תרומת הספורט לגוף היא אדירה וכמעט בלתי נתפסת. למעשה, מומחים מעריכים ששגרת פעילות גופנית או אימוני כושר, מעבר לשמירה שלהם על המשקל ולשיפור היכולת הגופנית, היא בריאה וחיונית גם לחיזוק המערכת החיסונית, למוח, לחשיבה, לשיפור מצב הרוח ואף להפחתה של הסיכון לדיכאון.

אבל איך בדיוק משפיעים פעילות גופנית וכושר לטובה ובאופן חיובי ומשמעותי על המוח והקוגניציה?

אז רגע לפני נתחיל בהסבר בסיסי של המושג קוֹגְנִיצְיָה (Cognition), הקשור בידע או במידע המצוי במוחנו ויוצר את הידיעה האנושית. מי שמאפשרים את יצירת הידע והידיעה הם המרכזים במוח שבהם מתרחשים תהליכים של התהוות הידיעה האנושית.

פעילות גופנית מגבירה את זרימת הדם למוח, מה שמוביל לאספקה מוגברת של חמצן וחומרי הזנה אליו. זה תורם לבריאות התאים העצביים ומעודד את יצירתם של תאי מוח חדשים, תהליך הידוע כנוירוגנזה.

הפעילות הגופנית מעודדת גם שחרור של דופמין, סרוטונין ונוראפינפרין. נוירו-טרנסמיטרים אלה משפרים את מצב הרוח, מפחיתים מתח וחרדה, ומשפרים את היכולת הקוגניטיבית של המתאמן.

עוד מעלה אימון גופני את רמות ה-BDNF (קיצור של Brain-Derived Neurotrophic Factor) במוח. BDNF הוא חלבון חיוני לשמירה על בריאות תאי העצב ולעידוד הגמישות העצבית, המהווה את היכולת של המוח ליצור קשרים עצביים חדשים.

פעילות גופנית סדירה יכולה להפחית דלקת כרונית בגוף, כולל במוח. דלקת כרונית נקשרה לירידה קוגניטיבית ולמחלות ניווניות של המוח.

האימון הגופני משפר גם את איכות השינה, שהיא קריטית לתפקוד קוגניטיבי תקין. שינה טובה יותר מאפשרת למוח לעבד מידע ולאחסן זיכרונות ביעילות רבה יותר.

מחקרים הראו שפעילות גופנית סדירה יכולה להגדיל את נפח ההיפוקמפוס, אזור במוח החיוני לזיכרון וללמידה. זה יכול לשפר את היכולת לזכור מידע חדש ולאחזר זיכרונות ישנים.

בנוסף, פעילות גופנית מסייעת בשמירה על משקל גוף בריא ומפחיתה את הסיכון למחלות כרוניות כמו סוכרת וכלי דם, היכולות להשפיע לרעה על תפקוד המוח.

לבסוף, פעילות גופנית, במיוחד פעילויות המערבות תיאום ומיומנויות מוטוריות מורכבות, יכולה לשפר את הקואורדינציה ואת היכולת הקוגניטיבית הכללית.

אז אכן - כל הממצאים מעידים שפעילות גופנית מגבירה את היכולות הגופניות ויכולה גם לשנות את המראה הפיזי. לצד זאת היא גם משפרת את מצב המוח והקוגניציה, רכישת הידע שלנו וההכרה בדברים, ההבנה שלהם.

רוצים רעיונות לספורט - ראו בתגית "פעילות גופנית".


הנה התרומה של הספורט לגוף ולנפש ומדוע ספורט קבוצתי תורם אף יותר (מתורגם):

https://youtu.be/hmFQqjMF_f0


כך תורמת הפעילות הגופנית למוח ולחשיבה:

https://youtu.be/E0ARTVoI18U


מה מתרחש בגוף כשמתחילים לעשות ספורט קבוע?

https://youtu.be/rBUjOY12gJA


מה קורה כשמפסיקים לעשות ספורט? (עברית)

https://youtu.be/mggXGn49J6o


וכמובן שלא תמיד הספורט מצליח (פספוסים):

https://youtu.be/cdmKVXynX3I?long=yes

ספורט אתגרי (Extreme sport) הוא הכינוי שניתן למגוון ענפי ספורט חדשים ומסוכנים במיוחד. כמובן שרמת הסיכון משתנה מענף לענף, אך היא מהווה גורם משותף לענפי הספורט האתגרי.

ענפי הספורט האתגרי כוללים לפחות את אחד המרכיבים הבאים: מהירות גבוהה, גובה רב וסכנה של ממש.

ענפי ספורט אתגרי נפוצים במיוחד הם טיפוס הרים, צניחה חופשית, גלישת גלים, סקי, סנובורד, רפטינג, צלילה, אופנועי שטח, מצנחי רחיפה, סקייטבורד, רולרבליידס, BMX, הליכה על חבל, בנג'י, טיפוס קירות, סנפלינג, קייט-סרפינג, גלישת רוח, מרוצי מכוניות שטח, פארקור, סקי מים, צניחה במצנח רחיפה, טרקים אתגריים, סלאקליין, אומגות, סקי קיאקים וקניונינג.

בשנים האחרונות תפס הספורט האתגרי תאוצה של ממש. התחזקות התופעה היא תוצאה של הפרסום הרב לו זוכים סרטוני ספורט אתגרי באינטרנט ובעעיקא ברשתות חברתיות ואפליקציות כמו אינסטגרם וטיק טוק.

עוד הגדיל את הפופולריות האירוע השנתי המצליח מאד "משחקי האקסטרים", אליו מגיעים מקצוענים מכל תחומי הספורט האתגרי וקהל רב נוהר אליו בכל שנה.


