תרבות (Culture) היא מכלול הנורמות וצורת החיים המיוחדת לחברה אנושית מסוימת.

התרבות כוללת שפה, אמנות, ספרות, אופנה, מסורת, אוכל וסיפורים. תרבות היא תוצר של הערכים, הרעיונות החברתיים או האידיאלים והאמונות של החברה הזו.

מקור המילה הוא ככל הנראה במילה האכדית tarbûtu שפירושה "חניך". ואכן, המושג "בני תרבות" משמש בימינו לתיאור של אנשים משכילים ונאורים, שחונכו בסביבה תרבותית, שהקנתה להם התנהגות מתאימה.

אגב, אותה מילה 'תרבות' משמשת גם לתיאור החברה האנושית המתקדמת שנוצרה לאחר המהפכה החקלאית. במהלכה עבר בני האדם הקדמונים מחברות של ציידים-לקטים לעיסוק בחקלאות ולהתיישבות בישובי קבע. הם החלו להקים יישובים ואף ערים, האוכלוסיה גדלה והחלה להיווצר התרבות האנושית, על חוקיה, אמונותיה כולל הדתיות ומערכות סמלים שונות.

יש המתייחסים ליישוב הניאוליתי צ'טל הויוק (Chatalhoyuk), שהתקיים לפני 8,000 שנה בחבל אנטוליה בטורקיה, כערש התרבות האנושית, אבל זו רק השערה. התרבות השלמה העתיקה ביותר הידועה לנו כיום, היא התרבות השומרית שהתקיימה לפני כ-5,000 שנה.

ואם במרבית שימושיו תרבות הוא מושג חיובי, מי שיצא ל"תרבות רעה" הוא מי שיצא מההתנהגות התרבותית של אותם בני תרבות, אלה שחונכו לנהוג כחלק מהסביבה התרבותית. בהקשר הזה ראוי להזכיר את האמרה הנאצית היהירה והצינית שבה אומר הקלגס הנאצי (יש המייחסים זאת להרמן גרינג) "בכל פעם שאני שומע את המלה תרבות אני שולח את היד לאקדח..."

המושג 'תרבות' גם הושאל למכלול ההתנהגות בהקשרים ספציפיים, כמו מושג "תרבות הגוף", המציין את החיים הכרוכים בטיפוח הגוף ובריאותו, תרבות פנאי, המתייחס להרגלי הפנאי של בני-אדם, או תרבות הצריכה - המתייחס לאופן שבו אנשים מתנהלים בקניות שהם עושים, בבחירות המוצרים, כמויות הקניה, בולמוסי קניות וכדומה.

יש גם את "תרבות האינסטנט" (Instant Culture), מושג המתייחס לתרבות של "מיד" ו"עכשיו", שכל כך התפתחה בעידן העכשווי בו דחיית סיפוקים הופכת נדירה יותר ויותר.


הנה התרבות:

https://youtu.be/yB7WwENGOgw


התרבות הישראלית (עברית):

https://youtu.be/Ih7_PhncrzE


כך הטלוויזיה החינוכית הגדירה את התרבות (עברית):

https://youtu.be/EuM0VdjGhtg


והנה תרבות הצריכה (עברית):

https://youtu.be/rcGD4VBMuW8

תרבות האינסטנט (Instant Culture) היא תרבות של "מיד" ו"עכשיו". בעידן המודרני אנו מצפים שהכל יהיה מיידי ושלא נחכה או נעבוד על דברים ועל השגה שלהם הרבה זמן.

זמן הוא כסף, אמרו לנו פעם... תרבות האינסטנט נולדה עוד הרבה לפני שהיא זכתה לשם. בעולם של נס קפה, אינסטנט פודינג וארוחות מוכנות, שמוסיפים להן מים רותחים, החל האדם להתמכר לכאן ועכשיו. הדואר החל להיזנח בשנות ה-90 לטובת המייל ואחר-כך הגיעו המסרונים ואז המסרים המיידיים ואחר כל ווטסאפ ואין כבר משהו שהוא לא ממש מיד ולא נשלח ל-30 איש לפחות...

הנגישות המיידית לכל דבר שצריך. הכביש מהיר, המזון מהיר והכל בשאיפה לכאן ועכשיו. גוגל מספק מידע בשניות, הנגישות למוסיקה שנותן אתר יוטיוב היא אינסופית, כך גם הידע שנותנת ויקיפדיה בשניות והגישה המהירה לחברים שלנו, שנותנות הרשתות החברתיות פייסבוק, ווטסאפ ואינסטגרם - הכל כאן ועכשיו ומיד. גם תרבות הריאליטי מאפשרת לרוצים להתפרסם לעשות זאת בלי המתנה להבשלה איטית ונכונה. גם הטלוויזיה המפוצצת ביותר ערוצים ממה שאדם צריך. בכל רגע אפשר לראות סרט לפי טעמך באיזה שהוא ערוץ, או בהולו, נטפליקס או סתם להוריד מהטורנט. היכרויות? - מיד. חיפוש עבודה? - עכשיו. אונליין. ספרים אלקטרוניים יורדים מיד ולא צריך ללכת לחנות הספרים רק כדי לגלות שהיא סגורה או שהספר שרצית לא נמצא ברשת כבר 20 שנה. תוכנות כבר לא קונים אלא מורידים ויש כאלה שאפילו תארים אקדמיים מקבלים וקונים מיד. בלי ללמוד, להיבחן או לחקור...

הכל מיד ורצוי אתמול. הכתיבה והגרפומניה מתערבבים בקדחת של עכשיו ומיד. פוסטים מחליפים מאמרים, בלוגרים במקום עיתונאים וטוקבקים במקום "מכתבים למערכת", שמחכים שבועות עד שיתפרסמו. לאף אחד אין סבלנות. כוכבים נוצרים באינטרנט ולא זקוקים לאולפנים או חברות תקליטים. מספיק כישרון, תוכנה וכלי נגינה ואתה בעניין. שירים עולים לרשת מהאולפן הביתי שבחדר השינה ואלבומים הרי כבר כמעט ולא יוצאים. מוכרים וקונים קבצים ברשת. דיסקים? - מי זוכר... הם כבר מתגלגלים בקברם, ביחד עם הקלטות, התקליטים ונגני ה-mp3 שנזרקו לטובת שירותי סטרימינג שנותנים לך בשנייה יותר ממה שפעם נתן ארכיון של תחנת שידור.

ואמנות? - כולם צלמים כי הסלולארי שלהם הוא מצלמה והפילטרים מאפשרים ללקק את האצבעות מבלי להתלכלך. התמונות נשמרות מיד אז לא צריך להתלבט ומצלמים הכל והמון. אין פיתוח אז שומרים הכל על הכונן או בענן והכל אינסטנט ומיד. ציירים כבר לא יוצאים למקומות אלא מציירים תמונות מגוגל תמונות או מפליקר. פסלים עדיין עובדים קשה, אבל עכשיו יש "רדי מייד" והוא מהיר, כמו שאנו אוהבים, עם חומרים מוכנים והרבה יותר קצביים להכנה. כולנו דאדא בתרבות האינסטנט, מהפכנים כמוהם - אבל נגד האיטיות, ההבשלה, העומק, התהליך וכל מה שלוקח קצת יותר זמן משנייה...

החוקרים משערים שבמסופוטמיה (Mesopotamia), אזור שנקרא בעברית "הסהר הפורה", בין איראן, עיראק ותורכיה של היום, נולדה התרבות האנושית.

מיקומה של מסופוטמיה הוא בארם נהריים, לאורך ובין נהרות הפרת והחידקל. בה המציאו רבים מהדברים שקשורים בערש התרבות האנושית.

