שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי המציא את האוזניות מסננות הרעשים?
נראה שהתרגלנו די מהר לקיומן של האוזניות האלחוטיות הזעירות, עם ביטול הרעשים האקטיבי (Active Noise canceling ובקיצור ANC). העקרון ברור: צמצום רעשים מוגדרים, מבלי לפגוע בקולו של הדובר שבצדו השני של הטלפון, או במוסיקה.
השיטה מתבססת על מיקרופונים מיוחדים שמכניסים את הרעש, שמטופל על ידי מנגנון המשתיק בדיוק אותו ומשאיר את האוזניות לצליל הרצוי - מוסיקה או שיחה.
יש משהו באוזניות הללו שמאפשר לנו להנתק מהרעש שמקיף אותנו כל הזמן, באוטובוס, ברחוב או בבית עמוס פעילות. וליהנות מהשקט ובעיקר מהרעש שאנחנו אוהבים ושנקרא "המוסיקה שלנו". פשוט ממכר.
השחקנית העיקרית בשוק הזה הייתה, עד לפני כמה שנים, חברת Bose. זה ממש לא במקרה, כי Bose היא מי שהמציאה ופיתחה את הטכנולוגיה הזו ראשונה.
למעשה, האדם שעלה על הרעיון לייצר אוזניות המבטלות רעשים היה מנכ"ל חברת האודיו Bose והאיש החזק בה, ד"ר אמר בוז (Amar Bose).
בוז, מייסד החברה, טס בשנות ה-70 בטיסה מציריך לבוסטון. כמו בכל טיסותיו, הוא נוכח שוב עד כמה רעש הטיסה וליתר דיוק רעש המנועים ומערכות המטוס, מפריע לו להאזין למוסיקה. באותה טיסה הוא מחליט לפתח מערכת לביטול רעשים, שתשתיק את הרעש הזה.
הדרך תהיה ארוכה ויקרה, אבל בוז עומד בראש חברת אודיו מובילה והוא עצמו הראה בעבר גם תבונה עסקית וגם חושים מצוינים לפיתוח של טכנולוגיות קול משובחות. 50 מיליון דולר ועשר שנים אחר-כך, ב-1986, הושלם פיתוח הגרסה הראשונה של מערכת ביטול הרעשים שפיתחה Bose.
האוזניות הראשונות נרכשו עבור טייסים במטוסי נוסעים ובמטוסי קרב. פה ושם הוזמנו אזניות כאלה עבור הנוסעים במחלקות הראשונות ומחלקות העסקים במטוסים מסחריים.
השנים עברו ואם עד לא מזמן היה שוק האוזניות מבטלות הרעש שוק פרימיום, שהוא יקר מאוד, בשנים האחרונות הופכת טכנולוגיית ביטול הרעשים האקטיבי (ANC) לזולה ונגישה במיוחד.בשוק נמכרות כיום אוזניות עם ביטול רעשים אקטיבי במחירים שמתחילים במאות שקלים בודדות.
וכך מופצים היום בשוק אינספור דגמים של אוזניות עם ביטול רעשים אקטיבי. חלקן אוזניות גדולות וקלאסיות, בגודל מלא, היושבות על האוזניים, מכסות אותן ומצוידות במערכות ביטול רעשים מתוחכמות, אך נמכרים גם המוני דגמים של אוזניות אין-איר (In ear) קטנות, שעושות עבודה טובה, ברמות שונות של ניקוי או ביטול רעשים וגובות מחיר בהתאם.
אוזניות האין-איר הללו הן אוזניות זעירות ואלחוטיות, היושבות בתוך האוזן ומבטלות רעשים בגבורה. ההצלחה שלהן היא תודות לשבבים משוכללים, זולים וזעירים מאי פעם, של חברות שבבים כמו קוואלקום ומתחרותיה ומזעור של הרמקולים האיכותיים ומערכות האלקטרוניקה לביטול הרעשים, לגדלים שלא יאומנו.
וכך, עם דגמים היושבים מעל האוזן ומקיפים אותה, כמו דגם Sony WH-H900N המשובח של שנת 2021 ודומיו, ודגמים בתוך האוזן כמו אלה של חברת Jabra או אפילו באייר פודס של Apple, השוק הזה מתפוצץ ומגיע לכל כיס כמעט.
הנה סיפור המצאת האוזניות מבטלות הרעשים של מייסד Bose:
https://youtu.be/zj33WAODsJg
אוזניות עם מערכת סינון רעשים אקטיבית מצליחות להשתיק את הרעש כמעט לחלוטין:
https://youtu.be/-1bVSz3hs4c
היום שוק האוזניות עם ביטול הרעשים האקטיבי, בקיצור ANC, הוא עצום (עברית):
https://youtu.be/LpTyBNRAFJM
סקירת אוזניות עם סינון רעשים אקטיבי (עברית):
https://youtu.be/tKdfnjRjMkM
ומערכת ביטול הרעשים המודרנית והחכמה לאוזניות האלחוטיות:
https://youtu.be/VIi04uD8LtY
איך פועל מנגנון לסינון רעשים?
סינון רעשים (Noise Cancelling) הוא צורך מורגש במצבים שבהם אנו זקוקים לפעילות שקטה ונמצאים בלב סביבה רועשת. אוזניות ומערכות קול שונות מצוידות במערכות למחיקת רעשים, שרובן מתבססות על 'פאזה הפוכה', שיטה שבה מיקרופונים מיוחדים "מאזינים" לרעש שבא מבחוץ ומשתמשים באמצעים אקוסטיים כדי להשתיקו.
המנגנון האלקטרוני החכם לסינון רעשים, שמותקן כיום במכשירים כאלה, דוגמת טלפונים חכמים ואוזניות איכותיות, מבחין בין רעש הרקע שמסביב לצליל המוסיקה או הדיבור שבאוזניות ומצמצם את רעש הרקע. כך ניתן להאזין למוסיקה בזמן טיסה, או לנהל שיחה בטלפון גם כשנמצאים בסביבה רועשת כמו רחוב הומה אדם, אוטובוס מלא בדיבורים ורעשים, או מועדון ריקודים מפוצץ אדם.