הנה אוסף מדהים של פעילויות ספורט אתגרי:

https://youtu.be/rpf25ytZ2w8


10 ענפי הספורט האתגרי המסוכנים ביותר שיש:

https://youtu.be/WDKc6z4LRgQ


מראות מדהימים של ספורט אתגרי:

https://youtu.be/jxS8EUxmlx8


עוד מהספורט האתגרי המטורף ביותר:

https://youtu.be/_VUIFaNxH-w


קצת מניו-זילנד:

https://youtu.be/YDFH-8TBxvQ


נסו להשתתף בראפטינג נהרות:

http://youtu.be/iv4lHXz2XlQ?qr=yes


ואל תנסו את זה בבית - מקבץ מפחיד של ספורט אתגרי:

https://youtu.be/AQkbbtDoPq0?long=yes

ענף ההתעמלות (Gymnastics) נחשב לאחד מענפי הספורט המרהיבים והאהובים באולימפיאדה והוא מושך מיליוני צופים בכל מחזור משחקים.

תחומי ההתעמלות דורשים שנים של אימונים אינטנסיביים, עם משמעת עצמית רבה וכישורים פיזיים ומנטליים יוצאי דופן. המתעמלים והמתעמלות מתחילים את דרכם בגיל צעיר מאוד, לעתים כבר בגיל 3, ומגיעים לשיאם בגילאי העשרה המוקדמים או האמצעיים, מה שהופך את הספורט הזה לאחד המאתגרים ביותר שיש.

ענף ההתעמלות מורכב משני תחומים עיקריים: התעמלות מכשירים (Artistic Gymnastics) והתעמלות אמנותית (Rhythmic Gymnastics), כאשר לכל אחד מהם יש יחודיות וקסם משלו.

תחום התעמלות המכשירים הוא הוותיק יותר מבין השניים ונכלל במשחקים האולימפיים כבר מאז 1896 לגברים ומ-1928 לנשים.

הגברים מתחרים בשישה מכשירים: קרקע (Floor Exercise), סוס סמוכות (Pommel Horse), טבעות (Rings), קפיצות סוס (Vault), מקבילים (Parallel Bars) ומתח (Horizontal Bar).

נשים, לעומת זאת, מתחרות בארבעה מכשירים: קרקע, קורה (Balance Beam), מקבילים מדורגים (Uneven Bars) וקפיצות סוס.

התעמלות אמנותית נכנסה למשחקים האולימפיים רק ב-1984 והיא מיועדת לנשים בלבד. המתעמלות מבצעות תרגילים עם ארבעה מכשירי יד שונים: חישוק (Hoop), כדור (Ball), אלות (Clubs) וסרט (Ribbon). בכל מחזור אולימפי המתעמלות מתחרות בכל ארבעת המכשירים. הביצועים משלבים מרכיבים של ריקוד, בלט והתעמלות עם מיומנות טכנית גבוהה במכשיר הנבחר.

מאז אולימפיאדת אטלנטה 1996, נוספה גם תחרות התעמלות אמנותית קבוצתית (Group Rhythmic Gymnastics), בה מבצעות ביחד 5 מתעמלות תרגיל, תוך שימוש משותף במכשירים.

במשחקים האולימפיים של ריו 2016 שולבה לראשונה גם תחרות התעמלות אירובית (Aerobic Gymnastics) כענף הדגמה, שאינו נכלל רשמית בתוכנית האולימפית. היא משלבת תנועות אירוביות מורכבות עם אלמנטים של כוח וגמישות.

ב-2000 נוסף לתחרויות האולימפיות ענף הטרמפולינה (Trampoline). בו מבצעים סדרת תרגילים אקרובטיים מורכבים, תוך קפיצה לגובה של עד 10 מטרים. המתעמלים והמתעמלות נשפטים על פי רמת הקושי, הביצוע, זמן האוויר והטכניקה.


מאמנת מספרת על אחד מתחומי ההתעמלות:

https://youtu.be/O_klGHHWmmk


התעמלות המכשירים (עברית):

https://youtu.be/RueUYOYkfUk


טרמפולינה:

https://youtu.be/cO1_m_JnevM


התעמלות אמנותית (עברית):

https://youtu.be/E2fAIjyUe7A


והתעמלות מכשירים לנשים (עברית):

https://youtu.be/OGzokkeFhv8

דמיינו כרי דשא נרחבים ביום שמש נעים ואתם משחקים בגולף...

גולף (Golf) ידוע כספורט של עשירים ומבוגרים. זהו ספורט שונה מסוגי ספורט אחרים, שכן הוא לא מחייב מהמשחקים בו כוח פיזי או מהירות, אלא יותר תיאום ודיוק. משחק גולף הוא מתון ויכול להימשך 3 עד 4 שעות. זה הופך אותו לאחד מענפי הספורט היחידים, המתאימים גם למבוגרים וקשישים. ומכיוון שבספורט הזה יש הרבה זמן לשיחה עם אחרים, הוא גם ספורט מצויין לאנשי עסקים, עם הרבה זמן איכות לשיחות וסגירת עסקאות.

מטרת המשחק היא להעיף כדור גולף קטן באמצעות מחבט מיוחד, לאורך מסלול שנמצא על גבי דשא טבעי ולקלוע את הכדור היישר לתוך גומה בקרקע, שנמצאת בקצה המסלול. כמובן שעל השחקן לעשות זאת בכמה שפחות חבטות בכדור.

לצורך כך מחזיק שחקן הגולף תיק עם מחבטים שונים. כל אחד מהמחבטים הללו הוא שונה ומותאם למרחק מסוים. הבחירה במחבט הנכון חשובה מאד להצלחה במשחק.