במסופוטמיה התרחשה המהפכה החקלאית לראשונה והאדם החל לעבד את האדמה. בה פיתחו את שיטת ההשקיה הראשונה בהיסטוריה, יסדו את העיר הראשונה ובה קמה גם האימפריה הראשונה בעולם, האימפריה האכדית.

אנשי מסופוטמיה היו אלה שחילקו ומדדו לראשונה את הזמן, אלו שהמציאו את הכתב והתחילו בכתיבה של חוקים. במסופוטמיה המציאו השומרים את הגלגל. הם גם המציאו את המסחר בכסף והחלו להחליף סחורות בתשלום.

את השומרים הכניעו האכדים בראשות סרגון והם שהפכו לאימפריה הראשונה. 200 שנה אחרי כן הם הובסו ועלתה האימפריה הבבלית ומכאן תתפתח רוב התרבות האנושית.


הנה סרטון על מסופוטמיה והתרומה שלה לאנושות:

http://youtu.be/c-EPqobSsD8


סיור באנימציה בעיר מסופוטמית אופיינית:

http://youtu.be/tjMqMskoHrg


סרטון ארוך יותר על הסהר הפורה, מסופוטמיה:

http://youtu.be/-58v5uGJAt4?long=yes


וסרט תיעודי מלא וארוך על ערש התרבות האנושית במסופוטמיה:

https://youtu.be/ha1NneZGm7A?long=yes

"דימוי" (Simile), שהוא השוואה בין שני רכיבים לשוניים מתחומים שונים, שיש ביניהם יסוד משותף ודומה, אך לא זהה. דימוי בדרך כלל יכלול מילה או אות שמתארת הקבלה. לדוגמה "כמו", "כ", ("צדיק כתמר יפרח") "מ", או "יותר מ" ("גדול מהחיים").

מֶטָפוֹרָה (Metaphor), יותר מדימוי, היא שימוש במשהו אחד או בתכונותיו כדי להדגים דבר אחר. במטפורה, בניגוד לדימוי, לא תהיה מילת השוואה, דוגמת "כמו", "כ" ודומותיהן.

כשמישהו מספר על אדם אחר שהוא והוא "גנבו כמה סוסים יחד" הוא ממש לא מתכוון להתוודות על פשע שביצעו הוא עם ההוא. הוא משתמש במטאפורה שנועדה להסביר שלשניהם עבר של פעולות משותפות. אומרים את זה לא פעם אנשי עסקים מכובדים, פוליטיקאים מורמים מעם ואנשי תרבות שפעילות פלילית היא ממש לא עניינם. אגב, בניגוד לתדמית הציבורית של רבים מהפוליטיקאים - מרביתם באמת אינם כאלה.

אז אם דימויים משמשים בעיקר אנשים שכותבים ספרות ושירה, מטפורות משמשות ביום יום אנשים רבים ולאו דווקא כותבים או יוצרים. כשאומרים על מישהו בחדשות או בשיחה בבית, שהוא "פשט רגל", מתכוונים שהוא איבד את כל נכסיו. מישהו ש"גמר את הסוס" ממש לא הרג סוס כלשהו אלא במטפורה פשוטה איבד את היכולת שלו...

לא פעם, אגב, יכול להסתתר בין שני המושגים עוד מושג חשוב והוא הסַאבְּטֵקְסְט (Subtext), שהוא הרעיון הסמוי, או טקסט המשנה שלא פעם טומנים מחברי היצירה. התוכן הסמוי הזה יכול להסתתר בתוך יצירת אמנות נרטיבית, כמו מחזה, ספר, סרט, סדרה או אפילו בתוך משחק וידאו או יצירה מוסיקלית.


דוגמאות?
========
"אאוריקה חכמה כאיינשטיין" הוא דימוי.

"איינשטיין כבר הספיק לשכוח את מה שאאוריקה לומדת עכשיו" זו מטפורה.

"מאחורי ארכימדס העירום הרוקד ברחוב בסירקוזה" מסתתר לו ודאי סאבטקסט כלשהו.

"הוא הרים לה" היא מטפורה עכשווית, המתארת מישהו שהחמיא למישהי ולא מישהו שהרים לה את החצאית.


הנה הכוח של המטפורה (מתורגם):

https://youtu.be/A0edKgL9EgM


וכך קיבלו הלומברדים בימי הביניים דימוי של שבלולים:

https://youtu.be/6ISOK-XtvYs

את הזמן איש לא המציא. הזמן הוא מושג טבעי וישנן יחידות זמן טבעיות, שנוצרו מהטבע ומתנועת כדור הארץ בחלל.

לצד הזמן הטבעי, קיימות יחידות הזמן המלאכותיות, שיצר האדם כדי לארגן את פעילותו ביעילות. אלה נוצרו במהלך התפתחות התרבות האנושית.

משערים שמדידת הזמן החלה בתרבות השומרית ופותחה גם אחריה, באימפריה הבבלית, בה חלקו את השנה לחודשים, שבועות וימים.

בבל הייתה עיר עשירה ומפותחת במדע. אסטרונומים בבלים החלו לרשום אירועים בחלל כבר משנת 747 לפני הספירה.

המתמטיקה הבבלית הייתה מתקדמת מאד והיא לא התבססה על החלוקה ל-10 כמו היום אלא על 60. כך הם החליטו לחלק את הזמן ל-60 שניות בדקה, 60 דקות בשעה ו-360 יום בשנה ובזוויות המעגל.


הנה תולדות ומשמעות הזמן (מתורגם):

https://youtu.be/R3tbVHlsKhs


מושג הזמן ומדידתו, כפי שאנו מכירים אותם:

http://youtu.be/nIZ2ibR_q6A


ההיסטוריה של מדידת הזמן עד היום:

http://youtu.be/ggvRga_JqXw?t=34s


ובחיוך - מתי נולדה הספירה לאחור ומתי היא מגוחכת (עברית):

https://youtu.be/Ou3fQSRWadM

הפולקלור (Folklore) הוא תחום שעוסק בתרבויות השונות, שמרכיביהן עברו מדור לדור בעל-פה.

בפולקלור יש מסורות, אמונות, מנהגים, ריקודים, שירי עם ואורחות חיים של עמים, כמו גם יצירות ספרותיות כסיפורי עם, אגדות, פתגמים, משלים ומעשיות.

את הפולקלור העממי של עמים חוקרים אנשים שונים, מאנשי מדע כמו אנתרופולוגים ועד לחוקרי תרבות ואמנות המתעניינים בתרבות המקומית של העם.

פירוש המושג "פולקלור" מורכב משתי מילים: עם – folk, וידע – lore


הסבר קצר על הפולקלור:

http://youtu.be/FTzbTQPiy2M


פסטיבלי פולקלור מתקיימים בכל העולם ומהווים מפגש בין תרבויות ועמים:

http://youtu.be/y_aws7xomiQ


ריקודי פולקלור לתיירים מקובלים במקומות רבים בעולם, כמו בטברנה היוונית באי כרתים:

http://youtu.be/GVc_OvsTQ-w


לא פעם המוסיקה העממית אומצה על ידי מלחינים קלאסיים, כמו הריקוד ההונגרי מספר 5 של ברהמס:

http://youtu.be/Nzo3atXtm54


ושירה עממית גם היא משורשי הפולקלור:

http://youtu.be/cgPySvHoCi0

תרבות האינקה של אמריקה הדרומית הייתה אימפריה אדירה, האימפקיה הגדולה בחצי הכדור המערבי, שבעזרת עורמה, תחכום ולא מעט חוצפה, חוסלה על ידי הקונקיסטדורים מאירופה.

סיפור סופה של האימפריה הזו הוא אחד הסיפורים ההזויים והמרתקים בהיסטוריה, סיפור של חיסול אימפריית ענק בידי פחות מ-200 אנשים.

