תרבות (Culture) היא מכלול הנורמות וצורת החיים המיוחדת לחברה אנושית מסוימת.

התרבות כוללת שפה, אמנות, ספרות, אופנה, מסורת, אוכל וסיפורים. תרבות היא תוצר של הערכים, הרעיונות החברתיים או האידיאלים והאמונות של החברה הזו.

מקור המילה הוא ככל הנראה במילה האכדית tarbûtu שפירושה "חניך". ואכן, המושג "בני תרבות" משמש בימינו לתיאור של אנשים משכילים ונאורים, שחונכו בסביבה תרבותית, שהקנתה להם התנהגות מתאימה.

אגב, אותה מילה 'תרבות' משמשת גם לתיאור החברה האנושית המתקדמת שנוצרה לאחר המהפכה החקלאית. במהלכה עבר בני האדם הקדמונים מחברות של ציידים-לקטים לעיסוק בחקלאות ולהתיישבות בישובי קבע. הם החלו להקים יישובים ואף ערים, האוכלוסיה גדלה והחלה להיווצר התרבות האנושית, על חוקיה, אמונותיה כולל הדתיות ומערכות סמלים שונות.

יש המתייחסים ליישוב הניאוליתי צ'טל הויוק (Chatalhoyuk), שהתקיים לפני 8,000 שנה בחבל אנטוליה בטורקיה, כערש התרבות האנושית, אבל זו רק השערה. התרבות השלמה העתיקה ביותר הידועה לנו כיום, היא התרבות השומרית שהתקיימה לפני כ-5,000 שנה.

ואם במרבית שימושיו תרבות הוא מושג חיובי, מי שיצא ל"תרבות רעה" הוא מי שיצא מההתנהגות התרבותית של אותם בני תרבות, אלה שחונכו לנהוג כחלק מהסביבה התרבותית. בהקשר הזה ראוי להזכיר את האמרה הנאצית היהירה והצינית שבה אומר הקלגס הנאצי (יש המייחסים זאת להרמן גרינג) "בכל פעם שאני שומע את המלה תרבות אני שולח את היד לאקדח..."

המושג 'תרבות' גם הושאל למכלול ההתנהגות בהקשרים ספציפיים, כמו מושג "תרבות הגוף", המציין את החיים הכרוכים בטיפוח הגוף ובריאותו, תרבות פנאי, המתייחס להרגלי הפנאי של בני-אדם, או תרבות הצריכה - המתייחס לאופן שבו אנשים מתנהלים בקניות שהם עושים, בבחירות המוצרים, כמויות הקניה, בולמוסי קניות וכדומה.

יש גם את "תרבות האינסטנט" (Instant Culture), מושג המתייחס לתרבות של "מיד" ו"עכשיו", שכל כך התפתחה בעידן העכשווי בו דחיית סיפוקים הופכת נדירה יותר ויותר.


הנה התרבות:

https://youtu.be/yB7WwENGOgw


התרבות הישראלית (עברית):

https://youtu.be/Ih7_PhncrzE


כך הטלוויזיה החינוכית הגדירה את התרבות (עברית):

https://youtu.be/EuM0VdjGhtg


והנה תרבות הצריכה (עברית):

https://youtu.be/rcGD4VBMuW8

"דימוי" (Simile), שהוא השוואה בין שני רכיבים לשוניים מתחומים שונים, שיש ביניהם יסוד משותף ודומה, אך לא זהה. דימוי בדרך כלל יכלול מילה או אות שמתארת הקבלה. לדוגמה "כמו", "כ", ("צדיק כתמר יפרח") "מ", או "יותר מ" ("גדול מהחיים").

מֶטָפוֹרָה (Metaphor), יותר מדימוי, היא שימוש במשהו אחד או בתכונותיו כדי להדגים דבר אחר. במטפורה, בניגוד לדימוי, לא תהיה מילת השוואה, דוגמת "כמו", "כ" ודומותיהן.

כשמישהו מספר על אדם אחר שהוא והוא "גנבו כמה סוסים יחד" הוא ממש לא מתכוון להתוודות על פשע שביצעו הוא עם ההוא. הוא משתמש במטאפורה שנועדה להסביר שלשניהם עבר של פעולות משותפות. אומרים את זה לא פעם אנשי עסקים מכובדים, פוליטיקאים מורמים מעם ואנשי תרבות שפעילות פלילית היא ממש לא עניינם. אגב, בניגוד לתדמית הציבורית של רבים מהפוליטיקאים - מרביתם באמת אינם כאלה.

אז אם דימויים משמשים בעיקר אנשים שכותבים ספרות ושירה, מטפורות משמשות ביום יום אנשים רבים ולאו דווקא כותבים או יוצרים. כשאומרים על מישהו בחדשות או בשיחה בבית, שהוא "פשט רגל", מתכוונים שהוא איבד את כל נכסיו. מישהו ש"גמר את הסוס" ממש לא הרג סוס כלשהו אלא במטפורה פשוטה איבד את היכולת שלו...

לא פעם, אגב, יכול להסתתר בין שני המושגים עוד מושג חשוב והוא הסַאבְּטֵקְסְט (Subtext), שהוא הרעיון הסמוי, או טקסט המשנה שלא פעם טומנים מחברי היצירה. התוכן הסמוי הזה יכול להסתתר בתוך יצירת אמנות נרטיבית, כמו מחזה, ספר, סרט, סדרה או אפילו בתוך משחק וידאו או יצירה מוסיקלית.


דוגמאות?
========
"אאוריקה חכמה כאיינשטיין" הוא דימוי.

"איינשטיין כבר הספיק לשכוח את מה שאאוריקה לומדת עכשיו" זו מטפורה.

"מאחורי ארכימדס העירום הרוקד ברחוב בסירקוזה" מסתתר לו ודאי סאבטקסט כלשהו.

"הוא הרים לה" היא מטפורה עכשווית, המתארת מישהו שהחמיא למישהי ולא מישהו שהרים לה את החצאית.


הנה הכוח של המטפורה (מתורגם):

https://youtu.be/A0edKgL9EgM


וכך קיבלו הלומברדים בימי הביניים דימוי של שבלולים:

https://youtu.be/6ISOK-XtvYs

החוקרים משערים שבמסופוטמיה (Mesopotamia), אזור שנקרא בעברית "הסהר הפורה", בין איראן, עיראק ותורכיה של היום, נולדה התרבות האנושית.

מיקומה של מסופוטמיה הוא בארם נהריים, לאורך ובין נהרות הפרת והחידקל. בה המציאו רבים מהדברים שקשורים בערש התרבות האנושית.

במסופוטמיה התרחשה המהפכה החקלאית לראשונה והאדם החל לעבד את האדמה. בה פיתחו את שיטת ההשקיה הראשונה בהיסטוריה, יסדו את העיר הראשונה ובה קמה גם האימפריה הראשונה בעולם, האימפריה האכדית.

אנשי מסופוטמיה היו אלה שחילקו ומדדו לראשונה את הזמן, אלו שהמציאו את הכתב והתחילו בכתיבה של חוקים. במסופוטמיה המציאו השומרים את הגלגל. הם גם המציאו את המסחר בכסף והחלו להחליף סחורות בתשלום.