בשיטה זו מזהים המיקרופונים החיצוניים לסינון רעשים את כיווני רעש וחוסמים אותם נקודתית. מיקרופון חיצוני קולט את הרעש שבא מבחוץ ומערכת אלקטרונית "משמיעה" במקביל אליו את הרעש הזה בהיפוך, בשיטת 'הפאזה ההפוכה'. פעולה זו מצמצמת את מרבית הרעש ומשאירה את המוסיקה או את קולו של הדובר שבצד השני של הטלפון הסלולארי נקיים ובהירים יותר.
צמצום הרעש בשיטה זו משמש כיום באוזניות, מכוניות, תאי שקט ועוד. יש גם פיתוחים שמנסים לעשות זאת בעזרת מכשיר הנצמד אל החלון ומשתיק את רעש הרחוב.
אך אלגוריתם סינון הרעשים הממוצע, של הטלפון למשל, אינו מושלם. הוא פוגע ומטשטש גם את הקול שמצדו השני, שכן הוא מתבסס על הבחנה בין רעש הרקע לקולו של הדובר וצמצום הרעש כולו.
שיטות מתקדמות יותר שפותחו לאחרונה מצליחות לצמצם רעשים מוגדרים, מבלי לפגוע במוסיקה או בקולו של הדובר שבצדו השני של הטלפון. כך מושתק הרעש המטריד, אך קולו של הדובר ברור יותר והמוסיקה נפגעת הרבה פחות.
הנה הסבר השיטה של פאזה הפוכה:
http://youtu.be/F7D_pnaexG0
מנגנון ביטול הרעשים האקטיבי, בקיצור ANC, מאפשר כיום בחירה בין סוגי ורמות סינון:
https://youtu.be/a73fynuCUvM
הסבר השיטה לביטול רעשים שפותחה בידי מהנדסי חברת Bose:
https://youtu.be/zj33WAODsJg
הסבר מילולי יותר לביטול רעשים:
http://youtu.be/KHsXA_LE3e4
מערכת ביטול רעשים מודרנית ל אוזניות אלחוטיות הן ממש חכמות:
https://youtu.be/VIi04uD8LtY
פיתוח של כפתור שקט המאפשר לסנן את רעשי הרחוב בסלון שלך:
http://youtu.be/Mv6sBuwzLhk
והבדל הטכנולוגיות של ביטול רעשים וביטול רעשי סביבה:
https://youtu.be/X8ynQdeGqSk?long=yes
מה זה קומיוטינג?
מכירים אנשים שנוסעים מדי יום, רחוק מהבית, אל העיר הגדולה, לעבודה? - התופעה הזו היא תופעה חברתית שקיבלה את השם קומיוטינג (commuting), בעברית יוֹמְמוּת.
הקומיוטינג נולד עם המהפכה התעשייתית, במאה ה-19, כשמצד אחד רוכזו מפעלים רבים בערים גדולות ומצד שני שוכללו אמצעי התחבורה ההמוניים ויצרו נגישות גבוהה ויעילה בין המפעלים למקומות המגורים של העובדים.
תודות לנגישות התחבורתית היעילה של העידן המודרני, עברו רבים מהעובדים, להתגורר במרחק רב ממקומות עבודתם, במקומות פחות צפופים וזולים יותר למגורים.
כך נוצרו תופעות חברתיות חדשות. הראשונה שבהן היא ה"פירוור", מעבר של עובדים ממגורים במרכזי הערים, או במרחק הליכה ממקום עבודתם, אל מגורים בפרברים.
תופעה נוספת היא היווצרותן של "ערי שינה" - ערים שבהן מתגוררים עובדים רבים ושבכל בוקר מתרוקנות מאותם עובדים, הנעים בהמוניהם אל המפעלים, המרוכזים לרוב בערים הגדולות או באזורי תעשייה ענקיים.
אבל הקומיוטינג אינו מושלם. רבות נכתב ונחקרו הנזקים השונים של אותה יוממות, החל מנזקים פסיכולוגיים ועד לנזקים בריאותיים אצל היוֹמְמִים. יש גם מחירים סביבתיים אדירים לתנועה היומיומית של המוני אדם, אל מקומות העבודה ובחזרה.
אחד הפתרונות הטובים לנסיעות יומיות בתחבורה ציבורית הן האוזניות מבטלות הרעשים. הן מאפשרות לקומיוטר להשתיק את ההמולה שברכבת, באוטובוס וברחוב ולהאזין למוסיקה, פודקסט או חומר לימודי חשוב.
פתרון אחר לבעיות הקומיוטינג היא הנסיעה המשותפת, המכונה באנגלית "קארפול". היא מאפשרת למספר אנשים לנסוע ביחד. מעבר ליתרונות שבנסיעה כזו, הזולה ופחות איטית ומלאת פקקים, הנסיעה ביחד עם אנשים נוספים היא חברתית, בריאה, נעימה וחסכונית הרבה יותר.
הנה הקומיוטינג:
https://youtu.be/ofTxs4VUTQI
ההרגלים הלא בריאים של הקומיוטינג:
https://youtu.be/I_LWb8gRaTM
יוממות בירושלים (עברית):
https://youtu.be/dbBZJWk5IzE
יתרונות שיתוף הנסיעות לקומיוטינג:
https://youtu.be/e-gIHqeNwTY
ואוזניות מבטלות רעש שמקילות את היוממות:
https://youtu.be/a73fynuCUvM
מהי רכבת תחתית?
רכבת תחתית היא רכבת שנוסעת על מסילה שנמצאת במנהרות מתחת לאדמה. זוהי מעין רכבת קלה ותת-קרקעית. רכבת תחתית מצויה בעיקר בערים גדולות וצפופות בעולם, משום שבערים כאלה קשה לבנות פסי רכבת ולהפעיל רכבות ברחובות העמוסים.
