במצלמות החדשות של הסמארטפונים המשוכללים שלכם, יש כלים חדשניים שבעבר היו רק חלום של צלמים ונמצאו רק במצלמות מקצועיות. כלים כמו צמצם פתוח, שליטה במהירות תריס, ברגישות, מה שנקרא בשפה המקצועית ISO, באיזון הלבן, או ה"ווייט באלאנס" (WB). יש בהן שיטות שונות שמאפשרות מדידה של האור, פיצוי חשיפה ועוד משהו שבעבר אפילו לא חלמו שיגיע לטלפונים ניידים - שמירה של הצילומים בפורמט Raw המקצועי.

כל הכלים הללו מאפשרים גם לבעל הטלפון לקבל כלי צילום מקצועיים, שמאפשרים שליטה ידנית מלאה בכל נתוני הצילום. אם הם כבר בטלפון שלכם, אז תוכלו להשתמש בהם בקלות ואם לא, אז לא לדאוג - אוטוטו הם יגיעו...


הנה האפשרויות של הצילום הידני המקצועי שיש בסמארטפונים החדישים:

https://youtu.be/g3G_D8PwDrQ


טעויות שכדאי להימנע מהן וכללים בסיסיים לצילומים טובים:

https://youtu.be/G60VlLsmCUs


בצילום וידאו מייצר גם סוג הצילום, כמו סטטי או נע למשל, השפעה רבה:

https://youtu.be/5F6WAz9PTwY


והקווים המנחים לקומפוזיציה טובה בצילום:

https://youtu.be/fM64ycm7tz4?long=yes

לונג-שוט (Long Shot) הוא צילום מרחוק, שמציג את כל הנושא, בתוך מה שמסביבו. בצילום לונג שוט יראו על המסך את הדמות מכף רגל ועד ראש, או עצם שלם ומה שמסביבו, בית שגם החצר שמסביבו מוצגת בפריים וכדומה.

בתסריט יסומן הלונג-שוט בסימון "LS".


הנה הלונג-שוט בין כל סוגי השוטים בקולנוע:

http://youtu.be/laU2MI6X48I


הנה סרטון שמשתמש בלונג שוטים כדי לפרסם את פסטיבל דרום לקולנוע:

http://youtu.be/0wWEw3aGmsI

הגרופ-שוט (Group Shot) הוא שוט צילומי שמתאר קבוצת אנשים. גם בצילום קולנועי הגרופ-שוט הוא פריים שיש בו קבוצת אנשים.

זה יכול להיות בסצנה של קבוצה, חלק ממונטאז' הכולל שוטים רבים שחלקם קבוצתיים וכדומה.

בצילום סטילס אנו מצלמים בדרך כלל גרופ-שוט בצילומי משפחה, צילום חברים, צילומי ספורט וכדומה. ישנם כמה מרכיבים שהופכים גרופ שוט כזה למוצלח - ביניהם זווית הצילום, העמדת המצולמים וצילום במהלך פעילות במקום בפוזה.


כך מצלמים גרופ-שוט בצילום סטילס:

https://youtu.be/MDJfBV6fPd0


זהו גרופ שוטס באוסף הסצנות מהמרהיבות בתולדות הקולנוע:

https://youtu.be/xBasQG_6p40


גרופ שוט הולך ונוצר בקליפ של הסטונז:

https://youtu.be/SGyOaCXr8Lw


גרופ שוט של גיבורי על בסרט הנוקמים (avengers):

https://youtu.be/oBqqI6NMeaM


בעידן הדיגיטלי אפשר להרכיב גרופ שוט מקצועי, במה שקרוי "Photomerge":

https://youtu.be/0pgusvFD3fg


כמה טיפים מעולים לצילומי משפחה:

https://youtu.be/xSCVL7KsumY


יש אפילו כלים לטפל בכל אחד מהמצולמים:

https://youtu.be/J5EcUjwLr9k


במצלמה מקצועית יש כמה שיטות לעשות את זה נכון:

https://youtu.be/siXsF426ZlQ


ולסיכום, השוטים הבסיסיים של הקולנוע:

http://youtu.be/laU2MI6X48I

אצל ההורים שלנו הצילום לא היה כמו היום. הוא לא היה דיגיטלי ואי אפשר היה מיד להשתמש בתמונות, להעלות למחשב, לעשות שינויים ותיקונים לתמונה בעזרת תוכנות ועוד.

אז איך צילמו תמונות במצלמות פילם?

התמונות אז צולמו ונאגרו במצלמה על גבי פילם (Film). זה היה מעין סרט ששמר את כל התמונות עליו. כשנגמר הפילם היו לוקחים אותו לפיתוח במעבדה.

במעבדה פיתחו את התמונות ורק אז היה הצלם רואה אותן לראשונה.


איך פועלת המצלמה האנלוגית?

https://youtu.be/BNA97LaWLF0


על המצלמות של פעם:

http://youtu.be/sSrAgJ17nyI


ו"קודאכרום" היה סרט הצילום הצבעוני הראשון, שיצא בשנת 1935 על ידי חברת קודאק:

https://youtu.be/8Lm6AD65y2Q

מצלמה (Camera) היא מעין מכונת זמן, שמקפיאה רגעים ויוצרת תמונות שיזכירו במשך שנים ארוכות את הרגעים שנצרבו בהן. אבל פעם לא ניתן היה לשמר את הרגעים הללו.

כבר ביוון העתיקה גילו את העקרון שיקראו לו בהמשך ה"קמרה אובסקורה", שאם נעשה נקב באחד מהקירות של חדר חשוך, ייכנס דרכו האור ויקרין על הקיר הנגדי תמונה של העולם מבחוץ כשהיא מוצגת בצורה הפוכה. הפילוסוף אריסטו היה הראשון שתיאר בכתב את התהליך.

אך היוונים לא ידעו לשמור את התמונה לצפייה חוזרת. רק במחצית הראשונה של המאה ה-19 יצליח ניספר נייפס, ממציא צרפתי, לשמר את התמונה המתקבלת מהקמרה אובסקורה. צרפתי אחר בשם דאגר ימציא לוחות שכינה "דאגרטיפים", שעליהם נשמרו הצילומים. מעתה שימשו חומרים כימיים שהתגלו, כמו תמצית של כסף וכלור ותמציות כימיות אחרות, המשנות את צבען כשהן באות במגע עם השמש, כדי לבנות את המצלמה הראשונה.