את השומרים הכניעו האכדים בראשות סרגון והם שהפכו לאימפריה הראשונה. 200 שנה אחרי כן הם הובסו ועלתה האימפריה הבבלית ומכאן תתפתח רוב התרבות האנושית.


הנה סרטון על מסופוטמיה והתרומה שלה לאנושות:

http://youtu.be/c-EPqobSsD8


סיור באנימציה בעיר מסופוטמית אופיינית:

http://youtu.be/tjMqMskoHrg


סרטון ארוך יותר על הסהר הפורה, מסופוטמיה:

http://youtu.be/-58v5uGJAt4?long=yes


וסרט תיעודי מלא וארוך על ערש התרבות האנושית במסופוטמיה:

https://youtu.be/ha1NneZGm7A?long=yes

את הזמן איש לא המציא. הזמן הוא מושג טבעי וישנן יחידות זמן טבעיות, שנוצרו מהטבע ומתנועת כדור הארץ בחלל.

לצד הזמן הטבעי, קיימות יחידות הזמן המלאכותיות, שיצר האדם כדי לארגן את פעילותו ביעילות. אלה נוצרו במהלך התפתחות התרבות האנושית.

משערים שמדידת הזמן החלה בתרבות השומרית ופותחה גם אחריה, באימפריה הבבלית, בה חלקו את השנה לחודשים, שבועות וימים.

בבל הייתה עיר עשירה ומפותחת במדע. אסטרונומים בבלים החלו לרשום אירועים בחלל כבר משנת 747 לפני הספירה.

המתמטיקה הבבלית הייתה מתקדמת מאד והיא לא התבססה על החלוקה ל-10 כמו היום אלא על 60. כך הם החליטו לחלק את הזמן ל-60 שניות בדקה, 60 דקות בשעה ו-360 יום בשנה ובזוויות המעגל.


הנה תולדות ומשמעות הזמן (מתורגם):

https://youtu.be/R3tbVHlsKhs


מושג הזמן ומדידתו, כפי שאנו מכירים אותם:

http://youtu.be/nIZ2ibR_q6A


ההיסטוריה של מדידת הזמן עד היום:

http://youtu.be/ggvRga_JqXw?t=34s


בחיוך - מתי נולדה הספירה לאחור ומתי היא מגוחכת (עברית):

https://youtu.be/Ou3fQSRWadM


וסרט תיעודי על הזמן ומשמעותו:

https://youtu.be/2TiQidGPHA4?long=yes

תרבות האינסטנט (Instant Culture) היא תרבות של "מיד" ו"עכשיו". בעידן המודרני אנו מצפים שהכל יהיה מיידי ושלא נחכה או נעבוד על דברים ועל השגה שלהם הרבה זמן.

זמן הוא כסף, אמרו לנו פעם... תרבות האינסטנט נולדה עוד הרבה לפני שהיא זכתה לשם. בעולם של נס קפה, אינסטנט פודינג וארוחות מוכנות, שמוסיפים להן מים רותחים, החל האדם להתמכר לכאן ועכשיו. הדואר החל להיזנח בשנות ה-90 לטובת המייל ואחר-כך הגיעו המסרונים ואז המסרים המיידיים ואחר כל ווטסאפ ואין כבר משהו שהוא לא ממש מיד ולא נשלח ל-30 איש לפחות...

הנגישות המיידית לכל דבר שצריך. הכביש מהיר, המזון מהיר והכל בשאיפה לכאן ועכשיו. גוגל מספק מידע בשניות, הנגישות למוסיקה שנותן אתר יוטיוב היא אינסופית, כך גם הידע שנותנת ויקיפדיה בשניות והגישה המהירה לחברים שלנו, שנותנות הרשתות החברתיות פייסבוק, ווטסאפ ואינסטגרם - הכל כאן ועכשיו ומיד. גם תרבות הריאליטי מאפשרת לרוצים להתפרסם לעשות זאת בלי המתנה להבשלה איטית ונכונה. גם הטלוויזיה המפוצצת ביותר ערוצים ממה שאדם צריך. בכל רגע אפשר לראות סרט לפי טעמך באיזה שהוא ערוץ, או בהולו, נטפליקס או סתם להוריד מהטורנט. היכרויות? - מיד. חיפוש עבודה? - עכשיו. אונליין. ספרים אלקטרוניים יורדים מיד ולא צריך ללכת לחנות הספרים רק כדי לגלות שהיא סגורה או שהספר שרצית לא נמצא ברשת כבר 20 שנה. תוכנות כבר לא קונים אלא מורידים ויש כאלה שאפילו תארים אקדמיים מקבלים וקונים מיד. בלי ללמוד, להיבחן או לחקור...

הכל מיד ורצוי אתמול. הכתיבה והגרפומניה מתערבבים בקדחת של עכשיו ומיד. פוסטים מחליפים מאמרים, בלוגרים במקום עיתונאים וטוקבקים במקום "מכתבים למערכת", שמחכים שבועות עד שיתפרסמו. לאף אחד אין סבלנות. כוכבים נוצרים באינטרנט ולא זקוקים לאולפנים או חברות תקליטים. מספיק כישרון, תוכנה וכלי נגינה ואתה בעניין. שירים עולים לרשת מהאולפן הביתי שבחדר השינה ואלבומים הרי כבר כמעט ולא יוצאים. מוכרים וקונים קבצים ברשת. דיסקים? - מי זוכר... הם כבר מתגלגלים בקברם, ביחד עם הקלטות, התקליטים ונגני ה-mp3 שנזרקו לטובת שירותי סטרימינג שנותנים לך בשנייה יותר ממה שפעם נתן ארכיון של תחנת שידור.

ואמנות? - כולם צלמים כי הסלולארי שלהם הוא מצלמה והפילטרים מאפשרים ללקק את האצבעות מבלי להתלכלך. התמונות נשמרות מיד אז לא צריך להתלבט ומצלמים הכל והמון. אין פיתוח אז שומרים הכל על הכונן או בענן והכל אינסטנט ומיד. ציירים כבר לא יוצאים למקומות אלא מציירים תמונות מגוגל תמונות או מפליקר. פסלים עדיין עובדים קשה, אבל עכשיו יש "רדי מייד" והוא מהיר, כמו שאנו אוהבים, עם חומרים מוכנים והרבה יותר קצביים להכנה. כולנו דאדא בתרבות האינסטנט, מהפכנים כמוהם - אבל נגד האיטיות, ההבשלה, העומק, התהליך וכל מה שלוקח קצת יותר זמן משנייה...

הפולקלור (Folklore) הוא תחום שעוסק בתרבויות השונות, שמרכיביהן עברו מדור לדור בעל-פה.

בפולקלור יש מסורות, אמונות, מנהגים, ריקודים, שירי עם ואורחות חיים של עמים, כמו גם יצירות ספרותיות כסיפורי עם, אגדות, פתגמים, משלים ומעשיות.

את הפולקלור העממי של עמים חוקרים אנשים שונים, מאנשי מדע כמו אנתרופולוגים ועד לחוקרי תרבות ואמנות המתעניינים בתרבות המקומית של העם.