בכל מקום הרכבת התחתית מכונה אחרת, בהתאם לשפת המקום. בצרפת היא נקראת מטרו, טיוב בניו יורק, אנדרגראונד בלונדון וכך הלאה.
הנה סרטון שמסביר על הרכבת התחתית לילדים:
http://youtu.be/FdJ8gilCpfA
המטרו של פאריס - הרכבת התחתית שעכשיו נוהגת אוטומטית ללא נהגים:
https://youtu.be/QoH-2g-j59A
והרכבת התחתית המפורסמת של ניו יורק:
https://youtu.be/26-QEKM_UoY
מהם חללי ה"אופן ספייס" ומהם ה"קיוביקלס"?
מרחבי אוֹפֶּן סְפֶּייס (Open Space) הם סביבת עבודה ללא קירות, הפרדות או מחיצות קבועות, שבה עובדים רבים חולקים אותו מרחב פתוח, או חצי-פתוח.
עקרון האופן ספייס הוא חלק מתפיסה רחבה יותר שתחילתה במאה ה-20, המכונה "אופן פלאן" (Open plan). עיקרה היה תכנון פתוח וגישה זו התפתחה לא רק במשרדים, אלא גם בתכנון של בתים פרטיים (למשל בביטול ההפרדה בין הסלון לפינת האוכל והמטבח) וגם בתכנון נוף (ביטול התיחום של גדרות או גדר חיה בין חצרות קדמיות בפרברים).
באדריכלות המשרדים המהפכה הזו תשפיע באופן דרמטי על צורת העבודה המודרנית, אבל כמו כל רעיון טוב שהלך רחוק מדי, לא תמיד התוצאות היו מה שהמתכננים ציפו אליהן.
כי עד האופן ספייס נבנו המשרדים בתור אוסף חדרים מקושרים במסדרונות, כשבכל חדר מעובד אחד ועד כמה עובדים. הקונספט הראשון של חלל עבודה פתוח נולד כשפרנק לויד רייט (Frank Lloyd Wright) תכנן את בניין לרקין (Larkin Administration Building) בעיר באפלו שנבנה בשנים 1904-1906. רייט יצר מרחב עבודה פתוח וענקי, עם שורות מסודרות של שולחנות שדמו לקו יצור של צווארונים לבנים. זה היה ניסיון להפיק יעילות מקסימלית מהעובדים, כמעט כמו ששרשרת הייצור עשתה לפועלי ייצור במפעלים.
המהפכה האמיתית הגיעה בשנות ה-50 מגרמניה. קבוצת יועצים גרמנית בשם קוויקבורנר (Quickborner Team) פיתחה ב-1958 גישה חדשה שקראו לה "בירולנדשאפט" (Bürolandschaft) שמשמעותה "נוף משרדי". היו אלה האחים וולפגנג ואברהרד שנלה (Wolfgang and Eberhard Schnelle) מהקבוצה שרצו ליצור סביבת עבודה דמוקרטית יותר. במקום שורות קשיחות, הם יצרו סידורים אורגניים עם רהיטים מפוזרים, כשביניהם מחיצות וצמחים שיצרו אזורים נפרדים עם מידה של פרטיות.
הרעיון חצה את האוקיינוס ובשנת 1964 חברת הרמן מילר (Herman Miller) האמריקאית השיקה את מערכת "אקשן אופיס" (Action Office). המעצב רוברט פרופסט (Robert Propst) פיתח אז את ה"קיוביקל" (cubical), תא עבודה מודולרי עם מחיצות נמוכות.
כך נולדו מרחבי ה"קיוביקלס" (cubicals) המשרדיים שפרושים באולם גדול, אותם תאי עבודה מפורסמים שרבים מכירים מסרטים ומתוכניות טלוויזיה.
מטרתם של תאי העבודה הללו הייתה לתת לעובדים גמישות, תוך שמירה על שיתוף ויעילות. זה נעשה באמצעות ביטול הקירות והדלתות במטרה להעלים את המחסומים שיוצרים חללים קטנים.
בשנות ה-60 וה-70 זכתה השיטה להצלחה מסחררת ובעיקר מסיבות כלכליות. מנהלים הבינו שאפשר לדחוס יותר עובדים בפחות מקום, לחסוך בעלויות ולשדר מסר של שוויון חברתי. לא יהיו יותר חדרי מנהלים מפוארים מול תאים צפופים לעובדים הפשוטים.
אבל המציאות התגלתה כמורכבת יותר. מחקרים החלו להראות שמרחבי האופן ספייס גורמים להשפעות פחות צפויות. במקום שיתוף ופתיחות, רבים מהעובדים הרגישו חשופים ולחוצים. הרעש הקבוע, חוסר הפרטיות והקושי להתרכז הפכו בעיות יומיומיות. במקום לעודד תקשורת, אנשים התחילו ללבוש אוזניות ולהימנע מקשר עין.
עם השנים החלו רבים ממשרדי ה"קיוביקלס", אותם תאים משרדיים עם מחיצות, להפתח לחלוטין ולבטל את ההפרדה ביניהם.
למרות הביקורת הגוברת, גם כיום מרחבי האופן ספייס עדיין נפוצים מאוד בעולם הארגוני. המנהלים אוהבים אותם כי הם חוסכים כסף ומאפשרים פיקוח קל יותר על העובדים. העובדים למדו להשתמש בחידושים שמקלים עליהם את הרעש ואת הסחות הדעת. אוזניות מבטלות רעשים מאפשרות לעובדים לעבוד ולהתרכז בחלל גדול וללא הפרדה, גם כשעמיתיהם מדברים לידם או משוחחים בטלפון.
השאלה אם זה באמת משפר את הפרודוקטיביות והרווחה של העובדים נותרת פתוחה, אבל דבר אחד ברור - מרחבי האופן ספייס שינו את פני חללי העבודה המודרניים ומראה שהם לא עומדים להיעלם משם.
