שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך מפיקים צילומים מקצועיים בסמארטפון?
במצלמות החדשות של הסמארטפונים המשוכללים שלכם, יש כלים חדשניים שבעבר היו רק חלום של צלמים ונמצאו רק במצלמות מקצועיות. כלים כמו צמצם פתוח, שליטה במהירות תריס, ברגישות, מה שנקרא בשפה המקצועית ISO, באיזון הלבן, או ה"ווייט באלאנס" (WB). יש בהן שיטות שונות שמאפשרות מדידה של האור, פיצוי חשיפה ועוד משהו שבעבר אפילו לא חלמו שיגיע לטלפונים ניידים - שמירה של הצילומים בפורמט Raw המקצועי.
כל הכלים הללו מאפשרים גם לבעל הטלפון לקבל כלי צילום מקצועיים, שמאפשרים שליטה ידנית מלאה בכל נתוני הצילום. אם הם כבר בטלפון שלכם, אז תוכלו להשתמש בהם בקלות ואם לא, אז לא לדאוג - אוטוטו הם יגיעו...
הנה האפשרויות של הצילום הידני המקצועי שיש בסמארטפונים החדישים:
https://youtu.be/g3G_D8PwDrQ
טעויות שכדאי להימנע מהן וכללים בסיסיים לצילומים טובים:
https://youtu.be/G60VlLsmCUs
בצילום וידאו מייצר גם סוג הצילום, כמו סטטי או נע למשל, השפעה רבה:
https://youtu.be/5F6WAz9PTwY
והקווים המנחים לקומפוזיציה טובה בצילום:
https://youtu.be/fM64ycm7tz4?long=yes
מהו צילום מאקרו ואיך ניתן לצלם מאקרו בטלפון חכם?
צילום מאקרו (Macro photography) הוא צילום מקרוב מאד (תקריב) של עצמים זעירים, אקסטרים קלוז אפ, שמראה את המצולם בגודל יותר משמעותי מגודלו במציאות.
טכניקה זו חביבה על צלמים המצלמים בטבע, המצלמים אובייקטים קטנים מאוד, תוך התקרבות ושימוש בעדשות מיוחדות למאקרו.
גם בזיהוי הפלילי עושים שימוש רב בצילום מאקרו. כך ניתן לתעד פרטים קטנים בזירת הפשע או בזירות של תאונה, כאלו שעשויים להיות מאוד חשובים לפענוח פשעים ותאונות.
עומק השדה נוטה להיות קטן בצילום מאקרו. כדי להימנע מטשטוש ושיבוש של הפוקוס בצילום כזה, נהגו הצלמים לצלם את העצם, כשכל פעם עומק השדה שונה. כיום ניתן לראות מיד את התוצאה, על מסך המצלמה, כי בעידן המצלמות הדיגיטליות עם החיישן המשוכלל, צילום המאקרו מציע עומק השדה רחב במיוחד.
הנה צילום מאקרו:
https://youtu.be/U-nU1hYrexs
צלם מספר על צילומי המאקרו שלו:
https://youtu.be/aCj7lTRCyyo
דוגמאות לצילומי מאקרו נאים:
https://youtu.be/EZvGvc-f1Ro
יש אפילו צילומי סופר מאקרו:
https://youtu.be/K8rpo9e7tvg
על עומק השדה במאקרו:
https://youtu.be/975qd5SgVgU
הפכו את הטלפון שלכם למצלמת מאקרו בעזרת טיפת מים:
https://youtu.be/lt0N9t-j34k
ועוד טיפים לצילום מאקרו עם הטלפון החכם שלכם:
https://youtu.be/REG1i9tGRH4
מה תורמת החצובה לצילום?
חצובה (Tripod), או כנה, היא מתקן שעליו מעמידים מכשיר כמו טלסקופ, כלי נשק, מכשיר מדידה או במקרה שלנו מצלמה.
החצובה היא בעלת שלוש רגליים טלסקופיות, המאפשרות כיוון של גובה ומשמשת לקיבוע המצלמה. לרוב מאפשרת החצובה כיוון זוויתי של המצלמה בצידוד והגבהה.
לאיכות הצילום ולחוויית הצילום עצמה מעניקה החצובה יתרונות משמעותיים. ראשית תפקידה הוא לספק למצלמה יציבות מירבית, מה שמאפשר צילום חד וברור, גם בתנאים קשים או מאתגרים של תאורה גרועה, לילה או צילום תנועה.
במיוחד בתנאי תאורה נמוכה או כשנדרשות מהירויות תריס איטיות, אז חיונית במיוחד היציבות שמעניקה החצובה, כי מניעת רעידות מבטיחה תוצאה נקייה מטשטוש, שהוא הסיכון העיקרי בחשיפה ארוכה, אם המצלמה תזוז ולו במעט, בזמן הצילום.
ואכן, ביצוע חשיפות ארוכות ויציבות הוא אחד התפקידים המרכזיים של החצובה. למשל בעת שמצלמים צילומי לילה של שמיים זרועי כוכבים או נוף עירוני מואר, אז מרגישים את החדות שמקבלת התמונה ממצלמה מיוצבת על חצובה. צילומים אלה הם כמעט בלתי אפשריים ללא החצובה.
עוד שימושים של החצובה הם צילום עצמי, צילום וידאו ללא תזוזות לא נחוצות או תמונות המחייבות דיוק גבוה במיוחד - למשל כשהצלם מעוניין לדייק באופן מוחלט את הקומפוזיציה, בצילומי טבע דומם, צילום נוף, או צילום אדריכלי.
בתמונות כאלה הדיוק בקומפוזיציה הוא קריטי והחצובה מאפשרת לתכנן ולכוונן את הפריים בקפידה, כולל זוויות מעניינות והתאמות עדינות, עד להשגת התוצאה הרצויה.
עוד מאפשרת החצובה צילומים עצמיים בהם הצלמת מפעילה טיימר ומצלמת את עצמה. היא מקלה גם על צילומים בטווח דינמי גבוה (HDR), סדרות צילומים זהים בחשיפות שונות, צילום תמונות פנורמיות מדויקות בחיבור ביניהן ועוד.
מעל הכל, החצובה משחררת את הצלם מהעומס הפיזי של צילומים ממושכים, מה שמקל בצילום עם ציוד מקצועי רב או עדשות כבדות. כך יכול הצלם להתמקד בתוכן הצילום ובצד היצירתי שבו ופחות להתעייף בהחזקת ציוד כבד.
אך מעבר לכל אלה, כשמדובר בחצובה מדובר על כלי רב-שימושי, שיש בו הרבה יותר מזה. היא מאפשרת את הרחבת היצירתיות והטכניקה של צלמים, לצד הפקה של תמונות איכותיות ומרשימות, בתנאים ואתגרים שונים ומגוונים.
הנה הדרכה לחצובה (עברית):
https://youtu.be/K0NogerTmv8
חד רגל, מונופוד, הוא פתרון כשהחצובה כבדה (עברית):
https://youtu.be/1AgloRLByBg
אפקטים אמנותיים בצילום עם חצובה ושימוש לא רגיל:
https://youtu.be/rtUhnaiHEa8
מדריך חצובות והתפקיד החשוב שלהן בצילום (עברית):
https://youtu.be/YXgED88yQYc?long=yes
וסקירת חצובה מקצועית (עברית):
https://youtu.be/atboRaQEanA?long=yes
מהו גרופ שוט ואיך לעשות אותו נכון?
הגרופ-שוט (Group Shot) הוא שוט צילומי שמתאר קבוצת אנשים. גם בצילום קולנועי הגרופ-שוט הוא פריים שיש בו קבוצת אנשים.
זה יכול להיות בסצנה של קבוצה, חלק ממונטאז' הכולל שוטים רבים שחלקם קבוצתיים וכדומה.
בצילום סטילס אנו מצלמים בדרך כלל גרופ-שוט בצילומי משפחה, צילום חברים, צילומי ספורט וכדומה. ישנם כמה מרכיבים שהופכים גרופ שוט כזה למוצלח - ביניהם זווית הצילום, העמדת המצולמים וצילום במהלך פעילות במקום בפוזה.
כך מצלמים גרופ-שוט בצילום סטילס:
https://youtu.be/MDJfBV6fPd0
זהו גרופ שוטס באוסף הסצנות מהמרהיבות בתולדות הקולנוע:
https://youtu.be/xBasQG_6p40
גרופ שוט הולך ונוצר בקליפ של הסטונז:
https://youtu.be/SGyOaCXr8Lw
גרופ שוט של גיבורי על בסרט הנוקמים (avengers):
https://youtu.be/oBqqI6NMeaM
בעידן הדיגיטלי אפשר להרכיב גרופ שוט מקצועי, במה שקרוי "Photomerge":
https://youtu.be/0pgusvFD3fg
כמה טיפים מעולים לצילומי משפחה:
https://youtu.be/xSCVL7KsumY
יש אפילו כלים לטפל בכל אחד מהמצולמים:
https://youtu.be/J5EcUjwLr9k
במצלמה מקצועית יש כמה שיטות לעשות את זה נכון:
https://youtu.be/siXsF426ZlQ
ולסיכום, השוטים הבסיסיים של הקולנוע:
http://youtu.be/laU2MI6X48I
מהו לונג-שוט?
לונג-שוט (Long Shot) הוא צילום מרחוק, שמציג את כל הנושא, בתוך מה שמסביבו. בצילום לונג שוט יראו על המסך את הדמות מכף רגל ועד ראש, או עצם שלם ומה שמסביבו, בית שגם החצר שמסביבו מוצגת בפריים וכדומה.
בתסריט יסומן הלונג-שוט בסימון "LS".
הנה הלונג-שוט בין כל סוגי השוטים בקולנוע:
http://youtu.be/laU2MI6X48I
הנה סרטון שמשתמש בלונג שוטים כדי לפרסם את פסטיבל דרום לקולנוע:
http://youtu.be/0wWEw3aGmsI
מה הקסם של צילום זריחת הארץ?
הצילום הצבעוני של "זריחת הארץ" (Earthrise) הוא מראה כדור הארץ הזורח מעל פני הירח, תמונת כדור הארץ שצולמה בשנת 1968, ממצלמתו של האסטרונאוט ויליאם אנדרס.
זה היה במהלך משימת אפולו 8, החללית שהייתה הראשונה לעזוב את המסלול הנמוך סביב כדור הארץ ולצאת לטיסה שתקיף גוף שמיימי אחר, את הירח.
הצילום של זריחת הארץ, בצורת הפלנטה הכחלחלה והזורחת שלנו, צולם במהלך המסלול סביב הירח, על ידי האסטרונאוט אנדרס, מי שתפקידו היה לצלם, במשימת החללית ב-24 בדצמבר 1968.
