שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מתי ון גוך צייר את החמניות?
החמניות (Cafe Terrace at Night) הם סדרת ציורים שצוירו בידי הצייר ואן גוך, בתקופה בה שהה בפרובאנס, חבל הארץ היפה שבדרום צרפת.
כשהוא מגיע לפרובאנס בשנת 1888, וינסנט מתרשם עמוקות מאיכות האור ומהצבעים העזים והבוהקים. הוא מגלה את השמש של דרום צרפת ואת שדות החמניות שבפריחתן וקמילתן השנתית הוא רואה את רצף החיים עד המוות.
ואן גוך מצייר חמניות בעיקר בתוך כדים אך נותרים גם ציורים אחדים פרי מכחולו שמתארים אותן כמו שהן.
ואן גוך מבלה שנה אינטנסיבית ופורייה בעיר ארל, שבמהלכה הוא מצייר אחדים מציוריו הגדולים ביותר, כולל החמניות, הכיסא, בית קפה של לילה ואת הגשר באָרל.
במעבר לפרובאנס, משמח אותו בהתחלה גם החום האנושי שכל כך חסר לו בפריז. וינסנט הבודד מתנתק מסצנת האמנות של פריז, אך חסרים לו האמנים מסביבו. הוא חולם להקים בארל מושבת אמנים והאמן היחיד שנעתר להצטרף אליו הוא חברו הצייר פול גוגן.
מה שווינסנט לא ידע זה שגוגן, שסבל גם הוא מעוני, עשה זאת כי תיאו, אחיו של וינסנט, שילם לו כדי להקל על בדידותו של ואן גוך. הוא בהחלט שמח לחיות על חשבונו בדרום.
ב-1888, כשגוגן מודיע שהוא יגיע לשהות עימו לכמה חודשים, וינסנט שיודע שגוגן אוהב חמניות, מצייר את סדרת החמניות לכבודו. ואן גוך רואה בחמניות סמל של נאמנות ומסירות. בהמשך הם יהפכו לביטוי אישי למצבו הנפשי ולנשמתו כאמן.
כשגוגן מגיע, השניים מציירים ומדברים אמנות. וינסנט שמח ובתחילה טוב להם ביחד. אך מהר מאוד מתגלים ההבדלים ביניהם, לצד הגישה השונה שלהם לאמנות והיחסים משתבשים. בשלב מסוים מתגלעת בין השניים מריבה. וינסנט המיואש רואה את גוגן שעוזב אותו, הוא רודף אחריו מיואש וכעוס, כשבידו תער של גילוח. לא ברור מדוע או שהשגעון מבלבל אותו, אך הוא חותך חלק מאוזנו. אחד מדיוקניו העצמיים מראה אותו עם התחבושת על האוזן.
שנה אחר כך, בעקבות התרבות התקפי השיגעון שלו, ואן גוך מאשפז את עצמו בבית בחולים לחולי נפש בסן רמי דֶה פרובאנס (25 ק"מ מצפון מזרח לארל), שם הוא ישהה כשנה וירבה לצייר.
בשלב מסוים הקשיים שלו הולכים וגדלים והוא יעבור להתגורר בכפר אוֹבֶר-סוּר-אוּאַז, לא הרחק מפריז. גם שם הוא יצייר אך בדידותו וקשייו הגוברים הולכים ומייאשים אותו.
חודשיים אחרי שעבר לאובר ומחשש ששגעונו לא ניתן עוד לריפוי, יורה האמן הגדול של תקופתו בעצמו למוות. חצי שנה אחריו ימות גם תיאו ובשנים הבאות הוא יזכה לתהילה אך למרבה הצער הוא לא ייהנה ממנה בחייו.
הנה החמניות שצוירו לכבוד פול גוגן חברו של ון גוך:
https://youtu.be/0D_wpqHC5_E
וסיפורם המלא של ואן גוך והחמניות הללו:
https://youtu.be/KCI_S-lpa8c?long=yes
עוד מסיפור החמניות לקראת תערוכה:
https://youtu.be/vFGVaMVyAoU?long=yes
אובר סוז אואז
החמניות (Cafe Terrace at Night) הם סדרת ציורים שצוירו בידי הצייר ואן גוך, בתקופה בה שהה בפרובאנס, חבל הארץ היפה שבדרום צרפת.
