שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו הצבי היפה והקליל כל כך?
הצבי (Gazelle) הוא ללא ספק אחד מבעלי החיים המרהיבים והמסקרנים במשפחת היונקים. הוא בעל חן רב ומראה אצילי. אבל הצבי גם נחשב בתרבויות רבות לסמל היופי והזריזות.
הצבי שייך למשפחת הפריים (Bovidae), אותה משפחה של בעלי חיים מעלי גרה הכוללת גם את הפרות והכבשים. אולם בניגוד לבני דודיו הכבדים, הצבי התפתח להיות קל ומהיר, עם משקל שנע בין 15 ל-60 קילוגרם, תלוי במין הספציפי.
ישנם כ-16 מינים שונים של צבאים הנפוצים בעיקר בשדות עשב ובסוואנה שבאפריקה, במזרח התיכון ובאסיה, כשבישראל מוכרים בעיקר צבי ארץ-ישראלי (Gazella gazella) והצבי הנגבי, שמוגדר כיום כתת-מין של צבי הדורקס (Gazella dorcas).
המאפיין הבולט ביותר של הצבי הוא מהירותו המדהימה. הצבי מסוגל להגיע למהירויות של עד 100 קמ"ש בריצה מתפרצת ובריצה ממושכת למהירות של עד 50 קמ"ש. הוא גם יכול לקפוץ לגובה של כ-3 מטרים. מהירות זו, יחד עם תנועה זיגזגית ייחודית בעת מנוסה, מאפשרת לו להתחמק מטורפים.
כשהצבי חש סכנה, הוא מבצע לעתים קפיצות גבוהות המכונות "סטוטינג" (Stotting), התנהגות הפגנתית מיוחדת שבה כל ארבע רגליו נמצאות באוויר בו-זמנית. חוקרים משערים שהתנהגות זו משמשת כאיתות לטורפים שכדאי להם לוותר על המרדף מראש.
הצבי ניחן בחושים מפותחים במיוחד. עיניו הגדולות והחומות, הממוקמות בצדי ראשו, מעניקות לו שדה ראייה רחב של כמעט 360 מעלות, המאפשר לו להבחין בטורפים מכל הכיוונים.
גם חוש הריח והשמיעה שלו חדים ביותר, מה שמסייע לצבי לשרוד בסביבה מלאת סכנות.
מבחינת מבנה גופו, הצבי מותאם באופן מושלם לחיים בשטחים פתוחים. גפיו דקות וארוכות, מותאמות לריצה מהירה, וצווארו הארוך מאפשר לו לסרוק את סביבתו ולהגיע למזון.
אחד המאפיינים המזוהים ביותר עם הצבי הם קרניו המעוקלות והיפות, הנמצאות אצל שני המינים במרבית הסוגים, אם כי אצל הנקבות הן בדרך כלל קצרות יותר.
אורח חייו של הצבי מרתק לא פחות ממראהו. הצבאים חיים בקבוצות חברתיות שמבנן משתנה בין המינים השונים והם נהנים בה מהגנה מסוימת נגד טורפים. הדפוס הנפוץ הוא של עדרי נקבות עם צעיריהן, בעוד הזכרים הבוגרים חיים בנפרד או מגנים על טריטוריה משלהם. זכרים נוהגים לבדוק אחד את רעהו, מה שבא לידי ביטוי בהבלטה של הצוואר השרירי שלהם.
בעונת הרבייה, הזכרים מתחרים על הזכות להזדווג עם הנקבות באמצעות קרבות מרשימים וטקסי חיזור מורכבים. נקבות נמשכות גם אל הצבי החזק והכשיר ביותר, שהוא שגם מחזיק טריטוריה בשטח הכי עשיר במזון.
תזונתו של הצבי מבוססת בעיקר על צמחייה קלה לעיכול - עשבים, עלים, פרחים ופירות. הצבאים מותאמים לחיים באזורים יבשים יחסית ויכולים להסתפק בכמויות מים מועטות, שחלקן מגיעות מהמזון שהם אוכלים. יכולת זו מאפשרת להם לשגשג גם באזורים מדבריים למחצה כמו הנגב.