התמונה, שהוגדרה לא פעם כ"אחת התמונות המפורסמות בתולדות הצילום", זכתה לפרסום עצום בעולם. בסמוך לה צולמו כמה תמונות נוספות, שבאחת מהן אף השתמש שירות הדואר האמריקאי על אחד מהבולים שהוציא.
גם המכתש שהונצח בצילום קיבל ב-2018 את השם 'זריחת הארץ של אנדרס'.
התמונה שינתה את הפרספקטיבה של המין האנושי והמחישה להמונים את בדידותו של כדור הארץ ביקום הגדול ואת גודלו האפסי ביחס ליקום. היא הביאה את הציבור להכיר עד כמה הכוכב שלנו מבודד ופגיע ועד כמה יהיה קשה להחליפו. באופן מסוים הביאה ההכרה הזו להתייחסות הגוברת בעולם כולו, לאיכות הסביבה.
הנה סרטון קצר על ובהשראת התמונה המפורסמת:
https://youtu.be/TmaOcPYCGMA
מה זה HD?
HD או "הפרדה גבוהה" היא טכנולוגיה של שידור באיכות ורזולוציה גבוהים מאד. בסרטי HD התמונה חדה יותר, עם צבעים מדוייקים ונאמנים יותר למקור, כמות פיקסלים גדולה יותר - לתיאור המתרחש ועוד.
היתרון של HD ברור מאד בצילום של תנועה מהירה וגווני לבן. גם בתחום הסאונד יש פעמים רבות שיפור ב-HD, בשל תמיכתו בסראונד.
הנה הדגמה של ההבדל בין SD (ההפרדה הנמוכה) ל-HD (הפרדה גבוהה) - ככל שהאינטרנט שלכם מהיר יותר, תוכלו לראות הבדל גדול יותר מפני שיוטיוב מעביר הפרדה יותר גבוהה:
http://youtu.be/M5kFlql98jU?t=12s
ומומחה שמסביר ומדגים את ההבדלים בין HD לאיכות רגילה על עצמו:
http://youtu.be/5TzQBKohiYM
מה היו הדאגרוטיפים?
דאגֶרוׂטִיפִּים (Daguerreotype) הם לוחות צילום מהמאה ה-19, ששימשו בטכנולוגיית הצילום הראשונה שנוצרה. למעשה היו הדגרוטיפים סוג של צילומים עתיקים, מראשית ימי הצילום. הם גם מקודמיו של הפילם.
הצייר ומעצב התפאורות הצרפתי לואי ז'אק מנדה דאגר, היה זה שפיתח את הדאגרוטיפ ב-1836. הוא התבסס על ההליוגרפיה, שהומצאה ב-1826 על ידי ז'וזף ניספור נייפס.
הדאגרוטיפים היו לוחות כסף ממורקים שהונחו מאחורי "קמרה אובסקורה", סוג של קופסת צילום עתיקה. דרך הקמרה אובסקורה עבר האור ועבר גם הדימוי המצולם, מה ש"ראתה" המצלמה. כך הוטבע הנוף או האדם בדאגרוטיפ, ישירות על ידי קרני אור.
על אף שהדאגרוטיפ לא היה תהליך הצילום הראשון בהיסטוריה, הוא נחשב מהראשונים בתהליכי הצילום שהצליחו לקבע את הדימוי המצולם בצורה יציבה ואיכותית. זו הסיבה שהדאגרוטיפ הפך לשיטת הצילום המסחרי הראשונה, היה בהישג ידם של ההמונים וקידם את הצילום ואת השפעתו על החברה המודרנית.
הנה הסבר על הדאגרוטיפ:
https://youtu.be/d932Q6jYRg8
סיפורם המלא של הממציא וההמצאה:
https://youtu.be/N0Ambe4FwQk
כך מצלמים היום בדאגרוטיפ:
https://youtu.be/6CiCAe1On_Q
הנה תהליך הצילום והפיתוח, שלב אחרי שלב:
https://youtu.be/sDWyjM7dPY0
כיצד פועלת מצלמה אנלוגית?
אצל ההורים שלנו הצילום לא היה כמו היום. הוא לא היה דיגיטלי ואי אפשר היה מיד להשתמש בתמונות, להעלות למחשב, לעשות שינויים ותיקונים לתמונה בעזרת תוכנות ועוד.
אז איך צילמו תמונות במצלמות פילם?
התמונות אז צולמו ונאגרו במצלמה על גבי פילם (Film). זה היה מעין סרט ששמר את כל התמונות עליו. כשנגמר הפילם היו לוקחים אותו לפיתוח במעבדה.
במעבדה פיתחו את התמונות ורק אז היה הצלם רואה אותן לראשונה.
איך פועלת המצלמה האנלוגית?
https://youtu.be/BNA97LaWLF0
על המצלמות של פעם:
http://youtu.be/sSrAgJ17nyI
ו"קודאכרום" היה סרט הצילום הצבעוני הראשון, שיצא בשנת 1935 על ידי חברת קודאק:
https://youtu.be/8Lm6AD65y2Q
במצלמות החדשות של הסמארטפונים המשוכללים שלכם, יש כלים חדשניים שבעבר היו רק חלום של צלמים ונמצאו רק במצלמות מקצועיות. כלים כמו צמצם פתוח, שליטה במהירות תריס, ברגישות, מה שנקרא בשפה המקצועית ISO, באיזון הלבן, או ה"ווייט באלאנס" (WB). יש בהן שיטות שונות שמאפשרות מדידה של האור, פיצוי חשיפה ועוד משהו שבעבר אפילו לא חלמו שיגיע לטלפונים ניידים - שמירה של הצילומים בפורמט Raw המקצועי.
כל הכלים הללו מאפשרים גם לבעל הטלפון לקבל כלי צילום מקצועיים, שמאפשרים שליטה ידנית מלאה בכל נתוני הצילום. אם הם כבר בטלפון שלכם, אז תוכלו להשתמש בהם בקלות ואם לא, אז לא לדאוג - אוטוטו הם יגיעו...
הנה האפשרויות של הצילום הידני המקצועי שיש בסמארטפונים החדישים:
https://youtu.be/g3G_D8PwDrQ
טעויות שכדאי להימנע מהן וכללים בסיסיים לצילומים טובים:
https://youtu.be/G60VlLsmCUs
בצילום וידאו מייצר גם סוג הצילום, כמו סטטי או נע למשל, השפעה רבה:
https://youtu.be/5F6WAz9PTwY
והקווים המנחים לקומפוזיציה טובה בצילום:
https://youtu.be/fM64ycm7tz4?long=yes
צילום מאקרו (Macro photography) הוא צילום מקרוב מאד (תקריב) של עצמים זעירים, אקסטרים קלוז אפ, שמראה את המצולם בגודל יותר משמעותי מגודלו במציאות.
טכניקה זו חביבה על צלמים המצלמים בטבע, המצלמים אובייקטים קטנים מאוד, תוך התקרבות ושימוש בעדשות מיוחדות למאקרו.
גם בזיהוי הפלילי עושים שימוש רב בצילום מאקרו. כך ניתן לתעד פרטים קטנים בזירת הפשע או בזירות של תאונה, כאלו שעשויים להיות מאוד חשובים לפענוח פשעים ותאונות.
עומק השדה נוטה להיות קטן בצילום מאקרו. כדי להימנע מטשטוש ושיבוש של הפוקוס בצילום כזה, נהגו הצלמים לצלם את העצם, כשכל פעם עומק השדה שונה. כיום ניתן לראות מיד את התוצאה, על מסך המצלמה, כי בעידן המצלמות הדיגיטליות עם החיישן המשוכלל, צילום המאקרו מציע עומק השדה רחב במיוחד.
הנה צילום מאקרו:
https://youtu.be/U-nU1hYrexs
צלם מספר על צילומי המאקרו שלו:
https://youtu.be/aCj7lTRCyyo
דוגמאות לצילומי מאקרו נאים:
https://youtu.be/EZvGvc-f1Ro
יש אפילו צילומי סופר מאקרו:
https://youtu.be/K8rpo9e7tvg
על עומק השדה במאקרו:
https://youtu.be/975qd5SgVgU
הפכו את הטלפון שלכם למצלמת מאקרו בעזרת טיפת מים:
https://youtu.be/lt0N9t-j34k
ועוד טיפים לצילום מאקרו עם הטלפון החכם שלכם:
https://youtu.be/REG1i9tGRH4
חצובה (Tripod), או כנה, היא מתקן שעליו מעמידים מכשיר כמו טלסקופ, כלי נשק, מכשיר מדידה או במקרה שלנו מצלמה.
החצובה היא בעלת שלוש רגליים טלסקופיות, המאפשרות כיוון של גובה ומשמשת לקיבוע המצלמה. לרוב מאפשרת החצובה כיוון זוויתי של המצלמה בצידוד והגבהה.
לאיכות הצילום ולחוויית הצילום עצמה מעניקה החצובה יתרונות משמעותיים. ראשית תפקידה הוא לספק למצלמה יציבות מירבית, מה שמאפשר צילום חד וברור, גם בתנאים קשים או מאתגרים של תאורה גרועה, לילה או צילום תנועה.
במיוחד בתנאי תאורה נמוכה או כשנדרשות מהירויות תריס איטיות, אז חיונית במיוחד היציבות שמעניקה החצובה, כי מניעת רעידות מבטיחה תוצאה נקייה מטשטוש, שהוא הסיכון העיקרי בחשיפה ארוכה, אם המצלמה תזוז ולו במעט, בזמן הצילום.
ואכן, ביצוע חשיפות ארוכות ויציבות הוא אחד התפקידים המרכזיים של החצובה. למשל בעת שמצלמים צילומי לילה של שמיים זרועי כוכבים או נוף עירוני מואר, אז מרגישים את החדות שמקבלת התמונה ממצלמה מיוצבת על חצובה. צילומים אלה הם כמעט בלתי אפשריים ללא החצובה.
עוד שימושים של החצובה הם צילום עצמי, צילום וידאו ללא תזוזות לא נחוצות או תמונות המחייבות דיוק גבוה במיוחד - למשל כשהצלם מעוניין לדייק באופן מוחלט את הקומפוזיציה, בצילומי טבע דומם, צילום נוף, או צילום אדריכלי.
בתמונות כאלה הדיוק בקומפוזיציה הוא קריטי והחצובה מאפשרת לתכנן ולכוונן את הפריים בקפידה, כולל זוויות מעניינות והתאמות עדינות, עד להשגת התוצאה הרצויה.
