שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה זו אדריכלות גוגי?
"אדריכלות גוגי" (Googie architecture) היא סגנון העיצוב האדריכלי של עידן החלל, הז'אנר המודרני של אמצע המאה ה-20.
בהשפעת אדריכלות ה"פופולוקס", סגנון זה הציג אדריכלות פוטוריסטי, עתידני, שהושפע מעידן החלל בעיצוב ומהעידן האטומי.
בתים ומבנים שנבנו בסגנון זה הפכו אייקוניים וחלק גדול מהם שומרו כמו שהם. התכנון העתידני שלהם הציג את הייחוד של הז'אנר האדריכלי חהעתידני הזה.
למרבה הצער, אחד המרכזיים שלא שרדו את הבולדוזרים הוא אותו בית קפה בהוליווד, ששמו היה "גוגי" והוא כבר לא קיים. בית הקפה הזה הוא שנתן לסגנון את שמו ותוכנן במקור על ידי האדריכל הנודע ג'ון לאוטנר.
בית הקפה גוגי נקרא על שם הכינוי של ליליאן ברטון, אשתו של הבעלים המקורי שלו, מורטימר סי ברטון. את השם "גוגי" נתן לו דגלאס האסקל, עורך המגזין "האוס אנד הום" (House and Home), כשראה ב-1952 את בית הקפה, עצר את המכונית והכריז "זו ארכיטקטורת גוגי!". מאמר שכתב בשם זה במגזין שלו השריש לתמיד את השם "אדריכלות גוגי" עבור הסגנון.
בין המבנים בסגנון גוגי ניתן למצוא את מרכז הטיסה של TWA, הטרמינל הראשי בנמל התעופה הבינלאומי של וושינגטון דאלס, את נמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס ולא מעט מוטלים בסגנון גוגי שנבנו בארצות הברית באותה תקופה, כמו אלו שנבנו סביב דיסנילנד ואדריכלות הגוגי ב-Tomorrow land של דיסני.
הכירו עוד כמה דוגמאות מרתקות בז'אנר הגוגי בתגית "אדריכלות גוגי".
הנה אדריכלות הגוגי של המאה ה-20:
https://youtu.be/bxQY8b4FGBc
מאבק שלא הצליח נגד הריסת תחנת דלק בסגנון הגוגי:
https://youtu.be/3OMs01DqSIw
על בית הקפה הראשון והחדשני באדריכלות שעל שמו נקרא הסגנון:
https://youtu.be/F_9b-rjmGQI
הסבר על הסגנון ואיתור מבני גוגי:
https://youtu.be/-uZWFEe6z4w?long=yes
אדריכלות ז'אנר גוגי בלוס אנג'לס:
https://youtu.be/OhJVqYbspXc?long=yes
והקופי שופס העתידניים בסגנון החלל:
https://youtu.be/7731QdFHoos?long=yes
מי היה האדריכל של העתיד ג'ון לאוטנר?
ג'ון לאוטנר, מי שרבים רואים בו את האדריכל העתידני של המאה ה-20, נולד בשנת 1911 במישיגן. הוא נחשב כמי שתכנן כמה מהבתים האייקוניים של שנות ה-50 וה-60.
ביניהם מוכרים במיוחד בית הכימוספרה המפורסם, בית אלרוד (Elrod House) הפוטוריסטי שבפאלם ספרינגס לוס אנג'לס, בית גרסיה הזכור לטוב ובית אראנגו הכמו-מרחף שבמקסיקו.
לאוטנר החל את הקריירה האדריכלית שלו כמתלמד של אחד מענקי האדריכלות פרנק לויד רייט. הוא אכן למד והושפע מאוד מהרעיונות של המנטור שלו רייט וניתן למצוא להשפעה הזו ביטוי רב בעבודותיו האדריכליות.
המוטו שהנחה אותו, ממש כמו זה של מורהו המיתולוגי, היה של "יופי למען היופי".
במרבית עבודותיו של לאוטנר ניכרים אלמנטים של התמזגות החלל הפנימי עם החלל החיצוני, קירות זכוכית רציפים ושולי גג בולטים. כל התכנון שלו מקפיד תמיד על המשכיות הרמונית ישירה, עיקרון שניתן לראות בו חלק מסוד הקסם הלאוטנרי.
בתים ומבנים שתכנן הפכו אייקוניים. אחד מהם שלא שרד את הבולדוזרים הוא בית קפה גוגי בהוליווד שכבר אינו קיים. הוא תוכנן על ידי ג'ון לאוטנר ושמו, גוגי, הפך למונח "אדריכלות גוגי". זהו סגנון של אדריכלות עתידנית, פוטוריסטית, שהושפעה מעידן החלל והעידן האטומי.
חלק מהמבנים שתכנן לאוטנר הופיעו גם בסרטים מפורסמים. אם זה בית אלרוד שהפך ל"בית הנבל" בסרט הג'יימס בונד הקלאסי "יהלומים הם לנצח" (Diamonds are Forever), או "בית הכימוספירה" בלוס אנג'לס, שהיה למאורת הנבל בסרט ההמשך של "המלאכיות של צ'ארלי" משנת 2,000.
הנה האדריכל שתכנן את הבית ג'ון לאוטנר:
https://youtu.be/bIhHzgLLb_4
בית לאוטנר:
https://youtu.be/c3k6BNVx8G0
בית גרסיה, גם הוא של ג'ון לאוטנר:
https://youtu.be/G-eDrwBExRE
בית הכימוספרה - הקימוספר שלו:
https://youtu.be/Pt1inP2byUc
הבית של בוב הופ:
https://youtu.be/INgYqiii7EQ
עיצוב הפנים שלו למשרדים:
https://youtu.be/jQP9usr8oW8
בית אראנגו שתכנן באקפולקו מקסיקו:
https://youtu.be/uBHiPqbag8U
וסרט תיעודי קצר על לאוטנר:
https://youtu.be/fzaqby2Be8c?long=yes
מהי תחנת הדלק שתכנן יאקובסן?
