אָמָּנוּת (הוגים את זה: אוֹמָּנוּת) היא סוג של יצירה שמביעה רגשות, או מציגה תמונה כלשהי. האמנות לא נעשית על פי צורת פעולה שמוגדרת מראש, אלא בהחלטת האמן ועל פי היצירתיות והפרשנות שלו.

לאמנות יש שורשים מאז ימי האדם הקדמון, כשצייר את ציורי המערות של העידן הפרהיסטורי ויצר פסלים זעירים של אלילות (הם נקראים כיום "ונוסים").

עד לפני כמאה שנה תפקיד האמנות היה בעיקר חברתי או דתי. עד אז כמעט ולא נוצרה אמנות לשמה, אמנות למען אמנות, למען היופי או ככלי לביטוי אישי המנותק מתפקידים אחרים.

אמנות כיום נוצרת בתחומים שונים, כולל ציור, מוסיקה, צילום, פיסול, קולנוע ועוד. יש לה מקום חשוב בתרבות האנושית ומעמד מרכזי, בין השאר משום שהיא קשורה באסתטיקה ויופי והיא נוגעת ברגש האנושי.

תפקידו של האמן הוא להסב את תשומת לב האנשים למראות, לתופעות, ליופי ולכאב. הרי השקיעה הייתה כאן תמיד, מאז שהאדם החל להתקיים ולחשוב ולהבין דברים. אבל ככל הנראה לא הבחין איש ביופי של השקיעה עד שהצייר הראשון צייר את השקיעה והסב את תשומת הלב האנושית ליופייה.

כך מציגים האמנים במשך אלפי שנים את מה שהם רואים מסביבם. ברגישות ובעיניים בוחנות הם מאתרים את היופי והסבל, את העליבות וההדר, את הגדולה והנמיכות, את הניצחונות והתבוסות של רוח האדם. כשהם מנציחים את כל אלו באמנות, הם "מכריחים" את הצופה להבחין גם הוא בדברים ולקחת עליהם אחריות.

הכירו את התחומים באמנות בתגית "תחומי האמנות".


מהי אמנות? (מתורגם)

https://youtu.be/QZQyV9BB50E


באנגלית:

https://youtu.be/gDJyf6ivGgw


הקשר ההיסטורי שבין דת ואמנות (מתורגם):

https://youtu.be/qfITRYcnP84


דיון קולנועי מהסרט "חיוך של מונה ליזה" על מהי אמנות (מתורגם):

http://youtu.be/o1yGGdXUNWU


סיפור על ציור של ויסלר שבו הגדיר על מה בעצם משלמים בה (עברית):

https://youtu.be/eC0Uy58aVqE


דיון פילוסופי יותר על האמנות ומהי בדיוק:

http://youtu.be/76vsMlx43Z4


קבלו את תולדות האמנות ב-3 דקות:

http://youtu.be/oZOsR0TzbJ8


האמנות העתיקה של האבוריג'ינים באוסטרליה, בני התרבות הכי ותיקים שנמצאים באותו מקום לכל אורך ההיסטוריה:

http://youtu.be/oSHKqX8_pqU


מצגת וידאו על מהי ומה התפקיד של האמנות בחיינו:

https://youtu.be/fTrTixSNdlE


ומה הופך דבר לאמנות:

https://youtu.be/vV2cc_fFgmA?long=yes

אמנות אוכל, או אמנות מזון (food art) היא שימוש במצרכי מזון שונים כדי ליצור פסלים ועבודות אמנות. מעבודות אמנות בשוקולד, שמציגות שוקולד בצורת קוביות דומינו, לבני לגו, גולגולות וכלי עבודה ועד פיסול בירקות, וציור מורכב מסוגי מזון המסודרים על גבי מגשים בצורה מופתית.

האמנות הזו היא אמנות של הרגע, כיוון שהיא מתכלה ואינה שורדת לזמן רב, אבל אמנות האוכל מצטלמת יפה ונראית מצויין בזכרונות המצולמים שפזורים ברחבי האינטרנט.


הנה כמה עבודות אמנות כאלה:

http://youtu.be/X3vlRtpMZGo


כך יוצרים אותן:

https://youtu.be/Ta7JF78UOn0


אוסף ענקי של עבודות אמנות מזון:

https://youtu.be/MzMCNLUveiQ


וכמו שלניוז יש פייק ניוז הנה פייק אמנות אוכל, או לפחות פייק אוכל משעשע:

https://youtu.be/EWEl8-PHhMI

פרספקטיבה (Perspective), אותה טכניקת ציור שבה נוצרת אשליה של מרחק ושל עומק, נולדה בתקופת הרנסאנס. זה התרחש כשנוצרה בפירנצה שיטה ליצירת עומק בציור. השיטה הזו. זכתה לשם "הפרספקטיבה המדעית". כיום היא מכונה לעתים "פרספקטיבת הרנסאנס".

היה זה האדריכל האיטלקי הגאון ברונלסקי שתרם לעולם האמנות את הפרספקטיבה המתמטית. זה היה פיתוח של כלים חישוביים ותכנוניים ליצירת פרספקטיבה מדוייקת להפליא, בתכניות ושרטוטים. בזכות הפיתוח הזה יכולים היו האדריכלים אחריו לבחון ולהדגים לאחרים מבנים אדריכליים שתכננו, עוד בשלבי התכנון והשרטוט שלהם.

כך נתנו השיטות לציור הפרספקטיבה יכולת לתאר את העולם הממשי בדרך של יצירת אשליית עומק ונפח. לאמני הרנסנס והאמנים שבאו אחריהם הייתה הפרספקטיבה כלי מצוין לתיעוד העולם בדיוק רב.

