בעולם נחשבת הפיצה היום כג'אנק פוד, אבל באיטליה היא רחוקה במיוחד מלהכלל ברשימה הלא מכובדת הזו של הג'אנק פוד. כי הפיצה האיטלקית היא טעימה, בריאה יחסית ובעיקר פשוטה, מגוונת ומורכבת תמיד משלל חומרים טריים מאוד.

באיטליה רבים אוהבים את הסיפור על הפיצה מרגריטה, אחת הפופולריות שיש. אין ביטוי לאומי מרהיב יותר מזה שהיא נותנת ללאומיות האיטלקית, כדי להבין איך מזון ועוד מאכל עממי כמו פיצה, יכול להיות הרבה יותר מאוכל.

סיפור המרגריטה מתחיל בסוף המאה ה-19, עם אומברטו הראשון, מלך איטליה הראשון ובן לשושלת מפוארת של דוכסים, נסיכים ומלכים מקומיים.

בשנת 1889 מבקרת משפחת המלוכה בנאפולי הדרומית, מולדת הפיצה. מספרים שאומברטו ומשפחתו אפילו השתכנו בנאפולי למשך זמן מה.

זה היה בתקופה שהציבור המקומי בעיר היה מאוהב במאכל החם תרתי משמע שלו - הפיצה. הפיצה נולדה אמנם בנפולי אבל כבר החלה להגר צפונה ודי מהר היא עתידה להיות פופולרית בכל איטליה.

בכל אופן, אופה הפיצות הידוע בנפולי באותם ימים הוא טבח בשם רפאל אספוזיטו. הוא היה ידוע אז כמי שמכין פיצות מעולות ומיוחדות. אותו רפאל הוא גם אופה יצירתי במיוחד וכשהוא מתבקש להכין מאכל מקומי מיוחד למשפחת המלוכה, יש לו רעיון.

אספוזיטו יכול להכין פיצות מצוינות לאומברטו הראשון ולבני המשפחה המלכותית. אבל במיוחד הוא רוצה לפנק את רעייתו של אומברטו, מלכת איטליה ואהובת העם, מרגריטה דה סבויה.

בשבילה מחליט אספוזיטו יום אחד ליצור פיצה בצבעים. לפיצה החדשה שלו הוא קורא על שם המלכה הנערצת - "פיצה מרגריטה". זו לא סתם פיצה שמלטפת את האגו של מלכה אהובה. יש בה משהו נוסף.

כי המאה ה-19 ידועה כמאה של הלאומיות. כל אירופה נשטפה אז בעמים שרוצים עצמאות, עמים שגאים בארצם, עמים שרוצים להתאחד עם מיעוטים רחוקים שלהם שמצויים בממלכות אחרות, או אפילו עמים שרוצים לחזור למולדתם ואנחנו מתכוונים ליהודים הציונים, שמתחילים לחלום ולהגשים את המסע למדינה יהודית בארץ ישראל.

ממלכת איטליה היא מהארצות שנולדו באותו טרנד לאומי ששטף אז את אירופה. איטליה היא למעשה איחוד של נסיכויות קטנות, המתאחדות לאומה גדולה וחזקה ששמה איטליה.

משום כך מחליט אספוזיטו להכין פיצה בצבעי הדגל האיטלקי. כדי להכין פיצה "ולצבוע אותה" בצבעים הלאומיים מניח רפאל על הבצק הנהדר שהוא מכין את רסק העגבניות המיוחד שלו, את גבינת המוצרלה הנהדרת ועלים טריים של בזיליקום, צמח שנקרא בעברית "ריחן".

כך היו בפיצה הזו שלושת צבעי הדגל של איטליה: האדום של העגבנייה, הלבן של גבינת המוצרלה והירוק של הבזיליקום. היה בה את כל מה שטעים ואת כל מה שאיטלקי והיה לה סיפור על מלכה נערצת וממלכה שרוצה להיות אחת.

וכך, כיאה לעידן הלאומיות, הפיצה הזו של אספוזיטו הפכה במהירות לפיצה הלאומית של האיטלקים. נכון להיום, אומרים שהמרגריטה היא גם הפיצה האיטלקית הנפוצה ביותר בעולם המערבי ואולי גם המוכרת ביותר בעולם. כנראה שהיא כבר מזמן לא פיצה לאומית, אלא פיצה בינלאומית...


הנה סיפורה של הפיצה מרגריטה שאספוזיטו הכין למלכה:

https://youtu.be/PRn5iONxSQQ


כך תכינו מרגריטה פיצה בצבעי הדגל האיטלקי:

https://youtu.be/3bRQjJKJE-g


מתכון (מתורגם):

https://youtu.be/c1O1H8oNdp8


הכי טעים (עברית):

https://youtu.be/X9SZYijcZw8

אנטיפסטי (Antipasti) הוא מאכל איטלקי, בדרך כלל של ירקות אפויים בתנור. תפקיד האנטיפסטי הוא להיות מנה מקדימה, שמעוררת את החשק שלפני הפסטה.