תחנת הדלק טקסקו (Arne Jacobsen's Texaco Station) שתוכננה ועוצבה ידי האדריכל הדני הנודע ארן או ארנה יאקובסן (Arne Jacobsen) היא פצצה עיצובית של ממש, שתוכננה על ידי האדריכל והמעצב הדני בשנת 1937.
התחנה היא בעצם ה'טייק' של יאקובסן על הדגם האמריקאי הרגיל של תחנות הדלק והשירות של קבוצת טקסקו. בעיצוב הזה הדגים האדריכל מדנמרק אדריכלות קלילה ואלגנטית, שמצד אחד היא ניסיונית ומנגד מצליחה למשוך את תשומת הלב של העוברים והשבים.
התחנה מזוהה, למשל, עם מבנה הגג הייחודי שלה, שבנוסף למחסה מגשם ושמש גם פועל כמנורה ענקית, שבחלקה התחתון והמבריק משקפת חלק מהאור הטבעי הנופל על העמוד.
בערב מוארת האליפסה שבו כלפי מטה, באמצעות מנורות מעוצבות במיוחד.
גודלו של מבנה התחנה הוא רק כ-9 מטר על 15. המבנה עצמו מורכב ממשרד, מתקן לשטיפת מכוניות, מחסן, חדר דוודים ושני תאי שירותים.
תחנת הדלק הזו, שזכתה בעבר לפרסום עולמי, כמעט ונשכחה בימינו, למעט בקרב חובבי האדריכלות. וחבל שכך, כי תחנת טקסקו היא בהרבה מובנים דוגמה לעיצוב ולארכיטקטורה שפעם חשבו שיהיה העיצוב העתידי של תחנות הדלק.
התכנון העתידני שלה הוא גם דוגמה למודרניזם ולפונקציונליזם שהיו פופולריים בשנות השלושים וגם חלק מסגנון אדריכלי עתידני שקיבל את השם "אדריכלות גוגי" ושיאקובסן היה חלק מהמושפעים ממנו. ניכרות בו השפעות של עמיתיו הבינלאומיים של ארן ג'ייקובסן, דוגמת מייס ואן דר רוהה, לה קורבוזיה, גונאר אספלונד ואלבר אלטו.
למרות שברבות השנים היא עברה כמה שינויים, תחנת הדלק הזו פועלת עד היום. היא תוכננה להיות פונקציונלית ויעילה, בזכות הפריסה היעילה שהקלה בה על כניסה ויציאה של מכוניות. חלונות גדולים משני צידיה אפשרו כניסה של אור טבעי אל פנים התחנה.
תחנת טקסקו הייתה דוגמה מושלמת לפילוסופיה שלו, שגרסה שעיצוב טוב חייב להשתלב בכל היבט של חיי היומיום. תשומת לב רבה הקדיש האדריכל הדני לכל פרט בתכנון התחנה, כולל של משאבות הדלק בתחנה, השלטים שבה ואפילו של מדי המוכרים.
למרות שהיא כבר לא מוכרת דלק של טקסקו, נחשבת תחנת טקסקו עד היום לנקודת ציון בתולדות המודרניזם הדני. בתור תחנת שירות, שהוכרזה על ידי ממשלת דנמרק כאתר מורשת תרבותית, היא מהווה גם בימינו כיעד פופולרי לביקורים של חובבי אדריכלות מכל העולם.
הנה תחנת הדלק טקסקו עם שיר:
https://youtu.be/tGHQ4iDySwY
ופרסומת בתחנת טקסקו של ארן ג'ייקובסן:
https://youtu.be/AMbDcAs4kVs
מהו העיצוב המופלא של מרכז התעופה TWA?
מרכז התעופה של חברת טי דאבל יו איי (TWA Flight Center) הוא אחד הבניינים המיוחדים בעולם ומעבודות תכנון המבנים המיתולוגיות של גאון האדריכלות הפיני-אמריקאי אירו סארינן (Eero Saarinen).
התכנון העתידני הזה הוא חלק מז'אנר אדריכלי עתידני שזכה לשם "אדריכלות גוגי".
קשה להחליט מה מדהים ויפה בו יותר - המבנה החיצוני, שנראה כמו ציפור ענקית הפורשת כנפיים, או הפנים המעוקל ומסוגנן כמבנה עתידני מרהיב ובלתי נתפס ביופיו ובתכנון הגאוני והמתוחכם אך פשוט שלו.
תשאלו את יוצרי הסרט המצליח "Catch me if you can" בכיכובו של לאונרד דה קפריו, שהמרכז הופיע בו.
האדריכלות של מרכז הטיסה ההיסטורי של TWA משנת 1962 הפכה אותו במהירות לאיקוני והוא זכה לכינוי "קתדרלת התעופה". המתכנן סארינן, אגב, לא זכה לראותו גמור כי שנה קודם לפתיחה הוא הלך לעולמו.
עם השנים פשטה TWA את הרגל וחדלה לפעול. גם חברת התעופה טרנס וורלד איירליינס שקנתה והשתמשו במבנה המופלא אחריה לא שרדה. אחריה הפך המסוף שליד טרמינל 5 בנמל התעופה הניו-יורקי ג'ון פ. קנדי למקום רדום וכמעט מת.
18 שנה אחר כך, המהפך הגיע. בשנת 2019 הפך מבנה מרכז התעופה TWA לבית מלון יוקרתי נוסטלגי. המלון שנפתח אז החליף את מה שכונה "קתדרלת התעופה" אבל שמר על כל הסממנים המקוריים שלו וכיבד את מורשת התעופה של חברת התעופה המיתולוגית שסארינן כה התאמץ לכבד.