החוקר ויליאם הנרי פוקס טלבוט פיתח נייר כימי שסופג את האור הנקלט אל תוך הקופסה ומאפשר להכין עותקים של התמונה. זהו התשליל (הנגטיב) הראשון. ג'ורג' איסטמן המציא ב-1888 את הפילם והקים את חברת "קודאק", שהפיצה את הפילם להמונים. מעתה נפתחה הדרך לפיתוח המצלמה הקומפקטית ולשכלולים רבים אחרים שיבואו בהמשך, כמו הצילום הצבעוני, או שיטת צילום הפולארויד, שיטה לצילום ופיתוח התמונות בתוך המצלמה, מיד לאחר הצילום.

בהמשך יהפוך הצילום גם לאמנות וצילומים יהפכו ליצירות אמנות לכל דבר. כיום קשה לדמיין את התרבות המודרנית ללא הצילום, הפילם והמצלמה הקומפקטית. העולם כבר עבר להשתמש במצלמות דיגיטליות. יש בהן חיישנים משוכללים ומדויקים, המאפשרים לצלם את המראה הנקלט בעדשת המצלמה, באיכות גבוהה ביותר וללא פילם. המצלמות הדיגיטליות מאפשרות צפייה ושימוש מיידים בתמונות המצולמות, על גבי המצלמה עצמה. ההעברה הפכה קלה, לצורך עריכה במחשב או להפצה באינטרנט. כיום עברו מרבית המצלמות בעולם לסמארטפונים, טלפונים ניידים ומשוכללים ששכללו את הצילום הדיגיטלי, באלפי אפליקציות יעודיות לצילום.


כך התפתחו הצילום והמצלמה (מתורגם):

https://youtu.be/XaGUL8B-BrE


המצאת המצלמות? ואולי המצלמה? - כי תלוי על אילו מצלמות מדובר:

https://youtu.be/diNLTZNntuk


הנה התמונות הראשונות בהיסטוריה:

http://youtu.be/sOkd8ObhN_M


וסרטון שמסביר על דברים שרק מצלמה רואה (מתורגם):

https://youtu.be/KUiemQTEOYQ

אחד המאפיינים הראשונים בהחלטות הצילום שלכם יהיה עומק השדה. הוא יאפשר למקד את הצופה במרכיבי התמונה שבהם נרצה שיתמקד וליצור בה אווירה.

עומק שדה (Depth of Field) הוא האזור שייראה ברור וחד בתמונה. הוא יכול לכלול את מה שקרוב יותר אל הצלם (ה"לפני") ואת הרחוק יותר, מה שאחרי האובייקט המרכזי של התמונה (ה"אחרי").

כלומר, מדובר בטווח בתמונה שאנו רואים בפוקוס, כלומר בחדות. צלמים נוהגים להסביר שככל שמפתח העדשה גדול יותר, קטן עומק השדה.


ישנם רמות עומק שדה והם נעים בין שני קצוות של סוגי עומק שדה:


#עומק שדה רדוד
שהוא עומק שדה קטן, גורם לאובייקט המרכזי להיות חד, בעוד הרקע או אובייקטים רחוקים או קרובים יותר, הם מטושטשים ביחס אליו. אלה תמונות מעניינות וממקדות מאוד, בעיקר בשל הניגוד (הקונטרסט) שבין חדות האובייקט המרכזי לטשטוש של שאר התמונה.

#עומק שדה גדול
שמכניס יותר מישורים בתמונה לחדות או בביטוי המקצועי "לפוקוס". בצילומים כאלה יש חדות יחסית לכל מה שמופיע בפריים, בלי הניגוד הזה, שבין "כוכב" התמונה לשאר הפרטים שבה.


#הדרכה לצילום מקצועי יותר
הכלל בצילום מקצועי הוא שככל שהעצם המצולם הוא קרוב יותר לעדשה, כך עומק השדה יהיה קטן יותר. זה נקרא "עומק שדה רדוד". ככל שהוא יהיה רחוק מהעדשה - יגדל עומק השדה. לכן, בצילומים מקרוב מאד, "צילומי מקרו", כמו שהם נקראים, יהיה עומק השדה מאד קטן, כי הפרח או הציפור המצולמים הם קרובים והרקע רחוק יותר. בניגוד לזה, בצילומי נוף, נוצר עומק שדה אינסופי, מכיוון שכל הפרטים רחוקים יחסית.

בסיס הכללים של עומק שדה בצילום הוא פשוט. ככל שמספרי הצמצם במצלמה הם קטנים יותר, מפתח הצמצם, או חור הצמצם, ייפתח ויהיה גדול יותר. זה יביא לעומק שדה קטן יותר. כלומר, הפרטים שנראה חדים בתמונה יצטמצמו. צמצום של עומק השדה באמצעות פתיחת הצמצם היא שיטה מקובלת אצל צלמים, בכדי להפריד את הנושא מהרקע.

במקביל, ככל שמספרי הצמצם במצלמה יהיו גדולים יותר, יהיה מפתח הצמצם סגור יותר, חור הצמצם יקטן וזה יביא לעומק השדה גדול יותר. יותר פרטים ומישורים בתמונה ייראו בפוקוס, כלומר בחדות.

ישנם עוד משתנים שמשפיעים על עומק השדה, כמו למשל המרחק מנושא הצילום. קרבה אל האובייקט המצולם תקטין את עומק השדה ויטשטש את הרקע. אבל זה הבסיס של עומק השדה.

חלק מגדולתו של הסרט המפורסם "האזרח קיין" למשל, הוא בזכות עומק השדה הגדול שבו הוא צולם. רואים בו התרחשויות בו-זמניות על המסך, במרחקים ובמישורים שונים של הצפייה. הסרט הזה תרם לאמנות הקולנוע את ה"פוקוס העמוק" (deep focus), כפי שקראו לזה.

לא פעם משתמשים הצלמים דווקא במפתח הצמצם הרחב, כדי לקבל רקע מטושטש וליצור את האפקט שנקרא "בוקה". במקרים הללו מסייע הטשטוש של הרקע לשפר את הקומפוזיציה, מכיוון שהעין של הצופה בצילום ממוקדת באובייקטים החדים יותר וכך ניתן להדגיש את החשוב, או "לספר סיפור"... קראו על כך באאוריקה בתגית "בוקה".

חשוב לדעת שבמצלמות פשוטות קשה יותר להגיע לעומק שדה קטן.


הנה עומק השדה בצילום לסוגיו (עברית):

https://youtu.be/aUDwZBgLYUc


מדריך נוסף לעומק שדה (עברית):

https://youtu.be/j6Ti_YLco_o


תרגיל בעומק שדה של סטודנט בבצלאל:

https://youtu.be/trcMmx7ocDA


סצנה מ"האזרח קיין" שמדגימה את עומק השדה הגדול שבו הוא צולם:

https://youtu.be/BNTJnHGnVeg


מדריך באנגלית לעומק שדה:

https://youtu.be/ds6TOvxA8mc


ומדריך מקיף יותר:

https://youtu.be/RDXLGOo-fyc

דאגֶרוׂטִיפִּים (Daguerreotype) הם לוחות צילום מהמאה ה-19, ששימשו בטכנולוגיית הצילום הראשונה שנוצרה. למעשה היו הדגרוטיפים סוג של צילומים עתיקים, מראשית ימי הצילום. הם גם מקודמיו של הפילם.