בשל תכונותיו המיוחדות מתאים משחק הגולף גם לפנסיונרים ולקשישים ובמרוצת הדורות הוא הפך לספורט לעשירים. אך בכל זאת אחד מאלופי הגולף הגדולים בכל הזמנים הוא שחקן הגולף טייגר וודס. הוא גדל כבן עניים שחור, שעבד כ"נער כדור" - מי שנושא את תיק המחבטים בשביל השחקנים. אך בו בזמן הוא צפה ולמד בסתר את המשחק וביום בהיר אחד הוא התפרסם כשחקן וירטואוז והפך לאגדה.

כיום ספורט הגולף פתוח לכולם ומשחקים בו צעירים כמבוגרים, עשירים וגם עממיים.


הגולף הוא ענף אולימפי (עברית):

https://youtu.be/oJWoS339K8Y


יש לנו נציגות אולימפית בענף משחקי הגולף (עברית):

https://youtu.be/OduP8VK9sB0


הדרכה למשחק הגולף (עברית):

https://youtu.be/RPwXX3QHGiM


שחקן גולף צעיר ומוכשר עם יד אחת פוגש את אלוף העולם:

https://youtu.be/mQvEoihC4MQ


הצד המדעי של הגולף:

https://youtu.be/5xVA2MAdimQ


מצגת וידאו של תולדות המשחק:

https://youtu.be/RBJEVLr71TE


שחקני גולף מקצועיים עושים לא פעם דברים מדהימים כדי לנצח:

https://youtu.be/oELtdygL86w


משחק גולף הוא לא פעם דרך לסגור עסקאות (עברית):

https://youtu.be/vZSjown5Hvc


ותכנית חינוכית על ספורט הגולף (עברית):

https://youtu.be/60I0SGw2BdE?long=yes

האוֹלימפּיָאדָה, או המשחקים האולימפיים (Olympic games) כפי שהם מכונים בעולם, הם שמות של אירוע עולמי של תחרויות ספורט רב-ענפיות הנערך אחת לארבע שנים.

במשחקים האולימפיים משתתפים טובי הספורטאים מכל העולם, והם נחשבים ברוב הענפים האולימפיים לאירוע השיא.

משחקי הקיץ האולימפיים הם האירוע הספורטיבי הגדול ביותר בעולם מבחינת היקף ההשתתפות, והאירוע התקשורתי השני בגודלו בתבל, לאחר גביע העולם בכדורגל.


למעשה, אחת לשנתיים מתקיימת אולימפיאדה כלשהי - פעם משחקי קיץ ופעם משחקי חורף.

המונח אולימפיאדה הוגדר בעבר דווקא בתור התקופה בת 4 השנים שבין המשחקים האולימפיים. כיום הוא משמש בקרב דוברי עברית לתיאור האירוע עצמו, ובהשאלה כדי לציין אירועים תחרותיים כלל-עולמיים נוספים.

באנגלית נפוץ המונח "The Olympics" ("האולימפיים") כהתייחסות לאירוע ולמשחקים האולימפיים.

המשחקים האולימפיים העיקריים נערכים כיום בקיץ מדי ארבע שנים, כשמשחקי החורף, המצומצמים יחסית, נערכים שנתיים אחרי כל קיץ אולימפי, בחורף.


הנה האולימפיאדה וענפי הספורט שבה (עברית):

https://youtu.be/SiiptY-xhUw


רגעים בלתי נשכחים ולעתים גם בושות באולימפיאדות המודרניות (עברית):

https://youtu.be/jkKYPZS1KIQ


יש ילדים שכבר מגיל צעיר מתכוננים אליה (עברית):

https://youtu.be/a10VA2eSp6Q


קדימון שהפיקה רשת ה-BBC לקראת אולימפיאדת ריו 2016:

https://youtu.be/CKcEySuuUuE


כל מקצועות האולימפיאדה:

https://youtu.be/Tx_OPURbNMk


בחיוך - האם זה הספורט האולימפי החדש (עברית):

https://youtu.be/GfHBmu_2kbc


האם גם משחקי מחשב יהיו במשחקים האולימפיים (עברית):

https://youtu.be/hDLc56qjAgg?long=yes


והאולימפיאדה לעתים משתבשת... (פספוסים)

https://youtu.be/cs1RHsVk-Ug?long=yes

השוער (Goalkeeper) הוא השחקן שאחראי למנוע מכדורגלני היריב את הגולים שלהם, כלומר הבקעת השער.

השוער משחק לרוב ליד השער ולא משתתף בהתקפה של קבוצתו. הוא יעשה הכל כדי למנוע משחקני הקבוצה היריבה להבקיע שער, כלומר להכניס את הכדור לשער.

תפקיד השוער בכדורגל אינו דומה לזה של שאר השחקנים בכדורגל ומחייב התמחות מיוחדת. לא מעט קבוצות מקצועניות ומבוססות בעולם מעסיקות מאמן שוערים מומחה.

רובנו מכירים את השוערים ממשחק הכדורגל הפופולרי כל כך. אבל שוערים יש גם בענפי ספורט אחרים המבוססים על הבקעת השער.

תפקיד השוער הכרחי במרבית משחקי הכדור שבהם המטרה היא להבקיע שערים, החל מכדורגל כמובן ועד כדוריד, כדור-מים, הוקי קרח, הוקי רולר, הוקי גלגיליות (קואד), הוקי שדה, לקרוס ועוד.


