שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה זה אוסטינטו במוסיקה?
אוסטינטו (Ostinato) במוסיקה הוא מוטיב חוזר שמניע יצירות מוסיקליות. זהו אחד האלמנטים המוסיקליים המרתקים והשימושיים ביותר שהתפתחו לאורך ההיסטוריה של המוסיקה המערבית והעולמית.
המונח אוסטינטו מגיע מאיטלקית ומשמעותו "עיקש" או "מתמיד". זה אכן תיאור מושלם לטכניקה המוסיקלית הזו שמבוססת על חזרה עיקשת ועקבית של תבנית מוסיקלית כלשהי. בעוד שהחזרה עצמה פשוטה להבנה (לופ של קטע שחוזר שוב ושוב ברצף), האפקט המוסיקלי שהיא יוצרת מורכב ומרתק,. כי אוסטינטו מוצלח יכול ליצור בסיס יציב, להגדיר אווירה, לבנות מתח או להדגיש שינויים בחלקים אחרים של היצירה.
המוסיקה העממית, האתנית, מכל רחבי העולם אימצה את האוסטינטו באופן אינטואיטיבי הרבה לפני שהיה לו שם רשמי. במוסיקה אפריקאית, תבניות קצב חוזרות יוצרות את הבסיס למבנים מוסיקליים מורכבים. באינדונזיה, מבוססת מוסיקת הגמלאן כולה על שכבות של תבניות חוזרות. כך גם ה"טאלה" (Tala) שמשמשת במוסיקה ההודית קלאסית כמסגרת מחזורית וקצבית שעליה מתפתח האלתור.
#קיצור תולדות האוסטינטו
במוסיקה המערבית התפתח האוסטינטו וקיבל צורות שונות לאורך תקופות המוסיקה השונות. בתקופת הבארוק הוא היה פופולרי, במיוחד בצורת ה"באסו אוסטינטו" (Basso Ostinato) בה חוזרת התבנית המוסיקלית בתפקידי הבס.
דוגמה מפורסמת מאותה תקופה היא ה"פסקליה בדו מינור" של באך (Bach), שבה תבנית בת 8 תווים בבס חוזרת 20 פעמים בעוד שהקולות העליונים מתפתחים ומשתנים מעליה. זוהי דוגמה מושלמת לאיך אוסטינטו יכול ליצור תחושת יציבות ובו-זמנית לאפשר חופש יצירתי והתפתחות.
בתקופה הקלאסית המוקדמת האוסטינטו מאבד מהפופולריות שלו. הוא חוזר בגדול בתקופה הרומנטית.
ה"בולרו" של ראוול (Ravel) מ-1928 מציג את האוסטינטו המפורסם ביותר בתולדות המוסיקה המערבית. יש בו מקצב תיפוף חוזר שנמשך לאורך כל היצירה בעוד שהמנגינה חוזרת שוב ושוב באוסטינטו מדויק, אך היא עוברת בין כלי התזמורת השונים, המנגנים אותה בתזמור משתנה, תוך שהעוצמה גוברת בהדרגה ובמעין קרשצ'נדו הולך וגובר, עד הסוף הרועם.
ראוול עצמו, אגב, כינה את היצירה "ניסוי בתזמור ללא מוסיקה", אך דווקא האוסטינטו העיקש שלה הפך אותה לאחת היצירות האהובות ביותר בקלאסיקה המודרנית.
במאה ה-20, הפך זרם המינימליזם במוסיקה את האוסטינטו לעיקרון מרכזי. פיליפ גלאס (Philip Glass) וסטיב רייך (Steve Reich) יצרו יצירות שלמות המבוססות על תבניות חוזרות שעוברות שינויים מזעריים והדרגתיים לאורך זמן, מה שיוצר למאזינים אפקט היפנוטי ומדיטטיבי. בשיר "Music for 18 Musicians" של רייך, למשל, התבניות החוזרות משתנות בהדרגתיות כה חבויה, כך שהמאזין בקושי חש בשינוי עד שפתאום המוסיקה נשמעת שונה לחלוטין.