אנשי הרנסאנס השתמשו אז בשיטה החדשה, בכדי להתנתק ממסורת הציור של ימי הביניים. בעזרתה הם תיארו טוב יותר את העולם המציאותי, הטבעי, האובייקטיבי והחילוני. תיאורים אלו החליפו את התיאורים שנלקחו מספרי הקודש ולא הוכרחו להיות דומים למה שהאדם רואה במציאות. משום כך היא מכונה לעתים "פרספקטיבת הרנסאנס".

דוגמאות לפרספקטיבה של הרנסאנס לא חסרות. אחת הטובות היא ציור "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י. בציור זה הפרספקטיבה הגאומטרית, או המתמטית, שיוצרת בו תחושה של עומק ומושכת את המבט של הצופה אל דמותו של ישו.

דוגמה אחרת היא זו של הפרספקטיבה האטמוספירית, המשמשת בציור "המונה ליזה" של לאונרדו. כאן היא מסייעת להבדיל בין מוקד התמונה, המונה ליזה, ובין הנוף שמאחור.


על הפרספקטיבה שהתפתחה בתקופת הרנסאנס (מתורגם):

https://youtu.be/wujEE3PRVUo


ועל הפרספקטיבה באנגלית:

https://youtu.be/WQUi5Ue_fLY


גילוי הפרספקטיבה הלינארית בידי ברונלסקי:

https://youtu.be/xgHTXMEhE2k


ממנה יצר ברונלסקי את הפרספקטיבה המתמטית:

https://youtu.be/X80kxg2YAEc


והפרספקטיבה בסעודה האחרונה של לאונרדו:

https://youtu.be/ODEvCINTADs

בנקסי הוא אמן הגרפיטי החשוב והמוכר בעולם. יצירותיו נמכרות בעשרות ומאות אלפי דולרים. הוא נערץ מאד בניו-יורק ורבים מחשיבים את עבודות הגרפיטי שלו כיצירות חשובות ומזדרזים להנציחן בצילומים, לפני שיימחקו על ידי בעלי הנכסים שעליהם הוא מצייר את הגרפיטי שלו (בעלי הנכסים החכמים באמת משאירים את נכסי האמנות הללו, שמעלים מיד את שווי הבניין שלהם, או מפרקים את הקיר ומוכרים אותו עם הציור במאות אלפי דולרים).

אבל כשבנקסי פתח בחשאי דוכן ברחוב בניו יורק ולמכור את יצירותיו ב-60 דולרים בלבד, מבלי לספר מיהו ומה שווי היצירות שהוא מוכר, הוא עורר את הדיון הקבוע על מקומו של הכסף באמנות והשווי האמיתי של היצירה האמנותית, כשלא יודעים מי יצר אותה.

בנקסי, שם העט של הצייר ואמן הרחוב, שהוא גם פעיל חברתי, הוא שם שמוכר יצירות לאספנים, על אף שזהותו האמיתית לא ידועה. כשאמן בסדר גודל כזה מחליט למכור בסכומים זעומים את יצירותיו ורק 6 אנשים רוכשים אותן, הוא מצליח להראות עד כמה שווי האמנות תלוי בשמו של היוצר ובמה שאנו יודעים עליו, על הצלחתו ועל שווי עבודותיו.


הנה הדוכן עם הרישומים החתומים של בנקסי וכמה מעט מהם נמכרו:

http://youtu.be/7mxJT2uXtrE


האישה ברת המזל שקנתה תמונות של בנקסי באותה מכירה ברחוב:

https://youtu.be/D0ajKa5GGy0


והרצאת טד מעולה שמסבירה כיצד ערך של דברים קשור במידע שיש לנו עליהם (מתורגם):

https://youtu.be/RPicL1AWrs8?long=yes

"הכינור של אינגרס" משנת 1927 היא יצירה של הצלם והאמן מאן ריי. ריי שהושפע מאד מעבודתו של הצייר ג'ין אינגרס צילם כמה תמונות בהשראת תמונות העירום שלו.

בתמונה המפורסמת ביותר הדביק מאן ריי לצילום של הדוגמנית קיקי כשהיא חובשת טורבן, את חורי ה-f. חורים אלה בצורת האות F המהווים את פתח תיבת התהודה של כלי הקשת המוסיקליים, כמו הכינור והצ'לו.

התמונה האייקונית התחברה לדימוי ותיק בהיסטוריה האנושית, שרואה בכלי הקשת את מראה גופה של האישה. היא גם התחברה לאמנות הסוריאליסטית, הלועגת לעתים לאמנות הקלאסית, או סתם מעוותת בחיוך את העבודות הגדולות בתולדות האמנות. משהו כמו ידידו של ריי מאן, מרסל דושאן, שצייר בזמנו שפם ל"מונה ליזה".

בתור מחווה, אנו הצבנו תמונה שמחייכת למאן ריי.


הנה סרטון קצר על "הכינור של אינגרס":

http://youtu.be/eCZxv0TnUBE

הברווזון הצהוב הענק שצף מאז שנת 2001 במימי נמלים שונים הוא פרי המצאתו של האומן ההולנדי פלורנטין הופמן. מדובר בברווז גומי ענק שהוא למעשה יצירת פופ ארט מוגדלת של הברווזונים שילדים בכל העולם משחקים בהם באמבטיה.

המסר של האמן הוא שמימי העולם הם האמבטיה של בני-האדם ועלינו לשמור עליהם היטב.

הברווזון הצהוב, שגובהו 15 מטרים ומשקלו כ-500 קילוגרם והוא ניצב על דוברה ששוקלת 10 טון ונועדה למנוע את סחיפתו ברוח.


הנה סרטון של הברווז הענק הצהוב והצף במימי הנמל של הונג קונג:

http://youtu.be/rSo5MqQVwCY


והברווז הצהוב הענקי מגיע לפיטסבורג ארה"ב:

http://youtu.be/affuETWhCPE

כששאלו את מצדדי הדאדא, הדאדאיסטים, מה זה דאדא, הם נהגו לענות "אתה דאדא כשאתה חי" או "דאדא היא הרגשה". ואכן, היה משהו בתנועה האמנותית הזו שסרב לקבל את ההגדרות המקובלות של האמנות.