הצייר ומעצב התפאורות הצרפתי לואי ז'אק מנדה דאגר, היה זה שפיתח את הדאגרוטיפ ב-1836. הוא התבסס על ההליוגרפיה, שהומצאה ב-1826 על ידי ז'וזף ניספור נייפס.

הדאגרוטיפים היו לוחות כסף ממורקים שהונחו מאחורי "קמרה אובסקורה", סוג של קופסת צילום עתיקה. דרך הקמרה אובסקורה עבר האור ועבר גם הדימוי המצולם, מה ש"ראתה" המצלמה. כך הוטבע הנוף או האדם בדאגרוטיפ, ישירות על ידי קרני אור.

על אף שהדאגרוטיפ לא היה תהליך הצילום הראשון בהיסטוריה, הוא נחשב מהראשונים בתהליכי הצילום שהצליחו לקבע את הדימוי המצולם בצורה יציבה ואיכותית. זו הסיבה שהדאגרוטיפ הפך לשיטת הצילום המסחרי הראשונה, היה בהישג ידם של ההמונים וקידם את הצילום ואת השפעתו על החברה המודרנית.


הנה הסבר על הדאגרוטיפ:

https://youtu.be/d932Q6jYRg8


סיפורם המלא של הממציא וההמצאה:

https://youtu.be/N0Ambe4FwQk


כך מצלמים היום בדאגרוטיפ:

https://youtu.be/6CiCAe1On_Q


הנה תהליך הצילום והפיתוח, שלב אחרי שלב:

https://youtu.be/sDWyjM7dPY0

צילום מאקרו (Macro photography) הוא צילום מקרוב מאד (תקריב) של עצמים זעירים, אקסטרים קלוז אפ, שמראה את המצולם בגודל יותר משמעותי מגודלו במציאות.

טכניקה זו חביבה על צלמים המצלמים בטבע, המצלמים אובייקטים קטנים מאוד, תוך התקרבות ושימוש בעדשות מיוחדות למאקרו.

גם בזיהוי הפלילי עושים שימוש רב בצילום מאקרו. כך ניתן לתעד פרטים קטנים בזירת הפשע או בזירות של תאונה, כאלו שעשויים להיות מאוד חשובים לפענוח פשעים ותאונות.

עומק השדה נוטה להיות קטן בצילום מאקרו. כדי להימנע מטשטוש ושיבוש של הפוקוס בצילום כזה, נהגו הצלמים לצלם את העצם, כשכל פעם עומק השדה שונה. כיום ניתן לראות מיד את התוצאה, על מסך המצלמה, כי בעידן המצלמות הדיגיטליות עם החיישן המשוכלל, צילום המאקרו מציע עומק השדה רחב במיוחד.


הנה צילום מאקרו:

https://youtu.be/U-nU1hYrexs


צלם מספר על צילומי המאקרו שלו:

https://youtu.be/aCj7lTRCyyo


דוגמאות לצילומי מאקרו נאים:

https://youtu.be/EZvGvc-f1Ro


יש אפילו צילומי סופר מאקרו:

https://youtu.be/K8rpo9e7tvg


על עומק השדה במאקרו:

https://youtu.be/975qd5SgVgU


הפכו את הטלפון שלכם למצלמת מאקרו בעזרת טיפת מים:

https://youtu.be/lt0N9t-j34k


ועוד טיפים לצילום מאקרו עם הטלפון החכם שלכם:

https://youtu.be/REG1i9tGRH4

בראשית עידן הצילום (Photography), בשנות ה-1820, לא היתה ברירה והצילומים היו בשחור ולבן. הטכנולוגיה הפוטוגרפית המוקדמת התבססה על תגובות כימיות של מלחי כסף לאור, מלחים שהיו רגישים רק לעוצמת האור ולא לאורכי הגל השונים שלו, מה שאפשר תצלומים בשחור לבן ועדיין לא בצבע.

מהתצלום הראשון בהיסטוריה שצילם ניספור ניפס (Nicéphore Niépce) ב-1826 ודרש 8 שעות של חשיפה לאור השמש, דרך ממשיכיו הראשונים, לואי דאגר (Louis Daguerre) וויליאם הנרי פוקס טלבוט (William Henry Fox Talbot) - כולם צילמו אז רק תמונות בגווני אפור, במה שאנו מכנים "שחור לבן".

הצילום הצבעוני יומצא בשנת 1861 על ידי הפיזיקאי הסקוטי ג'יימס קלארק מקסוול (James Clerk Maxwell), שצילם סרט צבעוני בעזרת שלושה מסננים - אדום, ירוק וכחול. התהליך היה מסורבל ויקר להפליא ולא אומץ על ידי התעשייה.

היה זה רק בשנת 1935, עם הצגת סרט הקודאכרום (Kodachrome) של חברת קודאק (Kodak), כשהפך הצילום הצבעוני לנגיש לצלמים רגילים. ועדיין, עד שנות ה-60 וה-70 המשיכו מרבית העיתונים והמגזינים לצאת בשחור לבן. הדפסה בצבע היתה יקרה פי 3 עד 5 מהדפסה רגילה, במעבדות הפיתוח נדרש ציוד מיוחד לפיתוח התצלומים והסרטים הצבעוניים עצמם היו רגישים מדי לחום.

אך מעבר לכלכלה התפתחה בצילום שפה אסתטית עצמאית. הצלם הצרפתי הנרי קרטייה-ברסון (Henri Cartier-Bresson), שתיעד את המאה ה-20 ברחובות העולם, טען שצבע מסיח את הדעת מהרגע המכריע. אנסל אדמס (Ansel Adams), שצילם את נופי מערב אמריקה, פיתח מערכת אזורים (Zone System) שהפכה את גווני האפור ל-11 רמות דיוק.

צילום השחור לבן מאפשר להתמקד בקווים, בטקסטורות, בניגודיות ובאור עצמו, מבלי שהצבע יגנוב את ההצגה. כשהמגזין לייף (Life) פרסם בשחור לבן את תמונות הרעב בביאפרה, שנת 1968, ההשפעה היתה חזקה הרבה יותר מאשר צילומים בצבע. הסתבר ששחור לבן מעניק לתמונה ממד נצחי ומוציא אותה מהרגע המסוים בזמן.

