטליות הפכו להיט. זה התחיל כשבקודאק ראו את הרמה הנמוכה של התמונות הדיגיטליות ולא האמינו שאלה יחליפו את הצילומים האנלוגיים האיכותיים של אותם זמנים. כך, בעוד חברות יפאניות פיתחו מצלמות שהולכות ומשתפרות, קודאק המשיכה להאמין בפילם ופיתחה מצלמות עם טכנולוגיות עלובות. החברה שהייתה סמל החדשנות בעולם הצילום השתרכה מאחור.
בתחילת שנות ה-2000 הפכו סרטי הצילום של קודאק למיותרים. בשל חוסר ביקוש נאלצה החברה להפסיק לייצר מצלמות פילם והפסיקה בהדרגה את ייצור הפילם. וכאילו להוסיף מלח על פצעיה האנלוגיים, הייתה זו חברת פוג'י היפאנית, המתחרה הגדולה של קודאק, שהםכה לכוכבת שוק הצילום הדיגיטלי. היא הלכה והתחזקה, על חשבון נתח השוק של קודאק כמובן. בעיניים כלות ראתה הנהלת "קודאק" כיצד הצילום הדיגיטלי, שנולד במעבדותיה שלה, הולך ומשתלט על עולם הצילום והיא נותרת מאחור.
בשלב מסוים נראה היה שקודאק מצליחה לחזור לשוק. היא פיתחה חיישנים משוכללים למצלמות דיגיטליות, אבל מחיריה היקרים אל מול היצרנים המתחרים מהמזרח הרחוק, לא עשו לה טוב.
הכל החל להסתיים בשנת 2009. אז הודיעה קודאק על הפסקת ייצור ה"קודאכרום". בעבר זה היה סרט הצילום הצבעוני והנמכר בעולם, הפילם שהיה לסמל הצילום האנלוגי הפופולארי, זה שהיא המציאה ושהמליך אותה בעבר על התעשייה כולה. בשנת 2012 הגישה החברה בקשה לפשיטת רגל ונפטרה ממרבית נכסיה.
הנה סיפור עלייתה ונפילתה של חברת קודאק:
https://youtu.be/zkwdwcl0EAE
כך המציא טכנאי בקודאק את המצלמה הדיגיטלית, שתביא לחורבנה של קודאק עצמה:
http://youtu.be/CpS-DKbyQEI
על ההתדרדרות של חברת קודאק, לאחר שלא קראה נכון את מהפכת הצילום הדיגיטלי:
https://youtu.be/wwfwr8eYP50
וזה מה שנשאר היום מאחת החברות ששינו את העולם:
https://youtu.be/JDzQ1gx71EI
הצילום הצבעוני של "זריחת הארץ" (Earthrise) הוא מראה כדור הארץ הזורח מעל פני הירח, תמונת כדור הארץ שצולמה בשנת 1968, ממצלמתו של האסטרונאוט ויליאם אנדרס.
זה היה במהלך משימת אפולו 8, החללית שהייתה הראשונה לעזוב את המסלול הנמוך סביב כדור הארץ ולצאת לטיסה שתקיף גוף שמיימי אחר, את הירח.
הצילום של זריחת הארץ, בצורת הפלנטה הכחלחלה והזורחת שלנו, צולם במהלך המסלול סביב הירח, על ידי האסטרונאוט אנדרס, מי שתפקידו היה לצלם, במשימת החללית ב-24 בדצמבר 1968.
התמונה, שהוגדרה לא פעם כ"אחת התמונות המפורסמות בתולדות הצילום", זכתה לפרסום עצום בעולם. בסמוך לה צולמו כמה תמונות נוספות, שבאחת מהן אף השתמש שירות הדואר האמריקאי על אחד מהבולים שהוציא.
גם המכתש שהונצח בצילום קיבל ב-2018 את השם 'זריחת הארץ של אנדרס'.
התמונה שינתה את הפרספקטיבה של המין האנושי והמחישה להמונים את בדידותו של כדור הארץ ביקום הגדול ואת גודלו האפסי ביחס ליקום. היא הביאה את הציבור להכיר עד כמה הכוכב שלנו מבודד ופגיע ועד כמה יהיה קשה להחליפו. באופן מסוים הביאה ההכרה הזו להתייחסות הגוברת בעולם כולו, לאיכות הסביבה.
הנה סרטון קצר על ובהשראת התמונה המפורסמת:
https://youtu.be/TmaOcPYCGMA
דאגֶרוׂטִיפִּים (Daguerreotype) הם לוחות צילום מהמאה ה-19, ששימשו בטכנולוגיית הצילום הראשונה שנוצרה. למעשה היו הדגרוטיפים סוג של צילומים עתיקים, מראשית ימי הצילום. הם גם מקודמיו של הפילם.
הצייר ומעצב התפאורות הצרפתי לואי ז'אק מנדה דאגר, היה זה שפיתח את הדאגרוטיפ ב-1836. הוא התבסס על ההליוגרפיה, שהומצאה ב-1826 על ידי ז'וזף ניספור נייפס.
הדאגרוטיפים היו לוחות כסף ממורקים שהונחו מאחורי "קמרה אובסקורה", סוג של קופסת צילום עתיקה. דרך הקמרה אובסקורה עבר האור ועבר גם הדימוי המצולם, מה ש"ראתה" המצלמה. כך הוטבע הנוף או האדם בדאגרוטיפ, ישירות על ידי קרני אור.