פירוש המושג "פולקלור" מורכב משתי מילים: עם – folk, וידע – lore


הסבר קצר על הפולקלור:

http://youtu.be/FTzbTQPiy2M


פסטיבלי פולקלור מתקיימים בכל העולם ומהווים מפגש בין תרבויות ועמים:

http://youtu.be/y_aws7xomiQ


ריקודי פולקלור לתיירים מקובלים במקומות רבים בעולם, כמו בטברנה היוונית באי כרתים:

http://youtu.be/GVc_OvsTQ-w


לא פעם המוסיקה העממית אומצה על ידי מלחינים קלאסיים, כמו הריקוד ההונגרי מספר 5 של ברהמס:

http://youtu.be/Nzo3atXtm54


ושירה עממית גם היא משורשי הפולקלור:

http://youtu.be/cgPySvHoCi0

פרס אוסקר, שנקרא באנגלית Academy Award, הוא פרס שמעניקה בכל שנה האקדמיה האמריקאית לקולנוע. האוסקר נחשב לפרס הקולנוע היוקרתי ביותר בארה"ב ובעולם כולו.

הטקס נערך בלוס אנג'לס, ומשודר בטלוויזיה, כשמליוני צופים מארה"ב ומהעולם כולו צופים בו בזמן אמת.

דמות פסלון האוסקר שמוענק לזוכים היא של אביר האוחז בחרב גדולה, וניצב על גליל של סרט קולנוע.

בין הפרסים שמוענקים בטקס האוסקר נמצאים פרסי אוסקר לסרט הטוב ביותר, במאי מצטיין, שחקן בתפקיד ראשי, שחקנית בתפקיד ראשי, שחקן ושחקנית בתפקידים משניים, תסריט מקורי, אפקטים ועוד ועוד.

כמה סרטים ישראליים היו מועמדים לזכיה באוסקר במהלך השנים, לרוב בקטגוריית הסרט הזר.


הנה זכייתו המרגשת של השחקן טום הנקס באוסקר על תפקיד ראשי בסרט "פורסט גאמפ":

http://youtu.be/Vd420MYpGek


טקס האוסקר בשנים האחרונות, שמדגים את האירוע המקצועי ומפואר והמעט-חופר הזה:

http://youtu.be/Jrt2xoy5UHo

סַאבְּטֵקְסְט (Subtext) הוא רעיון סמוי, תוכן או טקסט משנה שהוסתר בתוך הטקסט הכתוב.

התוכן הסמוי הזה יכול להסתתר בתוך יצירת אמנות נרטיבית, כמו מחזה, ספר, סרט, סדרה או אפילו בתוך משחק וידאו או יצירה מוסיקלית.

את הרעיון הסמוי, או טקסט המשנה של הסאבטקסט טומנים בדרך כלל מחברי היצירה עצמם.

לא פעם הכנסת סאבטקסט ליצירה בדיונית נעשית כביקורת פוליטית או חברתית, שדעת הקהל או אפילו צנזורה מונעות את הדיון הגלוי או המפורש בה. במקרים אחרים הסאבטקסט מוסיף עומק ומורכבות ליצירות כאלה, כדי להעשיר אותן ולמשוך את הקוראים, הצופים, המאזינים והצרכנים של היצירה.

דוגמאות? - במשל שהכניס לספרו "חוות החיות" טמן המחבר ג'ורג' אורוול רעיון סמוי שכזה. החיות בחווה עוברות תהליכים חברתיים המדגימים את הביקורת המוחצת שלו על ברית המועצות הקומוניסטית.

בסאבטקסט של סדרות טלוויזיה שונות הסתתרו רעיונות שונים. ב"מסע בין כוכבים" למשל, לוהקו שחקן רוסי ושחקנית שחורה. כך וללא מילים, העבירו היוצרים בעדינות ובעיקר בהדגמה של הפעילות המשותפת על המסך, ביקורת חברתית - הן על גזענות והן על המלחמה הקרה שבין ברית המועצות וארצות הברית. קשה להשתחרר מהמחשבה ששם הוטמן הזרע לשיתוף הפעולה ארוך השנים בין האומות הללו בתחנת החלל הבינלאומית.

מעניין שתוכן סמוי ורעיונות חתרניים מסתתרים כבר שנים רבות בתוך סרטי קולנוע. אבל רבים מהם לא היו בולטים וגלויים, לפחות לא לקהל הצופים הרחב. רק עם המצאת הווידאו והכניסה של מכשירי הוידיאו לבתינו, החלו קלטות הווידאו והאפשרות לשוב ולצפות בסרטים שוב לחשוף דימויים, מסרים חברתיים ורעיונות עמוקים שהסתתרו בסרטים שונים.

אחד הסרטים שיצא מכך נשכר במיוחד הוא הסרט "בלייד ראנר". בשנות השמונים, רק בצפיות חוזרות בו גילו הצופים רעיונות מרתקים, שהסתתרו בו ולא בלטו בצפיה רגילה. זה הפך את הסרט למעניין ומדובר והביא לו מעריצים חדשים. אפילו מבקרים שקטלו אותו בעבר, עברו את התהליך הזה והודו שטעו. כל זה הפך אותו לבעל מעמד כמעט מיתי. אם כשיצא הוא היה פלופ קולנועי עצוב, היום הוא נחשב לסרט המדע הבדיוני הטוב מכולם.

יש הטומנים את הסאבטקסט כסוד של ממש ולא בטקסט אלא בקוד מחשב. מדובר במעשה החתרני או ההיתולי של מתכנתים המכניסים "ביצי פסחא" מדומות, מעין סודות טקסט החבויים בתוך הקוד של תוכנות ואתרי אינטרנט. ראו אותם בתגית "ביצי פסחא, תוכנה".


הנה סרט על סאבטקסט (עברית):

https://youtu.be/BLKjfBfI_LI


שיר תמים שמחביא סאבטקסט שמנסה להיות שנון (עברית):

https://youtu.be/QriTj1SHv3c


ובחיוך עם קצת דיבור לא הולם - מה קורה כשהסאב הופך לטקסט (עברית):

https://youtu.be/7OXvU7ES3dA

אנשים רבים שמנגנים ברחוב עושים זאת כדי להתפרנס. האמת היא שאפשר להרוויח די יפה מנגינה כזו. הטיפים של העוברים והשבים לנגני הרחוב לא רעים וחלקם גם מאזין בקשב לאמנות של הנגן.

רבים מאמני הרחוב רואים בזה עיסוק רציני וקבוע ויש כאלה שעושים זאת כל חייהם הבוגרים. בסקרים שנערכו בקרב אוכלוסיות מערביות מסתבר שהרוב רואה בעבודה הזו מקצוע שמכבד את בעליו.

אמנים רבים רואים בעיסוק הזה דרך טובה לפתח את עצמם ואת יכולות הביצוע שלהם, לגבור על פחד במה או פחד קהל ועוד. נגנים צעירים רוכשים בטחון עצמי בנגינה ברחוב ולא מעטים החלו כנגני רחוב והפכו לאמנים מוכרים.

אהוד בנאי הישראלי הוא מהאמנים הטובים בישראל וניגן שנים רבות, עוד לפני שהתפרסם, בתור נגן רחוב ברחבי אירופה.


