לברוח ממחנה שבויים נאצי היה אחד הדברים הקשים במלחמת העולם השניה. אך מה אם נספר לכם על מישהו שעשה את זה 200 פעם?

ואכן, גדול הבורחים בהיסטוריה האנושית הוא כנראה האנגלי הוראס גריזלי, שבמהלך מלחמת העולם השנייה בילה 5 שנים בשבי הנאצים. האיש, כנראה רומנטיקן חסר-תקנה, ברח למעלה מ-200 פעם ממחנה השבויים כדי לראות את חברתו שהתגוררה בכפר סמוך. גם כשהעבירו אותו למחנה שבויים במרחק של כמה עשרות קילומטרים הוא המשיך במנהגו.


הנה פרסומת לספר המספר את סיפורו, "האם הציפורים עדיין שרות בגיהנום?"

http://youtu.be/hjKEjpWkmI8


מצגת שמספרת את סיפורו של גריזלי המאוהב:

http://youtu.be/NPNoTnXBMWY


וראיון שערכו עימו לפני מותו, לקראת הוצאת הספר עליו:

http://youtu.be/y07fdbzfF2Y

בעיני מרבית מעריצי הביטלס, הרגע הגורלי ביותר של הלהקה מאז שהחלה להצליח היה בתערוכה ההיא בניו-יורק. היא הייתה אמנית אוונגארד שכמעט איש לא הכיר. הוא היה מנהיג להקת הרוק החשובה והמפורסמת בעולם. היא קטנה ולא ממש יפה. הוא הרווק הכי מבוקש במערב. המפץ הגדול של הביטלס התרחש על גבי סולם שהוצב במרכז הגלריה הניו-יורקית שבה הציגה יוקו אונו מעבודותיה.

ב-1966 ג'ון לנון מנהיג הביטלס פגש את מי שתהיה האישה של חייו. זה קרה בתערוכה שהיא הציגה בניו-יורק. אונו, אמנית פופ ארט, מיצג ומוסיקאית ניסיונית, יצרה אז את העבודה "כן". העבודה דרשה מהמבקרים פעולה. הם היו צריכים לעלות על סולם שהוצב בגלריה ובעזרת זכוכית מגדלת לחפש בציור שעל התקרה את המילה 'כן'. לאחר ששמע עליו מחברים, הגיע לנון הגיע כדי לראות את הציור. הוא ראה אותו ואהב. את ה-Yes לא ברור אם הוא מצא, אבל את האמנית שיצרה אותו הוא מצא לתמיד.

אונו מצאה את עצמה לפתע במרכז העניין הבינלאומי. מאותו רגע כינה אותה ג'ון לנון "האמנית הלא-ידועה הכי מפורסמת בעולם". ואכן, מרגע שהפכה לאהובתו של לנון היא הייתה למושא קנאה של כל צעירה מערבית ומושא השנאה של מעריצי הביטלס באשר הם. השמועות לא חדלו לרדוף אותה. היו שסיפרו שהיא מנצלת את הגאון. לשונות רעות לחשו שהיא מפריעה ליצירתיות שלו. אחרים דווחו על ריבים בלהקה, עקב התערבותה בענייני הביטלס והמוסיקה שלה. רבים סתם תהו מה בדיוק לנון מצא בה.

לאחר רומן סוער ופומבי, שהחל כשג'ון היה עדיין נשוי לאשתו הראשונה סינתיה, התחתנו ב-1969 לנון ואונו. אחד הדברים שקשרו ביניהם הייתה העמדה הפוליטית הדומה שלהם. שניהם היו אנטי-ממסדיים ובעלי רעיונות ודעות חברתיים ופוליטיים. אבל מה שבלט היה ההתנגדות המשותפת שלהם למלחמת וייטנאם. בתוך זמן קצר היו השניים לפעילי שלום מרכזיים ובמידה רבה למשפיעים ביותר בתנועת השלום של הסיקסטיז. הם אמצו שיטות של אמנות המיצג והפרפורמנס למחאה, שהגיעו לשיא ב"שביתות המיטה" המפורסמות שקיימו באמסטרדם ובמונטריאול.