על אף שהדאגרוטיפ לא היה תהליך הצילום הראשון בהיסטוריה, הוא נחשב מהראשונים בתהליכי הצילום שהצליחו לקבע את הדימוי המצולם בצורה יציבה ואיכותית. זו הסיבה שהדאגרוטיפ הפך לשיטת הצילום המסחרי הראשונה, היה בהישג ידם של ההמונים וקידם את הצילום ואת השפעתו על החברה המודרנית.
הנה הסבר על הדאגרוטיפ:
https://youtu.be/d932Q6jYRg8
סיפורם המלא של הממציא וההמצאה:
https://youtu.be/N0Ambe4FwQk
כך מצלמים היום בדאגרוטיפ:
https://youtu.be/6CiCAe1On_Q
הנה תהליך הצילום והפיתוח, שלב אחרי שלב:
https://youtu.be/sDWyjM7dPY0
אצל ההורים שלנו הצילום לא היה כמו היום. הוא לא היה דיגיטלי ואי אפשר היה מיד להשתמש בתמונות, להעלות למחשב, לעשות שינויים ותיקונים לתמונה בעזרת תוכנות ועוד.
התמונות אז צולמו ונאגרו במצלמה על גבי פילם (Film). זה היה מעין סרט ששמר את כל התמונות עליו. כשנגמר הפילם היו לוקחים אותו לפיתוח במעבדה. המעבדה פיתחה את התמונות ורק אז היה הצלם רואה אותן לראשונה.
הנה סרטון על המצלמות של פעם:
http://youtu.be/sSrAgJ17nyI
"קודאכרום" היה סרט הצילום הצבעוני הראשון, שיצא בשנת 1935 על ידי חברת קודאק:
https://youtu.be/nnHpdSEjfkI
ופרסומת לקודאכרום בצרפתית:
https://youtu.be/HIVwUWeOMKc
צילום מאקרו (Macro photography) הוא צילום מקרוב מאד (תקריב) של עצמים זעירים, אקסטרים קלוז אפ, שמראה את המצולם בגודל יותר משמעותי מגודלו במציאות.
טכניקה זו חביבה על צלמים המצלמים בטבע, המצלמים אובייקטים קטנים מאוד, תוך התקרבות ושימוש בעדשות מיוחדות למאקרו.
גם בזיהוי הפלילי עושים שימוש רב בצילום מאקרו. כך ניתן לתעד פרטים קטנים בזירת הפשע או בזירות של תאונה, כאלו שעשויים להיות מאוד חשובים לפענוח פשעים ותאונות.
עומק השדה נוטה להיות קטן בצילום מאקרו. כדי להימנע מטשטוש ושיבוש של הפוקוס בצילום כזה, נהגו הצלמים לצלם את העצם, כשכל פעם עומק השדה שונה. כיום ניתן לראות מיד את התוצאה, על מסך המצלמה, כי בעידן המצלמות הדיגיטליות עם החיישן המשוכלל, צילום המאקרו מציע עומק השדה רחב במיוחד.
הנה צילום מאקרו:
https://youtu.be/U-nU1hYrexs
צלם מספר על צילומי המאקרו שלו:
https://youtu.be/aCj7lTRCyyo
דוגמאות לצילומי מאקרו נאים:
https://youtu.be/EZvGvc-f1Ro
יש אפילו צילומי סופר מאקרו:
https://youtu.be/K8rpo9e7tvg
על עומק השדה במאקרו:
https://youtu.be/975qd5SgVgU
הפכו את הטלפון שלכם למצלמת מאקרו בעזרת טיפת מים:
https://youtu.be/lt0N9t-j34k
ועוד טיפים לצילום מאקרו עם הטלפון החכם שלכם:
https://youtu.be/REG1i9tGRH4
מהו גרופ שוט ואיך לעשות אותו נכון?
הגרופ-שוט (Group Shot) הוא שוט צילומי שמתאר קבוצת אנשים. גם בצילום קולנועי הגרופ-שוט הוא פריים שיש בו קבוצת אנשים.
זה יכול להיות בסצנה של קבוצה, חלק ממונטאז' הכולל שוטים רבים שחלקם קבוצתיים וכדומה.
בצילום סטילס אנו מצלמים בדרך כלל גרופ-שוט בצילומי משפחה, צילום חברים, צילומי ספורט וכדומה. ישנם כמה מרכיבים שהופכים גרופ שוט כזה למוצלח - ביניהם זווית הצילום, העמדת המצולמים וצילום במהלך פעילות במקום בפוזה.
כך מצלמים גרופ-שוט בצילום סטילס:
https://youtu.be/MDJfBV6fPd0
זהו גרופ שוטס באוסף הסצנות מהמרהיבות בתולדות הקולנוע:
https://youtu.be/xBasQG_6p40
גרופ שוט הולך ונוצר בקליפ של הסטונז:
https://youtu.be/SGyOaCXr8Lw
גרופ שוט של גיבורי על בסרט הנוקמים (avengers):
https://youtu.be/oBqqI6NMeaM
בעידן הדיגיטלי אפשר להרכיב גרופ שוט מקצועי, במה שקרוי "Photomerge":
https://youtu.be/0pgusvFD3fg
כמה טיפים מעולים לצילומי משפחה:
https://youtu.be/xSCVL7KsumY
יש אפילו כלים לטפל בכל אחד מהמצולמים:
https://youtu.be/J5EcUjwLr9k
במצלמה מקצועית יש כמה שיטות לעשות את זה נכון:
https://youtu.be/siXsF426ZlQ
ולסיכום, השוטים הבסיסיים של הקולנוע:
http://youtu.be/laU2MI6X48I
הגרופ-שוט (Group Shot) הוא שוט צילומי שמתאר קבוצת אנשים. גם בצילום קולנועי הגרופ-שוט הוא פריים שיש בו קבוצת אנשים.