הנה נגן רחוב בהודו:

http://youtu.be/9rxzu0NvjME


מתופף רחוב מדהים בעל סט של אריזות פלסטיק:

http://youtu.be/FqJdzYY_Fas


והרכב שמנגן מוסיקה עממית ברחוב:

http://youtu.be/o0-rPKIxfrA

זו הייתה אחת ההפתעות הגדולות של עולם הטלוויזיה ומסוג הדברים שרק באמריקה יכולים לקרות. קחו חבורת בובות כף יד משונות, בעלת עיני פלסטיק שהולבשו על גרביים בשלל צבעים, ונסו לדמיין אותה הופכת לסדרת טלוויזיה שמשודרת בשעות הערב, בזמן צפיית השיא של מה שנחשב האימפריה של הטלוויזיה.

מתוכנית "החבובות" המיתולוגית ציפו במקור שתהיה סדרה לילדים, אבל אלה היו דווקא ההורים שלהם שהתמכרו לה. במקום להיות תכנית חינוכית ומרוסנת, בעלת תוכן לילדים ושיח נעים ומכבד, הפכה "החבובות" (השם העברי שניתן לסדרה "The Muppets") לאחד המחזות הפרועים, אבסורדיים וציניים של הטלוויזיה של שנות ה-70. ההומור בה היה בוטה ומשתלח, עסיסי, פרובוקטיבי וגובל בגסות של ממש. לא פעם היא גלשה לרשעות מזוככת...

את הסדרה הזו יצרו ג'ים הנסון ופראנק אוז. הראשון היה בובנאי, יוצר בובות שעלה לגדולה, כשיצר בובות לסדרת הילדים המיתולוגית "רחוב סומסום". הנסון ידע ליצור בובות כף יד שבהזזה מזערית של אצבעות כף היד ניתן היה לשנות את הבעות הפנים שלהן.

בלב הסדרה עמד מי שיהפוך אחד מכוכבי הטלוויזיה האהובים אי-פעם, קרמיט הצפרדע. בניגוד לדמויות ההזויות ואחוזות הטירוף לסוגיו, הוא היה אנושי, שקול, רגיש, צנוע, אמיץ, מצחיק, אדיב ושפוי - צפרדע שהוא נסיך, או בשפה העכשווית "מלך", בקיצור - המבוגר האחראי בבית המשוגעים הבובתי שהחבובות היה...

לא רבים יודעים ששום רשת שידור אמריקאית לא הייתה מעוניינת לשדר את הסדרה שתהפוך לאחת ההצלחות הגדולות בתולדות הטלוויזיה. רק משהיא עלתה לאוויר ברשת בריטית, זכו קרמיט הצפרדע, מיס פיגי החזירה, הכלב רולף, פונזי הדוב, הקשישים סטטלר ווולדורף, גונזו והמתופף המשוגע אנימל, להתפרסם ולארח שלל כוכבי קולנוע ומוסיקה בתכנית.

בהדרגה הפכה "החבובות" לסדרת-על, שהצלחתה העצומה לא האפילה על המקוריות והיצירתיות של כותביה. אמנם שידורה כסדרת טלוויזיה הסתיים ב-1981, אבל היא הפכה למותג מצליח. כמובן שהנסון אחז בפס ייצור אדיר של מרצ'נדייס, מוצרים מסחריים שנשאו את דמויות החבובות, אבל זו הייתה רק ההתחלה. במהלך השנים כיכבו שלל סרטים של החבובות והועלו ספיישלים טלוויזיוניים רבים שלהם. הם הפכו לסדרת אנימציה לילדים ועד למותו ב-1990 נתן להם הנסון פינה בתכניתו המצליחה "The Jim Henson Hour". אפילו לאינטרנט הם הגיעו כסדרת רשת שהוקדשה לקיטורים של צמד הקשישים הנרגן וולדורף וסטטלר.

בשנים האחרונות החליטו בני הזוג קרמיט ופיגי להיפרד, 40 שנה אחרי שהחלו ברומן ביניהם והפכו לזוג... את ההחלטה הקשה לסיים את מערכת היחסים הרומנטית שלהם, הם קיבלו כדי להצליח ולהחזיר לסדרה את הברק שאבד לה כבר מזמן.


כמו תמיד בהתחלה - הנה הפתיח:

https://youtu.be/0ihi7_e2l24


סיפורה של סדרת "החבובות":

https://youtu.be/HzYvIMyOP_A


היו התייחסויות להיסטוריה וללהיטי פופ ענקיים:

https://youtu.be/MTwq1_9VH68


הופעות חיות עם להיטי ענק בביצועם:

https://youtu.be/6_01zRwJOPw


ההומור המרתק של הנסון מפציץ בשירי עם משובשים משהו:

https://youtu.be/JN5Mqr6tRlw


הם ידעו להכיל אפילו קטעים ווקאליים קשים, עם הרבה הומור:

https://youtu.be/T5ZU3TGf7Iw


והיו להם גם סרטים:

https://youtu.be/noFPg60v44M

הממלוכים היו חיילים עבדים, בני חסות שנקנו לעבדות מהוריהם הרעבים, על ידי המוסלמים. לאחר שהתאסלמו במצוות הסולטאן התורכי וגודלו להיות לוחמים, הם שוחררו מהעבדות והפכו לחיילים מקצועיים בשירות הסולטאן.

אמנם לאחר התאסלמותם הם פסקו להיות עבדים אך עדיין חויבו בנאמנות לבעליהם. ההיחלשות של שושלת בית עבאס הביאה לשימוש רב בלוחמים ממלוכים שהיו ידועים כחזקים, נאמנים ומאורגנים היטב. אך בעקבות ההתפוררות של השלטון העבאסי התחזקו הממלוכים מאד בעולם האיסלמי.

בהדרגה, משירות הח'ליפים של בית עבאס המוסלמי, הם הרגו את הסולטאן והפכו בעצמם לשליטים, לאחר שהביסו את המונגולים בקרב. הם עתידים להקים איפריה שתשלוט במזרח התיכון במשך 250 שנה.

במאה ה-13 הם הקימו סולטנות ממלוכית במצרים ובהמשך הצליחו הממלוכים להקים ממלכות משלהם גם באזור בגדד ואפילו בהודו. הם כבשו את סוריה וגם את עכו והצליחו להבריח מהארץ גם את הצלבנים.

פירוש המילה ממלוכים הוא "נקנה", רמז להיותם עבדים קנויים.


הנה סיפור כיבוש עכו על ידי הממלוכים והחרבתה כדי שהצלבנים לא ישובו אליה (עברית):

http://youtu.be/cjaD1kU2-Fw


הכי מדהים זה שהממלוכים ומלכם בייברס אחראים למחירי הנדל"ן בישראל של היום (עברית):

https://youtu.be/QnyUROheCr0


קיצור עלייתם של העבדים הממלוכים לשליטה:

https://youtu.be/dnwUcTVcf70?si=LnCudi3KN9jLcpcb


פרק תיעודי על האימפריה הממלוכית ושלטונה במזרח התיכון (עברית):

https://youtu.be/u-uj9gdlilA?long=yes


וסרטון תיעודי נוסף על הממלוכים:

https://youtu.be/hy3zxZ5hIVM?long=yes

גם זה קרה בשנת 1967, השנה שבה התרחשו כל כך הרבה דברים ששינו את תרבות המערב. מה זה זה? - בשנה זו מוציא העתידן וחלוץ חוקר התקשורת מרשל מקלוהן לאור את ספרו המהפכני "המדיום הוא המסר".