הנה שוער מדהים ויעיל במיוחד (עברית):

https://youtu.be/7-FEalScVh4


שוערים מדהימים בכשרונם:

https://youtu.be/tNplO2yfUUI


עצירות שערים מהיפות בתולדות הכדורגל:

https://youtu.be/Ny2S4YURXBA


והצלות נהדרות של שוערים:

https://youtu.be/OrxskuDnHf0

רוכב האופניים הנודע לאנס ארמסטרונג (Lance Armstrong) נחשב בעבר לגדול רוכבי האופניים בכל הזמנים. לזכותו עמדו לא רק הישגיו על המסלול אלא גם החלמתו המדהימה ממחלת הסרטן וחזרתו לקבוע שיאים הם שהיקנו לו תהילה בכל העולם. הוא ניצח שבע פעמים רצופות בתחרות החשובה ביותר בעולם האופניים - הטור דה פראנס.

אך הכל נגמר בשנת 2012 כשהרשות האמריקנית למלחמה בסמים בספורט שללה את כל תאריו וארמסטרונג עצמו הודה בשימוש בסמים בכל שבע זכיותיו בטור דה פרנס. סמים אלה איפשרו לו להגיע להישגים טובים משל יריביו והם נחשבים לתחרות לא-הוגנת ואסורה בספורט.

כך חולפת תהילת עולם ותרמית שמביאה אחד מגדולי הספורט אי-פעם למעמד של רמאי, אדם שהשיג את הנצחון בדרכים לא כשרות.


הנה סרטון עם סיפורו של לאנס (עברית):

https://youtu.be/TD61jJUcgEg


הסוף המר של התרמית:

http://youtu.be/DIbhISkA1Ck


וסרט תיעודי על הנוכל הגדול של עולם הספורט (עברית):

https://youtu.be/QNP7CeVc3c4?long=yes

באולימפיאדת אתונה, בשנת 2004, זכה גולש הרוח הישראלי גל פרידמן במדליית זהב לראשונה בתולדות ישראל. פרידמן לכן הוא גם האלוף האולימפי הישראלי היחיד שזכה במדליית זהב אולימפית וגם הישראלי היחיד שזכה בשתי מדליות אולימפיות.


הנה סיפור הזכייה הראשונה של גל:

https://youtu.be/k7GQmsag8Ac


ההישגים של גל פרידמן (עברית):

https://youtu.be/BtpOXcDZ290

האם שאלתם את עצמכם פעם איך זה שרבים מהכוכבים הגדולים של הכדורסל, הבייסבול והספורט באמריקה הם שחורים? איך זה שכמעט כל פעם שאנו שומעים על ספורטאי בעל יכולות כמעט על-אנושיות מתברר לנו שהוא כהה עור?

נתחיל בסיבה הסוציולוגית לכך שבחברות מערביות יש הרבה יותר שחקנים שחורים מאשר לבנים או גזעים אחרים. למרבה הצער, הקהילות השחורות הן בעלות מעמד חברתי ויכולת כלכלית נמוכה משל מהלבנים. בדרך כלל הם מתקשים להפוך למדענים, חוקרים, גאוני מחשבים, עורכי דין או אילי-הון. לכן צעיר שחור שרוצה להתקדם ולהצליח בחברה המערבית יחפש ערוצים שיאפשרו זאת. תחומים כמו שירה וספורט היו תמיד פתוחים יותר ומאפשרים לבני הקהילה השחורה לצמוח.

זה בלט במיוחד מרגע שהפכו הג'אז, הבלוז ומוסיקת הנשמה לסגנונות פופולאריים ומרגע שעולם הכדורסל גילה את היכולות האגדיות של שחקנים שחורים. אבל גם בענפי ספורט רבים אחרים התגלו האפרו-אמריקאים ואחיהם במדינות אחרות כמצליחים מאד!

אבל יש עוד משהו והוא אבולוציוני. מסתבר שאם הספורטאים השחורים החזקים חייבים תודה על הכוח והחוזק שהם מביאים עימם למגרשים למישהו, הרי שבאופן אירוני הם חייבים את התודה לסוחרי העבדים ובעלי העבדים שהעבידו את אבותיהם בפרך. "בזכותם" נעשתה במהלך הדורות ברירה מלאכותית, אכזרית אבל יעילה..

איך זה קורה? - התשובה היא ברירה מלאכותית.

העבדות המפרכת, אותו עוול היסטורי שבו עבדו בפרך אפריקנים שהובאו למערב לשירות בעלי האדמות הלבנים, הרגה בהדרגה את החלשים שבעבדים. במשך הזמן הלכה העבדות וצמצמה את אוכלוסיית העבדים, כאשר מי ששרדו את התנאים הקשים והעבודה המפרכת הם החזקים והעמידים שביניהם. כך, טוענים החוקרים, הלך הגזע השחור והשתבח גנטית. הגזע של העבדים הלך והתחזק, כיוון שגברים חסונים במיוחד התחתנו עם נשים חזקות ועמידות במיוחד ובזכות הגנטיקה נולדו להם ילדים חזקים, חסונים ועמידים הרבה יותר. אלו וצאצאיהם הפכו עם הזמן לענקי הספורט שאנו מכירים בליגות המובילות של הספורט העולמי.


הנה הברירה מלאכותית שמסבירה כיצד העבדות חישלה את האפרו-אמריקאים לחסונים וחזקים יותר:

http://youtu.be/R6hF3-obvnA

את הבומרנג משליכים כשהוא ניצב לאדמה, כמו האות "ר", כשמתחילים מאחרי הכתף ואז זורקים בכוח רב. המבנה המיוחד שלו מאפשר לו להסתובב ולעוף ובהדרגה לחזור לכיוונכם.


הנה סרטון שבו מציג אוסטרלי אבוריג'יני כיצד להשתמש בבומרנג:

http://youtu.be/uPGoL-fE_Ac


והנה הבן-דוד של הזורק בפעולה מיומנת במיוחד:

http://youtu.be/5x1TvYkPN3M


וכן, זה דורש אימון עד שהבומרנג יחזור עד אליכם. הנה מדריך מיומן שעוד לא שם:

http://youtu.be/vFjQBXjbN0g

קפיצת בסיס (Base jumping) היא ספורט אתגרי מסוכן מאד שבו קופצים מגובה קצר מאד ואז פותחים מצנח. לעיתים גם קופצים עם חליפת כנפיים. השם "בסיס" נובע מראשי התיבות של BASE (קפיצה מבניין, אנטנה, גשר או צוק).