זה יכול להיות בסצנה של קבוצה, חלק ממונטאז' הכולל שוטים רבים שחלקם קבוצתיים וכדומה.
בצילום סטילס אנו מצלמים בדרך כלל גרופ-שוט בצילומי משפחה, צילום חברים, צילומי ספורט וכדומה. ישנם כמה מרכיבים שהופכים גרופ שוט כזה למוצלח - ביניהם זווית הצילום, העמדת המצולמים וצילום במהלך פעילות במקום בפוזה.
כך מצלמים גרופ-שוט בצילום סטילס:
https://youtu.be/MDJfBV6fPd0
זהו גרופ שוטס באוסף הסצנות מהמרהיבות בתולדות הקולנוע:
https://youtu.be/xBasQG_6p40
גרופ שוט הולך ונוצר בקליפ של הסטונז:
https://youtu.be/SGyOaCXr8Lw
גרופ שוט של גיבורי על בסרט הנוקמים (avengers):
https://youtu.be/oBqqI6NMeaM
בעידן הדיגיטלי אפשר להרכיב גרופ שוט מקצועי, במה שקרוי "Photomerge":
https://youtu.be/0pgusvFD3fg
כמה טיפים מעולים לצילומי משפחה:
https://youtu.be/xSCVL7KsumY
יש אפילו כלים לטפל בכל אחד מהמצולמים:
https://youtu.be/J5EcUjwLr9k
במצלמה מקצועית יש כמה שיטות לעשות את זה נכון:
https://youtu.be/siXsF426ZlQ
ולסיכום, השוטים הבסיסיים של הקולנוע:
http://youtu.be/laU2MI6X48I
מהו לונג-שוט?
לונג-שוט (Long Shot) הוא צילום מרחוק, שמציג את כל הנושא, בתוך מה שמסביבו. בצילום לונג שוט יראו על המסך את הדמות מכף רגל ועד ראש, או עצם שלם ומה שמסביבו, בית שגם החצר שמסביבו מוצגת בפריים וכדומה.
בתסריט יסומן הלונג-שוט בסימון "LS".
הנה הלונג-שוט בין כל סוגי השוטים בקולנוע:
http://youtu.be/laU2MI6X48I
הנה סרטון שמשתמש בלונג שוטים כדי לפרסם את פסטיבל דרום לקולנוע:
http://youtu.be/0wWEw3aGmsI
לונג-שוט (Long Shot) הוא צילום מרחוק, שמציג את כל הנושא, בתוך מה שמסביבו. בצילום לונג שוט יראו על המסך את הדמות מכף רגל ועד ראש, או עצם שלם ומה שמסביבו, בית שגם החצר שמסביבו מוצגת בפריים וכדומה.
בתסריט יסומן הלונג-שוט בסימון "LS".
הנה הלונג-שוט בין כל סוגי השוטים בקולנוע:
http://youtu.be/laU2MI6X48I
הנה סרטון שמשתמש בלונג שוטים כדי לפרסם את פסטיבל דרום לקולנוע:
http://youtu.be/0wWEw3aGmsI
מי המציא את המצלמה וכיצד זה קרה?
מצלמה (Camera) היא מעין מכונת זמן, שמקפיאה רגעים ויוצרת תמונות שיזכירו במשך שנים ארוכות את הרגעים שנצרבו בהן. אבל פעם לא ניתן היה לשמר את הרגעים הללו.
כבר ביוון העתיקה גילו את העקרון שיקראו לו בהמשך ה"קמרה אובסקורה", שאם נעשה נקב באחד מהקירות של חדר חשוך, ייכנס דרכו האור ויקרין על הקיר הנגדי תמונה של העולם מבחוץ כשהיא מוצגת בצורה הפוכה. הפילוסוף אריסטו היה הראשון שתיאר בכתב את התהליך.
אך היוונים לא ידעו לשמור את התמונה לצפייה חוזרת. רק במחצית הראשונה של המאה ה-19 יצליח ניספר נייפס, ממציא צרפתי, לשמר את התמונה המתקבלת מהקמרה אובסקורה. צרפתי אחר בשם דאגר ימציא לוחות שכינה "דאגרטיפים", שעליהם נשמרו הצילומים. מעתה שימשו חומרים כימיים שהתגלו, כמו תמצית של כסף וכלור ותמציות כימיות אחרות, המשנות את צבען כשהן באות במגע עם השמש, כדי לבנות את המצלמה הראשונה.
החוקר ויליאם הנרי פוקס טלבוט פיתח נייר כימי שסופג את האור הנקלט אל תוך הקופסה ומאפשר להכין עותקים של התמונה. זהו התשליל (הנגטיב) הראשון. ג'ורג' איסטמן המציא ב-1888 את הפילם והקים את חברת "קודאק", שהפיצה את הפילם להמונים. מעתה נפתחה הדרך לפיתוח המצלמה הקומפקטית ולשכלולים רבים אחרים שיבואו בהמשך, כמו הצילום הצבעוני, או שיטת צילום הפולארויד, שיטה לצילום ופיתוח התמונות בתוך המצלמה, מיד לאחר הצילום.