היא הייתה בעצם "אנטי אמנות".

דאדא היה זרם אמנותי-תרבותי אוונגרדי שנוסד בציריך שבשווייץ בשנת 1916, ופעל עד שנת 1923. אפשר להגדיר את תנועת הדאדא כ"אמנות נגד האמנות". למעשה, זו גם הייתה "תנועה ללא תנועה". ואפילו השם שבחרו אמני הדאדא לעצמם היה לא ברור.

הימים היו ימי מלחמת העולם הראשונה ומצבם של הסופרים והאמנים היה קשה. ההרגשה הכללית באירופה הייתה שהעולם יצא מדעתו. באווירה זו החלו אמנים לדחות את העולם האינטלקטואלי והתרבותי ואת המדע והטכנולוגיה, כל הגורמים שהובילו לדעתם לטרגדיה האיומה הזו.

ב"קברט וולטר", בית קפה בציריך, החלה ב- 1916 תנועת ה"דאדא" את דרכה. במהלך קיומה יפעלו בה אמנים כמו האנה הוך, מרסל ינקו (שבהמשך יעלה לארץ ויקים את כפר האמנים עין הוד), מאן ריי וגם פבלו פיקסו, בימים שלפני עידן הקוביזם שלו.

אמני הדאדא רצו לזעזע את החברה האירופית לאחר מלחמת העולם הראשונה ולהביא למודעות שהמוסכמות החברתיות והערכים שנחשבו מקובלים אז, אינם ראויים עוד. הם יצרו טכניקות כמו מיצגים וקולז'ים, כתבו שירה דאדאיסטית, השתמשו בחומרים חדשים ויצרו לא מעט פרובוקציות אמנותיות. חלק מהם פנו כנגד האמנים שהתעקשו להמשיך וליצור בכלים הישנים.

אבל הם היו כל כך נגד שאפילו פנו כנגד עצמם, אם לשפוט לפי האמירה המפורסמת של פעיל מרכזי שאמר: "הדאדאיסט האמיתי הוא גם נגד דאדא".

אפילו מקור השם דאדא לא ברור. הכי קרוב שניתן היה לפרשו הוא משהו כמו הקשקוש שתינוקות נוהגים למלמל "דאדאדאדא"..

מבחינת טכניקות, הרבו אמני הדאדא להשתמש בטכניקות כמו רדי נייד, שימוש בעצמים או חפצים יומיומיים ליצירת אמנות, אסמבלאז', כמו קולאז' אך מרכיבים בו חפצים שונים ליצירת אובייקט תלת ממדי מסקרן. קולאז' - יצירה של יצירות דו ממדיות מגזירי עיתונים שגזרנו, עם ניירות ואריגים, פוטומונטז' - טכניקה בה משלבים או מרכיבים צילומים ליצירה ויזואלית, שירה פונטית, המורכבת מהברות וצלילים חסרי משמעות במובן המקובל ועוד.

פעילות התנועה שהתרכזה בברלין בירת גרמניה, הלכה והסתיימה בתחילת שנות ה-20. זה קרה לאחר שהבינו חברי הדאדא שהם חוזרים על עצמם ואיש כבר אינו מזדעזע מהם. תנועת הדאדא התפרקה בכדי שלא להתמסד.

הדובר שלהם טריסטיאן צארה, מחבר המניפסטים הדאדאיסטיים, הקריא "תפילת אשכבה לדאדא" והתנועה התפוגגה.


הנה הדאדא בקצרה:

https://youtu.be/ABNwtDyx7T4


על המקור לסגנון הדאדא:

https://youtu.be/zSkwtCDYVSU


דוגמאות בקצרה של יצירות דאדא (ללא מילים):

http://youtu.be/8yxBLrEhdHk


הסבר של עקרונות ותולדות תנועת הדאדא:

http://youtu.be/oB2e9CNsId4


מוזיאון הדאדא בכפר האמנים עין הוד (עברית):

https://youtu.be/uErkTGL8_p0


ותכנית קצת משעשעת עם אחד ממייסדי הדאדא (עברית):

https://youtu.be/x9hgSc4278I?long=yes

מודל הוא בן-אדם שמציג את גופו מול האמן או מול כיתת תלמידי אמנות והם נעזרים בדמותו כדי ליצור יצירת אמנות שמבוססת על דמות המודל, כעזרה לדמיונם.

מודל עירום הוא אדם שמציג את גופו כשהוא עירום, לשם יצירה של תמונת עירום או פסל עירום. מדובר באמנות לכל דבר והמודל והאמנים אינם חשים מבוכה בסדנה כזו, עם מודל עירום.


הנה סרטון אנימציה שמציג אמנים שנעזרים במודל כדי לפסל ולצייר:

http://youtu.be/stOrl-GWhe0

אמנות הפסיפס, או המוזאיקה (Mosaic art) היא אמנות של שילוב פיסות אבן בצבעים וגדלים שונים, כדי ליצור ציורים.

הפסיפס יכול להיות עם או בלי דוגמאות ויכול לכלול דמויות, דגמים ומרכיבים סמליים שונים.

בעת העתיקה השתמשו בפסיפס לצורך של חיפוי הרצפה במבנים ציבוריים ודתיים שונים. העשירים ובעלי האמצעים שילבו פסיפסים גם בבתיהם ופסיפס מורכב הרבה את טעמו המשובח ויכולתו הכלכלית של בעל הבית.

גם היום הפסיפסים מקובלים מאד כאלמנט עיצובי במבני פאר או מבני ציבור עתירי תקציב. חלק משמעותי מהפסיפסים של ימינו מתוכנן ואף מבוצע באמצעים ממוחשבים וטכנולוגיים של המאה ה-21. אם בעולם העתיק זו הייתה אומנות מרכזית ומומחיות של אמנים ובעלי מלאכה מקצועיים, בימינו הפסיפס הפך לתחביב אמנותי נהדר שרבים מתחברים אליו.