הנה הסבר לאופן ספייס (עברית):
https://youtu.be/I-2gBik57tY
תולדות העבודה והמשרדים:
https://youtu.be/DiHfVbCUdwc
אופן ספייס להשכרה:
https://youtu.be/zlRkk-mrEak
בחיוך - האם זה ככה אצלכם במשרד? (עברית)
https://youtu.be/6N4i4vmEJkk
אופן ספייס נופי:
https://youtu.be/leJcX1MvZDQ
והמקום המפתיע בו אפשר למצוא אופן ספייס (עברית):
https://youtu.be/S7jdPS25DR0?long=yes
מהם חללי עבודה משותפים ומה הפך אותם להצלחה כל כך גדולה?
חללים משותפים (Collaborated spaces) ובעיקר חללי העבודה המשותפים (Co-working Space), היו לפני עשור הדבר החדש בתחום העבודה המשרדית, במיוחד בתחומי הסטארטאפים וההייטק. אם בעבר רבים העדיפו לעבוד מהבית, הרי שדברים מתחילים להשתנות.
אבל למה בעצם? מה רע בלעבוד בבית? - מה לא טוב בשעות גמישות, בעבודה בפיג'מה, בחסכון כשלא אוכלים בחוץ ובהפסקה בכל פעם שנמאס מהעבודה... ובכן, מי שניסו זאת לתקופה ארוכה יודעים שקשה מאד להעביר ימי עבודה שלמים בבית כשאתם לבד, ללא מישהו לדבר איתו. ואגב, גם כשבני הבית נמצאים, במיוחד הפעוטות והילדים, קשה מאד להתרכז ולעבוד בשקט.
כשנוסדה חברת WeWork' בשנת 2010 היא סחפה רבים אליה ומתחם העבודה השיתופי החליף עבור רבים את בתי הקפה שבהם הם נהגו לעבוד בעבר. הוא הציע סוג של שילוב בין מקום עבודה מסודר, ביחד עם אווירה נעימה וחברתית יותר של עצמאים ויזמים.
מתחמי העבודה המשותפים פתוחים 24 שעות ביממה ועושים ככל יכולתם להקל על היזמים. הם מציעים חללי עבודה משותפים, אך גם משרדים לצוותים קטנים, תאי שיחות טלפון סגורים שמאפשרים לדבר בקול, בלי להפריע לשאר העובדים, פינות הסבה שמאפשרות לעבוד על הספה (כמו בבית..), חדרי ישיבות, מרחב משותף למפגשים, מטבחים יוקרתיים, אינטרנט אלחוטי חופשי ושירותי משרד שונים, כולל מדפסות, מקרנים, לוחות חכמים ועוד. במרבית המתחמים הללו יש קפה ובירה ללא הגבלה, לעתים גם נשנושים וכדומה.
ואכן, מה שפנה במקור לסטארטאפים הפך עם הזמן למשוך גם חברות קטנות ובינוניות ורבות מהן מעדיפות כיום לשכור משרדים במתחמי העבודה המשותפים ולשכוח מכל ה"בלגן" שקשור בשכירת משרדים, תחזוקתם, הניקיון וניהול כל החשבונות הכרוכים בהם. כך יכולים היזמים, או המנהל ועובדיו, לתעל את האנרגיות שלהם לעבודה האמיתית, במקום לבזבז זמן ואנרגיה על ניהול משרד, חשוב ככל שיהיה.
למעשה, מתאימים החללים המשותפים את עצמם לסגנון העבודה הייחודי, לנוחות ולצרכים של כל אחד מהם - מי לעבודה בעמדה בחלל הפתוח ומי להשכרת משרד למספר שעות, או לשבועות וחודשים, מי בעמדת עבודה, במשרד או ב"אופן ספייס", מי לצורכי עבודה מתמשכת ומי לפגישות עסקיות מזדמנות.
כמובן שחללי עבודה כאלה יוצרים גם אווירה קהילתית מיוחדת, נטוורקינג קבוע ומתמשך היוצר קשרים, בין אנשים שמגיעים מתחומים מגוונים, יכולים להעשיר איש את רעהו, לסייע בפתרון בעיות, בשירותים מקצועיים זה לזה וכדומה.
אבל יש שם עוד משהו... בחללי העבודה המשותפים הללו מצליחים להעניק ליזמים הצעירים, לאנשים עם חלום להקים מיזם שישנה את העולם וינהיג את התחום שלו, את ההגשה של הדבר האמיתי. הנה הם עובדים במשרד, שמרגיש הייטק, נותן פינוקים ותנאים של הייטק והופך לא רק עניין חברתי ונוחות ניהולית, אלא גם הגשמה מוקדמת של החלום הסטארטאפיסטי שלהם.
זעזוע מסוים נרשם בתחום, כשבשנת 2019, לאחר התרחבותה וטרם היציאה שלה להנפקה, נחשפו חובותיה הגדולים של חברת WeWork. הנפקתה נדחתה לספטמבר 2021, עת התמזגה החברה במיזוג ספאק ונכנסה לבורסה של ניו יורק. המשבר הכלכלי שבא השנה שאחריה פגע בה גם הוא, הן בגלל עליית הריבית והן בשל ירידת ערך שטחי הנדל"ן בערים הגדולות. עוד גרם למשבר המשבר בהייטק, שהביא לקוחות רבים של WeWork לבטל חוזים. אדם נוימן, המייסד המרכזי שלה, הודח מהחברה, תוך שהוא מקבל חבילת פיצויים ששוויה מיליארד דולר. ב-2023 הכריזה מה שהייתה ענקית החללים המשותפים על פשיטת רגל, כשאותו נוימן מבקש לקנות את החברה בחזרה בכדי למנוע זאת ומסורב.
הנה עולם חללי העבודה המשותפים:
https://youtu.be/HYlwYjRPbPo
ביקור וירטואלי ב-360 מעלות VR:
https://youtu.be/CagEhBNN-AE
חללי העבודה המשותפים מתאימים למילניאלנס בול:
https://youtu.be/2QCySNv7cxA
ויש חללי עבודה משותפים גם למעצבים ואדריכלים (עברית):
https://youtu.be/C7uRfN7d-PM
מה הייתה בעצם Wework שהובילה את העולם הזה?
https://youtu.be/J98sYPOZWEs
על עלייתה ונפילתה של WeWork:
https://youtu.be/X2LwIiKhczo?long=yes
נראה שהתרגלנו די מהר לקיומן של האוזניות האלחוטיות הזעירות, עם ביטול הרעשים האקטיבי (Active Noise canceling ובקיצור ANC). העקרון ברור: צמצום רעשים מוגדרים, מבלי לפגוע בקולו של הדובר שבצדו השני של הטלפון, או במוסיקה.