בהמשך יהפוך הצילום גם לאמנות וצילומים יהפכו ליצירות אמנות לכל דבר. כיום קשה לדמיין את התרבות המודרנית ללא הצילום, הפילם והמצלמה הקומפקטית. העולם כבר עבר להשתמש במצלמות דיגיטליות. יש בהן חיישנים משוכללים ומדויקים, המאפשרים לצלם את המראה הנקלט בעדשת המצלמה, באיכות גבוהה ביותר וללא פילם. המצלמות הדיגיטליות מאפשרות צפייה ושימוש מיידים בתמונות המצולמות, על גבי המצלמה עצמה. ההעברה הפכה קלה, לצורך עריכה במחשב או להפצה באינטרנט. כיום עברו מרבית המצלמות בעולם לסמארטפונים, טלפונים ניידים ומשוכללים ששכללו את הצילום הדיגיטלי, באלפי אפליקציות יעודיות לצילום.
כך התפתחו הצילום והמצלמה (מתורגם):
https://youtu.be/XaGUL8B-BrE
הנה התמונות הראשונות בהיסטוריה:
http://youtu.be/sOkd8ObhN_M
וסרטון שמסביר על דברים שרק מצלמה רואה (מתורגם):
https://youtu.be/KUiemQTEOYQ
מצלמה (Camera) היא מעין מכונת זמן, שמקפיאה רגעים ויוצרת תמונות שיזכירו במשך שנים ארוכות את הרגעים שנצרבו בהן. אבל פעם לא ניתן היה לשמר את הרגעים הללו.
כבר ביוון העתיקה גילו את העקרון שיקראו לו בהמשך ה"קמרה אובסקורה", שאם נעשה נקב באחד מהקירות של חדר חשוך, ייכנס דרכו האור ויקרין על הקיר הנגדי תמונה של העולם מבחוץ כשהיא מוצגת בצורה הפוכה. הפילוסוף אריסטו היה הראשון שתיאר בכתב את התהליך.
אך היוונים לא ידעו לשמור את התמונה לצפייה חוזרת. רק במחצית הראשונה של המאה ה-19 יצליח ניספר נייפס, ממציא צרפתי, לשמר את התמונה המתקבלת מהקמרה אובסקורה. צרפתי אחר בשם דאגר ימציא לוחות שכינה "דאגרטיפים", שעליהם נשמרו הצילומים. מעתה שימשו חומרים כימיים שהתגלו, כמו תמצית של כסף וכלור ותמציות כימיות אחרות, המשנות את צבען כשהן באות במגע עם השמש, כדי לבנות את המצלמה הראשונה.
החוקר ויליאם הנרי פוקס טלבוט פיתח נייר כימי שסופג את האור הנקלט אל תוך הקופסה ומאפשר להכין עותקים של התמונה. זהו התשליל (הנגטיב) הראשון. ג'ורג' איסטמן המציא ב-1888 את הפילם והקים את חברת "קודאק", שהפיצה את הפילם להמונים. מעתה נפתחה הדרך לפיתוח המצלמה הקומפקטית ולשכלולים רבים אחרים שיבואו בהמשך, כמו הצילום הצבעוני, או שיטת צילום הפולארויד, שיטה לצילום ופיתוח התמונות בתוך המצלמה, מיד לאחר הצילום.
בהמשך יהפוך הצילום גם לאמנות וצילומים יהפכו ליצירות אמנות לכל דבר. כיום קשה לדמיין את התרבות המודרנית ללא הצילום, הפילם והמצלמה הקומפקטית. העולם כבר עבר להשתמש במצלמות דיגיטליות. יש בהן חיישנים משוכללים ומדויקים, המאפשרים לצלם את המראה הנקלט בעדשת המצלמה, באיכות גבוהה ביותר וללא פילם. המצלמות הדיגיטליות מאפשרות צפייה ושימוש מיידים בתמונות המצולמות, על גבי המצלמה עצמה. ההעברה הפכה קלה, לצורך עריכה במחשב או להפצה באינטרנט. כיום עברו מרבית המצלמות בעולם לסמארטפונים, טלפונים ניידים ומשוכללים ששכללו את הצילום הדיגיטלי, באלפי אפליקציות יעודיות לצילום.
כך התפתחו הצילום והמצלמה (מתורגם):
https://youtu.be/XaGUL8B-BrE
הנה התמונות הראשונות בהיסטוריה:
http://youtu.be/sOkd8ObhN_M
וסרטון שמסביר על דברים שרק מצלמה רואה (מתורגם):
https://youtu.be/KUiemQTEOYQ
מה זה HD?
HD או "הפרדה גבוהה" היא טכנולוגיה של שידור באיכות ורזולוציה גבוהים מאד. בסרטי HD התמונה חדה יותר, עם צבעים מדוייקים ונאמנים יותר למקור, כמות פיקסלים גדולה יותר - לתיאור המתרחש ועוד.
היתרון של HD ברור מאד בצילום של תנועה מהירה וגווני לבן. גם בתחום הסאונד יש פעמים רבות שיפור ב-HD, בשל תמיכתו בסראונד.