החיבור בין האבנים המשובצות נעשה לרוב בעזרת מלט או חומרים דומים. איכות הפסיפס באה לידי ביטוי לרוב בגודלן של האבנים המשובצות בו ובמורכבות שלו, אך גם בעומק הדמויות והעיטורים שבפסיפס.

מבחר הדגמים ברצפות הפסיפס חוזרים על עצמם ואופנות שונות היו נהוגות בין אמני הפסיפס, בתקופות, תרבויות ומקומות שונים בעולם העתיק.


הנה הפסיפס:

https://youtu.be/NsDqPL7Nez4


הסבר על אמנות הפסיפס ועל פסיפסים שניתן לראות בירושלים (עברית):

https://youtu.be/NtDsR-BdGE4


פסיפס מדהים שנמצא בעיר יוונית עתיקה:

https://youtu.be/ZApgcXAd0tY


על אמנות הפסיפס של הרומים:

https://youtu.be/ER7XjzmAzcw


פסיפס הציפורים בקיסריה (עברית):

http://youtu.be/SA0Bg4yGPgY


דוגמאות פסיפסים מודרניים לעיצוב בתים ועסקים:

https://youtu.be/6P_7YESwgkQ


על הפסיפסים היפים ביותר בעולם:

https://youtu.be/V_OeKyjIZ-M?long=yes


ומדריך ליצירת פסיפס יפה:

https://youtu.be/QEjr37BQXPY?long=yes

הדפס (Printmaking) הוא יצירת אמנות שנוצרה בטכניקה של דפוס. שנים רבות טרם להמצאת הצילום היה ההדפס שונה מציור או רישום, בכך שהוא אפשר ליצור יצירת אמנות שניתן לשכפל בעותקים רבים, מבלי שיהיה הבדל כלשהו באיכות האמנותית שלהם. כך ניתן היה להפיץ יצירות אלה במחיר נמוך ביחס ליצירות שנוצרו כעותק יחיד, כמו הציורים והרישומים המוכרים והרגילים.

על אף האפשרות ליצור המוני הדפסים, נהוג ליצור הדפסים במהדורה מוגבלת. כל הדפס מסומן במספר סידורי מתוך מספר העותקים הכולל. כך, מייצג הסימון "30/100", את העותק ה-30 מתוך 100 עותקים שנוצרו בסך הכל. בדרך כלל תופיע על כל אחד מעותקי ההדפס חתימת האמן. החתימה האישית מהווה הוכחה שההדפס הוא מקורי ונוצר על ידי האמן. חתימה כזו תיעדר מהדפסים מקוריים רק במקרה שהם נוצרו לאחר מות האמן.

הדפס אמנותי יכול להיות בצורה של הדפסים בשחור-לבן או הדפסים בצבע. לא פעם יכולים הדפסים אמנותיים לכלול גם צילומים. הטכניקות המסורתיות ליצירת הדפסים התבססו על תחריט וחיתוך עץ, או על הדפס אבן בליתוגרפיה - בעוד שהדפסים מודרניים מתבססים על טכניקות חדשות של הדפס רשת. כיום טכניקות וסוגי התחריטים הם מגוונים מאד וכוללים גם טכניקות קלאסיות וגם מודרניות - מהדפס תחריט, הדפס בלט, תצריב, אקווטינטה, קולוגרף, יציקת נייר ועוד.


הנה עולם ההדפסים:

https://youtu.be/vRSWYefbdSM


כך יוצרים הדפסי צבע, עם תבנית נפרדת לכל צבע:

https://youtu.be/F4ZXuVyHxx4


בשיטת המונוטייפ כל הדפס הוא יחיד במינו - צובעים לוח זכוכית ומצמידים לגיליון שמקבל הטבעה יחודית:

https://youtu.be/C2pJaaR3Km0


אמנית יוצרת הדפס בהילוך מהיר:

https://youtu.be/a07fmC2ezBU


וליתוגרפיה, שיטה נוספת של הדפס, בה נוצרו הדפסים היסטוריים רבים:

https://youtu.be/cQ12pzAFNmE

איורים (illustrations) משמשים במגוון תחומים בעולם המודרני. מתחום הספרות, דרך תקשורת, מידע, פרסום, מדע ופוליטיקה ועד לאמנויות כמו קומיקס, קולנוע ואנימציה.

האיור נועד להמחיש רעיון, מושג ומלל, באופן שאינו מילולי. בניגוד לציור, המשויך אך ורק לאמנות, איור משרת צרכים אחרים והוא נשען על טקסט שאותו הוא מבטא באופן גרפי. מסיבות אלה, חייב האיור להיות תקשורתי ובעל מסר ברור לצופה בו.

לכן מכיל בדרך כלל האיור מרכיבים יצירתיים ואף אמנותיים, שנועדו להעביר באופן מקורי ומעניין את הרעיון שבבסיסו ובתחומים מסוימים גם את ביקורתו של המאייר.


הנה אמנות האיור:

https://youtu.be/ZPQ-8Kty8X4


איור לספרי ילדים (עברית):

https://youtu.be/ra7DpiSSusw


כך מאיירים בעזרת מחשב:

https://youtu.be/3A_rXJgDxGI


לא פעם מאיירים איורים למטרות שיווק (עברית):

https://youtu.be/z_SAnnAqX88


תערוכת איור בתל אביב יפו (עברית):

https://youtu.be/6LwlMvKU2r8


איורי הסטוריבורד, שיוצרים לסרט או קליפ, מתארים באיור את ה"שוטים" שיצולמו (עברית):

https://youtu.be/QHXhX3f_Dg4


וכיום מאפשר ה-AI להמיר תמונות לאיורים מרהיבים באמצעות הפרומפט הנכון:

https://youtu.be/8jI4WveyW-M?long=yes

שאלתם את עצמכם פעם היכן נולדה האמנות?