זו הייתה אהבה ענקית של איש גדול ואישה קטנה, שסחפה אותו אליה בלי להתאמץ מדי. ג'ון התמכר לאהבתה של יוקו והלך איתה את כל הדרך מהתהילה אל הדירה בניו-יורק. במשך תקופה מסוימת הם נפרדו, אבל משג'ון התחייב לבלות בבית עם שון הקטן, בנם המשותף, הם חזרו זה לזו. ג'ון עזב כמעט לחלוטין את המוסיקה ושהה עם שון שעות ארוכות בבית. הקריירה שלו הלכה ודעכה, עד שהוא חזר להקליט את אלבומו האחרון, שיצא בתקופת הרצח שזעזע את העולם. יוקו נותרה שבורה לחלוטין, אבל המשיכה ליצור אמנות ומוסיקה וחלק לא קטן מחייה הקדישה לשימור זכרו של ג'ון המת.


"הו יוקו" - שיר ההתמכרות ליוקו ולאהבתו אליה:

https://youtu.be/59qSQRoDj4w


"Oh My Love" שהקליט לה בשנת 1971:

https://youtu.be/GxlNXqAF-kc


הביטלס בבלדה שכתב ג'ון על שניהם:

https://youtu.be/v-1OgNqBkVE


ג'ון ויוקו שרים "תנו צ'אנס לשלום" ומתייצבים בראש "מחנה השלום":

https://youtu.be/b6vUDI1_80s


שביתת המיטה המפורסמת שלהם:

https://youtu.be/acb15JsCGSk


האמנות של יוקו בסיקסטיז כולל עבודת הפרפורמנס המשפיעה "Cut Piece":

https://youtu.be/kGCKom0bKIk


יוקו צועקת במיצג במוזיאון:

https://youtu.be/HdZ9weP5i68


השיר הנפלא שג'ון כתב ליוקו באלבום האחרון:

https://youtu.be/ZhfWiU8wGCc


והראיון המפורסם שלהם במיטה:

https://youtu.be/mRjjiOV003Q?long=yes

ערבוב בין אמנות לחיים, בדייה שיצאה משליטה, אהבה ללא גבול או חיים שאינם חיים בלי נפש תאומה - איך שלא נביט בו, מדובר בסיפור האהבה הגדול בכל הזמנים.

סיפורם של זוג האוהבים רומיאו ויוליה (Romeo and Juliet), מעסיק כבר מאות שנים את גדולי האמנים, הכותבים והמלחינים. הקהל נוהר להפקות, נוהה אחרי הספרים, השירים, האופרות והציורים ולא מפסיק להתעניין בכל מה שנוגע לאהבה הגדולה מכולן, עם הלקח שבצידה.

בבית מספר 21 שברחוב קפלו בעיר ורונה, אי-שם בצפון איטליה, התגוררה לפי האמונה ג'ולייטה קפולטו, בת למשפחת קפולטו. הסופר האיטלקי לואיג'י דפורטו הוא זה שכתב עליה ועל אהובה רומיאו בשנת 1524. איש לא יודע אם הסיפור אכן התרחש במציאות, אבל הוא הפך כה ידוע עד שכולם מאמינים בו, ללא כל ספק.

כ-70 שנה אחר כך יכתוב גם ויליאם שייקספיר האנגלי את גרסתו המפורסמת יותר של הסיפור, על האוהבים מהמשפחות היריבות, קפולטו ומונטגיו, שמשפחותיהם אסרו עליהם להיפגש, להתאהב או להתחתן ולכן הם ויתרו על חייהם.

תיירים בוורונה ממשיכים עד היום לפקוד את הבית בוורונה. הוא משמש גם כמוזיאון המסביר ונותן הצצה לחיים של לפני כמעט 500 שנה, באיטליה של אותם זמנים.


על הספר של שייקספיר שהגדיר מהו סיפור אהבה סופני (עברית):

https://youtu.be/llgD3qNnu1Y


קדימון לסרט "רומיאו ויוליה" של ויליאם שייקספיר (מתורגם):

https://youtu.be/ZeIYWGFgU6I


השיר המפורסם משנות ה-60, מהסרט בשם זה:

https://youtu.be/4FHpmn-KYec


סיפור זוג האוהבים מוורונה:

https://youtu.be/VvG9zdbH2Gg


הבית של יוליה בעיר ורונה:

https://youtu.be/3ydmNCgqMWs


אין כמו פניה של איזבל אדג'ני לגלם את יוליה:

https://youtu.be/8Ay4i7log4U


שיר מודרני ליוליה ששר רומיאו הנעזב, לפי דייר סטרייטס:

https://youtu.be/rC95MEenIxA


וממשרד החיוך:

https://youtu.be/lNH95YC5tF0

לאונרד כהן כתב את השיר למי שהייתה אהובתו וההשראה לאחד משיריו הקלאסיים, הלהיט הענק, כמעט הראשון שלו, "So Marianne Long".