אבל זה גם סיפור של רהב, שחצנות ובטחון עצמי מופרזים של שליט, שלא הבין שהחוקים משתנים אל מול עיניו ועירבב בטעות בין מיתולוגיה למציאות, באופן שהביא עליו ועל ממלכתו כולה את סופם.

על סיפור החיסול המשונה והלא יאומן של אימפריית האינקה קראו בתגית "נפילת אימפריית האינקה".


הנה תולדות האימפריה של האינקה (מתורגם):

https://youtu.be/UO5ktwPXsyM


מאצ'ו פיצ'ו והאינקה:

http://youtu.be/dSm3tm03KkI


וסרטון משעשע שבו מתארים הספרדים את ההבדלים ביניהם לבין האינקה:

http://youtu.be/kKeB82retLs

זו הייתה אחת ההפתעות הגדולות של עולם הטלוויזיה ומסוג הדברים שרק באמריקה יכולים לקרות. קחו חבורת בובות כף יד משונות, בעלת עיני פלסטיק שהולבשו על גרביים בשלל צבעים, ונסו לדמיין אותה הופכת לסדרת טלוויזיה שמשודרת בשעות הערב, בזמן צפיית השיא של מה שנחשב האימפריה של הטלוויזיה.

מתוכנית "החבובות" המיתולוגית ציפו במקור שתהיה סדרה לילדים, אבל אלה היו דווקא ההורים שלהם שהתמכרו לה. במקום להיות תכנית חינוכית ומרוסנת, בעלת תוכן לילדים ושיח נעים ומכבד, הפכה "החבובות" (השם העברי שניתן לסדרה "The Muppets") לאחד המחזות הפרועים, אבסורדיים וציניים של הטלוויזיה של שנות ה-70. ההומור בה היה בוטה ומשתלח, עסיסי, פרובוקטיבי וגובל בגסות של ממש. לא פעם היא גלשה לרשעות מזוככת...

את הסדרה הזו יצרו ג'ים הנסון ופראנק אוז. הראשון היה בובנאי, יוצר בובות שעלה לגדולה, כשיצר בובות לסדרת הילדים המיתולוגית "רחוב סומסום". הנסון ידע ליצור בובות כף יד שבהזזה מזערית של אצבעות כף היד ניתן היה לשנות את הבעות הפנים שלהן.

בלב הסדרה עמד מי שיהפוך אחד מכוכבי הטלוויזיה האהובים אי-פעם, קרמיט הצפרדע. בניגוד לדמויות ההזויות ואחוזות הטירוף לסוגיו, הוא היה אנושי, שקול, רגיש, צנוע, אמיץ, מצחיק, אדיב ושפוי - צפרדע שהוא נסיך, או בשפה העכשווית "מלך", בקיצור - המבוגר האחראי בבית המשוגעים הבובתי שהחבובות היה...

לא רבים יודעים ששום רשת שידור אמריקאית לא הייתה מעוניינת לשדר את הסדרה שתהפוך לאחת ההצלחות הגדולות בתולדות הטלוויזיה. רק משהיא עלתה לאוויר ברשת בריטית, זכו קרמיט הצפרדע, מיס פיגי החזירה, הכלב רולף, פונזי הדוב, הקשישים סטטלר ווולדורף, גונזו והמתופף המשוגע אנימל, להתפרסם ולארח שלל כוכבי קולנוע ומוסיקה בתכנית.

בהדרגה הפכה "החבובות" לסדרת-על, שהצלחתה העצומה לא האפילה על המקוריות והיצירתיות של כותביה. אמנם שידורה כסדרת טלוויזיה הסתיים ב-1981, אבל היא הפכה למותג מצליח. כמובן שהנסון אחז בפס ייצור אדיר של מרצ'נדייס, מוצרים מסחריים שנשאו את דמויות החבובות, אבל זו הייתה רק ההתחלה. במהלך השנים כיכבו שלל סרטים של החבובות והועלו ספיישלים טלוויזיוניים רבים שלהם. הם הפכו לסדרת אנימציה לילדים ועד למותו ב-1990 נתן להם הנסון פינה בתכניתו המצליחה "The Jim Henson Hour". אפילו לאינטרנט הם הגיעו כסדרת רשת שהוקדשה לקיטורים של צמד הקשישים הנרגן וולדורף וסטטלר.

בשנים האחרונות החליטו בני הזוג קרמיט ופיגי להיפרד, 40 שנה אחרי שהחלו ברומן ביניהם והפכו לזוג... את ההחלטה הקשה לסיים את מערכת היחסים הרומנטית שלהם, הם קיבלו כדי להצליח ולהחזיר לסדרה את הברק שאבד לה כבר מזמן.


כמו תמיד בהתחלה - הנה הפתיח:

https://youtu.be/0ihi7_e2l24


סיפורה של סדרת "החבובות":

https://youtu.be/HzYvIMyOP_A


היו התייחסויות להיסטוריה וללהיטי פופ ענקיים:

https://youtu.be/MTwq1_9VH68


הופעות חיות עם להיטי ענק בביצועם:

https://youtu.be/6_01zRwJOPw


ההומור המרתק של הנסון מפציץ בשירי עם משובשים משהו:

https://youtu.be/JN5Mqr6tRlw


הם ידעו להכיל אפילו קטעים ווקאליים קשים, עם הרבה הומור:

https://youtu.be/T5ZU3TGf7Iw


והיו להם גם סרטים:

https://youtu.be/noFPg60v44M

סַאבְּטֵקְסְט (Subtext) הוא רעיון סמוי, תוכן או טקסט משנה שהוסתר בתוך הטקסט הכתוב.

התוכן הסמוי הזה יכול להסתתר בתוך יצירת אמנות נרטיבית, כמו מחזה, ספר, סרט, סדרה או אפילו בתוך משחק וידאו או יצירה מוסיקלית.

את הרעיון הסמוי, או טקסט המשנה של הסאבטקסט טומנים בדרך כלל מחברי היצירה עצמם.

לא פעם הכנסת סאבטקסט ליצירה בדיונית נעשית כביקורת פוליטית או חברתית, שדעת הקהל או אפילו צנזורה מונעות את הדיון הגלוי או המפורש בה. במקרים אחרים הסאבטקסט מוסיף עומק ומורכבות ליצירות כאלה, כדי להעשיר אותן ולמשוך את הקוראים, הצופים, המאזינים והצרכנים של היצירה.

דוגמאות? - במשל שהכניס לספרו "חוות החיות" טמן המחבר ג'ורג' אורוול רעיון סמוי שכזה. החיות בחווה עוברות תהליכים חברתיים המדגימים את הביקורת המוחצת שלו על ברית המועצות הקומוניסטית.

בסאבטקסט של סדרות טלוויזיה שונות הסתתרו רעיונות שונים. ב"מסע בין כוכבים" למשל, לוהקו שחקן רוסי ושחקנית שחורה. כך וללא מילים, העבירו היוצרים בעדינות ובעיקר בהדגמה של הפעילות המשותפת על המסך, ביקורת חברתית - הן על גזענות והן על המלחמה הקרה שבין ברית המועצות וארצות הברית. קשה להשתחרר מהמחשבה ששם הוטמן הזרע לשיתוף הפעולה ארוך השנים בין האומות הללו בתחנת החלל הבינלאומית.

מעניין שתוכן סמוי ורעיונות חתרניים מסתתרים כבר שנים רבות בתוך סרטי קולנוע. אבל רבים מהם לא היו בולטים וגלויים, לפחות לא לקהל הצופים הרחב. רק עם המצאת הווידאו והכניסה של מכשירי הוידיאו לבתינו, החלו קלטות הווידאו והאפשרות לשוב ולצפות בסרטים שוב לחשוף דימויים, מסרים חברתיים ורעיונות עמוקים שהסתתרו בסרטים שונים.