באמצעות שפע של צבעים, טעמים וריחות, מגרה מנת האנטיפסטי את החושים ופותחת את התיאבון לפסטה, או כל מה שיבוא במנת הפרימו, המנה הראשונה, זו שלפני העיקרית.

בפרימו האיטלקית מככבת כמובן הפסטה, אבל לעיתים תהיה שם מנת אורז הריזוטו העגול או מרק טוב. אחריה תבוא המנה העיקרית, לרוב הבשר או הדג מלווה ביין ובסוף הקינוח המלווה בקפה אספרסו מריר ולעיתים כוסית של משקה חריף איטלקי - גְראפָה.

משום שהיא מקדימה את הפסטה נקראת מנת הירקות הזו "אנטיפסטי" - לפני הארוחה.

הפסטה? - לפניה!

זוהי מנה קלה להכנה שמבליטה את טעמם האמיתי של הירקות העונתיים, כל ירק בהכנה והתיבול המתאימים לו, בין אם זו אפייה קצרה בתנור, צלייה, טיגון או... כן, חליטה.

כך או כך, אין כמעט ירק שיונח בתבנית ולא ייצא נהדר. אנטיפסטי מוגש כמעט תמיד כשלצידו לחם טרי או פוקאצ'ה ואחריו מובטחת ארוחה טובה, במיוחד אם אתם באיטליה, עם יין אדום יבש ושירים נפוליטניים ברקע...


כך מכינים אנטיפסטי איטלקי על הפלנצ'ה:

https://youtu.be/4gu-bbrYHqk


מגוון אדיר של מנות אנטיפסטי איטלקיות, הכוללות לא רק ירקות:

https://youtu.be/8se3nVockaU


ולא להתבלבל עם סלט אנטיפסטי, גם הוא פותח ארוחה:

https://youtu.be/mRvX7oCRuAA

מאיפה הגיעה הפסטה לאיטליה?


אחד המאכלים האהובים בעולם והקלים להכנה הוא הפסטה. בניגוד למאכלים שלגביהם יש ויכוחים או ספקות מי המציא אותם, הפסטה היא מאכל איטלקי ללא כל ספק. אפילו המילה "פסטה" היא מילה באיטלקית, שפירושה "בצק". בציורי קיר במערות, עוד מהמאה הרביעית לפני הספירה, צוירו אנשים מייצרים פסטה.

לא נראה שמקורה של הפסטה באטריות סיניות, שנוצרו אלפי שנים לפניה. בסין נמצאו אמנם עדויות לייצור אטריות בצורת כד מלא באטריות שנשמרו עוד משנת 2000 לפני הספירה, אבל כלל לא ברור שהן היו המקור לפסטה האיטלקית.

אבל למה סביר בכל זאת שהאטריות הסיניות השפיעו על הולדת הפסטה האיטלקית? - ובכן, סימנים לכך נמצאו בחורבות העיר פומפיי, שנקברה לפני 2000 שנה מתחת ללבה שנפלטה מהר הגעש הסמוך לה. בחפירות של פומפיי נמצאו כלים לייצור פסטה. הדמיון לכלים הסיניים להכנת אטריות הביאו את החוקרים לשער שמקור הכלים הללו היה בסין. ככל הנראה הם הובאו לרומא בדרך המשי הידועה, דרך שבה הובאו סחורות רבות מהמזרח הרחוק באותה תקופה, באמצעות שיירות עמוסות כל טוב. עדויות של מרקו פולו מימי הביניים, בערך מלפני 700 שנה, העידו גם הן על אטריות סיניות שיובאו על ידו לאיטליה. אולי אלו לא היו המקור של הפסטה, אבל הוויכוח נמשך.

הפסטה עשויה מקמח, מים ולעתים ביצים. מבשלים את הפסטה במים מומלחים או באפיה והפסטות השונות נבדלות זו מזו בסוגי הרוטב שמוגש מעליהן. כיום יש מעל 400 סוגי פסטות שונים, שנקראות בדרך כלל על שם המקום שבו הומצאו. עד היום יש מאכלים דומים מאד במטבחים של סין, יפאן ועוד ארצות באסיה.