"המדיום הוא המסר" (The medium is the message) דיבר על כך שהאופי הטכנולוגי של כל מדיום התקשורתי הוא הרבה יותר חשוב מהתוכן שמועבר בו. במילים אחרות - שיטת המסירה של המסר משפיעה עלינו לא פחות ולעתים אפילו יותר מהתוכן של המסר.

כלומר, הטענה הייתה שבניגוד למה שחשבו כולם עד אז, לא התוכן מכיל את המסר, אלא המדיום הוא שמעצב את המסר. בתקופה שבה פורסם הספר, נשמעה הטענה הזו מוגזמת ומופרכת לגמרי.

חשוב לזכור, שכל המדיומים התקשורתיים המרכזיים - כלומר אמצעי התקשורת, היו אז משמעותית חד-כיווניים. העיתונים פעלו בכיוון אחד, מהמערכת אל הקוראים. כך גם הרדיו והטלוויזיה, שהיה אז אמנם מעט ביטוי לצרכנים בהם, בשיחות עם מאזינים או בתכניות נוסח ד"ש עם שיר, אבל התקשורת הדו-צדדית, הייתה אז מוגבלת וראשונית.

מכאן הסיבה שאנשים התקשו לקבל אז, בזמן אמת, את הטענה על נחיתותו, באשר למסר, של התוכן למול המדיום.

אבל עם הזמן החלו אנשים להבין את רעיונותיו של מקלוהן ולראותם הולכים ומתממשים. יותר ויותר מומחים טענו שהוא צדק.

מה שהפך את "המדיום הוא המסר" לרב מכר ולאבן יסוד בפוסט מודרניזם, היו התפתחויות באמצעי התקשורת, שהראו עד כמה המדיום הפופולרי בכל תקופה הוא בעל חשיבות, לא פחותה ואולי אף משמעותית, לעיתים, מהמסרים העוברים בו. אין כמו המדיום השליט בכל תקופה, כמי או כמה שקובע את צורת החיים, סגנון החיים והדרך שבה חיים בני האדם באותה תקופה. זה, אם תרצו, המסר.

היום, אחרי כמעט יובל והשתלטות מדהימה של מדיומים תקשורתיים חדשים ודו-כיווניים, דוגמת האינטרנט, הטלפונים החכמים, הבלוגים, טוויטר ועוד, ניתן לראות כיצד הם שאבו את הרוח האנושית אליהם, הפנו אותנו לריכוז בעצמנו, באינדוודואל, הביאו לניתוק מסוים מהסביבה ולתקשורת חברתית באמצעות הטכנולוגיה הזו, שיטחו את המסרים, לדלים יותר, קצרים, עילגים וכך הלאה.

אגב, בגלל טעות דפוס יצא הספר בגרסתו הראשונה עם הכותרת "המדיום הוא המסאז'" ומספרים שמקלוהן אהב את הרעיון והשאיר אותו כך. זאת מכיוון שהאמין שאכן הטלוויזיה עושה סוג של מסאז' למוח וגורמת לו להתנהג בצורות מסוימות. מגניב לדעת שגם חוקרים רציניים אוחזים בחוש הומור ובהיגיון משונה במנות גדושות.

גם סיפורי מקלוהן הפנטסטיים על "הכפר הגלובלי" שבו אין כל הבדלים תרבותיים בין בני אדם מקצוות שונים של האולם, נשמעו כמו אגדות בלתי אפשריות. והיום?


הנה ההסבר של המדיום הוא המסר:

https://youtu.be/gCr2binb4Fs


המדיום הוא המסר:

https://youtu.be/Ko6J9v1C9zE


שאלות למרשל מקלוהן על טענתו:

https://youtu.be/h2dHqdvXsys


כך הוא מדגים בעזרת התיאוריה שלו את העימות המפורסם בין קנדי לניקסון:

https://youtu.be/fgv72SRHdUI


יש חברות שמפרסמות על גב הרעיון הזה:

https://youtu.be/WeVJwb1OnYc


וסרט תיעודי על המדיום שהוא המסר:

https://youtu.be/t1axnba_Ueg?long=yes

הנַבַּטִים (Nabataeans) היו עם נוודים קדום שהתפתח משבטים שהגיעו מחצי האי ערב לאזור ארץ ישראל במאה ה-4 לפני הספירה הנוצרית.

היתרון של הנבטים במדבר היה ביכולת לאתר מים במדבר ולשרוד בו. הם נהגו לחצות מדבריות בשיירות ענק שהכילו מאות גמלים.

הם הביאו סחורות לנמל עזה שממנו נשלחו למצרים, לעיבוד והפיכה לסחורה "ברמה אירופית". משם נשלחו הסחורות המעובדות לאירופה, כדי למכור אותן ביוון העתיקה וברומי.

בין הסחורות שאותן העבירו הנבטים דרך המדבר היו בעיקר בשמים, תבלינים מהודו, בדים יקרים, מלח וחומרים ליצירת מומיות.

בירת ממלכתם של הנבטים הייתה העיר פטרה שנמצאת כיום בירדן. בישראל הם הקימו עשרות ישובים וכפרים ושש ערים: עבדת, ממשית, ניצנה, שבטה, רחובות וחלוצה. חלק מהערים שימשו כתחנת עצירה והתרעננות לשיירות המסחר שהגיעו מפטרה לעזה.

השם "נבטים" ניתן להם על ידי היוונים, על שם אזור נבטיה, שם שניתן לו על ידי יוספוס פלביוס.

הנבטים נהגו להעביר סחורות לאורך "דרך הבשמים", אחת מדרכי המסחר החשובות בעולם העתיק. דרכה עברו סחורות מחצי האי ערב אל חופי הים התיכון שבארץ ישראל.

הנבטים שלטו בדרך זו לתקופה ארוכה ודאגו להקים בה תחנות מעבר כל כמה עשרות קילומטרים ולחפור בורות לאגירת מים, כדי לספק שתיה למלווים ולגמלים.


הנה הנבטים והעיר הנבטית ממשית, שנמצאת בנגב (עברית):

http://youtu.be/BmJOsVbh41M?t=3m14s


עוד עיר נבטית מהנגב, העיר עבדת בצילום מהאוויר:

http://youtu.be/F_FAXGOLFw4?t=4m45s


ועיר הנבטים מואה:

http://youtu.be/eFhJfMPPliU

שנות ה-80 (The '80s) של המאה הקודמת היו מהתקופות המרגשות בחיבור שבין טכנולוגיה, בידור, אמנות, אופנה וכסף. אחרי גילוי הצעירים בסיקסטיז וההתרגשות של הסוונטיז, מגיע הפיצוץ הטכנולוגי שמפגיש את הטכנולוגיה עם התרבות הפופולרית.