אחד הסרטים שיצא מכך נשכר במיוחד הוא הסרט "בלייד ראנר". בשנות השמונים, רק בצפיות חוזרות בו גילו הצופים רעיונות מרתקים, שהסתתרו בו ולא בלטו בצפיה רגילה. זה הפך את הסרט למעניין ומדובר והביא לו מעריצים חדשים. אפילו מבקרים שקטלו אותו בעבר, עברו את התהליך הזה והודו שטעו. כל זה הפך אותו לבעל מעמד כמעט מיתי. אם כשיצא הוא היה פלופ קולנועי עצוב, היום הוא נחשב לסרט המדע הבדיוני הטוב מכולם.

יש הטומנים את הסאבטקסט כסוד של ממש ולא בטקסט אלא בקוד מחשב. מדובר במעשה החתרני או ההיתולי של מתכנתים המכניסים "ביצי פסחא" מדומות, מעין סודות טקסט החבויים בתוך הקוד של תוכנות ואתרי אינטרנט. ראו אותם בתגית "ביצי פסחא, תוכנה".


הנה סרט על סאבטקסט (עברית):

https://youtu.be/BLKjfBfI_LI


שיר תמים שמחביא סאבטקסט שמנסה להיות שנון (עברית):

https://youtu.be/QriTj1SHv3c


ובחיוך עם קצת דיבור לא הולם - מה קורה כשהסאב הופך לטקסט (עברית):

https://youtu.be/7OXvU7ES3dA

התקופה הוויקטוריאנית (Victorian Era) היא אחת התקופות המרתקות והמעצבות בהיסטוריה המודרנית. היא נקראת כך על שם המלכה ויקטוריה (Queen Victoria), שמלכה על בריטניה מ-1837 ועד מותה ב-1901 ובמשך 64 שנות שלטונה הפכה לסמל של עידן שלם.

תקופה זו נחשבת לשיא עוצמתה של האימפריה הבריטית, ששלטה בכרבע מכדור הארץ והייתה אז לאימפריה הגדולה בעולם. היא הייתה עידן של התפשטות מהירה בעולם, כיבוש קולוניאלי של אזורי שליטה ורצון עז לשלוט במשאבי העולם.

בריטניה גם הובילה את המהפכה התעשייתית, עם רכבות קיטור שמעבירות חומרי גלם, סחורות ומוצרים ומחברות בין ערים שלפני כן נסעה ביניהן בכרכרה במשך ימים. באותה תקופה צומחות תעשיות חדשות בקצב מסחרר ונדרשים המוני עובדי ייצור. זה מוליד את ה"עיור" הגדול, תהליך בו ערים גדלות במהירות ומתמלאות בהמונים שעוברים אליהן מהכפרים, באים לעבוד במפעלי תעשייה ענקיים, הזקוקים לידיים עובדות.

הצמיחה הכלכלית העצומה מאופיינת בתחבורת רכבות חסרת תקדים ובתעשיית ייצור שמתפתחת במהירות וזקוקה להמוני ידיים עובדות. הוא מובילה לערי תעשייה ענקיות ומלאות בבני אדם, כולל ילדים העובדים עם הוריהם בתנאי עבודה קשים וסובלים מעוני חריף.

זו המהפכה התעשייתית אותה מאפשרים ומניעים שלל המצאות וחידושי טכנולוגיה, כמו הקיטור שהניע רכבות לכל מקום, או הטלגרף שקישר ממרחקים ואפשר מסחר בינלאומי הולך וגובר.

הכסף והכוח הבריטיים והאירופיים פיתחו את התרבות שהזניקה את הספרות והאמנויות השונות, תנועות פסטורליות באמנות ואדריכלות בה נולד סגנון "התחייה הגותית" (Gothic Revival),לצד רפורמות פוליטיות והמורשת המתמשכת של החברה המערבית המודרנית.

באנגליה הייתה החברה הוויקטוריאנית נוקשה וממוקדת מאוד במוסר, סדר חברתי והיררכיה חברתית נוקשה. מדריכי נימוסים נמכרו בכמויות אדירות, כללי הלבוש היו מחמירים ויחסי המינים עמדו על כללים בלתי כתובים אך ברורים לכולם.

במקביל ועם התחזקות התעשייה והכלכלה, הולך ומתפתח מעמד בינוני עשיר. במדינות רבות מתחזקות תופעות כמו ה"לאומיות" ונולדות תנועות פוליטיות כמו הפמיניזם ומאבקים ראשונים על זכויות נשים, כמו שינויי חוקים סביב רכוש נשים, אך עדיין לא על זכות בחירה לנשים.

אך עניבות ותה ממש לא היו הכל אז, כי מתחת לפני השטח רחש עולם תת-קרקעי של בתי אופיום, לצד עולם של פשע וחיי לילה שלא תוארו בספרי הנימוסים.

מבחינה תרבותית, התקופה הצמיחה כמה מהסופרים הגדולים בתולדות הספרות: צ'ארלס דיקנס (Charles Dickens), ג'ורג' אליוט (George Eliot), תומאס הארדי (Thomas Hardy), ארתור קונאן דויל (Arthur Conan Doyle) ועוד.

נושאי הספרים מגוונים, כצפוי לתקופה הנושאת אופי של שילוב בין רומנטיקה ואפילו חצופה ("אנקת גבהים" מישהו?), לסדר חברתי נוקשה, רצינות מוסרית והפרדה ברורה בין החיים הפומביים לחיים הפרטיים. ואכן, הם כתבו גם על עוני, אי-שוויון ומתחים חברתיים שהציקו לחברה הבריטית מתחת לחזות המהוגנת שלה.

מעצמות התקופה הוויקטוריאנית, לצד האימפריה הבריטית הן גרמניה, צרפת, רוסיה, האימפריה העות'מאנית וארצות הברית של אמריקה, שמזנקת ממלחמת אזרחים לגילוי זהב שיעשיר את קופתה ויגדיל את העוצמה הכלכלית שלה.

המדע והמהפכה המדעית לא ישבו גם הם בצד. ב-1859 מפרסם צ'ארלס דארווין (Charles Darwin) את ספרו "מוצא המינים" (On the Origin of Species), ספר שעם תורת האבולוציה המבצבצת מדפיו ירעיש את העולם, ירגיז את הכנסייה ויוליד קשרים ובעיות בין מדעי הטבע לתיאולוגיה. אנשים שילמו אז הון תועפות כדי לאסוף צמחים נדירים או לצפות בתופעות רפואיות נדירות. אז גם נולד הטיול הגדול בעולם, אליו יצאו צעירים מבתי אצולה מבוססים.

ג'יימס קלארק מקסוול (James Clerk Maxwell) מנסח את תורת האלקטרומגנטיות וג'וזף ליסטר (Joseph Lister) מפתח את הניתוח האספטי שהציל מיליוני חיים.

דוגמה קטנה על הסדר הנוקשה של התקופה מציג מנהג משונה שלכאורה נהגו בחברה הוויקטוריאנית לכסות את רגלי הפסנתרים בבדים, מחשש שרגלי הרהיט החשופות יעוררו מחשבות בלתי הולמות. ההיסטוריונים חלוקים בשאלה האם זה נכון לגמרי, אך הסיפור עצמו מספר הכל על האובססיה הוויקטוריאנית לצניעות ולמראית עין.

התקופה הוויקטוריאנית הניבה גם דברים משונים יותר כמו גני חיות אנושיים, קרקסים שהציגו "פריק שואו" עם אנשים שנולדו עם פגמים גופניים עצובים, או הסקרנות האובססיבית לחיים שאחרי המוות, שהולידה מנהגים כמו ארוחות ליד הקבר וטקסי "סיאנס" בהם ניסו לתקשר עם אהובים שהלכו לעולמם.