השיטה מתבססת על מיקרופונים מיוחדים שמכניסים את הרעש, שמטופל על ידי מנגנון המשתיק בדיוק אותו ומשאיר את האוזניות לצליל הרצוי - מוסיקה או שיחה.
יש משהו באוזניות הללו שמאפשר לנו להנתק מהרעש שמקיף אותנו כל הזמן, באוטובוס, ברחוב או בבית עמוס פעילות. וליהנות מהשקט ובעיקר מהרעש שאנחנו אוהבים ושנקרא "המוסיקה שלנו". פשוט ממכר.
השחקנית העיקרית בשוק הזה הייתה, עד לפני כמה שנים, חברת Bose. זה ממש לא במקרה, כי Bose היא מי שהמציאה ופיתחה את הטכנולוגיה הזו ראשונה.
למעשה, האדם שעלה על הרעיון לייצר אוזניות המבטלות רעשים היה מנכ"ל חברת האודיו Bose והאיש החזק בה, ד"ר אמר בוז (Amar Bose).
בוז, מייסד החברה, טס בשנות ה-70 בטיסה מציריך לבוסטון. כמו בכל טיסותיו, הוא נוכח שוב עד כמה רעש הטיסה וליתר דיוק רעש המנועים ומערכות המטוס, מפריע לו להאזין למוסיקה. באותה טיסה הוא מחליט לפתח מערכת לביטול רעשים, שתשתיק את הרעש הזה.
הדרך תהיה ארוכה ויקרה, אבל בוז עומד בראש חברת אודיו מובילה והוא עצמו הראה בעבר גם תבונה עסקית וגם חושים מצוינים לפיתוח של טכנולוגיות קול משובחות. 50 מיליון דולר ועשר שנים אחר-כך, ב-1986, הושלם פיתוח הגרסה הראשונה של מערכת ביטול הרעשים שפיתחה Bose.
האוזניות הראשונות נרכשו עבור טייסים במטוסי נוסעים ובמטוסי קרב. פה ושם הוזמנו אזניות כאלה עבור הנוסעים במחלקות הראשונות ומחלקות העסקים במטוסים מסחריים.
השנים עברו ואם עד לא מזמן היה שוק האוזניות מבטלות הרעש שוק פרימיום, שהוא יקר מאוד, בשנים האחרונות הופכת טכנולוגיית ביטול הרעשים האקטיבי (ANC) לזולה ונגישה במיוחד.בשוק נמכרות כיום אוזניות עם ביטול רעשים אקטיבי במחירים שמתחילים במאות שקלים בודדות.
וכך מופצים היום בשוק אינספור דגמים של אוזניות עם ביטול רעשים אקטיבי. חלקן אוזניות גדולות וקלאסיות, בגודל מלא, היושבות על האוזניים, מכסות אותן ומצוידות במערכות ביטול רעשים מתוחכמות, אך נמכרים גם המוני דגמים של אוזניות אין-איר (In ear) קטנות, שעושות עבודה טובה, ברמות שונות של ניקוי או ביטול רעשים וגובות מחיר בהתאם.
אוזניות האין-איר הללו הן אוזניות זעירות ואלחוטיות, היושבות בתוך האוזן ומבטלות רעשים בגבורה. ההצלחה שלהן היא תודות לשבבים משוכללים, זולים וזעירים מאי פעם, של חברות שבבים כמו קוואלקום ומתחרותיה ומזעור של הרמקולים האיכותיים ומערכות האלקטרוניקה לביטול הרעשים, לגדלים שלא יאומנו.
וכך, עם דגמים היושבים מעל האוזן ומקיפים אותה, כמו דגם Sony WH-H900N המשובח של שנת 2021 ודומיו, ודגמים בתוך האוזן כמו אלה של חברת Jabra או אפילו באייר פודס של Apple, השוק הזה מתפוצץ ומגיע לכל כיס כמעט.
הנה סיפור המצאת האוזניות מבטלות הרעשים של מייסד Bose:
https://youtu.be/zj33WAODsJg
אוזניות עם מערכת סינון רעשים אקטיבית מצליחות להשתיק את הרעש כמעט לחלוטין:
https://youtu.be/-1bVSz3hs4c
היום שוק האוזניות עם ביטול הרעשים האקטיבי, בקיצור ANC, הוא עצום (עברית):
https://youtu.be/LpTyBNRAFJM
סקירת אוזניות עם סינון רעשים אקטיבי (עברית):
https://youtu.be/tKdfnjRjMkM
ומערכת ביטול הרעשים המודרנית והחכמה לאוזניות האלחוטיות:
https://youtu.be/VIi04uD8LtY
סינון רעשים (Noise Cancelling) הוא צורך מורגש במצבים שבהם אנו זקוקים לפעילות שקטה ונמצאים בלב סביבה רועשת. אוזניות ומערכות קול שונות מצוידות במערכות למחיקת רעשים, שרובן מתבססות על 'פאזה הפוכה', שיטה שבה מיקרופונים מיוחדים "מאזינים" לרעש שבא מבחוץ ומשתמשים באמצעים אקוסטיים כדי להשתיקו.
המנגנון האלקטרוני החכם לסינון רעשים, שמותקן כיום במכשירים כאלה, דוגמת טלפונים חכמים ואוזניות איכותיות, מבחין בין רעש הרקע שמסביב לצליל המוסיקה או הדיבור שבאוזניות ומצמצם את רעש הרקע. כך ניתן להאזין למוסיקה בזמן טיסה, או לנהל שיחה בטלפון גם כשנמצאים בסביבה רועשת כמו רחוב הומה אדם, אוטובוס מלא בדיבורים ורעשים, או מועדון ריקודים מפוצץ אדם.