בקפיצת בסיס הסכנה היא גדולה כיוון שבגלל גובה הצניחה הקצר, אין מצנח רזרבי ולכן הסיכון גדול יותר ואתגרי יותר. הקפיצה היא במקרים רבים מבניינים שאסור לקפוץ מהם, מחשש לתביעות או הפרה של החוק, ולכן הקופצים עורכים אותן בשעות הבוקר המוקדמות. בין הבניינים שמהם קפצו נמצאים מגדל אייפל, מגדלי עזריאלי ובין ההרים הר השולחן בדרום אפריקה ואחרים.

אל תנסו את זה בשום אופן בעצמכם! - קופצי הבסיס מתאמנים ורוכשים ציוד מתקדם וגם הם מוצאים את עצמם לא פעם בתאונות קשות, שחלקן מסתיימות במוות קשה מהתרסקות.


כך נראית קפיצת בסיס:

https://youtu.be/MvXwnDCKDeE


אוסף של קטעים מקפיצות בסיס יפהפיות ומיוחדות:

https://youtu.be/6hk6y8dhkeE


קפיצת בסיס עם חליפת כנפיים בסין:

http://youtu.be/SXJGhFbzK4g?t=37s


וקפיצת בסיס קבוצתית:

https://youtu.be/wNzd7ngMG3w


בואו להתנסות בקפיצת בסיס:

https://youtu.be/PVAA6YYiYm0?qr=yes

צניחה חופשית (freefall או Skydiving) היא ספורט אתגרי שבו אנשים קופצים ממטוסים ונופלים נפילה חופשית באוויר.

לאחר זמן מה הם פותחים את המצנחים ונוחתים על הקרקע בשלום.

חשוב לדעת שצניחה חופשית צריך לדעת לבצע וללמוד צניחה ואסור לקפוץ ממקומות גבוהים מבלי להיוועץ באדם מבוגר.


הנה סרטון שמציג צניחות חופשיות אמיצות מאד, מעל דובאי:

http://youtu.be/xFEN7BQ7Zus?t=28s


צניחה חופשית עם מכונית:

https://youtu.be/wRVXBeLe_vM


ובואו לצנוח גם אתם צניחה חופשית:

http://youtu.be/o5z8ZqaYRKQ?qr=yes

זה קרה לפני המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992, כשניתנה לראשונה האפשרות להשתתפות של שחקני NBA מקצוענים במשחקים האולימפיים. המשווקים של ליגת ה-NBA ראו את ההזדמנות לעסקים טובים במיוחד.

הם לא ידעו שהם יוצרים אגדה, כשהגו בשבילה את השם "נבחרת החלומות" (Dream Team). בזכותם ובזכות כמה שחקנים אגדיים, שהיו לקבוצת הכדורסל הטובה ביותר בכל הזמנים, זכתה ליגת ה-NBA, בעלת ה"כדורסל מעולם אחר", לפרסומת הכי טובה שיש, אל מול כל העולם.

לקבוצה צוותו השחקנים הטובים ביותר של ה-NBA. הצלחתה הייתה לא פחות ממסחררת. בלי לקחת אפילו פסק זמן אחד, הושגו הניצחונות שלה ללא הפסקה ובהפרשים מביכים למתחרות. עם ממוצע של 117.3 נקודות למשחק ו-73.5 נקודות לחובתה, טסה ה"דרים טים" אל הגמר. בגמר היא קרקסה את נבחרת קרואטיה ב-32 נקודות הפרש..

בין שחקני הנבחרת היו כמה מהשמות הגדולים של הכדורסל אי-פעם. ביניהם מג'יק ג'ונסון, מייקל ג'ורדן, ג'ון סטוקטון, קלייד דרקסלר, סקוטי פיפן, כריס מאלין, צ'ארלס בארקלי, קרל מלון, דייוויד רובינסון, פטריק יואינג ולארי בירד, רגע לפני סוף הקריירה המפוארת שלו.


הנה הסיפור של הדרים טים האמריקנית באולימפיאדת ברצלונה 92 (עברית):

https://youtu.be/jkKYPZS1KIQ?t=5m01s&end=7m10s


נבחרת החלומות של 1992:

http://youtu.be/YpM5Q0hJ_so


על "הריקוד האחרון" מההמשחקים הטובים שלהם:

https://youtu.be/wAMxKR91Eoc

הליכה על חבל (Tightrope walking) היא מעשה לוליינות מסוכן ומפחיד. אנשים שהולכים על חבל מסכנים את חייהם. פעמים רבות הם מאובטחים בכבלים מיוחדים שמונעים מהם להיפגע אם יפלו, אך רבים לא.

אחד הידועים בהולכים על החבל הוא פיליפ פטי, שהתפרסם כשהלך בשנת 1974 על חבל בין מגדלי התאומים בניו-יורק, מגדלי מרכז הסחר העולמי.

#אנו מזהירים ילדים מלנסות ללכת על חבל בצורה מסוכנת. רק מי שהוכשר ומתקין את כל אמצעי הבטיחות יכול לעסוק בלוליינות המסוכנת הזו!