הנה התקופה הוויקטוריאנית:

https://youtu.be/Vh0GKer9Sm8


התקופה הוויקטוריאנית קרויה על שמה של ויקטוריה מלכת אנגליה (עברית):

https://youtu.be/VEthpEsz5iM


הנה הכוחות הגדולים של התקופה:

https://youtu.be/QKnRuB9wZ-8?ling.yes


כך בילו את זמנם הפנוי אנשי התקופה:

https://youtu.be/Bkob84FRIgI?long=yes


וסיפורה המלא של התקופה הוויקטוריאנית:

https://youtu.be/M2vnec2sGVo?long=yes

שנות ה-80 (The '80s) של המאה הקודמת היו מהתקופות המרגשות בחיבור שבין טכנולוגיה, בידור, אמנות, אופנה וכסף. אחרי גילוי הצעירים בסיקסטיז וההתרגשות של הסוונטיז, מגיע הפיצוץ הטכנולוגי שמפגיש את הטכנולוגיה עם התרבות הפופולרית.

העשור הזה הוא עידן המחשב האישי, בו אפל לוקחת את אמריקה ומשאירה למיקרוסופט את שאר העולם. זה עולם של לומדות ראשונות שמנסות ללמד תלמידים נבוכים כאילו היו כלבים לאילוף ושל מנהיגות שמנסה להוביל עולם שרוצה ללכת בעצמו ולא רוצה - לא מלחמה קרה ולא מלחמות חמות.

זה עידן המוסיקה הניידת בו הווקמן של סוני הופך לנחלת הכלל ולסמן של סגנון חיים. עולם שהבום בוקס מוציא את המוסיקה לרחובות ומביא את הצעירים להתחיל לרפרפ רגשות ומצוקות.

זה העידן של משחקי המחשב המפוקסלים והזמן של הסאונד הדיגיטלי, עם הקומפקט דיסק והטכנולוגיה הבידורית שמתחילה לפרוץ מכל כיוון.

בבוא הטכנולוגיה המתאימה, גם המוסיקה בשנות ה-80 מתקדמת לאלקטרוניקה. הסינתסייזרים משתלטים על המוסיקה, אפילו "קווין" שהתהדרו שהאלבומים שלהם נעשו בלי סינתסייזרים מתרצים באייטיז ומתקדמים אליהם. ממשק MIDI מחבר אותם למחשבים ומאפשר קומפוזיציה ועיבודים מבוססי מחשב.

הפופולרית. סגנונות חדשים כמו ניו אייג', סינת'פופ ואלקטרו פופ נולדו ולקראת אמצע העשור הופכות למוסיקת הפופ העיקרית והמצליחה.

באופנה הנשית זה העשור של הכתפיים המוגבהים בהגזמה ושל החותלות שהפכו כל נערה לרקדנית בהתהוות. בעשור הזה התסרוקות נעשות מוגזמות ומתולתלות וחולצות הטריקו יוצאות לשוק ונותנות פייט לצבעוניות של צבעי המאכל בגוונים... ובכן, המוגזמים.

זה העשור שאיש לא ישכח, כי ערוץ טלוויזיה אחד בשם MTV שינה בו את תעשיית הבידור ואוטוטו, ממש בעשור הבא, הוא עתיד לגלות שגם אותו כבר לא צריכים.


הנה הטרנדים של העשור הזה:

https://youtu.be/OWBSu-9mrRM


האסתטיקה של שנות ה-80:

https://youtu.be/TCI8lPvr6SM


הלהקות המסונתזות של הסינת'פופ:

https://youtu.be/d5XJ2GiR6Bo


התסרוקות:

https://youtu.be/GTQuVW4ZH7M


המחשבים המרתקים של האייטיז:

https://youtu.be/TXNKkx_ZcaQ


והמוסיקה של האייטיז:

https://youtu.be/Bxz6jShW-3E?long=yes

פרס אוסקר, שנקרא באנגלית Academy Award, הוא פרס שמעניקה בכל שנה האקדמיה האמריקאית לקולנוע. האוסקר נחשב לפרס הקולנוע היוקרתי ביותר בארה"ב ובעולם כולו.

הטקס נערך בלוס אנג'לס, ומשודר בטלוויזיה, כשמליוני צופים מארה"ב ומהעולם כולו צופים בו בזמן אמת.

דמות פסלון האוסקר שמוענק לזוכים היא של אביר האוחז בחרב גדולה, וניצב על גליל של סרט קולנוע.

בין הפרסים שמוענקים בטקס האוסקר נמצאים פרסי אוסקר לסרט הטוב ביותר, במאי מצטיין, שחקן בתפקיד ראשי, שחקנית בתפקיד ראשי, שחקן ושחקנית בתפקידים משניים, תסריט מקורי, אפקטים ועוד ועוד.

כמה סרטים ישראליים היו מועמדים לזכיה באוסקר במהלך השנים, לרוב בקטגוריית הסרט הזר.


הנה זכייתו המרגשת של השחקן טום הנקס באוסקר על תפקיד ראשי בסרט "פורסט גאמפ":

http://youtu.be/Vd420MYpGek


טקס האוסקר בשנים האחרונות, שמדגים את האירוע המקצועי ומפואר והמעט-חופר הזה:

http://youtu.be/Jrt2xoy5UHo

גם זה קרה בשנת 1967, השנה שבה התרחשו כל כך הרבה דברים ששינו את תרבות המערב. מה זה זה? - בשנה זו מוציא לאור העתידן וחלוץ מחקר התקשורת מרשל מקלוהן את ספרו המהפכני "המדיום הוא המסר".

"המדיום הוא המסר" (The medium is the message) דיבר על כך שהאופי הטכנולוגי של כל מדיום התקשורתי הוא הרבה יותר חשוב מהתוכן שמועבר בו. במילים אחרות - שיטת המסירה של המסר משפיעה עלינו לא פחות ולעתים אפילו יותר מהתוכן של המסר.

כלומר, הטענה הייתה שבניגוד למה שחשבו כולם עד אז, לא התוכן מכיל את המסר, אלא המדיום הוא שמעצב את המסר. בתקופה שבה פורסם הספר, נשמעה הטענה הזו מוגזמת ומופרכת לגמרי.

חשוב לזכור, שכל המדיומים התקשורתיים המרכזיים - כלומר אמצעי התקשורת, היו אז משמעותית חד-כיווניים. העיתונים פעלו בכיוון אחד, מהמערכת אל הקוראים. כך גם הרדיו והטלוויזיה, שהיה אז אמנם מעט ביטוי לצרכנים בהם, בשיחות עם מאזינים או בתכניות נוסח ד"ש עם שיר, אבל התקשורת הדו-צדדית, הייתה אז מוגבלת וראשונית.

מכאן הסיבה שאנשים התקשו לקבל אז, בזמן אמת, את הטענה על נחיתותו, באשר למסר, של התוכן למול המדיום.

אבל עם הזמן החלו אנשים להבין את רעיונותיו של מקלוהן ולראותם הולכים ומתממשים. יותר ויותר מומחים טענו שהוא צדק.

מה שהפך את "המדיום הוא המסר" לרב מכר ולאבן יסוד בפוסט מודרניזם, היו התפתחויות באמצעי התקשורת, שהראו עד כמה המדיום הפופולרי בכל תקופה הוא בעל חשיבות, לא פחותה ואולי אף משמעותית, לעיתים, מהמסרים העוברים בו. אין כמו המדיום השליט בכל תקופה, כמי או כמה שקובע את צורת החיים, סגנון החיים והדרך שבה חיים בני האדם באותה תקופה. זה, אם תרצו, המסר.