עוד מאפשרת החצובה צילומים עצמיים בהם הצלמת מפעילה טיימר ומצלמת את עצמה. היא מקלה גם על צילומים בטווח דינמי גבוה (HDR), סדרות צילומים זהים בחשיפות שונות, צילום תמונות פנורמיות מדויקות בחיבור ביניהן ועוד.
מעל הכל, החצובה משחררת את הצלם מהעומס הפיזי של צילומים ממושכים, מה שמקל בצילום עם ציוד מקצועי רב או עדשות כבדות. כך יכול הצלם להתמקד בתוכן הצילום ובצד היצירתי שבו ופחות להתעייף בהחזקת ציוד כבד.
אך מעבר לכל אלה, כשמדובר בחצובה מדובר על כלי רב-שימושי, שיש בו הרבה יותר מזה. היא מאפשרת את הרחבת היצירתיות והטכניקה של צלמים, לצד הפקה של תמונות איכותיות ומרשימות, בתנאים ואתגרים שונים ומגוונים.
הנה הדרכה לחצובה (עברית):
https://youtu.be/K0NogerTmv8
חד רגל, מונופוד, הוא פתרון כשהחצובה כבדה (עברית):
https://youtu.be/1AgloRLByBg
אפקטים אמנותיים בצילום עם חצובה ושימוש לא רגיל:
https://youtu.be/rtUhnaiHEa8
מדריך חצובות והתפקיד החשוב שלהן בצילום (עברית):
https://youtu.be/YXgED88yQYc?long=yes
וסקירת חצובה מקצועית (עברית):
https://youtu.be/atboRaQEanA?long=yes
הגרופ-שוט (Group Shot) הוא שוט צילומי שמתאר קבוצת אנשים. גם בצילום קולנועי הגרופ-שוט הוא פריים שיש בו קבוצת אנשים.
זה יכול להיות בסצנה של קבוצה, חלק ממונטאז' הכולל שוטים רבים שחלקם קבוצתיים וכדומה.
בצילום סטילס אנו מצלמים בדרך כלל גרופ-שוט בצילומי משפחה, צילום חברים, צילומי ספורט וכדומה. ישנם כמה מרכיבים שהופכים גרופ שוט כזה למוצלח - ביניהם זווית הצילום, העמדת המצולמים וצילום במהלך פעילות במקום בפוזה.
כך מצלמים גרופ-שוט בצילום סטילס:
https://youtu.be/MDJfBV6fPd0
זהו גרופ שוטס באוסף הסצנות מהמרהיבות בתולדות הקולנוע:
https://youtu.be/xBasQG_6p40
גרופ שוט הולך ונוצר בקליפ של הסטונז:
https://youtu.be/SGyOaCXr8Lw
גרופ שוט של גיבורי על בסרט הנוקמים (avengers):
https://youtu.be/oBqqI6NMeaM
בעידן הדיגיטלי אפשר להרכיב גרופ שוט מקצועי, במה שקרוי "Photomerge":
https://youtu.be/0pgusvFD3fg
כמה טיפים מעולים לצילומי משפחה:
https://youtu.be/xSCVL7KsumY
יש אפילו כלים לטפל בכל אחד מהמצולמים:
https://youtu.be/J5EcUjwLr9k
במצלמה מקצועית יש כמה שיטות לעשות את זה נכון:
https://youtu.be/siXsF426ZlQ
ולסיכום, השוטים הבסיסיים של הקולנוע:
http://youtu.be/laU2MI6X48I
צילום
לונג-שוט (Long Shot) הוא צילום מרחוק, שמציג את כל הנושא, בתוך מה שמסביבו. בצילום לונג שוט יראו על המסך את הדמות מכף רגל ועד ראש, או עצם שלם ומה שמסביבו, בית שגם החצר שמסביבו מוצגת בפריים וכדומה.
בתסריט יסומן הלונג-שוט בסימון "LS".
הנה הלונג-שוט בין כל סוגי השוטים בקולנוע:
http://youtu.be/laU2MI6X48I
הנה סרטון שמשתמש בלונג שוטים כדי לפרסם את פסטיבל דרום לקולנוע:
http://youtu.be/0wWEw3aGmsI
הצילום הצבעוני של "זריחת הארץ" (Earthrise) הוא מראה כדור הארץ הזורח מעל פני הירח, תמונת כדור הארץ שצולמה בשנת 1968, ממצלמתו של האסטרונאוט ויליאם אנדרס.
זה היה במהלך משימת אפולו 8, החללית שהייתה הראשונה לעזוב את המסלול הנמוך סביב כדור הארץ ולצאת לטיסה שתקיף גוף שמיימי אחר, את הירח.
הצילום של זריחת הארץ, בצורת הפלנטה הכחלחלה והזורחת שלנו, צולם במהלך המסלול סביב הירח, על ידי האסטרונאוט אנדרס, מי שתפקידו היה לצלם, במשימת החללית ב-24 בדצמבר 1968.
התמונה, שהוגדרה לא פעם כ"אחת התמונות המפורסמות בתולדות הצילום", זכתה לפרסום עצום בעולם. בסמוך לה צולמו כמה תמונות נוספות, שבאחת מהן אף השתמש שירות הדואר האמריקאי על אחד מהבולים שהוציא.
גם המכתש שהונצח בצילום קיבל ב-2018 את השם 'זריחת הארץ של אנדרס'.
התמונה שינתה את הפרספקטיבה של המין האנושי והמחישה להמונים את בדידותו של כדור הארץ ביקום הגדול ואת גודלו האפסי ביחס ליקום. היא הביאה את הציבור להכיר עד כמה הכוכב שלנו מבודד ופגיע ועד כמה יהיה קשה להחליפו. באופן מסוים הביאה ההכרה הזו להתייחסות הגוברת בעולם כולו, לאיכות הסביבה.
הנה סרטון קצר על ובהשראת התמונה המפורסמת:
https://youtu.be/TmaOcPYCGMA
HD או "הפרדה גבוהה" היא טכנולוגיה של שידור באיכות ורזולוציה גבוהים מאד. בסרטי HD התמונה חדה יותר, עם צבעים מדוייקים ונאמנים יותר למקור, כמות פיקסלים גדולה יותר - לתיאור המתרחש ועוד.
היתרון של HD ברור מאד בצילום של תנועה מהירה וגווני לבן. גם בתחום הסאונד יש פעמים רבות שיפור ב-HD, בשל תמיכתו בסראונד.
הנה הדגמה של ההבדל בין SD (ההפרדה הנמוכה) ל-HD (הפרדה גבוהה) - ככל שהאינטרנט שלכם מהיר יותר, תוכלו לראות הבדל גדול יותר מפני שיוטיוב מעביר הפרדה יותר גבוהה:
http://youtu.be/M5kFlql98jU?t=12s
ומומחה שמסביר ומדגים את ההבדלים בין HD לאיכות רגילה על עצמו:
http://youtu.be/5TzQBKohiYM
דאגֶרוׂטִיפִּים (Daguerreotype) הם לוחות צילום מהמאה ה-19, ששימשו בטכנולוגיית הצילום הראשונה שנוצרה. למעשה היו הדגרוטיפים סוג של צילומים עתיקים, מראשית ימי הצילום. הם גם מקודמיו של הפילם.
הצייר ומעצב התפאורות הצרפתי לואי ז'אק מנדה דאגר, היה זה שפיתח את הדאגרוטיפ ב-1836. הוא התבסס על ההליוגרפיה, שהומצאה ב-1826 על ידי ז'וזף ניספור נייפס.
הדאגרוטיפים היו לוחות כסף ממורקים שהונחו מאחורי "קמרה אובסקורה", סוג של קופסת צילום עתיקה. דרך הקמרה אובסקורה עבר האור ועבר גם הדימוי המצולם, מה ש"ראתה" המצלמה. כך הוטבע הנוף או האדם בדאגרוטיפ, ישירות על ידי קרני אור.
על אף שהדאגרוטיפ לא היה תהליך הצילום הראשון בהיסטוריה, הוא נחשב מהראשונים בתהליכי הצילום שהצליחו לקבע את הדימוי המצולם בצורה יציבה ואיכותית. זו הסיבה שהדאגרוטיפ הפך לשיטת הצילום המסחרי הראשונה, היה בהישג ידם של ההמונים וקידם את הצילום ואת השפעתו על החברה המודרנית.
הנה הסבר על הדאגרוטיפ:
https://youtu.be/d932Q6jYRg8
סיפורם המלא של הממציא וההמצאה:
https://youtu.be/N0Ambe4FwQk
כך מצלמים היום בדאגרוטיפ:
https://youtu.be/6CiCAe1On_Q
הנה תהליך הצילום והפיתוח, שלב אחרי שלב:
https://youtu.be/sDWyjM7dPY0
אצל ההורים שלנו הצילום לא היה כמו היום. הוא לא היה דיגיטלי ואי אפשר היה מיד להשתמש בתמונות, להעלות למחשב, לעשות שינויים ותיקונים לתמונה בעזרת תוכנות ועוד.
אז איך צילמו תמונות במצלמות פילם?
התמונות אז צולמו ונאגרו במצלמה על גבי פילם (Film). זה היה מעין סרט ששמר את כל התמונות עליו. כשנגמר הפילם היו לוקחים אותו לפיתוח במעבדה.
במעבדה פיתחו את התמונות ורק אז היה הצלם רואה אותן לראשונה.
איך פועלת המצלמה האנלוגית?
https://youtu.be/BNA97LaWLF0
על המצלמות של פעם:
http://youtu.be/sSrAgJ17nyI
ו"קודאכרום" היה סרט הצילום הצבעוני הראשון, שיצא בשנת 1935 על ידי חברת קודאק:
https://youtu.be/8Lm6AD65y2Q
למה צילמו פעם בשחור לבן ומדוע כיום?
בראשית עידן הצילום (Photography), בשנות ה-1820, לא היתה ברירה והצילומים היו בשחור ולבן. הטכנולוגיה הפוטוגרפית המוקדמת התבססה על תגובות כימיות של מלחי כסף לאור, מלחים שהיו רגישים רק לעוצמת האור ולא לאורכי הגל השונים שלו, מה שאפשר תצלומים בשחור לבן ועדיין לא בצבע.
מהתצלום הראשון בהיסטוריה שצילם ניספור ניפס (Nicéphore Niépce) ב-1826 ודרש 8 שעות של חשיפה לאור השמש, דרך ממשיכיו הראשונים, לואי דאגר (Louis Daguerre) וויליאם הנרי פוקס טלבוט (William Henry Fox Talbot) - כולם צילמו אז רק תמונות בגווני אפור, במה שאנו מכנים "שחור לבן".