בשיטה זו מזהים המיקרופונים החיצוניים לסינון רעשים את כיווני רעש וחוסמים אותם נקודתית. מיקרופון חיצוני קולט את הרעש שבא מבחוץ ומערכת אלקטרונית "משמיעה" במקביל אליו את הרעש הזה בהיפוך, בשיטת 'הפאזה ההפוכה'. פעולה זו מצמצמת את מרבית הרעש ומשאירה את המוסיקה או את קולו של הדובר שבצד השני של הטלפון הסלולארי נקיים ובהירים יותר.
צמצום הרעש בשיטה זו משמש כיום באוזניות, מכוניות, תאי שקט ועוד. יש גם פיתוחים שמנסים לעשות זאת בעזרת מכשיר הנצמד אל החלון ומשתיק את רעש הרחוב.
אך אלגוריתם סינון הרעשים הממוצע, של הטלפון למשל, אינו מושלם. הוא פוגע ומטשטש גם את הקול שמצדו השני, שכן הוא מתבסס על הבחנה בין רעש הרקע לקולו של הדובר וצמצום הרעש כולו.
שיטות מתקדמות יותר שפותחו לאחרונה מצליחות לצמצם רעשים מוגדרים, מבלי לפגוע במוסיקה או בקולו של הדובר שבצדו השני של הטלפון. כך מושתק הרעש המטריד, אך קולו של הדובר ברור יותר והמוסיקה נפגעת הרבה פחות.
הנה הסבר השיטה של פאזה הפוכה:
http://youtu.be/F7D_pnaexG0
מנגנון ביטול הרעשים האקטיבי, בקיצור ANC, מאפשר כיום בחירה בין סוגי ורמות סינון:
https://youtu.be/a73fynuCUvM
הסבר השיטה לביטול רעשים שפותחה בידי מהנדסי חברת Bose:
https://youtu.be/zj33WAODsJg
הסבר מילולי יותר לביטול רעשים:
http://youtu.be/KHsXA_LE3e4
מערכת ביטול רעשים מודרנית ל אוזניות אלחוטיות הן ממש חכמות:
https://youtu.be/VIi04uD8LtY
פיתוח של כפתור שקט המאפשר לסנן את רעשי הרחוב בסלון שלך:
http://youtu.be/Mv6sBuwzLhk
והבדל הטכנולוגיות של ביטול רעשים וביטול רעשי סביבה:
https://youtu.be/X8ynQdeGqSk?long=yes
מכירים אנשים שנוסעים מדי יום, רחוק מהבית, אל העיר הגדולה, לעבודה? - התופעה הזו היא תופעה חברתית שקיבלה את השם קומיוטינג (commuting), בעברית יוֹמְמוּת.
הקומיוטינג נולד עם המהפכה התעשייתית, במאה ה-19, כשמצד אחד רוכזו מפעלים רבים בערים גדולות ומצד שני שוכללו אמצעי התחבורה ההמוניים ויצרו נגישות גבוהה ויעילה בין המפעלים למקומות המגורים של העובדים.
תודות לנגישות התחבורתית היעילה של העידן המודרני, עברו רבים מהעובדים, להתגורר במרחק רב ממקומות עבודתם, במקומות פחות צפופים וזולים יותר למגורים.
כך נוצרו תופעות חברתיות חדשות. הראשונה שבהן היא ה"פירוור", מעבר של עובדים ממגורים במרכזי הערים, או במרחק הליכה ממקום עבודתם, אל מגורים בפרברים.
תופעה נוספת היא היווצרותן של "ערי שינה" - ערים שבהן מתגוררים עובדים רבים ושבכל בוקר מתרוקנות מאותם עובדים, הנעים בהמוניהם אל המפעלים, המרוכזים לרוב בערים הגדולות או באזורי תעשייה ענקיים.
אבל הקומיוטינג אינו מושלם. רבות נכתב ונחקרו הנזקים השונים של אותה יוממות, החל מנזקים פסיכולוגיים ועד לנזקים בריאותיים אצל היוֹמְמִים. יש גם מחירים סביבתיים אדירים לתנועה היומיומית של המוני אדם, אל מקומות העבודה ובחזרה.
אחד הפתרונות הטובים לנסיעות יומיות בתחבורה ציבורית הן האוזניות מבטלות הרעשים. הן מאפשרות לקומיוטר להשתיק את ההמולה שברכבת, באוטובוס וברחוב ולהאזין למוסיקה, פודקסט או חומר לימודי חשוב.
פתרון אחר לבעיות הקומיוטינג היא הנסיעה המשותפת, המכונה באנגלית "קארפול". היא מאפשרת למספר אנשים לנסוע ביחד. מעבר ליתרונות שבנסיעה כזו, הזולה ופחות איטית ומלאת פקקים, הנסיעה ביחד עם אנשים נוספים היא חברתית, בריאה, נעימה וחסכונית הרבה יותר.
הנה הקומיוטינג:
https://youtu.be/ofTxs4VUTQI
ההרגלים הלא בריאים של הקומיוטינג:
https://youtu.be/I_LWb8gRaTM
יוממות בירושלים (עברית):
https://youtu.be/dbBZJWk5IzE
יתרונות שיתוף הנסיעות לקומיוטינג:
https://youtu.be/e-gIHqeNwTY
ואוזניות מבטלות רעש שמקילות את היוממות:
https://youtu.be/a73fynuCUvM
רכבת תחתית היא רכבת שנוסעת על מסילה שנמצאת במנהרות מתחת לאדמה. זוהי מעין רכבת קלה ותת-קרקעית. רכבת תחתית מצויה בעיקר בערים גדולות וצפופות בעולם, משום שבערים כאלה קשה לבנות פסי רכבת ולהפעיל רכבות ברחובות העמוסים.