אחת התכונות המרתקות של הצבי היא יכולתו לשמור על טמפרטורת גוף יציבה גם בתנאי מזג אוויר קיצוניים. המערכת הפיזיולוגית שלו כוללת מנגנון לקירור הדם באמצעות רשת כלי דם מיוחדת המכונה "הרשת המופלאה" (Rete mirabile) ומסייעת לו להתמודד עם טמפרטורות גבוהות במיוחד.
למרבה הצער, חלק ממיני הצבאים נמצאים כיום בסכנת הכחדה בשל ציד, אובדן בתי גידול וחציית דרכים. הצבי הארץ-ישראלי, למשל, מוגדר כ"פגיע" (Vulnerable) בדירוג הארגון הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN), ומספרם בטבע ירד משמעותית בעשורים האחרונים. מאמצי שימור בישראל ובמדינות אחרות מנסים להגן על מין מרהיב זה, סמל לחן ולקלילות, שמהווה חלק חשוב במארג האקולוגי של אזורנו.
הנה הצבי הארץ-ישראלי (ללא מילים):
https://youtu.be/5WhqUxrJUe4
על הצבי שיש לו בעיה - בארץ לפחות (עברית):
https://youtu.be/LMrj7xSNRzM
על הצבי לבן הזנב הנפוץ באמריקה הצפונית:
https://youtu.be/dJEQLPdDtv4
צבאים ומסדרונות אקולוגיים (עברית):
https://youtu.be/qrN31eSuKmM
וסרט תיעודי על הצבאים בטבע:
https://youtu.be/O1ogQr87VJI?long=yes
מהם הראמים?
הראם (Oryx) הוא אוכל עשב, מהגדולים שחיים במדבר. הוא אוכל כל צמחיה שניתן למצוא במדבר.
במיוחד אהובים עליו פקעות ושורשים, שבהם הוא מוצא הרבה לחות. מסעותיו העיקריים של הראם נועדו כדי למצוא מקורות מים במדבר.
בעולם עושים מאמצים רבים לשמר את הראמים, לאחר שהם כמעט ונכחדו.
הנה הראמים החוזרים לארץ (עברית):
http://youtu.be/nd9sfWWd620?t=24s
על המאמצים לשמר את הראמים בעולם:
http://youtu.be/FDzdbJRvWoo
שני ראמים זכרים בקרב על השליטה בעדר:
http://youtu.be/PFnGYxFsv1s
ואפשר לפגוש אותם בחי בר שבערבה (עברית):
https://youtu.be/aTpBgR0v0Lg
מהי אנטילופה?
אנטילופות היא קבוצת יונקים בעלי קרניים ואוכלי עשב. למעשה יש מגוון של אנטילופות, כשהמשותף ביניהן הוא שהן ממשפחת הפריים.
יש מינים רבים בקבוצה זו. אחד הידועים שבהם הוא האנטילופה שחיה בסוואנה של אפריקה. זוהי מעין איילה.
כמה ממיני האנטילופות הם מהיונקים המהירים ביותר בעולם. הדלגן רץ מהר ומדלג בקפיצות מרהיבות מטורפיו.
גם הוא וגם האנטילוקפרה האמריקאית והאנטילופה ההודית מגיעים כולם למהירות של 90 קילומטרים בשעה. שלושתם מתחרים על תואר היונקים השניים במהירות בתבל, לאחר הצ'יטה, היא ברדלס.
הנה גנו ואנטילופות בסרנגטי שבאפריקה:
http://youtu.be/gwTVvQ_1Zvo
איך מקלון וייטנאמי מסווה את עצמו?
מקלון וייטנאמי (Vietnamese Stick Insect) הוא חרק שההסוואה שלו מדהימה. הוא חי בעיקר על ענפים ושיחים וממש כמו השם שניתן לו, הוא נראה כמו מקלון, זרד קטן, חלק מהצמח.
באמצעות ההסוואה הזו, שלא ניתן להבחין בה, מצליחים המקלונים להיעלם ולהתמזג בסביבה היטב. קשה או אי אפשר להבחין בהם, אלא אם אתם מומחים או יודעים שהם שם ומחפשים אחריהם בעיניים בוחנות.
המקלונים הם אוכלי עשב. הם יכולים להסוות את עצמם, אך אם ציפור או טורף אחר פגע בהם, הם יכולים לגדל מחדש את אברי הגוף הקטועים.