היום, אחרי כמעט יובל והשתלטות מדהימה של מדיומים תקשורתיים חדשים ודו-כיווניים, דוגמת האינטרנט, הטלפונים החכמים, הבלוגים, טוויטר ועוד, ניתן לראות כיצד הם שאבו את הרוח האנושית אליהם, הפנו אותנו לריכוז בעצמנו, באינדוודואל, הביאו לניתוק מסוים מהסביבה ולתקשורת חברתית באמצעות הטכנולוגיה הזו, שיטחו את המסרים, לדלים יותר, קצרים, עילגים וכך הלאה.

אגב, בגלל טעות דפוס יצא הספר בגרסתו הראשונה עם הכותרת "המדיום הוא המסאז'" ומספרים שמקלוהן אהב את הרעיון והשאיר אותו כך. זאת מכיוון שהאמין שאכן הטלוויזיה עושה סוג של מסאז' למוח וגורמת לו להתנהג בצורות מסוימות. מגניב לדעת שגם חוקרים רציניים אוחזים בחוש הומור ובהיגיון משונה במנות גדושות.

גם סיפורי מקלוהן הפנטסטיים על "הכפר הגלובלי" שבו אין כל הבדלים תרבותיים בין בני אדם מקצוות שונים של האולם, נשמעו כמו אגדות בלתי אפשריות. והיום?


הנה ההסבר של המדיום הוא המסר:

https://youtu.be/gCr2binb4Fs


המדיום הוא המסר:

https://youtu.be/Ko6J9v1C9zE


שאלות למרשל מקלוהן על טענתו:

https://youtu.be/h2dHqdvXsys


כך הוא מדגים בעזרת התיאוריה שלו את העימות המפורסם בין קנדי לניקסון:

https://youtu.be/fgv72SRHdUI


יש חברות שמפרסמות על גב הרעיון הזה:

https://youtu.be/WeVJwb1OnYc


וסרט תיעודי על המדיום שהוא המסר:

https://youtu.be/t1axnba_Ueg?long=yes

פניו של אלפרד נובל, ממציא חומרי הנפץ, החווירו. אל מול עיניו הוא ראה את המורשת האיומה שתיוותר אחריו, שלא ברצונו. זה היה ככל הנראה עיתון צרפתי שבכותרתו הופיע הדיווח השגוי על מותו שלו, בעוד שאחיו לודוויג הוא זה שמת.

כותרת הידיעה בעיתון הייתה "סוחר המוות מת".

הוא הרי רצה רק טוב. כמו אביו, גם אלפרד נובל היה יצרן של חומרי נפץ. הוא היה חוקר מעולה וממציא מוכשר ופורה במיוחד. עוד לפניו, בשנת 1847, הומצא הניטרוגליצרין הקטלני, שחולשתו הייתה חוסר היציבות שלו והפגיעות והמוות שזרע לא פעם, גם בקרב מפעיליו.

נובל הצעיר המציא את הדינמיט והצליח להפוך אותו לחומר הנפץ השימושי והנפוץ בעולם. הוא עשה זאת על כתפי המצאת הניטרוגליצרין. כי נובל הגאון הצליח "לאלף" את החומר הבלתי יציב ולפתח את הדינמיט, שהיה קטלני לא פחות מהניטרוגליצרין, אבל יציב הרבה יותר ומשמעותית פחות מסוכן למפעיליו.

התוצאה העסקית הייתה מסחררת. אלפרד נובל הקים אימפריה תעשייתית ענקית, שהגיעה לכדי בתי חרושת לדינמיט ב-11 ארצות שונות. אך האיש הצנוע מעולם לא אהב את המסחר ואת ניהול הכסף הרב שהניבו לו חומרי הנפץ שיצר. בתוך תוכו נשאר מדען צנוע ושוחר שלום.

האגדה מספרת שאותה ידיעה שגוייה בעיתון השפיעה מאד על נובל הזקן. לקראת סוף חייו החליט נובל שלא הוריש את הונו לקרוביו. הוא מעולם לא נשא אישה, ילדים לא היו לו והוא לא רצה להוריש את רכושו לבני משפחתו. "אושר לא צועד ביחד עם הון שבא בירושה", הוא נהג לומר.

במקום זאת החליט אלפרד להקים עם ההון שלו קרן שמהכספים שישקיע בה יוענקו בכל שנה פרסים גדולים למדענים בתחומים שתורמים לאנושות, כמו פיזיקה, רפואה, כימיה, ספרות ושלום.

על שמו הם נקראים עד היום "פרסי נובל".

בעזרת הפרסים הללו הוא קיווה לכפר על הפיתוח הטכנולוגי ההרסני שיצר שלא במתכוון. הוא רצה לתרום לשלום דווקא כמו גם למחקר לתועלת המין האנושי וליצירת המצאות ויצירות שיניבו טוב לבני האדם - ההפך המוחלט מכל הפצצות וההרס שיצר הדינמיט שהמציא בצעירותו.

זה היה אולי תמים מצידו לחשוב שהפרסים שמעניקה הקרן שלו ישנו את העתיד, אבל הם לפחות חושפים את הצד היפה שבאנושות ומחזקת את העושים לתועלתה.


הנה סיפורו של הכימאי אלפרד נובל והפרס היוקרתי בעולם שנתן (מתורגם):

https://youtu.be/rXhpK_lhonA


על אלפרד נובל, המצאת הדינמיט ורגשות האשם שהובילו לחלוקת פרס נובל:

http://youtu.be/tQpLtGWcP5g


דברים שחשוב לדעת עליו:

http://youtu.be/_NthHy785S8


ותולדות פרס נובל:

http://youtu.be/Z1jurgfMwMM

אנשים רבים שמנגנים ברחוב עושים זאת כדי להתפרנס. האמת היא שאפשר להרוויח די יפה מנגינה כזו. הטיפים של העוברים והשבים לנגני הרחוב לא רעים וחלקם גם מאזין בקשב לאמנות של הנגן.

רבים מאמני הרחוב רואים בזה עיסוק רציני וקבוע ויש כאלה שעושים זאת כל חייהם הבוגרים. בסקרים שנערכו בקרב אוכלוסיות מערביות מסתבר שהרוב רואה בעבודה הזו מקצוע שמכבד את בעליו.

אמנים רבים רואים בעיסוק הזה דרך טובה לפתח את עצמם ואת יכולות הביצוע שלהם, לגבור על פחד במה או פחד קהל ועוד. נגנים צעירים רוכשים בטחון עצמי בנגינה ברחוב ולא מעטים החלו כנגני רחוב והפכו לאמנים מוכרים.

אהוד בנאי הישראלי הוא מהאמנים הטובים בישראל וניגן שנים רבות, עוד לפני שהתפרסם, בתור נגן רחוב ברחבי אירופה.


הנה נגן רחוב בהודו:

http://youtu.be/9rxzu0NvjME


מתופף רחוב מדהים בעל סט של אריזות פלסטיק:

http://youtu.be/FqJdzYY_Fas


והרכב שמנגן מוסיקה עממית ברחוב:

http://youtu.be/o0-rPKIxfrA

בני המיה או המאיה (Maya) הוא השם שנתנו לשבטים שונים ממרכז אמריקה, עם לשון ותרבות דומות. בני המאיה מנו בשיא כ-14 מליון תושבים וישבו במשך למעלה מ-3,000 שנה, על שטח עצום - ממקסיקו ועד גואטמלה והונדורס של היום.

תרבות המאיה הגיעה לשיא במאות 3-9 לספירה. בני המאיה יצרו את אחת התרבויות המפותחות ביותר באמריקה שלפני הכיבוש האירופי במאה ה־16 ואז החלו לדעוך.

לצד התרבות העשירה של המאיה, שנחשפה בממצאים ארכיאולוגיים, בני המאיה רכשו ידע עצום בתחומים כמו אסטרונומיה ובמדעים כמו מתמטיקה והם יישמו חלק גדול מהידע הזה בהנדסה ובתכנון מקדשים על פי גרמי השמיים.