העיצוב של המלון הוא בסימן רטרו שיק אלגנטי ומוקפד במיוחד. המון סממנים ופריטים של TWA עליה השלום, כמו גם חלל המלון, המשופע ברהיטים הקלאסיים והאייקוניים שתכנן סארינן. הם מקסימים לא פחות מהמבנים של אירו סארינן ומוצבים במלון הזה גם בחדריו הרבים.
משפצי המלון אף הגדילו והחנו על המסלול שלפניו מטוס TWA ישן ומשופץ, המשמש בתור הבר של המלון. עגלת הדיילים עוברת בין המבלים בו והם מזמינים את המשקאות והקוקטיילים, ממש כמו פעם באוויר. אגב, זה לא הבר היחיד ויש עוד 7 כאלה ו-6 מסעדות במלון, מהטובות שיש.
חמותנו הייתה אומרת על זה "שלא נדע חרפת רעב..."
הנה סיפורו של המסוף המיתולוגי שהפך למלון ברוח הסיקסטיז:
https://youtu.be/3uIA9eFSNzY
המלון שהחליף את "קתדרלת התעופה" של אירו סארינן:
https://youtu.be/xgKFdkZeYBg
בלוגר מסביר על המקום:
https://youtu.be/jX4N0Tg4MMk
ההיסטוריה של מרכז TWA לתעופה:
https://youtu.be/SYyJNexJb9Q
ביקור בתוך מרכז הטיסה של TWA:
https://youtu.be/Zq07DzJIA34
התקנת המטוס TWA שהיה לבר:
https://youtu.be/TTD8-rqFcak
וסרט תיעודי על המלון שהחליף את מסוף הנוסעים המיתולוגי של TWA (מתורגם):
https://youtu.be/h0NY-OCnm6c?long=yes
מהו סגנון העיצוב של שלט לאס וגאס הידוע?
השלט של ברוכים הבאים ללאס וגאס (Las Vegas sign) הוא מהשלטים המפורסמים ביותר באמריקה ובעולם כולו.
רבים לא יודעים עד כמה השלט הזה הוא מפורסם, עד שהם רואים אותו ואת התור של מי שרוצים להצטלם איתו וכשמציינים בפניהם את העובדה שמדובר באייקון עיצובי לכל דבר.
השלט הפופולרי הוצב ב-1959 בצד הדרומי של שדרות לאס וגאס. מצידו השני מופיעה הכתובת "נהגו בזהירות וחיזרו בקרוב", המכוונת ליוצאים מהעיר.
שלט לאס וגאס מעוצב בסגנון מאוד מסוים שנקרא "עיצוב גוגי", כינוי שבא מהז'אנר האדריכלי של "אדריכלות גוגי". המעצבת שיצרה אותו היא בטי וויליס, עבור המזמין שהיה איש מכירות מקומי. לאור ההצלחה הרבה של השלט קנו אותו מאוחר יותר הרשויות במדינת נוואדה מבעליו.
רבים חושבים שניתן לראות את השלט הזה במקומות שונים בעיר לאס וגאס. אבל השלט המקורי נמצא רק בשדרות לאס וגאס, בעוד שבמקומות אחרים, אם חשבתם שראיתם אותו, מדובר בפוסטרים או חיקויים למקור.
הנה השלט של עיר ההימורים לאס וגאס:
https://youtu.be/WppRcWgxs2w
סיפורו של השלט הידוע והסמלים שבו:
https://youtu.be/E8MoaHhFRqg?t=1m17s
המצטלמים בכניסה לבירת ההימורים של ארצות הברית:
https://youtu.be/MZfX5NGW7jI
והבלוגרים שבודקים אותו:
https://youtu.be/t5nvoD3kKkw?long=yes
מהו הבית שהוכרז בעבר כבית העתיד?
הקימוספרה (Chemosphere), או הקימוספר, הוא בית מפורסם שבנוי על צלע הר, מוקף כולו קירות זכוכית ומשקיף על העיר לוס אנג'לס.
הבית נבנה על ידי הארכיטקט הנודע ג'ון לאוטנר בשנות השישים. בשנת 1961 הוכרז בית הקימוספר על ידי אנציקלופדיית בריטניקה כ"בית המודרני ביותר בעולם".
הבית, שנראה כמו ספינת חלל, נבנה על גבי עמוד אחד שעליו יושבת פלטפורמה שלמה, שהיא הבסיס של הבית. תכנון גאוני של לאוטנר, שעלה לבנות כ-80 אלף דולר, פעם סכום לא קטן.
עולם הסרטים והטלוויזיה אהב את הבית העתידני הזה. הוא הופיע לא פעם בסדרות טלוויזיה כמו הסדרה המרתקת "בגבולות המסתורין", בסרטים דוגמת "המלאכיות של צ'רלי" ו"תעתועי גוף" של הבמאי בריאן דה פלמה ובשלל פרסומות ווידאו קליפים.
התכנון העתידני של הבית נחשב כאחת הדוגמאות המובהקות של הז'אנר האדריכלי העתידני שזכה לשם "אדריכלות גוגי", על שם בית קפה בשם זה שתכנן לאוטנר שהוליווד.
הנה סקירה על בית הכימוספרה העתידני שתכנן לאוטנר:
https://youtu.be/Pt1inP2byUc
כמו צלחת מעופפת שנחתה בקליפורניה - בית הכימוספרה מהאוויר:
https://youtu.be/N6QB39saIyw
והנה על האדריכל שתכנן את הבית ג'ון לאוטנר:
https://youtu.be/bIhHzgLLb_4
בואו לביקור בבית הקימוספרה:
https://youtu.be/_A6jk_ScCag
והנה סרט תיעודי קצר על האדריכל של הבית המופלא הזה:
https://youtu.be/fzaqby2Be8c?long=yes
מהו בית אלרוד, שתכנן האדריכל הפוטוריסטי ג'ון לאוטנר?