הרבייה של המקלונים היא בהטלת ביצים המוטלות אל האדמה, באופן אקראי. לאחר כשלושה חודשים הן בוקעות ומתוכן מגיחים נימפות, מקלונים צעירים.
שימו לב ליכולות ההסוואה המצוינות של המקלון הווייטנאמי:
https://youtu.be/zRB5xCpJJAI
מקלון וייטנאמי באמצע האוכל, בצילום קלוז-אפ ממש מקרוב:
https://youtu.be/VOSyaPP13V4
ומקלון ויאטנמי בולט על ידיו של אדם ואז מסווה את עצמו על השיח:
https://youtu.be/QNR0CPj4_Wc
איך החילזון נע ואיך השתמשו בו בימי קדם?
החילזון (Snail) מתגורר בתוך קונכייה, שנוצרת וגדלה מחומרים שגופו מפריש. כשהוא חש סכנה, או כשחם לו, החילזון נכנס לתוך הקונכייה שלו. בתוכה הוא גם ישן כשהוא עייף.
החילזון ידוע כמחסל גינות וצמחים. ואכן, הוא יכול לאכול כמויות ענקיות של עלים וירקות. הסוד הוא בפיו, שיכול להתרחב לגודל ענקי ביחס לגופו. על לשונו יש לו אלפי שיניים חדות וזעירות, שבעזרתן הוא לועס ומרסק את המזון.
מצד שני, עוד משחר האנושות, אכלו בני האדם חלזונות והכינו מהם תרופות לטיפול בכאבים ומחלות.
החילזון הוא בעל חיים חירש והוא אינו שומע דבר. בראשו יש לו 4 מחושים, ובעזרתם הוא מבחין בין אור לצל. את מזונו ואת דרכו בעולם הוא מוצא בזכות חוש הריח המפותח שלו. את רוב הפעילות שלו עושה החילזון בלילה, או בשעות נעימות, כשהטמפרטורות בהן לא חמות.
אבל איך החילזון נע עם הקונכייה שמעליו, ממקום למקום?
ובכן, גוף החילזון בנוי בצורה של מעין רגל עם שרירים, שהוא מכווץ ומשחרר. בזכות תנועת הגוף-רגל הזה הוא נע לאיטו, ממקום למקום. הוא גם מפריש ריר בזמן התנועה. הריר הזה מקל עליו את התנועה ומונע מגופו הרך פגיעות ונזקים בזמן שהוא נע ממקום למקום.
הריר שהוא מפריש כל כך טוב ומונע כל כך הרבה נזקים, עד כדי כך שהוא מונע ממנו פגיעה, אפילו כשהוא נע מעל זכוכיות חדות או נוגע בסכין גילוח. בריר הזה, אגב, משתמשים בתעשיית הקוסמטיקה לייצור של קרמים שמונעים קמטים.
מה שמזכיר שלחלזונות היה בכל מקרה שימוש רב במהלך ההיסטוריה של הרפואה העממית. בעולם העתיק הם היוו מרכיב של ממש ביצירת תרופות ומשחות לטיפול במחלות וכאבים מגוונים.
גם ליופי השתמשו בחלזונות בימי קדם. משחו אז את הפרשותיהם, מה שנקרא ה"סליים" שיוצא מהם, על עור הפנים.
מכל מקום, יש בעולם מעל 60,000 מינים של חלזונות. בעבר עוד היו ונכחדו מינים רבים נוספים.
אגב, אנו מתייחסים אל החילזון בתור זכר, אבל החלזונות הם בעצם גם זכר וגם נקבה. לכן ניתן להתייחס אליהם גם כזכר וגם כנקבה. נסו לומר "החילזון נעה ממקום למקום..."
הנה סוד התנועה של החלזונות (עברית):
https://youtu.be/MTG4C43ODpE
שימושי היופי ב"סליים" של החלזונות:
https://youtu.be/ac_iW3iA01E
המסע המופלא שלו הוא די דביק:
https://youtu.be/5qmAoTSw63w
ואפשר גם לעשות מרוצים עם חלזונות:
https://youtu.be/FGZv3VDOnDA
מהו היען, העוף הגדול בעולם?
היען (Ostrich), שאנו מרבים לכנות בעברית בטעות "בת יענה", הוא העוף הגדול ביותר בעולם.