הנה תולדות הפסטה:

https://youtu.be/GTOCBaDBVGI


ובקצרה על התפתחות הפסטה:

https://youtu.be/38q41vQmWYY


ספציפית הפסטה האיטלקית והויכוח על המקור הסיני שלה:

https://youtu.be/vUrHBHkDfPw


מקור הפסטה ואיך מייצרים אותה היום, בשלל צורות ואפשרויות:

https://youtu.be/kZw5zMqmTdE


הפסטה האיטלקית ואיך מכינים אותה טרייה (עברית):

http://youtu.be/aE_rDzbpiGU

ללא ספק איטליה, מולדת הפיצה, היא המקום לאכול בו פיצה טובה ואיכותית. הפיצות באיטליה הן קודם כל דקות ולא ממלאות. הן עשויות בתיבול שהאיטלקים המציאו ולכן הן באמת מיוחדות במינן. ברוב המקרים הפיצה האיטלקית עשויה מחומרים טריים ובריאים יותר מהמקובל ברשתות הפיצה העולמיות ובמדינות אחרות.

הפיצה באיטליה היא מאכל פשוט בצורה שלא תאומן. עם 3 מרכיבים בלבד, בצק עם רוטב עגבניות וגבינה, היא מצליחה להיות טעימה כל כך ומדויקת בטעמה. יש מי שיוסיפו לפיצה עוד מרכיבים, אבל אין עוד הרבה מאכלים שבכל כך מעט מרכיבים, מצליחים לתת כל כך הרבה. מישהו, אגב, יצטרך פעם לחקור, איך לקחו את המאכל הנהדר הזה בעולם, שיא הפשטות והקלות, והפכו אותו לג'אנק פוד הכי פופולארי, אבל גם מהלא מוצלחים שיש, מבחינה תזונתית.

למה היה צריך את קלקול האיכות הבסיסית שלו מהמקור, עם הגרסאות המתאמצות, השמנות ומפוצצות בחומרים מיותרים, עם עודפי הבצק והמתכונים הממכרים, שלא מרבים בריאות או טעם לאוכלים, אלה שצורכים את מרבית הפיצות בעולם?


#משהו לדרך...
באיטליה פיצה היא מאכל שאוכלים כמעט אך ורק בערב.


הנה מומחים לפיצות והאבחנות שלהם על המאפה המיוחד הזה:

https://youtu.be/yDHM6A9_xUs


הפיצה הוותיקה ביותר בעיר האיטלקית נאפולי ואיך מכינים אותה כל כך טעימה ודקיקה:

https://youtu.be/Vx1nDIu5Knc?t=8s


הפיצות של רומא:

https://youtu.be/lZfV-jsFjKU


ולא פלא שכך, אם נשפוט מההיסטוריה של הפיצה:

https://youtu.be/5CzkdgCiBMo

ספגטי הוא סוג פסטה אהוב מאד. רוצים ללמוד להכין ספגטי? - אוקיי, אבל קודם מעט על הפיזיקה של הפסטה הפופולרית הזו, אוקיי?


הנה הפיזיקה של הספגטי (עברית):

https://youtu.be/Pf-zr9vgsHs


מתכון וידאו של ספגטי:

http://youtu.be/GshoP3op-O4

מה מקור הצבעים של הפסטה האיטלקית?


את הפסטה אפשר להכין בצבעים שונים ומגוונים. למעשה, צובעים את הפסטה על ידי רטבים שעשויים ממרכיבים טבעיים שונים, בצבעים שונים כמובן.

באיטליה, כשאומרים "פסטה אדומה", למשל, באיטלקית "פסטה רוזה" (Pasta Rossa), מתכוונים לרוב לפסטה ברוטב פומודורו, כלומר ברוטב עגבניות.

"פסטה לבנה" היא "פסטה ביאנקה" (Pasta Bianca). זוהי פסטה המתובלת ברוטב אלפרדו או בחמאה נמסה ופרמזן. יש גם "פסטה ירוקה", או באיטלקית "פסטה וֶרְדָה" (Pasta Verda), שהיא פסטה ברוטב פֶּסְטוֹ.

אם שמתם לב, אז מדובר בשלושת צבעי הדגל האיטלקי. לא שאלה הצבעים היחידים, אבל אחת הגאוות הפטריוטיות של איטליה היא הפסטה שמייצרים עם רטבים ב-3 הצבעים של הדגל האיטלקי - אדום, לבן וירוק. הרטבים הללו הם שנותנים לפסטה את שלושת הצבעים הללו וכולם הם צבעים המרכיבים את דגל איטליה.


הנה הכנת פסטות בצבעי הדגל האיטלקי:

https://youtu.be/HxpU1RO9ahg


והפסטה הזו מיוצרת היום לכל העולם, כמו כאן בפרסומת מהודו:

https://youtu.be/OmO6JKH4CnM

הוא מצודד וילדים מתים עליו ומוכנים לאכול אותו מרוב אהבה - לא מדובר בג'סטין ביבר או בן-אל תבורי אלא בספגטי (Spaghetti). ואכן, הספגטי הוא ממאכלי הילדות הנהדרים ביותר, שדורות של ילדים הכי אוהבים.

גם האמהות מעדיפות אותו - כמה שהוא פשוט להכנה, כך הוא גם בריא לילדים וטעים למאכל לכל המשפחה. עם רוטב אדום ומתקתק, העוטף את חוטי הפסטה שלו, הספגטי הוא עונג של ממש בפה.