הנה הולכת חבל שמספרת על האומנות הזו:

https://youtu.be/TSfGS7rv3co


אלוף העולם במרחק על חבל, שובר את השיא בסין וצועד על חבל וגם על חבר...

https://youtu.be/9W0umbacmzg


כך מתאמנים בהליכה על חבל:

http://youtu.be/29rn6g8rm20


לוליין שחוצה בין צוקי הפארק הלאומי יוסמיטי:

http://youtu.be/KzVaT2Cd8n4


אחר שהולך על עמודי הטוטם בטסמניה:

http://youtu.be/rFM3OUUL5fI


ואחד שפוסע על חבל בין שני כדורים פורחים:

https://youtu.be/NWd8La170L4


בואו לראות לוליינים שכאלו מקרוב:

http://youtu.be/f1LekIt0o9Q?qr=yes

סוּמוֹ (Sumo) הוא ספורט שבו מנהלים שני מתאבקים גדולי גוף קרב מגע בתוך זירה עגולה. מטרתם להצמיד איבר אחר לרצפה, שאינו הרגליים, או להוציא את היריב מהזירה. לשם כך משתמשים המתאבקים בַּזרוֹעוֹתיהם בכדי לנסות ולדחוף את היריב אֶל מִחוּץ לְזירה הקטנה, שבה מתקיימות התחרויות שלהם.

להיאבקות הסומו לבושים המתאבקים בלבוש האבקות סומו מסורתי, שקצת מזכיר חיתולים של תינוקות. ואגב, כשהם מופיעים בציבור ולא בתחרות סומו, לובשים מתאבקי הסומו המקצועיים את הקימונו היפני, הבגד היפני המסורתי שהם מחויבים ללבוש באירועים רשמיים ושכיום לובשים בעיקר מבוגרים מאוד ביפן ונשים.

אבל נשוב להיאבקות הסומו ולשורשיה.

מקור הסומו יפאני והוא נקשר בתרבות היפנית לטקסים רוחניים רבים. מסורת הסומו היא רבת שנים. סביב התחרויות הבידוריות שנערכות כיום ביפן ובעולם נערכים טקסים רבים שמקורם בדת השינטו מהתקופה שבה היה הסומו חלק ממנה.

גם בנים שלומדים היאבקות סומו וגם מתאבקי הסומו המקצועיים זוכים לתזונה מיוחדת ועתירת אוכל. הכל כדי לטפח את גופם עצום המידות.

חשוב לומר שבאופן מסוים הם משלמים מחיר בריאותי כבד, על ההשמנה הגדולה, הדרושה לאורח החיים שמנהל מתאבק סומו מקצועי.

במקור היפאני לא היתה חלוקה לקבוצות משקל ומתמודדים מצאו עצמם נאבקים ביריבים הכפולים מהם במשקלם, אך בהפיכת הסומו לספורט נפוץ ואולי אף אולימפי, חולקו התחרויות ל-4 קבוצות משקל: עד 85 ק"ג, עד 115 ק"ג, מעל 115 ק"ג, ומשקל חופשי.


הנה הסומו היפני:

http://youtu.be/UxhKb-zZoWE


אליפות העולם בסומו, לגברים ולנשים:

http://youtu.be/76gdqjraMoE


זה מה שקורה כשאנשים רגילים מתאבקים עם מקצוען:

https://youtu.be/VugtWhufJhI


קרב סומו שלם ודי קצר:

http://youtu.be/DXhVbxfmrYM


יום בחיים של מתאבקי הסומו (עברית):

https://youtu.be/OGC7AqTBoQg?long=yes


ותכנית חינוכית על סומו (עברית):

https://youtu.be/qyoIhB6u1_s?long=yes

לעשות ספורט ולהתחרות בחברים זה דבר שילדים רבים עושים. להיפגע מספורט זה דבר נפוץ גם הוא אצל ילדים. נפילה, מכה או חבלה, נפיחות וכאבים הם הדברים שקורים לא פעם וקל לשים לב אליהן. הטיפול המהיר, של קירור מקום המכה, קיבוע האיבר שנפגע - אלה יקטינו את הנזק.

עומס יתר היא פגיעה פחות בולטת, שהולכת ומצטברת כשאנו עושים פעולות שקשות לגופנו והן הולכות ומזיקות, מבלי שנהיה מודעים לנזק שהולך וגדל. במקרה ששמנו לב לכך, קצת מנוחה תסייע. אבל מניעת המאמצים, באמצעות מתיחות שצריכות להיות לאחר אימון או מאמץ - אלה חשובים מאד בפעילויות עם מאמץ.

בחוגי ספורט או בפעילויות הספורט שלכם, שימו לב לא להגזים בפעילות ולא ללחוץ. לעתים קרובות הגוף שלנו אינו בנוי למאמץ שאנו נוטלים על עצמנו.

מומלץ כמובן לעשות חימום לפני מאמץ גדול בפעילות ספורט.


הנה סרטון על פגיעות ספורט ואיך להימנע מהן:

http://youtu.be/lKYqsMQnwFs?t=5s


וזאת על אף היתרונות האדירים בעיסוק בספורט (מתורגם):

https://youtu.be/hmFQqjMF_f0

הכדורגל נחשב לספורט הפופולרי ביותר בעולם, וכ-240 מיליון איש ברחבי העולם משחקים כדורגל באופן סדיר.

במסגרת ענף הכדורגל פועלים בעולם כ-300,000 מועדונים מקצועיים.

ראו בתגית "כדורגל" הרבה על הספורט, הספורטאים ושאר ענייני הכדורגל.


הנה סרטון פספוסים של כדורגל בנות (גם הבנים מפספסים):

http://youtu.be/HT5xb5qzxBs


דברים מצחיקים שבנות אומרות על כדורגל (עברית):

https://youtu.be/NiBcNldXDtc


בחיוך על שאלה של חובב כדורגל (עברית):

https://youtu.be/VhmQDDubm8Q?t=4s


ותכנית חינוכית על ספורט הכדורגל (עברית):

https://youtu.be/neuPQlmtJgE?long=yes

הרץ האתיופי אבבה ביקילה (Abebe Bikila) לא סבל מחסרון כיס, אבל לרוץ הוא התרגל כשהוא יחף. זו הפכה לאחת התמונות הזכורות של אולימפיאדת רומא 1960, כשהרץ קל-הרגליים הזה ניצח מרתון ללא נעליים.

