שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי הנאת הפחד שגורמת רכבת ההרים?
אחד המתקנים שמהם אנחנו הכי נהנים מהם בלונה פארק או בפארקי שעשועים הוא רכבת ההרים (Roller coaster). רובנו נהנים מהריגוש וההתרגשות של הרכיבות הללו ומוצאים אותן כחוויה מהנה ומרגשת.
אבל למה בעצם? מה גורם לנו לשלם, להיות מבוהלים ומפוחדים ועדיין לעוט על רכבת ההרים גם בפעם הבאה שנגיע לפארק שעשועים גדול?
רכבת ההרים היא אחת האטרקציות הפופולריות בעולם. מיליוני אנשים עומדים בתור שעה ארוכה כדי לחוות כמה דקות של לב נופל לרגע, צעקה ממעוף הציפור ותחושת בטן נופלת. אבל למה בעצם אנשים משלמים כדי להפחיד את עצמם? התשובה טמונה בתכונה מרתקת של המוח האנושי.
פחד (Fear) הוא תגובת הישרדות טבעית שמכינה את הגוף לסכנה. כשאנו מרגישים פחד, הלב דופק מהר יותר, הנשימה נעשית קצרה ומהירה והגוף משחרר חומרים כימיים כמו אדרנלין ודופמין. ההשפעות של נסיעה ברכבת הרים עשויות להשתנות מאדם לאדם.
כוחות פיזיקליים כמו תאוצה, האטה וכוח צנטריפוגלי יכולים להשפיע על שיווי המשקל שלנו, לגרום לנו להרגיש חסרי משקל או כבדים.
כימית, רכיבה על רכבת הרים יכול להזריק פרץ של אנדורפינים, מה שמוביל לתחושות של התרגשות ואפילו פחד. יש מי שיתמלאו תחושת הישג או העצמה לאחר רכיבה על רכבת הרים אינטנסיבית במיוחד. אחרים עלולים להרגיש מוצפים או חרדים.
במצב אמיתי של סכנה, תגובות אלה עוזרות לנו לברוח או להילחם. רכבת ההרים יודעת לעשות שימוש בדיוק באותו מנגנון, רק שכאן אנו יודעים בוודאות שאנחנו בטוחים. בעוד שהגוף מזהה סכנה, המוח מפרש מיד שהכל תחת שליטה, כשהתוצאה היא שילוב של מתח ועונג.
הפסיכולוג פול רוזין כינה את התופעה Benign Masochism, בתרגום חופשי "מזוכיזם שאינו מזיק". כך קוראים לעונג שאנו מפיקים מחוויות שליליות כל עוד אנו יודעים שהן אינן מסכנות אותנו באמת.
במאמר משנת 2013 תיאר רוזין, פסיכולוג מאוניברסיטת פנסילבניה, את העונג שאנשים מפיקים מחוויות שליליות כמו אכילת מזון חריף מדי, צפייה בסרטי אימה או רכיבה ברכבת הרים, כל עוד הם יודעים שהחוויה אינה מזיקה באמת.
יש גם הסבר נוסף שנוגע לחוויה הקולקטיבית. אנשים רבים נהנים לצעוק יחד עם אנשים זרים. מחקרים הראו שצעקה משותפת מחזקת תחושת קרבה ואפילו גורמת לצחוק אחרי שהרכבת נעצרת.
עובדה מעניינת: רכבת ההרים המודרנית הראשונה בארצות הברית הוקמה בקוני איילנד שבניו יורק בשנת 1884. ממציאה, לאמרקוס תומפסון, היה אדם דתי מאוד שהאמין שאטרקציה נקייה תרחיק צעירים מבתי קפה מפוקפקים. הרכבת הגיעה למהירות של כעשרה קילומטרים לשעה בלבד. במאה וארבעים ושתיים השנים מאז, המהירויות זינקו פי עשרים ויותר, אך העיקרון נותר זהה.
אגב, הרכבת המהירה בעולם היום היא פורמולה רוסה באבו דאבי. היא מאיצה עד 240 קילומטרים לשעה, ולכן נוסעים בה עם משקפי מגן, בדיוק כמו נהגי מרוצים.
בסופו של דבר, רכבת ההרים היא דרך מבוקרת לבחון את גבולות הפחד שלנו תוך כדי שעשוע. היא מאפשרת לנו לגעת בקצה של אבדן שליטה, עם יד חזקה על המעקה הבטוח.
הנה רכבת ההרים ומה שהיא עושה לנו (מתורגם):
https://youtu.be/BunU6CTmhFw
מה כל כך כיף בפחד עליה? (מתורגם)
https://youtu.be/oetVvR5RQUs
"רכבת ההרים המשפחתית" בלונה פארק תל אביב:
https://youtu.be/76dDb78CUw4
ופרסומת לרכבת ההרים החדשה:
https://youtu.be/et5DDbx7jZA
מהם הורמוני השמחה של רגעי ניצחון?
כשאנו מצליחים במשהו או מנצחים, מתאמים מוחנו וגופנו את תגובתם הטבעית להישג. אנו הופכים מדויקים מאד והרפלקסים שלנו מתחדדים ונעשים זריזים. אנו מרגישים בלתי מנוצחים.
מוחית, אנו זוכים ברגע כזה לפרס הגדול, בו מאיץ הורמון הדופמין את מרכז העונג של מוחנו. אירוע כזה מחיש בגופנו את פעילות קולטני העונג שנקראים "אנדורפינים" והם נלחמים אפילו בעייפות. זו, אגב, הסיבה שלא פעם קשה לנו להירדם אחרי ניצחון או לאחר השגת היעד שייחלנו לו.
הדופמין והאנדורפינים הללו נותנים לנו הרגשה של התעלות. אנו מרגישים ב"היי", כמו שאומרים הזקנים. טוב לנו!
וזה לא הכל. בעקבות הדופמין והאנדורפינים נכנסים אדרנלין וטסטוסטרון לזרם הדם שלנו. הם שומרים אותנו עירניים ומחישים את ההחלמה של חלקים בגוף שנפגעו. נשימתנו נעשית עמוקה וליבנו מתרחב ומזרים דם לאיברי גופנו השונים.
ניצחנו!
הנה סרטון שממחיש את הניצחון וההפסד ומה שהם גורמים לגופנו:
http://youtu.be/GCu8acirMEg
מהו קיר הטיפוס שמגיע עד האולימפיאדה?
קיר טיפוס מלאכותי (Climbing Wall) הוא מבנה מלאכותי שמאפשר טיפוס, טיפוס ספורטיבי או חווייתי.
לעתים, מתקינים קיר טיפוס על מבנה קיים או מבנים שהוקמו במיוחד, שחוברו אליו אחיזות.
טיפוס על קירות, מענפי הספורט החדשים, נולד מטיפוס הצוקים. הוא מאפשר את התרגול של הטיפוס, בתנאים בטוחים יותר. בניגוד לטיפוס על צוק, שלא פעם מציב את הספורטאי בגובה רב ומסכן אותו, טיפוס על קירות מאפשר לשים דגש על בטיחות ולתרגל מצבים בבטיחות מרבית.
כך יכולים חובבים לעסוק בטיפוס בטוח, ללא ציוד מיוחד לטיפוס, חוץ מציוד האבטחה שמסופק בקירות הטיפוס עצמם, על ידי המפעילים.
מבחינת חומרים, קירות טיפוס עשויים מחומרים כמו בטון, אבן, או אפילו עץ, שלרוב יצופה בשכבת חומר שיגביר את החיכוך. לוחות עשויים פיברגלס ופוליאסטר מוקשה ידמו לא פעם סלעים וזיזים בולטים, תוך שימוש בחומרי מילוי שונים.