בכל מקום הרכבת התחתית מכונה אחרת, בהתאם לשפת המקום. בצרפת היא נקראת מטרו, טיוב בניו יורק, אנדרגראונד בלונדון וכך הלאה.
הנה סרטון שמסביר על הרכבת התחתית לילדים:
http://youtu.be/FdJ8gilCpfA
המטרו של פאריס - הרכבת התחתית שעכשיו נוהגת אוטומטית ללא נהגים:
https://youtu.be/QoH-2g-j59A
והרכבת התחתית המפורסמת של ניו יורק:
https://youtu.be/26-QEKM_UoY
אוזניות מבטלות רעשים
מרחבי אוֹפֶּן סְפֶּייס (Open Space) הם סביבת עבודה ללא קירות, הפרדות או מחיצות קבועות, שבה עובדים רבים חולקים אותו מרחב פתוח, או חצי-פתוח.
עקרון האופן ספייס הוא חלק מתפיסה רחבה יותר שתחילתה במאה ה-20, המכונה "אופן פלאן" (Open plan). עיקרה היה תכנון פתוח וגישה זו התפתחה לא רק במשרדים, אלא גם בתכנון של בתים פרטיים (למשל בביטול ההפרדה בין הסלון לפינת האוכל והמטבח) וגם בתכנון נוף (ביטול התיחום של גדרות או גדר חיה בין חצרות קדמיות בפרברים).
באדריכלות המשרדים המהפכה הזו תשפיע באופן דרמטי על צורת העבודה המודרנית, אבל כמו כל רעיון טוב שהלך רחוק מדי, לא תמיד התוצאות היו מה שהמתכננים ציפו אליהן.
כי עד האופן ספייס נבנו המשרדים בתור אוסף חדרים מקושרים במסדרונות, כשבכל חדר מעובד אחד ועד כמה עובדים. הקונספט הראשון של חלל עבודה פתוח נולד כשפרנק לויד רייט (Frank Lloyd Wright) תכנן את בניין לרקין (Larkin Administration Building) בעיר באפלו שנבנה בשנים 1904-1906. רייט יצר מרחב עבודה פתוח וענקי, עם שורות מסודרות של שולחנות שדמו לקו יצור של צווארונים לבנים. זה היה ניסיון להפיק יעילות מקסימלית מהעובדים, כמעט כמו ששרשרת הייצור עשתה לפועלי ייצור במפעלים.
המהפכה האמיתית הגיעה בשנות ה-50 מגרמניה. קבוצת יועצים גרמנית בשם קוויקבורנר (Quickborner Team) פיתחה ב-1958 גישה חדשה שקראו לה "בירולנדשאפט" (Bürolandschaft) שמשמעותה "נוף משרדי". היו אלה האחים וולפגנג ואברהרד שנלה (Wolfgang and Eberhard Schnelle) מהקבוצה שרצו ליצור סביבת עבודה דמוקרטית יותר. במקום שורות קשיחות, הם יצרו סידורים אורגניים עם רהיטים מפוזרים, כשביניהם מחיצות וצמחים שיצרו אזורים נפרדים עם מידה של פרטיות.
הרעיון חצה את האוקיינוס ובשנת 1964 חברת הרמן מילר (Herman Miller) האמריקאית השיקה את מערכת "אקשן אופיס" (Action Office). המעצב רוברט פרופסט (Robert Propst) פיתח אז את ה"קיוביקל" (cubical), תא עבודה מודולרי עם מחיצות נמוכות.
כך נולדו מרחבי ה"קיוביקלס" (cubicals) המשרדיים שפרושים באולם גדול, אותם תאי עבודה מפורסמים שרבים מכירים מסרטים ומתוכניות טלוויזיה.
מטרתם של תאי העבודה הללו הייתה לתת לעובדים גמישות, תוך שמירה על שיתוף ויעילות. זה נעשה באמצעות ביטול הקירות והדלתות במטרה להעלים את המחסומים שיוצרים חללים קטנים.
בשנות ה-60 וה-70 זכתה השיטה להצלחה מסחררת ובעיקר מסיבות כלכליות. מנהלים הבינו שאפשר לדחוס יותר עובדים בפחות מקום, לחסוך בעלויות ולשדר מסר של שוויון חברתי. לא יהיו יותר חדרי מנהלים מפוארים מול תאים צפופים לעובדים הפשוטים.
אבל המציאות התגלתה כמורכבת יותר. מחקרים החלו להראות שמרחבי האופן ספייס גורמים להשפעות פחות צפויות. במקום שיתוף ופתיחות, רבים מהעובדים הרגישו חשופים ולחוצים. הרעש הקבוע, חוסר הפרטיות והקושי להתרכז הפכו בעיות יומיומיות. במקום לעודד תקשורת, אנשים התחילו ללבוש אוזניות ולהימנע מקשר עין.
עם השנים החלו רבים ממשרדי ה"קיוביקלס", אותם תאים משרדיים עם מחיצות, להפתח לחלוטין ולבטל את ההפרדה ביניהם.
למרות הביקורת הגוברת, גם כיום מרחבי האופן ספייס עדיין נפוצים מאוד בעולם הארגוני. המנהלים אוהבים אותם כי הם חוסכים כסף ומאפשרים פיקוח קל יותר על העובדים. העובדים למדו להשתמש בחידושים שמקלים עליהם את הרעש ואת הסחות הדעת. אוזניות מבטלות רעשים מאפשרות לעובדים לעבוד ולהתרכז בחלל גדול וללא הפרדה, גם כשעמיתיהם מדברים לידם או משוחחים בטלפון.
השאלה אם זה באמת משפר את הפרודוקטיביות והרווחה של העובדים נותרת פתוחה, אבל דבר אחד ברור - מרחבי האופן ספייס שינו את פני חללי העבודה המודרניים ומראה שהם לא עומדים להיעלם משם.