גם המוסיקה הפופולרית אימצה את האוסטינטו בחום. "רוק אוסטינטו" הוא המונח שמתאר את הריף החוזר בגיטרה במוסיקת רוק, כמו הריף האייקוני ב-"Smoke on the Water" של דיפ פרפל (Deep Purple). במוסיקת טכנו ואלקטרוניקה, ה"לופים" (loops) החוזרים הם למעשה אוסטינטו דיגיטלי. גם בהיפ-הופ, ה"ביט" החוזר מהווה את הבסיס עליו הראפר מניח את המילים.
מה שהופך את האוסטינטו לכלי עוצמתי כל כך הוא הדואליות שלו, האפקט הכפול שהוא יוצר בו-זמנית - גם תחושת יציבות מרגיעה וגם מתח הולך ומצטבר. זה. קורה כי האוסטינטו מאפשר למוח גם להיאחז במשהו מוכר ובו בזמן גם לחוות מרכיבים חדשים במוסיקה. זו הסיבה שרבים המלחינים שהשתמשו באוסטינטו ליצירת אפקטים דרמטיים. דוגמאות? - המתח ההולך וגובר ביצירה "כוכבי הלכת" (The Planets) של גוסטב הולסט (Holst), האווירה המאיימת בפסקול של ג'ון ויליאמס (John Williams) לסרט "מלתעות", או האנרגיה המתפרצת בפרק הראשון של הסימפוניה ה-5 של בטהובן (Beethoven).
#בחינוך המוסיקלי
לאוסטינטו יש גם ערך פדגוגי משמעותי. האפקט הזה מסייע לתלמידים בשיעורי מוסיקה להבין מבנים וצורות מוסיקליות, לפתח יכולות קצביות ולהעריך את היחסים והשינויים בין חלקים שונים ביצירה המוסיקלית.
זו ללא ספק אחת הסיבות שלימוד, תרגול והבנת האוסטינטו נפוצים כל כך ביצירות מוסיקליות ובמוסיקה לילדים, כמו גם בלימודי ובשיעורי המוסיקה הבסיסיים בבתי הספר.
הנה הסבר מדהים של האוסטינטו:
https://youtu.be/0VksrMqE_4c
כך משפיעה עלינו חזרתיות במוסיקה (מתורגם):
https://youtu.be/1lo8EomDrwA
אוסטינטו בפסקול הסרט "רקוויאם לחלום" של הנס זימר:
https://youtu.be/nj4mXWKgKXc
הריף החוזר ב-"Smoke on the Water" של להקת Deep Purple:
https://youtu.be/Rfirxs_NUcE
דייב גילמור ובתו רומאני שרה עם אוסטינטו בנבל:
https://youtu.be/JJsVvrRmZlU
הדגמה בתופים של האוסטינטו:
https://youtu.be/E6esDqji24g
אוסטינטו בהלחנת מוסיקה:
https://youtu.be/uwXCbk9ue1c
אוסטינטו שלא נגמר ב"בולרו של ראוול":
https://youtu.be/LwLABSm0yYc
אוסטינטו בשירת מקהלה:
https://youtu.be/0CJSZjmvfzg
"Sweet child of mine" של "רובים ושושנים":
https://youtu.be/HlEuo9aR7Qo
ה"פסקליה בדו מינור" של יוהאן סבסטיאן באך:
https://youtu.be/zzBXZ__LN_M?long=yes
מהי קינת הנימפה, מהמדריגל של מונטוורדי?
"קינת אריאנה" או "קינת הנימפה" (Lamento della ninfa) היא יצירה ווקאלית, אולי המדריגל המפורסם ביותר שכתב המלחין האיטלקי קלאודיו מונטוורדי ואחת היצירות הרומנטיות ביותר מהרפרטואר של תקופת הבארוק.
"למנטו ד'אריאנה" המפורסם הוא אחד המדריגלים מהקובץ ה-8 של מדריגלים שלו, המכונה "מדריגלים של מלחמה ואהבה" ופורסם במחצית הראשונה של המאה ה-17.
המדריגל המרגש הזה הוא דוגמה מובהקת לסגנון הבארוק המוקדם ולחדשנות המוסיקלית של מונטוורדי, ביחס לתקופתו. במדריגל הזה מודגם היטב כמה חדשן היה המלחין הזה וכמה מרכזי היה תפקידו, בהכנסת הדרמה והביטוי האקספרסיבי למוסיקה האירופית של המאה ה-17.