הצילום הצבעוני יומצא בשנת 1861 על ידי הפיזיקאי הסקוטי ג'יימס קלארק מקסוול (James Clerk Maxwell), שצילם סרט צבעוני בעזרת שלושה מסננים - אדום, ירוק וכחול. התהליך היה מסורבל ויקר להפליא ולא אומץ על ידי התעשייה.
היה זה רק בשנת 1935, עם הצגת סרט הקודאכרום (Kodachrome) של חברת קודאק (Kodak), כשהפך הצילום הצבעוני לנגיש לצלמים רגילים. ועדיין, עד שנות ה-60 וה-70 המשיכו מרבית העיתונים והמגזינים לצאת בשחור לבן. הדפסה בצבע היתה יקרה פי 3 עד 5 מהדפסה רגילה, במעבדות הפיתוח נדרש ציוד מיוחד לפיתוח התצלומים והסרטים הצבעוניים עצמם היו רגישים מדי לחום.
אך מעבר לכלכלה התפתחה בצילום שפה אסתטית עצמאית. הצלם הצרפתי הנרי קרטייה-ברסון (Henri Cartier-Bresson), שתיעד את המאה ה-20 ברחובות העולם, טען שצבע מסיח את הדעת מהרגע המכריע. אנסל אדמס (Ansel Adams), שצילם את נופי מערב אמריקה, פיתח מערכת אזורים (Zone System) שהפכה את גווני האפור ל-11 רמות דיוק.
צילום השחור לבן מאפשר להתמקד בקווים, בטקסטורות, בניגודיות ובאור עצמו, מבלי שהצבע יגנוב את ההצגה. כשהמגזין לייף (Life) פרסם בשחור לבן את תמונות הרעב בביאפרה, שנת 1968, ההשפעה היתה חזקה הרבה יותר מאשר צילומים בצבע. הסתבר ששחור לבן מעניק לתמונה ממד נצחי ומוציא אותה מהרגע המסוים בזמן.
היום, כשכל טלפון מצלם בצבע מושלם, בחירה בשחור לבן היא הצהרת כוונות. צלמי רחוב כמו פן גולדין (Nan Goldin) משתמשים בו כדי להדגיש רגש על פני תיעוד. מותגי אופנה מעדיפים אותו לקמפיינים, כדי לייצר אלגנטיות קלאסית. מגזינים כמו ניו יורקר (The New Yorker) עדיין מפרסמים תמונות שחור לבן כסטנדרט עיצובי. מסתבר שגם במאה ה-21 הצילום בשחור לבן היא רחוק מהכרח טכנולוגי וממשיך להיות בחירה אמנותית.
הנה סרטון על תולדות הצילום:
http://youtu.be/Mh42xZQL6-k
היום עושים בשביל הסטייל אפילו קליפים בשחור לבן - להקת הבבונז:
https://youtu.be/WmnUayaQyBk
מדהים כיצד תמונות שנצבעו משנות את התפיסה שלנו את העבר:
https://youtu.be/mySqfF4HCwg
וכך צובעים היום סרטי שחור לבן בני מאה שנה:
https://youtu.be/_cSXfKSRKz4
בראשית עידן הצילום (Photography), בשנות ה-1820, לא היתה ברירה והצילומים היו בשחור ולבן. הטכנולוגיה הפוטוגרפית המוקדמת התבססה על תגובות כימיות של מלחי כסף לאור, מלחים שהיו רגישים רק לעוצמת האור ולא לאורכי הגל השונים שלו, מה שאפשר תצלומים בשחור לבן ועדיין לא בצבע.
מהתצלום הראשון בהיסטוריה שצילם ניספור ניפס (Nicéphore Niépce) ב-1826 ודרש 8 שעות של חשיפה לאור השמש, דרך ממשיכיו הראשונים, לואי דאגר (Louis Daguerre) וויליאם הנרי פוקס טלבוט (William Henry Fox Talbot) - כולם צילמו אז רק תמונות בגווני אפור, במה שאנו מכנים "שחור לבן".
הצילום הצבעוני יומצא בשנת 1861 על ידי הפיזיקאי הסקוטי ג'יימס קלארק מקסוול (James Clerk Maxwell), שצילם סרט צבעוני בעזרת שלושה מסננים - אדום, ירוק וכחול. התהליך היה מסורבל ויקר להפליא ולא אומץ על ידי התעשייה.
היה זה רק בשנת 1935, עם הצגת סרט הקודאכרום (Kodachrome) של חברת קודאק (Kodak), כשהפך הצילום הצבעוני לנגיש לצלמים רגילים. ועדיין, עד שנות ה-60 וה-70 המשיכו מרבית העיתונים והמגזינים לצאת בשחור לבן. הדפסה בצבע היתה יקרה פי 3 עד 5 מהדפסה רגילה, במעבדות הפיתוח נדרש ציוד מיוחד לפיתוח התצלומים והסרטים הצבעוניים עצמם היו רגישים מדי לחום.
אך מעבר לכלכלה התפתחה בצילום שפה אסתטית עצמאית. הצלם הצרפתי הנרי קרטייה-ברסון (Henri Cartier-Bresson), שתיעד את המאה ה-20 ברחובות העולם, טען שצבע מסיח את הדעת מהרגע המכריע. אנסל אדמס (Ansel Adams), שצילם את נופי מערב אמריקה, פיתח מערכת אזורים (Zone System) שהפכה את גווני האפור ל-11 רמות דיוק.
צילום השחור לבן מאפשר להתמקד בקווים, בטקסטורות, בניגודיות ובאור עצמו, מבלי שהצבע יגנוב את ההצגה. כשהמגזין לייף (Life) פרסם בשחור לבן את תמונות הרעב בביאפרה, שנת 1968, ההשפעה היתה חזקה הרבה יותר מאשר צילומים בצבע. הסתבר ששחור לבן מעניק לתמונה ממד נצחי ומוציא אותה מהרגע המסוים בזמן.
היום, כשכל טלפון מצלם בצבע מושלם, בחירה בשחור לבן היא הצהרת כוונות. צלמי רחוב כמו פן גולדין (Nan Goldin) משתמשים בו כדי להדגיש רגש על פני תיעוד. מותגי אופנה מעדיפים אותו לקמפיינים, כדי לייצר אלגנטיות קלאסית. מגזינים כמו ניו יורקר (The New Yorker) עדיין מפרסמים תמונות שחור לבן כסטנדרט עיצובי. מסתבר שגם במאה ה-21 הצילום בשחור לבן היא רחוק מהכרח טכנולוגי וממשיך להיות בחירה אמנותית.
הנה סרטון על תולדות הצילום:
http://youtu.be/Mh42xZQL6-k
היום עושים בשביל הסטייל אפילו קליפים בשחור לבן - להקת הבבונז:
https://youtu.be/WmnUayaQyBk
מדהים כיצד תמונות שנצבעו משנות את התפיסה שלנו את העבר:
https://youtu.be/mySqfF4HCwg
וכך צובעים היום סרטי שחור לבן בני מאה שנה:
https://youtu.be/_cSXfKSRKz4
מה זה עומק שדה?
אחד המאפיינים הראשונים בהחלטות הצילום שלכם יהיה עומק השדה. הוא יאפשר למקד את הצופה במרכיבי התמונה שבהם נרצה שיתמקד וליצור בה אווירה.
עומק שדה (Depth of Field) הוא האזור שייראה ברור וחד בתמונה. הוא יכול לכלול את מה שקרוב יותר אל הצלם (ה"לפני") ואת הרחוק יותר, מה שאחרי האובייקט המרכזי של התמונה (ה"אחרי").
כלומר, מדובר בטווח בתמונה שאנו רואים בפוקוס, כלומר בחדות. צלמים נוהגים להסביר שככל שמפתח העדשה גדול יותר, קטן עומק השדה.
ישנם רמות עומק שדה והם נעים בין שני קצוות של סוגי עומק שדה:
#עומק שדה רדוד
שהוא עומק שדה קטן, גורם לאובייקט המרכזי להיות חד, בעוד הרקע או אובייקטים רחוקים או קרובים יותר, הם מטושטשים ביחס אליו. אלה תמונות מעניינות וממקדות מאוד, בעיקר בשל הניגוד (הקונטרסט) שבין חדות האובייקט המרכזי לטשטוש של שאר התמונה.
#עומק שדה גדול
שמכניס יותר מישורים בתמונה לחדות או בביטוי המקצועי "לפוקוס". בצילומים כאלה יש חדות יחסית לכל מה שמופיע בפריים, בלי הניגוד הזה, שבין "כוכב" התמונה לשאר הפרטים שבה.
#הדרכה לצילום מקצועי יותר
הכלל בצילום מקצועי הוא שככל שהעצם המצולם הוא קרוב יותר לעדשה, כך עומק השדה יהיה קטן יותר. זה נקרא "עומק שדה רדוד". ככל שהוא יהיה רחוק מהעדשה - יגדל עומק השדה. לכן, בצילומים מקרוב מאד, "צילומי מקרו", כמו שהם נקראים, יהיה עומק השדה מאד קטן, כי הפרח או הציפור המצולמים הם קרובים והרקע רחוק יותר. בניגוד לזה, בצילומי נוף, נוצר עומק שדה אינסופי, מכיוון שכל הפרטים רחוקים יחסית.
בסיס הכללים של עומק שדה בצילום הוא פשוט. ככל שמספרי הצמצם במצלמה הם קטנים יותר, מפתח הצמצם, או חור הצמצם, ייפתח ויהיה גדול יותר. זה יביא לעומק שדה קטן יותר. כלומר, הפרטים שנראה חדים בתמונה יצטמצמו. צמצום של עומק השדה באמצעות פתיחת הצמצם היא שיטה מקובלת אצל צלמים, בכדי להפריד את הנושא מהרקע.
במקביל, ככל שמספרי הצמצם במצלמה יהיו גדולים יותר, יהיה מפתח הצמצם סגור יותר, חור הצמצם יקטן וזה יביא לעומק השדה גדול יותר. יותר פרטים ומישורים בתמונה ייראו בפוקוס, כלומר בחדות.
ישנם עוד משתנים שמשפיעים על עומק השדה, כמו למשל המרחק מנושא הצילום. קרבה אל האובייקט המצולם תקטין את עומק השדה ויטשטש את הרקע. אבל זה הבסיס של עומק השדה.
חלק מגדולתו של הסרט המפורסם "האזרח קיין" למשל, הוא בזכות עומק השדה הגדול שבו הוא צולם. רואים בו התרחשויות בו-זמניות על המסך, במרחקים ובמישורים שונים של הצפייה. הסרט הזה תרם לאמנות הקולנוע את ה"פוקוס העמוק" (deep focus), כפי שקראו לזה.