טכנית, הספגטי הוא סוג של פסטה, המתאפיינת באטריות ארוכות ודקות, שעוביין בין מילימטר ל-1.5 מילימטר. הוא אינו חלול במרכזו וזאת בניגוד לפסטת הבוקטיני, שבארץ קוראים לה לגמרי בטעות, מקרוני - אבל בכל שם שהוא, גם היא מאוד פופולרית בעולם.

את השם "ספגטי" ניתן לתרגם באופן מילולי בתור "חוטים קטנים". השם הזה בא מהמילה האיטלקית spaghetto, קיצור של spago, שפירושה "חוט שזור" או "חוט דק".

ישנם כמה סוגי ספגטי בעולם - עם בשר, עם נקניק או כמו שילדים מעדיפים - ללא שום תוספות שכאלה. חוץ מהספגטי הרגיל, הגדול והדק, רבים אוהבים גם את ה"ספגטיני" (spaghettini) הדקיק, אחרים את ה"ספגטוני" (spaghettoni) העבה ויש מי שמעדיפים את הספגטי המוזיקלי מכולם - "ספגטי אלה קיטרה" (spaghetti alla chitarra). הוא זכה לשמו כי בכל אחד מהספגטים יש חריצים אופקיים שמזכירים מיתרים של גיטרה.


הנה הספגטי וההכנה שלו:

https://youtu.be/eqfpk8Xph20


יש שאלות פיזיקליות קשות מאוד שקשורות בספגטי (עברית):

https://youtu.be/Pf-zr9vgsHs


וכך מכינים ספגטי (עברית):

https://youtu.be/MWSCbncAGVU

אוהבים פיצה? רוצים ללמוד להכין פיצה לבד?

זה די פשוט כשרוצים להכין בבית, עם פיתה בתור הבצק. היא נקראת פיצה פיתה. כדי להכין פיצה כזו מפיתה אחת עשו כך:

חותכים את הפיתה באמצע לשתי חתיכות בצד ומשטחים אותן היטב בעזרת מערוך, כדי שהיא תהיה יותר דקה וטעימה.

מורחים את רסק העגבניות ומניחים על הרסק טבעות בצל, גבינה צהובה וזיתים חתוכים ללא החרצנים.

מכניסים לגריל בתנור ל-5 עד 7 דקות.

מוציאים ומוסיפים תבלין פיצה.
מי שאוהב קצת חריף יוסיף דווקא טבסקו.

בתיאבון!


כך מכינים פיצה פיתה:

https://youtu.be/_WWnKYTT7Eo


פיצה על פיתה בערוץ הילדים:

https://youtu.be/LPs_DW0wDbk


ועוד מתכון פיצה על פיתה להכנה מהירה:

http://youtu.be/YYTuDjxuJu0

היא אחד מהמאכלים האהובים בעולם כולו. הפיצה (Pizza) נולדה באיטליה של ימי הביניים, אבל יש לה שורשים עתיקים הרבה יותר. היסטוריונים סבורים שכבר במאה ה-6 לפני הספירה השתמשו היוונים ואולי הפרסים במאפי בצק כבסיסים להגשה של מאכלים.

אפילו המילה "פיצה" באה מהמילה היוונית "פקטוס" (pektos), שפירושה מוצק.

מאז רווח המנהג ברחבי אגן הים התיכון ובמהלך השנים הוא הגיע עד התרבויות הערביות שבצפון אפריקה. כולם גילו את הטעם המצוין של בצק מרודד מקמח ועם השנים גם מבצק שמרים, שנאפה על גבי האבן החמה. בהמשך נולד הטאבון, תנור האפייה מאבן. הבצקים המרודדים החלו נאפים בעוד ועוד מקומות, כשבהם מגולגלים או מונחים מעליהם מאכלים שונים.

במאה ה-10 לספירה, כשכבשו המורים, מוסלמים מצפון אפריקה, חלקים מדרום איטליה, הם הביאו עימם את הפיתה. לא לחינם יש דמיון בין המילים פיתה ופיצה - המילה "פיצה" נולדה בנאפולי, העיר שבה הוקמה אז הפיצריה הראשונה בעולם.

האיטלקים ירשו אמנם מהאימפריה הרומית את המנהג להכין מאפים מרודדים, אבל המפגש עם הפיתה הערבית המלאה בכל-טוב הצית את הדמיון האיטלקי והם שכללו מאז את מאפה הפיצה, עד לדרגת אמנות.

ההבדל הוא שהאיטלקים לא מלאו את הפיתה במאכלים כמו הערבים, או גלגלו אותם בתוכה כמו הגירוס או הסופלקי היווני, אלא הניחו מעל הבצק את התוספות וכך אפו אותם ביחד.