נימפה היא יצור נשי מיתולוגי בדמות נערה צעירה ויפה שהיא חצי אל וחצי בת תמותה וקשורה במיתולוגיה היוונית למקום כלשהו בטבע, כמו מעיין, נהר, יער או מערה.
"הקינה של הנימפה אריאנה" היא על שננטשה על ידי אהובה והיא מתארת את כאבה. הטקסט של המדריגל הזה לקוח משיר של המשורר האיטלקי אוטביו רינוצ'יני.
מבחינה מוסיקלית הקינה שייכת לסוג המדריגל המאוחר, בו מונטוורדי מעדיף להדגיש את המילים והביטוי הרגשי על פני הכללים המחמירים של הפוליפוניה. בכך הוא יהיה לחלוץ במעבר ההיסטורי מהסגנון של מוסיקת הרנסאנס אל המוסיקה של תקופת הבארוק.
#מבנה המדריגל
המדריגל בנוי בצורה ייחודית:
1. הוא נפתח במבוא קצר המתאר את הסצנה, שר על ידי שלושה קולות גבריים.
2. החלק המרכזי הוא ה"למנטו" (הקינה) עצמו, שר על ידי הסופרן המייצג את הנימפה.
3. במהלך הקינה, שלושת הקולות הגבריים ממשיכים לתאר את הסצנה ואת רגשותיה של הנימפה.
הטקסט של הקינה חוזר שוב ושוב על המילים "Amor" (אהבה) ו-"Ahi" (אח, ביטוי של כאב), מדגיש את הכאב והצער של הנימפה על אובדן אהובה. היא קוראת לאהובה לחזור, מביעה את כאבה על בגידתו, ומתארת את הסבל שהיא חווה בגללו.
מוסיקלית, מונטוורדי משתמש בטכניקות חדשניות לזמנו כדי להעביר ב"קינת אריאנה" את הרגשות העזים של הנימפה. בולט השימוש שהוא עושה כאן ב"בסו אוסטינטו" - תבנית בס חוזרת שמעליה נשמעת המנגינה המשתנה של הסופרן. הטכניקה הזו מדגישה את הייאוש המתמיד של הנימפה (הבס) אל מול הכאב הרב שמתבטא במנגינה המלנכולית.
"Lamento della Ninfa" נחשב לאחת היצירות החשובות והמשפיעות של מונטוורדי והיא מדגימה את יכולתו לשלב טקסט ומוסיקה באופן עוצמתי ומרגש, תוך שהוא מעביר דרך המוסיקה את הרגשות האנושיים הכי עמוקים.
יעלה אביטל ב"קינת הנימפה" של מונטוורדי:
https://youtu.be/qhgEF7cjhUg
#מילות המדריגל "קינת הנימפה" של מונטוורדי:
==========
"אהבה," אמר, כשהוא מביט אל השמיים,
"איפה, איפה האמונה
שנשבע הבוגד?
תחזיר את אהבתי
כפי שהייתה פעם,
או תהרוג אותי, כדי ש
לא אוכל עוד לענות את עצמי."
ילדה אומללה, אה, לא עוד,
היא לא יכולה לשאת קור כזה.
"אני לא רוצה עוד שהוא יאנח
אלא כשהוא רחוק ממני,
לא, לא, שלא יספר לי עוד על ייסוריו,
אבוי!
למה אני כמהה אליו,
גאה כולה,
שאם אברח ממנו,
האם הוא עדיין יתפלל אליי?
אם יש לה עיניים שלוות יותר,
היא שאין לה את שלי,
לא מחזיקה עוד בחיקה
אהבה כה יפה.
וגם לא תקבל לעולם נשיקות מתוקות כאלה
מהפה הזה,
וגם לא מתוקות יותר; אה, שתוק,
שתוק, כי אתה יודע זאת היטב."
הנה "קינת הנימפה" עם תרגום לאנגלית:
https://youtu.be/OiAjjKzg1z8
מונטוורדי הוא המחדש בגדול של התקופה ומביא את הרגש למדריגל:
https://youtu.be/1msHplk76Kw
המדריגל כולו, על שלושת חלקיו:
https://youtu.be/zsL4MGFh6QI
בחליל:
https://youtu.be/7TpdRGQNfQA
וביצוע מלא מרהיב:
https://youtu.be/ybjvs5PmMFo?long=yes
אוסטינטו
אוסטינטו (Ostinato) במוסיקה הוא מוטיב חוזר שמניע יצירות מוסיקליות. זהו אחד האלמנטים המוסיקליים המרתקים והשימושיים ביותר שהתפתחו לאורך ההיסטוריה של המוסיקה המערבית והעולמית.