האמנות שאנו רגילים לראות במוזיאון או בתערוכה לא החלה בהם. היא התחילה על קירות מערה, לפני יותר מ-40,000 שנה, כשאדם פרהיסטורי טבל אצבע בפחם וצייר חיה על אבן. ציורי המערות של לאסקו (Lascaux) נוצרו לפני כ-17,000 שנה בצרפת והם העדות לכך שהדחף ליצור קדם לכל תרבות מאורגנת.

מצרים העתיקה הפכה את האמנות לכלי שלטון. הציורים על קירות הפירמידות, הפסלים העצומים של פרעה, המקדשים שנבנו ויישרו קו עם תנועת השמש, כולם שירתו מטרה אחת: להנציח כוח ולשדר נצח. המראה המקובל של הציור המצרי, פרופיל לפנים וגוף מול המתבונן, לא השתנה אז במשך כ-3,000 שנה.

בו בזמן שברו יוון ורומא את הנוקשות בכל תחום אמנותי. אמני הפיסול היווניים חיפשו לפסל את הגוף המושלם בתנועה, כמו זורק הדיסקוס (Discobolus) המיוחס למירון (Myron), הידוע כיום דרך עותקים רומיים בלבד.

האדריכלות היוונית המציאה את הטורים הדוריים (Doric), היוניים (Ionic) והקורינתיים (Corinthian), שמות שאנחנו עדיין משתמשים בהם. המוסיקה היוונית, שמרביתה לא שרדה בכתב, הייתה חלק בלתי נפרד מהתיאטרון, הפולחן הדתי, הספורט.

ימי הביניים הכניסו את כל האמנויות לשירות האל. הקתדרלות הגותיות (Gothic) כמו נוטר-דאם (Notre-Dame) בפריז לא היו רק מבנים, אלא מכלול חזותי שלם עבור אנשים שלא ידעו קרוא וכתוב: הוויטראז'ים סיפרו סיפורים מן הכתובים, הקמרונות הגבוהים יצרו תחושה של נוכחות אלוהית, השירה הגרגוריאנית (Gregorian chant) מילאה את החלל בדרך שתוכננה היטב מבחינה אקוסטית.

הרנסנס (Renaissance) פרץ את הכל בבת אחת. לאונרדו דה וינצ'י (Leonardo da Vinci) היה בו זמנית צייר, פסל, אדריכל ומלחין. מיכלאנג'לו (Michelangelo) צייר את תקרת הקפלה הסיסטינית (Sistine Chapel) כשהוא עומד על פיגומים גבוהים עם ראשו זקוף לאחור במשך 4 שנים, עבודה שגרמה לו, לפחות על פי שיריו, לכאבי גב וצוואר קשים. אנדראה פאלאדיו (Andrea Palladio) עיצב וילות בצפון איטליה שהפכו לתבנית לאדריכלות המערבית עד היום.

המאה ה-20 פוצצה את כל הגבולות. פיקאסו (Picasso) פירק את המציאות לשברים. האדריכל לה קורבוזיה (Le Corbusier) הכריז שהבית הוא "מכונה למגורים", בית האופרה של סידני (Sydney Opera House), שתכנן יורן אוטסון (Jørn Utzon) ונחנך ב-1973, טשטש לחלוטין את הגבול בין אדריכלות לפיסול והמוסיקה במאה מהזו עברה האנושות המערבית מבאך (Bach) לביטלס (Beatles) ואז לאלקטרוניקה, כשכל מעבר שיקף שינוי עמוק בתפיסת העולם.

מה שמשותף לכל הצורות ולאורך כל הדורות הוא שאמנות אף פעם לא הייתה קישוט. היא תמיד הייתה השפה שבה תרבות מסבירה לעצמה מי היא.

הכירו את תחומי האמנות והאמנויות השונות בתגית "אמנויות".


כך התפתחה האמנות כולה מציורי מערות ועד לפוסט מודרניזם:

https://youtu.be/oZOsR0TzbJ8


סרטון על השינויים לאורך ההיסטוריה של האמנות:

https://youtu.be/z7ECzduUWx0


דרך משעשעת להציג את השינויים באמנות לאורך ההיסטוריה:

https://youtu.be/WDJTpb8JZrw


יש דרכים שונות לשרטט את תולדות האמנות:

https://youtu.be/Er-vztYrF7o


וסרט תיעודי על תולדות האמנות:

https://youtu.be/JWtOFF0iSbo?long=yes

מנשה קדישמן היה צייר ופסל ישראלי, שזוהה בציבור בישראל במיוחד בציורי הכבשים שיצר. לכבשים המפורסמות שלו קדישמן הגיע כששירת בנח"ל, בקיבוץ מעיין ברוך שבאצבע הגליל. בתפקידו בקיבוץ כרועה צאן, הוא צייר רישומים רבים של הכבשים שרעה, בעיפרון ופחם. החל משנת 1978 הוא החל לצייר ולפסל כבשים וכך יצא שהוא התפרסם במיוחד באלפי דיוקנאות הכבשים הצבעוניים שצייר.

אבל לצד ציורי הכבשים הוא עשה לו שם גם בציורים אחרים ובפסלים שהוא יצר, רובם בסגנון מופשט, שהיה בו שימוש מרובה בצורות גאומטריות חדות. בין פסליו המפורסמים ניתן למצוא את פסלי "עקידת יצחק" שנמצאים באוניברסיטת ת"א וברחבת מוזיאון תל אביב (שניהם עם כבשים), את "התרוממות", פסל שלושת העיגולים שבכיכר הבימה ואת "מתח" שבמוזיאון ישראל בירושלים.