"היי שלום מריאן" (So long Marianne) נכתב למריאן איהלן יֶנסֶן, אישה נורבגית, שבשנות ה-60 המוקדמות הייתה בת זוגו של כהן.

את מריאן, שעתידה לככב בלהיט הידוע מאלבומו הראשון, ואולי הגדול ביותר של לאונרד, הוא פוגש ב-1960. זה קורה כשהוא מגיע לאי היווני הידרה. מריאן כבר חיה עם בנה באי, לאחר שהסופר הנורבגי אקסל ג'נסן, בעלה של מריאן, נוטש אותה ואת בנם הקטן באי.

לאונרד, מריאן והבן עוברים לחיות יחד ופוצחים במערכת יחסים עוצמתית, שנמשכה כמעט לאורך כל העשור ויוצאת מהאי הידרה, גם אל ניו יורק ומונטריאול. סיפור האהבה הזה מסתבר כמורכב למדי, אך משמעותי עבור כהן, במיוחד כשהוא בתקופה בה הוא עדיין רק משורר ולא מוסיקאי. יצירתו העתידית תושפע רבות מהתקופה הזו.

את השיר "היי שלום מריאן" נכתב ככל הנראה בסביבות שנת 1967, כאשר מערכת היחסים בין השניים החלה להתפרק. משתקפת בו כבר הפרידה המקרבת והרגשות המעורבים שלו בעניין סיום הקשר.

"So Marianne Long" עצמו הוא שיר פרידה רגשי ועמוק ובו תיאור של סוף מערכת היחסים בין השניים. לאורכו מעלה כהן זיכרונות מהזמן שלהם יחד ומדגים את המשמעות הרגשית שיש בעיניו לקשר ביניהם. המוטיב החוזר בו בפזמון הוא שהגיע הזמן לצחוק ולבכות ולצחוק על הכל.

השיר מעביר לכל אורכו תחושת עצב על סיום הקשר והאובדן, אך ניכר בכהן שהוא עדיין נמשך אליה ומדגיש את ההשפעה העמוקה של מריאן עליו וכיצד נגעה בו בעדינות ובעומק.

עוד ניכרת בשיר הכרת תודה מצדו של האייקון לעתיד, על האהבה שהייתה ביניהם. בשיר נשזרים רמזים למורכבות שבסיום הקשר הרומנטי בין השניים, נמהלים בו ביחד כאב, אהבה, זיכרונות והכרת תודה.

מריאן אחראית והייתה השראה לעוד שירים של לאונרד כהן, כולל שיר מופלא נוסף "Bird on a Wire". אבל "So Marianne Long" הוא יצירה אישית ורגשית במיוחד, שפותחת חלון של ממש לקשר העוצמתי והמרגש שנוצר בין לנרד כהן למריאן ואת ההשפעה שתהיה לו על חייו ויצירתו של הגאון היהודי מקנדה.

אגב, למרות הפרידה, לאונרד ומריאן די נשארו במשך השנים בקשר. בשנת 2016, כשנודע לו שמריאן גוססת, שלח לה לאונרד מכתב מלא ברגש, עם אהבתו והערכתו אליה, הוכחה ברורה לעומק ולמשמעות שהיו בעיניו גלומים בקשר שביניהם. כשנודע לו שהלכה לעולמה, הוא כתב לה בפוסט בפייסבוק: "דעי שאני כה קרוב מאחוריך. אם תשלחי את ידך, תוכלי להגיע אלי. היי שלום חברה ותיקה. אהבה אינסופית וניפגש לאורך הדרך".


השיר מאלבום הבכורה עם תמונות השניים מהתקופה של האי הידרה:

https://youtu.be/aLOnQmmmlkw


הופעה חיה בשנות ה-70:

https://youtu.be/-ACgCmBubb4


ביצוע מאוחר בתמונות:

https://youtu.be/lthdAiDOJAM


והופעה חיה לקראת סוף חייו:

https://youtu.be/DgEiDc1aXr0

מלחמת טרויה (The Trojan War) היא אחת המלחמות הידועות מהעולם העתיק, אם לא הידועה שבהן. הסיבה ברורה - יש בה צירוף של כל מה שמגרה בני אדם בסיפור טוב. כוח, יופי, אלימות, תשוקה, פקחות והמוני אדם שנלחמים פנים אל פנים.