לא פעם משתמשים הצלמים דווקא במפתח הצמצם הרחב, כדי לקבל רקע מטושטש וליצור את האפקט שנקרא "בוקה". במקרים הללו מסייע הטשטוש של הרקע לשפר את הקומפוזיציה, מכיוון שהעין של הצופה בצילום ממוקדת באובייקטים החדים יותר וכך ניתן להדגיש את החשוב, או "לספר סיפור"... קראו על כך באאוריקה בתגית "בוקה".
חשוב לדעת שבמצלמות פשוטות קשה יותר להגיע לעומק שדה קטן.
הנה עומק השדה בצילום לסוגיו (עברית):
https://youtu.be/aUDwZBgLYUc
מדריך נוסף לעומק שדה (עברית):
https://youtu.be/j6Ti_YLco_o
תרגיל בעומק שדה של סטודנט בבצלאל:
https://youtu.be/trcMmx7ocDA
סצנה מ"האזרח קיין" שמדגימה את עומק השדה הגדול שבו הוא צולם:
https://youtu.be/BNTJnHGnVeg
מדריך באנגלית לעומק שדה:
https://youtu.be/ds6TOvxA8mc
ומדריך מקיף יותר:
https://youtu.be/RDXLGOo-fyc
אחד המאפיינים הראשונים בהחלטות הצילום שלכם יהיה עומק השדה. הוא יאפשר למקד את הצופה במרכיבי התמונה שבהם נרצה שיתמקד וליצור בה אווירה.
עומק שדה (Depth of Field) הוא האזור שייראה ברור וחד בתמונה. הוא יכול לכלול את מה שקרוב יותר אל הצלם (ה"לפני") ואת הרחוק יותר, מה שאחרי האובייקט המרכזי של התמונה (ה"אחרי").
כלומר, מדובר בטווח בתמונה שאנו רואים בפוקוס, כלומר בחדות. צלמים נוהגים להסביר שככל שמפתח העדשה גדול יותר, קטן עומק השדה.
ישנם רמות עומק שדה והם נעים בין שני קצוות של סוגי עומק שדה:
#עומק שדה רדוד
שהוא עומק שדה קטן, גורם לאובייקט המרכזי להיות חד, בעוד הרקע או אובייקטים רחוקים או קרובים יותר, הם מטושטשים ביחס אליו. אלה תמונות מעניינות וממקדות מאוד, בעיקר בשל הניגוד (הקונטרסט) שבין חדות האובייקט המרכזי לטשטוש של שאר התמונה.
#עומק שדה גדול
שמכניס יותר מישורים בתמונה לחדות או בביטוי המקצועי "לפוקוס". בצילומים כאלה יש חדות יחסית לכל מה שמופיע בפריים, בלי הניגוד הזה, שבין "כוכב" התמונה לשאר הפרטים שבה.
#הדרכה לצילום מקצועי יותר
הכלל בצילום מקצועי הוא שככל שהעצם המצולם הוא קרוב יותר לעדשה, כך עומק השדה יהיה קטן יותר. זה נקרא "עומק שדה רדוד". ככל שהוא יהיה רחוק מהעדשה - יגדל עומק השדה. לכן, בצילומים מקרוב מאד, "צילומי מקרו", כמו שהם נקראים, יהיה עומק השדה מאד קטן, כי הפרח או הציפור המצולמים הם קרובים והרקע רחוק יותר. בניגוד לזה, בצילומי נוף, נוצר עומק שדה אינסופי, מכיוון שכל הפרטים רחוקים יחסית.
בסיס הכללים של עומק שדה בצילום הוא פשוט. ככל שמספרי הצמצם במצלמה הם קטנים יותר, מפתח הצמצם, או חור הצמצם, ייפתח ויהיה גדול יותר. זה יביא לעומק שדה קטן יותר. כלומר, הפרטים שנראה חדים בתמונה יצטמצמו. צמצום של עומק השדה באמצעות פתיחת הצמצם היא שיטה מקובלת אצל צלמים, בכדי להפריד את הנושא מהרקע.
במקביל, ככל שמספרי הצמצם במצלמה יהיו גדולים יותר, יהיה מפתח הצמצם סגור יותר, חור הצמצם יקטן וזה יביא לעומק השדה גדול יותר. יותר פרטים ומישורים בתמונה ייראו בפוקוס, כלומר בחדות.
ישנם עוד משתנים שמשפיעים על עומק השדה, כמו למשל המרחק מנושא הצילום. קרבה אל האובייקט המצולם תקטין את עומק השדה ויטשטש את הרקע. אבל זה הבסיס של עומק השדה.
חלק מגדולתו של הסרט המפורסם "האזרח קיין" למשל, הוא בזכות עומק השדה הגדול שבו הוא צולם. רואים בו התרחשויות בו-זמניות על המסך, במרחקים ובמישורים שונים של הצפייה. הסרט הזה תרם לאמנות הקולנוע את ה"פוקוס העמוק" (deep focus), כפי שקראו לזה.
לא פעם משתמשים הצלמים דווקא במפתח הצמצם הרחב, כדי לקבל רקע מטושטש וליצור את האפקט שנקרא "בוקה". במקרים הללו מסייע הטשטוש של הרקע לשפר את הקומפוזיציה, מכיוון שהעין של הצופה בצילום ממוקדת באובייקטים החדים יותר וכך ניתן להדגיש את החשוב, או "לספר סיפור"... קראו על כך באאוריקה בתגית "בוקה".
חשוב לדעת שבמצלמות פשוטות קשה יותר להגיע לעומק שדה קטן.
הנה עומק השדה בצילום לסוגיו (עברית):
https://youtu.be/aUDwZBgLYUc
מדריך נוסף לעומק שדה (עברית):
https://youtu.be/j6Ti_YLco_o
תרגיל בעומק שדה של סטודנט בבצלאל:
https://youtu.be/trcMmx7ocDA
סצנה מ"האזרח קיין" שמדגימה את עומק השדה הגדול שבו הוא צולם:
https://youtu.be/BNTJnHGnVeg
מדריך באנגלית לעומק שדה:
https://youtu.be/ds6TOvxA8mc
ומדריך מקיף יותר:
https://youtu.be/RDXLGOo-fyc
מי המציא את המצלמה וכיצד זה קרה?
מצלמה (Camera) היא מעין מכונת זמן, שמקפיאה רגעים ויוצרת תמונות שיזכירו במשך שנים ארוכות את הרגעים שנצרבו בהן. אבל פעם לא ניתן היה לשמר את הרגעים הללו.
כבר ביוון העתיקה גילו את העקרון שיקראו לו בהמשך ה"קמרה אובסקורה", שאם נעשה נקב באחד מהקירות של חדר חשוך, ייכנס דרכו האור ויקרין על הקיר הנגדי תמונה של העולם מבחוץ כשהיא מוצגת בצורה הפוכה. הפילוסוף אריסטו היה הראשון שתיאר בכתב את התהליך.
אך היוונים לא ידעו לשמור את התמונה לצפייה חוזרת. רק במחצית הראשונה של המאה ה-19 יצליח ניספר נייפס, ממציא צרפתי, לשמר את התמונה המתקבלת מהקמרה אובסקורה. צרפתי אחר בשם דאגר ימציא לוחות שכינה "דאגרטיפים", שעליהם נשמרו הצילומים. מעתה שימשו חומרים כימיים שהתגלו, כמו תמצית של כסף וכלור ותמציות כימיות אחרות, המשנות את צבען כשהן באות במגע עם השמש, כדי לבנות את המצלמה הראשונה.
החוקר ויליאם הנרי פוקס טלבוט פיתח נייר כימי שסופג את האור הנקלט אל תוך הקופסה ומאפשר להכין עותקים של התמונה. זהו התשליל (הנגטיב) הראשון. ג'ורג' איסטמן המציא ב-1888 את הפילם והקים את חברת "קודאק", שהפיצה את הפילם להמונים. מעתה נפתחה הדרך לפיתוח המצלמה הקומפקטית ולשכלולים רבים אחרים שיבואו בהמשך, כמו הצילום הצבעוני, או שיטת צילום הפולארויד, שיטה לצילום ופיתוח התמונות בתוך המצלמה, מיד לאחר הצילום.
בהמשך יהפוך הצילום גם לאמנות וצילומים יהפכו ליצירות אמנות לכל דבר. כיום קשה לדמיין את התרבות המודרנית ללא הצילום, הפילם והמצלמה הקומפקטית. העולם כבר עבר להשתמש במצלמות דיגיטליות. יש בהן חיישנים משוכללים ומדויקים, המאפשרים לצלם את המראה הנקלט בעדשת המצלמה, באיכות גבוהה ביותר וללא פילם. המצלמות הדיגיטליות מאפשרות צפייה ושימוש מיידים בתמונות המצולמות, על גבי המצלמה עצמה. ההעברה הפכה קלה, לצורך עריכה במחשב או להפצה באינטרנט. כיום עברו מרבית המצלמות בעולם לסמארטפונים, טלפונים ניידים ומשוכללים ששכללו את הצילום הדיגיטלי, באלפי אפליקציות יעודיות לצילום.
כך התפתחו הצילום והמצלמה (מתורגם):
https://youtu.be/XaGUL8B-BrE
המצאת המצלמות? ואולי המצלמה? - כי תלוי על אילו מצלמות מדובר:
https://youtu.be/diNLTZNntuk
הנה התמונות הראשונות בהיסטוריה:
http://youtu.be/sOkd8ObhN_M
וסרטון שמסביר על דברים שרק מצלמה רואה (מתורגם):
https://youtu.be/KUiemQTEOYQ
מצלמה (Camera) היא מעין מכונת זמן, שמקפיאה רגעים ויוצרת תמונות שיזכירו במשך שנים ארוכות את הרגעים שנצרבו בהן. אבל פעם לא ניתן היה לשמר את הרגעים הללו.
כבר ביוון העתיקה גילו את העקרון שיקראו לו בהמשך ה"קמרה אובסקורה", שאם נעשה נקב באחד מהקירות של חדר חשוך, ייכנס דרכו האור ויקרין על הקיר הנגדי תמונה של העולם מבחוץ כשהיא מוצגת בצורה הפוכה. הפילוסוף אריסטו היה הראשון שתיאר בכתב את התהליך.