לגבי הדעה הרווחת בציבור שיענים טומנים את ראשם באדמה, הרי שזו שגיאה, או סוג של טעות אופטית. איש לא ראה יען הטומן או טומנת את הראש בחול. מה שנכון הוא שמרחוק, כשהיען מנקר מהאדמה גרגרי אוכל, ראשו הקטן כמו נעלם ולכן זה נראה כאילו ראשו שקוע בתוך האדמה.
אגב, היען ייחודי גם באצבעות הרגליים שלו. אם לכל העופות 4 אצבעות רגליים, ליען רק שתי רגליים - אצבע קדמית ואצבע אחורית. במובן הזה מותאמות כפות רגליו היטב לריצה והן יותר דומות לאלו של הגנו והאנטילופנה, שני מיני יונקים אוכלי עשב, שחיים גם הם, כמו היענים, בערבות העשב של אפריקה.
אורך גופו של היען הוא כשני מטרים, גובהו עד 2.5 מטרים ויכול אף להגיע לגובה של 2.75 מטרים. משקלו עולה בבגרותו על 100 קילוגרמים ויכול להגיע למשקל של מעל 155 קילוגרמים.
בטבע היען יכול לחיות עד גיל 40. בשבי, כלומר במקומות דוגמת גן חיות או ספארי סגור ומוגן, הוא יוכל לחיות אפילו עד גיל 50.
הנה סיפורם של היענים (עברית):
https://youtu.be/qiZBQG2kkfo
יען שרוצה להכיר אנשים:
http://youtu.be/Ko2tyyThtGQ
מאכילים יען בספארי:
https://youtu.be/B2An6BpjXgo
חוות יענים בחבל הבשור (עברית):
https://youtu.be/B8tjbhsd2jM
ויען משעשע שמצטרף בריצה קלה לרוכבי אופניים, אבל במהירות רבה:
https://youtu.be/kotWv4MCxNI
מה סיפורו של אייל הצפון?
המסורת הנוצרית האנגלו-סקסית, באירופה ובצפון אמריקה, נוהגת להבטיח שאת מתנות חג המולד יביא סנטה קלאוס כשהוא רכוב על מרכבה או מזחלת שמובילים איילי הצפון.
אייל הצפון (caribou) הוא אייל אוכל עשבים וצמחי מים.
הריינדיר חי באזורים הארקטיים ובטונדרה. בחיפוש אחרי אזורי מרעה ובעצם חיפוש מזון, נודדים בכל שנה עדרים ענקיים של עד 20 אלף איילים, למרחקים של מאות קילומטרים. מסעות הנדידה הללו של איילי הצפון יכולים להגיע עד למרחקים של מעל 2,000 קילומטרים!
בחורף הארוך והקר השורר בטונדרה ובקוטב ניזונים האיילים בעיקר מאכילת חזזיות. כך הם אוכלים את אבובית האיילים, שאותה הם חופרים לאכילה מתחת לשלג, באמצעות פרסותיהם הרחבות.
יש לאיילים טורפים טבעיים, בעיקר זאבים ודובים. כנגד הלבנים שבהם, כמו דובי הקוטב וזאבי השלג, פיתחו האיילים באבולוציה ראיה אולטרה סגולה מעולה.
אגב, באנגלית מבחינים בין אייל הצפון (caribou) לריינדיר (Reindeer) - על אף שהם זהים לחלוטין.
בין מיני האיילים הוא נחשב יוצא דופן, על שום הביות שהוא עבר. זהו המין היחיד שהאדם ביית.
ועוד עובדה מעניינת - נקבת אייל הצפון היא היחידה מבין נקבות האיילים כולם, בכך שיש לה קרניים.
הנה איילי הצפון בנורבגיה:
https://youtu.be/avi8Stfw9LM
איילים בצפון הארץ (עברית):
https://youtu.be/eenwRbUAF0I
אייל הצפון בפינלנד החורפית:
https://youtu.be/ApBbiCZEZKo
הסאמים בייתו את אייל הצפון ותלויים בו למחייתם:
https://youtu.be/s8cYqwKTKR0
לכן הם שומרים עליו מכול משמר:
https://youtu.be/XX6VB-y9_Pk
כשהחורף מגיע, אוספים הסאמים בלפלנד את איילי הצפון המבוייתים שלהם ומורידים אותם לאזורים החמים יותר:
https://youtu.be/1IYB3FD7eFM
ומפגש עם האיילים במונגוליה בה המקומיים גם אוכלים מבשרם (עברית):
https://youtu.be/67Gr0PCX35k?long=yes
הצבי (Gazelle) הוא ללא ספק אחד מבעלי החיים המרהיבים והמסקרנים במשפחת היונקים. הוא בעל חן רב ומראה אצילי. אבל הצבי גם נחשב בתרבויות רבות לסמל היופי והזריזות.