בית אלרוד (Elrod House), שממוקם בפאלם ספרינגס שבלוס אנג'לס, הוא בית פוטוריסטי מרשים במיוחד. תכנן אותו האדריכל האמריקאי ג'ון לאוטנר (John Lautner), מי שאפשר לראות בו את אדריכל העתיד של העבר.
הבית הזה, על גג הכיפה המרשים וקירות הבטון המעוקלים שלו, הוא ללא ספק אחת הקלאסיקות האדריכליות המרשימות של ארצות הברית במחצית השנייה של המאה העשרים.
יותר מחצי מאה אחרי, לא איבד הבית הזה את קסמו. לאחר שנבנה בשנים 1961-1963, ושופץ בשנות ה-70, הוא הפך מעניין אף יותר מבעבר, פיסת אדריכלות אותנטית ומרהיבה שלעתים נראה שלא איבדה שמץ מהחדשנות והעתידנות שלה.
ג'ון לאוטנר, מתכנן הבית בשנות ה-60, נולד בשנת 1911 במישיגן. הוא נחשב כמי שתכנן באזור כמה מהבתים האייקונים בשנות ה-50 וה-60. ביניהם גם בית הכימוספרה הכל כך מפורסם שלו.
לאוטנר החל את הקריירה האדריכלית שלו כמתלמד של פרנק לויד רייט. בתכנון הבית הזה הוא הושפע מרעיונותיו הרבים של המנטור והמורה הידוע שלו ונתן להם ביטוי בעבודותיו האדריכליות. נראה שכמו מורה המיתולוגי, המוטו שהנחה אותו הוא במידה רבה "יופי למען היופי".
ואכן, כמו בכל עבודותיו של לאוטנר, מסייעים גם בבית אלרוד אלמנטים כמו קירות הזכוכית הרציפים ושולי הגג הבולטים בו אל מעל לאזור הבריכה, להתמזגות של חללו הפנימי עם החלל החיצוני. זה נעשה בהמשכיות הרמונית ישירה ומרשימה מאוד, חלק מסוד הקסם הלאוטנרי.
בשנת 1971 הפך בית האלרוד ל"בית הנבל" האייקוני ואב הטיפוס לבתי נבלים שכאלה. זה היה כששולב בסרט הג'יימס בונד הקלאסי "יהלומים הם לנצח" (Diamonds are Forever). בשנת 2000 הופיע בית אחר של לאוטנר, בית הכימוספירה בלוס אנג'לס, גם הוא למאורת הנבל בסרט ההמשך של "המלאכיות של צ'ארלי".
הנה בית לאוטנר:
https://youtu.be/c3k6BNVx8G0
בית גרסיה, גם הוא של ג'ון לאוטנר:
https://youtu.be/G-eDrwBExRE
בית הכימוספרה - הקימוספר שלו:
https://youtu.be/Pt1inP2byUc
הבית של בוב הופ:
https://youtu.be/INgYqiii7EQ
עיצוב הפנים שלו למשרדים:
https://youtu.be/jQP9usr8oW8
ובית שתכנן באקפולקו מקסיקו:
https://youtu.be/uBHiPqbag8U
מהו או מה היה הדרייב אין?
דרייב אין, באנגלית Drive-in, הוא בית קולנוע שנמצא בחוץ, באוויר הפתוח.
בשנות ה-50, שנים בהן צעירים באמריקה המאוד שמרנית רצו להתבודד, הם עשו את זה באוטו - בדרייב אין. שם איש לא יראה אותם מתנשקים ומתגפפים ויספר להורים או לכומר...
הדרייב-אין היה בנוי ממגרש חניה גדול לכלי רכב, בו יושבים הצופים במכוניות שלהם. מאחור יש בו תא הקרנה המקרין את הסרט על מסך הקולנוע הענקי שניצב מולם.
הדרייב-אין הראשון נולד בניו ג'רסי ב-1933, ביוזמתו של ריצ'ארד הולינגשד, אמריקאי שהחליט להקים בחצר ביתו הגדולה "בית קולנוע למכוניות". הוא הציב אז מקרן סרטים על גג הרכב שלו, חיבר מרקע בין שני עצים גדולים ופירסם שהוא מקרין סרטים אילמים ובהמשך גם סרטים מדברים. ההצלחה הייתה מיידית.
גם בשיא השפל הכלכלי בארצות הברית זכה הקולנוע הזה להצלחה גדולה ובתוך 20 שנה היו בארה"ב לבדה 4000 דרייב-אינים כאלה.
אחת הסיבות לפופולריות העצומה של הדרייבי אינים בארה"ב, בשנות ה-50 וה-60 הייתה נעוצה בכך שהמחיר של סרט היה זול ושניתן היה להביא אוכל מהבית או מרשת מזון מהיר זולה, במקום המחירים היקרים של קולנוע רגיל.
בארה"ב ממשיכים עדיין לפעול כמה מאות דרייב-אינים ובשנים האחרונות הם מתחילים אף להיות פופולאריים מחדש. בישראל היה "דרייב אין" אחד שפעל בשיטה זו ונקרא גם "דרייב אין". הוא נסגר בשנת 2000.