עם טכנולוגיות הנעליים של היום כנראה שזה היה בלתי אפשרי לנצח בקלות כזו, אבל בשנת 1960 הרץ הנחוש הימם את העולם בניצחון ברור של הריצה הארוכה מכולן, ברגליים יחפות.

ביקילה לא רק זכה במדליית זהב בריצה הזו, אלא גם קבע בה שיא עולם. השיא ששבר בריצה ברגליים יחפות שהכניסה אותו להיסטוריה נשבר רק אחרי 3 שנים.

זה היה אז ממש סמלי. רץ מאתיופיה, מדינה ש-24 שנים לפני כן נכבשה על ידי הצבא האיטלקי בהנהגת המנהיג הפשיסטי מוסוליני, ניצח אז ברומא ובאופן מסוים כבש אותה.

לצער עולם הספורט, את חייו סיים ביקילה באופן טראגי, מסיבוכים של תאונת דרכים שבה נפגע.


הנה הסיפור של הניצחון היחף של אבבה ביקילה:

http://youtu.be/mLVIRT7-qUc


סרטון באיטלקית על הריצה של אבבה ברומא 1960:

http://youtu.be/NrtJxknbO24


וקדימון לסרט על רץ המרתון היחף:

https://youtu.be/kTRqs7oRyN0

זה קרה רגע אחרי שבוב בימון האמריקאי קפץ לרוחק באולימפיאדת מקסיקו 1968 את "הקפיצה של המאה". מדובר בשיא לא נתפס שיחזיק מעמד 23 שנים לפני שמישהו ישבור אותו.

עד כדי כך היה המרחק שקפץ בימון גדול, עד שהוא היה מעבר לטווח המדידה האלקטרונית שתוכננה לאולימפיאדה. איש לא ציפה להישג כה גדול. משום כך נאלצו השופטים למדוד את המרחק באמצעות סרט מידה ידני. הסתבר שבוב בימון קבע שיא של 8.90 מטרים.

השיא הלא-יאומן שלו הכניס לשפה האנגלית את המילה שתתאר הישג לא צפוי ומדהים - "בימוני" ("Beamonesque"). ברגע הראשון התקשה בימון שספר באינצ'ים לחשב את השיא במטרים ולא קלט את גודל ההישג. אבל אחרי שהסבירו לו שהתוצאה היא 29 רגל ו-2.5 אינץ' הוא ירד על ברכיו ופרץ בבכי, כשהוא מכסה את פניו.

ממש כשבימון הנרגש כרע על הרצפה ובכה באושר על גודל ההישג שלו, קרה עוד דבר קטן וסמלי מצד כוחות הטבע. ממש עם הבכי על הקפיצה האלוהית פרצה בשמיים סערת ברקים. היתכן שאפילו למעלה התרשמו מהקפיצה הזו?

על אף שנותרו לו עוד קפיצות בתחרות, החליט בימון שלא לקפוץ שוב. הוא ידע שמדליית הזהב בכיסו. אגב, חברו הטוב ומי שבאופן לא רשמי גם אימן אותו, ראלף בוסטון, זכה לבסוף במדליית הארד. אבל את הפאנץ' נתן האלוף האולימפי שאת שיאו שבר בימון. הוא כל כך התרשם מהקפיצה המדהימה, עד שאמר לבימון "הרסת את האירוע"...

מדעית, הגורמים שתרמו לקפיצה המדהימה של בימון היו כמה. פעם אחת, דלילות האוויר במקסיקו סיטי, שנמצאת בגובה של 2,240 מטרים. אוויר דליל מקטין משמעותית את התנגדות האוויר ומקל מאד על הקופצים (וגם על הרצים, אבל זה סיפור אחר).

פעם שנייה, רוח גבית חזקה, החזקה ביותר שנחשבת חוקית באולימפיאדה, נרשמה בעת קפיצתו של בימון. ובכל זאת, כדי שלא להמעיט בגדולתו של גדול הקופצים לרוחק, מסתבר שעוד דבר קטן תרם להשיג העצום שלו - מניתוח זווית ומיקום רגל הניתור של בימון על קרש הקפיצה, הסתבר שהוא הצליח לנתר מבלי להפסיד מרחק כלשהו. הוא השכיל לבחור לניתור שלו בנקודה המושלמת לקפיצה. אין פלא שהיא זכתה כאמור לכינוי "קפיצת המאה".


הנה הקפיצה של המאה:

http://youtu.be/DEt_Xgg8dzc


על גדולתו של בימון:

http://youtu.be/YBefM9G51Aw


הקפיצה עצמה בהילוך איטי:

http://youtu.be/XkTWEDKtP1A


ופרסומת שמשתמשת בו:

http://youtu.be/pG35D9Ty6Do

קפיצת באנג'י היא קפיצה ממקום גבוה כשהקופץ קשור לקרסוליו בחבל גמיש ומחובר למעלה, אל המקום שממנו קפץ. קפיצות הבאנג'י הן מענפי הספורט האתגרי הפופולארי ביותר בעולם ורבים מנסים לקפוץ כך, גם אם אינם משתתפים בספורט אתגרי אחר.

המילה באנג'י היא מילת סלנג בניו-זילנד, לרצועה אלסטית, זו שקושרת את הקופץ למקום הקפיצה ושומרת עליו מפגיעה בקרקע.