ואגב, קיר הטיפוס הגבוה בעולם נקרא "אקסקליבר" (Excalibur). הוא נמצא בהולנד ולומדים ומתאמנים בו מטפסים רבים, מרמת מתחיל ומעלה. קראו עליו בתגית "קיר טיפוס, שיאים".
נא להכיר - זהו קיר הטיפוס (עברית):
https://youtu.be/3vvyTAY3Myk
ענף הטיפוס התחרותי באולימפיאדה (עברית):
https://youtu.be/RzMJRoYC9XM
הטיפוס המהיר הוא קשה מאוד (עברית):
https://youtu.be/7UavpXm0fK0
קיר הטיפוס הגבוה בעולם שנמצא בהולנד:
https://youtu.be/xsEIasxC6hI
ויום אחד יתכן ותגיעו מקיר הטיפוס אל ההר עצמו (עברית):
https://youtu.be/82ODDXobAy0
מהי קפיצה מצוק?
קפיצות צוקים (Cliff diving) הוא מענפי הספורט המסוכנים ביותר ובאופן מסוים גם הפחות מאורגן מהאחרים.
הספורט העממי הזה, שככל הנראה נולד אי-שם בשנות ה-50 באקפולקו שבמקסיקו, סוחף אליו אנשים שמחפשים את האדרנלין שבסכנה. כשהם רואים צוק שגורם לרוב האנשים לבהלה ופחד גבהים עמוק, הם מתארגנים לקפיצה. בשבילם יש גם אליפויות עולם בקפיצה ממצוקים.
הספורטאים הללו עוברים ממקום למקום, בטיולים אל צוקים הגבוהים בעולם, במיוחד כאלה הנישאים מעל הים ומנסים כל מיני קפיצות אתגריות ומסוכנות יותר ויותר. הם מחפשים את הצוקים המסוכנים והמאתגרים ביותר.
חשוב לציין שלפעמים סטייה של כמה סנטימטרים בזווית הקפיצה, או דחיפה חלשה מדי ברגליים מכיוון הצוק, פירושם יכול להיות התנגשות בסלעים שבמורד ופציעה קשה או מוות.
אזהרה: אין לנסות את זה בעצמכם!
זה מסוכן ביותר!
הנה העולם המקצועי של קופצי הצוקים:
https://youtu.be/sLUyYra_h9c
כמה מהקפיצות המסוכנות שנאספו ברשת:
https://youtu.be/vUW-0SqMy0g
והנה קופצי צוקים חובבים וחובבי סכנה:
https://youtu.be/Bn09g1bwgDc
הרבה המצאות ורעיונות לקפיצות יצירתיות:
https://youtu.be/NchliY-LwEE
הנה קפיצה בטוחה יותר למים:
https://youtu.be/_-kviywORqA?qr=yes
מדוע בני אדם מתנשקים ומה זה נותן לנו?
הנשיקות נולדו עוד בפרהיסטוריה ונראה שהמקור שלהן הוא עתיק הרבה יותר. לידתן של הנשיקות הייתה ככל הנראה עוד כשהיינו קופים. כן, הנשיקות הגיעו אלינו בני האדם עוד מהעידן הקופי שלנו.
אצל הקופים והציפורים, למשל, היו הנשיקות דרך להעביר מזון לעוס מאחד לשני, מאם לבנה או מציפור לגוזלים. עד לפני האוכל המתועש היו נשים לועסות מזון קשה לפעוטות.
אבל המין האנושי הפך את הנשיקות גם לדרך של הבעת חיבה וקרבה בין גבר לאישה. יש תיאוריה של חוקרים שטוענים שאנשי המערות התנשקו כדי לזהות לפי טעם הרוק, אם הם מתאימים...
ההיסטוריה האנושית כבר אימצה את הנשיקה בין אוהבים. לפחות 3500 שנה מתועדות נשיקות רומנטיות באופן היסטורי בספר הודי עתיק שנכתב בשפה הספרותית הקדומה של ההודים שנקראה "סנסקריט".
משום כך הסברה היא שהנשיקה כנשיקה הומצאה בהודו. משם סבורים החוקרים שהרומאים הפיצו את מנהג הנשיקה ברחבי אירופה וצפון אפריקה. נשיקה על השפתיים כונתה אצלם "סביום".
כיום לפחות 90% מתרבויות העולם מתנשקות.
הנשיקה משחררת לנו שלל אנדורפינים, סוגי הורמונים כמו אדרנלין, דופמין, סרוטונין ואוקסיטוצין, שמייצרים בהתאמה תחושות של הנאה, עונג, ביטחון וקשר. קראו עליהם בתגית "אנדורפינים".
הנשיקה יוצרת ומשקפת את הקרבה בין אנשים. זו הסיבה שיותר ויותר אנשים מתנשקים גם בלי קשר לרומנטיקה, אלא כאקט של ידידות.
קצת סטטיסטיקות? - נשיקה שורפת 2-3 קלוריות בכל דקה, הנשיקה הארוכה בהיסטוריה נמשכה מעל 58 שעות והאדם הממוצע יבלה בחייו מעל 20 אלף דקות בנשיקות!
זו הסיבה שאנו מתנשקים:
https://youtu.be/zwRbeGXuv98
הנה הסברים לנשיקה:
https://youtu.be/HZKvYbR3S9c
מצגת וידאו על המקורות של הנשיקה:
https://youtu.be/aaUVR4_16gM
קליפ הנשיקה הצרפתית עם טום קרוז:
https://youtu.be/Bx51eegLTY8
והרצאה קצרה על תולדות הנשיקות:
https://youtu.be/ixQbCXLUUj8?long=yes
מהי מערכת "הילחם או ברח"?
"הילחם או ברח" (Fight or Flight) היא תגובה גופנית, פרץ אנרגיה שבו הגוף מכין אותנו במהירות למצבים מסוכנים, לנוכח איום כלשהו, כך שנוכל להגיב טוב יותר למצב המסוכן הזה.
זה קורה בגלל הפחד. כן, רבים יודעים שהפחד כרוך אצלנו בשינויים גופניים המאפשרים לנו לברוח מהר, או לקפוא על מקומנו - כל אחד וכל מקרה לגופו. לפעמים הוא גם גורם לנו שנוכל להילחם ואפילו לנצח, גם כשחשבנו שאין סיכוי שנוכל לנצח.
ואלה שלושת ה-Fים: פייט, פלייט או פריז. הילחם, ברח או קפא במקום.
איך זה קורה? - לדוגמה, נניח שאנו ביער ולפתע רואים מולנו דוב גדול ומסוכן. הפחד לנוכח הסכנה הגדולה יוצר אצלנו סטרס, לחץ מטורף שמביא את המוח לתפקוד של חירום.
אז ככה - בתגובה הזו, הגוף מכין אותנו במהירות למצבים שבהם נילחם באיום ביעילות וטוב יותר, נהיה חדים יותר ומהירי מחשבה, נתחמק, נברח או נסתתר מהר יותר מהדוב המאיים. לעתים, אם ניאלץ להילחם בו, נמצא את עצמנו מצליחים לחשוב טוב יותר על פתרונות כדי להביס את הדוב, או לפחות לבצע משהו שירוויח לנו זמן כדי שנוכל להיעלם ולהינצל.
כך, הסיכויים שנשרוד לנוכח הסכנה גדלים משמעותית. אבל איך זה בדיוק קרה?
#הורמוני חירום
המערכת הגופנית הזו, שזכתה לשם הציורי "הילחם או ברח" (Fight or flight response), היא בעצם סוג של תגובה "אוטומטית" של מערכת העצבים האוטונומית והרפלקסים שלנו, שנועדה לאפשר לנו להתחמק מהאיום, לברוח מהר וטוב יותר, או להילחם בו באמצעים שלא חשבנו שנוכל לנקוט.