הנה הדגמה של ההבדל בין SD (ההפרדה הנמוכה) ל-HD (הפרדה גבוהה) - ככל שהאינטרנט שלכם מהיר יותר, תוכלו לראות הבדל גדול יותר מפני שיוטיוב מעביר הפרדה יותר גבוהה:
http://youtu.be/M5kFlql98jU?t=12s
ומומחה שמסביר ומדגים את ההבדלים בין HD לאיכות רגילה על עצמו:
http://youtu.be/5TzQBKohiYM
HD או "הפרדה גבוהה" היא טכנולוגיה של שידור באיכות ורזולוציה גבוהים מאד. בסרטי HD התמונה חדה יותר, עם צבעים מדוייקים ונאמנים יותר למקור, כמות פיקסלים גדולה יותר - לתיאור המתרחש ועוד.
היתרון של HD ברור מאד בצילום של תנועה מהירה וגווני לבן. גם בתחום הסאונד יש פעמים רבות שיפור ב-HD, בשל תמיכתו בסראונד.
הנה הדגמה של ההבדל בין SD (ההפרדה הנמוכה) ל-HD (הפרדה גבוהה) - ככל שהאינטרנט שלכם מהיר יותר, תוכלו לראות הבדל גדול יותר מפני שיוטיוב מעביר הפרדה יותר גבוהה:
http://youtu.be/M5kFlql98jU?t=12s
ומומחה שמסביר ומדגים את ההבדלים בין HD לאיכות רגילה על עצמו:
http://youtu.be/5TzQBKohiYM
מהי התמונה הנצפית ביותר בהיסטוריה?
אין כמעט משתמש מחשב שלא זוכר את התמונה הזו, ששימשה כתמונת המסך המוכרת של מערכת ההפעלה Windows במשך שנים רבות.
תמונת המסך המפורסמת הזו קיבלה מהצלם שצילם אותה את השם האמנותי "שלווה", ובשפת המקור של הצלם השם באנגלית הוא "Bliss".
אבל הסיפור מתחיל באופן הרבה יותר פשוט ממיליארדי עיניים ואינספור פעמים שכל אחד מזוגות העיניים הללו צופה בה. נוסע בשנת 1996 ברכבו צ'ארלס או'ריר, צלם אמריקאי ב"נשיונל גאוגרפיק", כשמצלמת הפילם שלו לידו, אי שם בקליפורניה. זה היה אחרי שסופה פקדה את מחוז סונומה.
ברגע מסוים רואה או'ריר נוף רגוע ויפה להפליא. אין כאן את הסערה או הדרמה שצלמים מחפשים בדרך כלל בנופים מסעירים. להיפך. הנוף היה רגוע עד שעמום. גבעה ירוקה להפליא ומעליה שמיים תכולים, עם מעט עננים קלים.
האיש עוצר את רכבו, שולף את המצלמה ומצלם. אין לו מושג שבאותו רגע, כמעט סתמי, הוא מצלם את התמונה שייחזו בה הכי הרבה אנשים בתולדות המין האנושי ובמרחק אדיר מהתמונה הבאה ברשימה, אם מישהו בכלל יודע מהי.
כי במקום אחר יושב לו ביל גייטס, מייסד מיקרוסופט ואחד האנשים העשירים בהיסטוריה. אותו גייטס הקים שבע שנים לפני כן את שירות Corbis לשיתוף תמונות ואו'ריר מעלה לשירות את התמונה השלווה. כמה ימים אחר כך גייטס רואה אותה ומתאהב.
וכך יושב לו האיש העשיר בעולם ופונה לצלם הפשוט ביותר בעולם ומציע לו סכום אסטרונומי. בלתי ידוע, יש אומרים הגבוה ביותר אי-פעם ואחרים אומרים שהוא עבר את. 100 אלף הדולרים. כל זאת עבור הזכות להפוך את הצילום של ואו'ריר לתמונת המסך, כלומר הרקע שמוגדר כברירת מחדל במערכת ההפעלה החדשה שעומדת לצאת, ווינדוס XP.
וכך עומדת לצאת לאור "התמונה הנצפית ביותר בעולם", אבל מדובר בתמונת פילם ולא תמונה דיגיטלית, תמונה שפותחה על נייר צילום ולכן שוויה כה גבוה, עד שחברת השליחויות "Fedex" לא עמדה בעלות הביטוח הגבוהה שנדרשה בכדי להעביר אותה לגייטס שממתין במשרדי מיקרוסופט ופשוט סירבה.
או'ריר עלה על מטוס וטס למשרדי מיקרוסופט בסיאטל, רק כדי למסור את הצילום המקורי בעצמו. כך הפך צילום שצולם "על הדרך" בנסיעה רגילה, בתוך ארצות הברית, לצילום שראה כמעט כל יום, אולי כל מי שהיה בגיר במשך שנות ה-90 בעולם המודרני.
הנה הסיפור של התמונה המפורסמת:
https://youtu.be/N_rildi0Izs
סיפורה של התמונה הכי נצפית כמו שמספר אותה הצלם:
https://youtu.be/gpryL-VHG24
ראיון עם האיש:
https://youtu.be/_G5Z8aMctBw
אין כמעט משתמש מחשב שלא זוכר את התמונה הזו, ששימשה כתמונת המסך המוכרת של מערכת ההפעלה Windows במשך שנים רבות.