הצבי שייך למשפחת הפריים (Bovidae), אותה משפחה של בעלי חיים מעלי גרה הכוללת גם את הפרות והכבשים. אולם בניגוד לבני דודיו הכבדים, הצבי התפתח להיות קל ומהיר, עם משקל שנע בין 15 ל-60 קילוגרם, תלוי במין הספציפי.
ישנם כ-16 מינים שונים של צבאים הנפוצים בעיקר בשדות עשב ובסוואנה שבאפריקה, במזרח התיכון ובאסיה, כשבישראל מוכרים בעיקר צבי ארץ-ישראלי (Gazella gazella) והצבי הנגבי, שמוגדר כיום כתת-מין של צבי הדורקס (Gazella dorcas).
המאפיין הבולט ביותר של הצבי הוא מהירותו המדהימה. הצבי מסוגל להגיע למהירויות של עד 100 קמ"ש בריצה מתפרצת ובריצה ממושכת למהירות של עד 50 קמ"ש. הוא גם יכול לקפוץ לגובה של כ-3 מטרים. מהירות זו, יחד עם תנועה זיגזגית ייחודית בעת מנוסה, מאפשרת לו להתחמק מטורפים.
כשהצבי חש סכנה, הוא מבצע לעתים קפיצות גבוהות המכונות "סטוטינג" (Stotting), התנהגות הפגנתית מיוחדת שבה כל ארבע רגליו נמצאות באוויר בו-זמנית. חוקרים משערים שהתנהגות זו משמשת כאיתות לטורפים שכדאי להם לוותר על המרדף מראש.
הצבי ניחן בחושים מפותחים במיוחד. עיניו הגדולות והחומות, הממוקמות בצדי ראשו, מעניקות לו שדה ראייה רחב של כמעט 360 מעלות, המאפשר לו להבחין בטורפים מכל הכיוונים.
גם חוש הריח והשמיעה שלו חדים ביותר, מה שמסייע לצבי לשרוד בסביבה מלאת סכנות.
מבחינת מבנה גופו, הצבי מותאם באופן מושלם לחיים בשטחים פתוחים. גפיו דקות וארוכות, מותאמות לריצה מהירה, וצווארו הארוך מאפשר לו לסרוק את סביבתו ולהגיע למזון.
אחד המאפיינים המזוהים ביותר עם הצבי הם קרניו המעוקלות והיפות, הנמצאות אצל שני המינים במרבית הסוגים, אם כי אצל הנקבות הן בדרך כלל קצרות יותר.
אורח חייו של הצבי מרתק לא פחות ממראהו. הצבאים חיים בקבוצות חברתיות שמבנן משתנה בין המינים השונים והם נהנים בה מהגנה מסוימת נגד טורפים. הדפוס הנפוץ הוא של עדרי נקבות עם צעיריהן, בעוד הזכרים הבוגרים חיים בנפרד או מגנים על טריטוריה משלהם. זכרים נוהגים לבדוק אחד את רעהו, מה שבא לידי ביטוי בהבלטה של הצוואר השרירי שלהם.
בעונת הרבייה, הזכרים מתחרים על הזכות להזדווג עם הנקבות באמצעות קרבות מרשימים וטקסי חיזור מורכבים. נקבות נמשכות גם אל הצבי החזק והכשיר ביותר, שהוא שגם מחזיק טריטוריה בשטח הכי עשיר במזון.
תזונתו של הצבי מבוססת בעיקר על צמחייה קלה לעיכול - עשבים, עלים, פרחים ופירות. הצבאים מותאמים לחיים באזורים יבשים יחסית ויכולים להסתפק בכמויות מים מועטות, שחלקן מגיעות מהמזון שהם אוכלים. יכולת זו מאפשרת להם לשגשג גם באזורים מדבריים למחצה כמו הנגב.