המלחמה הזו תוארה היטב על ידי הומרוס ב"איליאדה". הסיפור מתחיל מאישה יפה ככל הנראה מאוד. שמה הוא הֵלֵנָה וכמו מרבית הנסיכות, היא בתו של מלך ספרטה. למה נסיכות הן יפות זה ברור - המלך הוא בן של אישה יפה והמלכה נבחרת בעיקר בזכות יופיה ושניהם מייצרים כמעט תמיד נסיכות מקסימות.

אבל הלנה היפה היא מקרה קיצוני. היא אכן הייתה אישה יפה. כנראה יותר מדי.

בתקופתה היא נחשבה לאשה היפה בתבל. בכל מקום דיברו עליה ומכל העולם היו לה מלכים שחיזרו אחריה. כמו רבים אחרים, גם אודיסאוס מלך איתקה חשק בה ורצה לשאת אותה לאישה, אבל כנראה שהבין שסיכוייו מעטים והוא החליט לשאת את הנסיכה פנלופה. בצר לו, הוא ביקש את עזרתו של מלך ספרטה, אביה של הלנה, בלהשיג את פנלופה, בתו של מלך אחר.

על הדרך, נועץ מלך ספרטה באודיסאוס לגבי הלנה. אודיסאוס הציע לו שייתן לה להחליט בין המחזרים כרצונה. אבל הוא הציע שלפני כן הוא ישביע את כל המחזרים שלה שיכבדו את החלטה של הלנה ואף ישבעו להגן על הבעל הנבחר, נגד כל מי שיקום נגדו ויחשוק בהלנה.

ואכן, מלך ספרטה אסף את כל המחזרים באחד מאולמות הארמון וכולם נתנו לו את הבטחתם בשבועה. הו אז הכניס המלך את הלנה היפה והיא בחרה בזה שהיא רצתה והניחה על ראשו זר פרחים. היה זה מנלאוס מלך ספרטה.

מלך ספרטה שמח בהחלטת בתו ולא פחות שמח שיהיה לו יורש, שיום אחד יירש את כס המלכות של ספרטה. ואכן, אחרי מותו של המלך טינדראוס, הפך מנלאוס למלך ספרטה.

עד כאן הכל סבבה. אבל יש למלחמה, לפחות על פי האגדה היוונית, גורם אחר. קוראים לו פאריס.

מי היה פאריס?

פאריס הוא אחד מבני מלך טרויה. הוא מאמין שהלנה היפה הובטחה לו על ידי אפרודיטה, בה בחר לאחר ששפט לבקשתה בוויכוח מי משלוש האלות היא היפה ביותר ולמעשה היפה מכל.

לכן פאריס חוטף את הלנה, בניגוד להסכם ולשבועות המלכים. חטיפתה של היפה בנשים, הלנה אשת מנלאוס מספרטה, היא העילה למלחמה.

התאהבותו וחטיפת הלנה מספרטה והשבועה שנשבעו כל מנהיגי יוון למנצח בתחרות על ליבה הובילו לכך שמנלאוס, בעלה של הלנה, בעזרת אחיו אגממנון, מלך ארגוס ושאר הנסיכים האכאים, יוצאים למלחמה בטרויה.

לא פחות מ-1185 ספינות מובילות 100 אלף לוחמים אכאים למלחמה נגד טרויה. המלחמה הזו עתידה להיות קשה וארוכה. שווה לקרוא עליה ועל תרמית סוס העץ שהכריעה אותה בתגית "מלחמת טרויה".

בתום הקרב על טרויה, זכה מנלאוס בחזרה בהלנה והם שבו לביתם. מנלאוס גם לא סבל מהשלכות המלחמה, בניגוד לאודיסאוס שהאלים זעמו עליו ואגממנון, שלפי המחזאי איסכילוס נרצח.


כך פרצה מלחמת טרויה:

https://youtu.be/v2pCwxCX2as


קדימון מתוך סרט על סיפורם של הלנה ופאריס והמלחמה שפרצה בגלל אהבתם:

https://youtu.be/iZV4EaFlr3w


כך נראיל המלחמה הזו בסרטים:

https://youtu.be/dJY302L3bVM


אריה מתוך האופרה "הלנה ופאריס":

https://youtu.be/Z2uy7a-DpEs


והסיפור המלא והמגובה בממצאים של מלחמת טרויה:

https://youtu.be/eP2P3yA3Uac?long=yes

מוכשרת, מבריקה וגאונה, בשנת 1912 פגשה מרגֶריטה צרפתי (Margherita Sarfatti), בת למשפחה יהודית אריסטוקרטית מוונציה, את מי שיהיה לימים הדוצ'ה, השליט האיטלקי העליון ולמעשה הדיקטטור של איטליה - בניטו מוסוליני.