הדרייב אין מהאוויר:
https://youtu.be/CWgpHDkceZk
השיר לסנדי בדרייב-אין מהסרט "גריז":
https://youtu.be/NyLKjp-xDWw
הנה סרטון על דרייב אין:
http://youtu.be/DRfgolxV6CY
זכרונות ותמונות מהדרייב-אינז של פעם:
https://youtu.be/z0dtrj1PsbI
וסרט תיעודי על תולדות הדרייב אין באמריקה:
https://youtu.be/GfnTStV-gcQ?long=yes
"אדריכלות גוגי" (Googie architecture) היא סגנון העיצוב האדריכלי של עידן החלל, הז'אנר המודרני של אמצע המאה ה-20.
בהשפעת אדריכלות ה"פופולוקס", סגנון זה הציג אדריכלות פוטוריסטי, עתידני, שהושפע מעידן החלל בעיצוב ומהעידן האטומי.
בתים ומבנים שנבנו בסגנון זה הפכו אייקוניים וחלק גדול מהם שומרו כמו שהם. התכנון העתידני שלהם הציג את הייחוד של הז'אנר האדריכלי חהעתידני הזה.
למרבה הצער, אחד המרכזיים שלא שרדו את הבולדוזרים הוא אותו בית קפה בהוליווד, ששמו היה "גוגי" והוא כבר לא קיים. בית הקפה הזה הוא שנתן לסגנון את שמו ותוכנן במקור על ידי האדריכל הנודע ג'ון לאוטנר.
בית הקפה גוגי נקרא על שם הכינוי של ליליאן ברטון, אשתו של הבעלים המקורי שלו, מורטימר סי ברטון. את השם "גוגי" נתן לו דגלאס האסקל, עורך המגזין "האוס אנד הום" (House and Home), כשראה ב-1952 את בית הקפה, עצר את המכונית והכריז "זו ארכיטקטורת גוגי!". מאמר שכתב בשם זה במגזין שלו השריש לתמיד את השם "אדריכלות גוגי" עבור הסגנון.
בין המבנים בסגנון גוגי ניתן למצוא את מרכז הטיסה של TWA, הטרמינל הראשי בנמל התעופה הבינלאומי של וושינגטון דאלס, את נמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס ולא מעט מוטלים בסגנון גוגי שנבנו בארצות הברית באותה תקופה, כמו אלו שנבנו סביב דיסנילנד ואדריכלות הגוגי ב-Tomorrow land של דיסני.
הכירו עוד כמה דוגמאות מרתקות בז'אנר הגוגי בתגית "אדריכלות גוגי".
הנה אדריכלות הגוגי של המאה ה-20:
https://youtu.be/bxQY8b4FGBc
מאבק שלא הצליח נגד הריסת תחנת דלק בסגנון הגוגי:
https://youtu.be/3OMs01DqSIw
על בית הקפה הראשון והחדשני באדריכלות שעל שמו נקרא הסגנון:
https://youtu.be/F_9b-rjmGQI
הסבר על הסגנון ואיתור מבני גוגי:
https://youtu.be/-uZWFEe6z4w?long=yes
אדריכלות ז'אנר גוגי בלוס אנג'לס:
https://youtu.be/OhJVqYbspXc?long=yes
והקופי שופס העתידניים בסגנון החלל:
https://youtu.be/7731QdFHoos?long=yes
ג'ון לאוטנר, מי שרבים רואים בו את האדריכל העתידני של המאה ה-20, נולד בשנת 1911 במישיגן. הוא נחשב כמי שתכנן כמה מהבתים האייקוניים של שנות ה-50 וה-60.
ביניהם מוכרים במיוחד בית הכימוספרה המפורסם, בית אלרוד (Elrod House) הפוטוריסטי שבפאלם ספרינגס לוס אנג'לס, בית גרסיה הזכור לטוב ובית אראנגו הכמו-מרחף שבמקסיקו.
לאוטנר החל את הקריירה האדריכלית שלו כמתלמד של אחד מענקי האדריכלות פרנק לויד רייט. הוא אכן למד והושפע מאוד מהרעיונות של המנטור שלו רייט וניתן למצוא להשפעה הזו ביטוי רב בעבודותיו האדריכליות.
המוטו שהנחה אותו, ממש כמו זה של מורהו המיתולוגי, היה של "יופי למען היופי".
במרבית עבודותיו של לאוטנר ניכרים אלמנטים של התמזגות החלל הפנימי עם החלל החיצוני, קירות זכוכית רציפים ושולי גג בולטים. כל התכנון שלו מקפיד תמיד על המשכיות הרמונית ישירה, עיקרון שניתן לראות בו חלק מסוד הקסם הלאוטנרי.
בתים ומבנים שתכנן הפכו אייקוניים. אחד מהם שלא שרד את הבולדוזרים הוא בית קפה גוגי בהוליווד שכבר אינו קיים. הוא תוכנן על ידי ג'ון לאוטנר ושמו, גוגי, הפך למונח "אדריכלות גוגי". זהו סגנון של אדריכלות עתידנית, פוטוריסטית, שהושפעה מעידן החלל והעידן האטומי.
חלק מהמבנים שתכנן לאוטנר הופיעו גם בסרטים מפורסמים. אם זה בית אלרוד שהפך ל"בית הנבל" בסרט הג'יימס בונד הקלאסי "יהלומים הם לנצח" (Diamonds are Forever), או "בית הכימוספירה" בלוס אנג'לס, שהיה למאורת הנבל בסרט ההמשך של "המלאכיות של צ'ארלי" משנת 2,000.