את כתב הסמלים הייחודי של בני המאיה, מעין הירוגליפים שמזכירים קצת את אלו של המצרים הקדמונים, לא הצליחו עד היום לפענח לגמרי.

בני המאיה היו גם עשירים וזה בא לידי ביטוי בתרבותם. עדות לעושר הגדול של תרבות המאיה העתיקה מהווים השרידים שנחשפו בחפירות ארכיאולוגיות וביניהם פירמידות מדהימות, מקדשים מרהיבים, קברים עצומים, פסלים, כדים, ציורי קיר ותכשיטים יקרים.


הכירו את תרבות המאיה:

https://youtu.be/VtJK6AStK50


קצת על המשך תרבות המאיה בגואטמלה (עברית):

http://youtu.be/qW3J_ekQKZI


הנה אימפריית המאיה:

https://youtu.be/Q6eBJjdca14


סיפורה של תרבות המאיה:

https://youtu.be/pXpdruZ04R4


מצגת וידאו על המיתוסים של בני תרבות המאיה (עברית):

https://youtu.be/2FG0GjMQ1cw


דוגמה למקדשים טכנולוגיים שהדת של המאיה בנתה כדי לזהות את חילופי העונות:

https://youtu.be/l17lhkmFiWI


על אתרי המאיה, בני המאיה שמדברים היום ספרדית ושפת המאיה:

http://youtu.be/U7fqvhjLUyY


אנשי המאיה:

http://youtu.be/86F10IrvVus


וסרטון תיעודי על המאיה:

https://youtu.be/iaKofHyZ00c?long=yes

הנַבַּטִים (Nabataeans) היו עם נוודים קדום שהתפתח משבטים שהגיעו מחצי האי ערב לאזור ארץ ישראל במאה ה-4 לפני הספירה הנוצרית.

היתרון של הנבטים במדבר היה ביכולת לאתר מים במדבר ולשרוד בו. הם נהגו לחצות מדבריות בשיירות ענק שהכילו מאות גמלים.

הם הביאו סחורות לנמל עזה שממנו נשלחו למצרים, לעיבוד והפיכה לסחורה "ברמה אירופית". משם נשלחו הסחורות המעובדות לאירופה, כדי למכור אותן ביוון העתיקה וברומי.

בין הסחורות שאותן העבירו הנבטים דרך המדבר היו בעיקר בשמים, תבלינים מהודו, בדים יקרים, מלח וחומרים ליצירת מומיות.

בירת ממלכתם של הנבטים הייתה העיר פטרה שנמצאת כיום בירדן. בישראל הם הקימו עשרות ישובים וכפרים ושש ערים: עבדת, ממשית, ניצנה, שבטה, רחובות וחלוצה. חלק מהערים שימשו כתחנת עצירה והתרעננות לשיירות המסחר שהגיעו מפטרה לעזה.

השם "נבטים" ניתן להם על ידי היוונים, על שם אזור נבטיה, שם שניתן לו על ידי יוספוס פלביוס.

הנבטים נהגו להעביר סחורות לאורך "דרך הבשמים", אחת מדרכי המסחר החשובות בעולם העתיק. דרכה עברו סחורות מחצי האי ערב אל חופי הים התיכון שבארץ ישראל.

הנבטים שלטו בדרך זו לתקופה ארוכה ודאגו להקים בה תחנות מעבר כל כמה עשרות קילומטרים ולחפור בורות לאגירת מים, כדי לספק שתיה למלווים ולגמלים.


הנה הנבטים והעיר הנבטית ממשית, שנמצאת בנגב (עברית):

http://youtu.be/BmJOsVbh41M?t=3m14s


עוד עיר נבטית מהנגב, העיר עבדת בצילום מהאוויר:

http://youtu.be/F_FAXGOLFw4?t=4m45s


ועיר הנבטים מואה:

http://youtu.be/eFhJfMPPliU

עד שאזרח אמריקאי בשם טד וויליאמס התמכר לסמים ואלכוהול, הוא היה איש עובד ורציני. אבל החיים לא היו לו פשוטים, הוא התמכר והפך להומלס, שליקט תרומות בפינת הרחוב. וויליאמס השתמש בקול הרדיופוני המדהים שלו, שבעבר אף עבד איתו כקריין, כדי להרשים נהגים ולבקש נדבות.

הכל השתנה ביום אחד, לאחר שנהג צילם אותו והעלה את הסרטון לרשת. סיפורו הפך לידוע בכל העולם. מרגע שהסרטון עם קולו עלה ליוטיוב, הוא זכה לעשרות מיליוני צפיות וההומלס מפינת הרחוב הפך לסלב רשת. זה הרגע שחייו קיבלו תפנית. טד קיבל עבודה ברדיו וזכה לפרסום עולמי.

סיפורו של וויליאמס הוא דוגמה מצוינת לתרבות הרווחת ברשת, של יכולת לגייס רגש לטובת או נגד אנשים. הצפה של סיפור ברשת יכולה להביא לשינויים בחייו של האדם שבמוקד הסיפור, לטוב ולרע.


הנה הסיפור על ההומלס הרדיופוני (מתורגם):

http://youtu.be/n58BM8FkN_Q


הנה סרטון על הסיפור המופלא של טד וויליאמס, ההומלס שהשתקם:

https://youtu.be/wDixNmuAkus?long=yes

הממלוכים היו חיילים עבדים, בני חסות שנקנו לעבדות מהוריהם הרעבים, על ידי המוסלמים. לאחר שהתאסלמו במצוות הסולטאן התורכי וגודלו להיות לוחמים, הם שוחררו מהעבדות והפכו לחיילים מקצועיים בשירות הסולטאן.

אמנם לאחר התאסלמותם הם פסקו להיות עבדים אך עדיין חויבו בנאמנות לבעליהם. ההיחלשות של שושלת בית עבאס הביאה לשימוש רב בלוחמים ממלוכים שהיו ידועים כחזקים, נאמנים ומאורגנים היטב. אך בעקבות ההתפוררות של השלטון העבאסי התחזקו הממלוכים מאד בעולם האיסלמי.

בהדרגה, משירות הח'ליפים של בית עבאס המוסלמי, הם הרגו את הסולטאן והפכו בעצמם לשליטים, לאחר שהביסו את המונגולים בקרב. הם עתידים להקים איפריה שתשלוט במזרח התיכון במשך 250 שנה.

במאה ה-13 הם הקימו סולטנות ממלוכית במצרים ובהמשך הצליחו הממלוכים להקים ממלכות משלהם גם באזור בגדד ואפילו בהודו. הם כבשו את סוריה וגם את עכו והצליחו להבריח מהארץ גם את הצלבנים.

פירוש המילה ממלוכים הוא "נקנה", רמז להיותם עבדים קנויים.


הנה סיפור כיבוש עכו על ידי הממלוכים והחרבתה כדי שהצלבנים לא ישובו אליה (עברית):

http://youtu.be/cjaD1kU2-Fw


הכי מדהים זה שהממלוכים ומלכם בייברס אחראים למחירי הנדל"ן בישראל של היום (עברית):

https://youtu.be/QnyUROheCr0


קיצור עלייתם של העבדים הממלוכים לשליטה:

https://youtu.be/dnwUcTVcf70?si=LnCudi3KN9jLcpcb


פרק תיעודי על האימפריה הממלוכית ושלטונה במזרח התיכון (עברית):

https://youtu.be/u-uj9gdlilA?long=yes


וסרטון תיעודי נוסף על הממלוכים:

https://youtu.be/hy3zxZ5hIVM?long=yes

הכל התחיל כשקיסר רומי דיוקלטיאנוס הבין שהקיסרות שלו כל כך גדולה שקשה מאד לשלוט בכולה מרומי. בשנת 330 לספירה, הוא חילק אותה לשני חלקים:

החלק המערבי המשיך ונשלט מרומי והחלק המזרחי שנשלט מביזנטיון ובירתה קונסטנטינופול (איסטנבול של היום).