זה היה במילאנו ומוסוליני הוא בן 29 ועורך את עיתון המפלגה הסוציאליסטית. היא הייתה מבקרת האמנות היפה שהבינה מיד שלבחור שלפניה יש עתיד והתחברה אליו. גם הוא מצדו נעזר באישה המוכשרת שהיא, כדי להתקדם.

במהלך 20 השנים הבאות היא תהיה לזוגתו. מרגריטה צרפתי תסייע לו לתכנן את הפאשיזם, תתרום לו ידע רב, לא מעט כסף ותסייע לו לצעוד לרומא ולתפוס את השלטון במדינה.

משהפך בניטו לשליט הבלעדי של איטליה, הייתה צרפתי זוגתו למארחת מצטיינת. בסלון התרבותי שבביתם התארחו האמנים והסופרים הגדולים של איטליה באותם זמנים. היו גם פוליטיקאים, קציני צבא ואינספור דיפלומטים זרים.

כזוגתו של הרודן האיטלקי, צרפתי הפכה ליועצת הסתרים, לכותבת המאמרים והנאומים שלו ולשגרירת תרבות לא-רשמית, שכתבה את תולדות חייו בספר שזכה לעשרות תרגומים והאדיר את שמו בעולם כולו.

היא הייתה אינטליגנטית, חכמה, יפה ונערצת. בדיוק מה שדיקטטור צריך כדי שהעולם יעריך אותו.

אך בסוף שנות ה-30 הסתיים הכל. עם החלת חוקי הגזע באיטליה, בשנת 1938 ולפי ההיסטוריונים לדרישת היטלר, מנושלת צרפתי היהודיה מכל תפקידיה הרשמיים.

היא מחליטה להימלט לארגנטינה והדיקטטור, שכה אהב אותה, מוסוליני, לא עושה דבר כדי למנוע ממנה ולהגן עליה. הוא מכיר נשים אחרות וכשזמן מה אחר כך הוא נתפס על ידי משחררי איטליה, נתלה הדוצ'ה האיטלקי עם חברתו האחרונה.

כמה שנים אחר כך תשוב מרגריטה צרפתי לאיטליה. במשך השנים יתפרסמו חלק מ-1,200 המכתבים שהדיקטטור הפשיסטי כתב לה בחייו.


על תערוכה שהוקדשה לעולמה האמנותי של מרגריטה צרפתי, "אמנות, איטליה ופוליטיקה":

https://youtu.be/2BV3EUR63LQ


וסרט תיעודי על מרגריטה:

https://youtu.be/Ok0TXH4SHN8?long=yes

מלכת הפולק של הסיקסטיז. היא הייתה שם, במוקד של אחת התקופות המרגשות בתולדות אמריקה. מי שנתנה את קולה לאירגוני זכויות אזרח ותנועות אנטי-מלחמתיות בשנות ה-60, השתתפה גם בפסטיבל וודסטוק, כנראה היחידה במופיעים שלא הייתה זמרת רוק.

זמרת שירי העם ג'ון באאז (Joan Baez) היא אחת מהדמויות החשובות בשירת המחאה של שנות ה-60. דמותה, כשהיא שרה את השיר "אנו נתגבר" (We Shall Overcome) ליד מרטין לותר קינג, הפכה לסמל ההתגייסות של הצעירים למאבק לזכויות האזרח, למען השלום והאהבה של אמריקה לעולם טוב יותר ולערכים הנעלים שבהם בחרו.

שנים אחר כך היא כתבה על בוב דילן, בן הזוג שלה בשנות ה-60, את "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust). באאז חשה תסכול על שהאייקון שהיא עצמה שרה וחידשה רבים משיריו, מעולם לא העריך את כתיבתה ואהבתה כראוי. בעוד שהיא שיתפה את דילן בהופעותיה, הוא מעולם לא החזיר לה טובה ולא נהג אפילו להזמין אותה לשלו.

באאז מעולם לא נחה בתרומתה למאבקים למען השלום, נגד המלחמה ולמען כל מטרה נשגבת. ב-2005 היא עוד הופיעה מול מפגינים נגד המלחמה בעיראק, בסמוך לחווה של הנשיא בוש בטקסס.