רעיון נהדר. יום הולדת שמח! הפיצה נולדה!

הפיצות הראשונות החלו לכלול ירקות וגבינות מגוונים. על ה"פיצה ביאנקה", הפיצה הלבנה, בצק בלבד, החלו להניח את שני המרכיבים שיהפכו אותה לסנסציית שולחן כה פופולארית - רוטב שנעשה מהעגבניות, אותו ירק שהגיע לא מזמן מאמריקה, המכונה אז "העולם החדש". השני הוא גבינת המוצרלה, שהגיעה לאיטליה מהודו, שם היא הוכנה מחלב הבאפלו, התאו. כך נולדה בנאפולי פיצת ה"נאפוליטנה" - הפיצה הנפוצה בעולם.

ועדיין, הפיצה נחשבה אז למאכל עממי שהאצילים לא נהגו לאכול. השינוי הגיע במאה ה-18, כשמלכת נאפולי, מריה קרולינה, התאהבה בפיצה. היא החלה להגיש פיצות לאורחיה ובהדרגה החלו גם בני המעמד העליון באיטליה "להתמכר" לטעם של הפיצה הנאפוליטנית.

מאה אחר כך, לקראת סוף המאה ה-19, התענגו אומברטו הראשון ומשפחתו, מלכי איטליה הראשונים, על הפיצות שהכין לבני הארמון רפאל אספוזיטו, אופה הפיצות הגדול של התקופה. על הפיצה שהייתה חביבה במיוחד על מלכת איטליה, מרגריטה דה סבויה, נהג רפאל להניח עגבניות, גבינת מוצרלה ובזיליקום (ריחן). הוא קרא לפיצה "פיצה מרגריטה", על שמה של המלכה. כיאה לעידן הלאומיות, הפיצה הזו הייתה פיצה לאומית - עם הלבן של הגבינה, האדום של העגבנייה והירוק של הבזיליקום, היא "נצבעה" כולה בצבעי הדגל האיטלקי.

כשבסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, היגרו רבים מהאיטלקים לאמריקה, הפכה הפיצה למאכל פופולרי גם שם. מהגרים איטלקים החלו לפתוח פיצריות זולות ומשביעות והמאכל הפך למאכל רחוב אמריקאי מוביל.

בשנות ה-40 יתחילו להכין שם את הפיצות דמויות הפאי - פיצות עם בצק עבה. אמנם הטעם הנפלא והמאוזן של הפיצה האיטלקית הדקיקה נעדר מהן, אבל הפיצות עבות הבצק נמכרו היטב, היו משביעות מאד וזולות להפליא ומשום כך הן התאימו לתקופה. כיום חלק גדול מהפיצות שנמכרות ברחבי העולם הן פיצות אמריקניות בסגנון זה, במיוחד ברשתות הפיצה העולמיות שמשווקות אותן בהצלחה.


הנה תולדות הפיצה:

https://youtu.be/yzS4YQ45EyQ


מהמאה ה-18 הפכה הפיצה למאכל הנפוץ בעולם:

https://youtu.be/mxR3aGGBXt0


מפרקים את התפתחות הפיצה לפרטים:

https://youtu.be/PRn5iONxSQQ


סרטון אנימציה עם ההיסטוריה של הפיצה:

https://youtu.be/DtkG_Md6Ykk


השינויים שחלו בפיצה במהלך אלפי שנים:

https://youtu.be/XVX0tKmjQN8


והעיר האיטלקית נאפולי הטוענת כנראה בצדק לבכורה על הפיצה:

https://youtu.be/JZoruOm3_5w

"מקרוֹנִי" (maccheroni) הוא אחד מסוגי הפסטות הכי מוכרות שיש. זוהי פסטה יבשה וחלולה, ללא ביצים, באורך בינוני ובטוח קצרה מהספגטי.

את המקרוני מכינים כמעט תמיד באמצעות מכונה מיוחדת, אבל מרבית המקרוני שאוכלים בעולם הוא לא מייצור עצמי אלא מחבילה שיצרו במפעל.

המקרוני הוא אמנם מאכל איטלקי, אבל מסתבר שאת השם הוא קיבל בכלל מאנגליה. בסביבות המאה ה-18 שהו רבים מצעירי האצולה האנגלית באיטליה וחיו בה חיים הוללים. באותה תקופה נהגו פשוטי העם שלא זכו להרפתקאות ובילויים כאלו בחו"ל לקרוא להם "מקרוני", על שום הבילוי שלהם באיטליה.

אגב הצעירים הללו, באותה תקופה התפרסם באמריקה השיר "ינקי דודל" (Yankee Doodle). באחד המשפטים בשיר נאמר "He stuck a feather in his hat, And called it macaroni". כלומר, בתרגום חופשי זה יהיה משהו כמו "תקע נוצה בכובעו וקרא לה מקרוני". אבל המשמעות של המקרוני כאן קשור ל"מקרוני" של הגנדרנים הבריטים הללו ולא של המאכל המפורסם.