העשור הזה הוא עידן המחשב האישי, בו אפל לוקחת את אמריקה ומשאירה למיקרוסופט את שאר העולם. זה עולם של לומדות ראשונות שמנסות ללמד תלמידים נבוכים כאילו היו כלבים לאילוף ושל מנהיגות שמנסה להוביל עולם שרוצה ללכת בעצמו ולא רוצה - לא מלחמה קרה ולא מלחמות חמות.

זה עידן המוסיקה הניידת בו הווקמן של סוני הופך לנחלת הכלל ולסמן של סגנון חיים. עולם שהבום בוקס מוציא את המוסיקה לרחובות ומביא את הצעירים להתחיל לרפרפ רגשות ומצוקות.

זה העידן של משחקי המחשב המפוקסלים והזמן של הסאונד הדיגיטלי, עם הקומפקט דיסק והטכנולוגיה הבידורית שמתחילה לפרוץ מכל כיוון.

בבוא הטכנולוגיה המתאימה, גם המוסיקה בשנות ה-80 מתקדמת לאלקטרוניקה. הסינתסייזרים משתלטים על המוסיקה, אפילו "קווין" שהתהדרו שהאלבומים שלהם נעשו בלי סינתסייזרים מתרצים באייטיז ומתקדמים אליהם. ממשק MIDI מחבר אותם למחשבים ומאפשר קומפוזיציה ועיבודים מבוססי מחשב.

הפופולרית. סגנונות חדשים כמו ניו אייג', סינת'פופ ואלקטרו פופ נולדו ולקראת אמצע העשור הופכות למוסיקת הפופ העיקרית והמצליחה.

באופנה הנשית זה העשור של הכתפיים המוגבהים בהגזמה ושל החותלות שהפכו כל נערה לרקדנית בהתהוות. בעשור הזה התסרוקות נעשות מוגזמות ומתולתלות וחולצות הטריקו יוצאות לשוק ונותנות פייט לצבעוניות של צבעי המאכל בגוונים... ובכן, המוגזמים.

זה העשור שאיש לא ישכח, כי ערוץ טלוויזיה אחד בשם MTV שינה בו את תעשיית הבידור ואוטוטו, ממש בעשור הבא, הוא עתיד לגלות שגם אותו כבר לא צריכים.


הנה הטרנדים של העשור הזה:

https://youtu.be/OWBSu-9mrRM


האסתטיקה של שנות ה-80:

https://youtu.be/TCI8lPvr6SM


הלהקות המסונתזות של הסינת'פופ:

https://youtu.be/d5XJ2GiR6Bo


התסרוקות:

https://youtu.be/GTQuVW4ZH7M


המחשבים המרתקים של האייטיז:

https://youtu.be/TXNKkx_ZcaQ


והמוסיקה של האייטיז:

https://youtu.be/Bxz6jShW-3E?long=yes

תרבות האינקה של אמריקה הדרומית הייתה אימפריה אדירה, האימפקיה הגדולה בחצי הכדור המערבי, שבעזרת עורמה, תחכום ולא מעט חוצפה, חוסלה על ידי הקונקיסטדורים מאירופה.

סיפור סופה של האימפריה הזו הוא אחד הסיפורים ההזויים והמרתקים בהיסטוריה, סיפור של חיסול אימפריית ענק בידי פחות מ-200 אנשים.

אבל זה גם סיפור של רהב, שחצנות ובטחון עצמי מופרזים של שליט, שלא הבין שהחוקים משתנים אל מול עיניו ועירבב בטעות בין מיתולוגיה למציאות, באופן שהביא עליו ועל ממלכתו כולה את סופם.

על סיפור החיסול המשונה והלא יאומן של אימפריית האינקה קראו בתגית "נפילת אימפריית האינקה".


הנה תולדות האימפריה של האינקה (מתורגם):

https://youtu.be/UO5ktwPXsyM


מאצ'ו פיצ'ו והאינקה:

http://youtu.be/dSm3tm03KkI


וסרטון משעשע שבו מתארים הספרדים את ההבדלים ביניהם לבין האינקה:

http://youtu.be/kKeB82retLs

פניו של אלפרד נובל, ממציא חומרי הנפץ, החווירו. אל מול עיניו הוא ראה את המורשת האיומה שתיוותר אחריו, שלא ברצונו. זה היה ככל הנראה עיתון צרפתי שבכותרתו הופיע הדיווח השגוי על מותו שלו, בעוד שאחיו לודוויג הוא זה שמת.

כותרת הידיעה בעיתון הייתה "סוחר המוות מת".

הוא הרי רצה רק טוב. כמו אביו, גם אלפרד נובל היה יצרן של חומרי נפץ. הוא היה חוקר מעולה וממציא מוכשר ופורה במיוחד. עוד לפניו, בשנת 1847, הומצא הניטרוגליצרין הקטלני, שחולשתו הייתה חוסר היציבות שלו והפגיעות והמוות שזרע לא פעם, גם בקרב מפעיליו.

נובל הצעיר המציא את הדינמיט והצליח להפוך אותו לחומר הנפץ השימושי והנפוץ בעולם. הוא עשה זאת על כתפי המצאת הניטרוגליצרין. כי נובל הגאון הצליח "לאלף" את החומר הבלתי יציב ולפתח את הדינמיט, שהיה קטלני לא פחות מהניטרוגליצרין, אבל יציב הרבה יותר ומשמעותית פחות מסוכן למפעיליו.

התוצאה העסקית הייתה מסחררת. אלפרד נובל הקים אימפריה תעשייתית ענקית, שהגיעה לכדי בתי חרושת לדינמיט ב-11 ארצות שונות. אך האיש הצנוע מעולם לא אהב את המסחר ואת ניהול הכסף הרב שהניבו לו חומרי הנפץ שיצר. בתוך תוכו נשאר מדען צנוע ושוחר שלום.

האגדה מספרת שאותה ידיעה שגוייה בעיתון השפיעה מאד על נובל הזקן. לקראת סוף חייו החליט נובל שלא הוריש את הונו לקרוביו. הוא מעולם לא נשא אישה, ילדים לא היו לו והוא לא רצה להוריש את רכושו לבני משפחתו. "אושר לא צועד ביחד עם הון שבא בירושה", הוא נהג לומר.

במקום זאת החליט אלפרד להקים עם ההון שלו קרן שמהכספים שישקיע בה יוענקו בכל שנה פרסים גדולים למדענים בתחומים שתורמים לאנושות, כמו פיזיקה, רפואה, כימיה, ספרות ושלום.

על שמו הם נקראים עד היום "פרסי נובל".

בעזרת הפרסים הללו הוא קיווה לכפר על הפיתוח הטכנולוגי ההרסני שיצר שלא במתכוון. הוא רצה לתרום לשלום דווקא כמו גם למחקר לתועלת המין האנושי וליצירת המצאות ויצירות שיניבו טוב לבני האדם - ההפך המוחלט מכל הפצצות וההרס שיצר הדינמיט שהמציא בצעירותו.

זה היה אולי תמים מצידו לחשוב שהפרסים שמעניקה הקרן שלו ישנו את העתיד, אבל הם לפחות חושפים את הצד היפה שבאנושות ומחזקת את העושים לתועלתה.