ראשונים פועלים האינסטינקטים, בצורה כזו שלעתים קרובות אנו עושים פעולות מהירות כמו לחמוק ממכונית המתקרבת במהירות, עוד לפני שמוחנו עיבד את נתוני הראייה או השמע שלנו.
אחרי האינסטינקטים וכתגובה לסכנה, המוח מכין אותנו פיזית ובמהירות רבה, להתמודדות מול האיום החיצוני. זה קורה במהירות עצומה, כשבתוך שניות מופעלת בגופנו תגובה גופנית, פיזיולוגית, בה הגוף מפריש חומרים מסוימים, שנקראים הורמונים, במיוחד הורמונים שנקראים "קורטיזול" ו"אדרנלין", אבל יש עוד כמה.
ההורמונים הללו, שהגוף מפריש אל מול הדוב המסוכן, גורמים לכך שנגיב טוב יותר למצב המסוכן הזה. מה שהם עושים זה להפנות אנרגיה למקומות בגוף, שבהם היא נחוצה במצב החירום הזה. הכוח ויכולות החשיבה המהירה והחדה, נחוצים באותם מקומות בגופנו - כדי שנוכל לברוח מהסכנה ביעילות או כדי להילחם ולנצח.
חומצות שומן המפורקות במהלך הזה ומשחררות לדם שלנו גלוקוזה, מספקות דחיפה ותיגבור אנרגטי ומביאות את הגוף לפעול ביעילות מירבית. נתיבי האוויר והנשימה מעלים את החמצן המגיע למוח ויכולות הביצוע שלו משתפרות פלאים. משם גם מתגברים העירנות חגות החושים והמוטוריקה.
אנשים שחוו מצבי סכנה קיצוניים מעידים שעשו דווקא מהפחד הזה דברים שמעולם לא חשבו שהם יכולים לעשות. או שחשו שיש להם כוח גדול מהרגיל, או אומץ או שהם רצו מהר מכל ריצה רגילה שלהם.
נשימה, פעימות לב ועיכול - הכל מתואם במהירות למצב החדש, בו האמיגדלה שבמוח נכנסת לפעולה, נוטלת פיקוד והאדרנלין מחליף את התגובות הלוגיות של המוח.
הנה מערכת "הילחם או ברח" (עברית):
https://youtu.be/QxYGKbZWqjk
הפחד מייצר את הקורטיזול והאדרנלין, הורמוני הלחץ שבגוף (מתורגם):
https://youtu.be/i0DY-_0kuBw
כש-Fight or Flight מופעל הרבה אצל ילדים שחווים טראומות ילדות משפיעה הפרשת הורמוני הלחץ המתמדת על בריאותם הפיזית לכל חייהם (מתורגם):
https://youtu.be/95ovIJ3dsNk?long=yes
והרצאת טד נהדרת על הפחד ומה שאפשר ללמוד ממנו (מתורגם):
https://youtu.be/OwgWkUIm9Gc?long=yes
מהו טיפוס צוקים בידיים חשופות?
אלכס הונולד (Alex Honnold) הוא מטפס הרים בסגנון שנקרא "פרי סולו", כלומר טיפוס ללא ציוד טיפוס - לבד, בידיים חשופות ובלי דבר שישמור עליו אם חלילה ייפול.
אלכס נועץ את ידיו בסדקים שבסלע ומרים את עצמו לאט לפיסגה, באמצעות הידיים בלבד.
ב-2017 הוא טיפס על תוך 3 שעות ו-56 דקות קיר ה"אל קפיטן", הר צוקי וקשה לטיפוס שנמצא בפארק הלאומי יוסימיטי שבקליפורניה.
במה שנחשב להישג הגדול בתולדות ספורט הטיפוס הצליח המטפס הנועז להתקדם במעלה הקיר ולהפוך לאדם הראשון שטיפס לגובה של 3,000 מטרים, בלי שימוש בחבלים או בציוד בטיחות כלשהו.
זהו אחד מסוגי הספורט המסוכנים שיש. כל טעות קטנה, כל זיז שנופל, רגל שמונחת במקום לא יציב - כל אחד מאלו יכול לגרום ברגע למוות בטוח או פציעה קשה ביותר.
כך מתחילים ורוכשים נסיון:
https://youtu.be/fiNVDz2nYBo
הנה טיפוס ההרים של אלקס הונהולד על הר גבוה מאד:
http://youtu.be/uTybT2VO59o
ביצועים מדהימים בטיפוס הרים ללא ציוד:
https://youtu.be/yvMEH0_qBX8
אימונים מעל הים:
https://youtu.be/FCWLtyTmX3o
טיפוס על הצוקים המדהימים של סין:
https://youtu.be/AIO2MEJCD9k
בתחילת 2026 טיפס כך אלכס הונולד על מגדל טאייפיי בטאיוון (עברית):
https://youtu.be/CjxeGZYLjIs
על שידור הטיפוס בנטפליקס:
https://youtu.be/KkVZm5UuXIs
סרט תיעודי על טיפוס בלי ציוד:
https://youtu.be/V1P97VVt6_k?long=yes
והרצאה מתורגמת על טיפוס ללא חבלים בגובה של קילומטר:
https://youtu.be/6iM6M_7wBMc?long=yes
האם ההורמון אדרנלין יוצר הנאה מסכנות?
באנג'י, קפיצות מצוקים, נסיעה ברכבת הרים וספורט אתגרי ומסוכן - כל אלה גורמים לאנשים הנאה רבה. בני אדם מוכנים לשלם הרבה כסף כדי ליהנות מהפחד והסיפוק שבצליחתו. כיצד זה מושך אותם כל כך?
גורם הקסם בסכנה הוא האדרנלין. ככל שאנו פוחדים ומתרגשים מהעניין המפחיד שאנו עומדים לבצע, משתחרר הורמון האדרנלין באופן מואץ בגופנו. בזכותו אנו נדרכים ומתרכזים בהישרדות. לכן כל כך הרבה ספורטאים שעושים תרגילים מפחידים שלא יאומנו, צריכים להתרכז לפני הביצוע.
רגע אחרי ביצוע ה"תרגיל", מתפוגג המתח של הספורטאי או האדם שעשה אותו ומשתחרר בגוף הורמונים אחרים שנקראים אנדורפינים. הם גורמים להרגשה הנפלאה של אחרי ביצוע משהו נועז, מפחיד, הישרדותי. כך מספק האדם לעצמו חוויות עמוסות אנדורפינים ועתירות הנאה מהפחד ומהתעוזה ללכת על הסכנה, ללא חשש וללא מורא.
איזה כיף לפחד, לא?!?
הנה הסבר לכיף שאנו מוצאים בפחד (מתורגם):
https://youtu.be/oetVvR5RQUs
הנה הסכנה שבספורט האתגרי ואנשים שמכורים לה:
https://youtu.be/7kJQ_H2G-ro
האדרנלין מאפשר לנו לעשות דברים שלא יאומנו:
https://youtu.be/ra-9ioNWCdU
הסכנה גם היא מחזקת את היכולת והאדרנלין בשמיים:
https://youtu.be/tQlv5bxsVcE
איזה קמפיין הפך את רדבול למשקה לוהט?
בשנת 1982, דיטריך מאטשיץ (Dietrich Mateschitz), מנהל שיווק אוסטרי שעבד בחברת משחות השיניים הגרמנית בלנדקס (Blendax), הגיע לתאילנד עם ג'ט לג קשה.