תמונת המסך המפורסמת הזו קיבלה מהצלם שצילם אותה את השם האמנותי "שלווה", ובשפת המקור של הצלם השם באנגלית הוא "Bliss".
אבל הסיפור מתחיל באופן הרבה יותר פשוט ממיליארדי עיניים ואינספור פעמים שכל אחד מזוגות העיניים הללו צופה בה. נוסע בשנת 1996 ברכבו צ'ארלס או'ריר, צלם אמריקאי ב"נשיונל גאוגרפיק", כשמצלמת הפילם שלו לידו, אי שם בקליפורניה. זה היה אחרי שסופה פקדה את מחוז סונומה.
ברגע מסוים רואה או'ריר נוף רגוע ויפה להפליא. אין כאן את הסערה או הדרמה שצלמים מחפשים בדרך כלל בנופים מסעירים. להיפך. הנוף היה רגוע עד שעמום. גבעה ירוקה להפליא ומעליה שמיים תכולים, עם מעט עננים קלים.
האיש עוצר את רכבו, שולף את המצלמה ומצלם. אין לו מושג שבאותו רגע, כמעט סתמי, הוא מצלם את התמונה שייחזו בה הכי הרבה אנשים בתולדות המין האנושי ובמרחק אדיר מהתמונה הבאה ברשימה, אם מישהו בכלל יודע מהי.
כי במקום אחר יושב לו ביל גייטס, מייסד מיקרוסופט ואחד האנשים העשירים בהיסטוריה. אותו גייטס הקים שבע שנים לפני כן את שירות Corbis לשיתוף תמונות ואו'ריר מעלה לשירות את התמונה השלווה. כמה ימים אחר כך גייטס רואה אותה ומתאהב.
וכך יושב לו האיש העשיר בעולם ופונה לצלם הפשוט ביותר בעולם ומציע לו סכום אסטרונומי. בלתי ידוע, יש אומרים הגבוה ביותר אי-פעם ואחרים אומרים שהוא עבר את. 100 אלף הדולרים. כל זאת עבור הזכות להפוך את הצילום של ואו'ריר לתמונת המסך, כלומר הרקע שמוגדר כברירת מחדל במערכת ההפעלה החדשה שעומדת לצאת, ווינדוס XP.
וכך עומדת לצאת לאור "התמונה הנצפית ביותר בעולם", אבל מדובר בתמונת פילם ולא תמונה דיגיטלית, תמונה שפותחה על נייר צילום ולכן שוויה כה גבוה, עד שחברת השליחויות "Fedex" לא עמדה בעלות הביטוח הגבוהה שנדרשה בכדי להעביר אותה לגייטס שממתין במשרדי מיקרוסופט ופשוט סירבה.
או'ריר עלה על מטוס וטס למשרדי מיקרוסופט בסיאטל, רק כדי למסור את הצילום המקורי בעצמו. כך הפך צילום שצולם "על הדרך" בנסיעה רגילה, בתוך ארצות הברית, לצילום שראה כמעט כל יום, אולי כל מי שהיה בגיר במשך שנות ה-90 בעולם המודרני.
הנה הסיפור של התמונה המפורסמת:
https://youtu.be/N_rildi0Izs
סיפורה של התמונה הכי נצפית כמו שמספר אותה הצלם:
https://youtu.be/gpryL-VHG24
ראיון עם האיש:
https://youtu.be/_G5Z8aMctBw
מהי המצלמה האוטומטית?
בשנת 1959 נולדה המצלמה שתהפוך את כולנו לצלמים. זה קרה כשחברת אגפא הוציאה את המצלמה האוטומטית המלאה הראשונה שלה. במצלמה הזו לא נדרש הצלם לעשות דבר כדי לצלם תמונה אלא לכוון וללחוץ.
עם הזמן הטכנולוגיה התפתחה והמצלמה האישית לצלמים החובבים הלכה ונעשתה קטנה וקלה. אבל המצלמה האוטומטית הייתה עוד שלב באבולוציה של הצילום, שבו הצלם אפילו לא נדרש ליכולת צילום. כל מיני פרטים כמו פוקוס, צמצם או כמות אור, לא היו הכרחיים יותר במצלמה הזו. היא הוציאה תמונות בינוניות ולא מקצועיות, אבל צבעוניות ונחמדות לאלבום הפרטי של המשפחה.
וזו לא הייתה רק האוטומציה שהפכה אותה למבוקשת כל כך. המצלמה האוטומטית הייתה קלה ונוחה, אפשרה להחליף את הפילם במהירות (הפילם הפך מהר מאד לקלטת קטנה ונוחה), לחלקן היה פלאש, מבזק מובנה במצלמה שנשלף בקלות. רוצים צילום במסיבה או בחשיכה? - לוחצים על הכפתור, הפלאש יוצא ומצלמים. גם אם התמונות היו בינוניות, הן הספיקו כדי להנציח רגעים שמחים ומאושרים..
המצלמה האוטומטית הייתה מצלמה פשוטה שאפשרה לצלם בקלות ובכל מקום. אבל היא הייתה עדיין מרובעת ויקרה יחסית. בשנות ה-70 יצאה מצלמת האינסטמטיק של קודאק. אלו היו מצלמות פוקט שטוחות, קלות וזולות להפליא. את הפילם החליפה בהן קלטת קלה ומהירה להחלפה, שבתוכה הפילם היה כבר מכוון להפעלה. האינסטמטיק הפכו במהירות ללהיט ענק ושוק המצלמות האוטומטיות הצליח מאד, כשחברות רבות החלו לייצר מצלמות כאלה.