הנה סיפור שמו של המקרוני והשיר על "ינקי דודל" באמריקה:

https://youtu.be/9QcVNahOavw


ינקי דודל עם הנוצה על הכובע:

https://youtu.be/7XZQZ8KL3as


והמילים (עם הסבר ורקע נהדרים בתגובה לפני האחרונה)

https://youtu.be/P_BMzqwSdW8

גַּרְנִיאַנוֹ (Gargnano) שבמחוז קַאמְפָּנְיָה נקראת באיטליה "העיירה של המקרוני". מדובר בעיירה קטנה שנמצאת בעמק, שבין הגבעות של דרום נאפולי ונחשבת למולדת הפסטה. לגרניאנו, בה הפסטה מכונה "הזהב הלבן", מסורת ארוכה של ייצור פסטה, בת יותר מ-500 שנה.

בגרניאנו תכירו את הפסטה מכל צדדיה. יש כאן לא מעט מפעלים קטנים, כמעט ביתיים, המייצרים את הפסטה הידנית, בעבודת יד. הם נקראים כאן "לַבּוֹרַטוֹריוֹ" ובהם מכינים לא פחות מ-120 סוגי פסטה שונים. יש כאן מפעלי פסטה שהם בני 200 שנה!

דור אחרי דור, העובדים לומדים כאן מהוותיקים איך לייצר את הפסטה והם עושים זאת בשיטות מסורתיות ועתיקות יומין. יש כאן פסטות בצורות שונות, של לבבות ופרחים, מסוגים שונים כמו ספגטי, ניוקי ועד הניוקטי סרדי - ניוקי קטנים מסרדיניה, פסטה אינטגרטי, פסטה לומקוני בצורת חלזונות, פסטה פֶּנֵה שהושחרה בדיו של הדיונון והקָקַבֵלָה - הפסטה הראשונה בעולם, שצורתה קונכיה ענקית וממולאת בבשר וגבינה.

אחת הגאוות הפטריוטיות של איטליה היא שאת הפסטה מייצרים ב-3 הצבעים של הדגל האיטלקי - אדום, לבן וירוק. באיטליה, כשאומרים "פסטה אדומה" או "פסטה רוזה" (Pasta Rossa), מתכוונים בדרך כלל לפסטה ברוטב פומודורו, כלומר ברוטב עגבניות. "פסטה לבנה" היא "פסטה ביאנקה" (Pasta Bianca). זוהי פסטה המתובלת ברוטב אלפרדו או בחמאה נמסה ופרמזן. השלישית היא "פסטה ירוקה", או באיטלקית "פסטה וֶרְדָה" (Pasta Verda), שהיא פסטה ברוטב פֶּסְטוֹ.

ביקור במפעל די מרטינו יראה לכם היטב כיצד מייצרים את הפסטה. תוכלו לטעום בטעימות של פסטה אמיתית וללמוד על שלבי הייצור של אחד המאכלים האיטלקיים האהובים ביותר בעולם.

בהתחלה מערבבים את קמח הסַמֶלִינָה במים והוא הופך לבצק. מכאן, בעזרת תבניות שונות, תקבל הפסטה את הצורה האופיינית לכל פסטה - כל תבנית והפסטה שהיא מייצרת. במגירות ובתאים מיוחדים תוכלו לראות אז את הפסטות המתייבשות. זה ייקח בין 24 ל-70 שעות של ייבוש, עד שהן תהיינה מוכנות לאריזה. בימים עברו, אגב, הפסטה נתלתה ברחובות אחרי ההכנה, כדי לייבש אותה ברוח החמה. בכל מקרה, במחלקת האריזה אורזות העובדות את הפסטה בידיהן, כדי שהיא לא תישבר ומכאן היא נשלחת לחנויות.


הנה הכנת הפסטה במולדת הפסטה, העיירה גרניאנו:

https://youtu.be/ul23BeKkNVo


והתבניות שמייצרות פסטות שונות מאותו בצק ומכשיר:

https://youtu.be/eN3Af6r5pFE

מכונות המזון נפוצות בכל העולם. בשנים האחרונות הן מציעות לנו כמעט הכל. אבל באיטליה פיתחו את מכונת הפיצה האוטומטית (Pizza Vending machine) והיא הולכת ותופסת את מקומה במדינות העולם השונות.

מכונת הפיצה לא מחממת פיצה קפואה או משהו כזה. מדובר במכונה שאופה את הפיצה ומוסיפה את המרכיבים שבחרתם והכל במקום ולמול עיניכם. ממש כמו פיצריה של ממש.