בדרך מנמל התעופה של בנגקוק אל מרכז העיר הוא קנה בקבוק קראטינג דאנג (Krating Daeng), משקה אנרגיה מקומי שהיה פופולרי בקרב נהגי משאיות ופועלי מפעלים. "כוס אחת, הג'ט לג נעלם", סיפר לאחר מכן. הוא זיהה מיד את הפוטנציאל לשוק המערבי.
ב-1984 הקים מאטשיץ את חברת רד בול (Red Bull GmbH) בשותפות עם בעל המשקה התאילנדי צ'אלאו יוביטיה (Chaleo Yoovidhya). כל אחד מהם השקיע 500,000 דולר ממחסכונותיו האישיים וקיבל 49% מהחברה, כאשר ה-2 אחוזים הנותרים הועברו לבנו של יוביטיה.
ב-1987 הושק המשקה לראשונה באוסטריה, עם שינויי פורמולה שהתאימו לחיך האירופאי: פחות מתוק ויותר מוגז.
הבעיה הייתה שאיש לא קנה אותו. הבדיקות בשוק כשלו, הרשויות האוסטריות נהגו בחשדנות וכמה מדינות אירופאיות אף אסרו את המשקה בשל תכולת הקפאין והטאורין.
מאטשיץ בחר שלא להתגונן. הוא אפשר לשמועות להתפשט, כולל הסיפור המוזר שהטאורין מופק מכדורי פר. כמובן שהשמועה הייתה שקרית לחלוטין, אבל היא הפכה לפרסום חינמי שלא ניתן לקנות בשום כסף.
הצעד הגאוני האמיתי הגיע ב-1994, עם ההשקה בבריטניה. מאטשיץ ואנשי הצוות שלו פיתחו קמפיין גרילה מחושב שהתבסס על... פחי אשפה.
מאטשיץ הניח שהמוני פחיות רד בול ריקות בפחי אשפה באזורי הבילוי ומחוץ למועדונים ייצרו אשליה שרד בול הוא המשקה שכולם שותים ויגרמו לצעירים להסיק שרד בול הוא משקה האנרגיה המועדף על צעירי העיר.
במשך שבועות מילאו צוותים ששלחה רדבול את פחי האשפה של לונדון בפחיות ריקות ומעוכות של רד בול, השליכו פחיות ריקות רבות בסמוך לקמפוסים, על המדרכות באזורי בילוי והשאירו רבות מהן זרוקות מחוץ למועדונים נחשבים ברחבי לונדון.
מי שעברו לידם ראו את הפחיות והסיקו מסקנה פשוטה: כולם כבר שותים את זה. זו הייתה הנדסה חברתית שנסכיר שנעשית עוד לפני שהמונח "ויראלי" בכלל נכנס לשימוש. היא התבססה על העיקרון הפסיכולוגי שיתגלה כעוצמתי עוד יותר בשנים הבאות של האינטרנט - ההוכחה החברתית (Social Proof).
הפחיות הריקות ההן, שהונחו בפחי האשפה הפכו לאחת מדוגמאות השיווק הגאוני ביותר בלי תקציב שנרשמו בהיסטוריה והפכו את מאטשיץ למיליארדר והאיש העשיר ביותר באוסטריה.
כי בהמשך, רד בול חילקה פחיות חינם לדיג'יים, ספורטאים ובעלי מועדונים והרבתה לממן אירועי ספורט אקסטרים שתאמו בדיוק לדמות המותג שמאטשיץ רצה לבנות: אנרגיה גבולית, אורח חיים נועז. זה לא היה רק משקה שהוא מכר, אלא גם טונות של הרפתקנות, סגנון חיים והרבה אדרנלין.
ב-1997 הגיעה רד בול לארצות הברית, כשבכיסה כבר מוניטין של משקה אסור ומיסטי. ב-1998 היא מוכרת 300 מיליון פחיות ברחבי העולם ובעשורים הבאים עוברת את ה-40% מכירות בשוק משקאות האנרגיה בעולם.
ואחרי הכל - הוא שהוכיח שכולם מעדיפים את מה שכולם מעדיפים, גם אם עדיין לא כולם יודעים שזה מה שהם מעדיפים, לא ככה?
הנה איש השיווק שהקים אימפריית משקאות אנרגיה:
https://youtu.be/G-hMTdIqwzM
בקיצור (הגדילו למסך מלא):
https://youtu.be/9QXAxka359s
סיפורו של הקמפיין שהתחיל באשפה:
https://youtu.be/7_vfP_XwsG8
תנו ל-AI לספר:
https://youtu.be/emL_9r4i0x4
מעת לעת הם עושים עוד כאלה (מסך מלא):
https://youtu.be/sFSNUVLAQzk
ומותו של מאטשיץ המיליארדר שהתעקש לשתות מעל 10 פחיות רד בול ביום:
https://youtu.be/3kgUxjADNgM
אחד המתקנים שמהם אנחנו הכי נהנים מהם בלונה פארק או בפארקי שעשועים הוא רכבת ההרים (Roller coaster). רובנו נהנים מהריגוש וההתרגשות של הרכיבות הללו ומוצאים אותן כחוויה מהנה ומרגשת.
אבל למה בעצם? מה גורם לנו לשלם, להיות מבוהלים ומפוחדים ועדיין לעוט על רכבת ההרים גם בפעם הבאה שנגיע לפארק שעשועים גדול?
רכבת ההרים היא אחת האטרקציות הפופולריות בעולם. מיליוני אנשים עומדים בתור שעה ארוכה כדי לחוות כמה דקות של לב נופל לרגע, צעקה ממעוף הציפור ותחושת בטן נופלת. אבל למה בעצם אנשים משלמים כדי להפחיד את עצמם? התשובה טמונה בתכונה מרתקת של המוח האנושי.
פחד (Fear) הוא תגובת הישרדות טבעית שמכינה את הגוף לסכנה. כשאנו מרגישים פחד, הלב דופק מהר יותר, הנשימה נעשית קצרה ומהירה והגוף משחרר חומרים כימיים כמו אדרנלין ודופמין. ההשפעות של נסיעה ברכבת הרים עשויות להשתנות מאדם לאדם.
כוחות פיזיקליים כמו תאוצה, האטה וכוח צנטריפוגלי יכולים להשפיע על שיווי המשקל שלנו, לגרום לנו להרגיש חסרי משקל או כבדים.
כימית, רכיבה על רכבת הרים יכול להזריק פרץ של אנדורפינים, מה שמוביל לתחושות של התרגשות ואפילו פחד. יש מי שיתמלאו תחושת הישג או העצמה לאחר רכיבה על רכבת הרים אינטנסיבית במיוחד. אחרים עלולים להרגיש מוצפים או חרדים.
במצב אמיתי של סכנה, תגובות אלה עוזרות לנו לברוח או להילחם. רכבת ההרים יודעת לעשות שימוש בדיוק באותו מנגנון, רק שכאן אנו יודעים בוודאות שאנחנו בטוחים. בעוד שהגוף מזהה סכנה, המוח מפרש מיד שהכל תחת שליטה, כשהתוצאה היא שילוב של מתח ועונג.
הפסיכולוג פול רוזין כינה את התופעה Benign Masochism, בתרגום חופשי "מזוכיזם שאינו מזיק". כך קוראים לעונג שאנו מפיקים מחוויות שליליות כל עוד אנו יודעים שהן אינן מסכנות אותנו באמת.
במאמר משנת 2013 תיאר רוזין, פסיכולוג מאוניברסיטת פנסילבניה, את העונג שאנשים מפיקים מחוויות שליליות כמו אכילת מזון חריף מדי, צפייה בסרטי אימה או רכיבה ברכבת הרים, כל עוד הם יודעים שהחוויה אינה מזיקה באמת.