המונח אוסטינטו מגיע מאיטלקית ומשמעותו "עיקש" או "מתמיד". זה אכן תיאור מושלם לטכניקה המוסיקלית הזו שמבוססת על חזרה עיקשת ועקבית של תבנית מוסיקלית כלשהי. בעוד שהחזרה עצמה פשוטה להבנה (לופ של קטע שחוזר שוב ושוב ברצף), האפקט המוסיקלי שהיא יוצרת מורכב ומרתק,. כי אוסטינטו מוצלח יכול ליצור בסיס יציב, להגדיר אווירה, לבנות מתח או להדגיש שינויים בחלקים אחרים של היצירה.
המוסיקה העממית, האתנית, מכל רחבי העולם אימצה את האוסטינטו באופן אינטואיטיבי הרבה לפני שהיה לו שם רשמי. במוסיקה אפריקאית, תבניות קצב חוזרות יוצרות את הבסיס למבנים מוסיקליים מורכבים. באינדונזיה, מבוססת מוסיקת הגמלאן כולה על שכבות של תבניות חוזרות. כך גם ה"טאלה" (Tala) שמשמשת במוסיקה ההודית קלאסית כמסגרת מחזורית וקצבית שעליה מתפתח האלתור.
#קיצור תולדות האוסטינטו
במוסיקה המערבית התפתח האוסטינטו וקיבל צורות שונות לאורך תקופות המוסיקה השונות. בתקופת הבארוק הוא היה פופולרי, במיוחד בצורת ה"באסו אוסטינטו" (Basso Ostinato) בה חוזרת התבנית המוסיקלית בתפקידי הבס.
דוגמה מפורסמת מאותה תקופה היא ה"פסקליה בדו מינור" של באך (Bach), שבה תבנית בת 8 תווים בבס חוזרת 20 פעמים בעוד שהקולות העליונים מתפתחים ומשתנים מעליה. זוהי דוגמה מושלמת לאיך אוסטינטו יכול ליצור תחושת יציבות ובו-זמנית לאפשר חופש יצירתי והתפתחות.
בתקופה הקלאסית המוקדמת האוסטינטו מאבד מהפופולריות שלו. הוא חוזר בגדול בתקופה הרומנטית.
ה"בולרו" של ראוול (Ravel) מ-1928 מציג את האוסטינטו המפורסם ביותר בתולדות המוסיקה המערבית. יש בו מקצב תיפוף חוזר שנמשך לאורך כל היצירה בעוד שהמנגינה חוזרת שוב ושוב באוסטינטו מדויק, אך היא עוברת בין כלי התזמורת השונים, המנגנים אותה בתזמור משתנה, תוך שהעוצמה גוברת בהדרגה ובמעין קרשצ'נדו הולך וגובר, עד הסוף הרועם.
ראוול עצמו, אגב, כינה את היצירה "ניסוי בתזמור ללא מוסיקה", אך דווקא האוסטינטו העיקש שלה הפך אותה לאחת היצירות האהובות ביותר בקלאסיקה המודרנית.
במאה ה-20, הפך זרם המינימליזם במוסיקה את האוסטינטו לעיקרון מרכזי. פיליפ גלאס (Philip Glass) וסטיב רייך (Steve Reich) יצרו יצירות שלמות המבוססות על תבניות חוזרות שעוברות שינויים מזעריים והדרגתיים לאורך זמן, מה שיוצר למאזינים אפקט היפנוטי ומדיטטיבי. בשיר "Music for 18 Musicians" של רייך, למשל, התבניות החוזרות משתנות בהדרגתיות כה חבויה, כך שהמאזין בקושי חש בשינוי עד שפתאום המוסיקה נשמעת שונה לחלוטין.