הנה האדריכל שתכנן את הבית ג'ון לאוטנר:
https://youtu.be/bIhHzgLLb_4
בית לאוטנר:
https://youtu.be/c3k6BNVx8G0
בית גרסיה, גם הוא של ג'ון לאוטנר:
https://youtu.be/G-eDrwBExRE
בית הכימוספרה - הקימוספר שלו:
https://youtu.be/Pt1inP2byUc
הבית של בוב הופ:
https://youtu.be/INgYqiii7EQ
עיצוב הפנים שלו למשרדים:
https://youtu.be/jQP9usr8oW8
בית אראנגו שתכנן באקפולקו מקסיקו:
https://youtu.be/uBHiPqbag8U
וסרט תיעודי קצר על לאוטנר:
https://youtu.be/fzaqby2Be8c?long=yes
תחנת הדלק טקסקו (Arne Jacobsen's Texaco Station) שתוכננה ועוצבה ידי האדריכל הדני הנודע ארן או ארנה יאקובסן (Arne Jacobsen) היא פצצה עיצובית של ממש, שתוכננה על ידי האדריכל והמעצב הדני בשנת 1937.
התחנה היא בעצם ה'טייק' של יאקובסן על הדגם האמריקאי הרגיל של תחנות הדלק והשירות של קבוצת טקסקו. בעיצוב הזה הדגים האדריכל מדנמרק אדריכלות קלילה ואלגנטית, שמצד אחד היא ניסיונית ומנגד מצליחה למשוך את תשומת הלב של העוברים והשבים.
התחנה מזוהה, למשל, עם מבנה הגג הייחודי שלה, שבנוסף למחסה מגשם ושמש גם פועל כמנורה ענקית, שבחלקה התחתון והמבריק משקפת חלק מהאור הטבעי הנופל על העמוד.
בערב מוארת האליפסה שבו כלפי מטה, באמצעות מנורות מעוצבות במיוחד.
גודלו של מבנה התחנה הוא רק כ-9 מטר על 15. המבנה עצמו מורכב ממשרד, מתקן לשטיפת מכוניות, מחסן, חדר דוודים ושני תאי שירותים.
תחנת הדלק הזו, שזכתה בעבר לפרסום עולמי, כמעט ונשכחה בימינו, למעט בקרב חובבי האדריכלות. וחבל שכך, כי תחנת טקסקו היא בהרבה מובנים דוגמה לעיצוב ולארכיטקטורה שפעם חשבו שיהיה העיצוב העתידי של תחנות הדלק.
התכנון העתידני שלה הוא גם דוגמה למודרניזם ולפונקציונליזם שהיו פופולריים בשנות השלושים וגם חלק מסגנון אדריכלי עתידני שקיבל את השם "אדריכלות גוגי" ושיאקובסן היה חלק מהמושפעים ממנו. ניכרות בו השפעות של עמיתיו הבינלאומיים של ארן ג'ייקובסן, דוגמת מייס ואן דר רוהה, לה קורבוזיה, גונאר אספלונד ואלבר אלטו.
למרות שברבות השנים היא עברה כמה שינויים, תחנת הדלק הזו פועלת עד היום. היא תוכננה להיות פונקציונלית ויעילה, בזכות הפריסה היעילה שהקלה בה על כניסה ויציאה של מכוניות. חלונות גדולים משני צידיה אפשרו כניסה של אור טבעי אל פנים התחנה.
תחנת טקסקו הייתה דוגמה מושלמת לפילוסופיה שלו, שגרסה שעיצוב טוב חייב להשתלב בכל היבט של חיי היומיום. תשומת לב רבה הקדיש האדריכל הדני לכל פרט בתכנון התחנה, כולל של משאבות הדלק בתחנה, השלטים שבה ואפילו של מדי המוכרים.
למרות שהיא כבר לא מוכרת דלק של טקסקו, נחשבת תחנת טקסקו עד היום לנקודת ציון בתולדות המודרניזם הדני. בתור תחנת שירות, שהוכרזה על ידי ממשלת דנמרק כאתר מורשת תרבותית, היא מהווה גם בימינו כיעד פופולרי לביקורים של חובבי אדריכלות מכל העולם.
הנה תחנת הדלק טקסקו עם שיר:
https://youtu.be/tGHQ4iDySwY
ופרסומת בתחנת טקסקו של ארן ג'ייקובסן:
https://youtu.be/AMbDcAs4kVs
מרכז התעופה של חברת טי דאבל יו איי (TWA Flight Center) הוא אחד הבניינים המיוחדים בעולם ומעבודות תכנון המבנים המיתולוגיות של גאון האדריכלות הפיני-אמריקאי אירו סארינן (Eero Saarinen).
התכנון העתידני הזה הוא חלק מז'אנר אדריכלי עתידני שזכה לשם "אדריכלות גוגי".
קשה להחליט מה מדהים ויפה בו יותר - המבנה החיצוני, שנראה כמו ציפור ענקית הפורשת כנפיים, או הפנים המעוקל ומסוגנן כמבנה עתידני מרהיב ובלתי נתפס ביופיו ובתכנון הגאוני והמתוחכם אך פשוט שלו.
תשאלו את יוצרי הסרט המצליח "Catch me if you can" בכיכובו של לאונרד דה קפריו, שהמרכז הופיע בו.
האדריכלות של מרכז הטיסה ההיסטורי של TWA משנת 1962 הפכה אותו במהירות לאיקוני והוא זכה לכינוי "קתדרלת התעופה". המתכנן סארינן, אגב, לא זכה לראותו גמור כי שנה קודם לפתיחה הוא הלך לעולמו.
עם השנים פשטה TWA את הרגל וחדלה לפעול. גם חברת התעופה טרנס וורלד איירליינס שקנתה והשתמשו במבנה המופלא אחריה לא שרדה. אחריה הפך המסוף שליד טרמינל 5 בנמל התעופה הניו-יורקי ג'ון פ. קנדי למקום רדום וכמעט מת.
18 שנה אחר כך, המהפך הגיע. בשנת 2019 הפך מבנה מרכז התעופה TWA לבית מלון יוקרתי נוסטלגי. המלון שנפתח אז החליף את מה שכונה "קתדרלת התעופה" אבל שמר על כל הסממנים המקוריים שלו וכיבד את מורשת התעופה של חברת התעופה המיתולוגית שסארינן כה התאמץ לכבד.