יש גם הסבר נוסף שנוגע לחוויה הקולקטיבית. אנשים רבים נהנים לצעוק יחד עם אנשים זרים. מחקרים הראו שצעקה משותפת מחזקת תחושת קרבה ואפילו גורמת לצחוק אחרי שהרכבת נעצרת.
עובדה מעניינת: רכבת ההרים המודרנית הראשונה בארצות הברית הוקמה בקוני איילנד שבניו יורק בשנת 1884. ממציאה, לאמרקוס תומפסון, היה אדם דתי מאוד שהאמין שאטרקציה נקייה תרחיק צעירים מבתי קפה מפוקפקים. הרכבת הגיעה למהירות של כעשרה קילומטרים לשעה בלבד. במאה וארבעים ושתיים השנים מאז, המהירויות זינקו פי עשרים ויותר, אך העיקרון נותר זהה.
אגב, הרכבת המהירה בעולם היום היא פורמולה רוסה באבו דאבי. היא מאיצה עד 240 קילומטרים לשעה, ולכן נוסעים בה עם משקפי מגן, בדיוק כמו נהגי מרוצים.
בסופו של דבר, רכבת ההרים היא דרך מבוקרת לבחון את גבולות הפחד שלנו תוך כדי שעשוע. היא מאפשרת לנו לגעת בקצה של אבדן שליטה, עם יד חזקה על המעקה הבטוח.
הנה רכבת ההרים ומה שהיא עושה לנו (מתורגם):
https://youtu.be/BunU6CTmhFw
מה כל כך כיף בפחד עליה? (מתורגם)
https://youtu.be/oetVvR5RQUs
"רכבת ההרים המשפחתית" בלונה פארק תל אביב:
https://youtu.be/76dDb78CUw4
ופרסומת לרכבת ההרים החדשה:
https://youtu.be/et5DDbx7jZA
כשאנו מצליחים במשהו או מנצחים, מתאמים מוחנו וגופנו את תגובתם הטבעית להישג. אנו הופכים מדויקים מאד והרפלקסים שלנו מתחדדים ונעשים זריזים. אנו מרגישים בלתי מנוצחים.
מוחית, אנו זוכים ברגע כזה לפרס הגדול, בו מאיץ הורמון הדופמין את מרכז העונג של מוחנו. אירוע כזה מחיש בגופנו את פעילות קולטני העונג שנקראים "אנדורפינים" והם נלחמים אפילו בעייפות. זו, אגב, הסיבה שלא פעם קשה לנו להירדם אחרי ניצחון או לאחר השגת היעד שייחלנו לו.
הדופמין והאנדורפינים הללו נותנים לנו הרגשה של התעלות. אנו מרגישים ב"היי", כמו שאומרים הזקנים. טוב לנו!
וזה לא הכל. בעקבות הדופמין והאנדורפינים נכנסים אדרנלין וטסטוסטרון לזרם הדם שלנו. הם שומרים אותנו עירניים ומחישים את ההחלמה של חלקים בגוף שנפגעו. נשימתנו נעשית עמוקה וליבנו מתרחב ומזרים דם לאיברי גופנו השונים.
ניצחנו!
הנה סרטון שממחיש את הניצחון וההפסד ומה שהם גורמים לגופנו:
http://youtu.be/GCu8acirMEg
קיר טיפוס מלאכותי (Climbing Wall) הוא מבנה מלאכותי שמאפשר טיפוס, טיפוס ספורטיבי או חווייתי.
לעתים, מתקינים קיר טיפוס על מבנה קיים או מבנים שהוקמו במיוחד, שחוברו אליו אחיזות.
טיפוס על קירות, מענפי הספורט החדשים, נולד מטיפוס הצוקים. הוא מאפשר את התרגול של הטיפוס, בתנאים בטוחים יותר. בניגוד לטיפוס על צוק, שלא פעם מציב את הספורטאי בגובה רב ומסכן אותו, טיפוס על קירות מאפשר לשים דגש על בטיחות ולתרגל מצבים בבטיחות מרבית.
כך יכולים חובבים לעסוק בטיפוס בטוח, ללא ציוד מיוחד לטיפוס, חוץ מציוד האבטחה שמסופק בקירות הטיפוס עצמם, על ידי המפעילים.
מבחינת חומרים, קירות טיפוס עשויים מחומרים כמו בטון, אבן, או אפילו עץ, שלרוב יצופה בשכבת חומר שיגביר את החיכוך. לוחות עשויים פיברגלס ופוליאסטר מוקשה ידמו לא פעם סלעים וזיזים בולטים, תוך שימוש בחומרי מילוי שונים.
ואגב, קיר הטיפוס הגבוה בעולם נקרא "אקסקליבר" (Excalibur). הוא נמצא בהולנד ולומדים ומתאמנים בו מטפסים רבים, מרמת מתחיל ומעלה. קראו עליו בתגית "קיר טיפוס, שיאים".
נא להכיר - זהו קיר הטיפוס (עברית):
https://youtu.be/3vvyTAY3Myk
ענף הטיפוס התחרותי באולימפיאדה (עברית):
https://youtu.be/RzMJRoYC9XM
הטיפוס המהיר הוא קשה מאוד (עברית):
https://youtu.be/7UavpXm0fK0
קיר הטיפוס הגבוה בעולם שנמצא בהולנד:
https://youtu.be/xsEIasxC6hI
ויום אחד יתכן ותגיעו מקיר הטיפוס אל ההר עצמו (עברית):
https://youtu.be/82ODDXobAy0
קפיצות צוקים (Cliff diving) הוא מענפי הספורט המסוכנים ביותר ובאופן מסוים גם הפחות מאורגן מהאחרים.
הספורט העממי הזה, שככל הנראה נולד אי-שם בשנות ה-50 באקפולקו שבמקסיקו, סוחף אליו אנשים שמחפשים את האדרנלין שבסכנה. כשהם רואים צוק שגורם לרוב האנשים לבהלה ופחד גבהים עמוק, הם מתארגנים לקפיצה. בשבילם יש גם אליפויות עולם בקפיצה ממצוקים.
הספורטאים הללו עוברים ממקום למקום, בטיולים אל צוקים הגבוהים בעולם, במיוחד כאלה הנישאים מעל הים ומנסים כל מיני קפיצות אתגריות ומסוכנות יותר ויותר. הם מחפשים את הצוקים המסוכנים והמאתגרים ביותר.
חשוב לציין שלפעמים סטייה של כמה סנטימטרים בזווית הקפיצה, או דחיפה חלשה מדי ברגליים מכיוון הצוק, פירושם יכול להיות התנגשות בסלעים שבמורד ופציעה קשה או מוות.
אזהרה: אין לנסות את זה בעצמכם!
זה מסוכן ביותר!
הנה העולם המקצועי של קופצי הצוקים:
https://youtu.be/sLUyYra_h9c
כמה מהקפיצות המסוכנות שנאספו ברשת:
https://youtu.be/vUW-0SqMy0g
והנה קופצי צוקים חובבים וחובבי סכנה:
https://youtu.be/Bn09g1bwgDc
הרבה המצאות ורעיונות לקפיצות יצירתיות:
https://youtu.be/NchliY-LwEE
הנה קפיצה בטוחה יותר למים:
https://youtu.be/_-kviywORqA?qr=yes
אדרנלין
הנשיקות נולדו עוד בפרהיסטוריה ונראה שהמקור שלהן הוא עתיק הרבה יותר. לידתן של הנשיקות הייתה ככל הנראה עוד כשהיינו קופים. כן, הנשיקות הגיעו אלינו בני האדם עוד מהעידן הקופי שלנו.