המצלמות האוטומטיות שלטו שנים רבות והיו מתנה מבוקשת לצעירים ומתבגרים, שלא התיימרו להיות חובבי צילום. בעידן המצלמות הדיגיטליות, הן גם הפכו דיגיטליות ועד היום הן ממשיכות להימכר בכמויות עצומות בעולם כולו.
הנה המצלמה האוטומטית של אגפא:
https://youtu.be/pWbU9TwCDY8
אוסף של מצלמות פוקט אוטומטיות ישנות:
https://youtu.be/JnEBeVHE2LQ
הפוקט אינסטמטיק של קודאק עם הפלאש לתאורה:
https://youtu.be/Uhg0UpFziQU
והמצלמה האוטומטית של סוף עידן הפילם:
https://youtu.be/MVga4TGLYEc?t=10s
בשנת 1959 נולדה המצלמה שתהפוך את כולנו לצלמים. זה קרה כשחברת אגפא הוציאה את המצלמה האוטומטית המלאה הראשונה שלה. במצלמה הזו לא נדרש הצלם לעשות דבר כדי לצלם תמונה אלא לכוון וללחוץ.
עם הזמן הטכנולוגיה התפתחה והמצלמה האישית לצלמים החובבים הלכה ונעשתה קטנה וקלה. אבל המצלמה האוטומטית הייתה עוד שלב באבולוציה של הצילום, שבו הצלם אפילו לא נדרש ליכולת צילום. כל מיני פרטים כמו פוקוס, צמצם או כמות אור, לא היו הכרחיים יותר במצלמה הזו. היא הוציאה תמונות בינוניות ולא מקצועיות, אבל צבעוניות ונחמדות לאלבום הפרטי של המשפחה.
וזו לא הייתה רק האוטומציה שהפכה אותה למבוקשת כל כך. המצלמה האוטומטית הייתה קלה ונוחה, אפשרה להחליף את הפילם במהירות (הפילם הפך מהר מאד לקלטת קטנה ונוחה), לחלקן היה פלאש, מבזק מובנה במצלמה שנשלף בקלות. רוצים צילום במסיבה או בחשיכה? - לוחצים על הכפתור, הפלאש יוצא ומצלמים. גם אם התמונות היו בינוניות, הן הספיקו כדי להנציח רגעים שמחים ומאושרים..
המצלמה האוטומטית הייתה מצלמה פשוטה שאפשרה לצלם בקלות ובכל מקום. אבל היא הייתה עדיין מרובעת ויקרה יחסית. בשנות ה-70 יצאה מצלמת האינסטמטיק של קודאק. אלו היו מצלמות פוקט שטוחות, קלות וזולות להפליא. את הפילם החליפה בהן קלטת קלה ומהירה להחלפה, שבתוכה הפילם היה כבר מכוון להפעלה. האינסטמטיק הפכו במהירות ללהיט ענק ושוק המצלמות האוטומטיות הצליח מאד, כשחברות רבות החלו לייצר מצלמות כאלה.
המצלמות האוטומטיות שלטו שנים רבות והיו מתנה מבוקשת לצעירים ומתבגרים, שלא התיימרו להיות חובבי צילום. בעידן המצלמות הדיגיטליות, הן גם הפכו דיגיטליות ועד היום הן ממשיכות להימכר בכמויות עצומות בעולם כולו.
הנה המצלמה האוטומטית של אגפא:
https://youtu.be/pWbU9TwCDY8
אוסף של מצלמות פוקט אוטומטיות ישנות:
https://youtu.be/JnEBeVHE2LQ
הפוקט אינסטמטיק של קודאק עם הפלאש לתאורה:
https://youtu.be/Uhg0UpFziQU
והמצלמה האוטומטית של סוף עידן הפילם:
https://youtu.be/MVga4TGLYEc?t=10s
איך ניתן לצלם בצבע?
הצילום לא היה תמיד בצבע. כולם ודאי שמו לב שצילומים ישנים וסרטים ישנים צולמו בשחור לבן.
כיום מצלמים במצלמות דיגיטליות שהצילום בהן הוא צבעוני כמעט בכל מקרה. אבל פעם צילום בצבע היה צילום מתקדם וחדשני. הצילום בצבע התאפשר אז באמצעות שימוש בפילם צבעוני ובתהליך שבו השתמשו בחומרים ובציוד חדשניים שמסוגלים היו להציג צבעים על גבי הנייר.
הצבעים בצילום הצבעוני הופקו אז באמצעות חומרים כימיים שיכולים היו לשחזר את הצבעים שצולמו, בשלב פיתוח התמונות. זאת לעומת צילום שחור-לבן שבו נעשה שימוש בחומרים שיכולים להציג רק גוונים של אפור, מה שנקרא שחור-לבן.
הצילום הדיגיטלי המודרני, לעומת זאת, לא משתמש בחומרים כימיים. בצילום דיגיטלי משתמשים בחיישן אלקטרוני שנמצא בתוך המצלמה או הטלפון הנייד המודרני. החיישן הזה מאפשר לשמור את התמונה שצילמנו, כמידע דיגיטלי בזיכרון של המצלמה או בכרטיס זיכרון שהוכנס בה. לאחר מכן ניתן לעבד את התמונה שנשמרה כמידע דיגיטלי, לשתף אותה עם אחרים ולהדפיסה על נייר בצבעים.