אחת התכונות המרתקות של הצבי היא יכולתו לשמור על טמפרטורת גוף יציבה גם בתנאי מזג אוויר קיצוניים. המערכת הפיזיולוגית שלו כוללת מנגנון לקירור הדם באמצעות רשת כלי דם מיוחדת המכונה "הרשת המופלאה" (Rete mirabile) ומסייעת לו להתמודד עם טמפרטורות גבוהות במיוחד.
למרבה הצער, חלק ממיני הצבאים נמצאים כיום בסכנת הכחדה בשל ציד, אובדן בתי גידול וחציית דרכים. הצבי הארץ-ישראלי, למשל, מוגדר כ"פגיע" (Vulnerable) בדירוג הארגון הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN), ומספרם בטבע ירד משמעותית בעשורים האחרונים. מאמצי שימור בישראל ובמדינות אחרות מנסים להגן על מין מרהיב זה, סמל לחן ולקלילות, שמהווה חלק חשוב במארג האקולוגי של אזורנו.
הנה הצבי הארץ-ישראלי (ללא מילים):
https://youtu.be/5WhqUxrJUe4
על הצבי שיש לו בעיה - בארץ לפחות (עברית):
https://youtu.be/LMrj7xSNRzM
על הצבי לבן הזנב הנפוץ באמריקה הצפונית:
https://youtu.be/dJEQLPdDtv4
צבאים ומסדרונות אקולוגיים (עברית):
https://youtu.be/qrN31eSuKmM
וסרט תיעודי על הצבאים בטבע:
https://youtu.be/O1ogQr87VJI?long=yes
הראם (Oryx) הוא אוכל עשב, מהגדולים שחיים במדבר. הוא אוכל כל צמחיה שניתן למצוא במדבר.
במיוחד אהובים עליו פקעות ושורשים, שבהם הוא מוצא הרבה לחות. מסעותיו העיקריים של הראם נועדו כדי למצוא מקורות מים במדבר.
בעולם עושים מאמצים רבים לשמר את הראמים, לאחר שהם כמעט ונכחדו.
הנה הראמים החוזרים לארץ (עברית):
http://youtu.be/nd9sfWWd620?t=24s
על המאמצים לשמר את הראמים בעולם:
http://youtu.be/FDzdbJRvWoo
שני ראמים זכרים בקרב על השליטה בעדר:
http://youtu.be/PFnGYxFsv1s
ואפשר לפגוש אותם בחי בר שבערבה (עברית):
https://youtu.be/aTpBgR0v0Lg
אנטילופות היא קבוצת יונקים בעלי קרניים ואוכלי עשב. למעשה יש מגוון של אנטילופות, כשהמשותף ביניהן הוא שהן ממשפחת הפריים.
יש מינים רבים בקבוצה זו. אחד הידועים שבהם הוא האנטילופה שחיה בסוואנה של אפריקה. זוהי מעין איילה.
כמה ממיני האנטילופות הם מהיונקים המהירים ביותר בעולם. הדלגן רץ מהר ומדלג בקפיצות מרהיבות מטורפיו.
גם הוא וגם האנטילוקפרה האמריקאית והאנטילופה ההודית מגיעים כולם למהירות של 90 קילומטרים בשעה. שלושתם מתחרים על תואר היונקים השניים במהירות בתבל, לאחר הצ'יטה, היא ברדלס.
הנה גנו ואנטילופות בסרנגטי שבאפריקה:
http://youtu.be/gwTVvQ_1Zvo
מקלון וייטנאמי (Vietnamese Stick Insect) הוא חרק שההסוואה שלו מדהימה. הוא חי בעיקר על ענפים ושיחים וממש כמו השם שניתן לו, הוא נראה כמו מקלון, זרד קטן, חלק מהצמח.
באמצעות ההסוואה הזו, שלא ניתן להבחין בה, מצליחים המקלונים להיעלם ולהתמזג בסביבה היטב. קשה או אי אפשר להבחין בהם, אלא אם אתם מומחים או יודעים שהם שם ומחפשים אחריהם בעיניים בוחנות.
המקלונים הם אוכלי עשב. הם יכולים להסוות את עצמם, אך אם ציפור או טורף אחר פגע בהם, הם יכולים לגדל מחדש את אברי הגוף הקטועים.