הנה סיפורו של הכימאי אלפרד נובל והפרס היוקרתי בעולם שנתן (מתורגם):

https://youtu.be/rXhpK_lhonA


על אלפרד נובל, המצאת הדינמיט ורגשות האשם שהובילו לחלוקת פרס נובל:

http://youtu.be/tQpLtGWcP5g


דברים שחשוב לדעת עליו:

http://youtu.be/_NthHy785S8


ותולדות פרס נובל:

http://youtu.be/Z1jurgfMwMM

מה הסיבה שההופעה של הביטלס בישראל בוטלה?
למה בוטלה הופעת הביטלס בישראל?


כמעט כל חובב מוסיקה ישראלי יודע לספר ש"בן גוריון לא נתן לביטלס לבוא להופיע בארץ" או ש"משרד החינוך חשש שהחיפושיות ישחיתו את הנוער בארץ".. אבל האמת ממש לא כזו. מישהו אחר הוא שגרם לגדולת הלהקות של שנות ה-60 ואולי אי-פעם להגיע לתל אביב..

ב"מוסף הארץ" פורסמה ב-2008 כתבה שבה סיפר ההיסטוריון, ד"ר אלון גן, את הסיפור האמתי שמאחרי הסירוב להופעת הלהקה הפופולארית בעולם בישראל. לא מנכ"ל משרד החינוך דאז הוא שמנע את ההופעה בשל ההשפעה הרעה של הלהקה על הנוער הציוני. לא מנע זאת גם מייסד המדינה וראש הממשלה דויד בן-גוריון.

לדברי ההיסטוריון, האחראי לכך היה האמרגן והמפיק גיורא גודיק, שקיבל בשנת 1962 הצעה להביא את החיפושיות לארץ. גודיק פסל את העיסקה, כיוון שלא הכיר את הלהקה - הגיוני בהתחשב בעובדה שבאותה תקופה הוא חשב שמוסיקה ראויה זה אקורדיון, להקה צבאית, או במיוחד מחזמר. אבל אותו גודיק התעצבן לגלות, זמן מה אחר-כך, שאמרגן מתחרה בשם יעקב אורי מתכוון להביא את הלהקה לישראל. כשהבין הגודיק שהוא הפסיד פחות או יותר את הדבר הכי חם במוסיקה העולמית, הוא החל לטרפד את העסקה וסיפר לאנשים בכנסת שמדובר בלהקה מסוכנת שתגרום נזק לתרבות ולנוער. השאר נעשה מעצמו.. המושכים בחוטים, שהיו אמורים לסייע כספית להביא את מופע התרבות לישראל, ביטלו את הסיוע שלהם לאמרגן השני והוא נכשל בהבאת ההיסטוריה וההיסטריה לתל אביב.


הנה סיפור ההופעה של הביטלס שלא התקיימה בארץ (עברית):

http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=8m57s


באיחור של דור - פול מקרטני מספר על הביקור שערך שנים אחר-כך בתל אביב, עם להקתו (מתורגם):

http://youtu.be/0YSh88Kr33Q


הופעת הלהקה שלא באה אז לארץ:

http://youtu.be/0I91CFOCp04


כך הופיעו הביטלס לאורך השנים:

https://youtu.be/O-9qOIdhgmw


ובאותו זמן בארץ (עברית):

https://youtu.be/J63TCiF_bJI


ודיון במשרד החיוך - האם כך התקבלה ההחלטה? - (עברית)

https://youtu.be/dqcWhay1XX8

מהרי אורל שבמזרחה ועד האוקיינוס שבמערבה, אירופה היא היבשת הקטנה ביותר אחרי אוסטרליה. אבל היבשת הזו היא גם בעלת המורשת התרבותית העשירה והמתועדת ביותר בהיסטוריה.

אירופה כיבשת אחראית לתרבות המערבית הקלאסית. צמחו בה במהלך האלפים האחרונים כוחות שהיו מהחשובים בתבל. זה החל ביוון העתיקה, שתרמה את החוכמה, הפילוסופיה, המדע והאמנות הקלאסית לעולם. אחריה באו האימפריה הרומית, שסללה דרכים בכל העולם העתיק ושלטה בו ביד רמה, דרך האימפריה הבריטית ששלטה בימים והשתלטה על אזורים נרחבים בכל העולם. ממנה יצא נפוליאון ברצותו לכבוש את העולם.

בה גם החלו לצער כולם שתי מלחמות העולם האיומות, שסחפו את העולם כולו. הן גרמו לאבדן שליטת היבשת הזו בעולם, אך מנגד העניקו לה שלום ושגשוג למשך דורות.

באירופה כ-50 מדינות. על אירופה נמנות המדינה הגדולה בעולם, רוסיה והמדינה הזעירה ביותר - קריית הוותיקן, שנמצאת בתוך רומא בירת איטליה.

אירופה היא היבשת השלישית בגודל אוכלוסייתה בעולם. על אף השונות התרבותית שבין מדינות אירופה, שנשמרה היטב אגב, הגבולות ביניהן פתוחים.

הבריתות הכלכליות של גוש היורו והצבאיות של ברית נאט"ו, הפכו את אירופה ליבשת רגועה יחסית ולמוקד התיירות העולמי, עם יותר מחצי מתיירי העולם המבקרים בה בכל שנה.

מבחינה גאוגרפית אירופה היא יבשת מגוונת ביותר. מרכסי הרים נישאים ועטורי שלג, לנהרות רחבים ועמקים צרים, יערות מאופק אל אופק ופיורדים נשגבים. יש בה שלל אגמים תכולים ושטחי מרעה ירוקים, קרחונים לבנים ועוד.

מדבריות אין כמעט בכלל באירופה. אך האקלים ביבשת הזו משתנה גאוגרפית, מהאקלים הטרופי של אזור הים התיכון שבדרום ועד לאקלים הקוטב של מדינות הצפון ואוקיינוס הקרח הצפוני.


זוהי יבשת אירופה:

https://youtu.be/fWydEjyNsQY


מצגת וידאו שכולה אירופה:

https://youtu.be/ljDqr53ZqTY


המדינות באירופה על גבי המפה:

https://youtu.be/437RHZGDbcA


הטבע האירופי:

https://youtu.be/NXiXsTHMvEs


וכך נוצרה אירופה לפני מאות מיליוני שנים:

https://youtu.be/_xsbSva4jRk

הסיפור על "רובינזון קרוזו" (Robinson Crusoe), של הסופר דניאל דפו, מספר על ימאי אנגלי שספינתו נטרפה בים והוא נקלע לאי בודד. הוא חי על האי כאדם קדמון במשך שנים ארוכות, הוא משתמש בכלים ששרדו מהספינה שטבעה ומצליח לאלתר ולבנות בצורה פרימיטיבית את כל הדרוש לו, כדי להתקיים ולגור על האי.

על האי מצליח רובינזון קרוזו לנצח פראים אוכלי אדם, לאמץ לו את "ששת", העוזר ששחרר לחופשי מהשבי והציל ממוות. הם מאמצים חיות בר וחיים את חייהם על האי הבודד והפראי. בשהייתו באי נאבק רובינזון קרוזו באיתני הטבע ובסופות עזות ולבסוף אחרי 28 שנים על האי הבודד הוא ניצל בידי מלחים שנקלעו לאי.