היום, כשכל טלפון מצלם בצבע מושלם, בחירה בשחור לבן היא הצהרת כוונות. צלמי רחוב כמו פן גולדין (Nan Goldin) משתמשים בו כדי להדגיש רגש על פני תיעוד. מותגי אופנה מעדיפים אותו לקמפיינים, כדי לייצר אלגנטיות קלאסית. מגזינים כמו ניו יורקר (The New Yorker) עדיין מפרסמים תמונות שחור לבן כסטנדרט עיצובי. מסתבר שגם במאה ה-21 הצילום בשחור לבן היא רחוק מהכרח טכנולוגי וממשיך להיות בחירה אמנותית.


הנה סרטון על תולדות הצילום:

http://youtu.be/Mh42xZQL6-k


היום עושים בשביל הסטייל אפילו קליפים בשחור לבן - להקת הבבונז:

https://youtu.be/WmnUayaQyBk


מדהים כיצד תמונות שנצבעו משנות את התפיסה שלנו את העבר:

https://youtu.be/mySqfF4HCwg


וכך צובעים היום סרטי שחור לבן בני מאה שנה:

https://youtu.be/_cSXfKSRKz4

חצובה (Tripod), או כנה, היא מתקן שעליו מעמידים מכשיר כמו טלסקופ, כלי נשק, מכשיר מדידה או במקרה שלנו מצלמה.

החצובה היא בעלת שלוש רגליים טלסקופיות, המאפשרות כיוון של גובה ומשמשת לקיבוע המצלמה. לרוב מאפשרת החצובה כיוון זוויתי של המצלמה בצידוד והגבהה.

לאיכות הצילום ולחוויית הצילום עצמה מעניקה החצובה יתרונות משמעותיים. ראשית תפקידה הוא לספק למצלמה יציבות מירבית, מה שמאפשר צילום חד וברור, גם בתנאים קשים או מאתגרים של תאורה גרועה, לילה או צילום תנועה.

במיוחד בתנאי תאורה נמוכה או כשנדרשות מהירויות תריס איטיות, אז חיונית במיוחד היציבות שמעניקה החצובה, כי מניעת רעידות מבטיחה תוצאה נקייה מטשטוש, שהוא הסיכון העיקרי בחשיפה ארוכה, אם המצלמה תזוז ולו במעט, בזמן הצילום.

ואכן, ביצוע חשיפות ארוכות ויציבות הוא אחד התפקידים המרכזיים של החצובה. למשל בעת שמצלמים צילומי לילה של שמיים זרועי כוכבים או נוף עירוני מואר, אז מרגישים את החדות שמקבלת התמונה ממצלמה מיוצבת על חצובה. צילומים אלה הם כמעט בלתי אפשריים ללא החצובה.

עוד שימושים של החצובה הם צילום עצמי, צילום וידאו ללא תזוזות לא נחוצות או תמונות המחייבות דיוק גבוה במיוחד - למשל כשהצלם מעוניין לדייק באופן מוחלט את הקומפוזיציה, בצילומי טבע דומם, צילום נוף, או צילום אדריכלי.

בתמונות כאלה הדיוק בקומפוזיציה הוא קריטי והחצובה מאפשרת לתכנן ולכוונן את הפריים בקפידה, כולל זוויות מעניינות והתאמות עדינות, עד להשגת התוצאה הרצויה.

עוד מאפשרת החצובה צילומים עצמיים בהם הצלמת מפעילה טיימר ומצלמת את עצמה. היא מקלה גם על צילומים בטווח דינמי גבוה (HDR), סדרות צילומים זהים בחשיפות שונות, צילום תמונות פנורמיות מדויקות בחיבור ביניהן ועוד.

מעל הכל, החצובה משחררת את הצלם מהעומס הפיזי של צילומים ממושכים, מה שמקל בצילום עם ציוד מקצועי רב או עדשות כבדות. כך יכול הצלם להתמקד בתוכן הצילום ובצד היצירתי שבו ופחות להתעייף בהחזקת ציוד כבד.

אך מעבר לכל אלה, כשמדובר בחצובה מדובר על כלי רב-שימושי, שיש בו הרבה יותר מזה. היא מאפשרת את הרחבת היצירתיות והטכניקה של צלמים, לצד הפקה של תמונות איכותיות ומרשימות, בתנאים ואתגרים שונים ומגוונים.


הנה הדרכה לחצובה (עברית):

https://youtu.be/K0NogerTmv8


חד רגל, מונופוד, הוא פתרון כשהחצובה כבדה (עברית):

https://youtu.be/1AgloRLByBg


אפקטים אמנותיים בצילום עם חצובה ושימוש לא רגיל:

https://youtu.be/rtUhnaiHEa8


מדריך חצובות והתפקיד החשוב שלהן בצילום (עברית):

https://youtu.be/YXgED88yQYc?long=yes


וסקירת חצובה מקצועית (עברית):

https://youtu.be/atboRaQEanA?long=yes

הצילום הצבעוני של "זריחת הארץ" (Earthrise) הוא מראה כדור הארץ הזורח מעל פני הירח, תמונת כדור הארץ שצולמה בשנת 1968, ממצלמתו של האסטרונאוט ויליאם אנדרס.

זה היה במהלך משימת אפולו 8, החללית שהייתה הראשונה לעזוב את המסלול הנמוך סביב כדור הארץ ולצאת לטיסה שתקיף גוף שמיימי אחר, את הירח.

הצילום של זריחת הארץ, בצורת הפלנטה הכחלחלה והזורחת שלנו, צולם במהלך המסלול סביב הירח, על ידי האסטרונאוט אנדרס, מי שתפקידו היה לצלם, במשימת החללית ב-24 בדצמבר 1968.

התמונה, שהוגדרה לא פעם כ"אחת התמונות המפורסמות בתולדות הצילום", זכתה לפרסום עצום בעולם. בסמוך לה צולמו כמה תמונות נוספות, שבאחת מהן אף השתמש שירות הדואר האמריקאי על אחד מהבולים שהוציא.

גם המכתש שהונצח בצילום קיבל ב-2018 את השם 'זריחת הארץ של אנדרס'.

התמונה שינתה את הפרספקטיבה של המין האנושי והמחישה להמונים את בדידותו של כדור הארץ ביקום הגדול ואת גודלו האפסי ביחס ליקום. היא הביאה את הציבור להכיר עד כמה הכוכב שלנו מבודד ופגיע ועד כמה יהיה קשה להחליפו. באופן מסוים הביאה ההכרה הזו להתייחסות הגוברת בעולם כולו, לאיכות הסביבה.