העיצוב של המלון הוא בסימן רטרו שיק אלגנטי ומוקפד במיוחד. המון סממנים ופריטים של TWA עליה השלום, כמו גם חלל המלון, המשופע ברהיטים הקלאסיים והאייקוניים שתכנן סארינן. הם מקסימים לא פחות מהמבנים של אירו סארינן ומוצבים במלון הזה גם בחדריו הרבים.
משפצי המלון אף הגדילו והחנו על המסלול שלפניו מטוס TWA ישן ומשופץ, המשמש בתור הבר של המלון. עגלת הדיילים עוברת בין המבלים בו והם מזמינים את המשקאות והקוקטיילים, ממש כמו פעם באוויר. אגב, זה לא הבר היחיד ויש עוד 7 כאלה ו-6 מסעדות במלון, מהטובות שיש.
חמותנו הייתה אומרת על זה "שלא נדע חרפת רעב..."
הנה סיפורו של המסוף המיתולוגי שהפך למלון ברוח הסיקסטיז:
https://youtu.be/3uIA9eFSNzY
המלון שהחליף את "קתדרלת התעופה" של אירו סארינן:
https://youtu.be/xgKFdkZeYBg
בלוגר מסביר על המקום:
https://youtu.be/jX4N0Tg4MMk
ההיסטוריה של מרכז TWA לתעופה:
https://youtu.be/SYyJNexJb9Q
ביקור בתוך מרכז הטיסה של TWA:
https://youtu.be/Zq07DzJIA34
התקנת המטוס TWA שהיה לבר:
https://youtu.be/TTD8-rqFcak
וסרט תיעודי על המלון שהחליף את מסוף הנוסעים המיתולוגי של TWA (מתורגם):
https://youtu.be/h0NY-OCnm6c?long=yes
אדריכלות גוגי
השלט של ברוכים הבאים ללאס וגאס (Las Vegas sign) הוא מהשלטים המפורסמים ביותר באמריקה ובעולם כולו.
רבים לא יודעים עד כמה השלט הזה הוא מפורסם, עד שהם רואים אותו ואת התור של מי שרוצים להצטלם איתו וכשמציינים בפניהם את העובדה שמדובר באייקון עיצובי לכל דבר.
השלט הפופולרי הוצב ב-1959 בצד הדרומי של שדרות לאס וגאס. מצידו השני מופיעה הכתובת "נהגו בזהירות וחיזרו בקרוב", המכוונת ליוצאים מהעיר.
שלט לאס וגאס מעוצב בסגנון מאוד מסוים שנקרא "עיצוב גוגי", כינוי שבא מהז'אנר האדריכלי של "אדריכלות גוגי". המעצבת שיצרה אותו היא בטי וויליס, עבור המזמין שהיה איש מכירות מקומי. לאור ההצלחה הרבה של השלט קנו אותו מאוחר יותר הרשויות במדינת נוואדה מבעליו.
רבים חושבים שניתן לראות את השלט הזה במקומות שונים בעיר לאס וגאס. אבל השלט המקורי נמצא רק בשדרות לאס וגאס, בעוד שבמקומות אחרים, אם חשבתם שראיתם אותו, מדובר בפוסטרים או חיקויים למקור.
הנה השלט של עיר ההימורים לאס וגאס:
https://youtu.be/WppRcWgxs2w
סיפורו של השלט הידוע והסמלים שבו:
https://youtu.be/E8MoaHhFRqg?t=1m17s
המצטלמים בכניסה לבירת ההימורים של ארצות הברית:
https://youtu.be/MZfX5NGW7jI
והבלוגרים שבודקים אותו:
https://youtu.be/t5nvoD3kKkw?long=yes
הקימוספרה (Chemosphere), או הקימוספר, הוא בית מפורסם שבנוי על צלע הר, מוקף כולו קירות זכוכית ומשקיף על העיר לוס אנג'לס.
הבית נבנה על ידי הארכיטקט הנודע ג'ון לאוטנר בשנות השישים. בשנת 1961 הוכרז בית הקימוספר על ידי אנציקלופדיית בריטניקה כ"בית המודרני ביותר בעולם".
הבית, שנראה כמו ספינת חלל, נבנה על גבי עמוד אחד שעליו יושבת פלטפורמה שלמה, שהיא הבסיס של הבית. תכנון גאוני של לאוטנר, שעלה לבנות כ-80 אלף דולר, פעם סכום לא קטן.
עולם הסרטים והטלוויזיה אהב את הבית העתידני הזה. הוא הופיע לא פעם בסדרות טלוויזיה כמו הסדרה המרתקת "בגבולות המסתורין", בסרטים דוגמת "המלאכיות של צ'רלי" ו"תעתועי גוף" של הבמאי בריאן דה פלמה ובשלל פרסומות ווידאו קליפים.
התכנון העתידני של הבית נחשב כאחת הדוגמאות המובהקות של הז'אנר האדריכלי העתידני שזכה לשם "אדריכלות גוגי", על שם בית קפה בשם זה שתכנן לאוטנר שהוליווד.
הנה סקירה על בית הכימוספרה העתידני שתכנן לאוטנר:
https://youtu.be/Pt1inP2byUc
כמו צלחת מעופפת שנחתה בקליפורניה - בית הכימוספרה מהאוויר:
https://youtu.be/N6QB39saIyw
והנה על האדריכל שתכנן את הבית ג'ון לאוטנר:
https://youtu.be/bIhHzgLLb_4
בואו לביקור בבית הקימוספרה:
https://youtu.be/_A6jk_ScCag
והנה סרט תיעודי קצר על האדריכל של הבית המופלא הזה:
https://youtu.be/fzaqby2Be8c?long=yes
בית אלרוד (Elrod House), שממוקם בפאלם ספרינגס שבלוס אנג'לס, הוא בית פוטוריסטי מרשים במיוחד. תכנן אותו האדריכל האמריקאי ג'ון לאוטנר (John Lautner), מי שאפשר לראות בו את אדריכל העתיד של העבר.