הקיסר לא ידע שכעבור כמה שנים תיבזז רומי ואז תהפוך ביזנטיון לאימפריה החשובה יותר.

האימפריה הביזנטית הייתה המשך לתרבויות של האימפריה הרומית ויוון העתיקה שלפניה. קרוב ל-1,000 שנה היא התקיימה ואף הגנה על אירופה מהאסלאם המתחזק במזרח התיכון.

פיצול הקיסרות הרומית בשנת 395 התקיים עד לנפילתה הסופית של קונסטנטינופול, בירתה של האימפריה הביזנטית, בשנת 1453.

קונסטנטינופול נפלה בידי הטורקים העות'מאנים. זה היה סופה המוחלט של האימפריה הביזנטית ובזאת היא סיימה את תפקידה ההיסטורי לתמיד.


על עלייתה ונפילתה של ביזנטיון (מתורגם):

https://youtu.be/Okph9wt8I0A


עוד מתולדות צמיחתה של האימפריה הביזנטית:

http://youtu.be/Ei9xKYXe464


פרק תיעודי על האימפריה הביזנטית שמשתלטת על המזרח (עברית):

https://youtu.be/FBjPNu0MYJg?long=yes


ועוד על צמיחת ונפילת האימפריה הביזנטית האדירה:

https://youtu.be/JavVjr-GHC4?long=yes

המוסיקה (Music) היא מהאמנויות הקדומות והמרתקות שיצר המין האנושי. היא קיימת בכל תרבות ידועה, בכל יבשת ובכל תקופה היסטורית.

אנתרופולוגים מצאו עדויות לכלי נגינה בני יותר מ-40,000 שנה, דוגמת חלילים שנחצבו מעצם גף של נשר הגריפון (griffon vulture) ומשנהב ממותה, שנמצאו במערות באזור גרמניה של היום, מה שמהווה הוכחה לכך שהמוסיקה היא אחת מצורות הביטוי הקדומות ביותר בתולדות המין האנושי.

בהגדרתה הפשוטה ביותר, מוסיקה היא ארגון של קולות בזמן. שני המרכיבים הבסיסיים שלה הם גובה הצליל (pitch) וקצב (rhythm). מעליהם נבנות שכבות מורכבות יותר,, כמו מלודיה (melody), הרמוניה (harmony) ותיזמור (orchestration).

המוח האנושי מגיב למוסיקה בצורה עמוקה ומיידית. מחקר מ-2011 של החוקרת ואלורי סאלימפור (Valorie Salimpoor) הראה שברגעי השיא הרגשיים של המוסיקה המוח משחרר דופמין (dopamine), אותם רגעים שגורמים לעור לסמור. זה מסביר מדוע מוסיקה טובה ממש מרגישה לנו כמו פרס לנשמה.

מה שמייחד את המוסיקה מכל אמנות אחרת הוא הקיום שלה רק בממד הזמן. ציור תלוי על קיר וניתן לחזור אליו כל אימת שנרצה, בעוד שיר קיים רק בזמן שהוא מתנגן. זה מעמיד אותם קרוב יותר לשיחה מאשר לחפץ.

בשל האופי הערטילאי שלה וביחס לאמנויות אחרות יש למוסיקה מעמד של אמנות-על. הצליל המוגדר, שהוא חומר הגלם שלה, מתקיים לא במציאות, אלא רק באמנות. מכאן שהצליל שונה מהצבע והצורה הקיימים בטבע ממילא ושהם מהווים את חומרי הגלם ה"ארציים" של האמנויות האחרות, הן האמנויות הפלסטיות.

מבקר המוסיקה והתיאורטיקן הגרמני אדוארד הנסליק (Eduard Hanslick) טען שמוסיקה היא "צורות הנעות בצלילים", כלומר שהיופי שלה טמון בתנועה עצמה.

המוסיקה גם חוצה שפות. ניסויים פסיכולוגיים שונים הראו שאנשים ממגוון תרבויות ללא קשר ביניהן חווים רגשות דומים בקטעי מוסיקה זהים, אפילו כשהם לא מכירים את הז'אנר. מוסיקה עצובה נשמעת עצובה גם לאוזן שלא הורגלה בה. זו תכונה שנדירה מאוד בעולם האמנות. פרופסור דליה כהן הייתה אומרת שאלו חלק מהסכמות הטבעיות.

יש במוסיקה עוד משהו מדהים: היא עובדת בשתי רמות בו-זמנית. האחת רגשית וגופנית ובה הלב פועם בקצב עולה, הגוף מתחיל לזוז ועולה תחושת רטט. האחרת היא אינטלקטואלית, בה המוח עוקב אחרי מבנה הרמוניה ומזהה מוטיבים חוזרים.

גדול מלחיני הבארוק יוהאן סבסטיאן באך (Johann Sebastian Bach) ידוע כקומפוזיטור שעבד על שתי הרמות גם יחד: מוסיקה מרגשת ובה בעת מדויקת ומתמטית כמו שעון, מה שמראה גם דגלס היפשטטר בספרו הנודע "גדל, אשר, באך".

שתי אנקדוטות ממחישות את הכוח יוצא הדופן הזה של "אמנות המוזות". לודביג ואן בטהובן (Ludwig van Beethoven) היה חרש לגמרי כשהלחין את הסימפוניה התשיעית (Symphony No. 9), אחת היצירות האהובות בתולדות המוסיקה. בהופעת הבכורה שנערכה ב-7 במאי 1824 בווינה, הוא לא שמע דבר מהתגובות הנלהבות של הקהל, עד שהסולנית קרוליין אונגר (Caroline Unger) סובבה אותו לכיוון הקהל והוא חווה את הקהל המתפעם מההישג הבלתי נתפס שביצירה הסימפונית שלראשונה שולבה בשירת מקהלה מרטיטה.

סיפור שונה לגמרי קרה עם וולפגנג אמדאוס מוצרט (Wolfgang Amadeus Mozart). בגיל 14 הוא שמע ברומא את ה"מיזררה" (Miserere) של גרגוריו אלגרי (Gregorio Allegri), יצירת המקהלה הנודעת שהוותיקן אסר בצו רשמי לשכפל. מוצרט בעל הזיכרון המדהים (רק אחד מכשרונותיו הבלתי נתפסים) שב הביתה באותו ערב ורשם את היצירה מהזיכרון ובמדויק.

המוסיקה גם לא דורשת מכשיר. הקול האנושי הוא הכלי הקדום ביותר, כלי שיש לכולם גישה אליו ללא אימון מיוחד. זה מסביר מדוע שירה מתקיימת בכל מעגלי החיים השונים - בשירי ערש, שירי משחק, שירי חגים, שירי עבודה, בטקסי נישואין, לידה, קבורה וקרב בכל תרבות שנחקרה אי-פעם.


הנה המוסיקה:

https://youtu.be/ftlUJ_e2HTM


מקור של המושג מוסיקה ביוון העתיקה (מתורגם):

https://youtu.be/-1aAunaw1GA


חשבתם שמוסיקה זה רק לבני אדם? (עברית)

https://youtu.be/Cobq9IpEsTk


הנה פסנתרן שמדגים בנגינה 350 שנה של מוסיקה:

https://youtu.be/sAfmDnkJD60


ביצוע נהדר שמדגים את הסגנונות המשתנים של 2000 השנה האחרונות בתולדות המוסיקה:

https://youtu.be/qOZb7KeJUQ8


וגם במוסיקה לפעמים נופלים... (פספוסים)

https://youtu.be/hnh52MgLNw0?long=yes