הנה הסבר לאופן ספייס (עברית):
https://youtu.be/I-2gBik57tY
תולדות העבודה והמשרדים:
https://youtu.be/DiHfVbCUdwc
אופן ספייס להשכרה:
https://youtu.be/zlRkk-mrEak
בחיוך - האם זה ככה אצלכם במשרד? (עברית)
https://youtu.be/6N4i4vmEJkk
אופן ספייס נופי:
https://youtu.be/leJcX1MvZDQ
והמקום המפתיע בו אפשר למצוא אופן ספייס (עברית):
https://youtu.be/S7jdPS25DR0?long=yes
חללים משותפים (Collaborated spaces) ובעיקר חללי העבודה המשותפים (Co-working Space), היו לפני עשור הדבר החדש בתחום העבודה המשרדית, במיוחד בתחומי הסטארטאפים וההייטק. אם בעבר רבים העדיפו לעבוד מהבית, הרי שדברים מתחילים להשתנות.
אבל למה בעצם? מה רע בלעבוד בבית? - מה לא טוב בשעות גמישות, בעבודה בפיג'מה, בחסכון כשלא אוכלים בחוץ ובהפסקה בכל פעם שנמאס מהעבודה... ובכן, מי שניסו זאת לתקופה ארוכה יודעים שקשה מאד להעביר ימי עבודה שלמים בבית כשאתם לבד, ללא מישהו לדבר איתו. ואגב, גם כשבני הבית נמצאים, במיוחד הפעוטות והילדים, קשה מאד להתרכז ולעבוד בשקט.
כשנוסדה חברת WeWork' בשנת 2010 היא סחפה רבים אליה ומתחם העבודה השיתופי החליף עבור רבים את בתי הקפה שבהם הם נהגו לעבוד בעבר. הוא הציע סוג של שילוב בין מקום עבודה מסודר, ביחד עם אווירה נעימה וחברתית יותר של עצמאים ויזמים.
מתחמי העבודה המשותפים פתוחים 24 שעות ביממה ועושים ככל יכולתם להקל על היזמים. הם מציעים חללי עבודה משותפים, אך גם משרדים לצוותים קטנים, תאי שיחות טלפון סגורים שמאפשרים לדבר בקול, בלי להפריע לשאר העובדים, פינות הסבה שמאפשרות לעבוד על הספה (כמו בבית..), חדרי ישיבות, מרחב משותף למפגשים, מטבחים יוקרתיים, אינטרנט אלחוטי חופשי ושירותי משרד שונים, כולל מדפסות, מקרנים, לוחות חכמים ועוד. במרבית המתחמים הללו יש קפה ובירה ללא הגבלה, לעתים גם נשנושים וכדומה.
ואכן, מה שפנה במקור לסטארטאפים הפך עם הזמן למשוך גם חברות קטנות ובינוניות ורבות מהן מעדיפות כיום לשכור משרדים במתחמי העבודה המשותפים ולשכוח מכל ה"בלגן" שקשור בשכירת משרדים, תחזוקתם, הניקיון וניהול כל החשבונות הכרוכים בהם. כך יכולים היזמים, או המנהל ועובדיו, לתעל את האנרגיות שלהם לעבודה האמיתית, במקום לבזבז זמן ואנרגיה על ניהול משרד, חשוב ככל שיהיה.
למעשה, מתאימים החללים המשותפים את עצמם לסגנון העבודה הייחודי, לנוחות ולצרכים של כל אחד מהם - מי לעבודה בעמדה בחלל הפתוח ומי להשכרת משרד למספר שעות, או לשבועות וחודשים, מי בעמדת עבודה, במשרד או ב"אופן ספייס", מי לצורכי עבודה מתמשכת ומי לפגישות עסקיות מזדמנות.
כמובן שחללי עבודה כאלה יוצרים גם אווירה קהילתית מיוחדת, נטוורקינג קבוע ומתמשך היוצר קשרים, בין אנשים שמגיעים מתחומים מגוונים, יכולים להעשיר איש את רעהו, לסייע בפתרון בעיות, בשירותים מקצועיים זה לזה וכדומה.
אבל יש שם עוד משהו... בחללי העבודה המשותפים הללו מצליחים להעניק ליזמים הצעירים, לאנשים עם חלום להקים מיזם שישנה את העולם וינהיג את התחום שלו, את ההגשה של הדבר האמיתי. הנה הם עובדים במשרד, שמרגיש הייטק, נותן פינוקים ותנאים של הייטק והופך לא רק עניין חברתי ונוחות ניהולית, אלא גם הגשמה מוקדמת של החלום הסטארטאפיסטי שלהם.
זעזוע מסוים נרשם בתחום, כשבשנת 2019, לאחר התרחבותה וטרם היציאה שלה להנפקה, נחשפו חובותיה הגדולים של חברת WeWork. הנפקתה נדחתה לספטמבר 2021, עת התמזגה החברה במיזוג ספאק ונכנסה לבורסה של ניו יורק. המשבר הכלכלי שבא השנה שאחריה פגע בה גם הוא, הן בגלל עליית הריבית והן בשל ירידת ערך שטחי הנדל"ן בערים הגדולות. עוד גרם למשבר המשבר בהייטק, שהביא לקוחות רבים של WeWork לבטל חוזים. אדם נוימן, המייסד המרכזי שלה, הודח מהחברה, תוך שהוא מקבל חבילת פיצויים ששוויה מיליארד דולר. ב-2023 הכריזה מה שהייתה ענקית החללים המשותפים על פשיטת רגל, כשאותו נוימן מבקש לקנות את החברה בחזרה בכדי למנוע זאת ומסורב.
הנה עולם חללי העבודה המשותפים:
https://youtu.be/HYlwYjRPbPo
ביקור וירטואלי ב-360 מעלות VR:
https://youtu.be/CagEhBNN-AE
חללי העבודה המשותפים מתאימים למילניאלנס בול:
https://youtu.be/2QCySNv7cxA
ויש חללי עבודה משותפים גם למעצבים ואדריכלים (עברית):
https://youtu.be/C7uRfN7d-PM
מה הייתה בעצם Wework שהובילה את העולם הזה?
https://youtu.be/J98sYPOZWEs
על עלייתה ונפילתה של WeWork:
https://youtu.be/X2LwIiKhczo?long=yes