גם המוסיקה הפופולרית אימצה את האוסטינטו בחום. "רוק אוסטינטו" הוא המונח שמתאר את הריף החוזר בגיטרה במוסיקת רוק, כמו הריף האייקוני ב-"Smoke on the Water" של דיפ פרפל (Deep Purple). במוסיקת טכנו ואלקטרוניקה, ה"לופים" (loops) החוזרים הם למעשה אוסטינטו דיגיטלי. גם בהיפ-הופ, ה"ביט" החוזר מהווה את הבסיס עליו הראפר מניח את המילים.
מה שהופך את האוסטינטו לכלי עוצמתי כל כך הוא הדואליות שלו, האפקט הכפול שהוא יוצר בו-זמנית - גם תחושת יציבות מרגיעה וגם מתח הולך ומצטבר. זה. קורה כי האוסטינטו מאפשר למוח גם להיאחז במשהו מוכר ובו בזמן גם לחוות מרכיבים חדשים במוסיקה. זו הסיבה שרבים המלחינים שהשתמשו באוסטינטו ליצירת אפקטים דרמטיים. דוגמאות? - המתח ההולך וגובר ביצירה "כוכבי הלכת" (The Planets) של גוסטב הולסט (Holst), האווירה המאיימת בפסקול של ג'ון ויליאמס (John Williams) לסרט "מלתעות", או האנרגיה המתפרצת בפרק הראשון של הסימפוניה ה-5 של בטהובן (Beethoven).
#בחינוך המוסיקלי
לאוסטינטו יש גם ערך פדגוגי משמעותי. האפקט הזה מסייע לתלמידים בשיעורי מוסיקה להבין מבנים וצורות מוסיקליות, לפתח יכולות קצביות ולהעריך את היחסים והשינויים בין חלקים שונים ביצירה המוסיקלית.
זו ללא ספק אחת הסיבות שלימוד, תרגול והבנת האוסטינטו נפוצים כל כך ביצירות מוסיקליות ובמוסיקה לילדים, כמו גם בלימודי ובשיעורי המוסיקה הבסיסיים בבתי הספר.
הנה הסבר מדהים של האוסטינטו:
https://youtu.be/0VksrMqE_4c
כך משפיעה עלינו חזרתיות במוסיקה (מתורגם):
https://youtu.be/1lo8EomDrwA
אוסטינטו בפסקול הסרט "רקוויאם לחלום" של הנס זימר:
https://youtu.be/nj4mXWKgKXc
הריף החוזר ב-"Smoke on the Water" של להקת Deep Purple:
https://youtu.be/Rfirxs_NUcE
דייב גילמור ובתו רומאני שרה עם אוסטינטו בנבל:
https://youtu.be/JJsVvrRmZlU
הדגמה בתופים של האוסטינטו:
https://youtu.be/E6esDqji24g
אוסטינטו בהלחנת מוסיקה:
https://youtu.be/uwXCbk9ue1c
אוסטינטו שלא נגמר ב"בולרו של ראוול":
https://youtu.be/LwLABSm0yYc
אוסטינטו בשירת מקהלה:
https://youtu.be/0CJSZjmvfzg
"Sweet child of mine" של "רובים ושושנים":
https://youtu.be/HlEuo9aR7Qo
ה"פסקליה בדו מינור" של יוהאן סבסטיאן באך:
https://youtu.be/zzBXZ__LN_M?long=yes
"קינת אריאנה" או "קינת הנימפה" (Lamento della ninfa) היא יצירה ווקאלית, אולי המדריגל המפורסם ביותר שכתב המלחין האיטלקי קלאודיו מונטוורדי ואחת היצירות הרומנטיות ביותר מהרפרטואר של תקופת הבארוק.
"למנטו ד'אריאנה" המפורסם הוא אחד המדריגלים מהקובץ ה-8 של מדריגלים שלו, המכונה "מדריגלים של מלחמה ואהבה" ופורסם במחצית הראשונה של המאה ה-17.
המדריגל המרגש הזה הוא דוגמה מובהקת לסגנון הבארוק המוקדם ולחדשנות המוסיקלית של מונטוורדי, ביחס לתקופתו. במדריגל הזה מודגם היטב כמה חדשן היה המלחין הזה וכמה מרכזי היה תפקידו, בהכנסת הדרמה והביטוי האקספרסיבי למוסיקה האירופית של המאה ה-17.