הנה ג'ון באאז בשנות ה-60:

https://youtu.be/nM39QUiAsoM


ג'ואן באאז, שרה את השיר "אנו נתגבר" בסיום המצעד לוושינגטון:

https://youtu.be/7akuOFp-ET8


בהשראתו של מרטין לותר קינג, מנהיג התנועה לזכויות האזרח:

https://youtu.be/dJoWrLQWrEc


הופעה עם הזמרת הגדולה מרצדס סוסה:

https://youtu.be/wze9r6JvXEY


ועל בוב דילן, אהובה לשעבר, היא כתבה שיר מלא כאב, על שזלזל בה ובכשרונה:

https://youtu.be/dcaZi_G3xVs

מקור ההד במיתולוגיה היוונית היא הנימפה אקו (Echo) או אכו. תפקידה של אקו היה להעסיק את הרה, אשתו הקנאית של זאוס, בדיבורים. זאת כדי שלא תקנא ותציק למלך האלים זאוס.

כשהרה גילתה את מעשיה של אקו היא קיללה את הנימפה שלעולם לא תוכל לדבר כרצונה, אלא רק לחזור על דברי אחרים, כמו הד.

בשל הקללה לא יכולה הייתה אקו לדבר בעצמה, אלא רק לחזור כמו הד אחרי מה שאמרו לה.

אקו הפכה לבת קול. היא התאהבה בעלם היפה נרקיס ועקבה אחריו אבל לא יכולה הייתה לדבר.

כששמע נרקיסוס את עקבות רגליה הוא שאל: "מי שם?" אך אקו רק חזרה אחריו: "מי שם?". שוב ושוב ניסה לברר ושוב ושוב שמע את ההד של הנימפה. לבסוף יצאה אקו ממחבואה ורצה אל נרקיס, אך הוא הדף אותה ביהירות והרחיקה ממנו.

בהמשך הוא מת, או מרעב או כשטבע בנהר, לאחר התאהבות במראה פניו ובדמותו שלו, בה היה מאוהב קשות וניסה לאחוז.

כך נשבר ליבה של אקו והיא העבירה את חייה בגעגועים מתמשכים לאהבה הלא ממומשת לנרקיסוס.

בת הקול חיה עצובה בגיא, עד שמתה. ממנה נותר היום רק קולה, הקול הזה נשאר בהד שאנו שומעים, כשאנו קוראים בגאיות שמול ההרים ובמערות הגדולות.

מאז נקרא ההד באנגלית ובשפות דומות "אקו".


הנה סיפורם של אקו ונרקיסוס:

http://youtu.be/35jVsyWFss4


הסיפור המורחב יותר:

https://youtu.be/faCdZChbnu8


ו"אקו" של ג'ייסון ווקר מתוך "יומני הערפד":

https://youtu.be/p2TUxQhW4O0

הבלט ג'יזל (Giselle) הוא אחד מהאהובים בעולם הבלט. זהו בלט מסוף המאה ה-19 שמכיל איכרים ואצילים, נימפות ורוחות של נערות צעירות שנזנחות על ידי אהוביהן. סיפורו הקשה עוסק באהבה בלתי-אפשרית שסופה מוות. מחול של רוחות נשים צעירות שמצויות בנופים חלומיים של יער, מבלי שזכו לממש את אהבתן.

אלא שבלט זה הוא בעל משמעות חברתית עמוקה הרבה יותר. זאת משום שג'יזל היא בת איכרים שפותתה בידי אלברכט ואותו אהבה. כדי לפתותה התחזה אלברכט לאיכר, אבל הוא בעצם אציל המאורס לבת מעמדו.

כשג'יזל מגלה את בגידתו, היא מתה ומצטרפת לוויליס, אלה הן רוחות הרפאים של הנערות שאהוביהן זנחו אותן. אלה מחוללות בשעות שבין חצות הליל לעלות השחר ומתנקמות בכל גבר שנקלע למקום, על ידי כך שהן רוקדות עימו עד שהוא מותש ומת.

אבל ג'יזל עצמה מתעלה על יצר הנקם ונמנעת מלהתיש את אלברכט, שבא אל קברה שבלב היער. היא רוקדת איתו אבל נמנעת מלהתיש אותו עד מוות, חוזרת אל קיברה ומשוחררת לעולמים מהשפעתן של הוויליס. הא עמדה במבחן אהבת האמת ואלברכט נותר לבד בצערו ובבדידותו מאהובתו המתה.  

חוץ מביטוי לאהבה גדולה, יש בבלט הזה ביקורת גלויה על החברה המעמדית של התקופה, שלא מאפשרת לשתי הדמויות הראשיות לממש את אהבתן. הביקורת היא גם על היחסים הלא-שוויוניים שיוצרים תלות של האישה בגבר.