אצל הקופים והציפורים, למשל, היו הנשיקות דרך להעביר מזון לעוס מאחד לשני, מאם לבנה או מציפור לגוזלים. עד לפני האוכל המתועש היו נשים לועסות מזון קשה לפעוטות.
אבל המין האנושי הפך את הנשיקות גם לדרך של הבעת חיבה וקרבה בין גבר לאישה. יש תיאוריה של חוקרים שטוענים שאנשי המערות התנשקו כדי לזהות לפי טעם הרוק, אם הם מתאימים...
ההיסטוריה האנושית כבר אימצה את הנשיקה בין אוהבים. לפחות 3500 שנה מתועדות נשיקות רומנטיות באופן היסטורי בספר הודי עתיק שנכתב בשפה הספרותית הקדומה של ההודים שנקראה "סנסקריט".
משום כך הסברה היא שהנשיקה כנשיקה הומצאה בהודו. משם סבורים החוקרים שהרומאים הפיצו את מנהג הנשיקה ברחבי אירופה וצפון אפריקה. נשיקה על השפתיים כונתה אצלם "סביום".
כיום לפחות 90% מתרבויות העולם מתנשקות.
הנשיקה משחררת לנו שלל אנדורפינים, סוגי הורמונים כמו אדרנלין, דופמין, סרוטונין ואוקסיטוצין, שמייצרים בהתאמה תחושות של הנאה, עונג, ביטחון וקשר. קראו עליהם בתגית "אנדורפינים".
הנשיקה יוצרת ומשקפת את הקרבה בין אנשים. זו הסיבה שיותר ויותר אנשים מתנשקים גם בלי קשר לרומנטיקה, אלא כאקט של ידידות.
קצת סטטיסטיקות? - נשיקה שורפת 2-3 קלוריות בכל דקה, הנשיקה הארוכה בהיסטוריה נמשכה מעל 58 שעות והאדם הממוצע יבלה בחייו מעל 20 אלף דקות בנשיקות!
זו הסיבה שאנו מתנשקים:
https://youtu.be/zwRbeGXuv98
הנה הסברים לנשיקה:
https://youtu.be/HZKvYbR3S9c
מצגת וידאו על המקורות של הנשיקה:
https://youtu.be/aaUVR4_16gM
קליפ הנשיקה הצרפתית עם טום קרוז:
https://youtu.be/Bx51eegLTY8
והרצאה קצרה על תולדות הנשיקות:
https://youtu.be/ixQbCXLUUj8?long=yes
"הילחם או ברח" (Fight or Flight) היא תגובה גופנית, פרץ אנרגיה שבו הגוף מכין אותנו במהירות למצבים מסוכנים, לנוכח איום כלשהו, כך שנוכל להגיב טוב יותר למצב המסוכן הזה.
זה קורה בגלל הפחד. כן, רבים יודעים שהפחד כרוך אצלנו בשינויים גופניים המאפשרים לנו לברוח מהר, או לקפוא על מקומנו - כל אחד וכל מקרה לגופו. לפעמים הוא גם גורם לנו שנוכל להילחם ואפילו לנצח, גם כשחשבנו שאין סיכוי שנוכל לנצח.
ואלה שלושת ה-Fים: פייט, פלייט או פריז. הילחם, ברח או קפא במקום.
איך זה קורה? - לדוגמה, נניח שאנו ביער ולפתע רואים מולנו דוב גדול ומסוכן. הפחד לנוכח הסכנה הגדולה יוצר אצלנו סטרס, לחץ מטורף שמביא את המוח לתפקוד של חירום.
אז ככה - בתגובה הזו, הגוף מכין אותנו במהירות למצבים שבהם נילחם באיום ביעילות וטוב יותר, נהיה חדים יותר ומהירי מחשבה, נתחמק, נברח או נסתתר מהר יותר מהדוב המאיים. לעתים, אם ניאלץ להילחם בו, נמצא את עצמנו מצליחים לחשוב טוב יותר על פתרונות כדי להביס את הדוב, או לפחות לבצע משהו שירוויח לנו זמן כדי שנוכל להיעלם ולהינצל.
כך, הסיכויים שנשרוד לנוכח הסכנה גדלים משמעותית. אבל איך זה בדיוק קרה?
#הורמוני חירום
המערכת הגופנית הזו, שזכתה לשם הציורי "הילחם או ברח" (Fight or flight response), היא בעצם סוג של תגובה "אוטומטית" של מערכת העצבים האוטונומית והרפלקסים שלנו, שנועדה לאפשר לנו להתחמק מהאיום, לברוח מהר וטוב יותר, או להילחם בו באמצעים שלא חשבנו שנוכל לנקוט.
ראשונים פועלים האינסטינקטים, בצורה כזו שלעתים קרובות אנו עושים פעולות מהירות כמו לחמוק ממכונית המתקרבת במהירות, עוד לפני שמוחנו עיבד את נתוני הראייה או השמע שלנו.
אחרי האינסטינקטים וכתגובה לסכנה, המוח מכין אותנו פיזית ובמהירות רבה, להתמודדות מול האיום החיצוני. זה קורה במהירות עצומה, כשבתוך שניות מופעלת בגופנו תגובה גופנית, פיזיולוגית, בה הגוף מפריש חומרים מסוימים, שנקראים הורמונים, במיוחד הורמונים שנקראים "קורטיזול" ו"אדרנלין", אבל יש עוד כמה.
ההורמונים הללו, שהגוף מפריש אל מול הדוב המסוכן, גורמים לכך שנגיב טוב יותר למצב המסוכן הזה. מה שהם עושים זה להפנות אנרגיה למקומות בגוף, שבהם היא נחוצה במצב החירום הזה. הכוח ויכולות החשיבה המהירה והחדה, נחוצים באותם מקומות בגופנו - כדי שנוכל לברוח מהסכנה ביעילות או כדי להילחם ולנצח.
חומצות שומן המפורקות במהלך הזה ומשחררות לדם שלנו גלוקוזה, מספקות דחיפה ותיגבור אנרגטי ומביאות את הגוף לפעול ביעילות מירבית. נתיבי האוויר והנשימה מעלים את החמצן המגיע למוח ויכולות הביצוע שלו משתפרות פלאים. משם גם מתגברים העירנות חגות החושים והמוטוריקה.
אנשים שחוו מצבי סכנה קיצוניים מעידים שעשו דווקא מהפחד הזה דברים שמעולם לא חשבו שהם יכולים לעשות. או שחשו שיש להם כוח גדול מהרגיל, או אומץ או שהם רצו מהר מכל ריצה רגילה שלהם.
נשימה, פעימות לב ועיכול - הכל מתואם במהירות למצב החדש, בו האמיגדלה שבמוח נכנסת לפעולה, נוטלת פיקוד והאדרנלין מחליף את התגובות הלוגיות של המוח.
הנה מערכת "הילחם או ברח" (עברית):
https://youtu.be/QxYGKbZWqjk
הפחד מייצר את הקורטיזול והאדרנלין, הורמוני הלחץ שבגוף (מתורגם):
https://youtu.be/i0DY-_0kuBw
כש-Fight or Flight מופעל הרבה אצל ילדים שחווים טראומות ילדות משפיעה הפרשת הורמוני הלחץ המתמדת על בריאותם הפיזית לכל חייהם (מתורגם):
https://youtu.be/95ovIJ3dsNk?long=yes
והרצאת טד נהדרת על הפחד ומה שאפשר ללמוד ממנו (מתורגם):
https://youtu.be/OwgWkUIm9Gc?long=yes
אלכס הונולד (Alex Honnold) הוא מטפס הרים בסגנון שנקרא "פרי סולו", כלומר טיפוס ללא ציוד טיפוס - לבד, בידיים חשופות ובלי דבר שישמור עליו אם חלילה ייפול.