הנה מכונת הפיצה האוטומטית:

https://youtu.be/Pyrav_9Pbsc


מכונת הקונספט כשהוצגה לראשונה:

https://youtu.be/VwOV_rN2d2Y


פיצה בשלוש דקות:

https://youtu.be/KV_MyumEkhs


בואו נטעם:

https://youtu.be/5appRbJrd9o


ומכונת פיצה באמריקה:

https://youtu.be/KGJWSpv1OwM

אחת לכמה שנים נשבר שיא הפיצה הארוכה ביותר בעולם. לפני כמה שנים הכינו אותה בנאפולי, מולדת הפיצה המקורית. אז היה אורכה 1853.88 מטרים. להכנתה השתמשו בין השאר ב-2,000 קילו קמח ו-1,600 קילו של רוטב עגבניות!

במשך השנים השתתפה בשבירת השיאים גם מילאנו, עם פיצה באורך של 1,595.45 מטרים.

אם עד אז כולן היו ערים איטלקיות, שהתחרו ביניהן על הכנת המאכל הלאומי האיטלקי והתאמצו לייצר ולקבוע שיא עולמי של מאכל הפיצה הארוך ביותר בעולם, המציאות עתידה להשתנות לפתע.

זה היה בשנת 2017, כשלקחה את הבכורה ארצות הברית של אמריקה, שבמונחי כמות היא אימפריית פיצה ענקית של ממש בימינו. הדבר קורה בעיירה פונטנה שבקליפורניה, בה התאגדו מסעדות ופיצריות רבות, שילבו ידיים ותנורים ויצרו פיצה מטורפת, באורך של 1,930 מטרים, כמעט 2 קילומטר.

באורך של 17 מגרשי כדורגל ועם 1,769 קילו של גבינת מוצרלה שנדרשו מעליה, 100 טבחים שעבדו 54 שעות בכדי להכין אותה, הפיצה האמריקנית הזו הפכה מיד לפיצה הארוכה בתבל והפיצה הארוכה ביותר אי-פעם.

אז מתי לדעתכם יישבר שיא הפיצה הארוכה בעולם שוב?


הנה הסגנית, הפיצה הארוכה של נאפולי:

https://youtu.be/LtJ3ucUCLdo


המתחרים והמנצחים הנוכחיים מאמריקה, שלעת עתה הם שיאני גינס בהכנת הפיצה הארוכה בהיסטוריה:

https://youtu.be/cho2sDJ9_Ig


ומסתבר שהפיצה הארוכה הזו היא גם מתחרה ראויה בתחרות על הפיצה הגדולה בהיסטוריה, או הפיצה הכי גדולה אי פעם:

https://youtu.be/YjGapYhLdhw


אז איך להכין פיצה בבית? (עברית)

https://youtu.be/Hsuz4I7IgEc

לימון (Lemon) הוא פרי הדר (citrus fruit), פרי שהוא מגוון ורב תכליתי בשימושיו. מאוכל לניקיון, דרך פולחן דתי והיסטוריה מרתקת, מהלימון שלו עשה המין האנושי לימונדה, במשך אלפי שנים.

הלימון ידוע בצבעו הצהוב הבוהק, בטעמו החמצמץ ובשימושים הרבים והמגוונים שלו במטבח, מבישול ואפייה ועד לבריאות וניקיון הבית. תרבות האוכל מעדיפה אותו להכנת לימונדה טעימה וקישוט למשקאות, הוספת מיץ לימון לסלטים וסחיטת מיץ לימון על דגים ובשרים ועד לימונים כבושים.

הקארוטנואיד (carotenoid) הוא הפיגמנט שמעניק ללימון את הגוון שלו. אגב, זה אותו פיגמנט שנותן גם לגזר את צבעו, הכתום דווקא. המעניין הוא שכאשר הלימון מבשיל והכלורופיל שבו מתפרק, הקרוטנואיד מקבל גוון צהוב שממש זורח.

בזכות העובדה שלימונים מכילים המון ויטמין C, סיבים, אשלגן, מגנזיום ועוד מינרלים. הם מהווים כבר מאות שנים תרופה טבעית לחיזוק המערכת החיסונית. סחיטה של מיץ לימון אל תוך מים חמים והוספת דבש מסייעת להקלה על כאב גרון ועל גודש. הלימון גם עשיר בנוגדי חמצון ויכול להילחם בזיהומים. הלימונים יכולים גם לסייע בירידה במשקל והורדת כולסטרול.

בזכות התכונות האנטיבקטריאליות שלו ויכולתו לחסל חיידקים, הלימון משמש אצל רבים גם לניקוי וחיטוי של משטחים, כמו השיש במטבח ואפילו בשטיפת רצפות. החומץ שמכינים ממנו הוא אחד החומרים הכי יעילים ביום יום של רבים ובסיס להרבה טיפים שימושיים.

הלימון מכיל ציטרונלה, הידוע כדוחה חרקים טבעי. שימוש בתרסיס עשוי לימון או מריחת מיץ לימון יכולים לסייע בהרחקת יתושים וחרקים.