הנה היא ג'יזל (עם סקירה)

http://youtu.be/3TLSrI_hXEw


הסיפור של ג'יזל:

http://youtu.be/3UztrlVbuCI


ריקוד זוגי מתוך "ג'יזל":

http://youtu.be/ql3o-1eSdbQ


הנה היער המכושף?:

http://youtu.be/C4jl-Uf8A84


רקדנים מתוודים למה הם אוהבים את הבאלט ג'יזל:

http://youtu.be/s_3eeU8IhC8

בנו של האל אפולו, אוֹרְפֵאוּס, היה נגן מעולה בנבל וכל החיות, העצים והסלעים אהבו את נגינתו. רעייתו של אורפאוס, אורידיקה, מתה מהכשת נחש.

אורפיאוס ירד אל השאול וניגן לאל הַדֵּס, אל המתים ושליט השאול ולאשתו פֶּרְסֵפוֹנֶה. הוא עשה זאת בניסיון לשכנעם לשחרר את אורידיקה מהשאול ולהחזירה לחיים.

הַדֵּס הנרגש, שבכה עם כל רוחות המתים מהלחן העצוב של אורפאוס, הסכים לשחרר את אורידיקה, אך השביע את אורפאוס שלא יביט בה עד שייצאו מהשאול.

סיפורו של אורפיאוס מכאן הוא ממש פרסומת לעידוד ההתאפקות. ממש כמו אשת לוט התנ"כית, שלא יכלה שלא להסתובב ולהביט על עירה העולה בלהבות, איך שיצאו הוא ואורידיקה אל אור היום, התפתה אורפיאוס האומלל ופנה כדי לראות אם אורידיקה מאחוריו.

אהובתו נעלמה לו לתמיד.

שבעה חודשים ישב אורפיאוס וקונן במערה. הוא האשים את עצמו שלא עמד בפיתוי והביט באורידיקה. כשדחה את אהבתן של הנשים העובדות את האל דיוניסוס הן נטלו ממנו את חייו וקברו אותו.

מאז ועד היום, מספרת האגדה, שר זמיר על קברו של אורפיאוס.


הנה סיפורם של אורפיאוס ואורידיקה (מתורגם):

https://youtu.be/RhaepLsP5eg


עוד גרסה:

http://youtu.be/OyQIOZKsNmU?t=11s


סיפורם של השניים באנגלית:

http://youtu.be/3Jqgx06TJUM


וסרטון אנימציה שמציב את סיפורם של אורפיאוס ואורידיצ'ה בזמננו שלנו:

http://youtu.be/jQFG8HVWiqA

היא הייתה אישה קטנה, לא הכי יפה ובעלת קול שאינו ערב במיוחד. היא גדלה בעוני ובצל הפשע ברחוב, אבל ברגע שהחלה לשיר התאהבה בה כל צרפת. שיריה היו מלאי רגש והיא הייתה מהזמרות האמיתיות והכנות שהופיעו במאה ה-20. האסונות שעברה והקשיים שעליהם התגברה בחייה, רק חישלו את הנפש והאמנות שלה לדרגה שקרובה לשלמות. היא הייתה זמרת שידעה על כל מה ששרה, כי חייה שלה היו כמו סרט מדהים וכמעט לא יאומן.

מעוני, כאב ובדידות ועד אהבה, אובדן ורגש - ההמונים האמינו לה כי היא ידעה על מה היא שרה וסיפור חייה העיד על כך.

אדית פיאף נולדה בחדר מדרגות בפאריס, בירת צרפת. בת למשפחה ענייה של אמני רחוב, שאמה ראתה בה נטל ונטשה אותה. אביה, שהיה חייל במלחמת העולם הראשונה, העבירה לסבתה שגידלה אותה בין פושעים. כשחזר האב מהמלחמה, החל להופיע עם אדית הצעירה ברחוב והיא החלה לשיר, כדי להגדיל את התרומות מהעוברים ושבים. בגיל 16 נישאה לנער שליח ובתם התינוקת מתה ממחלה.

אדית התגלתה ברחוב והחלה להופיע במועדון. היא התפרסמה בגיל 20 וזכתה לכינוי "ציפור דרור" (בצרפתית: פיאף). הכינוי הפך לשמה הבימתי. לבושה בשמלה השחורה הקטנה שלה, היא לא הייתה צריכה כל בגד אחר. בשנות מלחמת העולם השנייה היא המשיכה להופיע בפאריס הכבושה על ידי הנאצים ועוררה ביקורת על חייה הנוחים, בצל הכובש הגרמני.