פסל מרגש ומיוחד במינו הוא "שלכת", שקדישמן פיסל והציב במוזיאון היהודי בברלין. הוא מורכב מאלפי פנים זועקים ממתכת, שמונחים על הרצפה. הם מעין סמל דומם ליהודי אירופה שנספו בשואה. בניגוד לעלי שלכת, הם לא משמיעים קול זעקה כשהמבקרים נאלצים לדרוך עליהם. נשמע רק שקשוק המתכת, שמזכיר יותר את שקשוק המתכת של הרכבות ההן מהשואה.


הנה מצגת וידאו על הכבשים וקדישמן (עברית):

https://youtu.be/4XplGTL9mcM


הכבשים של קדישמן וההשראה שהם נותנים לילדים ליצור אמנות:

http://youtu.be/myEerPmEOfc


המיצב "שלכת" של קדישמן שבברלין:

http://youtu.be/3I9MHuI0lU4


הפסל "התרוממות" שבכיכר הבימה, שהפך לאימוג'ים ענקיים לכבוד פורים:

https://youtu.be/GY59ZOMJhqg


סקירה על האמנות המעניינת של מנשה קדישמן לאורך השנים (עברית):

http://youtu.be/464X2D8wHIg?t=28s


ותכנית חינוכית על קדישמן (עברית):

https://youtu.be/5V32aEjxBkA?long=yes

הפריים הוא צילום יחיד בסרט קולנוע (שמכיל הרבה פריימים. כשהם מוצגים במהירות הם נראים כמו תנועה - זו כמובן אשליה).

עם זאת, כשמדברים על פריים, פעמים רבות מתכוונים לגבולות של התמונה הקולנועית.



הנה קליפ שהורכב מפריימים רבים שנשלחו ליוצר הקליפ מגולשים שונים ברשת:

http://youtu.be/hr9L_1S3Z4M


ואוסף פריימים מהיפים בתולדות הקולנוע:

https://youtu.be/c8rCgrGPQwM

הצייר הפלמי פיטר ברויגל (Pieter Bruegel de Oude) ידוע בתולדות הציור בציורי הנוף וחיי איכרים ונופים שהרבה לצייר. הוא היה הראשון שצייר בני אדם רגילים (עד אז ציירו בעיקר מלכים וקדושים נוצריים).

החומרים שהכי עניינו אותו והוא הרבה להנציח היו חתונות איכרים, עבודה בשדות, נופים מושלגים וסצנות מחיי הכפריים. חלק מהם הונצחו בכמה מיצירות המופת הגדולות ביותר של האמנות המערבית.

בתקופת הציורים האלגנטיים של מכובדי הרנסנס והנצחה של אלוהים וקדושים נישאים, ברויגל היה הראשון שהעז לצייר את העולם האמיתי בחיי היום יום שלו - עולם אמיתי, שוקק חיים ואנושי להכאיב.

בכך הוא ממשיך דרכו של הצייר הירונימוס בוש, מגדולי ציירי תחילת הרנסנס שהשפעתו הברורה ניכרת על ציוריו של ברויגל.

ברויגל הוא אב לשושלת שתהיה למשפחת ציירים מפורסמת. הידוע בין בניו הוא יאן ברויגל. הוא נחשב לצייר הפלמי הכי מקורי ולראשון שצייר נופים. את שמו "ברויגל" הוגים בפלמית בְּרֶחֶל ולעתים הוא גם נכתב כך.

ביצירותיו הוא התמקד בקטנותו של האדם אל מול עוצמת הטבע הגדול. כמי שנחשב לצייר הנוף המערבי הראשון, הוא הירבה להעמיד את האנשים הקטנים והפשוטים אל מול עוצמת וגודל הטבע.

דבר דומה אפשר לראות גם ביצירתו המפורסמת "מגדל בבל", ציור מונומנטלי המבוסס על הסיפור התנ"כי המפורסם ונחשב לאחת מיצירות האמנות האיקוניות ביותר של המאה ה-16.

ברויגל האב, שידוע בעוד מציוריו המפורסמים כמו "ציידים בשלג", "חתונת הכפריים" ו"הקוצרים", השתמש בחיי היומיום כדי לייצר סאטירה הנוקבת, להגיב ולבקר סוגיות חברתיות, פוליטיות ודתיות שהטרידו אותו באותם ימים ועוד.

השפעתו של פיטר ברויגל האב על הציור הפלמי היא אדירה והגאונות שלו הונחלה גם לילדיו שהפכו ציירים ולרבים מאמני התקופה שבאו אחריו.


הנה עולמו של ברויגל האב:

https://youtu.be/c5BOzhwaWeM


חתונת הכפריים של פיטר ברויגל:

https://youtu.be/G1Hs2GZKOhw


על הציור הראשון שהוצגו בו בני אדם רגילים:

https://youtu.be/xC-cyrIq-qI


דוגמה לציור מקפיא דם שלו (עברית):

https://youtu.be/JM63ujcadMw


תכנית חינוכית על ברויגל (עברית):

https://youtu.be/UrskFjnV8lA?long=yes


גדולתו של צייר החיים והמוות:

https://youtu.be/4Vql8jH_XIA?long=yes


וסרט תיעודי מלא על הצייר שצייר ראשון בני אדם:

https://youtu.be/o1fw1rgIRwo?long=yes

מיזנסצינה (Mise-en-scène), שפירושה בצרפתית הוא "למקם על במה", היא בימוי הפעולות, הנעת הדמויות בסצנה ודרכי הצילום שלהן.

זהו הסידור של המרכיבים החזותיים והתנועות במרחב המצולם, או ההעמדה של הסצינה, ארגון התמונה והמשתתפים בה.