הנה סרטון קצר על ובהשראת התמונה המפורסמת:

https://youtu.be/TmaOcPYCGMA

HD או "הפרדה גבוהה" היא טכנולוגיה של שידור באיכות ורזולוציה גבוהים מאד. בסרטי HD התמונה חדה יותר, עם צבעים מדוייקים ונאמנים יותר למקור, כמות פיקסלים גדולה יותר - לתיאור המתרחש ועוד.

היתרון של HD ברור מאד בצילום של תנועה מהירה וגווני לבן. גם בתחום הסאונד יש פעמים רבות שיפור ב-HD, בשל תמיכתו בסראונד.


הנה הדגמה של ההבדל בין SD (ההפרדה הנמוכה) ל-HD (הפרדה גבוהה) - ככל שהאינטרנט שלכם מהיר יותר, תוכלו לראות הבדל גדול יותר מפני שיוטיוב מעביר הפרדה יותר גבוהה:

http://youtu.be/M5kFlql98jU?t=12s


ומומחה שמסביר ומדגים את ההבדלים בין HD לאיכות רגילה על עצמו:

http://youtu.be/5TzQBKohiYM

הצלם הלמוט ניוטון (Helmut Newton) נחשב לאחד המאסטרים הגדולים של הצילום. כצלם אגדי ובעל השפעה רבה, הוא עשה לעצמו שם כצלם נועז ומרתק, שובר מוסכמות ומתעניין בחקר הגוף הנשי וההתייחסות החברתית אליו.

הלמוט ניוטון נולד ב-31 באוקטובר 1920 בברלין בשם הלמוט נוישטטר (Helmut Neustädter), היה בן למשפחה יהודית אמידה, בעלת מפעל לכפתורים.

הלמוט הנער קונה את מצלמתו הראשונה בגיל 12 ומבין מיד שזה גורלו. בגיל 16 הוא מתחיל לעבוד כשוליה אצל צלמת האופנה הנודעת איווה (Yva), שמה האמיתי אלזי נוילנדר זימון ולימים היא נספתה במחנה השמדה נאצי.

הגבלות בשל חוקי נירנברג גזלו מאביו את המפעל של המשפחה והאב גם נכלא במחנה ריכוז לתקופה קצרה. ב-1938, זמן קצר לאחר ליל הבדולח, הלמוט הצעיר בורח מגרמניה הנאצית. עולה על אוניה בטריאסט (Trieste) במטרה לנסוע לסין, אך לבסוף הוא מגיע לסינגפור. שם, כפי שסיפר באוטוביוגרפיה שלו, הוא עובד תקופה מסיומת כ"ג'יגולו". אישה אירופית בשם ז'וזט פביאן מכלכלת אותו, קונה לו בגדים, ארוחות ואפילו שעון כסף יקר ליום הולדתו ה-19.

בהמשך המלחמה ובהיותו אזרח גרמני, הוא מוסגר על ידי הבריטים ונשלח לאוסטרליה. ב-1942 הוא משוחרר, עובד כקוטף פרי בצפון ויקטוריה ואחר-כך מגויס לצבא האוסטרלי כנהג משאית. בשנת 1946 משנה את שמו לניוטון ופותח סטודיו לצילום במלבורן.

ב-1948 הוא נושא את השחקנית ג'ון בראון (June Browne) לאישה. לימים היא תהפוך לצלמת מוכשרת בזכות עצמה, תחת השם אליס ספרינגס (Alice Springs). לפי האגדה, היא נכנסה לסטודיו שלו כדי לעבוד כדוגמנית, סירבה לחיזוריו, ובסוף הסכימה להיות עוזרת המכירות שלו.

היא הופכת לשותפה בחייו ובמקצועו וב-1961 הם מתיישבים בפריז. די מהר הופך ניוטון לכוכב הצילום של עולם האופנה. תמונותיו מעטרות את דפי מגזיני האופנה המובילים בעולם, כולל את Vogue הצרפתי, Harper's Bazaar, Elle ובמגזין שגברים קונים בשביל המאמרים, Playboy.

כמי שהתבגר לפני מלחמת העולם השנייה סימן ההיכר החזותי של עבודתו הוא של גרמניה הוויימרית. סגנונו פרובוקטיבי, חתרני, אירוטי, מלא מתח ומציצנות, שזור בהשפעות של הפילם נואר הקולנועי, האקספרסיוניזם הגרמני והסוריאליזם.

עמוד השדרה של יצירתו היא האישה החזקה, השולטת, שאינה מושא פסיבי אלא דמות בעלת כוח. בסדרות הגדולות כמו "Big Nude"מ-1981הוא צילם נשים בגודל טבעי על רקע נייטרלי, בתנוחות שאין בהן כניעה. שוב ושוב התווכחו המבקרים האם הוא מעצים את מושאי הצילום שלו או מתייחס אליהן כאל אובייקטים מיניים.

את מי הוא לא צילם? - לתצלומים איקוניים של ניוטון זכו הדוגמניות והשחקניות היפות והמרשימות ביותר, כולל גרייס ג'ונס, שרלוט רמפלינג, איזבלה רוסליני, אנה וינטור, קלאודיה שיפר, מריאן פיית'פול, חנה שיגולה, נדיה אורמן ואשתו הידועה עתה כאליס ספרינגס.

מגזין Time כינה אותו "מלך הקינקי" (King of Kink), כשאחד הציטוטים המפורסמים שלו, שהפך באופן מסוים לחתימתו, הוא: "כל צלם שאומר שהוא לא מציצן, הוא או טיפש או שקרן."

ב-23 בינואר 2004 יצא ניוטון ברכבו ממלון השאטו מרמון (Chateau Marmont) בלוס אנג'לס. איכשהו הוא איבד שליטה והתנגש בקיר.

באותו יום, בגיל 83, הלך ניוטון לעולמו. אפרו קבור בבית הקברות העירוני בברלין ופועלו מוצג עד היום בקרן הלמוט נויטון (Helmut Newton Foundation) שנוסדה בעיר ב-2003.


כך מדברים על הצלם הלמוט ניוטון:

https://youtu.be/1LcgA-wLGsQ


על ההיפוך שהעז להציע בצילומיו (להגדיל למסך מלא):

https://youtu.be/2cDpHmtJtOg


עולם האופנה מתייחס אליו לא פעם בעיצובים חדשים:

https://youtu.be/6fkeqNMzaHo


מצגת וידאו על הצלם המוערך:

https://youtu.be/YSOwbuSGKws


חייו של הלמוט ניוטון:

https://youtu.be/F2hOqbp8_Hk?long=yes


מצילומיו של ניוטון:

https://youtu.be/Li61mk48rB4?long=yes


ראיון עם האיש:

https://youtu.be/leZEOQOb-t0?long=yes


ותערוכת רטרוספקטיבה - צילומיו לאורך השנים:

https://youtu.be/pyRWyTxF-Us?long=yes

אפקט ה"טיים פריז" (Time Freeze) הוא אחד מהאפקטים הקולנועיים החדשים והמרשימים. פתאום התמונה קופאת והמצלמה משוטטת בין דמויות קפואות באמצע פעולות, ממש כמו עצירת סרט.