היו לה הרבה חברים אבל אהבת חייה היה המתאגרף הצרפתי מרסל סרדן. הוא מת בהתרסקות מטוס, כשהיה בדרכו אליה לניו יורק. אבל פיאף, מנוסה בכאב ובקשיים, התעקשה באותו הערב לא לבטל הופעה ולהופיע כרגיל. כל צרפת חשה את כאבה של הכוכבת האהובה שלה. לזכרו היא כתבה את "הימנון לאהבה" המרטיט.

בגיל 48 מתה "האנקור הצרפתי" ממחלת הסרטן והשאירה אומה שלמה כואבת. הסרט "החיים בורוד" שנעשה ב-2007 על חייה, היה לסרט היקר והמצליח ביותר בצרפת אי-פעם.


הנה אדית פיאף בשיר "המנון לאהבה" מתוך סרט:

http://youtu.be/QYgVDXUIAuo


גדולת זמרות צרפת בשיר "לא, איני מצטערת על דבר":

http://youtu.be/fpHAsb2XQOY


השיר "הקהל" של אדית פיאף שתורגם לעברית:

http://youtu.be/X1OL4-m43U4


אחד משיריה המוכרים ביותר, שגם הפך לסטנדרט ג'אז פופולרי "עלי שלכת":

http://youtu.be/wj9QTpzIcGU


והלווייתה של אדית פיאף ותמונות מהקריירה שלה:

http://youtu.be/KFQm1HXTbhg

אם אינך יכול לשבור את החומה, כנראה שתצטרך להפעיל את הראש... כך סברו היוונים בעת המצור על העיר טרויה. כך הם כבשו את העיר בעזרת סוס טרויאני (Trojan horse). זה היה סוס עץ ענקי, שהוכנס לטרויה על ידי תושביה, לאחר שפותו התושבים להכניסו. זה סיפור של יוזמה ותחכום, ניצול חולשות כדי להיכנס בדלת הקדמית אל עיר במצור, במקום שיצטרכו היוונים לפרוץ אליה דרך החומות.

זה הסיפור המיתולוגי על מלחמת טרויה, כפי שסיפר אותו הומרוס באודיסאה שכתב. לפי הסיפור השתמשו היוונים בתכסיס כדי לכבוש את העיר טרויה, לאחר כשלון של עשר שנים בכיבוש העיר.

הומרוס מספר שהיוונים רצו לנצח את טרויה, כדי לשחרר את הלנה היפה שהנסיך פאריס חטף מבעלה, המלך היווני מנלאוס. לאחר שנכשלו שוב ושוב, היוונים קיבלו את הרעיון שהציע אודיסאוס.

לפי הרעיון, הם בנו סוס עץ חלול בגודל ענק והשאירו אותו ליד חומות טרויה, תוך שהם מעמידים פנים שהם נסוגים מהמצור על העיר.

הטרויאנים, אנשי טרויה, התפתו להאמין שהיוונים נסוגו ושהסוס הוא מתנה לאלים. הם הכניסו את סוס העץ בשערי העיר. עם רדת הלילה, יצאו אודיסאוס ומספר לוחמים שהתחבאו בתוך סוס העץ ופתחו את שערי העיר לצבאות היוונים ובראשם אגממנון, שנצחו כך את טרויה וכבשו אותה.

מאז קיבל הביטוי "סוס טרויאני" משמעות של משהו הנראה תמים, אך למעשה הוא גורם לנזק משמעותי וזה מתגלה מאוחר מדי, אחרי שהנזק כבר נגרם במלוא חומרתו. יש, למשל, סוסים טרויאניים שהושתלו במחשבים שלנו, על ידי נוכלים, האקרים ובעלי עניין.

העיר טרויה נמצאת באסיה הקטנה, בטורקיה של היום.


הנה סיפורה של מלחמת טרויה:

https://youtu.be/eP2P3yA3Uac


כך התגלתה טרויה העתיקה, שאכן נכבשה ונשרפה (מתורגם):

https://youtu.be/gQbZX9JEQsQ


על כיבוש טרויה:

https://youtu.be/TOAraslCkgU


לילדים - הסיפור על סוס העץ המיתולוגי שכבש את טרויה:

https://youtu.be/LK1wBygkV1M


קטע מתוך סרט שמספר את עלילות הסוס הטרויאני:

https://youtu.be/YbiR6IMf5KQ


והמחקר נמשך:

https://youtu.be/_36-H0-Vsps