נימפה היא יצור נשי מיתולוגי בדמות נערה צעירה ויפה שהיא חצי אל וחצי בת תמותה וקשורה במיתולוגיה היוונית למקום כלשהו בטבע, כמו מעיין, נהר, יער או מערה.
"הקינה של הנימפה אריאנה" היא על שננטשה על ידי אהובה והיא מתארת את כאבה. הטקסט של המדריגל הזה לקוח משיר של המשורר האיטלקי אוטביו רינוצ'יני.
מבחינה מוסיקלית הקינה שייכת לסוג המדריגל המאוחר, בו מונטוורדי מעדיף להדגיש את המילים והביטוי הרגשי על פני הכללים המחמירים של הפוליפוניה. בכך הוא יהיה לחלוץ במעבר ההיסטורי מהסגנון של מוסיקת הרנסאנס אל המוסיקה של תקופת הבארוק.
#מבנה המדריגל
המדריגל בנוי בצורה ייחודית:
1. הוא נפתח במבוא קצר המתאר את הסצנה, שר על ידי שלושה קולות גבריים.
2. החלק המרכזי הוא ה"למנטו" (הקינה) עצמו, שר על ידי הסופרן המייצג את הנימפה.
3. במהלך הקינה, שלושת הקולות הגבריים ממשיכים לתאר את הסצנה ואת רגשותיה של הנימפה.
הטקסט של הקינה חוזר שוב ושוב על המילים "Amor" (אהבה) ו-"Ahi" (אח, ביטוי של כאב), מדגיש את הכאב והצער של הנימפה על אובדן אהובה. היא קוראת לאהובה לחזור, מביעה את כאבה על בגידתו, ומתארת את הסבל שהיא חווה בגללו.
מוסיקלית, מונטוורדי משתמש בטכניקות חדשניות לזמנו כדי להעביר ב"קינת אריאנה" את הרגשות העזים של הנימפה. בולט השימוש שהוא עושה כאן ב"בסו אוסטינטו" - תבנית בס חוזרת שמעליה נשמעת המנגינה המשתנה של הסופרן. הטכניקה הזו מדגישה את הייאוש המתמיד של הנימפה (הבס) אל מול הכאב הרב שמתבטא במנגינה המלנכולית.
"Lamento della Ninfa" נחשב לאחת היצירות החשובות והמשפיעות של מונטוורדי והיא מדגימה את יכולתו לשלב טקסט ומוסיקה באופן עוצמתי ומרגש, תוך שהוא מעביר דרך המוסיקה את הרגשות האנושיים הכי עמוקים.
יעלה אביטל ב"קינת הנימפה" של מונטוורדי:
https://youtu.be/qhgEF7cjhUg
#מילות המדריגל "קינת הנימפה" של מונטוורדי:
==========
"אהבה," אמר, כשהוא מביט אל השמיים,
"איפה, איפה האמונה
שנשבע הבוגד?
תחזיר את אהבתי
כפי שהייתה פעם,
או תהרוג אותי, כדי ש
לא אוכל עוד לענות את עצמי."
ילדה אומללה, אה, לא עוד,
היא לא יכולה לשאת קור כזה.
"אני לא רוצה עוד שהוא יאנח
אלא כשהוא רחוק ממני,
לא, לא, שלא יספר לי עוד על ייסוריו,
אבוי!
למה אני כמהה אליו,
גאה כולה,
שאם אברח ממנו,
האם הוא עדיין יתפלל אליי?
אם יש לה עיניים שלוות יותר,
היא שאין לה את שלי,
לא מחזיקה עוד בחיקה
אהבה כה יפה.
וגם לא תקבל לעולם נשיקות מתוקות כאלה
מהפה הזה,
וגם לא מתוקות יותר; אה, שתוק,
שתוק, כי אתה יודע זאת היטב."
הנה "קינת הנימפה" עם תרגום לאנגלית:
https://youtu.be/OiAjjKzg1z8
מונטוורדי הוא המחדש בגדול של התקופה ומביא את הרגש למדריגל:
https://youtu.be/1msHplk76Kw
המדריגל כולו, על שלושת חלקיו:
https://youtu.be/zsL4MGFh6QI
בחליל:
https://youtu.be/7TpdRGQNfQA
וביצוע מלא מרהיב:
https://youtu.be/ybjvs5PmMFo?long=yes