הנה הסבר של המיזנסצנה:

https://youtu.be/FeI_8M-wUWM





תרגיל מיזנסצנה של בית ספר לבימוי:

http://youtu.be/vIULog0F9f8


עוד תרגיל בימוי של מיזנסצינה בבית ספר לקולנוע:

http://youtu.be/5WyzHiyzXGc


מיזנסצנות בסרטים של ווס אנדרסון:

https://youtu.be/7wTcFeSYQ18?long=yes


וסרטון תיעודי על הדרך לעבוד עם מיזנסצנה:

https://youtu.be/clBT7O3A3wI?long=yes

הציור הנאיבי הוא ציור עם אופי תמים, שנראה כאילו צויר על ידי ילד מוכשר או מישהו מבוגר שאינו צייר מקצועי. זהו סגנון ציור חם, עז הבעה וצבעוני מאד. חוץ מהצורות והצבעים שמזכירים בה את הציור הילדותי, בולט בה הציור הדו-ממדי, ללא עומק ופרספקטיבה ומלא בפשטות כמעט מוגזמת שבו.

האמנות הנאיבית, התמימה, או "אמנות פרימיטיבית" כמו שלעיתים קראו לה, הייתה בדרך כלל בתחום הציור וגם מעט בפיסול. סימניה הם הפשטות והקסם שבה. יש בה מרכיבים הנראים "פשוטים" במכוון והיא מזכירה אמנות פרהיסטורית או פרימיטיבית, שאינה דומה לאמנות המערבית המתקדמת.

מפורסמים במיוחד בציור הנאיבי הם ציוריו של אנרי רוסו שהרבה לצייר ג'ונגלים אקזוטיים וצמחייה של ג'ונגל. בלט בזרם הנאיבי גם בן תקופתו פול גוגן, שצייר בטהיטי נשים מקומיות ויפות, על רקע הנוף המיוחד והצמחיה של איי הים הדרומי.


הנה האמנות הנאיבית:

http://youtu.be/8pmBJasutGY


וציוריו בסגנון זה של אנרי רוסו:

http://youtu.be/nZUfdcgkKRQ

התסריט (Screenplay) הוא התיאור בכתב של השיחות בסרט (דיאלוגים) והפעולות שבו. זהו השלד של הסרט, שעליו יולבשו שאר מרכיביו.

לרוב כולל התסריט גם הוראות צילום והסברים לגבי המקום והזמן של כל סצינה והתרחשות בסרט.

התסריט מחולק לסצנות, כשהסצנה היא האלמנט הבסיסי של כל תסריט. סצנה מצומצמת לזמן ספציפי ולמקום ספציפי. אם אחד מהם משתנה, אז עברנו לסצנה חדשה.

בתסריט מופיע הסיפור, עם העלילה שלו (מה שנקרא 'נרטיב'), הדמויות שבו, היחסים שלהן זו עם זו והשיחות (דיאלוגים) ביניהן.

תסריט טוב, בדיוק כמו ספר, או מחזה טובים, כמעט תמיד יהיה ניתן לחלק ל-3 חלקים, או מה שמכונה "מערכות": התחלה, אמצע וסוף. זה ככה כבר מאות שנים ועדיין עובד טוב יותר כמעט תמיד. ההתחלה מייצרת משהו שדוחף את ההתרחשות או עלילת הסרט קדימה ומובילה להתרחשות שתקרה באמצע הסרט ואז מגיעה בסופו של דבר אל השיא.

כשהתסריטאי (ראו בתגית "תסריטאים") חושב על כתיבת התסריט הוא ממקם במרכזו את הגיבור או הגיבורה ומעביר אותם ב-3 החלקים הללו.

למשל סרט על בלש שחוקר פרשה, הפושעים פוגעים במשפחתו ואז הוא נוקם. או תסריט על נער אבוד ולא מחובר לחיים, שמתאהב בנערה שלא מעוניינת בו ואז הוא מממש את חלומו הופך לכוכב רוק, שזוכה בה לבסוף.

בכל אחד מאלה ניתן לזהות בקלות את 3 החלקים הבסיסיים. אם הרעיון של הסרט לא כולל אותם, צריך לבדוק את זה היטב.

מעט מאד סרטים עובדים בלי "השילוש הקדוש" הזה ומעט מאד משקיעים ישקיעו כסף בסרט כזה. זה נכון שיוצרים גאונים יכולים לספר סיפור מצוין או ליצור סרט בלעדיהם, אבל האמת היא שגם להם קל יותר עם החלקים הללו.


הנה סרטון שמראה איך לכתוב תסריט או לפחות איך לעשות צחוק מכתיבת תסריט:

http://youtu.be/yyXpFn4SWW0


השוואת סצנות משני סרטים שנעשו על אסון וחילוץ הניצולים של "הנס באנדים":

https://youtu.be/jw7cnZpRC5U


ותסריטאית מקצועית שמסבירה כיצד למצוא נושאים לכתיבה של תסריטים:

http://youtu.be/xNCzzEo8rak

מַנְדָּלָה היא ציור מעגל שנובע ממרכזו. המנדלה מורכבת מעיגול שבו מוצג ציור, או סימן גרפי דומה. אמונות שונות ותרבויות שונות, במיוחד הבודהיזם וההינדואיזם, קידשו את המנדלה וראו בה סמל מרכזי.

בדתות של הודו ראו בה סמל ליקום ולצורה שלו.

יש למנדלה שימוש חשוב בטיפולים באמנות, בעבודה טיפולית והיא משמשת ככלי להתפתחות רוחנית בהינדואיזם ובבודהיזם.

מקור המילה מנדלה הוא משפת הסנסקריט ההודית, שבה פירושה הוא "מרכז", או "מעגל", רמז למעגל המקודש של ההודים.


הנה הסבר על המנדלה (עברית):

http://youtu.be/dezE3_aCGHQ?t=42s


על המנדלה באנגלית:

https://youtu.be/gYBBsxrsJOw


הכהן הגדול של המנדלות בישראל, מסביר על המנדלה (עברית):

http://youtu.be/eZWKJf4JxDE


ומדריך ראשוני לציור מנדלות (עברית):

http://youtu.be/cCyBqOBCSeE

מדהים שחשבון יכול להיות קשור ליופי, לא?