מקור הספורט הזה הוא באיי ונואטו שבדרום מערב האוקיינוס השקט. צוות של רשת הטלוויזיה ה-BBC צילם בשנות ה-50 של המאה הקודמת נערים מתבגרים שנהגו לקפוץ ממבני עץ גבוהים אל האדמה שמתחת, כשענפי צמח מטפס קושרים את קרסוליהם. זה היה מבחן אומץ לטקס התבגרות והוא אומץ על ידי ספורטאים ברחבי העולם כולו.


הנה סרטון של קפיצת באנג'י מכדור פורח:

http://youtu.be/T2Hi3dg021o


קפיצת באנג'י מגשר:

http://youtu.be/NBiFfN4skFY


ובואו לקפוץ אל הצוק:

https://youtu.be/tl6rVm9vx2g?qr=yes

אם יש ספורטאית שזכאית לתואר "סופר וומן" זו כנראה בטי רובינסון (Betty Robinson), המנצחת הראשונה בהיסטוריה של ריצת 100 מטר נשים, שעשתה זאת בגיל 16 בלבד.

היא גם הזוכה הצעירה ביותר אי-פעם בריצת 100 מטר.

בטי הקטנה התגלתה בתור ילדה כשרצה לרכבת שיצאה לדרכה והשיגה אותה. אחד המורים בבית הספר בו למדה, ראה אותה עושה זאת. הוא מיהר לארגן תחרות ריצה בבית הספר והיא... ניצחה.

כשראו המורים שהיא מהירה כמו שד, היא צורפה לתחרויות הבנים. גם שם היא לא הותירה לאיש סיכוי ודי מהר מצאה עצמה הנערה הצעירה רובינסון רצה במועדון האתלטיקה לנשים של אילנוי.

אחת הרצות שם הייתה הלן פילקי, שיאנית ארצות הברית בריצה ל-100 מטר... כבר בריצה השנייה שם, בטי רובינסון ניצחה אותה. אגב, בתחרות הראשונה היא הגיעה שנייה אחרי פילקי, כי לא היו לה נעלי ריצה...

משם היא המשיכה לטוס. כבר בתחרות הרשמית השנייה בחייה היא השוותה את השיא העולמי. בתחרות השלישית שלה היא התקבלה לאולימפיאדת 1928.

כך יוצאת הנערה בת ה-16, שמעולם לא ישנה מחוץ לבית, להתחרות בריצה באמסטרדם.

אגב, לסיפור המטורף הזה נוסיף שזו הייתה הפעם הראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים שנשים הורשו להשתתף בתחרויות האתלטיקה.

וכך היא מצאה עצמה מתחרה בריצת ה-100 מטר האולימפית הראשונה בהיסטוריה. זה היה המירוץ הרביעי בחייה של האצנית הזו, נערה צעירה מאד, יפה להפליא וצנועה במיוחד.

ומי לדעתכם זכתה במדליית הזהב האולימפית? - אם לפני הריצה היא עוד התבלבלה והגיעה עם שתי נעלי ריצה ימניות, כשהגיעה הנעל ממש ברגע האחרון, היא התחרתה, ניצחה וקבעה שיא עולמי חדש.

ההתקדמות המטאורית של הילדה המהירה מכולן הייתה בלתי נתפסת - בריצה האולימפית הראשונה ל-100 מטרים, היא ניצחה רצות מנוסות וותיקות, שיאניות עולם ופייבוריטיות.

תוך כדי כך היא גם קבעה שיא עולם בלתי נתפס וניצחה בספורט שחצי שנה לפני כן אפילו לא הכירה.

אבל באולימפיאדה של 1932 היא לא השתתפה. רובינסון נפגעה בהתרסקות מטוס איומה. האיש שפינה אותה חיפש בהתחלה קברן, כי הוא היה בטוח שהיא מתה.

העיתונים תיארו אותה כמי שמנסה לברוח ממלאך המוות. היא הייתה בתרדמת של חודשים, רגלה התקצרה והושתל ברגלה בורג מתכת.

זה לא היה מצב גופני שיאפשר לה אפילו לחלום על ריצה, אבל בתהליך מדהים ובלתי נתפס החלה בטי הנחושה בתהליך התאוששות מעורר השראה. כעבור 8 שנים מאז פרצה כנערה לעולם הספורט האולימפי היא הצליחה להשתחל שוב לנבחרת הלאומית האמריקאית, לאולימפיאדה של 1936.

"האלופה חזרה מהמתים"- כתבו עליה אז. במה שנראה כלא פחות מנס, היא הצליחה לתרום את חלקה לנבחרת האמריקאית שניצחה במרוץ השליחים. אל מול עיניו הנעלבות של היטלר, ניצחו ארצות הברית ובטי רובינסון בתוכה, את כל הנבחרות, כולל הנבחרת הגרמנית שהייתה הפייבוריטית הברורה בריצה זו ושיאנית עולם.

בטי רובינסון, בניגוד לכל היגיון אבל בהתאם לכל שלבי הקריירה הבלתי נתפסת שלה, זכתה במדליית זהב נוספת. יהיו לה עוד שיאי עולם, אבל רגעי הקסם שהותירה לאמריקה ולנשים שאחריה הם ההוכחה לכך שאישה נחושה יכולה בקלות להיות הספורטאי, וזו לא שגיאת כתיב, הטוב מכולם!


הנה סיפורה של בטי רובינסון:

https://youtu.be/LKeFpsQ7A5A


הניצחון והזכייה בזהב באולימפיאדה של 1928:

https://youtu.be/gCwb_IEMCRg


מצגת וידאו של הישגיה:

https://youtu.be/U_i-HLi6H2Y


והשיאים המדהימים של בטי רובינסון:

https://youtu.be/DBj6PdOeo3k