אך היוונים לא ידעו לשמור את התמונה לצפייה חוזרת. רק במחצית הראשונה של המאה ה-19 יצליח ניספר נייפס, ממציא צרפתי, לשמר את התמונה המתקבלת מהקמרה אובסקורה. צרפתי אחר בשם דאגר ימציא לוחות שכינה "דאגרטיפים", שעליהם נשמרו הצילומים. מעתה שימשו חומרים כימיים שהתגלו, כמו תמצית של כסף וכלור ותמציות כימיות אחרות, המשנות את צבען כשהן באות במגע עם השמש, כדי לבנות את המצלמה הראשונה.
החוקר ויליאם הנרי פוקס טלבוט פיתח נייר כימי שסופג את האור הנקלט אל תוך הקופסה ומאפשר להכין עותקים של התמונה. זהו התשליל (הנגטיב) הראשון. ג'ורג' איסטמן המציא ב-1888 את הפילם והקים את חברת "קודאק", שהפיצה את הפילם להמונים. מעתה נפתחה הדרך לפיתוח המצלמה הקומפקטית ולשכלולים רבים אחרים שיבואו בהמשך, כמו הצילום הצבעוני, או שיטת צילום הפולארויד, שיטה לצילום ופיתוח התמונות בתוך המצלמה, מיד לאחר הצילום.
בהמשך יהפוך הצילום גם לאמנות וצילומים יהפכו ליצירות אמנות לכל דבר. כיום קשה לדמיין את התרבות המודרנית ללא הצילום, הפילם והמצלמה הקומפקטית. העולם כבר עבר להשתמש במצלמות דיגיטליות. יש בהן חיישנים משוכללים ומדויקים, המאפשרים לצלם את המראה הנקלט בעדשת המצלמה, באיכות גבוהה ביותר וללא פילם. המצלמות הדיגיטליות מאפשרות צפייה ושימוש מיידים בתמונות המצולמות, על גבי המצלמה עצמה. ההעברה הפכה קלה, לצורך עריכה במחשב או להפצה באינטרנט. כיום עברו מרבית המצלמות בעולם לסמארטפונים, טלפונים ניידים ומשוכללים ששכללו את הצילום הדיגיטלי, באלפי אפליקציות יעודיות לצילום.
כך התפתחו הצילום והמצלמה (מתורגם):
https://youtu.be/XaGUL8B-BrE
המצאת המצלמות? ואולי המצלמה? - כי תלוי על אילו מצלמות מדובר:
https://youtu.be/diNLTZNntuk
הנה התמונות הראשונות בהיסטוריה:
http://youtu.be/sOkd8ObhN_M
וסרטון שמסביר על דברים שרק מצלמה רואה (מתורגם):
https://youtu.be/KUiemQTEOYQ
מהי שעת הקסם בצילום?
שעת הקסם, באנגלית "מג'יק הוור" (Magic Hour) היא השעה שבה השמש נוגעת באופק בים הכחול והשמיים מקבלים גוון מיוחד של טרום שקיעה, או התחלה של שקיעה.
יש משהו מיוחד ברגעים הללו וצלם טוב מחפש ללכוד אותו. אומרים שבשעה זו האור הוא הכי רך וקל לקבל צילומים מיוחדים, שבכל שעה אחרת ביום הם פשוט בלתי אפשריים.
הנה סרטון קצר של "שעת הקסם" בחופי ישראל:
http://youtu.be/m-H7TRJjqPU
וקליפ קצר עם ה-Magic Hour:
http://youtu.be/pPkx2y-6OT4
שעת הקסם, באנגלית "מג'יק הוור" (Magic Hour) היא השעה שבה השמש נוגעת באופק בים הכחול והשמיים מקבלים גוון מיוחד של טרום שקיעה, או התחלה של שקיעה.
יש משהו מיוחד ברגעים הללו וצלם טוב מחפש ללכוד אותו. אומרים שבשעה זו האור הוא הכי רך וקל לקבל צילומים מיוחדים, שבכל שעה אחרת ביום הם פשוט בלתי אפשריים.
הנה סרטון קצר של "שעת הקסם" בחופי ישראל:
http://youtu.be/m-H7TRJjqPU
וקליפ קצר עם ה-Magic Hour:
http://youtu.be/pPkx2y-6OT4
מה התהליך המופלא שעברה אינסטגרם?
האפליקציה המצליחה "אינסטגרם" (Instagram) היא הרבה מעבר לאפליקציית צילום. היא הפכה תוך זמן קצר מאד לרשת חברתית עצומה ומבוססת צילום.
הרעיון שכל חבר ברשת יכול לעקוב אחרי כל חבר אחר, לראות את צילומיו ולחוות באופן ויזואלי, חזותי, את החוויות שהוא עובר, הפך אותה להצלחה עולמית עצומה.
רכישת הרשת בידי פייסבוק, בעלת הרשת החברתית הגדולה והעשירה בעולם, רק הדגימה עד כמה הייתה אינסטגרם מדוייקת ומוצלחת במונחים חברתיים.
לא רבים יודעים שההשראה לפיתוח של "אינסטגרם" עלתה במוחו של המפתח שלה, קוין סיסטרום, מזכרונותיו ממצלמת האינסטמטיק שהייתה לו בילדותו. האינסטמטיק הייתה מצלמה זולה ששיווקה חברת קודאק החל משנות ה-60 לבני נוער וצעירים. המצלמה המצליחה הוציאה תמונות דומות ריבועיות שהפכו לסימן ההיכר של "צילומי צעירים".
סיסטרום, בוגר אוניברסיטת סטאנפורד ובעל חיבה לצילום, רצה ליצור אפליקציה שתהיה מעין אינסטמטיק בגרסת רטרו. שתתן את החוויה של התמונות של פעם, ביחד עם היכולות המדהימות של הצילום הסלולארי ויכולת העיבוד הדיגיטלי שלהן.
אגב, בשנת 2012 רכשה פייסבוק את אינסטגרם, במיליארד דולר. זה היה סכום דמיוני עבור אפליקציית תמונות צעירה, עם "בקושי" 30 מיליון משתמשים וללא הכנסות כלל. ב-2018 יש בה מיליארד משתמשים, היא שווה פי 100 וקולטת את כל הנוטשים של פייסבוק עצמה. עיסקה לא רעה לכנופיה של צוקרברג...
הנה סיפורה של אפליקציית אינסטגרם:
https://youtu.be/I5qDiJ3FVLA
מקור ההשראה - מצלמת האינסטמטיק של קודאק:
https://youtu.be/Uhg0UpFziQU
דברים שלא ידעתם על האינסטוש שלכם:
https://youtu.be/RVJZANaUg-0
גם באינסטגרם האשטג משנים את החיים:
https://youtu.be/qr2fv_rxUZU
היום נוצרו גם "שקרי אינסטגרם":
https://youtu.be/0EFHbruKEmw
מוזיאונים שנפתחו בשביל האינסטגרם:
https://youtu.be/Qx_r-dP22Ps
ויש אפילו מי שאופים עוגת אינסטגרם:
https://youtu.be/GlgTQ6-5LIQ
האפליקציה המצליחה "אינסטגרם" (Instagram) היא הרבה מעבר לאפליקציית צילום. היא הפכה תוך זמן קצר מאד לרשת חברתית עצומה ומבוססת צילום.
הרעיון שכל חבר ברשת יכול לעקוב אחרי כל חבר אחר, לראות את צילומיו ולחוות באופן ויזואלי, חזותי, את החוויות שהוא עובר, הפך אותה להצלחה עולמית עצומה.
רכישת הרשת בידי פייסבוק, בעלת הרשת החברתית הגדולה והעשירה בעולם, רק הדגימה עד כמה הייתה אינסטגרם מדוייקת ומוצלחת במונחים חברתיים.
לא רבים יודעים שההשראה לפיתוח של "אינסטגרם" עלתה במוחו של המפתח שלה, קוין סיסטרום, מזכרונותיו ממצלמת האינסטמטיק שהייתה לו בילדותו. האינסטמטיק הייתה מצלמה זולה ששיווקה חברת קודאק החל משנות ה-60 לבני נוער וצעירים. המצלמה המצליחה הוציאה תמונות דומות ריבועיות שהפכו לסימן ההיכר של "צילומי צעירים".
סיסטרום, בוגר אוניברסיטת סטאנפורד ובעל חיבה לצילום, רצה ליצור אפליקציה שתהיה מעין אינסטמטיק בגרסת רטרו. שתתן את החוויה של התמונות של פעם, ביחד עם היכולות המדהימות של הצילום הסלולארי ויכולת העיבוד הדיגיטלי שלהן.
אגב, בשנת 2012 רכשה פייסבוק את אינסטגרם, במיליארד דולר. זה היה סכום דמיוני עבור אפליקציית תמונות צעירה, עם "בקושי" 30 מיליון משתמשים וללא הכנסות כלל. ב-2018 יש בה מיליארד משתמשים, היא שווה פי 100 וקולטת את כל הנוטשים של פייסבוק עצמה. עיסקה לא רעה לכנופיה של צוקרברג...
הנה סיפורה של אפליקציית אינסטגרם:
https://youtu.be/I5qDiJ3FVLA
מקור ההשראה - מצלמת האינסטמטיק של קודאק:
https://youtu.be/Uhg0UpFziQU
דברים שלא ידעתם על האינסטוש שלכם:
https://youtu.be/RVJZANaUg-0
גם באינסטגרם האשטג משנים את החיים:
https://youtu.be/qr2fv_rxUZU
היום נוצרו גם "שקרי אינסטגרם":
https://youtu.be/0EFHbruKEmw
מוזיאונים שנפתחו בשביל האינסטגרם:
https://youtu.be/Qx_r-dP22Ps
ויש אפילו מי שאופים עוגת אינסטגרם:
https://youtu.be/GlgTQ6-5LIQ
מה מיוחד בצלם הלמוט ניוטון?
הצלם הלמוט ניוטון (Helmut Newton) נחשב לאחד המאסטרים הגדולים של הצילום. כצלם אגדי ובעל השפעה רבה, הוא עשה לעצמו שם כצלם נועז ומרתק, שובר מוסכמות ומתעניין בחקר הגוף הנשי וההתייחסות החברתית אליו.
הלמוט ניוטון נולד ב-31 באוקטובר 1920 בברלין בשם הלמוט נוישטטר (Helmut Neustädter), היה בן למשפחה יהודית אמידה, בעלת מפעל לכפתורים.
הלמוט הנער קונה את מצלמתו הראשונה בגיל 12 ומבין מיד שזה גורלו. בגיל 16 הוא מתחיל לעבוד כשוליה אצל צלמת האופנה הנודעת איווה (Yva), שמה האמיתי אלזי נוילנדר זימון ולימים היא נספתה במחנה השמדה נאצי.