כשהוא מגיע לפרובאנס בשנת 1888, וינסנט מתרשם עמוקות מאיכות האור ומהצבעים העזים והבוהקים. הוא מגלה את השמש של דרום צרפת ואת שדות החמניות שבפריחתן וקמילתן השנתית הוא רואה את רצף החיים עד המוות.
ואן גוך מצייר חמניות בעיקר בתוך כדים אך נותרים גם ציורים אחדים פרי מכחולו שמתארים אותן כמו שהן.
ואן גוך מבלה שנה אינטנסיבית ופורייה בעיר ארל, שבמהלכה הוא מצייר אחדים מציוריו הגדולים ביותר, כולל החמניות, הכיסא, בית קפה של לילה ואת הגשר באָרל.
במעבר לפרובאנס, משמח אותו בהתחלה גם החום האנושי שכל כך חסר לו בפריז. וינסנט הבודד מתנתק מסצנת האמנות של פריז, אך חסרים לו האמנים מסביבו. הוא חולם להקים בארל מושבת אמנים והאמן היחיד שנעתר להצטרף אליו הוא חברו הצייר פול גוגן.
מה שווינסנט לא ידע זה שגוגן, שסבל גם הוא מעוני, עשה זאת כי תיאו, אחיו של וינסנט, שילם לו כדי להקל על בדידותו של ואן גוך. הוא בהחלט שמח לחיות על חשבונו בדרום.
ב-1888, כשגוגן מודיע שהוא יגיע לשהות עימו לכמה חודשים, וינסנט שיודע שגוגן אוהב חמניות, מצייר את סדרת החמניות לכבודו. ואן גוך רואה בחמניות סמל של נאמנות ומסירות. בהמשך הם יהפכו לביטוי אישי למצבו הנפשי ולנשמתו כאמן.
כשגוגן מגיע, השניים מציירים ומדברים אמנות. וינסנט שמח ובתחילה טוב להם ביחד. אך מהר מאוד מתגלים ההבדלים ביניהם, לצד הגישה השונה שלהם לאמנות והיחסים משתבשים. בשלב מסוים מתגלעת בין השניים מריבה. וינסנט המיואש רואה את גוגן שעוזב אותו, הוא רודף אחריו מיואש וכעוס, כשבידו תער של גילוח. לא ברור מדוע או שהשגעון מבלבל אותו, אך הוא חותך חלק מאוזנו. אחד מדיוקניו העצמיים מראה אותו עם התחבושת על האוזן.
שנה אחר כך, בעקבות התרבות התקפי השיגעון שלו, ואן גוך מאשפז את עצמו בבית בחולים לחולי נפש בסן רמי דֶה פרובאנס (25 ק"מ מצפון מזרח לארל), שם הוא ישהה כשנה וירבה לצייר.
בשלב מסוים הקשיים שלו הולכים וגדלים והוא יעבור להתגורר בכפר אוֹבֶר-סוּר-אוּאַז, לא הרחק מפריז. גם שם הוא יצייר אך בדידותו וקשייו הגוברים הולכים ומייאשים אותו.
חודשיים אחרי שעבר לאובר ומחשש ששגעונו לא ניתן עוד לריפוי, יורה האמן הגדול של תקופתו בעצמו למוות. חצי שנה אחריו ימות גם תיאו ובשנים הבאות הוא יזכה לתהילה אך למרבה הצער הוא לא ייהנה ממנה בחייו.
הנה החמניות שצוירו לכבוד פול גוגן חברו של ון גוך:
https://youtu.be/0D_wpqHC5_E
וסיפורם המלא של ואן גוך והחמניות הללו:
https://youtu.be/KCI_S-lpa8c?long=yes
עוד מסיפור החמניות לקראת תערוכה:
https://youtu.be/vFGVaMVyAoU?long=yes