הבית הזה, על גג הכיפה המרשים וקירות הבטון המעוקלים שלו, הוא ללא ספק אחת הקלאסיקות האדריכליות המרשימות של ארצות הברית במחצית השנייה של המאה העשרים.
יותר מחצי מאה אחרי, לא איבד הבית הזה את קסמו. לאחר שנבנה בשנים 1961-1963, ושופץ בשנות ה-70, הוא הפך מעניין אף יותר מבעבר, פיסת אדריכלות אותנטית ומרהיבה שלעתים נראה שלא איבדה שמץ מהחדשנות והעתידנות שלה.
ג'ון לאוטנר, מתכנן הבית בשנות ה-60, נולד בשנת 1911 במישיגן. הוא נחשב כמי שתכנן באזור כמה מהבתים האייקונים בשנות ה-50 וה-60. ביניהם גם בית הכימוספרה הכל כך מפורסם שלו.
לאוטנר החל את הקריירה האדריכלית שלו כמתלמד של פרנק לויד רייט. בתכנון הבית הזה הוא הושפע מרעיונותיו הרבים של המנטור והמורה הידוע שלו ונתן להם ביטוי בעבודותיו האדריכליות. נראה שכמו מורה המיתולוגי, המוטו שהנחה אותו הוא במידה רבה "יופי למען היופי".
ואכן, כמו בכל עבודותיו של לאוטנר, מסייעים גם בבית אלרוד אלמנטים כמו קירות הזכוכית הרציפים ושולי הגג הבולטים בו אל מעל לאזור הבריכה, להתמזגות של חללו הפנימי עם החלל החיצוני. זה נעשה בהמשכיות הרמונית ישירה ומרשימה מאוד, חלק מסוד הקסם הלאוטנרי.
בשנת 1971 הפך בית האלרוד ל"בית הנבל" האייקוני ואב הטיפוס לבתי נבלים שכאלה. זה היה כששולב בסרט הג'יימס בונד הקלאסי "יהלומים הם לנצח" (Diamonds are Forever). בשנת 2000 הופיע בית אחר של לאוטנר, בית הכימוספירה בלוס אנג'לס, גם הוא למאורת הנבל בסרט ההמשך של "המלאכיות של צ'ארלי".
הנה בית לאוטנר:
https://youtu.be/c3k6BNVx8G0
בית גרסיה, גם הוא של ג'ון לאוטנר:
https://youtu.be/G-eDrwBExRE
בית הכימוספרה - הקימוספר שלו:
https://youtu.be/Pt1inP2byUc
הבית של בוב הופ:
https://youtu.be/INgYqiii7EQ
עיצוב הפנים שלו למשרדים:
https://youtu.be/jQP9usr8oW8
ובית שתכנן באקפולקו מקסיקו:
https://youtu.be/uBHiPqbag8U
דרייב אין, באנגלית Drive-in, הוא בית קולנוע שנמצא בחוץ, באוויר הפתוח.
בשנות ה-50, שנים בהן צעירים באמריקה המאוד שמרנית רצו להתבודד, הם עשו את זה באוטו - בדרייב אין. שם איש לא יראה אותם מתנשקים ומתגפפים ויספר להורים או לכומר...
הדרייב-אין היה בנוי ממגרש חניה גדול לכלי רכב, בו יושבים הצופים במכוניות שלהם. מאחור יש בו תא הקרנה המקרין את הסרט על מסך הקולנוע הענקי שניצב מולם.
הדרייב-אין הראשון נולד בניו ג'רסי ב-1933, ביוזמתו של ריצ'ארד הולינגשד, אמריקאי שהחליט להקים בחצר ביתו הגדולה "בית קולנוע למכוניות". הוא הציב אז מקרן סרטים על גג הרכב שלו, חיבר מרקע בין שני עצים גדולים ופירסם שהוא מקרין סרטים אילמים ובהמשך גם סרטים מדברים. ההצלחה הייתה מיידית.
גם בשיא השפל הכלכלי בארצות הברית זכה הקולנוע הזה להצלחה גדולה ובתוך 20 שנה היו בארה"ב לבדה 4000 דרייב-אינים כאלה.
אחת הסיבות לפופולריות העצומה של הדרייבי אינים בארה"ב, בשנות ה-50 וה-60 הייתה נעוצה בכך שהמחיר של סרט היה זול ושניתן היה להביא אוכל מהבית או מרשת מזון מהיר זולה, במקום המחירים היקרים של קולנוע רגיל.
בארה"ב ממשיכים עדיין לפעול כמה מאות דרייב-אינים ובשנים האחרונות הם מתחילים אף להיות פופולאריים מחדש. בישראל היה "דרייב אין" אחד שפעל בשיטה זו ונקרא גם "דרייב אין". הוא נסגר בשנת 2000.
הדרייב אין מהאוויר:
https://youtu.be/CWgpHDkceZk
השיר לסנדי בדרייב-אין מהסרט "גריז":
https://youtu.be/NyLKjp-xDWw
הנה סרטון על דרייב אין:
http://youtu.be/DRfgolxV6CY
זכרונות ותמונות מהדרייב-אינז של פעם:
https://youtu.be/z0dtrj1PsbI
וסרט תיעודי על תולדות הדרייב אין באמריקה:
https://youtu.be/GfnTStV-gcQ?long=yes