אלכס נועץ את ידיו בסדקים שבסלע ומרים את עצמו לאט לפיסגה, באמצעות הידיים בלבד.
ב-2017 הוא טיפס על תוך 3 שעות ו-56 דקות קיר ה"אל קפיטן", הר צוקי וקשה לטיפוס שנמצא בפארק הלאומי יוסימיטי שבקליפורניה.
במה שנחשב להישג הגדול בתולדות ספורט הטיפוס הצליח המטפס הנועז להתקדם במעלה הקיר ולהפוך לאדם הראשון שטיפס לגובה של 3,000 מטרים, בלי שימוש בחבלים או בציוד בטיחות כלשהו.
זהו אחד מסוגי הספורט המסוכנים שיש. כל טעות קטנה, כל זיז שנופל, רגל שמונחת במקום לא יציב - כל אחד מאלו יכול לגרום ברגע למוות בטוח או פציעה קשה ביותר.
כך מתחילים ורוכשים נסיון:
https://youtu.be/fiNVDz2nYBo
הנה טיפוס ההרים של אלקס הונהולד על הר גבוה מאד:
http://youtu.be/uTybT2VO59o
ביצועים מדהימים בטיפוס הרים ללא ציוד:
https://youtu.be/yvMEH0_qBX8
אימונים מעל הים:
https://youtu.be/FCWLtyTmX3o
טיפוס על הצוקים המדהימים של סין:
https://youtu.be/AIO2MEJCD9k
בתחילת 2026 טיפס כך אלכס הונולד על מגדל טאייפיי בטאיוון (עברית):
https://youtu.be/CjxeGZYLjIs
על שידור הטיפוס בנטפליקס:
https://youtu.be/KkVZm5UuXIs
סרט תיעודי על טיפוס בלי ציוד:
https://youtu.be/V1P97VVt6_k?long=yes
והרצאה מתורגמת על טיפוס ללא חבלים בגובה של קילומטר:
https://youtu.be/6iM6M_7wBMc?long=yes
באנג'י, קפיצות מצוקים, נסיעה ברכבת הרים וספורט אתגרי ומסוכן - כל אלה גורמים לאנשים הנאה רבה. בני אדם מוכנים לשלם הרבה כסף כדי ליהנות מהפחד והסיפוק שבצליחתו. כיצד זה מושך אותם כל כך?
גורם הקסם בסכנה הוא האדרנלין. ככל שאנו פוחדים ומתרגשים מהעניין המפחיד שאנו עומדים לבצע, משתחרר הורמון האדרנלין באופן מואץ בגופנו. בזכותו אנו נדרכים ומתרכזים בהישרדות. לכן כל כך הרבה ספורטאים שעושים תרגילים מפחידים שלא יאומנו, צריכים להתרכז לפני הביצוע.
רגע אחרי ביצוע ה"תרגיל", מתפוגג המתח של הספורטאי או האדם שעשה אותו ומשתחרר בגוף הורמונים אחרים שנקראים אנדורפינים. הם גורמים להרגשה הנפלאה של אחרי ביצוע משהו נועז, מפחיד, הישרדותי. כך מספק האדם לעצמו חוויות עמוסות אנדורפינים ועתירות הנאה מהפחד ומהתעוזה ללכת על הסכנה, ללא חשש וללא מורא.
איזה כיף לפחד, לא?!?
הנה הסבר לכיף שאנו מוצאים בפחד (מתורגם):
https://youtu.be/oetVvR5RQUs
הנה הסכנה שבספורט האתגרי ואנשים שמכורים לה:
https://youtu.be/7kJQ_H2G-ro
האדרנלין מאפשר לנו לעשות דברים שלא יאומנו:
https://youtu.be/ra-9ioNWCdU
הסכנה גם היא מחזקת את היכולת והאדרנלין בשמיים:
https://youtu.be/tQlv5bxsVcE
בשנת 1982, דיטריך מאטשיץ (Dietrich Mateschitz), מנהל שיווק אוסטרי שעבד בחברת משחות השיניים הגרמנית בלנדקס (Blendax), הגיע לתאילנד עם ג'ט לג קשה.
בדרך מנמל התעופה של בנגקוק אל מרכז העיר הוא קנה בקבוק קראטינג דאנג (Krating Daeng), משקה אנרגיה מקומי שהיה פופולרי בקרב נהגי משאיות ופועלי מפעלים. "כוס אחת, הג'ט לג נעלם", סיפר לאחר מכן. הוא זיהה מיד את הפוטנציאל לשוק המערבי.
ב-1984 הקים מאטשיץ את חברת רד בול (Red Bull GmbH) בשותפות עם בעל המשקה התאילנדי צ'אלאו יוביטיה (Chaleo Yoovidhya). כל אחד מהם השקיע 500,000 דולר ממחסכונותיו האישיים וקיבל 49% מהחברה, כאשר ה-2 אחוזים הנותרים הועברו לבנו של יוביטיה.
ב-1987 הושק המשקה לראשונה באוסטריה, עם שינויי פורמולה שהתאימו לחיך האירופאי: פחות מתוק ויותר מוגז.
הבעיה הייתה שאיש לא קנה אותו. הבדיקות בשוק כשלו, הרשויות האוסטריות נהגו בחשדנות וכמה מדינות אירופאיות אף אסרו את המשקה בשל תכולת הקפאין והטאורין.
מאטשיץ בחר שלא להתגונן. הוא אפשר לשמועות להתפשט, כולל הסיפור המוזר שהטאורין מופק מכדורי פר. כמובן שהשמועה הייתה שקרית לחלוטין, אבל היא הפכה לפרסום חינמי שלא ניתן לקנות בשום כסף.
הצעד הגאוני האמיתי הגיע ב-1994, עם ההשקה בבריטניה. מאטשיץ ואנשי הצוות שלו פיתחו קמפיין גרילה מחושב שהתבסס על... פחי אשפה.
מאטשיץ הניח שהמוני פחיות רד בול ריקות בפחי אשפה באזורי הבילוי ומחוץ למועדונים ייצרו אשליה שרד בול הוא המשקה שכולם שותים ויגרמו לצעירים להסיק שרד בול הוא משקה האנרגיה המועדף על צעירי העיר.
במשך שבועות מילאו צוותים ששלחה רדבול את פחי האשפה של לונדון בפחיות ריקות ומעוכות של רד בול, השליכו פחיות ריקות רבות בסמוך לקמפוסים, על המדרכות באזורי בילוי והשאירו רבות מהן זרוקות מחוץ למועדונים נחשבים ברחבי לונדון.
מי שעברו לידם ראו את הפחיות והסיקו מסקנה פשוטה: כולם כבר שותים את זה. זו הייתה הנדסה חברתית שנסכיר שנעשית עוד לפני שהמונח "ויראלי" בכלל נכנס לשימוש. היא התבססה על העיקרון הפסיכולוגי שיתגלה כעוצמתי עוד יותר בשנים הבאות של האינטרנט - ההוכחה החברתית (Social Proof).
הפחיות הריקות ההן, שהונחו בפחי האשפה הפכו לאחת מדוגמאות השיווק הגאוני ביותר בלי תקציב שנרשמו בהיסטוריה והפכו את מאטשיץ למיליארדר והאיש העשיר ביותר באוסטריה.
כי בהמשך, רד בול חילקה פחיות חינם לדיג'יים, ספורטאים ובעלי מועדונים והרבתה לממן אירועי ספורט אקסטרים שתאמו בדיוק לדמות המותג שמאטשיץ רצה לבנות: אנרגיה גבולית, אורח חיים נועז. זה לא היה רק משקה שהוא מכר, אלא גם טונות של הרפתקנות, סגנון חיים והרבה אדרנלין.