הרבייה של המקלונים היא בהטלת ביצים המוטלות אל האדמה, באופן אקראי. לאחר כשלושה חודשים הן בוקעות ומתוכן מגיחים נימפות, מקלונים צעירים.
שימו לב ליכולות ההסוואה המצוינות של המקלון הווייטנאמי:
https://youtu.be/zRB5xCpJJAI
מקלון וייטנאמי באמצע האוכל, בצילום קלוז-אפ ממש מקרוב:
https://youtu.be/VOSyaPP13V4
ומקלון ויאטנמי בולט על ידיו של אדם ואז מסווה את עצמו על השיח:
https://youtu.be/QNR0CPj4_Wc
אוכלי עשב
החילזון (Snail) מתגורר בתוך קונכייה, שנוצרת וגדלה מחומרים שגופו מפריש. כשהוא חש סכנה, או כשחם לו, החילזון נכנס לתוך הקונכייה שלו. בתוכה הוא גם ישן כשהוא עייף.
החילזון ידוע כמחסל גינות וצמחים. ואכן, הוא יכול לאכול כמויות ענקיות של עלים וירקות. הסוד הוא בפיו, שיכול להתרחב לגודל ענקי ביחס לגופו. על לשונו יש לו אלפי שיניים חדות וזעירות, שבעזרתן הוא לועס ומרסק את המזון.
מצד שני, עוד משחר האנושות, אכלו בני האדם חלזונות והכינו מהם תרופות לטיפול בכאבים ומחלות.
החילזון הוא בעל חיים חירש והוא אינו שומע דבר. בראשו יש לו 4 מחושים, ובעזרתם הוא מבחין בין אור לצל. את מזונו ואת דרכו בעולם הוא מוצא בזכות חוש הריח המפותח שלו. את רוב הפעילות שלו עושה החילזון בלילה, או בשעות נעימות, כשהטמפרטורות בהן לא חמות.
אבל איך החילזון נע עם הקונכייה שמעליו, ממקום למקום?
ובכן, גוף החילזון בנוי בצורה של מעין רגל עם שרירים, שהוא מכווץ ומשחרר. בזכות תנועת הגוף-רגל הזה הוא נע לאיטו, ממקום למקום. הוא גם מפריש ריר בזמן התנועה. הריר הזה מקל עליו את התנועה ומונע מגופו הרך פגיעות ונזקים בזמן שהוא נע ממקום למקום.
הריר שהוא מפריש כל כך טוב ומונע כל כך הרבה נזקים, עד כדי כך שהוא מונע ממנו פגיעה, אפילו כשהוא נע מעל זכוכיות חדות או נוגע בסכין גילוח. בריר הזה, אגב, משתמשים בתעשיית הקוסמטיקה לייצור של קרמים שמונעים קמטים.
מה שמזכיר שלחלזונות היה בכל מקרה שימוש רב במהלך ההיסטוריה של הרפואה העממית. בעולם העתיק הם היוו מרכיב של ממש ביצירת תרופות ומשחות לטיפול במחלות וכאבים מגוונים.
גם ליופי השתמשו בחלזונות בימי קדם. משחו אז את הפרשותיהם, מה שנקרא ה"סליים" שיוצא מהם, על עור הפנים.
מכל מקום, יש בעולם מעל 60,000 מינים של חלזונות. בעבר עוד היו ונכחדו מינים רבים נוספים.
אגב, אנו מתייחסים אל החילזון בתור זכר, אבל החלזונות הם בעצם גם זכר וגם נקבה. לכן ניתן להתייחס אליהם גם כזכר וגם כנקבה. נסו לומר "החילזון נעה ממקום למקום..."
הנה סוד התנועה של החלזונות (עברית):
https://youtu.be/MTG4C43ODpE
שימושי היופי ב"סליים" של החלזונות:
https://youtu.be/ac_iW3iA01E
המסע המופלא שלו הוא די דביק:
https://youtu.be/5qmAoTSw63w
ואפשר גם לעשות מרוצים עם חלזונות:
https://youtu.be/FGZv3VDOnDA
היען (Ostrich), שאנו מרבים לכנות בעברית בטעות "בת יענה", הוא העוף הגדול ביותר בעולם.