אבל איך עובד הטריק הזה? - הרי ברור שזה לא סתם עצירה של הסרט, כי המצלמה ממש זזה בין המשתתפים, הדמויות והפעולות שהם עשו ונקטעו להם באמצע.

אז מה קורה כאן?

השיטה הרבה יותר פשוטה ממה שנדמה. מדובר בהקפאת הפעולה של המשתתפים. הם מקבלים הוראה בנקודת זמן מסוימת וכולם עוצרים את תנועתם, בדיוק כמו שהיו, מבלי לזוז.

המצלמה באותו הזמן משוטטת בין כל המשתתפים ומסביבם והם קפואים בזמן.

מה קורה אם מישהו זז? - מאוד פשוט... מצלמים טייק נוסף.

בשנים האחרונות האפקט הזה הפך נפוץ גם אצל משתמשים וצלמים רגילים. בעשור הקודם היה רגע שלצלם אנשים בטיים פריז הפך לטרנד שסחף את האינטרנט והרשתות החברתיות.


הנה "טיים פריז" בסרטון קצר:

https://youtu.be/A9bLuVMiOXg


כך מקפיאים דמויות:

https://youtu.be/I-rGQVFyjTs?t=1m4s


טיים פריז בסרט של X-Man:

https://youtu.be/-Ly_AoLuLaI


כך תקפיאו את הזמן בעצמכם:

https://youtu.be/KHp3NdTkzGI


אפשר גם ממש להשתעשע:

https://youtu.be/5b06wwWzQgA


או לבחון איך עובדת הטכניקה הזו עם הילוך לאחור:

https://youtu.be/LsUjkQ2Waxg


לפעמים זה ממש מטורף:

https://youtu.be/O-_L9xAzbp8


ומדריך לצילום באפקט טיים פריז:

https://youtu.be/uFe1Ithuj7E?long=yes

אין כמעט משתמש מחשב שלא זוכר את התמונה הזו, ששימשה כתמונת המסך המוכרת של מערכת ההפעלה Windows במשך שנים רבות.

תמונת המסך המפורסמת הזו קיבלה מהצלם שצילם אותה את השם האמנותי "שלווה", ובשפת המקור של הצלם השם באנגלית הוא "Bliss".

אבל הסיפור מתחיל באופן הרבה יותר פשוט ממיליארדי עיניים ואינספור פעמים שכל אחד מזוגות העיניים הללו צופה בה. נוסע בשנת 1996 ברכבו צ'ארלס או'ריר, צלם אמריקאי ב"נשיונל גאוגרפיק", כשמצלמת הפילם שלו לידו, אי שם בקליפורניה. זה היה אחרי שסופה פקדה את מחוז סונומה.

ברגע מסוים רואה או'ריר נוף רגוע ויפה להפליא. אין כאן את הסערה או הדרמה שצלמים מחפשים בדרך כלל בנופים מסעירים. להיפך. הנוף היה רגוע עד שעמום. גבעה ירוקה להפליא ומעליה שמיים תכולים, עם מעט עננים קלים.

האיש עוצר את רכבו, שולף את המצלמה ומצלם. אין לו מושג שבאותו רגע, כמעט סתמי, הוא מצלם את התמונה שייחזו בה הכי הרבה אנשים בתולדות המין האנושי ובמרחק אדיר מהתמונה הבאה ברשימה, אם מישהו בכלל יודע מהי.

כי במקום אחר יושב לו ביל גייטס, מייסד מיקרוסופט ואחד האנשים העשירים בהיסטוריה. אותו גייטס הקים שבע שנים לפני כן את שירות Corbis לשיתוף תמונות ואו'ריר מעלה לשירות את התמונה השלווה. כמה ימים אחר כך גייטס רואה אותה ומתאהב.

וכך יושב לו האיש העשיר בעולם ופונה לצלם הפשוט ביותר בעולם ומציע לו סכום אסטרונומי. בלתי ידוע, יש אומרים הגבוה ביותר אי-פעם ואחרים אומרים שהוא עבר את. 100 אלף הדולרים. כל זאת עבור הזכות להפוך את הצילום של ואו'ריר לתמונת המסך, כלומר הרקע שמוגדר כברירת מחדל במערכת ההפעלה החדשה שעומדת לצאת, ווינדוס XP.

וכך עומדת לצאת לאור "התמונה הנצפית ביותר בעולם", אבל מדובר בתמונת פילם ולא תמונה דיגיטלית, תמונה שפותחה על נייר צילום ולכן שוויה כה גבוה, עד שחברת השליחויות "Fedex" לא עמדה בעלות הביטוח הגבוהה שנדרשה בכדי להעביר אותה לגייטס שממתין במשרדי מיקרוסופט ופשוט סירבה.

או'ריר עלה על מטוס וטס למשרדי מיקרוסופט בסיאטל, רק כדי למסור את הצילום המקורי בעצמו. כך הפך צילום שצולם "על הדרך" בנסיעה רגילה, בתוך ארצות הברית, לצילום שראה כמעט כל יום, אולי כל מי שהיה בגיר במשך שנות ה-90 בעולם המודרני.


הנה הסיפור של התמונה המפורסמת:

https://youtu.be/N_rildi0Izs


סיפורה של התמונה הכי נצפית כמו שמספר אותה הצלם:

https://youtu.be/gpryL-VHG24


ראיון עם האיש:

https://youtu.be/_G5Z8aMctBw

כדי לייצר "קמרה אובסקורה" בעצמנו כל שצריך הוא חדר חשוך ונקב שיחדיר פנימה את מה שנראה בחוץ. הנקב הזה יכניס את המראות שבחוץ ויטיל אותם על הקיר. אגב, הם יוטלו הפוך על הקיר, כלומר - השמיים יהיו למטה...

כך יצרו פעם את החדר האפל, שריתק את דמיונם של אנשי העולם הקדום. זו הייתה ה"טכנולוגיה" הראשונה שהצליחה להקרין תמונה של ממש, גם אם לשמור אותו, כמו שיעשה הצילום, עדיין לא ידעו.

כך תוכלו לייצר "קמרה אובסקורה" בעצמכם:

1. החשיכו לחלוטין את החדר שבו תרצו להשתמש, על ידי סגירת החלון בקרטון ונייר דבק אטום.

2. על הקיר הנגדי לנקב הניחו מסך או סדין פרוש.