הגבלות בשל חוקי נירנברג גזלו מאביו את המפעל של המשפחה והאב גם נכלא במחנה ריכוז לתקופה קצרה. ב-1938, זמן קצר לאחר ליל הבדולח, הלמוט הצעיר בורח מגרמניה הנאצית. עולה על אוניה בטריאסט (Trieste) במטרה לנסוע לסין, אך לבסוף הוא מגיע לסינגפור. שם, כפי שסיפר באוטוביוגרפיה שלו, הוא עובד תקופה מסיומת כ"ג'יגולו". אישה אירופית בשם ז'וזט פביאן מכלכלת אותו, קונה לו בגדים, ארוחות ואפילו שעון כסף יקר ליום הולדתו ה-19.
בהמשך המלחמה ובהיותו אזרח גרמני, הוא מוסגר על ידי הבריטים ונשלח לאוסטרליה. ב-1942 הוא משוחרר, עובד כקוטף פרי בצפון ויקטוריה ואחר-כך מגויס לצבא האוסטרלי כנהג משאית. בשנת 1946 משנה את שמו לניוטון ופותח סטודיו לצילום במלבורן.
ב-1948 הוא נושא את השחקנית ג'ון בראון (June Browne) לאישה. לימים היא תהפוך לצלמת מוכשרת בזכות עצמה, תחת השם אליס ספרינגס (Alice Springs). לפי האגדה, היא נכנסה לסטודיו שלו כדי לעבוד כדוגמנית, סירבה לחיזוריו, ובסוף הסכימה להיות עוזרת המכירות שלו.
היא הופכת לשותפה בחייו ובמקצועו וב-1961 הם מתיישבים בפריז. די מהר הופך ניוטון לכוכב הצילום של עולם האופנה. תמונותיו מעטרות את דפי מגזיני האופנה המובילים בעולם, כולל את Vogue הצרפתי, Harper's Bazaar, Elle ובמגזין שגברים קונים בשביל המאמרים, Playboy.
כמי שהתבגר לפני מלחמת העולם השנייה סימן ההיכר החזותי של עבודתו הוא של גרמניה הוויימרית. סגנונו פרובוקטיבי, חתרני, אירוטי, מלא מתח ומציצנות, שזור בהשפעות של הפילם נואר הקולנועי, האקספרסיוניזם הגרמני והסוריאליזם.
עמוד השדרה של יצירתו היא האישה החזקה, השולטת, שאינה מושא פסיבי אלא דמות בעלת כוח. בסדרות הגדולות כמו "Big Nude"מ-1981הוא צילם נשים בגודל טבעי על רקע נייטרלי, בתנוחות שאין בהן כניעה. שוב ושוב התווכחו המבקרים האם הוא מעצים את מושאי הצילום שלו או מתייחס אליהן כאל אובייקטים מיניים.
את מי הוא לא צילם? - לתצלומים איקוניים של ניוטון זכו הדוגמניות והשחקניות היפות והמרשימות ביותר, כולל גרייס ג'ונס, שרלוט רמפלינג, איזבלה רוסליני, אנה וינטור, קלאודיה שיפר, מריאן פיית'פול, חנה שיגולה, נדיה אורמן ואשתו הידועה עתה כאליס ספרינגס.
מגזין Time כינה אותו "מלך הקינקי" (King of Kink), כשאחד הציטוטים המפורסמים שלו, שהפך באופן מסוים לחתימתו, הוא: "כל צלם שאומר שהוא לא מציצן, הוא או טיפש או שקרן."
ב-23 בינואר 2004 יצא ניוטון ברכבו ממלון השאטו מרמון (Chateau Marmont) בלוס אנג'לס. איכשהו הוא איבד שליטה והתנגש בקיר.
באותו יום, בגיל 83, הלך ניוטון לעולמו. אפרו קבור בבית הקברות העירוני בברלין ופועלו מוצג עד היום בקרן הלמוט נויטון (Helmut Newton Foundation) שנוסדה בעיר ב-2003.
כך מדברים על הצלם הלמוט ניוטון:
https://youtu.be/1LcgA-wLGsQ
על ההיפוך שהעז להציע בצילומיו (להגדיל למסך מלא):
https://youtu.be/2cDpHmtJtOg
עולם האופנה מתייחס אליו לא פעם בעיצובים חדשים:
https://youtu.be/6fkeqNMzaHo
מצגת וידאו על הצלם המוערך:
https://youtu.be/YSOwbuSGKws
חייו של הלמוט ניוטון:
https://youtu.be/F2hOqbp8_Hk?long=yes
מצילומיו של ניוטון:
https://youtu.be/Li61mk48rB4?long=yes
ראיון עם האיש:
https://youtu.be/leZEOQOb-t0?long=yes
ותערוכת רטרוספקטיבה - צילומיו לאורך השנים:
https://youtu.be/pyRWyTxF-Us?long=yes
הצלם הלמוט ניוטון (Helmut Newton) נחשב לאחד המאסטרים הגדולים של הצילום. כצלם אגדי ובעל השפעה רבה, הוא עשה לעצמו שם כצלם נועז ומרתק, שובר מוסכמות ומתעניין בחקר הגוף הנשי וההתייחסות החברתית אליו.
הלמוט ניוטון נולד ב-31 באוקטובר 1920 בברלין בשם הלמוט נוישטטר (Helmut Neustädter), היה בן למשפחה יהודית אמידה, בעלת מפעל לכפתורים.
הלמוט הנער קונה את מצלמתו הראשונה בגיל 12 ומבין מיד שזה גורלו. בגיל 16 הוא מתחיל לעבוד כשוליה אצל צלמת האופנה הנודעת איווה (Yva), שמה האמיתי אלזי נוילנדר זימון ולימים היא נספתה במחנה השמדה נאצי.
הגבלות בשל חוקי נירנברג גזלו מאביו את המפעל של המשפחה והאב גם נכלא במחנה ריכוז לתקופה קצרה. ב-1938, זמן קצר לאחר ליל הבדולח, הלמוט הצעיר בורח מגרמניה הנאצית. עולה על אוניה בטריאסט (Trieste) במטרה לנסוע לסין, אך לבסוף הוא מגיע לסינגפור. שם, כפי שסיפר באוטוביוגרפיה שלו, הוא עובד תקופה מסיומת כ"ג'יגולו". אישה אירופית בשם ז'וזט פביאן מכלכלת אותו, קונה לו בגדים, ארוחות ואפילו שעון כסף יקר ליום הולדתו ה-19.
בהמשך המלחמה ובהיותו אזרח גרמני, הוא מוסגר על ידי הבריטים ונשלח לאוסטרליה. ב-1942 הוא משוחרר, עובד כקוטף פרי בצפון ויקטוריה ואחר-כך מגויס לצבא האוסטרלי כנהג משאית. בשנת 1946 משנה את שמו לניוטון ופותח סטודיו לצילום במלבורן.
ב-1948 הוא נושא את השחקנית ג'ון בראון (June Browne) לאישה. לימים היא תהפוך לצלמת מוכשרת בזכות עצמה, תחת השם אליס ספרינגס (Alice Springs). לפי האגדה, היא נכנסה לסטודיו שלו כדי לעבוד כדוגמנית, סירבה לחיזוריו, ובסוף הסכימה להיות עוזרת המכירות שלו.
היא הופכת לשותפה בחייו ובמקצועו וב-1961 הם מתיישבים בפריז. די מהר הופך ניוטון לכוכב הצילום של עולם האופנה. תמונותיו מעטרות את דפי מגזיני האופנה המובילים בעולם, כולל את Vogue הצרפתי, Harper's Bazaar, Elle ובמגזין שגברים קונים בשביל המאמרים, Playboy.
כמי שהתבגר לפני מלחמת העולם השנייה סימן ההיכר החזותי של עבודתו הוא של גרמניה הוויימרית. סגנונו פרובוקטיבי, חתרני, אירוטי, מלא מתח ומציצנות, שזור בהשפעות של הפילם נואר הקולנועי, האקספרסיוניזם הגרמני והסוריאליזם.
עמוד השדרה של יצירתו היא האישה החזקה, השולטת, שאינה מושא פסיבי אלא דמות בעלת כוח. בסדרות הגדולות כמו "Big Nude"מ-1981הוא צילם נשים בגודל טבעי על רקע נייטרלי, בתנוחות שאין בהן כניעה. שוב ושוב התווכחו המבקרים האם הוא מעצים את מושאי הצילום שלו או מתייחס אליהן כאל אובייקטים מיניים.
את מי הוא לא צילם? - לתצלומים איקוניים של ניוטון זכו הדוגמניות והשחקניות היפות והמרשימות ביותר, כולל גרייס ג'ונס, שרלוט רמפלינג, איזבלה רוסליני, אנה וינטור, קלאודיה שיפר, מריאן פיית'פול, חנה שיגולה, נדיה אורמן ואשתו הידועה עתה כאליס ספרינגס.
מגזין Time כינה אותו "מלך הקינקי" (King of Kink), כשאחד הציטוטים המפורסמים שלו, שהפך באופן מסוים לחתימתו, הוא: "כל צלם שאומר שהוא לא מציצן, הוא או טיפש או שקרן."
ב-23 בינואר 2004 יצא ניוטון ברכבו ממלון השאטו מרמון (Chateau Marmont) בלוס אנג'לס. איכשהו הוא איבד שליטה והתנגש בקיר.
באותו יום, בגיל 83, הלך ניוטון לעולמו. אפרו קבור בבית הקברות העירוני בברלין ופועלו מוצג עד היום בקרן הלמוט נויטון (Helmut Newton Foundation) שנוסדה בעיר ב-2003.
כך מדברים על הצלם הלמוט ניוטון:
https://youtu.be/1LcgA-wLGsQ
על ההיפוך שהעז להציע בצילומיו (להגדיל למסך מלא):
https://youtu.be/2cDpHmtJtOg
עולם האופנה מתייחס אליו לא פעם בעיצובים חדשים:
https://youtu.be/6fkeqNMzaHo
מצגת וידאו על הצלם המוערך:
https://youtu.be/YSOwbuSGKws
חייו של הלמוט ניוטון:
https://youtu.be/F2hOqbp8_Hk?long=yes
מצילומיו של ניוטון:
https://youtu.be/Li61mk48rB4?long=yes
ראיון עם האיש:
https://youtu.be/leZEOQOb-t0?long=yes
ותערוכת רטרוספקטיבה - צילומיו לאורך השנים:
https://youtu.be/pyRWyTxF-Us?long=yes
מה זה בּוֹקֵה בצילום?