לגבי הדעה הרווחת בציבור שיענים טומנים את ראשם באדמה, הרי שזו שגיאה, או סוג של טעות אופטית. איש לא ראה יען הטומן או טומנת את הראש בחול. מה שנכון הוא שמרחוק, כשהיען מנקר מהאדמה גרגרי אוכל, ראשו הקטן כמו נעלם ולכן זה נראה כאילו ראשו שקוע בתוך האדמה.
אגב, היען ייחודי גם באצבעות הרגליים שלו. אם לכל העופות 4 אצבעות רגליים, ליען רק שתי רגליים - אצבע קדמית ואצבע אחורית. במובן הזה מותאמות כפות רגליו היטב לריצה והן יותר דומות לאלו של הגנו והאנטילופנה, שני מיני יונקים אוכלי עשב, שחיים גם הם, כמו היענים, בערבות העשב של אפריקה.
אורך גופו של היען הוא כשני מטרים, גובהו עד 2.5 מטרים ויכול אף להגיע לגובה של 2.75 מטרים. משקלו עולה בבגרותו על 100 קילוגרמים ויכול להגיע למשקל של מעל 155 קילוגרמים.
בטבע היען יכול לחיות עד גיל 40. בשבי, כלומר במקומות דוגמת גן חיות או ספארי סגור ומוגן, הוא יוכל לחיות אפילו עד גיל 50.
הנה סיפורם של היענים (עברית):
https://youtu.be/qiZBQG2kkfo
יען שרוצה להכיר אנשים:
http://youtu.be/Ko2tyyThtGQ
מאכילים יען בספארי:
https://youtu.be/B2An6BpjXgo
חוות יענים בחבל הבשור (עברית):
https://youtu.be/B8tjbhsd2jM
ויען משעשע שמצטרף בריצה קלה לרוכבי אופניים, אבל במהירות רבה:
https://youtu.be/kotWv4MCxNI
המסורת הנוצרית האנגלו-סקסית, באירופה ובצפון אמריקה, נוהגת להבטיח שאת מתנות חג המולד יביא סנטה קלאוס כשהוא רכוב על מרכבה או מזחלת שמובילים איילי הצפון.
אייל הצפון (caribou) הוא אייל אוכל עשבים וצמחי מים.
הריינדיר חי באזורים הארקטיים ובטונדרה. בחיפוש אחרי אזורי מרעה ובעצם חיפוש מזון, נודדים בכל שנה עדרים ענקיים של עד 20 אלף איילים, למרחקים של מאות קילומטרים. מסעות הנדידה הללו של איילי הצפון יכולים להגיע עד למרחקים של מעל 2,000 קילומטרים!
בחורף הארוך והקר השורר בטונדרה ובקוטב ניזונים האיילים בעיקר מאכילת חזזיות. כך הם אוכלים את אבובית האיילים, שאותה הם חופרים לאכילה מתחת לשלג, באמצעות פרסותיהם הרחבות.
יש לאיילים טורפים טבעיים, בעיקר זאבים ודובים. כנגד הלבנים שבהם, כמו דובי הקוטב וזאבי השלג, פיתחו האיילים באבולוציה ראיה אולטרה סגולה מעולה.
אגב, באנגלית מבחינים בין אייל הצפון (caribou) לריינדיר (Reindeer) - על אף שהם זהים לחלוטין.
בין מיני האיילים הוא נחשב יוצא דופן, על שום הביות שהוא עבר. זהו המין היחיד שהאדם ביית.
ועוד עובדה מעניינת - נקבת אייל הצפון היא היחידה מבין נקבות האיילים כולם, בכך שיש לה קרניים.
הנה איילי הצפון בנורבגיה:
https://youtu.be/avi8Stfw9LM
איילים בצפון הארץ (עברית):
https://youtu.be/eenwRbUAF0I
אייל הצפון בפינלנד החורפית:
https://youtu.be/ApBbiCZEZKo
הסאמים בייתו את אייל הצפון ותלויים בו למחייתם:
https://youtu.be/s8cYqwKTKR0
לכן הם שומרים עליו מכול משמר:
https://youtu.be/XX6VB-y9_Pk
כשהחורף מגיע, אוספים הסאמים בלפלנד את איילי הצפון המבוייתים שלהם ומורידים אותם לאזורים החמים יותר:
https://youtu.be/1IYB3FD7eFM
ומפגש עם האיילים במונגוליה בה המקומיים גם אוכלים מבשרם (עברית):
https://youtu.be/67Gr0PCX35k?long=yes