אינכם מאמינים? - את יחס הזהב גילה ככל הנראה אחד מתלמידיו של הפילוסוף היווני פִּיתָגוֹרַס לפני כ-2,500 שנה. הוא שם לב שבני האדם הכי אוהבים צורה של מלבן שהיחס בין צלעותיו הוא יחס חשבוני של 1 ל-1.618. היחס הזה שיוצר "מלבן הזהב", יחס שמתקבל מחלוקת האורך שלו ברוחבו, התגלה כיפה בעיני אנשים בכל העולם. זהו "יחס הזהב" או "חיתוך הזהב", שמופיע במקומות רבים ובלתי-צפויים.

מאז הסתבר במחקרים שאם היו אנשים רבים ומגוונים מכל העולם והתקופות נשאלים איזה מרובע מבין מספר מרובעים שלפניהם הוא היפה והנעים ביותר לעין, רובם ככולם היו בוחרים במלבן הזהב. זה מראה שהיופי הוא אובייקטיבי, כלומר לא תלוי בתקופה, תרבות או אמונה.

ואכן, יחס הזהב, שיש שהמכנים גם "חתך הזהב", הוא יחס מתמטי שהמדע והאמנות עוסקים בו כבר מאות בשנים. תלמידי המתמטיקה מכירים אותו בתור המספר האי רציונלי שמסומן באות היוונית 'פִי' (φ). זהו מספר שמתחיל ב-1.6180339887 אבל הוא מכיל מספר אינסופי של ספרות אחרי הנקודה העשרונית.

יחס הזהב, שתואר לראשונה לפני כ-2,300 שנים בספר "יסודות" של אוקלידס, כונה אז "יחס קיצוני וממוצע". בתקופת הרנסאנס נכתבו מחקרים וספרים על "יחס הזהב" והוא קיבל את הכינוי "הפרופורציה האלוהית". בנו לפיו מבנים מפוארים, יצרו יצירות אמנות נשגבות, הלחינו מוסיקה ובמיוחד ראו אותו בטבע, כמעט בכל מקום.

התבוננות במלבן הזהב ממלאת בני האדם בתחושה של יופי ופרופורציה. כשמחלקים את אורכו של מלבן הזהב ברוחבו מקבלים את "יחס הזהב". היוונים הקדמונים והמצרים הקדמונים התייחסו אליו כשיא היופי האסתטי ותכננו לפיו מבנים מהיפים ביותר בעולם העתיק, כולל הפירמידות במצרים והפרתנון שבאקרופוליס של אתונה. באומנות מופיע יחס הזהב ברבים מהציורים שבהם יש יחס פרופורציוני בין גדלים שונים.

כאמור, בנוסף לאמנות, אדריכלות ותחומי אסתטיקה אחרים שמשתמשים לא מעט ביחס הזהב, גם בטבע ניתן לראותו, במבנים של קונכיות ושבלולים, בסידור העלים מסביב לגבעולים, במערבולות, סופות טורנדו ועד לגלקסיות חלזוניות.

יש גם טענה שיחס הזהב הוא שמסביר את העובדה שאנו שכולנו מזהים את אותן פנים יפות ומבנה גוף יפה. כאן כמובן שיש מחלוקות, כי הוכח לא פעם שגם אם פנים שבנויות על פי יחס הזהב הן יפות, הרבה פנים שנחשבים יפים בקרב הציבור, כמו מרילין מונרו למשל, לא מחולקים על פי יחס הזהב.. האם הם מכוערים?


הנה סרטון הסבר על יחס הזהב (עברית):

https://youtu.be/co2k2bcZ1h0


יחס הזהב והקשר בינו לבין מה שאנו רואים כיופי (מתורגם):

http://youtu.be/_cIlomNxxig


יחס הזהב דרך סדרת פיבונאצ'י, בה יש בין כל שני מספרים יחס הנוטה ליחס הזהב (מתורגם):

http://youtu.be/z5RWfXTd3QU


איך יחס הזהב בונה את המלבנים שהקשתות שעוברות בהם יוצרות את סדרת פיבונאצ'י:

http://youtu.be/kkGeOWYOFoA


ההקשרים השונים של פי ויחס הזהב:

http://youtu.be/0hvD5kLqjuw


וסרט תיעודי על יחס הזהב:

https://youtu.be/gLml9nltl6M?long=yes

שמו הרשמי של הצילום הידוע ביותר של האמן עדי נס הוא "ללא כותרת", אבל כולם מכירים אותו בתור "הסעודה האחרונה". מוצגת בו קבוצת חיילים בישיבה לשולחן האוכל הצה"לי. החיילים מבויימים בצורה שמזכירה את "הסעודה האחרונה" - הציור המפורסם של לאונרדו דה וינצ'י.

זהו אחד התצלומים המפורסמים ביותר באמנות הישראלית המודרנית. הוא נמנה על סדרת "החיילים", של האמן. עדי נס נוהג לצלם תצלומים מבויימים ומומחזים בקפידה, העוסקים לא מעט בגבריות ישראלית. יש לו גם סדרה של "סיפורי התנך" ועוד.

צילום הסעודה האחרונה של נס הוא גם הצילום הישראלי היקר ביותר שנמכר אי-פעם. הוא מוצג במוזיאון ישראל בירושלים.


דפדוף בספר צילומים של עדי נס:

https://youtu.be/YWSGF3CN_8o


ספר מצילומיו:

https://youtu.be/2W90WddZlEI


מצגת וידאו על עבודתו האמנותית של עדי נס:

http://youtu.be/GoKajmd7uDI


וסרט תיעודי עליו (עברית):

https://youtu.be/83MAkYjvvEQ?long=yes