3. נקבו בקרטון שעל החלון נקב קטן, כך שייכנס דרכו אור.

4. על המסך או הסדין שפרשתם על הקיר הנגדי לחלון תוכלו לראות את תמונת העולם שבחוץ כשהיא מוצגת בצורה הפוכה וחלשה יחסית. זוהי הקמרה אובסקורה - חוויה שבימי קדם הייתה מדהימה ומהממת!


הנה ההוראות להפיכת החדר ל"קמרה אובסקורה" - בעברית "לשכה אפלה":

https://youtu.be/bAyv0bBX7Ww


הדגמה מהירה ומצולמת יפה של הפיכת חלל לקמרה אובסקורה:

https://youtu.be/-cr5YWZSId0


מדעני נשיונל ג'אוגרפיק יוצרים מחדר את "הלשכה האפלה" - בלטינית "קמרה אובסקורה"

https://youtu.be/gvzpu0Q9RTU


וצריך לדאוג שלא יחדור יותר מדי אור - רק כך זה עובד:

https://youtu.be/X9_6EbucCPQ

בּוֹקֵה (bokeh) הוא מונח בצילום, של תמונות עם עומק שדה רדוד, שבא לידי ביטוי בפוקוס מירבי על האובייקט המרכזי בצילום, אל מול הרקע המטושטש. במילים אחרות, המונח בוקה מתייחס לטשטוש שנוצר באזורים מסוימים בתמונה, שאינם בפוקוס.

הבוקה יכול להיות מוצלח או לא, בהתאם למידה שבה אותם אזורים המטושטשים בתמונה הם יפים או לא.

מבחינה טכנית, איכות הבוקה נקבעת על פי הצורה שבה בנויים עדשת המצלמה והצמצם. הבוקה נגזר מהאופן שבו מטפלת העדשה בנקודות האור שבתמונה.

בוקה שהטשטוש בו או בה הוא עדין ונעים לעין ייחשב בוקה "טוב". בוקה איכותי ו"רך" כזה מאפשר לעין להתרכז בנושא המרכזי של התמונה, על ידי מריחת הפרטים שברקע. מנגד, בוקה בעל טשטוש גס, או כזה שמושך את העין מהנושא המרכזי בתמונה, נחשב לבוקה "רע".

הבוקה מתייחס לאותם חלקים בתמונה שנמצאים מחוץ לעומק שדה. הוא יהיה תמיד ביחס הפוך לעומק השדה. ככל שעומק השדה יהיה נמוך, התמונה תכיל יותר בוקה. בצילומי פורטרטים למשל, יהיה בדרך כלל בוקה גדול יחסית, בשל הצמצם הפתוח, שיוצר עומק שדה רדוד.

מקור המונח "בוקה" הוא מהשפה היפאנית, שבה משמעותו "טשטוש" או "ערפול". אבל אם ברצונכם לשמור על גוף ללא כאבים, מוטב שתיזהרו שלא לכנות כך יפנים - אצלם משמעות המלה "בוקה" היא גם של סניליות ומגבלה שכלית...


זהו הבוקה:

https://youtu.be/PZ6Fw3hy3Ss


מדריך לבוקה (עברית):

https://youtu.be/aUDwZBgLYUc


צילומים בעומק שדה גבוה, עם בוקה איכותי ברקע:

https://youtu.be/M-fC1tKV3RA


כך יוצרים בוקה בצורות:

https://youtu.be/zENUI8n0Rtw


כך צלמים יוצרים "צורות בוקה":

https://youtu.be/H5jjr_vKruU


ומצגת וידאו של צורות בוקה:

https://youtu.be/ML33nQUhv7w

בשנת 1959 נולדה המצלמה שתהפוך את כולנו לצלמים. זה קרה כשחברת אגפא הוציאה את המצלמה האוטומטית המלאה הראשונה שלה. במצלמה הזו לא נדרש הצלם לעשות דבר כדי לצלם תמונה אלא לכוון וללחוץ.

עם הזמן הטכנולוגיה התפתחה והמצלמה האישית לצלמים החובבים הלכה ונעשתה קטנה וקלה. אבל המצלמה האוטומטית הייתה עוד שלב באבולוציה של הצילום, שבו הצלם אפילו לא נדרש ליכולת צילום. כל מיני פרטים כמו פוקוס, צמצם או כמות אור, לא היו הכרחיים יותר במצלמה הזו. היא הוציאה תמונות בינוניות ולא מקצועיות, אבל צבעוניות ונחמדות לאלבום הפרטי של המשפחה.

וזו לא הייתה רק האוטומציה שהפכה אותה למבוקשת כל כך. המצלמה האוטומטית הייתה קלה ונוחה, אפשרה להחליף את הפילם במהירות (הפילם הפך מהר מאד לקלטת קטנה ונוחה), לחלקן היה פלאש, מבזק מובנה במצלמה שנשלף בקלות. רוצים צילום במסיבה או בחשיכה? - לוחצים על הכפתור, הפלאש יוצא ומצלמים. גם אם התמונות היו בינוניות, הן הספיקו כדי להנציח רגעים שמחים ומאושרים..

המצלמה האוטומטית הייתה מצלמה פשוטה שאפשרה לצלם בקלות ובכל מקום. אבל היא הייתה עדיין מרובעת ויקרה יחסית. בשנות ה-70 יצאה מצלמת האינסטמטיק של קודאק. אלו היו מצלמות פוקט שטוחות, קלות וזולות להפליא. את הפילם החליפה בהן קלטת קלה ומהירה להחלפה, שבתוכה הפילם היה כבר מכוון להפעלה. האינסטמטיק הפכו במהירות ללהיט ענק ושוק המצלמות האוטומטיות הצליח מאד, כשחברות רבות החלו לייצר מצלמות כאלה.

המצלמות האוטומטיות שלטו שנים רבות והיו מתנה מבוקשת לצעירים ומתבגרים, שלא התיימרו להיות חובבי צילום. בעידן המצלמות הדיגיטליות, הן גם הפכו דיגיטליות ועד היום הן ממשיכות להימכר בכמויות עצומות בעולם כולו.


הנה המצלמה האוטומטית של אגפא:

https://youtu.be/pWbU9TwCDY8


אוסף של מצלמות פוקט אוטומטיות ישנות:

https://youtu.be/JnEBeVHE2LQ


הפוקט אינסטמטיק של קודאק עם הפלאש לתאורה:

https://youtu.be/Uhg0UpFziQU


המצלמה האוטומטית של שנות ה-80:

https://youtu.be/buLCsVizF3I


מבט בוחן במצלמת כיס של קודאק:

https://youtu.be/1mG7TBqzjrw


והיו גם אוטומטיות של פולרואיד שהדפיסו מיד את הצילום:

http://youtu.be/82ZiQP0f7rs

בזכות צלמי הטבע (Nature photographers) אנו יכולים לחוות את הטבע במלוא הדרו, בעודנו ספונים בביתנו החמים או הממוזג.