מסורות תרבותיות ודתיות שונות בעולם משתמשות בלימונים כחלק מהפולחן והטקסים שלהן. יש תרבויות שבהן מאמינים בתכונות המטהרות של הלימון ומשתמשים בהם בטקסי טיהור וניקוי הגוף והנפש.

גם ליופי לימון יכול לתרום. שפשוף של קליפת לימון בשיניים, או מריחת מיץ לימון עליהן, יכולים לסייע בניקוי ולהעניק להן מראה בהיר יותר, כמעט הלבנת שיניים.


#תולדות הלימון
מקובל לראות בצפון מערב הודו את מקורם של הלימונים באסיה. בסביבות שנת 200 לספירה הם הובאו כזרעים לדרום איטליה. בסביבות המאה ה-7 לספירה הביאו אותם סוחרים ערבים אל מצרים ובכך הלימון מתחיל לכבוש את לבבות היושבים לחופי הים התיכון.

ליבשת אמריקה היה זה קולומבוס שהביא את זרעי הלימון בשנת 1493, כשהם נשתלו באחד היישובים האירופיים הראשונים בעולם החדש - האי היספניולה.

במשך מאות שנים היו הלימונים נדירים ובעלי ערך כל כך גבוה, שמלכים נהגו להעניק אותם זה לזה, כמתנות וסמל סטטוס. נשים בתקופת הרנסנס האדימו את שפתיהן באמצעות מיץ הלימון הטבעי.

השורשים האיטלקיים עמוקים מאוד והרבה לפני שאמלפי הפכה ליעד תיירותי. בעבר היא הייתה הרפובליקה הימית הראשונה של מה שלימים תהיה איטליה המאוחדת. לפני מילניום וקצת שנים הובאו לימונים לאמאלפי שבדרום איטליה. הם נקלטו במהירות באזור ושגשגו על הטרסות החצובות בצלעות ההרים שמסביב. ההצלחה והשגשוג של הלימון באמאלפי הם אדירים ומתקיימים תוך שהלימון הופך למרכיב מרכזי בנוף הקולינרי של האזור.

באמלפי מגדלים לימונים במשך מאות שנים והם נאכלים כאן יותר כמו תפוח או פרי טעים אחר. מכינים מהלימונים כאן את הפסטות האיטלקיות הנהדרות, כולל הפסטה לימון שכוללת לימונים, שום, פטרוזיליה ולימון. עוד נמכר כאן טורט לימון, עוגה שמוגשת על מפת לימון ומלוטש עם קצת לימונצ'לו, משקה האלכוהול שנחשב הספציאליטה של האזור.

בקליפורניה של שנת 1849, בתקופת הבהלה לזהב, היו מוכנים הכורים לשלם עבור לימון בודד סכומי כסף ניכרים. לקראת סוף אותה מאה, בתקופה הוויקטוריאנית, גידלו עשירי אירופה עצי לימון בבתיהם, בתור סמל סטטוס ריחני ונדיר.

בארצות הברית התרכזה תעשיית הלימון, באותם ימים, בפלורידה. אך בסוף המאה ה-19 הרסה תקופת קיפאון משמעותית את עצי ההדרים של פלורידה. מי שניצלו את זה והפכו את מדינתם למגדלת העיקרית של לימונים בצפון אמריקה היו החקלאים של מדינת קליפורניה.


הנה הדברים החשובים ביותר על הלימון:

https://youtu.be/E9NPyF0VOyw


כך מכינים לימונדה (ללא מילים):

https://youtu.be/Lo6UCxbazTk


חופי אמלפי באיטליה ידועים בלימונים המפורסמים שלהם:

https://youtu.be/FCwL9uDAioQ


כך מכינים מלימונים את משקה הלימונצ'לו של אמלפי:

https://youtu.be/QQt5fT0RErs


לימוני יוריקה סידלס המומלצים למיץ ופרי כל השנה (עברית):

https://youtu.be/IxKl-NxEASw


בואו נייצר שתיל של עץ לימון:

https://youtu.be/z5bpiUQibA0


כמה מכם יודעים שהלימון יכול להיות סוללה? (עברית)

https://youtu.be/y5PQMEYv0rU


חוות לימונים בסורנטו:

https://youtu.be/dzrMA6Hfevk


כך מגדלים את הלימונים המפורסמים של אמלפי:

https://youtu.be/udtMCxWrqtI?long=yes


וסרטון תיעודי על ההיסטוריה של הלימון:

https://youtu.be/TRqDrDo2DG4?long=yes

הכנה של פסטה ברוטב ירקות לילדים אינה מסובכת לאוהבי הבישול הצעירים.

הנה מתכון וידאו לפסטה ברוטב ירקות:

http://youtu.be/lMQKW_PQAcM