את ההשראה לדמותו של רובניזון קרוזו קיבל הסופר דניאל דפו מסיפורו האמיתי של אלכסנדר סלקירק, שודד ים סקוטי שבשנת 1704 ננטש על ידי צוות הספינה שלו והושאר לבדו על אי בודד. הוא נאלץ לשרוד שם ולהיאבק באיתני הטבע ורק לאחר 5 שנים הוא חולץ על ידי ספינה שעברה במקום. לאחר חילוצו גילה סלקירק שבדיעבד טוב היה שהוא ירד מהספינה שלו וננטש על האי, שכן בהמשך מסעותיה הספינה שנטשה אותו טבעה יחד עם כל אנשי הצוות שלה, למעט שבעה ניצולים.


הנה קדימון הסרט "רובינזון קרוזו" מ-1954:

https://youtu.be/f195WWXMt-A


לעניין הנאורות בספר הנודע (עברית):

https://youtu.be/KqG5tmRjzEE


קדימון סרט אנימציה על רובינזון קרוזו:

https://youtu.be/MlvtM6NxWx4


תכנית חינוכית על "רובינזון קרוזו" (עברית):

https://youtu.be/7c0To5gBEoA?long=yes


וסרט מצויר באורך מלא של "רובינזון קרוזו" מאת דניאל דפו:

https://youtu.be/zkLfbPBa2bE?long=yes

התה (Tea) הוא המשקה השני האהוב בעולם, אחרי הקפה. מהמאה ה-17 הפך התה לאחד מהדברים הכי מבוקשים מהמזרח.

"תה" מכנים כל משקה שחולטים מעלים של צמח עלי התה, או בשמו המדעי "קמיליה סיננסיס" (Camellia sinensis). מצמח זה נוצרו בעיקר 3 סוגי התה העיקריים, שהיו ונשארו התה הירוק, התה השחור ותה הקולונג. הצמח הזה גדל באקלים חם ולח, במקומות בהם יורד הגשם לאורך כל השנה. ארצות כמו הודו, סין, טאיוון ויפאן היו ונשארו אלה שמגדלות את עיקר התה בעולם.

בשל סגולות המרפא שיוחסו לו, שימש התה כסוג של תרופה, עד למאה ה-5 לספירה. מאז החלו עשירי סין להנות ממנו באירועים חברתיים ולהעניק חבילות תה כמתנות יוקרתיות. כך החל להתפתח טקס התה הסיני

בהדרגה החלה בשורת התה להתפשט ליפאן ובהמשך גם לאירופה. הגעת התה לאירופה הייתה אירוע משמעותי שיצר תחרות על שליטה במזרח, בתחילה בין הולנד לבריטניה. בעקבות ההתלהבות מהתה הפכו חברות הולנדיות ובריטיות שקיבלו זכיון לייבא את התה המון כוח והפכו לגורמים שיצרו שליטה אירופית בהודו, סין ובארצות אחרות במזרח הרחוק. התהליך יצור את הקולוניאליזם וישנה את ההיסטוריה.

התה התגלה מעל 2000 שנה לפני הספירה. האגדות לא סגורות אם זה היה חכם סיני או הקיסר בכבודו ובעצמו, שיצא אל הטבע והתקין מדורה כדי להכין אוכל. לתוך הכלי עם המים הרותחים התעופפו ברוח מספר עלים מצמח התה הלא מוכר עדיין. במקרה הם צנחו היישר אל תוך המים הרותחים. כשהוא לגם מהמים שנצבעו בירוק, התפעל מהטעם המיוחד ומהניחוח המשכר. הוא הבחין לא רק בארומה המיוחדת של המשקה האקראי אלא גם לכך שהמשקה המריץ אותו. נפעם ונרגש מהתגלית, הוא מצא עוד מהעלים הללו ונולדה אחת מההתמכרויות הנינוחות של המין האנושי - שתיית התה.

עד כמה שזה אולי מוזר, מקור המילה תה הוא במילה הסינית קיה (Kia), שבמהלך המאה ה-6 השתנתה ל-Cha. כשהגיע התה במאה ה-17 לאירופה התחלפה ההברה Ch ב-T הנוח יותר להגייה ומשם עברה המילה למרבית שפות העולם.


הנה תולדות התה (מתורגם):

https://youtu.be/LaLvVc1sS20


התה בתרבות האנושית:

https://youtu.be/jEAjp9_u-yU


ומצגת וידאו של תולדות התה:

https://youtu.be/lFVC7AnVulI

בני המיה או המאיה (Maya) הוא השם שנתנו לשבטים שונים ממרכז אמריקה, עם לשון ותרבות דומות. בני המאיה מנו בשיא כ-14 מליון תושבים וישבו במשך למעלה מ-3,000 שנה, על שטח עצום - ממקסיקו ועד גואטמלה והונדורס של היום.

תרבות המאיה הגיעה לשיא במאות 3-9 לספירה. בני המאיה יצרו את אחת התרבויות המפותחות ביותר באמריקה שלפני הכיבוש האירופי במאה ה־16 ואז החלו לדעוך.

לצד התרבות העשירה של המאיה, שנחשפה בממצאים ארכיאולוגיים, בני המאיה רכשו ידע עצום בתחומים כמו אסטרונומיה ובמדעים כמו מתמטיקה והם יישמו חלק גדול מהידע הזה בהנדסה ובתכנון מקדשים על פי גרמי השמיים.

את כתב הסמלים הייחודי של בני המאיה, מעין הירוגליפים שמזכירים קצת את אלו של המצרים הקדמונים, לא הצליחו עד היום לפענח לגמרי.

בני המאיה היו גם עשירים וזה בא לידי ביטוי בתרבותם. עדות לעושר הגדול של תרבות המאיה העתיקה מהווים השרידים שנחשפו בחפירות ארכיאולוגיות וביניהם פירמידות מדהימות, מקדשים מרהיבים, קברים עצומים, פסלים, כדים, ציורי קיר ותכשיטים יקרים.


הכירו את תרבות המאיה:

https://youtu.be/VtJK6AStK50


קצת על המשך תרבות המאיה בגואטמלה (עברית):

http://youtu.be/qW3J_ekQKZI


הנה אימפריית המאיה:

https://youtu.be/Q6eBJjdca14


סיפורה של תרבות המאיה:

https://youtu.be/pXpdruZ04R4


מצגת וידאו על המיתוסים של בני תרבות המאיה (עברית):

https://youtu.be/2FG0GjMQ1cw


דוגמה למקדשים טכנולוגיים שהדת של המאיה בנתה כדי לזהות את חילופי העונות:

https://youtu.be/l17lhkmFiWI


על אתרי המאיה, בני המאיה שמדברים היום ספרדית ושפת המאיה:

http://youtu.be/U7fqvhjLUyY


אנשי המאיה:

http://youtu.be/86F10IrvVus


וסרטון תיעודי על המאיה:

https://youtu.be/iaKofHyZ00c?long=yes