ב-1997 הגיעה רד בול לארצות הברית, כשבכיסה כבר מוניטין של משקה אסור ומיסטי. ב-1998 היא מוכרת 300 מיליון פחיות ברחבי העולם ובעשורים הבאים עוברת את ה-40% מכירות בשוק משקאות האנרגיה בעולם.
ואחרי הכל - הוא שהוכיח שכולם מעדיפים את מה שכולם מעדיפים, גם אם עדיין לא כולם יודעים שזה מה שהם מעדיפים, לא ככה?
הנה איש השיווק שהקים אימפריית משקאות אנרגיה:
https://youtu.be/G-hMTdIqwzM
בקיצור (הגדילו למסך מלא):
https://youtu.be/9QXAxka359s
סיפורו של הקמפיין שהתחיל באשפה:
https://youtu.be/7_vfP_XwsG8
תנו ל-AI לספר:
https://youtu.be/emL_9r4i0x4
מעת לעת הם עושים עוד כאלה (מסך מלא):
https://youtu.be/sFSNUVLAQzk
ומותו של מאטשיץ המיליארדר שהתעקש לשתות מעל 10 פחיות רד בול ביום:
https://youtu.be/3kgUxjADNgM
מהו הפחד?
פחד (Fear) הוא רגש שיש לו תפקיד הישרדותי אצל בני אדם. בראש ובראשונה הוא נועד לגרום לאדם להיות זהיר יותר. מקורו ההוא באינסטינקטים החייתיים שלנו והוא מלווה אותנו מעידנים קדומים. גם אם אנו בני אדם משכילים ומתקדמים מהמאה ה-21, במוחנו הפחד מחיית טרף שרודפת אחרינו ממשיך להתקיים גם היום.
הפחד נוכח הסכנה מביא את המוח לתפקוד מותאם. הוא מכין אותנו פיזית להתמודדות מול איום חיצוני, כשבתוך שניות מופעלת מערכת של "הילחם או ברח" (Fight or flight response). מדובר בתגובה של מערכת העצבים האוטונומית והרפלקסים שלנו. נשימה, פעימות לב ועיכול - הכל מתואם במהירות למצב החדש, בו האמיגדלה שבמוח נכנסת נוטלת פיקוד והאדרנלין מחליף את התגובות הלוגיות של המוח.
הפחד הזה כרוך אצלנו בשינויים גופניים המאפשרים לנו לברוח, להילחם, או לקפוא במקומנו - כל אחד וכל מקרה לגופו.
לפחד ביטויים פיזיים שונים, כמו קצב לב מואץ המספק יותר דם, הזעה מוגברת, אישונים מתרחבים ונשימה מואצת. אלו מאפשרים הזרמת דם וחמצן מוגברת לשרירים הנמתחים, על חשבון איברים כמו מערכת העיכול, שאינם חיוניים להישרדות.
המעניין הוא שהתגובות האוטומטיות הללו אינן משתנות בין מקרים שבהם הפחד הוא אמיתי ונובע מאיום של ממש, או מקרים של פחד שמקורו בראשנו, כמו פחד במה, פחד גבהים, פחד ממקומות סגורים וכדומה.
גם בגיל הילדות יש לפחד תפקיד. סוגי הפחד השונים הם שלבי התפתחות אצל הילד והם סוג של מנגנוני שמירה החשובים לרווחתו.
המדהים הוא שעם כל המשמעות המבאסת של הפחד, רובנו מוכנים לשלם ולהשקיע סכומי כסף, לעתים גבוהים מאוד, בכדי לפחד. שמתם לב כמה מאיתנו מטורפים על מתקנים מפחידים בלינה פארק? כמה מוכנים לשלם כדי לטפס על צוקים מטורפים, לעיתים בלי מכשירים או אמצעי הגנה ובטיחות וכמה פעמים אנו עושים דברים אסורים ומפחידים, רק כי זה מרגש אותנו ומציף אדרנלין?
הנה תגובת הגוף לפחד:
https://youtu.be/zSwMn9g4OgQ
הסבר לפחד האנושי מהחושך:
http://youtu.be/Zy0Jkh7V3Jk
מסתבר שהפחד הוא גם כיף, אבל בתנאים מסוימים של חוויה בה הסכנה מבוקרת ונשלטת (מתורגם):
https://youtu.be/oetVvR5RQUs
והרצאת טד נהדרת על הפחד ומה שאפשר ללמוד ממנו (מתורגם):
https://youtu.be/OwgWkUIm9Gc?long=yes
פחד (Fear) הוא רגש שיש לו תפקיד הישרדותי אצל בני אדם. בראש ובראשונה הוא נועד לגרום לאדם להיות זהיר יותר. מקורו ההוא באינסטינקטים החייתיים שלנו והוא מלווה אותנו מעידנים קדומים. גם אם אנו בני אדם משכילים ומתקדמים מהמאה ה-21, במוחנו הפחד מחיית טרף שרודפת אחרינו ממשיך להתקיים גם היום.
הפחד נוכח הסכנה מביא את המוח לתפקוד מותאם. הוא מכין אותנו פיזית להתמודדות מול איום חיצוני, כשבתוך שניות מופעלת מערכת של "הילחם או ברח" (Fight or flight response). מדובר בתגובה של מערכת העצבים האוטונומית והרפלקסים שלנו. נשימה, פעימות לב ועיכול - הכל מתואם במהירות למצב החדש, בו האמיגדלה שבמוח נכנסת נוטלת פיקוד והאדרנלין מחליף את התגובות הלוגיות של המוח.
הפחד הזה כרוך אצלנו בשינויים גופניים המאפשרים לנו לברוח, להילחם, או לקפוא במקומנו - כל אחד וכל מקרה לגופו.
לפחד ביטויים פיזיים שונים, כמו קצב לב מואץ המספק יותר דם, הזעה מוגברת, אישונים מתרחבים ונשימה מואצת. אלו מאפשרים הזרמת דם וחמצן מוגברת לשרירים הנמתחים, על חשבון איברים כמו מערכת העיכול, שאינם חיוניים להישרדות.
המעניין הוא שהתגובות האוטומטיות הללו אינן משתנות בין מקרים שבהם הפחד הוא אמיתי ונובע מאיום של ממש, או מקרים של פחד שמקורו בראשנו, כמו פחד במה, פחד גבהים, פחד ממקומות סגורים וכדומה.
גם בגיל הילדות יש לפחד תפקיד. סוגי הפחד השונים הם שלבי התפתחות אצל הילד והם סוג של מנגנוני שמירה החשובים לרווחתו.
המדהים הוא שעם כל המשמעות המבאסת של הפחד, רובנו מוכנים לשלם ולהשקיע סכומי כסף, לעתים גבוהים מאוד, בכדי לפחד. שמתם לב כמה מאיתנו מטורפים על מתקנים מפחידים בלינה פארק? כמה מוכנים לשלם כדי לטפס על צוקים מטורפים, לעיתים בלי מכשירים או אמצעי הגנה ובטיחות וכמה פעמים אנו עושים דברים אסורים ומפחידים, רק כי זה מרגש אותנו ומציף אדרנלין?
הנה תגובת הגוף לפחד:
https://youtu.be/zSwMn9g4OgQ
הסבר לפחד האנושי מהחושך:
http://youtu.be/Zy0Jkh7V3Jk
מסתבר שהפחד הוא גם כיף, אבל בתנאים מסוימים של חוויה בה הסכנה מבוקרת ונשלטת (מתורגם):
https://youtu.be/oetVvR5RQUs
והרצאת טד נהדרת על הפחד ומה שאפשר ללמוד ממנו (מתורגם):
https://youtu.be/OwgWkUIm9Gc?long=yes