בּוֹקֵה (bokeh) הוא מונח בצילום, של תמונות עם עומק שדה רדוד, שבא לידי ביטוי בפוקוס מירבי על האובייקט המרכזי בצילום, אל מול הרקע המטושטש. במילים אחרות, המונח בוקה מתייחס לטשטוש שנוצר באזורים מסוימים בתמונה, שאינם בפוקוס.
הבוקה יכול להיות מוצלח או לא, בהתאם למידה שבה אותם אזורים המטושטשים בתמונה הם יפים או לא.
מבחינה טכנית, איכות הבוקה נקבעת על פי הצורה שבה בנויים עדשת המצלמה והצמצם. הבוקה נגזר מהאופן שבו מטפלת העדשה בנקודות האור שבתמונה.
בוקה שהטשטוש בו או בה הוא עדין ונעים לעין ייחשב בוקה "טוב". בוקה איכותי ו"רך" כזה מאפשר לעין להתרכז בנושא המרכזי של התמונה, על ידי מריחת הפרטים שברקע. מנגד, בוקה בעל טשטוש גס, או כזה שמושך את העין מהנושא המרכזי בתמונה, נחשב לבוקה "רע".
הבוקה מתייחס לאותם חלקים בתמונה שנמצאים מחוץ לעומק שדה. הוא יהיה תמיד ביחס הפוך לעומק השדה. ככל שעומק השדה יהיה נמוך, התמונה תכיל יותר בוקה. בצילומי פורטרטים למשל, יהיה בדרך כלל בוקה גדול יחסית, בשל הצמצם הפתוח, שיוצר עומק שדה רדוד.
מקור המונח "בוקה" הוא מהשפה היפאנית, שבה משמעותו "טשטוש" או "ערפול". אבל אם ברצונכם לשמור על גוף ללא כאבים, מוטב שתיזהרו שלא לכנות כך יפנים - אצלם משמעות המלה "בוקה" היא גם של סניליות ומגבלה שכלית...
זהו הבוקה:
https://youtu.be/PZ6Fw3hy3Ss
מדריך לבוקה (עברית):
https://youtu.be/aUDwZBgLYUc
צילומים בעומק שדה גבוה, עם בוקה איכותי ברקע:
https://youtu.be/M-fC1tKV3RA
כך יוצרים בוקה בצורות:
https://youtu.be/zENUI8n0Rtw
כך צלמים יוצרים "צורות בוקה":
https://youtu.be/H5jjr_vKruU
ומצגת וידאו של צורות בוקה:
https://youtu.be/ML33nQUhv7w
בּוֹקֵה (bokeh) הוא מונח בצילום, של תמונות עם עומק שדה רדוד, שבא לידי ביטוי בפוקוס מירבי על האובייקט המרכזי בצילום, אל מול הרקע המטושטש. במילים אחרות, המונח בוקה מתייחס לטשטוש שנוצר באזורים מסוימים בתמונה, שאינם בפוקוס.
הבוקה יכול להיות מוצלח או לא, בהתאם למידה שבה אותם אזורים המטושטשים בתמונה הם יפים או לא.
מבחינה טכנית, איכות הבוקה נקבעת על פי הצורה שבה בנויים עדשת המצלמה והצמצם. הבוקה נגזר מהאופן שבו מטפלת העדשה בנקודות האור שבתמונה.
בוקה שהטשטוש בו או בה הוא עדין ונעים לעין ייחשב בוקה "טוב". בוקה איכותי ו"רך" כזה מאפשר לעין להתרכז בנושא המרכזי של התמונה, על ידי מריחת הפרטים שברקע. מנגד, בוקה בעל טשטוש גס, או כזה שמושך את העין מהנושא המרכזי בתמונה, נחשב לבוקה "רע".
הבוקה מתייחס לאותם חלקים בתמונה שנמצאים מחוץ לעומק שדה. הוא יהיה תמיד ביחס הפוך לעומק השדה. ככל שעומק השדה יהיה נמוך, התמונה תכיל יותר בוקה. בצילומי פורטרטים למשל, יהיה בדרך כלל בוקה גדול יחסית, בשל הצמצם הפתוח, שיוצר עומק שדה רדוד.
מקור המונח "בוקה" הוא מהשפה היפאנית, שבה משמעותו "טשטוש" או "ערפול". אבל אם ברצונכם לשמור על גוף ללא כאבים, מוטב שתיזהרו שלא לכנות כך יפנים - אצלם משמעות המלה "בוקה" היא גם של סניליות ומגבלה שכלית...
זהו הבוקה:
https://youtu.be/PZ6Fw3hy3Ss
מדריך לבוקה (עברית):
https://youtu.be/aUDwZBgLYUc
צילומים בעומק שדה גבוה, עם בוקה איכותי ברקע:
https://youtu.be/M-fC1tKV3RA
כך יוצרים בוקה בצורות:
https://youtu.be/zENUI8n0Rtw
כך צלמים יוצרים "צורות בוקה":
https://youtu.be/H5jjr_vKruU
ומצגת וידאו של צורות בוקה:
https://youtu.be/ML33nQUhv7w
מיהם צלמי הטבע ואיך הם מצלמים כה יפה?
בזכות צלמי הטבע (Nature photographers) אנו יכולים לחוות את הטבע במלוא הדרו, בעודנו ספונים בביתנו החמים או הממוזג.
צלמי הטבע מצלמים את בעלי החיים בסביבות המחיה הטבעיים שלהם. הם יכולים למקם ציוד ימים רבים לפני שהם מצליחים ללכוד בעדשה תופעה ייחודית בעדר, להנציח שלבים בגדילה של בעל חיים, לשמר ריקוד חיזור, טורף בפעולה או השרצה של ביצי צבים, בחול שעל החוף.
הצלמים יכולים לצלם בעלי חיים וטבע מעל עץ גבוה שעליו טיפסו, במהלך קמפינג של שבועיים בג'ונגל, או כשהם עומדים מעל המצוק המסוכן ומכוונים את המצלמה הרחק אל העמק.
מאז ומתמיד משך צילום הטבע רבים אל התחום וביחד עם ההילה הרומנטית שלו, הוא היה אפוף בסוד. אבל מאז התפתח העידן הדיגיטלי, שהפך את הצילום לנגיש לכולם, התפתח גם תחביב צילום הטבע. גם פיתוח הפוקוס המהיר והפוקוס האוטומטי הפכו את הצילום הזה לקל וזמין מתמיד.
יש בכך הרבה ברכה, אך מצד שני יש מי שמגיעים לעסוק בצילום טבע עם בסיס חלש. בניגוד לצלמי טבע מקצועיים, שידעו מה אסור ומה מותר, כיום נכנסים לתחום אנשים, שעושים טעויות חמורות ולא פעם גורמים נזק לבעלי החיים, גורמים לנטישת קנים על ידי ציפורים לאחר שמתקרבים אליו, לזיהוי הגוזלים או הגורים בקן או באזור הגידול שלהם, על ידי חיות טרף - מעצם העובדה שהם מצלמים לידם במשך ימים ארוכים ועוד.
הנה צלמת טבע מתארת את עבודתה:
https://youtu.be/ZNMMPXnEeno
כך צלמי טבע מתעדים נדידה של עופות באוויר:
https://youtu.be/5QAjfH05IUE
צלם שמצלם טבע ומעמקים עם הטלפון הסלולרי (עברית):
https://youtu.be/wlmxrXX5-p4
לא פעם הם נעזרים בטכנולוגיה כמו רובוטים זעירים המדמים ציפורים:
https://youtu.be/Hq3X60H7aBo
קוף רובוטי שמתמזג היטב בטבע ומאפשר צילום אינטימי:
https://youtu.be/ODwByDZgW7Q
זוג צלמי טבע מתאר את העבודה הנפלאה הזו:
https://youtu.be/Rw-qEKR5uv8?long=yes
והאור שהוא אחד הכלים החשובים לעבודת הצלם:
https://youtu.be/ygeixGd8ZMw?long=yes
בזכות צלמי הטבע (Nature photographers) אנו יכולים לחוות את הטבע במלוא הדרו, בעודנו ספונים בביתנו החמים או הממוזג.
צלמי הטבע מצלמים את בעלי החיים בסביבות המחיה הטבעיים שלהם. הם יכולים למקם ציוד ימים רבים לפני שהם מצליחים ללכוד בעדשה תופעה ייחודית בעדר, להנציח שלבים בגדילה של בעל חיים, לשמר ריקוד חיזור, טורף בפעולה או השרצה של ביצי צבים, בחול שעל החוף.
הצלמים יכולים לצלם בעלי חיים וטבע מעל עץ גבוה שעליו טיפסו, במהלך קמפינג של שבועיים בג'ונגל, או כשהם עומדים מעל המצוק המסוכן ומכוונים את המצלמה הרחק אל העמק.
מאז ומתמיד משך צילום הטבע רבים אל התחום וביחד עם ההילה הרומנטית שלו, הוא היה אפוף בסוד. אבל מאז התפתח העידן הדיגיטלי, שהפך את הצילום לנגיש לכולם, התפתח גם תחביב צילום הטבע. גם פיתוח הפוקוס המהיר והפוקוס האוטומטי הפכו את הצילום הזה לקל וזמין מתמיד.
יש בכך הרבה ברכה, אך מצד שני יש מי שמגיעים לעסוק בצילום טבע עם בסיס חלש. בניגוד לצלמי טבע מקצועיים, שידעו מה אסור ומה מותר, כיום נכנסים לתחום אנשים, שעושים טעויות חמורות ולא פעם גורמים נזק לבעלי החיים, גורמים לנטישת קנים על ידי ציפורים לאחר שמתקרבים אליו, לזיהוי הגוזלים או הגורים בקן או באזור הגידול שלהם, על ידי חיות טרף - מעצם העובדה שהם מצלמים לידם במשך ימים ארוכים ועוד.
הנה צלמת טבע מתארת את עבודתה:
https://youtu.be/ZNMMPXnEeno
כך צלמי טבע מתעדים נדידה של עופות באוויר:
https://youtu.be/5QAjfH05IUE
צלם שמצלם טבע ומעמקים עם הטלפון הסלולרי (עברית):
https://youtu.be/wlmxrXX5-p4
לא פעם הם נעזרים בטכנולוגיה כמו רובוטים זעירים המדמים ציפורים:
https://youtu.be/Hq3X60H7aBo
קוף רובוטי שמתמזג היטב בטבע ומאפשר צילום אינטימי:
https://youtu.be/ODwByDZgW7Q
זוג צלמי טבע מתאר את העבודה הנפלאה הזו:
https://youtu.be/Rw-qEKR5uv8?long=yes
והאור שהוא אחד הכלים החשובים לעבודת הצלם:
https://youtu.be/ygeixGd8ZMw?long=yes