הנה פרסומת משנות ה-80 ל"קודאכרום" - סרט הצילום הצבעוני הראשון שיצא בשנת 1935 על ידי חברת קודאק:
https://youtu.be/HIVwUWeOMKc
והאיש שצילם את הסרט האחרון של "קודאכרום" לפני שהפסיקו להפיצו לטובת הצילום הדיגיטלי:
http://youtu.be/DUL6MBVKVLI?long=yes
הצילום לא היה תמיד בצבע. כולם ודאי שמו לב שצילומים ישנים וסרטים ישנים צולמו בשחור לבן.
כיום מצלמים במצלמות דיגיטליות שהצילום בהן הוא צבעוני כמעט בכל מקרה. אבל פעם צילום בצבע היה צילום מתקדם וחדשני. הצילום בצבע התאפשר אז באמצעות שימוש בפילם צבעוני ובתהליך שבו השתמשו בחומרים ובציוד חדשניים שמסוגלים היו להציג צבעים על גבי הנייר.
הצבעים בצילום הצבעוני הופקו אז באמצעות חומרים כימיים שיכולים היו לשחזר את הצבעים שצולמו, בשלב פיתוח התמונות. זאת לעומת צילום שחור-לבן שבו נעשה שימוש בחומרים שיכולים להציג רק גוונים של אפור, מה שנקרא שחור-לבן.
הצילום הדיגיטלי המודרני, לעומת זאת, לא משתמש בחומרים כימיים. בצילום דיגיטלי משתמשים בחיישן אלקטרוני שנמצא בתוך המצלמה או הטלפון הנייד המודרני. החיישן הזה מאפשר לשמור את התמונה שצילמנו, כמידע דיגיטלי בזיכרון של המצלמה או בכרטיס זיכרון שהוכנס בה. לאחר מכן ניתן לעבד את התמונה שנשמרה כמידע דיגיטלי, לשתף אותה עם אחרים ולהדפיסה על נייר בצבעים.
הנה פרסומת משנות ה-80 ל"קודאכרום" - סרט הצילום הצבעוני הראשון שיצא בשנת 1935 על ידי חברת קודאק:
https://youtu.be/HIVwUWeOMKc
והאיש שצילם את הסרט האחרון של "קודאכרום" לפני שהפסיקו להפיצו לטובת הצילום הדיגיטלי:
http://youtu.be/DUL6MBVKVLI?long=yes
מיהו הצלם של היופי - הורסט פ' הורסט?
הורסט פ' הורסט (Horst P. Horst) היה צלם אופנה מפורסם שהחל לפעול במיוחד בשנות ה-40 של המאה הקודמת. הוא נחשב לצלם האופנה הנודע ביותר במאה ה-20. הורסט היה אמן יליד גרמניה שהתעניין בצעירותו באוונגארד. אחר כך עבר לפאריס, כדי לעבוד אצל האדריכל הנודע לה קורבוזיה. הוא התפרסם בפאריס שבין שתי מלחמות העולם.
בעשורים שלאחר מכן הוא יצר את השפה הצילומית שלו ועשה ניסויים מרתקים וחדשניים בצילום בחשיפה כפולה, בעירום, בקומפוזיציה רדיקלית ועוד. בטכניקות הללו הוא יצר כמה מהצילומים האייקוניים של צילום האופנה. בעבודתו הבוגרת בשביל המגזין "ווג", הוא זכה לכינוי "האלכימאי של הצילום".
הנה שלושה צילומים יפים של הורסט ועליו:
https://youtu.be/f2TLiV9_B4s
מצילומיו היפים של הורסט:
https://youtu.be/u5TP86gQBS4
וראיון ארוך באנגלית עם הורסט פ' הורסט האגדי:
http://youtu.be/Xfz5m6Oj2z8
הורסט פ' הורסט (Horst P. Horst) היה צלם אופנה מפורסם שהחל לפעול במיוחד בשנות ה-40 של המאה הקודמת. הוא נחשב לצלם האופנה הנודע ביותר במאה ה-20. הורסט היה אמן יליד גרמניה שהתעניין בצעירותו באוונגארד. אחר כך עבר לפאריס, כדי לעבוד אצל האדריכל הנודע לה קורבוזיה. הוא התפרסם בפאריס שבין שתי מלחמות העולם.
בעשורים שלאחר מכן הוא יצר את השפה הצילומית שלו ועשה ניסויים מרתקים וחדשניים בצילום בחשיפה כפולה, בעירום, בקומפוזיציה רדיקלית ועוד. בטכניקות הללו הוא יצר כמה מהצילומים האייקוניים של צילום האופנה. בעבודתו הבוגרת בשביל המגזין "ווג", הוא זכה לכינוי "האלכימאי של הצילום".
הנה שלושה צילומים יפים של הורסט ועליו:
https://youtu.be/f2TLiV9_B4s
מצילומיו היפים של הורסט:
https://youtu.be/u5TP86gQBS4
וראיון ארוך באנגלית עם הורסט פ' הורסט האגדי:
http://youtu.be/Xfz5m6Oj2z8