צלמי הטבע מצלמים את בעלי החיים בסביבות המחיה הטבעיים שלהם. הם יכולים למקם ציוד ימים רבים לפני שהם מצליחים ללכוד בעדשה תופעה ייחודית בעדר, להנציח שלבים בגדילה של בעל חיים, לשמר ריקוד חיזור, טורף בפעולה או השרצה של ביצי צבים, בחול שעל החוף.

הצלמים יכולים לצלם בעלי חיים וטבע מעל עץ גבוה שעליו טיפסו, במהלך קמפינג של שבועיים בג'ונגל, או כשהם עומדים מעל המצוק המסוכן ומכוונים את המצלמה הרחק אל העמק.

מאז ומתמיד משך צילום הטבע רבים אל התחום וביחד עם ההילה הרומנטית שלו, הוא היה אפוף בסוד. אבל מאז התפתח העידן הדיגיטלי, שהפך את הצילום לנגיש לכולם, התפתח גם תחביב צילום הטבע. גם פיתוח הפוקוס המהיר והפוקוס האוטומטי הפכו את הצילום הזה לקל וזמין מתמיד.

יש בכך הרבה ברכה, אך מצד שני יש מי שמגיעים לעסוק בצילום טבע עם בסיס חלש. בניגוד לצלמי טבע מקצועיים, שידעו מה אסור ומה מותר, כיום נכנסים לתחום אנשים, שעושים טעויות חמורות ולא פעם גורמים נזק לבעלי החיים.

רבים מהם גורמים לנטישת קנים על ידי ציפורים לאחר שמתקרבים אליו, לזיהוי הגוזלים או הגורים בקן או באזור הגידול שלהם, על ידי חיות טרף - מעצם העובדה שהם מצלמים לידם במשך ימים ארוכים ועוד.

שונה מהם הצלם הדני סרן סולקר שעבר מצילום של מפורסמים לצילום ציפורים. בצילומיו מתרכז סולקר (Søren Solkær) ב"שמש שחורה", פרויקט הצילום שבו הוא מתרכז בתיעוד של מחול נחילי הזרזירים (Starling murmurations) המרהיב.


הנה צלמת טבע מתארת את עבודתה:

https://youtu.be/ZNMMPXnEeno


כך צלמי טבע מתעדים נדידה של עופות באוויר:

https://youtu.be/5QAjfH05IUE


על פרויקט צילום נחילי הזרזירים "Black Sun" של הצלם הדני סרן סולקר:

https://youtu.be/HlmfUCgku5c


צלם שמצלם טבע ומעמקים עם הטלפון הסלולרי (עברית):

https://youtu.be/wlmxrXX5-p4


לא פעם הם נעזרים בטכנולוגיה כמו רובוטים זעירים המדמים ציפורים:

https://youtu.be/Hq3X60H7aBo


קוף רובוטי שמתמזג היטב בטבע ומאפשר צילום אינטימי:

https://youtu.be/ODwByDZgW7Q


זוג צלמי טבע מתאר את העבודה הנפלאה הזו:

https://youtu.be/Rw-qEKR5uv8?long=yes


והאור שהוא אחד הכלים החשובים לעבודת הצלם:

https://youtu.be/ygeixGd8ZMw?long=yes

סֶלפִי (Selfie) היא תמונה עצמית שהמצלם בה מצלם את עצמו. את הסלפי מצלמים בטלפון סלולרי או במצלמה דיגיטלית. צילום הסלפי מתבצע כשהמצלם מרחיק את המצלמה או הסמארטפון כמה שיותר מפניו או באמצעות צילום אל המראה שניצבת למולו.

צילומי סלפי כוללים לרוב את המצלם לבד, או אותו ביחד עם כמה אנשים לידו. צילומים אלו נפוצים בשנים האחרונות מאד, בעיקר בשל כמות המצלמות בסמארטפונים ושיתוף התמונות ברשתות החברתיות, כמו פייסבוק ואינסטגרם.

לא ניתן להבין את התרבות הפופולרית ללא הסלפי. ההצלחה המסחררת של הריאליטי עם הבנות למשפחת קרדשיאן הפכו אותו לטכניקת הצילום הראשונה במעלה אצל נשים, גברים ובני נוער. החותמת התרבותית של הוליווד ניתנה גם היא בטקס פרסי האוסקר של שנת 2014, עת הועלה צילום סלפי של כמה מהכוכבים הגדולים של עולם הקולנוע והטלוויזיה והוא הפך לתמונה הפופולארית ביותר ברשת החברתית טוויטר.

המושג 'סלפי' הפך כה פופולארי, עד שבשנת 2013 הוא הפך ל'מילת השנה'. הקשר האסוציאטיבי בין הסלפי למילה האנגלית 'סלפיש' (Selfish), שמשמעותה אנוכי, מעורר מחשבה על הצורך שלנו להנציח את עצמנו, עד כדי הגזמה, סוג של נרקיסיזם ואפילו התמכרות.

מצד שני הוביל מוט הסלפי, אותו מתקן שנמכר במיליונים ברחבי העולם, את השדרוג של צילומי הסלפי לצילומים קבוצתיים. באופן אירוני הפך מוט הסלפי לכלי של הנצחה חברתית, שגם אם היא משמרת את הנרקיסיזם, היא גם הופכת אותו לקבוצתי.


הנה קליפ שמדגים עד כמה הפך הסלפי לחלק מהתרבות המודרנית:

http://youtu.be/kdemFfbS5H0


סלפי בחופשה? - לא בטוח שכדאי (עברית):

https://youtu.be/yKwnvYbF3Fs


סלפי וידאו של חיפאים:

http://youtu.be/il1P_HQOBnc


וסלפים שהסתיימו במוות - היזהרו בבקשה:

https://youtu.be/73c_noIbIy4

רחפן אינו מוצר חדש. אנחנו מוקפים בהם. אנשים קונים רחפנים כדי לשחק, לצלם ולעשות המון דברים מעניינים. חברת אמאזון מתכננת בעתיד לשלוח את החבילות שלה ברחפנים שינחתו בכניסה לבית הלקוחות. אבל ללבוש רחפן? למה זה טוב?

דמיינו שהרחפן הולך איתכם ונטען כשהוא על הבגד. ברגע מסוים אתם רוצים שהוא ימלא משימה ופשוט פוקדים עליו לצאת לדרך.


נשמע פנטסטי? - קבלו הדגמה:

http://youtu.be/NXgmlDuTz7w